בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ב/דרוש ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דרוש הקודם * בני יששכר חודש אדר מאמר ב דרוש ד * דרוש הבא

דרוש ד[עריכה]

אשובה עוד לדרוש במדרש הנ"ל, אמר משה להקב"ה: משאני מת אין אני נזכר. אמר לו הקב"ה: חייך, כשם שאתה עומד כעת וכו', כך בכל שנה ושנה בשעה שקוראין לפני פרשת שקלים, כאילו אתה עומד שם וזוקף את ראשן. הדא הוא דכתיב: "כי תשא את ראש בני ישראל", "שא" לא נאמר אלא "כי תשא", ע"כ. הנה יתבאר לך העניין על פי דברי המדרש משפטים (שמות רבה לב ג), אמר ר' לוי: שתי מדות טובות ביטל הקב"ה מן אומות העולם, שלא יעמדו עליהם נביאים, ושלא ימסרו ישראל לשר כל ימי משה. כיון שמת משה, חזר אותו השר למקומו, שכן יהושע רואהו, שנאמר: "ויהי בהיות יהושע ביריחו וכו' ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי" (יהושע ה, יג), ע"כ. רצה לומר: עתה באתי ולא בימי משה רבך.

והנה תתבונן בדברי המדרש הזה, מה שאמר: ב' מדות טובות ביטל הקב"ה מן אומות העולם, מה הן הב' עניינים שביטל מהם? הנה העניין הראשון ניחא, שלא יעמדו עליהם נביאים, והוא הנזכר גם כן בדברי חז"ל בגמרא (ברכות ז, א), ביקש (משה) שלא תשרה שכינה על אומות העולם ונתן לו. הנה נתבטל מהם השראת השכינה, שאין לך מדה טובה הימנה. אבל העניין הב', שלא ימסרו ישראל לשר כל ימי משה, מה הוא הביטול לאומות העולם? ומה איכפת להו בזה? ואם יש להם מזה איזה ביטול, אף על פי כן לא נקרא ביטול כל הימים, דהרי כיון שנגנז משה, חזר השר למקומו:

אבל תשכיל ותדע, כל האומות יש להם שרים, לכל אחד שר מיוחד אשר חלק ה' אותם בדור הפלגה. והנה כל שר לאומתו נקרא ראש אותו האומה, כעין הגוף המתנהג אחרי הנהגת הראש; וכשניטל הראש מן הגוף, הנה יופסק החיות. כמו כן כשנפסק ונתבטל כח השר של האומה למעלה, נפסק חיות האומה למטה, וכמו שאמר הנביא (ישעיהו כד, כא): "יפקוד ה' על צבא המרום במרום" (תחילה) ואחר כך "על מלכי האדמה על האדמה". ועל כן לכל האומות אפשר להם הביטול, כיון שהם נתונים תחת השרים, הנה אפשריית הביטול לשרים וממילא יתבטלו הם. אבל ישראל "חלק ה' עמו" (דברים לב, ט) נבחרו לחלקו יתברך שמו העמוסים מני בטן, אין להם שר, רק שכינת עוזו יתברך שמו הוא הנקרא ראש בני ישראל, כמו להבדיל כל שר נקרא ראש לאומתו, כמו כן שכינתו יתברך שמו (בהבדל) מדת מלכות שמים נקרא ראש בני ישראל. [והנה ישרא"ל אתוון ל"י רא"ש, אותו הראש המיוחד מלכותו בכל משלה].

והנה בעוונותינו הרבים, כשישראל הם בגלות תחת ידי האומות, הנה הם בגלות תחת יד השרים, אבל אין זה חס ושלום כעניין שארי האומות, כשתתחזק אומה על אומה, הנה אפשריית להם ביטול לגמרי כשמתבטל שריהם. הלא תראה כמה אומות מפורסמות המוזכרים בכתבי הקודש ונאבד זכרם לגמרי, כי נתבטל שריהם, והנשארים מהם שבו ונתערבו באומות אחרות ונאבד זכרון אותה האומה מעל פני האדמה. אבל ישראל עם קרובו, הגם שבעוונות נמסרו תחת ידי האומות ושריהם, הנה כיון שהשר שלהם וראשם הוא השכינה הקדושה, הנה כמו שאי אפשר הביטול וכו', כן ישראל ישכנו לעד לעולם ויירשו ארץ ומלואה; וגם בימי עניים ומרודם – לא זזה שכינה מישראל לשמרם ולהצילם, וכביכול מתלבשת הארת השכינה בתוך השר של האומה לשמור את ישראל להיות להם קיום בימי גלותם. [רק להיות שהוא בהסתר פנים כביכול, השיב אחור ימינו (איכה ב, ג), והוא הנקרא גלות השכינה כביכול בין האומות, ובמהרה בימינו יתגלה כבוד מלכותו יתברך שמו לנקום נקמתינו].

ולהיות העניין בימי הגלות בהתלבשות תחת ידי השר, הנה כביכול סיהרא מאיך נהוריה, כמי שאין לו זקיפת ראש, הבן הדבר. וכשיתגלה כבוד מלכותו עלינו במהרה, הנה נקרא זקיפת (ונשיאות) ראש בני ישראל, בין והתבונן הדבר:

והנה כשבאו ישראל לידי אותו מעשה במדבר, הנה אמר השם יתברך: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" (שמות כג, כ), מלאך הקדוש מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל (זהר חלק ב רנד א). עם כל זה לא רצה משה שתהיה התלבשות השכינה כביכול בשום מלאך, רק באיתגלייא ארון ברית ה' הולך לפניהם, שאז כל הצלחת ישראל לא יהיה מלובש בטבע, רק למעלה מן הטבע. כיון שנגנז משה, עם היות שהשכינה לא זזה מישראל, נתלבשה בהנהגה במלאך מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל [הגהה: עיין במגלה עמוקות (ואתחנן אופן נ"ז) כתב, אותיות הנעלמים של מש"ה היינו אותיות המילוי של משה מ"ם שי"ן ה"א כזה, ם' י"ן א', הם בגימטריא מיכא"ל, להורות כשנעלם משה, אז בא מיכאל. וכן הוא הרמז כמו שכתבנו לעיל (כסלו טבת מאמר ב אות ל) בפרשת "ואתה תצוה", אשר נעלם שם משה שלא נזכר משה בכל הפרשה, הנה יש בפרשה ההוא ק"א פסוקים, מניין מיכא"ל, להורות גם כן על הנ"ל]. הנך רואה בפני משה, אפילו התלבשות השכינה במלאך הקדוש לא רצה, מכל שכן שאי אפשר בפניו שיתלבש השכינה באיזה שר חס ושלום:

והנה לפי זה תתבונן, מה שאמר משה: רבונו של עולם, משאני מת אין אני נזכר. דהנה כל זמן שאני נזכר, אפילו מיכאל השר הקדוש אינו נזכר, אבל אחרי וכו' אין אני נזכר, ושמא חס ושלום כשיבואו ישראל לגלות, הנה יהיו תחת ידי השרים ויעשו חס ושלום בהם כחפצם ורצונם? הנה הבטיח לו הקב"ה: כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פרשת שקלים (הניתנין בשביל קרבנות, שהם קרבן לה' בלי מסך המבדיל), ואתה זוקף את ראשן כנ"ל, היינו ראש בני ישראל, שאינך רוצה שתתלבש השכינה ראש בני ישראל אפילו בהנהגת המלאך הקדוש; כך בכל שנה ושנה, אפילו בזמן הגלות, הוא כאילו אתה עומד שם וזוקף את ראשן, ומתבטלים הגזירות שרוצים האומות לגזור על ישראל ותופר עצתם, הבן מאד. ותתבונן בזה אשר בכל שנה ושנה (כיון שהבטיח השם יתברך למשה, כשיהיו קורין בפרשת שקלים כאילו הוא עומד שם), הנה מפרשת שקלים זכרון לבני ישראל לפני ה' לזקוף את ראשן ולגאלם גאולת עולם במהרה בימינו, והוא המדה טובה שלקח השם יתברך מן האומות, אשר כל ימי משה לא יהיו ישראל תחת שרים, והנה בכל שנה ושנה הוה בפרשת שקלים כאילו משה עומד שם בעצמו, הבן הדבר מאד: