בני יששכר מאמרי חודש אדר/מאמר ב/דרוש ה

דרוש הקודם * בני יששכר חודש אדר מאמר ב דרוש ה * דרוש הבא

דרוש ה

"זה יתנו" וכו' (שמות ל, יג). דרשו חז"ל (במדבר רבה יב ג) מתיבת זה, שנתקשה משה במצות שקלים עד שהראהו הקב"ה מטבע של אש. ומהראוי להתבונן, מהו הקישוי בזה, להבין צורת מטבע אחת קטנה? והנה בתרגום המיוחס ליונתן תרגם: דין שיעורא איתחמי למשה בטורא הי כדינרא דאשא. גם זה צריך לימוד, למה הראה לו מטבע של אש דייקא?

ומה שיש לי לומר, על פי מה שפירשנו בפסוק "אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה עבודת הלוים ביד איתמר" וכו' (שמות לח, כא). והנה כל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים, ומאי פסל בכאן? וגם מהו הנרצה בכאן "עבודת הלוים"?

ופירשנו, דהנה כל המניינים אין בהם ברכה, כמו שאמרו רז"ל: אין הברכה שורה על דבר המנוי וכו' (תענית ח, ב). והטעם, כי כל מניין ומפקד הוא צמצום (כך וכך בשיעור), וכל צמצום היא בחינת גבורה. על כן אסור למנות את ישראל (יומא כב, ב). והנה במלאכת עבודת הקודש מנו ופקדו מניין ומספר ומפקד? לזה אמר הכתוב: אלה פקודי המשכן – פסל את הראשונים, היינו כל המניינים שבעולם שמונעים את הברכה, שאני המניין הזה, והוא בהיפך, אדרבא על ידי המניין הזה תשרה הברכה על כל העולם. כי המניין הזה אשר פקד על פי משה שהוא סוד הדעת (על כן נקרא משכן העד"ת – הדע"ת, כאשר יתבאר).

והנה תראה, ברכה ראשונה שבברכות אמצעיות שבשמונה עשרה היא ברכת הדעת. והנה בדעת יש בו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות, ו"בדעת חדרים ימלאו" (משלי כד, ד). ואם כן, במניין הנעשה מבחינת הדעת, הגם שהמניין הוא צמצום מבחינת הגבורה, בהדעת שבו לאחדים חסדים וגבורות. וזהו שאמר: אלה פקודי המשכן, פסל את הראשונים, היינו כל המניינים שבעולם שאין הברכה שורה על ידם, שאני המניין הזה שהוא משכן העדת, הדעת, אשר פקד על פי משה, הוא בחינת הדעת, "אשר ידעו ה'" (דברים לד, י). הנה הוא עבודת הלוים, גבורות, ביד איתמר וכו' הכהן, איש חסד, כי בדעת – חסדים וגבורות כחדא חשבינן להו, והכל לחסדים יחשב:

ובזה נוכל לפרש מה שאמרו חז"ל שנתקשה משה בעסק המפקד בכאן, דהיינו שהוקשה לו ממה נפשך: אם המפקד גורם חלילה איזה דבר לא טוב, להיות המפקד מבחינת גבורה וצמצום, מה מועיל מה שיתן כל אחד מטבע? עד שהראהו מטבע כסף (חסד) והוא אש (גבורה), להורות בזה על הדעת של משה, שבו לאחדים יחד עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות. והנה להיות המפקד הראשון היה על ידי משה, סוד הדעת, אמר הוא יתברך שמו כי תשא, ואמרו רז"ל (תנחומא כי תשא ג): "שא" לא נאמר אלא כי תשא, כשם שאתה עומד כעת וזוקף את ראשן כן בכל שנה וכו' כאילו אתה עומד שם וכו', על כן כל המספרים שנעשו באופן כזה הוא ממצות משה והוא בבחינת הדעת ויש בו ברכה, הבן:

על פי הדברים האלה תוכל להתבונן, מחצית השקל דייקא הוא המצוה ליתן איש כפר נפשו לה', הוא סוד פדיון נפש הנמסר ממקובלים הקדמונים, לעשות פדיון נפש במניין ק"ס מטבעות, מניין כס"ף, ומניין כי האדם ע"ץ השדה, והוא סוד חשבון השם הנכבד, י' פעמים ה' י' פעמים ה' שווה 50, ה' פעמים י' ה' פעמים י' שווה 50, ו' פעמים ה' ו' פעמים ה' שווה 30, ה' פעמים ו' ה' פעמים ו' שווה 30, בחשבון הזה שם הוי"ה במספר ק"ס. וזהו הנרמז במצוה ליתן לצורך הקרבנות כפר נפשו לה' מחצית השקל, הנה מחצית השקל של תורה היא ק"ס שעורות כנודע (רמב"ם שקלים פרק א הלכה ה). והנה ק"ס הוא גם כן מספר מי"ם (חסד) יי"ן (גבורה), אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים (ברכות נ, א), על כן [גם] ביינות שלנו שאינם חזקים החיוב ליתן לתוכו מים כדי לערב החסדים וגבורות ביחד, הוא סוד הדעת, אשר בו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות. ו"להבדיל בין הקודש ובין החול" הוא גם כן בבחינת הדעת, כמו שתקנו לומר הבדלה בחונן הדעת, כי אם אין דעה הבדלה מנין (ירושלמי ברכות ה ב).

ומעתה תבין לפי מה שכתבתי, שזה העניין אשר הראו למשה מטבע של אש (גבורה) והוא כסף (חסד), להורות על סוד הדעת. והנה הכסף בעצמו הניתן למצווה הוא מחצית השקל, ק"ס שעורות מנין מי"ם יי"ן (והוא מנין כס"ף), והוא ניתן לכפר נפש לה', פדיון נפש כנ"ל לכפר על הנפש, הבן הדברים, רמזתי לך בקיצור ואתה תבין דבר מתוך דבר: