ביאור הלכה על אורח חיים ח

►| ביאור הלכה • על שולחן ערוך אורח חיים ח |◄

סעיף ז

• צריך להפריד וכו' — עיין במשנה ברורה במה שכתבנו דאם נשתהא וכו'. וטעם המגן אברהם הוא, דהיום אין זה רק זכר לזמן התכלת, שהיה צריך אז מדינא להפריד התכלת מן הלבן. ועיין בביאור הגר״א שמשיג על זה, ודעתו דגם היום צריך מן הדין להפריד כל חוט זה מזה. ואחר כך מצאתי בע"ת שכתב גם כן כהגר״א. ואם כן, לדבריהם אפשר דאם חוטי הציצית מסובכין אחד בחבירו אין לברך עליהן, או אפשר דלא גרע מגרדומי ציצית, וצריך עיון. על כל פנים לכתחילה בוודאי החיוב להפרידן אם הם מסובכין קודם שיברך עליהן:

סעיף ט

• קודם שיברך — פשוט הוא, דבין טלית שלו ובין טלית שאולה, כיון ששאלו להתפלל בו, ואם כן צריך לכרך עליו דהוא כשלו, ממילא דצריך לבדקו, אם לא כשנוטל מיד המשאיל אחר תפילתו וכדלקמן בסימן י״ג במ״א ס״ק ה. ועיין במשנה ברורה במה שכתב: "ואם שאל טלית מאחר", כן מוכח בחידושי רבי עקיבא אייגר דבטלית שאולה, אם מתכוין שלא לקנותו, ואם כן אינו שלו ואינו ראוי לברך עליו, אין צריך לבדקו. וכבר קדמו הב״ח והאליה רבה. ואם כן בעניינינו, לפי מה דפסק הדרך החיים והכריע שלא לברך על טלית ששאלו לעלות לתורה, פשוט דאין צריך לבדקו. אך מי שלקח טלית של קהל לעלות לתורה, או לדרוש בו קודם בין השמשות, לכאורה פשוט דצריך לבדקו, דהלא פסקו הפוסקים דהוא כמו טלית של שותפין וכדלקמן בסימן י״ד. ואפילו לדעת הט"ז בסימן י״ג דרוצה להקל לסמוך אחזקה משום טורח ציבור, אפשר דהיינו בטלית שלו שיש לו חזקה מעלייתא, שבדקו בעצמו; מה שאין כן בטלית של קהל, שמצוי מאוד להיות ציציותיו פסולין והכנפות נעקרין ממקומן ואין משגיח עליו, אין ראוי לברך עליו בלי בדיקה. ואפילו אם ירצה ללבוש אותו בלי ברכה – גם כן אין נכון, דהוא כמו טלית של שותפין, וגם מחשש ביטול עשה של ציצית, על כן צריך לבדוק על כל פנים את חוטי הציצית במקצת כל מה דאפשר, כן נראה לי [ועיין בסימן י״ד בביאור הלכה ד״ה שאלה]:

• יעיין וכו' — עיין במשנה ברורה בס"ק כ"א דצריך וכו'. ונראה לי דאפשר דיש להקל אם הוא לובש כמה בגדים של ציצית, שלא יצטרך גם במקום נקב הקשירה אלא זה שהוא מברך עליו בלבד, והשאר דיו בבדיקת חוטין בלבד, כי המגן אברהם פליג על הט"ז בזה ועיין במשבצות זהב, ואם כן אין צריך לבדוק הטלית קטן אלא החוטין, כיון שהברכה מברך על טלית גדול. ומכל מקום נכון לעיין קצת לפרקים, כי רגיל להתקלקל שם גם כן, ובפרט אותן האנשים שישנים בהטלית קטן:

סעיף יב

• אם לא היה בדעתו וכו' – עיין במשנה ברורה במה שכתבנו שם, דמיירי שהוא רגיל ללבוש רק אחת וכו'. ואם דרכו ללבוש תמיד שנים או שלשה בגדים של ד' כנפות זו על זו, ועתה לבש את הבגד סתמא, אם היו כולם לפניו בשעת ברכה אין צריך לחזור ולברך. ואם לא היו כולן לפניו, רק בשעה שהיו מביאין לפניו הבגד האחרון יש עדיין לפניו מן הבגדים שהיו לפניו בשעת הברכה, או שהביאו לפניו מלבוש השני תיכף אחר ברכת הראשון וקודם שלבשו, בזה יש דיעות בין הפוסקים, ופסקו האחרונים (הע"ת והט"ז והתבו"ש והאה"ח) דמספק לא יחזור ויברך. [וגם דעת המגן אברהם הוא כן כהע"ת והט"ז, דלא חילק בין שחיטה לכאן, רק דהיש אומרים שמובא שם בהג"ה מודה בזה. מה שאין כן דינא דהסמ"ג והשולחן ערוך שם, והוא דינא דהט"ז פה, גם המגן אברהם מודה לזה. והפרי מגדים לא כתב כן ולא נהירא]. ואם אין נחוץ לו עתה זה הבגד האחרון, מוטב שלא ללבשו עד שיסיח דעתו מברכה ראשונה כדי שיתחייב לברך עליו בבירור. ארה"ח:

סעיף יג

• חשיבה הפסק — עיין במשנה ברורה שכתב: והחיי אדם וכו'. דע דמדברי הט"ז משמע גם כן דסובר שאין שינוי מקום הפסק בזה, וכן הגר"א בביאוריו כתב כהט"ז. אך לדבריו לכאורה יהיה הדין גם כן בקידוש, מהני דעתו אפילו מבית לבית אחר. והשולחן ערוך לא כתב כן לקמן בסימן רע"ג סעיף א', אפילו לדעת היש אומרים. ובנשמת אדם מיישב בדוחק ומחלק ביניהם, וצריך עיון:

• אם היה דעתו — לכאורה אפילו לא היה דעתו לזה בפירוש רק בסתמא, כיון דרגיל ללבוש אותו בכל יום הוי כאילו היה דעתו לזה וכנ"ל. ובשלמא לדעת הרמ"א שפסק לעיל דעל טלית קטן יברך "על מצות ציצית", אתי שפיר דבסתמא אין מכוין בברכה זו גם על טלית גדול, כמו שכתב הפרי מגדים והעתקנוהו במשנה ברורה. אבל לדעת המחבר שפסק לעיל בסעיף ו דיכול לברך "להתעטף", אם כן ממילא קאי הברכה גם על הטלית גדול, וכמו לעניין שחיטה ביורה דעה סימן י"ט בהיו לפניו כמה עופות, אף דבירך על אחד שלקחו בידו מסתמא עולה הברכה לכולם. ועל כן אנו מוכרחין לומר דמיירי כאן שלא היה הטלית גדול לפניו בשעת ברכה. ולפלא על מפרשי השולחן ערוך שלא ביארו כל זה:

סעיף יד

• אם פשט טליתו וכו' צריך לברך וכו' — עיין במשנה ברורה במה שכתב: "ועיין לעיל בס"ק ל"א", דהיינו דמוכח שם מהמגן אברהם, דאם בשעת הברכה היה דעתו שיפשטנו ויחזור וילבשנו, לכולי עלמא אין צריך לחזור ולברך. וזהו לעניות דעתי העצה היעוצה שיוכל לצאת בזה כל הדיעות, שיכוין בשעת ברכה שאם יצטרך לפשטו שיחזור וילבשנו. ועיין בשערי תשובה:

• ויש אומרים שאין מברכין וכו' — עיין במשנה ברורה במה שכתב דאם לא לבשו מיד אז צריך לברך לכולי עלמא בכל גווני. ועיין בספר ארצות החיים בשם תשובת קול אליהו, דלפי זה היוצא מבית המרחץ צריך ברכה שנית על הטלית קטן, דאיכא הפסק גדול. והביא כן בשם רבני קשישי דירושלים, עכ"ל. והעולם אין נוהגין ליזהר בזה. ואפשר שטעמם, דלא שייך בזה היסח הדעת, שמוכרח הוא לחזור וללבוש את בגדיו. ולכאורה נראה דלא מהני בזה אפילו אם יכוין בבוקר בעת הברכה שיפשטנו ויחזור וילבשנו, כיון דמטעם הפסק אתינן עלה. ואפשר לומר דכשמכוין לזה בעת ברכה בבוקר לא שייך בזה הפסק בין הפשיטה והלבישה, דהברכה קאי על לבישה השנית. תדע, דמשמע מהמגן אברהם דעצה זו מהני אפילו להבית יוסף, דסבירא ליה דתיכף שפשט אזדא לה המצוה ולא מהני מה שהיה דעתו לחזור וללבשו, ועל כרחך משום דהברכה קאי על לבישה השנית. ואפשר לדחות, דסבירא ליה דעל ידי הכוונה שמכוין לזה בשעת ברכה, מהני אחר כך סמיכת הפשיטה להלבישה, וצריך עיון. והנה מדברי הב"ח בסימן זה משמע דמרחץ לא חשיב הפסק לגבי טלית קטן. ואולי יש לחלק בין אם שהה הרבה אם לא, והב"ח איירי דלא שהה. ויותר טוב שיכוין בבוקר בעת הברכה, שלא תפטור בברכה זו להטלית קטן, רק עד שיפשטנו בבית המרחץ, ואז יוכל לברך אחר כך לכולי עלמא. ועיין בשערי תשובה:

• אם היה דעתו וכו' — עיין במשנה ברורה מסקנת האחרונים בזה. על כן סנדקי שתופס הילד למולו ומתעטף בציצית, אם הטלית שאולה, לא יברך עליו (וכדלקמן בסימן י"ד בט"ז שם עיין שם במשנה ברורה). ואם הטלית הוא שלו, אם אחר התפילה בעת הפשיטה היה דעתו ללבשו ולא שהה הרבה בינתיים, אין צריך לחזור ולברך אפילו היה שינוי מקום, כגון שהמילה היה בבית. ואם לא היה דעתו ללבשו, לא מהני אפילו המילה היה במקום התפילה. ואם הסירו סתמא, תלוי באם נשאר עליו טלית קטן אין צריך לחזור ולברך על הטלית גדול, ואם לאו חוזר ומברך בכל גווני. ואם קיפלו והניחו בתוך כיסו, הוי כמו שפשט אותו בפירוש על דעת שלא לחזור וללבשו, וצריך אחר כך לחזור ולברך בכל גווני: