ביאור:תוספתא/בבא קמא/ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא קמא פרק שביעי

גניבה

(א)

הגנב משלם תשלומי כפל, ואם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה

הגזלנים בין כך ובין כך אין משלמין אלא קרן

ראו ספרא חובה פרשה יג, וכן מכילתא נזיקין טו; והשוו לדברי ריב"ז לפני מותו, ברכות כח ב, 'שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם'.
ר' עקיבא מבחין בין הגנב לטובח ומוכר.

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: וכי מה ראתה תורה להחמיר בגנב יותר מבגזלן?
אמר להם: גזלן השוה עבד לקונו, וגנב חלק כבוד לעבד יותר על כבוד קונו
כביכול עשה גנב את עין העליונה שאינה רואה, ואת האוזן שאינה שומעת
שנאמר (ישעיהו כט טו) "הוי המעמיקים מה' לסתיר וגו'" (תהלים צד ז) "ויאמרו לא יראה וגו'"
(יחזקאל ח יב) "כי אמרו אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ"
ר"מ אומר: משלו משל משם רבן גמליאל, למה"ד? לשנים שעשו משתה בעיר אחת
אחד קרא את בני העיר, ואת המלך לא קרא - ואחד לא קרא לא המלך ולא את בני העיר
איזה מהן עונשו מרובה? זה שקרא את בני העיר ואת המלך לא קרא, עונשו מרובה יתר מן השני
אמר רבי עקיבה מפני מה אמרו טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה? מפני שנשתרש בחטא.

(ב)

חמשה דברים היה רבן יוחנן בן זכאי אומר כמין חומר:
מפני מה גלו ישראל לבבל יתר מכל הארצות כולן? - מפני שבית אברהם אביהם היה משם.
משלו משל, למה הדבר דומה? לאשה שקלקלה על בעלה. להיכן משלחה? - לבית אביה
בלוחות הראשונות הוא אומר (שמות לב טז) "והלוחות מעשה אלהים המה וגו'"

ובשניות מעשה משה (שם) "והמכתב מכתב אלהים".

ראו ב"ב י, ד.
לעניין הנשיא ראו ספרא חובה פרשה ה.

משלו משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שקדש את האשה
הוא מביא את הלבלר ואת הקולמוס ואת הדיו ואת השטר ואת העדים
קלקלה - היא מביאה את הכל. דייה, שיתן לה המלך כתב הכר יד שלו
הרי הוא אומר (ויקרא ד כב) "אשר נשיא יחטא" אשרי הדור שהנשיא שלו מביא חטאת על שגגתו
(שמות כא ו) "ורצע אדוניו את אזנו במרצע". וכי מה נשתנה אוזן יתר לרצוע מכל איבריו?
לפי ששמעה מהר סיני (ויקרא כה נה) "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם",
ופרק ממנו עול שמים והמליך עליו עול ב"ו - לפיכך אמר הכתוב תבוא אוזן ותרצע,

שלא שמרה את מה ששמעה

כנתיו במשמעות עבדיו – ראו עזרא ד ז.
לעניין האבנים ראו מכילתא סוף יתרו.

ד"א הוא לא רצה להשתעבד לקונו - יבא וישתעבד לכנתיו לעבדיו
ואומר (דברים כז ה) "מזבח אבנים לא תניף עליהן ברזל"
וכי מה ראה הכתוב לפסול את הברזל יתר מכל מיני מתכות?
מפני שהחרב נעשה ממנו, והחרב סימן פורענות, והמזבח סימן כפרה
מעבירים דבר שסימן פורענות מפני דבר שסימן כפרה
והלא דברים קל וחומר: ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות
על שמטילות כפרה בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הכתוב "לא תניף עליהן ברזל"
בני תורה, שהן כפרה לעולם - על אחת כמה וכמה שלא ליגע בהן אחד מכל המזיקין כולן
הרי הוא אומר (שם) "אבנים שלימות תבנה את מזבח ה' אלהיך" אבנים שמטילות שלום
והלא דברים ק"ו: ומה אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות
על שמטילות שלום בין ישראל לאביהן שבשמים אמר המקום יהיו שלמים לפניי
בני תורה, שהן שלום בעולם - על אחת כמה וכמה שיהיו שלמים לפני המקום.

(ג)

שבעה גנבין הן: הראשון שבכולן - גונב דעת הבריות, והמסרהב בחבירו לאורחו ואין בלבו לקרותו להזמינו
והמרבה לו בתקרובות ויודע בו שאינו מקבל, והמפתח לו חביות שמכורות לחנוני
והמעול במדות והמשקר במשקלות, והמערב הגירה זרעי חרוב בתלתן ואת החומץ בשמן,

אע"פ שאמרו אין השמן מקבל דולוס, נכל, זיוף לפיכך מושחין בו את המלכים

ראו מכילתא נזיקין יג.
הדיון על גנבת לב המקום והדרשות של ר' מאיר ושל ריב"ז על ארבעה וחמישה (ראו מכילתא נזיקין יב.) נכנסו כנספח לגנב הראשון.

ולא עוד אלא שמעלין עליו שאילו היה יכול לגנוב דעת העליונה היה גונב
שכל הגונב דעת הבריות נקרא גנב, שנא' (שמואל ב טו ו) "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל".
מי גדול גונב או נגנב? - הוי אומר נגנב, שיודע שנגנב ושותק
וכן מצינו כשהיו ישראל עומדין לפני הר סיני בקשו לגנוב דעת העליונה,
שנאמר (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע".
כביכול נגנב הוא להם! תלמוד לומר (דברים ה כו) "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וגו'"
א"ת שאין הכל גלוי לפניו,
והלא כבר נאמר (תהלים עח לו) "ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו"
אעפ"כ (שם) "והוא רחום יכפר עון וגו'"
ואומר (משלי כט כג) "כסף סיגים מצופה על חרש שפתים דולקים ולב רע".
רבי מאיר אומר: בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם
שור, מפני שבטלו ממלאכתו - משלם חמשה. שה, מפני שאין לו מלאכה - משלם ארבעה
רבן יוחנן בן זכאי אומר: בוא וראה כמה חס המקום על כבוד הבריות
שור, מפני שמהלך ברגליו, משלם חמשה; שה, מפני שטוענו, משלם ארבעה

למעלה מהן גנב את האסורין בהנייה - שפטור מלשלם.

ראו ב"מ ד, ט.
לעניין גונב המשלם כפל ראו משנה ז, א. הגנב החמישי הוא המשלם ארבעה וחמישה, שהדרשות עליו הוקדמו לעיל.
גם דרשת ר' שמעון על החולק עם הגנב הובאה כאן אחרי הגנב הששי, שלא במקומה. אחריה הובא הגנב השביעי, החיובי, הגונב דברי תורה.

את השטרות ואת הקרקעות ואת ההקדשות - אין משלם אלא קרן
את הבהמה ואת העופות ואת הכסות ואת הפירות ואת הכלים - משלם תשלומי כפל,

הגונב פטר חמור - ישלם תשלומי כפל,

אמנם פטר חמור אסור בהנאה, אבל הגונבו משלם תשלומי כפל, כי לאחר שיפדה יהיה מותר בהנאה.

אף על פי שהוא אסור עכשיו - יש לו התר לאחר זמן,
הגונב את השור, טבחו ומכרו - משלם חמשה. שה - משלם ארבעה,
שנא' (שמות כא לז) "חמשה בקר ישלם תחת השור"
למעלה מהן הגונב את בן חורין, שנידון עליו בנפשו
רבי שמעון אומר: הרי הוא אומר (משלי כט כד) "חולק עם גנב שונא נפשו וגו'"
משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שטוען ויצא מבית חבירו
מצאו אחד ואמר לו: מה זה פלוני? אמר לו: טול חלקך ואל תגיד
לאחר זמן מצאו בעל גניבה. אמר לו: משביע אני עליך, אם לא ראית אדם שטען כלים ויצא מתוך ביתי!
אמר לו: שבועה שאיני יודע מה אתה סח. על זה נאמר "חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד"
אבל המתגנב מאחר חבר, והולך ושונה פרקו, אע"פ שנקרא גנב - זוכה לעצמו
שנא' (משלי ו ל) "לא יבוזו לגנב כי יגנוב וגו'".
סוף שמתמנה פרנס על הצבור ומזכה את הרבים, וזוכה לעצמו ומשלם על מה שבידו.
שנאמר (שם) "ונמצא ישלם שבעתיים"
ואין שבעתים אלא דברי תורה, שנאמר (תהלים יב ז) "אמרות ה' אמרות טהורות... שבעתיים"

טבח ומכר

(ד)
גנב ונתן לאחר וטבח, גנב ונתן לאחר ומכר, גנב ונתן לאחר והחליף

ראו משנה ז, א, שבעניין זה יש שליח לדבר עברה.
לעניין הגונב את הבהמה הקיטעת – ראו מכילתא נזיקין יב.

גנב והקדיש, גנב ונתן במתנה, גנב ונתן בהקפה, גנב ופרע את חובו
גנב ושלח סבלונות לבית חמיו - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
הגונב את הקיטעת הבהמה ואת החיגרת ואת הסומא
הגונב של שותפין - משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה.
השותפין שגנבו זה מזה - משלמין תשלומי כפל ופטורים מתשלומי שלשה.

(ה)

הגונב טרפה ומכרה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה
כלאים, מהרחל ומהגדי, כר' אליעזר בהמשך ומכרו - משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דברי רבי מאיר

וחכ"א אין משלם אלא תשלומי כפל בלבד.

דין הגונב פרה מעוברת וטבחה חוזר פעמיים, וכן דין הגונב טרפה והגונב כלאיים. ונראה שלפנינו ערבוב נוסחאות. וראו משנה ז, ב. ר' נחוניא חולק על ההבחנה בין יום הכיפורים לשבת שם.

רבי אליעזר אומר: הכלאים מן הרחל ומן הגדי - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.
מן הכוי - משלם תשלומי כפל ופטור מתשלומי שלשה.
הגונב פרה מעוברת וטבחה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה
מעוברת וילדה ואח"כ טבח את עוברה - משלם תשלומי כפל ופטור מתשלומי שלשה
הגונב פרה מעוברת וילדה ואח"כ טבחה, שמינה והכחישה
משלם תשלומי כפל ופטור מתשלומי ג'
הגונב פרה מעוברת וילדה ואח"כ טבחה, שמינה והכחישה
משלם תשלומי כפל כשעת הגניבה, ותשלומי ד' וה' כשעת טביחה ומכירה
כחושה והשמינה - משלם תשלומי כפל כשעת גניבה ותשלומי ד' וה' כשעת טביחה ומכירה.
הגונב טרפה וטבחה ומכרה, שור הנסקל וטבחו, עגלה ערופה וטבחה, והטובח לעבודה זרה
משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים: עד שתהא זביחה מותרת באכילה
ר' נחוניא בן הקנה אומר יום הכפורים הרי הוא כשבת לתשלומין.

(ו)
מכרה חוץ מרגלה חוץ מקרנה וחוץ מגיזתה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה

ראו משנה ז, ה, וכן במכילתא נזיקין יב, שם אינו משלם ארבעה וחמישה בכל המקרים המנויים כאן.
לשיטת רבי ראו ערכין ה, ב-ג: אם מכר דבר שאין הנשמה תלויה בו הוא שותף בבהמה, ואינו מחייב לשחטה, אבל אם מכר דבר שהנשמה תלויה בו הרי אינו יכול לקחת את מה שקנה אלא אם ישחוט את הבהמה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר: חוץ מידה וחוץ מרגלה - משלם תשלומי כפל
חוץ מקרנה וחוץ מגיזתה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה
ר' אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו - משלם תשלומי ארבעה וחמשה
חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו - משלם תשלומי כפל ואין משלם תשלומי ארבעה וחמשה.

(ז)

גנב ברשות הבעלים, וטבח ומכר: אם הגביה - הרי זה חייב, ואם לאו - פטור

נתן לפדיון בנו, לבעל חובו, ולאשה בכתובתה - לא עשה כלום

ראו משנה ז, ו.
אם הוציא את הבהמה לרה"ר אינו גנב אלא גזלן.

הגביה ונתנו לפדיון בנו ולבעל חובו ולאשה בכתובתה - מה שעשה עשוי.
היה עומד ברשות הרבים וטבח ומכר - אין משלם אלא קרן.

(ח)
הגונב תרומה ומעשר שני - משלם תשלומי כפל

לעניין תרומה ראו תרומות ו, ד. לעניין מעשר שני - מכילתא נזיקין טו. לעניין השטרות וכו' ראו לעיל הלכה ג. לעניין ההקדשות ראו מכילתא נזיקין יב.
בסוף הברייתא יש המרחיבים את דין תשלומי כפל או ארבעה וחמישה לבכור, לקדשים קלים או אף לשלמים.

את השטרות ואת הקרקעות ואת ההקדשות, אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים
אין משלם אלא קרן.
רבי יוסי הגלילי אומר: קדשים קלים כהדיוט, ושאר כל הקדשים אין משלם אלא קרן.
בן עזאי אומר: בכור כהדיוט, ושאר כל הקדשים אין משלם אלא קרן.
אבא יוסי בן דוסאי אמר משם רבי יוסי בן הגלילי: שלמים כהדיוט
ושאר כל הקדשים אין משלם אלא קרן.

(ט)
שנים מעידין בו שגנב ושנים מעידין בו שטבח ומכר,

ראו משנה ז, ג.
הלשון "על זה נאמר" וכו' – ראו לעיל ב, ג.
לעניין הסיפא ראו מכילתא דרשב"י לשמות כא לז: "מה 'תחת' האמור להלן אין משלם אלא דמים, אף כאן אין משלם אלא דמים." אין סופרים שוורים אלא את ערכם.

נמצאו זוממין על טביחה ומכירה - הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה
נמצאו זוממין על הגניבה - הוא פטור והן משלמין תשלומי כפל
נמצאו זוממין על זה ועל זה - חייבין
ועל זה נאמר (דברים יט יט) "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו."
שנים מעידין בו שגנב, והן מעידין בו שטבח ומכר
נמצאו זוממין על הטביחה - הוא משלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה
אמר רבי יוסי: בד"א? - בזמן שהן שתי עדיות
אבל אינם אלא עדות אחת - עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה
נמצאו זוממים על טביחה ומכירה - הוא פטור והן משלמין תשלומי ב' וג'.
נמצאו זוממין על זה ועל זה - חייבין
על זה ועל זה נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו.
"תן לי שורי" ואמר אין לי אלא מעות, "תן לי מעות" ואמר אין לי אלא בהמה
"תן לי ג', ד' שורים" ואמר אין לי אלא אחד, אם היה יפה כדמי כולן - שמין לו.