ביאור:תוספתא/בבא קמא/ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא קמא פרק חמישי

עיתוי הנזק ותוצאותיו

(א)

שור תם שהזיק, עד שלא עמד בדין והקדישו בעליו - מוקדש

שחטו, ומכרו, ונתנו במתנה - מה שעשה עשוי

אם בשעת העמידה לדין אין השור התם ברשותו – פטור מתשלומים. אבל אם הוא ברשותו – אינו יכול להיפטר ממנו, וראו משנה ד, ח.

משעמד בדין הקדישו בעליו - אין מוקדש
שחטו ומכרו ונתנו במתנה - לא עשה כלום, מפני שמשלם מגופו
שור מועד שהזיק, בין מועד עד שלא עמד בדין בין משעמד בדין, והקדישו בעליו - מוקדש
שחטו ומכרו ונתנו במתנה - מה שעשה עשוי, מפני שמשלם מן העלייה.

(ב)
שור תם שהזיק ואח"כ המית, המית ואח"כ הזיק - פטור

ההמתה גורמת שאין לשור ערך, וכאילו נתן אותו במתנה לגורם שלישי.
שור מועד שהזיק לאחר שנגמר דינו פטור, וראו לקמן ט, ה, שר' שמעון בר' אלעזר פוטר גם אדם היוצא להיהרג והזיק. אבל ר' יוסי (ערכין א, ג) מחייב אותו בתשלומים.
שומרים – ראו משנה ד, ט.
הבעלים משלם חצי נזק כי הוא שמר בכך שהשאיל את השור. מבחינת השואל החיוב הוא מגוף השור כי הוא שאל אותו בחזקת תם, ולכן הוא פטור מלשלם מהעליה שלו.
אם הועד בפני השואל והנזק נעשה לאחר שהוחזר לבעלים – הבעלים משלם ח"נ מגופו והשואל משלים לנ"ש כי לא הודיע שהועד בו.
אם נגמר דין השור למיתה – השואל חייב, שהרי הוא משלם גם אם השור מת מעצמו. אבל ראו משנה ט, ב, כדעת ר' עקיבא.

שור מועד שהזיק ואח"כ המית - חייב
המית ואח"כ הזיק: עד שלא נגמר דינו חייב, משנגמר דינו פטור
שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר
הזיק שור ברשותו - מועד משלם נזק שלם תם משלם חצי נזק
שאלו בחזקת תם ונמצא מועד - הבעלים משלמין חצי נזק והשואל פטור
הועד בו בפני שואל ואח"כ מסרו לבעלים, ולא הודיע להם שהועד בו
הבעלים משלם חצי נזק והשואל משלם חצי נזק
המית ברשותו ואח"כ מסרו לבעלים: עד שלא נגמר דינו מסרו לבעלים - פטור
משנגמר דינו מסרו לבעלים - חייב
ר"ע אומר: אף משנגמר דינו, עד שלא נסקל מסרו לבעלים - פטור.

(ג)
פרה שהמיתה אדם ואח"כ ילדה: עד שלא נגמר דינה ילדה - ולדותיה מותרין

ראו משנה ד, ח.
לעניין הטיפול בבהמות המעורבות השוו זבחים ח, א.
גזלן שהחזיר – הברייתא מנוגדת למשנה ט, ב.

משנגמר דינה ילדה - ולדותיה אסורין. נתערבו באחרים ואחרים באחרים - כולן אסורין בהנאה
מה יעשו להן? כונסין אותן לכיפה עד שעה שימותו
ר"א בר' שמעון אומר: כולן נסקלין
הגוזל שור מחבירו והמית ברשותו, ואח"כ מסרו לבעלים
בין משנגמר דינו ובין עד שלא נגמר דינו - חייב.

(ד)
הלוקח שור מחבירו בחזקת שהוא תם, ונמצא מועד והועד בו בפני ב'

ההעדה בפני שנים בבית הדין הופכת את המכירה למקח טעות ומאפשר לבטל אותה ולדרוש את הכסף בחזרה.
שור שפסק את המוסרה – ראו משנה ד, ט, ויש בה שתי גרסאות בבבלי ובירושלמי. וראו גם מכילתא נזיקין י.

באמת שהוא חייב לו מפני שמקח טעות
שור שפסק את המוסרה ויצא והזיק: תם פטור ומועד חייב, דברי ר"מ
רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור
רבי אליעזר בן יעקב אומר: זה וזה פטורין, שנא' (שמות כא כט) "ולא ישמרנו בעליו". שמור הוא זה!
ר' אליעזר אומר: אין לו שמירה לשור, אלא סכין.

מיקום הנזק ומשמעויותיו

(ה)
"כנוס שורך ואני אשמרנו", הזיק – פטור, בעל השור הוזק – חייב סופג את הנזק, כדין המוסר לשומר חינם

הברייתא בשיטת רבי במשנה ה, ג.
ר' מאיר בשיטתו לעיל א, ז, ובשיטת ר' טרפון במשנה ב, ה, ששור ברשות הניזק משלם נזק שלם, וראו שם גם את שיטת חכמים.

"כנוס שורך ושמרו", הוזק – חייב, הזיק - משלם נזק שלם, דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים: על השן ועל הרגל משלם נזק שלם
על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה על רביצה ועל בעיטה: מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק.

(ו)

הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשותו, ובא שור ממקום אחר שלא ברשותו

נגח נגף נשך רבץ בעט, רבי מאיר אומר: משלם נזק שלם

ר' מאיר טוען שאם המזיק לא היה ברשות, אפילו אם גם הניזק לא היה ברשות חייב נזק שלם, כמו בהלכה הקודמת.
הכניס קדרותיו/פירותיו וכו' – זאת דעה שלישית, שלפיה פטור על נזקי שן ורגל בחצר שאינה של שניהם. וראו משנה ה, ב.
נפל לבור – ראו משנה ה, ג. גם היא בשיטת ר' טרפון ור' מאיר. למרות שהשור פטור ממיתה, כי לא התכוון לתקוף את האנשים בבור – משלם כופר, וראו לעיל ד, ו, ובהלכה הבאה.

וחכמים אומרים: על השן ועל הרגל משלם נזק שלם
על נגיחה ועל נגיפה על נשיכה ועל רביצה ועל בעיטה: מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק
הכניס קדירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ובא שור ממקום אחר שלא ברשות ושברן - פטור
ואם הוזק בהן - בעל קדרות חייב
הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ובא שור ממקום אחר שלא ברשות ואכלן - פטור
ואם הוזק בהן - בעל הפירות חייב
נפל לבור והבאיש את מימיו - חייב בכופר, דברי רבי טרפון
רבי עקיבה פוטר מן הכופר
היה בו עבד או אמה - נותן שלשים סלעים, דברי רבי טרפון
ורבי עקיבה פוטר משלשים סלעים.

(ז)
יש נותן את הכופר ואין נסקל, נסקל ואין נותן את הכופר.

ראו לעיל ד, ו.

החופר בור ברשותו, ונפל עליו שור והרגו - נותן את הכופר ואין נסקל
נכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות, נגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית ומת
נסקל השור או הכלב ואין משלם את הכופר.

(ח)
שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה

ראו משנה ה, א.

ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה
סומכוס אומר: משלם חצי כופר לפרה ורביע לולד
וכן פרה שנגחה את השור, ונמצא ולדה בצדה
ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ואם משנגחה ילדה
סומכוס אומר משלם חצי נזק מן הפרה ורביע מן הולד.