לדלג לתוכן

ביאור:עמוס א יא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:עמוס א יא.


לא לשמור את הכעס לנצח

[עריכה]

(עמוס א יא): "כֹּה אָמַר ה': עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ: עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו, וְשִׁחֵת רַחֲמָיו; וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ, וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח."

כה אמר ה': על שלושה פשעי אדום סלחתי, אבל על ארבעה כבר לא אשיב אותו לארצו בשלום: על כך שרדף בחרב את עם ישראל אחיו, השחית והרס את רגש הרחמים; ו אפו (כעסו) טרף והרג את בני ישראל לעד (בלי הפסקה), ואת העברה (הכעס) שלו על גניבת הברכות הוא שמר לנצח ולא סלח.

סגולות

[עריכה]

אדום הוא שם של ממלכה שהוקמה ע"י בני עשו, אחי יעקב. עשו כעס על יעקב על כך שגנב את בכורתו. הכעס הזה עבר גם לבניו, והתבטא במלחמות חוזרות ונשנות בין אדום לבין ישראל לאורך דורות רבים. בפסוקנו, הנביא עמוס מציין את השנאה הנצחית של אדום לישראל כפשע המרכזי של אדום. השנאה של עשו ליעקב על גניבת הבכורה מובנת והגיונית, אבל יעקב כבר פיצה את עשו במתנות רבות וביקש את סליחתו, ועשו כבר סלח לו; למרות זאת, בני עשו המשיכו לשנוא את בני יעקב.

מפסוקנו למדו חז"ל, ששמירת כעס לנצח היא פשע, אלא צריך להתפייס ולמחול למי שמבקש מחילה: " "אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור. וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון. אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן, אלא ועברתו שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו [לבית שאול] ולא נתפייסו (שמואל ב כא ב) : "והגבעונים לא מבני ישראל המה"." " ( רמב"ם, הלכות תשובה ב י ) .

דקויות

[עריכה]

על איזה אירוע בדיוק מדובר?

[עריכה]

עמוס מאשים את אדום בכך שרדף את אחיו ישראל ושמר את שנאתו לנצח. לאיזה אירוע בדיוק הוא מכוון?

1. בספר בראשית מסופר, שעשו רצה להרוג את יעקב, (בראשית כז מא): "וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ 'יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי'".

  • אבל עשו עצמו כבר מחל ליעקב, (בראשית לג ד): "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ", לא המשיך לרדוף אותו, ולא שמר את עברתו לנצח. לכן נראה שהפסוק מדבר על העם האדומי, ולא על עשו עצמו.

2. לאחר יציאת מצרים, פנו בני-ישראל למלך אדום בשם האחוה שבין העמים, (במדבר כ יד): "כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל: אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ", וביקשו לעבור דרך ארצם אל ארץ כנען, אבל האדומים מנעו מהם את המעבר ואף איימו עליהם בחרב, (במדבר כ יח): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם 'לֹא תַעֲבֹר בִּי, פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ'". הפסוק שלנו רומז לפסוקים אלה במילים " אחיו ", "בחרב " ( רש"י ) .

  • אולם האירוע הזה קרה מאות שנים לפני ימי עמוס. האדומים כבר נענשו על כך קשות, כגון בימי דוד, (מלכים א יא טו): "וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים, וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם"; וכן בימי יהושפט, (מלכים א כב מח): "וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ ". לא ברור מדוע עמוס מזכיר שוב את החטא הישן הזה, ועוד מציין אותו במילים ועברתו שמרה נצח.

3. בימי יורם בן יהושפט מלך ישראל, (מלכים ב ח כ): "בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה, וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ".

  • אולם, לא נאמר כאן שהאדומים רדפו את ישראל בחרב - הם רק השתחררו מהשלטון של מלך יהודה והמליכו עליהם מלך עצמאי.
  • בנוסף, אמציה מלך יהודה (שחי לפני הנביא עמוס) כבר כבש את אדום מחדש, מלכים ב יד ז: "הוּא הִכָּה אֶת אֱדוֹם בְּגֵיא המלח[מֶלַח] עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, וְתָפַשׂ אֶת הַסֶּלַע בַּמִּלְחָמָה".
  • עמוס ניבא בימי עוזיה בנו, (עמוס א א): "בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ "(הרעש היה בשנת מות המלך עוזיה), בתקופה זו, ממלכת יהודה שלטה בכל הנגב הדרומי עד אילת, (מלכים ב יד כב): "הוּא בָּנָה אֶת אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו", ומכאן שהיא כנראה שלטה גם באדום; לא אדום רדפה את ישראל, אלא להיפך.

4. בתחילת הפרק, בנבואה על פשעי ארם, נאמר (עמוס א ג): "עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד ". אירוע זה קרה כנראה בימי יהואחז מלך ישראל, (מלכים ב יג ז): "כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי, כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ". יהואחז היה סבו של ירבעם, כלומר הוא חי שני דורות לפני עמוס. מסתבר שעמוס מתייחס לאירועים שקרו בתקופה זו, ומנבא שה' ינקום בהם על כך.

  • אולם, הנקמה באדומים באה כבר בימי אמציהו מלך יהודה, בדור הקודם לעמוס; בימי עמוס, יהודה שלטה באדום ללא עוררין. לא ברור מדוע עמוס מנבא על נקמה נוספת.

5. בימי אחז מלך יהודה, (דברי הימים ב כח יז): "וְעוֹד אֲדוֹמִים בָּאוּ, וַיַּכּוּ בִיהוּדָה, וַיִּשְׁבּוּ שֶׁבִי", (מלכים ב טז ו): "וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה".

  • אולם האירוע הזה קרה כנראה אחרי ימי עמוס: עמוס ניבא בימי עוזיה, ואחז היה נכדו של עוזיה.

6. כשהבבלים החריבו את ירושלים, האדומים תמכו במחריבים ועודדו אותם, (תהלים קלז ז): "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָים, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ", ואף השתתפו בביזה, עובדיה א יא: "בְּיוֹם עֲמָדְךָ מִנֶּגֶד בְּיוֹם שְׁבוֹת זָרִים חֵילוֹ וְנָכְרִים בָּאוּ שערו[שְׁעָרָיו] וְעַל יְרוּשָׁלַים יַדּוּ גוֹרָל, גַּם אַתָּה כְּאַחַד מֵהֶם" ( מלבי"ם ) ; כך היה גם כשהרומים החריבו את הבית השני ( מצודות ) .

  • אולם חורבן ירושלים קרה מאות שנים אחרי ימי עמוס, ולא הגיוני שהנביא יזכיר אירוע שעוד לא קרה, כחטא שיש להעניש עליו.

לא הצלחתי למצוא תשובה לשאלה זו.

מקורות ופירושים נוספים

[עריכה]

עוד על יחסי ישראל ואדום לאורך הדורות, בתנ"ך ובמדרשי חז"ל, ראו שיחות בספר עמוס / יהודה אייזנברג .

" ויטרוף לעד אפו - החזיק בה ולא הניחה" ( רש"י ) .

"כה אמר ה', על שלשה פשעי אדום " ע"א וג"ע וש"ד " ועל ארבעה וכו' על רדפו בחרב אחיו " בעת חורבן בית ראשון, "ויטרוף לעד אפו ", ע"י הרומיים שהחריבו ירושלים שהרומיים נחשבו לבני אדום לפי מה שבאר מהרי"א בראיות, וכן האף שהיה להם על ישראל בכל זמן הגלות, ויש הבדל בין אף ועברה, שעברה הוא שע"י אפו עובר הגבול לעשות רעה אל הכלל גם אל אלה שלא חטאו, והנה בני אדום י"ל עברה כללית על כלל ישראל ע"י אמונתם, וזה שמורה בלבם לנצח לנקום נקם מן הכלל להומם ולאבדם, ועי"ז גזרו עליהם הרג ושמד ואבדן בכל דור ודור: "אפו, ועברתו ". התבאר אצלי (ישעיה י"ג ובכ"מ) כי אף הוא הכעס על מי שחטא כנגדו, ועברה הוא אם ע"י האף עובר בקצפו את הגבול לכעוס על הכלל גם על הבלתי חוטא, ומצייר את האף כארי טורף לעד, והגם שנוקם באפו לא עזב את עברתו ושמרה נצח, ומלת שמרה י"מ כמו שמרה במפיק, וי"מ שהה"א נוספת וע"כ המלה מלעיל:" ( מלבי"ם )

"על רדפו בחרב אחיו - כי הלא אח עשו ליעקב ומדוע א"כ רדפו בחרב בזמן חורבן בית השני? ושחת רחמיו - ביטל הרחמנות הראוי להיות לו עליו כדרך האח על אחיו. ויטרוף לעד אפו - טרף את ישראל בכל עת שהיה היכולת בידו. ועברתו - העברה שיש לו על בני ישראל שמורה אצלו לעולם ולא יעזבנה בשום פעם." ( מצודות ) .


תגובות

[עריכה]

ספר היובלים פרק ג' כתוב:

(כו) ויהי מקץ שבע שנים לשבתו שם, שבע שנים במספר, בחודש השני בשבעה עשר בו, ויבוא הנחש ויקרב אל האשה. (כז) ויאמר הנחש אל האשה: האף מכל פרי העצים אשר בגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו. (כח) ותאמר אליו: מכל פרי העצים אשר בגן אמר אלהים כי נאכל ממנו. (כט) ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לבל נאכל ממנו ולבל ניגע בו פן נמות. (ל) ויאמר הנחש אל האשה: לא מות תמותון. (לא) כי יודע אלהים כי ביום אכולכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. (לב) ותרא האשה את העץ כי נחמד הוא, ותאווה לעינים, וכי פריו טוב למאכל, ותקח מפריו ותאכל. (לג) ותכס בראשונה את ערותה בעלי תאנה, ותתן ממנו לאדם ויאכל. (לד) ותפקחנה עיניו וידע כי ערום היה, ויקח עלי תאנה ויתפור אותם ויעשה לו חגורה, ויכס את ערוותו.

(לה) ויקלל ה' את הנחש ועברתו עליו שמר לנצח......................

-

יש דיסאינופרמציה בספר היובלים

כי על פי ספר תהילות כתוב:

תהלים קג ט: "לֹא לָנֶצַח יָרִיב וְלֹא לְעוֹלָם יִטּוֹר"

-- DAIAN SHEM, 2023-10-03 17:34:54


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:לא לשמור את הכעס לנצח


מקורות

[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2023-10-08.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/am-01-11