ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק לד
פרק לד[עריכה]
פסוק יב[עריכה]
ההתרחקות מע"ז כוללת גם איסור על ברית עימם; הדרשה מרחיבה את האיסור לכל עובדי ע"ז, שהרי בזמן הדרשה לא היו שבעת העממים. |
"השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ" - הרי זו אזהרה שלא לכרות ברית לעובדי עבודה זרה!
"כי את מזבחותם תתצון" - הרי זו מצות עשה לאבד עבודה זרה וכל משמשיה וכל הנעשה בשבילה.
פסוק יד[עריכה]
ההשתחווייה היא פעולה דתית למרות שאינה בין העבודות המיוחדות לה' ולעיתים גם אינה דרך העבודה של ע"ז מסוימת, וראו סנהדרין ז ו. |
"כי לא תשתחוה לאל אחר" לחייב על ההשתחוייה, אפלו שלא דרך עבודתה בכך.
"אלהי מסכה לא תעשה לך" הא אם אכל מזבחם - הוא נושא מבנותם, והן מטעין אותו, והוא עושה עבודה זרה!
"לא תעשה לך" - ואפלו לנואי.
פסוק יח[עריכה]
"למועד חדש האביב", יכול בזמן שיש אביב אתה עושה פסח ואם לאו אין אתה עושה פסח?
תלמוד לומר "את חג המצות תשמר" בין שיש לך אביב בין שאין לך אביב!
אם כן מה תלמוד לומר "למועד חדש האביב"? עשאו הכתוב סימן לו!
פסוק יט[עריכה]
ראו מכילתא פסחא טז, שם לומדים את ההגבלה לבכורות זכרים מדברים טו יט, והפסוק שלנו מצוטט דרך אגב, "לקיים מה שנאמר". גם שם דורשים את החזרות של דין הבכורה בכלל שהוא צריך לפרט. |
"כל פטר רחם לי". יכול אפלו נקבה? תלמוד לומר "וכל מקנך תזכר"
מה בכור בהמה, זכר ולא נקבה - אף בכור אדם, זכר ולא נקבה.
ר' יהושע בן קרחה אומר "כל פטר רחם לי" - הרי זה כלל.
יכול אף שלאחרים בכורי בהמת הגויים? ת"ל "מקנך"! יכול אף שלנקבה? תלמוד לומר "תזכר"!
יכול אף שלחיה? תלמוד לומר "פטר שור ושה"! זה הוא כלל שצריך לפרט.
פסוק כ[עריכה]
"ופטר חמור תפדה בשה" ופטר חמור שני פעמים: עד שיהיה היולד חמור והנולד חמור.
"תפדה בשה" שה מכל מקום, בין זכרים בין נקבות, בין תמימים בין בעלי מומין, בין קטנים בין גדולים.
ראו בכורות א ה. כאן נוספו פסולי המוקדשים לרשימה. לדרך העריפה ראו שם משנה ז. כאן נוספה הקדימות של פדיון הבן לעולת ראיה. |
דבר אחר "בשה", לא בעגל, ולא בחיה, ולא בטריפה, ולא בכלאים, ולא בכוי, ולא בפסולי המוקדשין! –
שהרי נאמר בהן "כצבי וכאיל" (דברים טז, כב): מה צבי ואיל, אין פודין בהן - אף פסולי המוקדשין, אין פודין בהן!
"תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו", מצות פדייה קודמת למצות עריפה.
"וערפתו" נאמרה כאן עריפה ונאמרה להלן עריפה (דברים כא, ד)
מה להלן, בקפיס, ומאחוריו, ואסור בהנאה - אף כאן, בקפיס, ומאחוריו, ואסור בהנאה.
"כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם" הרי שהיה לפניו פדיון בנו ועולת ראייה, ואין לו כדי לזה וכדי לזה
פדיון בנו קודם, שנאמר "כל בכור בניך תפדה" ואחר כך "ולא יראו פני ריקם"!
פסוק כא[עריכה]
השוו לדברי ר' ישמעאל בשביעית א ד. נראה שהם דברי ר' שמעון בן אלעזר כאן. |
"בחריש ובקציר תשבת", ר' שמעון בן אלעזר אומר: מכלל שנאמר "בחריש ובקציר תשבת" יש לך קציר מצוה, שהוא דוחה את השבת והיזה זה? זה קציר העומר!
ר' ישמעאל אומר: יכול תהא חרישת העומר דוחה את השבת? תלמוד לומר "בחריש ובקציר", קציר, שזמנו קבוע - יצא חריש, שאין לו זמן קבוע.
ר' יהודה אומר: "בחריש ובקציר תשבת" - חריש שקצירו אסור; זה חריש שלערב שביעית! וקציר שחרישו אסור, זה קציר שלמוצאי שביעית!
ור' שמעון אומר: שבות מן החריש בשעת קציר, ושבות מן הקציר בשעת חריש!
פסוק כב[עריכה]
"וחג שבועות תעשה לך" - זה חג העצרת. "וחג האסיף תקופת השנה" ולהלן הוא אומר "בצאת השנה" (שמות כג, טז)
איזה הוא חג שיש בו אסיף ותקופה ושנה יוצאה בו? הוי אומר זה תשרי.
פסוק כג[עריכה]
"שלש פעמים בשנה" - אין פעמים אלא זמנים. "יראה כל זכורך" - לרבות את הקטן. מכאן אמרו כל קטן שיכול לאחוז בידו שלאביו ולעלות מירושלים להר הבית אביו חייב להעלותו.
"את פני האדון ה'" - אדון אני על כל באי העולם! יכול אף אתה כיוצא בהן? תלמוד לומר "אלקי ישראל". יכול עליך בלבד? תלמוד לומר "את פני האדון ה'".
הא כיצד? אלוה אני על כל באי העולם, ושמי יחול עליך!
פסוק כד[עריכה]
סיפור המעשה מלמד שההגנה של הקב"ה אינה רקב מפני אויבים, אלא גם מגנבים וממזיקים. |
"כי אוריש גוים מפניך, ולא יחמד איש את ארצך", דברה תורה כנגד היצר; שלא יאמרו ישראל 'היאך אנו מניחין ארצינו ובתינו ושדותינו וכרמינו ועולין לרגל? שמא יבואו אחרים וישבו במקומותינו!'
לפיכך ערב להן הקדוש ברוך הוא "ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות". ולא עוד אלא שאין רשות לאחד מן המזיקין להזיק אתכם!
ומעשה באחד, שהניח את כריו הכרי שלו, ערימת חיטים, ובא ומצא אריות סובבין אותו; ומעשה באחד שהניח בית תורנגלין, ובא ומצא חתולות מקורעות בפניהם, לקיים "ולא יחמד איש את ארצך"!
פסוק כו[עריכה]
ראו ספרי דברים רצז. שם מגבילים את הביכורים לשבעת המינים, שנאמר "מראשית" ולא 'כל ראשית'. כאן הדרשה מניחה שמדובר דווקא על שבעת המינים, למרות שהיה ניתן לדרוש ההפך. וראו ביכורים א ב ומשנה ט. |
"ראשית בכורי אדמתך" נאמר כאן 'ראשית' ונאמר להלן "מראשית" (דברים כו, ב) מה להלן, שבעת מינים - אף כאן, שבעת מינים.
"אדמתך" - פרט לעריס ולגזלן. "תביא בית ה' אלקיך" מלמד שהוא חייב להטפל בהן עד שיביאם לבית הבחירה.
"לא תבשל גדי בחלב אמו" הרי זה בא לאסור בישולו, קל וחומר אכילתו! אין לי אלא גדי וחלב אם; בשר שור בחלב מנין? תלמוד לומר "לא תבשל... בחלב"!