ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק לד
פרק לד
[עריכה]פסוק יב
[עריכה]ההתרחקות מע"ז כוללת גם איסור על ברית עימם; הדרשה מרחיבה את האיסור לכל עובדי ע"ז, שהרי בזמן הדרשה לא היו שבעת העממים. |
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ" – הֲרֵי זוֹ אַזְהָרָה שֶׁלֹּא לִכְרֹת בְּרִית לְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה!
"כִּי אֶת מִזְבְּחוֹתָם תִּתֹּצוּן" – הֲרֵי זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה לְאַבֵּד עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל מְשַׁמְּשֶׁיהָ, וְכָל הַנַּעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ.
פסוק יד
[עריכה]ההשתחווייה היא פעולה דתית למרות שאינה בין העבודות המיוחדות לה' ולעיתים גם אינה דרך העבודה של ע"ז מסוימת, וראו סנהדרין ז ו. |
"כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר" – לְחַיֵּב עַל הַהִשְׁתַּחֲוָיָה, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ.
"אֱלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" – הָא אִם אָכַל מִזִּבְחָם, הוּא נוֹשֵׂא מִבְּנוֹתָם, וְהֵן מַטְעִין אוֹתוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה!
"לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ" – וַאֲפִלּוּ לְנוֹאי.
פסוק יח
[עריכה]"לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב", יָכוֹל בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ אָבִיב אַתָּה עוֹשֶׂה פֶּסַח, וְאִם לָאו – אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה פֶּסַח?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר" – בֵּין שֶׁיֵּשׁ לְךָ אָבִיב, בֵּין שֶׁאֵין לְךָ אָבִיב!
אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב"? עֲשָׂאוֹ הַכָּתוּב סִימָן לוֹ!
פסוק יט
[עריכה]ראו מכילתא פסחא טז, שם לומדים את ההגבלה לבכורות זכרים מדברים טו יט, והפסוק שלנו מצוטט דרך אגב, "לקיים מה שנאמר". גם שם דורשים את החזרות של דין הבכורה בכלל שהוא צריך לפרט. |
"כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי". יָכוֹל אֲפִלּוּ נְקֵבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר" –
מַה בְּכוֹר בְּהֵמָה, זָכָר וְלֹא נְקֵבָה – אַף בְּכוֹר אָדָם, זָכָר וְלֹא נְקֵבָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: "כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי" – הֲרֵי זֶה כְּלָל.
יָכוֹל אַף שֶׁלַּאֲחֵרִים בכורי בהמת הגויים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִקְנְךָ"! יָכוֹל אַף שֶׁלִּנְקֵבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "תִּזָּכָר"!
יָכוֹל אַף שֶׁלְּחַיָּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה"! זֶה הוּא כְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לִפְרָט.
פסוק כ
[עריכה]"וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה" – "וּפֶטֶר חֲמוֹר" שְׁנֵי פְעָמִים: עַד שֶׁיִּהְיֶה הַיּוֹלֵד חֲמוֹר וְהַנּוֹלָד חֲמוֹר.
"תִּפְדֶּה בְשֶׂה" – שֶׂה מִכָּל מָקוֹם: בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת, בֵּין תְּמִימִים בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין, בֵּין קְטַנִּים בֵּין גְּדוֹלִים.
ראו בכורות א ה. כאן נוספו פסולי המוקדשים לרשימה. לדרך העריפה ראו שם משנה ז. כאן נוספה הקדימות של פדיון הבן לעולת ראיה. |
דָּבָר אַחֵר: "בְּשֶׂה", לֹא בְּעֵגֶל, וְלֹא בְּחַיָּה, וְלֹא בִּטְרֵפָה, וְלֹא בְּכִלְאַיִם, וְלֹא בִּכּוֹי, וְלֹא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין! –
שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן "כַּצְּבִי וְכָאַיָּל" (דברים טז, כב): מַה צְּבִי וְאַיָּל אֵין פּוֹדִין בָּהֶן – אַף פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אֵין פּוֹדִין בָּהֶן!
"תִּפְדֶּה בְשֶׂה, וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ" – מִצְוַת פְּדִיָּה קוֹדֶמֶת לְמִצְוַת עֲרִיפָה.
"וַעֲרַפְתּוֹ" – נֶאֶמְרָה כָּאן עֲרִיפָה וְנֶאֶמְרָה לְהַלָּן עֲרִיפָה (דברים כא, ד);
מַה לְּהַלָּן בְּקוֹפִיס, וּמֵאֲחוֹרָיו, וְאָסוּר בַּהֲנָאָה – אַף כָּאן בְּקוֹפִיס, וּמֵאֲחוֹרָיו, וְאָסוּר בַּהֲנָאָה.
"כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם" – הֲרֵי שֶׁהָיָה לְפָנָיו פִּדְיוֹן בְּנוֹ וְעוֹלַת רְאִיָּה, וְאֵין לוֹ כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה –
פִּדְיוֹן בְּנוֹ קוֹדֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה" וְאַחַר כָּךְ "וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם"!
פסוק כא
[עריכה]השוו לדברי ר' ישמעאל בשביעית א ד. נראה שהם דברי ר' שמעון בן אלעזר כאן. |
"בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת"; רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת", יֵשׁ לְךָ קָצִיר מִצְוָה שֶׁהוּא דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. וְהֵיזֶה זֶה? זֶה קְצִיר הָעֹמֶר!
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יָכוֹל תְּהֵא חֲרִישַׁת הָעֹמֶר דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת? תַּלְמוּד לוֹמַר "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר" – קָצִיר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ, יָצָא חָרִישׁ שֶׁאֵין לוֹ זְמַן קָבוּעַ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" – חָרִישׁ שֶׁקְּצִירוֹ אָסוּר, זֶה חָרִישׁ שֶׁלְּעֶרֶב שְׁבִיעִית; וְקָצִיר שֶׁחֲרִישׁוֹ אָסוּר, זֶה קָצִיר שֶׁלְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁבֹת מִן הַחָרִישׁ בִּשְׁעַת קָצִיר, וּשְׁבֹת מִן הַקָּצִיר בִּשְׁעַת חָרִישׁ.
פסוק כב
[עריכה]"וְחַג שָׁבֻעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ" – זֶה חַג הָעֲצֶרֶת. "וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "בְּצֵאת הַשָּׁנָה" (שמות כג, טז); אֵיזֶה הוּא חַג שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אָסִיף וּתְקוּפָה וְשָׁנָה יוֹצְאָה בּוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה תִּשְׁרֵי.
פסוק כג
[עריכה]"שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה" – אֵין פְּעָמִים אֶלָּא זְמַנִּים. "יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" – לְרַבּוֹת אֶת הַקָּטָן. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת – אָבִיו חַיָּב לְהַעֲלוֹתוֹ.
"אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'" – אָדוֹן אֲנִי עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם! יָכוֹל אַף אַתָּה כַּיּוֹצֵא בָּהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל". יָכוֹל עָלֶיךָ בִּלְבַד? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶת פְּנֵי הָאָדֹן ה'". הָא כֵּיצַד? אֱלוֹהַּ אֲנִי עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, וּשְׁמִי יָחוּל עָלֶיךָ!
פסוק כד
[עריכה]סיפור המעשה מלמד שההגנה של הקב"ה אינה רקב מפני אויבים, אלא גם מגנבים וממזיקים. |
"כִּי אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ, וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ", דִּבְּרָה תּוֹרָה כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר; שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: 'הֵיאַךְ אָנוּ מַנִּיחִין אַרְצֵנוּ וּבָתֵּינוּ וְשָׂדוֹתֵינוּ וְכַרְמֵינוּ וְעוֹלִין לָרֶגֶל? שֶׁמָּא יָבוֹאוּ אֲחֵרִים וְיֵשְׁבוּ בִּמְקוֹמוֹתֵינוּ!'.
לְפִיכָךְ עָרַב לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת". וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵין רְשׁוּת לְאֶחָד מִן הַמַּזִּיקִין לְהַזִּיק אֶתְכֶם!
וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד, שֶׁהִנִּיחַ אֶת כַּרְיוֹ הכרי שלו, ערימת חיטים, וּבָא וּמָצָא אֲרָיוֹת סוֹבְבִין אוֹתוֹ; וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהִנִּיחַ בֵּית תּוֹרְנְגָלִין, וּבָא וּמָצָא חֲתוּלוֹת מְקֹרָעוֹת בִּפְנֵיהֶם, לְקַיֵּם "וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ"!
פסוק כו
[עריכה]ראו ספרי דברים רצז. שם מגבילים את הביכורים לשבעת המינים, שנאמר "מראשית" ולא 'כל ראשית'. כאן הדרשה מניחה שמדובר דווקא על שבעת המינים, למרות שהיה ניתן לדרוש ההפך. וראו ביכורים א ב ומשנה ט. |
"רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ" – נֶאֱמַר כָּאן 'רֵאשִׁית', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: "מֵרֵאשִׁית" (דברים כו, ב); מַה לְּהַלָּן שִׁבְעַת מִינִים – אַף כָּאן שִׁבְעַת מִינִים.
"אַדְמָתְךָ" – פְּרָט לְעָרִיס וּלְגַזְלָן. "תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹקֶיךָ" – מְלַמֵּד שֶׁהוּא חַיָּב לְהִטַּפֵּל בָּהֶן עַד שֶׁיְּבִיאֵם לְבֵית הַבְּחִירָה.
"לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" – הֲרֵי זֶה בָּא לֶאֱסֹר בִּשּׁוּלוֹ, קַל וָחֹמֶר אֲכִילָתוֹ! אֵין לִי אֶלָּא גְּדִי וַחֲלֵב אֵם; בְּשַׂר שׁוֹר בְּחָלָב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תְבַשֵּׁל... בְּחָלָב"!