ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק ג
פרק ג
[עריכה]פסוק ב
[עריכה]הרעיון הכללי כבר כאן הוא שהקב"ה משתתף במצוקתם של ישראל, שההיחלצות ממצרים נראתה להם בלתי אפשרית, ולכן הוא בוחר להגלות מהסנה, שהקוצים שבו פוצעים כל ציפור שנכנסת אליו ומנסה להיחלץ; וראו לקמן פס' ח. |
"ומשה היה רועה... וירא מלאך ה' אליו..." (שמות ג', א'-ב').
ר' שמעון בן יוחאי אומר: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום, והיה מדבר עם משה מתוך הסנה?
אלא מה הסנה הזה קשה מכל אילנות שבעולם, שכל צפור שנכנסת לתוכה אינה יוצאת מתוכו בשלום עד שמתחתכת איברים איברים
כך היה שיעבודן של ישראל במצרים קשה מכל שיעבוד שבעולם!
ומעולם לא יצא ממצרים לא עבד ולא שפחה בן חורין, אלא הגר בלבד
שנאמר "ויצו עליו פרעה..." (בראשית יב, כ)!
פסוק ז
[עריכה]המצרים פגעו בישראל פעמיים: היו מטביעים את בניהם במים ואחר כך מכניסים את גופותיהם ללבני הבנין. כאן הדגש הוא על כבודם של ישראל שהוכה פעמיים והיה נמוך כמו הסנה. |
ומנין שהיה שיעבודן של ישראל קשה מכל שיעבוד שבעולם?
שנאמר "ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי..." מה תלמוד לומר "ראה ראיתי" שני פעמים?
מאחר שהיו משקיעין את בניהן במים היו חוזרים וכובשים אותם בבנין!
משלו משל: למה הדבר דומה? לאחד שנטל את המקל והכה בו שני בני אדם, ונמצאו שניהם מקבלין את הפציעה מתחת יד המקל!
כך היה שיעבודן של ישראל במצרים קשה מכל שיעבוד שבעולם, וגלוי וידוע לפני המקום
לכך נאמר "כי ידעתי את מכאוביו"!
ר' אליעזר אומר: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום, והיה מדבר עמו מהסנה?
אלא מה הסנה הזה, שפל מכל אילנות שבעולם - כך ירדו ישראל למדרגה התחתונה
והקדוש ברוך הוא ירד עמהם וגאלם, שנאמר (פס' ח) "וארד להצילו מיד מצרים"!
פסוק ח
[עריכה] השוו מכילתא פסחא יד: השכינה סובלת בסבל של ישראל – ראו לעיל פס' ב; לעניין הקריאה של ר' יהודה בספר זכריה ראו מכילתא שירה ו. |
ר' יהושע אומר: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום, והיה מדבר עם משה מהסנה?
אלא כשירדו ישראל למצרים - שכינה ירדה עמהם, שנאמר "אנכי ארד עמך..." (בראשית מו, ד)
כשיצאו נגלה שכינה עמהם, שנאמר "ואנכי אעלך גם עלה" (שם)
ירדו לים - שכינה עמהם, שנאמר "ויסע מלאך האלקים" (שמות יד, יט)
באו למדבר - שכינה עמהם, שנאמר "ובמדבר אשר ראית..." (דברים א, לא).
ר' חייא ור' יהודה אומרים: בוא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם
שכל זמן שישראל נתונים בצער - צרה כביכול לפניו, שנאמר "בכל צרתם לא צר" (ישעיה סג, ט)!
הקב"ה כביכול סובל עם כל יהודי הנמצא במצוקה, ושמח עם ישראל בשעת שמחתם. |
אין לי אלא צרת צבור; צרת יחיד מנין? תלמוד לומר "יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה" (תהלים צא, טו)
וכן הוא אומר "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" (זכריה ב, יב).
ר' יהודה אומר אין תלמוד לומר ו"ו אלא יו"ד, קורא '...בבבת עיני' מלמד שכל מי שמזיק לאדם מישראל - כאילו מזיק לפני מי שאמר והיה העולם!
וכל זמן שישראל שרויים ברווחה - הקדוש ברוך הוא שרוי ברווחה עמהם ובשמחה. וכן הוא אומר "לראות בטובת בחירך..." (תהלים קו, ה)
שתי תשובות נוספות לשאלה מדוע בחר הקב"ה בסנה להיגלות למשה: לסנה לא עבדו עובדי ע"ז, ולכן נגלה הקב"ה למשה דווקא ממנו; התשובה של ר' אלעזר בן ערך דומה לזו של ר' אליעזר: הבחירה בסנה רומזת לכך שהקב"ה מדבר עם משה בגובה העיניים, מן הסנה הנמוך - ואף מסכים לשמוע ממנו תשובה שלילית. |
ר' יוסי הגלילי אומר: מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה מהסנה?
מפני שהוא טהור, שאין אומות העולם עושין אותו עבודה זרה!
ר' אליעזר בן ערך אומר: וכי מפני מה נגלה הקדוש ברוך הוא משמי מרום והיה מדבר עם משה בסנה?
והלא היה לך יכול המקום שידבר מגבהי עולם מארזי הלבנון ומראשי ההרים ומראשי הגבעות!
אלא השפיל הקדוש ברוך הוא את שכינתו, ועשה דברו כדרך ארץ
שלא יהיו אומות העולם אומרים מפני שהוא אלוה ובעל עולמו עשה דברו שלא כדין!
לפיכך כבש הקדוש ברוך הוא את משה ששה ימים, ובשביעי אמר לו משה לקב"ה "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד, יג)
שנאמר "ויאמר משה אל ה' בי ה' לא איש..." (שמות ד, י).
לפי הדרשה הזאת, בניגוד לדברי ר' אלעזר בן ערך, נענש משה על שניסה להתחמק מהשליחות, בניגוד למתואר בדברי ר' אלעזר בן ערך. לכן נגזר על משה שלא הוא אלא תלמידו יכנס לא"י; משחק מילים "ביד"-גידול ידך. |
משלו משל: למה הדבר דומה? למלך שהיה לו עבד, והיה אוהבו אהבה גמורה.
ובקש המלך לעשותו אפטרופוס שלו, להיות מפרנס בני פלטין של מלך
מה עשה אותו המלך? תפס את העבד בידו והכניסו לבית גנזיו, והראהו כלי כסף וכלי זהב אבנים טובות ומרגליות וכל מה שיש לו בבית גנזיו
ומאחר כן הוציאו והראהו אילנות גנים ופרדסים וקרפיפות וכל מה שיש לו בשדות.
לאחר כן כבש העבד את ידו ואמר: איני יכול לעשות אפטרופוס להיות מפרנס בני פלטין של מלך!
אמר לו המלך: הואיל ולא היית יכול לעשות אפטרופוס, למה הטרחתני כל הטורח הזה?
וכעס עליו המלך וגזר עליו שלא יכנס לפלטין שלו!
כך כבש הקדוש ברוך הוא למשה ששה ימים, ובשביעי אמר לו "שלח נא ביד תשלח"!
נשבע לו הקדוש ברוך הוא שלא יכנס לארץ ישראל, שנאמר "לכן לא תביאו..." (במדבר כ, יב).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, גלוי וידוע לפני שאתה תרעה את עמי ישראל!
אמר משה והשיב לפני המקום: איני יכול, "שלח נא ביד תשלח" (שמות ד, יג)
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה אומר 'שלח נא ביד תשלח'?
הרי יהושע, תלמידך ומשרתך וגידול ידך - הוא יכניס את ישראל לארץ! אתה אין אתה נכנס עמהן!
משה מציע לפצל את השליחות: שליח אחד יכה את המצרים ושליח אחר יוציא משם את ישראל. הוא מתכוון לאהרון, שינהיג את ישראל ויוציא אותם ממצרים. ההצעה מתקבלת באופן חלקי: אהרון שותף בהנהגה, אבל לא לבדו. |
השיב משה לפני המקום ואמר רבונו של עולם, אתה אומר לי 'רד למצרים והוציא את עמי בני ישראל'
בודיי אני שליח ואני... אלא שזו השליחות שאתה שולח אותי - יש בה שתי שליחות רבוני...
יפה שליחות בשני בני אדם, ולא באחד; כענין זה שנאמר "טובים השנים מן האחד" (קהלת ד, ט)
[...] כך "על פי שנים עדים..." (דברים יט, טו)
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, גלוי וידוע לפני שאתה עומד ומבקש רחמים על אהרן אחיך, שיקבל עליו וילך בשליחותי
כבר שרת עליו רוח הקשה, והוא יוצא ומשמר לך בשבילי מצרים
וכשהוא רואה אותך הוא שמח, כענין שנאמר "הלא אהרן אחיך הלוי..." (שמות ד, יד)
גם כאן הנסיון של משה להתחמק מהשליחות נתפס כעבירה שעליה הוא צריך "להשטף מן העולם", כלומר להיהרג, אבל הקב"ה מרחם עליו ומוחל לו. דורש את השמות השונים של הקב"ה כמידת הדין ומידת הרחמים. |
ועוד אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשנגליתי עליך בסנה הייתי מסתיר את פניך, שלא לראות שכינתי
כענין שנאמר "ויסתר משה... (שמות ג, ו) ועכשו מי נתן לך פתחון פה ורשות לדבר לפני
כעבד בשר ודם, שיש לו רשות לדבר לפני רבו? משה, דברן את!
אין לי שלוחין? אין לי גדודין? אין לי שרפים? אין לי מלאכים וחיות ואופנים וגלגלי מרכבה, שאשלחם למצרים ואוציא את בני?
שאתה אומר 'שלח נא ביד תשלח'? בודיי אתה ראוי לשטיפה מיד! אבל מה אעשה לך, שבעל הרחמים אני, בעל אמונה אני
"וידבר אלקים אל משה...אני ה'" (שמות ו, ב)