ביאור:מוסר אביך ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מוסר אביך:       הקדמה       פרק א       פרק ב       פרק ג       פרק ד
ביאור:       הקדמה       פרק א       פרק ב       פרק ג       פרק ד

ג. התקדמות הדרגתית בעבודת ה'[עריכה]

ישנו פתגם ידוע (מבחר הפנינים#מצוות החכם): "לא תיפרד הדאגה ממי שרוצה לעלות מעלה שהיא למעלה ממנו". ודבר זה יש לו כלל ופרט:

  • הכלל: מי שרוצה להשיג מעלה רוחנית שנמצאת מעבר לכוחותיו, נמצא כל הזמן במתח נפשי ובצער, כי אינו מצליח להשיג את מה שהוא רוצה. אבל המתח הזה נובע רק מכך שהוא לא יודע מה הוא באמת רוצה. אם יישב ויחשוב עם עצמו, מה המטרה האמיתית שלו, ומה הדרך להשגת המטרה הזאת, ה' יעזור לו, כי (תהלים כה ח): "טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך". וכשיתחיל ללכת בדרך הזאת, כבר יהיה בשמחה, כי כשאדם נמצא בדרך למקום טוב, גם אם עדיין לא הגיע, הוא שמח.
  • הפרט: בכל מעשה שאדם עושה, כגון תפילה או תורה או מצוה, צריך לשמוח בעצם העשיה, ולא רק בהתעלות הרוחנית שהמעשה אמור להביא לו. אמנם מותר לאדם לרצות התעלות רוחנית, אבל שלא יחשוב, שאם הוא לא מקבל התעלות רוחנית, אין ערך למעשה. כי קיום המצוות ולימוד התורה הם כל כך גבוהים, עד שהם משלימים את הנפש הרבה מעבר למה שהאדם יכול לדמיין. כל עוד האדם מקיים מצוות, עוסק בתורה ומכוון בתפילה בפשטות, הוא מתעלה, וה' יעזור לו להתגדל עוד יותר. הבעיה מתחילה כשהאדם רוצה להרגיש מייד התעלות רוחנית מיוחדת בתפילה, וכשהוא לא מרגיש אותה, הוא מתוסכל ועצוב; וכן בתורה, אדם רוצה לחדש חידושים גדולים בכל רגע שהוא לומד; וכן במצוות, הוא רוצה להרגיש הארה גדולה במוחו וליבו בכל מעשה ומעשה. אדם כזה מונע מעצמו את השמחה של העשיה הפשוטה, וסובל ממכשולים רבים על הדרך להגיע לשלמות.

בפרט, ישנן כמה מעלות, שכאשר האדם מנסה להגיע אליהן בבת-אחת ואינו יודע את הדרך הנכונה, הן עלולות לגרום לו נזק:

  • רוח הקודש. כל אדם מישראל יכול לזכות לרוח הקודש, כלומר לדעת דברי אמת ברורים בלי לטרוח בלימוד. כשאדם מגיע למעלה זו בצורה מסודרת, כשהוא כבר מלא בתורה וקדושה, אז הוא הופך למעיין נובע של מחשבות אמיתיות קדושות וחכמות. אבל כשאדם ריק מהתורה, כמוני בעוונותי הרבים, ומתעוררת בו תשוקה לחשוב מחשבות מעומק הלב, צריך לשמור על עצמו היטב, כי עדיין איננו מתוקן מספיק כך שכל הדברים היוצאים מליבו יהיו דברי תורה וקדושה. לכן צריך להיזהר שלא לפעול כאילו יש לו רוח הקודש, אם עדיין אינו מתוקן.
  • גאוה. מידת הגאוה נובעת מכך שהאדם מכיר במעלתה הגבוהה של נשמתו. ובאמת, מי שהוא גדול בתורה ויראת ה' צריך לשמור על כבוד עצמו, כי זהו כבודה של תורה. אולם מי שעדיין לא הגיע למדרגה זו, צריך להיזהר שלא ייכשל בגאוה פסולה.

"לפיכך, יתישב האדם בדעתו, וידע ערך עצמו וענין מבוקשו במעלות שלמותו, וירגיל עצמו להשכיל על כל דבר, ולהיות נוטה אזנו לשמוע תורה, ותהיה התורה חביבה עליו כל דבר ודבר כחדשה, וכאילו היום ניתנה מהר סיני, ישים תפלתו לאדון כל המעשים, שיכונן דרכיו לבקש האמת, וילך לבטח דרכו".

מוסר אביך:       הקדמה       פרק א       פרק ב       פרק ג       פרק ד
ביאור:       הקדמה       פרק א       פרק ב       פרק ג       פרק ד