ביאור:מוסר אביך ב א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
א. תהליך התיקון של כוחות הנפש - השכל מדריך את הרצון, הנפש מתכנסת פנימה[עריכה]
אדם הרוצה להצליח בקיום חובות הלבבות, חייב להיות מוכן לעבור תהליכים נפשיים קשים ולא נעימים, בדיוק כמו שאדם חולה צריך לפעמים לבלוע תרופה מרה. מי שרוצה חיים קלים ונוחים, לא יצליח לשנות את הרגליו, כי כל שינוי של הרגל הוא תהליך קשה ולא נוח. הדבר נכון גם בעולם הגוף - אדם שהתרגל לעשות מעשים מסויימים, קשה לו להפסיק; קל וחומר בעולם הרוח והמחשבות - אדם שהתרגל לחשוב על עניינים חומריים, כמו איך להשיג עוד כסף, הנאות, כבוד וגאוה, יקשה לו מאד לחשוב בכיוונים אחרים.
הדרך לתיקון מורכבת משני שלבים:
- שלב הלימוד - בשלב הראשון יש ללמוד ולדעת על מידות הנפש, מה מהותה של כל אחת, מה הגבול המפריד ומבדיל בין מידה למידה, מהם כוחות הנפש הכלולים בכל מידה, ואיך להשתמש בכל כוח ובכל מידה בדרך טובה (ראו פרק ג).
- שלב העבודה - בשלב השני יש לעשות עבודת נפש - האדם צריך להרגיל את עצמו, את רצונו ואת כל כוחותיו, ללכת בדרך הטובה. לשם כך האדם צריך להשקיט ולהרגיע את מידותיו - להרגיע את סערת הנפש, הבלבול וההתפעלות המוגזמים, ולהתקדם בהדרגה ובנחת. אך לפעמים צריך דווקא לחזק את מידותיו, כדי שיוכל לתפקד כראוי כשהוא נמצא עם בני אדם אחרים או עוסק בענייני העולם. כל אחד צריך להכיר את עצמו, ולבחור את דרכי התיקון המתאימים לתכונותיו האישיות ולמצבו, והכל יעשה לשם שמיים.
שני הכוחות העיקריים בנפש האדם הם כוח הרצון וכוח השכל: כפי שהסברנו למעלה, כוח השכל מדריך את כוח הרצון: אדם לומד בשכלו מהי הדרך הטובה, ואז מדריך את כוח הרצון לרצות ללכת בדרך זו.
אמנם, עוד לפני שאדם מתחיל בתהליך התיקון, כבר צריך שיהיה לו רצון בסיסי לעשות טוב (גם אם עדיין אינו יודע מהי הדרך הטובה); כך בסופו של דבר, כתוצאה מהלימוד וההדרכה השכלית, גם פעולותיו יהיו טובות. אולם, מי שאין לו רצון בסיסי לעשות טוב, ומתחיל מייד בלימוד שכלי, יהיה לו קשה מאד לתקן את מעשיו.
אמנם, כתוב בתורה (דברים ל יד): "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו", כלומר, מבחינה מסויימת התיקון הוא קל וקצר, שהרי השכל והרצון הם כוחות רוחניים הנובעים מהנפש הטהורה, והם מטבעם נוטים לחשוב ולפעול בדרך נכונה. אולם, כאשר הם מתחברים לגוף החומרי, שטבעו לפעול בלי מחשבה, הם נחלשים והגוף מתחזק, ואז התיקון קשה. אולם למרות הכל ישנה דרך קצרה ונוחה לתיקון, והיא, לאסוף ולכנס את כוחות הנפש.
במצב רגיל, כוחות הנפש מפוזרים בכל חלקי הגוף, אדם פועל במלוא העוצמה בכל התחומים שהנפש שלו מושכת אותו אליהם; אך לצורך התיקון, אדם צריך להצטמצם ולהתכנס בתוך עצמו, להימנע מפעולות שעלולות לעורר בו כוחות נפשיים לא רצויים שהוא מנסה להתגבר עליהם. התהליך הזה הוא קשה ומר, כי הנפש אוהבת חופש; אם האדם יישבר ויתייאש בשלב זה, יעזוב את תהליך התיקון וייתן לעצמו חופש, הוא עלול להתקלקל עוד יותר, כי המכשולים בנפשו עדיין לא תוקנו. אולם, אם האדם יתחזק וימשיך בתהליך התיקון, תוך זמן קצר יחזרו כוחות הנפש שלו אל טבעם הטוב, יתרגלו לדרך טובה, ואז יוכל שוב לשחרר אותם, והפעם הם ישרתו אותו כראוי, יצייתו לכוח השכל ולא לכוחות החומר.
תהליך התיקון שעובר האדם הפרטי דומה לתהליך התיקון שעברה האנושות כולה במבול: נוח ומשפחתו, החלק הטוב והטהור של האנושות, התכנסו אל תוך התיבה, והסתתרו ממי המבול הסוערים המטהרים את העולם מהרע.
לאחר שהיו בתיבה זמן רב, שלח נוח את העורב ואת היונה כדי לבדוק האם המים כבר התייבשו. ובנמשל: כשאדם במצב של התכנסות פנימית, עליו למצוא דרכים לשחרר את כוחות הנפש שלו באופן מבוקר, כדי לבדוק אם הוא כבר מתוקן.
לאחר שהעולם התייבש, ה' ציווה על נוח ובניו לצאת לחופשי ואמר לו (בראשית ח טז): "צא מן התבה!". ובנמשל: לאחר תהליך התיקון, האדם חייב לשחרר את כוחות הנפש שלו לחופשי, שהרי ה' ברא בו את הכוחות הללו כדי שישתמש בהם, למען כבוד ה' וקיום תורתו.