ביאור:מ"ג בראשית מט כט
וַיְצַו אוֹתָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי[עריכה]
ויצו אותם. שילכו כולם עם יוסף לקברו:
ואמר רבי אברהם כי טעם קברו אותי אל אבותי שילכו עם יוסף, ולא היה יעקב צריך לכך, אבל צוה לכולם עתה שיקברו אותו אל המערה כאשר השביע ליוסף, כי פחד אולי לא יתן פרעה רשות ליוסף לצאת מן הארץ שלא יתעכב בארצו. והלא תראה שהוצרך יוסף לחלות פני בית פרעה שיבקשו עליו מפרעה שילך, והוא ענה כאשר השביעך, כי בעבור השבועה יתרצה בזה:
ויצו אותם וגו'. להיות שמקודם קרא לבנו ליוסף והשביעו להתטפל בקבורתו שלא יחשבו שלא חייב אלא יוסף בלבד ולא להם לזה צוה לכולם יחד כי כולן יתעסקו בו. ולא הוצרך להשביעם כי הם יעשו כדבריו כמו שפירשתי בדברי יוסף שאמר ליעקב (מז ל) אנכי אעשה כדבריך:
נאסף אל עמי. על שם שמכניסין הנפשות אל מקום גניזתן. שיש אסיפה בלשון עברי שהיא לשון הכנסה כגון (שופטים יט) ואין איש מאסף אותם הביתה. (דברים ב) ואספתו אל תוך ביתך. (ויקרא כג) באספכם את תבואת הארץ הכנסתם לבית מפני הגשמים. באספכם את מעשיכם. וכל אסיפה האמורה במיתה אף היא לשון הכנסה:
קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי אֶל הַמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה עֶפְרוֹן הַחִתִּי:[עריכה]
אל אבתי. עם אבותי:
קברו אותי אל אבותי. עם אבותי, לשון רש"י. ולא פירש אל המערה, ואיננו עם. ויתכן שיהיה לשון המקרא הזה קצר, קברו אותי ושאוני אל אבותי אל המערה, כי כן אמר (לעיל מז ל) ונשאתני ממצרים, וישאו אותו בניו (להלן נ יג). ויתכן שישמש "אל" בפנים רבים, קברו אותי עם אבותי, כמו ואשה אל אחותה לא תקח (ויקרא יח יח), עם אחותה. אל המערה, במערה, כמו ואל הארון תתן את העדות (שמות כה כא), הנה הוא נחבא אל הכלים (ש"א י כב). וכן (לעיל כג יט) ואחרי כן קבר אברהם וגו' אל מערת: