ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שקלים/פרק שני

פרק שני - מצרפין שקלים

כולל שיעורי שמע

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה א

מתני': ^ב_אמצרפין שקלים לדרכונות מטבע זהב, מפני משוי הדרך. כשם שהיו שופרות במקדש ^ב_בכך היו שופרות במדינה. בני העיר ^ב_גששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו, אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברין, ואם לאו נשבעין לבני העיר. ובני העיר שוקלין תחתיהן. נמצאו או שהחזירום הגנבים, אלו ואלו שקלים ואין עולין להן לשנה הבאה.

גמ': תנן מצרפין שקלים לדרכונות מטבע זהב, מפני משוי הדרך. ויעשו אותן מרגליות שמא תזיל המרגליות ונמצא ההקדש מפסיד כההיא דתנינן תמן ^ב_דוכלן נפדין בכסף ובשוה כסף ^ב_החוץ מן השקלים ואין פודין בכלים. ואמר רבי שמואל בר רב יצחק° שמא יזילו הכלים ונמצא ההקדש מפסיד. אוף הכא נמי שמא תזיל המרגליות ונמצא ההקדש מפסיד. תנן כשם שהיו שופרות במקדש כך היו שופרות במדינה. מתניתא בתקלין חדתין שקלים חדשים של אותה שנה. אבל בתקלין עתיקין שקלים ישנים למי שחייב על שנים קדמות, לא בדא. ותני כן ^ב_ו שופרות לעתיקין במקדש ואין שופרות לעתיקין במדינה. תנן בני העיר ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברין ופטורים. מתני' בשומר חינם אבל בשומר שכר לא בדא שהרי שומר שכר חייב בגנבה ואבדה. אמר רבי אבא° ^ב_זואפילו תימר בשומר שכר ואף על פי כן יש מקרים שפטורים אם נגנבו או אבדו. נגנבו בלסטים מזויין, אבדו כמי שטבעה ספינתו בים. אמר רבי יוסטי ברבי סימון° הא דתנן אם נתרמה התרומה נשבעין לגיזברין ובני העיר פטורים אתיא כמאן דאמר תורמין ^ב_חעל הגבוי ועל העתיד לגבות שבשעת התרומה ההקדש זוכה בכל השקלים בכל מקום שהם וכבר יצאו הבעלים ידי חובתם.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

[ע"ב]

1 ב_א מיי' פ"ב מהל' שקלים הלכה ד':

2 ב_ב מיי' פ"ב מהל' שקלים הלכה א':

3 ב_ג מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה ח', מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה ט':

4 ב_ד מיי' פי"א מהל' ביכורים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ה סעיף ג':

5 ב_ה מיי' פ"א מהל' שקלים הלכה ה':

6 ב_ו מיי' פ"ב מהל' שקלים הלכה א':

7 ב_ז מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה ט':

8 ב_ח מיי' פ"ב מהל' שקלים הלכה ט':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף ח

^[דף ח עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים לדף חדש Ctrl+click🎧
ברם כמאן דאמר אין תורמין לא על הגבוי ולא על על העתיד לגבות לא בדא שעד שלא יגיעו השקלים למקדש לא יצאו הבעלים ידי חובתם. למה נשבעין לגזברין או לבני העיר הרי אין נשבעין על ההקדשות דכתיב וכיחש בעמיתו בעמיתו ולא בהקדש? אמר רבי אלעזר° בן פדת ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי היא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי אומר קדשים שהוא חייב באחריותן כנכסיו הן. אמר רבי יוחנן° בר נפחא דברי הכל היא משום שבועת תקנה. על דעתיה דרבי יוחנן° בר נפחא ניחא נשבעים לגזברים ואם לאו נשבעים לבני העיר ובני העיר שוקלים אחרים תחתיהן משום שבועת תקנה. אלא לרבי אלעזר° בן פדת ניחא נשבעים לבני העיר הדא היא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי שכל עוד הבעלים חייבים באחריותם כנכסיהם ונשבעים אבל אחר שיצאו מאחריות בעלים הרי הם הקדש גמור. ואמאי נשבעים לגזברים, גיזברים מאי עבידתייהו? נשבעים לבני העיר ליטול שכרן במעמד גיזברים מפני שההפסד על ההקדש, כי היכי דלא לחשדינהו, אי נמי דלא נשוו להו פושעים. ^ב_ט אף על פישקבלו בני העיר לשלם בלא שבועה אין ההקדש יוצא בלא שבועה. הפריש שקלו ואבד, רבי יוחנן° בר נפחא אמר חייב באחריותו עד שימסרנו לגיזבר. רבי שמעון בן לקיש° אומר הקדש ברשות הגבוה בכל מקום שהוא. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש° דתנן נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן. לא עוד היא משום שבועת תקנה. תנן נמצאו או שהחזירום הגנבים אלו ואלו שקלים ואין עולין להן לשנה הבאה. תני ^ב_יהראשונים נופלים לתיקלין חדתין והשניים נופלים לתיקלין עתיקין. הרי שניהם נמצאו קדם תרומת הלשכה אם כך אלו הן הראשונים ואלו הן השניים? רבי פנחס בי רבי חייא° ורבי אבא מרי° חד אמר אלו ששלחו בני העיר תחילה וחרנה אמר אלו שהגיעו לידי גזברין תחילה.

^[דף ח עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים לדף חדש Ctrl+click🎧

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה ב

מתני': ^ב_יאהנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו בשבילו, ושקלו על ידי בשביל עצמו, אם נתרמה התרומה קדם ששקל בשביל עצמו, מעל ^ב_יבהשוקל. שקלו מן דמי ההקדש שהקדיש לבדק הבית, ונתרמה התרומה וקרבה הבהמה שקנו מהתרומה רק אז מעל. ממעשר שני ודמי שביעית יאכל כנגדן.

גמ': הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו בשבילו, ושקלו על ידי בשביל עצמו אם נתרמה התרומה קדם ששקל בשביל עצמו, מעל. אנן תנינן אם נתרמה התרומה ותני דבי °רבי רבי יהודה הנשיא אם קרבה הבהמה. מאן תנא אם נתרמה התרומה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי היא דאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי מיד היה סוחר הבהמות מקבל מעותיו. והכהנים זריזים הן. וקשיא מדוע מעל? אילו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם סתמה לא לשם בעלים הראשונים מכפרת? אמר רבי יודן° תיפתר במסויים שאותו אדם היה חשוב וסימן את המטבע והכהנים התורמים ידעו שהמטבע ממנו שאין זה כשחטה סתם אלא כשחטה לשמו של השני שלא עלתה לבעלים כמו שנהגו משל בית °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה שהיה מתכוין ודוחפו לתוך הקופה. למה מעל הרי אף אם וחש לומר שמא לשיריים הן נופלין שהרי רוב השקלים הופכים לשירים. וכי יש מעילה בשיריים? אלא כ°רבי מאיר רבי מאיר ד°רבי מאיר רבי מאיר אומר ^ב_יגמועלין בשיריים. אי נמי עוד היא אף הראשון מדובר באדם מסויים כשל בית °רבן גמליאל רבן גמליאל דיבנה שהיה מתכווין ודוחפו לתוך הקופה ולא היה נעשה שיריים הרי כדי להתחייב במעילה צריך שיפגום בשוה פרוטהו אם זה דבר שלא שיך בו פגימה צריך שיהנה בשוה פרוטה וכאן ותורמו לשמו. מה נהנה? אמר רבי אבין° בשם רבנן דתמן מכיון שבית דין ראוין למשכן ולא מישכנו כמי שנהנה. תנן ממעשר שני ודמי שביעית לא חלה עליו קדושה ואינו נפטר עד יאכל כנגדן מאי טעמא? דכתיב (ויקרא בחקותי כז כו) אך בכור אשר יבכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו כל שהוא קודש ^ב_ידאין קדושה חלה עליו.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

9 ב_ט מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה ח':

10 ב_י מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה ט':

 [ע"ב] 
 

11 ב_יא מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י', מיי' פ"ו מהל' מעילה הלכה י"ג:

12 ב_יב מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"א:

13 ב_יג מיי' פ"ב מהל' שקלים הלכה ו':

14 ב_יד מיי' פ"ו מהל' ערכין וחרמין הלכה ח':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף ט

^[דף ט עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים לדף חדש Ctrl+click🎧
כיצד הוא עושה? מביא סלע של חולין ואומר מעות מעשר שני בכל מקום שהן יהו מחוללין על סלע זו ואותה סלע נתפס לשם מעשר שני והשאר נעשו שקלים.

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה ג

מתני': המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי, °בית שמאי בית שמאי אומרין מותרן נדבה ו°בית הלל בית הלל אומרים ^ב_טומותרן חולין. שאביא מהן שקלי שוין שהמותר חולין. אלו לחטאתי שוין שהמותר נדבה. ^ב_טזשאביא מהן חטאתי שוין שהמותר חולין. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי מה בין שקלים לחטאת? אלא של שקלים יש להן קיצבה ולחטאת אין לה קיצבה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר אף לשקלים אין להן קיצבה ^ב_יזשכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות מטבעות זהב לפי שהיו מועטים חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין ביקשו לשקול דינרין ולא קבלו מהן. אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי אף על פי כן יד כולן שוה, אבל חטאת זה מביא בסלע וזה מביא בשתים וזה מביא בשלש.

גמ': תנן המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי °בית שמאי בית שמאי אומרין מותרן נדבה ו°בית הלל בית הלל אומרים מותרן חולין אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי אלעזר° בן פדת מה פליגין במכנס פרוטרוט שמוסיף כל פעם פרוטה ואחר שעבר את הסכום הנדרש, המשיך והוסיף את השאר בטעות. אבל באומר אלו לשקלי כל עמא מודיי שמותרן נדבה שהרי אמר על הכל שיהיו קדש. רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי ורבי ביבי° אמרו בשם רבי אלעזר° בן פדת במה פליגין במכנס פרוטרוט ^ב_יחאבל באומר אלו לשקלי כולי עלמא מודיי שמותרן חולין שהרי הוא יודע שאסור לתת יותר ממחצית השקל ועל המותר הוא נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו כלום. אמר רבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי מתניתא מסייעא לרבי ביבי° דתנן אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי מה בין שקלים לחטאת אלא שהשקלים יש להן קיצבה ולחטאת אין לה קיצבה. מה אנן קיימין? אם באומר שאביא מהן שקלי כל עמא מודיי שמותרן חולין, אם באומר שאביא מהן חטאתי כל עמא מודיי שהמותר חולין. אלא כן אנן קיימין באומר אלו לשקלי, שקלים על ידי שקצבתן מן התורה מותרן חולין שעל המותר נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו כלום. חטאת על ידי שאין קצבתה מן התורה מותרה נדבה. אבל לפי רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי אלעזר° בן פדת קשה שהרי לפי °בית שמאי בית שמאי אין שום הבדל בין שקלים לחטאת שהרי בין אם אמר אלו לשקלי ובין אם אמר אלו לחטאתי אפילו במכנס פרטרוט מותרן נדבה ובין שאמר שאביא מהן שקלי בין שאמר אביא מהן חטאתי מותרן חולין אז על מה אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי מה בין שקלים לחטאת הרי אין הבדל בניהם לדעת °בית שמאי בית שמאי ? מה עבד לה רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי אלעזר° בן פדת פתר לה במכנס פרוטרוט וכ °בית הלל בית הלל שבשקלים שקצבתן מהתורה מותרן חולין חטאת שאין קצבתה מהתורה מותרה נדבה אבל ל°בית שמאי בית שמאי באמת אין הבדל והא תנינן

^[דף ט עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים לדף חדש Ctrl+click🎧
^ב_יטמותר שקלים חולין קא סלקא דעתין שמדובר באומר אלו לשקלי. והרי לדעת רבי יוסי° בר זבידא באומר אלו לשקלי כל עמא מודיי שמותרן נדבה פתר לה במכנס פרוטרוט וכבית הילל. המפריש שקלו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב ^ב_כלא קדש. ^ב_כאהמפריש שנים וסבר שהוא חייב שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד אותו השני מה את עביד ליה? נשמעינה מן הדא דתני ^ב_כבהפריש חטאתו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב לא קדשה. הפריש שתים וסבר שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחת אותה שניה רועה דכיוון שהקדיש את שניהם כאחד אף השניה מתקדשת הכא נמי כיוון שהקדיש את שני השקלים כאחד הרי מה את עביד ליה הן אלו לנדבה וקשה לרב ביבי° שלדעתו כשאומר הרי אלו נדבה מותרן חולין כיוון שקצבתם מהתורה ולמה כאן כשהפריש שני בהמות אחת לכל חטאת אף השניה מקודשת? תנן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אומר אף לשקלים אין להן קיצבה שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות חזרו לשקול סלעים חזרו לשקול טבעין ביקשו לשקול דינרין ולא קבלו מהן דרכונות זה דינרין זהב חזרו לשקול סלעין כשמוען חזרו לשקול טבעין זה פלגי סלעין מחצית השקל של תורה. בקשו לשקול דינרין זה קרטין שהם פחותים משל תורה, ולא קבלו עליהן. מניין שכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות מן הדא דכתיב (נחמיה י', ל"ג) והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו השקל בימי עזרא היה שוה למחצית השקל של התורה ונתנו שלוש פעמים בשנה בכל יחד כשקל וחצי של תורה שזה שוה לדרכון אחד אמר רבי חלקיה° בשם רבי אחא° ממה שנאמר שלישית ולא שליש מכאן שצריך אדם לתת לפחות שקל בשנה לצדקה ולשלש שקלו שלשה פעמים בשנה בכל פעם שליש. מכאן שאין מטריחין על הציבור יותר מג' פעמים בשנה. אמר רבי אבין° מכאן לג' סאין מכאן לג' קופות מכאן לג' הפרשות ששלוש פעמים תורמים את הלישכה. כתיב (שמות כי תשא ל יג) זה יתנו כל העובר על הפקודים °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי ו°רבי נחמיה רבי נחמיה חד אמר לפי שחטאו במחצית היום שחטא העגל היה בשעה שישית יתנו מחצית השקל וחרנה אמר לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד ששוה שיתא גרמסין. °רבי יהושע בי רבי נחמיה רבי יהושע בי רבי נחמיה אמר בשם °רבי יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה שהשקל עשרים גרא. רבי ברכיה° הכהן ורבי לוי° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש° לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף חמש סלעים ארבע דינרים בסלע, אמר רבי פנחס° בשם רבי לוי° לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף עשרה אחים השתתפו במכירה ונפל לכל א' וא' מהם טבעה שני דינרים שהם מחצית השקל. לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה מחצית השקל

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה ד

מתני': ^ב_כגמותר שקלים חולין. ^ב_כדמותר עשירית האיפה. ^ב_כהמותר קיני זבין קיני זבות וקיני יולדות חטאת ואשמות מותרן נדבה. זה הכלל כל שהוא בא לשם חטאת ומשום אשמה מותרן נדבה.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

15 ב_טו מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ג:

16 ב_טז מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ז':

17 ב_יז מיי' פ"א מהל' שקלים הלכה ו':

18 ב_יח מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ג:

 [ע"ב] 
 

19 ב_יט מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ג, מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':

20 ב_כ מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ב:

21 ב_כא מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ב:

22 ב_כב מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ו':

23 ב_כג מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ג:

24 ב_כד מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':

25 ב_כה מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ט', מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה א':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף י

^[דף י עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים לדף חדש Ctrl+click🎧
מותר עולה לעולה. מותר מנחה למנחה. מותר שלמים לשלמים. מותר הפסח לשלמים. מותר נזירים לנזירים. מותר נזיר לנדבה.

גמ': אמר רבי יוסי° בר זבידא עד דאנא תמן בבבל, שמעית קל רב יהודה° נשיאה שאל לשמואל° בר אבא בר אבא ^ב_כוהפריש שקלו ומת מה דינו אמר לו יפלו לנדבה. ^ב_כזמותר עשירית האיפה שלו של כהן גדול רבי יוחנן° בר נפחא אמר יוליכם לים המלח שאסורים בהנאה רבי אלעזר° בן פדת אמר יפלו לנדבה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא דתנן מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קיני זבים וקיני זבות מותר קיני יולדות חטאת ואשמות מותרן נדבה. מה עבד לה רבי יוחנן° בר נפחא פתר לה במותר עשירית האיפה של מנחת חוטא של כל ישראל שהיא נאכלת אמר רבי יוחנן° בר נפחא על דא עליל על זה עלה אבא בר אבא° לארץ ישראל דאינון אמרין מניין ^ב_כחשהפסח משתנה לשם שלמים תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ג ו) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא בא מן הצאן זה קרבן פסח, שלא לשמו בשאר ימים בא שלמים. התיבון הרי עולה גם היא באה מהצאן כתיב מן הצאן דבר שאינו בא אלא מן הצאן יצאת עולה שהיא באה אפילו מן הבקר. היתיבון הרי אשם אמר רבי בון בר כהנא° כתיב מן הצאן דבר שהוא בא מכל הצאן יצא אשם שאינו בא אלא מן האילים בלבד ולא מן העזים. התיב ר' בון בכל אתר את אמר מן למעט שמן פירושו רק חלק מהכלל. והכא את אמר מן הצאן לרבות כל סוגי הצאן אמר רבי מנא° בן יונה אף הכא נמי מן למעט מיעוט שאינו בא בן שתי שנים, מיעוט שאינו בא נקיבה. וגבי אשם נמי מן למעט הוא שאינו בא אלא מן האילים בלבד התיבון והכתיב (ויקרא ויקרא א י) ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים לעולה מעתה מותר הפסח יבא עולה? אמר רבי אבין° משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שהוא לאכילה ואין משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שאינו לאכילה רבי יוסי ברבי בון° אמר משנין קדשים קלים לשם קדשים קלים ואין משנין קדשים קלים לשם קדשי קדשים. אמר רבי יוחנן° בר נפחא על דא עליל רבי חנינה דאינון אמרין אתון אמרין אין הפסח משתנה לשם שלמים אלא אם כן שחטו לשם שלמים ואני אומר אפילו שחטו לשם עולה נעשה שלמים אמר רבי אילא° אילעא טעמא דרבי יוחנן° בר נפחא דכתיב ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא זבח שיעשה מקרבן פסח שלא לשמו לא בזמנו, בא שלמים ומשתנה למחשבת פסול כששינה שמו לשם עולה. האם שם פסח נעקר לגמרי עד שגם מחשבת פסול שפוסלת רק בעולה תפסול בו? היך עבידא שחטו לשם עולה על מנת לזרוק דמו למחר מכל מקום פסול הוא שגם בשלמים וגם עולה מחשבת חוץ לזמנו פוסלת. אין תימר משתנה למחשבת פסול פיגול אין תימר אין משתנה למחשבת פסול פיגול פסול לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה רבי בון בר° בשם חייא בשם שמואל בר אבא° מכיון שאחר הפסח אין לו שם שאחר הפסח אין זה זמנו ולשם שלמים לא הקדישו, נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר. אמר ליה

^[דף י עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים לדף חדש Ctrl+click🎧
אכן הוא אפילו שחטו לשמו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו יעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה ויהא כשר. אמר רבי אבא מרי° אחוה דרבי יוסי מאן אמר מה נאמר בשתיקה כשר או נאמר שפסח אחר זמנו צריך עקירה ובשתיקה פסול נזיר מביא שלוש קרבנות חטאת עולה ושלמים תנן מותר נזיר לנדבה. רב חסדא אמר והוא שקרבה חטאתו בסוף שאחר שקנה בכסף שהפריש קרבן עולה ושלמים הכסף שנותר נעשה מיועד לקנית חטאת ומותר חטאת הולך לנדבה אבל אי קרבו שלמים בסוף מותרן שלמים. אמר רבי זעירא° ^ב_כטאפילו קרבו שלמים לבסוף הלכה למשה מסני אחת היא בנזיר שתהיה מותרה נדבה. מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייע לרבי זעירא° שהדין הוא שהמפריש מעות לנזירותו לא נהנין ולא מועלין מפני שהן ראוין לבא כולן שלמים מת והיו לו מעות סתומין יפלו לנדבה ותני אפילו אלו הן מעות סתומין כל שדמי חטאת מיתות מעורבות בהן ואפילו הפריש דמי חטאת מתוכה מעות סתומין הן דכיוון שמתחילה היו דמי חטאת מעורבין בהם ילכו לנדבה מתניתא מסייעא לרב חסדא° דתני אמר אלו לחטאתי ^ב_לוהשאר לשאר נזירותי ומת דמי חטאת ילכו לים הממלח ושאר יביאו בחציו עולה ובחציו שלמים ^ב_לאמועלין בכולן ואין מועלין במקצתן שהרי חלקן שלמים ואין מועלים בקדשים קלים. ולא אמר אם מת יפלו לנדבה אמר רב חסדא° ^ב_לבמותר לחמו של נזיר יורקב. אמר רבי יוסי° בר זבידא ויאות להקריבו בפני עצמו אין את יכול שאין לך לחם קרב לעצמו להקריבו עם נזירות אחרת אין את יכול שאין לך נזירות באה בלא לחם משל נזיר. לפום כן צריך מימר מותר לחמו של נזיר יורקב. סברין מימר הוא לחמו הוא מותר נסכיו. אמר רבי יוסי ברבי בון° מותר נסכיו קדשי קדשים אינון ^ב_לגויפלו לנדבה. על דעתיה דרבי יוסי ברבי בון° שהסביר שלדעת רב חסדא° רק קדשים קלים כמו לחמי נזיר ירקבו אבל קדשי קדשים כמו הנסכים ילכו לנדבה. שמואל° בר אבא בר אבא אליבא דרב חסדא° במותר נסכים ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי ורבי אלעזר° בן פדת שלשתן אמרו דבר אחד שמותר קדשי קדשים לנדבה רבי חייא° חסדא אהן דאמרן שמואל° בר אבא בר אבא דאמר רבי יוסי° בר זבידא עד דאנא תמן בבל, שמעית קל רב יהודה° נשיאה שאיל לשמואל° בר אבא בר אבא הפריש שקלו ומת מה דינו אמר לו יפלו לנדבה. רבי אלעזר° בן פדת דאיתמר מותר עשירית האיפה שלו של כהן גדול. רבי יוחנן° בר נפחא אמר יוליכם לים המלח רבי אלעזר° בן פדת אומר יפלו לנדבה.

ירושלמי שקלים, פרק ב, הלכה ה

מתני': ^ב_לדמותר שבויים לשבויים. מותר שבוי לאותו שבוי. מותר עניים לעניים. מותר עני לאותו עני. מותר המתים למתים. מותר המת ליורשיו. °רבי מאיר רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבא אליהו. °רבי נתן רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו.

גמ': תנן מותר המת ליורשיו גבו לו בחזקת שאין לו לקבורה ונמצא שיש לו רבי ירמיה° סבר מימר מותר המת ליורשיו. אמר ליה רבי אידי דחוטרא° הגע עצמך דלא כוונן אלא ליה מתוך שהיו בטוחים שאין לו. נמצא שכל הנתינה היתה בטעות ולמה ילך הכסף ליורשים אמר ליה אנא לא אמרית שכך הדין בודאות אלא הסתפקתי אולי אלו שנתנו את הכסף כבר התיאשו. את מנן לך הודאות? תני בשם °רבי נתן רבי נתן מותר המת יבנה לו נפש על קברו ויעשה לו זילוף על גבי מיטתו. תני

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

26 ב_כו מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ב:

27 ב_כז מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':

28 ב_כח מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ז':

 [ע"ב] 
 

29 ב_כט מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה א':

30 ב_ל מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ו':

31 ב_לא מיי' פ"ד מהל' מעילה הלכה ג':

32 ב_לב מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':

33 ב_לג מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ח':

34 ב_לד מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה י"ח, מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ג סעיף ו', טור ושו"ע יו"ד סי' שנ"ו:

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף יא

^[דף יא עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים לדף חדש Ctrl+click🎧
אין פודין שבוי בשבוי במה שגבו לשבוי אחר. ואין גובין טלית בטלית בכסף שגבו לקנות טלית לעני אחד אין קונים בהם טלית לעני אחר ^ב_להואין ממחין ביד פרנסים על כך אם החליפו מצדקה לצדקה. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר ^ב_לואין עושין נפשות לצדיקים דבריהם הן הן זכרונן. רבי יוחנן° בר נפחא הוה מסמיך ואזל עאל רבי חייא בר אבא° והיה רבי אלעזר° בן פדת חמי ליה ומטמר ליה מקמוהי רואה אותו ומתחבא מפניו ואמר הלין תרתין מילין הדין בבלאה עביד ביה שני דברים נוהג בי אותו בבלי שלא כהוגן. חדא דלא שאיל בשלומית וחדא מיטמר אמר ליה רבי יעקב בר אידי° כך נהיגין גבהון דזעירא לא שאיל בשלמיה דרבה דאינון נהגון ומקיימין (איוב כ"ט, ח') ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו אמר ליה מהו למיעבר קמי דאדורא צלמיא האם מותר ללכת בדרך שמוצב שם פסל בשם דאדורא אמר ליה מה את פליג ליה יקר מה אתה חולק לו כבוד בזה שאתה שומר ממנו מרחק אלא עבור קמוהי וסמי עיניו אמר ליה יאות עביד טוב עשה רבי אלעזר° בן פדת דלא עבר קמיך ועוד עביד הא בבלאה דלא אמר שמעתא משמיה. נכנסו לפניו רבי אמי° בן נתן ורבי אסי° אמרו לו רבי° כך היה מעשה בבית הכנסת של טרסיים בנגר שיש בראשה גלוסטרא שנחלקו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא עד שקרעו ספר תורה בחמתן. קרעו סלקא דעתך אלא שנקרע ספר תורה והיה שם זקן אחד ו°רבי יוסי בן קסמא רבי יוסי בן קיסמא שמו אמר תמיהני אם לא הוה בית הכנסת זה עבודה זרה וחזר ואמר הכדין את המקרה שלי שאני רבו של רבי אלעזר° בן פדת והוא אינו נוהג בי כבוד מחבריה מהמקרה של °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא שהיו חברים באותה דרגה נכנס לפניו רבי יעקב בר אידי° אמר ליה כתיב (יהושע י"א, ט"ו) כאשר צוה א' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וגו' וכי כל דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש היה אומר כך אמר משה? אלא יהושע יושב ודורש ויודעין הכל שהתורה של משה היא. אף אתה רבי אלעזר° בן פדת יושב ודורש והכל יודעין שהתורה שלך היא. אמר להן מפני מה אין אתן יודעין לרצות כבן אידי חבירינו. ורבי יוחנן° בר נפחא מאי כולי האי דבעי דיימרון שמעתא משמיה? דאף דוד ביקש עליה רחמים שנאמר (תהלים ס"א, ה') אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקים לעולמים? אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם אזכה שיהו דברי נאמרין על שמי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. שמעון בן נזירא° בשם רבי יצחק° אמר כל תלמיד חכם שאומרים דבר הלכה מפיו בעולם הזה שפתיו רוחשות עמו בקבר שנאמר (שיר השירים ז', י') וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישינים. מה כומר של ענבים זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של צדיקים שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. מה הנאה לו? בר נזירא אמר כהדין דשתי דונדיטון רבי יצחק° אמר כהדין דשתי חמר עתיק אע"ג דלית ליה אע"ג דשתי ליה טעמא בפומיה. רב גידל° אמר האומר שמועה בשם אומרה יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו שנאמר (תהלים ל"ט, ז') אך בצלם יתהלך איש. כתיב (משלי כ', ו') רב אדם יקרא איש חסדו זה שאר כל אדם. (משלי כ', ו') ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא° דאמר רבי זעירא° ליתנן צריכין חששין לשמעתיה דרב ששת° דהוא

^[דף יא עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים לדף חדש Ctrl+click🎧
גברא מפתחא עיוור ולא ראה מפי מי נאמרו הדברים אמר ליה רבי זעירא° לרבי אסי° חכים מכיר רבי לבר פתייא דאת אמר שמעתא משמיה אמר ליה רבי יוחנן° בר נפחא אמרה משמיה והוא ראה אותו אמר ליה רבי זעירא° לרבי אסי° חכים מכיר רבי לרב° אבא בר אייבו דאת אמר שמעתתא משמיה אמר ליה רבי אדא בר אהבה° אמרה משמיה. אין דור שאין בו ליצנים כדורו של דוד מה היו פרוצי הדור עושין? היו הולכין אצל חלונותיו של דוד אומרין לו דוד דוד אימתי יבנה ב"ה אימתי בית ה' נלך? והיה דוד אומר אע"פ שמתכוונין להכעיסני יבא עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם דכתיב (תהלים קכ"ב, א') שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. (שמואל ב ז', י"ב) והיה כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך אמר לו הקב"ה לדוד ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים כלום שלמה בנך יבנה ב"ה אלא להקריב בו קרבנות ציבור חביב עלי צדקה ומשפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבן שנאמר (משלי כ"א, ג') עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

35 ב_לה מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה י"ח, מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ג סעיף ו', טור ושו"ע יו"ד סי' שנ"ו:

36 ב_לו מיי' פ"ד מהל' אבל הלכה ד':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק מצרפין שקלים