לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/פרק שני

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני - ואלו מפסיקין לפיאה

[עריכה]

ירושלמי פאה, פרק ב, הלכה א

[עריכה]

-----------------------------------דף י

[עריכה]
ירושלמי מאיר מסכת פאה דף י

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף י עמוד ב] מתני’: ואלו מפסיקין לפיאה. ב_אהנחל, והשלולית אמת המים שמחלקת שלל לאגפיה, ודרך היחיד, ודרך הרבים, ושביל היחיד, ושביל הרבים הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים, הבור, והניר, וזרע אחר. קוצר לשחת מפסיק דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים ב_באינו מפסיק אלא אם כן חרש:

גמ’: מניין שנותן פיאה לכל שדה ושדה? שנאמר (ויקרא קדושים יט ט) לא תכלה פאת שדך לקצר. שדך, ב_גובלבד שלא יוציא משדה לחברתה. תנן, ואלו מפסיקין לפיאה. ואינו מחוור שכל אלו מפסיקים לפיאה מהתורה. דאין תימר מחוור הוא, אפילו בשדה אילן מפסיק. ולמה תנינן תמן. ב_דהכל מפסיק לזרעים, ואינו מפסיק לאילן אלא גדר. ולא תימא הא גדר מחוור שהוא מהתורה כיוון שהוא מפסיק גם באילן. אלא אף גדר אינו מחוור. דאין תימר שהוא מחוור, אפילו שער כותש יהיה מפסיק. ותנינן. ב_האם היה שער כותש, אינו מפסיק אלא נותן פיאה אחת לכל. ולא תימא, דמחוור הוא מהתורה אלא שהתורה אמרה שאם היה שער כותש אינו מפסיק. דאין תומר מחוור הוא, אפילו היה שער כותש מצד אחד לא יהיה מפסיק. ותני, אם היה שער כותש מכאן ומכאן, אינו מפסיק. הא מצד אחד מפסיק.


-----------------------------------דף יא

[עריכה]
ירושלמי מאיר מסכת פאה דף יא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יא עמוד א] אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יוסי ברבי חנינא רבי יוסי בר חנינא° הפריש פאה משדה לחברתה, לא קדשה אף בדיעבד. איתמר, שתי שדות ומצר אחד ביניהן, החזיק באחת מהן לקנותה קנאה, לקנות אותה ואת חברתה, אותה קנה, חברתה לא קנה, לקנות את חברתה, אף אותה לא קנה. החזיק במיצר מהו שיקנה את שתי השדות? נשאר בשאלה. רבי זירא רבי זירא° בעי קומי רבי יוסא רבי יוסי בר זבידא° הפריש פאה מן המיצר על שתי השדות מהו ? ושרע מינה נמנע מלענות שלא ידע מה הלכה. מחלפא שיטתיה דרבי יוסא רבי יוסי בר זבידא°  האם רבי יוסי חזר בו? דתנינן תמן. המנמר את שדהו ושייר קלחים לחים. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר פיאה מכל אחד ואחד, וחכמים אומרים מאחד על הכל. ב_ומודים חכמים ל°רבי עקיבא רבי עקיבא בזורע שבת או חרדל בשלשה מקומות, שהוא נותן פאה מכל אחת ואחת. ואמרינן עליה, כיני מתניתין  כך כוונת המשנה, אפילו שבת בג' מקומות או חרדל בג' מקומות. למה אינם מצטרפים? שמואל שמואל (אמורא)° אמר, מפני שאין הראשון שבהן ממתין לאחרון שבהן. רבי יסא רבי אסי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מפני שדרכן ליזרע ערוגות ערוגות. משמע שלרבי יוסי אפילו שתי ערוגות אינן מצטרפות, והכא את אמר הכין שהוא הסתפק אם מצר מפסיק? באמת פשיטא ליה שהוא מפסיק לכתחילה. לא צורכא דא אלא  לא בזה הסתפק אלא בשאלה אם בדיעבד קידשה משום פיאה, או שאפילו בדיעבד לא קידשה? תני רבי אושעיא רבי אושעיא רבה°. ברייתא שמונה את כל אלה שמפסיקים לפאה שנמנו במשנה והוסיף לרשימה גם מיצר אם הפריש פיאה משדה לחברתה, ב_זלא קדשה. ושמע מימרא עליה, שלא קידשה אפילו בדיעבד משמע אפילו הפריש מהמיצר לא קדש אפילו בדיעבד כמו השאר שמיצר לא גרע מערוגה אחרת. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אומר, חצובות מפסיקין לפיאה. אמר רב חסדא רב חסדא°, בהן חלק יהושע את הארץ בין השבטים. אתא רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° ואמר בשם רב חסדא רב חסדא°. בהם תיחם יהושע את הארץ וסימן את הגבול, בין הארץ לחוץ לארץ תנן, ואלו מפסיקין לפיאה, הנחל והשלולית. מכיון דתנינן שלולית נחל מה צורכה? הא דתנן ב_חשלולית מפסיקה, זה דווקא שהיא מושכת מים. אבל נחל, אף על פי שאינו מושך. מכיון דתנינן דרך היחיד מפסיק, דרך הרבים מה צורכה? אנא מימר לך, תנא רישא משום הסיפא דתנן אפילו דרך הרבים אינו מפסיק לאילן אלא גדר. מכיון דתנינן שביל היחיד, שביל הרבים מה צורכה? ב_טלהוציא את הקבוע בימות החמה, ואינה קבוע בימות הגשמים, שאפילו שביל הרבים אינו מפסיק. רב רב (אמורא)° אמר, בור וניר, מפסיק בבית רובע עשר אמות על עשר אמות ומחצה שזה עשרים ושבע וחצי ממ"ר. זרע אחר, אפילו כל שהוא. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. בור וניר וזרע אחר, ב_יבג' תלמים של פתיח שתי אמות. מה פליג  האם הוא חולק? מה דאמר רב רב (אמורא)° זרע אחר בכל שהו, בזרע של מין אחר החיב בפיאה שכיוון שחיב עליו פאה בניפרד הרי הוא מחלק בכל שהו. מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יא עמוד ב] זרע אחר בג' תלמים של פתיח, בזרע של מין אחר הפטור מפיאה. והתני בור וניר, דרב רב (אמורא)° אמר בית רובע ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר בג' תלמים של פתיח שתי אמות. וכי בור וניר חייבים בפיאה? אלא לדעת כולם צריך להפריד בית רובע דהיינו מאה אמה מרובעות מה דאמר רב רב (אמורא)° בשדה בינונית שאין בה חמישים אמות אורך. מה דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, בשדה שיש בה יותר מחמשים אמה אורך. שאז יכול לעשות הבית רובע ב_יא חמישים על שתים. וקמשמע לן שרוחב פחות משתים לא יעשה. תנן, קוצר לשחת מפסיק דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים, אינו מפסיק אלא אם כן חרש. תנן התם. קדם לעומר קוצר לשחת ומאכיל לבהמה ופטור מלקט שיכחה ופאה. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, אימתי? בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר אפילו משהביאה שליש. משמע של°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אם הביא שליש, אפילו קוצר לשחת חייב בפאה. אמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. אם ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי קוצר לשחת נחשב מין אחר אז °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי, שניהם אמרו דבר אחד. כמה ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, הקוצר לשחת הוה כמין אחר ומפסיק לפאה. כן °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, הקוצר לשחת נחשב כמין אחר ומפסיק לפאה. אבל לרבי שמעון אפילו אם יסבור דהוי כמין אחר, אינו מפסיק. שהרי לרבי שמעון הקוצר לשחת לעולם פטור מפאה. והרי מין אחר שפטור מפאה אינו מפסיק. כמה ד°רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר קוצר לשחת חיב בפיאה אם הביא שליש, ומפסיק דהוה כזרע אחר שחייב בפאה שמפסיק. כן °רבי מאיר רבי מאיר אומר קוצר לשחת דווקא כשיש בו חיוב בפיאה מפסיק. והיכי אשכחן ד°רבי מאיר רבי מאיר אומר שרק אם יש חיוב פיאה מפסיק? כהדא דתני. ב_יבאכלה גוביי, קירסמוה נמלים, שברתו הרוח או בהמה, פטורה. הכל מודים שאם כל אלו חלקו שדה לשתים אם חרש מפסיק ונותן שתי פאות, אם לא חרש, אינו מפסיק. מני הכל מודים, לאו °רבי מאיר רבי מאיר ? משמע שרק בקציר כזה כגון שקירסמוה נמלים או שברתו הרוח או בהמה שאין בו חיוב פיאה הוא מודה שאינו מפסיק אם לא חרש, אבל אם היתה קצירה שחייבת בפיאה, כגון אם קוצר לשחת משהביאה שליש אפילו לא חרש מפסיק. הדא אמרה מפני שהוא פיטר פאה אבל אם הוא חייב אפלו לא חרש מפסיק, כיי דתנינן תמן אמר °רבי יודן רבי יהודה בר אלעאי אימתי בזמן שהתחיל ב_יגעד שלא הביא שליש אבל אם הביא שליש אסור לקצור קדם לעומר, יקצור חייב בפיאה. ודבר שהוא חייב בפיאה מפסיק. רבי זירא רבי זירא° בעי. האם כמה ד°רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי אמר


-----------------------------------דף יב

[עריכה]
ירושלמי מאיר מסכת פאה דף יב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יב עמוד א] התחיל לקצור עד שלא הביאה שליש אז אפילו אם אחר כך הביאה שליש פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה. כן °רבי מאיר רבי מאיר אמר שאם התחיל עד שלא הביאה שליש אפילו אם אחר כך הביאה שליש פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה. וכיוון שזה קציר שאינו חייב בפאה אינו מפסיק?

ירושלמי פאה, פרק ב, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: ב_ידאמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, מפסקת. ב_טווכל ההרים אשר במעדר יעדרון אף על פי שאין הבקר יכול לעבור בכליו, הוא נותן פאה אחד לכל:

גמ’: תנן, אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת. °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר, מפסקת. הוון בעון מימר, דברי הכל היא דלא פליגין  חשבו לאמר שזה דברי הכל ואין מחלוקת. אשכחת תני, אמת המים הקבועה, הרי זו מפסקת אפילו יכולה להיקצר כאחת. ול°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בין קבועה ובין שאינה קבועה כל שאינה יכולה להיקצר כאחת מפסקת. הוון בעון מימר, מה דאמר °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי , בעומד מצד אחד ואינו יכול לקצור מצד השני ואינו יכול לעמוד באמצע אמת המים בגלל עומקה או בגלל המים. אבל אם יכול לעמוד באמצע ולקצור מיכן ומיכן, אינו מפסיק. אשכח תני ופליג. דתני, היה עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן, מפסיק. ואם יכול לעמוד מצד אחד ולקצור מצד שני, אינו מפסיק. אמר רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . ב_טזהיה שם סלע על פני כל שדהו. אם אינו יכול להמשיך לחרוש אלא אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנו לצד זה כגון שהסלע גבוה מפני הקרקע ויש מדרגה משני צידי הסלע כך שמכל צד צריך להגביה את המחרשה כדי לעלות על הסלע, מפסיק. מצד אחד כגון שמצד אחד הסלע גבוה מפני הקרקע כך שיש מדרגה וצריך לעקור המחרשה והסלע הולך בשיפוע עד שהצד השני בגובה הקרקע אינו מפסיק. והתני, ב_יזמדרגות שהן גבוהות עשרה טפחים, נותן פאה מכל אחת ואחת. פחות מכאן, נותן מאחד על הכל. ופחות מכאן אינו עוקר את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה? אפילו פחות מכאן, עוקר הוא. לא אתינן מיתני עשרה, אלא משום סופה. שאם היו ראשי מדריגות מעורבים, שהוא נותן מאחד על הכל, אפילו אם המדרגות גבוהות עשרה

ירושלמי פאה, פרק ב, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ב_יחהכל מפסיקין לזרעים. ואינו מפסיק לאילן, אלא גדר. ואם היה שער כותש, אינו מפסיק, אלא נותן פאה אחת על הכל. ב_יטולחרובין, כל הרואין זה את זה. אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל. נוהגין היו בבית אבא. ב_כנותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל הרוח, ולחרובין כל הרואין זה את זה. °רבי אלעזר ברבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק אומר משמו. אף לחרובים שהיו להם בכל העיר:

גמ’: תנן, ואם היה שער כותש, אינו מפסיק. מה הכוונה שער כותש? האם הכוונה שהענפים מכים על גבי הגדר כעלי במכתש, או שהענפים כותשים זה על זה מעל גבי הגדר? מן מה דתנן, אם היה שער כותש ולא תנן אם היה הגדר


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יב עמוד ב] כותש. הדא אמרה אפילו ב_כא שהענפים כותשים מעל גבי גדר פוסק. רבי מנא רבי מנא° אמר. זימנין דהוי אמר בה שכדי ששיער כותש יבטל את הגדר, דצריך שיהיו בתוך ארבע אמות. וזמנין דהוי אמר בה בתוך עשרה טפחים ובנטועין מטע עשר לבית סאה במרחק י"ח אמות בין עץ לעץ. מאי קאמר? והוא שיהיו הגזעים בתוך ארבע אמות לגדר. והן שיהיו בתוך עשרה טפחים בין נוף לנוף, ממטע עשרה לבית סאה אבל אם היו רחוקים יותר אפילו שיער כותש לא מבטל הגדר כיוון שהנוף עומד להיגזם: תנן נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל הרוח. מי מכוון להם את הרוחות? העיר מכוונת להם את הרוחות. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. של בית °רבי רבי יהודה הנשיא, היו להם ד' בדים לד' רוחות העיר. והן נותנים לכל בד לפי רוחו. תנן ולחרובין כל הרואין זה את זה. היו ב_כבשם ג' מטעי אילנות חרובים. הראשים רואים את האמצעים, והאמצעים רואים את שני הראשים ואין הראשים רואין זה את זה, מפריש מן הראשים על האמצעים. או מן האמצעים על הראשים. ואינו מפריש מן הראשים על הראשים

ירושלמי פאה, פרק ב, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: ב_כגהזורע את שדהו מין אחד. אף על פי שהוא עושה שתי גרנות, נותן פאה א'. זרעה שני מינים. אף על פי שהוא עושה גורן א', נותן שתי פאות. ב_כדהזורע את שדהו שני מיני חטים. עשאן גורן א', נותן פאה אחת. עשאן שתי גרנות, נותן שתי פאות. מעשה שזרע °רבי שמעון איש המצפה רבי שמעון איש המצפה לפני °רבן גמליאל רבן גמליאל. ועלו ללשכת הגזית ושאלו. אמר °נחום הלבלר נחום הלבלר. מקובל אני מ°רבי מישא רבי מישא, שקיבל מאבא, שקיבל מן הזוגות, שקיבלו מן הנביאים. הלכה למשה מסיני ב_כהבזורע את שדהו שני מיני חטים. עשאן גורן אחת, נותן פאה אחת. עשאן שתי גרנות, נותן שתי פאות:

גמ’: שדה שהייתה זרוע שני מיני חיטים חצי שדה זרועה איגדו זן של חיטים לבנות וחצי שדה זרועה שמותית זן של חיטים חומות. קצר חצי מהאגדו וחצי מהשמותית מתוך כוונה לעשותן גורן אחת, ונמלך לעשותן שתי גרנות וקצר את כל השאר וחזרה פאה לעמרים. אינו מפריש מן האגדו על השמותית, לא בתחלה ולא בסוף. אפילו שמה שקצר בתחילה קצר במחשבה לעשותם גורן אחת, כיוון שהכל הולך אחר מחשבת הסוף. קצר חצי האגדו וחצי השמותית לעשותן ב' גרנות. ונמלך לעשותן גורן אחת וקצר את כל השאר וחזרה פאה לעומרים. מפריש מן האגדו שבסוף על השמותית שבסוף מן האגדו שבתחלה על השמותית שבתחלה וכל שכן שמפריש מן האגדו על האגדו. ומפריש מן השמותית שבסוף על האגדו שבסוף מן השמותית שבתחלה על האגדו שבתחלה וכל שכן שמפריש מן השמותית על השמותית. וכל זה דווקא בשכילה את שדהו שחזרה פאה לעומרים. אבל אם לא כילה את שדהו, אפילו מן האגדו שבתחילה על האגדו שבסוף אינו מפריש. שאין מפרישים מהעומרים על הקמה. קצר חצי אגדו ואת כל השמותית במחשבה לעשותן גורן אחת. ונמלך ועשאן שתי גורנות וקצר את חצי האוגדו השני. מפריש מן האגדו על הכל. כיוון שמפריש מהאגדו על האגדו שהם מן אחד. כל השמותית ששם נפטרה. שהיא נגררת אחר האוגדו שבתחילה ונחשבת כמין אחד איתו. שהרי כל השמותית נקצרה במחשבת גורן אחד איתו. אמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם באת הלכה תחת ידיך ואין אתה יודע מה טיבה


עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ב_יד מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה ב':

15 ב_טו מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה ו':

16 ב_טז מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה ז':

17 ב_יז מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה ז':

18 ב_יח מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה י"ט:

19 ב_יט מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה כ"א:

20 ב_כ מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה כ"ב:
[ע"ב]

21 ב_כא מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה י"ט:

22 ב_כב מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה כ"א:

23 ב_כג מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה י"ד, מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:

24 ב_כד מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה י"ד, מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:

25 ב_כה מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה י"ד, מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:


-----------------------------------דף יג

[עריכה]
ירושלמי מאיר מסכת פאה דף יג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יג עמוד א] אל תפליגנה לדבר אחר לאמר שאינה נכונה, שמא היא הלכה למשה מסני. שהרי כמה הלכות נאמרו למשה בסיני, שאין אנו יודעין טעמן, וכולהן משוקעות במשנה. אמר רבי אבין רבי אבין° ויאות היא. דהא מתניתין ב_כודשני מיני חטים, אילולי שבא °נחום נחום ופירש לנו שהיא הלכה למשה מסני כלום יודעין היינו? אמר רבי זירא רבי זירא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כתיב (הושע ח', י"ב) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. וכי רובה של תורה נכתבה? אלא מרובין הן הדברים הנדרשים מן הכתב בי"ג מידות, מן הדברים הנדרשים מן הפה ואין להם מקור בתורה שבכתב. וכיני  האם כך הוא? אלא כיני. חביבין הן הדברים הנדרשים מן הכתב, מן הדברים הנדרשים מהפה. רבי יודא בן פזי רבי יהודה בן פזי° אומר. אכתוב לו רובי תורתי, אלו התוכחות. אפילו כן, לא כמו (הושע ח', י"ב) זר נחשבו. אמר רבי אבין רבי אבין° . אילולי כתבתי לך רובי תורתי, לא כמו זר נחשבו? דמה בינן לאומות? שהגויים יעתיקו את התורה ונמצא, אלו מוציאין ספריהם, ואלו מוציאין ספריהם. אלו מוציאין דפתריהן  מחברותיהן, ואלו מוציאין דפתריהון. רבי חגי רבי חגי (אמורא)° אמר בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. נאמרו דברים בפה, ונאמרו דברים בכתב. ואין אנו יודעין איזה מהן חביב. אלא מן מה דכתיב (שמות כי תשא לד כז) ויאמר ה’ אל משה כתוב לך את כל הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. הדא אמרה, אותן שבפה חביבין. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי יודן ברבי שמעון רבי יודן ברבי שמעון° . חד אמר, על שתיהם נכרת הברית דכך נאמר. אם שמרת מה שבפה ושמרת מה שבכתב, אני כורת אתך ברית. ואם לאו, אין אני כורת עמך ברית. וחרנא אמר, אם שמרת מה שבפה וקיימת מה שבכתב, אתה מקבל שכר. ואם לאו, אין אתה מקבל שכר. אבל כריתת ברית נאמרה רק על תורה שבעל פה. רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר. כתיב ויתן ה’ אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלקים ועליהם ככל הדברים אשר דיבר ה’ עימכם בהר. במקום עליהם, כתב ועליהם, במקום כל, כתב ככל, במקום דברים, כתב הדברים, מלמד שמקרא משנה תלמוד ואגדה ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו, כבר נאמר למשה בסיני. מה טעם? דכתיב (קהלת א י) יש דבר שיאמר אדם ראה זה חדש הוא. משיבו חבירו ואומר לו, כבר היה לעולמים. אמר רבי זירא רבי זירא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אין למידין. לא מן ההלכות למשה מסני, ולא מן ההגדות, ולא מן התוספתות, אלא מן התלמוד. והא בשני מיני חיטים זה הלכה למשה מסיני, אז איך °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול למד ממנה ותני, היא שני מיני חיטין, היא שני מיני שעורין? אמר רבי זירא רבי זירא° . כך היתה הלכה בידן ושכחוה. היא שני מיני חטין, היא שני מיני שעורין. והרי עוד הרבה הלכות נלמדו משני מיני חיטים כדתנינן, המחליק בצלים לחים לשוק, ומקיים יבשים לגורן. אית לך מימר, שוק וגורן כך היתה הלכה בידן ושכחוה? אלא ודאי מדמים ולומדין אפילו מהלכה למשה מסני. ומה שנאמר דאין לומדים הכוונה בקל וחומר. אמר רבי חנניא רבי חנניא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אין למידין מן ההורייה שהורה רבו לאחד. שמא מקרה מיוחד היה. הכל מודים, שאין למידין מן המעשה, שאם יאמר לך אדם ראיתי מעשה שאירע מקרה דומה שהורו כן, אין לסמוך על דבריו, דשמא לא עיין היטב. בעו מיניה רבי מנא רבי מנא°. הדא דתימר, בההוא דלא סבר  האם זה נאמר רק במי שלא למד, דכיוון דלא בקיא בפרטי ההלכה אולי לא דקדק יפה. ברם בההוא דסבר, עבד  אבל מי שלמד יכול ללמוד ממעשה. אמר לו, בין סבר בין לא סבר. בההוא דפליגי ביה רבנן אין למידין מן המעשה. דכיוון דפליגי ביה רבנן, שמא נהג כך בגלל סיבות אחרות שאינך יודע וצירף אותם לדעת אחת השיטות, ברם בההוא דלא פליגי, למידין מן המעשה בין סבר בין לא סבר.

ירושלמי פאה, פרק ב, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: ב_כזשדה שקצרוה גוים, שקצרוה ליסטים, קרסמוה נמלים, שברתו הרוח או בהמה, פטורה. קצר חצייה וקצרוה ליסטים חצייה, פטורה. ב_כחשחובת הקציר, בקמה. ב_כטקצרוה ליסטים חצייה וקצר חצייה, נותן פאה ממה שקצר


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יג עמוד ב] קצר חצייה ומכר חצייה, הלוקח נותן פאה לכל. קצר חצייה והקדיש חצייה, הפודה מיד הגיזבר הוא נותן פיאה לכל:

גמ’: תנן, שדה שקצרוה גוים פטורה. מתניתא ב_לבשקצרוה לעצמן. אבל קצרוה גוים לישראל, חייבת. ותני כן. ב_לאאין שוכרין פועלין גוים, מפני שאין בקיאין בלקט בשכחה ובפאה. תנן, קצרוה ליסטים. ישראל, שהרי קצרוה גוים כבר נאמר שהיא פטורה. מתניתין כשקצרוה לאבדה שאין זה נחשב קצירה. אבל קצרוה לעצמם שלא לאבדה, חייבת. ואם יחזירו התבואה לבעל הבית, בעל הבית חייב. אמר רבי הושעיא בר שימי רבי הושעיא בר שימי° , אפילו תימר כשקצרוה שלא לאבדה, פטורה. שהפיאה ניתנית במחובר לקרקע.ב_לבואין קרקע נגזלת. וכל זמן שלא קצרו לא קנו המחובר. וכשקצרו, אין הם מביאים חובת פאה לקמה שלא זכו בה עדיין דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ובמה שקצרו אין חובת פיאה. ב_לגמפני שהוא מפריש מן הקמה על הקמה, ומן הקמה על הקציר. ואינו מפריש מן הקציר, לא על הקציר ולא על הקמה. ואף אחר שקצרו את כל הקמה וקנו את הפירות מכל מקום אין עליהן חובת פאה בעומרין. משום דכיון דלא היה החיוב בקמה, לא חזרה פאה לעומרין. פעמים שהוא מפריש מן הקציר על הקמה. היאך עבידא? כילה את שדהו ושייר בה כדי פיאה. כיון שקצר שיבולת ראשונה, חזרה פיאה לעומרים. נמצאת מפריש מן הקציר על הקמה. ולא סוף דבר שכילה את שדהו. אלא אפילו בשקצר ואמר מכאן ואילך אני מפריש לפיאה, כיון שקצר שיבולת ראשונה, חזרה פיאה לעומרים ומפריש מן הקציר על הקמה. תנן, המוכר את שדהו, המוכר מותר בלקט ובשכחה ופאה והלוקח אסור. במה דברים אמורים? במכר לו שדהו וקמתה. אבל אם שייר השדה לעצמו, שניהם אסורין. דאצל זה אני קורא שדך, ואצל זה אני קורא קצירך. תנן, קצר חציה ומכר חציה, הלוקח נותן פיאה על הכל. המוכר, מהו שיזכה בפאה שהיא מתרת את העומרין שקצר הוא כשעדיין היתה השדה ברשותו? נשמעינא מן הדא. דתנן, המקבל שדה לקצור, אסור בלקט שיכחה ופאה ובמעשר עני. אמר °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי. ב_לדאימתי? בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע. אבל אם אמר לו שליש ממה שאתה קוצר שלך, מותר. מה בינה לקדמייתא? אלא באומר לכשתקצר שליש, יהיה שלך. וכיוון שאין לו בתבואה כלום אלא משנקצרה, אין אני קורא בו קצירך ומותר בלקט שכחה ופיאה. אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא°. מזה שהאריס יכול לזכות בפאה גם בחלק שהבעל הבית מפריש על חלקו של האריס, כיוון שאין האריס זוכה בתבואה אלא אחר קציר. הדא אמרה, שהמוכר זכה בפיאה שהיא מתרת את העומרים שהוא קצר, שהרי לאחר שמכר אין לו בתבואה כלום. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. תמן, לא נתחייבה שדהו ברשותו, שהרי אין לו בשדה אלא אחר קצירה. ברם הכא, נתחייבה שדהו ברשותו קדם שמכרה. אילו הייתה משווה דין אריס, למקרה שקצר חצי שדהו ומכר מה שקצר, והייתה אומר שכשם שהאריס מותר בלקט שכחה ופיאה שמתיר את מה שקיבל בחלקו, כך הקונה מותר בלקט שכחה ופיאה שמתיר את מה שקנה, יאות הייתה משווה שהם באמת מקרים דומים. תנן, קצר חציה ומכר חציה, הלוקח נותן פיאה על הכל. הלוקח מהו שיזכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין של מוכר? מאחר שאין הלוקח מפריש פיאה אלא משום חיובו של המוכר, אין דינו כבעל הבית ומותר בפיאה. או מאחר שהוא זה שנותן את הפיאה, הוא נחשב לבעלים ואסור בפיאה? בפלוגתא ד°רבי רבי יהודה הנשיא ורבי יהודה נשיאה רבי יהודה נשיאה° דתני, הלוקח פירות תלושין מחבירו בשנת מעשר עני. רבי יהודא נשיאה רבי יהודא נשיאה° אומר, אחד עני ואחד עשיר כהן ולוי לעניין תרומה ומעשר ראשון מוציאין מידו. ו°רבי רבי יהודה הנשיא אומר, עשיר מוציאין מידו. עני אין מוציאין מידו. תני, כתיב (ויקרא קדושים יט ט) ובקוצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך לקצר. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר בשם רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° . ובקוצרכם. מה תלמוד לומר לקצור? אלא אחד לגבוה קציר העומר, ואחד להדיוט. רבי יודן רבי יודן° בעי. כשההקדש באים לקנות את העומר, כלום מעות הקדש מתחללין אלא בתלוש. שמא במחובר? וכיוון שהעומר מתקדש רק אחרי הקציר ועד אז היה חולין, אז למה צריך פסוק מיוחד לחייב אותו בפאה? אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, שלא תאמר יעשה קציר שדה הדיוט להקדש, כקציר שדה הקדש ויהיה פטור. קמשמע לן שהוא חייב. רבי פינחס רבי פינחס°בעי. קצר לחוץ לארץ מהו שתהא חייבת בפיאה? שלא תאמר ב_לההקדש פטור ב_לווחוץ לארץ פטור דממעטינן להוא מבארצכם ומבקצרכם. אי מה קציר להקדש חייב דמרבינן להו מלקצור. אף קציר לחוץ לארץ נרבה ויהיה חייב. אשכח תנא, קציר ארצכם ב_לזולא קציר חוץ לארץ

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

26 ב_כו מיי' פ ג' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:

27 ב_כז מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ד':

28 ב_כח מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ה':

29 ב_כט מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ה':
[ע"ב]

30 ב_ל מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה ד':

31 ב_לא מיי' פ ב' מהל' מתנות עניים הלכה י':

32 ב_לב מיי' פ"ח מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' שע"א סעיף א':

33 ב_לג מיי' פ א' מהל' מתנות עניים הלכה א', מיי' פ א' מהל' מתנות עניים הלכה ב':

34 ב_לד מיי' פ ו' מהל' מתנות עניים הלכה ט"ו:

35 ב_לה מיי' פ"ב מהל' מעשר הלכה ח':

36 ב_לו מיי' פ א' מהל' תרומות הלכה א':

37 ב_לז מיי' פ א' מהל' מתנות עניים הלכה י"ד:


-----------------------------------דף יד

[עריכה]
ירושלמי מאיר מסכת פאה דף יד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף יד עמוד א] תנן, קצר חצייה והקדיש חצייה, הפודה מיד הגיזבר הוא נותן פיאה לכל. קצר הגיזבר חצי חציה, ולא הספיק לקצר את השאר, עד שפדה את כלה. מפריש מן הקציר האחרון על הקציר הראשון. וכל מה שנקצר ברשות הקדש, כבר נפטר:

הדרן עלך פרק ואלו מפסיקין

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פאה

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_פאה/פרק_שני"