ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פאה/פרק שמיני

ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה א

מתני’: מאימתי כל אדם ^ח_אמותרין בלקט? משילכו הנמושות _הזקנים. בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבואו. ובזיתים משתרד רביעה שנייה. אמר °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי . והלא יש שאין מוסקין זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה? אלא כדי שיהא העני יוצא, ולא יהא מביא, אלא בארבעה איסרות _{שני פונדיונים שזה עלות מזון ארבע סעודות שתים לו שתים לאשתו}:

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. למה נקראו שמן נמושות? שהן באות בסוף _{מלשון לא מש שהכל זזים לפניהם}. אבא שאול היה קורא אותן משושות. אית תניי תני נמושות. ואית תניי תני משושות. מאן דאמר נמושות, שהן באין בסוף. ומאן דאמר משושות, שהן ממשמשים ובאין. אמר רבי חונא רב הונא° בשם מנחם. °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי היה יוצא עם הנמושות, ומביא פרנסתו של כל השנה. תני, ^ח_במתנות עניים שבשדה שאין עניים מקפידים עליהם, הרי הן של בעל הבית. רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בעי. ויש אדם קורא שם פיאה לעצמו, ואיך יתכן שיהיה מותר לבעל הבית מה שאמרה תורה להניח לענייים? תני, °רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחאי. כתיב, לעני ולגר תעזוב אותם. לעני ולגר, ^ח_גולא לעורבים ולעטלפים: תנן בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבואו. ולמה לא תנינן נמושות? על ידי שהן _הענבים חביבין, הן הזקנים באין על אתר. תנן, ובזיתים משתרד רביעה שניה. ולמה לא תנינן נמושות? מפני שהן ימי צינה ואין יוצאין אלא בחורים: תנן, אמר °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי . והלא יש שאין מוסקין זיתיהם אלא לאחר רביעה שנייה? אלא כדי שיהא העני יוצא, ולא יהא מביא, אלא בארבעה איסרות. אפילו פחות מכן _{שאינו מביא בארבע איסרות} למה אינו אסור משום גזל? מתוך שהוא יודע שאינו מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא:

ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לה עמוד ב] מתני’: ^ח_דנאמנים על הלקט, ועל השכחה, ועל הפאה בשעתן, ועל מעשר עני בכל שנתו. ^ח_הובן לוי נאמן לעולם. ואינן נאמנים, אלא על דבר שכן דרך בני אדם להיות נוהגין כן:

גמ’: עד כמה תבואה נאמנים? אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° , ^ח_ועד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום. מעשה והאמין °רבי רבי יהודה הנשיא לחמשה אחים בחמשה כורין של חטים. ואפשר כן _{שיביאו חמישה כורים לקט ממקום אחד}? אלא מהכא צבחר  מכאן מעט, ומהכא צבחר, כורה סליק  יוצא כור: תנן, ועל מעשר עני בכל שנתו. רבי אלעזר דרומה רבי אלעזר דרומה° בעי קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מתני' ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ? ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אמר, הנאמן על השני נאמן על הראשון, שכיוון שהפריש מעשר עני שהוא מאוחר בסדר ההפרשה, ודאי הפריש מעשר ראשון שהוא קדם לו בסדר הפרשה. שאם לא כן, אז מה אם העני נאמן לאמר של מעשר עני הם. אולי בעל השדה שנתן לו מעשר עני לא הפריש מעשר ראשון. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. דברי הכל היא. שניא היא, שאין אדם עושה מצוה בדבר עברה. וכי פליגי בהפריש מעשר שני. דרבנן סברי אם הפריש מעשר שני אין ראיה שהפריש מעשר ראשון. דמעשר שני לא מפסיד כלום שהוא לעצמו. אבל הפריש מעשר עני, אף חכמים מודים שלא חוששים שמא הערים ולא הפריש מעשר ראשון. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. ^ח_זכשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה, כן ^ח_חלא נחשד בן לוי על תרומת מעשר. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° מתניתין אמרה כן דתנן, ובן לוי נאמן לעולם. רבי מנא רבי מנא° בעי. ובן לוי נאמן לעולם, אפילו בשביעית שאין בה מעשר? אמר רב בון בר חייא רבי בון בר חייא° . נאמן בן לוי לומר, מעשר ברור הוא שראיתי שבעל הבית הפריש, לפוטרו מן השני. אבל באומר ניתן לי. או באומר שלי הן, אינן נאמנין תנן, אינן נאמנין אלא על דבר שכן דרך בני אדם נוהגין כן. כיני מתניתין  כך כוונת המשנה. אינן נאמנין, ^ח_טאלא על דבר שבני אדם נוהגין לתת כן:

ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_ינאמנים על החיטים, ואינן נאמנים, לא על הקמח ולא על הפת. ^ח_יאנאמנים על שעורה של אורז|אורז, ואין נאמנים עליו בין חי בין מבושל. נאמנים על הפול, ואינן נאמנים על הגריסין בין חיין בין מבושלין. נאמנים על השמן לומר של מעשר עני, ואין נאמנים עליו לומר של זיתי ניקוף הוא. נאמנים על ירק חי, ואין נאמנים על המבושל. אלא אם כן היה לו דבר ממועט שכן דרך בעל הבית להוציא מלפסו:

גמ’: תנן, נאמנים על החיטים, ואינן נאמנים, לא על הקמח ולא על הפת. מהו שיהא נאמן לומר חיטים ניתן לי ועשיתי אותן קמח. חיטין ניתן לי ועשיתי אותן פת? פשיטא לן שהוא נאמן דהא קתני נאמנים על החיטים. היו הכל יודעין שרוב בני אדם מכניסים את הלקט והפאה ולא הניחו העניים לבזוז אלא חילקו בעצמם, ולפעמים חילקו קמח או פת. אפילו כן אינו נאמן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ח_א מיי' פ א' מהל' מתנות עניים הלכה י"א:

2 ח_ב מיי' פ א' מהל' מתנות עניים הלכה י"ג:

3 ח_ג מיי' פ א' מהל' מתנות עניים הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' של"ב:
[ע"ב]

4 ח_ד מיי' פי"ב מהל' מעשר הלכה י"ב:

5 ח_ה מיי' פי"ב מהל' מעשר הלכה ט"ו:

6 ח_ו מיי' פי"ב מהל' מעשר הלכה י"ב:

7 ח_ז מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה א', מיי' פ"ט מהל' מעשר הלכה ב', מיי' פי"ב מהל' מעשר הלכה ט"ו:

8 ח_ח מיי' פי"ב מהל' מעשר הלכה ט"ו:

9 ח_ט מיי' פ י"ב מהל' מעשר הלכה י"ב:

10 ח_י מיי' פ י"ב מהל' מעשר הלכה י"ג:

11 ח_יא מיי' פ י"ב מהל' מעשר הלכה י"ד:

-----------------------------------דף לו

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף לו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לו עמוד א] תני, °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר. מקום שנהגו להיות בעלי בתים דורכין את העוללות ולחלק לעניים, יהא עני נאמן לומר יין זה של עוללות הוא. ודכוותיה, מקום שנהגו להיות מוסקים זיתי ניקוף, יהא עני נאמן לומר שמן זה של זיתי ניקוף הוא: תנן, נאמנים על ירק חי, ואין נאמנים על המבושל. אלא אם כן היה לו דבר ממועט. שכן דרך בעל הבית להוציא מלפסו. אילן דבית אסי בשלון ירק, אנשון מתקנתיה  שכחו לעשר. סלק גמליאל זוגה ותקניה מן גו לפסא  הפריש מעשרות מתוך הסיר. מכאן שפעמים שבעל הבית נותן מעשר מן האלפס

ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ד

מתני’: ^ח_יבאין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטין וקב שעורים. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, חצי קב. קב וחצי כוסמין, וקב גרוגרות או מנה דבילה. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר פרס חצי. חצי לוג יין. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר רביעית. רביעית שמן. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר שמינית. ושאר כל הפירות? אמר °אבא שאול אבא שאול. כדי שימכרם ויקח בהן מזון שתי סעודות:

גמ’: תני, רובע אורז. עוכלא _{שמינית ליטרא} תבלין. ליטרא ירק. שלשת קבין חרובין. חצי לוג יין. רביעית שמן. עשרה אגוזים, חמשה אפרסקין. שני רמונים, ואתרוג אחד. מאי טעמא אין פוחתים משיעורים אלו? דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו. ^ח_יגתן לו כדי שובעו מזון שתי סעודות. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° שאל לאבוי. מנא אילין שיעורייא  מניין השיעורים הללו? אמר לו אהן צרדא  אצבע סמך דא ברתא  סומך ארז גדול כל השיעורים חכמים הם ששיערו, והפסוקים רק לאסמכתא. רבי חייא רבי חייא רבה° הוה יתיב קומי °רבי רבי יהודה הנשיא. והוא אמר טעמין, והוא סתר. אמר טעמין, והוא סתר. אמר לו, לא איילון  לא גבורה מסתור אלא מבני. תני, ליטרא ירק. רבי מנא רבי מנא° אמר ארבע ליטרין. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ^ח_ידוכן לעירוב שצריך לתת מזון שתי סעודות כאלו שיעורים יתן. אמר רבי חיננא רבי חיננא° . מה שאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שהשיעורים שנאמרו במשנה לגבי מתנות עניים הם גם השיעורים לעירוב, הדא דתימר במה שמנו במשנה כולל היין. אבל בשמן, מערבין אם יש בו כדי לטבל מזון שתי סעודות. תני, מערבין בחומץ מזון שתי סעודות. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק . ^ח_טוכדי לטבול בירק הנאכל בשתי סעודות. רבי יצחק ענושיא רבי יצחק ענושיא° אמר קומי רבי זירא רבי זירא° בשם דבי רבי ינאי רבי ינאי°. אפונין חיין מערבין בהן מזון שתי סעודות. למי נצרכה? ל°רבי מאיר רבי מאיר שסובר שאין מערבין בדבר שאינו נאכל כמות שהוא לרוב בני אדם. דתני, בא אדם אחד לפניו אמר לו, רבי ערבתי בבצלים לטבעון, והושיבו °רבי מאיר רבי מאיר בד' אמות שלו. שלא תאמר. אף אפונים הואיל ומסריחין את הפה ויש בני אדם הנמנעים מלאכלם, אין מערבין בהן. קא משמע לן שמערבין בהן. תני, דג מליח מערבין בו. בשר מליח מערבין בו. ^ח_טזבשר חי מהו? תנינן, הבבלין אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן מקולקלת. רבי יודן רבי יודן° בעי. הדא סלקירא _דג . הואיל ואילין כותאי אכלין מינה חייה, מערבין בה? אמר שמואל בר שילת שמואל בר שילת° בשם רב רב (אמורא)°. פעפועין וגודגניות וחלוגלוגות מערבין בהן. בעון קומיה, היידין אינון  שאלו אותו מה הם? אמר לון. קקולין והנדוקקי ופרפחיניה

ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ה

מתני’: מידה זו אמורה בכהנים _בתרומה, ובלוים, ובישראלים. ^ח_יזהיה מציל _{לתת לקרוביו}, נותן מחצה ונוטל מחצה. ^ח_יחהיה ממועט, נותן לפניהם והן מחלקין ביניהן:

גמ’: תנן, היה מציל _{לתת לקרוביו}, נותן מחצה לעניים ונוטל מחצה _{לתת לקרוביו}. רבי יונה רבי יונה° פתר מתניתין  העמיד את המשנה, בשיש לו יותר מכשיעור. ^ח_יטהיה מציל נותן מחצה ונוטל מחצה. הכוונה שנותן לכל עני כשיעור, ואת השאר מציל לקרובו עני ומחצה לאו דווקא. אבל בכשיעור לא יציל לקורובו, היה דבר ממועט, הוא נותן לפניהם והן מחלקים ביניהם. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° פתר מתניתין  העמיד את המשנה בכשיעור. ביקש להציל, נוטל מחצה ונותן מחצה. ומתוך שנוטל מחצה ונותן מחצה, נעשה דבר מועט. והוא נותן ביניהן והן מחלקין ביניהם. תני ^ח_כהמסבבין על הפתחים, אין נזקקים להן לכל דבר. אמר רבי יונה רבי יונה°. ובלחוד דלא יפחות ליה מן ארגלון דיליה. הכא את אמר אין פוחתין לעניים בגורן, מחצי קב חטין וקב שעורים. והכא את אמר אין פוחתין לעני העובר ממקום

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לו עמוד ב] למקום מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע. נמצא שנותן לו כיכר לחם של חצי קב _{שהרי יש עשרים וארבע קבין בארבע סאין וארבעים ושמונה פונדיון בסלע} ולמה בגורן נותן חצי קב חיטים? הרי כדי לקבל כיכר לחם של חצי קב צריך לתת לאופה תוספת של שליש להוצאות ולמה לא מוסיפים עוד שליש לעני בגורן? אמר רב הונא רב הונא° , מה שנאמר שנותנים לו כיכר של חצי קב הכוונה כיכר שמקבל מהאופה אם נותן לו חצי קב, אבל הכיכר שיקבל קטן יותר, דצא מהן שליש ליציאות. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° מפיק לאילין נחתומיא  וציא לאופים, שליש כהדא דרב הונא רב הונא°. ובלחוד בהדין שיעורא אבל אם היה יותר מחצי קב נתן להם פחות. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, בעי קומי רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°. ראו אותו יוצא מן העיר ונכנס לה, האם צריכים לחקור שלא יטול פעמים? אמר לו הנותן נותן. והלוקח יחוש לעצמו:

ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ו

מתני’: ^ח_כאאין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע. לן, נותנין לו פרנסת לינה. שבת, נותנין לו מזון שלש סעודות. ^ח_כבמי שיש לו מזון שתי סעודות, לא יטול מן התמחוי. מזון ארבע עשרה סעודות, לא יטול מן הקופה. והקופה ^ח_כגניגבת בשנים, ומתחלקת בשלשה:

גמ’: ^ח_כדתמחוי מתחלק בכל יום. קופה מערב שבת לערב שבת. תמחוי לכל אדם. קופה אינה אלא לאנשי אותה העיר בלבד. תנן, והקופה ניגבת בשנים, ומתחלקת בשלשה. רבי חונה רב הונא° אמר. תמחוי נגבה בשלשה, לפי שהחלוקה בשלשה והיא על אתר, לכן נגבת בשלשה שלא יתעכבו לחפש שלישי לחלוקה. אמר רבי חלבו רבי חלבו° בשם רבי אבא בר זבדי רבי אבא בר זבדא°. אין מעמידין פרנסין פחות מג'. אנא חמי. ^ח_כהדיני ממונות בג', חלוקת מזון שהיא כדיני נפשות לא כל שכן? ויהיו עשרים ושלשה? עד דהוא מצמית להון  _{עד שהוא יאסוף אותם}, הוא מסכן. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אין מעמידין שני אחין פרנסים. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° העביר חד מן תרין אחין שהיו פרנסין. עאל ואמר קומיהון. לא נמצא לאיש פלוני דבר עבירה, אלא שאין מעמידין שני אחין פרנסין. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° עאל לכפרה. בעי מוקמה לון פרנסין  ביקש למנות עליהם פרנסים, ולא קבלון עליהון. עאל ואמר קומיהון. תנן, בן בבי על הפקיע. ומה אם זה שנתמנה על הפתילה, זכה להימנות עם גדולי הדור. אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות, לא כל שכן? רבי חגי רבי חגי (אמורא)°י. כד הוה מקים פרנסין, הוה מטעין לון _{לימד אותם} אורייתא. לומר שכל שררה שניתנה, בתורה ניתנה שנאמר (משלי ח טו) בי מלכים ימלוכו, בי שרים ישורו. רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° מקיים ארכוניי _{ממנה פרנסים ושופטים} רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° הוה פרנס. חד זמן, נחית לבייתיה. אמר לו מאי עבדיתון? אמר לו, אתא חד סיעא ואכלון ושתון וצלו עלך  באה קבוצת עניים אכלו ושתו וברכו אותך. אמר לון, ליכא אגר טב  אין מזה שכר טוב. נחת זמן תנינן. אמר לון מאי עבדיתון? אמר לו, אתא חד סיעא חורי, ואכלון ושתון ואקלונך  באה קבוצת עניים אכלו ושתו וקללו אותך. אמר לון, כדון איכא אגר טב  עכשיו יהיה שכר טוב. °רבי עקיבא רבי עקיבא בעון ממניתיה  ביקשו למנות אותו פרנס. אמר לו, נמלך גו בייתא  באשתי. הלכון בתריה. שמעון קליה דימור לאשתו אם היא מוכנה שיתמנה פרנס. על מנת מתקל _{שיקללו אותו}, ^ח_כועל מנת מבזייא _{שיבזו אותו}. רבי אבא בר זבדי רבי אבא בר זבדא° אמר. איתפלגין  חלקו רב רב (אמורא)° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. חד אמר, מדקדקים בחיי נפשות לבדוק שאכן העני ראוי לזכות בתמחוי. וחרנא אמר. אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של אברהם אבינו שמתבזה כשהוא ערום. מתניתין פליגי על מאן דאמר אף בכסות אין מדקדקין. דתני, _{אם ביקש העני} כסוני בודקים אחריו. פתר ליה  העמיד את זה לכסותו לפי כבודו. אבל בגד כדי שלא יהיה ערום, אין בודקים. והא תני, אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום וכו'. ^ח_כזבמה דברים אמורים? בזמן שאין מכירין אותו. דאז אין נותנין לו אלא מזונות. אבל בזמן שמכירין אותו, אף מכסין אותו. אלמא דלכסות בעינן שיהו מכירין אותו? פתר ליה  העמיד את זה לפי כבודו. ותני כן. במה דברים אמורים? בזמן שאין מכירין אותו. אבל בזמן שמכירין אותו, אף מכסין אותו, והכל לפי כבודו. והתני למזונות שלשים יום, לכסות ששה חדשים? ^ח_כחפתר ליה  העמיד את זה לא לקבל אלא ליתן. והתני למזונות שלשים יום, ^ח_כטלפסין _{לתיקון הבארות שאפשר יהיה לשאוב מהם מים בשבת}. ולצדקות י"ב חודש. קא סלקא דעתין שלצדקות הכוונה ללבוש הא קדמייתא, ליטול? עוד הוא ליתן. מהו לפסין ולצדקות י"ב חודש? לתת לשכר סופרים ומשנים _מלמדים.

ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ז

מתני’: ^ח_למי שיש לו מאתים זוז, לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני. היה לו מאתים חסר דינר. אפילו אלף נותנין כאחת הרי זה יטול. היו ממושכנין בכתובת אשתו או לבעל חובו, הרי זה יטול. ^ח_לאאין מחייבין אותו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

12 ח_יב מיי' פ ו' מהל' מתנות עניים הלכה ח':

13 ח_יג מיי' פ ו' מהל' מתנות עניים הלכה ז', מיי' פ ו' מהל' מתנות עניים הלכה ח':

14 ח_יד מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' שפ"ו סעיף ז', סמ"ג עשין דרבנן א:

15 ח_טו מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' שפ"ו סעיף ו':

16 ח_טז מיי' פ"א מהל' עירובין הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' שפ"ו סעיף ו':

17 ח_יז מיי' פ ו' מהל' מתנות עניים הלכה י"א:

18 ח_יח מיי' פ ו' מהל' מתנות עניים הלכה ט':

19 ח_יט מיי' פ ו' מהל' מתנות עניים הלכה י"א:

20 ח_כ מיי' פ"ז מהל' מתנות עניים הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' ר"נ סעיף ג':
[ע"ב]

21 ח_כא מיי' פ"ז מהל' מתנות עניים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' ר"נ סעיף ד', סמ"ג עשין קסב:

22 ח_כב מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ג סעיף א', טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ג סעיף ב', סמ"ג עשין קסב:

23 ח_כג מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ו סעיף ב', סמ"ג עשין קסב:

24 ח_כד מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה ו':

25 ח_כה מיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' י"ג סעיף א':

26 ח_כו טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ז סעיף ז':

27 ח_כז מיי' פ"ז מהל' מתנות עניים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' ר"נ סעיף ד', סמ"ג עשין קסב:

28 ח_כח מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ז סעיף ה':

29 ח_כט מיי' פ"ו מהל' שכנים הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' קס"ג סעיף ב', סמ"ג עשין פב:

30 ח_ל מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ג סעיף א', סמ"ג עשין קסב:

31 ח_לא מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ג סעיף א', סמ"ג עשין קסב:

-----------------------------------דף לז

ירושלמי מאיר מסכת פאה דף לז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לז עמוד א] למכור את ביתו ואת כלי תשמישו:

גמ’: חד תלמיד מן ד°רבי רבי יהודה הנשיא, היה לו מאתים זוז חסר דינר. והוה °רבי רבי יהודה הנשיא יליף זכי עמיה חד לתלת שני מעשר מסכנין  היה רבי רגיל לתת לו אחת לשלוש שנים מעשר עני. עבדון ביה תלמידוי עינא בישא, ומלון ליה.  השלימו לו למאתים זוז אתא בעי מזכי עימיה. אמר לו, רבי, אית לי שיעורא. אמר זה מכת פרושים נגעו ביה. רמז לתלמידיו, ואעלוניה לקפילין  כניסו אותו למאפיה, וחסרוניה חד קרט וזכה עימיה היאך מה דהוה יליף  נתן לו מה שהיה רגיל. משפחת אנטבילא היתה בירושלים, והיתה מתייחסת של ארנן היבוסי. פעם אחת פסקו להן חכמים שש מאות ככרי זהב, שלא להוציאן חוץ לירושלים. דהוון דרשון, בשעריך בשעריך לרבות שצריך לאכול מעשר עני בירושלים. דבמעשר שני כתיב והלוי אשר בשעריך, ואצל מעשר עני כתיב בשעריך, מה מעשר שני אינו נאכל אלא בירושלים, אף מעשר עני אינו נאכל אלא בירושלים. ותני, מעשה בהלל הזקן ^ח_לבשלקח לעני בן טובים סוס אחד להתעמל בו ועבד לשמשו. שוב ^ח_לגמעשה באנשי גליל שהיו מעלין לזקן אחד ליטרא בשר ציפרין בכל יום. ואפשר כן שיאכל כלכך הרבה? אלא דלא הוה אכיל עם חורנין והיו צריכים לבשל לו לבד ובתבשיל היו צריכים שיעור כזה. תני, ^ח_לדמשתמש בכלי זהב, נותנין לו כלי כסף. כלי כסף, נותנין לו כלי נחושת. כלי נחושת, נותנין לו כלי זכוכית. רבי מנא רבי מנא° אמר, כלי כסף וכלי זכוכית, משאירים לו להשתמש בגופיהן. והתני היה משמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת. כאן שנותנים כפי הרגלו, בבגדים שמתמש בהם בגופו, כאן כשאינו בגופו. חד מן אילין דנשיותא  מבית הנשיא איתנחת מן ניכסוי  ירד מנכסיו. והוון זכין ליה במאן דחסף, והוא אכיל ומותיב  והיו נותנים לו אוכל בכלי חרס והיה אוכל ומקיא אמר לו אסיא  הרופא. עיקר תבשילא לא מן גו לפסא הוא _{שהוא מחרס}? אכול מן לפסא. תנן, היו ממושכנים אצל בעל חובו הרי זה יטול. עד כדון. בבעל חוב שהוא דוחק, או אפילו בבעל חוב שאינו דוחק? נישמענא מן הדא דתנן, היו ממושכנין לכתובת אשתו, או לבעל חוב. ודא איתתא _אשתו, לאו כבעל חוב שאינו דוחק הוא? תנן, אין מחייבין אותו למכור. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° . ^ח_להצריך שיהיו לו שני עטיפין _בגדים. אחד לחול ואחד לשבת. מאי טעמא? שנאמר (רות ג ג) ורחצת וסכת ושמת שמלותיך. וכי ערומה היתה? אלא אלו בגדי שבתה. כד דרשה רבי שמלאי רבי שמלאי° בציבורייה בכון חברייה לקובליה. אמרו ליה רבי. כעטיפתינו בחול כן עטיפתינו בשבת. אמר להם, אף על פי כן צריכין אתם לשנות לשבת. מן הדא שנאמר ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך: (רות ג ג) וירדת הגורן. וירדתי כתיב. אמרה לה. זכותי תרד עמך. ושמת שימלותיך. וערטילא הוות  וכי ערומה הייתה? אלא אמרה לה לבוש מאנך דשובתא:

ירושלמי פאה, פרק ח, הלכה ח

מתני’: ^ח_לומי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן, הרי זה לא יטול. ^ח_לזוכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו מת מן הזקנה עד שצריך לבריות. וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו. ועל זה נאמר (ירמיהו יז ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו. ^ח_לחוכן דיין שדן דין אמת לאמיתו. וכל מי שאינו לא חיגר ולא סומא ולא פיסח ועושה עצמו כאחד מהן, אינו מת מן הזקנה עד שיהא כאחד מהן. שנאמר (משלי יא כז) דורש רעה תבואנו. ונאמר (דברים שופטים טז כ) צדק צדק תרדוף. וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין, אינו מת מן הזקנה עד שיהא עיניו כהות. שנאמר (דברים שופטים טז יט) ושוחד לא תקח, כי השוחד יעור עיני חכמים וגו':

גמ’: תנן, מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהן, הרי זה לא יטול. הדא אמרה, חמשין דעבדן, טבין מן מאתים דלא עבדין: המסמא את עינו, והמקפח את שוקו, והמצבה את כריסו, אינו נפטר מן העולם עד שיהא לו כן. שמואל שמואל (אמורא)° ערק מן אבוי  ברח מאביו, אזל וקם ליה בין תרין צריפין דמיסכנין  הלך ועמד בין שני צריפים של עמיים. שמע קולהון אמרין. בהדין אגנטין  באיזה צלחות אנן אכלין יומא דין? באגנטין דדהבא, או באגניטן דכספא אנן אכלין? עאל ואמר קומי אביו. אמר לו, צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהם. דלמא את זה מספרים. רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° עלון מיסחין בהדין נימוסין דטבריא  הלכו לרחוץ במרחצאות של טבריה. פגע בון חד מסכן אמר לון, זכון בי. אמר לו, מי חזרון  כשנחזור

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • רבי אברהם משה לונץ • 

^[דף לז עמוד ב] מי חזרון אשכחוניה מית  כשחזרו מצאו שמת. אמרו, הואיל ולא זכינין ביה בחייו, ניטפל ביה במיתותיה. כי מיטפלון ביה, אשכחון  מצאו כיס דינריה תלוי ביה. אמרו, הדא דאמר רבי אבהו רבי אבהו° אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין שבהן. שאילולי הרמאין שבהן, היה אחד תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו, מיד נענש. אבא בר אבא יהב לשמואל שמואל (אמורא)° בריה פריטין דיהא פליג למסכינייא  נתן לשמאל בנו מעות שיחלק לעניים. נפק ואשכח חד מסכן אכל קופר ושתי חמר  יצא וראה עני אחד אוכל בשר ושותה יין. עאל ואמר קומוי אבוי. אמר לו, הב ליה יתיר  תן לו יותר, דנפשיה מרתי ואוכל להפיג צערו. רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° ורבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני° הוון פרנסין. והוון יהבון לרבי חמא אבוי דרבי אושעיא רבי חמא אבוי דרבי אושעיא° חד דינר, והוא יהב ליה לחורנין. רבי זכריה רבי זכריה° חתניה דרבי לוי רבי לוי° היו הכל מליזין עליו. אמרו דלא צריך והוא נסב. כד דמוך כשמת, בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין מצאו שהוא מחלק לאחרים. רבי חנינא בר פפא רבי חנינא בר פפא° הוה מפליג מצוה  מחלק צדקה בליליא. חד זמן פגע ביה רבהון דרוחיה, אמר לו, לא כך אולפן °רבי רבי יהודה הנשיא (דברים שופטים יט יד) אל תסיג גבול רעיך? אמר לו, ולא כן כתיב (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף? והוה מתכפי מיניה וערק מן קמוי  ברח ממנו. אמר רבי יונה רבי יונה°. כתיב (תהילים מא ב) אשרי משכיל אל דל. אשרי נותן לדל אין כתיב כאן. אלא אשרי משכיל אל דל. הדא דמסתכל במצוה היאך לעשותה שלא התביש העני. כיצד היה רבי יונה רבי יונה° עושה? כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו, היה אומר לו, בני, בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר, טול ואת פורע. מן דהוה נסב ליה  אחרי שלקח, אמר לו, מתנה. אמר רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא° . אית הוו סבין  היו זקנים ביומינו. מאן דהוה יהב לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוו נסבון. מן בתר כן לא הוו נסבון  _{מה שהיו נותנים להם מראש השנה עד יום הכיפורים היו לוקחים אחר כך לא היו לוקחים}. אמרי, דשתן גבן שהרי כבר נגזר כמה יהיה לנו לכל השנה. נחמיא איש שיחין פגע ביה ירושלמי א'. אמר לו, זכה עמי חדא תרנגולתא. אמר לו, הילך טומיתא וזיל זבין קופד  כך פרוטה וקנה בשר בקר שהוא זול יותר. זבין ואכיל ומית. אמר, בואו וספדו להרוגו של נחמיא. °נחום איש גם זו נחום איש גם זו, היה מוליך דורון לבית חמיו. פגע ביה מוכה שחין אחד. אמר לו, זכה עמי ממה דאית גבך. אמר לו, מי חזר  כשאחזור. חזר ואשכחוניה דמית. והוה אמר לקיבליה. עיינוהי דחמונך ולא יהבון ליך, יסתמיין. ידים דלא פשטן למיתן לך, יתקטעון. רגליי דלא רהטן מיתן ליך, יתברון. ומטתיה כן  בא לו כך. סליק לגביה °רבי עקיבא רבי עקיבא. אמר לו, אוי לי שאני רואה אותך כך. אמר לו, אוי לי שאני אין רואה אותך בכך. אמר לו מה את מקללני? אמר לו, ומה את מבעט ביסורין? רבי הושעיא רבא רבי הושעיא רבא°. הוה רביה דבריה סגיא נהורא  <היה רבו של בנו עיוור. הוה יליף אכל עימהון  היה רגיל לאכול איתם בכל יום. חד זמן הוו ליה אורחין, ולא מטא מיכול עימיה  לא הביא אותו לאכול איתו ברומשא  בלילה, סליק לגביה  הלך אליו אמר לו, לא יכעס מרי עלי. בגין דהוה לי אורחין ולא בעית מבזייה איקריה דמרי  היה לי אורחים וחששתי שיפגעו בכבוד אדוני, בגין כן לא אכלית עמך יומא דין. אמר לו, את פייסת למאן דמתחמי ולא חמי  למי שנראה ואינו רואה. דין דחמי ולא מתחמי  זה שרואה ואינו נראה יקבל פיוסך. אמר לו מנא לך הא? אמר לו מ°רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב . ד°רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב על חד דסגיא נהורא לקרתיה  נכנס עיוור לכפר שלו. יתב ליה °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב לרע מיניה ישב רבי אלעזר בן יעקב במקום נמוך ממנו. אמרון, אילולי דהוא בר נש רבא אלמלא שהוא אדם גדול, לא יתב ליה °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב לרע מיניה. עבדין ליה פרנסה דאיקר  נתנו צדקה בכבוד. אמר להו העני מהו הכין? אמרו ליה, °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב יתיב לרע מינך. וצלי עלוי הדא צלותא  והתפלל עליו תפילה זו. אתה גמלת חסד למאן דמתחמי ולא חמי  למי שנראה ואינו רואה. דין דחמי ולא מתחמי  זה שרואה ואינו נראה, יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד. דלמא  את זה מספרים . רבי חמא בר חנינא רבי חמא בר חנינא° ורבי הושעיא רבי אושעיא רבה° הוון מטיילו באילין כנישתא דלוד. אמר רבי חמא בר חנינא רבי חמא בר חנינא° לרבי הושעיא רבי אושעיא רבה°. כמה ממון שיקעו אבותי כאן. אמר לו, כמה נפשות שקעו אבותיך כאן?. ^ח_לטלא הוון בני נשא דילעון באורייתא  לא היו אנשים שיעמלו בתורה? תנן, וכל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים משלו. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. כיני מתניתין  כך כוונת המשנה כל מי שהוא צריך ליטול ואינו נוטל, הרי זה שופך דמים ואסור להתרחם עליו. על נפשיה לא חייס, על חורנין לא כל שכן? וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות. ^ח_מוכל מי שהוא צריך ליטול אבל יכול לחיות בצמצום ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס לאחרים על זה נאמר (ירמיהו יז ז) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו:

'עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

32 ח_לב מיי' פ"ז מהל' מתנות עניים הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' ר"נ סעיף א', סמ"ג עשין קסב:

33 ח_לג מיי' פ"ז מהל' מתנות עניים הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' ר"נ סעיף א', סמ"ג עשין קסב:

34 ח_לד מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ג סעיף א', סמ"ג עשין קסב:

35 ח_לה מיי' פ"ה מהל' דעות הלכה ט', מיי' פ"ל מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ב סעיף ב', סמ"ג עשין ל:

36 ח_לו מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ג סעיף א', סמ"ג עשין קסב:

37 ח_לז מיי' פ"י מהל' מתנות עניים הלכה י"ט, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ה סעיף ב', סמ"ג עשין קסב:

38 ח_לח מיי' פכ"ג מהל' סנהדרין הלכה ט', טור חושן משפט סי' א , סמ"ג לאוין רח:
[ע"ב]

39 ח_לט טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ט סעיף ט"ז:

40 ח_מ מיי' פ"י מהל' מתנות עניים הלכה י"ט, טור ושו"ע יו"ד סי' רנ"ה סעיף ב', סמ"ג עשין קסב:

הדרן עלך פרק מאימתי כל אדם וסליקא לה מסכת פאה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת פאה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת פאה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת פאה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת פאה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)