ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נזיר/פרק שני

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני – הריני נזיר[עריכה]

ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה א[עריכה]

מתני': הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה. °בית שמאי בית שמאי אומרים נזיר. ו°בית הלל בית הלל אומרים ב_אאינו נזיר. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, אף כשאמרו °בית שמאי בית שמאי, לא אמרו אלא באומר הרי הוא עלי קרבן. שלא התכוון לנזירות אלא שיהו הגרוגרות עליו כקרבן ויש אומרים שיהיו הקדש לבדק הבית. ו°בית הלל בית הלל אומרים לא נזור ולא נדור כיון דאמר הריני נזיר ולא שייך נזירות בגרוגרות:

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב]

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. טעמא ד°בית שמאי בית שמאי משום שהוציא נזירות מפיו, וכשהוסיף ואמר מן הגרוגרות הרי זה כמתחרט ואינו כלום. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, משום כינויי כינויין, שגרוגרות כינויי כינוים ליין. אמר רבי יהודה בן פזי רבי יהודה בן פזי°. קרייא מסייע לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דכתיב (ישעיהו ס"ה, ח') כה אמר ה'. כאשר ימצא התירוש באשכול. וגומר. תורה קראת לאשכול תירוש. ובני אדם קורין לגרוגרות תירוש. הרי כשאמר הרני נזיר מן הגרוגרות הרי זה נזיר משום כינויי כינויין. מה נפק מביניהון? אמר הריני מן הגרוגרות ומן הדבילה, על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אינו נזיר שלא הזכיר נזירות. על דעתיה דריש לקיש ריש לקיש° נזיר משום כינויי כינויין. הריני נזיר מן הככר. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° נזיר שהזכיר נזירות. על דעתיה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אינו נזיר, שאין כיכר כינוי ליין. מן הככר לכולי עלמא לא אמר כלום, לרבי יוחנן רבי יוחנן° משום שלא הזכיר נזירות. ולריש לקיש ריש לקיש° שאין כיכר כינוי ליין. רבי עוקבא רבי עוקבא° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°, מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°  האם ריש לקיש ריש לקיש° חזר בו? דתנינן תמן הרי עלי מנחה מן השעורין. יביא מן החיטים. ואמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, כיוון שהוציא מנחה מתוך פיו. והכא הוא אמר אכן שאינו נזיר בגלל שהזכיר נזירות אלא בגלל שגרוגרות כינוי ליין. אית ליה הכין ואית ליה הכין. אית ליה משום שהוציא נזירות מפיו. ואית ליה משום כינויי כינויין. והא דקאמר הכא טעמא משום כינויי כינויין, הכי קאמר, דלא צריכת להאי טעמא. דבלאו הכי משום כינוי כינויין איכא. תדע לך שהוא כן דתנינן, אמר אמרה פרה הרני נזירה אם עומדת אני. כלום באמרה פרה יש בו משום כינויי כינויים? ולמה אמרת הרי זה נזיר ? לא משום שהוציא נזירות מתוך פיו? אף הכא משום שהוציא נזירות מתוך פיו. כל הלשונות שיובאו בהמשך משמשין לשון נזירות חוץ מלשון קרבן שאינו משמש כלשון נזירות. כל הלשונות משמשין לשון קרבן חוץ מלשון נזירות שאינו משמש כלשון קרבן לכן אם אמר לאשכול ענבים ששיך בו נזירות כלוי אני ממך, פרוש אני ממך, מנוע אני ממנו הריני נזיר ממנו, הרי זה נזיר. ורק אם אמר בפירוש הרי עלי קרבן. לא אסרו עליו אלא לשם קרבן. אמר לככר. כלוי אני ממנו, פרוש אני ממנו, מנוע אני ממנו, הרי הוא עלי קרבן. לא אסרו עליו אלא לשם קרבן. ורק אם אמר בפירוש הריני נזיר ממנו, הרי הוא נזיר. אהן מנוע כלוי ופרוש משמשין לשון נזירות ולשון קרבן. אהן אשכול אית ביה נזירות ואית קרבן. אמר לאשכול כלוי מנוע או פרוש אני ממנו. בא לאוכלו אומר לו לדמים קדוש. פדיו ובא לאוכלו אומר לו לא נזיר אתה? כל הלשונות משמשין לשון חילול חוץ מלשון תמורה. כל הלשונות משמשין לשון תמורה חוץ מלשון חילול. ב_באמר לקדשי מזבח הרי זה תחת זה תמורת זו חליפי זו, הרי זו תמורה. זו מחוללת על זו אינה תמורה. ב_גאמר לקדשי בדק הבית הרי זו תחת זו, חליפי זו, נתפשה בדמים. תמורה זו, לא נתפסה בדמים. שלא שיך תמורה בקדשי בדק הבית. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, ב_דאם אמר על קדשי בדק הבית חליפי זו תמורת זו, לא אמר כלום. ששניהן לשון תמורה ואין קדשי בדק הבית עושין תמורה. המילה תחת משמש לשון חילול ולשון תמורה

-----------------------------------דף ו[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א] ב_האילין קדשי מזבח, אית בהו חילול ואית בהו תמורה. קדשי המזבח בעלי מום שקדם הקדישן את מומן אמר, הרי זו תחת זו. בא להקריב את השניה התמימה, אומר לו לדמים קדשה שנתחללה על הראשונה. בא לאכל את הראשונה בעלת המום, אומר לו לתמורה קדשה השניה. וכתיב (ויקרא בחקותי כז י) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש אמר רבי יצחק בר אלעזר רבי יצחק בר אלעזר°, כל לשון שאפשר לתלות שלא התכוון לתמורה תולים, דמסתמא מכיון שהוא יודע ב_ושכל המימר לוקה, אף הוא לא עלת על דעתו להמיר. כל הלשונות משמשין לשון ערכין שמשלם כמה שהתורה קצבה חוץ מלשון דמים שמשלם כמה שהוא שווה כל הלשונות משמשין לשון דמים חוץ מלשון ערכין. אמר לאדם עילויין עלי סידורו עלי שומו עלי ערכו עלי נותן את ערכו. דמיו עלי נותן את דמיו. אמר לבהמה עילויין עלי סידורו עלי שומו עלי דמיו עלי נותן את דמיו. ערכו עלי לא אמר כלום שאין ערך לבהמה. אהן שום משמש לשון ערכים ולשון דמים. אהן אדם אית ביה ערכים ואית ביה דמים. אמר לאדם שומו עלי. אם היה נאה, נותן את דמיו. אם היה כאור, נותן את ערכו. תנן, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, אף כשאמרו °בית שמאי בית שמאי, לא אמרו אלא באומר הרי הוא עלי קרבן. שלא התכוון לנזירות אלא להקדיש אותם. °רבי נתן רבי נתן אמר, ל°בית שמאי בית שמאי, נדור מהגרוגרת והדבלה, ונזור, לפי שהזכיר לשון נזירות. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו נדור ואינו ניזור

ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה ב[עריכה]

מתני': אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני. אמר הדלת הזה הריני נזיר אם נפתח אני. °בית שמאי בית שמאי אומרים נזיר. ו°בית הלל בית הלל אומרים אינו נזיר. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אף כשאמרו °בית שמאי בית שמאי, לא אמרו אלא באומר פרה זו קרבן אם עומדת היא שלא התכוון לנזירות אלא פרה זו קרבן אם לא תעמוד °בית שמאי בית שמאי אומרים הואיל ולא העמידה הוא הוי קרבן ו°בית הלל בית הלל אומרים הואיל ועמדה אינה קרבן:


גמ’: ראה עובד כוכבים ומזלות עובר ואמר, ראו מה אמר העובד כוכבים ומזלות הזה הרני נזיר . הרי זה נזיר. האם דווקא והוא דאמר? או מאחר שאין עובד כוכבים ומזלות נוזרין נזיר אין חשיבות למה שאמר העובד כוכבים ומזלות ואפילו לא אמר הרי זה נזיר . נשמעינה מן הדא דתנן אמר, אמרה פרה. ופרה זו כלום אמרה? אלא ודאי ל°בית שמאי בית שמאי הרי הוא נזיר משום שהוציא נזירות מפיו. אף הכא הרי הוא נזיר מפני שהוציא נזירות מתוך פיו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] ראה ישראל עובר אמר, ראה מה אמר ישראל זה הרני נזיר. אם לא אמר הישראל כלום, ודאי לא היה דעתו אלא לקבל עליו נזירות והרי זה נזיר. כי קא מיבעיא לן כשבאמת אמר הישראל הריני נזיר. האם אפילו כן הוה נזיר? או מאחר שישראל נוזרין נזיר, אינו אלא כשונה דבריו. שאם לא כן, וכי כך אני אומר, שאם היה קורא בתורה והזכיר נזיר, או לומד והזכיר נזיק הרי הוא נזיר? ודאי שלא, אף כאן כשחזר על דברי הישראל אף שהזכיר נזיר לאו כלום הוא. איש מהו להתפיש לו נזירות בלשון אשה אם אמר הרני נזירה? הנזירות חלה, דתמן בבבל כשנזיר עובר , אמרין הא נזירה איעבר. אשה מהו להתפיש לה נזירות בלשון איש אם אמרה הרני נזיר? אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. הנזירות חלה, דכל עצמו אינו קרוי נזירות אלא בלשון איש, דכתיב איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר. תנן, אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני. אמר הדלת הזה הריני נזיר אם נפתח אני. °בית שמאי בית שמאי אומרים נזיר. האם כיוון שהזכיר נזירות הרי הוא נזיר בכל מקרה, או עד שתעמוד הפרה או עד שתפתח הדלת כפי שאמר? נישמעינה מן הדא דתנן, היו חמשה מהלכין בדרך ואחד בא כנגדם, אמר אחד מהם הריני נזיר אם זה פלוני, ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני, ואחד אמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר וכו' °בית שמאי בית שמאי אומרים כולן נזירין כיוון שהזכירו מילת נזירות אף אם לא התקיימו דבריהם, ו°בית הלל בית הלל אומר ב_זאינן נזירין אלא מי שלא נתקיימו דבריו. כיני מתניתא  כך כוונת המשמנה °בית הלל בית הלל אומרים אינן נזירין אלא מי שנתקיימו דבריו. לשון הפך הוא. הכוונה מי שלא התקיימו דבריו לא יהיה נזיר. כמו שנשים רגילות להשבע ולאמר לא לא תקבור את ברה אם היא משקרת, וכוונתם שתקבור. רואים של°בית שמאי בית שמאי אפילו מי שלא נתקימו דבריו כיוון שהזכיר נזירות הרי זה נזיר. אף כאן, אפילו לא עמדה פרה, אפילו לא נפתח הדלת הרי זה נזיר. תנן, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אף כשאמרו °בית שמאי בית שמאי, לא התכוון לנזירות אלא להקדיש אותם לא אמרו אלא באומר פרה זו קרבן אם עומדת היא, °רבי נתן רבי נתן אמר, ל°בית שמאי בית שמאי, נדור מהפרה או מהדלת ונזור. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו נדור ואינו נזור

ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה ג[עריכה]

מתני': ב_חמזגו לו את הכוס. אמר הריני נזיר ממנו, הרי זה נזיר. מעשה באשה אחת שהיתה שכורה. מזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו. אמרו חכמים, ב_טלא נתכוונה זו אלא לומר, הרי הוא עלי קרבן: גמ’: תנן, מזגו לו את הכוס. אמר הריני נזיר ממנו, הרי זה נזיר . מתניתא בשיכול לשתות את הכוס, לכן אם אמר הרני נזיר ממנו ודאי כוונתו להיות נזיר , אבל אם לא יכל לשתות כגון שהיה שיכור, אמרינן שלא התכוון לנזירות אלא להרחיק אותו מעליו. כהדא דתנינן מעשה באשה אחת שהיתה שכורת מזגו לה את הכוס אמרה הריני נזירה ממנו ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לומר, הרי הוא עלי קרבן. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר בשם רבי זעירא רבי זעירא°. אפילו קרבן אינו. של°בית הלל בית הלל אינו קובע עליו לא נזירות בלשון קרבן, ולא קרבן בלשון נזירות, וכאן שאמרה לשון נזירות, אפילו אם כיוונה לקרבן אינו כלום

-----------------------------------דף ז[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר ז


ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה ד[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א] מתני': ב_יהריני נזיר על מנת שאהא שותה ביין ומיטמא למתים. הרי זה נזיר ואסור בכולן. יודע אני שיש נזירים אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין. ב_יאהרי זה אסור ביין, ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר. יודע אני שהנזיר אסור ביין, אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי, מפני שאיני יכול לחיות בלא יין, או מפני שאני קובר את המתים. ב_יבהרי זה מותר. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אוסר:

גמ’: תנן, הריני נזיר על מנת שאהא שותה ביין ומיטמא למתים. הרי זה נזיר ואסור בכולן. מתניתא ד°רבי מאיר רבי מאיר. ד°רבי מאיר רבי מאיר אומר, ב_יגצריך לכפול את תנאו. דכל תנאי שאינו כפול כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי והמעשה קיים. וכאן שלא כפל ואמר אם לא אהיה שותה ביין ומיטמא למתים לא אהיה נזיר, הלכך הרי הוא נזיר ואסור בכולן. תמן אמרי, דברי הכל היא. דאמרינן ליה שמור ושמעתה. דכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. מתניתא ד°רבי יהודה בן תימא יהודה בן תימא דתני, הרי זה גיטך על מנת שלא תפרחי באויר. שלא תעברי את הים הגדול ברגלייך, ב_ידהרי זה גט. על מנת שתפרחי באויר. על מנת שתעברי הים הגדול ברגלייך. אינו גט. °רבי יהודה בן תימא יהודה בן תימא אומר, גט. אמר רבי זעירא רבי זעירא° לתנא קמא אינו גט תדע לך שעילה היה רוצה שלא לגרשה אחר שכבר כתב את הגט, שתלאה בדברים שאינה יכולה לעמוד בהם. מה טעמא ד°רבי יהודה בן תימא יהודה בן תימא? מכיון שתלאה בדברים שאינה יכולה לעמוד בהם, כמי שנתקיים התנאי. שאם לא היה רוצה לגרשה למה נתן לה גט? כנראה שלא התכוון באמת לתנאי ורק רצה להפליגה בדברים והכא נמי כיון שהתנה שישתה יין וזהו דבר שאי אפשר לנזיר לקיימו, התנאי בטל והוא נזיר . מתניתא דלא כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. דתנן, האומר הרי עלי מנחה מן השעורים, יביא מן החיטים. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ב_טופוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים. ואף זה ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כיוון שלא נזר כדרך הנוזרים, לא יהיה נזיר. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, שנייא היא, ששייר תגלחת, וכיוון שלגבי תגלחת נזר כדרך הנוזרים, אף ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי הרי זה נזיר . רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, אם בששייר תגלחת, אמור דבתרה אימא סיפא דתנן, יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין, הרי זה אסור ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר. והרי שייר תגלחת וטומאה, ולמה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר ? שנייא היא שלא התיר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אלא משום פתיחת נדר. ומה שאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שמותר הכוונה שאם אינו רוצה בנזירות, יכול ללכת לחכם והחכם יתיר לו מיד שיאמר אילו הייתי יודע שהנזיר אסור ביין לא הייתי נודר כלל, ואינו צריך לחפש פתח אחר . אם משום פתיחת נדר, אמור דבתרה אימא סיפא יודע אני שהנזיר אסור בין, אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי, שאיני יכול בלא יין וכו' הרי זה מותר ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אוסר. האם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר אינו פתיחת נדר לפי שתלה בדעת אחרים וידע שלא בטוח שיתירו לו. ורבנין אמרין פתיחת נדר הוא? למה רבנן אומרים שזה פתח ברור מפני שהוא כתולה נדרו בחייו שאומר שאינו יכול לחיות בלי יין וודאי החכם יתיר לו. ניחא לשתות יין שייך לאמר תולה נדרו בחייו. ליטמא למתים מה שייך לאמר תולה נדרו בחייו? בשאומנותו קובר מתים:

ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה ה[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב] מתני': ב_טזהריני נזיר ועלי לגלח נזיר להביא את קרבנותיו. ושמע חבירו ואמר ואני, ועלי לגלח נזיר. אם היו פקחין מגלחין זה את זה. ואם לאו, מגלחים לנזירים אחרים:

גמ’: תנן, הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. ושמע חבירו ואמר ואני. אהן ואני, מה את עבד לה? ואני על כל דיבורו. או ואני על חצי דיבורו? אין תעבדינה ואני על כל דיבורו. אמר ואני, הרי זה נזיר ועליו לגלח נזיר . אין תעבדינה ב_יזואני על חצי דיבורו, אמר ואני הרי זה כאמר הריני נזיר. תני דבית °רבי רבי יהודה הנשיא, ואני על חצי דיבורו. שאם לא כן, זה שאמר אני ועלי לגלח נזיר חיב לגלח שנים. אחד מפני שאמר ואני, שבכלל זה להיות נזיר וגם לגלח נזיר. וכשהוסיף ואמר ועלי לגלח נזיר, היה צריך להיות חייב לגלח עוד נזיר. ומזה שהמשנה אמרה שמגלח רק אחד, משמע שכשאמר ואני כוונתו רק על חצי דיבורו של ראשון. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. הדא אמרה, אחד שאמר הריני נזיר ק' יום. ושמע חבירו ואמר ואני. זה נזיר ק' יום, וזה נזיר שלושים יום. עד שיאמר הריני כמותו, או הריני כיוצא בו. תני רבי חייה רבי חייא רבה°. הרי עלי לגלח נזיר , וחזר ואמר הריני נזיר. אם גילח עצמו יצא. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. מתניתא אמרה כן דתנן, הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. ושמע חבירו ואמר, ואני, ועלי לגלח נזיר. אם היו פיקחין מגלחין זה את זה. הא לעצמן לא. מפני שאמר הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. אבל אמר הרי עלי לגלח נזיר, וחזר ואמר הריני נזיר. אם גילח לעצמו יצא. ניחא שני יכול לגלח את הראשון. אבל איך ראשון מגלח את השני? הרי כשנדר הראשון, השני עוד לא נזר? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. זאת אומרת, שאדם קובע עליו קרבן נזיר גם על העתיד ליזור. אמר רבי חיננא רבי חיננא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. הדא אמרה תלת. הדא אמרה אם גילח לעצמו יצא. הדא אמרה שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות ליזור שיזור בעתיד. הדא אמרה שאדם קובע לחבירו קרבן נזירות שלא מדעתו שהרי השני אפילו עוד לא נזר, ב_יחאבל אינו מפרישו אינו מקריב אלא מדעתו דכתיב לרצונו יקריבנו. רבי מנא רבי מנא° בעא קומי דרבי יודן רבי יודן°. אמר הרי עלי קרבן נזיר. בשעה שנזר סתם

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

10 ב_י מיי' פ"א מהל' נזירות הלכה י"ג, מיי' פ"א מהל' נזירות הלכה י"ד, מיי' פ"א מהל' נזירות הלכה טו"ֳ:

11 ב_יא מיי' פ"א מהל' נזירות הלכה י"ג, מיי' פ"א מהל' נזירות הלכה י"ד, מיי' פ"א מהל' נזירות הלכה ט"ו:

12 ב_יב מיי' פ"א מהל' נזירות הלכה י"ג, מיי' פ"א מהל' נזירות הלכה י"ד, מיי' פ"א מהל' נזירות הלכה ט"ו:

13 ב_יג מיי' פ"ו מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף ב', סמ"ג עשין מח :

14 ב_יד מיי' פ"ו מהל' אישות הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קמ"ג סעיף י"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ח סעיף ב', סמ"ג עשין מח :

15 ב_טו מיי' פי"ז מהל' מעשה הקרבנות הלכה ט"ו:


[ע"ב]

16 ב_טז מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה י"ט:

17 ב_יז מיי' פ"ח מהל' נזירות הלכה י"ט:

18 ב_יח מיי' פ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה ה':


-----------------------------------דף ח[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר ח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד א] מגלח בין נזיר שכבר נזר בין נזיר שעתיד ליזור. מה הדין אם פירש ואמר שיגלח נזיר שעוד לא נזר? ייבא כהדא אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אסור בנכסים שיפלו לה אחר כך רבי לוי בר חייתה רבי לוי בר חייתה° בעי, כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך העתידין ליפול לך, מה הן? ואמרינן דאינו כלום דאין אדם מתנה על דבר שלא בא לעולם. אף כאן אם נדר בסתם מתוך שיכול להביא על מי שכבר נזר, מביא גם על מי שיזור בעתיד. אבל אם פרש שיביא רק על מי שיזור אינו חל, שאין אדם מתנה על דבר שלא היה בעולם

ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה ו[עריכה]

מתני': הרי עלי לגלח חצי נזיר, ושמע חבירו ואמר ואני עלי לגלח חצי נזיר. זה מגלח נזיר שלם וזה מגלח נזיר שלם דברי °רבי מאיר רבי מאיר. שכשאמר הרי עלי לגלח כבר התחייב בשלוש קרבנות נזיר, וכשאמר חצי נזיר הרי זה כחוזר בו ואינו כלום. וחכמים אומרים ב_יטזה מגלח חצי נזיר וזה מגלח חצי נזיר:

גמ’: אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ורב חסדא רב חסדא°. תרויהון אמרין בסתם חלוקין. דמה אנן קיימין? אם באומר עלי לגלח חצי ראש נזיר . כל עמא מודיי שהוא מגלח נזיר שלם, שאין חצי נזירות. אם באומר חצי חובה של נזיר , כל עמא מודיי שהוא מגלח חצי נזיר. אלא כן אנן קיימין, באומר חצי ולא פירש. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, כאומר חצי ראש. ורבנין אמרין, כאומר חצי חובה. אמר רבי יודן רבי יודן° אשכחת אמר קלת וחומרת על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר. דאף של°רבי מאיר רבי מאיר מגלח נזיר שלם. כיוון שאם גילח על אחת משלשתן יצא. אינו צריך להביא אלא קרבן אחד. אבל לרבנן דאמרי דצריך להביא חצי חובה. צריך להביא קרבן וחצי. וחומרה לפי הדעה שרק חטאת נקראת חובה ואינה קרבה בבמת יחיד. לפי דעה זו לחכמים די לשלם חצי חטאת

ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה ז[עריכה]

מתני': ב_כהריני נזיר כשיהא לי בן. נולד לו בן, הרי זה נזיר. בת טומטום ואנדרוגינס, אינו נזיר. אם אמר כשאראה לי וולד. אפילו נולד לו בת טומטום ואנדרוגינס, הרי זה נזיר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד ב] גמ’: תנן, הריני נזיר כשיהא לי בן. נולדה בת טומטום ואנדרוגינס, אינו נזיר. בת לא כלום אין בזה חידוש? טומטום ואנדרוגינס צריכה שהייתי חושב שיהיה נזיר מספק. קא משמע לן שלא:

ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה ח[עריכה]

מתני': ב_כאהפילה אשתו, אינו נזיר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. יאמר, אם היה בן קיימא, הריני נזיר חובה. ואם לאו, הריני נזיר נדבה. ב_כבחזרה וילדה, הרי זה נזיר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. יאמר, אם הראשון היה בן קיימא, הראשונה חובה וזו נדבה. ואם לאו, הראשונה נדבה וזו חובה:


גמ’: תנן הפילה אשתו, אינו נזיר , וחש לומר שמא בן קיימה הוא? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי היא. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, ב_כגספק נזירות מותר. אמר ליה, לא אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אלא לכתחילה כשספק אם בכלל חייב בנזירות. אבל לבסוף שהספק הוא רק על משך הנזירות אבל ברור שהוא נזיר, אוף °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודיי. אי זהו בתחילה ואי זהו בסוף? אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. איני יודע אם נזרתי ואם לא נזרתי, אהן הוא בתחילה. אם מ' ואם נ', אהן בסוף. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אומר, איתפלגון רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° ורבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. כל עמא מודיי. שאם אמר איני יודע אם נזרתי ואם לא נזרתי, אהן הוא בתחילה. אם ארבעים ואם חמשים, אהנו בסוף. מה פליגין? אם קיבל על עצמו נזירות אחת אם שתים. רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° עבד ליה כבסוף. שמואל שמואל (אמורא)° עבד ליה כבתחילה. אמר רבי מנא רבי מנא°. אם אחת אם שתים, צריכה  ספק לרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° הוא כבתחילה הוא כבסוף. דאפשר לדמות לה לכבתחילה שהרי כל נזירות בפני עצמה, ואפשר לדמות לכבסוף, דהא על כל פנים נזיר אחת הוא והשניה הוי ספק אם יהיה עוד נזיר והוי כמו מ' או נ’

-----------------------------------דף ט[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר ט


ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה ט[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד א] מתני': ב_כדהריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן. התחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, משלים את שלו ואחר כך מונה את של בנו. הריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר. והתחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, מניח את שלו ומונה את של בנו, ואחר כך משלים את שלו ורק לבסוף מגלח על שניהם:


גמ’: רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעא, אמר הריני נזיר לשלשים יום אילו, ולשלשים יום אילו שנזר פעמים על אותו זמן מהו? אמר רבי זעירא רבי זעירא° קומי רבי מנא רבי מנא°. ולא מתניתא היא? דתנן מניח את שלו ומונה את של בנו. והא מתניתין אפילו אשתו יושבת על המשבר ששני הנזירויות שלו ושל בנו על אותו יום, ואפילו כך אמרינן שיקיים נזירות שהוציא מפיו ראשונה ואחר כך השניה. אף כאן שנזר פעמים על אותו זמן צריך שיקיים שני נזירויות. אמר ליה נזירותו לנזירות בנו לא דמיא שהרי אף אם אשתו יושבת על משבר לא בהכרח שתלד מיד. אבל כאן אולי בנזירות שלושים אחת נפטר עבור שני הנזירויות. אלא אם תרצה לדמות להא תדמי ליה, אמר ב_כההריני נזיר מכבר ונזיר לאחר עשרים יום, מונה נזירות של עכשיו מיד ומגלח אחר ל' יום, וחוזר ומונה עוד ל' יום עבור הנזירות שקיבל אחר עשרים יום ולא אומרים שיכול לנהוג נזירות חמישים יום ויגלח פעם אחת ויביא קרבנות כפולים. תנן, אמר הריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן, משלים את שלו ומונה את של בנו. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° תריהון אמרין. אף אחר שהשלים נזירותו, לעולם אין נזירות בנו חלה עליו עד שיביא קרבנתיו ויגלח. וכן ב_כונזיר שניטמא, אינו מתחיל נזירות טהרה עד שיביא קרבן טומאה ויגלח. מחלפה שיטתיה דרבי יוסי בן חנינה האם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° חזר בו? תמן הוא אמר טמא מת שנזר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד ב] שביעי שלו עולה מן המניין. ב_כזנזיר שניטמא, אין שביעי שלו עולה מן המיניין. קא סלקא דעתין שרק כשרוצה להמשיך באותה נזירות אם נטמא צריך להמתין עד היום השמיני כשיביא את הקרבנות. אבל אם מתחיל נזירות חדשה, אינו צריך להמתין להבאת הקרבנות. וכאן לא כטמא מת שנזר הוא? שהרי נזירות בנו זה נזירות חדשה. ולמה אינו יכול להתחיל בה עד שיביא קרבנות של הנזירות הראשונה? ולא היא. טמא מת שנזר, שביעי שלו עולה מן המניין, לא מפני שזו נזירות חדשה, אלא לפי שאינו זקוק להביא קרבן טומאה. נזיר שניטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המניין, שהוא זקוק להביא קרבן טומאה. וכאן הואיל והוא זקוק להביא קרבן על נזירות ראשונה. אין יום שלושים שלו עולה מן המיניין לנזירות בנו. תנן, הריני נזיר כשיהא לי בן, ונזיר. והתחיל מונה את שלו ואחר כך נולד לו בן, מניח את שלו ומונה את של בנו, ואחר כך משלים את שלו ורק לבסוף מגלח על שניהם: אמר שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר הרני נזיר כשיולד בני ונזיר. התחיל למנות נזירותו ואחר עשרה ימים נולד בנו, הניח נזירותו והתחיל מונה את נזירות בנו, ועברו עשרה ימים ונטמא, והתרו בו אל תטמא משום נזירות שלך. שניטמא בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו לוקה שהרי עדיין לא סיים נזירותו. הפריש קרבנותיו על נזירות שלו, קדשו אף שהוא באמצע נזירות בנו. ולא חשין להדא דתני רבי חייה רבי חייא רבה° (במדבר נשא ו כא) קרבנו לה' על נזרו, שיקדום נזרו לקרבנו, ולא שיקדום קרבנו לנזרו ואף שרק כשיסתים נזירות בנו יחזור לנזירותו. רב יהודה רב יהודה° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, ותקדם נזירותו לנזירות בנו. לא כן אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אם אמר ב_כחהרי זה עולה לאחר שלשים יום, ומכרה בתוך שלשים יום מכורה. ואם הקדישה קדשה. אף כאן כיוון שאמר הרני נזיר כשיוולד בני, אם נזר נזירות אחרת קדם שנולד בנו למה צריך להפסיק? מה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שאם אמר הרי זו לעולה לאחר שלושים אם מכרה בתוך שלושים יום מכרה מכור, לא אמר דין זה אלא באומר הרי זו לעולה. דילמא באומר הרי עלי להביא בהמה זו? הרי כשאמר כך מוטלת עליו החובה להביאה לעולה ואינו יכול למכרה או להקדישה. והאומר הרי אני כאומר הרי עלי, שהרי הנזירות מוטלת עליו. תני רבי חייה רבי חייא רבה°. ב_כטהרני נזיר לאחר כ' יום, ונזיר מעכשיו לק' יום. הרי זה מונה עשרים יום, ומפסיק, וחוזר ומונה עוד שלשים יום, וחוזר ומונה עוד שמונים כדי להשלים נזירותו הראשונה

ירושלמי נזיר, פרק ב, הלכה י[עריכה]

מתני': ב_להריני נזיר כשיהא לי בן, ונזיר מאה יום. נולד לו, עד שבעים יום לא יפסיד כלום. לאחר שבעים, סותר שבעים. שאין תגלחת פחות מל' יום:


גמ’: פשיטא שאם נולד הבן באמצע היום שסוף היום עולה לו לנזירות בנו ליום אחד. תחילת אותו היום מהו שיעלה לו לנזירותו ליום אחד. או דלמא כיון דנימנה אותו יום לנזירות בנו, אינו נימנה לנזירותו. ולא מתניתא היא?

-----------------------------------דף י[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר י


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] דתנן לאחר שבעים, סותר שבעים. לא אפילו נולד במקצת יום ע”א סותר? ואי סלקא דעתך מקצת היום אינו עולה לנזירותו, אין כאן סתירה של אותו יום שהרי יום ע”א אינו נמנה אלא בסופו ונחשב שהוא עדין ביום שבעים. הדא אמרה, שתחילת היום עולה לו ככולו נמצא שכבר נהג נזירות ראשונה שבעים ואחד יום ונוהג נזירות בנו שלושים יום וחוזר ונוהג נזירות עצמו עוד שלושים יום נמצא שהפסיד יום אחד וכן על זה הדרך. ב_לאנולד ביום שמונים, סותר עשרה כיוון שחייב להשלים לשלושים יום כדי שיגדל שערו. נולד ביום תשעים, סותר עשרים. נולד ביום תשעים והשלים נזירות בנו ובא להשלים נזירותו. ניטמא בתוך עשרה ימים הראשונים שהם להשלמת נזירותו, סותר הכל. בתוך כ' ימים האחרונים שאינם מעיקר נזירותו אלא תוספת כדי שיגדל שער שלושים יום מה דינו? אמר רבי אבא רבי אבא°. רב רב (אמורא)° ורבי יוחנן רבי יוחנן° תריהון אמרין סותר שלושים ימים. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, אינו סותר אלא שבע. רבי שמואל בר אבא רבי שמואל בר אבא° בעא קומי רבי יסא רבי אסי°. מיסבר סבר רבי יוחנן רבי יוחנן°, סתירת תער סתירה בימים שמוסיף על נזירותו רק כדי שיוכל לגלח. כסתירת ממש כטומאה שהייתה באמצע ימי הנזירות? אמר רבי זעירא רבי זעירא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] אין יסבור רבי יוחנן רבי יוחנן° סתירת תער כסתירת ממש, למה לי למימר סותר שלשים יום, ויסתור הכל? אמר רבי אבין בר חייה רבי אבין בר חייה° קומי רבי זעירא רבי זעירא°. תיפתר שלדעת רבי יוחנן רבי יוחנן°, הימים שמוסיף לצורך גידול השער, נחשבים כאילו הם יום המאה ואחד של נזירותו. היום שבו הוא היה אמור להביא קרבנותיו, רק שאינו ראוי להביא בו קרבן כיוון שאינו יכול לגלח. שהדין הוא שאם נטמא בתוך ימי הנזירות סותר הכל. אבל אם נטמא ביום שלאחר השלמת ימי הנזירות ובו הוא אמור לגלח ולהביא קרבנותיו, הרי הוא סותר שלושים יום. ואם נטמא בימים שאחר כך, אינו סותר כלום אלא ממתין שבעה ימי טהרה ומגלח ומביא קרבנותיו. הגע עצמך שנטמא בלילה של מאה ושתים הרי אינו ראוי להביא קרבן האם גם נאמר שהוא כיום מאה ואחד ארוך ויסתור שלושים? ראוי הוא לילה הוא שגרם. הגע עצמך שנטמא בשבת ביום מאה ושתים הרי אינו ראוי להביא קרבן האם גם נאמר שהוא כיום מאה ואחד ארוך ויסתור שלושים? ראוי הוא, שבת היא שגרמה. השלים נזירותו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן מגלח תגלחת אחת לשתיהן. הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנולד הבן, תמן אמרין מגלח תגלחת אחת על שתיהן. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר מגלח וחוזר ומגלח מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתני, שאלו את °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, ב_לבהרי שהיה נזיר ומצורע. מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו? אמר להן, אילו זה מגלח להעברת שיער, וזה מגלח להעברת שיער , יפה הייתם אומרים. אלא שהנזיר מגלח להעביר שיער. ומצורע מגלח תגלחת ראשונה לגידול שיער לפני תגלחת שניה. אמרו לו

-----------------------------------דף יא[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר יא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] לא תעלה לו ימי גמרו היינו כשמסיים חליטתו שמתגלח תגלחת ראשונה. כמו שאמרתה. אבל למה לא תעלה לו לתגלחת שניה שאחרי ימי ספירו כגון שגילח תגלחת ראשונה והמתין שלושים יום ולא גילח אחר שבעה ורוצה לגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו, שהרי שניהן מגלחין להעברת שיער? אמר להם, אילו זה מגלח לפני זריקת דמים. וזה מגלח לפני זריקת דמים. יפה הייתם אומרים. אלא שהנזיר מגלח לאחר זריקת דמים, ומצורע מגלח לפני זריקת דמים. אמרו לו, לא תעלה לו תגלחת נזירות טהרה לא לימי גמרו ולא לימי ספירו. אבל למה לא תעלה לו תגלחת נזירות טומאה לתגלחת ימי ספירו? שהרי שניהן מגלחין לפני זריקת דמים. אמר להן, אילו זה מגלח לפני ביאת המים וזה מגלח לפני ביאת המים. יפה הייתם אומרים. אלא שהנזיר מגלח לאחר ביאת המים שצריך לטבול לטמאתו, והמצורע מגלח לפני ביאת המים. אמרו לו תקן ושלם הדבר. לא תעלה לו לימי גמרו לא תעלה לו לימי ספירו לא תעלה לו לטהר לא תעלה לו לטמא. כל זה כשהיה נזיר ומצורע. אבל אם היה נזיר ונזיר, כגון שנולד לו בן בסוף נזירותו קדם שגילח, הרי סופר נזירות בנו ומגלח תגלחת אחת על שתיהם, וקשה לרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר תגלחת לכל נזירות. מה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן°? פתר לה חלוקים הן על °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

הדרן עלך פרק הריני נזיר

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_נזיר/פרק_שני&oldid=2815625"