טור אבן העזר קמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אבן העזר · סימן קמג | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה


טור[עריכה]

המגרש על תנאי, הרי זה כשאר כל מעשה שנעשה על תנאי שאין המעשה מתקיים אלא אם כן יתקיים התנאי, ואם לא יתקיים התנאי אין כאן גט כלל. ואפילו אם הוא כהן, מותרת לו.

ובלבד שיהא כהלכתו. שיהא כפול, ותנאי קודם למעשה, והן קודם ללאו, ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר, ושיוכל להתקיים המעשה על ידי שליח, ושיהיה בדבר שתוכל לעשותו כדפירשתי בהלכות קדושין.

אבל אם לא נעשה כהלכתו, התנאי בטל והגירושין קיימין.

ולכשיתקיים התנאי מתקיים הגט למפרע משעת נתינה. לפיכך מת הבעל או נשרף הגט או נאבד קודם קיום התנאי, הוי גט.

במה דברים אמורים, שאומר "מעכשיו" או "על מנת" דהוי כמעכשיו. כיצד? אמר לה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתיים זוז לאחר ל' יום", חל הגט מיד ולכשתתן לו תהיה מגורשת למפרע אפילו אם נשרף הגט.

ומכל מקום לאחר לא תינשא עד שתתן. ואם נישאת, כתב הרמ"ה שיוציא עד שיתקיים התנאי, ואם קיימה התנאי יקיים. והרמב"ם כתב שיכולה לינשא מיד ולא חיישינן שמא לא תתן כיון שהיה התנאי במעכשיו או בעל מנת. ולא נהירא דבהדיא קתני בברייתא על זה ולאחר לא תינשא עד שתתן.

ואם לא נתנה לו בחייו, שוב לא תוכל לקיים התנאי אפילו אם תתן ליורשיו, ד"על מנת שתתן לי" משמע לי ולא ליורשי. וכיון שלא תוכל לקיים התנאי, בטל הגירושין, וחולצת או מתייבמת. והרמב"ם כתב חולצת ולא מתייבמת. ולא נהירא.

אבל לא אמר "על מנת" אלא "הרי זה גיטך אם תתן לי מאתים זוז לאחר ל' יום", לא חל עד שעת נתינה, ואם נקרע או נאבד קודם נתינה, אינה מגורשת.

אמר לה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתיים זוז", ולא רצה לקבלם נתנה[1] לו בעל כרחו, כתב רב האי דהוי גט, והרמב"ם כתב דהויא ספק מגורשת, וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

אמר לה "על מנת שתתני לי מאתים זוז" ומחל לה עליהם, לא הוי כאילו נתנם[2] לו, ולא הוי גט.

"על מנת שתתן לי איצטליתי" ואבדה, אפילו אם נתנה לו דמיה, אינו גט, אלא אם כן הוא מתרצה בקבלת הדמים, אבל כי מתרצה מיהא הוי גט אף על פי דאילו מחלה[3] עליה לא הוי גט.

"על מנת שתתני לי מאתים זוז בתוך שלשים יום", נתנה לו בתוך שלשים יום, מגורשת, לא נתנה לו תוך ל' יום, אינה מגורשת.

כתב הר"ם כהן: אפילו לא נתנו[4] לו עד ל' יום בסופו מגורשת, דעד ל' יום שיהיו שלמים קאמר. ואם אמר לה בתחילת יום ראשון לחדש ונתנה לו המעות בסוף ליל ראשון לחדש שני, הויא ספק מגורשת, דמספקא לן אי בעינן ל' יום מעת לעת או ל' יום כדאמרי אינשי דלא קפדי בהדי ליליא דעבר לה מיומא קמא, וצריכה גט שני. ואם מת קודם שיתן לה גט שני חולצת ולא מתיבמת.

כתב הרמב"ם: מת בתוך ל' יום, כיון ששלמו שלשים יום ולא נתנה לו אינה מגורשת. לא קבע זמן לנתינתה ומת קודם שנתנה, אינה יכולה ליתן ליורשיו שלא התנה עליה אלא שתתן לו ולא בטל התנאי שהרי לא קבע לו זמן, לפיכך אף על פי שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו מגורשת מספק ולא תינשא לאחר עד שתחלוץ. ואיני מבין דבריו. כיון שאינה יכולה לקיים התנאי לעולם אם כן למה לא יתבטל הגט.

התנה עמה שתעשה דברים ולא פירש כמה, כגון "על מנת שתעשה[5] לי מלאכה" או "שתשמשי את אבא" או "תניקי את בני", כתב הרמב"ם דהוי כמפרש יום אחד, ואם עשתה עמו מלאכה יום אחד או ששמשה את אביו יום אחד או הניקה את בנו יום אחד בתוך הזמן שהתינוק יונק, שהוא כ"ד חדש, דהוי גט. וכן הוא דעת ר"י. אבל לדעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל צריכה לשמש את אביו כל ימי חייו ולהניק את בנו עד שישלמו כ"ד חדשים ללידתו, וכן כתב הרמ"ה, ותוך הזמן אינה רשאה לינשא שמא לא תקיים התנאי.

והני מילי דלא בעי שתי שנים שלימים[6] אלא עד שיהא לולד שתי שנים, היכא דאתני מקמי דשלמו ליה שתי שנים, אבל לאחר ששלמו שתי שנים על כרחך לאו לשיעורא זוטא דהיינו שתי שנים איכוין, אלא לכל זמן שהתינוק ראוי לינק כרבי יהושע דאמר אפילו ג' וד' שנים. ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל, אלא אפילו לא הניקתו אלא שעה אחת קיימה תנאה כיון ששלמו שתי השנים.

כתב עוד הרמ"ה: אמר לה "על מנת שתשמשי את אבא ושתניקי את בני יום אחד", אם שמשתו והניקתו יום אחד כליל שבת ויומו הרי זה גט, ואם לאו אף על פי ששמשתו והיניקתו מעת לעת ומת הבן או האב אינו גט. והוא שיהיה יום אחד בתוך שתי השנים של הנקת הולד. עד כאן.

ונראה לי שאם אמר לה "על מנת שתניקי לבני ו' חדשים", רואים אם נשאר לזמן הנקת העובר, דהיינו עד שתהיה לו שתי שנים יותר מו' חדשים, אז ודאי לאו לצעורה מיכוין אלא להקל מעליה שלא תניק עד שישלימו כ"ד חדשים, ואם כן אם מת הבן תוך ו' חדשים אחר שהניקה מעט, הוי גט. אבל אם לא נשארו ששה חדשים להנקת העובר, אז ודאי כיון שפירש ו' חדשים לצעורה קא מכוין, ואם מת תוך ו' חדשים אינו גט.

מת האב או הבן אחר שהתחילה להניק או לשמש, אפילו יום אחד, הוי גט. אבל מתו קודם שהתחילה כלל, אינו גט.

פירש "על מנת שתשמשי או תניק[7] שתי שנים", מת בתוך הזמן שאין העכבה מצדה, או שאמר האב איני חפץ בשימושך לא מפני שהכעיסתו אלא שהעכבה תלויה בו, קאמר רבן שמעון בן גמליאל שהוא גט כיון שהעכבה אינה מצדה, וחכמים אומרים אינו גט. ופסק ר"י כרבן שמעון בן גמליאל, והרי"ף כחכמים. וכן כתב הרמב"ם.

אמר לה לפני שנים "כשאמסור לך גיטך יהיה על תנאי שתשמשי את אבא ב' שנים", ולא מסרו מידו לידה, אחר כך אמר לה בפני עדים אחרים "על מנת שתתני לי מאתיים זוז" ומסרו לה בפני כולם בסתם, לא ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים אלא הוי כאומר לה "עשי אחד מאלו הדברים, אם תרצה[8] תשמשי את אבא או תתני לי מאתיים זוז". ואין אחד מהראשונים ואחד מהאחרונים מצטרפין להעיד על תנאו, אלא יתקיים בחותמיו בלא תנאי עד שיהיו שנים הראשונים או שנים האחרונים.

אבל אם אמר לה תחילה "על מנת שתתני לי מאתיים זוז" וחזר ואמר "על מנת שתתני לי שלש מאות זוז", ביטלו דבריו האחרונים את הראשונים וצריכה ליתן שלש מאות זוז. וכתב הרמ"ה הוא הדין איפכא, שאמר תחילה שלש מאות זוז ואחר כך אמר מאתים.

"הרי זה גיטך על מנת שתחזיר[9] לי הנייר", מגורשת ותקיים תנאה. "הרי זה גיטך והנייר שלי", אינה מגורשת, לא שנא אמר על הנייר של עיקר הגט, לא שנא על הנייר שבין השיטות, לא שנא אם אותיות הגט מעורות ודבוקות זו בזו, לא שנא אם אינן דבוקות זו בזו.

התנה על דבר שאי אפשר לקיימו, כגון "על מנת שתעלי לרקיע" או "שתרדי לתהום" או "שתבלעי קנה של ד' אמות", אינו תנאי והגט גט אף על פי שלא תוכל לקיימו, שלא כיון אלא להפליגה בדברים.

במה דברים אמורים, בדברים שאי אפשר לה לקיים כלל, אבל דבר שאפשר לה לקיימו אפילו באיסור, כגון "על מנת שתאכלי בשר חזיר", הוי תנאה, שאפשר לה שתאכלנו ותלקה. ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה שאינו מתנה שתאכלנו. על כל פנים שאם לא תאכלנו לא תתגרש.

במה דברים אמורים כשהאיסור תלוי בה לעבור עליו. אבל אם תלוי באחרים, שאמר לה "על מנת שתבעלי לאבא", לא הוי תנאי, שאביו לא ישמע לה לעשות איסור.

אמר לה "על מנת שלא תבעלי לאבא", ונבעלה, לא הוי גט. אבל כל זמן שלא נבעלה לו מותרת לינשא ולא חיישינן שמא תבעל.

אמר לה "על מנת שלא תינשא[10] לאבא" וניסת לו, הוי גט, שאין לו בה נישואין.

אמר לה "על מנת שתינשא[11] לפלוני" ונשאת לו, הוי גט כשאר תנאי. אבל אמרו חכמים לא תינשא לו לאותו פלוני ולא לאחר, לאותו לא, שמא יאמרו מחליפין נשותיהן זה לזה במתנה, לאחר לא תינשא, כל זמן שלא נתקיים התנאי בנשואי פלוני. ואם ניסת לאותו פלוני, לא תצא. ניסת לאחר קודם שניסת לאותו פלוני, תצא. ואם תקיים התנאי שתינשא לאותו פלוני, הוי גט למפרע. ואם לא תקיים התנאי הוי בניה ממזרים.

כתב הרמ"ה דתצא ולא יחזיר עולמית, ואפילו לאחר מיתת הבעל, אפילו נתן לה הבעל גט שני לאחר נישואי שני, דאי לא יתקיים תנאה דגט ראשון ולא מצי לאהדורה דכי אינסבה ליה מעיקרא באיסור אשת איש אינסבא ליה ואיתסר עליה איסור עולם, כמו סוטה שאסורה לבועלה אפילו לאחר מיתת הבעל, הכא נמי כיון דלא איקיים תנאה דגט ראשון לא מצי לאהדורה אפילו לאחר מיתת הבעל נמי, לענין חשש דאיסורא כחיי הבעל דמי, דכי היכי דבחיי הבעל תצא משום דחיישינן דילמא לא תקיים תנאה, לאחר מיתת הבעל נמי תצא חיישינן דילמא לא תקיים תנאה ופגע באיסור סוטה אבועל, ואי אקיים תנאה נמי אסורה אשני לאהדורה, דהא לא משכחת שני דמקיימת תנאה בחיי שני אלא אם כן גירשה וניסת לבעל התנאי ותו לא מצי שני לאהדורה דהוה ליה מחזיר גרושתו מן הנשואין.

והני מילי שניסת לשני. אבל נתקדשה, תצא ולא יחזיר אלא לאחר מיתת הבעל או שיתן לה הבעל גט שני בלא תנאי, אבל בתר דמקיים התנאי בגט ראשון לא מצי לאהדורה, דהוה ליה מחזיר גרושתו מן הארוסין.

אמר לה "על מנת שלא תנשאי לפלוני", הרי זה גט ומותרת לינשא מיד כיון שבידה לקיימו, שאי אפשר לינשא לו אלא מדעתה, ואין תקנה להתירה לו אלא אם כן יקדשנה המגרש ויחזור ויגרשנה סתם. אבל אין תקנה להתירה במה שיטלנו מידה ויחזור ויתננו לה סתם, כי כבר אינם[12] ברשותו, שגט גמור נתן לה אלא שהטיל בו תנאי. ואם נישאת לאחר וגירשה האחר אפילו סתם, לא הותרה עדיין לאותו פלוני, ואם נישאת לו בטל הגט ובניה ממזרים מן הראשון. זנתה עמו, הולד כשר והגט כשר שלא התנה אלא על נישואין.

"על מנת שתבעלי לפלוני", נתקיים התנאי שנבעלה לו בין בזנות בין בנשואין, הרי זה גט. ובירושלמי קאמר לכתחילה לא תיבעל לו, דהא אינה מגורשת עד שתיבעל לו נמצא תחילת ביאה באיסור שעודה אשת איש. והרשב"א כתב כיון דקיימא לן האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, אם כן כשבועל פנויה היא דלכשיתקיים הגט פנויה היא למפרע.

"על מנת שלא תבעלי לפלוני", הויא גט ולא תינשא עד שימות אותו פלוני, דחיישינן שמא תיבעל לו באונס. ומטעם זה נמי "על מנת שתתני לי מאתים זוז", לא תינשא עד שתתן, שמא לא תתן שלא יהיה לה ממה ליתן.

וצריך שלא יתנה עליה תנאי שעומדת בה כל ימיה, כגון "על מנת שלא תאכל[13] בשר ולא תלכי לבית אביך כל ימי חייך", שאם התנה כך אין זה כריתות. אבל "על מנת שלא תאכלי בשר עד זמן קצוב" הוי גט ותינשא מיד, שהרי בידה לקיימו שלא תאכל בשר ולא תכנס לבית אביה כל אותו הזמן. ואפילו אם הרחיק הזמן יותר מכדי חיי האדם, כיון שהוא דבר פסוק.

כתב הרמב"ם: אמר לה "על מנת שלא תינשא לפלוני" אין זה כריתות כמו "על מנת שלא תשתי יין או שלא תלכי לבית אביך". ולא נהירא, דכיון שאפשר שימות אותו פלוני בחייה ויתבטל התנאי הוי שפיר כריתות, ולא דמי ל"שלא תלכי לבית אביך", שאפילו לאחר מיתתו אסורה ליכנס בו שנקרא על שם אביה.

וכתב עוד הרמב"ם: "על מנת שלא תשתי יין זה לעולם", ונשפך היין, אין זה כריתות, משום שלא הותרה במה שנאסרה. ובתוספתא איתא בהדיא בהפך זה דקתני "על מנת שלא תעלה באילן זה לעולם", ונקצץ האילן, הרי זה גט.

כתב הרמב"ם: כל תנאי שאינו ב"מעכשיו" או ב"על מנת", אלא אמר לה "אם" תעשה כך וכך יהא גט, יכול הבעל לבטל התנאי או להוסיף על התנאי או להתנות תנאי אחר כל זמן שלא נתקיים התנאי ראשון, אף על גב שהגיע הגט לידה אינה מגורשת, ואם מת הבעל או נאבד הגט קודם שיתקיים אינה מגורשת, ולכתחילה לא תינשא עד שיתקיים, ואם נישאת לא תצא. אבל אמר "מעכשיו" או "על מנת", כיון שנתקיים התנאי חל הגט למפרע משעת נתינה, ואינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על התנאי משיגיע גט לידה, ואם אבד הגט או נשרף אפילו מת הבעל קודם שיתקיים הרי זה מקיימת התנאי אחרי מותו וכבר היא מגורשת משהגיע הגט לידה, ויכולה להנשא אף על פי שעדיין לא נתקיים התנאי, ואין לחוש שהיא לא תקיים הואיל והוא במעכשיו או בעל מנת. עד כאן.

וכן ייראה מדבר רב אלפס שכתב בתשובה: נתן גט על תנאי, צריך שימסור הגט ליד האשה בכדי שלא יוכל לבטלו. ורצה לומר משהגיע הגט לידה שוב אינו יכול לבטלו.

ונראה דמה שחילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם, דבמעכשיו תהא מגורשת למפרע אפילו מת הבעל או נשרף הגט מה שאין כן בתנאי דאם, יפה חילק. אבל מה שכתב דבמעכשיו יכולה לינשא מיד אף על גב שלא נתקיים התנאי, נראה לי שאינו תלוי בזה, דאף על פי שחל למפרע מכל מקום אינה יכולה לינשא בתנאי שאין בידה לקיימו, אף על פי שהוא חל למפרע אם יתקיים, שמא לא יתקיים ולא יחול הגט לעולם.

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה, באחד שנתן גט במעכשיו אם לא יבא תוך שתי שנים, שיכול לבטל התנאי ותינשא מיד, כי בביטול התנאי חל הגט למפרע משעה שיבוא הגט לידה. וכתב: הוא הדין בכל תנאי שמתנה בשעה שנותן הגט ומבטלו אחר כך קודם שיתקיים התנאי שהוא בטל, אף על פי שהתנאי לטובתה ולא היתה מקבלת הגט אלא בתנאי זה ואינו רוצה בביטולו, אפילו הכי יכול לבטלו דכיון שבא הגט לידה מגורשת, דלא בעינן דעתה. וכן כתב בעל העיטור שיכול לבטלו כל זמן שלא יתקיים.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המגרש על תנאי הרי זה כשאר כל מעשה שנעשה על תנאי וכו' זה כדעת הרמב"ם בפ"ו מהלכות אישות ובפ"ח מה' גירושין שפסק כר"מ דאמר בקידושין פרק האומר (סא.) כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי וכן דעת הרא"ש בפרק מי שאחזו גבי הא דאתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי יהא גט וכו' והאריך בזה בתשובה כלל מ"ו סי' ג' אבל הר"ן כתב בקידושין פרק האומר שלדעת הרי"ף בתשובה לא ק"ל כר"מ ומיהו בגיטין וקידושין חיישינן להו לחומרא וגם ה"ה כתב בפ"ו מהלכות אישות שדעת הרי"ף וקצת מן האחרונים דמדינא לא בעינן תנאי כפול אלא דלהחמיר חיישינן ליה בגיטין וקידושין והיכא דלא כפל התנאי ולא נתקיים חוששין לה ואין מחזיקין אותה לא במגורשת ולא באינה מגורשת ולא במקודשת ולא באינה מקודשת והולכין בה להחמיר מדברי חכמים וכן נראה שהוא דעת הרמב"ן והרשב"ם: עוד דקדק הרמב"ן אי בעינן בדיני ממונות הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושיהיה בדבר שאיפשר לקיימו והעלה ז"ל דלא בעינן הן קודם ללאו אלא הרי הוא כדין הכפל בין בממון בין בגיטין וקידושין על הדרך הנזכר למעלה אבל תנאי קודם למעשה ודאי בעינן בכל דוכתא שהרי משנה סתומה הוא בפרק הפועלים (צד.) גבי הלכתא פסיקתא ושיהיה דבר שאיפשר לקיימו בדוק מוסכם מן הפוסקים בכל דבר ודעת רבינו שהלכה כר"מ גם בתנאי כפול ובהן קודם ללאו וזהו דעת הגאונים הראשונים ולזה הסכים בעל העיטור ע"כ ורבינו כתב דיני התנאי בסי' ל"ח ושם כתבתי עליו ב"ה ומ"ש רבינו ואם לא יתקיים התנאי אין כאן גט כלל ואפי' אם הוא כהן מותרת לו משנה בפרק הזורק (פא.) וכב"ה ובאומר מעכשיו או ע"מ דהוי כמעכשיו דעת הרמב"ם בפ"ז מה"א שאין צריך תנאי כפול ולא להקדים התנאי למעשה אלא אעפ"י שהקדים המעשה תנאי קיים אבל צריך להתנות בדבר שאיפשר לקיימו וכ"כ הרי"ף בפרק מי שאחזו גבי הא דת"ר ה"ז גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא שני שנים וכו' ז"ל ואע"ג דבעינן תנאי כפול ה"מ באם תשמשי אם לא תשמשי כענין שנאמר אם יעברו בני גד ובני ראובן ואם לא יעברו וכדאתקין שמואל בגיטא דש"מ אבל בע"מ לא וקי"ל דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. וכתב כן הרא"ש בשם רבינו האי והראב"ד ז"ל בפרק הנזכר אבל הוא ז"ל חולק על סברא זו והעלה שלדעת ר"ת גם במעכשיו בעינן כל תנאי התנאי ושכן הסכימו חכמי ארצות ושכן עמא דבר וכ"כ גם בתשובה כלל מ"ו סי"ג וכן דעת התוס' בפרק מי שאחזו (עה.) גבי הא דת"ר ה"ז גיטיך והנייר שלי וכו' ואמרינן עלה לאפוקי הכא דמעשה קודם לתנאי וכתב עוד הרא"ש בכלל פ"א ג"כ אע"פ שפסק הרי"ף דלא בעינן תנאי כפול בע"מ משום דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי הרי נחלקו עליו ר"ת ור"י וראיותיהם נכוחות למבין וכתב רבינו תשובה זו בטור ח"מ סי' רמ"א וגם הר"ן בפ' הנזכר כתב שאין שיטת הרי"ף והרמב"ם מחוורת והאריך בדבר ה"ה כתב על דברי הרמב"ם זה דעת כל הגאונים והכריחם לזה לשון המשניות שהם בעל מנת שהוא כמעכשיו ולא הזכירו כפילת התנאי ובעלי התוס' חלוקים בזה והרמב"ן והרשב"א הניחו הדבר בצ"ע וקבלת הגאונים תכריע עכ"ל:


וכשיתקיים התנאי מתקיים הגט למפרע לפיכך מת הבעל וכו' בד"א שאומר מעכשיו או ע"מ דהוי כמעכשיו וכו' בפרק מי שאחזו (עד.) תנן ה"ז גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז ה"ז מגורשת ותתן ובגמרא מאי ותתן רב הונא אמר והיא תתן רב יהודה אמר לכשתתן מאי בינייהו א"ב שנתקרע הגט או שאבד רב הונא אמר והיא תתן אינה צריכה ממנו גט שני רב יהודה אמר לכשתתן צריכה ממנו גט שני ופירש"י שנתקרע הגט קודם מתן מעות והיא תתן תנאי בעלמא הוא וכי מקיימא ליה איגלאי מילתא דמשעת נתינה גיטא הוי דכל ע"מ מעכשיו הוא וכן מתבאר שם בסוגיא דלא א"ר הונא אלא באומר ע"מ דהוי כאומר מעכשיו וכתבו הרי"ף והרא"ש דהלכה כרב הונא וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מהלכות גירושין. והרמב"ם כתב שיכולה לינשא מיד וכו' כ"כ בפ"ח מהלכות גירושין כבר הליץ בעדו שם ה"ה וגם כתב סברות אחרות בדין זה והר"ן ג"כ האריך בדין זה בפרק מי שאחזו (דף תקנ"ז ע"א) אהא דאמר רב הונא והיא תתן ות"ר הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז וכו' לאלתר לא תינשא עד שתתן ובסוף דבריו העלה והמחוור שבדברים אלו דבתנאי שבידה והוא בשב ואל תעשה לא חיישינן שמא תעבור עליו אבל אם הוא בקום עשה חוששין שמא לא תקיימנו וכל תנאי שהוא תלוי באחרים בין שיש בו קום עשה בין שהוא שב ואל תעשה חוששין שמא לא יתקיים וכן כתב הר"ש בר צמח בתשובה: (ב"ה ועיין במ"ש רבינו לקמן בסימן זה גבי ע"מ שלא תבעלי לפלוני: ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה שאם נשאת יוציא לא יוציא בגט קאמר דא"כ הא אחר כך אמר אם קיימה יקיים לא הוה ליה למימר אלא ואם קיימה התנאי יחזיר הלכך על כרחין לפרש דמאי יוציא דקאמר יפריש וזו היא הנכונה והמחוורות שבסברות :


ואם לא נתנה לו בחייו שוב לא תוכל לקיים התנאי וכולי ברייתא בפרק מי שאחזו גמרא ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז וכו' פלוגתא דת"ח ורשב"ג ופסק הרמב"ם בפ"ח כת"ק דאמר לי ולא ליורשי משמע שכך כתב א"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשיו ורבינו שכתב דלהרמב"ם חולצת ולא מתייבמת נראה מדבריו שהוא סובר כדעת הרמב"ם שהיא ספק מגורשת ומ"ה כתב דלא נהירא ולפי האמת גם להרמב"ם אינו גט ולא כתב תינשא לזר עד שתחלוץ אלא מפני שלא קבע לה זמן ובין נתנה ליורשים בין לא נתנה חולצת ולא מתייבמת דנתינה ליורשים אינה מועלת כלום וזה ברור בדברי הרמב"ם שם וכבר נתן ה"ה טעם לדבריו:


אבל לא אמר לה על מנת אלא הרי זה גיטיך אם תתני ק"ק זוז וכו' זה דעת הרמב"ם בפ"ח וכתבו רבינו בס"ס זה ובסי' קמ"ד כתב שאם מת תוך הזמן להרמב"ם אינו גט כלל ומתייבמת ולהראב"ד הוי גט ומותרת לשוק והרמ"ה חילק על פה שלא נכתב התנאי בגט אינו גט כלל ומתייבמת ואם כתב התנאי בגט הוי ספק וחולצת ולא מתייבמת וכן דעת התוספות שחולצת עכ"ל ושם בסימן הנזכר אבאר דעותיהם בס"ד:


א"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ק"ק זוז ולא רצה לקבלם וכו' בפרק מי שאחזו (עד:) תנן התם בראשונה היה נטמן יום י"ב חדש וכו' אמר רבא מתקנתו של הלל נשמע ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ק"ק זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בע"כ אינה מגורשת איכא דאמרי אמר רבא מתקנתו של הלל נשמע ה"ז גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז ונתנה לו בין מדעתו ובין בע"כ הויא נתינה וכתבו הרא"ש והר"ן שהבעל העיטור כתב בשם רבינו האי דהלכה כלישנא בתרא דרבא וכתב עוד הרא"ש ז"ל והרמב"ם כתב דספק מגורשת הוי וטוב להחמיר עכ"ל והם הם דברי רבינו ואפשר שכך היו גורסים בספרי הרמב"ם אבל בנוסחאות שלנו כתוב בפ"ח ה"ז גט פסול עד שתתן מדעתו והיינו מדרבנן כמבואר בדבריו פי' דכל מקום שכתב פסול היינו מדרבנן וכן הוא גירסת ה"ה וגם הר"ן כתב בפ' מי שאחזו בשם הרמב"ם כדברי ה"ה וכתבו הם ז"ל שדעתו כדעת רבינו האי אלא שרצה להחמיר בערוה החמורה והרשב"א כתב דהויא ספק מגורשת וכתב הרשב"א נראה לי דאפי' למ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה היינו דוקא שהנותן נפטר בנתינתו וזכה במה שבידו בקיום תנאו והיינו טעמא דגט והיינו טעמא דבית בבתי ערי חומה זכתה האשה בגט שבידה וזכה הלה בבית בקיום תנאה וה"ה לנשבע ליתן לחבירו ונותן לו בע"כ ונפטר אבל שתהא נתינה לגבי מי שנתן להם בע"כ לא שא"א לזכות לאדם בע"כ והיינו טעמא דמתני' וה"ה והוא הטעם לאומרת תן לי מנה ואתקדש אני לך ונשבע הלה ליתן לה ונתן לה בע"כ יצא הלה ידי שבועה והיא אינה מקודשת עכ"ל והוי יודע שמורי הרב הגדול הריב"ר נר"ו כתב בתשובה דלמ"ד נתינה בע"כ הויא נתינה אפי' שלא קיבל אין חשש בזה שאין החיוב אלא על הנותן ליתן וכן משמע מלשון התוספות שהקשו וז"ל מכלל דבעלמא נתינה בע"כ לא הויא נתינה וא"ת דהשתא לא מפליג בין בפניו וכו' עד וגם אם היה בפניו יעשוהו ב"ד לקבלם בע"כ עד כאן לשונו ואם איתא דלמ"ד נתינה בע"כ לא הוי נתינה עד שיקבלם מדעתו מה תירצו יעשוהו בית דין לקבלם בע"כ והרי סובר דלא שמה נתינה אם כפוהו לקבל אלא ודאי לכולי עלמא אם קבלם המקבל אפילו על ידי כפייה שמה נתינה והטעם כמו שכתבו התוספות לקמן דיש חילוק בין מתנה דעלמא לנדון שלפנינו שבמתנה צריך דעת הנותן ודעת המקבל אבל בנדון שלפנינו שאמר ע"מ שתתני לי תלה הדבר בדעת הנותן וכן נראה בפירוש מלשון הרמב"ם שכתב בפ"ח מהלכות גירושין וז"ל הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז מכאן ועד שלשים יום וכו' נתנה לו בע"כ והוא אינו רוצה לקבל הרי זה גט פסול עד שתהא מדעתו הרי בפירוש שהגט הוא גט גמור מד"ת אלא שהוא פסול מד"ס שרצה להחמיר בערוה החמורה ואפי' שלא קבלם שכ"כ והוא אינו רוצה לקבל וכו' וראיתי מי שהשיג עליו וז"ל הכלל העולה מדבריו דליתא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא דללישנא קמא אם לא קיבל המעות בידו בפועל לא הויא נתינה ואם קיבל בידו אפי' ע"כ הויא נתינה וללישנא בתרא אפי' לא קיבל המעות בידו אלא כל שאמרה שקול זוזא אפילו שלא רצה לקבל בפועל הויא נתינה ודברים הללו קשה לשמעם ומה שרצה לדקדק מדברי התוס' ליתיה דמה ענין עשוי ב"ד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ומחזיר הבית לבעלים לנתינה בע"כ אי הויא נתינה קיבל בפועל או לא קיבל בפועל דאפי' אי הוי דינא דנתינה בע"כ לא הויא נתינה קיבל או לא קיבל ב"ד יכול לכוף אותו לכך וכמ"ש הרשב"א כשהביא דבר זה בשם התוספות ז"ל וא"ת לרבא מפני מה היה נטמן כיון דנתינה בע"כ הויא נתינה י"ל שאם לא היה נטמן היו ב"ד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני כיון שיש עליו מן הדין לקבלם ע"כ הלכך כיון שיש עליו לקבלם מן הדין דין הוא לכוף אותו כ"ש דסוף סוף כשאמר רוצה אני נמצא שקבלן מדעתו והוי תחלתו באונס וסופו ברצון ומיהו הראיה על שאין צריך לקבל בפועל למ"ד הויא נתינה היא כתובה באותו דיבור עצמו של תוס' וז"ל וכן בהזהב כי א"ל שקול זוזך לא הוי אפי' כש"ח וע"כ דמיירי בשלא רצה האחר לקבל ונשארו בידו דהיכי שייך למיהוי עלייהו כש"ח אם קבלם האחר בעל כרחו בפועל והכי נמי מוכח בתוספות דפרק הגוזל (קד. ד"ה הכי) ומהמרדכי פרק מי שאחזו עוד רצה להוכיח דבר זה מדברי הרמב"ם שכתב נתנה לו בע"כ והוא אינו רוצה לקבל ה"ז פסול עד שתתן מדעתו וכו' עד שכך כתב והוא אינו רוצה לקבל עכ"ל. ואין משם ראיה דמ"ש הרמב"ם והוא אינו רוצה לקבל לאו למימרא שהוא אינו רוצה לקבל ונשארו ביד האשה דלאו להכי נחית אלא לומר דלא הוי פסול עד שתהיה הנתינה בעל כרחו וגם הקבלה אבל אם נתנו לו המעות בעל כרחו כגון שזרקו אותם לתוך חיקו או שהכניסו אותם בידו בעל כרחו ואחר כך נתרצה דוגמת תחלתו באונס וסופו ברצון בכהאי גוונא לא הוי פסול ודיקא נמי דקאמר נתנה לו בע"כ והוא אינו רוצה לקבל ולא קאמר נתנה לו והוא אינו רוצה לקבל משמע שהיה שם בפועל ועוד דאי בשלא קיבל המעות מיירי נמצאו דבריו כסותרים זה את זה דמשמע מהכא מאומרו והוא אינו רוצה לקבל וכו' דלא הוי פסול אלא בכה"ג דלא רצה לקבל המעות ולא באו לידו אבל אם באו לידו הוי נתינה ומאומרו בחתימת דבריו עד שתתן מדעתו או עד שיקבל מדעתו כפי גירסת הספרים המוגהים מכתיבת ידו נראה להיפך שאפי' קבלן בפועל לא הויא נתינה אם לא יהיה מדעתו ולפי דברי הרב המשיג הכי הל"ל נתנה לו בע"כ והוא אינו רוצה לקבל הרי זה פסול עד שיקבל בידו והוי לישנא דייקא ורבותא טפי עכ"ל החכם המשיג ואיני יורד לסוף דעתו שבתחלה כתב דדברים אלו קשה לשמעם ואח"כ דקדק מדברי התוספות שכתבו וכן בהזהב כי אמר ליה שקול זוזך דלמ"ד נתינה בע"כ הוי נתינה אפי' לא קבלם נמי הוה נתינה ומ"מ נ"ל דאיפשר להכריע סברת התוספות בזה ממ"ש לקמן אמתני' דקתני כלל ארשב"ג כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט הקשה ה"ר אלחנן א"כ אמאי אמר רבא לעיל דנתינה בע"כ לא הויא נתינה ולא הוי גט והא העכבה אינה ממנה והלכה כרשב"ג דמשנתינו וי"ל דהכא ודאי להרווחא בעלמא עשה כן וכיון שמת ולא איצטריך הוי כאילו נתקיים התנאי אבל התם ע"מ שתתני לי ר' זוז בדעתו שיקבלם ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי עכ"ל משמע דבשאינו מקבלם לבסוף מיירי וכמ"ש מורי נר"ו דאל"כ הכי הל"ל ולבסוף כשמקבלם ע"כ לא נתקיים התנאי: א"ל ע"מ שתתני לי ר' זוז ומחל לה עליהם וכו' ג"ז בפ' מי שאחזו (עד:) בעיא דאיפשיטא וטעמו משום דלצעורה איכוון והא לא ציערה וכתב הרשב"א דהכא בדלא אמר לה אלא מחולין לך לבד היא אבל אם א"ל ליהוי גיטך בלא תנאי ה"ז גט ואינו צריך ליטול ממנה דבהאי אמירה לחוד סגי וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ח וכ"כ שם ה"ה:


ע"מ שתתני לי איצטליתי ואבדה וכו' גז"ש במי שאחזו משנה וגמרא פלוגתא דרשב"ג ורבנן ולא קי"ל כרשב"ג לפי שזה אחד מהמקומות שאין הלכה כמותו כדאמרינן (עה.) כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה וכ"כ שם הרי"ף והרא"ש וכן פסק הרמב"ם בספ"ח וכתב הרא"ש וז"ל הילכך איצטלית דוקא בעי למיתן ליה ואי אבדה אע ג דיהיב ליה דמי דידה לא הוי גיטא ויראה דמדעתו הוי גט ואע"ג דמחולין לך לא הוי גיטא שאני התם דלא ציערה אבל הכא דיהבה דמי' וציערה על גוף הטלית יכול למחול ורבינו ירוחם בח"א כתב על דברי הרא"ש וכ"כ הרמב"ם ונ"ל שאין ענין זה לזה שדברי הרמב"ם בפ"ח כך הם ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי כלי פלוני וכו' אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד בעצמו או עד שיבטל התנאי עכ"ל כלומר שיאמר ליהוי גיטא בלא שום תנאי וכן פי' ה"ה וכל שאומר כן אפילו במחולים לך מהני וכמ"ש שם ה"ה אבל דברי הרא"ש הם ברוצה בקיום התנאי אלא שהוא נוטל דמים תמורת האיצטלית ובכי הא לא שמעינן ליה להרמב"ם דאמר:


על מנת שתתני לי ר' זוז וכו' גם זה משנה בפרק מי שאחזו:


כתב הרמב"ם זכרונו לברכה מת בתוך שלשים יום וכו' בפ' ח' ובמ"ש רבינו שאינו מבין דבריו כבר הליץ בעדו שם ה"ה:


התנה עמה שתעשה דברים ולא פירש כמה וכו' גז"ש בפרק מי שאחזו משנה (דף עה:) הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו ב' שנים ופירש"י שיהיה לולד שתי שנים שכך הוא זמן הנקתו ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו ותנן תו מת הבן או שמת האב הרי זה גט ופירש"י מת הבן. קודם הזמן או מת האב הרי זה גט דכיון דלא פירש מידי ולא איכוון אלא להרווחה כל ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך ותנן תו ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים ע"מ שתניקי את בני ב' שנים מת הבן או שאמר האב אי איפשי שתשמשיני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט ופירש"י שלא בהקפדה. היא לא הכעיסתו ואפ"ה שאין העכבה הימנה אינו גט ובגמרא עד כמה היא מניקתו שתי שנים ומי בעינן כולי האי ורמינהו שמשתו יום אחד הניקתו יום א' הרי זה גט אמר רב חסדא ברייתא רשב"ג מתני' רבנן כלומר ברייתא רשב"ג דמיקל בתנאי ואמר התם גבי אצטלית תתן לו את דמיה וקאמר נמי כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט רבא אמר לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש ופירש"י מתני' דאמר ב' שנים תניקי בסתם וברייתא במפרש יום אחד רב אשי אמר כל סתם נמי כמפרש יום אחד דמי ואוקימנא לרב אשי רישא דמתני' דקתני כמה היא מניקתו שתי שנים דה"ק יום א' מב' שנים לאפוקי לאחר ב' שנים ופירש"י יום אחד מב' שנים של תינוק לאפוקי שאם הניקתו לאחר שעברו ב' שנים של תינוק דלא דאין זו הנקה ואותבינן על רב אשי מדתנן הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים ע"מ שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב שלא בהקפדה אי איפשי בשימושך אינו גט בשלמא לרבא רישא בדלא פירש סיפא בדפירש אלא לרב אשי מ"ש רישא ומ"ש סיפא קשיא ופירש"י בשלמא לרבא. דאוקי רישא דמתניתין ב' שנים ממש ואף ע"ג דסתם רישא דקאמר מת הבן בתוך ב' שנים ה"ז גט בדלא פריש ב' שנים והרי הניקתו כל צרכו: סיפא דפריש. ע"כ דוקא קאמר דהא לא איצטריך לפרושי ופריך אלא לרב אשי דאמר רישא דמתני' יום אחד קאמר ע"כ מת הבן או האב דקתני כגון שמת ולא הניקתו כלל ואמאי ה"ז גט הרי לא נתקיים כלום מהתנאי והתוס' כתבו דאין נראה דלכ"ע מת הבן היינו שלא הניקתו כלל ונראה לר"י לפרש בשלמא לרבא וכולי וסיפא בדפריש דהואיל ופירש שתי שנים ודאי לצעורה קא מכוין ואפילו מת אינו גט אלא לרב אשי כיון דרישא נמי הוי במפרש יום א' הכי נמי נתכוין לצעורה כיון דפירש ואפילו מת לא ליהוי גט כמו בסיפא והרשב"א כתב תחלה כדעת התוס' דמת הבן אפילו קודם שהתחילה להניקו הוי גט לפי שלא נתכוין זה אלא שתניק את הבן כל זמן שיצטרך להניק והא לא איצטריך וחזר ונסתפק בדבר מפני שמצא שהוא מחלוקת בירושלמי ומ"מ כתב שדעת התוס' נ"ל עיקר ומיהו במפרש יום אחד גם התוספות מודים שאם לא מת ולא הניקתו ולא שמשתו כלל דאינו גט וכן כתבו בהדיא והרא"ש כתב כפי' רש"י דמת הבן או האב היינו דוקא אחר הנקה ושימוש ושכן מפרש בירושלמי וכן דעת הרמב"ם בפ"ח ודעת הרי"ף לפסוק כרב אשי אע"ג דאסיקנא בקשיא כיון דלא אסיקנא בתיובתא וכן פסק הרמב"ם בפ"ח והרא"ש כתב דראוי לפסוק כרבא לחומרא משמע דספוקי מספקא ליה ובמאי דאיכא בין רבא לרב אשי הוי ספק מגורשת ומ"ש הרא"ש דהרמב"ם פסק כרבא נ"ל דטעות סופר הוא וצריך להגיה הרמב"ן בנו"ן דאילו הרמב"ם בהדיא פסק כרב אשי וכתב הר"ן ונמצינו למדין לפי שיטת רש"י שלדברי מי שפוסק כרבא מת הבן קודם שהתחילה להניק אינו גט לרב אשי ה"ז גט אבל ר"י סובר דאפילו לרבא מת קודם שהתחיל להניק ה"ז גט והכי קאמר בשלמא לרבא וכולי ונמצא לפי שיטה זו דבין לרבא בין לרב אשי מת קודם שהתחילה להניקו הרי זה גט והרמב"ם פסק בפ"ח מהלכות גירושין כרב אשי אלא שכתב מת האב או הבן קודם שתניק או תשמש אינו גט והוא מן התימא דמשמע דלרב אשי אע"פ שלא התחילה להניקו כלל כיון שמת הרי זה גט על הדרך שפירשנו ונראה שהוא ז"ל היה מפרש כך בין לרבא בין לרב אשי בעינן שיתקיים התנאי בהנקה ומ"ה בשלמא לרבא רישא כיון דלא פריש והתחילה להניקו הרי נתקיים וסיפא דפריש כיון שמתו האב והבן בתוך הזמן לא נתקיים אלא לרב אשי ע"כ רישא בהניקתו יום אחד עסקינן דאי לא הניקתו כלל אפילו ברישא לא הוי גט שהרי לא נתקיים וכיון שכן מ"ש רישא ומ"ש סיפא כלומר כיון דברישא לא הוי גט אלא כשנתקיים בסיפא נמי אילו נתקיים הוי גט ואמאי תנא ברישא הרי זה גט ובסיפא אינו גט דכאן וכאן נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים אינו גט רב אשי אמר לך אה"נ וכי תנן מת הבן או מת האב הרי זה גט אתא לאשמועינן דסתם כמפרש יום אחד דמי והכי קאמר כל שהתחילה להניקו מת הרי זה גט וה"ה נמי לא מת אלא דתנא הכי אגב סיפא ונמצא לפי שיטה זו בין לרבא בין לרב אשי כל שלא התחילה להניקו ומת אינו גט עכ"ל. וכדברי הר"ן פירש גם ה"ה דברי הרמב"ם. וכתב עוד הר"ן ומ"מ לדברי כולם יום א' לאו דוקא אלא אפילו שעה אחת ותוכל ללמוד זה ממה שפירש"י במאי דפרכינן אלא לרב אשי מ"ש רישא ומאי שנא סיפא דאיום א' לא הוה פריך לפי שיטתו וכן נראה מדברי הרשב"א ואפילו לדעת הרמ"ה שהזכיר רבינו שצריך שתניק ותשמש יום א' כליל שבת ויומו התם שאני שפירש יום א' ובפלוגתא דת"ק ורשב"ג בעכבה שאינה הימנה פסק הרי"ף דאין הלכה כרשב"ג וכ"ד הרמב"ם בפ"ח והרא"ש כתב שר"ת ור"י פוסקים בכ"מ כרשב"ג וכתב הרשב"א דמשמע ליה דע"כ לא אמרו רבנן דאינו גט אלא כשאומר על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים וכדקתני סיפא הא באומר ע"מ שתשמשי את אבא סתם ולא קבע לה זמן דומיא דרישא אם אמר אי איפשי שתשמשני שלא בהקפדה מגורשת דמשום הרווחה הוא והא לא איצטריך מדלא התנה עליה זמן ידוע ויש לבעל דין לחלוק ובתוספתא שנויה במחלוקת וצ"ע עכ"ל. ומה שכתב רבינו על דברי הרמב"ם וכן הוא דעת ר"י נ"ל שצריך להגיה רי"ף ומ"ש עוד ותוך הזמן אינה רשאי לינשא הרמב"ם חולק בזה אם הוא תנאי במעכשיו או על מנת כמ"ש בס"ס זה ומ"ש על דברי הרמ"ה ולא נהירא לא"א ז"ל אלא אפילו לא הניקתו אלא שעה אחת וכו':


ומ"ש עוד ונ"ל שאם אמר לה ע"מ שתניק וכו' אין דבריו מוכרחים:


א"ל לפני ב' כשאמסור וכו' בפ' מי שאחזו (עו.) ת"ר אמר לה בפני ב' הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים וחזר וא"ל בפני ב' על מנת שתתני לי ר' זוז לא בטל דבריו האחרונים את הראשונים רצתה משמשתו רצתה נותנת לו ר' זוז אבל אמר לה בפני שנים הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז וחזר וא"ל בפני ב' על מנת שתתני לי ש' זוז בטל דבריו האחרונים את הראשונים ואין אחד מהאחרונים ואחד מהראשונים מצטרפין אהייא אילימא אסיפא הרי ביטל אלא ארישא פשיטא מהו דתימא כל לקיומיה תנאה מצטרפין קמ"ל ופירש"י אמר לה בפני שנים הרי זה גיטך ולא מסרו לה בפניהם דאי מסרו איגרשא לה בהאי תנאה ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר לה בפניהם כשאמסרנו לה לא אמסרנו אלא על מנת כן וחזר וא"ל בפני ב' וכו' ומסרו לה לא ביטל וכו' שלא בא זה להוסיף מדלא אמר לה שתתני לי ר' זוז תוספת על תנאי הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דבריו הראשונים בפני אלו אלא הכי קאמר לה או תנאי הראשון או ר' זוז ש' זוז ודאי עקר לתנאיה קמא וכתב הר"ן (פרק מי שאחזו דף תקצ"ב) שע"ד זו שנויה בתוס' אמר לשנים תנו גט זה לאשתי על מנת שתמתין לי ג' שנים וכו' ונראה ממנו דלאו בשנתן לה גיטא בתנאו הראשון עסקינן ועוד נראה ממנו דאפילו בשעה שאמר תנאי שני לא מסרו אלא לאחר מכאן שלא כדברי רש"י שכתב וחזר ואמר לה בפני שנים ומסרו לה ואיפשר דבכה"ג תנאי דבשעת מעשה מבטל דבריו הראשונים ולפיכך לפי דרכו של רש"י כך יש לאומרו שאמר בפני ב' הראשונים ע"מ כן אתן לה ולא מסר לה וכן בפני האחרונים ולא מסר לה וכשמסר לה אחר כך מסרו לה בפני כולם סתם ועל תנאים הראשונים מסר והא דקתני הרי זה גיטך על מנת לאו דאמר הכי בפירוש אלא דהוא כמאן דפריש וכן העמידה רב אחא משבחא בדלא מטא גיטא לידה מתנאי קמא אבל אחרים פירשו דהכא כשנתן לה גיטא וא"ל ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים ואח"כ אמר ע"מ שתתני לי ר' זוז וכה"ג לא ביטל אלא רצתה משמשתו רצתה נותנת לו ר' זוז שכיון שלא קיימה תנאי ראשון נמצא הגט לא בטל ומתגרשת בתנאי שני מאמירה שנייה וסיפא דקתני בטלו דבריו האחרונים את הראשונים ה"נ הוא דכיון דאמר הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ש' זוז וקבלה עליהם הרי בטלו שניהם תנאי ראשון וכיון שהסכימו שניהם לבטלו אפילו נתקיים אינו כלום ומתגרשת מנתינה זו על תנאי זה השני ובודאי שזה מן התימה שכיון שנתנו לה בע"מ שהוא כאומר מעכשיו היאך הוא ביד שניהן לבטלו עכ"ל. והרמב"ם בפ"ח כתב הנותן גט לאשתו ע"מ שתתן לו ר' זוז וחזר והתנה עליה תנאי אחר בפני עדים וכו' וכתב ה"ה מדברי רבינו נראה בבירור שדבריו הם בשמסר לה גט בשעת תנאי הראשון ואח"כ התנה עליה תנאי שני וא"כ דבריו הן בהכרח באחד מב' פנים או שהתנאי הוא באם ולא בע"מ ולא במעכשיו שבתנאי כזה יכול לבטל ולהוסיף על התנאי כמ"ש בראש הפרק או אם בתנאי שבע"מ או במעכשיו הוא בשהתנאי הב' הוא מדעתה ורצונה וע"ד זו פירש הרמב"ן שכיון שהיא מתרצה בתנאי הב' קודם שנתקיים התנאי הראשון שוב אינה יכולה לחזור בה אבל א"ח שיהיה דברי רבינו בתנאי שבע"מ ושיתנה עליה תנאי אחר נתינת הגט לידה שלא מדעתה שכבר ביאר רבינו זה שאינו יכול לבטל הגט ולהוסיף על תנאו בתנאי שבע"מ כיון שהגיע גט לידה וזה ברור והקרוב אלי בכוונת רבינו הוא שהתנאי הוא באם ואע"פ שהברייתא הוא בע"מ סבר ז"ל שהוא כמ"ד כל האומר על מנת לאו כאומר מעכשיו דמי ולא קי"ל הכי אלא ע"מ כמעכשיו הוא ומיהו נפקא לן מדינא דברייתא במתנה באם ויש בפי' הברייתא שיטה אחרת שרש"י פירש כגון שלא מסרו וכו' וי"א שאם התנאי השני היה בשעת מסירה בכל גווני ביטל את הראשון וכשאמרו לא ביטל כגון שלא מסרו בשעת התנאי הב' אלא שאמר לה כשאמסרנו לה ע"ת כך אמסרנו אחר זמן מסרו לה סתם בפני ב' כיתי עדים וזה דעת הרמב"ן לענין הדין עכ"ל:


וכתב הרמ"ה ה"ה איפכא וכו' לא ידענא מאי אתא לאשמועינן דכל כה"ג אפילו נימא דלא בטלו דבריו האחרונים את הראשונים אלא שאיזה מהם שתרצה תעשה כשתתן לו ר' זוז סגי:


ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי את הנייר וכו' בפ"ב דגיטין גמרא בכל כותבין (כ:) ת"ר הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ע"מ שתחזיר לי את הנייר ה"ז מגורשת בעי רב פפא בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה מאי תיקו ותיפוק ליה דספר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים לא צריכא דמעורה ופירש"י אינה מגורשת. דכיון שהנייר שלו לא נתן לה כלום דנמצאו אותיות פורחות באויר: ה"ז מגורשת. ותחזיר דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה: נייר שבין שיטה לשיטה שלי מהו: דמעורה. מעורה במקצת שהיו בו אותיות ארוכות המגיעים משיטה לשיטה בראשי כל תיבה ותיבה. וכתב הר"ן ותיפוק לי דספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים כלומר דכיון דלקציצה קאי כקצוץ דמי ולא הוי גיטא ומפרקינן ל"צ דמעורה כלומר שמעורה במקצת שהיו בו אותיות ארוכים המגיעים משיטה לחבירתה והוי ספר אחד: ב"ה ומה שכתב רבינו בכולם אינה מגורשת אינו מכוון דה"ל לומר על הנייר שבין השיטות שאם היו אותיות הגט מעורות זו בזו שהיא ספק מגורשת דהא סלקא בתיקו :


התנה על דבר שא"א לה לקיימו וכו' בפ' המגרש (פד.) פלוגתא דיהודה בן תימא ורבנן ואמר ר"נ א"ר הלכה כיהודה בן תימא וסתם מתני' בס"פ הפועלים (צד.) כיהודה בן תימא:


אבל דבר שאיפשר לה לקיימו אפי' באיסור וכו' ג"ז שם פלוגתא דאביי ורבא וידוע דהלכה כרבא דאמר הכי. ומ"ש שאין זה מתנה על מ"ש בתורה שם בגמרא:


אבל אם תלוי באחרים שא"ל ע"מ שתבעלי לאבא וכו' גם זה שם דבהא מודה רבא:


א"ל ע"מ שלא תבעלי לאבא וכו' ג"ז ברייתא שם ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להם ופי' רש"י כלומר מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להם ויבטל הגט אבל א"ל ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו וכתב הר"ן (פרק מי שאחזו דף תקצ"א) ואין לשון אין חוששין שמא נבעלה להם נוח בכך והרמב"ן פירש דברים כפשטן רישא קתני נתקיים התנאי בפני עדים מגורשת ואם לאו אינה מגורשת שכל תנאי שהיא בקום עשה עליה להביא ראיה שקיימתו וסיפא קתני אין חוששין שמא נבעלה להם ואע"פ שהבעל מכחישה ואמר לה בברי שעברה נאמנת היא לומר לא עברתי שכל תנאי שבידה והוא בשב ואל תעשה עליו להביא ראיה שבטלתו וגם הרשב"א כ"כ בשם הרמב"ן אלא שיש בדבריו תוספת דברים דבע"מ שתבעל לפלוני אם לא ראוה שנבעלה אע"פ שראוהו שנתייחדה עמו אינו גט ובעל מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אע"פ שנתייחדה עמהם אין חוששין שמא נבעלה להם ורבינו כתב כפירש"י ז"ל:


א"ל על מנת שלא תינשא לאבא ונישאת לו וכו' תוספתא כתבוה התוס' בריש המגרש (פג.) א"ל ע"מ שתנשאי לפלוני ונישאת לו וכו' עד נישאת לאחר קודם שתינשא לאותו פלוני תצא שם בהמגרש ברייתא ומסקנא דרבא וכתב הר"ן לאחר תצא משום דבעיא לקיומי תנאי ומ"מ צריכה גט גמור מדאורייתא מאחר זה דשמא תקיים התנאי ותינשא לאותו פלוני שהתנה עמה שתינשא לו ונמצא הגט קיים ובניה מאותו אחר כשרים אבל הרמב"ם בפ"ח כתב נישאת לאחר קודם שתינשא לו בטל הגט ותצא והולד ממזר וצריכה גט משני כלומר מדבריהם ודבריו תמוהין למה בטל כיון שהתנאי יכול להתקיים וכבר השיגו הראב"ד וה"ה כתב דממה שלא סיימו בגמרא לאחר תצא ותינשא לאותו פלוני כדי שלא יהיה גיטה בטל למפרע דקדק הרמב"ם שכל שנישאת לאחר תחלה עברה על תנאה ובטל הגט דעל מנת שתינשאי לפלוני תחלה משמע דאי לא הוה ליה למיתני תקנתא ומ"מ כתב שהרשב"א הסכים לדעת הראב"ד זכרונו לברכה:


כתב הרמ"ה דתצא ולא יחזיר עולמית וכו':


א"ל על מנת שלא תינשאי לפלוני ה"ז גט ומותרת לינשא מיד וכו' בריש פרק המגרש תנן המגרש את אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני ר' אלעזר מתיר וחכמים אוסרים ובגמרא איבעיא להו האי אלא חוץ הוא או ע"מ הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אלעזר דהא שייר ליה בגט אבל בע"מ מודו ליה מידי דהוה אכל תנאים דעלמא או דילמא ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג רבי אלעזר אדרבנן אבל בחוץ מודה דהא שייר בגיטא ואסיק רבינא ת"ש כל הבתים מטמאין וכו' אלא ש"מ חוץ הוא ש"מ וכתבו הרי"ף והרא"ש ופשט רבינא דחוץ הוא אבל בעל מנת מודו ליה וכ"כ הרשב"א בחידושיו וגם בתשובה הסכים לכך שכתב וז"ל אלמא לכאורה אין ע"מ פוסל ואפי' על מנת שלא תינשאי לפלוני ואף ע"פ שיש מקצת מגדולי האחרונים שכתבו דבתרתי פליגי ויש לדבריהם קצת ראיות לראשונים שומעים שיש לדבריהם ראיות חזקות ועוד שקבלת הגאונים תורה הוא עכ"ל וכן נראה שהוא דעת התוס' וכן דעת הרמב"ם בפ"ח אלא שהוא סובר דהיינו דוקא באומר לה ע"מ שלא תינשאי לפלוני עד נ' שנה אבל אם אמר סתם ע"מ שלא תינשאי לפלוני אינו גט כיון שכל ימיה אגידא ביה ויתבאר בסי' זה דעתו ודעת החולקים עליו וכבר כתבתי בסימן קל"ז שיש חולקים בזה לומר דאכתי מספקא לן אי פליגי בע"מ מ"מ רבינו סתם הדברים לדעת הרא"ש ואינך רבוותא דס"ל דבע"מ מודו. וכתב הר"ש בר צמח בתשובה שמה שכתב הרמב"ם חמשים שנה לאו דוקא אלא שתפס לרבותא היותר זמן רחוק שאיפשר שהם ימי שנותינו בהם שבעים שנה והאשה המתגרשת ע"י עצמה יש לה יותר מי"ב שנה קרובה לעשרים ואי איפשר לחיות אחר זה לפי מנהגו של עולם סכום שלם יותר מנ' שנה ומ"ש ומותרת לינשא מיד וכו' כ"כ התוספות שם (פב:) ד"ה שרבי גבי הא דתניא שרבי אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש אבל מדברי ר"ח שכתב שם הרשב"א משמע דלא תינשא עד שימות אותו פלוני: ומ"ש ואין תקנה להתירה לו אא"כ יקדשנה המגרש וכו' בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סי' כ"ו: ומ"ש ואם נישאת לאחר וגירשה האחר אפי' סתם לא הותרה עדיין לאותו פלוני ואם נישאת לו גט בטל ובניה ממזרים מן הראשון כ"כ הרא"ש בתשובה הנזכר ודברים פשוטים הם ודע שכתבו התוס' בפ' המגרש (פג:) ד"ה ועמדה גבי ד' זקנים שנכנסו להשיב על דבריו של ר"א דאומר ע"מ שלא תינשאי לפלוני ועברה ונישאת לו דאמרינן דגט בטל ובניה ממזרים היינו דוקא בעברה ונישאת לו אחר מיתת המגרש אבל אם עברה ונישאת לו בחיי המגרש לא נתבטל הגט בכך דאין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום אשת איש אבל הרב המגיד כתב בפרק שמיני שיש מי שהקשה כן דהיכא דנישאת לו בחיי המגרש היאך גט בעל הרי נשואים עמו אינם נשואים ותירץ הרמב"ן שכל שנישאת לו דרך נישואין בטל דהכי אתני עלה וכן נראה מדברי הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סימן י"ז דאפילו עברה ונישאת לו בחיי המגרש גט בטל ובניה ממזרים (ועיין בהר"ן ד' תקצ"ט ע"א) וכתב הר"ש בר צמח בתשובה מי שגירש אשתו ואסרה על שמעון ונישאת ללוי והיו לה בנים ממנו ונתאלמנה ומת המגרש ונישאת אח"כ לשמעון שנאסרה עליו לדעת התוס' גט בטל ובניה ממזרים אבל בה"ג כתב גבי על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ופליגי רבנן ואמרו כיון דבחייו לא עברה עלויה תנאיה ולאחר מיתה הוא דעברה כיון דמית ליה בטיל ליה תנאה ולא בטיל ליה גט למפרע עכ"ל ואם לא נישאת לשום אדם עד שמת המגרש פשיטא דמותרת לשמעון אבל יש דקדוק בזה שאם נתאלמנה משמעון שנאסרת עליו אם מותרת לכהונה כיון שנתבטל הגט או אסורה דתנאי נתבטל גט לא נתבטל והכי משמע עכ"ל ולענין הדין הראשון דהיינו שנישאת לשמעון לאחר מיתת המגרש עיין במגיד משנה פרק ח': ב"ה כתב הרשב"א בתשובה כל מי שכופין אותו לגרש מן הדין אינו רשאי להתנות על מנת שלא תנשאי לפלוני:


זנתה עמו הולד כשר וכו' שם בריש המגרש אמרינן בגמרא בעל מנת שלא תנשאי לפלוני הרי הותרה אצלו בזנות: 


ע"מ שתבעלי לפלוני וכו' ג"ז שם ברייתא בריש המגרש הרי זה גיטך על מנת שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט ומה שכתב נתקיים התנאי שנבעלה לו בין בזנות בין בנישואין ה"ז גט כן כתב הרשב"א בריש המגרש. והרשב"א כתב כיון דקי"ל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי וכו' תמהני על רבינו שכתב דפשיטא ליה להרשב"א דמותר שהרי הרשב"א בריש המגרש בדרך שמא קאמר לה והניח הדבר בצ"ע:


על מנת שלא תבעלי לפלוני וכו' כן כתב רש"י בריש המגרש גבי הא דתניא על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להם אבל א"ל על מנת שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו וכתב הרא"ש שם בריש המגרש דהכי תניא בהדיא בתוספתא על מנת שלא תבעל לפלוני חוששין שמא תבעל לו וכן כתבו גם זה שם התוספות גבי הא דתניא שרבי אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש ופירשו הטעם דחיישינן שמא תבעל לו באונס וכתבו עוד דהא אמרינן במי שאחזו גבי ה"ז גיטך על מנת שתתני לי ק"ק זוז ולאחר לא תינשא עד שתתן הוי טעמא משום דחיישינן שמא תפסיד את אשר לה ולא תוכל לקיים תנאה וכתב רבינו ירוחם בח"א ואם נישאת לא תצא ואסורה ליבעל עד שתתקיים התנאי (וע"ל סי' זה די"א דתצא):


וצריך שלא יתנה עליה תנאי שעומדת בו כל ימי חייה וכו' ברייתא בריש המגרש הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות ל' יום ה"ז כריתות וגרסינן תו התם אמר רבא ה"ז גיטך ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי פלוני ה"ז כריתות ופירש"י אין זה כריתות שאין מפרידין אלא המות ועד יום מותה קשורה בו: ומ"ש ותינשא מיד שהרי בידה לקיימו כ"כ שם הרא"ש וכן הוא דעת התוספות גבי הא דתניא שר' אליעזר מתיר לכל אדם חוץ מאותו האיש: ומ"ש ואפילו הרחיב הזמן יותר מכדי חיי האדם וכו' נ"ל שלמד כן ממ"ש הרשב"א גבי הא דאמר רבא כל ימי חיי פלוני הרי זה כריתות וכתבו הר"ן וה"ה ואע"פ שהוא ילד והיא זקנה ואפילו היא זקנה ואמר לה על מנת שלא תשתי יין מכאן ועד נ' שנה הרי זה כריתות דכיון דאיפשר שתחיה היא יותר מכן כריתות קרינן ליה עד כאן לשונו ודברי הרשב"א מגומגמים אצלי דמשמע דלא מכשרינן אלא דוקא באומר נ' שנה שאע"פ שהיא זקנה איפשר שתחיה יותר מכאן אבל אילו אמר ק"ק שנה וכיוצא מאחר שלא נמצא כלל מי שיחיה כל כך זמן ה"ל ככל ימי חייכי ואילו לדברי רבינו שתלה הענין בדבר פסוק איפשר דמשמע ליה דאפילו באומר ק"ק שנה ה"ז מגורשת וכ"נ שאל"כ אפילו באומר נ' שנה נמי אם היא בת פ' או בת צ' שנה שלא נמצא מי שיחיה כ"כ זמן מי נימא דאין זה כריתות וא"כ נתת דבריך לשיעורין מצאתי בס"ה דינים שכתבם בסוף ספר חזה התנופה אע"פ שנותן גט לאשתו ע"מ שלא תלכי לבית אביך שהגט כשר והתנאי קיים אין לשום אדם להשתדל בגט שינתן בתנאי כזה כי אין ספק שלא יתקיים התנאי זה שא"א שתעמוד על נפשה מלכת לבית אביה ונמצא הגט בטל ובניה ממזרים למפרע. אם המגרש הזה מאלו שכופין לגרשה ולא רצה לגרש רק בתנאי זה אין שומעין לו וכופין לגרש בלא תנאי זה עכ"ל כתב הרמב"ם בפ"ח על מנת שלא תינשאי לפלוני אינו גט הא למה זה דומה לאומר לה על מנת שלא תשתי יין לעולם או שלא תלכי לבית אביך לעולם או כל ימי חייכי אבל אם א"ל על מנת שלא תינשאי לפלוני עד נ' שנה הרי זה גט וכבר כתב הר"ן בריש המגרש שדבריו תמוהין דהא משמע דלדברי האומרים דבע"מ שלא תינשאי מודו רבנן לר' אליעזר אפילו א"ל ע"מ שלא תינשאי לו לעולם מגורשת שכיון שאין התנאי נמשך אלא כל ימי חייו הוי ליה כע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ונראה שדעתו ז"ל דהתם שאני מפני שהיא רשאה לשתות יין אחר מיתתו ונמצא שלא נאסרה ביין לעולם אבל זו נאסרה בנישואין לעולם שהרי כל ימי חייו לא תינשא לו ונישואין לאחר מיתה א"א ולמדה מדאמרינן בגמרא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות ואמאי והא אמרינן בנדרים (מו:) ביתך שאיני נכנס מת או שמכרו לאחר מותר והכא נמי רשאה לילך לבית אביה לאחר מיתתו ונמצא שאין תנאי זה אלא ככל ימי חיי פלוני אלא ודאי היינו טעמא שאע"פ שלאחר מיתת האב א"א לה לעבור על תנאה אפ"ה בבית אביה שנאסרה לא תהא מותרת לעולם דלאחר מיתת אביה לאו בית אביה הוא ה"נ במתנה שלא תינשאי לפלוני אע"פ שלאחר מיתתו א"א לה לעבור על תנאה מ"מ לא תהא מותרת בנישואי אותו פלוני לעולם עכ"ל וכיוצא בזה כתב ה"ה בפ"ח. וכתב עוד הר"ן (פרק המגרש דף תקצ"ט ע"א) ואחרים דוחים דלבית אביך לאו דוקא אלא שא"ל לבית זה שהוא של אביך שהיתה אסורה בו אפי' מת או מכרו לאחר כדאיתא התם ובתוספות תירצו דכל יוצאי יריכו קרויים בית אביו אע"פ שמת ולבי מפקפק בזה אמאי לא הוו כל יוצאי יריכו נמי ככל חיי פלוני דהא איפשר דמיתו כולהו והתירוץ הראשון הוא עיקר עכ"ל כתב הרשב"א בתשובת וז"ל ואני תמה על הרמב"ם שכתב דע"מ שלא תינשאי לפלוני מכאן ועד נ' שנה הרי זה גט ע"מ שלא תינשא לפלוני לעולם אין זו כריתות הואיל והיא אסורה מחמתו באיש זה לעולם הנה שהוא מודה בפסקן של ראשונים דבחוץ פליגי אבל בעל מנת מודו ליה רבנן אלא שבירר לו דרך אחרת שכל שהוא אוסרה בתנאי זה לעולם אין זה כריתות כמו שתמצא לו בפ"ח מהלכות גירושין וסמך לו על אותו שאמרו ע"מ שלא תשתי יין לעולם ע"מ שלא תלכי לבית אביך אין זה כריתות ולפי דעתו ה"ה באומר לה ע"מ שלא תשתי יין זה לעולם וכבוד הרב במקומו מונח שאין דבריו נוחים במקום זה כלל חדא דאם כן לישמועינן תנא דברייתא יין זה וכ"ש יין סתם ועוד דא"כ הא דאמרינן בריש המגרש בחוץ הוא דפליגי אבל בעל מנת מודו ליה רבנן דוקא בעל מנת שלא תינשאי מכאן ועד ל' יום קאמר וא"א לומר כן למי שמעיין אפי' עיון מועט באותה סוגיא דכולה ע"מ דומיא דחוץ נסבה ועוד שמצאתי בתוספתא דקתני על מנת שלא תעלי באילן זה על מנת שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל הרי זה גט וזה מבואר שלא כדבריו עד כאן לשונו:


וכתב עוד הרמב"ם על מנת שלא תשתי יין זה לעולם ונשפך היין וכו' לא כתב כן הרמב"ם אבל נלמד הוא מתוך דבריו כמו שכתב הרשב"א בתשובה שכתבתי בסמוך וכן כתב עוד בפ' המגרש וכן כתב ה"ה בפ"ח שכך הוא דעתו של הרמב"ם ובתוספתא איתא בהדיא בהיפך זה כ"כ הרשב"א בפ' המגרש והאריך בדבר וכבר כתבתי בסמוך דבריו בזה בתשובה:


כתב הרמב"ם בפ"ח כל תנאי שאינו במעכשיו או בע"מ וכו' ומה שתמה עליו רבינו במה שהתיר לינשא מיד בתנאי דמעכשיו כבר כתב בזה ה"ה בפ"ח והליץ בעד הרמב"ם וכתב שיש סברות אחרות בדין זה שי"א שאפילו בתנאי שבשב ואל תעשה כגון ע"מ שלא תעשה כך עד זמן פלוני לא תינשא לכתחלה עד שיעבור הזמן ויש מי שמכריע ואומר דבכל תנאי שהוא בשב ואל תעשה והוא בידה לקיימו אין חוששין שמא תעבור עליו ותקלקל עצמה אבל כל תנאי שהוא בקום עשה לא תינשא לכתחלה עד שיהיה מקייים שמא לא יתקיים מחמת אי זו סיבה וכן הדין בתנאי שהוא תלוי ביד אחרים אע"פ שהוא מתקיים בלא מעשה לא תינשא שמא יתבטל וכן הכריעו הרמב"ן והרשב"א ודע שאף רבינו מודה בתנאי שהוא תלוי ביד אחרים שדבריו אינם אלא בתנאי שהוא בידה עכ"ל והר"ן בפרק מי שאחזו כתב כל אלו הסברות וכתב טעם לדברי הרמב"ם והעלה שהמחוור בדברים אלו הוא כמו שהכריעו הרמב"ן והרשב"א ז"ל ועל מה שאמר הרמב"ם בתנאי דאם שאם מת הבעל או נאבד הגט קודם שיתקיים התנאי אינה מגורשת בסי' שאחר זה כתב רבינו דעת החולקים עליו שיש מי שסובר דזמנו של שטר מוכיח עליו והוי כאילו התנה תנאי דמעכשיו ואיכא מאן דמספקא ליה ושם אבאר דבריהם ועל מ"ש עוד הרמב"ם בתנאי דאם שלא תצא אם נישאת תמה עליו ה"ה וגם הר"ן בפרק מי שאחזו תמה עליו וכתב שמאחר שאין הגט חל אלא בשעה שהתנאי מתקיים ואם נתקרע קודם לכן אינה מגורשת אמאי אם נישאת לא תצא וכבר השיגו הרמ"ך ויש לתמוה איך לא הרגיש רבינו בזה והר"ש בר צמח בתשובה תמה ג"כ על דברי הרמב"ם ואחר כך כתב נראה שסובר הרמב"ם שאם נישאת קודם קיום התנאי לא מפקינן לה מיניה אלא אמרינן לה שתקיים תנאה ותעמוד בבית בעלה אם תקיים ואם לא קיימתו ודאי תצא מיד ואין דבריו מחוורין דהא כי אינסיבא א"א הואי ובזנות בא עליה ואם נישאת תצא דקי"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ועל מ"ש עוד הרמב"ם דכשנותן לה הגט בתנאי דמעכשיו או ע"מ אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על הגט משהגיע הגט לידה כתב הר"ן בפרק מי שאחזו גבי הא דפריך וליחוש שמא פייס שכן דעת הרי"ף והשאלתות וגם ה"ה בפרק הנזכר כתב שכך הוא מוסכם מכל הפוסקים חוץ מבעל העיטור שכתב דאפילו בע"מ יכול לבטל תנאו ולהתנות עליה תנאי אחר ורבינו בסמוך הזכיר דעת העיטור וכתב שהוא כדעת הרא"ש בתשובה כלל מ"ו ומ"מ דעת הרא"ש לא נתבאר כל הצורך בדברי רבינו שהוא ז"ל ביאר דבריו בתשובה הנזכרת דדוקא בכה"ג שהתנאי לא היה לצערה כמו בתנאי זה שאדרבה הוא לטובתה שאם יבא תוך הזמן שישוב אליה אי אמרינן דמחילת התנאי הוא בקיומה שהרי נתן לה גט מעכשיו ע"ת זה והגט הוא לאלתר ויקיים התנאי אבל אם מחל וביטל התנאי הרי הגט למפרע גט משעת נתינה אבל בתנאי שהוא לצערה ודאי אינו יכול לבטלו ואם בטלו אין בדבריו כלום דלעולם צריכה לקיימו וכל שלא קיימתו אינה מגורשת וכדאסיקנא בפירקין א"ל ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז וחזר ואמר מחולין לך אינה מגורשת משום דלצעורה איכוון והא לא צערה והוי יודע שכתב הר"ן במי שאחזו גבי הא דפריך וליחוש שמא פייס שכתב הרמב"ן שכפי' הגירסאות שגורסים שם ע"מ שאעבור מכנגד פניך ל' יום אפי' כתב לה גט במעכשיו על תנאי אם בטלוהו שניהם הגט בטל ולפיכך האומר לאשה ע"מ שתתני לי ר' זוז אם רצו שניהם ובטלו התנאי הגט בטל ואע"פ שנתנה לו אח"כ כל זמן שלא קיימתו לתנאי אפשר לבטלו מדעת שניהם וכשמתקיים התנאי אח"כ כאילו לא נתקיים ומיהו דוקא כשהסכימה היא בביטולו הא לאו הכי לא ומיהו דוקא בתנאי שהוא בידם שלא יתקיים שמתוך שבידם לא נתקיים יכולים הם לומר שאף על פי שלא יתקיים יהא כאילו נתקיים אבל בתנאי שהוא מתקיים בע"כ אין בידם לומר שיהא כאילו נתקיים ולפיכך כתב הרמב"ן על מנת שתתני לי ר' זוז אם קבלה עליה שלא תקיים התנאי ולא תתגרש באותה נתינה בטל הגט מעתה ואצ"ל שאם לא נתנה לשם תנאי ונתנה לו לשם מתנה דגט בטל אלא אפילו אח"כ אמרה נותנת אני ומקיימת התנאי כבר נתבטל שכיון שבידה לבטל התנאי שלא תתן מכיון שבטלוהו בטל לגמרי והוא אין לו קיום עכ"ל וכל הדברים הללו כתב גם ה"ה בפ"ט וכתב בשם הרמב"ן שזה דעת הרמב"ם וז"ל הר"ש בר צמח בתשובת הרמב"ן פרק מי שאחזו פי' דלפי גירסת הספרים דגרסי ע"ת שאעבור מכנגד פניך ל' יום וכו' למדנו בפי' שהנותן גט לאשתו ע"ת אפילו אמר לה מעכשיו אם ביטלו שניהם התנאי בטל הגט ואפילו קיימתו אח"כ וכתב שאין כן דעת הרמ"ה הספרדי ובלשון הזה כתב הריטב"א בחידושיו אבל בטור א"ה כתב תשובה להרא"ש שנראה ממנה שאם נתקיים התנאי נתקיים הגט מיד לדעתו אפילו ביטל הגט בפירוש אינו בטל כיון שמסרו מעכשיו ואפילו לדעת הרמב"ם היינו בע"מ שתתני לי ר' זוז אבל בע"מ אם מתי לא אמרינן שכשנתפייסו שניהם לבטל התנאי ויתבטל הגט אף על פי שמת לפי שהתנאי מתקיים על כרחך והיאך יבטלו אותו וכ"כ הרב בחידושיו עכ"ל ודע שהר"ן כתב דברי הרמב"ן וז"ל ואני תמה אם איתא שהיא יכולה לבטל התנאי לומר שאע"פ שנתקיים יהא כאילו לא נתקיים ולבטל הגט בכך היכי אסיקנא לעיל כי אמר מחולין לך דאינה מגורשת נהי דמעיקרא לצעורה איכוון למה לא יהא בידו לומר שיהא כאילו לא נתקיים ולפיכך אני אומר שבכל גט הניתן במעכשיו או בע"מ אין ביד שניהם לבטל התנאי אלא דוקא במתנה להנאתה של אשה כי הכא אבל במתנה עמה ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתגרשה במעכשיו ודאי לא כל הימנה לומר שאפי' קיימה תנאה שלא תהא מגורשת עכ"ל ואלה דברי הר"ן האחרונים קרובים לדברי הרא"ש בתשובה כתב הרשב"א בתשובה וז"ל ומה שנסתפק לך בגט שכתב לאחר כתיבת כל התורף אם לא מתי מחולי זה לא יהא גט כיון שלא הזכיר מחולי זה באם מתי אם יש חשש בדבר לא ידעתי אי זה ספק יש בזה כיון שמת מאותו חולי שאם באת להסתפק כיון שלא אמר מחולי זה באם מתי ולומר שלא נכפל התנאי במחולי זה כ"ש שהתנאי בטל מחמת שלא נכפל ואין בדבריו כלום דאנן קושטא דמילתא לא קי"ל כר"מ דבעי תנאי כפול ולאפוקי מספיקת ב"ד טועים אתקין ולא עוד אלא לר"מ נמי מסתברא דתנאי כפול יש כאן דכיון דפתח בחולי באם לא מתי ועוד חזר לבסוף והזכיר אותו תנאי בודאי מה שאמר באמצע אם מתי מוכח מילתא דנגרר הוא אחר לשון התנאי שלפניו ושל אחריו עכ"ל כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי' מ"א הא דגרסינן בהמדיר (עב:) גבי פלוגתא דרב ושמואל בקדשה ע"ת וכנסה סתם לא תימא טעמיה דרב כיון דכנסה סתם אחולי אחליה לתנאיה כלומר ותלמד מכאן דכל המתנה בתחלת המעשה ובשעת גמר המעשה לא הזכיר תנאו שמחל התנאי ובטלו כגון אמר בפני ב' עדים גט זה אני רוצה ליתן לאשתי זאת ע"ת זה בפניכם והתנה וכפל תנאו ואח"כ נתנו לה בפניהם סתם ולא הזכיר התנאי שמחל התנאי ודאי לא אמרינן הכי אלא על דעת הראשונה הוא עושה ואינו מוחל לתנאי אלא היינו משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המגרש על תנאי וכו' כדפירשתי בה' קידושין ע"ש בסימן ל"ח: ולכשיתקיים התנאי מתקיים הגט למפרע וכו' משנה פרק מי שאחזו (דף ע"ד) כרב הונא דלא כרב יהודה דמפרש דאם נתקרע הגט או אבד צריכה גט שני דלא חל הגט אלא לכשתתן וכבר אזיל ליה גיטא:

ומ"ש ומכל מקום לאחר לא תינשא עד שתתן ברייתא שם:

ואם נישאת כתב הרמ"ה שיוציא וכו' נראה דאין פי' שיוציא אותה בגט אלא אמרינן ליה שיפרוש ממנה ושלא יבא עליה עוד עד שיתקיים התנאי ותעמוד בבית בעלה אם תקיים וז"ש ואם קיימה התנאי יקיים ולא אמר יחזור וישאנה אלא יקיים משמע דיקיים אותה בביתו שלא גירשה מתחלה ועיין במ"ש לקמן סכ"ב:

והרמב"ם כ' שיכולה לינשא מיד וכו' כ"כ רפ"ח ומה שהשיג עליו רבינו מדתניא בהדיא בברייתא דלא תינשא הוא לפי שהיה מפרש דברי הרמב"ם דמדבר בכל תנאי אף באומר על מנת שתתני לי מאתים זוז אבל יש ליישב דמדכתב הרמב"ם סתם דלא מדבר אלא בתנאי שבידה לקיימו באין ספק כגון על מנת שלא תנשאי לפלוני בסמוך סי"ו שאי איפשר לה לינשא לו אלא מדעתה הילכך מותרת לינשא מיד וכתב הרב ואין חוששין שמא לא יתקיים הואיל והיה התנאי במעכשיו או בעל מנת פי' דכיון דמגורשת למפרע הוא ואינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף על תנאו משהגיע גט לידה ועל כן היא נישאת מיד דבטוחה היא שיתקיים התנאי בפועל כיון שבידה לקיים אין כאן איסור כלל ולכתחלה נמי שרי אבל בעל מנת שתתני לי ר' זוז לאחר שלשים יום דאין בידה לקיים פן תפסיד כל אשר לה וכמ"ש התוספות בשם ה"ר אלחנן ריש פרק המגרש בד"ה שר"א מתיר וכ"כ רבינו סי"ט והרשב"א בפרק המגרש (דף קכ"א) כתב ט"א דבעל מנת שתתני לי ר' זוז לאו בידה היא דנתינה בע"כ לא שמה נתינה ואפילו התנה בפי' שתתן לו ואפי' בע"כ דילמא אזיל לעלמא ולא מצי' יהיב ליה ועוד האריך מודה בזה הרב רבינו משה בר מיימוני שלא תינשא לכתחלה:

ומ"ש רבינו בדברי הרמב"ם ולא חיישינן שמא לא תתן לא נמצא לשון זה בדבריו אלא דרבינו הבין כך דכיון שכתב בסתם אלמא דאף בתנאי דעל מנת שתתן לי ר' זוז קאמר דתינשא לכתחלה וק"ל:

ואם לא נתנה לו בחייו וכולי ברייתא שם פליגי בה ת"ק ורשב"ג והלכה כת"ק דעל מנת שתתן לי משמע לי ולא ליורשי וכיון שלא נתנה לו בחייו אינו גט כלל וחולצת או מתייבמת:

ומ"ש והרמב"ם כתב חולצת ולא מתייבמת בפ"ח כתב כן אלא שמחלק דדוקא בדלא קבע זמן התם הוא דאין מחזיקין הגט בבטל כדי שתוכל להתייבם כיון דאי איפשר להיות מבוטל בפועל אבל בקבע זמן על מנת שתתני לי ר' זוז מכאן ועד שלשים יום ומת בתוך שלשים יום הואיל ושלמו השלשים יום ולא נתנה אינה מגורשת משמע דאינו גט כלל וחולצת או מתייבמת דהגט מבוטל בפועל הואיל ולא נתנה לו תוך שלשים שקבע לה לקיים התנאי ולא קיימו וכך פירש הרב המגיד לשם גם רבינו בסימן קמ"ד הביא דברי הרמב"ם דחולצת או מתייבמת גבי תנאי דאם לא באתי תוך שלשים יום ובסמוך סעיף ו' הביא רבינו חילוק זה שמחלק הרמב"ם בין קבע לו זמן ללא קבע לו זמן והשיג עליו ואמר ואיני מבין וכו' ותימה על דברי רבינו שכתב כאן תחלה כיצד אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז לאחר ל' יום וכו' דעלין קאי מה שאמר ואם לא נתנה לו בחייו וכו' ושע"ז כתב הרמב"ם חולצת ולא מתייבמת והא ליתא דבקבע לה זמן שתתן לאחר ל' ולא נתנה לזמן שקבע לה גם הרב רבינו משה בר מיימוני מודה דמבוטל הגט וחולצת או מתייבמת כדפי' וכמו שמפורש במ"ש ה"ה ועל דברי ב"י איכא לתמוה טובא שכתב לפרש דברי הרב רבינו משה בר מיימוני דבלא קבע לה זמן אינה ספק מגורשת אלא אינו גט ואפ"ה חולצת ולא מתייבמת ודברים אלו קשים כחומץ לשינים דהא ודאי בע"כ ספק מגורשת היא דאי ודאי אינו גט אמאי לא מתייבמת ותו דהלא מפורש אמר הרב רבינו משה בר מיימוני בהך דלא קבע לה זמן ולא בטל הגט וכו' ורבינו גורס בסמוך ולא בטל התנאי והיא היא ואין ספק דשגגה היא שיצאה מלפני השליט ואיכא למידק דלקמן בסימן קמ"ד הביא רבינו דברי הראב"ד דבקבע זמן ביאתה עד י"ב חדש הוי גט ומותרת לשוק משום דזמנו של שטר מוכיח עליו כאילו אמר בפירוש מעכשיו א"כ לפ"ז גם בתנאי דע"מ שתתן לי מאתים זוז דהכא להראב"ד הוי גט ולמה לא כתב כן רבינו בשמו וכן להרמ"ה דחילק לשם בין תנאי דעל פה לתנאי הכתוב בגט ודאי דה"ה דהכא בתנאי דמאתים זוז יש לחלק ולמה לא כתבו כך וצ"ע:

אמר לה ה"ז גיטך על מנת שתתני לי ר' זוז ולא רצה לקבלם ונתנה לו בע"כ כתב רב האי דהוי גט פסק כלישנא בתרא פרק מ"ש (דף עה) מיהו דוקא בפניו אבל שלא בפניו נתינה בע"כ לא הוי נתינה ולא הוי גט לד"ה הכי מוכחא סוגיא דתלמודא מיהו לחומרא בין בפניו בין שלא בפניו הוי ספק מגורשת כהרמב"ם:

א"ל על מנת שתתני לי ר' זוז ומחל כו' שם וטעמא משום דלצעורה קא מיכוין והא לא ציערה אבל על מנת שתתן לי איצטליתי ומתרצה בקבלת דמים הוי גט דכיון דיהבה דמי וציערה על גוף האצטלית יכול למחול והא דנקט ואבדה לרבותא נקט הכי דאעפ"י דליתיה לאצטלותא בעיניה אצטלותא דוקא קאמר לרבנן וה"א בגמרא (דף עה) ודע דאעפ"י דמדברי רבינו וכן שאר פוסקים משמע דאינו גט כלל דלצעורה מיכוין אבל מפירש"י שם בד"ה דלצעורה משמע דספק מגורשת היא וצ"ע והנוסחא בספרי רבינו כך הוא אע"פ דאילו מחל לה עליה לא הוי גט כלומר אף ע"פ דאילו מחל לה עליה לגמרי בלא דמים לא הוי גט כיון דלא ציערה מ"מ כשנתנה לו דמיה יכול למחול על גוף האצטלית דהא ציערה דיהבה ליה דמיה וכ"כ הרא"ש ומהרש"ל הקשה על דבריו דאמר דלרבנן כי מתרצה הוי גט א"כ פלוגתא דרבנן ורשב"ג באצטלית דלרבנן אצטלית דוקא קאמר ולא הוי גט בקבלת דמים איירי באינו מתרצה אם כן קשה תפשוט מדקי"ל כרבנן דנתינה בעל כרחיך לא הוי נתינה והרשב"א פי' להדיא דאפילו מתרצה בקבלת דמים לא איקיים תנאה ולא הוי גט עכ"ל ונראה לי דאין זה קושיא דאף על גב דנתינה בע"כ הוי נתינה הכא שאני דלצעורה קא מיכוין ואצטלית דוקא קאמר לה ועיין במ"ש הרשב"א בחידושיו (דף ק"ב ע"א):

על מנת שתתן לי ר' זוז בתוך שלשים יום וכו' משנה שם (דף עד):

כתב הר"מ כהן אפילו וכו' דעד ל' יום שלימים קאמר פי' והרי לא עברו ל' יום שלימים כיון שנתנה בסוף יום ל' דעדיין יום הוא ושפיר נתקיים התנאי כאילו נתנה תוך ל' ואף על פי כן אם אמר לה בתחלת יום ראשון לחדש כו' איכא לספוקי דאי בעי ל' יום מעת לעת נתקיים התנאי דעדיין לא עברו שלשים יום מעת לעת והוי גט ואי לא בעי שלשים יום מעת לעת אלא כדאמרי אינשי דלא קפדי בההיא ליליא דעבר לה מיומא קמא אם כן לא נתנה המעות אלא לאחר שלשים יום ולא נתקיים התנאי ואינה מגורשת וכיון דמספקא לן הלכך אם חי הוא צריכה גט שני ואם מת חולצת ולא מתייבמת:

כתב הרמב"ם מת בתוך ל' כו' תימה דלעיל בס"ג הביא קצת דברי הרמב"ם ונחלק עליו במ"ש חולצת ולא מתייבמת אלא בטל הגט ומתייבמת וכאן הביא עוד קצת דבריו וגם כן נחלק עלי בהשגה זו ולמה עשה מזה ב' חלקים הלא הכל השגה אחת ועיין במה שכתבתי לעיל:

התנה עמה שתעשה דברים ולא פירש וכו' משנה וגמרא לשם (דף עה) וב"י הביאו ע"ש מבואר טעם מחלוקת הפוסקים וז"ל הרשב"א (דף קו ע"ד) ולענין תנאי שבממון שכיוצא בזה אם א"ל בית זה נתון לה במתנה ע"מ שתיזון את בני או תשמש את אבי ולא פירש זמן איכא למימר נמי לרבא כדאית ליה ולרב אשי כדאית ליה ואיכא למימר דלכ"ע כמפרש כל ימי חייו דמי דלא פליג רב אשי אלא לגבי גיטין משום דלצעורה קא מכוין והא ציערה יום אחד או שעה אחת כו' והניחו בצ"ע אבל בתשובת הרא"ש משמע איפכא דלגבי ממון אין כוונתו אלא שעה אחת ע"ש כלל ו' דין י"ז עוד כתב הרשב"א (ד' ק"ה ע"ג) דבירושלמי איתא באם התנה עליה ה"ז גיטך ע"מ שתתן שכר הנקה לכ"ע לצעורה קא מכוין ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו ב' שנים דה"ל כאילו התנה ע"מ שתתן ר' זוז כו':

כתב עוד הרמ"ה א"ל ע"מ שתשמשי את אבא ושתניקי את בני יום א' וכו' כליל שבת ויומו כו' ולא קשיא ממ"ש רבינו בסמוך בשם הרא"ש אפילו לא הניקתו אלא שעה אחת קיימה תנאה תנאה דהתם בשאמר סתם ע"מ שתניקי את בני דסתמא משמע אפילו שעה אחת ויום אחד דנקט הכא בגמרא לאו דוקא אבל הרמ"ה דמיירי במפרש דתניקי את בני יום אחד הלכך יום אחד דוקא כליל שבת ויומו כדכתיב קרא ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והשתא ניחא הא דקאמר רבא ל"ק כאן בסתם כאן במפרש פי' ברייתא דתנא בה הניקתו יום א' ה"ז גט במפרש יום א' דקשה הא פשיטא כיון דמפרש יום א' ה"ז גט ומאי קמ"ל אבל להרמ"ה ניחא דאתא לאשמועינן דיוקא דוקא יום א' כליל שבת ויומו הוא דהוי גט לאפוקי שעה א' או אפי' מעת לעת אינו גט אבל התוספות לא פי' כן וא"ת הלא בנודר שלא לאכול יום א' הוי יום א' מעת לעת כמ"ש רבינו בי"ד ריש סי' ר"ן וי"ל דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם אבל הכא גבי תנאי הולכים אחר לשון המקרא ומ"ש דבמע"ל דהוי כמת תוך הזמן אינו גט קשה דבסמוך כתב רבינו דר"י פסק כרשב"ג במפרש ב' שנים ומת תוך הזמן הוי גט כיון שהעכבה אינה מצידה וה"נ אעפ"י דאינו כליל שבת ויומו מ"מ העכבה אינה מצידה וצ"ל דהרמ"ה פוסק כחכמים וכהרי"ף והרמב"ם דאינו גט א"נ ס"ל להרמ"ה דהכא ביום אחד אפילו רשב"ג מודה דלצעורה קא מכוין דלמה לן שתניק יום א' ותו לא משא"כ במפרש שתי שנים דלהרווחה קא מכוין ולפיכך אם מת תוך ב' שנים הוי גט כיון שאין העכבה מצידה אבל הרשב"א בחידושיו סוף (דף ק"ה) בשם התוספות לא פירש כן ע"ש:

ונ"ל שאם א"ל ע"מ שתניק לבני ו' חדשים וכו' אז ודאי לאו לצעורה קא מכוין וכו' משמע דס"ל לרבינו דלכ"ע דינא הכי דאף ע"ג דבמפרש יום א' אם מת תוך הזמן לא הוי גט להרמ"ה דבעינן כליל שבת ויומו שאני התם דלמה לו שתניק יום א' ותו לא אלא לצעורה מכוין אבל הכא מוכח דלהקל בא ולהרווחתה קמכוין ולא לצעורה מדלא התנה שתניק כל צרכו של תינוק אלא פחות ממנו מיהו התוס' בסוף (דף ע"ה) בד"ה ברייתא כתבו דבמפרש יום א' סד"א כיון שהיקל עליה כ"כ שלא הצריכה אלא יום א' אף ע"פ דמת ולא הניקתו כלל ליהוי גט קמ"ל דלא עכ"ל ואיפשר דאף ע"ג דאיכא סברא למימר הכי מ"מ לפי האמת איפכא מסתברא דהיכא דמפרש יום אחד ודאי לצעורה קא מכוין דאם לא כן למה לו שתניק יום אחד ותו לא כדפי' ומ"ש אבל אם לא נשאר ו' חדשים וכו' נראה דאפי' לר"י דפסק כרשב"ג במת תוך הזמן דהוי גט כיון שאין העכבה מצידה מודה הכא בלא נשאר ו' חדשים דמוכחא ודאי לצעורה קא מכוין:

מת האב או הבן וכו' קאי אדלעיל באומר בסתם על מנת שתניקי את בני ולא פי' כמה דלהרא"ש צריך להניק עד כ"ד חדש כשהוא חי אבל במת אפי' ליום א' הוי גט אבל להרמב"ם דאפי' הוא חי סגי ביום א' לא איצטריך ליה למיתני במת דסגי ביום א' דליכא למימר דבחי בעינן יום א' בדוקא ובמת אפי' בשעה א' הוי גט דהא אפי' בחי נמי לאו דוקא יום א' קאמר אלא אפי' שעה א' סגי כיון דאמר בסתם כדפרישית בסמוך ס"ח וכ"כ הר"ן וב"י מביאו וכ"כ התוס' (בדף ע"ה) בד"ה ורמינהו ואם תאמר כיון דלהרא"ש בסתם צריך להניקו עד כ"ד חדש בע"כ דטעמו משום דלצעורה קמכוין וביום א' לא הוי צער א"כ במת כיון דליכא צערא ביום א' נמי נימא הא כיון לצערה ולא ציערה כדלעיל ס"ה גבי על מנת שתתן לי ר' זוז ומחל לה עליהם דאינו גט וי"ל דהתם אמר בפי' ע"מ שתתן לי ר' זוז אבל הכא לא אמר בפי' ע"מ שתניקי את בני שתי שנים אלא סתם אמר ע"מ שתניקי את בני אף ע"ג דסתם נמי כפריש שתי שנים דמי אפ"ה אין דעתו לצעורה בחנם אלא לכשיצטרך להניקו וכיון דמת וא"צ להניקו נתקיים התנאי והוי גט מאחר שאמר בסתם וכ"כ הרשב"א (דף קו ע"ב) שכך פר"י וכ"כ התוס' ריש (דף ע"ו) בד"ה בשלמא ומ"ש אבל מתו קודם שהתחילה כלל אינו גט כך פירש"י והסכים הרא"ש עמו אבל התוס' בשם ר"י פסקו דהוי גט וכך הסכים הרשב"א ומביאו ב"י:

פירש ע"מ שתשמשי או שתניק ב' שנים וכו' נראה דב' שנים דנקט משום דבהנקה הוי שיעורה בסתם ב' שנים ואם מת אחר שהניקה יום א' אם הוי גט ובמפרש ב' שנים ומת בתוך הזמן אינו גט דנתכוין לצעורה כיון דפירש ב' שנים והשתא לפ"ז נמי בע"מ שתשמשי אבא בסתם דכל ימי חייו משמע ואם מת האב לאחר ששמשה יום א' הוי גט מ"מ אם פירש ואמר ע"מ שתשמשי כל ימי חייו אם אביו אינו חפץ בשימושה אינו גט ואף ע"ג דאיכא למימר דלא נתכוין לצעורה שהרי אמר ע"מ שתשמשי כל ימי חייו דמשמע דאמר כך לפי שאביו צריך שישמשו אותו כל ימי חייו אפי' הכי אין לחלק בין זה לזה אלא מסתמא לצעורה נתכוין אלא שלא נתכוין לצערה בחנם אלא לכשיצטרך ואפ"ה כיון דלא היה צריך לפרש ופירש כל ימי חייו אינו גט:

ומ"ש קאמר רשב"ג שהוא גט כיון שהעכבה אינה מצידה וכו' איכא להקשות ולעיל בס"ד דנתינה בע"כ להרמב"ם מלהרא"ש הוי ספק מגורשת והא העכבה אינה ממנה ולרשב"ג הוי גט והרא"ש כתב שר"ת ור"י פוסקים בכל מקום כרשב"ג ומביאו ב"י ועוד מ"ש מת האב או הבן ממחולין לך דאפי' לרשב"ג אינה מגורשת ועיין בתוספות (דף ע"ה) בד"ה כלל אמר:

א"ל לפני שנים כשאמסור לך גיטך וכולי כלומר דלא מסרו לה בפניהם עכשיו דאי מסרו לה איגרשא לה בהאי תנאי ותו לא מצי לאתנויי תנאה אחרינא אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לה לא אמסרנו אלא ע"מ כן וחזר וא"ל בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ומסרו לה בסתם דלא אמר לה שתתני מאתים זוז תוספת ע"ת הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דבריו הראשון בפירוש בפני אלו לא בטלו וכולי וכמ"ש רש"י ומ"ש רבינו ומסרו לה בפני כולם נראה דאתא לאשמועי' דלא תימא דברייתא לא איירי אלא במסרו לה בפני האחרונים בלבד התם הוא דלא בטלו וכולי אבל במסרו לה בפני כולם דהיינו בפני הראשונים ובפני האחרונים ודאי דביטל דבריו הראשונים מדלא הזכיר תנאי הראשון גם בפני הראשונים בשעה שמסרו לה הגט קמשמע לן דאין צריך לחזור ולהזכירו בפניהם בשעת מסירה דכיון שהזכירו בראשונה ועכשיו לא ביטל דבריו הראשון בפי' אלמא דה"ל כאילו אמר עשי אחד מאלו הדברים באם תרצה וכו' כנ"ל לפרש דברי רבינו ע"פ פירש"י שמסרו לה בשעה שאמר התנאי השני אבל הנכון דפי' דברי רבינו הוא דאף בשעה שאמר תנאי השני לא מסרו לה הגט אלא ג"כ א"ל בפני ב' כשאמסרנו לה ע"ת כך וכך אמסרנו ואחר זמן מסרו לה בסתם בפני ב' כיתי עדים הראשונים והאחרונים התם הוא דאמרינן רצתה משמשתה רצתה נותנת לו מאתים אבל אם התנאי השני היה בשעת מסירה בכל גווני ביטל את הראשון וזה דעת הרמב"ן שלא כדברי רש"י כמ"ש ה"ה בפ"ח וכ"כ הר"ן ומביאו ב"י וזה דעת רבינו גם כן שתנאי השני א"ל בפני עדים אחרים ואחר זמן מסרו לה בסתם בפני כולם ושלא כפי' רש"י ומ"ש וכתב הרמ"ה וה"ה איפכא וכולי נראה דה"ק לא תימא דכיון דאמר תחלה ש' זוז ואח"כ ר' זוז לא הוי ביטול אלא מוסיף הוא ר' על ש' שאמר בתנאי הראשון ואע"ג דלא אמר בפי' ע"מ שתוסיף לי ר' זוז בודאי לתוספת נתכוין דאי לעקור תנאי הראשון הוא בא אין דרך לעקרו ולהפסיד מתנאו הראשון וכאן ודאי מפסיד דש' הוא יותר מר' מה שאין כן כשהתנאי הראשון הוא על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים ותנאי השני ע"מ שתתן לי ר' זוז דאין ידוע אם מפסיד או מרויח ואיכא למימר דלעקור הוא בא אי נמי יברור לו או זה או זה אבל בש' ור' ודאי מפסיד וכ"ש שאין דרך לומר אם תרצה תתן לי ש' זוז אם תרצה תתן לי ר' זוז דפשיטא דתתן לו ר' זוז ולא יותר ואם כן בע"כ דלתוספת נתכוין קמ"ל דלבטל תנאי הראשון נתכוין ואינה צריכה לתת לו אלא ר' זוז ובזה נתיישב מה שהיה קשה לב"י ואמר לא ידענא מאי אתא לאשמועינן וכו' ע"ש:

ה"ז גיטך ע"מ שתחזיר לי הנייר מגורשת וכולי ברייתא שם (דף ע"ה) ומביאו פ"ב דגיטין (דף כ') ומפרש רב אשי דאע"ג דבתנאי ומעשה בדבר אחד המעשה קיים והתנאי בטל מ"מ הכא כיון דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי אם כן כשהחזירתה לבסוף דאז נתקיים התנאי אז הוי גט משעה שבא לידה וז"ש רבינו מגורשת ותקיים תנאה כלומר אין הטעם הכא דמגורשת משום דתנאי ומעשה בדבר אחד הוא והתנאי בטל והמעשה קיים אלא מגורשת היא כשתקיים התנאי דתחזירהו לבסוף ותהא מגורשת למפרע משעה שקבלה הגט מידו אבל אם לא תקיים התנאי אינה מגורשת אבל תימה דאם כן סותר רבינו את מסקנתו שכתב בסימן ל"ח כר"ח והרא"ש דאפי' במעכשיו ובע"מ לא הוי תנאי עד שיהא בו כל דיני תנאי ואם כן לפ"ז הכא דהתנאי והמעשה בדבר א' הוא המעשה קיים ואינה צריכה לקיים התנאי היפך מ"ש כאן מגורשת ותקיים תנאה ואעפ"י דאיכא לחלוק בינה לבין שאר דיני תנאים דא"צ לקיים התנאי אפילו בע"מ לתנאי ומעשה בדבר אחד דצריך לקיים התנאי בע"מ ובמעכשיו מטעם שפי' רש"י והתוספות שם בפ' מ"ש ופ' המביא מ"מ מדברי הרא"ש בפ' כשהביא דברי ר"ח ושכן עמא דבר משמע דכל דיני תנאים שוה והכי מוכח ממ"ש הרא"ש פ' י"נ וצ"ע:

ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת פירש"י כיון דהנייר שלו לא נתן לה כלום דנמצאו אותיות פורחות באויר עכ"ל.

ומ"ש לא שנא וכולי כלומר דאי הוה טעמא משום ספר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ספרים היה כשר אם היה אומר ע"מ שהנייר בין שיטה לשיטה שלי כשהיו מעורות ודבוקות זו בזו דהוי ליה ספר אחד אבל השתא דטעמא משום כיון שהנייר שלו לא חשיב שנתן לה כלום דנמצאו אותיות פורחות באויר קא מיבעיא לו בין שיטה לשיטה שלי ואף על פי שהיו מעורות מ"מ לא חשיב נתינה גמורה ואסיקנא בתיקו והויא ספק מגורשת ורשב"א כתב וזה לשונו ראיתי מפרשים דמשום דשייר בגיטא קמיבעיא ליה ומשום כרות גיטא עכ"ל:

אמר לה על מנת שתינשא לפלוני וכו' לאחר לא תינשא כל זמן שלא נתקיים התנאי בנישואי פלוני כלומר אבל אם נישאת לפלוני ומת או גירשה כיון שנתקיים התנאי שוב רשאי היא לינשא לאחר ועיין פ' המגרש (דף פ"ד) ומ"ש ואם לא תקיים התנאי הוי בניה ממזרים פירוש דכיון דא"א לה לקיים התנאי כשנישאת לאחר דאיתתא לבי תרי לא חזיא וגם אין בידה לכוף אותו שיגרשנה כדי שתקיים התנאי דאין איש מגרש אלא לרצונו ואפי' היה מגרשה אין בידה לאינסובי לאותו פלוני דשמא לא יחפוץ לישאנה הלכך בניה ממזרים אבל לעיל בתחלת סימן זה באומר ה"ז גיטך על מנת שתתן לי ר' זוז לאחר ל' יום דלכתחלה לא תינשא לאחר כיון דאין בידה לקיימו ואפילו הכי אם ניסת לא תצא שאני התם דאיפשר לקיים התנאי בעודה תחתיו אעפ"י שאין בידה לקיימו כדפי' לשם ע"ש התוס' ועיין בפרק המגרש ריש (דף פד) ובמ"ש לשם התוס' ומ"ש ואם תקיים התנאי שתינשא לאותו פלוני וכו' פי' כגון דשחדא ליה בממון שיגרשה כדי שתינשא לאותו פלוני:

כתב הרמ"ה דתצא ולא יחזיר עולמית וכו' דהא לא משכחת דמקיימה תנאה בחיי שני וכו' הקשו התוספות הלא כיון שאינה יכולה לקיים תנאה בודאי שהאשה לא תהא מתרצה לזה שנישאת לו עכשיו להיות אצלו באיסור אשת איש ותלך ממנו ותינשא לזה שהתנה עליו כדי לקיים תנאה בלא גירושין משני ואם כן שפיר משכחת דמקיימה תנאה בחיי השני וי"ל דמ"מ אינה יכולה לקיים תנאה בלא גירושין משני מספק שמא יתקיים תנאה ותינשא גם לשני ע"י שימות בעלה הראשון או יחזור ויגרשנה בעלה גט שני בלא תנאי ע"כ עוד כתבו התוספות היאך אפשר לקיים תנאה הלא אסורה לו לינשא לו שמא יאמרו נשיהם נותנים במתנה וי"ל דכיון דנישאת לאחר בנתיים לא שייך לומר נשיהם נותנים במתנה ע"כ. ועי"ל דלא אמרו דאסורה משום שמא יאמרו כו' אלא דלכתחלה אסורה וכו' והכא איירי הרמ"ה כשעבר ונשאת לאחר ומ"ש אבל בתר דמקיים תנאה בגט ראשון לא מצי לאהדורה וכו' פי' לפי שא"א שתקיים התנאי שהתנה הראשון בשעה שמסר הגט לידה אלא עד שיגרשנה השני דאם לא יגרשנה ותקיים התנאי א"כ בקיום התנאי חל הגט למפרע והוי א"א של שני ויוצאה ממנו בלא גט ואסורה לבעל התנאי אלא בעל כרחך שגירשה השני וכולי:

א"ל ע"מ שלא תינשאי לפ' וכו' בר"פ המגרש הסכימו התוס' בשם ה"ר אלחנן וכ"כ הרא"ש לשם דבע"מ שלא תינשאי לפ' ה"ז גט וכו' וא"ת ומ"ש מהא דמייתי התם ריש (דף פ"ד) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דאמר רב יהודה אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא מזדהר איניש ובי"ד פסק כמותו דלא כרב נחמן דמתיר לישן היום ואין חוששין שמא יישן למחר ואם כן הכא ג"כ ניחוש שמא לא תהא זהיר בתנאה ותינשא לפלוני תירץ הרשב"א לשם (דף קכ"א סוף ע"א) דאיסור א"א שאני דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה וכו' מזדהרא טפי ולא עברה אתנאה שאינה עשויה לקלקל עצמה ולעשות בניה ממזרים עד כאן לשונו:

ואין תקנה להתירה לו וכולי כ"כ הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סימן כ"ו ויש להקשות דבכלל מ"ו סימן ב' כתב דאפי' בע"מ ובמעכשיו אם לא יבא עד זמן פלוני יכול לבטל התנאי ומותרת לינשא לאלתר ומביאו רבינו בסוף סימן זה וי"ל דבע"מ שלא תינשאי לפלוני דלצעורה קמכוין אינו יכול לבטל התנאי כי היכי דקאמר בע"מ שתתן לי ר' זוז לזמן פלוני ובטל התנאי תוך זמן ואמר מחולין לך דאינו גט כיון דלצעורה קא מכוין והא לא ציערה ולא אמר הרא"ש דיכול לבטל תוך הזמן אלא היכא דלא מכוין לצעורה כגון שאמר ה"ז גיטך מעכשיו אם לא אבא תוך ב' שנים כמ"ש בסוף סימן זה דאדרבה לטובתה נתכוין התם יכול לבטל תוך הזמן כמבואר לשם בתשובה באורך. ומ"ש ואם נישאת לאחר וגירשה האחר וכו' ג"ז בתשובה כלל מ"ה סימן י"ז:

ע"מ שתבעלי וכו' כך כתב הרשב"א דלאו דוקא שתבעלי לו בזנות קאמר אלא כל שנבעלת לו בין בהיתר בין באיסור נתקיים התנאי והא דלא קאמר ע"מ שתינשאי לפלוני לאו למעוטי בעילה בנישואין אלא לרבות לה אפילו בעילת זנות וכו':

ומ"ש ובירוש' קאמר וכו' הקשה הרשב"א (בדף קכ"ד ע"א) מ"ש ע"מ שתבעלי לפ' מע"מ שתבעלי לאבא ולאביך דכאן וכאן לכתחלה איסור ערות אשת איש איכא ולא הוי תנאי כיון שתלוי באחרים ולא ישמעו לה לעשות איסור ערוה לכתחלה ואיפשר דהכא כיון שאפשר שימות הבעל ולא תהיה עליו ערוה ואיפשר לקיים התנאי לאחר שימות הלכך ה"ז גט ולא דמי לע"מ שתבעלי לאבא ולאביך דאי איפשר כלל לקיימו וכ"כ רשב"א בדף זה ריש ע"ג בשם התוס' ועי"ל דאף להירושלמי וכו' דלכתחלה הוי איסור ערוה מ"מ לבסוף הוי בעילת היתר ולא דמי לאבא ואביך דבסוף נמי הוי ביאת איסור ומ"ש והרשב"א כתב כיון דקי"ל וכו' נראה דאיירי כשבא עליה דרך נישואין דדרך זנות ודאי דאסור לכתחלה משום איסור פנויה. ואכתי קשה להא דירושלמי הא דלעיל דקאמר לא תינשא לו כדי שלא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה תיפוק לי' דבתחלת ביאה באיסור שעודה א"א ותירץ הרשב"א התם ע"מ שתינשאי לו קאמר וכיון שנכנסה לחופה נתקיים התנאי דחופה עושה נישואין ובחופה ליכא איסורא והלכך צ"ל דאסור ליכנס אפי' לחופה שלא יאמרו נשותיהן נותנין במתנה וכולי אבל ה"ה פ"ח בדין ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני כתב דהירוש' דאמר בתחלה אסור לבעול היינו שמא יאמרו נשותיהן נותנים במתנה ואף על פי שבגמרתינו לא נזכר זה אלא בע"מ שתינשאי דעת הירושלמי שה"ה לע"מ שתבעלי עכ"ל לפ"ז ניחא דל"ק מאבא ואביך דבע"מ שתבעלי לאו משום איסור ערות א"א היא דאסור בתחלה אלא איסורא דרבנן גרידא הוא שמא יאמרו וכו' וגם הקושיא השנייה אין לה התחלה לפ"ז ודלא כפי' הרשב"א ורבינו דמשום איסור ערות א"א אמרו בירושלמי דאסור הוא בתחילה:

ע"מ שלא תבעלי וכו' שם (דף פ"ד) פי' רש"י אבל א"ל ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו וכתב הרא"ש דאף על גב דבדידה תליא דלא תבעל לו מדעתה מ"מ חיישינן שמא תבעל לו באונס ואיהו אתנה בסתם ע"מ שלא תבעל לו כלל בין באונס ובין ברצון ע"כ ורבינו שינה וכתב הוי גט ולא תינשא עד שימות אותו פלוני דהא פשיטא היא דמ"ש רש"י והרא"ש דאינו גט שמא תבעל לו אינו אלא לומר דאינו גט ולא תינשא בחיי אותו פלוני שמא תבעל לו אבל אם מת ודאי הוי גט ותינשא לאחר אף בחיי הבעל דהא נתקיים התנאי דלא תבעל לו כיון שמת וא"ת ומ"ש הא מע"מ שלא תבעל לאבא ולאביך דלא חיישינן שמא תבעל לו כיון שהיא עליו ערוה א"כ בשלא תבעל לפלוני נמי אם תבעל לו איכא איסור א"א דעברה על התנאי והגט בטל וי"ל דחוששין שמא תבעל לו לאחר מיתת המגרש דמותרת לו ואע"ג דלמפרע הגט בטל ועברה על איסור א"א למפרע מ"מ הוא יבא עליה באונס לאחר מיתת המגרש ואינו חושש כיון שלא עבר כלום וכ"כ התוס' ריש (דף פג) בד"ה ועמדה ונישאת ע"ש:

וצריך שלא יתנה עליה תנאי וכו' פ' המגרש סוף (דף פג) כתב הרמב"ם א"ל ע"מ שלא תינשאי לפלוני וכו' ולא נהירא וכו' כבר הקשו המפרשים על דבריו מסוגיא דר"פ המגרש דמבואר לשם להדיא דה"ז גט כתבו היישוב ע"ז ומביאו בית יוסף ע"ש עוד הקשה הרשב"א ע"ד מעל מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך דהוי גט אף על פי דלעולם אסור לו ויש לומר התם שאני דבלא תנאו אסורה עליהן לעולם עד כאן לשונו:

וכתב עוד הרמב"ם על מנת שלא תשתי יין זה וכו' ובתוס' איתא בהדיא בהיפך וכו' נראה דדעת רבינו שאין פי' דברי הרמב"ם במ"ש בע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אינו גט כמו שפי' הרשב"א בחידושיו (דף קכג ע"א) דמיירי בדא"ל שלא תלכי לבית זה של אביך דלעולם אסורה בו אפי' מכרו או שמת וכ"כ הר"ן דאחרים דוחין ומפרשים כך ומביאו ב"י דהא ליתא דמדכתב הרמב"ם שני הלכות אלו סמוכין וגבי יין כתב יין זה וגבי בית אביך לא כתב בית זה של אביך אלא סתם אלמא דלא מיירי בדאמר זה של אביך ולכך על ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם אין להשיג מטעם התוספתא דבע"מ שלא תעלי על אילן זה ונקצץ דהוי גט דהתם היינו טעמא דמדאמר אילן זה משמע להדיא דאם נקצץ דאין שמו אילן זה חשוב כאילו נתקיים התנאי אבל בבית של אביך לעולם אע"ג דלא אמר זה משמע ודאי דאעפ"י דכשימות האב א"א לה לעבור על תנאה שהרי אינו בית אביה כדאמר בנדרים קונם לביתך שאני נכנס מת או שמכרו ה"ז מותר דאינו שוב בית אביה מכל מקום גבי גט כיון שלא הותרה במה שהיתה אסורה בו על פי תנאו אין זה כריתות וכמ"ש ה"ה והר"ן ואם תאמר למה נקט ונקצץ האילן אפילו לא נקצץ נמי הוי גט כיון דבידה לקיים התנאי שלא תעלה באילן ויש לומר דסבירא ליה דאם לא נקצץ האילן אינו גט חיישינן שמא תעלה בו בשוגג שלא תהיה זכורה דבזה האילן היה התנאי או ע"י אונס תעלה בו כמו בע"מ שתתני לי ר' זוז או ע"מ שלא תבעלי לפלוני לעיל בסעיף ב' ובסעיף י"ט:

ומ"ש ונשפך היין וכו' נראה דלרבותא נקט ונשפך היין דל"מ באינו נשפך דלא תינשא דילמא תשתה ממנו ע"י טעות או אונס דיאמרו לפניה שאין זה היין שהתנה עליו שלא תשתי אותו ונמצא שהגט בטל ובניה ממזרים אלא אפילו נשפך נמי אינו גט לפי שא"ז כריתות וכו' וכך הביא הרשב"א בחידושיו לשם דברי הרמב"ם שכתב ונשפך היין אבל בספרינו לא כתב ונשפך היין ועיין בב"י:

כתב הרמב"ם כל תנאי שאינו במעכשיו וכו' תימא דהלא הרמב"ם כתב בהלכה כ"ג הרי זה גיטך על מנת שתתני לי כלי פלוני או בגד פלוני וכו' אינו גט עד שתתן אותו כלי או אותו בגד עצמו או עד שיבטל התנאי עכ"ל והיינו כרשב"ג בע"מ שתתני לי אצטליתי וכו' לעיל סעיף ד' משמע דבמעכשיו או בע"מ דוקא יכול לבטל התנאי והוי גט למפרע משעה שמסר גיטא לידה וכמ"ש רבינו בסוף סימן זה בשם הרא"ש בתשובה אבל בלא מעכשיו ובלא ע"מ אינו יכול לבטל התנאי אא"כ נטלו ממנה וחזר ונתנו לה וא"ל הרי את מותרת לכל אדם או ה"ז גיטך כמ"ש הרמב"ם לשם בה' י"ז וי"ל דהא דכתב הרמב"ם כאן דבלא מעכשיו ובלא ע"מ יכול לבטל התנאי היינו נמי דוקא בדנטל ממנה וחזר ונתנו לה דאילו במעכשיו או בע"מ אינו יכול לבטל התנאי אפי' בנטלו ממנה וחזר ונתנו לה וכן מ"ש דבלא מעכשיו וע"מ יכול להוסיף על התנאי או להתנות תנאי אחר כ"ז שלא נתקיים התנאי ראשון וכו' היינו נמי דוקא כשנטלו ממנה וחזר ונתנו לה על תנאי אחר או להוסיף על הראשון כנ"ל ליישב לפי נוסחא זו שהביא רבינו דכתוב ברמב"ם יכול הבעל לבטל התנאי וכולי אבל בספרים שבידינו כתב יכול לבטל הגט ובביטול הגט ודאי אפי' לא נטלו ממנה יכול לבטל מיהו מ"ש או להוסיף על התנאי או להתנות תנאי אחר וכו' אי איפשר לפרש אלא בשנטלו ממנה וחזר ונתנו לה וכו' ומ"ש ולכתחלה לא תינשא עד שיתקיים ואם נישאת לא תצא תימה גדולה כיון דאינה מגורשת עד שיתקיים התנאי ובעוד שלא נתקיים היא א"א א"כ אם ניסת פשיטא דתצא וכך תפסו עליו הרמ"ך וה"ה והר"ן הביאם ב"י ואח"כ הביא מ"ש הר"ש בר צמח ליישב דה"ק הרמב"ם דאם נישאת קודם התנאי לא מפקינן לה מיניה אלא א"ל שתקיים תנאה ותעמוד בבית בעלה אם תקיים ואם לא קיימתו ודאי תצא מיד וחזר ואמר ואין דבריו מחוורין דהא כי אינסיבא א"א הואי ובזנות בא עליה ואם נישאת תצא דקי"ל כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל עכ"ל הרשב"ץ וכ"כ בכ"מ רפ"ח וקושיא זו נלפע"ד ליישב דמ"ש הרמב"ם ואם נישאת לא תצא רצונו לומר שאם נישאת לחוד שנכנסה לחופה ולא נבעלה בחופה ליכא איסורא וקאמר דלא תצא אלא אמרינן לה שתקיים ותעמוד בבית בעלה אם תקיים ואם לא קיימתו ודאי תצא מיד ובזה נחו ושקטו דברי הרמב"ם וע"ל סי"ח הבאתי כיוצא בזה בשם הרשב"א:

ומ"ש אבל אמר מעכשיו וכו' ואינו יכול לבטל וכו' פי' הבעל לבדו אינו יכול לבטל הגט שלא מדעת האשה דכשנתקיים התנאי חל הגט למפרע בע"כ של בעל אבל אם בטלוהו שניהם הגט בטל כ"כ הרמב"ן ומביאו ב"י ומ"ש ויש לה להנשא אעפ"י שלא נתקיים התנאי וכו' ואע"פ דבפרק ט' כתב הרמב"ם באומר ה"ז גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש דלא תינשא במקום יבם עד אחר י"ב חדש כשיתקיים התנאי ומביאו רבינו בסימן קמ"ד ופירש ה"ה בפ"ח הלכה כ"ב דהטעם דאף על פי שאי איפשר שיתבטל התנאי דכיון שמת ודאי שלא יבא אפ"ה אין מחזיקין אותה בגרושה עד שיהיה מקווים בפועל ומ"ה פסק הרמב"ם לשם בעל מנת שתתני לי ר' זוז ולא קבע לה זמן ומת קודם שתתן וכו' דלא תינשא לזר עד שתחלוץ דהיינו טעם כיון שאין התנאי מסוים בפועל כמ"ש לעיל בס"ג וא"כ אמאי כתב הרמב"ם הכא דתינשא הלא עדיין לא נתקיים התנאי בפועל י"ל דהכא מיירי בתנאי שא"ל ה"ז גיטך על מנת שתעשה כך וכך ויש בידה לקיימו בפועל הלכך חשוב הוא משהגיע הגט לידה כאילו כבר נתקיים בפועל ושריא לאינסובי דהואיל והוא במעכשיו או בעל מנת ובטוחה היא שיתקיים התנאי בפועל שהרי במעכשיו ובע"מ אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף והיא ודאי תקיים התנאי דכיון שבידה לקיימו לא תקלקל עצמה אם כן ה"ל כאילו כבר נתקיים וכבר כתבתי זה לעיל בס"ב ומ"ש וכן יראה מדברי רב אלפס וכו' כלומר הלא כתב כך בפי' אלא יראה כך מדכתב בכדי שלא יוכל לבטלו דרצונו לומר שיתנה עמה תנאי במעכשיו או בע"מ בשעה שיגיע גט לידה והתנאי יהא תלוי בדידה דיש בידה לקיימו ואז תינשא אע"פ שעדיין לא נתקיים התנאי כיון שלא יוכל לבטלו כדפי': ונראה דמה שחילק בין תנאי דמעכשיו לתנאי דאם וכו' יפה חילק תימה הלא חילוק זה מבואר בפ' מי שאחזו (בדף ע"ד) וכמ"ש רבינו ריש סימן זה דאפי' בתנאי דעל מנת שתתני לי ר' זוז דאין בידה לקיימו ה"ל גט למפרע אפילו נשרף או נתקרע וכ"ש בתנאי דיכול לקיימו ואיפשר דאתא לאשמועינן דאפילו יכול לקיימו אינו גט אם נתקרע או נשרף בתנאי דאם ועי"ל דעל מ"ש הרמב"ם אפי' מת הבעל קודם שיתקיים הרי זה מקיימת התנאי אחרי מותו וכו' שזה אינו מפורש בגמרא ואיכא סברא לומר דניחוש שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה קמ"ל דלא חיישינן והוי גט גמור ע"ז אמר רבינו דיפה חילק ומ"ש רבינו אבל מ"ש דבמעכשיו יכולה לינשא מיד אעפ"י שלא נתקיים התנאי נ"ל שאינו תלוי בזה וכו' פי' דכיון דכתב בסתם משמע דהוא תלוי במעכשיו לחוד דיכולה לינשא מיד במעכשיו אפילו אין בידה לקיימו והא ליתא דפשיטא היא דאם אין בידה לקיימו אפילו א"ל מעכשיו והגט חל למפרע אסורה לינשא מיד שמא לא יתקיים התנאי אלא הדבר תלוי גם בתנאי שיש בידה לקיימו דכיון דא"ל מעכשיו וגם יש בידה לקיימו יכולה לינשא מיד אבל ליכא תרתי אלא חדא אסורה לינשא מיד וע"ז השיג דפשוט הוא דדברי הרמב"ם אינן אלא בתנאי שבידה לקיים וכ"כ ה"ה דדבריו אינן אלא בתנאי שהוא בידה ע"ש:

כתב הרא"ש בתשובה צ"ו שיכול לבטל התנאי וכו' והא דכתב רבינו לעיל בסעיף י"ז דאינו יכול לבטל התנאי היינו דוקא דהתנאי הוי לצעורה אבל הכא לטובתה הוא התנאי ואפי' היה שלא לטובתה אלא שלא היה לצעורה יכול לבטל התנאי כמ"ש לשם באריכות ובכה"ג כתב ב"ה שיכול לבטלו כ"ז שלא יתקיים דהיינו שלא היה התנאי לצעורה והא דכתב רבי' לעיל סכ"ג בשם הרמב"ם דבמעכשיו או בע"מ אינו יכול לבטל התנאי וכו' מיירי בסתם תנאים שהם לצעורה ואין דברי הרמב"ן סותרין לדברי הרא"ש בתשובה זו ולדברי בעל העיטור דלא כמ"ש ה"ה ומביאו ב"י:

דרכי משה[עריכה]

(א) והמרדכי פרק מי שאחזו הביא תשובת הגאונים בזה ע"ש:

(ב) כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ח סימן ח' דכל המתנה בתחילת המעשה ובשעת גמר המעשה לא הזכיר תנאי כגון שאמר הריני מגרש אשתי על תנאי זה וכפל לתנאו ואחר כך נתנו לה סתם לא אמרינן דמחל לתנאו אלא אמרינן דעל דעתו הראשונה הוא עושה:

(ג) בהגהות מרדכי דקידושין דף תרס"ג ע"ד על עסק ראובן שנתן ממון לשמעון לגרש אשתו וגם מעלה לה מזונות והכל כדי שיקחנה ופסק דלא תינשא לו כלל דה"ל כמוסרין נשותיהן זו לזו עכ"ל:

(ד) ובמרדכי פדק מי שאחזו (דף תרי"ד ע"ב) בתשובת מהר"ם משמע דיש לחלק בין גט ש"מ לשאר גט על תנאי לענין אם נשרף או נאבד ועיין שם

  1. ^ אולי צ"ל "ונתנה".
  2. ^ אולי צ"ל "נתנתם".
  3. ^ אולי צ"ל "מחל לה".
  4. ^ אולי צ"ל "נתנה".
  5. ^ אולי צ"ל "שתעשי".
  6. ^ אולי צ"ל "שלימות".
  7. ^ אולי צ"ל " שתניקי".
  8. ^ היינו "תרצי".
  9. ^ היינו "שתחזירי".
  10. ^ היינו "תינשאי".
  11. ^ היינו שתינשאי".
  12. ^ אולי צ"ל "אינה".
  13. ^ אולי צ"ל "תאכלי".