לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נזיר/פרק שמיני

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שמיני – שני נזירין

[עריכה]
כולל שיעורי שמע
ירושלמי_מאיר_נזיר_לח.ogg

מתני':ח_א§שני נזירין שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם, מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך, וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך וזה קרבן טהרתך. מת אחד מהן אמר °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה: יבקש אחד מן השוק וידור כנגדו נזיר ויאמר אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד, ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום, וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ויאמר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק, וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי, ואם אני הוא טהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספרבספק וזה קרבן טהרתך. אמר לו °בן זומאבן זומא תנא · דור ג׳בן זומא מי שומע לו שידור כנגדו ח_ב§אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה, ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת בספק, וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה ואומר אם טמא הייתי העולה ראשונה נדבה וזו חובה, ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני. אמר °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה: נמצא זה מביא קרבנותיו חציים אבל הודו חכמים לדברי °בן זומאבן זומא תנא · דור ג׳בן זומא.


גמ': ולא סוף דבר כשאמר להן אחד ראיתי את אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם ח_ג§אלא אפילו אמר להם: ראיתי אחד מכם שנזר ואיני יודע אי זה מכם, שניהן נוהגין נזירות על פיו, בשאינן מכחישין אותו אבל אם מכחישין אותו לא. בדא היו שניהןשני עדים מכחישין אותו ייבא כהדא דתנן: עד אומר ניטמא והוא אומר לא ניטמאתי טהור, ב' אומרין ניטמאת והוא אומר לא ניטמאתי שניהן נאמנין ממנו דברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא וחכמים אומרים ח_ד§הוא נאמן על ידי עצמו. אמר רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו

📖 באר משה — דף לח עמוד ב

אמר רבי ירמיה: הוינן סברין מימר - אנחנו היינו חושבים לומר, מה פליגי לקרבן - היכא שבהם חולקים לקורבן רק, אבל למלקות לוקין אפילו על השלישי אפילו על הרביעי. כלומר לא משנה מה הסדר שלו, אפילו אם הוא רביעי בסדר, יקבל מלקות.

תני רבי יוסי ציידנייה קומי רבי ירמיה ופליג על רבי ירמיה - הוא חולק על רבי ירמיה ואומר לא. כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה - לוקין עליה על ביאת המקדש. ומכאן שגם מלקות יש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין עליה על ביאת המקדש. כלומר משמע שאם אין הנזיר מגלח, אין כלום, לא קורבן ולא מלקות. משמע שפטור לגמרי גם ממלקות.

אמר רבי יוסי בי רבי בון ורבי ינאי, רבי יוחנן: הפורשות מן המת נצרכה - כיוון שהמשנה לא אמרה את הכלל לגבי טומאות הפורשות מן המת כמו שאמרנו, והחידוש הוא לגבי רביעית דם רובע עצמות שאין הנזיר מגלח עליהן אין עליהן - וממילא אין לוקין עליהם, חצי לוג דם וחצי עצמות שהנזיר מגלח עליהן לוקין עליהן.

הדרן עלך פרק כהן גדול.

דיני נזיר. פרק "שני נזירים" הלכה א'. אומרת המשנה: שני נזירין שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם - אז בעצם כל אחד מהם טמא מספק. אז הם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ביחד ואומר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך. ואז סופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה נוסף. ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי - הקודם היה שלי, וקרבן טהרה שלך - וזה עכשיו קרבן טהרה שלי. ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי - היה שלי אז, וקרבן טומאה שלך - היה שלך אז, וזה קרבן טהרתך.

עכשיו מת אחד מהן - הוא כבר לא יכול לעשות את זה. מה יעשה? אמר רבי יהושע: יבקש אחד מן השוק וידור כנגדו נזיר - כלומר שהוא יבקש מישהו מהשוק שיהיה מוכן לידור לנזירות, והוא יאמר: אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד, ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום. ואז סופרים שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ויאמר אם אני הוא הטמא קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, ואם אני הוא הטהור קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה בספק - בעצם מביאים רק את עולת העוף, כי הרי בקרבן טומאה הם מביאים שני תורים, אחד עולה ואחד חטאת, והם מביאים אשם. אז בעצם מספיק אם הוא שוחט על אחד מהם. כלומר, ברגע שמתברר שהוא מביא אחד מהם, הוא כבר יכול להתחיל את הנזירות השנייה. ואז בעצם הוא מביא רק קרבן חטאת, חטאת העוף שבאה מספק היא לא נאכלת, ואז עושים רק אותה.

לאחר מכן וסופרים שלשים יום ומביאין קרבן טהרה ואומר אם אני הוא טמא קרבן טומאה שלי - הקודם שלי, וקרבן טהרה שלך וזה קרבן טהרתי. ואם הייתי טהור, אז קרבן טהרה שלי - וקרבן טומאה בספק, אז הוא חסר משמעות, וזה קרבן טהרתך.

אמר לו בן זומא: מי שומע לו שידור כנגדו - מי סובר להיות נזיר של מישהו אחר? אלא מביא חטאת העוף ועולת בהמה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה, ואם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת בספק - ויכולה להביא עולת העוף וחטאת בספק, הרי לא אוכלים אותה. וסופר שלשים יום ומביא קרבן טהרה ואומר אם טמא הייתי העולה ראשונה נדבה וזו חובה, ואם טהור הייתי העולה ראשונה חובה וזו נדבה וזה שאר קרבני. כן, הוא יכול להביא את העולה ואת השלמים, את שניהם הוא יכול להביא בתור נדבה, וחטאת עולת העוף הוא מביא מתוך ספק.

אמר רבי יהושע: נמצא זה מביא קרבנותיו חציים - הרי מתברר שהוא הביא לפני שלושים יום קרבן אחד, את העולה, כי אולי היה טהור. אז הוא הביא את העולה לפני שלושים יום ועכשיו הוא מביא את השלמים ואת החטאת. אז בעצם יוצא שהוא מביא קרבן לחצים. אבל הודו חכמים לדברי בן זומא. כלומר, למרות שבעצם זה מוזר, הם הודו שככה יעשה כי אין ברירה.

ירושלמי מאיר נזיר לט



^[דף לט עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


כיני מתניתא כך כוונת הבריתא °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא מטמא ו°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי וחכמים מטהרים שחכמים סוברים כ°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי שאדם נאמן על עצמו כנגד עדים. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: כיני מתניתא כך כוונת הבריתא °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא מטמא ו°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי מטהר אבל חכמים לא בשיטת °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי. מיליהון דרבנן מסייעין לרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא שחכמים אינם בשיטת רבי יהודה בר עילאי דאמר רבי גוריוןרבי גוריון° בשם רבי יוסי בן חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° לא אמר °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי: אלא בטומאה ישנה שיכול לומר נטמאתי וטהרתי ומיגו שאם היה טוען כך היה נאמן אף באומר לא נטמאתי נאמן, אבל בטמאה חדשה כגון שאמרו לו עכשיו נטמאתה אין לו מיגו ואינו נאמן. ותני כן ומודים חכמים ל°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי בחלבים שנאמן לאמר לא אכלתי במיגו שיכול לאמר מזיד הייתי ופטור מקרבן הוא הדבר על אכילת חלב הוא הדבר על ביאת המקדש שיכול לאמר מזיד הייתי אבל לא בטמאה. ואם היו חכמים כ°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי ויודון ליה בטומאה מפני טומאת נזיר שאין לו מיגו שאם יטען שנטהר אומר לו איכן הוא קרבנך שהבאת ויודון ליה בתרומה והרי אם התרומה נטמאה אין כאן מיגו. עד כאן קשי רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה שמע לן שאין חכמים מסכימים לשיטת °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי מן דבתרה דתנן שנים אומרים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא מחייב וחכמים פוטרים אמרו לו מה ח_ה§אם ירצה לומר מזיד הייתי משמע שדווקא אם יש לו מיגו הוא נאמן אבל אם אין מיגו חכמים כ°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא. בשפחה חרופה מהאיזה מיגו אית לך הרי שוגג חייב מזיד חייב ח_ו§שיכול לומר לו היערתיהערתי אבל לא גמרתי



^[דף לט עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף לט עמוד ב74

או יבא כיי דאמר רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° שיכול לומר נאנסתי מפני כשפים שעשת לי ופטור באונס. בנזירות מה אית לך הרי ח_ז§שוגג חייב מזיד חייב אנסואנוס חייב דכתיב (במדבר נשא ו ט) בפתע לרבות השוגג בפתאום לרבות המזידהאונס שיכל לומר תנאי היה בלבי לכשאטמא תיפקע נזירותי ממני ויאמרו לו אם פקעה למה אתה נוהג נזירות עכשיו שיכל לומר תניי היה בלבי לכשאטמא תפקע נזירותי ממני ומיד תחול עלי נזירות אחרת מ מ לא נתחייב בנזירות עד עכשיו תניי היה בלבי לכשאטמא תפקע נזירותי ממני תחול עלי נזירות אחרת. בשבועות מה אית לך הרי ח_ח§שוגג חייב מזיד חייב ואין אפשרות לתרץ כמו שתרצנו בנדרים שהיה לו תנאי שהרי' ח_ט§תניי בדבריםבנדרים ואין תניי בשבועות שהרי משביעין אותו על דעתם אף בשבועות יש מיגו. ואתייא כיי דאמר רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° אמר רב יהודהרב יהודה אמורא בבל · דור ב׳רב יהודהרבשמואלרבי זירארבי אבארבה בר נחמנירב יוסף+1° נשיאה מה שנאמר שבשבועות חייב בקרבן בין בשוגג בין במזיד הכוונה ח_י§בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה אבל אם אמר סבור הייתי שאין זו שבועה פטור ואף בשבוע יש מיגו שיכול לטעון סבור הייתי שאין זו שבועה הא כלמכל אילין מילייא לא מצי תנייה אי מודו ליה רבנן ל°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי וכאאו לא דבכל הני איכא מיגו ואפילו נגד שני עדים נאמן הוא אבל הכא מצי תנייה מהשאם אין לו מיגו אפילו עד אחד נאמן ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי יוסיאמר עד אחד אמר פלוני אכל חלב והתריתי בו אינו לוקה דכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת ח_יא§אמר לו: אחד חלב הוא נאמן כיוון שעד אחד נאמן באיסורים אם אחר כך אכלו והתרו בו שנים לוקה ועיקר עידותו לא בעד אחד הוא ואף על פי כן הוא לוקה, כיון שהתורה האמינה עד אחד באיסורין, שהרי עד אחד נאמן בסוטה אף אם מזה יצא שתפסיד את כתובתה אבל אם מעיד רק להפסיד כתובתה אינו כלום וכן ממה ד°רבי יודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא אומר אמר עד אחד פלוני נזיר וניטמא התריתי בו אינו לוקה ח_יב§אמר לו: אחד נזיר אתה והיה נוהג בנזירות על פיו ושתה יין וניטמא למתים והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בעד אחד הוא וכן ממה דרבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה אמר אמר עד אחד פלוניפלנית כהנת וזינת ובא עליה בעלה כהן והתריתי בו אינו לוקה ח_יג§נסתרה בפני שנים אמר אחד מהם אני ראיתיה שניטמאת ובא עליה בעלה כהן והתרו בו שנים לוקה ועיקר עדותו לא בעד אחד הוא. תנן: שני נזירין שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שניטמא ואיני יודע אי זה מכם ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה הדא דתימר בעומד בסוף שלשים של אבל בעומד בתוך שלשיםשניהם שאם לא כן זה שלא נטמא אסור בתגלחת תוך ימי נזרו אלא ממתינין לו עד שלשיםשיכלה זמן נזירותן ואחר כך מגלחין בשהיה זה נזיר שלשים וזה נזיר שלשים, אבל אם היה זה נזיר שלשים וזה נזיר מאה ממתינין לו עד מאה שמא זה שנזר מאה טהור ואסור בתגלחת תוך ימי נזרו. רבי יעקב דרומיארבי יעקב דרומיא אמורא א״י · דור ד׳רבי יעקב דרומיא° בעא קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אותו שנזר שלושים וממתין עד שיכלו מאה של חברו אם ניטמא באותן הימים מה הן אמר לו כיוון שעכשיו אולי שניהם טמאים אין להם תקנה אלא לעשות כמיכמו מי שמת שחבירוחברו שמבקש לו מאחדאחד

📖 באר משה — דף לט עמוד ב

ירושלמי נזיר דף לט אבל הכא אמרינן תניא. כלומר, יש מקרים שבהם גם כולם מודים שאפילו עד אחד נאמן כנגד האדם. וכי-- ובמקצת אין אפילו עד אחד נאמן. כיצד? דאמר פלוני אכל חלב והתריתי בו, אז זה לא לוקה. כי עד אחד זה כלום. דכתיב "לא יקום עד אחד באיש לכל חטאת". אבל אם הוא אמר לו עד אחד חלב הוא, כלומר עד אחד העיד על משהו שהוא חלב. הרי עד אחד נאמן באיסורים. אז כיוון שעד אחד נאמן באיסורים, הוא נאמן, זה חלב. שאם לאחר מכן היתרו בו שניים, אמרו לו אל תאכל והוא אכל את זה, לוקה. ושוב פעם, הרי עיקר עדותו לא בעד אחד הוא, וזה כולם מודים שהוא לוקה. וכיוון שהתורה האמינה עד אחד באיסורין.

עכשיו עוד עד אחד בסוטה. אם בסוטה, הרי אם עד אחד אומר שיאמר הבעל, "אל תסתרי", ולאחר מכן היו שני עדים שראו שהוא אמר "אל תסתרי". לאחר מכן עד אחד מודה או מעיד שהיא נסתרה. אז לאחר מכן אם הבעל בא עליה ושני עדים מעידים עליו שהוא בא עליה - אז הוא לוקה. אז עד אחד נאמן בסוטה, למרות שבעצם בעקיפין מפסיד לה את הכתובה שלה, כי הם רואים מכאן שעד אחד נאמן. כלומר דבר שנגרם מעד אחד.

וכן ד°רבי יהודה אמר, אם בפני עד אחד אמר פלוני נזיר וניטמא והתריתי בו, אז הוא לא לוקה כי זה כלום. עד אחד לא נאמן. אבל אם הוא אמר לו עד אחד נזיר והיה נוהג בנזירות על פיו ולאחר מכן הוא שתה יין ונטמא למתים ויתרו בו שניים, אז הוא לוקה. גם כן, הרי עיקר עדותו לא בעד אחד הוא, אלא כל הנזירות שלו בגלל עדות של אדם אחד.

וכן אמר °רבי מנא: אם אמר עד אחד כהנת וזינת, כלומר אסורה על בעלה, ובא עליה כהן והתריתי בו - עד אחד לא לוקה. אבל אם הוא אמר נסתרה בפני שנים ואמר אחד מהם "אני ראיתיה שניטמאת" - כלומר, אם אדם אחד אומר שהוא ראה שהיא נטמאה, ולאחר מכן בא עליה בעלה הכהן ויתרו בו שניים, אז הוא לוקה כי אותו אדם החזיק אותה בתור איסור והשניים יתרו בו לאחר מכן. ושוב פעם עיקר עדותו לא בעד אחד הוא.

אז רואים מכאן שיש מקרים שאפילו עד אחד גורם, הוא נאמן כנגד האדם.

ואמרנו במשנה: שני נזירים שאמר להם אחד "ראיתי את אחד מכם שנטמא" ואין יודע איזה מהם - אז מביא קרבן טומאה וקרבן טהרה. ולאחר שלושים יום, אז הם מביאים עוד פעם קרבן טהרה. בבה הראשונה הוא אומר: אם אני נטמאתי אז קרבן הטומאה - כלומר מביאים רק חטאת העוף - שלי וקרבן הטהרה שלך. ואם אני הטהור ואתה הטמא, אז חטאת העוף היא שלך וקרבן טהרה שלי. ואחרי שלושים יום רואים - כלומר מגלחים - ורואים אותו דבר. כאילו הוא אומר: אם אני נטמאתי אז חטאת העוף הייתה שלי, אז עכשיו זה קרבן טהרה שלי. ואם אתה היית הטמא, אז חטאת העוף הייתה שלך וקרבן טהרה היה שלי, ועכשיו זה קרבן טהרה שלך.

אז אתה אומר הדא בעומד בסוף שלשים. כלומר הם סיימו את זמן הנזירות של שניהם. למה שאם לא כן, הרי זה שלא נטמא הוא אסור בתגלחת תוך כדי נזרו. הם לא יכולים להתגלח, כי אותו אחד שעוד לא סיים את הנזירות שלו לא יכול להתגלח תגלחת טומאה, אלא ממתינים עד שיכלה זמן נזירותו ורק אחרי זה מגלחים.

עכשיו, בשהיה זה נזיר שלשים וזה נזיר שלשים - במקרה כזה ממתינים ושניהם ביחד מגלחים ושניהם ביחד מתגלחים. אבל אם היה זה נזיר שלשים וזה נזיר מאה, ממתינין לו עד מאה. תמיד ממתינים לזמן הארוך יותר. למה? שמא אותו שנזר מאה הוא הטהור. אז בעצם אסור להתגלח בתוך כדי נזרו, ולכן מחכים עד שיסתיימו מאה הימים ורק אז שניהם מתגלחים ומביאים שני קרבנות.

הוא אומר: אם אני הטהור ואתה הטמא, אז עולת העוף היא שלך - של טומאה, קרבן טומאה - וקרבן הטהרה הם שלי. ממשיכים עוד שלושים יום. ואז הוא אומר: אם אתה היית הטמא, אז עולת העוף הייתה שלך, וקרבן הטהרה היה שלי אז, ועכשיו קרבן הטהרה הוא שלך. ואם אני הייתי הטמא ואתה היית הטהור, אז עולת העוף הייתה שלי וקרבן הטהרה שלך, וזה קרבן טהרה שלי עכשיו.

רבי יעקב דרומיא בעא קומי רבי יוסי: אותו שנזר שלושים יום, ועכשיו אמרנו שניהם ממתינים עד שיכלו מאה של חברו. אז מה הדין אם הוא נטמא באותם הימים? מה הם? אמר לו: כיוון שעכשיו אולי שניהם טמאים אין להם תקנה אלא לעשות כמי שמת חברו, שמבקש לו אחד מן השוק. כלומר עכשיו כיוון שאותו אחד שנהג שלושים יום המשיך לחכות עד שיעברו מאה הימים - הוא המשיך כביכול הנזירות, והוא נטמא. אז עכשיו שניהם טמאים אולי, כל אחד מהם אולי הוא טמא, ולכן אין להם ברירה אלא לחפש אחד מהשוק ושיקבל נזירות כנגדם. אנחנו תמיד ירושלמי מסכת נזיר, דף ל"ט. נתחיל מהדף הקודם, שלוש שורות מסוף, תחילת הגמרא.

אומרת הגמרא: לא סברא שאמר להם אחד "ראיתי את אחד מכם שנטמא" ואין יודע איזה מכם, ואז עושים את כל מה שאמרנו במשנה, אלא אפילו אמר להם "ראיתי את אחד מכם שנזר" ואין יודע איזה מכם - שניהם נוהגים נזירות על פיו. כלומר, בספק שניהם נוהגים נזירות, וכל זה בשלא מכחישים אותו. כלומר, הם אומרים "אנחנו לא יודעים, אולי כן". אבל אם מכחישים אותו, אומרים לו בוודאות "לא נזרנו" - אז לא כלום.

עכשיו: שני עדים מכחישים אותו, מה הדין? כלומר, אם שני עדים אומרים "ראינו אחד מכם שנזר" והם אומרים "לא נזרנו", אז מה הדין? אומרת הגמרא: יבוא כעדה, דתנן: עד אומר נטמא והוא אומר לא נטמאתי - טהור. עכשיו שנים אמרו לו "נטמאת" והוא אומר "לא נטמאתי" - אז פה מחלוקת. שניהם נאמנים אומר °רבי מאיר. °רבי מאיר אומר העדים נאמנים, כי אם הם מביאים אותו למיטה חמורה - לאו דווקא חומרא שיביאו אותו לקרבן הקל, משהו הולך נכנס למקדש בטומאה משהו כזה - לכן אומרים הוא נאמן על ידי עצמו. אדם במקרה כזה של דברים שבינו לבין השמים אז הוא נאמן. הוא לא יודע אם הוא חטא או לא, אם הוא צריך קרבן או לא.

אמר °רבי יהודה בשם רב: כיני מתניתא, °רבי מאיר מטמא ו°רבי יהודה וחכמים מטהרים. כלומר °רבי יהודה כמו החכמים, שגם חכמים מודים ל°רבי יהודה שאדם נאמן על עצמו כנגד עדים. אמר °רבי יוחנן: לא, כיני מתניתא רבי מאיר מטמא ורבי יהודה מטהר. אבל °רבי יהודה לא כמו חכמים. חכמים סוברים שאדם נאמן רק אם יש לו מיגו, ו°רבי יהודה סובר שאדם נאמן אפילו אם אין לו מיגו.

ואת אמרת מיליהון דרבנן מסייעין ל°רבי יוחנן, שבעצם °רבי יהודה לא כמו חכמים. דאמר רבי גוריון בשם רבי יוסי בן חנינה: לא אמר רבי יהודה אלא בטומאה ישנה, שיכול לומר נטמאתי וטהרתי. עכשיו ומתוך שאם היה טוען כך היה נאמן, אז גם אם הוא אומר "לא נטמאתי" אז הוא נאמן. אבל טומאה חדשה, כביכול שאומר לו "עכשיו נטמאת" ואין לו מיגו - אז הוא לא נאמן.

ותני כן ומודים חכמים לרבי יהודה בחלבים - כלומר מודים חכמים ל°רבי יהודה בחלבים שהוא נאמן לומר "לא אכלתי", כי יש לו מיגו שהוא יכול לומר "מזיד הייתי" ואז זה פטור מקרבן. הדבר על אכילת חלב הוא הדבר על ביאת המקדש, שגם בבית המקדש שיכול לומר "מזיד הייתי" ואז זה פטור מקרבן. ואם היו חכמים כרבי יהודה - היה צריך לכתוב שגם יודו חכמים ל°רבי יהודה בחלבים, במקדש ובטומאה. אבל בטומאה יש הבדל. למה? בטומאת נזיר אין לו מיגו, כי אם הוא יגיד "נטהרתי" אומרים לו "אז איכן הוא קרבנך שהבאת" - הרי נזיר לא מספיק שהוא נטהר, גם צריך להביא את הקרבנות של נזירות טומאה. ויודון ליה בתרומה - הרי בתרומה אם נטמאת, פה לא שייך מיגו.

ואת אמר עד כאן קשיא רבי חנינה. °רבי מנא אומר: אז בעצם מכאן הוא רוצה להוכיח שחכמים לא כמו °רבי יהודה. רבי מנא שמע לן מן דבתרה - שחכמים לא מסכימים לשיטת °רבי יהודה, כמו °רבי יוחנן, מהסיפא דתנן. שניים אומרים "אכלת חלב" והוא אומר "לא אכלתי" - °רבי מאיר וחכמים פוטרים ואמרו לו: אם ירצה לומר מזיד הייתי. כלומר משמע שכל הסיבה שחכמים מתירים אותו זה בגלל מיגו שהוא יכול להגיד "מזיד הייתי", לכן הוא נאמן. אבל אם לא היה מיגו - אז גם חכמים היו כמו °רבי מאיר שהוא חייב.

ואת אומר: בשפחה חרופה אית לך איזה מיגו? הרי שפחה חרופה הוא חייב גם בשוגג גם בזיד. שיכול לומר לו אבל לא גמרתי - שפחה חרופה אז הוא לא חייב עד שיגמור, כלומר עד שיוציא זרע. אז הוא יכול להגיד שהוא הרהר אבל לא גמר, או נאנסתי מפני כשפים שעשת לי - אבל זה מדובר באונס ופטור באונס.

ואת אומר: בנזירות מה אית לך? בנזירות הרי שוגג חייב, מזיד חייב, אנוס חייב. בפתע לרבות השוגג בפתאום לרבות אונס. אז בעצם אין שום אפשרות להתחמק. אז למה לא כתוב שחכמים מודים ל°רבי יהודה בזה גם כן? ואת אומר: שיכול לומר תניי היה בלבי לכשאטמא תיפקע נזירותי, כי אני יכול להגיד להם כזה דבר. מה יכול להגיד להם? שהיה לי תנאי שאם אני אטמא הנזירות פוקעת. ואמרו לו: אם פקעה, למה אתה נוהג נזירות עכשיו? אז גם פה הוא יכול לומר להם תניי היה בלבי לכשאטמא תפקע נזירותי ממני, תחול עלי נזירות אחרת.

ואתה אומר: זה בסדר בנזירות, בשבועות מה איתך? שוב פעם למה לא כתוב שגם בשבועות החכמים מודים ל°רבי יהודה? הרי שוגג חייב, מזיד חייב, וגם שם אין אפשרות להתרץ כמו שני רצו בנדרים, שאלו תנאי - כי הרי אין תניי בשבועות, כמו שאמרנו בראש השנה שמשביעים אותו על פי דעתם. אז אומר לומר גם בשבועות יש מיגו.

ואתייא כיי דמר רבי אבא רב יהודה: שמה שנאמר בשבועות הוא חייב בקרבן בין בשוגג בין מזיד. הכוונה בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה, כמו שהוא שגג וחשב שלא מביאים על דבר כזה קרבן, או שהוא הזיד וידע שמביאים קרבן - זו הכוונה שוגג או מזיד. אבל אם אמר סבור הייתי שאין זו שבועה - פטור. אז גם בשבועה יש פה מיגו שיכול לטעון "לא ידעתי ששבועה זה שבועה", ואז הוא נאמן, ומילא הוא נאמן גם מה שהוא לא נשבע.

אז אתה אומר: אילין מילייא לא מצי תנייה - לא יכולים להוכיח מכאן אם מודו רבנן ל°רבי יהודה או לא. אי אפשר להוכיח מכאן כלום, למה? בכל אני קא מיגו - בכל אלה יש מיגו. אז לא רק במקרה שיש מיגו חכמים מודים ל°רבי יהודה.

ירושלמי מאיר נזיר מ



^[דף מ עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד א75

מן השוק. שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה בתוך שלשים יום האחרונים אינו לוקה. הבא מן השוק אינו לוקה לא על השנייםהראשונים ולא על האחרונים דלעולם התראת ספק היא אצלו שהוא מתנה ואומר לו אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מיד ואם טהור הייתי הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום. עד כדון בשהתרו בו על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו, התרו בו על שניהן כאחד פלוגתא דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° דאיתפלגון בשני ימים טובים של גליות רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר מקבלין התרייה על ספק שמתרים על שני הימים כאחד ואומרים לו אם תעשה מלאכה גם ביום הראשון וגם ביום השני תלקה רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר אין מקבלין התרייה על ספק. אמר נזרתי ואיני יודע מה נזרתי אם לעכשיו אם לאחר זמן אומרים לו שינהג שני נזירויות זו לעכשיו וזו לאחר זמן ומביא קרבן אחד על שניהם. שתה יין בתוך שלשים ימים הראשונים אינו לוקה שמא לא נדר אלא לאחר שלושים בתוך שלשים האחרונים אינו לוקה וחש לומר שמא הראשונים בתוך נזירותו והאחרונים לאחר נזירותו וכבר סיים נזירותו ולמה ילקה כתיב כל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר מלאת כבתוך מלאת עד שיביא קרבן ליין לטומאה ולתגלחת. תנן: אמר °רבי יהושערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל בן חנניה ויביאנמצא זה מביא קרבנותיו חציים ומה בכך אם יביא קרבנותיו חציים באמת אין בכך כלום אלא ש°רבי יהושוערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאל שאל כדי שלא תנעול תשובה מבית הוועד שילמדו התלמדים לשאול גם שאלות פשוטות. נזיר שנטמא בספרבספק רשות היחיד ואינו בפסח רבי הושעיא רבהרבי אושעיא רבה אמורא א״י · דור א׳רבי אושעיא רבהבר קפרארבי חייא רבהרבי יוחנןרבי אמי° אמר הנזיר מגלח שספק טומאה ברשות היחיד כודאי טמא רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר אין הנזיר מגלח דתנינן תמן ח_יד§כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש ולפי שאם נטמא בספק טומאה ברשות היחיד ונכנס למקדש אינו חייב גם הנזיר לא מגלח עליה. יחיד שנטמא בספק טמאה ברשות היחיד בפסח רבי הושעיה° אמר ח_טו§ידחה לפסח שני שספק טמאה ברשות היחיד כודאי טומאה רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר עדיין היא ספק ומשלחין אותו לדרך רחוקה ואתייא כיי דאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא דאמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ניטמא טומאת התהום משלחין אותו לדרך רחוקה. רוב ציבור שניטמא בספק רשות היחיד בפסח רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר יעשה בספיקן וינהגו בו בטהרה שמא הם טהורים, והמיעוט שהם ודאי טהורים יעשו את הפסח בטהרה, והמיעוט שהם ודאי טמאים לא יעשו ורבי הושעיה° אמר ח_טז§יעשה בטומאה אף רבי הושעיה רבה° מודי שיעשו בספיקן לא אמר רבי הושעיה רבה°

📖 באר משה — דף מ עמוד א

נזיר דף מ אז כנראה מלו בי"א בניסן. עכשיו, אם אתה אומר שלא הזו עליהם כשהיו ערלים, אלא כנראה הזו עליהם בי"א, אז לא נמצא עליהם ארבעה ימים עד י"ד, הרי צריך לזרוע בשלישי ושביעי. כן. אז אם השלישי היה י"א צריך עוד ארבעה ימים, אז עד י"ד זה רק שלושה ימים. כן, אז אין לך ארבעה ימים, אלא ודאי כנראה שהזו עליהם כבר בי' שהם עדיין לא היו ערלים.

אמר רב חסדא דאמר מלו ברם כמאן דאמר בעשירי מלו לא ערלים. כלומר, זה מתאים. אם אתה אומר שבאמת מלו ב-11, ברם, כמאן דאמר בעשירי מלו - אוקיי, הם באו מהדרך ולכן מלו באותו יום. אז אם כן הם קיבלו הזיה. כן, לא קיבלו הזיה כשהם ערלים. כי אני לא יכול להגיד לך שמלו בעשירי וגם הזו עליהם בעשירי, וממילא יש עוד ארבעה ימים עד י"ד ויכלו לעשות עוד פעם שנייה.

אמר רבי אבין מכל מקום לא מנו ערלים. כלומר, מכל מקום לא הזו לערלים. כלומר, אתה יכול להגיד אוקיי, לא הזו כשהם ערלים, אבל את הספירה כן עשו כשהם ערלים - זה ודאי. כי שלושה ימים הראשונים שמנו ודאי היה כשהם ערלים, כי הרי את היום השלישי זה היה י'. אז הם ספרו את זה כשהם היו ערלים. בי' מלו אבל שלושה ימים ספרו כשהם היו ערלים.

רבי אלעזר בשם רבי חנינה: מעשה בכהן ערל שהוזה והוכשרו הזיותיו. זה באמת היה ערל, כהן שהיה ערל והזו עליו וחכמים אישרו שהוא כשר. תני רבי אליעזר בן יעקב אומר היו - זה לאו דווקא המשך. היו שומרי ציבור בירושלים, שומרים שהם היו ישראלים והיו ערלים. אז הם היו שומרי ציבור. הם מלו וטבלו ואכלו פסחיהם לערב. כלומר, כיוון שישראל שמע לא צריך חזרה.

שאנחנו מדברים עכשיו לגבי עניין של נזיר שגם היה טמא, מצורע ונטהר, אז הדין הוא ככה. אם הוא נטמא בנזירות, כלומר היה נזיר, הוא גם נטמא ובו זמנית הוא גם נטהר מצרעתו. היו פה שני דברים יחד. אז סדר הפעולות הוא - קודם הוא פועל כמו מצורע שנטהר. הוא צריך להתגלח, להביא שתי ציפורים ואז להתגלח, לחכות שבעה ימים ושוב להתגלח ולהביא אשם, חטאת ועולה.

עכשיו, אם הוא דל, אז הוא מביא שתי תורים אחד לחטאת ואחד לעולה ואשם. אחר כך הוא ממתין עוד שבעה ימים ומגלח עבור תגלחת נזירות טומאה, כי אמרנו שהוא היה גם מצורע וגם טמא, כי תגלחת צרעת לא עולה לו בשביל תגלחת נזירות טומאה. אחר כך הוא סופר עוד שלושים יום ואז הוא מביא חטאת ועולה שלמים כמו נזירות רגילה. הוא מגלח. אז ביחד יש לו ארבעים וארבעה ימים.

עכשיו, אם זה רק ספק נטמא, הוא ספק אם הוא היה טמא בנזירות וגם ספק אם הוא היה מצורע ונטהר. יש לו שני ספקות. הוא היה נזיר והספק לו אם הוא נטמא, וספק לו אם הוא היה מצורע ונטהר. אז בזה הוא צריך לגלח לצרעתו. זה דבר ראשון כמו שאמרנו. אבל הוא לא יכול לגלח. למה? כי אולי הוא בכלל נזיר טהור.

אז לכן הוא ממתין שלושים יום ואז הוא מגלח עבור הצרעת, מביא שתי ציפורים, סופר שבעה ימים, צריך להתגלח תגלחת שנייה של צרעת. אבל אולי הוא לא היה בכלל מצורע, אלא רק נזיר טמא. אז התגלחת הראשונה בעצם הייתה תגלחת טומאה ומיד מתחיל נזירות הטהרה. אז אסור להתגלח שלושים יום. אז לכן ממתין עוד שלושים יום ואז הוא מתגלח תגלחת שנייה לצרעת שלו, ועכשיו נמצא שהוא יכול לאכול בקודשים אחרי שישים יום.

עכשיו הוא צריך למנות שבעה ימים ולגלח עוד הפעם שמא הוא נזיר טמא, כלומר שמא הוא היה גם טמא, אבל אולי הוא לא היה טמא אלא רק מצורע. ואז מיד אחרי התגלחת השנייה של מצורע מתחילים שלושים יום לנזירותו, אז אסור בתגלחת. אז לכן עוד פעם מחכה שלושים יום ומגלח אחרי השלושים יום, ולאחר מכן סופר עוד שלושים יום לנזירות טהרה ומגלח ומביא קורבנות נזירות טהרה. נמצא שהוא בעצם שותה יין אחרי מאה ועשרים יום.



^[דף מ עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מ עמוד ב76

אלא לחומרין שנזיר מגלח ויחיד נדחה לפסח שני אבל לקולה שיעשו בטמאה לא אמר. רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר בשם רבי בנייהרבי בנייה תנא · תנא דבי רבי בנייה — דור המעבררבי בנייה°: ישראל ערל שנטמא במת ח_יז§מזין עליו שכן מצינומצאנו שקיבלו אבותינו במדבר הזייתהזייה ערלים שהרי לא מלו במדבר מחמת הדרך והיו טמאי מתים לאבותיהם והיו טעונים הזייה, והיזו עליהם בהיותם ערלים שנאמר (יהושע ד', י"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, ובעשרה לחדש לא מלו משום חולשת הדרך ומלו בי"א בניסן ואם לא הזו עליהם כשהיו ערלים לא נמצאו להם ארבעה ימים עד י"ד הדרושים בין הזאת ג' להזאת ז' אלא ודאי הזו עליהם בהיותם ערלים. אמר רב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב° אתייאאתיא כמדכמאן דאמר ביאבאחד עשר מלו ברם כמאן דאמר בעשירי מלו לא מנוקיבלו הזייתהזייה ערלים שמלו בעשרי והיזו עליהם. אמר רבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°: מכל מקום לא מנו הזייתלהזייה ערלים שהרי שלושה ימים ראשונים שמנו ודאי היו ערלים אמר רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת בשם רבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°: מעשה בכהן ערל שהוזה והוכשרו הזיותיו ותני כן °רבי אליעזר בן יעקברבי אליעזר בן יעקב תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן יעקב אומר איסטרטיותאיסרטיוטות ושומרי צירים שומרים יש אומרים ישראל ערלים ויש אומרים גויים שהתגירו היו שומרי צירין שערים בירושליםבירושלם ומלו וטבלו ואכלו פסחיהם לערב שישראל שמל לא צריך הזיה.

מתני':נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק, אוכל בקדשים לאחר ששים יום, ושותה ביין ומיטמא למתים אחר מאה ועשרים יום ח_יח§שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהיא ודאי ח_יט§אבל בזמן שהיא ספק אינה דוחה אם נטמא בנזירות ונטהר מצרעתו. קדם נוהג כמצורע שנטהר, שצריך להתגלח ולהביא שתי ציפורים ולחכות שבעה ימים ושוב להתגלח ולהביא אשם חטאת ועולה. ואם הוא דל מביא שני תורים אחד לחטאת ואחד לעולה ואשם, אחר כך ימתין שבעה ימים ויגלח עבור תגלחת נזירות טמאה. שתגלחת הצרעת אינה עולה לו. אחר כך עוד שלושים יום לנזירותו, ומביא חטאת ועולה ושלמים ומגלח, יחד ארבעים וארבע ימים. אם ספק אם נטמא בנזירותו וספק אם היה מצורע ונטהר. צריך לגלח לצרעתו אבל אינו יכול לגלח שמא הוא נזיר טהור, לכן ממתין שלושים יום ומגלח עבור הצרעת ומביא שתי ציפורים, וסופר שבעה ימים וצריך להתגלח תגלחת שניה לצרעת. אבל שמא לא היה מצורע אלא נזיר טמא, והתגלחת הראשונה היתה תגלחת הטמאה ומיד התחילה נזירות הטהרה ואסור בתגלחת. לכן ממתין עד שלושים יום לתגלחת שניה לצרעתו, ונמצא שיכול לאכול בקדשים אחר שישים יום. וצריך למנות שבע ימים ולגלח שמא הוא גם נזיר טמא, אבל כיוון שאולי הוא לא היה טמא אלא רק מצורע, ומיד אחד תגלחת שניה של מצורע התחילו שלושים ימי נזירותו ואסור בתגלחת, לכן מגלח רק אחר שלושים יום. ולאחר מכן סופר עוד שלושים יום לנזירות טהרה ומגלח ומביא קרבנות נזירות טהרה נמצא שותה יין אחר מאה עשרים יום.


גמ': אי זהו מוחלט מספק שנים שבאו אצלואצל כהן ולשניהם היה נגע והחליט את אחד מהן ולא הספיק להחליט את השני עד שנחלפו לו נמצא ששניהם ספק זהו מוחלט בספק. הדא היא דתני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1° ח_כ§ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור אבל נזיר ודאי היה, ספק מצורע טמא ספק מצורע טהור אבל מצורע ודאי היה, אוכל בקדשים אחר ששים יום, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ק"כ ימים. כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה צא ומנה שבעה והזה ושנה וגילחוגלח והביאוהבא קרבנות טמאה מנה שבעה ורצה לגלח אמרו לו אולי נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח קדם שלושים צא ומנה שבעה והשלימן לשלשים, מנה שלשים ורצה לגלח, אמרו לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על מיני דמים דין נזיר טהור ג' בהמות החטאת והעולה והשלמים ודין נזיר טמא חטאת העוף ועולת העוף וכבש לאשם. ודין המצורע שתי צפרים בתגלחת הראשונה ולאחר ז' מגלח תגלחת שניה מביא שלש בהמות החטאת והאשם והעולה. ואם דל הוא, מביא כבש לאשם וחטאת העוף ועולת העוף הרי זה מביא עולה ומגלח עליה שהרי תגלחת זו היא ספק תגלחת נזיר טהור, וספק תגלחת נזיר טמא, וספק תגלחת מצורע מוחלט, ומביא עולת בהמה משום ספק נזיר טהור, שאף שצריך שלש בהמות אם גילח על אחד משלשתן יצא

📖 באר משה — דף מ עמוד ב

פרק ח. בתורת המשנה זה הייתה הקדמה. באמת המשנה: נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק. כן, הוא לא בטוח שהוא נטמא, גם לא בטוח שהוא היה מצורע שנטהר, מוחלט ונטהר. אז אוכל בקדשים לאחר ששים יום, כמו שהסברנו, ושותה ביין ומיטמא למתים אחר מאה ועשרים יום, כמו שהסברנו. למה? כיוון שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר. כלומר, קודם כל צריך לטפל בצרעת, כמו שאמרנו.

עכשיו כל זה בזמן שהיא ודאי. מתי אני אומר שיכול להתגלח? רק אם זה ודאי הוא היה מצורע ונטהר. אבל פה זה רק ספק אינה דוחה. אז לכן, כמו שאמרנו, הוא מגיע לאכול קודשים אחרי שישים יום, כי אחרי שישים יום רק הוא בעצם יוצא מהספקות של הצרעת, ואחר מאה ועשרים יום הוא יכול לשתות יין, כי רק אז הוא יוצא מהספקות של נזירות.

ואומר: אי זהו מוחלט מספק? איך אפשר דבר כזה? כיון ששנים שבאו והחליט את אחד מהן - היה לשתיהם נגע, והכהן החליט אחד מהם, אמר לו טמא מצורע, ולא הספיק להחליט את השני עד שנחלפו לו - עד שהם התחלפו. זה בעצם ששניהם ספק. זהו מוחלט בספק.

עכשיו: תני רבי חייה ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור, אבל נזיר ודאי היה. כלומר יש פה נזיר ודאי, רק ספק אם הוא טהור או טמא. ספק מצורע טמא ספק מצורע טהור אבל מצורע ודאי היה. במקרה כזה אוכל בקדשים אחר ששים יום, ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ק"כ ימים, כמו שהסברנו.

כיצד? עכשיו הגמרא מתחילה לתאר איך מגיעים לזמנים האלה. אמרו לו נזיר טמא אתה, צא ומנה שבעה והזה ושנה, מנה שבעה ורצה לגלח. הרי נזיר מצורע, מה הוא עושה? אז הוא מגלח תגלחת ראשונה, לאחר מכן הוא סופר שבעה ימים ושוב פעם מגלח ומביא קורבנות. אבל ברגע שהוא בא ומונה שבעה, הוא רוצה לגלח - אמרו לו נזיר טהור, צא והשלימן לשלשים. אומרים לו: "מה פתאום? אולי אתה בכלל נזיר טהור?" ונזיר טהור הרי לא יכול לגלח קודם שלושים. אז לכן צא ותשלים קודם כל שלושים.

מנה שלשים ורצה לגלח, אמרו לו נזיר טהור אתה, ואין נזיר טהור מגלח אלא על מיני דמים. צריך להביא קורבנות. נזיר טהור הרי צריך להביא שלוש בהמות, חטאת, עולה ושלמים. נזיר טמא מביא חטאת העוף ועולת העוף וכבש לאשם. ומצורע, אמרנו מביא שתי ציפורים בתגלחת הראשונה ואחרי שבעה ימים מגלח תגלחת שנייה והוא מביא שלוש בהמות, חטאת, אשם ועולה. ואם דל, אז הוא מביא כבש לאשם, חטאת העוף ועולת העוף.

אז מה הוא עושה? הרי זה מביא עולה ומגלח עליה, שהרי תגלחת זה היא ספק תגלחת נזיר טהור, ספק תגלחת נזיר טמא וגם ספק תגלחת מצורע מוחלט. אז הוא מביא עולה. ואמרנו שמספיק להביא בהמה אחת ויכול לגלח עליה, ומביא עולת בהמה בשביל ספק נזיר טהור שגם הוא צריך שלוש בהמות אם הוא גילח על אחד מן השלושה, אז לכן מספיק אם הוא הביא בהמה אחת ויכול כבר לגלח.

אם הוא מביא חטאת העוף, שמא הוא נזיר טמא - שהרי חטאת העוף היא באה מספק, כי לא אוכלים אותה, מביאים אותה אבל לא אוכלים אותה. אז הוא מביא אותה, הוא מתנה עליה. הוא אומר: "אם טמא הייתי, אז החטאת היא החובה שלי והעולה זה דבר", שטמא מביא שני טורים, אחד לעולה ואחד לחטאת. עכשיו, "ואם טהור הייתי, אז העולה היא מחובתי והחטאת היא ספק". וכמו שאמרנו שהיא לא נאכלת.

עכשיו הוא לא מתנה שאם הוא טהור תהיה זו לחטאת של נזירות טהרה. למה? כיוון שבנזירות טהרה הוא חייב להביא בהמה, הוא לא יכול להביא עולת העוף. לכן הוא לא יכול להגיד שזה יהיה חטאת העוף לנזירות טהרה. אז לכן הוא מביא את זה רק בתנאי שהוא טמא.

אנחנו במסכת נזיר, דף מ'. אמרנו במשנה שאם היו שניים, מישהו אמר להם שאחד מהם נטמא, אז הם סופרים שלושים יום ומגלחים ומביאים חטאת העוף, כי זה בעצם קורבן טומאה, ומביאים רק את החטאת העוף ומביאים גם קורבנות של נזיר טהור. ואז מתנים, הוא אומר: "אם אני הטהור, אז זה קורבן טהרה שלי והחטאת העוף היא קורבן טומאה שלך, ואם הפוך - זה הפוך". סופרים עוד שלושים ימים, עוד פעם מגלחים, והפעם הוא אומר: "אם אני הייתי הטמא אז, הקורבן טומאה - החטאת העוף - היה שלי וקורבן טהרה היה שלך, ועכשיו זה קורבן טהרה שלי. ואם הפוך, אז חטאת העוף היה שלך וקורבן טהרה שלי היה אז, וזה קורבן טהרה שלך".

אז אומרת הגמרא שאם שתה יין בתוך שלשים יום הראשונים לוקה. כי אז ודאי הוא היה נזיר. אבל בתוך שלשים ימים האחרונים - אינו לוקה, כי אולי כבר הסתיימה הנזירות שלו. עכשיו, הבא מן השוק אינו לוקה, לא בראשונים ולא באחרונים.

אמרנו שאם אחד מהם מת, אז הוא מביא אדם מהשוק ואומר לו: "אם אני טמא, אז הנזירות שלך מתחילה מעכשיו, ואם אני טהור אז הנזירות שלך מתחילה בעוד שלושים יום". ואז לאחר שלושים יום הוא מגלח והוא מביא חטאת העוף וקורבן נזיר טהור, ואומר: "אם אני טמא, אז זה חטאת העוף שלי והקורבן טהרה זה קורבן טהרה שלך. ואם אני הטהור, אז זה קורבן טהרה שלי וחטאת העוף היא חטאת בעל הספק". ואז לאחר שלושים יום עוד פעם, הוא מביא עוד קורבנות של נזיר טהור, ואומר: "אם אני הייתי אז טמא, הקורבן טהרה היה שלך וזה עכשיו קורבן טהרה שלי. ואם אני הייתי אז טהור, אז חטאת העוף בעל ספק והקורבנות היו שלי ואלה הקורבנות שלך".

אז בכל אופן, אותו אדם שבא מהשוק, בין אם ישתה בראשונים, בין אם ישתה באחרונים - אינו לוקה. למה? כי כל עולם זה טהרה ספק, כי הוא מתנה ואומר לו: "אם טמא הייתי הרי אתה נזיר מייד, ואם טהור הייתי אתה נזיר לאחר שלושים יום", אז לא תמיד זה ספק.

אומרת הגמרא: עד כדון בשהתרו בו על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. התרו בו על שניהן כאחד, שאמרו לו: "אם תשתה גם בימים האלה וגם בימים האלה אז תלקה" - פלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאיתפלגון בשני ימים טובים של גליות. רבי יוחנן אמר מקבלין התרייה על ספק - כלומר אפשר לתלות עליהם, להגיד להם: "אם תשתה גם ביום הראשון וגם ביום השני אז תלקה". ורבי שמעון בן לקיש אמר אין מקבלין התרייה על ספק.

עכשיו: נזרתי ואיני יודע מה נזרתי, אם לעכשיו אם לאחר זמן, כלומר אם עכשיו שלושים יום או בעוד שלושים יום, אז אומרים לו שידע שתי נזירות, זו לעכשיו וזו לאחר זמן, ואז הוא מביא קורבן אחד על שניהם, שאם הוא ישתה בתוך השלושים הראשונים אז הוא לא לוקה. למה? כי אולי הוא לא נדר אלא לאחר שלושים. אבל אם שתה יין בתוך שלשים ימים הראשונים לוקה בתוך שלשים האחרונים לוקה.

אומרת הגמרא: למה? וחש לומר שמא הראשונים בתוך נזירותו והאחרונים לאחר נזירותו, אז הוא כבר סיים את הנזירות, למה שילקה? אלא כתב: כל ימי נזרו לעשות ימים שלאחר מלאת כבתוך מלאת, עד שיביא את הקורבנות ואז הוא חייב - אם שתה יין, אם נטמא למתים, אם גילח. על כל אחד מהם הוא חייב עד שהוא הביא את הקורבנות.

מה אומר רבי יהושע? נמצא זה מביא קורבנותיו לחצאין. כמו שאמרנו במשנה, הוא מציע שיביא רק את העולה, ובאמת יוצא שהוא בעצם מביא את הקורבנות לחצאין. שואלת הגמרא: מה בכך - מה הבעיה להביא את הקורבנות בבת אחת? אז באמת אין בכך כלום, אלא ש°רבי יהושוע שלא תנעול תשובה מבית הוועד - כדי שתלמידים יראו ויגידו: אם רבי יהושע, תלמיד חכם כזה גדול, שואל כאלה שאלות פשוטות, אז גם לנו מותר.

ואז באים ושואלים ראשון: נזיר שנטמא רשות היחיד ואינו בפסח. רבי הושעיא רבה אמר הנזיר מגלח - כי ספק טומאת רשות היחיד זה כטומאת ודאי, אז ודאי טמא. רבי יוחנן אמר אין הנזיר מגלח - למה? זו טהרה, אין טמא. אמרנו: כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה חייבין עליה על ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אין חייבין עליה על ביאת מקדש.

עכשיו בעצם רבי יוחנן סובר שזה הפוך - הוא בעצם דורש את זה הפוך. הוא אומר שכמו שטומאה שהנזיר מגלח עליה, אם נכנס למקדש חייב עליה, אז גם דבר שאם הוא נכנס למקדש לא חייב עליה, אז הנזיר לא מגלח עליה. אז כיוון שעל ספק טומאה של יחיד אם הוא נכנס למקדש הוא לא חייב, אז גם הנזיר לא מגלח עליה.

יחיד שנטמא בספק רשות היחיד בפסח. רבי הושעיה אמר ידחה לפסח שני, כי ספק טומאת יחיד זה כודאי טומאה. רבי יוחנן אמר משלחין אותו דרך רחוקה - עדיין יש ספק, לכן משלחים אותו על דרך רחוקה, כי הרי אם הוא לא הולך בדרך רחוקה הוא חייב פסח. ואתייא כיי רבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן ניטמא טומאת התהום משלחין אותו דרך רחוקה - כיוון שיש לנו רק ספק, אז לכן ילך דרך רחוקה, ואז יהיה פטור מדאורייתא, ויכול להיות שיאכל בעצם פסח שני.

ציבור שניטמא בספק רשות היחיד בפסח - אותו דיון בדיוק, אותו הספק, כי גם כאן יהיה. רבי יוחנן אמר יעשה בספיקן - כלומר הוא סובר שהרי ספק טומאת רשות היחיד נשאר ספק, אז לכן יחיד לא ידחה לפסח שני, לכן נאמר שיהיה בדרך רחוקה. אז מה יעשה כאן? אם רוב הציבור נטמא בספק רשות היחיד, אומר רבי יוחנן יעשה בספקן - הכוונה שיתנהגו בו בטהרה, משום שהם טהורים. כלומר אותם הרוב יעשו כן, והמיעוט שבוודאי טהורים יעשו לבד בטהרה, והמיעוט שהם וודאי טמאים לא עושים בכלל.

ורבי הושעיה אמר יעשה בטומאה - כי הוא סובר שספק טומאת רשות היחיד זה טומאה וודאי. אז לכן רוב הציבור טמאים וממילא עושים בטומאה.

אמרה הגמרא: לא, אף רבי הושעיה רבה מודי שיעשו בספיקן. טוב, כמו שחשבנו. לא אמר רבי הושעיה רבה אלא לחומרין - הוא אמר שנזיר מגלח ויכין את זה לפסח שני, אבל לכולי שעשו בטומאה הוא לא אמר, כי עד כדי כך שגם הטהורים יעשו בטומאה - את זה הוא לא אמר. אז ודאי עושים בספקן, כלומר מי שנחשב טמא עושה בטומאה, אבל אותם שהם עדיין טהורים ודאי יעשו בטהרה, לא מטמאים אותם.

אמר רבי יוחנן אמר בשם רבי בנייה: ישראל ערל מזין עליו, הוא נטמא ומזים עליו כדי לטהר אותו, כדי שיאכל אחרי זה, למול ואז יעשו קורבן פסח, שכן שקיבלו אבותינו במדבר ערלים - כלומר, למרות שבעצם הוא ערל, ובעצם הוא צריך למול, אחרי זה אפשר לעשות גם כשהוא ערל.

מה הראיה? שהרי לא מלו במדבר מחמת הדרך, והיו טמאים מתים לאבותיהם - הרי קברו אותם כל ארבעים שנה והיו טמאים - הזאה הזו עליהם כשהם היו ערלים, שנאמר והיה מלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, כלומר בי' בניסן הם עלו, אז בעשור לחודש הם לא מלו משום קוצר הדרך.

ירושלמי מאיר נזיר מא



^[דף מא עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד א77

ח_כא§ וחטאת העוף שמא היה נזיר טמאומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה שהטמא מביא שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת אם טהור הייתי העולה מחובתי והחטאת ספק ואינו מתנה שאם הוא טהור תהיה לחטאת של נזירות טהרה, כיוון שבנזירות טהרה צריך להביא דווקא בהמה. מגלח את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו כדרך שמצורע מגלח. כיצד עושין לו להחמיר כי אולי הוא מצורע שנטהר קדם שמגלח, מביא שתי ציפורי דרור, שוחט אחד מהן על כלי חרש על מים חיים, חופר וקוברה בפניו ואסורה בהנייה ואת השנייה משלח וגילח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין אותה ומוניןומונה שלשים יום ומביא עולת בהמה אחרת ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה, והחטאתוחטאת העוף שהבאתי קדם מחובתי ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת ספק ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורע מגלח דשמא תגלחת שניה של מצורע היא. °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר ח_כב§למחרת הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו כמו מצורע ביום השמיני ומתנה עליה ואומר אם טמאמצורע הייתי הרי הוא חובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי וילך לשלמי נדבה וישחוט בצפון וטעון מתן בהונות ונאכל לזכרי כהונה בכל מקום ליום ולילה עד חצות אבל חכמים לא הודו ל°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי שהוא מביא את הקדשים לבית הפסול שממעט באוכלין ובזמן אכילתן. להביא חטאת בהמה אינו יכול שאיןשמא לא היה מצורע מוחלט ולא מוטל עליו חובה להביא חטאת בהמה חטאת העוף אינו יכול להביא שהרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא ח_כג§כיצד יעשה, יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני, נמצא עשיר מביא חטאת עוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי שהייתי מוחלט הרי זה חובתי ואם לאו הרי הוא ספק ואוכל בקדשים מיד. לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול שלא יכל להתחיל ספירת ימי נזירותו בין של טומאה בין של טהרה כל עוד לא נטהר מצרעתו שאין נזירותו עולה לו מתוך צרעתו. כיצד עושין לו כדברי °בן זומאבן זומא תנא · דור ג׳בן זומא שאמר שאינו יכול למצא אחד מן השוק שיזיר כנגדו, דמי שומע לו שידור כנגדו הרי זה מונה שלשים יום ומביא עולת בהמה ומגלח עליה וחטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה שהרי נזיר טמא אינו מביא בהמה לעולה אחר שהביא חטאת עוף אם טהור הייתי העולה מחובתי וחטאת ספק. מונה שלשים יום ומביא קרבנותיו שלמין ומתנה עליהן ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה, ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה

📖 באר משה — דף מא עמוד א

נראה אותם למשל ממסכת נזיר דף מ"א. נתחיל מהדף הקודם של שיעורות האחרונות. המשנה מדברת על מקרה של אדם שהוא היה נזיר, רק הוא ספק אם הוא נטמא בנזירות וספק אם הוא היה מצורע שנטהר. אז במקרה כזה יש לו-- הוא צריך בעצם אולי הוא היה מצורע והוא צריך שתי תגלחות. תגלחת ראשונה של מצורע, תגלחת שנייה של מצורע ולאחר מכן הוא צריך את התגלחת של הטומאה ואז את התגלחת של הטהרה. אז כל הדברים האלה איך הוא עושה? אז קודם כל אמרנו שהוא חייב שלושים יום. הוא לא יכול לגלח מיד כי יכול להיות שהוא בעצם נזיר טהור. נזיר טהור אסור לי לגלח, אז לכן הוא ממתין את כל השלושים יום של הנזירות ולאחר מכן הוא הרי זה מביא עולה ומגלח עליה. הוא מביא קורבן עולה ומגלח עליה. למה? כיוון שהתגלחת הראשונה, שהיא אחרי השלושים יום הראשונים, יכול להיות שהיא ספק תגלחת נזיר טהור. כלומר הוא סיים את הנזירות שלו. ספק תגלחת נזיר טמא, כי אולי בעצם הוא היה נזיר טמא, זה תגלחת טומאה, ספק תגלחת מצורע מוחלט, כן, אולי זה בעצם תגלחת הראשונה של מצורע. אז לכן הוא מביא עולת בהמה, בשום ספק נזיר טהור, שמא הוא נזיר טהור, כי למרות שבעצם נזיר טהור צריך להביא שלוש בהמות, עולה, חטאת ושלמים, אבל אם גילח על אחד משלושתם יצא, אז לכן הוא מביא אחת, את העולה, ותכף נראה שהוא מתנה עליה.

חוץ מזה הוא גם מביא חטאת העוף. למה? שמא הוא היה נזיר טמא, כי אם זה יוצא מהתגלחת של הנזירות טומאה שלו, אז הוא מביא חטאת העוף שהוא מתנה עליה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה. כי הרי הטמא מביא שני תורים ושתי מינות, אחד לעולה ואחד לחטאת וקורבן אשם, אבל מספיק אחד כדי לגלח. אז לכן הוא מביא את העוף והוא מתנה עליה. הוא אומר, אם הייתי טמא, אז זה חטאת העוף שלי. עכשיו, אם טהור העולה מחובתי והחטאת ספק, זורקים את דמה ולא אוכלים אותה.

עכשיו הוא לא יכול להתנות שאם הוא טהור תהיה לחטאת של נזירות טהרה, הרי גם נזיר טהור מביא חטאת. הוא לא יכול להתנות כיוון שנזיר טהור חייב להביא בהמה, הוא לא יכול להביא עוף. אז לכן בעצם מתנה רק שאולי היא תהיה חטאת נזירות טומאה.

עכשיו איפה נכנס העניין של ההחמרה בגלל מצורע? כיצד עושין לו להחמיר? כי אולי הוא היה מצורע שנטהר. אז קודם שהוא מגלח את התגלחת הראשונה הזאתי, הוא מביא שתי ציפורי דרור, שוחט אחד מהן על כלי חרש על מים חיים, וחופר בור וקוברה בפניו, ואסורה בהנייה. את השנייה הוא טובל בדם ומשלח את פני השדה, ורק אז הוא מגלח, וגם הגילוח צריך להיות כדרך שמצורעין מגלחין אותה - גילוח מלא, ראשו וזקנו וגבות עיניו, ואז זה התגלחת הראשונה.

עכשיו מונה שלושים יום, ולכאורה אם הוא היה מצורע היה צריך שבעה ימים, אבל הוא לא יכול, כי שמא הוא היה נזיר טמא ועכשיו מתחיל נזירות טהרה. אז לכן בעצם עוד הפעם מונה שלושים יום ומביא עולת בהמה אחרת ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה, וחטאת העוף שהבאתי קודם הייתה בחובתי כי הייתי טמא. עכשיו, אם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת ספק, כמו כל חטאת הבאה על ספק שבעצם שוחטים אותה, מזים את דמה אבל לא אוכלים.

עכשיו ואז הוא מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורע מגלח בפעם השנייה, שמא תגלחת שנייה של מצורע היא.

עכשיו רבי שמעון אומר שמוסיף עליה עוד משהו, שלמחרת הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו, כמו מצורע בעל מום שני. הרי מצורע צריך להביא קורבן אשם ולוג שמן, ואז הוא מתנה עליה ואומר אם מצורע הייתי הרי הוא חובתי, האשם הזה יהיה החובה שלי, ואם לאו הרי הוא ספיקי, כלומר אם אני לא מצורע, וילך ישלם נדבה.

אבל מחמירים עליו משני הכיוונים - וישחוט בצפון כמו אשם, הרי אשם זה קודשי קודשים, וטעון מתן בהונות כמו אשם מצורע, ונאכל לזכרי כהונה בכל מקום ליום ולילה עד חצות. כלומר לא כמו שלמים שנאכל לשני ימים ולילה ולכל אדם בכל ירושלים, אלא הוא נאכל רק לזכרי כהונה בעזרה, ויום ולילה עד חצות.

אבל חכמים לא הודו לרבי שמעון - למה? כיוון שהוא מביא את הקדשים לבית הפסול. הרי הוא גם ממעט באוכלין וגם באכילתן, כי אם זה שלמים מותר לכל ישראל לאכול ונאכל בכל ירושלים ונאכל שני ימים ולילה, ואם זה אשם הוא נאכל רק לכהנים זכרים ורק בעזרה, ורק יום אחד ולילה.

עכשיו להביא חטאת בהמה אינו יכול, הרי מצורע גם צריך להביא חטאת בהמה, הוא לא יכול. למה? שמא הוא לא היה מצורע מוחלט, ולא מותר להביא חטאת בהמה. עכשיו חטאת העוף אינו יכול, למרות שבעצם למדנו שמצורע אם הוא עני אז הוא מביא שני תורים ושתי בני יונה, אבל הוא לא יכול כיוון שהוא עשיר, ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא. כיצד יעשה? יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני, נמצא עשיר מביא חטאת עוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי הרי זה חובתי ואם לאו הרי הוא ספק אוכל בקדשים מיד.

עכשיו בעצם אז הוא כביכול מפקיד את הנכסים שלו למישהו אחר, הוא נהיה עני ואז הוא מותר להביא חטאת העוף. וחטאת עוף היא כן באה על הספק, אבל לא כמו שאמרנו, מזים את הדם אבל לא אוכלים אותה. עכשיו, ואז מיד אחרי זה הוא יכול לאכול קודשים, מצורע שהוא מחוסר כיפורים אחרי שהוא הביא את חטאת העוף יכול לאכול קודשים.

עכשיו לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול, כי הרי הוא לא יכול להתחיל ספירת נזירותו, בין של טומאה בין של טהרה, לפני שהוא נטהר מצרעת. אז עד עכשיו אני אומר אולי הוא רק עסק בצרעת, עכשיו שהוא נטהר מצרעת, הוא יתחיל להתעסק בנזירות שלו. אבל הוא לא יכול היה להתחיל קודם לספור את ימי נזירותו, בין של טומאה בין של טהרה, מה שאמרנו שאין נזירותו עולה לו מתוך צרעתו.

אז מה הוא עושה? כדברי בן זומא, כשהוא אומר שהוא לא יכול... אז הרי זה מונה שלשים יום ומביא עולת בהמה ומגלח עליה, וחטאת עוף ומתנה עליה. עכשיו למה הוא מביא עכשיו חטאת עוף? כי אני אומר אולי הוא היה טמא, אולי עכשיו זה נזירות טומאה, כי אמרנו את הצרעת הוא היה חייב לגמור קודם, אז לכן הוא חייב להביא עוד הפעם עולת בהמה, שמא זה נזירות טהרה שלו. אז כשמתנה עליה הוא אומר, אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה, כי הרי נזיר טמא הוא לא מביא בהמה לעולה, הוא מביא חטאת עוף. עכשיו, אם טהור הייתי העולה מחובתי וחטאת ספק.

ועכשיו הוא מונה עוד פעם שלושים יום, כי אולי עכשיו הוא היה בעת נזיר טמא, ועכשיו בעצם רק יסיים את הנזירות שלו, אז הוא מביא קרבנותיו שלמין - הוא מביא את הקורבנות שהוא חייב ומתנה עליהן ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה, כלומר מביא עולה ושלמים, ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת ספק.



^[דף מא עמוד ב] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מא עמוד ב78

וזו נדבה והחטאת שהבאתי ספק ומגלח שותה יין ומטמא למתים מיד. במה דברים אמורים בזמן שנזר מתוך ימי נזירותו שלושים יום אבל אם נזר מתוך ימי צרעתו שנה אוכל בקדשים אפילו לאחר שתי שנים שותה ביין ומטמא למתים אחר ד' שנים. אמר רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: זו דברי °בן זומאבן זומא תנא · דור ג׳בן זומא שסובר כ°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי שיכול להביא אשם ולהתנות שאם אינו טמא יהיה לשלמים אבל לדברי חכמים לעולם הוא בחליטו עד שיניף האשם. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° בעי כיוון שאנו חוששים שמא שיניףיניחו מלאכל האשםאשם זה ויבא לבית הפסול יהא זה בחליטו אמר ליה רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא למה לא יהיה נדחה מספק זה הרי מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות דתנינן תמן אשם שנתערב בשלמים °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן אמרו לו ח_כד§אין מביאין קדשים לבית הפסול. רבי יעקב דרומיארבי יעקב דרומיא אמורא א״י · דור ד׳רבי יעקב דרומיא° בעא קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא: ויעשו לו תקנה ליינו שלחכמים יעשו הכל כדעת בן זומא רק לא יביאו אשם, ובכך אף שלא יכול לאכול קדשים לפחות יהיה מותר ביין אמר ליה כתיב (במדבר נשא ו יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד וכו' ואחר ישתה הנזיר יין הראוי לבוא אל פתח אהל מועד ישתה יין יצא זה שאינו ראוי לבוא אל אהל מועד שאינו שותה יין אמר רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בשם רבי יודןרבי יודן אמורא א״י · דור ד׳רבי יודן° מתניתא אמרה כן דתנן °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמין הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים, משמע שצריך לבא אל פתח אהל מועד כשזורקים את הדם שיהיה כעין עליו. שערו מהו תגלחת מצורע מותר בהנאה ותגלחת נזיר אסור בהנאה נזיר מצורע שערו מהו אמר רבי יעקב בר אחארבי יעקב בר אחא אמורא א״י · מסר בשם רבי יוחנן ותלמידיורבי יעקב בר אחא° איתפלגון רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אמר ח_כה§שערו אסור רבי שמעון בן לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° אמר שערו מותר. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° בעי במצורע שנזר פליגין או בנזיר שנצטרע פליגין, אין תימר במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל הוא אסור, אין תימר בנזיר שנצטרע פליגין הא במצורע שנזר דברי הכל ח_כו§מותר. רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה° פשיטא ליה דבמצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל אסור. תגלחת מצוה של ספק מצורע מהו שתדחה לאיסור לתגלחתתגלחת הראשות והזקן נישמעינה מן הדא דתנן: ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין ולמה לא וחשחש לומר שמא אין זו תגלחת מצוה מצורע היית רבי זעירא בשם רבי יודן מתניתא אמרה כן שרבי שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמין הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים ואינו אסור אלאואסור משום בל תשחת רואים שמספק מותר. שמואל בר אבאשמואל בר אבא אמורא א״י · דור ג׳שמואל בר אבא° אמר תיפתר בסריס והא תנינן זקן אית לך מימר סריס

📖 באר משה — דף מא עמוד ב

עכשיו ומגלח שותה יין ומטמא למתים מיד. זאת אומרת, בעצם אחרי שהוא, בפעם הרביעית, סיים את השלושים יום, אז הוא מביא את קרבנות הטהרה כמו כל נזיר, כמו נזיר טהור, אבל מתנה עליהם.

עכשיו במה דברים אמורים בזמן שנזר מתוך ימי נזירותו - כמו שאמרנו שלושים שלושים, זה כשהנזירות הייתה שלושים יום, סתם נזירות שלושים יום. אבל אם הוא נזר נניח שנה, אז בעצם הכל יהיה תמיד פי ארבע. אם זה שלושים, אז זה ארבע פעמים שלושים. כלומר, אחרי פעמיים הוא מסיים את הנזירות, אחרי עוד פעמיים סיים את הצרעת, אחרי עוד פעמיים זה עם הנזירות. אם הוא נדר שנה, צריך ארבע פעמים של שנה, זה בעצם ארבע שנים. אוכל בקדשים אפילו לאחר שתי שנים, ואחרי ארבע שנים הוא שותה ביין ומטמא למתים, באותה צורה בדיוק.

אמר רבי יוחנן: זו דברי בן זומא, שהוא סובר כרבי שמעון שאדם יכול להביא עכשיו ולהתנות עליו, כי אני יכול להגיד שאם הוא לא טמא אז זה יהיה שלמים, כמו רבי שמעון. אבל דברי חכמים לעולם הוא בחליטו עד שיניף האשם, והוא לא יכול להניף אשם, אז לכן בעצם הוא נשאר מצורע כל הזמן, נשאר כאילו בטומאת מצורע, בגלל שהוא לא יכול לאכול קודשים.

רבי ירמיה בעי - יהא זה בחליטו, כיוון שאני חושש שמא יביא אשם ויבוא לבית הפסול, זה שיהיה בחליטו. מה יגרם בזה? אדם יישאר כל הזמן כאילו במחוסר כיפורים, בגלל שאני לא יכול להניף האשם שלו? ואני לא יכול להניף אשם זה רק שמא יבוא לבית הפסול, כי הרי יכולתי להתנות, אבל למרות זאת לא מאפשרים לו להתנות, כי אם הוא יתנה שזה יהיה שלמים, הוא יצטרך לנהוג בזה לחומרא של אשם ולאכול זה רק לזכרי כהונה ורק יום ולילה, ורק בעזרה. אז הוא בעצם מביא לבית הפסול בגלל זה, זו הסיבה שישאיר אותו מחוסר כיפורים כל הזמן.

אמר ליה רבי יוסי - למה לא נמצא ל דבר זה, הרי מצינו כמה מקרים כאלה, הרי מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות, דתנינן תמן, אשם שנתערב בשלמים. אז רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן, כלומר בעצם מתנהגים, שוחטים גם את כולם, גם את מה שהיה שלמים, שוחטים את כולם בצפון כמו אשם ונאכלים רק ליום ולילה כמו אשם ורק לזכרי כהונה כמו אשם. אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול - כי אם אתה תעשה את זה, אתה ממעט באכילה, כי הרי שלמים נאכלים לשני ימים ולילה, נאכלים בכל ישראל, בכל ירושלים.

רבי יעקב דרומיא בעא קומי רבי יוסי - ויעשו לו תקנה, כלומר למה לא, שהוא לא עושה כלום, שהוא נשאר כמו שהוא? יעשו לו תקנה ליינו שלא יוכל לשתות יין, יעשו הכל כמו בן זומא, אבל רק לא יביאו אשם, כי אם כל הבעיה היא אשם, שלא יביאו אשם, ואז למרות שהוא לא יכול לאכול קודשים, לפחות יהיה מותר ביין.

אמר ליה - כתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד וכולי, ואחרי זה כתוב "ואחר ישתה הנזיר יין". הראוי לבוא אל פתח אהל מועד ישתה יין. יצא זה שאינו ראוי לבוא אל אהל מועד, לכן לא שותה יין. כלומר, בעצם אם הוא לא יכול להיכנס למקדש, כי הוא מחוסר כיפורים, אז גם לשתות יין הוא לא יכול. אז לכן הוא נשאר כמו שהוא, לא יכול לא לשתות יין ולא לאכול קודשים.

רבי זעירא רבי יודן רבי שמעון - שערו מהו? רבי יעקב בר אחא - איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש. רבי יוחנן אמר שערו אסור, רבי שמעון בן לקיש אמר שערו מותר.

זאת אומרת רבי זעירא בעי - במה מדובר? במצורע שנזר פליגין, כלומר קודם היה מצורע ואחרי זה נזר, ואז לכן יש מחלוקת אם השיער שלו מותר, או בנזיר שנצטרע פליגין. אין תימר במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל הוא אסור - ודאי, כי הרי קודם כל חל עליו איסור, המצורע לא פחת ממה שהיה קודם. אין תימר בנזיר שנצטרע פליגין הא במצורע שנזר דברי הכל יהיה מותר.

זאת אומרת רבי ירמיה פשיטא ליה שמדובר במצורע שנזר פליגין, אבל בנזיר שנצטרע דברי הכל אסור.

זאת אומרת - תגלחת מצוה שספק מצורע, אדם שהוא היה ספק מצורע. עכשיו מצורע הרי צריך לגלח את השיער, את הגבות, הכל. השאלה אם הוא רק ספק מצורע, הוא לא יודע אם הוא היה מצורע או לא, האם מותר לו לגלח למרות שאסור לגלח עם תער את הראש ואת הזקן? אז לספק מצורע יהיה מותר?

תגלחת מצוה מהו שתדחה הרשות, נישמעינה מן הדא - ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין - למה לא יכול לומר שמא אין זאת אלא תגלחת מצוה משום בל תשחית? מי אמר? אולי בכלל לא היה מצורע ואינו אסור משום בל תשחית? אז רואים מכאן שכנראה מספק מותר, מותר לו לגלח אפילו עם תער את כל הראש וכולי.

שמואל בר אבא אמר - לא, תיפתר בסריס, שאין לו שער, אין לו זקן. הרי המשנה שאמרה שהוא מגלח תגלחת מצורע, מדוברת בסריס בכלל. והא תנינן זקן - אית לך מימר - סריס.

ירושלמי מאיר נזיר מב



^[דף מב עמוד א] ויקיטקסט צורת הדף מפרשים קול הלשון🎧


ירושלמי מאיר עם פירוש באר משה — דף מב עמוד א79

לית לך אלא כדאמר רבי יעקברבי יעקב תנא · דור ד׳רבי יעקב° בר אידי בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא: נטלן מלמטן למעלן אסור אבל אם גילח את הראש ואחר כך את הזקן אינו אסור. רבי יוסי בר אביןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° אמר לא שנייא היא למטן למעלן היא למעלן למטן רואים שמספק מותר נזיר שהיה ח_כז§טמא בספק ומוחלט ודאי אוכל קדשים לאחר שמונה ששים יוםימים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מאה וע שריםשישים ושמונה יוםימים שתחילה מגלח תגלחת ראשונה של מצורע, ואחר שבעה ימים תגלחת שניה של מצורע, ואז הוא מותר בקדשים. אבל אנו יכול לגלח לטומאה שמא אינו טמא ואסור בתספורת. לכן ימתין שלושים יום ויגלח לספק טומאה ושוב יספור שלושים לנזירות הטהרה. טמא וודאי ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר עשריםשלושים ושבעה יוםימים ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מדשבעים וארבע יוםימים שסופר שבעה שמא הוא טמא ומגלח ועולה לו לתגלחת ראשונה של מצורע, אבל אינו יכול לגלח אחר שבעה ימים תגלחת שניה של מצורע שמא התחילו נזירות טהרה, לכן מגלח אחר שלושים יום ואז הוא מותר בקדשים. וסופר שבעה ומגלח לטומאה ממה נפשך שאם הוא היה מצורע הרי הם לטמאתו, ואם לא היה מצורע כבר סיים הכל, וסופר עוד שלושים לנזירות טהרה ומותר ביין. טמא ודאי ומוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר שמונת ימים שותה ביין ומיטמא למתים אחר מ"ד יום מגלח תגלחת ראשונה של מצורע, ואחר שבעה ימים מגלח תגלחת שניה של מצורע ומותר בקדשים. אחר כך ימתין שבעה ימים ויגלח עבור תגלחת נזירות טמאה. שתגלחת הצרעת אינה עולה לו. אחר כך עוד שלושים יום לנזירותו. אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסירבי אבא מרי אמורא א״י · אחוה דרבי יוסירבי אבא מרי°: זאת אומרת שהתער סותר בנזיר טמא שבעה שאם לא כן יזה בשבעה הימים שאחר תגלחת ראשונה של מצורע ויגלח בשביעי לצרעתו ולטמאתו, ואם צריך לגלח במיוחד לטמאה שיגלח בשמיני לטומאתו, אלא ודאי תער סותר לנזיר טמא וצריך להמתין אחר התגלחת שבעה

הדרן עלך פרק שני נזירין