ירושלמי נזיר ח ב
<< | ירושלמי · מסכת נזיר · פרק ח · הלכה ב | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ב משנה
[עריכה]נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר ששים יום ושותה ביין ומיטמא למתים אחר מאה ועשרים יום שתגלחת הנגע דוחה לתגלחת הנזיר בזמן שהיא ודאי אבל בזמן שהיא ספק אינה דוחה
הלכה ב גמרא
[עריכה]אי זהו מוחלט מספק שנים שבאו אצלו והחליט את אחד מהן ולא הספיק להחליט את השני עד שנחלפו לו זהו מוחלט בספק הדא היא דתני רבי חייה ספק נזיר טמא ספק נזיר טהור אבל נזיר ודאי היה ספק מצורע טמא ספק מצורע טהור אבל מצורע ודאי היה אוכל בקדשים אחר ששים יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ק"כ ימים כיצד אמרו לו נזיר טמא אתה צא ומנה שבעה והזה ושנה וגילח והביא מנה שבעה ורצה לגלח אמרו לו נזיר טהור צא ומנה שבעה והשלימן לשלשים מנה שלשים ורצה לגלח אמרו לו נזיר טהור אתה ואין נזיר טהור מגלח אלא על מיני דמים ה"ז מביא עולה ומגלח עליה חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה אם טהור העולה מחובתי והחטאת ספק מגלח את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו כדרך שמצורע מגלח כיצד עושין לו להחמיר מביא שתי ציפורי דרור שוחט אחד מהן על כלי חרש על מים חיים חופר וקוברה בפניו ואסורה בהנייה וגילח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין אותה ומונין שלשים יום ומביא עולת בהמה אחרת ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה והחטאת מחובתי ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת ספק מגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורע מגלח ר"ש אומר למחרת הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי הרי הוא חובתי ואם לאו הרי הוא ספיקי וישחוט בצפון וטעון מתן בהונות ונאכל לזכרי כהונה בכל מקום ליום ולילה עד חצות אבל חכמים לא הודו לרבי שמעון שהוא מביא את הקדשים לבית הפסול הביא חטאת בהמה אינו יכול שאין לו חטאת בהמה חטאת העוף אינו יכול שהרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא כיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני נמצא עשיר מביא חטאת עוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי הרי זה חובתי ואם לאו הרי הוא ספק אוכל בקדשים מיד לשתות יין וליטמא למתים אינו יכול שאין נזירותו עולה לו מתוך צרעתו כיצד עושין לו כדברי בן זומא הרי זה מונה שלשים יום ומביא עולת בהמה ומגלח עליה חטאת העוף ומתנה עליה ואומר אם טמא הייתי החטאת מחובתי והעולה נדבה אם טהור הייתי העולה מחובתי וחטאת ספק מונה שלשים יום ומביא קרבנותיו שלמין ומתנה עליהן ואומר אם טמא הייתי העולה הראשונה נדבה וזו חובה ואם טהור הייתי העולה הראשונה חובה וזו נדבה והחטאת ספק ומגלח שותה יין ומטמא למתים מיד בד"א בזמן שנזר מתוך ימי נזירותו אבל אם נזר מתוך ימי צרעתו אוכל בקדשים אפילו לאחר שתי שנים שותה ביין ומטמא אחר ד' שנים אמר רבי יוחנן זו דברי בן זומא אבל דברי חכמים לעולם הוא בחליטו עד שיניף האשם רבי ירמיה בעי שיניף האשם יהא זה בחליטו אמר ליה רבי יוסי למה לא מצינו כמה אשמות דוחין מפני ספיקות דתנינן תמן אשם שנתערב בשלמים רבי שמעון אומר שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחומר שבהן אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול רבי יעקב דרומיא בעא קומי רבי יוסי ויעשו לו תקנה ליינו אמר ליה (במדבר ו) וגלח הנזיר פתח אהל מועד הראוי לבוא אל פתח אהל מועד יצא זה שאינו ראוי לבוא אל אהל מועד שערו מהו רבי יעקב בר אחא איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר שערו אסור רבי שמעון בן לקיש אמר שערו מותר רבי זעירא בעי במצורע שנזר פליגין או בנזיר שנצטרע פליגין אין תימר במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל הוא אסור אין תימר בנזיר שנצטרע פליגין הא במצורע שנזר דברי הכל מותר רבי ירמיה פשיטא ליה במצורע שנזר פליגין הא בנזיר שנצטרע דברי הכל אסור תגלחת מצוה מהו שתדחה לתגלחת הרשות נישמעינה מן הדא ומגלח ראשו וזקנו וגבות עיניו כדרך שמצורעין מגלחין וחש לומר שמא תגלחת מצוה היית רבי זעירא בשם רבי יודן מתניתא אמרה כן שרבי שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמין הותר הנזיר לשתות יין וליטמא למתים ואינו אסור אלא משום בל תשחת שמואל בר אבא אמר תיפתר בסריס והא תנינן זקן אית לך מימר סריס לית לך אלא כדאמר רבי יעקב בשם רבי יוחנן נטלן מלמטן למעלן אסור רבי יוסי בר אבין אמר לא שנייא היא למטן למעלן היא למעלן למטן טמא בספק מוחלט ודאי אוכל קדשים לאחר ששים יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מאה ועשרים יום טמא וודאי מוחלט בספק אוכל בקדשים לאחר עשרים יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר מ"ד יום טמא ודאי מוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר שמונת ימים שותה ביין ומיטמא למתים אחר מ"ד יום אמר רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי זאת אומרת שהתער סותר בנזיר טמא שבעה