לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נזיר/פרק חמישי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק חמישי – °בית שמאי בית שמאי

[עריכה]

ירושלמי נזיר, פרק ה, הלכה א

[עריכה]

מתני': °בית שמאי בית שמאי אומרים, הקדש טעות הקדש. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ה_אאינו הקדש. כיצד? אמר, שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש, ויצא לבן. °בית שמאי בית שמאי אומרים, הקדש. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו הקדש. דינר זהב שיעלה בידי ראשון הרי הוא הקדש, ועלה של כסף. °בית שמאי בית שמאי אומרים, הקדש. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו הקדש. חבית של יין שתעלה לידי ראשונה הרי הוא הקדש, ועלה של שמן. °בית שמאי בית שמאי אומרים, הקדש. ו°בית הלל בית הלל אומרים, אינו הקדש:


גמ’: תמן תנינן (משנה תרומות ג ח) ה_בהמתכוין לומר תרומה ואמר מעשר. מעשר ואמר תרומה. ה_געולה ואמר שלמים. שלמים ואמר עולה. לא אמר כלום עד שיהיו פיו וליבו שוים. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. על דעתי ד°בית שמאי בית שמאי, אפילו בא לומר חולין ואמר עולה, קדשה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, במתכוין להקדיש אנן קיימין. אלא שהוא טועה משום דבר אחר. אבל אם בא לומר חולין ואמר הקדש, אפילו ל°בית שמאי בית שמאי אין בדבריו כלום. האי מתניתא דמסכת תרומה כמאן היא? על דעתיה דרבי ירמיה רבי ירמיה°, של°בית שמאי בית שמאי אפילו התכוון לומר חולין ואמר הקדש, קדשה, במחלוקת שנויא ואתיא כ°בית הלל בית הלל. על דעתיה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, דברי הכל, שכשהתכוון לתרומה ואמר מעשר, זה כמו כשהתכוון לומר חולין ואמר הקדש שגם ל°בית שמאי בית שמאי לא קדשו. תני, כתיב, (ויקרא ויקרא ה ד) נפש כי תשבע לבטא בשפתים. בשפתים ולא בלב. יכול שאני מוציא את הגומר בלב ולא היה בדעתו להוציא בשפתיו? תלמוד לומר לבטא. מכל מקום, ואפילו בלבו. דכיון שלא היה בדעתו להוציא בשפתיו, חל הנדר כשחשב בלבו. ושמואל שמואל (אמורא)° אמר. ה_דהגומר בלבו אינו חייב עד שיוציא בשפתיו. והתני (שמות ל"ה, כ"ב) ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם. כל נדיב לב, ה_הזה הגומר בלב. שאפילו אם התנדב בלבו ולא הוציא בשפתיו חייב. אתה אומר זה הגומר בלב, או אינו אלא המוציא בשפתיו. כשהוא אומר גבי הנודר להביא קרבן. (דברים כי תצא כג כד), מוצא שפתיך תשמור הרי מוציא בשפתיו אמור. הא מה אני מקיים כל נדיב לב? זה הגומר בלב. וקשה לשמואל שמואל (אמורא)° שאמר שאינו חייב עד שיוציא בשפתיו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] מה דאמר שמואל שמואל (אמורא)° לקרבן. אבל לעניין חיוב צדקה ותרומת המשכן, מודה שמאל שהנודר בלב חייב. תנן, המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי. °בית שמאי בית שמאי אומרין, מותרן נדבה. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ה_ומותרן חולין. שאביא מהן שקלי שוין שמותרן חולין אילו לחטאתי שוין שמותריהן נדבה ה_זשאביא מהן חטאתי שוין שמותריהן חולין אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, מה פליגין? במכנס פרוטרוט שמוסיף כל פעם פרוטה ואחר שעבר את הסכום הנדרש, המשיך והוסיף את השאר בטעות. אבל באומר אלו לשקלי, כל עמא מודיי שמותרן נדבה. שהרי אמר על הכל שיהיו קדש. רבי חייא רבי חייא רבה° ורבי ביבי רבי ביבי° אמרו בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° במה פליגין? במכנס פרוטרוט. אבל באומר אלו לשקלי, כולי עלמא מודיי שמותרן חולין. שהרי הוא יודע שאסור לתת יותר ממחצית השקל ועל המותר הוא נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו כלום. אמר רבי חייא רבי חייא רבה°, מתניתא מסייעא לרבי ביבי רבי ביבי° דתנן, אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, מה בין שקלים לחטאת? אלא שהשקלים יש להן קיצבה, ולחטאת אין לה קיצבה. מה אנן קיימין? אם באומר שאביא מהן שקלי, כל עמא מודיי שמותרן חולין. אם באומר ה_חשאביא מהן חטאתי, כל עמא מודיי שהמותר חולין. אלא כן אנן קיימין, באומר אלו לשקלי. שקלים, על ידי שקצבתן מן התורה, מותרן חולין שעל המותר נחשב כמתנה על מה שכתוב בתורה שאינו כלום. חטאת, על ידי שאין קצבתה מן התורה, מותרה נדבה. אבל לפי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° קשה. שהרי לפי °בית שמאי בית שמאי אין שום הבדל בין שקלים לחטאת. שהרי בין אם אמר אלו לשקלי ובין אם אמר אלו לחטאתי, אפילו במכנס פרטרוט, מותרן נדבה. ובין שאמר שאביא מהן שקלי בין שאמר אביא מהן חטאתי, מותרן חולין. אז על מה אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, מה בין שקלים לחטאת? הרי אין הבדל בניהם לדעת °בית שמאי בית שמאי. מה עבד לה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°? פתר לה במכנס פרוטרוט וכ°בית הלל בית הלל שבשקלים שקצבתן מהתורה מותרן חולים. חטאת שאין קצבתה מהתורה מותרה נדבה. אבל ל°בית שמאי בית שמאי באמת אין הבדל. והא תנינן מותר שקלים חולין? קא סלקא דעתין שמדובר באומר אלו לשקלי. והרי לדעת רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° באומר אלו לשקלי, כל עמא מודיי שמותרן נדבה. פתר לה במכנס פרוטרוט וכבית הילל. ה_טהמפריש שקלו וסבר שהוא חייב, ונמצא שאינו חייב, לא קדש. המפריש שנים וסבר שהוא חייב שנים. ונמצא שאינו חייב אלא אחד. אותו השני מה את עביד ליה? נשמעינה מן הדא דתני, ה_יהפריש חטאתו וסבר שהוא חייב ונמצא שאינו חייב, לא קדשה. הפריש שתים, וסבר שהוא חייב שתים, ונמצא שאינו חייב אלא אחת, אותה שניה רועה. דכיוון שהקדיש את שניהם כאחד, אף השניה מתקדשת. הכא נמי כיוון שהקדיש את שני השקלים כאחד הרי אלו לנדבה. וקשה לרב ביבי רב ביבי° שלדעתו כשאומר הרי אלו נדבה, מותרן חולין כיוון שקצבתם מהתורה. ולמה כאן כשהפריש שני בהמות אחת לכל חטאת אף השניה מקודשת? תמן תנינן, האומר הרי עלי במחבת

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ה_א מיי' פ"ז מהל' ערכין הלכה י"ז, מיי' פ"ט מהל' נזירות הלכה ח':

2 ה_ב מיי' פ"ד מהל' תרומות הלכה ט"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף מ"ה:

3 ה_ג מיי' פי"ד מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ב:

4 ה_ד מיי' פ"ב מהל' שבועות הלכה י', מיי' פ"ב מהל' נדרים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' ר"י סעיף א', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ט סעיף א':

5 ה_ה מיי' פי"ד מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ב:


[ע"ב]

6 ה_ו מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ג:

7 ה_ז מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ז':

8 ה_ח מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ג:

9 ה_ט מיי' פ"ג מהל' שקלים הלכה י"ב:

10 ה_י מיי' פ"ה מהל' פסולי המוקדשין הלכה ו':


-----------------------------------דף כא

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר כא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד א] והביא במרחשת. במרחשת והביא במחבת. מה שהביא הביא וידי חובתו לא יצא. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, ד°בית שמאי בית שמאי היא. ד°בית שמאי בית שמאי אומרים, הקדש טעות הקדש. רבי זעירא רבי זעירא° בעא קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ולמה לית אנן פתרין לה כדברי הכל, באומר יודע אני שבמחבת אמרתי ואף על פי כן אני רוצה להביא במרחשת, דודאי לנדבה אחרת התכוון. אבל אם אמר הרי עלי במחבת והביא במרחשת, וחזר ואמר במרחשת התכוונתי כי חשבתי שאפשר להביא מרחשת במקום מחבת. דברי הכל חולין. כי אתו רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° ורבי יסא רבי אסי° ואמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, דברי הכל היא. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, אמר הרי עלי להביא מנחה, או במחבת או במרחשת. וחזר ואמר במחבת. וחזר ואמר במרחשת. האם כיוון שלא קבע בתחילת הנדר איזה סוג. יכול להביא מה שירצה, ואין בדברים שאמר אחר כך לחייבו להביא מסוג זה או אחר, כיוון שכמו שהקן נקבע או בקניה או בעשית כהן. אף סוג המנחה נקבע או בזמן הנדר או בהבאה. אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי אחא רב אחא°. ורבי חמא רבי חמא° אמר בשם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, קובען אפילו בפה ואינו יכול לשנות. סברין מימר אפילו ימים טובים קובעין אפילו כלים קובעין שאם אמר שיביא ביום טוב או בכלי מסוים אינו יכול לשנות. תמן תנינן °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר. ה_יאעשה שוגג כמזיד בתמורה. ה_יבולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°, עשה שוגג כמזיד בתמורה. שאם חשב שאין איסור לאו להמיר והמיר, התמורה חלה. אבל לא עשה שוגג כמזיד במוקדשין, שאם חשב שאין איסור לאו הגמרא תסביר איזה לא תעשה יש. והקדיש, ההקדש לא חל. אבל אם בא לומר חולין ואמר עולה, אפילו בתמורה לא קדשה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. בא לומר תמורת חולין ואמר תמורת עולה, קדשה. אבל אם בא לומר תמורת עולה, ואמר תמורת חולין, לא קדשה. ואתייא פתרה דרבי יוחנן רבי יוחנן° בד°רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה בתמורה, שאם בא לומר תמורת חולין ואמר תמורת עולה, קדשה, כפתרה דרבי ירמיה רבי ירמיה° על ד°בית שמאי בית שמאי במוקדשין. דאמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. על דעתי ד°בית שמאי בית שמאי, אפילו בא לומר חולין ואמר עולה, קדשה. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° ניחא, עשה שוגג כמזיד בתמורה שאם בא לומר תמורת חולין ואמר תמורת עולה, קדשה. אבל לא עשה שוגג כמזיד במוקדשים שאם בא לומר חולין ואמר עולה, לא קדשה כשיטת °בית הלל בית הלל. על דעתיה דחזקיה חזקיה בן רבי חייא° שאמר ששגג בלא תעשה, קשיה. בשלמא בתמורה, שגג בלא תעשה של לא ימירנו. אבל במקדשין איזה לא תעשה יש? במקדיש בכור לעולה. דכתיב (ויקרא בחקותי כז כו) אך בכור אשר יבכר לה’ בבהמה לא יקדיש איש אתו. ומי קדש? לא כן אמר רבי חייה רבי חייא רבה°, ורבי אחא רב אחא° ורבי יסא רבי אסי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הקדיש בכור לעולה למזבח, אפילו לדמים לא קדש. הקדיש בעל מום למזבח אפילו בתמורה לא קדשה. כך שגם אי אפשר לומר שמדובר בהקדיש בעל מום למזבח, כיוון שבזה לא רק בקדשים לא קדשה, אלא אפילו בתמורה לא קדשה. אלא במקדיש בעל מום עובר. שהתמורה תופסת בו אפילו בשוגג. ובמקדיש בשוגג אינו לוקה. ומחובר הוא למכות? הרי גם במזיד לא לוקה. אז איך אמר °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה שבמוקדשים לא עשה שוגג כמזיד? אמר רבי יודן אבוי דרבי מתניה רבי יודן אבוי דרבי מתניה°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד ב] תיפתר במקדיש תמימין לבדק הבית, שבמזיד לוקה, בשוגג אינו לוקה. °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה, בשיטת אביו דתני, ה_יגהקדיש תמימים לבדק הבית עובר בעשה, שנאמר ושור ושה שרוע וקלוט שהם בעלי מומים נדבה תעשה אותו. אותו אתה עושה נדבה לבדק הבית, ואי אתה עושה תמימים נדבה לבדק הבית, ולאו הבא מכלל עשה עשה, מניין שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר (ויקרא אמור כב יז) וידבר ה' אל משה לאמר. לאו אמור, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. °רבי רבי יהודה הנשיא הוה יתיב מתני בפרשת אין ממירין בבכור. צהלין אפוי דבר פדיה בר פדיה°, אמר הדין ידע מה אנא מתני. איתמר , וידבר ה' אל משה לאמר. לא יימר, דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. וכתוב כן? אמר ליה אין. דאמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ניתן לדרוש על ידי שגורעין אות מתחילתה ומעבירין אותה לסופה. ואמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה° ואפילו לאמצע התיבה. כמו שכתוב (ויקרא ויקרא ב ו) ויצקת עליה שמן, מנחה היא. וגורעים ודורשים כאילו כתוב ויצקת שמן על המנחה. ה_ידלרבות את כל המנחות ליציקה. תמן תנינן. ה_טושום היתומין מכריזים שלושים יום. ה_טזשום הקדש שישים יום. ומכריזין בבקר ובערב. המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, כשיגרש את אשתו ידיר הנאה כדי שלא יחזירנה לעולם. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, אינו צריך לידור הנאה ממנה. אמר רבי מנא רבי מנא°. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס חשש על הערמה. שמא יגרש את אשתו כדי שתגבה מההקדש ואחר כך יחזירנה ונמצא הקדש מפסיד. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה לא חשש על הערמה, שאין אדם עושה קנוניה על הקדש. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. אתיא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כ°בית שמאי בית שמאי. וד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה כ°בית הלל בית הלל. ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כ°בית שמאי בית שמאי. ד°בית שמאי בית שמאי אומרים, אין אדם נשאל על הקדישו. דהקדש בטעות הוה הקדש. וכיוון שאינו יכול להוציא מההקדש על ידי שאלה, חיישינן שמא אם ירצה להוציא מיד ההקדש, יעשה קנוניה עם אשתו. לכן ה_יזהוא דהוה אמר צריך להדיר הנייה. וד°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה כ°בית הלל בית הלל. ד°בית הלל בית הלל אומרים, אדם נשאל על הקדישו. ואם ירצה להוציא מההקדש יכול ללכת לחכם. לכן הוא דהוה אמר אינו צריך להדיר הנייה. מה נפשך? תהא התחרט בו האיש הזה, שילך לחכם וישאל על הנייתו. מודה °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ה_יחבערב אם היה ערב על הכתובה שהוא צריך להדיר הנייה. שמא יעשה הוא ואשתו קנוניה על הערב. מה אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה במתנה? מכיון שהוא נותן מתנה בעין יפה, אינו צריך להדיר הנייה. או מאחר שהורע כוחו שירד מנכסיו והוא חוזר בו, לכן צריך להדיר הנייה, שמא יגרש את אשתו כדי שתגבה מהמתנה? מה אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בבעל חוב?

-----------------------------------דף כב

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר כב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד א] נישמעינה מן הדא. קריבתיה דרבי חגיי רבי חגי (אמורא)° הוה בעלה חייב קרטס חוב בשטר אתא מרי חובא וטרף. כשעמד לגרש את אשתו, אתא עובדא קומי דרבי אחא רב אחא°. אמר אין צריך להדיר הנייה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, צריך להדיר הנייה. אמרין חבריא קומי רבי אחא רב אחא° ו רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, יאות אמר רבי אחא רב אחא° שאין צריך להדיר הנאה ממנה. דהא אם חוזר הוא עליה ותהיה שוב אשתו, הרי הקרקעות שוב יהיו ברשותו, וכי לא אתי מרי חובה וטרף?,אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, חישינן שמא ימכור את הקרקע ועבדה לון תכשיטין, עבדה לון פרה פרנון נדוניה מטלטלים, ולא יוכל לגבות מהם. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, משה, יאות אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אבל למעשה נפק עובדא כרבי אחא רב אחא° שאין צריך לנדור הנייה. תמן במי שנדר בנזיר, ונשאל לחכמים והתירו, את אמר אפילו היתה לו בהמה מופרשת, ה_יטתצא ותרעה בעדר. ו°בית שמאי בית שמאי מודים. והכא את אמר אכין של°בית שמאי בית שמאי הקדש טעות הוה הקדש ואין שאלה בהקדש? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תמן לנזירותו נשאל, מכח נזירות יצאו קרבנותיו לחולין. אבל כאן שהקדיש בטעות חל ההקדש. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי חונה רב הונא°, וחזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי אחא רב אחא° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל עמא מודיי ה_כשאין נשאל על תמורתו, שהרי תמורה בטעות הוי תמורה, שהתורה ריבתה שוגג כמזיד בתמורה. מה פליגין? בהקדישו. ש°בית שמאי בית שמאי אומרים. כשם שאין אדם נשאל על תמורתו, כך אין נשאל על הקדישו. °בית הלל בית הלל אומרים, אדם נשאל על הקדישו, ואין נשאל על תמורתו. תנן, שור שחור שיצא מביתי ראשון הרי הוא הקדש, ויצא לבן. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם בר קפרא בר קפרא° . ל°בית שמאי בית שמאי את תופשו משם שור ומשם ראשון. כיצד? אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון ויצא לבן ויצאו שחורין אחריו. הלבן קדוש שיצא ראשון, והראשון בין השחורים קדוש, שאת תופשו משום ראש לשחורים. אמר שור לבן שיצא מביתי ראשון ויצא שחור ויצאו לבנים אחריו. הראשון השחור קדוש שהוא ראשון, והלבן הראשון קדוש שאת תופשו משום ראש ללבנים. אמר שור שעמד על האבוס יהיה קדוש, ונמצא רבוץ. רבוץ, ונמצא עומד ל°בית שמאי בית שמאי מי קדוש? יהא בה כהדא דאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. נתכוון לתרום כרי חיטין ותרם שעורים. בלילה, לא עשה כלום. ביום, מה שעשה עשוי. שכיוון שיכל לראות ולא הסתכל, אמרינן שהתכוון לתרום מה שיש ולא אכפת לו מה. שחמתית חיטה חומה ונמצאת אגרון חיטה לבנה, אפילו ביום לא עשה כלום. שאף ביום שמא לא הבחין בהבדל.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] אמר שור ויצא איל, לא כלום. יצא עגל כן קדש, שגם עגל נקרא שור דכתיב (ויקרא שמיני ט ב) ועגל בן בקר לחטאת. ומדובר בן שתי שנים ואף על פי כן קורא לו עגל יצא כבש, לא כלום. אמר דינר כסף שיעלה ראשון קדוש ועלו סלעים, לא כלום. פרוטרוט, לא כלום. דינר זהב, קדש. דדינר סתם משמע אף דינר זהב

ירושלמי נזיר, פרק ה, הלכה ב

[עריכה]

מתני': ה_כאמי שנדר בנזיר, ונשאל לחכמים ואסרו. מונה משעה שנזר. ה_כבנשאל לחכמים והתירו, והיתה לו בהמה מופרשת. תצא ותרעה בעדר. אמרו °בית הלל בית הלל ל°בית שמאי בית שמאי. אין אתם מודין בזה שהוא הקדש טעות, שתצא ותרעה בעדר? מכאן שהקדש טעות אינו הקדש אמרו להן °בית שמאי בית שמאי, אי אתם מודין ה_כגבמי שטעה וקרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, שהוא מקודש? אמרו להן °בית הלל בית הלל. לא השבט קידשו. ומה אילו טעה והניח את השבט על השמיני או על שנים עשר, ה_כדשמא עשה כלום? אלא כתוב שקידש את העשירי, והוא קידש את התשיעי ואת אחד עשר:

גמ’: תנן מי שנדר בנזיר, ונשאל לחכמים ואסרו מונה משעה שנזר. תני, °בית שמאי בית שמאי אומרים, משעה שנשאל. ו°בית הלל בית הלל אומרים, משעה שנזר. מה אנן קיימין? אם בשגילגל שלא הקפיד בנזרו, כל עמא מודיי משעה שנשאל. אם בשלא גילגל בנזרו, כל עמא מודיי משעה שנזר. אלא כי אנן קיימין, בשעתיד התכוון לישאל. °בית שמאי בית שמאי אומרים, מכיון שעתיד לישאל, מסתמא מגלגל לא הקפיד הוא שחושב שהחכם יתיר לו. ו°בית הלל בית הלל אומרים. אילו גילגל, לא היה נשאל. תני, הרי שנזר והיה מגלגל בנזרו, אין נשאלין לו, ה_כהאלא אם כן נהג בהן באיסור כימים שנהג בהן בהיתר, דברי °רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי. אמר °רבי יסא רבי יסא. במה דברים אמורים? שאין נשאלין לו עד שיעשה כימים שגלגל בנזרו מרובה. אבל בנזרו ממועט, דיו שלשים יום. ומה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט? הרי בנזירות מועטת לא יכל לגלגל יותר משלושים יום שהרי זה כל נזירותו אלא אכן הוא. במה דברים אמורים בזמן שגילגל בנזרו זמן מרובה. אבל גילגל בנזרו זמן ממועט, דיו שלשים. מה אנן קיימין? אם בשגילגל בטומאה, כל עמא מודיי שסתר הכל, שהרי כתוב והימים הראשונים יפלו. אם בשלא גילגל אלא בתגלחת. כל עמא מודיי שלא סתר אלא שלשים יום. אלא כן אנן קיימין, בשגילגל ביין. ודווקא בעומד בתוך נזירותו. אבל בעומד לאחר נזירותו ורק לא הביא קרבנות, אינו סותר

-----------------------------------דף כג

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר כג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד א] תמן תנינן, ה_כוקרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי, שלשתן מקודשין. התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים. מאי טעמא? דכתיב (ויקרא ויקרא ג א) העשירי יהיה קודש. משמע בין שהוא עשירי בין שרק קראהו עשירי מלמד שהקדושה חלה על התשיעי ועל אחד עשר. יכול יקרבו שניהן? תלמוד לומר בשלמים (ויקרא ויקרא ג א) אם מן הבקר קרבנו. בקר לרבות אחד עשר. מן הבקר, להוציא את התשיעי. מה ראית לרבות אחד עשר, ולהוציא תשיעי? אחר שריבה הכתוב ומיעט. ומה ראיתה לרבות אחד עשר ולמעט תשיעי? שתימצא אומר, אימתי הקודש עושה תמורה, לפניו או לאחריו? הוי אומר לאחריו אחרי שכבר הקדיש בהמה לקרבן אבל לא קדם. מרבה אני אחד עשר שהוא אחר הקדושה. ומוציא אני את התשיעי שהוא לפני הקדושה. עד כדון, כסבור בו שהוא עשירי, וקראו עשירי בשוגג. היה יודע בו שהוא תשיעי, וקרייו עשירי במזיד, מה דינו? חברייא אמרין ה_כזקדש. רבי יודן רבי יודן° אמר לא קדש. מתניתא מסייע לחברייא דתנן, אמרו °בית הלל בית הלל ל°בית שמאי בית שמאי. אין אתם מודין שתצא ותרעה בעדר? אמרו להן °בית שמאי בית שמאי, אי אתם מודין במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי, שהוא מקודש. ואינון מקבלין מנהון והסכימו שכך הדין אפילו במזיד. דאי לא כן, יתיבונון. מה אתם משיבין אותנו מן דבר שלא היה קדוש אלא בטעות, על דבר שהוא קדוש בין בטעות בין שלא בטעות? זה לא ראיה, כיי דאמר רבי אמי רבי אמי°, עשירים היו בתשובות, שהיה להם תשובות הרבה וענו אחת. או ייבא כיי דאמר רבי נסא רבי נסא°. כאינש דאית ליה תרין טעמין, ומתיב חד מנהון.

ירושלמי נזיר, פרק ה, הלכה ג

[עריכה]

מתני': ה_כחמי שנזר בנזיר והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה. אם עד שלא נגנבה בהמה נזר, הרי זה נזיר ולא יתיר לו החכם בפתח זה דנולד הוי ואין פותחין בנולד. אם משנגנבה בהמה נזר, אינו נזיר שאין זה נולד ויכול לילך לחכם ויתיר לו. זו טעות טעה נחום איש המדי. כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב. אמר להן °נחום איש המדי נחום איש המדי, אילו הייתם יודעים שבית המקדש עתיד ליחרב, נוזרים הייתם? אמרו לו לאו. והתירן °נחום איש המדי נחום איש המדי. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו. כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש, נזיר. ומשחרב בית המקדש, אינו נזיר:


גמ’: מה אנן קיימין? אם בשראה בהמה עוברת בשוק ואמר הריני נזיר על בהמה זאת שעברה שאקננה לחובתי. אפילו משנגנבה הבהמה נזיר שהרי ודאי כוונתו שאם לא ימכרו לו אותה יצא באחרת. אם כסבור שיש לו כסף לקנות בהמות לחובתו, ונמצא שאין לו. וכי כך אנו אומרים, שאם היה עשיר והעני, תיפקע ממנו נזירותו? אלא אכן אנן קיימין. באומר במפורש הריני נזיר על הבהמה שיש לי בתוך הבית, והלך ומצאה שנגנבה. אם עד שלא נגנבה הבהמה נזר, הרי זה נזיר. אם משנגנבה הבהמה נזר, אין זה נזיר. תלמידוהי דרבי חייה בר לוליינא רבי חייה בר לוליינא° אמרין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שאל, החזירוה הגנבים בלילה. האם נחשב כאילו החזירוה למפרע וחזר עליו נזירותו, שנחשב שהייתה לו בהמה כשנזר ומונה משעה שנזר? או רק מיכן ולהבא בכל מקרה הנזירות חלה? תנן, זו טעות טעה נחום איש המדי. מה טעה? שפתח להם

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] בנולד. אמר להם נחום איש המדי. אילו הייתם יודעין שבית המקדש עתיד ליחרב. נודרין הייתם? אמר רבי זעירא רבי זעירא°. הוה צריך מימר לון, לא הייתם יודעין שכבר נתנבאו הנביאים לכם שבית המקדש עתיד ליחרב? ואז זה לא הוות כנולד. אמר לון רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. עוד הוא כנולד. דיכלין הוון מימר, ידעין הוינן. אלא הוינן סברין דמילייא רחיקין כדכתיב (יחזקאל י"ב, כ"ז) החזון אשר הוא חוזה לימים רבים. תני, שלש מאות נזירין עלו בימי °רבי שמעון בן שטח שמעון בן שטח. מאה וחמשים מצא להן פתח, ומאה וחמשים לא מצא להן פתח. אתא גבי ינאי מלכא אמר לו. אית הכא תלת מאה נזירין, בעיין תשע מאה קרבנין  יש כאן שלוש מאות נזירים שזקוקים לתשע מאות קרבנות. אלא יהב את פלגא מן דידך, ואנא פלגא מן דידי. שלח ליה ארבע מאה וחמשין. אזל לישנא בישא ואמר ליה, לא יהב מן דידיה  שלא נתן משלו כלום. שמע ינאי מלכא וכעס. דחל  פחד °רבי שמעון בן שטח שמעון בן שטח וערק  ברח. בתר יומין  אחר זמן. סלקון בני נש רברבין  באו אנשים חשובים מן מלכותא דפרס גבי ינאי מלכא. מן דיתבין  תוך שהם יושבים אכלין, אמרין ליה. נהירין אנן  זוכרים אנו, דהוה אית הכא חד גבר סב  שהיה כאן זקן אחד. והוה אמר קומין מילין דחכמה  שהיה אומר לפנינו דברי חכמה. תני לון עובדא  סיפר להם את המעשה. אמרין ליה, שלח ואייתיתיה  תביא אותו. שלח ויהב ליה מילא  הבטיח שלא יפגע בו. אתא ויתיב ליה  בא וישב לו בין מלכא למלכתא. אמר לו, למה אפלית  שיטיתה בי? אמר לו. לא אפליית בך. אלא את מממונך, ואנא מן אורייתי. דכתיב (קהלת ז', י"ב) כי בצל החכמה בצל הכסף. אמר ליה, ולמה ערקת ברחתה? אמר לו. שמעית דמרי  שאדוני כעס עלי. ובעית מקיימה הדין קרייא  והחלטתי לקיים את הפסוק (ישעיהו כ"ו, כ') חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. וקרא עלוי ינאי את הפסוק (קהלת ז', י"ב) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. שינאי ידע שבאמת התכוון להרוג אותו. אמר לו, ולמה יתבתה בין מלכא למלכתא? אמר לו בסיפרי דבן סירא כתיב. סלסליה ותרוממך, ובין נגידים תושיבך. אמר, הבו ליה כסא דליבריך. נסב כסא ואמר. נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. אמר לו, עד כדון  עדיין את בקשיותך? הרי אין זה נוסח הברכה. אמר לו, ומה נאמר על המזון שלא אכלנו? אמר, הבו ליה דליכול. יהבו ליה ואכל ואמר, נברך על המזון שאכלנו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. חולקין על °רבי שמעון בן שטח שמעון בן שטח. רבי אבא רבי אבא° אמר על הראשונה שלא רצה לזמן אלא אם כן יאכל. דלחכמים אף אם לא אכל מוציא את האחרים ידי חובה. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, על השנייה. שאין אדם מוציא אחרים אלא אם כן אכל לחם. והוא לא אכל אלא ירק, שהרי לא נטל ידיו. מחלפה שיטתיה דרבי ירמיה רבי ירמיה°? התם צריכה ליה  הסתפק האם יכול לזמן, והכא פשיטא ליה שלא יכול לזמן. הן דפשיטא ליה שלא יכול לברך, כרבנן. הן דצריכה ליה   מה שהוא הסתפק, כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. כדתנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר , ה_כטעלה היסב ואכל עמהן. אף על פי שלא אכל כזית דגן, מזמנין עליו. אבל לדברי חכמים. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לעולם אין מזמנין עליו, עד שיאכל כזית דגן. ובזה הסתפק רבי ירמיה רבי ירמיה°. לדעת °רבן גמליאל רבן גמליאל, האם כשם שמצטרף לזימון כך יכול לזמן או לא. והתני ה_לשנים פת ואחד ירק מזמנין? מתניתה כ°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל:

ירושלמי נזיר, פרק ה, הלכה ד

[עריכה]

מתני': היו מהלכין בדרך ואחר בא כנגדן. אמר אחד מהן, הריני נזיר שזה איש פלוני. ואחר אמר הריני נזיר שאינו הוא. הריני נזיר שאחד מכם נזיר. שאין אחד מכם נזיר. ששניכם נזירין. שכולכם נזירין. °בית שמאי בית שמאי אומרים כולן נזירין שהזכיר נזירות. ו°בית הלל בית הלל אומרים, ה_לאאין נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. ו°רבי טרפון רבי טרפון אומר, אין אחד מהן נזיר

-----------------------------------דף כד

[עריכה]
ירושלמי מאיר נזיר כד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד א] ה_לבהרתיע לאחוריו, אינו נזיר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. יאמר, אם היה כדברי הריני נזיר חובה. ואם לאו הריני נזיר נדבה. ה_לגראה את הכוי ואמר. הריני נזיר שזה חיה. הריני נזיר שאין זה חיה. הריני נזיר שזה בהמה. הריני נזיר שאין זה בהמה. הריני נזיר שזה חיה ובהמה. הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה. הריני נזיר שאחד מכם נזיר. שאין אחד מכם נזיר. ששניכם נזירין. שכולכם נזירין. הרי כולן נזירין:
גמ’: תנן ו°בית הלל בית הלל אומרים, אין נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, מי שנתקיימו דברים. לשון הפוך הוא כמו שנשים רגילות להישבע ולאמר לא לא תקבור את ברה אם היא משקרת, וכוונתם שתקבור . תני °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר משום °רבי טרפון רבי טרפון. אין אחד מהן נזיר, שאין נזירות אלא על התרייה במקום ודאי, שאם התרו בו יהיה חייב, ולא בספק, שהתראת ספק לא שמיה התראה. הדא היא דאמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ה_לדספק נזירות מותר. תנן, הרתיע לאחוריו, אינו נזיר. מה אנן קיימין? אם ה_להבשזה אומר זה ראובן. וזה אומר אינו ראובן. מה נפשך. נמצא ראובן, זה שאמר ראובן הוא נזיר. נמצא שהוא שמעון. זה שאמר שאינו ראובן הוא נזיר. ויביאו קרבנות נזירות אחת ויתנו שאם אני נזיר אלה קרבנותי ואם אתה נזיר אלו קרבנותיך. אלא כי אנן קיימין, בשזה אומר ראובן וזה אומר שמעון והרתיע לאחוריו. נמצא שאינו לא ראובן ודאי ולא שמעון ודאי, לכן ספק אולי אף אחד אינו נזיר. הדא היא דאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אינו מביא קרבן ואינו יוצא מדין ספק עד שיהיה מתני ויאמר, אם כדברי הרני נזיר חובה, ואם לאו הרני נזיר נדבה. תנן, ראה את הכוי ואמר. הריני נזיר שזה חיה. הריני נזיר שאין זה חיה. הריני נזיר שזה בהמה. הריני נזיר שאין זה בהמה. הריני נזיר שזה חיה ובהמה. הריני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה. הריני נזיר שאחד מכם נזיר. שאין אחד מכם נזיר. ששניכם נזירין. שכולכם נזירין. הרי כולן נזירין: תני, וכולן יחד מונין תשעה נזיריות. והא אינון עשר? אי איפשר שלא נתקיימו דברי אחד מהן. לכן זה שאמר שאף אחד אינו נזיר, אין דברין כלום ואינו נזיר .

הדרן עלך פרק בית שמאי

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_נזיר/פרק_חמישי"