לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא בתרא/פרק שני

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני – לא יחפור

[עריכה]

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה א

[עריכה]

מתני’: ב_אלא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חבירו. ולא שיח ולא מערה ולא אמת המים ולא נברכת הכובסין, אלא אם כן הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד. ב_במרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים, או סד בסיד. ב_גמרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי הרגלים מן הכותל שלשה טפחים. ב_דמרחיקין את הריחים שלשה מן השכב, שהן ארבעה מן הרכב. ואת ב_ההתנור שלשה מן הכלייא, שהן ארבעה מן השפה:


גמ’: תנן, אלא אם כן הרחיק מכותלו של חבירו שלשה טפחים וסד בסיד. היכי תני מתניתא? ב_ווסד בסיד. או, או סד בסיד. דאם סד בסיד כל שהוא, אם לא סד בסיד שלשה טפחים? מהדא דתנן בסיפא, מרחיקין הגפת והזבל והמלח והסיד והסלעים מכותל חבירו שלשה טפחים או סד בסיד משמע או סד בסיד. גבי שבת תנן, כל דבר שמרחיקים אותו מן הכותל, מפני שההבל היוצא ממנו מזיק לכותל, אסור לטמון בו בשבת. הכא את אמר מרחיקים את הסלעים מן הכותל, משמע שהסלעים מרתיחין. והכא גבי שבת את אמר טומנים בסלעים משמע שאין הם מרתיחין? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כאן וכאן אין הסלעים מרתיחין. אלא למה מרחיקים את הסלעים מן הכותל? מפני שעושין עפר תחוח ומלקין את ארצות הכותל. תנן, ואת מי הרגלים מן הכותל שלשה טפחים. תני דווקא מכותל של לבנים אבל בצונם כותל אבנים מותר. והכי אמרין. רבי יוחנן רבי יוחנן° נפק מכנישתא ושפך מים הטיל מי רגלים לאחורי תרעא  מאחרי השער על הכותל. ולא ידעין אי משום דהוה צונם כותל אבנים, ואין משום דהוה ביה צער ולא הוה יכיל מסובר  לא יכל לסבול ובמצטער התירו. תנן, מרחיקים את הרחיים ג' טפחים מן השכב שהם ד' מהרכב. הדא דתימר בריחיא דתמן

-----------------------------------דף ד

[עריכה]
ירושלמי מאיר בבא בתרא ד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד א] ברם בריחיא דידן, בתקופה הרומית היו נהוגות רחיים בהן השכב מעוצבת כקונוס, אצטרוביל בלשון חכמינו זכרונם לברכה, והאבן העליונה כעין קונוס חלול כפול, קלת בלשון חכמינו זכרונם לברכה. הגרעינים נטחנו בין הקונוס התחתון של הקלת לבין האצטרובל ואילו הקונוס העליון של הקלת שימש כמשפך להכנסת הגרעינים. רחיים אלה הונעו בידי אדם או בכוח בהמה שלשה מן האיצטרוביל שהן ארבעה מן הקלת: ואת התנור שלשה מן הכיליא שהן ד' מן השפה, שבסיס התנור רחב ועליו התנור צר יותר. רבי יודן בן פזי רבי יהודה בן פזי° אמר מה שאמרו להרחיק, מן השפה החיצונה ולפנים. ורבנן אמרי, ב_זמן השפה הפנימית ולחוץ שגם עובי הקיר נחשב חלק מההרחקה. היה עשוי כשובך שלמעלה ולמטה שווה מהו? נישמעינה מהדא דתנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. עד שתהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים, ובכירה טפח ואף מהכותל מרחיק טפח. וכירה לא כמין שובך היא עשויה? ותימר בין מלמעלן מרחק מהכותל בין מלמטן מהמעזיבה טפח שהרי נאמר סתם טפח. אף הכא בין מלמעלן בין מלמטן שלשה טפחים

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: ב_חלא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות. היה מעמידו בעלייה, עד שיהא תחתיו מעזיבה שלשה טפחים ובכירה טפח. ב_טואם הזיק, משלם מה שהזיק. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אומר לא נאמרו כל השיעורין האילו, אלא שאם הזיק יהא פטור מלשלם:

גמ’: תנן, לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו ולא רפת בקר. תני ולא של נפחין. תנא רב קרנא רב קרנא° אין הוה כגון קיני  צורף או כנפח מתחילה קדם שבא השכן לדור שם, מותר. כנגד דירתו שגר שם מהו? אמר °רבי אחא רבי אחא (תנא) כל שכן כנגד דירתו שאסור. אמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד ב] ב_יהמזיק אין לו חזקה. רבי יהושע רבי יהושע° אומר. ממחיי רבנין בעשן תדיר, ואין לו חזקה, כהדא. חדא איתא הוות מדלקת לחולה תחות רבי אילפיי רבי אילפיי°. איבעה ממחייא בידה. אתא עובדא קומי רבי נסה רבי נסה° אמר, לא אמרו אלא בעשן תדיר

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ב_יאלא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו ולא רפת בקר. באמת ביין התירו, אבל לא רפת הבקר. ב_יבחנות שבחצר, יכול הוא למחות בידו ולומר לו, איני יכול לישן לא מקול הנכנסים ולא מקול היוצאים. אבל עושה כלים יוצא ומוכר בשוק, ואינו יכול למחות בידו ולומר לו, איני יכול לישן מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות:


גמ’: רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° פני חד חליטר  אופה שהיה תחת אוצר מן איסטיב לאיסטיב  מחדר לחדר. רבי אבדומי אחי רבי יוסי רבי אבדומי אחי רבי יוסי°, הוה חד חליטר  אופה שרי תחותוהי. עבר °רבי אחא רבי אחא (תנא) ולא מחא. אמר רבי אבדומי אחי רבי יוסי רבי אבדומי אחי רבי יוסי°, רבנן עברין ולא מחוי? כעס עלוי °רבי אחא רבי אחא (תנא), איבאש  חלה רבי אבדומי אחי רבי יוסה רבי אבדומי אחי רבי יוסה°. כד איבאש  כאשר חלה. סליק רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מבקרתיה  הלך רבי יוסי לבקרו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לרב אבדומי רב אבדומי° אחיו, איזיל ואיבעי מיניה ד°רבי אחא רבי אחא (תנא) שימחל. אזל ואמר בבי דינא ד°רבי אחא רבי אחא (תנא) דעתד ליה תכריכין  שצריך להכין לו תכריכים שהוא עומד למות, ורחם עלוי בי דינא. חד בר נש זבין  מכר כל דרתיה, שייר בה חד מסטובא  חדר בעלית הגג, והוה עליל ויתיב ליה עליה  והיה נכנס ויושב בתוכה. אתא עובדא קומי רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמרין למוכר. לא כולה מינך, מיעל ויתיב עליה וחמי מיעל ונפק גו ביתיה  אין לך זכות לשבת בחדר הזה ולראות את הקונה בתוך ביתו. חד בר נש זבין פלגא דרתיה  מכר חצי ביתו, שייר בה חד נחתומר  מאפיה. וביקש הקונה להוציא את הנחתום. אתא עובדא קומיה רבי יונה רבי יונה° ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אמרין. את אתת עלוי, הוא לא אתא עלך. ותני כן, ב_יגאם קדמה הרפת או חנות לאוצר, אין יכול למחות. תני, באמת ב_ידביין התירו. אף על פי שהחום מהתנור ממעטו, אלא שמשביחו. רב הושעיה רב הושעיה° כד שמע הדין תנייה, יהב חמריה גו אגריה דבני  נתן את יינו על גג בית המרחץ. אסריח חמריה. אמר, המשנה היטעתי. חזר ואמר לא שהמשנה הטעתה אותי, אלא אני טעיתי מהמשנה. באמת החום טוב ליין, אלא דריחא דבני מסרי חמריה. תנן, מי שבא לגור בחצר ורוצה לפתוח חנות, יכול הוא למחות בידו ולומר לו, איני יכול לישן לא מקול הנכנסים ולא מקול היוצאים. תני.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

7 ב_ז טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ח':

8 ב_ח מיי' פ ט' מהל' שכנים הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף א', סמ"ג עשין פב:

9 ב_ט מיי' פ ט' מהל' שכנים הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף א', סמ"ג עשין פב:


[ע"ב]

10 ב_י מיי' פ י"א מהל' שכנים הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ל"ו, סמ"ג עשין פב:

11 ב_יא מיי' פ ט' מהל' שכנים הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ב':

12 ב_יב מיי' פ ו' מהל' שכנים הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ו סעיף ב', סמ"ג עשין פב:

13 ב_יג מיי' פ ט' מהל' שכנים הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ב':

14 ב_יד מיי' פ ט' מהל' שכנים הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ב':


-----------------------------------דף ה

[עריכה]
ירושלמי מאיר בבא בתרא ה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד א] אף לשכינו יכול למחות בו שלא יפתח חנות. משקיבל עליו, אינו יכול לחזור בו. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר אף משקיבל עליו יכול לחזור בו. דו יכיל מימר ליה, אותם שבאים אליך, אינון אזלין ואתיין להכא בעיין לך ולא משכחין לך  יחפשו אותך ולא ימצאו, ומרבין עלינו הדרך שיבואו לשאול אותנו. וחשבתי שאני יכול לסבול ולכן הסכמתי וכעת אני רואה שאיני יכול לסבול. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° ורבי מנא רבי מנא°. חד אמר, מהו שאמרה הברייתא לשכינו יכול למחות בו ואם קיבל עליו אינו יכול לחזור בו? אם אדם רוצה מישרתיה גו דרתיה  לגור איתו בבית אפילו לזמן מסוים. יכול למחות בו. משקיבל עליו אין יכול לחזור בו. רב הונא רב הונא° אמר מהו לשכינו? מיפתח ליה חנות. משקיבל עליו אין יכול לחזור בו. אתייא ד°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל שאומר שאפילו מי שהסכים יכול לחזור בו כ°רבי מאיר רבי מאיר דתנינן תמן, ואלו שכופין אותם להוציא, מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ וכו'. ועל כולן אמר °רבי מאיר רבי מאיר אף על פי שהתנה עמה, יכולה היא שתאמר, סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה. תנן, אבל אינו יכול למחות ולומר לו איני יכול לישן מקול הפטיש ולא מקול הריחים או מקול התינוקות. דווקא באילין דמלפין טלייא  שמלמדים תינוקות, אבל אילין דעבדין מסוגין  שעושים גדרות לחלק את החצר לקבוצות, יכלין חבריהון למימחי בידיהון אילין לאילין. דו יכיל מימר ליה אינון אזלין ואתיין בעיין לך ולא משכחין יתך, והן מרבין עלינו את הדרך. אילין ציפוראי, ממחין אילין לאילין במסמריה דנווליה במסמר שהיו תוקעים לקיר ואליו חיברו את חוט האריגה. הורי רבי אבימי בר טובי רבי אבימי בר טובי°, מיתן חד נוול בין כותל לכותל אבל לא יותר מאחד. הורי רבי יצחק בר חקילה רבי יצחק בר חקילה°, מרחקת אילין מרושתיה  להרחיק את מקום ניסור העצים מכותלה ד' אמות מפני הרעש. דאמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . אילין עמודיא דרכינין, מכוח קריית אינון רכינין  עמודי הבניין שמתרופפים זה מהרעש. שורא  חומה של העיר חמץ, מן קל גורי פרסייא צעקות של חיילי הפרסים נפל

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: מי ב_טושהיה כותלו סמוך לכותל חבירו, לא יסמוך לו כותל אחר אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. ב_טזובחלונות, מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד' אמות.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד ב]

גמ’: דבי רבי ינאי רבי ינאי° אמרין. בבאין ליישב עיר בתחילה היא מתניתא. שכיוון שהאדמה רכה, צריך לתת ריווח בין הקירות כדי שבני אדם ידרכו על האדמה והיא תתחזק. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, אפילו בכותל אטום עשוי אבנים היא מתניתא. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר, בכותל סודמין סיד, היא מתניתא אבל בכותל אבנים אינו צריך. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, מתניתא אמרה כן. דתנן, ובחלונות, בין מלמעלן בין מלמטן בין מכנגדן ארבע אמות. מלמעלן ארבעה אמות, שלא יהא מציץ ויראה. מלמטן ארבעה אמות, שלא יהא עומד ורואה. מכנגדן, שלא יאפיל את הצדדין. ותני כן, מרחיקין הכותל מן החלון כמלוא חלון ולמה צריך את הטעם כדי שלא יאפיל? הרי אפילו בלי הטעם הזה היה צריך להרחיק ארבע אמות משום דוושא, אלא כנראה שדוושא זה רק בכותל מסיד אבל בכותל אבנים אין צריך להרחיק משום דוושא ואם היו חלונות צריך להרחיק משום שלא יאפיל

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: ב_יזמרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמייה. ואת ב_יחהכותל מן המזחילה ד' אמות, כדי שיהא זוקף את הסולם. ב_יטמרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה. לא יעשה אדם שובך בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. בית ארבעת כורין, מלא שגר היונה. ואם ב_כלקחו, אפילו בית רובע, הרי הוא בחזקתו.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 ב_טו מיי' פ ט' מהל' שכנים הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף י"ב, סמ"ג עשין פב:

16 ב_טז מיי' פ ו' מהל' שכנים הלכה א', מיי' פ ו' מהל' שכנים הלכה ב', מיי' פ ו' מהל' שכנים הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ד סעיף ג', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ד סעיף כ"א, סמ"ג עשין פב:


[ע"ב]

17 ב_יז מיי' פ ט' מהל' שכנים הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ט"ז, סמ"ג עשין פב:

18 ב_יח מיי' פ ט' מהל' שכנים הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף י"ז:

19 ב_יט מיי' פ ו' מהל' גזלה ואבדה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ד, סמ"ג עשין עג:

20 ב_כ מיי' פ ו' מהל' גזלה ואבדה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ד, סמ"ג עשין עג:


-----------------------------------דף ו

[עריכה]
ירושלמי מאיר בבא בתרא ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד א]

גמ’: תנן, מרחיקין את הסולם מן השובך ארבע אמות. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. הדא דתימר, לימין ששם מצוי פתח השובך. אבל לשמאל, זוקף מיד שהנמיה לא יכולה לקפוץ ולהגיעה לפתח. תנן, מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה. הכא את אמר חמשים אמה. ולהלן את אמר, אין פורסים נשבין, ליונים אלא אם כן מרוחקים מן הישוב שלשים ריס? אמר רבי יוסה בן רבי בון רבי יוסה בן רבי בון°. לעניין לרעות ולאכול, רועה היא חמשים אמה לכן מרחיקים חמישים אמה שלא תזיק גינות שבעיר. לעניין לפרוח, פורחת אפילו עד ארבעת מיל

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: ב_כאניפול הנמצא בתוך חמשים אמה, הרי זה של בעל השובך. חוץ מחמשים אמה, הרי זה של מוצאו. נמצא בין שני שובכות. קרוב לזה, שלו. ולזה, שלו. מחצה על מחצה, שניהן יחלוקו:


גמ’: תנן, נמצא בין שני שובכות. קרוב לזה, שלו. ולזה, שלו. הדא דתימר שחייב להחזיר, בשאין דרך הרבים מפסקת בנתיים. אבל בזמן שמפסקת, לא בדא שאולי מעלמא אתי. תנן התם. מצא בכותל חדש, מחציו ולחוץ שלו. מחציו ולפנים של בעל הבית. אם היה משכירו לאחרים, אפילו בתוך הבית הרי אלו שלו. וקאמר התם בשהשכירו לג' בני אדם כולי עלמא מודו שהוא של מוצאו. הדא ילפה  לומד מההיא, שאם היו שנים שחייב להכריז כמו כאן שאם נמצא בין שני שובכות חייב להחזיר. וההיא ילפה מהדא שאם היו שלשה שהוא של מוצאו כמו שאם עשאו פונדק לג' בני אדם אמרינן דאינו חייב להחזיר, דההוא דנפל מיניה מייאש. סבר דכל א' יאמר אני לא מצאתי והילכך הוי של מוצאו. אף הכא אם היו שלשה שובכים, הוא של מוצאו:

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: ב_כבמרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה. והחרוב והשקמה חמשים אמה. °אבא שאול אבא שאול אומר, כל אילן סרק חמשים אמה. ב_כגאם העיר קדמה, קוצץ ואינו נותן דמים. ואם האילן קדם, קוצץ ונותן דמים. ספק זה קדם וזה קדם, קוצץ ואינו נותן דמים. ב_כדמרחיקין גורן קבועה מן העיר חמשים אמה. ב_כהלא יעשה אדם גורן קבועה בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ו עמוד ב] ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו, כדי שלא יזיק:


גמ’: תנן, מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה. מאי טעמא? משום שעומד ומאפיל, או משם שניאו רע שפוגם בנוי של העיר. מה מפקה מביניהון? היה עומד בתוך שלו. אין תימר משם שעומד ומאפיל, בתוך שלו מותר. ואין תימר משם שניאו רע, אפילו בתוך שלו אסור:

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה ח

[עריכה]

מתני’: ב_כומרחיקין את הנבילות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה. ב_כזואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, לכל רוח הוא עושה חוץ מן המערבה, ומרחיק חמשים אמה:


גמ’: תנן, °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, לכל רוח הוא עושה, חוץ מן המערבה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מה שהתיר °רבי עקיבא רבי עקיבא בשאר רוחות דווקא עד מקום שעושה גלד חתיכות לכלוך. דבית רבי ינאי רבי ינאי° אמרי, עד מקום שעומד ומריח ממקום שפסק הריח מודד חמישים אמה. ותני כן. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, לכל רוח הוא עושה ומרחיק. חוץ מן המערבה, מפני שהיא תדירה. רבי מנא רבי מנא° היה מהלך עם מוכי שחין. אמר ליה אביי, לא תהלוך ממדינחיה  ממזרח של המוכי שחין, אלא ממערביה

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה ט

[עריכה]

מתני’: מרחיקין את המשרה מן הירק, ואת הכרישין מן הבצלים, ואת החרדל מן הדבורים. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיר ב_כחבחרדל:

גמ’: תנן מרחיקין את הכרישין מן הבצלים. תני מרחיקין את הבצלים מן הכרישין, ו°רבי אליעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון מתיר. אמר רבי יעקב בן דוסאי רבי יעקב בן דוסאי°. מגו אילין מתניתא נלמד, ששני דברים המזיקים זה לזה כגון בצלים וכרישין, כשם שזה מרחיק זה מזה, כך זה מרחיק זה מזה, דכל מי שקדם, צריך השני להרחיק כשבא לזרוע את שלו. תנן, ואת החרדל מן הדבורים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°, מפני שכשאוכלות מהחרדל פי הדבורים חד נהיה להם חריף ואוכלות ומחריבות הדבש להפיג טעם החריפות

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

21 ב_כא מיי' פ ט"ו מהל' גזלה ואבדה הלכה י"ח, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ס סעיף ח', סמ"ג עשין עד:

22 ב_כב מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה א', טור חושן משפט סי’ קנה, סמ"ג עשין פב:

23 ב_כג מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ב, סמ"ג עשין פב:

24 ב_כד מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ב, סמ"ג עשין פב:

25 ב_כה מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ב, סמ"ג עשין פב:
[ע"ב]

26 ב_כו מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ג', מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ג, סמ"ג עשין פב:

27 ב_כז מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ג', מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ג, סמ"ג עשין פב:

28 ב_כח מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ל"א, סמ"ג עשין פב:


-----------------------------------דף ז

[עריכה]
ירושלמי מאיר בבא בתרא ז


ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה י

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד א] מתני’: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה. והחרוב והשקמה חמשים אמה, בין מלמעלן בין מן הצד. אם הבור קדם, קוצץ ונותן דמים. ואם האילן קדם, לא יקוץ. ספק זה קדם וזה קדם, לא יקוץ. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אף על פי ב_כטשהבור קדם את האילן לא יקוץ. שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. ב_ללא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבעה אמות. אחד גפנים ואחד כל האילנות. ב_לאהיה גדר בנתיים, זה סומך לגדר וזה סומך לגדר. היו ב_לבשרשיו יוצאין לתוך שדה חבירו, מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב את המחרישה. היה ב_לגחופר בור ושיח ומערה, קוצץ ויורד והעצים שלו:


גמ’: תנן, אם הבור קדם, קוצץ ונותן דמים. אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. טעמון דרבנין, מפני שיישוב העולם בבורות מים. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אף על פי שהבור קדם את האילן לא יקוץ. אמר שמעון בר ווה שמעון בר ווה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, כך משיב °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לחכמים. כמה דאית לכון יישוב העולם בבורות, אוף אנא אית לי יישוב העולם באילנות. תנן התם, וכן המבריך מתוך שלו לתוך של חבירו אינו מביא ביכורים. תני אם הבריך ברשות מביא וקורא. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אמי רבי אמי°, והוא שנתן לו רשות לעולם. הא לשעה, לא. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רבי אימי רבי אמי°, אפילו לשעה. חייליה דרבי יונה רבי יונה° מן הדא דתנן הכא, היה חופר בור ושיח ומערה, קוצץ ויורד והעצים שלו. ועצים לא לשעה הן? שהרי מותר לבעל השדה לקוצצם והם שלו. שמע מינא דאפילו רשות לשעה מהני, וכן לענין ביכורים. בעל האילן מביא ביכוריו מהאילן אף על פי ששרשיו יוצאים בתוך של חבירו ויש לו רשות לקצצן. מכל מקום כיון דנתן לו רשות לנטוע סמוך לשדהו, אפילו הוא לשעה הוי כשלו. מה עבד לה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°? שאני שרשים מהברכה. דהשרשים הואיל ודרכן להחליף להצמיח מחדש לאחר שנקצצו, כלעולם הן. ויאות אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו. שאם אומר אתה ששרשין עיקר הן לביכורים, לא היה אדם יכול להביא ביכורים מעולם. מפני ששרשין של זה יוצאין לתוך שרשיו של זה, ושל זה בשל זה. לפום כן אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אין שרשיו לענין ביכורים כלום

ירושלמי בבא בתרא, פרק ב, הלכה יא

[עריכה]

מתני’: ב_לדאילן שהוא נוטה לתוך שדה חבירו, קוצץ מלא מרדע על גבי המחרישה. החרוב והשקמה, כנגד המשקולת. ב_להבית השלחין וכל האילן כנגד המשקולת. °אבא שאול אבא שאול אומר, כל אילן סרק כנגד המשקולת. ב_לואילן שהוא נוטה לרשות הרבים, קוצץ כדי שיהא הגמל עובר ברוכבו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, טעון פשתן או זמורות. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ז עמוד ב]

גמ’: רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° הוה דאין טבאות. והוה תמן חד רומיי, והוה מגיריה בחקלא ובביתא  היה שכנו בשדה ובבית. והוה לרבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° חד אילן נטה גו שדהו דההוא רומיי. אתא קומי חד דין אכן  בא לפניו מקרה כזה לדין. אמר לון, אזלון ותון בצפרא  לכו ובואו בבקר. אמר ההוא רומייה, בגיני לא נפק דינא. שכיוון שראה אותי רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° לא רצה לפסוק שמא אתבע אותו. למחר אנא מבטל אילו מדידי לא אלך לעבוד, וחמי היאך דינא נפק. אין הוה דאין כל עמא ולא דאין נפשיה, לית הוא בר נש. באפתי רמשא  בלילה, שלח רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° בתר נגריה, אמר, פוק קוץ מה דנטה גו רומייה  לך תקצוץ מה שנוטה לשדה של הרומאי. בצפרא קרץ  בבקר השכים בעל דיניה לגביה אמר לו, זיל קוץ מה דנטה גו דידיה  לך תקצוץ מה שנוטה לתוך של השני. אמר לו רומייה, דידך מה? אמר לו, פוק חמי יתיה  צא ותראה, כמה דידי עבד דידיך. נפק חמיתיה, אמר בריך אלההון דיהודאי. חדא איתא אוקרית תאנין  הביאה תקרובת תאנים מתנה לרבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. אמר לה, בבעו מינך. אי אעילתינון מיגליין, אפקינון מיגליין. ואין אעילתינון מיכסיין, אפקינון מיכסיין  אם הכנסת אותם מגולים תוציאי אותם מגולים ואם הכנסת אותם מכוסים תוציאי אותם מכוסים. דלא יימרון ברייתא דינרין יהבת ליה, ואוקרה איהו תאינין. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° אעיל לרבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° לגינה, וייהב ליה תאנין. מדנפק, חמא חד אילין דברת שובעין חיוורין  של תאנים בנות שבע לבנות. אמר ליה, למה לא אוכלתני מן אילין? אמר לו דאינון דברי. דרבי חנינה רבי חנינא בר חמא° חשש משום גזל בנו, אף שמסתמא היה מתרצה. תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, כל האילן כנגד המשקולת מפני הטומאה. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, כל עמא מודי שהלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

29 ב_כט מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ל"ב, סמ"ג עשין פב:

30 ב_ל מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ה, סמ"ג עשין פב:

31 ב_לא מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ה, סמ"ג עשין פב:

32 ב_לב מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ל':

33 ב_לג מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ז', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף ל':

34 ב_לד מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ו, סמ"ג עשין פב:

35 ב_לה מיי' פ י' מהל' שכנים הלכה ח', טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ו, סמ"ג עשין פב:

36 ב_לו מיי' פ י"ג מהל' נזקי ממון הלכה כ"ו, טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ז סעיף ד', סמ"ג עשין סה:


[ע"ב]

הדרן עלך פרק לא יחפור

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_בבא_בתרא/פרק_שני"