שולחן ערוך חושן משפט קנד כא
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קנד · כא · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מי שהיתה לו חלון בכותלו ובא חבירו ועשה חצר בצדו אינו יכול לומר לבעל החלון זה סתום חלון זה כדי שלא תביט בי שהרי החזיק בהיזק זה אם בא חבירו לבנות כותלו כנגד החלון כדי שיסיר היזק ראייתו צריך להרחיק את כותלו מכנגד החלון ד' אמות כדי שלא יאפיל עליו וכיון שהרחיק ארבע אמות אף על פי שמאפיל אינו צריך להרחיק יותר היתה החלון למטה בכותל כופה את חבירו לבנות כנגדה ברחוק ד' אמות ולהגביה בנין ד' אמות כדי שלא יביט בו מהחלון היתה החלון למעלה בכותל ובנה חבירו כותל כנגד החלון מלמטה אם היה מראש הכותל שבנה עד החלון גובה ד' אמות או יותר אינו יכול למנעו אע"פ שלא הרחיק מהכותל כלום שהרי לא האפיל עליו ואינו מזיקו בראייה אבל אם נשאר גובה מראש הכותל עד החלון פחות מד' אמות כופהו למעט הכותל כדי שלא יעמוד על ראש הכותל וישקיף מהחלון או יגביה הכותל על החלון ד' אמות ויהיה הכותל רחוק מהחלון ד' אמות כדי שלא יאפיל ולא יציץ ויראה:
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
מי שהיתה לו חלון בכותלו ובא חבירו ועשה חצר כו' המחבר תפס ל' הרמב"ם דרפ"ז דשכנים דכתב ג"כ כן משמע מל' שכ' ועשה חצר בצדו דהחלון הי' קודם לעשיית חבירו החצר וק' מה היה מתחלה אי הוה מקום הפקר וקאמר כאן דזה החזיק באור חלונו מההפקר שוב אין חבירו שבא לזכות אחריו בצדו ג"כ מההפקר ולבנות חצר יכול להאפיל עליו או לומר סתום חלונך קשה למה סיימו וכתבו שהרי החזיק בהיזק זה שהרי בשעה שפתח חלונו לא היה היזק והל"ל שהרי זכה זה מהפקר ועוד דמור"ם מסיק וכתב ז"ל וכל זה בבונה חלון שע"ג חצר הל"ל בבונה חלון ע"ג הפקר ועוד דא"כ ק' למה כתב הרמב"ם דינו בפותח חלון למקום הפקר ה"ל למכתב סתמא מי שהחזיק בחלונו ויהיה במשמעו הן שפתחו למקום הפקר הן שפתחו לחצר חבירו שהיה מוקדם והחזיק עליו בחלונו לכל מר כדאית ליה כנ"ל שהרי ס"ל להב"י והמחבר שגם להרמב"ם יש חזקה להיזק ראייה (וגם הטור שכ' האי דינא בסל"ב בל' זה ראובן שהחזיק בחלונו הפתוח לחצר שמעון כו' משמע מלשונו דאיירי שהחצר הי' כבר) ואי מיירי שפתח החלון לחורבת חבירו ק' ג"כ קושיות הנ"ל גם ק' הא סתם המחבר וכתב בססי"ו דהפותח לחורבה אין לו חזקה ומכ"ש דא"ל דמיירי דפתחו לר"ה דא"כ לא קאי עליו שפיר הגהות מור"ם שכ' וכל זה כו' וגם אין שייך לומר ובא חבירו ועשה חצר בצדו כו' דמשמע תכף בצד החלון גם מסיקו כ' דא"צ להרחיק מהכותל כלומר כשהבנין נמוך ובר"ה עצמו ודאי אין לעשות חצר או בנין כותל ע"כ נראה דצ"ל דהאי ובא חבירו ועשה חצר ל"ד הוא אלא מיירי נמי כשפתח חלון לחצר חבירו המוקדם לו והחזיק בו כנ"ל והכי הן הצעת דבריו מי שהיתה לו חלון בכתלו ר"ל שהיה חלון בהיתר בכתלו באיזה אופן שיהיה ובא חבירו לערער עליו אם בא לערער מכח זה שעשה כבר חצר בצדו וזה מזיקו בראייתו עליו מחלונו וא"ל סתום א"י שהרי כו' ואם הערעור ביניהן הוא מכח שרוצה לבנות נגד חלונו כו' צריך להרחיק וכו' ודוק:
ולהגביה הבנין ד"א המ"מ כ' די"א הא דסגי בד"א היינו דוקא כשלא הרחיק הכותל אלא כדינו ויותר מכאן מעט אבל אם הרחיקה ריחוק גדול כ"ש שיראה משם כשיגביה ד"א מחלונו של זה וכן פי' תנא דברייתא שצריך להגביה כדי שלא יציץ ויראה עכ"ל:
אע"פ שלא הרחיק מהכותל והיינו דוקא היכא דליכא חששא דדוושא וכאשר יתבאר בטור ובדברי המחבר בסי' קנ"ה סי"ב וי"ג ע"ש ב"י:
באר היטב
(מב) חצר: כת' הסמ"ע דלאו דוקא הוא אלא מיירי נמי כשפתח חלון לחצר חבירו המוקדם לו והחזיק בו כנ"ל כו' ע"ש (והט"ז פי' בענין אחר ע"ש).
(מג) ולהגביה: המ"מ כתב די"א הא דסגי בד"א היינו דוקא כשלא הרחיק הכותל אלא כדינו ויתר מכאן מעט אבל אם הרחיק ריחוק גדול כ"ש שירא' משם כשיגביה ד"א מחלונו של זה וכן פי' תנא דברייתא שצריך להגביה כדי שלא יציץ ויראה עכ"ל. סמ"ע.
(מד) כלום: היינו היכא דליכא חששא דדוושא כמ"ש הט"ו בסי' קנ"ה ס' י"ב וי"ג ע"ש. שם.