ביאור:חכמה בינה דעת ויצירה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בשני מקומות בספר משלי מופיעים המושגים "חכמה", "תבונה" ו"דעת" בהקשר של יצירה או בניין:

  • (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה.בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל"( פירוט )
  • (משלי כד ג): "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן. וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים"( פירוט )

יש דמיון רב בין שני המשלים:

  • בשני המשלים מדובר על בניין ויצירה - במשל הראשון יצירת העולם, ובמשל השני יצירת בית פרטי. שני המשלים באים ללמדנו, ש המטרה העיקרית של לימוד החכמה היא היצירה המעשית , וכן ש כדי להצליח ביצירה מעשית יש להשתמש בחכמה .
  • בשני המשלים החכמה והתבונה מהוות את המסגרת, והדעת ממלאת את המסגרת בתוכן: במשל הראשון המסגרת היא הארץ והשמיים, והתוכן הוא המים שממלאים את הארץ והשמיים (תהומות וטל); במשל השני המסגרת היא הבניין והתוכן הוא ההון היקר והנעים.
  • בשני המשלים החכמה היא החלק התחתון, הבסיסי יותר, של המסגרת, והתבונה היא החלק העליון, המתקדם יותר. במשל הראשון החכמה קשורה לארץ והתבונה קשורה לשמיים; במשל השני החכמה קשורה לבניין הבית והתבונה קשורה לכינונו, כלומר - חיזוקו, ייצובו וגימורו.

הסדר הוא חכמה, בינה ודעת:

פירוש נוסף: חכמה תבונה ודעת בעולם הבניה[עריכה]

ניתן להקביל את החכמה התבונה והדעת לשלושת המקצועות העיקריים הקשורים לבנייה (ע"פ גליה, הנדסאית בניין) :

  • אדריכל - אחראי על מחשבה והשראה, כנגד ה חכמה;
  • מהנדס - אחראי על תיכנון ופירוט, כנגד ה תבונה;
  • קבלן - אחראי על מעשה וביצוע, כנגד ה דעת.

תגובות[עריכה]

מאת: עמית מ

השורש י.ד.ע. בדרך כלל מתקשר במקרא לחיבור. כמו בפסוק "והאדם ידע את חוה אשתו". כמו שאני מבין דעה זה היכולת מיוחדת של האדם להתחבר להוויה שנתפסה אצלו קודם על ידי החכמה והבינה.

ומעין דבר זה שמעתי מהרב אלון על הפסוק - "... ומשפטים בל ידעום הללוי-ה" . גם לגויים יש ספרי חוקים ומשפטים אבל הללו לא יודעים להתחבר אליהם. כלום ראית שופט גוי שרוקד עם ספר החוקים שלו כמו יהודי הרוקד עם ספר תורה?

וגם בספר "על תשובה" של הרב סולוביצ'יק במאמר "היחס בין תשובה לבחירה חופשית" מצאתי כעין זה ודברי הרב שם מנוסחים בצורה מתוקה. אצטט קצת מדבריו: "... פירושו של 'לידע' הוא לדעתי, כי אמונתנו במציאות ה' תיעשה להכרה תמידית, מתמדת במציאות אלקים, הכרה שאין בה לעולם הסח הדעת..." (מומלץ לעיין בפנים)

מאת:
מאת: אראל
(משלי כד ג): "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת, וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן, וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים".
רק
בחכמה
אפשר
לבנות בית
(בניין או משפחה), ורק
בתבונה
אפשר
לכונן
(לבסס ולייצב) אותו -  
ורק
בדעת
אפשר
למלא
את
חדרי
הבית
בכל הון
(רכוש)
יקר ונעים
.

עצות[עריכה]

יש זוגות מאוהבים, שחושבים שהם יוכלו להתחתן ולהקים משפחה רק על-בסיס הרגש. הפסוקים שלנו מציעים לבנות בית בחכמה:
בית
הוא מבנה פיסי שגרים בו, אבל גם משל למשפחה . בימינו ברור שיש צורך בחכמה כדי לבנות בית פיסי - חכמת האדריכלות, הנדסת בניין ועוד; אבל לא לכולם ברור שיש צורך בחכמה כדי לבנות משפחה.
חכמה
= לימוד מהזולת ;  
בחכמה ייבנה בית
= לפני שמתחילים בבניית המשפחה, יש להתייעץ עם חכמים, לא לחשוב שאנחנו יודעים הכל בעצמנו. "זה טוב ללכת לייעוץ זוגי כשיש בעיות; זה עוד יותר טוב ללכת לייעוץ זוגי לפני שהבעיות מתחילות" (ע"פ הרב שלמה אבינר) .
תבונה
= הסקת מסקנות באופן עצמאי ;  
כן
= בסיס ;  
יתכונן
= יהיה יציב;   
בתבונה יתכונן
= לאחר שהמשפחה נבנתה, יש להשתמש כל הזמן בתבונה, בהסקת מסקנות מתוך העצות שקיבלנו מהחכמים והתאמתן למצבים המשתנים, על-מנת לשמור על יציבות המשפחה.
דעת
= היכרות מקרוב, היכרות של אהבה ;  
ובדעת חדרים יימלאו כל הון יקר ונעים
= המשפחה היא רק המסגרת; אחרי שהמסגרת בנויה ויציבה, יש למלא אותה בתכנים (כגון: ילדים משותפים, ערכים משותפים, פעילויות משותפות, רכוש משותף). לשם כך יש צורך
בדעת
, קשר קרוב ובלתי-פוסק בין בני הבית, ובמיוחד בין האיש לאשתו.
יש לשים לב לסדר: קודם-כל בונים את הבית ודואגים ליציבותו, ורק לאחר מכן ממלאים אותו ברכוש. זאת בניגוד לזוגות, שמתחילים לקנות כלים יקרים לבית, עוד לפני שיש להם בית...

הקבלות[עריכה]

העצה בפסוקים אלה היא כל-כך חשובה, עד שגם ה' בעצמו השתמש בה:

בְּחָכְמָה
יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם
בִּתְבוּנָה; בְּדַעְתּוֹ
תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל" ( פירוט ).
  • ובבניית המשכן במדבר, שמות לא ג: "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים
בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת
וּבְכָל מְלָאכָה", שמות לה לא: "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים
בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת
וּבְכָל מְלָאכָה"; ופירשו בתלמוד: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ: כתיב הכא
וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת
, וכתיב התם
ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה
, וכתיב
בדעתו תהומות נבקעו
" (רב יהודה בשם רב, בבלי ברכות נה א ) . הקבלות נוספות בין בריאת העולם למשכן, ראו במדבר רבה ב י .
  • וכך נאמר גם לגבי בית המקדש הראשון, מלכים א ז יג-יד: "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר. בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת, וַיִּמָּלֵא
אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת
לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ".
  • בהתאם לכך, פירשו חכמי המדרש, שהפסוק שלנו מדבר על בית המקדש השלישי, שגם הוא "
בחכמה ייבנה
" ( שמות רבה מח ד ) .

נראה שכל הפרשות קשורות זו לזו: ה' ברא את העולם בחכמה תבונה ודעת;   הוא רצה שגם המקדש שבני ישראל עושים לכבודו ייבנה כך, ולכן נתן חכמה תבונה ודעת לבצלאל ולחירם, בוני המשכן והמקדש;   וגם כשאנחנו בונים את ביתנו הפרטי, ראוי שנלך בדרכי ה' ונשתמש בחכמה בתבונה ובדעת.

יש דמיון רב בין שני המשלים שנזכרו בספר משלי:
  • בשני המשלים
החכמה והתבונה
מהוות את המסגרת,
והדעת
ממלאת את המסגרת בתוכן: במשל הראשון המסגרת היא הארץ והשמיים, והתוכן הוא המים שממלאים את הארץ והשמיים (תהומות וטל); במשל השני המסגרת היא הבניין והתוכן הוא ההון היקר והנעים.
  • בשני המשלים
החכמה
היא החלק התחתון, הבסיסי יותר, של המסגרת,
והתבונה
היא החלק העליון, המתקדם יותר. במשל הראשון החכמה קשורה לארץ והתבונה קשורה לשמיים; במשל השני החכמה קשורה לבניין הבית והתבונה קשורה לכינונו, כלומר - חיזוקו, ייצובו וגימורו.
הסדר הוא
חכמה, בינה ודעת
הפסוק שלנו מלמד, שהחכמה הבינה והדעת עוזרות לאדם להשיג רכוש, וכפי שפירשו בתלמוד: "כל אדם שיש בו דעה - לסוף מתעשר, שנאמר
ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים
" (רבי אלעזר, בבלי סנהדרין צב.) . אולם, מאוחר יותר שלמה כנראה שינה את דעתו, קהלת ט יא: "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ, וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה,
וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר
, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן - כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם".
הפסוקים שלנו מדברים על שימוש בחכמה למטרות של שלום - בניית בית ומשפחה. הפסוקים הבאים מדברים על שימוש בחכמה למטרות של מלחמה, משלי כד ה-ו: " "גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז, וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ. כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ" "מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ" " ( פירוט ). סדר הפסוקים מלמד, שבניית בית ומשפחה קודמת ליציאה למלחמה, כמו שכתוב גם בתורה, (דברים כ ה): "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ... אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ... אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ - יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה...".
כל הון
- מלבד הפסוק שלנו, הביטוי מופיע עוד מספר פעמים בתנ"ך, וביניהן:
כָּל הוֹן
": משורר תהלים העדיף את
עדות ה'
על-פני כל ההון שבעולם.
  • שיר השירים ח ז: "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת
כָּל הוֹן
בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה - בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ" ( פירוט ): האוהבים בשיר השירים מעדיפים את
האהבה
על-פני כל ההון שבעולם.
  • ביטוי דומה,
הון עתק
, מופיע בנאומה של החכמה ב משלי ח יח: "עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי,
הוֹן עָתֵק
וּצְדָקָה": החכמה מבטיחה לאנשים שילמדו אותה שישיגו הון עתק.

ההבדלים בין הפסוקים משקפים הבדלים בערכים:

  • אצל דוד,
עדות ה'
היו במקום הראשון - הקשר עם ה' היה חשוב לו ביותר;
  • אצל שלמה, בתחילת דרכו,
האהבה
היתה במקום הראשון - הוא אהב נשים רבות, ואהבה זו היתה חשובה לו ביותר, כפי שמשתקף בשיר השירים;
  • מאוחר יותר, כששלמה התבגר והתבסס,
ההון
היה חשוב לו ביותר: הדעת היא אמצעי למילוי הבית בכל הון, וגם החכמה היא אמצעי להשיג הון עתק.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2002-09-20.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/xkma_bina_dat_wycira