ביאור:איד = אסון
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
המילה "איד" משמעה כישלון (ההסברים ע"פ רמי ניר):
- (דברים לב לה): "לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם, כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ": ברור כי לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם = עת כשלונם, וזאת בניגוד לתכניותיהם, כלומר, יוֹם אֵידָם = יום כשלונם.
- (יחזקאל לה ה): "יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם וַתַּגֵּר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב בְּעֵת אֵידָם בְּעֵת עון קֵץ": ברור בְּעֵת עֲוֹן קֵץ = עת התיכנון האלהי לכשלונם, כלומר, בְּעֵת אֵידָם = עת כשלונם.
- (משלי א כו): "גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק, אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. בבא כשאוה פחדכם ואידכם כסופה יאתה בבא עליכם צרה וצוקה": תוכנו של משל זה מוכיח כי איד = כשלון. אפשר להמשיל את תמונת הכשלון המתועדת במשל זה לבואו של הכשלון ההיסטורי על חסרי הדעת, ברגע האמת, עם קץ משפט העמים על אבן הבוחן.
- (משלי ו טו): "עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא": ברור: פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ = כשלונו בניגוד לתיכנוניו, כלומר אֵידוֹ = כשלונו.
- משלי כד כב: "ירא את ה', בני, ומלך; עם שונים אל תתערב. כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע" ( פירוט ): ברור: וָמֶלֶךְ עִם-שׁוֹנִים = אלה הם המתכננים בשונה לעצת האלהים, כלומר פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם = פתאום יבוא עליהם כשלונם. ואכן וּפִיד שְׁנֵיהֶם מִי יוֹדֵעַ = ואת מכת אסונם איש לא יחזה.
בפסוקים נוספים משמעה הוא חריף יותר - צרה או אסון:
- (שמואל ב כב יט): "יְקַדְּמֻנִי בְּיוֹם אֵידִי וַיְהִי ה' מִשְׁעָן לִי"
- (ירמיהו יח יז): "כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב עֹרֶף וְלֹא פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם"
- (ירמיהו מו כא): "גַּם שְׂכִרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק כִּי גַּם הֵמָּה הִפְנוּ נָסוּ יַחְדָּיו לֹא עָמָדוּ כִּי יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם עֵת פְּקֻדָּתָם"
- (ירמיהו מח טז): "קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד"
- (ירמיהו מט ח): "נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו"
- (ירמיהו מט לב): "וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל וְזֵרִתִים לְכָל רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכָּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם נְאֻם ידוד"
- (עובדיה א יג): "אל תבוא בשער עמי ביום אידם אל תרא גם אתה ברעתו ביום אידו ואל תשלחנה בחילו ביום אידו"
- (תהלים יח יט): "יקדמוני ביום אידי ויהי ידוד למשען לי"
- (איוב יח יב): "יהי רעב אנו ואיד נכון לצלעו"
- (איוב כא יז): "כמה נר רשעים ידעך ויבא עלימו אידם חבלים יחלק באפו"
- (איוב כא ל): "כי ליום איד יחשך רע ליום עברות יובלו"
- (איוב ל יב): "על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם"
- (איוב לא ג): "הלא איד לעול ונכר לפעלי און"
- (איוב לא כג): "כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל"
- משלי יז ה: "לעג לרש חרף עשהו, שמח לאיד לא ינקה" - שמח כשבא אסון על הזולת ( פירוט )
- (משלי כז י): "רעך ורעה אביך אל תעזב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך, טוב שכן קרוב מאח רחוק"( פירוט )
איד פרוידאני
[עריכה]בספריו של פרויד, אִיד (id) הוא הכוח המייצג את התאוות, ה"סתמי". אפשר לפרש כך במשלי כד כב: "כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע": פתאום יתעורר האיד שלהם, ויפעלו בהתאם לתאוותיהם, ואף אפשר שלאחר חרבות-דבריהם יאמרו – סתם... זה הסתמי. ואולי משמעות הדבר היא, שכניעה לדחפים ראשוניים ותאוות, סופה שבר ( שליטה בתאוות - בראי הפסיכולוגיה / חגי הופר ).
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-04-03.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/eid