אם הבנים שמחה/פתח דבר
תורה וארץ ישראל בדבור אחד נאמרו והם תרי רעין דלא מתפרשין בתורה כתיב תורה צוה לנו משה מורשה בארץ ישראל כתיב ונתתי אותה לכם מורשה הרי דנתייחדו ונתכוונו שתיהן בלשון אחד מורשה מורשה לגז"ש להורות דענינם שוין אצלינו. ואין מקבלין הפרדה
תחלה אבאר בעזה"י ענין מורשה הנאמר בתורה מהו כוונתה אח"כ אבאר בסייעתא דשמיא ענין מורשה הנאמר בארץ ישראל ונראה בעליל איך שאלו שני המושגים קשורין ואגודין יחד ואין מקבלין הפרדה ביניהם.
ישעי' הנביא אמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתם נאום ה' (ישעי' כ"ב י"ז) ואדונינו הרמב"ם זי"ע רבינו האלקי הפילוסוף הגדול באגרתו המפורסמת הנקראת אגרת תימן שכתב לבני עמנו יושבי תימן בעת שצר להם מאד מכח תוקף יד האויבים שגברה עליהם וצרות רבות ורעות השתרגה עלי צוואריהם וגזרו גזירות שמד עליהם לצאת מן הדת ח"ו שלח להם רבינו משה איש אלקים דברים הנדברים באש שלהבת-יה לחזק אמונתם ולהעמיד רגלם לבל תמעד ולסבול צרות השמדות התוכפות עליהם ולשמוח במה שיסבלו וישאו מן הצרות ואבדת ממון והגלות והפסד כל ענינם שכל זה לתפארת לנו לנגד בוראנו וכבוד גדול וכל מה שיפול מאתנו בענין זה הוא חשוב לפניו יתברך כקרבן כליל על גבי מזבח ויאמר לנו על זה מלאו ידיכם היום לה' ולתת עליכם היום ברכה ועוד האריך שם בנפלאות לחזק ידים רפות ולאמץ ברכים כושלות שם באגרת הנ"ל הביא הרמב"ם פסוק דישעי' הנ"ל וביארו ויען שהאריך מאד אעתיק רק תוכן דבריו הצריך לענינינו וכה? המה דבריו ז"ל דעו שזאת התורה שהיא בידינו הוא תורת ה' האמיתית שנתנה לנו ע"י אדון כל הנביאים שבתורה הזאת הבדילנו הבורא משאר בני העולם ואמיתת תורתינו אין בנוי לא על מופת ולא על אות רק על ראייה ושמועה ממשכת שבעינינו ראינו את הופעת מלכנו בוראנו על הר סיני ובאזנינו שמענו ממנו איך שדיבר עם משה ואמר אנכי ה' אלקיך וכל הדברות כולן ומקרא מלא דיבר הכתוב הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם כי ראינו בעינינו את שי"ת על הר סיני כמו משה ראה אותו שם וגם שמענו דיבורו של הקבה"ו כמו ששמע הוא ובזה האמננו בו אמונה שלימה מקויימת עד עולם וזה שנאמר וגם בך יאמינו לעולם ואנחנו בענין זה עם משה רבינו כמו שני עדים שהעידו שראו שום דבר שכל אחד מהם יודע בודאי שהוא אמת מה שיעיד חברו וכן הדבר בנו אנחנו עדת ישראל ידענו אמיתת משה רבינו לפי שראינוהו במעמד הר סיני בשעת הדבור לא מפני המופת (שעל מופת יש להסתפק שמא אינה אמת אבל על ראייה אין להסתפק כמו שאמרו גדולה ראייה משמועה) וזהו גדלו של המעמד ההוא וראוי לכם אחינו שתגדלו בניכם על המעמד ההוא הגדול ותספרו בתוך קהל ועדה גדולתו הודו והדרו שהוא עמוד שהאמונה סובבת עליו והטענה המביאה לידי אמת ודעו אחינו שהדבר הגדול הזה הוא כמו שאמרתי כי לא הי' זולתינו שתשמע אומה אחת בכללה דבור הקבה"ו ושתראה כבודו עין בעין ודבר זה הי' כדי שתתחזק האמונה בקרבנו חיזוק שלא ישונה לעולם על ידי איזה משנה ויגיענו אל האמת כדי להעמיד רגלינו לבל ימעדו בעת שיתגבר יד האנס ויגזור עלינו גזירת שמד וצרות או אם יפתו אותנו להחליף דתינו הקדושה אנו אומרים להם הראוני כמו מעמד הר סיני שהי' בו מחנה אלקים ומחנה ישראל זה לעומת זה אז אשוב לעדתכם ופירש בזה מאמר קרא כי לבעבור נסות אתכם בא אלקים ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כלומר שזה שנגלה עליהם בענין גלוי כזה הי' כדי שתעמדו בכל נסיון שיפגע בכם באחרית הימים שלא יזוז לבבכם ולא תחטאו (ובאמת כדברים האלה בביאור ענין מעמד הנבחר כתב גם רבינו הסמ"ג בהקדמה לספרו מובא ג"כ בשל"ה בשער האותיות אות א' וכן בהקדמה לרבינו החינוך והוסיף עוד לבאר אמיתת תורתינו הקדושה דנראה דהוסכם בכל העולם זה מקדם עד עתה דאם שני בני אדם אומרים על דבר אחד בשוה ובשפה אחת שהוא כן או לא כן נקח זאת לאמת ברור בלי ספק דהא אם שני עדים אומרים שזה הרג את זה הורגין על פיהם את מי שהעידו עליו ואם הי' רק לספק שאין עדות פיהם אמת לא היו שופכים דם האדם על פיהם אלא על כרחך נקח הדבר לאמת בלי שום ספק כלל והסברא הוא כיון דאין דעות בני אדם שוות אלמלא ל"ה האמת כן לא היו מכוונין עדותן כאחת (ותוס' בכתובות אמרו דהיינו טעמא דלא אמרינן מגו בשני עדים עיי"ש) ומדכוונו להגיד כאחת מוכח שהוא אמת זהו בשני בנ"א וכש"ב אם הם שלשה או ארבעה או עשרה או מאה או אלף וכש"כ הרבה אלפים אנשים ואמרו כאחד ובשפה אחת אז ברור כזהר הרקיע בלי שמץ ספק כלל דהדבר אמת מה שאמרו דאלמלא הי' שקר ורק דנדברו ביניהם לומר כך וכך לא ימלט שאחד מהן לא יכזב הדבר ועתה הדור שעמדו במעמד הר סיני שהיו ששים רבוא אנשים גדולים לבד הנשים וטף מסרו לדור השני שכך ראו וכך שמעו מפי הקבה"ו ומסרו לדור החדש כולן בשפה אחת וברורה ששמעו את התורה מפי הקבה"ו ואף אחד מהם לא כיזב את הדבר מזה ראי' ברורה ונכונה על אמיתת הדבר שהוא ברור כשמש וברור לנו מציאתה בעולם זהו דברי רבינו הרא"ה בהקדמתו לספר החינוך בקצרה) ומני אז שקרבינו ה' לעבודתו במעמד הנבחר הזה ויחד אותנו לו לעם והגביה מעלתינו על כל העמים שעל פני האדמה קנאונו העכו"ם כולם על דתינו קנאה גדולה כמאמר חז"ל למה נקראת שמה הר סיני שמשם ירדה שנאה לעולם עלינו ויחלצנו מלכיהם ואדוניהם בשבילה לעורר עלינו שטנה ואיבה ואין לך זמן מאז שנתנה לנו תורה זו עד זמנינו זה שכל מלך עכו"ם גובר או מכריח או מתגבר או אנס שאין תחלת כוונתו ודתו לסתור תורתינו ולהפך דתינו באונס ובנצחון חרב כמו עמלק וסיסרא וסנדריב ונבוכדנצר והמן וטיטוס ואדריונוס והרבה כיוצא בהן וזהו הנוע האחד (ר"ל התנועה האחד) משני הנועים (ר"ל משני התנועות) שהתכוונו בו לנצח החפץ אלקי אבל הנוע השני הם המחודדים משאר המושלים (ר"ל שבאו עלינו בשכל מחודד יותר משאר המושלים שבאו עלינו בתוקף יד) והחכמים מותר הלשונות כמו האדומים והפרסיים והיונים שאלו כמו כן שמו כוונתם לסתור דתינו ולהפר תורתינו אבל רק בטענות שטוענים עליה ובקושיות שמחברים להקשות עליה ומגמתם בכל זה להפר התורה ולמחות עקבותיה בחבוריהם כמו שהתכוונו אלו האנסים במלחמותיהם נמצא שיש לנו שני מיני רודפים אלה ברכב ובחרב ובחנות ואלו בשפתי זרה ובחלקלקות לשונם ולא זה וזה יצליח בידם שהקבה"ו בישר אותנו על ידי ישעי' שכל אנס או נצחן שיתכוין לסתור תורתינו ולבטל דתינו בכלי זיין ישבר הבורא כלי מלחמתו ולא יצליחו וזה על דרך משל כלומר שעצתו לא תשלם לעולם וכמו כן כל טוען שיתכוין לבטל מה שבידינו יצא מחויב מן הדין בטענתו ויבטל אותה ולא תתקיים וזהו שאמר כל כלי יוצר עליך לא יוצלח וכל לשון תקים אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה' כלומר ששתי אלו המינים לא יועילו להרוס יסודי הדת שהוטבעו במעבה נאמן והבנין יעמוד על חזקתו והאמת יהתל בהם וישחק כלומר הקבה"ו שהוא אמת יושב ומהתל ושוחק בהם על שהם מתכוונים בחלישת שכלם כוונה שאין לה תכלית ועל זה הענין אמר דוד ע"ה ברוח קדשו בראותו כוונתם לסתור דת האמת ובראותו שהקבה"ו יושב ומשחק בהם ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו יושב בשמים ישחק ילעג למו ועדיין אנו בחינים? ומנוסים בשתי הכתות האלו מיום מלכותינו וקצת ימי גלותינו עכ"ד רבינו הרמב"ם מאגרתו הקדושה הנ"ל הצריך לענינינו.
ובאגרת תימן שנדפס בפראג ע"י ר' ישראל לאנדא בן רבינו הנו"ב ז"ל מצאתי הג"ה אחת בגליון מאוד יקרה היא מפנינים על דברי רבינו הרמב"ם הללו וזה לשונו אמר ישראל בן לא"א הגאון המפורסם מו"ה יחזקאל סג"ל לאנדא נרו בראותי דברי הנשר הגדול הכותב אמרתי לעשות תפוחי זהב במשניות כסף מה שאמר אדוני אבי הגאון נר"י בחיבורו דורש לציון וזה לשונו באמצע הדרשה: באמת אני תמה איך ישלוט שכל האנושי שיש לו קץ וחלוש מאד להשיג דבר עמוק שאין לו קץ (ואני הכותב בעל המחבר ספר הנוכחי "אם הבנים שמחה" אראה מקום על דברי הרמב"ם בתשובה שנדפס באגרות הרמב"ם שכתב ג"כ כן וז"ל ואני אומר שדעת האדם יש לה קץ וכל זמן שהנפש בגוף אינה יכולה לידע מה למעלה מן הטבע ולפי שהיא שורה בטבע אי אפשר לה לחזות ולראות למעלה הלכך כשתכנס הדעת להסתכל למעלה לא תוכל כי הדבר גובה ממנה אבל כל מה שבטבע יכולה היא לדעת ולהסתכל עכ"ל שם בתשובה ובפירושו על המשניות בחגיגה פ"ב על המשנה וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם כתב וז"ל כי השכל הוא כבוד השם ומי שלא יחוס ולא יחמול על שכלו היינו שאינו יודע שיעור זה הדבר שניתן לו מפני שמבקש לדעת הדבר חוץ מדרכו ועל מה שאינו בטבעו כי לא ידמה מה למעלה ומה למטה אלא אויל בצורת הנמצאים וכשירצה האדם הערום מן החכמה לחשוב עוד שידע מה למעלה מן השמים ומתחת לארץ בדמיונו הנפסד שהוא מדמה אותו כמו בית ועליה וכו' תוציא אותו זו המחשבה אל השגעון והתמהון ושאינו יודע שיעור זה שניתן לו בשכל נשתלח עם תאוותו ונמשל כבהמות עכ"ד הקדושים. והנה כתיב ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים היא נסתרה וחז"ל בשבועות אמרו דמקרא זה נאמר על התורה דאפילו ממלאכים דהמה עוף השמים היא נסתרה כש"כ דנעלמה מעיני כל חי והבל רותח יוצק בפי הביבלקריטיקער דמלאו לבם לעשות קריטיק על תורתינו הקדושה עליהם שייך לשון המשנה דנ"ל וכפירוש רבינו הרמב"ם ז"ל דנשתלחו עם תאוותם לצאת חוץ לגדר שכלם החלוש ולטפס ולעלות למעלה מהשגתם לבחון תורתינו הקדושה שהוא למעלה לא רק מהשגת שכל האנושי אלא אפילו למעלה מן השכלים הנבדלים שהם המלאכים ונמשלו כבהמות נדמו) ואם אברהם אבינו השיג מעצמו זה הי' עזר אלקי והוא התחיל לתת לב והקבה"ו האיר שכלו חוץ לטבע האנושי ודי שאנו מקובלים דור אחר דור מששים רבוא שראו בעיניהם וקבלו התורה פה אל פה ושמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך ודוד המלך ע"ה אמר לשלמה דע את אלקי אביך הזהיר שידע שהוא אלקי אביו וכן הוא מאביו דור אחר דור ואם באמת זכו כמה וכמה לעמוד על שרשי האמונה מדעתם הנה תחלת הכל הוא האמונה וזה העיקר באשר ידבקו בהבורא אז בורא עולם בחסדו ברחמיו פתח להם צנורי השפעה בשכלם שהשיגו למעלה משכל האנושי וראו במראות אלקים קצתם במראה נבואה כמו הנביאים וקצתם ברוח הקודש וקצתם ברוח חכמה כמו התנאים והאמוראים קדושי עליונים אבל השכל האנושי קצר מהשיג והקבלה היא העיקרית בזה ובזה אמרתי פירוש הכתוב כל כלי יוצר עליך לא יוצלה וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם מאתי נאום ה' והנשר הגדול הכותב הרמב"ם ז"ל אמר פירוש תחלת הפסוק נגד הקמים להלחם עם הדת קצת בחרב ובחנות כמו נבוכדנצר שהקים צלם ואנס בזרוע את ישראל וכן המן וכיוצא כמה שמדים שנגזרו בכמה דורות וקצת בויכוח כמו הפילוספים והיונים ואמנם כל אלה כלו ואנחנו הדבקים בה' אלקינו ובתורתו ובמצותיו נשארנו קיימים באמונתינו ואמר הרמב"ם שזה כוונת הנביא כל כלי יוצר אלו שנלחמים בך להסירך מהתורה בכלי יוצר שהם כלי זיין ואעפי"כ עליך לא יצלח שהקב"ה עזרינו על דבר כבוד שמו כמו שעשה לחנניה מישאל ועזריה וחבריהם וכל לשון תקים אתך למשפט דהיינו דרך ויכוח תרשיעי שגם הפילוסופים בחקירותיהם לא יועילו נגד תורתינו הקדושה עד כאן דברי הנשר הגדול הרמב"ם ז"ל ואמרתי סיפא דקרא בא ליתן עצה איך לא יועילו ברוב חקירות וטענות מזויפות אמר זאת נחלת עבדי ה' כי אמונתינו ותורתינו האמיתית לא מצד השכל קבלנום שיבא אחד ויאמר שישוב טענות המתקבלות על השכל להיפוך אלא נחלה מאבותינו היא אמונתינו דור אחר דור למפרע עד דור נותן תורה שראו מראות אלקים כולם יחד ואמנם מה שזכו כמה אנשי השם לעמוד על זה במופת ומצד השכל ג"כ זה צדקתם מאתי הי' זה צדקה ממני שמסייע הבא לטהר ברוב חסדיו שנותן השפעה לחסידיו למעלה מן השכל עכ"ד רבינו הנו"ב בהג"ה הנ"ל ודפח"ח.
המורם מדברי אדונינו ורבינו הנו"ב הנ"ל שאלמלי קבלנו את התורה מכח עצמינו רצוני לומר שאנו בחקירת שכלנו שחקרנו ודרשנו בה עד שהתאימה שכלינו עמה הסכמנו לקבלה אז הי' פתחון פה לבעל דין לחלוק ולבא בטענות להפך שכלנו ולהסיר אותה מאתנו ח"ו אבל כעת שהתורה אינה קנין ורכוש עצמינו רק שהיא ירושה לנו מאבותינו שראו את נותן התורה בעין מורגש ושמעו מפי הקבה"ו באזניהם החושיית כאשר דיבר עמהם כדיבר איש אל רעהו והם יירשו לנו זה שוב אין בכח לשום בעל דין לחלוק על זה זה תוכן דברי רבינו ואני אסביר הדברים עם הנוהג שבעולם שאחד שרכש לו שדה וכיוצא בו בדרך קנין שקנה לעצמו כיון שהגיע לזה בדרך קנין מוכרח שיתקיימו בהקנין כל תנאי הקנין שיש בקנין אז הקנין כתיקונה ואם אחד יבא ויערר ויאמר שהי' חסר בהקנין אחד מהתנאים שמבטלים הקנין וגם יביא ראי' או עדים על זה אז יבטל בזה את הקנין ויעשה כאלו לא הי' מעולם וכל זה בדבר שהוא בעצמו רכש אותו דבר על ידי קנין אבל בדבר שנודע לכל שהוא לו על ידי ירושה שירש אותו מאבותיו שוב אין מקום לשום אדם לערר עליו כי אין הדבר קשור לשום תנאי שיוכל המערר לערר שחסר תנאי זה או זה כי זאת ידוע לכל שזה הי' אביו וזה בנו וגם הי' ידוע ומפורסם מאז שנחלה זו של אבותיו הי שוב מה יש לערר על ירושתו וזהו אמת ממנהנ העולם והטבע כן הוא ממש אצל תורתינו הק' שלא אנו הקונין אותה מראש בשכלנו שיוכל המערר לערר ולהראות שטעינו בשכלינו רק היא ירושה לנו מאבותינו שנתאמת להם אמיתתה על ידי ראייה מפורסמת ע"י ששים רבוא שקבלו אותה בריש גליה מפי הקבה"ו בעצמו ובכבודו שנגלה עליהם והם יירשו לנו אותה מדור דור עד דורינו ואנו מורישים אותה לבנינו ובנינו לבניהם עד עולם כדכתיב לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת והכל הוא בתורת ירושה וכיון דהוא בדרך ירושה שוב אין בכח שום טוען לטעון עליה זאת הוא תוכן כוונת רבינו הנו"ב ז"ל בכוונת הפסוק זאת נחלת עבדי ה'.
ועתה אחי ורעי צאו וראו שכל דברי רבינו ז"ל הם כלולים בדברי רש"י בפסוק זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו שכתב רש"י בזה"ל לא אני תחלת הקדושה אלא מוחזקת ומיורשת לי מימי אבותי עיי"ש ר"ל מה שאני אומר זה אלי לא תחשוב שאני מיחס אותו לי מכח קנין שלי שקניתי אותו לי מכח שכלי העצמי אלא אלקי אבי מוחזק ומיורש לי הוא מימי אבותיי והן ממש דברי רבינו הנו"ב ז"ל, הראיתי לדעת שכל קיום תורתינו בידינו הוא מכח שהיא ירושה מאבותינו, ואחרי הדברים האלה נבין היטב לשון מורשה הנאמר בתורה תורה צוה לנו משה מורשה קהלות יעקב ר"ל שקהלות יעקב לא בא אליה מכח קנין של עצמה שהיא רעועה ביד הקונה רק בתורת ירושה באתה אליה וזהו תוקפה של התורה בידינו וזהו הענין של תיבת "מורשה" הנאמר בתורה ולהורות בא על יסודותיה החזקים ועל נצחייתה בידינו וכמו שהוא לשון רבינו הרמב"ם שהבאתי למעלה שהוטבעה במעבה נאמן ובנין זה אינו יכול שום מהרס להרוס ותעמוד חזק על חזקתה לעד ולעולמי עולמים וכל הפושט יד עליה יובטל ויאבד מן העולם במוקדם או במאוחר כמו שנאבדו כל מהרסי תורה וממנה לא נבטל אפילו נקודה קטנה וכן לא יובטל לעולם מן העולם ועד העולם וזה מה שרציתי לבאר בתיבת "מורשה" הנאמר אצל תורה. ועתה אני בא בעזה"י לבאר תיבת "מורשה" הנאמר גבי ארץ ישראל הנה בעת שהבורא ית"ש ויתעלה ברא את העולם והאדם עליה וממנו נפרדו גויי הארץ ונעשו לשבעים עמים מסר השי"ת אותם לשרי מעלה שכל עם יעמוד תחת שר שלו ותחת השפעתו מלמעלה וכפי עמידת השר למעלה בשמים כן הוא עמידתו פה עלי ארץ וביגדל השר למעלה יגדל העם פה למטה ובנפול השר למעלה יכול העם מלמטה כמאמר הכתוב יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי אדמה על האדמה וכן חלק את הארץ בין שרי מעלה ולכל שר יש חלק בארץ והעם הניתן בידו יושב עליה כאשר גילו לנו רבותינו ז"ל חכמי אמת כל זאת אשר דבריהם אמת ויציב כאשר האריך בזה הרמב"ם בהקדמתו לזרעים בנפלאות ובכל מקום שמזכיר דברי חז"ל כינה אותם בשם רבותינו חכמי אמת כי הם ברוח קדשם כוונו בדבריהם אל האמת הברור עיי"ש אך ארץ אחת הניח ה' תחת ידו וממשלתו ולא מסרה לידי שום שר באמרו זאת הארץ אני מניח לי ולממשלתי ובעת שאמצא אדם עלי ארץ אשר יהי' כלבבי וכרצוני אשימנו כחותם על לבי ואשיבנו בארץ הזאת ויעמוד ישר תחת השגתי וממשלתי בלי אמצעת איזה שר משרי מעלה כשאר עמי הארץ אשר מקבלים השפעת שי"ת באמצעת שר שלהם והנה זה האדם הי' אברהם אבינו ע"ה כי הי' האיש אשר הי' כלבב וכרצון הבורא כ"ע במלא מובן המלה ומקרא מלא דיבר הכתוב אתה הוא האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואותו מצא שי"ת להגון וראוי להשיבו בארץ אשר בחר ובירר לחלקו וכדרך שאמרו חז"ל במדרש תנחומא פ' ראה חביבה א"י שבחר בה הקבה"ו אתה מוצא כשברא העולם חלק הארצות לשרי האומות ובחר בא"י מנין שכן משה אמר בהנחל עליון גוים וגו' ובחר לחלקו ישראל שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו אמר הקבה"ו יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי עכ"ד.
אבל צריך לידע מהו הדבר שהכשיר לאבינו אברהם ע"ה להיות זוכה ליפול לחלקו של הקבה"ו הוא המסירת נפשו לה' אשר מסר עצמו לקדש שמו יתברך וזה העילוי שלו שנתעלה על ידו מכל האדם אשר על פני האדמה שבחר בו שי"ת כאשר הכתוב מכריז עליו אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים וכאומר שזכה לזה שבחרת בו יען שהקדיש את שמך ברבים באור כשדים והוא הי' הנסיון הראשון מעשרה נסיונות שעמד בם אברהם כמבואר ברע"ב בפ"ה דאבות ומאז בחר בו שי"ת והגדילו על כל המון גוים וזש"ה ושמת שמו אברהם בה' שמרמז דשם אותו לאב המון גוים וכמו שאמרו חז"ל וזכה לכל זה יען שמצא ית"ש לבבו נאמן לפניו וזהו שהכשירו להיות זוכה להיות בחלקו של שי"ת וגם ליתן לו את הארץ אשר בחר שי"ת לחלקו וכאשר ראיתי בסה"ק בית אלקים (לרבנא ומרנא המבי"ט חברו ומבית דינו של רבינו הב"י) בשער היסודות פרק ל"ב שכתב שאברהם אבינו זכה לארץ ישראל מעת שמסר עצמו למיתה על קידוש שמו יתברך באור כשדים ואז נדר שי"ת לתת לזרעו את הארץ כמו שא"ה אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה כי גם שדבור זה נאמר לו במעמד בין הבתרים שהי' בן שבעים שנה ובאור כשדים הי' בן נ"ב שנים הרי הודה והודיע לו כי מאז שהוציאו מאור כשדים היתה הכוונה לתת לו את הארץ והרי הוא כאלו מאז נדר לו בזכות מה שמסר עצמו על קידוש שמו יתברך עכ"ד הצריך לענינינו.
וראה אחי שתיכף מראש שנדר שי"ת לתת לאברהם את הארץ גילה לו דעתו יתברך שלא רק לו לבדו נותן את הארץ אלא גם לרשתה היינו שיהי' הוא מוריש זאת גם לזרעו אחריו וגם זרעו יוריש זאת לזרעו אחריו כמו כל ירושה שהולך מדור לדור בלי הפסק וכה זכינו אנחנו זרע אברהם יצחק ויעקב לארץ ישראל שהיא חלקו של הקבה"ו ע"י אברהם אבינו שנפל ג"כ לחלקו של הקבה"ו ומאז שבחר באברהם לחלקו נפלנו ג"כ לחלקו של הקבה"ו כאשר הכתוב אומר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ויפה אמרו חז"ל אמר הקבה"ו לישראל א"י הוא חלקי כדכתיב ארץ אשר עיני ה' דורש אותה תמיד ואתם חלקי כדכתיב כי חלק ה' עמו נאה לחלקי לחיות יושב בחלקי אבל כל זאת באתנו רק מחמת ירושת אבותינו וכאשר חז"ל אמרו ארץ ישראל מיורשת לנו מאבותינו ועל זאת מיוסדת טענתינו על ארץ ישראל כי טענת ירושה יש לנו עליה כמו שאמר הכתוב לתת לך את הארץ הזאת "לרשתה" ולא טענה אחרת מחמת קנין או מחמת כיבוש כי טענה מחמת קנין הוא רעועה ויש לערר אחרי' כאשר כתבתי למעלה וטענה מחמת כיבוש מלחמה ג"כ אינה טענה כי בא כיבוש אחר ומבטל כיבוש עיין רמב"ם ה' בית הבחירה וכ"מ שם (והבאים אחריהם פלפלו הרבה בזה ואכ"מ לפלפל בזה) אבל לטענת ירושה יש יתרון והוא המעולה לכל הטענות שאין להרהר אחריה וכמו שכתבתי לעיל והתורה הקדושה הוא השטר והראיה שלנו שמוכיח מתוכה שהבורא כ"ע נתנה לאברהם אבינו ובאופן שלרשתה שיורישו לנו את הארץ מדור לדור וראיה זאת מהתורה קיימת לעד ומודעת לכל העמים ועיין בסה"ק נצח ישראל להחוקר אלקי רבינו מהר"ל מפראג שכתב שהטבע הוא החזק שבכוחות ומתגבר על הכל ועושית את שלה ואינה מניחה לשום מונע למנוע אותה מפעולתה הטבעית ואף אם אירע איזה מניעה שעומד לנגדה לעכב עליה מפעולתה הטבעית ובמרוץ מהלכה הוא רק לשעה ולא לעולם כי אח"כ תתגבר עצמה על ההמניעה הזאת ותנצח אותה ותסיר אותה מדרכה ותהלך את דרכה כבפעם הראשונה שהטביע בה הקבה"ו הבורא עולם וכן הוא ג"כ בשייכות שלנו לארץ ישראל אנו יכולין להיות בטוחים שארץ ישראל תשוב אלינו בעזר הבורא יען כי כן הטביע הבורא עולם בטבע העולם שיהי' לכל עם ועם ארץ נושבת לישב ולדור בה וכולם יהיו נאספים ומקובצים בארצם ולא שיהיו מפוזרים ומפורדים בעולם וכן הי' גם אצלינו ששי"ת בחר את ארץ ישראל לארץ נושבת שלנו ומעת שגלינו מארצינו ונתפזרנו ונפרדנו בין העמים מעמדנו זה הוא ענין שלא כדרך הטבע א"כ מעמד הגלות הוא מניעה לפעולת הטבע שהטביע הקבה"ו בעולמו שיהי' לכל עם ועם ארץ מיוחד לישב עליה על כן הקבה"ו המנהיג עולמו ונתן כח בהטבע שתפעול פעולתה בלי מפריע יגלגל הדבר בכמה גלגולים ובכמה מיני סיבות עד שארצינו הקדושה תשוב אלינו ואנחנו אליה כבראשונה ותוסר המניעה מניעת הגלות שמנעה אותנו מלישב בארצינו שנתן לנו הקבה"ו מראש וגם הוא מטבע העולם שבן יורש את אביו א"כ מצד הטבע הוא שאנו נירוש את ארצינו הקדושה ועתה בהיותנו בגלות ואנו מנועים מלהחזיק בירושתינו הוא ג"כ דבר העומד נגד פעולת הטבע ע"כ לא תעמוד לעד מצב זה ושי"ת יסבב סיבות ויגלגל גלגולים ואופן בתוך אופן עד שיתגלגלו הדברים שנחזור לירושתינו ונשוב לארצינו הקדושה אלה הדברים שדיבר הגאון הקדוש החוקר אלקי רבינו מהר"ל בספרו נצח ישראל.
על כל פנים כל טענותינו על ארץ ישראל הוא מפני שהיא לנו ירושה מאבינו הראשון עד עתה ברם צריך להודיע דכמו דמתנת א"י לאברהם אבינו הי' ממנו יתברך נדר ונדבה לאברהם עבור שמסר עצמו על קידוש שמו יתברך וכמו שהבאתי לעיל כמו כן ירושה זו שאנו רוצים להחזיק בה מכח ירושתינו ג"כ קשור בתנאי זה אם אנו אוחזים במעשה אבותינו לילך בדרכיהם כמו שהלכו הם אזי אנו בניהם וראוים לירושה אבל אם ח"ו אנו נוטים מדרכיהם אזי אין לנו חלק בירושה הזאת והוא מקרא מפורש בקרא ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק ואמרו חז"ל מובא ג"כ ברש"י שם שיצא לתרבות רעה ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק הרי בפירוש יען שיצא ישמעאל לתרבות רעה אין לו חלק בירושת אביו וגם הסכים דעתו של שי"ת לדברי שרה וכמו שהעיד הפסוק וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער כי כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע ובמדרש אמרו על זה א"ר יודן יצחק אין כתיב כאן אלא ביצחק בי"ת תרין במי שהוא מודה בשני עולמות כל מי שהוא מודה בשני עולמות יקרא לך זרע וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע הרי בפירוש דמי שאינו מודה בשני עולמות אינו קרוי זרע אברהם והוא אינו ראוי לירושה הזאת ובאגרת תימן לרבינו הרמב"ם ראיתי שפירש מקרא זה כך כי ביצחק יקרא לך זרע מלשון ויקרא בהם שמי ושם אבותי שאמר יעקב רצה לומר דוקא זרע כזה שאוחזין במעשה אבותיהם שיתודע האב ויתפרסם חסידותו וצדקתו ע"י בנו דהולך בדרכיו זהו קרוי בן ואמר שי"ת לאברהם דישמעאל לא יהי' חסיד ולא יהי' חן בשלימות האנושי כדי שתתפרסם ותתודע בו שיהי' ראוי להקרא שמך עליו אבל תתודע חסידותך בזרעך החסיד והוא זרע הבא מיצחק וזהו פירוש יקרא כמו שנאמר ויקרא בהם שמי ושם אבותי כלומר יתפרסם ויתודע בהם עכ"ד הק' ודפח"ח, ואברהם אבינו עשה כציווי שי"ת וכמו שאמר הכתוב וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ואמרו במדרש רבה פ' שמות וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו ואברהם כבד מאד במקנה וכסף וזהב הי' משלח אשתו ובנו מביתם ריקם בלא כסות ובלא מחיה אלא ללמדך כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה עליו וטרדו מביתו עיי"ש ובזה מובן סמיכות העקידה למעשה דשרה שאמרה לא יירש עם בני עם יצחק להוכיח שיצחק הי' כדאי לירושה מפני שקידש ג"כ שמו יתברך כמו אברהם וכי הוא בן הגון לירושה וזה הפשט באחר הדברים האלה הנאמר בעקידה דקאי על מעשה דשרה ודוק.
הרי כיון דיצא לתרבות רעה לא הי' מחשיבו לבנו כלל ונטרד מירושת אביו כמו כן אנו שרוצים לבא לנחלת אבות ולהחזיק בארץ ישראל מכח ירושת אבותינו מוכרח לנו לאחוז במעשה אבותינו שנהי' ראויים שיקרא שמם עלינו והכל יכירו בנו שאנחנו זרע אברהם יצחק ויעקב ושיתפרסם חסידותם וצדקתם על ידינו וכדברי רבינו הרמב"ם הנ"ל אז בטח שנבא למטרתינו כי אז אנו המה אותו הזרע שהבטיח הקבה"ו לאבותינו שיהיו יורשים את הארץ אחריהם ויעשה לנו נסים ונפלאות ומופתים שנבא לנחלתינו ואז עלינו נאמר הכתוב כי יכרית ה' אלקיך את הגוים אשר אתה בא שמה וכו' וירשת וישבת בארצם ואמרו במדרש על זה הפסוק יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבא לחלקי לכך כתיב כי יכרית ה' אלקיך את הגוים עכ"ד ר"ל כשנהי' אוחזין במעשה אבותינו עד שנהי' כדאים להיות בחלקו של הקבה"ו אז נזכה לירושתינו ואלו הגוים שיעמדו לפנינו לעכב עלינו יכרית ה' ולא יכלו לעכב על ידינו מלבא לירושתינו.
ומצינו שכן התנה הקבה"ו עם יהושע תיכף בתחלת כבישת הארץ דכתיב ויהי אחרי מות משה ויאמר ה' אל יהושע ועתה קום עבור את הירדן אתה וכל העם הזה אל הארץ אשר אנכי נותן לבני ישראל חזק ואמץ כי אתה תנהיל את העם הזה את הארץ אשר נשבעתי לאבותם לתת להם רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי אל תסור ממנו ימין ושמאל למען תשכיל בכל אשר תלך לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה ואז תשכיל הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת כי עמך ה' אלקיך בכל אשר תלך ויצו יהושע את שוטרי העם וכו' ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם כל גבורי החיל וכו' הרי דשי"ת צוה ליהושע שני דברים א') על חיזוק ואימוץ דמלחמה לזרז ולחלץ גבורי חיל ללחום עם העמים יושבי הארץ ולכבוש את הארץ מידם כאשר פתח בזה חזק ואמץ כי אתה תנחיל וכו וכן סיים בזה כמו שאמר גם לבסוף חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת כי ה' עמך, ב') גלגל באמצע הדברים חיזוק ואימוץ בתורה לשמור ולעשות ככל אשר צוה משה בתורה הקדושה ומצאתי בספר הקדוש בית אלקים לרבינו המבי"ט הנ"ל שעמד בזה וכתב דבאמת הי' נצרך ליהושע לכבוש את הארץ בדרך מלחמה בדרך הטבע (כאשר כתב הרמב"ן כמה פעמים בספרו על התורה דאין התורה סומכת על הנס עיין פ' במדבר ובפ' שלח וכן כתב הרבינו בחיי שם וכן איתא ברש"י שבת ד' כ"ג ע"ב עיי"ש, וכן איתא בירושלמי יומא פ"א ה"ד דלא לסמוך על הנס משום דלא תנסו את ה' והכי אמרו בפ' תמיד נשחט ד' ס"ד דלא סמכינן אניסא עיי"ש ועיין בזרע אברהם על המד"ר סוף שה"ש שכתב בפירוש המדרש בפסוק וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים מן השטים שם קלקלו ישראל בזנות וקשה למאי נ"פ רמזה התורה זה כאן וכתב עפ"י דברי הרמב"ן טעם לשלוח מרגלים כדי שיראו מאיזה מקום יהי' נוח לכבוש את א"י כמו שעושים המלכים כשרוצים לכבוש מדינה שולחים שלוחים שיראו מקום שנוח לכבוש וא"כ אם הי' הדור זכאי לא היו צריכים לזה כי הי' בנס וכעת שלא הי' זכאי הוצרך לנס טבעי עכ"ד) ע"כ הי' הולך עליהם בחיל ובכח אבל הורה לו הקבה"ו כי עיקר הצלחתו בנצחון ובכיבוש הארץ הי' תלוי בקיום לימוד התורה ומצותיה לא בחיל ולא בכח לבד ולזה אמר חזק ואמץ כי אתה תנחיל וגו' כלומר ראוי שתתחזק ותתאמץ בחיל ובכח אבל עיקר ההתחזקות וההתאמצות יהי' לשמור התורה וכו' ולזה אמר גבי התורה רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות וגו' ובתחלה גבי ההתאמצות המלחמה לא אמר תיבת רק כי אם חזק ואמץ גרידא דרצה לומר בזה החוזק והאומץ שאמרתי לך מקודם יהי' מיעוט וטפל לגבי החוזק והאומץ שאני מבקש ממך לגבי התורה כמו שאמר רק שהוא מיעוט והחוזק והאומץ שאני אומר לך עתה יהי' העיקר וכמו שאמר גבי חיזוק התורה חזק ואמץ מאד וגבי חיזוק המלחמה לא אמר מאד כי בזכות התורה שעיקר קיומה בארץ וכמו שאנו רואין כי מיד שזכו ישראל לקבל התורה כולה ביום שמת משה שאז נשלם ספר התורה וכמו שכתוב לקוח את ספר התורה הזאת זכו ליכנס לארץ אחר שתמו ימי בכייתו ע"י יהושע והיינו דכתיב ויהי אחרי מות משה ויאמר ה' אל יהושע ועתה קום עבור וכו' כי בזכות התורה שעיקר קיומה בארץ ירשו וינחלו את ארץ ישראל וכמו שאמר כי אז תצליח את דרכיך שאתה הולך בהן לכבוש אותה ואז תשכיל במה שתעשה בכיבושה עכ"ד הקדושים.
ולי נראה לומר עוד כוונה אמיתית בהך תיבת רק שאמר גבי חיזוק ואימוץ של תורה מה שלא אמר כן גבי חיזוק דמלחמה מלבד דברי רבינו משה מבי"ט הנ"ל שהן כנים ואמיתיים שצריך חיזוק יתירה בקיום התורה ומצותיה עוד יש בה כוונה אחרת דכבר הבאתי למעלה דלזכות לירושת א"י צריך שנהי' בנים הגונים לאבותינו ולילך בדרכיהם כמו שמוכיח כן מעשה דשרה שאמרה על ישמעאל כי לא יירש עם בני עם יצחק יען שלא אחז כדרכו של אברהם אבינו ויצא לתרבות רעה ועתה כשאנו רוצים לכבוש את הארץ ולהנחילה תלוי ג"כ בזה אם נלך כדרכי התורה כאשר הלכו אבותינו דאם ח"ו אנו נוטים דרכנו מדרכיהם ולא נשמור את התורה ומצותיה אז אין לנו חלק ונחלה בנחלת אבותינו כלל ולא תעשה ידינו תושיה בכיבוש הארץ כי אינה מגעת לנו ע"כ אחר שאמר חזק ואמץ למלחמה אמר עוד רק חזק ואמץ בתורה וכאלו התנה תנאי בדבר ואמר תדע כי רק באופן זה מהני לך החיזק והאימץ של המלחמה אם גם תתחזק ותתאמץ לשמור התורה ומצותיה כי זה בלא זה לא יהי' מהני לך ותיבת רק הכא היא תנאי כלומר שתצליח במעשה המלחמה הוא רק אם תתאמץ ג"כ בתורה לעשות ולשמור כל דברי התורה הזאת וזה נכון ואמת בפירוש הדברים.
הרי דתיכף בתחלת כבישת הארץ היתה תלוי בתנאי שמירת התורה ומצותיה וכן מצינו בדוד המלך ע"ה שאמר לשלמה בנו עתה בני יהי' ה' עמך והצלחת וגו' אך יתן לך ה' שכל ובינה ויצוך על ישראל ולשמור את תורת ה' אלקיך אז תצליח אם תשמור לעשות את החקים ואת המשפטים אשר צוה ה את משה על ישראל חזק ואמץ אל תירא ואל תחת (ד"ה א' י"ב) הרי דגם דוד המלך עשה את הקיום התורה ומצותיה לראש תנאי להצלחת שלמה בנו וכן הוא במלכים א' (סי' ב') למען יקום ה' את דברו אשר דבר עלי לאמור אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבבם ובכל נפשם ואמרו ע"ז במדרש ילקוט שלשה דברים נתנו על תנאי א"י ובית המקדש ומלכות בית דוד וכן מצינו (בד"ה ב' סי' כ"ד) ויעזבו את בית ה' אלקי אבותיהם וכו' ויהי הקצף על יהודה וירושלים באשמתם זאת ורוח אלקים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלקים למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם הרי דהי' מכריז ואומר יען דעזבו את ה' עזב ה' גם אותם ונמסרו ביד האויב ויואב בהלחמו עם בני עמון וארם אמר חזק ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי אלקינו וה' הטוב בעיניו יעשה הרי שאמר בעד ערי אלקינו שיהי' להערים תואר אלקית ע"י שמירת התורה ומצותיו ואז ה' יעשה הטוב להם וכן נצחו את המלחמה ומקרא מלא דבר הכתוב (בד"ה א' סי' כ"ח) ויקהל דוד את כל שרי ישראל וכו' ויקם דוד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי וכו' ועתה לעיני כל קהל ישראל קהל ה' ואזני אלקינו שמעו ודרשו כל מצות ה' אלקיכם למען תרשו את הארץ הטובה והנחלתם לבניכם אחריכם עד עולם עכ"ד, הרי דמלכנו הנבחר לנו למלך עד עולם הודיע מראש לכל קהל ישראל דאי אפשר לנחול את הארץ הטובה בלתי שמור את מצות אלקינו ובפירוש אמר דכן יהי' גם לבניהם אחריהם עד עולם וכן עשה עזרא בעלותו בבית שני דכתיב כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט, הרי דקיום התורה ומצותיה הוא תנאי ראשית בהצלחת ישראל לכבישת הארץ ולהתקיים בה וכל זה הוא מפני שהוא מורשה לנו מראש רק בתנאי זה אם נהי' בנים הגונים וראוי שיקרא שמם של אבותינו עלינו וכפירוש רבינו הרמב"ם בהך כי ביצחק יקרא לך זרע הנאמר אצל ירושת אבותינו.
ואחרי כל מה שהקדמתי לך תבין את תיבת "מורשה" הנאמר אצל ארץ ישראל להורות בא שזכייתינו לארץ ישראל הוא ענין ירושה ודוקא אם נהי' בנים הגונים וראוים לירושה היינו אם נתאמץ שיגיעו מעשינו למעשה אבותינו וכמאמר התנדב"א חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותינו אז נזכה לנחלת ירושתינו אבל אם ח"ו נתרשל בזה ונטה דרכינו מדרכי אבותינו אז ניגע ח"ו לריק ולא יעלה בידינו לבא בגבולה וכמאמר זכריה הכהן ולא תצליחו כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם. ובזה יובן לנו דברי הירושלמי בב"ב פרק ח' סוף הלכה ב' כתיב והבאתי אתכם אל הארץ וכו' ונתתי אותה לכם "מורשה" מתיב ר' יוחנן אם מתנה למה ירושה ואם ירושה למה מתנה? אלא מאחר שנתנה להן לשום מתנה חזר ונתנה להם לשום ירושה עכ"ד ולכאורה אינו מובן מה נפ"מ אם הוא ג"כ ירושה או מתנה גרידא אבל בהנ"ל מובן מאד דלא תימא דהוא מתנה לנו לחלוטין בכל אופן ע"ז אמרו בירושלמי דאחר שנתנה לנו לשום מתנה לא הוי מתנה מוחלטת בכל אופן רק דחזר ונתנה לנו לשום ירושה דקשור נתינתה לנו בתנאי הירושה דנאמר לאברהם אבינו כי לא יירש עם בני עם יצחק דוקא באופן דנהי' אנו כדאים להירושה כיצחק ועפי"ז דברי הירושלמי מאירים כספירים ודוק.
ועפי"ז נבין היטב את ההשתוות של תורה וארץ ישראל דנכתב בשתיהן לשון "מורשה" דבשתיהן אנו באים לה רק בשביל ירושה שירשנו אותם מאבותינו ולא מכח עצמינו וכמו שהארכתי לעיל בביאור הדברים הדק היטב ועפ"י הנ"ל המה קשורים ואגודים יחד וע"כ נתייחדו ונתכוונו לירושת א"י צריך שנהי' בנים הגונים לאבותינו ולילך בדרכיהם כמו שמוכיח כן מעשה דשרה שאמרה על ישמעאל כי לא יירש עם בני עם יצחק יען שלא אחז בדרכו של אברהם אבינו ויצא לתרבות רעה ועתה כשאנו רוצים לכבוש את הארץ ולהנחילה תלוי ג"כ בזה אם נלך בדרכי התורה כאשר הלכו אבותינו דאם ח"ו אנו נוטים דרכנו מדרכיהם ולא נשמור את התורה ומצותיה אז אין לנו חלק ונחלה בנחלת אבותינו כלל ולא תעשה ידינו תושיה בכיבוש הארץ כי אינה מגעת לנו ע"כ אחר שאמר חזק ואמץ למלחמה אמר עוד רק חזק ואמץ בתורה וכאלו התנה תנאי בדבר ואמר תדע כי רק באופן זה מהני לך החיזק והאימץ של המלחמה אם גם תתחזק ותתאמץ לשמור התורה ומצותיה כי זה בלא זה לא יהי' מהני לך ותיבת רק הכא היא תנאי כלומר שתצליח במעשה המלחמה הוא רק אם תתאמץ ג"כ בתורה לעשות ולשמור כל דברי התורה הזאת וזה נכון ואמת בפירוש הדברים.
הרי דתיכף בתחלת כבישת הארץ היתה תלוי בתנאי שמירת התורה ומצותיה וכן מצינו בדוד המלך ע"ה שאמר לשלמה בנו עתח בני יהי' ה' עמך והצלחת וגו' אך יתן לך ה' שכל ובינה ויצוך על ישראל ולשמור את תורת ה' אלקיך אז תצליח אם תשמור לעשות את החקים ואת המשפטים אשר צוה ה' את משה על ישראל חזק ואמץ אל תירא ואל תחת (ד"ה א' י"ב) הרי דגם דוד המלך עשה את הקיום התורה ומצותיה לראש תנאי להצלחת שלמה בנו וכן הוא במלכים א' (סי' ב') למען יקום ה' את דברו אשר דבר עלי לאמור אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבבם ובכל נפשם ואמרו ע"ז במדרש ילקוט שלשה דברים נתנו על תנאי א"י ובית המקדש ומלכות בית דוד וכן מצינו (בד"ה ב' סי' כ"ד) ויעזבו את בית ה' אלקי אבותיהם וכו' ויהי הקצף על יהודה וירושלים באשמתם זאת ורוח אלקים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמוד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלקים למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם הרי דהי' מכריז ואומר יען דעזבו את ה' עזב ה' גם אותם ונמסרו ביד האויב ויואב בהלחמו עם בני עמון וארם אמר חזק ונתחזקה בעד עמנו ובעד ערי אלקינו וה' הטוב בעיניו יעשה הרי שאמר בעד ערי אלקינו שיהי' להערים תואר אלקית ע"י שמירת התורה ומצותיו ואז ה' יעשה הטוב להם וכן נצחו את המלחמה ומקרא מלא דבר הכתוב (בד"ה א' סי' כ"ח) ויקהל דוד את כל שרי ישראל וכו' ויקם דוד המלך על רנליו ויאמר שמעוני אחי ועמי וכו' ועתה לעיני כל קהל ישראל קהל ה' ובאזני אלקינו שמעו ודרשו כל מצות ה' אלקיכם למען תרשו את הארץ הטובה והנחלתם לבניכם אחריכם עד עולם עכ"ד, הרי דמלכנו הנבחר לנו למלך עד עולם הודיע מראש לכל קהל ישראל דאי אפשר לנחול את הארץ הטובה בלתי שמור את מצות אלקינו ובפירוש אמר דכן יהי' גם לבניהם אחריהם עד עולם וכן עשה עזרא בעלותו בבית שני דכתיב כי עזרא הכין לבבו לדרוש את תורת ה' ולעשות וללמד בישראל חוק ומשפט, הרי דקיום התורה ומצותיה הוא תנאי ראשית בהצלחת ישראל לכבישת הארץ ולהתקיים בה וכל זה הוא מפני שהוא מורשה לנו מראש רק בתנאי זה אם נהי' בנים הגונים וראוי שיקרא שמם של אבותינו עלינו וכפירוש רבינו הרמב"ם בהך כי ביצחק יקרא לך זרע הנאמר אצל ירושת אבותינו.
ואחרי כל מה שהקדמתי לך תבין את תיבת "מורשה" הנאמר אצל ארץ ישראל להורות בא שזכייתינו לארץ ישראל הוא ענין ירושה ודוקא אם נהי' בנים הגונים וראוים לירושה היינו אם נתאמץ שיגיעו מעשינו למעשה אבותינו וכמאמר התנדב"א חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותינו אז נזכה לנחלת ירושתינו אבל אם ח"ו נתרשל בזה ונטה דרכינו מדרכי אבותינו אז ניגע ח"ו לריק ולא יעלה בידינו לבא בגבולה וכמאמר זכריה הכהן ולא תצליחו כי עזבתם את ה' ויעזוב אתכם. ובזה יובן לנו דברי הירושלמי בב"ב פרק ח' סוף הלכה ב' כתיב והבאתי אתכם אל הארץ וכו' ונתתי אותה לכם "מורשה" מתיב ר' יוחנן אם מתנה למה ירושה ואם ירושה למה מתנה? אלא מאחר שנתנה להן לשום מתנה חזר ונתנה להם לשום ירושה עכ"ד ולכאורה אינו מובן מה נפ"מ אם הוא ג"כ ירושה או מתנה גרידא אבל בהנ"ל מובן מאד דלא תימא דהוא מתנה לנו לחלוטין בכל אופן ע"ז אמרו בירושלמי דאחר שנתנה לנו לשום מתנה לא הוי מתנה מוחלטת בכל אופן רק דחזר ונתנה לנו לשום ירושה דקשור נתינתה לנו בתנאי הירושה דנאמר לאברהם אבינו כי לא יירש עם בני עם יצחק דוקא באופן דנהי' אנו כדאים להירושה כיצחק ועפי"ז דברי הירושלמי מאירים כספירים ודוק.
ועפי"ז נבין היטב את ההשתוות של תורה וארץ ישראל דנכתב בשתיהן לשון "מורשה" דבשתיהן אנו באים לה רק בשביל ירושה שירשנו אותם מאבותינו ולא מכח עצמינו וכמו שהארכתי לעיל בביאור הדברים הדק היטב ועפ"י הנ"ל המה קשורים ואגודים יחד וע"כ נתייחדו ונתכוונו שתיהן בלשון אחד ואי אפשר להפריד ביניהם וראיתי בספר הקדוש בית אלקים למרן מבי"ט הנ"ל שכתב דגם ענינם שוה ותשכיל זאת ממה שמצינו דדבר ירושת הארץ מעת שיצא מפי האל יתברך לתת אותה לנו עד ירושתה הי' תפ"ח שנים כמו שיש מהתחלת קבלת התורה עד תשלומה תפ"ח שנים שכשהי' אברהם בן נ"ב שנים שנשלמו שני אלפים ליצירה נחשב כהתחלת קבלת התורה שאז השלים אברהם אבינו הכרת הבורא יתברך ונפלאותיו אשר עשה עמו שהצילו מאור כשדים ואז נדר הקבה"ו לתת לזרעו את הארץ כמ"ש אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה הרי דענינם שוין ע"כ נתיחדו ונתכוונו גם כן בלשון אחד והוא מ"ש בארץ ישראל ונתתי אותה לכם מורשה ובתורה כתיב תורה צוה לנו משה מורשה כאלו רומז ומורה לנו בהיותן נאמרות בדבור אחד שהן מיוחדות כוונה וענין אחד שבהיות מורשה לנו תורת משה תהיה לנו ג"כ מורשה ארץ ישראל וכשנסור ממנה ימין ושמאל שלא תהי' לנו מורשה ג"כ לא תהי' לנו א"י מורשה כמו שקרה לאבותינו ולנו בעונותינו וג"כ אין אנו משיגים אמיתת סודותיה כי אם בא"י וכמו שאמרו אוירא דא"י מחכים וספרו ג"כ במעלת הלומד תורה בא"י עכ"ד הקדושים, ועפי"ז תבין את אשר הצגתי בראש דברינו כי תורה וא"י בדבור אחד נאמרו והן תרי רעין דלא מתפרשין והא לך לשון משה רבינו איש אלקים מהר"ם קורדאוואריא באור נערב פ"ה וז"ל נודע כי ארץ ישראל לה קורבה ויחס עם התורה כיחס החיות עם הלב כי חיים אל העולם הוא התורה כאומרו וחיי עולם נטע בתוכינו ומשכן החיות והנשמה הוא בלב ושם עיקר הוראותיה ומשם מתפשטת אל שאר הגוף וכן ענין התורה עיקרה בארץ ישראל עכ"ל וזה מה שרציתי לבאר בעזרת השם יתברך.
אחר כתבי דברים הנ"ל מצאתי בירושלמי דבב"ב פ"ח סוף הלכה ב' שמשלו ג"כ מושג ירושת הארץ למושג ירושת התורה במה שאצל שניהם נאמר מלת "מורשה" בא"י נתתי לכם מורשה בתורה מורשה קהלת יעקב ומבאר הירושלמי דכמו בתורה יפול לאדם בתחלת למודו כמה ספיקות וההתחלה קשה עליו אבל אח"כ כל מה שלומד יותר ימצא יותר מבוקשו ויערב לו בסופו כן הוא ג"כ בענין ארץ ישראל דמורשה לשון דיהא הוא פירוש כהה וספק כי יהי' לנו כמה ספיקות ועיכובים בתחלתה וההתחלה יהי' קשה לנו מאד אבל אחר שנתאמץ בה בכל מה דאפשר לנו יעבר לנו בה בסופנו ונמצא בה כל מבוקשינו ממש דומיא דתורה עיין בירושלמי שם ותמצא שם דברינו אלה ודוק. ואחר כל אלה הדברים הנאמרים למעלה אשא דברתי אל בוני ארצינו הק' מדורינו זה ה' עליהם יחיו וחפץ ה' יצליח בידם, זה ברור כשמש כי מעשיכם ופעולת ידכם רצויה לפני הקבה"ו בניתם ערים ומשדה בור עשיתם שדה פוריה וכל זאת באתה לכם במלאכה ועבודה רבה וגם בכמה מקומות ממש במסירת נפש באה לכם לעשות מרקק מים שהי' טמון בתוכה כמה מיני חולאים העליתם אותה לשדה מבחר ופוריה וכי מעשיכם רצויה אל הקבה"ו הוכחתי בפנים בכמה ראיות ואביא כאן רק ראי' אחת מוכרחת שאין עליהם תשובה מסנהדרין ד' ק"ח א"ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כרך אחת על ארץ ישראל תנא דבי אלי' פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש אמרתי להם רבותי מה נשתנה עמרי מכל המלכים שלא הושיבו בניהם אחריהם עד שבא עמרי והושיבו לו שלשה מלכים על כסאו אמרו לי לא שמענו אמרתי להם רבותי על שהוסיף עיר גדולה בישראל וכך חשב עמרי בדעתו אמר כשם שירושלים הוא למלכי יהודה כך תהא שמרון למלכי ישראל ע"כ כסנהדרין שם ובילקוט מלכים א' ט"ז.
וראיתי בספר אוצרות יוסף להגאון המובהק ר' יוסף ענגעל ז"ל המיוסד על קבלה שהביא בשם המקובלים דלכאורה קשה למה נתן לו הקב"ה שכר זה דוקא מלכות עבור מעשה הנ"ל ולא שכר אחר וכתבו המקובלים דידוע דארץ ישראל הוי בספירת מלכות דלמעלה ויען דהוא תיקן בחי' מלכות בהוספה דהוסיף עיר אחד בא"י ע"כ זכה למלכות דוקא עכ"ד הקדושים הרי אף דעמרי הי' ממלכי הרשעים ומקרא מלא דבר הכתוב במלכים א' סי' ט"ז ויעלה עמרי ויקן את ההר שמרון ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה שמרון ויעש עמרי הרע בעיני ה' וירע מכל אשר לפניו וילך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאותיו אשר החטיא את ישראל וגם כרך זה שהעמיד לא הי' כוונתו לשם שמים רק לכבודו וכמו שהבאתי לעיל שאמר כשם שירושלים הוא למלכי יהודא כך תהא שומרון למלכי ישראל ועל כרחך אף דנבנה בעבירות גדולות ורבות כזו קיים בזה מ"ע דישוב א"י דאל"כ דליכא מצוה ליכא שכר וגם כיון דקיבל שכר מלכות דוקא ע"כ דתיקן בזה ספירת מלכות עליונה ועל כן הגיע למלכות כל כך במדה גדולה שזכה למלכות שלשה דורות כדלעיל הרי דקיים את המצוה בכל תיקוניה אף למעלה בעליונים והרימה והקימה בבינינו דלמטה אף דל"ה כוונתו לזה כלל וגם הי' בעבירה והא ראי' מקבלת השכר שהגיע למלכות עי"ז בבחי' מדה כנגד מדה א"כ יש לך ראי' ברורה שאין עליה תשובה שאף אם בעל עבירה היותר גדול וכופר בכל התורה כולה ר"ל כעמרי שהי' מעובדי ע"ז וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה אעפי"כ זכה ותיקן בבנין העיר בא"י לכל התיקונים שיש במצוה זו בעולמות עליונים א"כ הא לך ראי' ברורה גם על הנעשה בזמנינו שבוני הארץ המה בעוה"ר עוזבי התורה ר"ל אבל בטח שאינם גרועים מעמרי שהכתוב העיד עליו שהרע בעיני ה' מכל אשר לפניו והלך בדרך של ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל ואעפי"כ בבנינו שבנה א"י קיים את המצוה כתיקונו וגם היחוד נעשה למעלה על ידו כמו כן נראה ברור דספירת המלכות למעלה בעולמות עליונים נתקנה ונתגדלה ע"י מעשה הבנין של אלו בוני הארץ דזמנינו יהיו מה שיהיו אף הפושעי' היותר גדולים מ"מ מעשיהם רצוים לפני הבורא כ"ע והתיקונים והיהודים נעשה על ידיהם היינו ע"י הבנינים שבנו והוסיפו והפריחו את הארץ לארץ פוריה אשר זה עיקר ישוב הארץ וכמו שכתב רבינו המהרש"א בברכות ד' נ"ח דעיקר מצות ישוב הארץ הוא ע"י שדות וכרמים עיי"ש וכן כתב רבינו הח"ס בדרוש לשבה"ג שנת תקנ"ח דארץ סיחון ועוג לא הי' נקרא ארץ נושבת אף דהי' מיושבת משום דלא הי' נזרע לא מגוים ולא מישראל ע"כ לא קראו ארץ נושבת שהיתה שממה ולא זרעו בתוכו וזה אמת עכ"ד הרי דעיקר ישוב הארץ הוא ע"י זרועה ונראה לי ראי' ברורה לדברי רבינו מקרא דוישלח אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ ודרשו בשבת ד' פ"ח מובא ברש"י שם שהיו בקיאים בישובה של הארץ מלא קנה זו לזיתים מלא קנה זו לגפנים שהיו טועמים ויודעים איזה נטועה ראויה לה עכ"ל הרי דזה הוי עיקר הישוב בארץ, ועיין תשו' הרשב"ש מרבינו בן התשב"ץ סי' א' ב' ג' וכן כתב הח"ס מעצמו בחידושיו לסוכה ד' ל"ה דהחרישה והזריעה בא"י הוי כמו שמקיים מצות תפילין או סוכה או לולב עיי"ש ודוק. ולא עוד אלא נראה לי דאיש פשוט הזה שבונה את הארץ בלי שום כונה לשמים רק לטובתו עושה בזה תיקון יותר גדול בעולמות עליונים ממה שעושה איזה צדיק יהי' אפילו גדול שבצדיקים עם תיקון חצות שלו בבכיות ומקונן על השכינה והגלות שבודאי עושה בזה תיקון גדול אבל עם כל תיקונו שעושה לא הגיע להתיקון שגורם איש הפשוט במעשה ידיו במה שנבנה בפועל אף בלי שום בונה לש"ש כאשר הגמרא דסנהדרין הנ"ל מוכיח על זה וכן כתב רבינו בהקדמת ספר ראשית חכמה דעיקר התיקון נעשה בעושה בפועל המצוה עיי"ש שוב מצאתי כן בישמח משה פ' אמור דמעשה המצוה בפועל אף בלי שום כונה מועיל יותר ממצוה בלי פעולה ממשית אף בכונה יתירה עיי"ש, ע"כ דברי המה ברורים ואמיתיים ולא יחלוק על זה אלא מי שחולק על האמת.
וגם על פי כללי ההלכה הוא כן דידוע מהפוסקים דמצוה שיש בה מעשה אינה צריכה כונה ומתקיימת המצוה אף בלי כונה ועיין רשב"א יבמות ד' ק"ג דמעשה מצוה דאי אפשר למיהדר המעשה אף מצוה הבא בעבירה לא מזיק בה והמצוה היא מצוה אף אם ח"ו נעשה ע"י עבירה והכ"נ כן כיון דהישוב נתרבה ונתגדלה על ידי מעשיהם ואי אפשר למיהדר המעשה שנאמר כאילו אינו דהא אנו נהנים ממעשה ידיהם אף אם יהי' בעבירה ח"ו נתקיימה המצוה בכל תוקף ועוז בנגלה ובנסתר ועפי"ז ברור מה שאמרתי דמעשה בוני הארץ דזמנינו אפילו ח"ו יהי' בעבירה ובבחי' אינם עושים רצונו של מקום בשאר מצות התורה מ"מ מעשה הבנין שלהם רצויה לפני המקום ומקובלת לפני כסא כבודו באהבה ובחיבה יתירה וזה אמת וברור ובפנים הארכתי בעוד ראיות הרבה וכאן די לי בראי' אחת מוכרחת, גלל כן כל בר ישראל אשר לבו נאמן לה' באמת ובתמים ואהבת ה' ועמו עומד למעלה אצלו מאהבת עצמו יוקיר ויעריך את מעשה הבנין שנגמר עד כעת על ידיכם בארצינו הקדושה.
אך תדעו אחיי ורעיי ותזכרו מתפלת משה רבינו שאמר והתחנן לפני הקבה"ו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר ע"פ האדמה מהות עמנו לא נבנה על המושג לאומיית לחוד על הנאציאנאליטאט לחוד כדרך שאר האומות ע"פ האדמה כי גוי קדוש אנחנו והקדושה תלוי בתורה הקדושה שצונו השם ורק ע"י התורה אנו נעשים לעם ככתוב היום הזה נהיית לעם והחכם הערבי כינה אותנו בשם "עם הספר" וחכמי שאר האומות קוראים אותנו בשם "עם הרוח" ע"כ טעות הוא ביד אלו המאמינים שדי לנו ח"ו במושג הלאומיית לבד כי מושג זה אין במציאות לנו כלל וגם כי מוריד עצמו בזה ממדרגה הגבוה שהגביהנו ה' על שאר האומות כי גם לשאר העמים יש מושג הלאומיית ורק ע"י מושג התורה אנו נפלאים מהם ובמדרש איכה אמרו אם יאמר לך אדם שיש חכמה באומות העולם תאמין יש תורה באו"ה אל תאמין ועיין תפארת ישראל למרן מהר"ל דהתורה מוציא אותנו מעולם הטבע ומגביה אותנו למעלה מהטבע ואם אנו מחזיקין את עצמינו לעם התורה ומתקנין את דרכינו ברוח התורה אז התורה מגביה אותנו למעלה מן הטבע ומה שאין להשיג מצד הטבע משיגין אנו בזכות התורה וגם בלי תורה אין לנו קיום החיים כלל כמשל ר"ע בדגי המים בברכות ואין אנו אומה כלל וזאת הפלאתינו משאר האומות דהם אינם קשורים בדתם ויכלו להיות לאום אף בלי דת מה שאינו כן אצלינו וזה שאמר משה ונפלינו אני ועמך מכל האדם אשר ע"פ האדמה.
עוד זאת תדעו דהנה כל טענתינו על ארץ ישראל הוא רק מכח דאנו טוענין דשל אבהתא הוא דאבותינו ישבו בה מעולם וכמו שאומרים בל"א "וויר האבען איין היסטארישעס רעכט אויף ארץ ישראל זיא איזט דאס לאנד אונזערער פאטער" ושהוא ארץ אבותינו מפורש בתורה ובנביאים ובכתובים וגם כל האומות העולם מודים זאת לנו ומכח טענה זו אנו באים אל הממשלות גדולות המושלים בעולם לתת לנו ארץ ירושתנו בחזרה וכיון דכל טענתינו בנוי על ירושת אבותינו צריך שיהי' לנו כל התנאים שיש בירושה זו והתנאי היתה בה כי לא יירש עם בני עם יצחק וכאשר כתבתי לעיל דמי שאינו הולך בדרך אבותינו אינו בכלל הירושה וכי ביצחק יקרא לך זרע בירושה זו והנה הרשב"א והמהרש"א בעין יעקב הקשו כיון דיש מודעה רבה לאורייתא קודם ימי מרדכי ואסתר א"כ למה גלו ישראל ונחרב הבית קודם מרדכי ואסתר ותירצו שנתן להם א"י בעבור שישמרו את התורה שא"י הוא מורשה ועל תנאי נתן האל לנו אותה שנשמור את תורתו וכמ"ש דוד ויתן להם ארצות גוים בעבור שנשמור חקיו ותורתו ינצורו וכיון שלא קיימו אבותינו התנאי המתנה בטלה עכ"ד ואני אוסיף עוד בזה ירמי' הנביא אמר בקינתו אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה ולכאורה איזה שייכות יש לזה שקונן הנביא ומספר דטבעו לארץ שעריה ואיבד ושיבר בריחיה למה שמספר עוד דמלכה ושריה נגלו בגוים ואין תורה בארץ אבל נראה פשוט דהנביא מרמז דעיקר בריחיים של הארץ הוא התורה דאם יש תורה בארץ אז יש לה בריחים המבריח את הארץ מקצה אל קצה ונותן לה השמורה מעולה שלא יכלו האויבים ליכנס בה אבל אם אין תורה בארץ אז נשברו בריחיה ואין לה שמורה וזה שאמר המקונן איבד ושיבר בריחיה וע"י מה ומפורש אח"כ שהיא ע"י שמלכה ושריה בגוים אין תורה וכיון דאין תורה בארץ עי"ז עצמו איבד ושיבר בריחיה וזה אמת וברור וזהו נמי כוונת המדרש בקרא זה וז"ל אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין יש תורה בגוים אל תאמין שנאמר מלכה ושריה בגוים אין תורה עכ"ל היינו שבגוים אין תורה רק בישראל הרי דהנביא מדבר מתורתנו לחוד שנתן לנו חקבה"ו ע"י משה רבינו בסיני ורק תורה זו שקבלנו מפי הקבה"ו הוא בריחיה דארץ ישראל ולא שארי תורות של העמים להבדיל עוד יש לומר עם מדרש ילקוט שופטים בפסוק נביא מקרבך מאחיך כמוני יקום לך ודרשו במדרש כמוני יקום לך ולא לגוים ומה אני מקיים נביא לגוים נתתיך בנוהגים מנהג גוים עכ"ד, הרי כשנוהגים במנהג גוים אז המה חשובים נביא של גוים ולא של ישראל וזה שאמר הנביא בקינות מלכה ושריה בגוים אין תורה היינו שעזבו את רוח התורה והנהיגו את הארץ ברוח ובחכמות העמים היינו דכתיב מלכה ושריה בגוים על דרך הגוים על כן איבד ושיבר בריחיה ועל זה רמזו נ"כ חז"ל במדרש הנ"ל דאם דחכמה יש בגוים אבל תורה אין בגוים ועיקר הבריחים של המדינה דארץ ישראל הוויין רק התורה שלנו והדברים כנים ואמיתיים המה על כן מחויבים אתם וכולנו לראות דיסוד הבנין ויסוד ההנהלה ויסוד כל החיים יהי' הכל ברוח תורתינו הקדושה ורק אז נשכיל ונצליח וכמאה"כ ביהושע שהבאתי לעיל ואז יש לנו טענה וחזקה על הירושה ואם ח"ו אנו נוטין מדרך התורה נפלה כל הטענה ואין לנו שום זכות על זה וכשנפל עוזר כשול עזור וכאשר ראינו בעינינו כמה עיקולי ופשורי הי' לכם ולכל ישראל בשנים האחרונים מעת שהתחילו לבנות את הארץ כמה נפשות נפלו מישראל שם בארצינו הקדושה בלא חמס בכפיהם ואין אשם ואשמה בנפשותם ע"י קנאת הערביים והכל הי' מכח שהטענה על ירושתנו לא הי' בשלמות כשאינו לגמרי על רוח תורתינו הקדושה ואין אני חושדכם שח"ו בעמל רוחכם תעשו זאת רק מפני שהבאתם עמכם בעלייתכם לארץ את רוח העמים שקלטתה בכם בהיותכם בארצות הגלות וכמאמר הכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ורק רוח העם זר מתבוצץ בקרבכם וזאת הוא לכם למכשול ולפוקה אך לו עמי שומע לי כמעט אויביכם אכניע אמר הפסוק תעזבו את רוח העמים שהבאתם עמכם ותראו לעשות הכל עפ"י עצת גדולי התורה שיהי' הכל נעשת ברוח התורה כי תורתינו הקדושה עשורה בדעת לפתור כל שאלת החיים חיי המדינית באופן היותר טוב ומועיל בכל עידן ועידן באופן שיפריח הארץ בכל פינה ופינה ובכל מדה ומדה שלא יושבת ההילוך חיי מדינית בארץ אפילו על רגע והכל ברוח התורה וכדאמרו במדרש שה"ש בנות ירושלים רבנן אמרו אל תקרא בנות אלא בונות ירושלים זו סנהדרי גדולה שיושבין ומבינין אותה בכל שאלה ומשפט היינו שכל הבנין נחתך על פיהן וכל שאלת החיים והמדינה נפתר ע"י פיהם ואמרו בירושלמי דפאה בפסוק כי לא דבר ריק הוא מכם שאין ב"ד שנותנת נפשה על דבר שלא יתקיים בידם נמצא שיש כח ביד גדולי התורה לפתור הכל ברוח התורה ע"כ אחיי עמי כמוני וכמוכם אותה נפשינו לראות בהצלחת הארץ הקדושה ובהרמת דיגלה ע"כ שמעו לי אם אתם רוצים לראות סימן ברכה במעשה ידיכם אז כייפו עצמיכם לחכמי גדולי הדור נושאי דגל התורה ואל תקשו לבכם שאין אתם צריכים להם כי אז לא תעשה ידיכם תושיה כי לא בכח ולא בחיל לבד תבנה הארץ כי אם ברוחי אמר ה' צבאות כי כשם שאנו צריכים לכם כי גם בימי שלמה מצינו שבחר לכל מלאכה ומלאכה מביני דעת שקורין פאכלייט לכל דבר ודבר כך בזמנינו יודה כל אחד שבלא פאכלייט אין לבנות הארץ ע"כ יודה כל נבין שאנו צריכים לכם ולפעלתכם אבל גם אתם תדעו שגם אתם צריכים לגדולי תורה שיהי' הכל נעשה ברוח התורה ואז יהי' קיום לפעולתכם וכעין זה אמרו בסנהדרין ד' מ"ה אלמלא דוד שהי' יושב בתורה לא הי' יואב בן צריה מצליח במלחמה ואלמלא יואב לוחם מלחמה לא הי' יכול דוד להיות יושב ועוסק בתורה עיי"ש וזכות אבותינו הקדושים יעורר רצון העליון לגמור מעשה ידיכם בשלימות ואין שטן ואין פגע רע ולא יתייצב איש בפניכם ויתפרדו כל פועלי און ובכל אשר נפנה חפץ ה' יצליח בידנו והארץ יתן פריו בברכה מרובה ושפע שלמעלה יבא לנו ממרום בשופי גדולה וכפירוש רש"י בפסוק וכימיך דבאך וז"ל כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום יהיו דבאך שכל הארצות יהיו דובאות כסף וזהב לארץ ישראל שתהא מבורכת בפירות וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם הכסף והזהב כלה מהם שהן מזיבות אותם לארצכם עכ"ל ולכל זאת נזכה רק אם הארץ נבנה ברוח התורה עפ"י עצת גדולי התורה וכן הי' כימי עזרא שההמון כייפו את ראשם לנושאי דגל התורה (עיין מלבי"ם שם) וכך בנו את הארץ וכך צריך להיות גם בזמנינו ואז יחזור אליה כל הדרה הראשון שהיתה יפה נוף ומשוש כל הארץ ויתגדל ויתקדש שם שמים על ידינו וישתלשלו הדברים עד שתבא הגאולה שלימה בביאת בן דוד משיח צדקנו ב"ב אמן כן יאמר ה' אמן ואמן.
ובזה נשלם פתיחת הספר שבח לאל בורא עולם.
כוננתי את ספרי על ארבעה פרקים
מדבר מענין חבלי משיח אשר יקרה אותנו באחרית הימים כיעוד יעקב אבינו ע"ה ונקרא: פרק הצרות וחבלי משיח.
מדבר מגאולתן של ישראל ונקרא: פרק הפדות והגאולה.
מדבר ממ"ע דישוב בארץ ישראל ונקרא: פרק הישוב והבנין.
מדבר מאחדות ושלום ישראל ונקרא: פרק האחדות והשלום.