אם הבנים שמחה/הקדמה שניה
מדוברה ברוח נשברה על שבר בת עמי אשר קרה לנו בימינו אלה אשר הגלות גברה ונעשה לנו כבית הכלא וכבית השבי אשר כולה איתנייהו בי' כדכתיב אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי וכל המאוחר קשה מחברו כמבואר בב"ב ד' ח' דבשבי כלהו איתנייהו ביה ועיי"ש ברש"י ונגדע כל קרן ישראל ומימיהם של ישראל לא הי' צרה כזאת אמת כבר הי' לעולמים תקופות קשות לישראל אבל מקומות מקומות חלוקות ושונות והי' לאבותינו מקום פליטה למקום אחר אבל באופן רחבה ומתפשטת כזו בכל מלוכות איירופא אשר מעולם היתה מרכז היהודים וכל גדולינו וחכמינו ממנה יצאו במאות שנות האחרונות ועתה נהרסה וערו ערו עד היסוד בה ואין מקום פליטה כי כל המדינות שבעולם סגרו שעריה מפנינו והמה סגור ומסוגרת ואין יוצא ואין בא כזה לא היתה זולת בימי המן הרשע שג"כ היתה גזרה כללית על כל האומה הקדושה וכגר בעדם כל שערי המדינות כמבואר במדרש וכעת שהגיע לנו ימים שאין בהם חפץ נטרדה מוחי מצרת הדור מלהעמיק בהלכות קבועות כדרכי מעודי כי צריכא שמעתא צלותא ועוד זאת כי על ידי סערת הגלות שתקפה עלינו נתבטלה הישיבה מבית מדרשי כי ביום מר שפרצה בעם הפרעות וחמסו ורמסו כל קודש נתגרשו התלמידים בני הישיבה מחדר הורתם ונשארתי לבדי מתבודד במחשבתי על חרבן ישראל וחורבן הקהלות שנעשה בימינו על מה עשה ה' ככה ומה חרי האף הגדול הזה ונתתי לבי לתור ולחקור בקורות ימי חיי עמנו אשר ניתן בבור שאון הגליות והשמדות בארצות העמים זה כשתי אלף שנים ואם כי מעולם לא עסקתי בשאלות כאלו כי מעודי מימי נעורי שתול הייתי בבית אלקים והייתי טמון וחבוי בד' אמות של הלכה ושי"ת זכני ללמוד וללמד ולחבר חיבורים אשר נתקבלו בעולם וגדולי הדור שבחוהו ב"ה (ראה בהסכמות גדולי הדור על ספרי משנה שכיר ח"א שנדפס בשנת תרפ"ד ובמכתב רבינו איש אלקים מאסטראווצע שנדפס בספרי טוב יגאל שנדפס בשנת תרפ"ו) ומעולם לא לקחתי לי פנאי להתענין בענינים הנוגעים לשאלת החיים של כלל אומתינו הקדושה כי הוא מצוה שאפשר להעשות ע"י אחרים ואז נאמר כל חפציך לא ישוו בה ואין לבטל לימוד התורה בשבילה כמבואר במו"ק ד' ט' וכן נפסק להלכה ביו"ד אבל כעת בתוך ההפיכה הגדולה אשר אי אפשר לצמצם המוח בהוויות דאביי ורבא ובהלכות עמוקות וגם כי תלמידיי נתגרשו ממחיצתי ואין לי עם מי לצאת ולבא במשא ומתן של הלכה נתעוררה בקרבי השאלה הנאמר בדניאל עד מתי קץ הפלאות והלא אנו עומדים כבר סמוך לערב יום הששי וכתיב והי' לעת ערב יהי' אור (זכריה י״ד:ז׳) עיי"ש ברש"י דקודם שיגמרו אלף שנה יהי' אור הנוגה ועיין בפייט של שחרית לר"ה יום ב' שנתן שיעור לזה כשהחמה נוטה במעריב שתי ידות שעה מכהה אורים כן עד שלא יבא הערב יצמח אור לישרים והי' לעת ערב יהי' אור להדורים עכ"ל וכמדומה שכבר חגיענו לזה השיעור (שוב מצאתי בפירוש תוספות בן יחיאל על התדב"א ריש פ"ב שכתב כן שכבר הגיענו לשיעור הזה) ועדיין בן ישי לא בא ועל כרחך שיש איזה מונע מאתנו שמעכבת עלינו את הגאולה והחיוב עלינו להתבונן עליה לידע ולהכיר את אותה המניעה המעכבת עלינו את הישועה מגלות החל הזה כדי להסירה מאתנו ולסקל המסילה לפני משיח צדקנו שבא יבא אלינו במהרה בימינו לחלצינו ממיצר ולאוקמא שכינתא מעפרה זאת נתתי אל לבי לדרוש ולחקור במקצוע זו עד היכן שידי יד כהה מגעת בעזר החונן לאדם דעת עוד זאת כי נזכרתי ממאמר חז"ל המובא בר"ה בפרק הדינין וזה לשונו ומי שהוא הגון וירא חטא אל ימנע עצמו מלהיות בצרכיהם של ישראל ומלעמוד עליהם בכל דרכיהם וישא משאם ויסבול טרחתם והעושה כך הרי הוא מקיים את העולם שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' אבל המונע עצמו מלישא משאם ומלגדור פרצותיהם ועושה עצמו כתרומה הפרושה מן העיסה הרי זה הורס העולם ומחריבו שנאמר ואיש תרומות יהרסנה מעשה ברבי אבהו כשבא להסתלק מן העולם נכנסו חכמי ישראל אצלו ומצאוהו שהוא בוכה אמרו לו למה אתה בוכה הלא כל ימיך יגע בתורה היית כל כך תלמידים העמדת ולא עוד אלא שמדה יתירה יש בך שלא נתעסקת בדינים אמר להם עליה אני בוכה שלא נשאתי במשאן של ישראל וקיימתי מה שנאמר ואיש תרומות יהרסנה עכ"ל חז"ל (ר"ל שהי' מופרש מלשאת בצרכיהן של ישראל כתרומה שהוא מופרש משאר החטין) הרי דחז"ל חייבו להתבונן על מצב עם הישראלי ולטפל בצרכיהון והם חייבו זאת אפילו בשנים כתקונים שהכל הולך במרוץ הטבעתם ושלום ושלוה שוררת בעולם על אחת כמה וכמה שהחיוב על כל בר ישראל להתבונן על מצב עם הישראלי בשנים כאלו אשר נשפלה ונגדע כל קרן ישראל והמה מתבוססים עלי ארץ ונעשו לבוז ולקלון והפקר כדגי הים בנפשותם ובממונם על אחת כמה וכמה שחיוב כפולה ומכופלת יש על כל איש ישראל לטפל בצרכיהון ולהתענין בעניניהם ולהושיע לכלל ישראל בכל מה שבכחו להושיע בעצה ובלימוד בהשכל ודעת מה שחוננו ה' להאיר להם הדרך לילך בה כדי לצאת מן הצרה שהגיעם עיין תומר דבורה לרבינו מהר"מ קורדאוואריא פ"ז שכ' שצריך לחשוב טובות עבור כלל ישראל מה שטוב להם עיי"ש ועיין יע"ד ח"ב בברכת השיבה שופטינו מהחיוב שמוטל על המנהיגים לחשוב טובות לכלל ישראל וכל צרות שבאות על ישראל הוא מחמת מנהיגים לא טובים עיי"ש שהאריך בזה וזאת הרהיבני לתור ולחקור בענין התעכבות הגלות ולחבר חיבור הנוכחי בעזה"י ולהשמיע דעתי ברבים ללמד עצה ודעת את עמנו בני ישראל מה לעשות לקרב את הגאולה העתידה במהרה בימינו וקבלתי זאת עלי בנדר בעת צרה כמבואר לעיל בהקדמה הראשונה ומאחר שאסור לאחר מלקיים הנדר שנדר בעת הצרה כמבואר במד"ר ויצא ביעקב אבינו ע"כ קרבתי אל המלאכה אחר שמצאתי קצת מנוחה מיום בואי לכאן עיר הבירה ולחבר הספר שנדרתי המדברת מבנינה של ארצינו הקדושה ולהרימה מערמות עפרה ולעורר אהבה וחיבה בלבות אחב"י בכלל כל אומתינו הקדושה מגדלינו עד קטנינו לכסוף ולהשתדל לשוב לארצינו ארץ אבותינו ולא להשאר פה בארצות הגליות וכמבואר במדרש רבה לך מוטב ללון במדבריות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוץ לארץ וכל המכות שלקינו בגליות הוא רק לעורר אותנו לשוב לארצינו הקדושה וכמבואר במדרש שוח"ט סי' י"ז גבי דוד המלך בשעת המגפה ששלח הקבה"ו אליו את גד הנביא שנאמר ויבא גד אל דוד ויאמר לו עלה והקם לה' מזבח משל לאחד שהי' מכה לבנו ולא הי' יודע הבן למה הוא מכה אותו לאחר שמכהו אמר לו לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא עשית ולא השגחת בו כך כל אותו אלפים שנפלי בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין ביהמ"ק והלא דברים ק"ו ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם כך נעשה להם ונענשו על שלא תבעו בונין ביהמ"ק אנו שחרב בימינו ואין אנו מתאבלים ולא מבקשים על אחת כמה וכמה, וברש"י הושע ג' מביא א"ר שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו את מלכות שמים ומלכות בית דוד ובנין ביהמ"ק שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיכם ואת דוד מלכם וכו' והנה יש בכלל בקשתינו לשוב לא"י כל שלשה הדברים דכל הדר בא"י דומה כאלו יש לו אלוקי וגם בנין ביהמ"ק יהי' כאשר נתקבץ שמה בעזה"י כמבואר במגילה ד' י"ט ואח"כ יהי' ביאת המשיח שהוא מלכות בית דוד כאשר הארכתי בפנים והראש והעיקר הוא שנשתדל תחלה לשוב לא"י ואז נשיג בעזה"י שלשתן ובתוספתא דע"ז פ"ה אמרו בפסוק ונטעתם בארץ הזאת באמת, אינן עליה אין נוטעים לפני באמת לא בכל לבי ולא בכל נפשי עכ"ל והוא פלא דהקבה"ו אומר דכשאינן ישראל בארץ ישראל אינן דבקים בלבו ובנפשו וממילא לא יפלא בעינינו מה שנעשה אתנו בזמן הזה ועל מיעוט השגחתו עלינו כיון דאין אנו דבקים בכל לבו ובכל נפשו בהיותינו בארץ העמים אכן כשנשתדל לשוב עליה אז תיכף נהי' דבקים בו בכל לבו ובכל נפשו כמבואר בכוזרי ח"ב סי' י"ד (מובא בהגהות צבי חיות מו"ק ד' כ"ה) בטעם שהי' השכינה שורה על יחזקאל אף דאמרו שם חז"ל דאין השכינה שורה בחו"ל דכיון דנתנבא בשביל א"י שורה השכינה אף בחו"ל וכן כתב בספר החיים לרבינו חיים אחי מהר"ל מפראג אף דקיי"ל דמתי חו"ל אינן חיים לעתיד אלא בצער גלגול מחילות מ"מ מי שמשתדל לעלות לא"י ומת בחו"ל ה"ה כאלו הוא בא"י וינצל מצער זה ויחי' בקומה זקופה כאלו הוא בא"י וכן כתב בספר בית אלקים לרבינו המבי"ט ושניהם לדבר אחד נתכוונו הרי דמי שעיניו ולבו לעלות לא"י הרי נחשב כאלו הוא כבר בא"י א"כ פשוט דאם נהי' נותנים דעתינו לשוב לארצינו הקדושה נהי' תיכף דבוק בו יתברך בכל לבו ובכל נפשו ויהי' השגחתו עלינו בשלמות נפשו יתברך להשגיח עלינו בעין פקיחא דלא נים ולא תור להצילנו מאויבינו ולהצליח במעשה ידינו ונעלה לציון ברנה ובני ישראל יוצאים ביד רמה מגלות הגוף ומגלות הנפש ויחדש כליותינו לכסוף ולחמוד לעבדו עבודה שלמה ותמה בקיום התורה והמצות ככתוב בתורתו הקדושה והעיקר ששי"ת ממתין עלינו שאנו נהי' חושקים וכוספים מעצמינו תחלה לישב בארצינו ולא לחכות עד שהוא יביאנו מעצמו עליה על כן אמר לנו ונטעתם בארץ הזאת באמת היינו שאנו מרצונינו נחשוק ונשתדל לזה באמת בכל מאמצי כחנו ואז הוא יגמור בעדנו לטובה וכן כתב בז"הר פ' נח גבי בנין שלמה אף שנבנה מעצמו מ"מ חכה הקב"ה על מעשה ידינו תחלה ואח"כ גמר ה' את הבנין וכן צריך להיות אצלינו לענין ישוב א"י שאנו נשתדל בכל מאמצי כחינו כאשר ידינו מגעת ואז יגמור ה' מעשינו ויהי נועם ה' עלינו לכוננה עלינו להצליח במעשה ידינו ומצאתי בד"ה א' י"ג גבי דוד שנתייעץ עם ישראל כתיב ויאמר דוד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן ה' אלקינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל עיי"ש ויש לדקדק למה הקדים דוד את ישראל לה' ואמר אם עליכם טוב ומן ה' אלקינו עיין סוף ידיים דאסור לעשות כן אך נראה לי דעיין ברש"י שם שכתב דאמר להם דוד כבר עסקתם בתקנתם מעתה תתעסקו בכבוד אלקים הרי דועד העצה הי' לעשות דבר בכבוד אלקים להשיב את הארון לירושלים על כן לא רצה דוד להתחיל בשם אלקים רק בשמם של ישראל דוקא כדי לעוררם יען שנוגע לכבוד שמים ראוי שההתעוררת לזה יבא תחלה מהם ולא מלמעלה ואח"כ יבא להם עזר משמים וע"כ הקדים אם עליכם טוב דייקא עליכם תחלה אז יסכימו לכם גם מן ה' אלקיכם וזה לימוד דלכל דבר ה' צריך שתחלת מעשה יבא מן האדם ואח"כ ישיג עזר מן השמים וכן כתב הגאון עיר וקדיש הרב הדומה למלאך ה' צבאות כקש"ת מו"ה אלי' אבדק"ק גריידיטץ (במכתב הנדפס בראש שו"ת נפש חי' להגאון המובהק מו"ה חיים אלעזר וואקס כאשר הבאתיו לעיל וז"ל וגם בשכל האנושי הוא לעשות לפדות האדמה התחלה מאתנו ושוב יגמור ה' ויש לראות גודל התכלית בזה שהקליפה גובר גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה יען שכל כח הקליפה תלוי בגלות ובביטול הגלות יבוטל הוא כמאמר הגמרא בסוכה עכ"ל הקדוש הא לך דברי קדוש ישראל הנ"ל אשר הגאון בעל נפש חי' מתארהו בשם עיר וקדיש ובהרב הדומה למלאך ה' צבאות אומר בפירוש שמה שיש צדיקים שמתנגדים לזה הוא מטעם שהקליפה גברה בהם לבטל מאתנו דבר הגדול הזה אשר הקבה"ו מתאוה אלי' בכל עת ובכל שעה שנכסוף נכספנו לשוב לאחוזת אבותינו כאשר אביא אי"ה בפנים מדברי חז"ל בזה באריכות בראיות מוכחת שהחיוב לכל איש ישראל להשתדל בזה לשוב לארצינו הקדושה ובזה נסבב בעזה"י לקרב הגאולה שלמה בב"א.
ברם צריך לי להודיע שדבריי ערוכים אל אדם הישראלי אשר רוצה לידע האמת לאמיתו בדרך ויכוח ומשא ומתן של הלכה כי גם ענין הקץ הוא דבר הלכה כאשר דרשו חז"ל בשבת ד' קל"ח ובתנד"א דבר ה' זו הלכה דבר ה' זו הקץ הורו בזה כי גם במה שנוגע לקץ הוי כדבר הלכה שצריך ויכוח של חכמים בזה כאשר גם הגה"צ ר' עקיבא יוסף מירושלים כתב כן בפירושו הנפלא בתנדב"א ולא יגרע הלכה זו דקץ משאר הלכות התורה שיתוכחו חכמים בזה בהוכחות מתורתינו הקדושה מה לעשות בזה ולמה יגרע הלכה זו דבנין הארץ משאר הלכות התורה מה גם הלכה זו שנוגע לכבוד ה' ולכבוד אומה הקדושה ולכבוד ארצינו הקדושה וזה בונה וזה סותר עד שיתבררו הדברים כשמלה ושו"ת יתעלה בכך כמבואר בתשו' מבי"ט סי' קי"ו ושם במבי"ט כתב דגם להסותר צריך להביא ראיות ולא לסתור בפטומי מילי בעלמא ובלי ראיות וזה לשון רבינו מהריב"ל בתשו' מבי"ט הנ"ל כל חכם הרוצה להשיג על פסק חכם חברו שהאריך בכתב להטעים דבריו אינו יכול להשיג על פסקו רק אם ג"כ מברר דבריו בטענות צדקות אבל בפטומי מילי בעלמא לומר שאין הדין כפסקו אין שומעין לו עכ"ל עיי"ש בארוכה ועל כן מי שהוא משוחד מעיקרא בדבר לא יראה האמת ולא יודה לדברינו ולזה לא יועילו כל ראיות שבעולם כי הנם מוכים בסנוורים והנגיעה שבקרבם יעור עיניהם ויכחישו אפילו דברים ברורים כשמש כי מי לנו גדול ממרגלים אשר הפסוק העידה עליהם שאנשים כשרים היו ואעפי"כ יען שהי' נגיעת הנשיאות טמון בקרבם כמבואר בזהר ובשל"ה בארוכה שהיו יראים שאם יבואו לא"י יאבדו נשיאתם מאסו בארץ חמדה והתעו אחרים עמהם עד שגרמו לנו גלות החל הזה כמבואר בחז"ל ויהושע וכלב התחילו לווכח עמם ולהוכיח להם שמשה אמת ותורתו אמת ואמרו עלה נעלה והאריכו בטענות והוכחות שיצליחו כאשר כתב רש"י ז"ל ואעפי"כ לא הועילו בטענתם לנצחם יען שהמרגלים היו משוחדים בהנגיעה שהי' טמון בלבם כמו כן הוא בזמנינו אפילו רבנים ורבי"ס וחסידים לזה יש רבנות טוב ולזה רעביסטע טובה ולזה עסק טוב או פאבריק טובה או משרה טובה ונכבדה עם סיפוק גדול אשר מורא עולה על ראשם אם ילכו לא"י יתרופף מצבם וכעין זה כתב בספר הברית ח"א במאמר ט' בהתמרמרו על אריכות הגלות כל כך זמן רב עיי"ש ואנשים כאלו המה משוחדים ע"י הנגיעה זו הטמון עמוק בלבם עד שאינם יודעים בעצמם שהנגיעה דוברת מלבם כאשר הבאתי כן בשם רבינו הקדוש איש אלקים ר' ישעי' מושקאט מפראגא בספרי שו"ת משנה שכיר חלק ב' בהספד על הגאון ר' מאיר שפירא אבדק"ק לובלין שלרוב פעמים אדם משטה עצמו וחושב שמעשיו הוא לשם שמים ובאמת הוא מנוהל מהנגיעה שטמון עמוק עמוק בקרבו והוא בעצמו אינו יודע וסובר שדבריו הוא לשם שמים והביא ראי' לזה ממעשה אברהם עם אליעזר ועיין דברי חיים על חנוכה שכתב דאדם רואה רק מה שרוצה לראות ועל כן מי שהוא משוחד מן איזה דבר בטל ממנו כח ההכרעה לשפוט אמת וזהו הטעם שאסרה התורה לשופט ליקח שוחד עיי"ש בארוכה (עיין עוד בדברי חיים בהשמטות לפ' ויקהל שכתב בזה"ל אך הע"ר כל חסדים דעבדי לגרמייהו עבדי כנראה בעליל שהרבנים וחסידים והבע"ב שבדור המה בעוה"ר רובן מע"ר ורוצים לשרור על הצבור וכל מעשיהם רק לגרמי' לקבל כבוד וממון ולכן אין להתחבר עמהם רק אם עובדים באמת שמוסרים נפשם לד' לא לקבל שום תועלת לעצמם עכ"ד והיא מבהיל כל רעיון וגם רבינו איש אלקים הח"ס בחלק ו' בשו"ת סי' נ"ט כתב כיוצא בזה וזה לשונו וידעת את אשר מרגלא בפומי תמיד אין יעקב שלא יפגענו לבן ומעטי לבן שיפגעו בהם יעקב ושמור זה כי הוא אמת ובחון הדברים ותראם אמיתיים ורצוני כי ברית כרותה כל ת"ח וצדיק המכונה יעקב יש לו מצירים נגדו המכונים לבן אמנם מועטים הם הרשעים האלו אשר ימצאו נגדם מי שהוא אחיהם ברמאות כיעקב נגד לבן והוה יודע כי הרבה פעמים הפכתי בהם ומהם ומהמונם ואמרתי להשמר מהם ולעשות העקוב למישור ואמרתי לברוח מן הקטנה שבתרמותם ונכשלתי בגדול ממנו ולא זה בלבד עמי הארץ והמוני עם אלא לומדי תורה ואפילו רבנים כל שאין דובר אמת בלבבו ולא היושר והצדק מרכבו הרחק דרכך ממנו הסר רגלך מנתיבו עכ"ל ה"ק, והם כתבו כך בדורם שהי' באמת עוד דור דעה מה נאמר בדורינו ואנן מה נענין בתרייהו עיין בירושלמי גיטין סוף פ"ו שאמרו שם כשם שבין קודש הקדשים לבין חולי חולין כך בין דורנו לדורו של ר' יוסי אמר ר' ישמעאל בן ר' יוסי כשם שבין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של אבא עכ"ל הרי דעד כמה הדורות נופלין ומרחיקין עצמם בין דור האב לדורו של הבן א"כ בכמה הי' לנו ליפול ולהתרחק מדורם של הקדושים הנ"ל לדורנו אעפי"כ כתבו כך על אנשי דורו על אחת כו"כ מה יש לומר על דורינו ודוק) עיי"ש ולאנשים כאלו אפילו אם יביאו להם אלפי אלפים ראיות מן התורה לא יועילו כלל להטות לבם אל האמת וכאשר כבר אירע כן ליהושע וכלב עם המרגלים ע"כ דבריי בספר הנוכחי המה מכוונים רק לאדם הרוצה לידע האמת כאשר הוא והמה יתנו אוזן קשבת למילי האמורים פה ואיני אומר קבלו דעתי ורק בדרך משא ומתן של הלכה באתי פה ומי שירצה לסתור דבריי יסתור רק בראיות מוכחות מדברי חז"ל כאשר אני הבאתי ואז אתווכח עמו בזה כאשר יד ה' עלי לטובה אבל אם יבואו אלי בדברים בדויים גרידא בלי ראיות מחז"ל אין שומעין להם כמבואר במבי"ט הנ"ל, ובאמת תנועה זו דעליה לעלות ולשוב לא"י לאו חדשה הוא וכבר נתעוררו בה גדולי וצדיקי עולם לפני שנים קדמוניות כאשר הבאתי לעיל, אך יען שהי' אז תקופת החירות לישראל והיו יושבים בארצות הגולה בשלום ובשלוה לא הטו אוזן לדבריהם הנאמרים בשלהבת יה ועיין רש"י קידושין ד' ס"ט ע"ב דבימי עזרא אלו שישבו בשלוה בגולה לא הלכו עמו רק העניים והמדוכאים עלו עמו ועיין סדר הדורות שהביא בשם רבינו הסמ"ע שראה בספר מעשה נסים לרבינו אליעזר מגרמיזא בעל הרוקח דעזרא שלח אגרות לכל ערי הגולה שיעלו אתו לא"י ובא מכתב כזה גם למדינת אשכנז לעיר ווארמס שדרו שם ישראל והשיבו שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נדור פה בירושלים הקטן כי היו חשובים מאד בעיני השרים והערלים והיו עשירים גדולים וישבו שם בשלום ובשלוה עיין סדר הדורות ח"א בערך ה"א שנת ש"פ והביא שם בשם הסמ"ע שעל כן שכיחים גזרות גדולות וקשים בארץ אשכנז ובקהל ווירמיזא יותר משאר הקהלות כי בחורבן בית ראשון באו ונתיישבו שם ואחרי כלות ע' שנה כתב עליהם עזרא שיבואו ג"כ לשם ולא עלו עיי"ש ובאמת אנו רואים מקורות ימי עמנו שכל הצרות והגזרות יצאו מארץ אשכנז כמו שהוא בימינו והכל בא מהחטא שלא רצו לעלות עם עזרא שקרא אותם לעלות אתו מתוך שהיו יושבים בגולה בשלום ובשלוה וכדברי רש"י הנ"ל וכן הי' תמיד מתוך שלות ישראל בארצות הגולה לא רצו לשמוע מעליית א"י אך כעת בימינו שמעצה העמוקה של גדול העצה ונורא עלילות מעלת כל העילות ומסבת כל הסיבות סיבב שכל שכינינו הגוים יהיו רודפים אותנו בגזרות קשות שא"א להשאר עוד פה ביניהם עד שכל אחד מישראל הי' מאושר ומוצלח אם הי' יכול לשוב לארצינו הקדושה ובעת כזאת באהבה ובחיבה ישמע לקול קריאת העליה לעלות לא"י ונראה דזה הפירוש במדרש שה"ש בפסוק משכני אחריך נרוצה ואמרו על זה חז"ל במדרש ממה שגרית בי שכני הרעים אחריך נרוצה ר"ל שזה כמה שנים שחיינו בטובה ובחיבה עם שכינינו הגוים ובפתאום נהפכו לנו לאויבים ולשכנים רעים אשר רודפים אותנו ואין זה רק שנתגרו עלי מאיזה צד אבל כל זה נעשה ונסבב מעצה העמוקה משי"ת כדי שאחריך נרוצה לעלות לא"י שא"י הוא תיכף אחר שי"ת כמבואר בספר הקדוש צרור המור למרן חותנו זקנו של רבינו הב"י בסדר מסעי וכמו שהבאתי לעיל וזהו שאמר במדרש ממה שגרית בי שכיני אני מבין שאחריך נרוצה ר"ל לא"י שהוא אחריך והבן הדברים כי המה אמת לאמיתה של תורה ובעת כזאת בודאי ישמעו כולן לקול קריאתינו לעלות לא"י וכמו שכתב רבינו הרא"ש בתשובה כלל ד' סי' יו"ד בזה"ל אמר לי לבי עתה הגיעה העת לתקן מה שנתאויתי זה ימים רבים כי בודאי ישמעו לי בעת צרה כזאת עכ"ל עיי"ש בדבר הנוגע לענינו וכן אני אומר בנוגע לענינינו והנביא בחגי א' צווח ועתה כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם על דרכיכם זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה לבוש ואין לחום לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב כה אמר ה' צבאות שימו לבבכם על דרכיכם וברש"י שם פירש שימו לבבכם על דרכיכם על עסקיכם שאתם רואין שאין במעשה ידיכם ברכה כמו שהוא אומר זרעתם הרבה והבא מעט והמשתכר משתכר אל צרור הנקוב כל רווח שאתם עושים הולך וכלה כנותן מעותיו בקשר נקוב עכ"ל ועל כן צווח הנביא ליתן לב על זה והכפיל דבריו בזה כה אמר ה' שימו לבבכם על דרכיכם כמזהיר שלא לסגור את העינים מלראות שכל עמלנו הולך לטמיון ביד אויבינו ובמדרש תנחומא פ' תצוה כתב בזה"ל את מוצא כשגלו לבבל מה עזרא אומר להם עלו לא"י ולא היו מבקשים אמר להם עזרא זרעתם הרבה והבא מעט אוכל ולא לשבעה לבוש ואין לחום והמשתכר משתכר אל צרור הנקוב עכ"ל הרי דכל זה נאמר על הממאנים מלעלות אל א"י ובצפניה נאמר ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם האומרים בלבבם לא ייטיב ה' ולא ירע והי' חילם למשיסה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו יינם עיי"ש בסי' א' וממש כל זה נתקיים בימינו האלה כמעט בכל מלוכות איירופא והכל נעשה בשביל ההיסח הדעת שהסיחו מלעלות לארץ ישראל כמבואר במדרש תנחומא הנ"ל וכן התמרמר על זה הגאון יעב"ץ בהקדמת סדרו בסולם בית אל על שהסחנו דעתינו מארץ ישראל לשוב ולדור בתוכה ובהיותינו בשלוה בחוץ לארץ כמדומה לנו שכבר מצאנו א"י וירושלים אחרת ע"כ באו עלינו כל הרעות בשבת ישראל בארץ שפניא(ספרד) וארצות אחרות בשלוה ושוב נתגרשו ממנה עד שלא נשאר שם שארית לישראל בארץ ההיא. צדיק ה' כי יצא מדעתם לגמרי ענין גלותם והתערבו בגוים כל זאת באתנו כי ארץ צבי שכחנו לשוב אל ארץ מולדתנו עיי"ש שהאריך בתוכחה בזה וזהו נמי הטעם שנעשה בימינו בעמנו בארצות האלו כי קול דודי דופק לעורר אותנו לחמוד לשוב לארצינו ואחרי כל זאת הנעשה אתנו בימים הקשים האלו אין ספק שימצאו דברינו שדה פוריה לעורר בלבות אחב"י בגולה לחשוק ולכסוף לשוב לארץ חמדה של אבותינו וישימו את לבבם על דרכיהם פה בגולה שאין בכל עסקיהם ברכה שכל עמלם בא עשו ונטל מידם ולא די שגזל ממונם ורכושם מידם גזל גם את גופם וחיים מהם כידוע ממעשה הנעשה עמנו במדינות איירופא ובעת כזה בודאי ישמעו לי וכדברי רבינו הרא"ש הנ"ל, עוד זאת מצאתי בהון עשיר לרבינו בעל משנת חסידים שכתב על המשנה דסוף סוטה והגליל יחרב בזה"ל יחרב מבתים כדכתיב ועריכם יהיו חרבה וכאשר זיכני השם לעלות לא"י פה צפת תוב"ב שהוא ארץ הגליל בשנת תע"ח עיני ראו ולא זר איך בעוונותינו הרבים כן הי' כי כלו מלא בתים חרבות אבל ת"ל שמחתי כי ראיתי בשני שנים שנתעכבתי שם שמדי יום ביום בונים אותם ואומר אני שזהו סימן לביאת הגואל ב"ב שאם הי' בא בהיותו חרב לא הי' מקום לדור לגליות הנקבצות וכן מצינו בביאה ראשונה שאמרו רבותינו ז"ל שעכב הקבה"ו את ישראל במדבר ארבעים שנה כדי שבמשך אותו זמן תחזור הארץ לאיתנה מאילנות ובנינים שהרסו ועקרו האמוראים ביציאת מצרים כי סבורים היו שיכנסו לארץ מיד כדי שימצאו אותם חרבה ומשחזר הארץ לאיתנה הכניסם לארץ וכה יהי' בעה"י בביאת משיחנו שיבא בב"א, שיתגלה תחלה בארץ הזאת כדאיתא בזהר עכ"ל הקדוש ועמדתי משתומם על מציאה הזאת כי ראיתי בה כעין תשובה מן השמים על השאלה שהצגתי בראש דברינו עד מתי קץ הפלאות ששי"ת מעכב עלינו הגליות עד בנינה של א"י לדברי הקדוש הנ"ל שהי' בעל רוח הקודש והי' לו מדרגות גילוי אליהו כידוע ופוק חזי מה שכותב עליו רבינו בד"ח אה"ע סי' ק"א וזה לשונו וראוי משנת חסידים לסמוך עליו ובפרט ידוע שדברי המשנת חסידים הוא מהאר"י ותלמידיו או מדברי גדולי המקובלים הראשונים בבירור בלא טעות ולכן אל יזוז מדבריו אשר ידוע שכל דבריו המה כסולת ברורה וממנו אין להסיר עכ"ד, ודי לנו בעדותו של רבינו הקדוש מצאנז על גדולתו שכל דבריו הוא כסולת ברורה וממנו אין להסיר והלא הוא כתב בפירוש שכה יהי' בביאת משיחנו שיבא בב"א היינו שהקבה"ו ימתין עם הגאולה עד בנין ארצינו בבתים ובאילנות ובעת שרואין שא"י נבנת והולכת יש להכיר בו סימן טוב דגאולה כה הם דבריו של ראש המקובלים האחרונים אשר כל דבריו ברוח הקודש נאמר כאמור ומאן ספין ומאן יהיר בזמנינו לחלוק עליו וכעת בימינו בשנים האחרונות שבאמת נבנתה חלק גדול מהארץ במדה גדולה ונעשה באמת לארץ פוריה לפי דברי המקובל הקדוש הנ"ל יש להכיר בו סימן דגאולה ועל כן טובא יש להפליא על מה שיש קצת מן החרדים על דבר ה' מתנגדים לזה והדבר כמעט משוקץ ומתועב בעיניהם ואין זה רק כדברי הקדוש ר' אלי' מגריידיטץ שהבאתי לעיל שהוא מצד הקליפה שגוברת עליהם לעכב בדבר יען שהיא יודעת שבבנין הארץ יהי' סופה או שהוא מצד איזה נגיעה שיש להם להשאר פה על דרך שהי' למרגלים וכאשר זכרתי למעלה עכ"פ הראיתי לדעת לכל אחב"י בגולה שעתה הגיע ביותר העת להשתדל בכל מאמצי כחנו לעזוב את ארץ העמים ולשוב לארצינו הקדושה ולעסוק בבנינה ובזה נקרב את ביאת משיחנו בב"א.
וקראתי את שם הספר בשם
"אם הבנים שמחה" עפ"י הירושלמי ברכות סוף פ' הי' קורא דמכנה את ארץ ישראל בשם אם דישראל וארצות הגולה בשם אם חורגת עיי"ש וידוע מחז"ל דאמנו ציון בוכית ומיללת עלינו בהיותינו בגולה וממתנת עלינו לשוב לחיקה ומבשרי אחזה אלקי כאשר בשנת תש"ב קודם הפסח יצאה הגזרה האיומה במדינת סלאוואקייא ע"י הרשעים הארורים לחטוף בתולות ישראל משנות ששה עשר ולמעלה ולהובילם לארץ גזרה אל מקום לא נודע כאשר עד היום לא נודע מה נעשה עם אלפים נשמות טהורות מישראל שהובילו שמה וה' ינקום נקמתינו מהם במהרה והי' אז בהלה גדולה במחנת ישראל ואדע מעשה מאחד שרצה להציל את בנותיו הצעירים שלא יפלו במצודה רעה הנ"ל ניסה לעבור הגבול עם בנותיו ואז הי' בחוה"מ פסח והבטיח לאשתו שישלח הודעה טלגרפית מעבר הגבול שהוא עם ילדיו הגיעו נכון למקום חפצם והאם ישבה בביתה בעינים כלות וצופות על עת בא הבשורה נעימה שעברו הגבול בשלום והגיעו למקום מובטח אבל הי' המעשה שתפסו את האב עם בנותיו עוד טרם עברו הגבול והובילו אותם לעיר הסמוך לגבול ושמו אותם בבית הכלא וישבו שם בבית האסורים כל החוה"מ וגם הימים האחרונים של פסח והיו בסכנה גדולה לשלח אותם תיכף אל ארץ גזרה כי כן הי' החוק אצלם בתור עונש על הניסה כי מי שעושה פליטה ונתפס לשלחם אל ארץ גזרה עוד באופן אכזרי יותר משאר הנשלחים לשם ובנתיים נודע הדבר לאשתו ולאם של הבנות ונוכל לשער מהרגש המר שתפסה את אמם ונהפך אצלה השמחה של ההמלטה לתוגה והיו"ט נהפך לה לאבל ר"ל על בעלה ועל בנותיה וישבה ובוכית בכל היו"ט מאין הפוגות וממש העולם חשך בעדה ואין לתאר במלים את מצבה העצובה משעה שנודעת לה מהמאורע לבעלה ולבנותיה כי יודעת מה ממתנת עליהם וברם זכור אותו האיש לטוב ה"ה הגאון הצדיק האי עובד ה' במסירת נפש ממש במלוא מובן המלה מה גם בעת הצוק הזה שהשליך נפשו מנגד בסכנת עצמו ה"ה הגאון החסיד מו"ה שמואל דוד אונגאר שליט"א אבדק"ק נייטרא שלא נח ולא שקט עד שפדה בממון רב את שלשה השבוים הנ"ל ויצאו לחפשי ולחירות והיו יכולים לחזור לביתם לשלום בלי שום מכשול וזאת הי' ביו"ט האחרון של פסח והודיעו זאת תיכף בהודעה טלפנית להאשה קשת רוח שבעלה ובנותיה יצאו לחירות וביום מחר שהוא אסרו חג ישובו לביתם לשלום בלי מכשול אין מהצורך לספר מהפעולה שפעל על נפש האשה האומללה הזאת בשורה טובה הלזו שבעלה ובנותיה יצאו מבין שיני האריות בשלום ומאותו רגע חיכה בכליון עינים על עת שוב אב עם הבנות לביתה ולמחר לא עצרה חיל להמתין עליהם בביתה רק ישבה בפתח החצר ובעינים צופות חיכה על הרגע של בואם וברגע שבאו וראתה אותם פרצה קול בכיתה בשפיכת כל הרגש לבבה עד להפליא ולא יכלה להוציא איזה מלין של הודיה להקבה"ו על גודל הנס שנעשה לה ולהם מרוב השתפכות רגשות לבבה ומי שלא ראה את רגע הפגישה שפגשו וראו שנית אם עם הבנות אחר שובם משבי נוראה כזו ואת הבכיות של האם בשעה שראתה שהבנות שבו לגבולם ואת השמחה של האם הבנים שמחה בשעה הזאת לא ראה מימיו רגש של של שמחה ע"כ מה שידעתי מהמאורה הנ"ל שאירע בימינו כן אני מדמה ומתאר לפני מהשמחה של אמנו ארץ ישראל בשעה שנשוב כולנו אל חיקה אחרי שבי נוראה כזו שעבר עלינו בעתות הללו ועל שמחה הנפלאה הלזו שתשמח אם עם הבנים ר"ל ארץ ישראל עמנו ואנו עמה ע"כ קראתי את ספרי בשם
"אם הבנים שמחה" וה' יזכני לפעול עם ספרי להשיב הבנים לגבולם ולחיק אמם ויקוים בנו בב"א אם הבנים שמחה ושנעלה לציון ברינה ב"ב אמן כן יאמר ה'.
סליק הקדמה שניה ה' לסדר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל ר"ח שבט ביומא דהילולא דרבינו המהר"ם שיק ז"ל[1] שנת
גשת אל הקודש פה עיר הבירה בודאפעסט
ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל
הערות שוליים
[עריכה]- ^ ואגב אזכיר דבר אחד משמא דרבינו ביומא הילולא דיליה ששמעתי ממר"ח הגה"צ מו"ה יעקב יוסף גינז אבדק"ק בוסערמין שהי' תלמיד מובהק שלו ששמע מפיו קדשו בפסוק וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' היינו שכל קשרותינו עם ה' הוא באמונה בלי דעת וטעם אבל וידעת את ה' היינו הת"ח שנתרבה מאת ה' אם אומר דבר מה שמציבו בדברי חז"ל היפך דבריו לא צריך להאמין לו באמונה גרידא עד שנדע טעמו ונימוקו עמו אם יעמדו דבריו עכ"ד וכן הוא בענינינו שאנו עמוקים בו ודוק.