אם הבנים שמחה/פרק שני

א

מדבר מגאולתן של ישראל ונקרא פרק "הפדות והגאולה" בב"א א) במלכים (ב' י"ד) כתיב כי ראה ה' את עני ישראל מורא מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן יואש ובמדרש תנחומא אמרו על פסוק זה ולא דבר ה' וגו' וכי מה טובו של ירבעם הכא והרי עובד ע"ז הי' אלא מפני שלא קיבל לה"ר על עמוס באותה שעה הי' דור עובד ע"ז וראש הדור עובד ע"ז אעפי"כ הארץ אשר אמרתי לאברהם יצחק יעקב ולזרעך אתננה תנו אותה בידו זח שלא קיבל לה"ר אמרו מה שלא מסר ביד יהושע בן נון וביד דוד מלך ישראל מסרוהו בידו שנאמר ויושיעם ביד ירבעם בן יואש עכ"ל המדרש הרי כשעולה ברצון העליון ית' להושיע את ישראל בשעה שהשעה דחוקה להם מאד מושיע אותם אפילו ביד רשע היותר גדול כעובד ע"ז רק כשמוצא בו מדה טובה אנושית של אהבה ואחדות שיסוד לזה הוא שלא לקבל לה"ר ומה שלא מסרו להצדיקים היותר גדולים כיהושע ב"נ ולדוד המלך מסרו בידו אף שלא הי' זכאי וכדאי לעצמו וגם הדור לא היו זכאים וכדאים כאמור במדרש הנ"ל והטעם לזה נראה לי הוא ככתוב בספורני פ' וישלח בפסוק פרה ורבה וז"ל ולא תדאוג שיכלה זרעך ביד גוים גם כשיהי' הזרע בלתי הגון וזה בהיותי אל שדי בלתי צריך לנושא מוכן אעשה מה שאמרתי על כל פנים גם בלתי נושא מוכן עכ"ל היינו שאינו צריך לשום סיבה ע"כ יעשה מה שאמר אף שלא יהי' לו יתברך שום סיבה לזה מצד הגונתם של ישראל וראיתי בספר משפטי יעקב על סוגיות הש"ס לגאון אחד מליטא (בע"ב סוחר קמח תלמיד הגאון מרנא יצחק אלחנן ז"ל ובקיץ תרצ"ז בהיותי בקאוונא נתכבדתי על ידו בספר נפלא זה והוא גאון עולם נהנה מיגיע כפו מה שלא נמצא כזה במדינות אלו וזכות תורתו יעמוד לו בצוק העת הזה) בהקדמה שפירש מאמר הנביא כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא תמוש יען כי חסד ה' אינו תלוי בשום סיבה אחרת אשר בהעבר הסבה יבוטל המסובב כמו הרים וגבעות שתלוים ביסוד הארץ אשר אם ינתק הארץ ממקומה יפלו ההרים וגבעות כמו שנשמע ממעשה הטבע שכמה הרים נטבעו בתחתית הארץ ע"י העתקת הארץ ממקומה וזה מפני שההרים וגבעות תלוים בסיבה אחרת ובבטל הסיבה יבוטל המסובב אבל חסד ה' הוא סיבה אשר בלתי תלויה בסבה אחרת ע"כ לעולם לא תמוש וזה שא"ה כי ההרים ימושו וגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לעולם לא תמוש עכ"ד ודפח"ח והוא מתאים עם דברי הספורני הנ"ל. וכן כתב רבינו המהר"ל בנצח ישראל שכל הבטחות ויעודי ישראל שהבטיח אותנו הקבה"ו ע"י נביאיו אינם תלוים ואינם קשורים בשום תנאי ובשום ענין ואף אם אנו ח"ו אינן עושים רצונו יקיים אותם בנו והאריך בזה נפלאות וכתב רבינו הרמב"ם באגרת תימן וזה לשונו וכמו כן בשרנו והאמץ אותנו יתברך שמו שנמנע אצלו למאוס אותנו בכללינו ואעפ"י שנכעיסהו ונעבור על מצותיו שכן כתוב (ישעי' ל"א) כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי הארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה' עכ"ל הק' ורבינו בנועם אלימלך בפ' דברים כתב ג"כ כדברי הרמב"ם וז"ל כי הכללות ישראל הם צדיקים כמ"ש ועמך כולם צדיקים וא"כ אף שהפרטים חוטאים לפעמים אבל הכללות הם תמיד קיימים בקדושתם ואין שטן ואין פגע רע בהם חלילה ותמיד צורתם חקוקה למעלה עכ"ל ונראה דמה דמדמה הנביא כללות ישראל למדידת שמים מלמעלה מרמז על דברי רבינו נוע"א דכתב דכללות ישראל הוא שלם בלי פגם וחקוק צורתם למעלה ע"כ אמר דכמו דא"א למדוד שמים מלמעלה כן א"א למדוד את ערך ישראל דעומדים בכסא הכבוד מלמעלה וכן א"א לחקור אותם מלמטה דהם הם מוסדי הארץ למטה אף בשעה דח"ו אינם עושים רש"מ וכיון שכן אנו יכולים להיות בטוחים דשי"ת יאמת דברו בכל אופן במה שהבטיחנו בתורה ובנביאים ובכתובים שיגאלנו מגלות החל והמר האחרון הזה וכמו שאנו מברכין בר"ה בקידוש ובתפלה ודברך אמת וקיים לעד וכתב הב"י בחד פירוש דקאי על הבטחת הגאולה ששי"ת יאמת דברו בזה לגאול אותנו בקרוב בב"א.

ב

ב) אך אופן הגאולה איך שיהי' אם בנס נגלה ומפורסם או בנס מלובש בטבע זאת תלוי במעשינו ובהתנהגתינו אם ננהג עצמינו בדרכי התורה לקיים מצותיו בכל הכתוב בתורה הקדושה אז נזכה לגאולה דבריש גליה בנס נגלה ומפורסמת למעלה מן הטבע אבל אם ח"ו נהי' בבחינת אין עושין רצונו של מקום אזי יהי' הגאולה ע"י נס המלובש בטבע ויהי' נעשה ע"י השתלשלת הטבע ודבר זה מפורש בש"ס סנהדרין ד' צ"ה? א"ר אלכסנדרי ריב"ל רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי וכתיב ועני ורוכב על החמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על החמור עכ"ל הגמ' ר"ל אם נהי' בבחי' זכו אזי יבא הגאולה בבחי' ענני שמיא שהוא נס מפורסם לא זכו אזי יהי' בטבע וזהו עני ורוכב על החמור על חמריות הטבע ובבחי' עניות ולא בגדלות ככתוב באוה"ח הק' בפ' בהר וכן כתב עוד בפ' בלק דמה שכתוב בזהר דיהי' בנס מפורסם זה דוקא אם נהי' בבחי' זכו אבל בלא זכו אזי יבא לנו בטבע (וכעת אינו לפני להעתיק לשונו הק') ובהגדה מראה יחזקאל ראיתי לבנו הגאון בעל שו"ת שערי צדק שכתב בזה"ל בגאולה העתידה העיקר דיהי' בנסים בגלים כמ"ש כימי צאתך וכו' אבל י"א שיהי' עפ"י התנהגות הטבעיות (עיי"ש דהביא זה בשם הקדמונים) ויש לומר דתליא אם זכו או לא זכו והנה מה שבא בדרך הטבע אינו בפעם אחת רק מזמן לזמן מתהפך פושט צורה ולובש צורה למשל גידולי פירות באילן שנוטעין צריך זמן והתהפכות עד שנעשה פרי אבל במטה אהרן הי' הכל ברגע אחד והיינו זכו אחישנה היינו בנסים נגלים שבא מהר אבל לא זכו ג"כ יהי' הגאולה אבל בדרך הטבע ולזה צריך זמן לההתהפכות והיינו לא זכו בעתה דיצטרך לעת ההשתלשלת הטבע עכ"ד וממילא עפי"ז תבין דמה שאמרו חז"ל במדרש שוח"ט סי' י"ח כתוב אחד אומר מגדיל וכתוב אחד אומר מגדול א"ר יודן לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעא קימעא ומהו מגדיל שהוא מתגדלת והולכת לפני ישראל לפי שהן עכשיו שרויין בצרות גדולות ואם תבא הגאולה בבת אחת אינן יכולין לסבול ישועה גדול שהוא בא מתוך צרות גדולות לכך היא בא קימעא קימעא ומתגדלת והולכת ולכן היא משולה הגאולה כשחר שנאמר אז יבקע כשחר אורך ולמה נמשלה כשחר שאין לך אפלה גדולה מאותה שעה הסמוכה לבקר ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה כל הבריות נלכדין אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה ואח"כ גלגל חמה עולה ומאיר ואין בריה נלכדת שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום עכ"ד, היא מדבר מהגאולה שיהי' בדרך הטבע אז צריך שיהי' קימעא קימעא כדי שלא יזיק להם דומיא דהארת השמש עלי ארץ דבא בהדרגת הטבע אבל כשיהי' עפ"י נס תהי' בפעם אחת שלא בהדרגת הטבע ויען שהצרות באו ע"י עונותיהן שאלמלי היו בבחי' זכו שעושין רש"מ לא היו בצרות גדולות והיו יכולין לסבול האור גדול של הגאולה והי' יכול להיות בבת אחת אבל בעת שיהיו בבחי' לא זכו אזי מוכרח להיות החבלי משיח והצרות הגדולות כמבואר באור החיים הק' פ' בהר וברש"י סנהדרין ד' צ"ז אזי אינן יכולין לסבול אור גדול הבא בבת אחת ע"כ מוכרח לבא הישועה והגאולה קימעא קימעא בבחינת הטבע שבא קימעא קימעא וזה אמת וברור, וכן אמרו בירושלמי דיומא פ"ג ה"ב ובירושלמי דברכות פ"א ה"ו ז"ל הירושלמי שם ר' חייא רבה ור"ש בן חלפתא היו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה א"ר ח"ר לרשב"ח בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחלה קימעא קימעא כל מה שהיא מהלכת היא רבה והלכת מאי טעמא כי אשב בחושך ה' אור לי כך בתחלה מרדכי יושב בשער המלך ואח"כ ויקח המן את הלבוש וכו' ואח"כ וישב מרדכי ואח"כ ומרדכי יצא מלפני המלך ואח"כ ליהודים היתה אורה ע"כ וכן היא במדרש רבה שה"ש על קרא מי זאת הנשקפה כמו שחר וכו' כך תהי' גאולתן של ישראל מצפצפת בתחלה היא באה קימעא קימעא וכו' עיין שם וכן נמצא בזהר פ' וישלח בקרא שלחני כי עלה השחר ר' יהודה פתח ואמר מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומא כנדגלות האי קרא אוקמוה אבל מי זאת הנשקפה אילין אינון ישראל בזמנא דקבה"ו יוקים לון ויפיק לון מגלותא כדין יפתח לון פתחא דנהורא דקיק זעיר ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מיניה עד דקבה"ו יפתח לון תרעין עלאין פתיחן לארבע רוחי עלמא וכו' לבר נש דאיתיהב בחשוכה ודיוריה הוה בחשוכה תדיר כד יבעון לאנהרא ליה בעיין לאתפתחא ליה נהורא זעירתא כעינא דמחטא ולבתר רב מיניה וכו' כך אינון ישראל כד"א מעט מעט אגרשנו וכו' אבל ישראל נהורא דילהון זעיר זעיר עד דיתתקפון וינהיר להון הקבה"ו לעלמין וכלהו שאלו ואמרו מי זאת הנשקפה כמו שחר איהו קדרותא דצפרא ודא איהו נהורא דקיק ולבתר יפה כלבנה בגין דסהרא נהורא דיליה יתיר משחר ולבתר ברה כחמה בגין דנהורא תקיף ונהיר יתיר ולבתר איומא כנדגלות תקיפה בנהורא תקיף כדקא יאות ת"ח בעוד דאתחשך יממא ואתכסיא נהורא ואתי צפרא יתנהר בקדמיתא זעיר זעיר עד דיתרבי נהורא כדקא יאות דהא כיון דהקבה"ו יתער לאנהרא לה לכנסת ישראל יתנהר בקדמיתא כמו שחר דאיהו אוכמא ולבתר יפה כלבנה ולבתר ברה כחמה ולבתר איומא כנדגלות עכ"ל הזהר הקדוש. בפייט לשבת שני אחר הפסח אמר קץ השלישי לדניאל נעטר וקץ הרביעי מכל עין נסתר וכן הוא בספרי זוטא מובא בילקוט פ' נשא סי' תשי"ז הרי דיהי' קץ שלישי ורביעי וקץ שלישי יהי' באופן הזה שאנו עסוקין בו ברשיון המלכים וזה יהי' הכנה לקץ הרביעי הנעלם מעין כל וכן הוא בזהר פ' פינחס ד' רנ"ב ארבע גאולות עתידין למהוי לקבל ארבע כוסות דפסח עכ"ל וכן הוא בזהר ויקהל ד' רי"ו עיי"ש ובמדרש תנחומא פ' דברים ללמדך שבשעה שמגלה הקב"ה שכינתו על ישראל אינו נגלה בפעם אחת שאם יגלה להם טובתו כאחת ימותו כולם שאין יכולין לעמוד בטובה ע"כ מתגלה להם קימעא קימעא ובזה"ק פרשת בשלח אמרו וכד תתהדר כנס"י לאתרה כדין יתוב מלכא קדישא לאתרה לציון עיי"ש הרי דתחלה צריך דתתהדר כנס"י לאתרה אז אח"כ יתוב גם מלכא קדישא לציון והכלי פז ובעל שתי ידות ורבינו בחיי כתבו על פסוק ועצת מלאכיו ישלים שלא יהא הוא יתברך המתחיל כי אם ישראל בשובה אל הארץ אז הוא יתברך ישלים וזה שאמר הכתוב ועצת מלאכיו הם הם סיבות הטבעיים שהם מלאכיו כמו שכתב המנורת המאור בדרוש לשבועות אז הוא ישלים פעולתם כן הוא דעת שלשה בעלי מקובלים הנ"ל ודוק. הרי דביארו לנו חכמינו האמיתיים במקומות הנ"ל שלא כמו רבים מבני עמנו מדמים ועולה על לבם שמשיח יבא לישראל פתאום כנהר שוטף מאפלה לאור גדול בפעם אחת כי אם עלייתם תהי' מעט מעט ממדרגה למדרגה אשר למעלה הימנה ואחר שירגלו לאותה מדרגה יעלו למדרגה עוד למעלה ממנה עד שיעלו ויבואו למדרגה היותר גבוה ע"י שכבר הרגלו במדרגות העולות סולם בית אל מעט מעט כי העליה כמו רגע מקצה האחרון אל קצה העליון מלבד שהוא רחוקה מהמציאות אף גם זאת הן עם בני ישראל לא יכלו לסבול רוב טובה כמו שלא יוכל הנרפא ממחלתו הקשה והמסוכנת לקבל תיכף רבוי המאכלים ותענוגות בני אדם לרוב חולשתו וכמו למאן דגני בבית אפל אם פתאום ירוהו אור גדול לא יוכל להנות מזיו אורו וכמו שאמרו זאת המשל בירושלמי ובזהר הנ"ל כמו כן הוא אצל גאולתן של ישראל שתבא אלינו רק במדרגה ולא בבת אחת והטעם לזה נראה לי כמו שאמרו במדרש רבה שמות פ' ט"ו אמר הקבה"ו אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינן נגאלים לעולם אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים עכ"ל וכן כתב הגאון רבינו מווילנא בספרו אבן שלמה שהגאולה לא יהי' ע"י תשובה רק בזכות אבות כמו שאנו אומרים בתפלת שמ"ע וזוכר חסדי אבות ומביא גאולה לבני בניהם וכיון דמצד מעשינו לא נהי' כדאים לזה לא תהי' בנס נגלה רק בנס המלובש בטבע ע"כ לא תוכל להיות בבת אחת רק מעט מעט וכמו שכתבתי לעיל ונר"ל דמשום זה כינו בנביאים את משיח צדקינו בשם צמח כדכתיב הנני מביא את עבדי צמח (זכריה ג׳:ח׳) איש צמח מתחתיו יצמיח והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיהו כ״ג:ה׳) וכן אנו אומרים בתפלתנו את צמח דוד עבדיך מהרה תצמיח והוא על דרך שכתב הגאון בספר עזרת כהנים בפ"ג דמדות בשם הש"ג דעל כן נקרא זרובבל צמח (בפסוק) כי מעלתו תהי' כמו צמח האדמה שמגדל מעט מעט כן מעלתו תעלה מעט מעט עד שתגדל מאד עכ"ל וע"כ משיח נקרא ג"כ צמח שכן יעלה מעלתו ומעלת ישראל מעט מעט עד שיגדל מאד כמו צמח האדמה, ממילא מוכח מכל זה דישועתינו דלעתיד תצמיח בדרך הטבע רצוני לומר בנס המלובש בטבע ועל כן יצטרך לזה עת השתלשלות הטבע שבא במעט מעט ולא בבת אחת וכן מוכח ג"כ ממה שהבאתי לעיל בפרק ראשון מרבינו המהר"ל ומרבינו היעב"ץ בטעם הצרות דחבלי משיח דהוא בבחינת העדר קודם הויה והיעב"ץ הביא סמוכין לזה מש"ס תמורה דאמרו גבי ביצה דכי קא מסרח קא גביל הרי דדימו הוויית גאולתינו להוויית דביצה דבא בטבע כמו כן גאולתינו יבא בטבע הויה דכל מציאות ודוק כי כל מה שהקדמתי עד כה המה הקדמות אמיתיים נובעים ממקור מעין טהור של רבותינו בעלי הש"ס וזהר וירושלמי ומדרש וגדולי חכמינו כמהר"ל ויעב"ץ שהיו בעלי רוח הקודש.

ג

ג) ואחר שביארתי בעזה"י שגאולתינו שאנו מצפים עליה כל כך תהי' לאט לאט ממדרגה למדרגה נבין מה שהביא רבינו הח"ס בדרשותיו שנדפסו מקרוב בדרוש אלול תק"פ שנראה מדברי הרמב"ם בסנהדרין פ"א שיתקבצו ישראל תחלה יחדיו לארץ ישראל קודם ביאת משיח ואף בלי בנין ביתהמ"ק עיי"ש וכן מצאתי בספר שבילי אמונה לנכד רבינו הרא"ש נתיב עשירי פרק א' שכתב בשם המדרש שקודם הגאולה יתנדבו הרבה מישראל לדור בארץ ישראל ולהתיישב שם מארבע פינות העולם וכאשר יתיישבו שם הרבה וירבו להתפלל בהר הקודש ישמע הבורא יתברך ויקרב קץ הגאולה עיי"ש והגאון הצדיק רבינו ר' הלל מקאלאמייא בתשובת בית הלל סי' ל"א הביאו ועי"ז התלהב לבו שם מאד במכתב אל הגאון ר' זלמן שפיצער מוויען שידבר עם הבאראן ראטהשילד שיכניס עצמו בזה ולתמוך זאת בכספו ובזהבו כי לדבר כזאת צריך לעשירי עם בני ישראל (כאשר הובא מעשה כזו במדרש רבה תולדות שבימי ר"י בן חנניא נתן המלך רשות לעלות לא"י ולבנות ביהמ"ק הושיב ריב"ח שני עשירים גדולים מישראל שיתנו הוצאות ע"ז עיי"ש) והגה"צ שם כתב כי מי הוא מישראל עם ה' אשר לא יתאוה להיות לו חלק במצוה זו, ורב גדול אחד עוררני מרש"י תהלים ריש סי' ע' שכתב בפסוקי' כי אלקים יושע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחולה ואוהבי שמו ישכנו בה למנצח לדוד להזכיר וזה לשון רש"י לדוד להזכיר לשון תפלה הוא וכו' ובמדרש תהלים ראיתי משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה אחר זמן החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה אמר הרועה הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר כך למעלה מן הענין נאמר אלקים יושיע ציון וגו' ואוהבי שמו ישכנו בה הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה לא נזכר לכך נאמר לדוד להזכיר עכ"ל היינו שדוד התפלל שגם הוא יחזור לישראל למקומו הרי מפורש ברש"י כאן דתחלה יחזרו ישראל לארץ ישראל ויבנו אותה עוד טרם ביאת בן דוד עד שדוד יבקש משי"ת אחר שישראל כבר חזרו גם הוא רוצה לחזור להם והוא ראי' נפלאה לדברי רבינו הרמב"ם הנ"ל, ונראה לי הטעם עפ"י דברי הח"ס בעצמו בדרוש למגילת רות שכ' דתכלית רעתינו הוא הפיזור וגליות כי אפילו הי' נחרב בית המקדש והיינו נשארים בא"י לא הי' רע כל כך כמ"ש הרמב"ם בה' תענית בהריגת גדליה בן אחיקם נכבה גחלת ישראל ונתפזרו בעוה"ר בגליות עיי"ש והנה כבר הבאתי בשם חכז"ל בזהר ובמדרש וירושלמי דהגאולה יהי' קימעא קימעא ולא בבת אחת ע"כ יצטרך להיות קיבוץ ישראל בארץ ישראל קודם הגאולה אמיתית כדי לצאת תחלה מתכלית הרעה שהוא פיזור וגליות לרע אמצעי שהוא רק חורבן ביתהמ"ק אבל ישראל המה במקומם ואח"כ כשנהי' מקובצים בארץ ישראל יש תקוה לאחריתינו וכמו שכ' הח"ס שם דהיינו שאחריתם יהי' שלום ביניהם והוא תקוה ואחרית טוב להם וע"י השלום שיהי' ביניהם ישובו בנים לגבולם ויבנה בית המקדש ולא יהי' שנאה ביניהם כבזמן החורבן בית שני עיי"ש שהאריך בנועם אמירותיו ונראה לי להוסיף על דבריו הקדושים ולבאר איך יגרום הקיבוץ דיהי' נעשה תחלה בא"י אף בלי בנין בית המקדש למעט פיזור הגליות אף דאי אפשר בתחלה לקבץ את כל האומה בכללה בארץ ישראל עד שנזכה שארץ יתפשט עורה לאסף עליה את כל בניה כמו שאמרו ז"ל דא"י דומה לצבי כידוע ועל כרחך ישארו עוד ישראל בארצות הגוים עד עת בא דברו לקבץ בתוכה כלל כל ישראל וכמו שכתב הרמב"ן על דברי ישעי' שאמר נאם ה' אלקים אקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו פירוש שמתחלה יקבץ רבים מנדחי ישראל ולא כולם ואחר מלחמות גוג אמר עוד אקבץ עליו לנקבציו שיתקבצו שנית על הנקבצים הקבוצים מכבר נראה לי דבזה שיהי' נעשה קיבוץ ישראל בתוככי ירושלים וא"י יהי' נעשה עי"ז מרכז כללי לישראל בכלל עד שאפילו אלו שנשארו בגולה יהי' עיניהם ולבם שם ויהיו אגודים וקשורים בכל נימי נשמותיהם למרכז הכללי שנתיסד בא"י עד שזה יהי' מאחד ומאגד אותם יחד אף בגולה ולא יהי' פיזורם נחשב לפיזור כלל כי כולנו אגודים ומאוחדים יחד למרכז אשר בארץ ישראל משא"כ עתה היא שה פזורה ישראל וכשה אובד בין העמים ואין לאחד שום שותפות עם חברו ישראל ודמה כאברים המדולדלים בכל מקומות מושבותיהם מבלי איגוד ואיחוד עם הפרט וכש"כ עם הכלל ע"כ היא פיזור באמת ובתכלית הרע רחמנא ליצלן כי כלנו ממש בפיזורינו הפקר כדגי הים כמו שראינו בשנים הקשים האחרונות שכל פחות וגרוע כפר ידו בנו ועשה עמנו כל מה שלבו חפץ מהשפלות והרציחות מבלי גבול ומבלי שום קבלת אחריות על מעשיו שעשה עמנו כי אין לבן בליעל הזה למי שיתן דין וחשבון על מעשיו שעושה עמנו משא"כ אם ניסד בעזר השם מרכז כללי בא"י ויתרומם קרנינו בכבוד נגד כל עמי הארץ ונחשבנו לאומה יקרה וחשובה בכלל וכדאיתא במדרש שה"ש בפסוק הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז כשתהיו מביאין אותן לא תביאו דרך בזיון אלא בכבוד ועוז עיו"ש, אז אף הפרט שנשאר בגולה לא יהי' הפקר מבלי אחריות כי כל הרוצה לעשות איזה דבר חמס בנו יהי' יודע שיהי' מי שיבקש ממנו דין וחשבון על מעשיו ויקבל אחריות על פעולותיו האון ע"כ יהי' בשב ואל תעשה ולא יעשה דבר שאינו הגון עמנו נמצא דע"י הקיבוץ דיהי' נעשה בארץ נצא מתכלית הרע אף בגולה וזה אמת וברור וגם יגרום קיבוץ לבבות כל ישראל אף בגולה ויהי' שלום בינינו ונשיג האחרית והתקוה טובה לבא על ידה לגאולה שלימה בב"א.

ד

ד) ועוד נראה לומר דאם יסכים רצון דעליון ע"י שלוחיו דלמטה לעשות קיבוץ ישראל בא"י וכמו שכתב האברבנאל בספר משמיע ישועה ד' כ"ה וז"ל וע"י הגוים עצמם יהי' הנס הזה עכ"ל וכן כתב מהריב"ח בהקדמה לעין יעקב ששי"ת יתן בלב המלכים להכיר האמת עיי"ש אף קודם בנין ביתהמ"ק יוכל הארץ לאסוף בתוכה את כל בניה אם ירצו לעלות עליה ושלא ישאר אף פרסה בארצות הגולה ואקדים את דברי רבינו הרמ"ע מפאנו בתשובה סי' ע"ג על השאלה מה שאמרו בגמרא דדברו חכמים בלשון הבאי וקשה דאמר מר אפילו שיחתן צריכא לימוד ומהו הלימוד בלשון הבאי תשובה לא חכמים בלבד אמרו אלא דברה תורה בלשון הבאי ערים גדולות ובצורות בשמים דברו נביאים בלשון הבאי ותבקע הארץ לקולם בשעה שנמשח שלמה וכבר פירשו מרא דאגדתא כי ערים גדולות ובצורות בשמים הוא כמשמעו שהן בצורות במרום שאין ע' שרים של מעלה נכנסים באוירא של א"י אף אנו נאמר ותבקע הארץ לקולם כי א"י שהוא פעמים מתקפלות כטעם הארץ אשר אתה שוכב עליה פעמים מתרחבת כטעם ורחבה ונסבה למעלה כי על כן נקראת ארץ הצבי אף במלכות שלמה בקעה ורחבה כל האפשר בחק מציאתה של אותה שעה כיון שהי' עתיד לישב על כסא ה' וכן הוא בדברי חז"ל עיי"ש שביאר כל מקום שאמרו דברו חכמים בלשון הבאי שאין בדבריהם דבר בטל ויש בהן ענין לשבח הנה ברכו את ה' ר"ת הבאי שאין בהם דבר בטל וודאי שיחתן והיינו הבאי שלהן צריכה למוד בלי ספק עכ"ד הקדושים ויש לי להוסיף על דבריו הק' דכתיב ויהי בימי שלמה ישראל כחול הים על כן הי' נחוץ אז דיתרחב א"י ויבקע לאורכה ולרוחבה הרי דיען דנתקבצו ישראל לרוב נתרחב הארץ ונבקעה לאורכה ולרוחבה אף טרם בנין בית המקדש דזאת הי' בשעת משיחת שלמה שעוד לא נבנה הבית המקדש כי תמיד הוא ממדת א"י פעמים מתקפלת ופעמים מתרחבת והכל לפי הצורך של ישראל עליה בכל עת ובכל זמן ועיין בהגהות ר' יוסף שאול במשניות אבות במשנה ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים דהכונה הא דאמרו על ארץ ישראל ארץ צבי כתוב בה הכונה כמו שאדם עושה לתינוק בגד ומכפיל אותו ועושה לו קמט כאשר יגדל יתרחב הבגד כמו כן הארץ שאם אין ישראל עליה הוא מקמיט וזה סימן שארץ ישראל שייך לישראל וזה גם בישיבתה היתה ג"כ לפי הערך אנשים שדרו בה וכשהיו באין לרגל היתה מתרחבת יותר ולא הי' צר לאדם שילין בה וזה הי' נס גדול עכ"ד. ובאמת דברי הגאונים הללו מפורשים במדרש רבה סוף פ' ראה בפסוק כי ירחיב ה' אלקיך אפשר שהקבה"ו מרחיב את ארץ ישראל אמר ר' יצחק המגילה הזאת אין אדם יודע כמה אורכה וכמה רוחבה וכשהיא נפתחת היא מודעת כמה היא כך ארץ ישראל כל רובה הרים וגבעות שנאמר והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים וגבעות ארץ אשר עיני ה"א דורש אותה תמיד עיני ה"א בה וכו' וכשישרה אותה הקבה"ו מנין שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והי' העקוב למישור והרכסים לבקעה אותה שעה מודעת מה הוא עכ"ל, הרי דכל דבריהם של רבותינו הגאונים הנ"ל כלולים בדברי המדרש דכששורים ישראל עליה מודעת כמה היא גדולה בלי גבול ומדה והכל לפי הישוב שישראל יושבים עליה היא מתפשטת ומתרחבת בכל עת ובכל זמן וא"כ קטנותה של ארצינו בעת הזאת לא יהי' עיכוב על קיבוצינו הכללי בתוכה ברצות ה' כי אז תפתח כמגילה ותתפשט לאורכה ולרוחבה כפי הצורך לישיבתנו ולא תהי' צר לכל העולים עליה וכדברי רבותינו חכמי אמת הנ"ל ועיין תשב"ץ ח"ג סוס"י ר"א דגם בזמנו נראה נס זה בבואם שם בחג השבועות כל סביבותיהם ולא צר להם עיי"ש ובח"ס יו"ד סי' רל"ד ודוק.

ה

ה) נחזור לראשונות למה שהוכחתי דכשהגאולה נעשה בבחינת לא זכו אז יהי' נעשה בדרך הטבע וכל הבא בדרך הטבע אינו בבת אחת רק תלוי בעת ובזמן ומתהפך מעת לעת מענין לענין עד שבא לגומרה של דבר וכפירוש הגאון ר' מענדעלע ז"ל מדעש מה שאמרו ז"ל לא זכו בעתה היינו בעתה הקבוע לכל פועל טבעי עד שיוגמר הפעולה בשלימות עכשיו נזכרתי דיש ראי' לדבריו מדברי רש"י בגמרא שהבאתי לעיל סנהדרין ד' צ"ח דריב"ל רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אמר ר' אלכסנדר ריב"ל כתיב וארו ענני שמיא וכתיב ועני ורוכב על החמור זכו ענני שמיא לא זכו עני ורוכב על החמור ורש"י שם פירש עם ענני שמיא במהירות לא זכו רוכב על החמור כעני הבא על חמורו בעצלות עיי"ש והיינו כנ"ל דאם זכו יהי' עפ"י נס נגלה ובמהירות בבת אחת וזהו דיבא עם ענני שמיא שמורה על כח שמים וממילא דיהי' במהירות בפ"א לא זכו אז יבא ע"י חומריות הטבע וזהו רוכב על החמור וממילא דיבא בעצלות כי קשור בהשתלשלות העת שתהפך מענין לענין עד שיוגמר וכמו שהי' באמת בימי עזרא וכמו שאמרו חז"ל מלמד שראוי הי' להעשות להם נס אלא שגרם החטא ר"ל בימי עזרא יען שגרם החטא שלא היו בבחינת זכו מוכרח הי' להיות מלובש בטבע ברשיון המלכות על כן לא בא הישועה בב"א רק מזמן לזמן קימעא קימעא מתחלה עלו ואחר י"ח שנים שהיו שם בנו המקדש ואח"כ בנה נחמי' חומת העיר הרי דהי' לאט לאט והכל הי' מחמת דהי' בבחינת הטבע שלא היו ראוים שיהי' נעשה בנס נגלה דאז הי' הכל בבת אחת וכמו שכתבתי וכמו כן בגאולה האחרונה שבעוה"ר אנו בבחינת לא זכו כאשר הבאתי ממדרש שאמר הקבה"ו שאם אסתכל במעשיהם לא יהיו נגאלים לעולם ע"כ מוכרח להיות בדרך הטבע וע"כ יבא לאט לאט וכאשר הבאתי למעלה ומזה תשובה גלויה לכל צעקת של אדונינו ורבינו הגאון הקדוש בעל מנחת אלעזר ז"ל ממונקאטש על ענין התעסקות של ישוב ובנין הארץ שגם אנכי הייתי מבני היכלא דיליה וידעתי שכל טעמו הי' מפני שהכל יהי' נעשה בנסים ובנפלאות וכל העושה דבר בזה הוא כופר בגאולה שיהי' בדרך נס כאשר כל ספריו מלאים מזה ועל כן צעק ככרוכיא על זה אבל כבודו במקומו מונח הוא במדרגתו הגדולה שפט שכל העולם היא בבחינת זכה כמוהו אבל באמת הדור האחרון הוא בעוה"ר בבחינת לא זכה ואז יבא הגאולה בנס מלובש בטבע וכמו שהבאתי בשם האור החיים הקדוש בפ' בלק שכתב בפירוש כן דאם לא זכו יהי' בטבע וכל מה שהבאתי בזה מרבותינו חז"ל במדרש ובזהר ובירושלמי מוכיחים כן דיבא קימעא קימעא ככל דבר הבא בטבע בא יבא קימעא קימעא וכאשר ביארתי הדברים לעיל בארוכה ע"כ בודאי החיוב עלינו להתענין בזה בכל מאמצי כחנו כאשר אבאר בארוכה בעזה"י להלן ואז יגמור ה' בעדנו לטובה ונזכה לגאולה שלמה בב"א. וכעת נראה להוסיף שאילו הי' רבינו בעל מנחת אלעזר בחיים אתנו וראה את כל אשר הגיע לנו מהגזרות הנוראות ומהריגות שעשו בנו ר"ל גם הוא הי' מודה שנעזוב את ארצות הגלות ונלך לא"י שנתנו לנו מלכי ארץ ולא נמתין עד קריאת המשיח כי עיין בזית רענן לרבינו בעל מג"א בילקוט יתרו רמז רצ"ב על מה שאמר ר' נתן בפסוק לאוהבי ולשומרי מצותי אלו שהן יושבים בא"י ונותנים נפשם על כל המצות וכתב רבינו מג"א על זה וז"ל אלו שהן יושבים בא"י שבא"י היו גזרות קשות והיו יכולין לברוח לח"ל ואפ"ה מסרו נפשם על ישיבת א"י משא"כ היושב בחו"ל במקום הגזרות קשות מתחייב בנפשו דלא אזיל למדינה אחרת עכ"ל רבינו בעל זית רענן, ומעתה אחר כל אלו הגזרות הקשות דנעשה לנו פה בארצות הגולה ויש לנו מקום לנוס לא"י שנתנו לנו מלכי ארץ רשות ליכנס לשם הכי יש הוי אמינא לומר דרבינו הנ"ל ל"ה מסכים לזה והוא לא צוה רק לשעתו שהי' מנוחה פה ויכלו להמתין עד שיקרא לנו הנביא משיח ה' וזה ברור ואמת ועיין רמב"ן פ' ראה בפסוק לשכנו תדרשו מביא ספרי יכול תמתין עד שיאמר לך נביא ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא וכן את מוצא בדוד עכ"ל הזהב הרי דהזהיר לבל נמתין עד שיאמר נביא אלינו עלו רק אנחנו נעלה ונדרוש כאשר לאל ידינו ואח"כ יזכנו וישלח לנו נביא ונתחייבנו להשתדל בכל עוז ותעצומות עד מקום שידינו מגעת כש"כ בעת צר כזה ועיין באהבת יהונתן פ' עקב שכתב דבאחרית הימים יבואו גזרות על ישראל ועי"כ יתנדבו לבם לילך לארץ ישראל עיי"ש, וזה לשון הכוזרי בחתימת ספרו אך האדם נאשם כאשר איננו מביא אל המעשה הטוב ולא די במחשבה לחוד לבסוף אל ארץ הקדושה וכאשר יהי' המעשה והכונה שלמה יהי' עליהם הגמול וכו' ובהערת בני אדם והתעוררת אל אהבת המקום הקדוש ינחנו הענין המיוחל שכר גדול וגמול רב כנאמר עתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ועפרה יחוננו ר"ל כי ירושלים אמנם תבנה כשנכספו בני ישראל לה תכלית הכסף עד שיחוננו אבניה ועפרה עכ"ד החוקר אלקי הקדמון, עוד כתב שם במאמר השני אחר שהביא מאמרי חז"ל בשבח הדר בא"י כתב בזה"ל אם כן אתה מקצר חובת בוראך שאין אתה משים מגמתך אל המקום הזה אתה אומר רחם על ציון כי היא בית חיינו ותאמין כי דשכינה שבה אליה והי' מן הדין שתכספנה הנפשות היקרות לחזור בה וכבר היו אבותינו הראשונים בוחרים לדור בה יותר ממה שהיו אזרחים במלונותם הגם שלא הי' בעת ההיא נראית השכינה בה אבל היתה מלאה זמה ועכ"ז לא הי' להם תאוה כי אם לעמוד בה עכ"ל הרי דאיש אלקי הזה אומר בפירוש דאף אם יהי' ח"ו א"י מלאה בזמה מוטב לדור בה מלדור זולתה וזה יהי' מוסר השכל לאלו המתחסדים בזמננו ומוציאים דבה על ישיבת הארץ מטעם דאין די כשר להם וד"ל.

ו

ו) מצאתי בספר ישן נושן על סדר מועד המיוסד על דרך פרד"ס באגדת חז"ל (והואיל דחסר דף הראשון אינני יודע ממי לקדושים הוא ואיננו יכול לכנותו אבל ניכר מספרו שהי' אדם גדול ומקובל מגאוני וקדושי קדמאי) בברכות פ"ק שכתב בטעם שגאולתינו לא יהי' בשלימות וכל? מיד רק קימעא קימעא כי גאולה שלמה אין לנו עד שיהי' תיקון שלם בכל עולמות וזה אין אנו יכולין עכשיו רק סמיכא מעט לאתחלתא דגאולה שיפתח לנו שערי התפלה ולבטל מחיצה של ברזל ויהי' מתחיל הגא לה קימעא ואז נשוב בתשובה שלמה מאהבה ועי"כ כל תפלתינו ותשובתינו משנים קדמוניות יבא לחשבון גדול לעשות מהם תיקון גדול בכל יום יותר ואז יהי' גאולה שלמה עד שיהי' מקוים בנו ואולך אתכם קוממיות עכ"ל הרי דכתב דע"י התחלת הגאולה של קימעא יבוטל מחיצה של ברזל המפסקת בינינו לאבינו שבשמים ובזה יפתחו לנו שערי תפלה ונוכל לשוב בתשובה שלמה לפניו יתברך ויצטרפו לנו אז כל תפלתינו שהתפללנו בגלות ויהי' נעשה תיקון השלם ואז יהי' הגאולה שלמה אבל לכל זה צריך לנו הגאולה של קימעא תחלה כדי לבטל חומת ברזל מעלינו שלא יהי' מפסיק בינינו לאבינו שבשמים.

ז

ז) והנה ראיתי בספר הברית ח"א מאמר ט' שהתמרמר מאד על אריכת הגלות כל כך זמן רב ועוד לא נראה אות לטובה והאריך שם בנפלאות כי כל אשמתינו הוא שאין תפלתינו בצדק לכוון לפדות קובה"ו ושכינתי' מהגלות וגם מעשינו במצות אינה באמונה לכוון לתקן קומת השכינה ולמהר את הקץ וכתב שם כי לא נקוה לאיש ולא ניהל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא יודע מי גדול לא הנראה לעינים וכתב עוד שם גם כי ביאת המשיח רגיל על לשוננו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלם כי חפץ לגמור הבנין שהוא בונה וכן לגמור המשא ומתן שיש לו על ד' וה' שנים אשר קשר בכתב מן השררה או מן המלכות וכדומה מן התועליות שיש לו פה בחוץ לארץ וזה טעם אריכות הגלות והעיקר שכל איש יהודי אפילו אינו בעל תורה' במצות אשר עושה יכוין רק למיפרק קבה"ו ושכינתי' מגלותא ואז נזכה להגאולה אבל זולת זה לא עכ"ד בקצרה והוא האריך שם בהתמרמרות גדולה וביראת שמים עזה בהתלהבות גדולה ומי יתן שנשמעו מליו אל עם בני ישראל שכל אחד ואחד יעשה מצות ויכוין למיפרק קבה"ו ושכינתי' מגלותא שהרי בעל ספר הברית גזר ואומר כן שאין לנו לסמוך על יחידים הגדולים והמפורסמים כי אין לידע אם באמת המה גדולים כי האדם יראה לעינים רק כי כל אחד יעשה וילחום בעד השכינה במצות ובמע"ט אז יבא משיח ולא זולת ח"ו כן יוצא מדבריו הנאמרים שם והלואי שנזכה לראות שיהי' כן בישראל כי אז נהי' כלנו זכאים ובמדרגת בעלי תשובה גמורה ובבחינת זכו ואחשינה שאמרו חז"ל אם כל אחד ואחד מישראל יעשה מצות ויכוין למיפרק השכינתא מגלותא וכי צריך לבחינת זכו יותר מזה ונחשבנו בטח לכולו זכאי שאמרו חז"ל ויצטרך לזה להיות אחישנה אבל לדאבון לבי מוכרח אני לומר על הפסק שפסק בעל ספר הברית דאם לא נעשה כן לא יבא משיח ח"ו מלומר כן ולא ניחא לי' למארי' יתברך מלומר כן דהלהן תשברנה והלהן תעגנה עד שיהי' כן שכל אחד מישראל יעשה כזאת דא|"כ תנעול דלת להמחכין על ביאת המשיח ואין תקוה לגאולתינו ח"ו וכל ספרי גדולינו מלאים דאפילו אם לא יעשו ישראל תשובה הם נגאלים עיין רבינו בחיי בפ' בהר וכן היא בירושלמי פ"ק דתענית וכן הוא ברש"י סנהדרין ד' צ"ז וכן כתב הגר"א בספר אבן שלמה וכן שאר גדולי חכמינו וכמו שהבאתי דבריהם בראש פרק זה. ומצאתי שכבר ישב על מדוכה זו של אריכת הגלות הגאון רבן של ישראל מרן המבי"ט (חברו של הב"י) בספרו בית אלקים שער התפלה פי"ז והתפלא מאד בהיות תפלה בצבור נשמעת תמיד צריך לבאר ענין תפלת ביאת הגואל שאנו מתפללין אותה מזמן החורבן ג' פעמים בכל יום ואין אנחנו נענים ובהיות שתפלה זו נאמרת בכל יום ג' פעמים מפי כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם ואי אפשר שלא תהא נאמרת בכונה בקהל אחד מן הקהלות ומפי צדיקים וישרים וכן אמרו כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה כמה וכמה צדיקים וחסידים התאבלו ולא זכו לראות עדיין בנחמתה. וכתב בישוב הדבר שענין קבלת תפלה זו שהיא כוללת לכל ישראל אינה תלויה בכונת קהל מן הקהלות בתפלה אלא שהי' צריך כונת רוב כל ישראל בה כיון שהיא כוללת לכלם ואף בכוונם בה צריכים לעשות תשובה שלמה כדי שיענו וכמ"ש היום אם בקולו תשמעו ומבלי זה אין תפלתם מקובלת גם כי תהי' בכוונה ביום מן היומים מן רוב ישראל כי הוא כמו גזר דין שיש עמו שבועה דלא מיקרע אפילו לצבור עד אשר יבא עתה כדכתיב בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה ונראה כי על ענין נפלא כזה שהוא גאולתן של ישראל גאולה נצחית שאין אחריה גלות צריך להרבות בתפלה דורות ראשונים ואחרונים ומועילה תפלת הראשונים לתפלת האחרונים ויותר נקל הוא לאחרונים הקרובים יותר לזמן הגאולה שתתקבל תפלתם מהראשונים מב' טעמים הטעם הראשון כי הרחוקים מן זמן הגאולה הם צריכים הפצר והעתר יותר שתקובל תפלתם לדבר רחוק אלף שנים מהזמן מאותם שהם רחוקים רק ת"ק שנה ואותם מאינם רחוקים מהזמן הגאולה אלא כמאה שנים הוא יותר נקל להם שתקובל תפלתם בהיות תפלתם שוה וכן הקרוב קרוב קרובה תפלתם להיות נשמעת דמיון העומד רחוק מן המדינה שלא תקפוץ לו הדרך כל כך מהרה כמו העומד קרוב מן המדינה טעם ב' כי להיות הענין גדול הערך צריך ריבוי התפלות דור אחר דור כדי שתקובל תפלת הגאולה ובהיות נשלמות תפלות הצריכות ידיעות לו יתברך אז בדור ההוא תקובל תפלתם גם כי בזמנים הקודמים לא היתה מקובלת ובעת שנשלם סכום התפלות הצריכות תקובל התפלה לא בשביל תפלה זו לבד כי אם בהצטרף אותה עם התפלות הקודמת באופן שכל התפלות הקודמת הן מועילות גם כן וכשתתקבל תפלה זו לדור האחרון כשתצרף עם הקודמת הרי הוא כאלו נתקבלה תפלת הראשונים כיון שהיתה סעד לקבלת תפלה זו והאריך עוד בזה שם וכתב דעל שני טעמים אלו רמז ישעי' הנביא באומרו דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב לרמוז על שני הטעמים שכתבתי בדורות האחרונים כי בהמצאו מורה על טעם השני כי לפי ריבוי התפלות שמימי עולם ושנים קדמוניות יהי' נמצא אליני, קראוהו בהיותו קרוב כפי הטעם הראשון שקרובה היא שתתקבל תפלת האחרונים מן הראשונים עוד כתב לתרץ קושיא הנ"ל מדוע לא נתקבל תפלת הגאולה שבכל דור ודור וכתב בזה"ל ומלבד כל זה נשמעת תפלת כל ישראל בכל דור ודור בענין הגאולה שגואלם הוא יתברך ונותנם לחסד בעיני כל שוביהם למעלה ולכבוד ומתקיימים בהם קצת הבטחות הגאולה וכמו שאמרו על הונא בר נתן שנתקיים בו והיו מלכים אומניך ואין לך דור מן הדורות שאין עליו איזה צרה והוא יתברך מושיע אותם וגואלם מיד חזק מהם ואף בלי צרה להעמיד אותם ולקיימם בין כל האומות הוא מצד תפלתם על הגאולה כי הוא יתברך רואה ומשגיח בענינם וטרם יקראו עונה אותם וטרם מכה צץ רפואה יפרח ואם כן הרי הוא כעין גאולה בכל דור ודור וכמו שכתוב ואף גם זאת וגו' עכ"ד הקדושים. הרי דגם רבינו נדחק בתירץ קושיא הגדולה של ספר הברית הנ"ל מדוע הוא הארכת הגלות ולא נתקבלה עוד תפלת הדורות על הגאולה שבודאי נתפללה מכמה וכמה צדיקים בכונה שלמה, והנה מה שכתב רבינו בסוף דבריו דאם לא הועילה לגאולה שלמה מן הגלות הועילה עכ"פ על קצת גאולה לגאול אותנו מן הצרות המזדמנים בכל דור ושי"ת גואל אותנו תמיד מהם על זה יש לעורר מדברי רש"י מגילה ד' י"ז ע"ב דכתב דעל הגאולה מן הצרות שבכל דור ודור נתיסדה ברכה בפ"ע דהיינו ברכת גואל ישראל באה על זאת ואינה תפלה על הגאולה מן הגלות כי תפלה על הגלות המה הברכות ולירושלים עירך וכו' את צמח דוד וכו' א"כ לדברי רש"י אין תירץ זה האחרון מספיק אולם בהקדמה לסמ"ג חלק מ"ע משמע דאינו סובר בזה כרש"י ורק דגם ברכת גואל ישראל על הגאולה מן הגלות נתיסדה עיי"ש ולפי דבריו יש מקום לדברי רבינו. והנה אנו רואין בדברי רבינו דעיקר תירוצו בקושיא זו הוא דלענין גדול כזה שנוגע לכללות ישראל לא סגי בכוונת קהל מן הקהלות בתפלה אלא שצריך לזה כוונת רוב כל ישראל כיון דהיא כוללת לכלם גם אפילו יהי' כוונת רוב כל ישראל לא סגי עוד בזה כי צריך עוד לזה תשובה שלמה כדי שיענו כי הוא גזר דין שיש עמו שבועה דלא מהני אפילו לצבור עד אשר יבא עתה כמאמר חז"ל לא זכו בעתה עוד כתב דלענין גאולה נצחית שאין אחריה גלות צריך ריבוי תפלה מדורות ראשונים ואחרונים ובצירוף כל התפלות מכל הדורות נזכה לגאולה שלמה ועי"ז יהי' נקל לדורות האחרונים מן הראשונים מב' טעמים הנ"ל זה תוכן דבריו. וארשה לי לעורר קצת על דברי רבינו ז"ל תחלה מה שאומר דלא סגי בזה התפלה והתשובה מן קהל מן הקהלות רק צריך לזה רוב כל ישראל יש לעורר מדברי זהר חדש בפ' בראשית דאפילו כנופיא חדא אם יתפללו בכונה שלמה ובתשובה יכלו לעורר הגאולה גם מה שאמר שצריך לזה ריבוי תפלות סכום ידוע לו יתברך וכשיכלה הסכום יהי' הגאולה הנה אם כי אנחנו לא נדע כמה יהי' סכום זה של ריבוי התפלות כי אפשר היא מכלל לבא לפומא לא גליא אך אולי יש ללמוד זאת ממשה רבינו שהי' כללות ישראל שנתאמץ מאד לבא לארץ ישראל ואלמלי הי' בא ל"ה גלות והי' תיקון השלם ונצחית כנודע והרבה בתפלות על זה עד שאמרו חז"ל דרצה להתפלל תקט"ו תפלות וכשהגיע להתפלה האחרונה שהתפלל תקי"ד תפלות ורצה להתפלל עוד תפלה אחת להשלים הסך של תקט"ו תפלות אמר לו שי"ת רב לך אל תוסיף לדבר אלי עוד בדבר הזה היינו שעיכב עליו להתפלל עוד תפלה זו להשלים הסך דאז כביכול הי' מוכרח לענות אותו הרי שלך לפניך שמספר תקט"ו תפלות די לרצות פני אבינו שבשמים ליכנס לארצינו הקדושה ולקיום הנצחית בתוכה כי אם הי' בא משה לארץ ל"ה נחרב הבית כידוע הרי דדי לזה רק סך תקט"ו תפלות ואולי גם לנו די בכמו סך זה ואם כנים דברי הרי תפלות כל הדורות כבר עלו למעלה מסך תקט"ו תפלות. גם מה שאמר יען שהוא גזר דין שיש עמה שבועה צריך להמתין עד בעתה הנה אנו שעומדים כעת בשנת תש"ג לאלף הששי בודאי כבר הגענו לזמן של בעתה לא מיבעא לדעת רבינו האר"י ז"ל התחיל הזמן של בעתה משנת של"ה כמבואר בזהר חי ולדעת האוה"ח הק' משנת ת"ק ועיין ח"ס ח"ו סוס"י ס"א ובספר דרשות דרוש לפסח תק"ס דגם הוא כתב דמשנת ת"ק מתחיל זמן של משיח אבל לכל הדעות לנו שכבר עבר עלינו שני שליש מאלף הששי בודאי כבר הוא בעתה ועיין מהרש"א תענית ד' ט"ו ע"ב שביאר מה שאמר דוד ימי כצל נטוי שהם צללי ערב ורצה לומר שעת וזמן הגאולה הגיע כמ"ש והי' לעת ערב יהי' אור דהיינו כשיהיו בתכלית השפלות כמ"ש כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב עיי"ש והמהרש"א כתב כן בזמנו שהי' בשליש ראשון של אלף הששי הי' מוכרה לפרש דהערב הכונה על השפלות אבל אנו שהיין בשני שליש של אלף הששי הפירוש ערב הוא כפשוטו שהוא כבר ערב ממש עיין פייט שחרית של יום שני דר"ה דאמר דאחר שני שליש היום יהי' מה שנאמר בפסוק והי' לעת ערב יהי' אור וממש על זמנינו הוא מתאים דאנו עומדין כבר בשני שליש היום ועיין מו"ק ד' י"ט ע"ב בתוס' ובריטב"א דמשמעות ערב הוא מבעוד יום (ועיין מה שכתבתי בזה להלכה ולמעשה בספרי משנה שכיר ח"ב ס"י והוא עודנה בבית הדפוס ועצור תחת יד המדפיס נ"י בטירנא ה' יזכני להוציאה מתח"י) ולא לילה ומה גם שגם שפלות לא חסר בזמנינו די והותר כידוע לכל א"כ כבר כלו כל הקצין של בעתה ובן דוד עדיין לא בא ועל כרחך שיש בזה איזה דבר המונע ומעכב עלינו וכדברי ספר הברית הנ"ל וצריך לחקור ולהבחין מהו זה הדבר המעכב עלינו. ואחר היגיעה האיר ה' את עיני למצוא פשר דבר זה על האריכות הגלות אף דכבר הגיע זמנה של בעתה דהנה הושע הנביא אומר ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה אלקיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים ואמרו חז"ל על פסוק זה לא גלו ישראל אלא משום שמאסו בנ"י בשלשה דברים במלכות שמים ובמלכות דוד ובבית המקדש א"ר שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן כמ"ש ואחר ישובו בנ"י ובקשו את ה' זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה ביהמ"ק כד"א ההר הטוב הזה עכ"ד כן הוא באגדת שמואל פי"ג סי' ד' ורש"י שם מביאו וכן אמרו בילקוט לא גלו ישראל אלא על שמאסו בארץ ישראל שנאמר וימאסו בארץ חמדה ונראה לי דהילקוט מתאים עם דברי המדרש שמואל ורש"י דכל שלשה דברים הנ"ל כלולים בארץ ישראל דאי אפשר להגיע לשלשה דברים הנ"ל אלא בא"י דכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוקי כידוע ומלכות בית דוד הוא בא"י ובית המקדש הוא ודאי רק בא"י ועפי"ז לא יזכו להגאל עד שיבקשו את ארץ ישראל ואז ישיגו את כל שלשה דברים הנ"ל ועיין בשוחר טוב סי' י"ז דהמגפה בימי דוד הי' רק על שלא בקשו בית המקדש וכבר הבאתיו לעיל בהקדמה ועשה המדרש ק"ו מה בימי דוד שעוד לא הי' להם בית המקדש נענשו על שלא בקשו על זה אנו שכבר הי' לנו ונחרב על אחת כו"כ שנענשים על שאין אנו מבקשים על זאת לפיכך תקנו להתפלל על בניית ירושלים שלשה פעמים בכל יום עיי"ש. ועתה קמה גם נצבה קושיית גדולי עולם הנ"ל הלא אנו מתפללים על זה כמה וכמה שנים מזמן החורבן עד עתה א"כ כבר נתקיים בנו המקרא של ובקשו את ה"א ואת דוד מלכם ואת ביהמ"ק דבתפלתינו נכללו כל שלשה דברים הנ"ל ומדוע אנחנו עדיין לא נענים ועדיין לא באנו אל הנחלה ואל המנוחה ועדיין אין אנו רואין איזה סימן טוב ור' שמעון ב"מ אמר אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן הלא אנו עושין כן מזה כמה שלשה פעמים בכל יום ועדיין לא הראו לנו איזה סימן טוב של הטבה והיא פליאה נשגבה לכאורה אך התירץ על זה הוא כך בעזה"י ואקדים ש"ס דנדה ד' ע' ע"ב מה יעשה האדם ויחכם ירבה בישיבה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו' רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי יתן חכמה מפיחו מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגיא מה יעשה אדם ויתעשר ירבה בסחורה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר לי הכסף והזהב מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים אמר להם ישא אשה הוגנת לו אמרו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים מי שהבנים שלו שנאמר הנה נחלת ה' בנים מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי עכ"ל הגמ' הרי דבשלשה דברים חלוקים שחיי העקרים של האדם תלוי בהם הודיעונו חז"ל דהא בלא הא לא מהני היינו דתפלה בלא עסק ועסק בלא תפלה לא מהני ומזה אתה דן לכל עניני האדם ולכל ענינים שבעולם לא סגי בהא בלא הא היינו שיתפלל על דבר להשיגו ולא יתעסק בו כלל רק יסתפק עצמו בתפלה לחוד לא ישיגנו לעולם ומה שאמרתי דהואיל דחז"ל משמיענו זאת בג' דברים הנ"ל שהם עיקר באדם אתה דן מזה לכל הענינים למדתי זאת ממרן הב"י באו"ח סי' שמ"ג בשם המזרחי דהתורה גילתה בשלשה מקומות דאסור להאכיל לקטן דבר איסור מזה אתה דן לכל התורה כולה וממילא גם בדברי חז"ל כן דגילתו לנו בשלשה דברים העקרים בחיים דתפלה בלא התעסקות והתעסקות בלא תפלה לא מהני ממילא הוי כן בכל הענינים הצריכים לנו בחיים ובלמדי גמרא הנ"ל מה יעשה האדם שיהיו לו בנים זכרים ישא אשה נזכרתי מהמעשה שסיפר לי זקן אחד מחסידי הרבי ר' אליעזרל מקאמארנא ז"ל שלהרב הקדוש הזה הי' משמש בחור זקן שלא נשא אשה ולא הי' שלם בדעתו אך הי' ירא שמים והי' נקרא בשמו פרץ גבאי שאלו אותו פרץ למה אין אתה נושא אשה חשיב למה לי אשה מה חסר לי אצל הרבי אמרו לו הלא לאדם צריך בנים ענה על זה בנים? אתן פתקא אל הרבי ויהי' לי בנים (איך וועל געבין א קוויטל צום רבי וועל איך האבין קינדער) וכשהגידו דברי פרץ אל הרבי צחק ואמר א פנים ווער עס פערלאזט זיך אין גאנצען אופין רבין האט א פנים וויא פרץ והן הן דברי הגמרא הנ"ל מה יעשה האדם שיהיו לו בנים ישא אשה וקמ"ל דהא בלא הא לא סגי דתפלה בלא נשיאת אשה לא סגי ולא כפרץ גבאי שסמך עצמו על התפלה לחוד שיתפלל בעדו הרבי והוא לא ישא אשה עכ"פ נלמד מן הש"ס הנ"ל דמי שסומך עצמו לגמרי על התפלה לחוד ואינו מתעסק כלל בדבר יש לו פנים כמו פרץ גבאי הנ"ל והנה ראיתי באיזה ספר לגדול מן הגדולים (וכעת אי אפשר לי לציין על הספר והמקום שאני כותב כעת בלי ספרים מחמת גלותי שברחתי מחדר הורתי מחמת המציק) שביאר הכתוב שאמר דוד אחת שאלתי מאת ה' ואותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי שעמדו כל המפורשים על כפל הלשון שאלתי ואותה אבקש מהו שאלה ומהו בקשה הלא אחת הוא וכתב לבאר עפ"י הגמרא דנדה הנ"ל דהא בלא הא לא מהני ואם אדם מתפלל על איזה דבר לא סגי בתפלה לחוד אפילו יהי' בכונה היותר גדולה עד שיתעסק ג"כ בה בפועל ויעשה את שלו אז יועיל דתפלה לשמים להשיג חפצו ונקח דמיון אחד יבקש משי"ת שיהי' ת"ח ולא ישב כלל בבית המדרש ללמוד רק יטייל בחוצות ובשוקים אדם כזה אפילו יתפלל כל היום בבכיות לא ישיג שאלתו לעולם מפני שהוא מצדו לא עשה לזה הדבר כלום אבל אם הוא יעשה את שלו היינו שילך לבית המדרש ויתאמץ בכל כחו ללמוד וגם יתפלל לשי"ת לפתוח לו שערי החכמה אז ימלא ה' משאלתו בטח והנה החילוק בין שאלה ובקשה הוא כך שאלה הוא תפלה ששואל משי"ת משאלות לבבו מה שמתאוה בלבו בקשה הוא בפועל ובמעשה הוא מבקש ומחפש אחר דבר שחפץ להשיג שקורין בל"א "זוכען" וויא איינער זוכט נאך איינער זאכע כמ"ש אקומה נא ואסובבה בעיר ובשוקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי שהוא הולך בחוצות ומבקש בפועל למצוא את שאהבה נפשו וכמו בקש שלום ורודפהו שהוא רודף אחר השלום בפועל ובמעשה אבער וואן ער ווירד ניכט זוכען ווירד ער ניכט פינדען וזה שאמר דוד אחת שאלתי מאת ה' ואותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי היינו שדוד אמר שזאת אשר אני שואל מאת ה' שבתי בבית ה' כל ימי חיי גם אותה אבקש בפועל ובמעשה ר"ל שאני עושה גם מצדי בכל מה שבכחי לעשות להשיג חפצי זאת להיות יושב בבית ה' היינו שאני הולך לבית המדרש ללמוד ולישב שם לעסוק בתורה רק שאלתי הוא ג"כ משי"ת שיעזרני לזה ואזכה שיהי' שבתי בבית ה' כל ימי חיי שלא יטרידני שום מניעה מזה איך זוכע אונד ארבייטע אויף דעם דאס איך זאלל קאנען זיצען אין בית המדרש כל ימי חיי דאם לא אבקש גם בפועל שאוכל לישב בבית ה' אז לשוא שאלתי מאת ה' על זה וזהו המשמעות של כפילת הלשון הנ"ל ע"כ דברי הגדול הנ"ל. ועפי"ז יובן ג"כ דברי הכתוב הנ"ל ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' ואת דוד מלכם היינו לא בתפלה לחוד רק בקשו ר"ל בפועל ידם יבקשו אחר זאת ויתורגם בל"א זיא ווערדען זוכען בפועל דיא וועגע וויא צוריק צו קאממען נאך ארץ ישראל היינו שיעשו פעולות לזה ולא יסמכו על התפלה לחוד כי הא בלא הא לא מהני רק לבד התפלה עוד יבקשו בפועל ובמעשה לזה אז יהי' מראין להם סימן לטובה וזה שאמר ר' שמעון בן מנסיא דאין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו דייקא ויבקשו ולא אמר שישאלו כי שאלה מורה על תפלה ובתפלה לחוד לא סגי רק יבקשו בפועל ובמעשי שיעשו גם פעולות לזה לחזור לארצינו ולמלכות שמים ולמלכות בית דוד ויבקשו את שלשתן בפועל ויעשו מצדם כל מה שביכולתם לעשות וגם יתפללו על זה אז חפץ ה' יצליח בידם אבל אם לא יעשו דבר במעשה בזה רק יסמכו על התפילות לחוד לעולם לא ישיגו חפצם ועפי"ז מתורץ קושיא הגדולה הנ"ל דכיון דלא התעסקו בזה כלל לשוב לארצינו הקדושה ע"כ לא הי' להועיל בתפלתינו לחוד שהתפללנו עד כה וע"כ עוד לא היינו רואין איזה סימן לטובה אבל אם אנו נעשין את שלנו גם בפעולות ובמעשים אז יבא לנו עזר מן השמים ע"י התפלות שאנו מתפללים ג"כ לשוב לארצינו הקדושה ונשיג חפץ לבבנו לבא לנחלת אבותינו בב"א, וכן הביא רש"י בפ' במדבר דא"ל הקב"ה למשה עשה אתה שלך ואני אעשה שלי עיי"ש גבי מנין הלוים והוא כלל גדול לכל הענינים דתחלה נעשה אנו שלנו ואז יעשה הקב"ה את שלו וזה לשון החבר בספר הכוזרי העון הזה (ר"ל קאי על מה שאמר לעיל מזה שאין רבים נכספין לשוב בפועל לארץ ישראל) מנעונו מהשלמת מה שידענו בו בבית שני כי כבר הי' הענין האלקי לחול כאשר בתחלה (ר"ל כמו שאמרו חז"ל שראוי הי' גאולה שנית להיות גאולה נצחית רק גרם וחטא וביאר המהרש"א ביומא ד' ט' דזה הי' החטא דלא שבו כולם עיי"ש ממש כדברי האלקי בכוזרי הזה) אלו היו מסכימים כולם לשוב בנפש חפיצה אבל שבו מקצתם ונשארו רובם בבבל כי הענין אלקי אינו חל על האיש אלא כפי הזדמנותו לו אם מעט מעט ואם הרבה הרבה ואם היינו מזדמנים לקראת אלקי אבותינו בלבב שלם ובנפש חפיצה היינו פוגעים ממנו כאשר הי' לאבותינו במצרים ואין דבורנו המחזיר שכינתו לציון והשתחוו להר קדשו וכיוצא בו אלא כצפצוף הזרזור שאין אנחנו חושבים על מה שנאמר בזה עכ"ל הזהב וכן הוא עד היום אנו אומרים בפינו ובלשוננו ולבנו אין עמנו להתעורר כוסף נפשינו בפעולת ארץ נושבת להרבות שמה החזרת עם בני שראל ולחזק הישוב ודין גרמא לכל הצרות שהגיענו.

ח

ח) ויש להביא ראי' ברורה לדבריו דלעיל מדברי חז"ל בפג"ה וברש"י פ' וישלח דאמר הקב"ה גבי יעקב צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה ונעקר הר המוריה ובא עד בית אל וזה שא"ה ויפגע במקום וא"ת וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבוהו שם איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו (בתמי') איהו עד חרן אזיל כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ עכ"ד חז"ל שם. וראיתי בספר הקדוש בית אלקים למרן המבי"ט (חברו ומבית דינו של רבינו הבית יוסף) בשער התפלה פי"ח שחשב כל מיני תפלות שימצא בתורה שהתפללו כל הצדיקים וצדקניות וביאר אותם ובהגיעו לתפלת יעקב כתב בזה"ל תפלת יעקב כדכתיב ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה מכאן למדו שתיקן יעקב אבינו תפלת ערבית ותפלת ערבית הוא רשות כיון שלא היתה כונתו להתפלל אלא אח"כ נתן אל לבו ואמר אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותיי ואני לא התפללתי חזר שם והתפלל ולכך אמרו שהוא רשות וענין כוונת תפלת יעקב אבינו בזה המקום הוא תפלה על גלותינו זה חאחרון כי גלות מצרים וגאולתן הי' מצד אברהם אבינו וגלות בבל וגאולתן מצד יצחק וגלות זה וגאולתינו מצד יעקב וכמו שכתבתי באגרת גאולת עולם שחברתי בענין הקץ החתום (צר לי שלא זכיתי לספרו זה) וזה שאמר יעקב אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותיי ואני לא התפללתי והמקום הזה הוא בית אל והוא ירושלים וכמו שהם התפללו על בנין ירושלים ובית המקדש ונתקבלה תפלתם בבית ראשון ובבית שני רצה הוא להתפלל על בנין ירושלים וביהמ"ק העתיד ולזה היתה תפלתו זאת קרובה לביאת השמש שהוא רמז לגלות הארוך הזה עכ"ד הקדושים הרי דכל מעשה יעקב אבינו במקום הזה רמז על בנין ארצינו הקדושה ובנין ביהמ"ק ויעקב אבינו התפלל על זה בסוף היום שהוא רמז על סוף אריכת הגלות שכבר הגיע זמנו של בעתה ואעפי"כ אם איהו לא הי' יהב דעתו ולבו על זה מעצמו לחזור לא היו עושין התעוררת על זה מן השמים רק אחר שהוא עשה מעצמו ונתעורר מעצמו לחזור וגם עשה פעולה בזה שחזר מחרן עד בית אל והיינו חוץ מהתעוררת הרצון לחזור המתינו בשמים גם על פעולתו בזה לעשות מעשה בפועל וזה שאמרו וחזר עד בית אל דייקא אחר שגם חזר מחרן עד בית אל אז בא גם הסייעתא דשמיא שקפצה לו הארץ ולא מקודם אף שכבר יהב דעתיה בחרן לחזור ואעפי"כ לא קפצה לו הארץ אז תיכף בחרן רק שהמתינו גם על פעולתו שפעל וחזר עד בית אל רק אז בא הסייעתא דשמיא וקפצה לו הארץ הרי נראה בעליל דבשמים לא סגי ברצון טוב לחוד רק ממתינין גם על פעולת ידינו בצירוף רצונינו הטוב וכל זה מרמז על זמנינו זה שאנו עומדים בסוף הגלות כדברי מרן הנ"ל שלא די ברצונינו לחוד לחזור לארץ אבותינו ונצפה על התעוררת דשמיא לחוד רק אנו צריכים למיהב דעתינו למיהדר לארצינו וגם צריכים להתחיל בחזרה בפועל ובמעשה כמו שעשה יעקב אבינו אז יבא הסייעתא משמיא ויקפוץ לנו הארץ לקראתינו היינו שאז חפץ ה' יצליח בידינו אבל אם רק נחכה על נסים ונפלאות לחוד ואנו מצדנו לא נעשה בזה דבר אז לשוא הוחילתנו כי מן השמים ממתינין שאנו נעשה ההתחלה בזה כמו שהי' אצל יעקב אבינו ע"ה וזאת אשר הראה לנו יעקב אבינו בתפלתו ובחזירתו אל מקום המקדש כדי שממנו נלמד וכן נעשה כי כל ענינו הי' מרמז על ענינינו בסוף הגלות כנ"ל וזה אמת וברור. עוד נראה לומר בטעמא דמלתא דלא קפצה לו הארץ בחרן רק עד שובו לבית אל דעיין במדרש תהלים בפסוק למנצח לבני קרח מזמור רצית ה' ארצך אמרו בני קרח להקבה"ו עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים והן אומריך לך שוב אתה תחלה שנאמר שובה ה' עד מתי ואתה אומר לא כי אלא ישראל תחלה לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמינו אלא שניהם כאחת עכ"ל הרי דבני קרח עשו השוואה בינינו למקום דשניהם כאחת ישובו זה לזה ובאופן זה יהי' ריצוי הארץ כמו שהתחיל המדרש בפסוק רצית ה' ארצך דלא זה תחלה ולא זה תחלה אלא שניהם כאחת וראיתי בספר הקדוש עבודת הגרשוני לחברו של רבינו הש"ך שכתב דעכ"ז מוכרח לנו לעשות ההתחלה בזה דאילו אם יעשה הקבה"ו אנו אין יודעין לכוון הרגע להתחיל עם הקבה"ו בשוה משא"כ אם נעשה אנו תחלה אז יכוון הקבה"ו הרגע ויתחיל עמנו יחד בפ"א דהנה בית אל הי' באמצע בין חרן להר המורי' ובאותו רגע שהתחיל יעקב בחרן לחזור התחיל ג"כ ההר המוריה לצאת נגדו שהוא השכינה והלכו שוה בשוה צעד בעד צעד כרי שלא להקדים אחד לחברו מפני שכך היתה ההשואה של בני קרח שילכו שניהם כאחת ומה שעשה יעקב אז הי' סימן למה שיהי' נעשה כעת עמנו באחרית הימים וכמו שהבאתי בשם רבינו המבי"ט ע"כ לא הי' יכול להעשות הקפיצה של הר המורי' רק באופן הנ"ל וכשפנעו עצמן יעקב עם השכינה שהי' בהר המורי' הי' ממש באמצע הדרך שהיא בית אל נמצא דאז נעשה ההשבה זה לזה ממש שניהם כאחת כן נראה לי בבאור זה והיא נפלא בעיני הפלא ופלא וברוך ה' שהאיר עיני בענין נפלא כזה עכ"פ זו ג"כ ראי' שלנו לעשות ההשבה לארצינו תחלה דאז יבא ה' לקראתינו ונשובה זה לזה כאחת משא"כ אם ח"ו לא נעשה דבר רק נצפה לנס משמים זה אי אפשר להיות כפי ההשוואה של בני קרח. ועיין אהבת יהונתן פ' בלק שכתב דזה גופה שאנו חוזרים לארץ ישראל זה גופה לתשובה תחשב וזה עיקר התשובה וכה לשונו שם כאשר יעברו עליהם כמה וכמה צרות ואפ"ה לא יעזבו את ה' ואת נחלתם ארץ הקדושה תוב"ב וזהו עיקר תשובתם כי התשובה צריך להיות באותו מקום ובאותו מעשה ועיקר חטאם בזמן הבית הוא הי' ירידתם למצרים כמש"ה הוי היורדים מצרים ונשתרבב מזאת חטאים גדולים ולכך תהי' תשובתם לעתיד שלא ינטשו את נחלתם עכ"ל והנה כעת בזמנינו אחר שנתנו לבם אפילו היותר גרועים לשוב לנחלתינו ומוסרים נפשם על זאת ואינם רוצים בארץ אחרת בודאי לתשובה יחשב בעיני הקבה"ו ומה שאין מקיימין את מצות התורה היא מפני שלא נתגדלו ולא נתחנכו בזה והמה בזה כתינוק שנשבה בין העכו"ם וכדברי רבינו הרמב"ם בה' ממרים אבל גוף העלייה ודאי לתשובה יחשב ומקיימין בזה מצות עשה דתשובה וזה עיקר התשובה וכדברי רבינו יהונתן הנ"ל עיין מדרש תלפיות בערך גלות שמביא ז"ח שמיכאל שר הגדול אפטרופא של ישראל אומר רבש"ע אימתי יפקון ישראל מגלותא דאדום שהרי כתבת כאשר יסבלון צרות רבות יגאלו מן הגלות אמר הקבה"ו יבא ס"מ אפטרופא דאדום לידון עמך אתא וטען ס"מ אתה אמרת שיהיו ישראל בגלות עד שיעשו תשובה ועתה הם רשעים וכו' אמר לי' הקבה"ו למיכאל הי' לך לראות תחלת הפסוק ושבת עד ה"א ואח"כ כי אל רחום וכו' א"ל מיכאל מרי דעלמא וכי בחנם נקראת אל רחום שתרחם אעפ"י שאינם ראויים אמר לי' הקבה"ו כבר נשבעתי שלא אפדם עד שישובו לפני אפילו כחודה של מחט אני אפתח להם פתח גדול עכ"ד הרי דלהקב"ה סגי להגאולה אף בתשובה כל שהוא כחודה של מחט ולדברי הגאון רבינו יהונתן שעיקר התשובה היא החזרה וההשבה לארץ ישראל נמצא דבזה מקיימין כל הני שנטו מדרכי התורה והמצות בעוה"ר את התשובה שמצפה שי"ת לתשובה כחודה של מחט שעכ"פ יחשב הזרתם לארץ לתשובה כחודה של מחט ואח"כ יפתח הקבה"ו את לבם בפתח גדול ויטה את לבבם אליו לאהבה אותו ולעובדו בכל לבב וזה ברור ואמת בעזה"י ובודאי שיקוים בהם עי"ז מצוה גוררת מצוה שהי' יעיר את לבם לעבודתו וליראתו וכמו שאביא להלן אי"ה מדברי הרמב"ם ואהבת יהונתן ואוה"ח הקדוש, עכ"פ כיון דהם עושין מצוה בזה ומעשיהן רצויה קמי' קודשה ב"ה וכמו שהוכחתי בפתיחת הספר וכן אוכיח עוד בפרק הבא בעזה"י בודאי דמחויב כל בר ישראל לעוזרם ולסייעם ולהשתתף עמהם בפעולה זו ושומר מצוה לא ידע דבר רע ולא יצמח עי"ז שום רע ח"ו רק אדרבא יתגדל ויתקדש שמי' רבה עי"ז וזה אמת וברור עכ"פ הוכחתי מיעקב אבינו ומההשוואה של בני קרח ומש"ס דנדה שהכל תלוי במה שנעשה תחלה בפועל ידינו מצדנו ואז נוכל לחשוב גם על הסייעתא משמיא שיגמור בעדנו לטובה וכדברי הזהר בפ' נח (שהבאתי בהקדמה שני') דגם בבנין שלמה הי' כן שהוא התחיל במלאכה תחלה ואז סיועו לו משמים שנגמר מאליו והמתינו מן השמים על מעשי ידיו תחלה והיינו נמי טעמא דמילתא דגאולתינו דלעתיד נקרא צמח וכמו שהבאתי למעלה לרמז דכמו דא"א לאדם דיצפה דיצמח תבואה בשדהו טרם שיעשה הוא תחלה מידי בזה היינו לחרוש ולזרוע ולהכין את השדה שיצמיח תבואה בשדה דאם לא יזרע אפילו יתפלל כל היום וכל הלילה לא ישיג חפצו ולא יעלה כלום בידו רק אחר שיעשה את שלו שיחרוש ויזרע אז יוכל להתפלל לשי"ת שיראה ברכה במעשי ידיו כמו כן הוא בהגאולה אחר שנהב דעתינו לחזור לארצינו וגם נעשה החתחלה בזה בפועל ידינו אז יגמור הקבה"ו בעדנו לטובה וזה אמת וברור וברוך ה' שהאיר עיני בזה.

ט

ט) ועתה בזמנינו שנעשה התעוררת לשוב לארץ אבותינו וגם חזרו בפועל ועושין מעשה בבנין הארץ בודאי נקיים בזה נבואת הושע ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה"א ואת דוד מלכם היינו בקשו ממש וכמו שביארתי לעיל משמעת תיבת בקשו בפועל ומעשה ידיהם וא"ת הא בפסוק נאמר ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם והלא בעוה"ר אלו הבונים אין זכר להם לבקש את מלכות שמים ואת דוד המלך וגם התנהגותם מורה על זה, על זה אשיב לך עפי"מ שמבואר במדרש שה"ש אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש אמרה כנס"י לנביאים אל תראוני בשחרורותי ולהגיד דלטורי על ישראל שזפתני האומות היינו שאין שחרורותי בפנימיותי אלא רק שזפתני השמש היינו האומות שנתגדלתי בין האומות וקלטה חיצוניותי את סוגיהם אבל בפנמיותי אני לבנה ונקיה חיינו שאין חידוש באלפי השנים שנתגדלתי בין הגוים שלמדתי ממעשיהם הרעים כדכתיב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם אבל הנפש הישראלי זרע אברהם יצהק יעקב המה טהורים בפנמיותם ומשתוקקים לחזור למקורם רק אינם יודעים הדרך לשוב אל הטהרה מפני שהרגילו בגידול הגוים ואינו דומה לעת שהיו בארצם וראו וידעו את דרכי התורה ע"י הסנהדרין יושבי כסאות למשפט התורה והיראה ומאסו בם ובתורת ה' ולא שמעו לקול נביאיהם ע"כ התחייבו לילך בגלות אבל עתה דור של גליות שנתערבו בם ונולדו בגוים ולא ראו ולא שמעו ואין חזון למו בכבוד ה' אין ראי' ממה שאין הולכין בדרך התורה דמשום מיאוס הוא רק דנשחרו ממעשי הגוים וכבר הבאתי בשם רבינו המקובל מקאמארנא דנשבע בחיי עולם דהמה כתינוק שנשבה בין העכו"ם דאנוסין על הכל ושוגגין על הכל ובאמת גם הרמב"ם בה' ממרים כתב כן על אלו שכבר נתגדלו במנהג הגוים שמצוה לקרבם כי המה כתינוק שנשבה בין העכו"ם אבל המה זרע אברהם יצחק יעקב ומצוה לאהוב אותם על כן אלו בודאי אינם נמאסין בעיני הקבה"ו ועיין מדרש ילקוט איכה שאמר בפסוק בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה אמר הקבה"ו הלואי יתוון? בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה עכ"ל הייגו נמי על פי כונה זו שכעת ששהו כל כך זמן רב בין הגוים המה כלא יודעין מחומר האיסור ואנוסין על הכל ואינו דומה למעשה החוטאים בזמן הבית וזהו לחוד שמחבבין את הארץ ואינם רוצים בארץ אחרת רק בארץ אבותינו ומוסרין נפשם עליה כידוע דכמה וכמה מתו עבור הארץ כמו ששמענו בזמן הפרעות של הערביים וכמה מן בני ישראל שעמדו לנגדם ומתו על ידיהם אמרו קודם יציאת נשמתם בזה"ל אין דבר טוב למות בעד ארצינו ועיין ח"ס בתשובה שהביא הגמרא דסנהדרין דישראל שנהרג ע"י עכו"ם אפילו הי' רשע וגרוע נקרא קדוש וכש"כ אלו שהערו נפש למות בעד ארצינו (עיין ספרי זוטא פ' בהעלותך סי' ל"ג ר' שמעון אומר בא וראה חיבתו של ארץ ישראל כמה היא חביבה שכל מי שהולך למלחמה הרי הוא רץ והולך כשהוא מגיע למלחמה הרי רגליו משתברות אבל ישראל אינו כן אלא כשהיו קרובין לא"י היו רגליהם נושאות אותם ואמרו אלו לאלו אילו אנו נכנסין לא"י ומתים מיד אין אנו כדאי שאנו נכנסין אל המקום אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו עכ"ל וממש כן עשו אלו הקדושים שנהרגו במלחמת הערביים כדברי ר' שמעון הנ"ל) הכי יש ספק שבן עוה"ב המה והכי לא עדות ברורה הוא דאע"ג איהו לא חזי אבל נפשו נפש הישראלי שבקרבו חזי ומשתוקק לחזור למקורה וכבר אמרו כל הדר בא"י דומה שיש לו אלוק היינו אפילו אינו יודע ומבין לבקש בפיו את אלקית אבל נפשו בקרבו מרגיש הצורך לזה ועל זה רמזו בתיבת דומה שאמרו היינו אף שלפי הנהגתו אינו כן ועל כן כיון שמבקשים את ארץ ישראל הוי בכלל ג"כ ובקשו את ה' אלקיהם וגם דוד מלכם כי זה יביא את זה לכונן מלכות בית דוד ולבנות ביהמ"ק אחר ההזדככות ברוב ימים ויקוים בנו נביאת הנביא ומשתי את עון ישראל ביום אחד וגם כבר כתב האלשיך ור" בדרשותיו דבצירוף כל כלל ישראל זה עושה מצוה זאת וזה מצוה אחרת נתכללו כלם יחד בכל המצות והלא יש בכלל ישראל באמת אנשים בעלי השגות שיודעין ומבינים בפירוש לבקש שלשתן ובין כללות ישראל אם יצטרפו כלם יחד יקוים היטב נביאת הנביא בזאת ואחר ישובו ישראל ובקשו את ה"א וכו' ואם גם יעשו כלם בפועל יחד פעולות לזה וכמו שבארתי לעיל אז יבא הסיוע מן השמים כמו שהי' אצל יעקב אבינו ונראה סימן לטובה עד שנזכה לגאולה שלמה בב"א וזהו מה שרציתי לבאר בזה כי עיקר הכל הוא שכלנו יחד נשתוקק לחזור לארצינו וגם נעשה לזה פעולות מצדנו כל מה שבכחנו אז יגמור ה' בעדנו ויביאנו ויטענו בהר נחלתינו ועיין רמב"ם בפיה"מ בפ"א דסנהדרין שכ' דהקבה"ו יעד שישיבו שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחלה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק וזה יהי' בלי ספק כשיכין הבורא יתברך לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשוקתם לשם יתברך ולתורה ותגדל תומתם לפני בא המשיח כמו שיתבאר זה בפסוקים הרבה במקרא עכ"ל הק' הרי דכתב רבינו הרמב"ם דהקבה"ו יכין את לבות בני אדם עוד קודם ביאת המשיח שיהי' כוספים וחומדים לעשות רצונו ולקיים תורתו וזה יהי' אחר שיתקבצו לארצו וכמו שהבאתי לעיל בשם הח"ס שכ' דמשמע מרמב"ם בפ"א דסנהדרין דעוד קודם ביאת בן דוד יהי' קיבוץ ישראל בא"י ואחר שיהיו בארצם יתן ה' בלבם רוח טהרה לטהר לבבם מטומאת אויר העמים שיכספו וישתוקקו לידבק בו יתברך ולעשות רצונו ולקיים כל מה שכתב בתורה והוא על דרך שהבאתי למעלה בשם האוה"ח הק' דענין מילת הלב שיעדה התורה תהי' אחר שישבו בארצם הק' ואחר כל זה אין להתחכם כלל בזה רק אנו נעשה את שלנו לשוב ולחזור לארצנו ולהשתתף עם כל כלל ישראל החוזרים להתיישב בארץ אחוזתנו יהיו מי שיהיו וכמו שעשו בעליית הגולה בימי עזרא ושי"ת יעשה את שלו שיכין את לבנו לאהבו ולעבדו ולעשות רצונו בלבב שלם ורבינו הח"ס בדרשותיו לימי הספירה כתב בביאור פסוק תעיתי כשה אובד בקש עבדך מצותיך לא שכחתי עפ"י מה דקיי"ל בב"ק דף קי"ח דבגונב שה מעדר והחזירה לא יצא ידי מ"ע דהשבה עד דיודיע לבעלים אף שלא הי' לבעלים ידיעה מהגנבה לא סגי בהשבה עד דמודיע אותו שהחזיר את השה ומפרש רב חסדא הטעם משום דנקוטי ליה נגרי ברייתא ופרש"י משום דהרגילה לצאת מהעדר והבעלים לא יעדו מזה ולא יזהר לשומרה יותר משה אחר שלא יצאה מעולם מהעדר וכן קיי"ל בש"ע חו"מ להלכה ומפורש בירושלמי דאם יש בעדרו תיש זקן ההולך לפני הצאן או פנדורא וכדומה באופן שהטלה הנגנב מכיר עדרו אז מועיל השבה כל שהוא דאע"ג דכבר נקיט לי' נגרי ברייתא מ"מ בקל חוזר לקדמותו להרגיל עם עדרו ע"י סימנים הללו עיי"ש, והכא נמי אעפ"י שחטאו ישראל ע"י שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות ונקטו להו נגרי ברייתא לצאת חוץ מדרכי התורה ותעו כשה אובד מ"מ חלילה לומר שהחזרה קשה לנו כי מצותיך לא שכחתי וברמז קל שנרמז לנו עדיין אנו זוכרים וחוזרים לימי נעורתינו מתרפקת על דודה ית"ש עכ"ד ודפח"ח ודברי אלקים חיים הנה והיינו כדברינו הנ"ל שבקל ישובו אל ה' ותורתו בהכנת לבבם לטובה, וכדברי רבינו הרמ"ם הנ"ל אמן, כן יאמר ה' אחר שנשוב כולנו לארצנו הקדושה. עיין ברכות פ"ק גבי ישעי' הנביא דאמר לחזקי' המלך צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' כי מת אתה בעוה"ז ולא תחי' לעוה"ב א"ל מאי כולי האי א"ל משום דלא עסקת בפו"ר א"ל משום דחזאי ברוח הקודש דנפקי מנאי בנין דלא מעלי א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת אבעי לך למיעבד ומאי דניחא קמי' קובדב"ו ליעבד עיי"ש ודכ"נ כן בנדון דידן כיון דכל ישראל מיפקד במצוה זו לעלות לא"י ולבנות את ארצינו הקדושה יאמר כל אחד לעצמו מה דאני מפקיד מקבה"ו אנא עביד ומה דניחא לי' לקבה"ו ליעבד וכמו דלא נפטר חזקי' ממ"ע דפו"ר בטעם דחזא דנפקי ממנו בנין דלא מעלי כמו כן אין שום בר ישראל יכול לפטור עצמו ממ"ע דבנין הארץ מכח הטענה משום דירא מבנין דלא מעלי ח"ו דהוא עושה ציווי הבורא בזה ובענין השני' יאמר בהדי כבשי דרחמנא למה לי ובאמת מצוה גוררת מצוה ויעמוד לו זכות מצות ישוב הארץ דגדולה מכל מצות התורה כמבואר בספרי דיזכה גם לבנין מעלי דשי"ת יכין את לבות בני עמנו עיין תנדב"א פ"ח שהביא ג"כ מעשה זו דישעי' עם חזקי' וסיים בזה"ל לכן ישא אדם אשה כדי שיהיו לו בנים וילמוד מחזקי' אעפ"י שידע בדעתו ברוה"ק שלא יהיו לו בנים הגונים ולפיכך נתן דחוים לפני המקום אפ"ה הי' נענש אם לא הי' נושא אשה עכ"ל וכמו כן גבי בנין הארץ הוא ג"כ כן הוא יעשה את חיובו לפני המקום ושום דחוים וטעמים אינם יכולין לפטרו מחיוב זה ואם מתרשל בזה לא יפטור מעונש ח"ו כמעשה דחזקי'. וכן כתב הגאון הצדיק הקנאי היותר גדול מו"ה עקיבא יוסף ז"ל בעל לב העברי חתן הגאון הצדיק רבינו הלל מקאלאמייא בספרו תוספות בן יחיאל על התנדב"א ספר נפלא מאד וזה לשונו בפכ"ט על התנדב"א שכתב ברוך המקום ב"ה וב"ש שאין לפניו משא פנים בשביל אותה בכי' של חנם שבכו ישראל נקבע להם בכי' לדורות וכתב הנ"ל בזה"ל אמנם אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה' אם גם כל החכמות וסברות שלהם נגד ארץ ישראל הכל כעצת המרגלים הם בטל ומבוטל כי אנו אין לנו כי אם לעשות רצון בוראנו כמצותיו לבד אחרי כי בחר ה' בציון טובה הארץ מאד הן בגשמיות הן ברוחניות ושומר מצוה לא ידע דבר רע אחרי נכנס לשם כאשר צונו ה"א אני פי מלך מלכי המלכים הקבה"ו אשמור וכח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים כלומר מסר לעמו הכח לתת להם נחלת גוים והם צריכים להשתדל עליו כי גדולים מעשיהם של צדיקים כפרש"י כתובות ד' ה' יותר ממעשה שמים וארץ כי כאשר נעשה מן בורא עולם אין זה תפארתם כמו עם מעשי ידינו כוננה עלינו וכל סדר גאולה הכתוב ביחזקאל ל"ד ל"ו יוכיח לך כן לברך את מעשי ידיך עכ"ד. ועיין בכפר אהבת יונתן בהפטרת בלק בפסוק והי' שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' והאריך בביאור פסוק זה ותוכ"ד הוא דישעי' הבטיח לנו בנבואתו והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפדרים ובכרכרות על הר קדשי ירושלים אמר ה' וכו' וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר ה' ופירש האברבנאל דזה קאי על היהודים האנוסים במדינת ספרד ופורטוגאל ואף כי נטמעו בין הגוים גם מהם יקח הקבה"ו לעתיד לכהנים וללוים ויכניסם תחת כנפי השכינה ואף שאלו היהודים אין להם התעוררת מלמטה כלל כי כבר נטמעו וגם נתערבו בגוים ולמדו ממעשיהם אעפי"כ יתעוררם הקבה"ו מלמעלה ליתן יראתו בלבם לאהבה וליראת אותו והנה ההפרש בין טל ומטר הוא שאין טפה של גשמים יורדת מלמעלה שאין כנגדה עולה מלמטה כמש"ה ואד יעלה מן הארץ וא"כ צריך התעוררת התהום בתחלה משא"כ הטל הבא מאת ה' בלתי התעוררת מלמטה וא"כ לעתיד יהי' דוגמת הטל דיתן ה' רוח טהרה בלבם בלי התעוררת מלמטה תחלה וזה שאמר הנביא והי' שארית יעקב בקרב עמים רבים ר"ל אלו היהודים שנטמעו בקרב רבים עמים ואין להם התעוררת לשוב לה' מצד עצמם יהי' כטל הבא מאת ה' בלתי שום התעוררת מלמטה כלל עכ"ד וזה ממש כדברי רבינו הרמב"ם הנ"ל שה' יכון את לבות בני אדם אף קודם ביאת המשיח אחר שיתקבצו לא"י שיהיו כוספים וחומדים לעשות רצונו יתברך וד"ל.

י

י) עיין בגבורות ה' לרבינו מהר"ל פ"ל בענין השתי פקודות שהי' בגאולת מצרים שאמר פקד פקדתי וכן לעתיד שג"כ נגאלים בצדיק כפולה כדכתיב איש צמח מתחתיו יצמח (וכמבואר בפרקי דר"א דאותיות הכפולות באו על הגאולות וצ"ץ בא על גאולה העתידה ויוצא מקרא איש צמח מתחתיו יצמח) יש כאן שתי צמיחות וכל זה להעלות הגאולה שא"א שתבא הגאולה שהיא מעלה עליונה בפעם אחת וביאר בזה המדרש דומה דודי לצבי מה צבי זה נגלה וחוזר ונתכסה כך גואל ראשון נגלה וחוזר ונתכסה והוא נגד שתי הפקודות שאמר פקד פקדתי שלא הי' בבת אחת וכן לעתיד לא יהי' בבת אחת מטעם דדבר גדול אינו יכול להיות בבת אחת רק לאט לאט עיי"ש, וב"ה כוונתי לזה מעצמי שלענין גדול מוכרח להכין את העולם לאט לאט ואי אפשר להביאה לעילא ולעילא פתאום ובפעם אחת מבלי להכינה לאט לאט מקודם ולמדתי זאת מדברי רבינו הרמב"ם באגרת תימן שביאר ענין מה שנאמר במתן תורה הופיע מהר פארן וז"ל וביאור הדבר שהוא מספר מעמד הר סיני ואומר כשנגלה על הר סיני לא נגלה מן השמים על הר סיני כרדת אבני אלגביש (ר"ל שבא ישר מן השמים על הר סיני כמו שנופלים אבני אלגביש ישר ממעלה למטה) אלא נגלה מעט מעט לאט מראשי ההרים מראש הר לראש הר עד שירד על הר סיני ואמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קודש מימינו אש דת למו והדבר מובן למי שירצה כלומר לישראל והבן איך דייק שפארן שהוא יותר רחוק נאמר בו הופיע (ובדברי הרמב"ם ז"ל שכ' דתיבת הופיע בא על מקום רחוק פירשתי מה שאנו אומרים שבת בקדושה ממקומך מלכינו תופיע היינו אף שאנו ע"י מעשינו רחוקים ממך מ"מ תופיע עלינו ברחמים ודו"ק) ושעיר שהוא יותר קרוב אמר וזרח וסיני שעליו היתה הכונה ובו שכן הכבוד כמו שנאמר ושכן כבוד ה' על הר סיני אמר בו מסיני בא וכענין זה ספרה דבורה כשספרה מעמד הר סיני שהכבוד נגלה לאט לאט מהר להר שכן כתוב (שופטים ה' ד') ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו וגו' עכ"ל שוב מצאתי שגם רש"י בזאת הברכה כתב כן שהופעת יתברך על ה"ס היתה לאט לאט ולא נגלה פתאום רק הכינם קודם לאט לאט עיי"ש עכ"פ נלמד מכאן שאיזה ענין גדול מגודל המעלה לא יוכל לבא פתאום מבלי שיכינו את העולם לזה מקודם לאט לאט א"כ כש"כ ענין גדול כזה כגאולתינו האחרון אשר כל בריאת העולם תלוי בו כדרשת חז"ל שמח לא נאמר אלא ישמח, לע"ל שבודאי לא תבא בפ"א אלא בהכנה דרבה לאט לאט מקודם כה אמרתי מעצמי ואחר שמצאתי את דברי רבינו החוקר אלקי הנ"ל שכתב ג"כ כן שא"א לגאולה שהיא במעלה העליונה לבא בפ"א נהניתי מאד שזכיתי לכוון בזה אליו ונראה לי שדברים אלו מפורשים בנביא במלאכי ג' שאמר הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפיצים הנה בא אמר ה' צבאות עכ"ל, היינו אחר שכבר הכינו ופינו הדרך לפני ה' היינו בהכנות מוקדמות לאט לאט להכין את העולם על הגאולה השלמה היינו בבנין ובישוב הארץ ובהשיג רשיון מן המלכיות על זה לבא לארצינו ולשכללה ולכוננה עליון ויתנו לנו חירות להיות ברשות עצמינו בארצינו אז אחר שכבר הי' לנו בזה הכנה להגאולה כי הכינו בזה את העולם לאט לאט אז יגלה האדון המשיח ויבא האדון אשר אנו מבקשים ומלאך הברית אשר אנו חפיצים ומה שאמר פתאום יבא אל היכלו האדון אף שהי' הכנה לזה מקודם ואיך שייך על זה לאמור פתאום יפה ביאר זאת רבינו הרמב"ם באגרת תימן שכתב וז"ל ודע שלא תדע עמידתו (של משיח) קודם היותה עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית אבל יעמוד איש שלא נודע קודם הראית והאותות והמופתים שיראו על ידו הן הן הראיות על אמתות יחוסו שכן אמר הקבה"ו כשספר לנו ענין זה הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ואמר ישעי' כן כשיראה מבלי שיודע לו אב ואם ומשפחה עכ"ל רבינו הרמב"ם הרי דתיבת פתאום קאי על משיח עצמו שיתגלה פתאום מבלי שנודע לנו מקודם ממנו דבר וכן מבואר בח"ס ח"ו וחידוש שלא הביא מאגרת תימן ודו"ק, אבל ודאי שיהי' הכנה מצדנו על ביאתו ואדרבא אמר הנביא הנני שולח מלאכי ופנה הדרך לפני משמע שיכינו את הדרך לפני בא משיח ה' והיינו היא ההכנה מה שנעשה בזמנינו שמכינים את הארץ להיותה ראוי' לקבל בניה בתוכה וכמו שהבאתי בהקדמה שני' בשם רבינו הקדוש בעל משנת חסידים דבבונים את הארץ זה סימן דגאולה כדי להכין אותה שתוכל לקבל בתוכה את העולים מן הגלות והן הנה הבונים את הארץ והמלכים שנתנו הרשות לזה המה המלאכים שאמר הנביא הנני שולח מלאכי ופנה את הדרך לפני ועיין מנורת המאור בחג השבועות שכתב בזה"ל כי כל הפועל שום דבר אפילו כפי טבעו נקרא מלאך כדכתיב עושה מלאכיו רוחות עכ"ל ע"כ אלו המכינים ובונים את הארץ המה שלוחי ה' עיין גבורות ה' לרבינו מהר"ל שכתב בזה הלשון אין דבר במקרה כמו שאמרנו בכמה מקומות שאין לומר כי הי' דבר אחד במקרה מן הגאולה כש"כ סדר השתלשלות רק הכל על פי ה' עכ"ל א"כ עפי"ז כל אלו שנעשה הכנה דגאולה על ידיהם המה מלאכי ה' ועליהם נאמר הנני שולח מלאכי ופנה הדרך לפני ואז כאשר נעשה הכנה הראוי ובקיבוץ רוב ישראל בארץ ישראל ובדברי רבינו הרמב"ם ורש"י בתהלים שהבאתי לעיל דקודם ביאת בן דוד יהי' קיבוץ ישראל בארץ ישראל אז יתגלה פתאום האדון המשיח אשר אנו מבקשים הרי לך שכל זה נרמז בדברי הנביא הנ"ל ודוק.

יא

י"א) רבינו מהר"ל בספריו הנפלאים כשרוצה להדגיש על רעיון מופלא ולעורר את האדם לשום מבטו ולבו על זה כותב בזה הלשון אין ספק שדברים גדולים אינם באים במקרה רק באים בהשגחה מרצון העליון יתברך כן כופל ושונה הרבה פעמים ונודע למי שבקי בספריו הקדושים לזאת נתתי אל לבי לתור ולחקור על דבר הנפלא במינו כי מי שמביט על קורות ימי חיינו בימי גלותינו רואה שתמיד לא מצאנו מנוח לכף רגלינו אף אם ישבנו במקום אחד בהשקט ובשלוה לא ארכה לנו הזמן כי מיד גברה השנאה והקנאה משכנינו הגוים עלינו וגדל כל כך עד שלקחו ממונינו וכל רכושינו וכל אשר לנו והכריחו אותנו לעזוב את הארץ בעירום ובחוסר כל וכה הלכנו מגוי אל גוי ומדחי אל דחי ותמיד הי' אתנו כן בכל משך ימי גלותינו וכמו שנעשה באמת אתנו כן גם היום ובזמן הזה כמעט בכל מלוכות איירופא באמצעות אכזריות גדולה אשר ילאה הפה לספר והעט לכתבה וכמו שאמר רשב"ג בשבת ד' י"ג אם באנו לכתוב הצרות אין אנו מספיקין ומה שנעשה אתנו היום אין זה דבר חדש רק המעשה הוא חוזר חלילה (כמו שאומרים בל"א איינע וויעדערהאלונג דער געש כטע) ואעפי"כ לא עלה על דעתינו בימי קדם בעת שהי' מוכרח לנו לעזוב איזה מקום חנייתנו לרכוש לנו מקום קיבוץ וישוב חדש בארצינו הקדושה עד זה מקרוב בעשיריות השנים האחרונים שהתעוררה התנועה לקנות שדות ואדמה ונחלאות בארץ ישראל ולהפריא אותם ולבנות בתים ופרדסאות ומחלקי אדמה אשר אלפים שנה היו פנוי וריק מכל פרי ולא היו מוצלחות לכלום כי היו רקקי מים וטיט ונישא בם הרבה מיני חלאים נעשה היום ראוי לישוב להתיישב שם בכל תנאי החיים ומאז שהתחילה התנועה למרות כל העיכובים והמניעות שהי' להמתחילים מכל צד ופנה נעשה היום ארץ ישראל לארץ פוריה וארץ סוחרת ולתל תלפיות אשר אלפים ורבבות מכל פינות העולם פונים אליה ונעשה ליפה נוף משוש כל הארץ ולמה לא חשבו לעשות כן בשנות הקודמים ולמה לא עלה על דעת קדמונינו בכמה וכמה גירושים שהי' בימי קדם והי' ביניהם גדולי ארץ כמו האברבנאל וכדומה איך לא נפל בלבם ובדעתם עצה זו ולעשות כן לקנות את ארץ ישראל ולעשות ממנה ישוב חדש וראה זה במכתב השר דן יצחק אברבנאל אל הגאון הנשיא מפיסה (שנדפס מכת"י שהי' מונח בבריטיש מוזעאום ונדפס מחדש) איך שקובל לפניו על גורל עם ישראל המר וזה לשונו שר וגדול אף לזאת פקח עיניך וראה כי למן היום חרבה עירנו ושמם מקדשינו ויגל יהודה מעל אדמתו לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו להתגולל עלינו תמיד כל ילכו במועצותיהם אדום וישמעאלים והגרים ואם יום או יומים נעמוד בשובה ונחת קול פחדים באזנינו ושמועות יבהלונו ממזרח וממערב ומצפון ומים אשר אכלו שארית ישראל ועורם מעליהם הפשיטו עכ"ל באמצע האגרת שם והוא עודנה הי' עומד שם בפורטוגאל במצבו המלכות ולמה לא טיכס עצה עם השר הגדול הזה לעשות פעלים לקנות את ארץ ישראל ולבנותה מחדש כדי שיתקבצו שמה אנשי הגולה הנדחים והנרדפים ממקום למקום ולא דברו כלל מכמו דוגמא זו הכי הי' חסרים להם האמצעים החומרים לזה? הלא היו עומדים עוד ברום המעלה והעושר וכן מזמן האברבנאל עד זמנינו לא יעץ זה שום איש והוא באמת פליאה נשגבה וכעת אחר זמן ארוך מימי גלותינו נתעוררה הרעיון אצל כל בני הגולה ורוח חיים נפח בקרבם בשאיפה חדשה לבנות את הארץ מחדש ולהכינה שתהי' מוכשרת לקבל בניה בתוכה בבניית בתים ובקנין שדות ובעבודת האדמה ובגנות ואילנות להיות ראוי לישב בתוכה הכי זה מקרה בעלמא ח"ו? אמת שלפני זה שלש מאות שנה התחיל השר דון יוסף הנשיא שהי' יושב בחצר המלך שולטאן לעסוק בזה לבנות את ארץ ישראל ולעשות ממנה ישוב וקיבוץ ישראל ברשות השולטאן ושלח פועלים וכל עושי מלאכה וגם הוא בעצמו הלך כפעם בפעם לראות בעושי המלאכה אבל לא עלתה בידו כי עלה קנאת הערביים השכנים עד למעלה עד שהפריעו המלאכה ונתבטל הדבר (אודות השר דון יוסף הנשיא הנ"ל מה שהי' לו עם נאמן ביתו שהגביהו משפל מצבו ונעשה בביתו לשר וגדול ולבסוף מסרו במסירה קשה נגד המלכות בשקר ובעלילה וכל חכמי הדור החרימו אותו עיין בתשובת אלי' ן' חיים סי' נ"ה) אבל בימינו דפעולת בנין הארץ מתגדלת והולכת מיום ליום וכן ירבה וכן יפרוץ למרות קנאת הערביים וכל המניעות והעיכובים שעשו בזה לא יכלו להשבית את עושי מלאכה ממלאכתם ובכל יום נתוסף ונתגדל הארץ בבנין בתים ובאילנות ובשדות ובכרמים ובפרדסאות ודאי לאו דבר פשוט הוא וודאי לאו מקרה ממקרי הטבע הוא. אבל האיר ה' עיני ומצאתי להגאון המקובל בעל משנת חסידים בספרו הון עשיר בסופ"ב דסוטה על המשנה והגליל יחרב מבתים וז"ל וכאשר זיכני ה' לעלות לארץ ישראל פה צפת תוב"ה עיני ראו ולא זר איך בעונותינו הרבים כן הי' כי כלו מלא בתים חרבות אבל ת"ל שמחתי כי ראיתי בשני שנים שנתעכבתי שם שמדי יום ביום בונים אותם ואומר אני שזהו סימן טוב לביאת הגואל ב"ב שאם הי' בא בהיותו חרב לא הי' מקום לדור לגליות הנקבצות וכן מצינו בביאה ראשונה שארז"ל שעיכב הקבה"ו את ישראל במדבר ארבעים שנה כדי שבמשך אותו זמן תחזור הארץ לאיתנה מאילנות ובנינים שהרסו ועקרו האמוראים ביציאת מצרים כי סבורים היו שיכנסו לארץ תיכף ומיד כדי שימצאו אותה חרבה (והיא במדרש רבה פ' בשלח ובמכילתא שם וברש"י תהלים מ') ומשחזר הארץ לאיתנה הכניסם לארץ וכה יהי' בעזה"י בביאת משיחנו שיבא בב"י עכ"ד הק' הרי לך שקודם ביאת המשיח יצטרך שיבנה הארץ בבתים ובאילנות כי זולת זה יתעכב ביאת ישראל לארץ ישראל ויתעכב הגאולה ח"ו ואם הארץ נבנה זה סימן טוב לקרבת הגאולה ופוק חזי מאן קאמר זאת אחד מבעלי קבלה האחרונים היותר גדול והיותר קדוש ונורא אשר הי' לו גילוי אליהו זל"ט ואשר כל דבריו ברוח הקדש נאמרו ופוק חזי מאן גברא רבה קמסהיד עליו ה"ה רבינו איש אלקים מצאנז בד"ח כאשר הבאתיו בהקדמה שני' עיי"ש ומאן ספין בדורנו לחלוק עליו א"כ בזה נמצא פשר לפליאה הנ"ל דכעת דאנו עומדים בסוף הגלות כאשר הארכתי לעיל וקרוב לגאולה העיר ה' בלבות בני אדם הישראלים ליתן לבם לבנין הארץ ולעשות אותה לישוב כדי להכין המקום לבני העלייה שיכלו להתקבץ שמה בשעת הגאולה עכ"פ בניית הארץ היא סימן טוב לגאולה ואתחלתא דגאולה לדברי רבינו בעל משנת חסידים וכעת נזכרתי להביא ראי' ברורה לדברי רבינו בעל משנת חסידים ז"ל דגאולתינו העתיד תלוי בבנין הארץ ממדרש חז"ל שהביא בתשובת מהרלב"ח בריש קונטרס הסמיכה כי בשני מקומות נתחלפו האותיות מ"ם פתוחה עם מ"ם סתימה כי בתיבת למרבה המשרה (האמור בישע"י) כתיב מ"ם סתימה באמצע התיבה ובפסוק חומות ירושלים אשר הם פרוצים (האמור בנחמי') כתיב מ"ם פתוחה בסוף התיבה ואמרו חז"ל שבא לרמז שכל זמן שחומות ירושלים המה פרוצים כמו מ"ם פתוחה המשרה הוא סתומה ונטלה מישראל בעוונותינו עכ"ד המדרש הרי דשררותן של ישראל תלוי בבנין ערינו וארצינו הקדושה וד"ל. והלום נזכרתי שדברי בעל מקובל הנ"ל הוא גמרא מפורשת בסנהדרין ד' צ"ח ע"א וזה לשון הש"ס שם ואמר ר' אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא (יחזקאל ל״ו:ח׳) ופרש"י ד"ה מגולה מזה כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר עכ"ל והן ממש דברי רבינו הקדוש הנ"ל שקודם הקץ יבנה הארץ והאדמה תתן פריה בעין יפה וזה אות וסימן על קרבת הגאולה ונזכרתי עוד שחוא ג"כ גמרא ערוכה מגילה ד' י"ז ע"ב ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא ופרש"י אלמא קיבוץ גליות בעת ברכת השנים הוא עכ"ל רצו לומר בזה דעל כן תקנו לנו אנשי כנה"ג ברכת תקע בשופר גדול לחירותינו ושא נס לקבץ גליותינו אחר ברכת השנים שהוא ברך עלינו וכו' ואת כל מיני תבואתה לטובה מפני שכך יהי' לעתיד בעת ביאת הגואל בב"א דההרים והאילנות דהיו מונחים שמם בכל משך ימי הגלות וכשיהי' הגאולה קרוב לבא אז יתנו פרים וזה יהי' סימן דקרבה העת דקץ לבא הרי דאנשי כנה"ג שהיו מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים שהם תקנו השמ"ע ברכות על הסדר כדאמרו שם במגילה הסכימו לרעיון זה דקודם קיבוץ גליות יפרו את השדות ואת הארץ כדי שיהיו ראויים לישוב ואח"כ יהי' קיבוץ גליות ממש כדברי רבינו בעל משנת חסידים ובימינו שנעשה באמת כן ע"י הרבה מאחב"י שהקדימו לעלות לארץ ובנו ערים ונחלאות וכפרים וגנות ופרדסאים וחלקים גדולים מהארץ שהיו רקקי טיט בעלמא ועלולים לכמה מיני חלאים ר"ל עשו אותם לאדמה יבשה ולשדה פוריה ומבורכה ממש בסכנה ובמסירת נפש עבור בנין הארץ שיהי' ראוי להתיישב בה הכי יש אפילו צל ספק בזה שמעשה ה' כי נורא הוא ויש בזה סימן ואות על כי קרובה ישועתינו לבא ובלתי ספק דאתחלתא דגאולה היא ונתקיים בנו בזה מאמר ר' שמעון בן מנסיא שהבאתי לעיל דאין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו את שלשתן וכו' וכאשר ביארתי לעיל דבריו שישתדלו בפועל לחזור אחריהן ולא בתפלה לחוד וכאשר חלק מאחב"י חזרו ממש לארצינו בעמל גדולה ובהשתדלות גדולה למרות כל העיכובים שעמדה נגדם על אם דרכם חפץ ה' הצליח בידם ונתן ברכה במעשה ידיהם עד שעלה בידם להפריא ולהבריא את הארץ מה שלא הי' כן מימי החורבן עד עתה וזהו בעצמו הסימן טוב לנו כי קרבה הישועה לבא וכדברי רבינו איש אלקים בעל משנת חסידים הנ"ל וזה אמת וברור ולא יחלוק על זה אלא מי שהוכה בסימת עינים ורוצה לעקב את המישור בשאט נפש.

יב

יב) וידעתי בני ידעתי כי יוקשה לך קושיא גדולה על דברינו אם כן הוא שהבנין שנעשה בימינו בארץ הקדושה הוא סימן ואות על הקץ שקרבה לבא ואתחלתא דגאולה ואיך יתכן שרוב בוני הארץ המה לדאבונינו מחללי שבתות ועוברי עבירה ר"ל וכמעט אשר כגויי הארץ דמה בעוה"ר ואיך יתכן שהבורא כל עולמים יעשה אתחלתא דגאולה ואות וסימן על ידיהם הלא קיי"ל מגלגלין זכות ע"י זכאי, אהובי בני קושייתך עצומה לכאורה אבל הסכת ושמע לדבריי דע בני כי מי יעמוד על מפעלות תמים דעים והנה זה אלקי עולם בורא הכל ומאתו כל אשר נעשה בארץ ועמקו מחשבותיו מסבב סיבות וגלגולים וקושר נימא בנימא עד שיתקיימו גזרותיו למטה בעולם התחתון הוא יודע ומבין למה בחר דוקא באלו לעשות אתחלתא דגאולה ואות וסימן לטובה על ידיהם ולרווחא דמילתא בא ואראך דוגמא גמרא מפורשת בחולין ד' ס"ג גבי עופות טמאים דקאמר הגמרא רחם זו שרקרק א"ר יוחנן למה נקרא שמה רחם כיון שבא רחם באו רחמים לעולם (ופרש"י רחמים מטר) אמר רב ביבי בר אביי והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק (ופרש"י כשהוא מצפצף נשמע כאומר שרקרק) וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק אתי משיחא שנאמר אשרקה להם ואקבצם עיי"ש ובזכרי' יו"ד פירש רש"י אשרקה להם כדרך השורקים לסימן ואות לבא אליו הטועה בדרך ואקבצם לעת קץ לעתיד עכ"ד ולפום ריהטא עמדתי משתומם כשעה חדא על דברי חז"ל בזה דעפ"י דבריהם הבטיח הנביא דלעת קץ העתיד יתן לנו האות וסימן דגאולה ע"י עוף טמא וכן אמר הגמרא בפירוש גמירי דאי יתיב אארעא אתי משיחא וכאומר דבא להם בקבלה דעוף זה יבשר לנו הבשורה דגאולה וכפירוש רש"י שם בחולין דסימן בשורה הוא עיי"ש הרי דבשורת הגאולה דלעתיד יהי' ע"י עופות טמאים ומה תאמר בני על זאת ותקשה ג"כ ככה קושיא לאלוקינו למה יעשה כזאת לבשר לנו את הבשורה היותר גדולה שאנו מצפין אליה בכליון עינים ובכל אות נפשינו ע"י עופות טמאים דוקא הלא יותר הי' מן הראוי לעשות זאת ע"י עופות טהורים לגלגל זכות כזאת ע"י זכאי וטהור ולא ע"י טמא רק האמת הוא כאשר כבר אמר איוב החקר אלוקי תמצא מי יחקור פעולותיו ומי יעמוד על דרכיו אלקים הבין דרכו למה דוקא עושה שליחתו בבריה זו ובהדי כבשי דרחמנא למה לך עכ"פ הראתיך לדעת בני דוגמא לנדון שלפנינו אשר מזה תבין שאין לאדם להקשות קושיות כמו אלה על מעשה אלקינו כי גבהו דרכיו מדרכינו ולא מחשבותיו מחשבותינו והעיקר כי האמת עד לעצמו כי המה שלוחי דרחמנא ושתוק ואל תקשה קושיא לאלקינו ודי לחכימא ברמיזא, ואם תרצה אאראך ביותר מבואר דבוני הארץ האלה אשר הם בעיניך כרשעי ישראל ח"ו כי הם הם המבשרי דגאולה ועליהם רומז הש"ס דחולין הנ"ל למבשרי הגאולה דרבינו הקדוש בספר הקדוש נועם אלימלך מכנה את רשעי ישראל בשם עופות טמאים וכתב עפ"י הקבלה דהמה העופות טמאים הנזכר בתורה (עיין בכור שור בב"ק ותורת חיים בפ' חלק דג"כ כתבו כן עפ"י הקבלה ויען שאני כותב כעת בלי ספרים במחיצתי כי אני בגלות פה עיר הבירה וטמון בירכתי הבית במקום מוצנע א"א לי לציין המקומות בספרים הנ"ל) ועפי"ז הענין מבואר בהדיא דחכמי הש"ס גילו לנו דסימן דגאולה יבא לנו ע"י עופות טמאים ורשעי ישראל המה העופות טמאים עפ"י הקבלה א"כ הרי לך בני דכך באה בקבלה וכמו שאמרו בש"ס גמירי ועל הקבלה אין להקשות מידי וכמו דאמרו בש"ס הרבה פעמים אם קבלה נקבל ואין להקשות מידי והבן כי זה ברורא דמלתא ואקוה בני שינוח דעתך בזה וד"ל. (ואגב אומר על מה דקפיד הגמרא דוקא דאי יתיב אארעא אתי משיחא דמרמז על מה שאמר במד"ר שמות בפסוק ועלה מן הארץ שבזמן שישראל בירידה דתחתונה הם עולים ראה מה כתיב ועלה מן הארץ אמר דוד כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטנינו אותה שעה קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך עכ"ד המדרש ועל זה מרמז הש"ס והוא דיתיב אארעא היינו דקרן ישראל נגדע ונשפל עד לארעא אז אתי משיחא כן נראה לי).

יג

י"ג) אך בני חוץ ממה שכתבתי למעלה להניח דעתך בתמיהתך הגדולה דאיך יתכן שהקבה"ו יתחיל דגאולה ע"י עוברי רצונו וע"י אנשים דאין ניכר בם שום לחלוחית של יהדות ח"ו העיר ה' את לבי לתת טעם לשבח בזה אף לדעתינו הקצרה ואקדים לך גמרא דסנהדרין ד' צ"ז ע"ב על פסוק אם יתמהמה חכה לו שמא תאמר אנו מחכין והוא אינו מחכה ת"ל לכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לנחמכם (ופרש"י יחכה ה' הוא עצמו מחכה ומתאוה שיבא משיח) וכי מאחר שאנו מחכין והוא מחכה מי מעכב מדת הדין מעכבת עכ"ל הש"ס הנצרך לענינינו הרי לך ששי"ת מחכה ואנו מחכים על הגאולה ורק מדת הדין עומדת ומעכבת והנה מבואר בספרי המקובלים שבעת ששי"ת רוצה לעשות איזה דבר גדול בעולם שנוגע לעליונים בשמי שמים ולתחתונים בארץ אז שי"ת מעטף דבר זה בכמה מיני עיטופים ואפילו באמצעים שאינם נאים ועוד הן כעורים כדי שלא ירגישו בזה הדינים והמקטריגים ואלמלי הי' נעשה בפומבי' תיכף הי' עולה המקטרג לקטרג ומדת הדין הי' מעכב בדבר וזה לשון הש"ך על התורה בפ' וישלח שמעתי בשם הר' יעקב ארי"ז ז"ל שקיבל מרבותיו למה היחס והשררה והמלכות של ישראל יהי' על זה הדרך שהרואה יראה שח"ו יהי' צד ממזרות עיי"ש שחשב כל השתלשלות של משיח שהי' על דרך מכוער ופריצות אלא שעשה הקבה"ו כן כדי להביא מלך המשיח בהיסח הדעת כדי שלא יקטרג המקטרג כמו שאמר בזהר ולזה רמזו ז"ל נחש מציאה משיח באין בהיסח הדעת של מקטרג ועשה הקבה"ו כן כדי שיסיח השטן דעתו ויאמר השררה והמשיח לא יביאו אלא מהיחס והקדושה ולא יבא על זה הדרך עיי"ש שהאריך בזה ועיין ג"כ בסה"ק מגיד מישרים בפ' ויגש דהמלאך גילה לרבינו הב"י הטעם דאיצטרך דוד ומלכא משיחא דיתו מרות המואבי' משום דע"י כך אית להו תוקפא לאתקפא על ההוא סטרא עכ"ל וכן כתב בסה"ק נועם אלימלך בפ' וישב דכל דבר שאדם רוצה לשבר כחו צריך לשבר בדוגמא מיני' ובי' עיי"ש והן הן ממש כדברי המגיד מישרים הנ"ל ועיין עוד בנוע"א פ' קרח במדרש מצאתי דוד עבדי היכן מצאו בסדום וכ' דנראה שהוא ע"ד דאיתא בספרי המקובלים הטעם דלמה יצא אברהם מתרח וכן כמה צדיקים הקדושים יצאו מאבות הטומאה ופירשו מחמת שהמקטריגים החיצונם בראותם הנשמה העליונה וגבוהה אינם מניחים לה לצאת לעולם ועושים כל התחבולות לעכבה מה עושה הקב"ה נותן אותה בגוף טמא ואז מניחין אותה ועי"ז באה הנשמה בעולם כי גם הם בראותם שיורדת למקום טמא סוברים שבודאי א"א שתעלה במעלות קדושים ומניחים לה לצאת עכ"ד הקדושים, וכן הוא באלשיך על רות וכאגרת שמואל על רות דא"א לדבר גדול בקדושה להשתלשל אלא ע"י עבירה עיין בדבריהם (ודע דבמה שהבאתי בפנים בשם גדולי המקובלים דאורו של משיח יען דגבה מאד לא הי' יכול להשתלשל למטה רק ע"י מעטיפים מכוערים כדי להתגנב מפני המקטריגים יתיישב מאד תמיהת רבינו רש"י בדברי הימים (א' ב' פסוק ד') בפסוק ותמר כלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח וז"ל תמיה אני האיך מזכיר גנות זקנתו של דוד עכ"ל הק' ונראה לתרץ תמיהת רש"י ז"ל דבתחלת הספר כתב רבינו ז"ל דעזרא כתב היחס הזה ע"י חגי זכריה ומלאכי והכל בשביל יחס דוד המלך ולפיכך יחסם מאדם עד אברהם ומאברהם עד דוד ובשביל שכל היחוס נכתב בשביל דוד השגיח הכתוב על כבודו של דוד בכל סדר היחוס וכמו שכתב רש"י שם בפסוק בני יצחק עשו וישראל וז"ל מפני כבודו של דוד אמר ישראל ולא יעקב ועתה אחר זה יגדל התימה של רש"י למה כתב הקרא ותמר כלתו וכו' האיך מזכיר גנות זקנתו של דוד והיא תימא גדולה ובטח דתמיהת רבינו בתמיהתו דלא הו"ל להזכיר תיבת כלתו רק יכתוב סתם ותמר ילדה לו את פרץ ואת זרח דאם שלא לכתוב כלל מלידת פרץ וזרח ליהודה זה א"א כיון דהם עיקר יחוסו של דוד שבא מהם אלא ודאי דכוונתו הי' שלא הי' להכותב להזכיר תיבת כלתו דבתיבת כלתו הוא גנות לזקנתו של דוד וזה ברור בכוונתו של רבינו רש"י. ונראה דבמה שהבאתי בשם המקובלים דהי' מוכרח להעטיף לידת משיח במעטה מכוערה כמו משה לוט ותמר ואינך א"כ עיקר ביאת אור של אדונינו דוד לעוה"ז הי' ע"י שהי' תמר כלתו של דוד לולי זה לא הי' בכחה להוליד את פרץ ואת זרח וגם הי' מעוכב ביאת דוד לעוה"ז וכיון דעיקר בסדר היחס הזה להודיעני איך היתה ביאתו לעולם והך סיפור כלתו הוא העיקר בסיפור ביאת דוד לעוה"ז ע"כ לא הי' הכותב חושש על הגנות שיש בתיבה זו כיון דהוא הוא העיקר בסיפור היחס של ביאת אדונינו אלינו ועוד יותר יש לומר דלא הוי גנות כלל דמתוך גנותו בא לידי שבחו דיען דאורו גדול כל כך לעילא לעילא עד גבהי מרומים מוכרח הי' להעליטו במכסה לא יפה נמצא דזה שבחו באמת הגמור ואין כאן גנות כלל וכלל לא ומיושב היטב תמיהת רבינו רש"י והדברים כנים ואמיתיים דוק.) וכן עיין בספר גבורות ה' לרכינו מהר"ל מפראג פי"ח ואעתיק את לשונו הקדוש כי דבריו הקדושים מפיצים אור על הנעשה בזמנינו בארץ ישראל אם שנעשה ע"י פועלים בעלי החומר במדה גדולה מאד ובגשמיות רבה אעפי"כ יהיו מביאים למדרגות אלקית גדול וח"ו לרחקם ולמונעם במפעלם כי אדרבה לקרב אליהם בכל מה דאפשר ולהיות בסייעתם כי זה רצון אלקי להעשות דוקא כן ותכליתו ויסדתו בהררי קודש להשתלשל מאלו הפועלים ענין נורא ונשגב מאד אשר הוא תכלית עתידותינו הגדולה והרמת קרן של האומה הקדושה אשר עליה נבאו כל נביאנו הקדושים וזה לשון רבינו ז"ל ועוד יש לך להבין כי מלכות ישראל הקדושה שיש לה מדרגה אלקית פנימית היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה שכך ראוי למלכות שיש לה מעלה אלקית מעלה פנימית והכל רמזו במה שאמר ואוציא אש מתוכך כי יציאת הקדושה הנמשלת באש לדקות האש תצא מתוך דבר חול ושורף את הכל וכן תמצא שהפרי כאשר היא בלתי נשלם הוא בתוך הקליפה עד שהפרי גדול ועומד על שלימותו ואז כאשר הפרי גדול נפסדה הקליפה מכח גידול הפרי שכל דבר שיש לו מדרגה פנימית הוא יוצא מתוך דבר שהוא חיצון לו ולכך הי' גדל משה רבינו ע"ה בבית פרעה להיות יוצאת המדרגה אלקית שיהי' למשה מתוך דברי החמרי דאל"כ לא הי' הנבדל מדרגה פנימית והבן הדבר כי הוא עמוק מאד והוא ידוע למי שיודע בענין דברים הנבדלים היוצאים ומתעלים מתוך דברים החמריים וכן משיח יושב במדינת אדום עכ"ד האלקיים הרי כל דברי רבותינו גדולי עולם הנ"ל עולים בקנה אחד שכל דבר גדול צריך לצאת מדברי חול ואז עולה ונתעלה למעלה ולמעלה והכל הוא להתגנב מן המקטריגים שיבא להם בהיסח הדעת והנה כבר הבאתי למעלה דגאולתנו העתידה יהי' קימעא קימעא ותחלה נקבץ עליה ולעשות ממנה ישוב ויהי' זאת ברשיון המלכיות כמבואר ברמב"ן בשה"ש וברד"ק תהלים קאפ' קמ"ו וכן היא בירושלמי מובא בתיו"ט ובשל"ה כאשר אבא בזה באריכות אי"ה בפרק הבא (ועיין צרור המור לחמיו זקנו של מרן הב"י בסו"פ וישלח שכתב ג"כ כן) ועתה נראה כבר הבאתי מש"ס דסנהדרין דהקבה"ו רוצה ואנו רוצים רק המדת הדין מעכב מזה אנו רואין שהשטן עומד ואורב עלינו תמיד לעכב את הגאולה ובשעה שבונין את הארץ להקים השכינה מעפרה הוא הריסה וירידה להסט"א כידוע והנה אם ההתחלה של הבנין הי' נעשה תיכף מאנשים חרדים ויראי ה' והי' נגלה לעיני כל כי יבנה שם עיר ה' ונקח לדמיון אם היו הראשונים בהתנועה של הבנין לבנות ולהפריא את הארץ כמו רבינו מבעלז ומשינאווא ומגור וממונקאטש ומשאר צדיקי הדור הכי הי' אפשר להתגנב ממה"ד ומצד הסט"א דבאנו לעשות להם קץ ותכלה ולשבר כחם על לעולם ועד והלא בודאי הי' מדה"ד וכל הסט"א יודעים ומבינים מה שרוצים לעשות צדיקים אלו בתנועה זו של בנין הארץ ותיכף הי' עולה מדה"ד לקטרג והי' מעכב על ידיהם וכמו שהי' באמת בימי ר"י בן חנניא כמבואר במדרש רבה תולדות דבימיו נתן המלך רשות לעלות לא"י ולבנות ירושלים ובית המקדש וריב"ח בירר שני עשירים ליתן המעות על זה והתחילו במלאכה ולבסוף נתבטל ע"י קנאת הגוים עיי"ש ובודאי יען שריב"ח הי' עומד בראש והסט"א הכירו בו את מתנגדם הגדול ע"כ קטרגו ועכבו בדבר ואפשר דזה הי' ג"כ הגרם בימי דון יוסף הנשיא שהזכרתי לעיל דהי' צדיק מפורסם וגדול הדור בתורה ובצדקות ע"כ קטרגו עליו הסט"א וכת דילה עד שבטלו את הדבר וכן עתה בזמנינו אלמלי הי' ההתחלה יוצא מכת של צדיקים אז לא היו יכול להיות בהיסח הדעת של המקטרג ועי"ז הי' בטל כל הדבר ולא הי' יכולין להתחיל כלל אפילו לדבר מאיזה תנועה של בנין הארץ כי תיכף הי' כמו נפל בל חזי שמש והבורא כל עולמים שהי' רוצה באמת שיהי' אתחלתא דגאולה והתנאי הראשון לגאולה הוא לבנות את הארץ וכמו שכתבתי למעלה ושיעשו עכ"פ ההתחלה בזה ואח"כ כשכבר נעשה ההתחלה יהי' מתנוצצת והולכת ושוב לא יהי' מדה"ת יכול לעכב עלינו וכמו שכתב הבעל עקידה שעיקר בכל דבר הוא ההתחלה ואם נעשה ההתחלה שוב אין יכולין לעכב עיין בפסוק ושבת עד ה"א ועל כן מעצה העמוקה של גדול דעצה יעץ והעלה איש אחד שיבא עם פראיעקט הזה לקנות את הארץ הקדושה ולבנותה איש אשר לא ידע מהיהדות בין ימינו ושמאלו וכל העוזרים שלו היו אנשים כערכו וכמותו וכשראה המדה"ד והסט"א כל התנועה הזאת ממי יוצאה ומי המסייעים ומי המה הבונים לא הי' לו חרדה כלל מפניהם בחושבו כי המה מכת דיליה ומה יכלו לעשות בארץ ולנו המה ולא לצרינו כן הי' חושבים המדה"ד והסט"א ע"כ לא עיכבו הדבר והוא ע"ד שכתב לעיל רבינו הנוע"א וההתחלה נעשה ושוב אין בכחם לבטל והפקודה יהי' מתגדלת והולכת וכל זה נעשה מעצה עמוקה של שי"ת וכמו שאורו של משיח מעיקרא נשתלשל בכמו זה בעיטופים מכוערים ומיני' ובי' כמו כן עתה בעקבתא של משיח דבא זמנו של משיח לבא רק דצריך לזה הכנות של בנין הארץ וכמו שכתבתי לעיל הי' מוכרח ג"כ לעשות כן להתגנב מפני הסט"א ומיני' ובי' לשבור כחם מכח של עצמם ע"כ ובחרו לזה אנשים כמו אלה והכל היא ממפעלות תמים דעים וגם זה אמת וברור, (ובדברים שכתבתי בפנים יתיישב תמיהת כנסת ישראל המובא במדרש שה"ש פ' ה' בפסוק דודי שלח ידו מן החור (ופירש במתנת כהונה שלח ידו מן החור לעשות לי נסים ע"י כורש) א"ר אבא בר כהנא וכי מה טובו של חור זה להיות מגדל שרצים אלא כך אמרה כנסת ישראל לפני הקבה"ו רבש"ע כל נסים שעשית לי ע"י כורש לא הי' מוטב לעשותן לי ע"י דניאל וע"י אדם צדיק אעפי"כ ומעי המו עליו אמר ר' עזריה אמר הקבה"ו גזר טב אנא אתון אמרין ומעי המו עליו גם אני אמרתי מעי מעי אוחילה עכ"ל המדרש. ולכאורה באמת היא פלא למה סיבב הקבה"ו כן לבנות ירושלים ובית המקדש ע"י גוי ולא ע"י אדם צדיק כפליאת הכנס"י אך לפי מה שהבאתי בפנים דבעת שיש קטרוג והקבה"ו רוצה בעמיו לעשות להם טובה וישועה מוכרח לו כביכול להסתיר הדבר לפני המקטריגים כדי שלא יקטריגו ולהסיח דעתם מזאת הטובה על כן אז בדור של עזרא שלא היו ראויים לנס כמבואר בברכות פרק קמא שראוי הי' בימי עזרא לעשות להם נס אלא שגרם החטא ע"כ מוכרח הי' להעלים הדבר מפני המקטריגים ואילו היו הבונים אנשים צדיקים הי' הדבר גלוי לעיני המקטריגים מה שרוצים לעשות בבנין הזה ע"כ סיבב הקבה"ו שיבנה ע"י גוי וממילא הי' בזה היסח הדעת אל המקטריגים מפני שאמרו אם כורש בונה אותה שהוא מכת דידהו בודאי לא יהי' בזה איזה קדושה ועל כן שתקו ולא קטרגו ולא עכבוהו מלבנות ואחר שכבר נבנה העיר ובית המקדש שוב לא היו יכולין לעכב ונראה לי עוד דהיינו טעמא של עזרא שלא התחיל להחזיר את העולים למוטב תיכף בתחלת העלייה רק אחר עשרים שנה שכבר הי' הכל נבנה ומתוקן על מקומו עמד וטיהר אותם והפריש אותן מנשים נכריות כמבואר בנחמי' ולמה לא עשה כן תיכף בתחלת עליה והכל מטעם הנ"ל כדי להעלים מפני המקטריגים דאילו עשה כן תיכף היו נראה בעליל להמקטריגים דרוצים להתקדש בארץ והיו עולין ומקטריגין והיו מעכבין את כל הבנין משא"כ עתה שעלו אנשים בעלי עבירות ועוד החזיקו במעשיהם לא הי' הסט"א וכת דילה מתייראין מפניהם מפני שאמרו אלו הן מכת דילה לא היו מעכבין בדבר ואחר שכבר הי' נבנה עמד עזרא להפריש אותן ממעשיהם הרעים וזה המכוון במדרש הנ"ל אמר הקבה"ו גזר טב אנא היינו במה שגזרתי שיבנה ע"י כורש בזה גזרה טובה נתתי לכם כדי למנוע הקטרוג ואתון אמרין ומעי המו עליו גם אני אמרתי מעי מעי אוחילה היינו שגם לי הי' כואב לעשות הבנין ע"י גוי אבל מה אעשה שלא יכולתי לעשות באופן אחר ע"י צדיק מפני הקטרוג עכ"פ ממדרש זה הוא ראי' ברורה למה שנעשה בזמנינו ואלקים אמת יודע האמת איך לסבב הדברים ודוק.) ודע דכל מה שכתבתי על בוני הארץ וכיניתי אותם בשם רשעים ח"ו כל זה כתבתי לפי דעת הקנאים שמכנים אותם כן וכתבתי אפילו לשיטתם אין הצדק אתם שרחקו את מעשה הבנין מפאת שבוני הארץ אינם נראים בעיניהם כי המה שלוחי דרחמנא ויסודתם בהררי קודש וכמו שהוכחתי בכל מה שכתבתי עד כה אבל לי לעצמי אינה נראה כן ואין דעתי מסכמת אתם שבעיני המה אינם רשעים רק זרע אמת זרע אברהם יצחק יעקב זרע בחונים ורק המה כתינוק שנשבה בין העכו"ם וכמו שהבאתי לעיל ומצוה לאהוב אותם ולקרבם כמו שכ' רבינו הרמב"ם ופוק חזי שרבינו הר' מענדעלע מרימאנוב לארצה לכנות את בן השני שבהגדה בשם רשע ואמר רק בן השני וכמו שכתבתי לעיל וזה יהי' למוסר השכל לכמה וכמה שבנקל עושים את אדם הישראלי לרשע ולקרותו רשע וח"ו לעשות כן כי כולם המה זרע אהובים למקום ב"ה וה' יערה עליהם רוח טהרה ממרום לטהר לבבם ויקרבם לעבודתו יתברך בזכות מצות חישוב שמוסרים נפשם עליה אכי"ר. לעיל הבאתי דברי הש"ס דסנהדרין דשי"ת מחכה ואנו מחכין רק מדה"ד מעכב את הגאולה עיין זית רענן לרבינו בעל מג"א על הילקוט סוף פ' נשא שכתב בפירוש הת"כ בפסוק אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי כשישוב אפי יבואון אל מנוחתי עכ"ל הת"כ ופירש בזה דהקב"ה מתחרט על השבועה כדאיתא פ"ק דחגיגה ואמר כל זמן שהאף עומד לנגדי היינו המקטרג א"א להם לבא אל המנוחה אבל כשישוב האף יבואון אל המנוחה א"כ ש"מ שנתן רשות למקטרג עד שיבוטל המבטל עכ"ד. וע"כ יען שיש רשות לחם לקטרג מוכרח להעלים מהם וכמו שכתבתי.

יד

י"ד) ועוד נראה ראי' לדברינו הנ"ל דמהקבה"ו נסבב הדבר בכוונה מיוחדת למנוע לעשות הבנין ע"י צדיקים תיכף מתחלה כדי למנוע הקטרוג עוד ממדרש שה"ש שם אמר ריש לקיש מקודש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה שאילו עלה עזרא באותה שעה הי' לשטן לקטרג ולומר מוטב שישמש עזרא בכהונה גדולה מלשמש יהושע בן יהוצדק כ"ג ויהושע בן יהוצדק הי' כהן גדול בן כהן גדול אבל עזרא ע"י שהי' אדם צדיק לא הי' ראוי לשמש בכהונה גדולה כמותו א"ר סימון קשה הוא שלשלת יוחסין לפני הקבה"ו להעקר ממקומה עכ"ל המדרש ופירש במתנות כהונה מקודש הבית כלומר אשרי וטובה וקדושה היתה זאת אל הבית שלא עלה עזרא לא הי' ראוי שישמש יהושע כהן גדול באותה שעה כמו עזרא קשה היא וכו' שאעפ"י שהי' עזרא יותר ראוי לכהונה גדולה מיהושע היתה נסבה מה' שלא יעלה עזרא כדי שלא יעקור יהושע כה"ג ממקומו עכ"ד, ולכאורה קשה להבין במה דאמר ר"ל מקודש הבית שלא עלה עזרא וכפירוש המ"כ דאשרי וטובה וקדושה היתה לבית במה שלא עלה עזרא דמה טובה וקדושה הי' לבית בשביל זה הלא אדרבא אם הי' משמש בה אדם גדול וצדיק יותר מיהושע בן יהוצדק הי' לה קדושה עודפת ועוד יותר קשה במה שאמר המדרש דאלו עלה עזרא הי' השטן מקטרג לשום משרת העבודה ביד אדם צדיק וגדול מיהושע הלא לא זו הדרך של השטן להדר אחר שלימות העבודה טפי אדרבא מדתו הוא לקלקל ולהשחית את עבודת השם, אבל נראה דהכונה בזה דאלמלי עלה עזרא באותה שעה הי' השטן יכול לעשות איזה קטב מרירה ולעורר מחלוקה ופירוד לבבות הגורם סילוק השכינה מישראל ומבית ה' דהי' מעמיד אנשים שיאמרו דהכהונה גדולה שייך לעזרא מפני שהוא צדיק יותר ואין ראוי לכ"ג כמותו ואחרים היו אומרים שהכ"ג שייך ליהושע ע"י שהוא כ"ג בן כ"ג והי' נעשה בזה חילוקי דעות ופירוד לבבות וביני לביני הי' השכינה מסתלקת מהבית ע"כ מנע הקבה"ו עליית עזרא כדי שלא ליתן פתחון פה להשטן לקטרג ושפיר אמר המדרש מקודש הבית שלא עלה עזרא באותה שעה וכפירוש המ"כ דאשרי וטובה וקדושה היתה בזה אל הבית והבן הדברים כי המה אמת לפע"ד עכ"פ מזה תבין דהרבה פעמים מעכב הקבה"ו עליית הצדיקים כדי למנוע הקטרוג ע"כ גם בנדון שלפנינו בהבנין שנעשה בזמננו י"ל כן שמנע הקבה"ו מתחלה עליית הצדיקים כדי למנוע הקטרוג מעלינו וכמו שכתבתי בפנים ושי"ת יאיר עינינו לראות את האמת ודוק. ראיתי לנכון להביא לזה את דברי הגאון הצדיק המקובל מו"ה עקיבא יוסף שלעזינגער זצ"ל מספרו על התדב"א פ"ו על מה שאמר בתנדב"א שם אמר הקבה"ו יעקב לא עשיתי לו נסים מעולם וכל ימיו הי' ישר לפני שנאמר ויעקב איש תם וכשהקבה"ו זכרו טופח שתי ידיו זו על גב זו שנאמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב עכ"ל ופירש הנ"ל ויעקב לא עשיתי לו נסים כי אם הי' רועה צאן ביגיע כפו והי' תם מן העברה ובכן ויבא יעקב שלם ויקן את חלקת השדה ובזה הדרך בחר הקבה"ו בישראל ככתוב כי יעקב בחר לו ישראל לסגולתו וכמו שנאמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ וגו' וזכור זאת עד כי פדה ה' יעקב את יעקב ר"ל לעשות כי יעקב על דרך הטבע ולא לסמוך על נסים כיעקב שלא סמך על נס (ועיין רמב"ן וישלח כי יעקב עשה הכל בטבע ולא סמך על נס וידוע שמעשי יעקב הי' סימן לבניו על עת שיבא יעקב שעירה עיי"ש) ועל דא נקרא יעקב איש תם (זעיר אנפין) כי נסים הם בחי' מוחין דגדלות (חב"ד) משא"כ בדרך הטבע הוא זעיר אנפין בשכל אנושי אשר אין עליו קטרוג כל כך בדרך הטבע כי אז אם בדרך הטבע למה נגרע מכל עם ולשון וכאשר אומרים בשם הרב האר"י ז"ל בפייט דבי מלכא בגילופין כי בו מלובש הטבע גמטריא אלקים כי יד אלקים בטבע מלובש בו ואין בעל הנס מכיר בניסו ועי"כ לית דינין דתקיפין אין למדת הדין מקום לקטרג כמו שקטרג בקרי"ס הללו ע"ז וכו' אחרי כי בדרך המלך נעלה ברשות המלכיות וביגיע כפם ובזה יסכר פיהם של כל המקטריגים כי לא נלך בגדולות ובנפלאות (ר"ל בנסים) כי אם כמו במסילה נעלה וגו' ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעבורה אם הרשות נתונה ממלכי ארץ ואיזהו פתחון פה יש על זה לקטרג עליו לא מלמעלה ולא מלמטה ע"כ בזה הדרך וישכון ישראל שכינה עולמית בטח בדד עין יעקב כמו שמפורש כאן מפי אלי' אשר עליו נבאו דנביאים כי הוא יורה לנו את הדרך נלך בה קודם ביאת המשיח הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו' ע"כ בדרכי הגאולה הוא הנבחר והמיועד למורה דרך למבקשי ה' לאמיתו ע"כ בסעודה שלישית (בשבת) שהוא כנגד יעקב להנצל מחבלי משיח עפ"י דרכו שעשה הכל בטבע ולא סמך על נסים אנו אומרים בפייט דבי מלכא בגילופין כי הקבה"ו מלובש בו בטבע קריבו לי חזו חלי דלית דינין דתקיפין (ר"ל קריבו לי כל עמא ישראל חזו חלי חזו כחי בדרכי אשר אני הולך בדרך הטבע דלית בזה דינים ומקטריגים) דעל מעשה נסים יש מקטריגים אבל אם בדרך הטבע אין מקום לקטרג כי למה נגרע מן כל אומה ולשון אטו הם יותר טובים ממנו ע"כ לבר נטלין ולא אעלין הני כלבין דחציפין אשר מקטריגים על ישראל כי יסתם פיהם עכ"ד הרי לך כי מדת יעקב הי' שלא לסמוך על נסים רק לעשות הכל בטבע כדי שלא ליתן מקום למדת הדין לקטרג ועל אופן זה הורה לנו יעקב אבינו לעשות בעת שישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותרוש היינו לעשות תחלה ישוב בארץ ועי"ז יתקרב הגאולה כי לא יוכל אז מדה"ד לעכב עלינו ועל הקבה"ו לעשות בחפצנו ולזכות אל הגאולה וזה אמת וברור.

טו

ט"ו) בתנדב"א בפ"א לשמור את דרך זו דרך ארץ עץ החיים מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים ואין עץ החיים אלא תורה שנאמר עץ חיים הוא למחזיקים בה וכתב הרב הגה"צ הנ"ל בפירושו וזה לשונו מלמד שדרך ארץ קדמה לתורה וצריך ביאור איזהו דרך ארץ מכוון בזה ולפי המבואר בילקוט כי נגרשו מן הארץ זה א"י אפשר לומר דקמ"ל לאפוקי מן דעת מרגלים אשר מאסו הארץ ואמרו תורה מוקדם לא"י ע"כ בקשו שלא ליכנס לא"י כי אם להיות נשאר במדבר ללמוד תורה מפי משה רבינו ע"ה שלא נתנה תורה אלא לאוכלי המן ע"כ בא לומר לנו כי דרך ארץ זה הדרך המביא לארץ הוא מוקדם לתורה כמו שכתוב בספרי מלמד שישיבת א"י מכריע את כל התורה עכ"ד. עוד כתב שם כי הסבה אשר נכשלו המרגלים כאשר לא רצו ליכנס לא"י בי יראו מן החטא שבה שהוא חמור ביותר מן חוץ לארץ וחטאו בזה כי בזה נדמו כמו אוה"ע שלא רצו לקבל עי"כ את עול התורה אך ישראל אמרו נעשה ונשמע כי אמונתם רבה בו והבא לטהר מסייעין אותו עכ"ל הרי דאין לירא שמא ח"ו נחטוא בישיבתנו בה כי הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים.

טז

ט"ז) ואחר שביררתי לך מדברי חז"ל מכמה מקומות שגאולתינו העתידה יבא לנו קימעא קימעא ולא בפעם אחת וגם בנסים מלובשים בטבע העולם ולא בנס נגלה ומפורסם רק בהשתלשלות דברים טבעיים יובן לנו מה דמבואר בירושלמי פ"ה דמעשר שני הלכה ב' אמר רב אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד ועיין שם בפני משה דכתב דהטובות על ישראל אינם באים אלא במדרגה דמתחלה יבנה בית המקדש ואח"כ יצמח ויעלה מלכות בית דוד ותהי' ישועה גמורה בב"י אמן עכ"ד ותיו"ט שם מביא ירושלמי הלז בפ"ה דמע"ש משנה ב' וז"ל התיו"ט ותנאי הי' בדבר וכו' שהתקנה הי' שלא להעלות כדי שלא לעטר שוקי ירושלים הנתונה ביד האויבים ואף אם יתבטל זה הטעם שיבנה בית המקדש ולא יהי' ב"ד שבאותו הדור רשאין לבטל כי אולי לא יהיו גדולים מזה הב"ד כי בנין ביהמ"ק קודם למלכות בית דוד כדאיתא בירושלמי שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד ונמצא שעד מלכות בית דוד יהי' לאויבים קצת ממשלה עלינו וכמו שהי' בתחלת בית שני ובשלוט האויבים ויהיו בירושלים לא נתבטל הטעם לגמרי עכ"ל הרי דיהי' נבנה ברשיון המלכות וכן הביא ירושלמי זו רבינו השל"ה בבית דוד וגם רבינו הרמב"ן בשה"ש בפסוק האלף לך שלמה כתב כן וז"ל ראשית הגאולה העתידה תהי' עפ"י רשיון המלכיות ויהי' קצת קיבוץ גליות ואח"כ יוסיף השי"ת שנית ידו כדכתיב ושב את שבותך ואח"כ ושב וקבצך מכל העמים עכ"ד וכן כתב הרד"ק בתהלים קמ"ו וז"ל כי לה' לבדו התשועה והוא יסובבנה על ידי בני אדם כמו שסיבב גלות בבל ע"י כורש וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל ע"י מלכי הגוים שיעורר את רוחם לשלחם עכ"ל וכן כתב ברבינו בחיי פ' שמיני למה נקראת אומה זו אדום "חזיר" שעתיד להחזיר עטרה ליושנה והענין כי שני המקדשים נבנו ע"י ישראל מקדש ראשון בנה שלמה בית שני זרובבל ברשות כורש אבל הבית השלישי עתידה אומה זו לבנותה וז"ש עתיד להחזיר עטרה ליושנה לפי שהחריבו ובו' ולעתיד ישוב עם שאר כל הכחות לעזור לישראל כי ירבה השלום עכ"ל ואני מצאתי עוד בפסיקתא בפסקא קומי אורי וז"ל ת"ר בשעה שמלך המשיח נגלה בא אליהו ועומד על גג של בית המקדש והי' משמיע להם לישראל ואומר להם ענוים הגיע זמן גאולתכם וכתב שם בביאור לרבינו ר' זלמן מרגליות וז"ל עומד על גג בית המקדש בירושלמי דמע"ש הובא בתיו"ט שם דבנין ביהמ"ק יהי' ארבעים שנה קודם לביאת המשיח לפי"ז א"ש עומד על גג בית המקדש בפשיטות עכ"ל והיינו דיהי' נבנה תחלה ברשיון המלכות והלום מצאתי להגאון מהרש"ק בסידור יעב"ץ בתפלת מוסף לשלש רגלים בנה ביתך כבתחלה וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבנינו ושמחנו בתיקנו וכתב כי לכאורה היא כפל לשון ובפרט מ"ש בנה ביתך כבתחלה הרי לא יהי' כבתחלה רק יהי' של אש, אך נראה דכאן מרמז מה שכתב התיו"ט במס' מע"ש דתחלה יהי' נבנה ביהמ"ק ע"י מלכות ואח"כ יהי' בנין שלו ית' באש ולכך מדיוק זה הנוסח התפלה דאנו מבקשים בנה ביתך כבתחלה ע"י אדם ואח"כ וכונן מקדש על מכונו שיהי' ע"י הקבה"ו עכ"ד ובאמת גם בתלמודינו הבבלי אמרו במגילה בסדר הברכות מאנשי כנה"ג וכיון דנבנית ירושלים בא דוד שנאמר ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם עיי"ש וממילא דעד ביאת משיחנו בב"א יהי' נעשה כל זה ברשות והסכמות המלכיות וכן כתב האברבנאל בספר משמיע ישועה ד' כ"ה דע"י דגוים עצמם יהי' הנס הזה עכ"ל וכן כתב מהריב"ח אביו של מהרלב"ח בהקדמה לעין יעקב ששי"ת יתן בלב המלכים להכיר האמת עיי"ש. ונראה דיש סמך לכל דברי חז"ל הנ"ל מדברי הנביא בישעי' (סי' מ"ד) שאמר מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם האומר לכורש רעי וכל חפצי ישלים ולאמור לירושלים תבנה והיכל תוסד כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגו' (ורש"י פירש למשיחו כל שם גדולה קרוייה משיחות) וראיתי לרבינו הרמב"ם באגרת תימן שכתב דנבואה זו של מפר אותות בדים משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עברו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחורבותיה אקומם מדברת מימות המשיח מהרה יתגלה לפי שחשבו העכו"ם שאומה זו לא יהי' לה לעולם ממשלה ולא יגאלו מן השעבוד שהם בו וכל החכמים כולם פה אחד בעצה זאת יפר הקבה"ו מחשבותם וסברתם הנוכחשת ואז יגלה המשיח שכן אמר ישעי' בבאור ענין זה מפר אותות בדים וקוסמים יחולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחורבותיה אקומם עכ"ל הרי דרבינו הרמב"ם כתב דנבואה זו על גאולה דעתיד נאמר ועתה נדרוש סמוכין דכיון דהנביא הסמיך נבואה זו לנבואה דכורש האומר לכורש רעי (ופירוש רש"י רעי מלך שלי) וכל חפצי ישלים ולאמור לירושלים תבנה והיכל תוסד כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו משמע דגם נבואת ישעי' על גאולתינו יהי' באופן זה דתחלה| יבנה ירושלים ע"י רשיון המלכות דיתנו רשות לשוב לא"י ולבנותה ויבנו ביהמ"ק ואח"כ ישתלשל משובה זו גאולה אמיתית במו שאמרו חז"ל דבאמת ראוי הי' גם מכורש להשתלשל גאולה אמיתית ושלמה רק גרם החטא אבל משובה זו של עתה ודאי ישתלשל גאולה שלמה אבל בתחלתה תהי' על אופן דהי' בימי כורש והיינו דסמכה הנביא להדרי עיין רש"י עזרא א' ב' כה אמר כרש מלך פרס על ממלכות הארץ נתן לי ה' אלקי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים פרש"י צוה עלי על ידי ישעי' הנביא כמו שנאמר בספר ישעי' מ"ד האומר לכורש רעי ולאמור לירושלים תבנה כה אמר למשיחו כורש אשר החזקתי בימינו וכבר נאמר נבואה זו ע"י ישעי' עכ"ל - הרי דזה מדבר מבית שני ולמה הוצרך להסמיך למה שניבא ישעי' תחלה כבנין ירושלים דלעתיד אלא על כרחך להורות על מה שאמרו רבותינו חז"ל דגם בנין ירושלים דלעתיד ובית המקדש שבה יהי' בתחלה על אופן של כורש דיבנה ברשות וברשיון המלכות ועצת מלכיו ישלים קאי על המלכים שנתנו רשות לזה וכמו שכתבתי לעיל דהמה מלאכיו בזה ובאמת ראיתי ג"כ בספר האמונות והדעות לרבינו סעדיה גאון כן דתחלה יהי' נבנה ברשות מלכי אדום וזה יהי' הכנה לבית המקדש של מעלה והאמיתית יעיי"ש וגם האברבנאל בפסוק בונה ירושלים ה' כתב שיוכל להיות כי דגאולה תהי' אשר יעלה ברצון המלכים אשר יוחזר ארץ הקדושה לישראל ומי שיחפוץ לעלות יעלה כמו שהיתה בגלות בבל ואח"כ כאשר נבנה ירושלים ועה"ק אז יעלו כולם יחד עכ"ל וכן כתב המלבי"ם במיכה ד' וקיצור דבריו שהגליות יתחילו להתקבץ ויהי' להם קצת ממשלה והנהגה ואח"כ יהי' להם מלכות קבוע שהיא מלכות בית דוד ואח"כ ימלוך המלך המשיח בממלכה קבוע ומלכות בית דוד תתגלה במדרגה בתחלה לא יהי' רק שופט ויתעלה לאט לאט עד שיהי' לה' המלוכה עכ"ל ואני מצאתי עוד בפסיקתא שוש אשיש כנסת ישראל בשעה שעלתה מבבל במוצאי שבעים היתה טעונה חסד בפני כל מלכיות ופירש ר' אפרים זלמן מרגליות וז"ל שבעת פקודת בבל היו מפוזרים בעולם והיו כפופים למלכי האומות ונשאו חסד בעיניהם ונראה דדריש ליה מסיפא דקרא כי כארץ וגו' כן יצמיח ה' צדקה ותהלה נגד כל הגוים כלומר שישא הן בעיניהם וכן הוא אומר בצפניא כי אתן לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם עיי"ש הרי דגם בעתיד יהי' תלוי בחן וחסד של אומות העולם וע"כ דיתי' תחלתה באופן של כורש ולפלא שכל אלו הגדולים הנ"ל לא הרגישו שכל זה מרומז בנבואה דישעי' הנ"ל כאשר כתבתי ואולי שמקום הניחו לי להתגדר בעזה"י.

יז

י"ח) [יז] כתב הרמב"ם באגרת תימן וזה לשונו מה שזכרת מדבר הקצים תחלת מה שיש לך לדעת שהקץ על דרך האמת לא יתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם כמו שביאר דניאל ואמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ והאריך שם וכתב ק"ו מה הקץ של מצרים שנודע זמנו ד' מאות שנה ככתוב בקרא והתבאר לא ידעוהו עד שהי' דאחר שיצאו ידעו דנחשב משנולד יצחק כש"כ הקץ הזה הארוך שפחדו הנביאים וחרדו מרב אריכתו עד שאמר הנביא על דרך התימה הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור דור ואמר ישעי' (סי' כ"ד) כשסיפר אריכות הגלות הזה ואספו אספה אסור על דור וסגרו על מסגר ומרב ימים ופקדו ובאר לנו דניאל עמק ידיעות הקץ והיותו סתום ונעלם ולפיכך מנעוני חכמים מלחשוב הקצים לביאת המשיח לפי שיכשלו בהם ההמון ושמא יטעו בראותם שבאו הקצים ולא בא וכן אמרו חכמים ז"ל תפח רוחם של מחשבי קצים לפי שהם תקלה לעם לפיכך התפללו עליהם חכמים שתפח דעתם וישחתו חשבונם עכ"ד הקדושים. ונראה לי שכמו שהקץ סתום ונעלם ואין חזון כמו כן אופן הווייתו ואיכות הגאולה איך יתחיל ואיך יוגמר ואיך השתלשל הוא סתום ונעלם וכמו שכתב הר"ן בדרשותיו סוף דרוש י"א וזה לשונו והנה אנו רואים בגאולה זו של מצרים שבאותו עת עצמו שהיתה הגאולה ובה היו רואים עצמם נגאלים ועם כל זה היו רואים פעלים ומעשים שהם סיבת גאולתם ואעפי"כ היו נלאים לעמוד על סיבתם עד שגלה ה' יתברך ענינם כ"ש אנחנו שראוי שנהי' סכלים יותר בגאולה העתידה מפני זה כתב הרמב"ם ז"ל שלא ידעו הדברים ההם איך יהיו עד שיהיו עכ"ל הק' עכ"פ אין לנו ידיעה ברורה באופן הוויית הגאולה עד שיהי' וכן כתב הרמב"ם בעצמו שם באגרת תימן וז"ל אבל איכות עמידתו דע שלא תדע עמידתו קודם היותה עכ"ל א"כ אין לנו לדחות שום ענין שיש לומר שהוא התנוצצת הגאולה דשמא רצון העליון הוא כך שיהי' נעשה דוקא באופן זה מה גם שחז"ל חכמי אמת הגידו שיהי' נעשה באופן זה שאמרנו היינו ברשיון המלכיות ואפשר שהוא מפורש כן בנבואת ישעי' וכמו שאמרתי ומרבינו ישמח משה ראיתי בספריו שכתב בבאור הפסוק בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה' דהכונה דבאמת כתוב מפורש אופן הגאולה וזמן דגאולה רק עינינו המה סגורים ואין אנו יודעין פירוש הדברים אבל אחר שישוב ה' את שבותינו אז נדע הפירוש במה שכתוב ויהי' נגלה לעינינו שאמר ה' זמן הגאולה ואופן הווייתה וזה שאמר הכתוב בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה' ואולי אח"כ נבין נבואת ישעי' הנ"ל שבאמת הי' כונתו להדמות גאולה העתידה למעשה דכורש עכ"פ כמו שלא נוכל לומר בבירור שכן הוא כך לא נוכל לדחותה ולומר לא כן הוא רק צריך לקבל כל המדות והאמצעות ועת הנכונה הבא לידינו בענין זה כי אולי רצון הבורא לעשות דוקא באופן הזה וכל הרוצה באמת יודה לי בזה ודוק.

יח

י"ט) [יח] בתחלת החורף הזה ביום ד' וישב בשנת תש"ג בימי גלותי השליכו אותי הסיבות לק"ק בוסערמין מקום מושבי מלפנים ובקרתי שם את כבוד תלמידי (מנוער בימי חרפי בהיותי כמוך על שלחן חותני הגאון הצדיק מו"ה יעקב יוסף גינז ז"ל אב"ד דשם בא אלי בכל יום ללמוד שיעור קבוע גמרא תוספות) חביבי מאז המופלג בתורה הגביר המפורסם ותיק וחסיד מו"ה אביש ראטמאן נ"י אבן יקר בקהלתו אחד מיוחד שבאדוקי החסידים של הרב הגאון הגדול שר התורה בוצינא קדישא אור עולם שר בית הזהר רוחו פי שנים בנגלה ובנסתר בק"ש מרן ר' אהרן ישעי' פיש זצוק"ל אבדק"ק האדעס שהי' מגדולי תלמידים של רבינו מקאמארנא ז"ל שהי' מסמיך אותו לרבי וזכיתי להכיר אותו ולהשתעשע ולהתבסם מאור תורתו בימי חורפי בהיות שבתי בק"ק בוסערמין והי' רגיל לבא בכל שנה ושנה על שבת אחת לעיר הנ"ל לשכון כבוד בין חסידיו ואנשי מעריציו וא"א לי לתאר את צדקתו ותומתו עוד יותר מגדולת תורתו וחכמת אדם תאיר פניו והי' חכם עתיק מבין ויודע להבחין בין דבר לדבר בין אמת לשקר ממש אדם גדול בענקים והדפסתי ממנו בספרי שו"ת משנה שכיר ח"א סי' פ"ו תשובה שהשיב לי בפלפול ההלכה שהיה לי עמו בענין אי מותר לשמוט האימום מהסנדל בשבת עיי"ש ההוא כ' אביש הנ"ל הגיד לי שיחה אחת ששמע מפיו קדשו בענין התנועה הציונית שהתעוררה אז בימיו מן החדש לילך ולבנות את ארץ ישראל שרבים מגדולי הדור רגמו אותם באבנים והוא אמר בזה הלשון "הנח להם באשר אין אנו יודעים האמת איך יהי' השתלשלות הגאולה כי במקום אחד בזהר איתא שקודם יבנה ירושלים וקיבוץ גליות ובמקום אחר בזהר אמרו שיהי' הגאולה בלי סיוע מאתנו ע"כ לא נדע איך הוא רצון הבורא כל עולמים ואם אנו רואין שרבים מתאוין לבנותה אפילו יהי' על ידי מי שיהי' אפילו ע"י הגרועים שבישראל מאן מפיס ומאן יהיר להפריע אותם מעבודתם אולי הוא רצון שי"ת לבנות על ידי אנשים כאלו דוקא ובהדי כבשי רחמנא למה לך עילות כל העילות וסיבת כל הסיבות יודע איך לסבב הדברים והנה להם עכ"ד הקדושים ודע לך ממי יצאו הדברים מאדם שהי' ממש יחיד במינו בדורו במדינה זו נגלה ונסתר וחכמה עליונה היו מיוחדים אצלו והן הן ממש הדברים שכתבתי לעיל באות הקדום, והלום שמעתי מפי מגיד אמת ששמע מפה קדוש איש אלקים הגאון הגדול בנגלה ובנסתר האדמו"ר מוויזניצא מרנא ורבנא כ"ק מרן ר' ישראל שהי' דר בגראסווארדיין זצוק"ל שאמר שלא רצה להשתתף ולאסור הציונסטען מפני שלדעתו הוא סיבה מן השמים שיבנה הארץ על ידיהם מפני שהבוריינים החריבו ארצינו ואת בית מקדשינו על כן הם הם יבנו ארצינו כעת ובזה יתקנו את אשר קלקלו עכ"ד הקדושים ועיין לעיל ברבינו בחיי שהבאתי שכתב כעין זה, ועתה ראה והתבונן איך שתרי גברי רברבא כאלו הביטו בעין חודרת במעשה ידיהם של אלו הבונים והכירו בם רצון העליון.

יט

כ') [יט] כתיב בדניאל ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ ישוטטו רבים ותרבה הדעת עכ"ל הקרא עיין מלבי"ם שם שפירש דדוקא עד עת קץ יהיו הדברים סתומים אבל בעת קץ יוסר הספק וכל שיתקרב הזמן יהי' הספק יותר מועט כי זאת ידענו שהגאולה מוכרחת לבא קודם אלף השביעי וא"כ בזמן הקודם (שהוא זמן העבר ולא בא ידענו בודאי שלא הי' זמן המיועד) הי' הודאי מועט והספק (שהוא זמן העתיד עד אלף השביעי) הי' מרובה אבל כל שיתקרב הזמן לאלף השביעי יהי' הודאי מרובה יותר והספק יתמעט יותר ועי"כ תרבה הדעת עכ"ד מבואר מדבריו דבעת קץ יוסר הספק ויתרבה הדעת לידע כי הזמן של הגאולה בא ואם כי כתב כן סתם כאילו אמר זאת מעצמו אבל מצאתי כדבריו ממש בכסא המלך בתיקוני זהר תיקון כ"א אות ד' וזה לשונו והגם דמלבא לפומא לא גליא הנה כשיהי' זמנו קרוב יתגלה לעליונים ותחתונים ואפילו רובא דעלמא יודעין הקץ וכמ"ש בזהר פ' וירא ובההוא זמנא אתגלייא וכו' וכו' עכ"ל ועפי"ו הגאון המלבי"ם כיון לאמת בפירושו הנ"ל.

כ

כ"א) [כ] ומקום אתי להציג פה סיפור נפלא ששמעתי מעמיתי איש בריתי ה"ה הגאון המובהק בהוראה כקש"ת מו"ה ישראל וועלץ שליט"א דומ"ץ דקהל יראים דפה עיר הבירה דבעת שהדפיס המלבי"ם את ספרו על דניאל ויצא לאור גדולי דורו תפסו עליו במה שחישב את הקץ לעשות בסוף כפרו שם וכתבו לו אגרת תוכחה הלא חכז"ל אמרו תופח רוחן של מחשבי קיצין ואיך מלאו לבו לעשות נגד דבריהם ז"ל ולפרסם זאת בעולם ויען כי רבו כמו רבו מכתבים כאלה מכל צד הדפיס קול קורא בהתנצלו שם יען כי רבים השואלים אינו יכול להשיב לכל אחד במיוחד רק יתן תשובתו אליהם בקול קורא (והקול קורא הזאת מונח משומר במוזעאום דק"ק פראג) וכה תשובתו אספר לכם מורי ורבותי מעשה שאירע בגליל בוקארעסט השייך לדגל הרבנות שלי שאחד עשיר שהי' סוחר עורות והנהיג מסחר גדול בזה והי' לו בן יחיד שנעשה בר מצוה ואמר בבר מצוה שלו פשטל טוב וחריף וכדי לעשות לבן אהוב שלו נייחא נפש עבור טוב לימודו ועבור הפשטל טוב שאמר בפני רבים והנאהו בזה מאד אמר לבנו תדע בני שאחשוב כעת לעשות נסיעה גדולה וקשה לרגלי מסחרי לשוק לייפציג אקח אותך אתי עמי בנסיעה זו כדי להנאותך בזה כמו שהנאתני בפשטל שאמרת והבן הזה שמה מאד על דברי אביו האלה ואמו והמשרתים עשו הכנות לנסיעה גדולה כזו אשר בימים ההם הי' קשה מאד וארוכה ערך ג' ד' שבועות והדרך הי' מסוכן על הרים וגבעות כמובן וכשהגיע הזמן ליסע הבעל והבן לקחו פרידה מאשתו ומאמו בדמעות ובברכות שבודאי לא יארע להם שום אסון על הדרך ושי"ת יעזרם לבא בחזרה בלי מכשול ובלי צרה והאב והבן ישבו על העגלה והתחילו ליסע בדרך הארוכה הזו וכשנסעו דרך שתי שעות שאל הבן את אביו אבא כמה שעות יש עוד להגיע ללייפציג והאב כששמע שאלה זו מבנו נתמלא בחרי אף והביט עליו במר פנים מאד ונשאר בשתיקה ולא השיב מאומה וגם הבן שתק ולא שאל עוד כזאת מאביו ואחר ג' או ד' שבועות של הנסיעה שאל האב את הבעל עגלה משה אמור כמה ישהה עוד הדרך עד לייפציג השיב לו הבעל עגלה בעוד שעה וחצי נבוא העירה אי"ה והבן בשמעו את שאלת האב לבעל העגלה נשתומם ופתח פיו ואמר לאביו אבא איני מבין את הדבר מדוע כששאלתיך שאלה כזו כמה ישהה עוד הדרך ללייפציג הרגזת עלי והביטת עלי בפנים של קצף וכעת אני שומע שאתה בעצמך שאלת שאלה הזאת השיב לו אביו בפנים של צחוק בני לא מחכמה שאלת לא אז ולא עתה אז היינו עומדים בתחלת הנסיעה ולא נסענו עוד רק שעות אחדים והי' לך לידע מהכנות שעשו על הדרך ומהבכיות שבכינו בשעת הפרידה מאמך שלא על נסיעה של דרך שתי שעות נעשה כזאת אלא ודאי שהיא נסיעה ארוכה וקשה על כן מה לשאול אחר שתי שעות כמה הדרך ללייפציג וע"כ שפיר קצפתי עליך על שאלתך אבל כעת שאנו עומדים כבר תחת לייפציג הגיע העת לדרוש ולחקור כמה ישהה עוד הדרך ללייפציג עד כאן המעשה, רבותי' כזה ממש אירע לנו בדרך הארוכה של הגלות המר הזה זה אלפים שנה דודאי בתחלת הגלות אסרו חז"ל לחשוב קיצים דמגודל הבכיות ומגודל ההכנות של גלות הי' להכיר שאין זה על יום או יומים הלא יעקב אבינו בראה החורבן והגלות הי' נרעש ופחד על זה כמבואר במדרש ע"כ לא הי' מקום לחשוב קצים ואדרבא כי היו רואין אז שכל כך יהי' מאריך ומי יסבול כח לסבול כל זאת והלא רשב"י כשראה אריכת הגלות בכה ואמר וי דגלותא יתמשך מי יסבול דא כמבואר בזהר אבל כעת שאנו עומדים כבר תחת לייפציג שפיר מותר וראוי לשאול שאלות כזה כמה ישהה עוד הדרך ללייפציג עכ"ד תשובתו בקול קורא הנ"ל ודפח"ח - ונראה לי דהיינו טעמא דזהר הנ"ל שהבאתי כשיהי' הזמן קרוב יתגלה אפילו לרובא דעלמא משום דכבר אנו עומדים תחת לייפציג ואז שרי לידע כמה ישהה עוד הדרך ללייפציג ודי לחכימא.

כא

כ"א) במדרש בפסוק פרש רשת לרגלי א"ר אבא בר כהנא אם ראית ספסלים מלאים בבליים בארץ ישראל צפה לרגליו של משיח מאי טעמא דכתיב פרש רשת לרגלי עכ"ל המדרש וראיתי בתורה תמימה שכתב וז"ל דרש פרש כמו פרס (בחילוף אותיות זסשר"ץ) ובכליים היינו פרסיים (ולא דוקא הני אלא מפני שהי' פרס ובבל ידועות למקום גלותינו) ולרגלי רמז למשיח על שם הכתוב מה נאוו על ההרים רגלי מבשר ואם ראית ספסלים מלאים בכליים בארץ ישראל ר"ל אם תראה רגלי בני הגולה עולים מבבל לא"י סימן הוא שהקבה"ו חשב את הקץ לעשות ונתן סימן ורמז לדבר פרש רשת לרגלי ויתכן עוד דרומז למה שאמרו בכתובות קי"א ע"ב כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תעירו ואם תעוררו את האהבה לעלות לא"י עד שתחפץ כלומר עד שיעלה רצון מהקבה"ו וא"כ כשנעשה התעוררת כללית לעלות אות היא כי הגיעה השעה הרצויה מהקבה"ו וזהו אם ראית ספסלים מלאים בבליים מונחים בארץ ישראל כלומר ריבוי העולים צפה לרגליו של משיח ר"ל אות הוא כי כבר עומדות רגלי מבשר בשערי ירושלים ויתכן עוד כי דריש רשת מלשון ירושה ר"ל שהירושה תבא לרגלי משיח עכ"ל - וכעת בימינו שזה שנים האחרונים רבים מאחב"י שנהרו לארץ ישראל מכל פינות הגולה לאלפים ורבבות ודאי אות וסימן הוא לאתחלתא דגאולה וכן המלחמות שנעשה בימינו משנת תרע"ד שפרצה מלחמות העולם לא שבתה עד כה דתמיד היתה בוערה פעם כה ופעם כה ומה גם כעת דחזרה והלהבה בעולם עוד במדה גדולה ויתירה מאז וכבר אמר במגילה מלחמה אתחלתא דגאולה ובמד"ר פ' לך אמרו אם ראית שהמלכיות מתגרות זו בזו צפה לרגלי של משיח מנלן מאברהם שהי' מלחמה בין המלכים ולאברהם נעשה גאולה עיי"ש (וכעת אין המדרש לפני) ועיין בספר ברית מנוחה מהמקובל הגדול והנורא שהי' מאה שנים לפני האר"י ז"ל והוא העיד עליו שכל קבלתו הוא רוח הקודש (בדף כ"א מדפי הספר) שכתב דבזמן הגאולה כתיב וסכסכתי מצרים במצרים עיר בעיר ממלכה בממלכה ואח"כ יהי' שלום ושלוה ומנוחה והשקט אשר לא נחשבו דורות ראשונים לדורו של משיח לא דור המדבר ולא דורו של שלמה המלך ע"ה וכו' ומלחמה גדולה יעור בשמים אין תכלית למלחמה ההוא וכנגד אותה מלחמה תהי' למטה עליונים ותחתונים אלו עם אלו כדי שיודעו אלה הדברים לישראל מהקמת ג' המאורות המעותדים לקבץ את ישראל מארץ אויביהם ומלאכי משחיתים נסים לקראתם ונוטלים כוחות המשחית ומתפשט ממשלתו ומתאמצים להגביר הגלות ויהי' בלבול גדול ורבים יחשבו להנצל עצמם ע"י שיצאו מן הדת ר"ל וצריך להחזיק עצמו בתומתו וכן הי' במצרים שם עמדו ישראל בצרה צרורה מפני כחות המשחית והחבלה שירדו להשחית את ישראל ולאבד זכרם ושם נתאמצו ישראל ועמדו קיימים באמונה והחזיקו בתומת אבותם וע"כ נקרא המקום הזה איתם וכתיב בין מגדל ובין הים ונקרא מגדול כי שם נתגברו ישראל בגבורה ושם ראו כל גדולתם אשר יבא אליהם וראו עוד כי גדולתו מגיע למקום שנקרא ים החכמה הה"ד בין מגדל ובין הים עכ"ד בקצרה ונראה דעל זה ומה שנעשה בימינו מרמז נביאת חגי (ב) כי כה אמר ה' צבאות עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר ה' צבאות עכ"ל, הכל כאשר כתב דמקובל הנ"ל דיהי' בזמן הגאולה והכל ממש נעשה כזמנינו ע"כ סימן גדולה היא שאנו קרובים לגאולה הרי תראה שכל זאת נעשה בימינו מהמלחמה שנעשה בימינו ומהבלבול שנעשה בעולם ומרבים הנוהרים לארץ ישראל מכל זה יש לראות שאנו כבר עומדים תחת לייפציג ושי"ת ימהר לנו ישועתנו ופדות נפשינו בב"א. סיימתי פרק זה בכ"א אותיות וסימנא מילתא לטבא א"ך טוב לישראל בב"א היום ד' משפטים פה עיר הבירה בשנת גשת אל הקודש בב"א.