אם הבנים שמחה/פרק ראשון

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרק הצרות וחבלי משיח ונקרא מאמר קול דודי דופק ידוע דאמונת ביאת משיח צדקנו אצלינו זרע אברהם יצחק ויעקב תלמידי משה רבינו עבדי אדונינו מלך דוד הוא כלל מונח ויסוד מוסד והיא תקוע בלבנו מגדלינו עד קטנינו עמוק עמוק עד שאפילו כל הרוחות שבעולם וכל המהפכות וכל אנדרלמוסיות שבאים לעולם אינם יכולים לזוז אותה מלבינו אפילו זוז כל שהוא ואף אם יתמהמה אנו מחכים לו בכל יום שיבא בב"א ואין אנו עושים לו זמן ולא סברות מן המקראות להוציא זמן ביאתו כי הוא מן הדברים הנעלמים והחתומים סתום וטמון מכל בן חי וכמאמר רשב"י במדרש שה"ר אם יאמר לך אדם מתי בן דוד בא אל תאמין לו כי ליבא לפימא לא גליא וכאשר האריך בזה גם רבינו הרמב"ם בפירושו למשנה פ"י דסנהדרין ובאגרתו הנפלא והקדוש הנקראת אגרת תימן עיי"ש, אך נבאו לנו נביאנו וגם חכמינו ז"ל בש"ס ובמדרש ובספרי הקבלות מגודל הצרות והריגות ורדיפות שיהי' נעשה לעם בני ישראל באחרית הימים קודם ביאת המשיח מזה לבד יש להכיר זמן התנוצצת אור של משיח כאשר מבואר בספרותינו הקדושים דקישוי הגלות אין מתחיל רק אחר זמן צמיחת הגאולה (עיין עבודת עבודה על ע"ז לרבינו הגאון מהרש"ק מבראד ד' ט' ע"א בבאור מאמר שני אלפים ימות המשיח) וכן כתב רש"י (בישעי' כ"ו י"ז) בפסוק כמו הרה תקריב ללדת תחיל ותזעק בחבליה כן היינו מפניך ה' וז"ל רואין אנו צרות מתחדשות וסבורים אנו שהם מיני סימני ישועה וגאולה לפי שאנו מובטחים ליגאל מתוך צרה וצוקה כיולדה זו מפניך מפני גזרותיך עכ"ל וכל אלו הצרות והגזרות קשות ושמדות הבאים עלינו בעת הזאת עלינו לישא באהבה ובחיבה ולסבול בכל מאמצי כחנו כי הם חשובים לנו כקרבן כליל ועולה כאשר הבאתי לעיל בפתיחה בשם רבינו הרמב"ם באגרת תימן ולא ח"ו ליפול בספק הספקות ולומר כאשר ניבא הנביא האחרון על זמן דחבלי משיח כאשר יהיו הצרות משונות ורבות אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו הוגעתם ה' בדבריכם באמרכם כל עושי רעה טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ או איה אלקי משפט אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עושה סגולה וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו ועיין רש"י שם שפירש אז נדברו וגו' אני משיב על דבריכם אז בעשיית הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורנית מפני נדברו יראי ה' שלא לידבק במעשיהם הרעים ואני לא נשכחו דבריכם מלפני ואעפ"י שאיני ממהר להשיב גמול כי הקשבתי ושמעתי וציויתי לכתוב להם בזכרון והיו לי דבריהם מקויימים ליום אשר אני עושה סגולה אשר אצרתי והנחתי לשלם בו גמולו ושם אראה אתכם מה בין צדיק לרשע עכ"ל הקדוש הרי דמלאכי הנביא האחרון ניבא מה שיקרה אותנו באחרית הימים מהצרות שישתרגו עלי צווארנו בזמן החבלי משיח עד שימצאו אנשים שיאמרו שוא עבוד אלקים ומה בצע בי נשמור תורתו וכל עושה רעה טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ ואיה אלקי משפט והם הם הדברים ששמענו בזמנינו בימים המרים שהגיענו כעת אך יראי ה' והדבקים בה' דברו איש אל רעהו שלא לידבק במעשיהם הרעים וחזקו ואמצו איש את רעהו כדברו של ישעי' סי' ח' חיכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו היינו אף שמסתיר פניו מבית יעקב אעפי"כ אחכה וקוה לה' והקבה"ו שומע ומקשיב דברים הללו שדברו יראי ה' איש אל רעהו ביום צרה וכותב דבריהם בספר זכרון ואח"כ בבא יום הגמול והישועה יראה הקבה"ו את החילוק בין אלו שדבקו בו ובין אלו שסרו ממנו ונר"ל דעל צדיקים הללו שנכתבו בספר לזכרון לפניו כיון דניאל באמרו ביום ההוא ימלט כל הנמצא כתוב בספר היינו אלו שדבקו בהקב"ה אף בעת ההסתר פנים ונכתבו בספר לזכרון אלו ימלטו בעת הצרות של חבלי משיח. שוב מצאתי שאחד ממפרשי התנ"ך פירש כן דדניאל כיון בדבריו על הספר שניבא מלאכי הנ"ל וכעת בעת סדרי הדברים לבית הדפוס אין בידי שום ספר ע"כ איני יכול לציין המקום בתנ"ך ע"כ בודאי יחזק עצמו כל איש הישראלי בעתות הקשות האלה ובל ימעד קרסולו כי בא יבא העת אשר יתגלה לעיני כל החילוק בין עבוד אלקים ללא עבדו כנביאת הנביא ויקיים בעצמו מה שאנו אומרים בתפלה ובכל זאת שמך לא שכחנו כדאי לנו לישא כל עול הגליות בכל חומרותיה עלינו מפני גודל הגמול שיעשה לנו הקבה"ו ליום אשר יעשה הסגולה לשלם גמול לכל אחד כפי פעלו אשר פעל עם הקבה"ו. אולם לכאורה יפלא הדבר מאד למה יעשה ה' ככה להביא לנו משיחו באמצעות הצרות הגדולות הכי קצרה ח"ו יד ה' מלהושיענו בלי צרות הלא הי' יכול משיח צדקנו לבא מתוך רוב טובה שהי' משפיע לנו, אך כבר גילה לנו רבינו האוה"ח הק' בפ' בהר ברוח קדשו טעם הדבר בזה משום דבאמת יש שתי בחינות בביאת משיחנו בחי' הא' בחינת רוממת וגדלות והוא בחינת זכה שאמרו חז"ל ובחי' הב' מתוך עניות דחקות וזהו שרמז הנביא (זכריה ט׳:ט׳) הנה מלכך יבא לך וכו' הוא עני ורוכב על החמור היינו בבחי' עני שהוא רוכב על החמור והוא בחי' לא זכה ואלמלי היינו עושים רצונו של מקום ושומרי מצותיו אז הי' הגאולה מתוך עשירות וגדולה אבל בעת שנהי' בבחינת אין עושין רצונו של מקום יהי' מוכרח להיות הגאולה מתוך תוקף הצרות ודחקות ועניות ר"ל מפני שאלו הצרות ישלימו הזכות שהי' לנו ע"י שמירת התורה והמצוה עיי"ש וכעת אינו לפני וכן כתב רש"י בסנהדרין ד' צ"ז ע"ב אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו ופרש"י בלשון אחר דיו לישראל צער גלות אפילו בלא תשובה נגאלין עכ"ל, (ובדרשותי פירשתי בזה המדרש בפסוק או מי יחי' משומו אל ואמרו במדרש משומו אל משמואל הה"ד וסלחת לעוני כי רב הוא עכ"ד המדרש והיא פלא ונראה עם פלוגתא דרב ושמואל הנ"ל דרב סובר דהגאולה תלוי בתשובה ושמואל סובר דדיו לישראל בצער גלות והוא ישלים התשובה וסובר המדרש דאין פלוגתא כלל בין רב ושמואל דבלא גלות גם שמואל מודה דצריך תשובה ואם יש צער גלות גם רב יודה דכבר נסלח לישראל עונם עם צער הגלות ונגאלין אף בלי תשובה וזה שאמר המדרש או מי יחיה משומו אל משמואל היינו אם יהי' הגאולה באופן שאמר שמואל ע"י צער גלות בלי תשובה דיהי' צרות רבות וגדולות ועל זה אמרו מגדולי חכמינו ז"ל בש"ס יתי ולא אחמיניה הה"ד וסלחתי לעוני כי רב הוא היינו באופן זה גם רב מודה דכבר נסלח עון ישראל וגם אליבא דרב הוא ודוק,) ובספר נצח ישראל לרבינו מהר"ל מפראג אמר בטעם הצרות דחבלי משיח שהוא בחינת ההעדר קודם ההויה ולפי גודל ההעדר יש להכיר את גודל ההויה שיעשה לנו שי"ת בעת הגאולה וכן ראיתי להגאון יעב"ץ בסידור במעמדות ליום שני שכתב בזה"ל הגדולה וההצלחה עפ"י הרוב צומחת אחר היאוש מחמת הנפילה ברע עצום תחלה כמו שהוא הענין בהויה והמציאות שאחד מארבע סיבותיו הוא ההעדר קודם וכמו שאמרו חז"ל (תמורה ל"א) לכי גבל מסרח ומזה בא ענין ירידתינו אנחנו האומה הנבחרת פלאים בגלות בטרם באנו אל המנוחה והנחלה והאחרון הכביד מאד לפי ערך הטוב המוחלט המתמיד הצומח אחריו ולזה אמר כשהן יורדין יורדין עד לעפר ומשם עולין שנאמר ישפילה עד עפר וכתיב כי שחה לעפר נפשינו קומה עזרתה לנו עכ"ד, הרי לפי דבריהם הוא ענין טבעי שקודם הוייתינו הגדולה צריך שיהי' העדר גדולה כמו שהוא בטבע בכל המציאות וכמו שאמרו לכי גבל נסרח. ואני למדתי עוד טעם לזה למה מסבב הקבה"ו לנו צרות ורדיפות נוראות קודם ביאת משיחנו בב"א מדברי המקובל אלקי בעל שערי אורה (שהי' ממקובלי הגדולים מימי קדמון אשר גם רבינו הב"י מביאו כמה פעמים) מרבינו יוסף גיקטילא בספרו צפנת פענח על הגדה בפיסקא ברוך שומר הבטחתו לישראל שכתב בזה"ל ואמנם יש לנו לחקור חקירה גדולה ונכונה והיא טעם הגלות אשר במצרים הוא לסוד גדול וזה כי מאחר שהשי"ת בחר בזרע אברהם אלו לא יתנם בגלות א"א להם לקבל התורה כי אלו הרבה אותם והפרם והשפיעם בלי גלות והיו מתאחזים בארץ ומצליח עליה והם מבלי תורה מקובלת מפי הגבורה האיך היו מכריחם להוציאם למדבר ולאסור עליהם כמה דברים שהיו רגילים בהם בין במאכלות בין בעריות בין בשאר דברים ואילו יתעכב לאחד מהם היום לאכול בשר או לשתות יין אנו מצטערים לרוב אחר שאנו מורגלים בהם כ"ש באיסור תרי"ג מצות לדורי דורות היש דבר קשה ליצרו של אדם יותר מזה והנה הוצרך יתברך להגלותם במצרים וכו' ולא היו רשאים לצאת ממנה כי כולם תחת שעבוד הגלות היו עומדים וכו' וכששלח הקבה"ו למשה רבינו ע"ה א"ל לך אמור להם לישראל תרי|"ג מצות יש לכם לקבל אם אתם מקבלים הנני גואל אתכם ואם לאו היו בהיותכם וכך היתה ההסכמה במצרים כד"א בהוצאך את העם וגו' והסוד כלו רמוז בפסוק זה שמי לעולם וא"כ נמצאת גלות מצרים לקבל התורה סבה לגמול הטוב והגדול הנשפע עלינו מאתו יתברך עכ"ד הקדושים למידין אנו מדבריו שסוד הגלות הי' כדי שירצו לצאת למדבר לקבל את התורה דאלו היו שרויין בטובה מיאנו היו לצאת למדבר שממה ולקבל את התורה ולאסור עליהם מה שהיו רגילים מקודם ועפי"ז גם אנו נאמר בטעם הצרות שיהי' לנו קודם ביאת המשיח דידוע דגאולה זו האחרונה יהי' נצחית ואין אחריה גלות ושעבוד והקבה"ו רוצה דאף נפש אחת ישראלית לא ילך לאבוד בין העמים כדכתיב ואתם תלקטו אחד אחד ולא ידח ממנו נדח ועתה אם הגאולה הי' מתוך טובה ושלוה והשקט בין העמים היו נמצאים הרבה והרבה מאחינו בנ"י שלא היו רוצים לצאת כי מה חסר להם פה בגלות המה עשירים וחשובים ושרים בין העמים כמו הראטהשילדס והבאראנען מישראל שהשיגו גדולה וכבוד ונתרוממו לשרים וחורי ארץ מה להם ולמשיח ולארץ ישראל להם יש פה משיח וירושלים ואינם צריכים למשיח יותר טוב ממה שיש להם פה וכאשר עשו באמת כן עשירי ישראל שהיו יושבים בשלוה בבבל בימי עזרא כאשר כתב רש"י בקידושין ד' ס"ט ע"ב דאפילו כשרים שהיו יושבים בשלוה ובעשירות בגלות לא עלו עמו רק העניים והמדוכאים הלכו אתו עיי"ש וכן הביא בסדר הדורות ה' אלפים ש"פ בהשמטה בשם ספר מעשה נסים סי' ט' בזה"ל ר' יוזפ' שמש בבחרותו למד בישיבת הגאון מו"ה פינחס סג"ל כשהי' אב"ד בק"ק פולדא והי' אז שנת ש"פ ואמר בשם רבו הג"מ ולאק בעל מחבר סמ"ע מה ששכיחין גזרות בק"ק ווירמשא יותר משאר קהלות ומדינות כי בחורבן בית ראשון באו ונתיישבו בק"ק ווירמז ואחר כלות ע' שנים גלות בבל חזרו הגולים לירושלים וא"י ואלו אשר היו בווירמיז לא חזרו לא"י וכתבו יושבי ירושלים לאנשי ק"ק ווירמיז שיבואו גם המה לישב בא"י כדי שיהיו יכולין בג' רגלים לילך לירושליס שהוא רחוק מאד מהם לא השגיחו על זה וכתבו תשובה שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו פה ירושלים הקטן כי באותו הפעם היו חשובים מאד בעיני השר והנכרים והיו עשירים גדולים ובענין זה נתחדש עליהם גזרות יותר משאר הקהלות ומדינות עכ"ל, ונראה לי להוסיף דאולי מטעם זה היתה תמיד ארץ אשכנז יתד תקועה לרעה לישראל כי כל הצרות והגזרות יצאו תחלה משם כאשר נודע מקורות ימי חיי ישראל מימי הביניים עד עתה בדורינו עכ"פ אנו רואים דמפני שהחזיקו עצמם לבטוחים במדינתם על כן בא עליהם הצרות והגזרות והגלות וכן הוא מה"ט בכל ארצות הגולה יען שהסיחו דעתם מלישב ולשוב לארץ ישראל ע"כ מעצה העמוקה של גדול העצה מסבב תמיד גלות ושעבוד קשה עליהם כדי שירצו לשוב לא"י וכן ראיתי ביעב"ץ בהקדמת סולם בית אל כתב ג"כ כן דעל היסח הדעת מא"י באים הגזרות הקשות תמיד על ישראל וזה אמת וברור והוא סוד הגלות וכמו שכ' רבינו המקובל הנ"ל. ועתה בא ברוך ה' וראה כי דברינו מפורשים במדרש חז"ל בפסוק וישלח את היונה יונה הוא סימן לישראל כשם שלא מצאה היונה מנוח לכף רגלה כך ישראל לא יהי' להם מנוחה בגלות שנאמר ולא יהי' מנוח לכף רגלך וכשם שהיונה שבה אל התיבה כך ישראל עתידים לשוב לארצם מן הגלות מפני עול הגוים שנמשלו למים שנאמר הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון (ישעיהו י״ז:י״ב) עכ"ד המדרש באגדת נח סי' ח' הרי מפורש במדרש שהגלות ידחקם לארצם וכן "נשנו הדברים במדרש איכה א' בפסוק היא ישבה בגוים ולא מצאה מנוח ר"ש בן לקיש אומר הא אם מצאה מנוח לא היתה חוזרת וכן הוא בב"ר סי' ל"ג ולא מצאה היונה מנוח יהודא בר נחמן בשם ר"ש אמר אילו מצאה מנוח לא היתה חוזרת ודכוותה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח אילו מצאה מנוח לא היו חוזרים ודכוותיה ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהי' מנוח הא אילו מצאו מנוח לא היו חוזרים עכ"ל, וכתב על זה בספר תורה תמימה בזה"ל והכי פירושו היא ישבה בנפש חפיצה בגוים ולא היו נותנת לב לשוב ולחזור לארץ ישראל אלא שלא עלתה בידה לפי שלא מצאה מנוח והנה הדרשה הזאת יקרה היא מאד בהשקפתה הבהירה וחד קולה ישמע בכל דור ודור עד היום הזה עכ"ל עכ"פ נודע לנו מדברי חז"ל הנזכרים לעיל סוד הגלות וקישוי הגזרות שבאים עלינו תמיד מימים ימימה כדי לעורר אותנו משינת הגלות והקול קול דודינו זה הקבה"ו דופק על פתח לבנו לעורר בנו החשק והכסיפה לשוב לארצינו הקדושה אשר כבר הסחנו דעתינו ממנה זה כמעט אלפים שנה והתפשרנו עם שלוה קטנה ומיעוטה לישב בגוים בכחישת כבוד ה' וכבוד אומנו וכבוד ארצינו הקדושה ומכרנו את בכורו של ישראל עבור נזיד עדשים של ארץ העמים. ועל זה בוכה השי"ת כמבואר בחגיגה על גאונם של ישראל שניטל מהם וניתן לגוים (וכעת אין הגמ' לפני לציין על הדף ועל הלשון כי אני כותב בלי ספרים) וראיתי לאחד מן הגדולים הקדמונים שפירש דבריהם ז"ל דהקבה"ו בוכה על מה שניטל כל גאון ויקר מישראל שנאבד מהם הרגש של גאון שיש כל אומה ואומה שמתגאה על אומתו וישראל אינו מרגיש שום יקר וכבוד על שהוא ישראל (ער האט פערלארען דען זעלבסט-בעוואוסטען שטאלץ פיר זיינע הייליגע נאטיאן) עד שמכר כל גאונו וגדולתו עבור נזיד עדשים שמושיטין לו בארצות הגלות ועל כן מוכרח הקבה"ו לבא בקול דודי דופק אלו הגזרות קשות שמתחדשים לנו בכל עת כדי לעורר בנו הרצון לשוב לארצינו ולכבודינו ובזה נראה לפרש מא"ק כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם וכבר למדו חז"ל על לשון ונתתי דמשמע בשורה טובה (עיין הוריות ד"י) אבל בהנ"ל יובן דהכונה דשי"ת מבשר לנו דבעת שכבר נטמעו בגוים כל כך עד שמחשבים ישיבתם בארצות הגולה לארץ אחוזתם והסיחו דעתם לשוב לא"י אז יתן שי"ת נגע צרעת בבית ארץ אחוזתם היינו בארץ הגולה דחשביהו לארץ אחוזה שלהם יתן השי"ת כמה מיני נגע צרעת עד שיפקחו עיניהם וידעו כי מי לך פה ומה לך פה ויתנו לבם לשוב אל אחוזת אבותינו וכאשר אנו רואים בימינו שאחר כל הצרות שהגיענו כל אחד ואחד מישראל כוסף וחומד אל ארץ אבותינו ומה מאד הי' מאושר ומוצלח אם היו מניחים אותו לשוב אליה וכל זה מעצה עמוקה של אלקינו ואלקי אבותינו שחושב עלינו מחשבות טובות שלא להטמע בארצות הגוים רק לשוב אל ארץ שנשבע לאבותינו לתת להם ולזרעם אחריהם, ועיין תנד"א פי"ח שאין בע"ב נעקרו מן העולם ויורדין לארץ (היינו שיורדין מנכסיהון וממצבם) אלא בשביל שאוכלין ושותין ומבעטין מתוך טובה ואינן עוסקין בד"א ודברי תורה (כי טוב תורה וד"א) ועליהם אמר הכתוב תחת שלשה רגזה הארץ וכו' ונבל כי ישבע לחם עכ"ל ונתקיים מאמר זה באחב"י שבמדינות בעהמען מעהרן ואשכנז שישבו בעשירות גדולה ובעטו כל כך עד שנשכח מאתם שהמה זרע ישראל עד שהוכרח לשלוח אחד שיזכירם שהמה בני אברהם יצחק ויעקב. והנה בפסוק ושב ה' אלקיך את שבותך פירש רש"י שגדול יום קיבוץ גליות ובקושי כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כענין שנאמר ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל עכ"ל בבאור דברי רבינו נראה לי עם מה שראיתי בסה"ק אוהב ישראל לרבינו מאפטא זי"ע בלקוטים לפסח בבאור מדרש תהלים בפסוק מארצות קבצם שכתב המדרש וז"ל כשם שהצפור נתונה ביד הצייד כך היו ישראל משוקעים במצרים שנאמר וארד להצילו א"ר אבהו בר' אחא בשם רבינו כך היו ישראל נתונים בתוך מצרים כעובר שהוא נתון בתוך מעיה של בהמה וכשם שהרועה נותן ידו בתוך מעיה ושומטו כך עשה הקבה"ו שנאמר לבא לקחת לו גוי מקרב גוי א"ר איבו בשם ריב"ז כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מהכור כך הוציא הקבה"ו את ישראל ממצרים שנאמר ואתכם לקח ה' מכור ברזל ממצרים עכ"ל המדרש ולהבין ענין ג' הדעות אלו וטעמם והחילוק שיש ביניהם (במשלם שכל אחד המשיל משל אחרת) כי חז"ל דברו כאן נגד ג' כתות שיש בישראל צדיקים בינונים רשעים ומי שממשיל את ישראל לצפור דיבר בצדיקים גמורים והיינו כמו שהצפור ביד הצייד אין לו שום שייכות וחיבור עמו כלל כי הוא בריה בפ"ע רק שהיא כלוא בידו וכהצייד פותח ידו מיד בורח הצפור ולא ישוב אליו עוד כמו כן היו הצדיקים בגלות מצרים שלא הי' להם שום שייכות אל הקליפות רק שלא היו יכולין לצאת משם ובחסדי השי"ת ירד להצילם והוציאם מבלי שום קישוי ומי שממשילם לעובר במעי בהמה מדבר בבינונים היינו כמו שעובר יש לו שייכות קצת עם הבהמה מצד שהוא אמו גם היא נגרר אחריה כמו כן היו הם במצרים שהי' להם שייכות קצת עם הקליפות אבל לא כל כך ח"ו כי אעפי"כ ניכר העובר שהוא בריה בפ"ע ומי שממשילם לזהב שבכור מדבר ברשעים ולכך מדמה אותם לזהב שבכור המעורב עם הפסולת שהזהב עם הפסולת הוא אחד ואינו ניכר בפ"ע כך היו הם במצרים שהי' להם התחברות גדול עם הקליפות ר"ל וגם הם הוציא הקבה"ו עכ"ד רבינו, ונראה לי שעל מדרגה הג' מרמז לנו פסוק הנ"ל שצריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו כדכתיב ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל היינו לרשעים דיהיו קשורים ואגודים ומחוברים בעומק הקליפות כל כך עד שהקבה"ו יצטרך לאחוז בידם ולהוציאם מעומק שקועיהם בגלות בהתחברותם עם הגוים בכל דרכיהם משא"כ בבינונים וכש"כ בצדיקים לא יצטרך שי"ת לשום קישוי כי מיד שיהיו נפתחו שערי הגלות יריצו הם מצד עצמם מבלי שיצטרך שי"ת לאחוז בידם ולהוציאם וזה אמת וברור, וממש נתקיים זאת בימינו שהרבה מבני עמנו כבר נטמעו ונשקעו בין העמים וחשבו עצמו ללא בני עמנו וללא בני אל חי בא אותו רשע ועשה הגזרה של הראססען-גיזעטץ ובחיפוש אחר חיפוש אחר מקור האבות משלשה דורות מלפנים עד שהמציא אותם לזרע אברהם יצחק יעקב ונתקיים בם נביאת הנביא והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי היינו שהגיעו למקום ודרגא שחשבו כולם עליהם ללא עמי יחשוב הקבה"ו מחשבה טובה שיאמר להם בני אל חי ועל אלו קאמר הנביא ואתם תלקטו לאחד אחד וכדברי רבינו מאפטא שאפילו הרשעים גמורים יתבררו ויוציאם הקבה"ו מעמקי הקליפות כי לא ידח ממנו נדח כתיב. וכן ראיתי בספר מלבושי יו"ט להקדוש מזידוטשוב זצ"ל שהביא בשם הר' ר' מענדעלע מרימאמנוב זי"ע שאמר שגם בן השני שבהגדה יהי' לו תיקון בגאולה אחרונה והקדוש הנ"ל מרוב אהבתו לישראל לא רצה להזכירו בשם רשע ע"כ אמר רק בן השני פוק חזי עד כמה צריך להיות אהבת ישראל (וזה יהי' למוסר השכל לכמה וכמה שאוחזים קנה המדה בידם למדוד את אחרים לכנותם בשם רשע) דאפילו לרשע גמור כבן השני שבהגדה לא הי' רוצה קדוש ישראל הנ"ל לקרוא בשם רשע וכן מצאתי בבני יששכר בז' נחמתות שהביא בשם המקובלים כן דבגאולה האחרונה יהי' תיקון אפילו להרשעים גמורים וכולם יגאלו אח"כ מצאתי כן בפירוש בפסיקתא רבתי פיסקא קומי אורי שהקבה"ו אומר למשיח ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך וכו' אמר לפניו רבש"ע בגילת נפש ובשמחת לבי אני מקבל עלי (היינו ליסבול כל אותו הצרות שאמר לו הקבה"ו) שלא יאבד אחד מישראל וכן הוא עוד בפיסקא גילו מאד ושם אמר משיח דאפילו על אילו ששחקו עליו ולא האמינו בביאתו הוא מכפר עליהן ושלא יאבדו עיי"ש. הרי מכל זה שעד כמה יקר בעיני משיח ובעיני הקבה"ו אף נפש גרוע מישראל ומשיח מקבל עליו לסבול כמה וכמה צרות רק שלא יאבד אף נפש היותר גרוע מישראל כי כולם המה זרע אברהם יצחק יעקב ובזהר הקדוש ראיתי (וכעת א"א לציין מקומו כי אני כותב בלי ספרים) דאפילו הפושעים שבישראל נאחזים בימין ונשרשים בקדושה על כן אסור לזלזלם וכש"כ לקללם ואדרבא מצוה לאהוב אותם ולקרבם, עיין בספר ליקוטי בית אפרים להגאון ר' נפתלי סופר אשר בסופו נדפס חידושים מרבו מרן ח"ס ושם ראיתי דבר נפלא וזה לשון רבינו ח"ס, בח"א אמרתי הא דאמרינן בפ' ב"מ דב"ש הי' קפדן וב"ה הי' אוהב שלום ורודף שלום ומקרב בריות לתורה לא שב"ש הי' קפדן שלא מן הדין ח"ו אלא ב"ש הי' מרחק אלו שהי' בהדין לרחק רק ב"ה הי' ענוותן יותר שלא מה"ד וקירב בריות שלא מה"ד היינו שהי' בדין לרחק אותן והוא קירבן והלכה כב"ה עכ"ל הרי דרבינו ח"ס פסק בפירוש דהלכה כב"ה לקרב אפילו אותן שהי' מן הדין לרחק צריך לקרבן כמו שעשה ב"ה וכן מצאתי בספר נתיב מצותיך לרבינו המקובל ר' אייזקל מקאמארנא בנתיב אמונה שביל ששי אות יו"ד אחר שהביא מספר החזיונות לרבינו ח"ו ששאל לרבו האר"י ז"ל איך אמר עליו שנפשו יש לה מעלה כל כך והרי הקטן שבדורות הראשונים הי' צדיק וחסיד שהוא אינו מגיע לעקבו והשיב לו האר"י ז"ל וז"ל דע כי גדלות הנפש אינו תליה כפי מעשה האדם הנראה לעינים כי בוחן לבות וכליות השם יתברך וכפי הזמן והדור ההוא מעשה קטן מאד בדור הזה שקול בכמה מצות בדורות הראשונים כי בדורות האלו הקליפה והרע גוברת מאד ומאד עד אין קץ ועד אין שיעור מה שא"כ בדורות הראשונים ואלו הייתי אני חי באותן הדורות הי' מעשה וחכמתי נפלאות ועולה מכמה צדיקים הראשונים תנאים ואמוראים ע"כ בספר חזיונות הנ"ל וכתב על זה הקדוש הנ"ל וזה לשונו ומעתה בין תבין אחי אם בימי מרן האר"י הי' התגברות הקליפות כל כך מה נאמר ומה נדבר בזמן הזה המר בודאי יש לנשק לכל מי שבשם ישראל יכונה ולעורר עליו אהבה וזכות כי כל מה שעושה הכל הוא מחמת התגברות הרע ומחמת הצרות והיסורים עד שנסתלק דעת כל אחד מהם וכל הרשעים שבמדינה זאת ובפרט במדינת אשכנז נשבע אני בחיי עולם שכולם אנוסים כתינוק שנשבה לבין הנכרים ובלי דעת ידברו וכולם מוכנים ברגע אחת לשפוך דמם כמים על קדושת שם הגדול באהבה ובשמחה ובלב שמח במחולין ורקודין עכ"ד הקדושים וכן הוא האמת שמוכן הוא לפי השגתו עד כמה שמשיג מן היהדות למסור נפשו עליה ואילו השיג יותר הי' עושה יותר עכ"פ תראה אחי שהקדוש איש אלקי הנ"ל אמר בפירוש שיש לנשק כל אותן אשר בשם ישראל יכונה וסובל עם הכלל עבור שגם הוא נקרא ישראל ומצוה לעורר זכות עליהם ולקרבם בכל מיני חיבה עד שנשבע בחיי עולם שכל הרשעים שבישראל בזמנינו המה אנוסים על הכל כתינוק שנשבה לבין העכו"ם דו"ק והעמק בדבריו כי הי' מפורסם לבעל רוח הקודש. עכ"פ זה ברור ששום אחד מישראל אפילו היותר גרוע לא יהי' נדחה בעת הגאולה וישובו כולם לגבולם ושי"ת יקבלם באהבה וחיבה וכבר הי' כן בימי עזרא דכתיב הבאים מהשבי הגולה הקריבו עולות לאלקי ישראל פרים שנים עשר ועיין בהוריות ד' ו' ובתמורה ד' ט"ו דר' יהודה אומר דעל עבודת כוכבים הביאום שעשו בימי צדקיהו ופריך בגמרא והא מזידין היו (עיי"ש בגמרא דדורו של צדקיהו שעבדו ע"ז היו עדיין בחיים והן ששבו מהגולה) ופרש"י דדורו של צדקיהו מזידין היו ובני קטלא נינהו ולא בני קרבן נינהו והיכא מתכפרין בהנך קרבנות ומתרץ הגמרא הוראת שעה היתה ופרש"י דאע"ג דהיו מזידין היו מתכפרין ורבינו גרשון מאוה"ג פירש בתמורה על תירץ הש"ס דהוראת שעה היתה וז"ל לפנים משוה"ד עיי"ש (ונר"ל דהוא כהנהוג ביום שמחה למלך לחלק "אמנעסטיען" לעוברי עבירה וכבר כתב השל"ה בספרו הקדוש דכל המדות שנמצאים עתה במלך בשר ודם נשתלשלין מן הקדושה עיי"ש וכן גנבו הם מדה זו לחלק אמנעסטיען ביום שמחתן מן הקבה"ו שעשה אז כן ביום שמחת הגאולה בימי עזרא ליתן אמנעסטיא לאלו שעבדו ע"ז במזיד שיכפרו בקרבן כשוגג אף שהיו מזידין כדי שלא ידחו משמחת הגאולה) עכ"פ הנך רואה שהקבה"ו אז אפילו לאלו הכופרים גמורים עובדי ע"ז שאין לך דבר יותר חמור מזה כמבואר בשבועות ד' י"ג ע"א אעפי"כ לא דחה אותם משמחת הגאולה גלל כן ברור לי שגם עתה בעת שנזכה לגאולה בב"א בודאי לא יהי' נדחה שום נפש מישראל אפילו מן הפושעים והמורדים היותר גדולים הנמצאים בזמנינו מה גם בימינו כמעט אינם נמצאים שיהיו בבחי' יודעים את רבונם ומכוונים למרוד בו ח"ו רק המה כתינוק שנשבה בין העכו"ם אשר אינם יודעים ולא נתגדלו על רוח התורה והמה אנוסים על הכל וכדברי הקדוש איש אלקי מקאמארנא הנ"ל אשר ודאי דמצוה לקרבם וכדברי הרמב"ם בה' ממרים שהבנים של הפורשים מצבור כמו של הקראים דבניהם כבר נתגדלו שלא ברוח התורה אינם בכלל ההרחקה אדרבא מצוה לקרבם עיי"ש על כן דורנו זה ודאי דחביבים לגבי הקבה"ו ויתקרבו בעת הגאולה בב"א וכן אנן אינן רשאין לרחקם אדרבא מחויבים אנו לקרבם כעת אחר כל אלו הצרות שהגיענו מתוקף הגלות שעבר עלינו בשנים הללו וגם רשעי ישראל לא פלטו מהגלות וגם סבלו בעד ששם ישראל נתכנה עליהם וכבר נתרכך לבבם והכירו כי שקר נהלו להם אבותם בהרעפארעם שהנהיגו להם אבותיהם מדורות שלפנינו ומאד היו שבים אלינו בכל לבבם רק שאבדו הדרך שכבר נתנכרו מאתנו בודאי מחויבים אנו ליתן ידינו להם לקרבם בכל מיני קרבות ובאהבות של אחים והם הם בכלל דברי הרמב"ם הנ"ל שהבאתי לעיל שהבנים של הפורשים מדרכי התורה מצוה לקרבם שהמה בכלל תינוק שנשבה לבין העכו"ם והלום ראיתי בסה"ק אזור אליהו לבעל שבט מוסר סי' ק"מ שהביא ילקוט תהלים וז"ל גערת גוים זה עמלק אבדת רשע זה עשו יכול אף יעקב במשמע רשעים לא נאמר אלא רשע עכ"ל וכתב על זה והנה מאמר זה תמוה כאומרו יכול אף יעקב במשמע אמנם נראה בשנקדים לדקדק שלא אמר אף ישראל במשמע רק אמר יעקב במשמע הם מי שאינו הגון כדאחז"ל דהי' משמע שגם רשעי ישראל ח"ו נאבדים בחטאם כשם שנאבד עשו ברשעו גם המכונה בנו יעקב שהוא רשע יהא נאבד כמוהו לזה אמר יכול אף יעקב במשמע שהוא רשע ולא אמר ישראל לזה השיב רשעים לא נאמר אלא רשע לרמוז דוקא עשו וזרעו נאבדים אמנם אם הי' אומר רשעים הי' משמע כל מין רשע בין ישראל בין מאומות העולם אמנם רשע מרמז על מין אחד שהוא עשו אבל רשעי ישראל אינן נאבדים וח"ו שיאבד אפילו פרסה מישראל כי אפשר להם בתיקון יסורים וכדומה ואין רשע שבישראל שאינו מהרהר בתשובה עכ"ל. ואגב אומר דבר פלא שראיתי במהרי"ל ה' עשי"ת שכתב דלימות המשיח אין מקבלין בתשובה ודוגמת זה אין מקבלין גרים אז דהמתגייר אז אין עושה מאהבת השי"ת רק לשמוח בשמחת ישראל ומאחר דאנו מצפין לישועה בכל יום מי שאינו שב ויבא משיח במהרה בימינו שוב לא מצי שב וישאר בחטאו ח"ו עכ"ל והוא דבר המפליא דלא יהני אז תשובה ח"ו ובמדרש שה"ש פ' ז' מצינו להיפך וזה לשון המדרש על פסוק זכרי' ט' משא דבר ה' בארץ חדרך חדרך זה מלך המשיח שעתיד להדריך כל באי עולם בתשובה לפני הקבה"ו (עיין מת"כ שם דהיא בחילוף ח' בה"א כמשפט אחה"ע) וכן הוא בתנד"א סופכ"ב וז"ל אבי שבשמים יהי' שמך מבורך לעולם ולעולמי עולמים ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקום מושבותיהם על מה שאמרת שאתה מקבל את פושעי ישראל בתשובה שאפילו הגדיל אדם עבירות זו למעלה מזו ועשה תשובה הריני עמו ברחמים ואקבל את תשובתו ואפילו עומד ומחרף ומגדף כלפי מעלה ויחזור ויעשה תשובה אתה הקבה"ו מוחל לו על כולם שנאמר אז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה אז ידלג כאיל פסח ותרן לשום אלם וגו' ואין עור וחרש ופסח ואלם אלא מי שהוא חסר דעת בדברי תורה וחסר מעשים טובים שהרי נאמר כי נבקעו במדבר מים ונוזלים בערבה עכ"ל ופירש המפורש דר"ל דאם אלם וחרש כפשטיה מה נתינת טעם הוא זה כי נבקעו וגו' אבל אם נדרש בד"ת א"ש לכך תפקחנה עיני העורים לפי שנבקעו במדבר מים ר"ל כי מלאה הארץ דעה עכ"ל, הרי דהקרא מדבר מימות המשיח דאז יהי' מלאה הארץ דעה ואעפי"כ יהי' מועיל תשובה אפילו למחרף ומגדף כלפי מעלה ח"ו וכן כתב רש"י שם בישעי' בפסוק זה אז תפקחנה עיני עורים וז"ל אותם שהיו עד הנה עורים מהכיר את מוראו עליהם ואזני חרשים שלא היו שומעים לקול נביאים עד הנה תפקחנה ותתפחנה כי אתן להם רוח נכון ליראה אותי עיי"ש בכל הקאפיטל דמדבר מעת הגאולה וכן הי' בימי עזרא שנתקבלו בקרבן וכמו שהבאתי לעיל א"כ דברי רבינו המהרי"ל הם פליאים לכאורה וליישב את דבריו נ"ל דכוונתו הי' רק לאיים על השומעים לעשות תשובה תיכף ומיד עוד טרם ביאת משיח צדקנו כי בודאי יותר במעלה הוא תשובה כזו כידוע מחז"ל אבל באמת גם רבינו המהרי"ל יודה לדברי רבותינו בעלי מדרש הנ"ל דמשיח יקבל בתשובה לכל אחד מישראל, עיין מלכים ב' י"ד כי ראה ה' את עני ישראל מורא מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן יואש ובתנחומא אמרו על זה הפסוק לא דבר ה' למחות את שם ישראל אין הקבה"ו מבקש שיפסול אחד מישראל ראה מה כתיב ואל יאמר בן הנכר הבדל יבדילנו ואם על בן הנכר לא אמרתי לפסלו על בניי על אחת כמה וכמה עכ"ל. וכדברים האלה יצאו מפי רבינו איש אלקים קדוש מרנא ר' ישכר דוב מבעלז זצוק"ל זי"ע בשנת תרע"ד כשפרצה המלחמה שנקראת מלחמת העולם הראשון והוא ברח ממשכן כבודו ונמלט לעיר ראצפערט אשר בארץ הגר ובעת הזאת היתה עוד שבתי בק"ק בוסערמין אשר היא עיר קרובה לראצפערט וכמעט כל משך התגררותו של רבינו ז"ל שם הייתי סוכך באברתו והייתי מקורב אצלו ואצל בני ביתו והייתי נכנס ויוצא בביתו (ובעיר בוסערמין השכנתי קצת מקרוביו והרבה פעמים השתדלתי עבורם אצל הממשלה דשם) ומכל המדינה נהרו אליו לקבל פני קדשו ופעם אחת הי' אצלו קיבוץ גדול מחכמי המדינה שהי' עוד אז מדינה גדולה עם גדולי תורה גאוני דור וזקני הדור גדולי המדינה קדושי עליונים היו יושבים לפניו ובראשם הי' האי סבא קדישא שלשלת היוחסין מו"ה משה דוד טייטלבוים אבדק"ק מאדיאר-לאפוש בזיעבענבירגען נכד ותלמוד מובהק למרן בעל ייטב לב ז"ל (והוא הדפיס שו"ת השיב משה לזקנו רבן של ישראל בעל ישמח משה וכל ספרי זקנו בעל ייטב לב) והי' דברן ודרשן נפלא וערך וטען לפני רבינו מבעלז היות שעם בני ישראל שרויין בצער כמעט בכל העולם והצרות תקופות ותכופות הרבה מאד ואין תרופה למכות ישראל זולת אם יתעוררו כולם יחד כל הכלל ישראל לתשובה והי' מן הראוי שתנועה זו על התעוררות התשובה יצא מיד צדיק הדור כמותו שהכתירו אותו בדור הזה לצדיק הדור ואם ההתעוררת לזה יצא ממנו בודאי יפעל על הדור להשיב את לבם לאבינו שבשמים ובזה ישיגו את הישועה הממתינים עליה כל כך קשה כל כלל ישראל כה טען לפניו כמעט שעה שלמה והטעים את דבריו בטעמים מתוקים ונפלאים שרק עליו מוטל רוב זה, וכאשר השלים את דבריו פתח רבינו פיו קדשו וענה לו רק תשובה קצרה וחדה בזה הלשון לאפושר רב זענט איהר שאן פארטיג מיט איירע טענות אז משיח וועט קומען וועלין יודען תשובה טון דער עיקר איז דאס יודען זאלין זיך ליב האבען איינער דעם אנדערן וצריך לאהוב אפילו לאיש היותר גרוע שבישראל כנפשו ולאחד הלבבות ולרחק כל דבר הגורם פירוד לבבות ובזה תלוי ישועתן של ישראל בעת צרה עכ"ד הקדושים אשר יצאו בחדרת קודש מעמקי לבבו וכל מה שהבאתי למעלה ממדרש ומש"ס ומתדב"א ומספר נתיב מצותיך ומרבינו הח"ס נכללים בדבריו הקצרים הנ"ל אשר חותכין כל לב בר ישראל אשר מרגיש בצער הדור ויש לו הרגש אמיתי באהבת ישראל ודע והבן כל זאת ואל תהי חסיד שוטה ומבוהל לקטרג על ישראל ולעשות פירוד בין הדבקים מה גם בעת שמדת הדין מתוחה על כלל ישראל ועת צרה ליעקב רחמנא ליצלן והלום מצאתי בפירוש כן כדברי רבינו הקדוש מבעלז בספר הקדוש דברי אמת לרבינו איש אלקים מלובלין זי"ע ועל כל ישראל בפ' קרח שכתב בזה הלשון הנה יש שמתפללין רק על תשובה לדור אבל לא זה הוא האמת כי מעורר דין ח"ו ודרך הנכון הוא להמשיך נסים ונפלאות לטובת ישראל וישובו מאהבת הנס כמו בימי מרדכי ואסתר קימו מה שקבלו כבר וכן פרשנו על כימי צאתכם מא"מ אראנו נפלאות עכ"ד הצריך לענינינו הרי דכתב דאם מתפללין על תשובה לדור עוד מעוררים דין ת"ו רק לבקש על נסים ואז ישובו כולם לעבדתו וכן הוא האמת כאשר אמרה אשה אחת גבירה ועשירה מעיר טרענטשין בעתות הצרה שהגיענו ר"ל בזה"ל א וואן דער ליעבער גאטט העטטע נור איין וואונדער געצייגט ווערדען וויר זיך אונס אללע בעקעהרען צו איהם ומדרגת עיר טרענטשין בדת יהודית ידוע לכל ואעפי"כ אמרה כן ודברי רבינו מלובלין אינן צריכין חיזוק רק הבאתי מעשה רב וד"ל, ועיין רש"י (ישעי' ס"ג ח') ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע ופרש"י וזה לשונו אך עמי המה אעפ"י שגלוי לפני שיבגדו בי מכל מקום עמי הם והרי הם לפני כבנים אשר לא ישקרו עכ"ל הקדוש ועיין רש"י בפסוק ויהי העם כמתאוננים שכ' אין העם אלא רשעים וכשהם כשרים קרוים עמי עיי"ש הרי בפירוש אעפ"י שרשעי ישראל הם בוגדים ח"ו אעפי"כ לא פסקו מלהיות בנים למקום וקראם בלשון עמי כאלו הם כשרים וממילא שמצוה לאהוב אותם ולקרבם ולהיות בחיבה עמהם ועי"ז נשיג הישועה וזה שסיים הפסוק ויהי להם למושיע היינו שאז נשיג הישועה אשר אנו מחכים לה בכליון עינים וכדברי רבינו מבעלז זצ"ל, ועיין ילקוט הושע אמר הקבה"ו להושע חטאו ישראל אמר לפניו רבש"ע כל העולם שלך העבירם באומה אחרת אמר הקבה"ו מה אעשה לזקן זה וכו' אני שישראל הם בני בני בחוני בני אברהם יצחק יעקב והם אחד משלשה קנינים שקניתי בעולמי תורה ארץ ישראל וישראל ואתה אומר לי העבירם באומה אחרת עכ"ל הרי שתמיד ישראל הם קנין הקבה"ו אפילו בשעה שחטאו ואיך רשאי לזלזל בקנין של הקבה"ו ואדרבא חובה לנו ללמד זכות על ישראל אף בשעה שאינם הגונים כמבואר במדרש תנחומה פ' שופטים בקרא ושפטו את העם משפט צדק שיהיו מטין את העם לכף צדק א"ר יהודה בר שלום שיהיו מטין ומלמדין עליחם זכות לפני הקב"ה ממי אתה למד מגדעון בן יואש שבימיו היו ישראל בצרה והי' הקב"ה מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא הי' מוצא שהי' הדור דל במצות ובמעשים כיון שנמצא זכות בגדעון שלמד עליהם זכות מיד נגלה עליו המלאך שנאמר ויבא אליו מלאך ה' ויאמר לו לך בכחך זה בכוח זכות שלמדת על בני הוי ושפטו את חעם משפט צדק שיהיו מלמדין זכות על הדור עכ"ל המדרש ויהי' מזה מוסר השכל לאלו המצפצפין ומהגים ומדברים סרה על ישראל אפילו יהיו מהיותר גרועים שבישראל אסור ללמד עליהם חובה ח"ו כי המה זרע בחונים בני אברהם יצחק יעקב ומושרשים בקדושה כאשר הבאתי לעיל מהזהר ושמור וזכור זה ואל תשכח שלא תפול ברשת השטן המשיאך לקטרג על ישראל ועיין עוד בגודל הענין ללמד זכות על ישראל אף בשעה שאינן ראויין במדרש שה"ש פרשה א' ר' סימון פתח וכו' ובויקרא רבה פ' יו"ד מצינו בגדעון וכו' וברש"י שופטים סימן וא"ו פסוק י"ד ובפסחים ד' פ"ז ובמדרש הנעלם פ' נח ובאוה"ח הק' פ' חקת וברש"י ורד"ק מלכים א' פסוק י"ט ובשבת ד' קי"ז ובתנד"א פט"ז ורמב"ם ה' דעות פ"ה ובדבש לפי מערכת ת' וכן מערכת כף ודוק בכל המקומות שציינתי ותראה עד היכן מגיע דבר זה ללמד זכות על ישראל בשעה שנתונים בצרה והחוב לאהוב ממש באהבת נפש אף היותר גרוע שבישראל בדבקות נפלא ובזכות זה יפעלו שירחם ה' עליהם ויחלצם מצרה ועל זה כיון רבינו מבעלז שאמר דער עיקר איז דאס מען זאלל זיך ליב האבען איינער דען אנדערן אין דעם זכות וועט דער אייבישטער העלפין. ולכאורה דברי רבן של ישראל מבעלז ז"ל שהשיב בפשיטות אז משיח וועט קימען וועלין יודען תשובה טון דמשמע מדבריו דמשיח יבא קודם תשובת ישראל צריכין ביאור דהלא מרמב"ם ה' תשובה משמע דתלוי בתשובה של ישראל תחלה שכ' שאין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה התורה שסופן של ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד נגאלין, אך לכאו' גוף דברי רבינו הרמב"ם קשין הלא בסנהדרין ד' צ"ז ובירושלמי פ"ק דתענית גבי פלוגתא דר"א ור"י אם ישראל נגאלין בלא תשובה מבואר דר"א לבסוף הודה לר"י דאף בלא תשובה נגאלין, ונראה בכוונת הרמב"ם דבר אמת דעיין ילקוט סוף תרי עשר וז"ל רבי יהודה אומר אם אין ישראל עושים תשובה אין נגאלים ואין עושים תשובה אלא מתוך צער וטלטול ומתוך שאין להם מחיח ואין עושים תשובה עד שיבא אליהו שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא מה כתיב אחריו והשיב לב אבות על בנים עכ"ל, הרי דתרתי צריך להיות, קודם כל תוקף הצרות ואח"כ ביאת אליהו והוא יעורר את לבבם לתשובה ואילו בלתי הצרות שמקודם שכבר נתרככו הלבבות אף אליהו הנביא לא הי' יכול לעוררם לתשובה ועל יסוד זה דברי הרמב"ם אמורים שאין נגאלין בלא תשובה כדברי ר' יהודה בילקוט הנ"ל אבל האמצעות לזה יהי' ע"י ב' סיבות ע"י הצרות וע"י ביאת אליהו ואז יעשו תשובה ומיד נגאלין וזה הי' הבטחת התורה שכתב הרמב"ם שסופן של ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין היינו ע"י ביאת אליהו ככתוב מפורש בילקוט אבל אליהו יבא אלינו אף טרם שיעשו ישראל תשובה והוא יחזירן למוטב וזה נמי כוונת רבינו מבעלז הנ"ל שאמר אז משיח וועט קומען היינו משיח ומי שיתלוה עמו זה אליהו כידוע ועיין אוה"ח הק' בפ' בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו בי אל רחום ה"א וכתב האוהח"ק שכתוב מדבר בהבטחת הגאולה כי בצר לעם ישראל שהוא זמן הגלות והם חבלי משיח ולא יהי' להם כל הצרות אלא באחרית הימים ומבטיחם שיעורר ה' לבבם אז לשוב בתשובה והיא אומרו ושבת עד ה"א ונתן טעם להבטחה זו כי אל רחום ה"א ולא ירפך ויחזק לבך לשוב ואולי שזה הוא טענת מיכאל לפני ה' שהביא בזהר חדש שהרי באו אחרית הימים ומצאו אותם כל הדברים ולמה לא יעורר ה' לבבם לשוב ופירשתי המאמר במקו"א ועינינו לה' צופות לפתוח אוצר רוח טהרה לפקוח עינים עורות ולהטות לבבות עם ה' להכיר נעימות עריבות ידידתו עכ"ל הק' הרי דהבטיחה התורה דאחר שיבואו על ישראל כל אותן הצרות יעורר לבבם לעשות תשובה ואח"כ יהי' הגאולה ונר"ל דאותו ההתעוררת יהי' ע"י אליהו הנביא כמבואר במדרש ילקוט הנ"ל. אך עדיין יש לשאול הלא אנו בדורנו זה שמצאנו באמת כל הדברים האלה במדה גדושה מאד וגם אנו באחרית הימים בסוף אלף הששי ואעפי"כ עוד אין אנו רואים איזה רוח טהרה שיערה ה' עלינו ממרום וגם לא ביאת אליהו שיעורר לבבנו לתשובה אעפ"י שכבר אנו מוכנים לזה מתוך תוקף הצרות שעברה עלינו בימים הללו וכבר נתרכך כל לבב איש מבני ישראל אך התירץ לזה מצינו בתוה"ק בפ' נצבים והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירושתה וכו' ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה"א בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך עיין אוה"ח שם שכתב כי אחר שמל לבו לאהבה את ה' בכל לבו ובכל נפשו אין לך תשובה גדולה מזו הרי שתלה הכתוב בביאתנו לארץ תחלה ולאחוז בירושת אבותינו ואז ימול ה' את לבבינו ויערה עלינו רוח טהרה ממרום להטות לבבינו אליו וא"כ כ"ז שאנו בארץ נכריה מעוכב הוא האי רוח טהרה שיבא אלינו ע"כ נכון וחוב קדוש לכלנו להתאמץ לבא לארצינו הקדושה היינו ע"י הסיבות שסובב לנו עלת כל העלות וסיבות כל הסיבות ע"י שלוחיו להביאנו אל ארצינו הקדושה וזה שאמר והביאך וכו' היינו ע"י שלוחיו וסיבות שסיבב לנו ואז יקיים הקבה"ו הבטחתו לשלוח עלינו ממרום רוח טהרה ולמול את לבבינו ולשוב אליו בכל לבבנו ובכל נפשינו אבל כל זמן שאנו באויר ארץ העמים אין מבוא לבא לידי הבטחה זו כי טומאת ארץ העמים מסוכך עלינו וכמו דקיי"ל במו"ק שאין השכינה שורה בחו"ל כמו כן אין יכול רוח הטהרה ממרום לבא עלינו וזה אמת וברור ונר"ל דזה נמי כונת הרמב"ם בה' תשובה הנ"ל שכ' דאין ישראל נגאלין בלא תשובה וכבר הבטיחה התורה שסופן של ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין דהרמב"ם לשיטתו בפ"ק דסנהדרין דקודם ביאת המשיח יכון ה' את לבות ישראל ויתן בהם רוח טהרה ויסמכו זקנים עיי"ש וזה בחינת מילת הלב שאין לך תשובה גדולה מזו וכדברי האוה"ח הנ"ל וזה יהי' בא"י וכדברי הרמב"ם בסנהדרין וכמו שכ' הח"ס בדרשותיו דמשמע מדברי הרמב"ם אלו דאף קודם ביאת המשיח יתקבצו ישראל בא"י בלי בית המקדש וממילא יבא אח"כ משיח כיון דכבר עשו תשובה אבל לכל זה יזכו דוקא אם יתקבצו תחלה ישראל בא"י וא"ש דברי הרמב"ם עכ"פ משמע מדברי כולן דחוב קדוש לכלנו לשוב לארצינו ואז נשיג בעזר השם כל הבטחות גדולות שנבאו עלינו נביאנו הקדושים ודוק. ועתה בא ברוך ה' ותראה כי מה שכתבתי שהרוח טהרה יערה ה' עלינו דוקא בשובנו ובהיותנו בארץ ישראל ולא בהיות אנחנו יושבים בארץ העמים מפורש בדברי הנביא ביחזקאל סי' ל"ו דאמר ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם וכו' ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם והייתם לי לעם ואנכי אהי' לכם לאלקים עכ"ל הרי מקרא מפורש דרק אחרי בואנו לארץ אבותינו נזכה לזה שימול ה' את לבנו לאהבה אותו ולעבדו בכל לבנו ובכל נפשנו ועיין בדרשות רבינו הח"ס לפ' פרה שכתב דכל הפרשה זו דיחזקאל מדברת מקודם הגאולה שלמה רק אנו עוד בתוך הגולה אעפי"כ ירחם ה' עלינו אחר תוקף הצרות שיעברו עלינו להביאנו לארצנו ואז יערה ה' עלינו שם רוח טהרה וליתן לנו לב חדש לשמור חקיו ומשפטיו ואעתיק את לשון רבינו שם בפסוק האמור שם ביחזקאל בנבואה הזאת ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו וידעו הגוים וכו' כי אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני ה' דברתי ועשיתי וכתב רבינו בזה"ל שהיתה גן עדן שהוא התענוג, היותר גדול ומ"מ אין אדם זוכה לזה אלא ע"י יסורים תחלה (כדאמרו בברכות ה' דא"י נקנה ע"י יסורין דוקא תחלה) ה"נ אחר שסבלנו צרות יושיענו ה' ואם תהי' כזאת בשעת גאולה שלמה אין חידוש כ"כ אבל ואני בתוך הגולה ומ"מ ירומם ה' קרן עמו וזהו השגחה נפלאה מאת ה' הטוב וזהו הארץ הנשמה היתה כג"ע אחר שסבלו יסורים הושיעם ה' והיתה זה בשעה שהערים בצורות ישבו כי בעת הגאולה השלימה כתיב בזכריה ב' ח' פרזות תשב ירושלים אמנם עתה בהיותם עוד בגלות בין העמים הם בבחינת בצורות ומ"מ היתה כג"ע מזה יבינו וידעו כי ה' ית' הוא המושיע לעמו מכל צרותם הוא המסיר יגונם ואנחותם ונפשות עגומים ישמח לטובה אמן עכ"ד הק' הרי דמשה ספרא רבא אומר כן דנבואה זו מדברת מעוד קודם הגאולה יביא אותנו לא"י בהשגחתו הנפלאה ע"י שלוחיו וסיבותיו דיסבב לנו אחר צרות שיעברו עלינו ונעשה מא"י גן עדן ובהיותנו שמה יזרוק עלינו רוח טהרה לעבדו בלבב שלם הרי שכיונתי אל האמת בדברים שכתבתי לעיל דשבתנו פה באויר ארץ העמים מעכב עלינו לקבל הרוח טהרה ממרום. והלום ראיתי באור החיים הקדוש פ' צו שכתב ג"כ ממש כדברי רבינו הח"ס דאחר תוקף הצרות שיעברו עלינו יביא אותנו לארץ הקדושה וזה לשונו שם בפסוק ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא וכו' אל מקום טהור להיות שבגדים הראשונים הם לעשות משפט בעושי רעתנו ועכשיו בא להטיב להוציאנו מגלות ולהטיב אותנו לזה ילבש בגדי בחינת ההטבה כי לא יעכב קבוץ גליות עד כלות עושי רשעה אלא תיכף ומיד יקבץ נפיצותיו יוציא אותנו ממחנה האנשים הרשעים אל מקום טהור היא ארץ ישראל הטהורה כי ארץ העכו"ם היא טמאה היא ועפרה ואפילו אוירה ואין לך מקום שיקרא טהור זולת ארץ הקדושה עכ"ל הק' ומדיוכרח להקב"ה למהר להוציא אותנו מידי הרשעים הללו טרם יעשה כלה בעושי רשעה מוכח דמיירי מעוד קודם הגאולה שלמה דבביאת הגואל בב"א לא ירעו ולא ישחיתו כידוע עכ"פ שני נביאים כרבותינו האוה"ח והח"ס מתנבאים בסגנון אחד דאחר תוקף צרות יביאנו ה' בהשגחתו הנפלאה לא"י ופשוט וברור דעל דורינו זה נאמרה נבואה הזאת וזה אמת וברור. ואגב אומר עוד מה שראיתי שם באור החיים הקדוש שמדבר שם מיסורי הגלות שיארע לנו בגלות הזאת כתב בזה"ל ואומרו והרים את הדשן כנגד מה שהריעו בבחינת היסורין העינויים אשר צררו אותנו ואם באת לראות הוא יותר מגלות מצרים כי גלות מצרים היו משעבדים אותם ומאכילים אותם ומלבישים אותם צא ולמד ממה שאמרו ז"ל בפ' זכרנו את וגו' חנם היו אוכלים הכל והן גלות וישמעאלים אשרי מי שלא ראה משעבדים ומררים חיי ישראל ולא די שלא יתנו שכר אלא עוד שואלים ממנו מדוד והבה ועוד אדם נגזל ממה שיש לו והם תובעים ממנו מה שאין לו וכוס זה ישקוהו עד שימות עכ"ל הק' ממש כל זה נעשה עמנו בימינו עוד במדה גדולה מזו אבל פלא לי על רבינו שמדבריו נראה שהוא רק השערת עצמו להגדיל גלותנו עתה על גלות מצרים מכח השערה הנ"ל ואיך לא העלה על שפתו הקדוש שהוא ירושלמי מפורשת בסוכה בפ' הישן קשה שעבודן של גליות משעבוד מצרים דמשעבוד מצרים ראה משה את המרכבה בבחינת לבינה כדכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ויחזקאל ראה המרכבה כמראה אבן ספיר ואבן קשה מלבנה עיי"ש הרי דכבר הרגישו בקושיות הגליות יותר מגלות מצרים רבותינו בעלי הש"ס עיי"ש דקאמר הירושלמי דהקבה"ו מרשים לפניו יתברך במרכבה כל צער ויסורים של גלות אף מן הקטנה שבקטנות אף השפלות שעושים לנו בפרופרוט נרשם לפניו ויתבע עלבון ישראל מהם וכן הוא במד"ר פ' אחרי ואין דבר נעלם ממנו יתברך ממה שעושין לנו ודוק. ונחזור לראשונות למה שכתבתי למעלה שכל המכות שלקינו הוא רק לעורר אותנו לשוב לארצינו הקדושה ושמעתי בזה דבר נאה משמא דרבינו איש אלקים הגאון הקדוש ר' בונם מפשיסחא בפסוק משכני ואחריך נרוצה דביארו כך דהנה בקניית בהמה יש שני מיני משיכה האחת קורא אותה והיא הולכת אחריו והשני הכישה במקל ורצתה לפניו בכל אחת מאלו שני המינים הוא קונא אותה במשיכה רק החילוק באלו שני מינים הוא דבמין הא' דהמשיכה הוא בדרך קריאה הבעל בית הולך לפניו והבהמה אחריו ובמין הב' דהמשיכה הוא בהכשת מקל אז הבהמה הולכת לפניו והבע"ב הוא מאחריה ואיזה המשיכה עדיף לבהמה ודאי המשיכה בדרך קריאה דאין לבהמה שום כואב משא"כ המשיכה דהוא דרך הכאה כואב לה וסובלת יסורי דהכאה כן אנחנו לפני הקבה"ו בענין קריאתנו לשוב לא"י דאם נשמע לקול הקורא אותנו בשם הקבה"ו לשוב לא"י אז נהי' בבחינת משיכה דקורא אותה והולכת אחריו ולא נסבול שום צער ושום הכאות רק נלך מרצונינו הטוב בלי איזה הכרח מבחוץ ושי"ת ילך לפנינו ואנו אחריו משא"כ אם לא נשום לבנו לשוב לארצינו מעצמינו רק נמתין עד שיבא המקל ויכה אותנו אז יהי' המשיכה בבחינת הכישה במקל ורצתה לפניו ונסבול כאבים ויסורים של המקל מאויבינו עד שהם יכריחו אותנו לרוץ לפניו יתברך לא"י וזה שאנו אומרים לפני שי"ת משכני ואחריך נרוצה היינו שקנה אותנו בקנין משיכה כזו שאחריך נרוצה בבחינת קורא לה והיא הולכת אחריו שתן בלבנו להמשך אחריך לשוב לארצינו הקדושה ע"י קול קריאתך לחוד שאתה קורא אותנו ע"י צדיקי הדור שקוראים אותנו בשמך לשוב לאחוזת אבותינו ולא תקנה אותנו במשיכת המקל שלא יהי' ברצונינו לשוב רק המקל יכריחנו לשוב דאז צריך ריצה לפניו שאנחנו נהי' לפניך ואתה אחרינו עכ"ד ודפח"ח. ואחזק את דברי רבינו עם דברי המדרש תהלים סי' י"ז דכל הכאות באים על ישראל על ידי שאין מבקשים את ארץ ישראל אבל אחר ההכאות כבר המה רצים לא"י כאשר מעשים דזמנינו מוכיחים דכולם היו רצים לא"י אם היו יכולים אם היו מניחים אותם לילך אף אלו דהתנגדו מעולם לתנועה דעלייה אך הליכה כזו הוא בבחינת הכישה במקל והיא רצתה לפניו אבל אם היו צייתי לקול הקריאה של הצדיקים אשר התעוררו לזה היו נמשכין אחריהם בבחינת משכני ואחריך נרוצה ולא היו צריכין לכל אלו ההכאות שלקינו בעתות האחרונים הללו ובזה נראה לבאר המדרש בפתיחתא דאיכה אילו זכיתם הייתם קוראים בתורה תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים תבא כל רעתם לפניך ע"כ, הכוונה דאילו זכיתם היתה העליה לארץ ישראל בדרך משכנו ואחריך נרוצה היינו בבתי' קורא לה והולכת אחריו והיינו תביאמו כמו מי שמוליך ומביא לאחר שהוא הולך בראש והאחר נמשך אחריו ועכשיו שלא זכיתם שלא רציתם להמשך אחר הקול הקריאה של צדיקים מוכרח הי' להיות בדרך השני בבחינת הכישה במקל ורצתה לפניו כמו כן כאן הי' מוכרח להיות ע"י הכאה וצרות רבות ורעות וזהו שתצעק תבא כל רעתם לפניך היינו ע"י הרעות שהשגוך אתה רצת לפניו יתברך ותבא כל רעתם לפניך היינו שהרעות הביאך להיות בבחינת לפניך כמו רצתה לפניו וכמו שאנו רואים בזמנינו שהכל רצים לא"י ע"י ההכאות שהשיגם והענין נכון מאד ואמת, והכפות תמרים בר"ה ד' ל' בפסוק ציון דורש אין לה כתב דפירוש דהאי קרא הוא דישראל הי' מתרעמים על צרותיהם ע"כ שלח ה' דברו ואמר מה אתם מתרעמים הן לא קצרה ידי מלהושע אבל מה אעשה דעונותיכם גרמו דציון דורש אין לה והיא צועקת לפי שאין אתם זוכרין אותה א"כ איפה איך אזכור אתכם לגאלכם עכ"ל הרי דאם אנו זוכרין את ציון לדרוש בשלמה אז יפסקו הצרות. והנה איתא בתיקוני זהר חדש הנספח לזהר חדש ד' פ' ע"ב על פסוק אני ה' בעתה אחישנה והא אוקמוה אם זכו אחישנה ואם לא זכו בעתה בעת ה' צריך למינדע מאי עת ה' והא אית עת ואית עת ובגין דא אמר קהלת עת לבכות ועת לשחוק ורזא דמלה מיד דייתי עת דבכי' עת דדחקו לישראל מיד יהא לון פורקנא הה"ד עת צרה הוא ליעקב וממנה יושע ופריך בזהר והא סגיאין הוו עתין דעאקו מאן יכול למנדע ההוא עת בינייהו אלא עת דבכיה איהו ורזא דמלה בבכי יבואו בבכי דדלות דכך סליק חושבן בבכי כחושבן דל וכיון דחזא משה האי דוחקא דדלות לישראל איתמא בי' והנה נער בוכה מיד מה כתיב בתר בכי' ותחמול עליו בפורקנא עכ"ל הרי דהזהר ביאר לנו מתי יהי' העת דבעתה היינו כמו שאמר קהלת עת לבכות היינו בעת שיהי' עת דבכיה אז עת דפורקנא ע"כ בלתי ספק שאנו הגיענו לעת הזאת דיש לשמוע קולות דבכיה בימינו בכל פינה ופינה של בתי ישראל כי בבית ישראל יש לראות שערוריה גדולה ר"ל ואין צריך לדבר מה שנעשה עם אחב"י בנ"י בפולין ובמדינת סלאוואקייא ושאר מדינות איירופא כי הוא מפורסם לכל מן החורבן שעשו שם מן הריגות והרציחות וכמה מיני אכזריות מן עולל ויונק עד שיבה וחורבן הקהלות קהלות גדולות שהיו מלאים עם ת"ח וסופרים עם פרחי ילדים שהיו פורחים בתורה וביר"ש כי כלה גרש נתגרשו לארץ גזרה בעירום ובחוסר כל ולבי לבי על חלליהם ומעי מעי על חלליהם והכי צריך לעת דבכי' יותר מזה וגם לפי כה שאמר הזהר דהבכי' מרמזת על הדחקות והדלות ג"כ נתקיים בימינו דממון של ישראל הלכה לטמיון ואוי לעינים שכך רואות איך שמשכו הבוזזים ממון של ישראל בחוצות במדינת סלאוואקייא שלקחו את כל אשר לישראל מלבושים וכלי בית וכל המטלטלין שיש לאדם בבית נטלו מהם והביאו גזרה שכל נכרי אשר רואה איזה חפץ אצל ישראל מותר לו לומר תנה אותה לי והיהודי מחויב ליתן לו וכה נשארו היהודים בעירום ובחוסר כל ונתקיים ממש בנו עתה אקום יאמר ה' משוד עניים ואנקת אביונים אבל עוד לא זכינו לזה וכה עשו הני עכברי רשיעי עם המטלטלין שלנו מה גם עם הנכסים שאינם מתטלטלין כמו עם הבתים והשדות כולם לקחו מאתנו בעודנו שם שרויין ביניהם ואח"כ גזלו מאתנו גם את החיים שגרשו אותנו ולא לילך כאשר תאוה נפשינו רק לארץ גזרה ושם המתגרשים גועים ברעב כל זאת מה שחשבתי פה הוא כטפה מן הים מן האכזריות שעשו לנו בלא אשם בכפנו רק מה שאנו זרע אברהם יצחק יעקב ונשבר כל מטה לנו ולאחב"י כל יושבי מלוכות איירופא והכי יש לך דחקות ודלות גדול מזה ממש נתקיים בנו מאמר הנביא בצפניא והשארתי בך עם עני ודל וחסו בה' וגם מא"ק בשמואל (ב' כ"ב) ואת עם עני תושיע וכמו שכתוב בזהר בהעלותך ד' קנ"ז ע"א מענין גלות בתראה דיהי' עניות ר"ל כדכתיב והשארתי בך עם עני ודל חסו בשם ה' לקיים ואת עם עני תושיע והעשירים שיהיו לא ירצו למיעבד טיבו ושיאמרו דמחמת כובד המס שעליהם לא עבדין טובו והוא שקר ויטמרו כספם וממונם בתוך ביתם עיי"ש בזהר שכתב דאלו שהן רחמנים מארי חנא וחסדא לא יצטרכו לצירוף קשה (של חבלי משיח) לאדכאה לון במים פושרין כבינונים כ"ש בחמי חמין דבהון מתדכאין רשעים גמורים ועלייהו איתמר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש עכ"ל, וכן הוא באמת דיש כעת כמה וכמה עשירים שהיו יכולין להחיות נפש האומללין מאחיהם ואינם עושים כלום ולבסוף נאבד ממונם והלך לטמיון ביד עשו הרשע כמו שראינו כזאת בסלאוואקייא ואצלם נתקיים דברי הזהר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש שבאו באש הגלות, ובאו ונחזיק טובה לאחב"י ממדינת אמעריקא כי לולי תמיכת הזאנט שלהם בעוד שהיו יכולין לשלוח לכאן תמיכתם קודם שפרצה המלחמה היינו גועים ברעב כאשר באמת מעת שפסקה תמיכתם ע"י המלחמה כמה מאחב"י סובלים חרפת רעב וגם כעת כמה וכמה מתו ברעב במדינת פולין אבל הם מוכנים לשלוח תמיכתם גם כעת ואין עיכוב מצדם יזכור ה' זאת להם לטובה ובזכות זה ינצלו מכל צרה וצוקה ועליהם אמר בצדקה תכונני וגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה ועיין בתפלה למשה לרבינו בעל השיב משה תהלים ק"ו שמביא מדרש לעתיד לבא באים כל שרי מעלה ויאמרו וכי משא פנים יש לפניך הללו מג"ע וש"ד והללו וכו' מה נשתנו אלו מאלו אמר הקבה"ו למיכאל אמור להם תשובה נשתתק מיכאל הה"ד בעת ההוא יעמוד מיכאל אין עמידה אלא שתיקה שנאמרו וכו' אמר הקבה"ו למיכאל נשתתקת אני מחזיר להם תשובה בזכות הצדקה שהיו ישראל עושים אלו עם אלו הה"ד אני מדבר בצדקה ורב להושיע עכ"ל המדרש, בטוח אני שעל אחב"י יושבי מדינת אמעריקא כיון שי"ת בתשובתו אני ה' המדבר בצדקה ובזכות זה יושעו ויזכו לראות בישועתן של ישראל וינצלו מן חומר דחבלי משיח ככתוב בזהר שהבאתי דאלו שהן בעלי חנא וחסדא ובעלי רחמים לרחם על עניים ואביונים סגי להו בהגעלה קל לחוד כמו דבר שבא בצונן סגי במים צוננין לחוד כמו כן לאנשי אמעריקא שעושין צדקות גדולות אין לשער יצאו מן צירוף דחבלי משיח בצירוף קל לחוד כדברי הזהר הנ"ל ואם תאמר הלא אחב"י שבארצות הברית ובענגלאנד יושבים במנוחה ובמשקט ובכבוד כמקדם ואף צירוף קל לא בא עליהם והצירוף של חבלי משיח צריך שיבא לכלל כל ישראל כולה קודם ישועת הגאולה ככתוב בדניאל יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים עיי"ש בזהר דהבאתי והצרות שבא עלינו לא הגיע להם כלל ואיך יהיו בכלל הצירוף ואף צירוף קל אין להם. אשוב לך דבאמת צרותינו זו שאנו בה הגיע גם אליהם ואם לא במדה שאנו בה עכ"פ בבחינת מה הגיע גם אליהם וכאשר אבאר בעזה"י ואקדים את דברי רבינו מהר"ל מפראג ז"ל בספר גבורות ה' שהביא מדרש על ויושע ה' ביום ההוא דעוזא של מצרים קטרג על ישראל כי ת' שנה נגזר גלות ועדיין לא שלמו והשיב שי"ת שמיכאל השר ישוב תשובה על זה ולא ידע להשיב ואמר שי"ת אני אשוב כי לא אמרתי בארץ מצרים אלא בארץ לא להם וחשבינן מלידת יצחק ע"כ המדרש וצריך להבין למה מלאך מיכאל לא הי' יכול להשיב תשובה זו הלא נרמז בקרא בהדיא וביאר הגאון אלקי הנ"ל כי באמת בחינת הגלות והגרות של אברהם אבינו לא יבחן לשום מלאך כי אברהם אבינו הי' עשיר גדול ונכבד ורם בעיני כל וכמו שאמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכינו ובמדרש אמרו שרצו לקבלו עליהם למלך ולאלוקי והוא לא רצה לקבל כי אמר שלא חסר העולם מלכו ולא אלוקותו הרי דהי' אברהם גדול ונכבד מאד ואיך שייך לקרותו גר ואיך שייך לומר עליו שהוא בגלות ועל כן באמת לא הי' נבחן בעיני האדם גלותו וגרותו ואפילו מלאכים לא בחנו בחינת גלותו וגרותו רק השי"ת בעצמו הי' מרגיש בו בחינת הגרות והגלות דק מן הדקה וע"כ לא הי' השר מיכאל יכול להשיב רק השי"ת בכבודו ובעצמו אלו דברי רבינו מהר"ל ז"ל ודפח"ח והגאון מהרי"ם פאדווה אבדק"ק בריסק בספר נחלי מים פירש בזה מה שנאמר בהגדה ברוך השם שהקבה"ו חישב את הקץ לעשות היינו שהוא בעצמו ולבדו הי' יכול לעשות את חשבון הקץ ולא אחר עכ"ד. עכ"פ אנו רואין שהרבה בחינות יש בבחינת הגלות וכמו כן אני אומר על אחב"י יושבי ארצות הברית ושאר מדינות שאם שצרותינו אלו שבאו עלינו לא הגיע להם ממש אבל בבחינת מה ובמדה קלה הגיע גם להם והם משותפים בצרותינו והם בוכים ומבכים עמנו כי כבודם נלקה עמנו בין שכיניהם הגוים כי הגע בעצמך בעת ששכיניהם הגוים קוראים בעתונות או שומעים את הראדיא מכל אלו השפלות שנעשה אתנו פה הכי אין כבוד עצמם נשפל ג"כ בעיני שכיניהם שם באומרם ראו מה שעושים עם אחיהם שם ושם ועי"ז גם המה נשפלים ונבזים בערך מה בעיניהם וגם הם משתתפים בפועל עמנו בתמיכתם לנו רק כל זה הוא במדה קלה בערך שנעשה לנו עכ"פ לצירוף קל שפיר יחשב ולגלות דקה יחשב להם נמצא דגם המה בצירוף דחבלי משיח ויצאו ידי חובתם ככתוב לעיל והקבה"ו יודע לחשב את הקץ לעשות גם בשבילם עכ"פ דא ודאי שכבר הגיענו לעת הגאולה לדברי הזהר הנ"ל ועלינו לעשות רק התעוררת תחלה וה' יגמור בעדנו לטובה[1] והעיקר שנתעורר לשוב לארצינו הקדושה אשר רק בעבור זה באו עלינו כל אלה שהגיענו כאשר הארכתי לעיל ואז יתקיים בנו מא"ק ובני ישראל יוצאים ביד רמה אמן כן יאמר ה'. סליק פרק ראשון וה' ישמור אותנו כאישון ונזכה לבנות ציון וירושלים שנקרא ראשון, ב' לסדר ובני ישראל יוצאים ביד רמה שנת גש"ת אל הקודש לפ"ק פה עיר הבירה בודאפעסט יצ"ו.

  1. ^ ובספר הק' זכרון זאת לרבינו איש אלקים מלובלין ז"ל ראיתי שכתב בביאור הויכוח שיש בין כנסת ישראל לקב"ה כנס"י אומרת השיבנו וקב"ה אומר שובו אלי וכביכול עומד בדעתו וממתין על התחלתנו תהלה ואמר הקדוש שהקב"ה מכוין בזה לטובתינו דהנה ידוע דגאולות הראשונות נמשלות לנקבה דמה נקבה שיש לה צער חבלי לידה וכשנולד הולד נגאלה מצרתה אבל שוב נופלת בצער זו פעם שנית כך היו גאולות הראשונות אף דנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל גאולה העתידה דומה לזכר דאינו נופל בצער חבלי לידה בשום פעם כך מבואר במדרש והנה אמרו חז"ל בפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר א"כ ממילא אם אנו רוצים שהקב"ה יעשה לנו גאולה בבחינת זכר מוכרח שיבא ההתחלה מאתנו שנהי' בבחינת אשה מזרעת תחלה ואז ילדה זכר משא"כ אם הקבה"ו יעשה ההתחלה א"כ יהי' בבחינת איש מזריע תחלה ויהי' הגאולה בבחי' נקבה שלא יהי' נצחית והיינו טעמא דגאולות הראשונות דלא היו נצחיות מפני שהיו מבלי ההתעוררת של ישראל תחלה רק מההתעוררת של הקב"ה בעצמו וע"כ עתה שהקב"ה שוחר טובתנו שלא נהי' חוזרין ומשתעבדין עוד והגאולה יהי' נצחיות ממתין על ההתעוררתנו מתחלה כדי שנהי' בבחי' אשה כי תזריע וילדה זכר עכ"ד הק' שכתב כמה פעמים בספרו הנ"ל ודפח"ח ואחר שנדע זאת מפי בעל רוח הקודש כרבינו מלובלין שוב אין לנו להתמהמה עוד בזה ורק לעשות ההתחלה מאתנו לשוב לארצינו הקדושה וה' יגמור עלינו לטובה בדבר ישועה ורחמים אכי"ר.