אם הבנים שמחה/פרק שלישי
א
[עריכה]פתיחה
הנקרא פרק הישוב והבנין
טרם עסקי בעזה"י במצות עשה דישוב ובנין הארץ אקדים לפרק ההוא.
א') זה לשון הגאון בעל עזרת כהנים על מסכת מדות בהקדמה: נשא נא לבבינו ונשים עצה ונחקורה אולי כל המאורעות הקשות הפוגעין בנו מרעין בישין פגעים בישין וכיוצא בהן הן הן הדופקים כפטיש על דלתי שערי לבבינו ומקיצין ומעוררין אותנו משינת ההתרשלות והן הנה חלף ניב שפתי הנביאים בזמן המוקדם זה שנים קדמוניות וכמאמר חז"ל בספרים הקדושים דשליחות התוכחה אשר היתה בפי הנביאים בימי קדם עת הנבואה פרצה בישראל נמסרה כהיום בידי יסורים וחלאים רעים כמדומה הוא בזה"ק (ואני הכותב מחבר ספר נוכחי מצאתי בביאור כן במד"ר וארא פרשה יו"ד וז"ל המדרש שם א"ל הקבה"ו לנביאים מה אתם סבורים אם אין אתם הולכים בשליחותי וכי אין לי שליח ויתרון ארץ בכל היא אני עושה שליחותי אפילו ע"י נחש אפילו ע"י עקרב ואפילו ע"י צפרדע תדע לך שכן שאילולא הצרעה האיך הי' הקב"ה פורע מן האמוריים ואילולא הצפרדע האיך הי' פורע מן המצריים הה"ד הנה אנכי נוגף וגו' מהו הנה אנכי נגף אמר הקב"ה הריני דוחק עליך את המכות כמה דתימא וכי יגוף שור את איש עכ"ל הרי בביאור דכל פגעין ומרעין בישין המה חלף ניב שפתים של הנביאים) ואעיד עדים על בירור ואמיתית דברינו בזה בעליל אמיץ בדברי חוזינו הקדושים הלא ראו נא איך כמו אלה עוררו ג"כ נביאנו הקדושים את לב אבותינו בימי התחלת בנין בית שני ואמרו להם בשם ה' בעת היותם דוממים ובטלים ממלאכת הבנין בעצת השוטנים מצרי יהודה וירושלים אשר בכח ואדרע יחיל בטילו המו ויעוררו אותם הנביאים בשם ה' ואמרו להם העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב שימו לבבכם על דרכיכם זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה וגו' יען מה נאום ה' צבאות יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו על כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה ואקרא חורב על הארץ יעיין שם ברש"י ואחר התעוררם לבנות המקדש אמר להם הנביא ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן על אבן בהיכל ה' מהיותם בא אל ערימת עשרים וגו' מן היום הזה אברך וגו' כאומר ראו נא החילוק וההפרש בין המוקדם ובין ההוה ותראו כי בזכות בנותכם את הבית יהפכו היסורים והצער לברכה ובאמת אז לא לבד בגופניות לבד נתברכו אלא גם בנפשיות כי נתגדלו אז גם במדרגות גבוהות להפוך כל מרע לטוב כידוע והגם כי בתחלת ביאתם לארץ ישראל היו במדרגה קטנה כי עיקר החרש והמסגר נשארו בבבל ואני המחבר אוסיף עוד על דברי הגאון עזרת כהנים כי לא לבד שהיו הבאים במדרגה קטנה כאשר כתב הגאון ז"ל רק שהיו במדרגה פדותה מאד וגרועים ביותר כאשר כתב הרד"ק ריש מלאכי וזה לשונו כי הדור העולה מבבל היו רובם מחזיקים כמעשים שאינם טובים שהיו נושאים נשים נכריות כמו שהוכיחם עזרא בזה וכן מלאכי הוכיחם בזה כמו שאמר ובעל בת אל נכר וכן בחלול שבתות לא היו נזהרים ובדברים אחרים כמו שכתוב בספר עזרא עכ"ל ומקרא מלא דבר הכתוב בעזרא ט' נגשו אלי השרים לאמור לא נבדל העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבותיהם לכנעני וגו' ופרש במצודות רצה לומר עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים עיי"ש עיין קידושין ד' ע' ע"א אלה העולים מתל מלח וכו' ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם (כאמור בעזרא) תל מלח אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח פרש"י מעשה סדום שהיו מגלה עריות דכתיב רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם עכ"ל הרי מזה יש לראות דעד כמה היו גרועים ועיין ספורני שה"ש בפסוק אל גינת אגוז ירדתי שהקב"ה התרעם אל חגי זכרי' ומלאכי שנשארו בבבל ולא עלו לארץ ישראל שהקב"ה אמר להם יען שאנשי מעשה נשארו בבבל ולא עלו רק הגרועים אין יכול להשרות שכינתו בתוכם וביקש מהם להשתדל אצל אנשי מעשה שיעלו ג"כ לא"י ואז ישרה שכינתו שם עיי"ש בספורני ועיין בספר העקרים למהר"י אלבו פכ"ב מאמר ג' שכתב לא עלו עמו (ר"ל עם עזרא) אלא מתי מספר והגדולים שבישראל והחכמים והמיוחסים כולם נשארו בבבל עכ"ל ולשון רש"י כתובות כ"ה ריש ע"ב רובן נשארו בבבל עיי"ש והיינו רוב בכמות ורוב באיכות) אכן אח"כ אחר איזה שנים אדרבה נהפך הדבר ורק מציון שאלו תורה כל זה קדושת המקדש סבב עיין בספר פרקי היכלות מגודל מדרגתם עוד מצינו בדברי חז"ל דאנשי בית שמש נענשו עונש גדול על התרשלותם מלחזר אחר הארון שהי' שבוי בידי פלשתים שבעה חדשים וכדאיתא ביפ"ת הקצר במד"ר במדבר פ' ה' שכתב שהי' עונשם על שלא היו מחזירים על הארון להשיבו לפי שהם היו קרובים יותר לפלשתים מכל ערי ישראל ואמרו שם במדרש פ' נ"ד וז"ל אמר הקב"ה אלו תרנגלתם של אחד מהם אבדה הי' מחזר עליה כמה פתחים להביאה וארוני וכו' אני אשגיח עליו ע"כ, וכל זה הי' רק על בקשת הארון לבד ומבלי הלוחות וכמו שיבואר לקמן מכש"כ על בית המקדש כולו עם הלוחות וכל כלי הקודש על אכו"כ מחויב לדרשו עיי"ש שהאריך בזה בנפלאות דאיך החיוב מכל ישראל להשתדל לבא לא"י כדי לזכות לבנות בית המקדש וכתב דכבר נרמז בששת ימי בראשית דזה עיקר בקשת ישראל וצפויים וכמאמר חז"ל בב"ר פי"ג על מה שא"ה וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ ר"ל כל תפלתן של ישראל אינה אלא בית המקדש מתי יתבני בית מקדשא עוד אמרו חז"ל בב"ר פ' נ"ו שהקב"ה בעצמו מאז בימי אברהם וודאי גם קודם לזה הי' מתפלל על בנין בית המקדש ובעיקר הבנין ודאי על כל ישראל בצירוף כאחד הוטל המשא ואדרבא יד כולם שוה בזה ואינו כשר עפ"י יחיד ואך מלאכת רבים היא והכל חייבים בה וכדברי הרמב"ם בה' בית הבחירה שכתב והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים שיי"ש וכמצינו בדוד המלך שגבה הכסף מכל שבטי ישראל לקנות מקום המקדש והי' הקפדה בזה שתהא יסוד הבנין דווקא מכל ישראל ביחד ועיקר היא הקרקע דכיון דקרקע הוא של כולם כל הבנין נגרר אחריו עיי"ש שהאריך מאד בזה והוכרח ממדרש שאנחנו בעצמינו נבנה הבית המקדש דלעתיד וכתב דהי' לו בזה הוצעת דברים לפני כבוד קדושת הגאון הרב הקדוש בוצינא קדישא חסידא פרישא אדמו"ר שליט"א ואמר לו בפירוש בפיו הקדוש שאנחנו בעצמינו נבנה בית המקדש ואחר כך בעת התיקון הגמור היינו בביאת המשיח יבנה מאליו מהשמים בנין יחזקאל עיי"ש דכן שמע מפי האדמו"ר מהר"י מראדזין זצוק"ל עכ"ל הגאון בעל עזרת כהנים שהדפיס ספרו בשנת תרל"ב.
ב
[עריכה]ב') הנה מה שהביא בשם האדמו"ר מראדזין ז"ל דתחלה נבנה אנחנו בית המקדש עוד קודם ביאת המשיח בפנים אאריך בזה אי"ה ואביא דגם בספר אספקלריא המאירה על הזהר בפ' שופטים כתב כן אבל פלא על כל הני גדולים איך לא זכרו שבפירוש מבואר כן בתיקוני זהר תיקון כ"א דתחלה נבנה ע"י אדם היינו על ידינו ואח"כ כשיהי' גמר התיקון יבא מן השמים וינוח על בנין שנעשה על ידינו וכן כתב בספר האמונות והדעות לרבינו סעדי' גאון דתחלה נבנה בית המקדש ברשיון המלכות וזה יהי' הכנה לבנין שיבא מן השמים עיי"ש וכן הוא בפסיקתא עיי"ש בביאור הגאון ר' זלמן מרגליות וכן הוא בירושלמי וכמו שהבאתי כבר לעיל בפ"ב וכפי קט שכלי אסביר הדברים למה יצטרך להיות כך שנבנה אנחנו תחלה בית המקדש ואח"כ יורד מלמעלה הבית המקדש דלעליון על בית המקדש דלמטה עם דברי רבינו השל"ה בדרוש לפ' תצוה שכתב בזה"ל ומתחלה אקדים הקדמה אחת והיא זאת ידוע דביקות הקב"ה בנו ואנחנו בו ואנחנו הגורמים הדביקות הגדול שיהי' לו עמנו מכח התעוררת מלמטה אז מתעורר השפע הרב מלמעלה ובזה מתורץ מה שכתב רש"י בפ' משפטים בפסוק ולהביאך אל המקום אשר הכינותי וז"ל כבר מקומו ניכר כנגדו וזה אחד מן המקומות שאומרים שבית המקדש שלמעלה מכוון נגד בית המקדש שלמטה וקשה מי נתלה במי הלא הקטן נתלה בגדול והל"ל ביהמ"ק שלמטה מכוון נגד שלמעלה עוד קשה רישא לסיפא שאמר כבר מקומו ניכר נמצא המקדש שלמעלה קדם ואח"כ אמר מכוון נגד שלמטה משמע כאלו הי' שלמטה קודם ח"ו אלא הענין הוא שמקדש שלמעלה כבר הוא קדמון ושי"ת צוה לעשות מקדש שלמטה בסודותיו למקדש שלמעלה שמכח עבודת המקדש שלמטה מוכן לקבל ההשפעה מהמקדש שלמעלה וזה ההשפעה אינה יורדת מלמעלה עד שתעלה מלמטה התעוררת מהכנה שלמטה ולענין ירידת השפעה זו מכוון של מעלה נגד של מטה כי צריך לעלות מתחלה התעוררת מלמטה דהיינו כשלמטה כסא והכנה שתשרה עליו ההשפעה מהמקדש שלמעלה וע"ז רמזו רז"ל אעפ"י שהאש יורד מלמעלה צריך להביא מן ההדיוט כי בהבאת אש מלמטה מעורר האש הרוחניי למעלה עכ"ד הקדושים הצריך לעניננו הרי דאם אנו רוצים לזכות להשפע דלמעלה צריך לזה שיבא התעוררת מצדנו פה למטה תחלה ולתכלית זאת צוה לנו שי"ת לבנות בית מקדשא למטה ועפי"ז א"ש דודאי קודם גמר התיקון של ביאת המשיח לא זכינו ע"י בית המקדש שבנינו פה למטה רק להשפעת של הבית המקדש שלמעלה דע"י התעוררתנו פה למטה נמשך לנו השפעה רוחניי מבית המקדש שלמעלה אבל כשנזכה לתיקון הגמור נזכה שגוף הבית המקדש שלמעלה יורד למטה וינוח על בית המקדש שלמטה ולא רק השפעתה לבד כמו שהיתה בב' הביתות של תחלה רק היא בעצמה יבא למטה והוא דיניח הבורא מ"ע? עליונים ויעשה משכנו בתחתונים דעל זה הי' תכלית הבריאה אבל לזכות לזה צריך שיבא ההתעוררת תחלה מלמטה ככתוב בספר רבינו השל"ה דכך הוא דביקות הבורא אלינו דההתעוררת יבא מצדנו תחלה ועל כן יצטרך שנבנה אנחנו תחלה בית המקדש ואח"כ יניח הקבה"ו בית המקדש שלמעלה על בית המקדש דלמטה כן נראה לי הפעוט בהסבר הדברים ועפ"י דברי רבינו השל"ה הדברים כנים ואמיתיים ודוק.
ג
[עריכה]ג') ובזה יובן ג"כ מה שהבאתי לעיל בשם המדרש דהקבה"ו מתפלל על בנין בית המקדש דלכאו' מה מקום מצדו יתברך להתפלל על זה הא בו תלוי הדבר להורידו למטה ומתי שירצה יוכל להורידו אבל בהנ"ל דהכל תלוי בהתעוררתינו דלמטה שפיר מתפלל שי"ת דמתי יבא אליו התעוררתנו דלמטה היינו שיבנה תחלה בית המקדש דלמטה כדי שיוכל להוריד אח"כ את בית המקדש דלמעלה עליה וא"ש בהבנת הדברים בס"ד, וידוע דקודם בנין בית המקדש צריך שיתקבצו ישראל שם תחלה וכמו שהבאתי לעיל בשם ש"ס ורמב"ם על כן ודאי דעונש של ההתרשלות שהבאתי לעיל בשם העזרת הכהנים שהקב"ה קוצף על זה הוא ודאי על ההתרשלות של הקיבוץ שמתרשלין לעשות קיבוץ ישראל שם בארץ ישראל וכל קיבוץ שיתקבץ שם חשוב מאד בעיני שי"ת ואינו רשאי לקטן אותה כמאמר הנביא בזכריה ח' מי בז ליום קטנות עיין אבן עזרא שמבזה לישועת קטנות שמחזיק זאת לדבר קטן ישמחו וראו וגו' והי' כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה וישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה אל תיראו תחזקנה ידיכם עיין במצ"ד אל תיראו מדברי המקטינים כבוד הבית והפקידה ותחזקנה ידיכם לאחוז בבנין ולהשלימה אלה הדברים תעשו יעי"ש, ואחר שיהי' שם קיבוץ ויבנו את הארץ יהי' הבנין על ידי מי שהוא יתברכו בגופניות וברוחניות וכדברי העזרת הכהנים הנ"ל כי ה' ישגיח עליה בעין פקיחא והנביא אומר כן בפירוש בזכריה ג' על אבן אחת שבעה עינים ר"ל שמורה יהי' מאת המקום ב"ה על בנין ההוא הנני מפתח פתחה נאם ה' צבאות המקום בעצמו יחקוק צורות על האבנים ליפותם רצה לומר ה' יתן כח ועזר על המלאכה ומשתי את עון הארץ ההוא ביום אחד ר"ל בפעם אחת אסיר את עון הארץ בי אחדש בקרבם רוח נכון ולא יחטיאו ולא ימצאו עוד עון עיי"ש במפורשים וכוונת הנביא בזה בולט לומר שלא לקטרג על הבנין משום דבוני הארץ המה לא טובים ומלאים עון ועי"כ לא ירצו להשתתף עמם על זה אומר הנכיא שה' הבטיח שימוש את עון הארץ ביום אחד ר"ל שפתאום ביום אחד (כמו שאומרים בל"א אין איינעם מארגען מאן ווירד אויף וואכען פאם שלאפפע) ימצאו את לבבם שנהפך לטובה ולא ימצאו עוד עון ורוח חדש בקרב לבבם לעשות רצונו של מקום ואל תתמה איך אפשר שדור כזה אשר מלא חטאים ועונות ייטיבו מעשיהם משום שזה יהי' בכחו של קבה"ו שיחדש כליותם לעשות רצונו יתברך ועל זאת באה הבטחה הנ"ל של ומשתי את עון הארץ ביום אחד וגדולה מזו כתב הרשב"ם סוף פ' ואתחנן שאפשר שיעברו תשעה מאה דורות שיכעיסו את המקום ב"ה ודור האלף יהי' תמים עיי"ש ואחר שכן הבטיח הנביא בשם שי"ת אין לנו להתחכם ולומר כי בוני הארץ אינם נראים לי? ואינו רוצה להשתתף עמהם כי המה עוברים על רצונו של מקום תדע כי זה הוא מסימת עינים של הס"ם ר"ל לעכב עלינו מלעשות הבנין בהסכם כלנו או להיות בכלל מרובים עושים את המצוה כי אינו דומה מועטים עושים את המצוה למרובים עושים את המצוה כי לנו לעשות את שלנו שלא להתרשל בזה ולהשתתף עם כל הבונים אותה ושי"ת יעשה את שלו לקיים ומשתי את עון הארץ ביום אחד וזה אמת וברור לאמיתה של תורה וכל המתרשל בזה יפול בעונש הגדול שהבאתי לעיל בשם העזרת כהנים ודין גרמא על כל הצרות שהגיענו כעת על שהסחנו דעתינו מארץ ישראל שעיני ה' אלקינו בה מעולם עד עולם וגם עוד זרקנו בוז וקלון על הבונים אותה וכל זמן שלא נשוב מדעתינו זה ח"ו עוד יתגברו עלינו הצרות ח"ו ואלו הצרות ופגעים בישין שאירעו לנו המה חלף ניב שפתים של הנביאים שיבואו להוכיח על פנינו והם הם המדברים אלינו ומוכיחים לנו ומעוררים את לבבנו שנקום משינת עצלתינו ושניתן לבבינו לשוב לארצינו הקדושה וכמו שהבאתי לעיל בשם המדרש שההצרות ומכות המה שלוחי ה' תחת הנביאים וכמו שכ' ג"כ העזרת כהנים כן בשם הזהר הקדוש וכן מצינו במדרש תנחומא בהר סי' ג' בענין אלימלך עם בניו על הפסוק וישבו שם כעשר שנים כל עשר שנים הללו הי' הקבה"ו מתרה בהם שמא יחזרו בתשובה וישובו לארץ ישראל כיון שלא עשו תשובה התחיל לפשוט ידו במקניהם ובגמליהם כיון דלא הרגישו לעשות תשובה מיד וימותו וכו' עיי"ש הרי דכל ההתראה שהתרה בהם הקבה"ו לא הי' ע"י נביאים דלא מצינו שנשלח להם לשם נביאים רק הפגעים ומרעין דאירעו בהם הן הן היו תחת הנביאים והם היו המעוררין אותה לעשות תשובה ומה הי' להיות אצלם התשובה רק לשוב לא"י כמפורש במדרש וכיון דלא עשו תשובה זו וגם לא הרגישו לעשות תשובה זו בא העונש של אבידת הונם ואח"כ המיתה ר"ל וכן אמרו עוד במדרש גבי יעקב אבינו ע"ה שלא הרגיש כמה פעמים באיזה חטא הוא לוקה שהוא מפני שלא נזדרז לשוב לארץ אבותיו וידוע שכל מאורעות של יעקב אבינו הוא סימן לבניו על אחרית הימים על כן עלינו כיונו חז"ל בדבריהם הנ"ל שאנו אינם מרגישים באיזה חטא אנחנו לוקים כל כך הרבה פעמים ושהוא מפני שאין אנחנו מזדרזים עצמינו לשוב לארץ אבותינו.
ד
[עריכה]ד') כתב הרמב"ן בפ' תבא על מה דכתיב בתוכחות זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף וכו' וזה לשונו כי כל אלה התוכחות הוא רק בהיותם בארץ כי כן יאמר ונסחתם מעל האדמה שהוא הגלות אבל אחר היותנו בגלות בארצות אויבנו לא נתקלקלו מעשינו ולא אליפנו ועשתרות צאנינו ולא כרמנו וזיתינו ואשר נזרע בשדה אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההוא או בטוב מהם שרחמיו עלינו כי ישיבתינו בגלות הוא ההבטחה שאמר לנו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלקיהם וכבר פירשתי בסדר בחקתי סוד הברית הזאת וכי הוא על זמן גלותנו היום ביד החיה הרביעית ואח"כ יבטיח על הגאולה ממנו עכ"ל, הרי דהקבה"ו הבטיח לנו וכרת עמנו ברית מיוחד על זמן היותנו בגלות שנשב בשלוה ובפרנסה מרווחת בארצות הגוים כשאר יושבי הארץ ואולי עוד בטובה מהם וכהיום שגזלו מאתנו כל זכות החיים ונטלו מאתנו כל מעמד ומצב פרנסתינו ושברו לנו כל מטה לחם נראה בעליל שהקבה"ו נטל מאתנו הבטחת הגלות הנ"ל וכאלו אמר לנו בפירוש בניי מעתה אין אני רוצה שתתעכבו עוד בארצות הגלות ע"כ המשכתי ידי מכם מלהבטיח עוד ישיבתכם בגולה רק תקימו ותלכו אל חיק אמכם ותשיבו אל ארץ אבותיכם עיין בספר תועליות הרלב"ג (לבן בתו של הרמב"ן והשל"ה הק' מביאו הרבה פעמים בספרו ושיבחו מאד) בפ' לך בפסוק ויהי רעב בארץ וירד מצרימה כי כבד הרעב שכתב בזה"ל ראוי להתחרץ על בקשת ההכרח לאדם להעמדת גופו והמזונות וממה שידמה להם הלא תראה שאברהם שכבר הבטיחו ה' יתעלה בהצלחת קניינו התעורר מפני הרעב שהי' בארץ כנען ללכת לארץ מצרים ולא נמנע מההליכה שם מפני שצוהו השם יתברך שישב בארץ כנען כי אין מצות השם יתברך כי אם להטיב לאדם לא שיחי' בצער ידע אברהם שרצון השי"ת הי' שיסור משם לבקשת הטרף ועוד שהכונה היתה בהליכת אברהם לארץ כנען כדי שיהי' מוכן אל שידבק בו השפע אלקי וזה לא יתכן עם הרעב וחסרון מזונות ולזה הי' יותר טוב לו לילך משם אל המקום אשר ימצא שם מזונות עד שיכלה הרעב עכ"ד הרי אף שצוה השם לאברהם לילך לארץ כנען עם כל זה מתנאי החיים הקשים שנעשה אז בארץ ובמצרים היתה רווחה דן מזה שזה רצון השם שיעזוב אז את הארץ וילך למצרים כאשר היתה באמת כן רצון הבורא כמבואר במדרש שאמר לו הקבה"ו במצות לך לך צא וכבוש הדרך לפני בניך וזה סימן לבניו על העתיד עכ"פ הקב"ה לא אמר לו בפירוש לירד למצרים רק מהסיבות שנסבב לו הבין כוונת הבורא כן עתה בימינו שנסתבב הדבר הדוחק הגלות בארצות הגולה והגירושים שנתגדשו מהם עד שא"א להשאר עוד פה ולעומת זה נפתחו לנו השערים לשוב לארצינו ארץ ירושתינו ומזקנים נתבונן היינו מזקיננו אברהם ובדרך ק"ו מה אצלו שבא לו הציווי מהשם לילך לארץ ישראל וגם כבר הי' שם אעפי"כ מכח תנאי החיים הקשים שנתהוה אז בארץ שפט בנפשו שרצון הבורא הוא לעזוב את הארץ ולילך למצרים כי שם ימצא מחייתו וכן עשה והלך מא"י לחו"ל על אחת כמה וכמה לנו שאנו בחו"ל ותנאי החיים נעשים לנו פה קשים מבלי נשוא ופתחו לנו השערים לילך לא"י על אחת כו"כ שדי לנו ברמז זה לידע שרצון הבורא הוא שנעזוב את ארצות הגולה ונלך ונשוב לא"י ונעשה בזה כמו שעשה אבינו הזקן אברהם ע"ה ורק בשינוי למעליותא הוא דן מתנאי החיים הקשים לילך מארץ ישראל לחוץ לארץ וגם עשה כן ואנן נלך מחו"ל לא"י אשר בודאי שיהי' חביב מעשינו זה לאבינו שבשמים וזה אמת וברור לאמיתה של תורה בלי שום צל ספק ח"ו.
ה
[עריכה]ה') ומצאתי בהקדמת ספר ערך דל על ערכין להגאון החסיד מו"ה מרדכי אליעזר וועבער זצ"ל שהי' אבדק"ק אדא מגדולי חסידי צאנז ורבינו ז"ל כינה אותו מרוב חבבותיה בשם רב אדא בר אהבה ועלה לארץ בשנת תרל"ד שם ביאר מאמר חז"ל ג' מתנות טובות באים ע"י יסורים תורה ארץ ישראל ועוה"ב ובגמרא ובמדרש מביא על כל אחד ואחד פסוק מיוחד והקשה הרי"ף בעין יעקב למה לן ג' פסוקים מיוחדים לכל אחד דהא יש למילף כולן מפסוק אחד ותירץ הרב הנ"ל וז"ל ונלע"ד דיש סימנים לכל הג' מיני יסורין שמהם יוכל האדם להבין ולהכיר את אצבע אלקים לאן מטהו ללכת ולאיזה מהשלשה המנויין מרמזין לו להתעורר אשר מן השמים מעוררין אותו לארץ הקדושה אז היסורין באים בענין מקום מושבו ודומה לו שאי אפשר לו להתקיים במדינה אשר הוא יושב בה ויש להסתייע לזה מדברי הרמב"ן על התורה שפירש על הפסוק שהביא בש"ס להורות כי א"י בא על ידי יסורין שנאמר כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלקיך מייסרך וכתיב בתריה כי ה"א מביאך אל ארץ טובה ופירש הרמב"ן בפ' עקב וזה לשונו הקדוש כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה"א מייסרך בתחלה בעינויי במדבר ונסיון המן שתעכב לפניך טובת הארץ ופירותיה ע"כ אמר אח"כ כי ה"א מביאך אל ארץ טובה עכ"ל הרמב"ן מלמדנו רבינו בזה שיש להכיר ממהות ותוכן היסורין מורים לו באצבע לעלות לאה"ק וכן אינך ולכן מביא הש"ס אלו ג' פסוקים מיוחדים להבננו סימני היסורין להכיר על ידם רצון הבורא וזה אמרם קורות ביתו מעידין בו דהיינו הקורות והמקרי והיסורין מעידין בו ומתרין בו ומראין לו הדרך אשר ילך ואל אשר יחפוצו מן השמים יטנו ללכת עכ"ל הגאון החסיד ז"ל והם דפח"ח ודברי אלקים חיים אמת.
ומעתה אחרי הדברים האלה הכי צריך לנו עתה בזמננו להוראה יותרת מן השמים אחר כל מה שנעשה לנו בעתות הללו בארצות גלותינו שרצון מלכנו ממהקב"ה הוא שנשוב לארץ הקדושה ועל כן עשה לנו כל זאת שלא יהי' יכלת להתקיים עוד בין העמים ומשך מאתנו הבטחת הגלות הנ"ל מפני שזה רצונו יתברך שלא נשב עוד פה בגלות רק נקומה ונעודד לחזור ולשכון כבוד בארצינו.
ו
[עריכה]וא"ו) ובהיות כן בין תבין את אשר כתב רבינו באהבת יונתן בהפטרת ואתחנן על הפסוק השבעתי אתכם דכנס"י צווחא באלה ובשבועה שלא ילכו לא"י אף שהאומות יסכימו כי הקץ סתום עיי"ש ועל דברי אהבת יונתן אלו בנו וסמכו כל המתנגדים את דברי התנגדותם לרעיון הנשגב והקדוש הזה של בנין הארץ ועל פי הדברים הקודמים שערכתי לפניך תבין דדברי האהבת יונתן צדקו כשלא יש אות מן השמים שרצונו יתברך הוא שנעזוב את ארצות הגלות והיינו כששלוה ומנוחה שוררת בעולם הישראלי והבטחת הגלות שכתב רבינו הרמב"ן הנ"ל עודנה מתקיימת אצלם ויכלו לישב פה במנוחה ובפרנסה כמו שהי' בימיו בשנות הקדם אז באמת צדקו דבריו שלא לשוב אפילו אם האומות יתנו לנו רשות מטעם שכתב שם אבל לא כן בזמנינו שנתקיים בנו דברי הנביא והי' שארית יעקב בגוים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל ולעומת זה המלכיות נתנו לנו רשות לשוב לארצינו הקדושה הכי יש עוד ספק שזהו רצון שי"ת שנשוב לארץ ישראל ובטוח אני שאלמלי רבינו בעל אהבת יונתן ז"ל הי' הי עמנו עתה בגלות וראה את מעמדנו היום בגלות המר שעבר עלינו שגם הוא בעצמו הי' אומר לנו אחב"י הגיע השעה שנעלה לציון ולארץ אבותינו שזאת הוא רצון השם שלא במקרה נעשה לנו מה שנעשה עמנו פה בגלות רק אצבע אלקים הוא המורה לנו לעלות מן הגולה לירושת אבותינו וכן מה שכתב רבינו הח"ס בהפטורת שופטים דכמה פעמים הי' אפשר להיות גאולה שאינה שלמה או כמו גאולת בית שני וכדומה אבל אין חפץ בזה וטוב לישראל לסבול אורך הגלות כדי שתהי' בסוף גאולה שלמה עכ"ד ג"כ מדבר בשעה שאין אות על זה משמים ויש לנו מבוא לישב בגלות ולעסוק בתורה ומצות מתוך פרנסה ומנוחה כמו שאנו רואין מספרי רבינו הח"ס שכתב דמה"ט לא עלו גדולי חכמי ישראל לא"י משום דכל העולם כולו כדאי להם היינו שיש להם מנוחה פה לישב על התורה ועבודה ובכל מקום מוקטר ומוגש לשמי ויש להם פה קדושת א"י עיין ח"ס גיטין דף מ"ד ובליקוטי חבר בן חיים ח"ד ד' כ"ז, וכן מה שכתב רבינו הקדוש משינאווע ז"ל בסוף ספרו דברי יחזקאל וכעת אין ספרו בידו להעתיק דבריו ג"כ מדבר משעתו שהי' לישראל פה בגלות מנוחה אבל לא כן עתה בזמנינו שניטל מאתנו כל חיותנו ממש גם רבינו הח"ס ואהבת יונתן ורבינו משינאווע יודו שזה הוראה מן השמים שנעזוב את ארצות הגלות ונקומה ונלכה אל ארץ אשר ה' אלקינו דורש אותה ושזה רצונו כעת עיין ירושלמי ברכות סו"פ הי' קורא דרב כהנא שאל לר' יוחנן מאן דאימי' מבסרא לי' (ר"ל מבזה אותו) ואיתת אבוה מייקרא לי' להן ייזל א"ל יזיל להן דמוקרא לי' עכ"ד (מובא ברש"י בב"ק ד' קי"ז ובסולם בית אל לרבינו יעב"ץ) והפירוש בזה דשאל מי שאמו מבזה אותו ואשת אביו שהוא אם הורגתו מכבד אותו להיכן ילך השיב לו דילך אל אמו חורגתו דמכבדת אותו ולרב כהנא הי' יותר נוח חוץ לארץ מבארץ ישראל כמבואר שם בירושלמי ע"כ הסכים לו רבי יוחנן דילך לחו"ל וזה ג"כ הי' הטעם של רבותינו אה"י והח"ס ודברי יחזקאל אבל כעת בזמנינו דאיתת אבוה היינו חו"ל לא מייקרא לן אדרבא מבסרא לן ונתנה למשיסה יעקב ועול ברזל על צווארנו כ"ע מודים דילך לאמו היינו לא"י כה אמרתי וחילקתי מעצמו בין הזמנים של רבותינו אהב"י וח"ס שהי' אז מנוחה לישראל בגולה ובין זמננו שתכפו עלינו הצרות והגזרות ועתה נתעוררתי לראות כי כן כתב רבינו באהבת יונתן בעצמו בפ' עקב וז"ל או יאמר דלעתיד כשיגיע עת דודים יגזור מלכות גזרות על ישראל ויתנדבו לבם לילך ולדור בארץ ישראל ובעת ההוא נהיתה עת צרה ליעקב וישמע ה' את צעקתם וירחם עליהם וישלח לפניהם משיחו הולך תמים וישוב את שבות ציון כבתחלה עכ"ד.
ולכאורה היא סתירה גלויה למה שכתב בפ' ואתחנן דאפילו אם יתנו האומות רשות לילך לא"י לא ילכו וכאן כתב דמחמת הגזרות יתנדבו לילך ולדור וע"כ דעתות גזרות שאני ומה שכתב דה' ירחם עליהם וישלח לפניהם משיחו אין המשמעות דישלח לפניהם משיח דוקא תיכף ובלא זה לא ילכו דהא מחמת הגזרות לא יכלו להשאר פה רק דמחמת הגזרות יתנדבו לבם לילך לא"י ואם יזכו ודאי דיבא תיכף משיח צדקנו ואם ח"ו לא יזכו תיכף לזה עכ"פ יתנדבו לילך לא"י בכל אופן עד עת שנזכה לביאת משיח צדקנו ויהי' בעלייתם לארץ ישראל ההכנה לביאת בן דוד בב"א וכמו שהארכתי לעיל עכ"פ אמר רבינו בפירוש דבשיהי' עת דודים יגזרו גזרות על ישראל כדי שיתנדבו לבם לילך ולדור בא"י א"כ ממילא עתה שבאו עלינו כל אלו גזרות רעות צריך להתבונן ולהכיר בזה שהגיע העת דודים שאמר רבינו הנ"ל וכל אדם הישראלי יתנדב לבו לילך ולדור בארץ ישראל ושלא להשאר עוד בגלות אף אם יתרצו האומות ובזכות זה נזכה שה' ירחם עלינו וישלח לנו תכף משיחו הולך תמים וישוב את שבותינו כבתחלה אכי"ר וזה מה שרציתי לבאר שעתה בזמנינו החיוב על כל בר ישראל להתנדב לבו לעזוב את ארץ העמים ולילך ולדור לארץ ישראל. וכן כתב' רבינו הח"ס בעצמו, וכמו שאביא דבריו להלן.
סליק דברי הפתיחה.
ז
[עריכה]ז') ועתה אחל בעזה"י לדון אם גם בזמן הגלות יש חיוב ומצוה לעסוק בבנין ובישוב הארץ ידוע מדברי הרמב"ן בספר המצות שהוא מ"ע מן התורה גם בזה"ז לירש את הארץ ולא נעזבוה ביד זולתנו מן האומות ויוצא מן הפסוק (במדבר ל״ג:נ״ג-נ״ד) והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה והתנחלתם את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם עיי"ש שהאריך והוכיח שהוא מ"ע לדורות א"כ לדעת הרמב"ן הוא מ"ע מן התורה ואחד מתרי"ג מצות והמגילת אסתר שם רוצה לומר דדעת הרמב"ם דלא מנה מצוה זו בין התרי"ג מצות דסובר דמצוה זו לא הוי לדורות רק בזמן ביהמ"ק קיים וכ"ז שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בא המשיח והביא סמוכין לזה מדברי תוס' כתובות דכתבו בשם רבינו חיים דכתב דבזח"ז לא הוי מצוה עכ"ד המג"א אמנם כל הבאים אחרי התוס' דחו את דברי רבינו חיים מהלכה עיין של"ה בשער האותיות שכתב דהם דברי יחיד וגם לא מסתבר טעמי' ע"כ אין להשגיח בדבריו וגם המהרי"ט ח"ב סי' כ"ח האריך והוכיח להלכה כהרמב"ן הנ"ל וכן כל גדולי הפוסקים הבאים אחרי המג"א הנ"ל דחו דבריו שאין להם שורש וקיום והדברים עתיקים אין לי צורך להאריך בהם ובשנת תרנ"ח נדפס בווילנא קונטרס מצות ישיבת ארץ ישראל מגדול אחד מדווינסק (דינאבורג) חיבור נפלא הפלא פלא וכל הספר מיוסד לבחון ולבקר את דברי המגילת אסתר אם יש להם קיום בהסבר דעת הרמב"ם על מה שלא מנה מצוה זו בתרי"ג מצות משום דלדידיה ל"ה מצוה לדורות וסתר כל דבריו מרישא לסיפא. בדברים צודקין והוכחות אמיתיים מש"ס ורמב"ם גופא ולדידיה גם להרמב"ם הוא מצוה מן התורה גם בזמן הזה והוי מצוה לדורות ומה שלא מנאה במנין התרי"ג הוא מפני שאינו מתאים להי"ד כללים שהניח הרמב"ם ליסוד איזו מצוה מן המצות התורה שיבא לכלל מספר התרי"ג וישנם כמה מצות התורה שהן מהתורה ואפ"ה לא באו לכלל מספר מפני שאין בהם תנאים של הי"ד שרשים שהניח הרמב"ם בזה והוי גם מצות הישוב כחד מהם עיי"ש שירד לעומקה של הלכה זו ונדפס בהסכמת גדולו דורו וכולם שבחו דבריו ושקולעים מטרת האמת ואין לי להאריך בזה שכבר האריכו בזה רבים וגדולים אשר לפני וכולם דחו את דברי בעל מגילת אסתר הנ"ל ואני אוסיף עליהם רק שני הערות הערה אחד מצאתי בספר קונטרס ישיבת ארץ הנ"ל שקדמני בזה ובהערה השני הוא חדש ממש אשר גם בעל הקונטרס הנ"ל לא קדמני אם שהרחיב והעמיק הדיבור בזה טובא והוא דעיין ברמב"ן בסוף ספר המצות גבי מצוה דאל תצר את מואב ובבני עמון אל תתצורם ובשעיר אל תתגר בם מלחמה שכתב הרמב"ם שמצוה זו היא לשעה ולא לדורות והקשה הרמב"ן שהרי כתיב אל תצר את מואב וגו' כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתי את ער ירושה וכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר והדבר ידוע שלא תקרא ירושה אלא דבר הניתן לדורות כמו שאמר בארצנו כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו וכן הרב עצמו הביא מלשון מורשה קהלת יעקב שהוא לדורות ולשון חכמים וירושה אין לה הפסק וכן אמרו מנוחה זו שילה ונחלה זו ירושלים לפי שהוא בית עולמים ודרשו לענין מעשר הקישו הכתוב לנחלה מה נחלה אין לה הפסק אף מעשר אין לה הפסק ומאחר שהוא יתעלה ביאר טעם המניעה שמנענו ממלחמות אלו האומות מפני שנתן להם הארץ ירושה א"כ המניעה ג"כ לדורות הוא שלא ננחול נחלתן ואת אשר הוריש ה' אותם יירשו לעולם עיי"ש ברמב"ן שהאריך עוד בזה, והמגילת אסתר שם תירץ את דברי הרמב"ם ופתב בזה"ל שהנכון כדברי הרב שכתב בהדיא שהם מצות שעה ומה שאמר הרמב"ן שהרי נאמר בהם לשון ירושה דמשמע לעולם נראה לי שבתחלה נתנה להם הקבה"ו לדורות עולם אמנם אחרי התנהגותם עם ישראל דרך אכזריות התיר ארצם וגופם וכתב עליהם לא תדרוש שלומם דבזה התיר להם מה שאסר בתחלה עיי"ש עכ"פ גם הוא מודה להרמב"ן דלשון ירושה מורה על לדורות עולם ושאין לה הפסק בזמן מן הזמנים ורק דשאני גבי אומות הנ"ל דהתורה התיר אח"כ מה שאסר בתחלה וכיון שכן תמה אני על הגאון בעל מגילת אסתר איך כתב דמצות ירושת הארץ וישבת בה ל"ה רק בימי משה ויהושע ודוד כ"ז שלא גלו מארצם אבל אחר שגלו מאדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בא משיח א"כ הוי בה הפסק ולשון ירושה מורה על שאין לה הפסק כמו שאמרו חז"ל הנ"ל ולא מצינו בתורה שום רמז רמיזא בשום מקום שיתיר ויפסיק אח"כ את החיוב של והורשתם וישבתם בה שאמר בתחלה לעשותן מצוה של שעה כמו גבי מצוה דאל תצר ואל תתגר של אומות הנ"ל וגם כי הרמב"ם עצמו כתב גבי מורשה קהלת יעקב שהוא לדורות מפני שנאמר בהם לשון מורשה והלא גם גבי הארץ כתיב ואני נתתי אותה לכם מורשה א"כ מוכח להדיא דלדעת הרמב"ם דסובר דמורשה באה על לדורות א"כ גם גבי הארץ דכתיב ג"כ מורשה נמי לדורות הוא ואפשר לפרש בזה דברי הירושלמי בבא בתרא פ"ה סוף הלכה ב' על פסוק והבאתי אתכם אל הארץ וגו' ונתתי אותה לכם מורשה ומקשה אם מתנה למה ירושה ואם ירושה למה מתנה אלא מאחר שנתנה להם לשום מתנה חזר ונתנה להם לשום ירושה עכ"ד ובהנ"ל מבואר היטב כונת חז"ל דאילו נשאר רק במתנה לבד ל"ה משמע שיהי' לדורות בלי הפסק דהי' אפשר רק לזמן כמו ואחריך לפלוני אבל כשחזר ונתנה לשום ירושה משמע שיהי' לדורות בלי הפסק עכ"פ לפ' הנ"ל יוקשה מאד על המג"א וצע"ג מאד עליו שהוא כסותר דברי עצמו וצ"ע והוא הערה חדשה מה שלא העירו בזה שום אחד מהגדולים שפלפלו בדבריו ודוק.
ח
[עריכה]ח') שנית אני מתמה על הגאון בעל מגילת אסתר שחושב בדעת רבינו הרמב"ם דס"ל דעתה בזמן הגלות אין מצוה כלל לעסוק בהתיישבות הארץ ולא רק דאין מצוה בזה אלא עוד יש איסור בזה וכמו שכתב שם בדבריו תמה תמה אקרא עליו ועל דבריו האיך אפשר לומר כן בדעת רבינו הרמב"ם צא ולמד ממה שכתב הרמב"ם בספר המצות במצות עשה דקידוש החדש מצוה קנ"ג אחא שכתב דאין חשבוננו בארצות הגולה כלום רק אנו סומכין על חשבון דא"י וחשבונינו הוא רק גילוי מילתא בעלמא כתב בזה"ל ואני מוסיף לך באור אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מא"י חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל ולא יהי' שם ב"ד ולא יהי' בחו"ל ב"ד שנסמך בארץ הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום בשום פנים לפי שאין לנו לחשב חדשים ולעבר השנים בחוצה לארץ אלא בתנאים הנזכרים כמו שביארנו כי מציון תצא תורה עכ"ל הקדוש והעתקתי כל לשונו בזה כי ממנו נקח השגה שלמה להשיג בדעתו איך הוא סובר וחושב לעיקר גדול עסק הישוב בארץ הקדושה כי מלשון רבינו יש ללמוד איך קשור חיי האומה הקדושה בכללה לישוב הארץ עד שאם הי' האפשרות שיעדרו ח"ו ישראל מארץ ישראל יהי' נמחה האומה בכללה וכן כתב בשמו המפורש בפ"ה מה' קה"ח הי"ג וזה לשונו ונאמר שאם יאבדו ח"ו ישראל מארץ ישראל יתברך השם על זה שהבטחנו בתורה שלא תכלה האומה זו כלל עכ"ל הרי דגם הוא הבין בדעת רבינו שאם לא ישבו ישראל בא"י הרי הוא כליית האומה ח"ו והם דברים המבהיל כל רעיון האדם והטעם היא לדעתי כי ארץ ישראל הוא לב האומה כמבואר בספר הקדוש אור נערב לרבינו איש אלקים מקורדאוואריא וכמו שהבאתי לעיל וכבר כתב הח"צ בתשובה דבלא לב אי אפשר לשום בריה לחיות וממילא דבלא יהיו ישראל בארץ ישראל הוי כניטל הלב דבטל כל החיות ועוד יש להסביר הדבר עם דברי חז"ל במדרש תחומא פ' ראה דאמר הקב"ה ישראל הם חלקי דכתיב כי חלק ה' עמו וארץ ישראל היא חלקי דכתיב ארץ אשר ה"א דורש אותה תמיד יבא חלקי וישרה בחלקי היינו דכל התקשרותם של ישראל עם הקב"ה הוא דוקא ע"י ארץ ישראל דנפל לחלקו של הקב"ה ומה גם לפי דברי הצרור המור לחמיו זקנו של רבינו הב"י בפ' מסעי דארץ ישראל בא תיכף אחר שי"ת בעצמו ועל כן אמרה התורה גבי כלב וימלא אחרי אחרי ממש עיי"ש ע"כ כל קשר של ישראל עם הקב"ה הוא דוקא ארץ ישראל וע"כ אמרו ז"ל כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלקי והבן הדברים כי המה מיוסדים על אדני האמת על כן שפיר מובן למה ארץ ישראל היא לב האומה הישראלית אשר שמה היא מקור חיותם ועפי"ז תבין היטב את דברי מאור עינינו הרמב"ם שכתב שכל נימי חיי עם הישראלי קשור בארץ ישראל עד שאם יעדרו ח"ו ישראל מארץ ישראל הרי היא ח"ו כמחיית האומה בכללה מפני שהוא כבריה בלא לב דבטל כל החיות וממילא יש לדון דביוחזק הישוב בארץ ישראל יוחזק לבן של ישראל ויסגי ויופרא לעילא ולעילא ועתה אחרי שרבינו הרמב"ם מגדיל כל כך ענין הישוב בארץ ישראל עד שעושהו לנשמה של האומה הישראלית וכמו שכתב שאם ח"ו יעדרו משם בני ישראל הוי כנמחה מכל וכל איך יש לצייר כלל בדעת האדם בר שכל שלדידיה אין חיוב בזה"ז לעסוק בהתיישבת הארץ ולא עוד אלא שיש עוד איסור בדבר חי נפשי שאני הרגשתי בזה מעצמי זה כמה מעת עסקי בזה ועתה אחרי בואי לכאן עיר הבירה הזמין ה' לידי ספר נפלא הפלא ופלא מגדול אחד מדינאבורג מו"ה יונה דוב בלומבערג שעשה וחיבר ספרו עוד בשנת תר"ן שם העמיק והרחיב הדבור להסיר השגת בעל מגילת אסתר מעל הרמב"ן וכל גאוני מדינתו הפליאו את דבריו שקולעין את מטרת האמת שם ראיתי שקדמני בזה וכתב שם בזה"ל מפני שכל מיתרי חיי האומה קשורים ואחוזים בהארץ הזאת דוקא כמ"ש רבינו במצות קה"ח וז"ל שם ואני אוסיף לך באור אלו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מא"י חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה הישראלית מכל וכל ח"ו ולא יהי' שם ב"ד וכו' הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום וכו' המעיין בדבריו יראה כי המלים ממלות חלילה עד מכל וכל הם אינם שייכים כלל לעצם הענין שמדבר ממנו והי' די בכתבו אלו הנחנו דרך משל שבני א"י יעדרו מא"י ולא יהי' שם ב"ד הנה חשבוננו זה לא יועילנו כלום והמלות הנ"ל המה רק מאמר מוסגר בדברי רבינו רק מפני שהוציא מתחת עטו הקדוש המלים "יעדרו מא"י" נסוג כמעט אחור מדבריו מפני יראת ה' החופפת על צדיקו של עולם זה והשתער ממורא ומפחד ה' כמו מי שמזכיר לתכלית דבריו איזה ענין נורא או מלה נוראה ותוך כ"ד יסוג אחור מדבריו ויאמר ח"ו שכך יהי' כן הוא ממש כאן לכל מי שיעיין היטב הלא שער תאחוז כל איש הוגה דעה ישרה האיך התחלחל והזדעזע הרמב"ם ז"ל למלים נוראים בעיניו כאלה יעדרו בני ארץ ישראל מא"י עד ששב וכתב וסגר בדבורו מאמר מיוחד חלילה וכו' שלא ימחה אותות האומה וכו' ונשער נא בנפשינו האיך הרמב"ם אחזתו שער ואנחנו לא נזדעזע כלל ולא איכפת לן כלל אם יהיו ישראל בא"י או להיפך ח"ו ודי לחכימא הרי דמשל ההעדר של ישראל מא"י בכל העתים הוא בציור דעת קדשו של רבינו ז"ל כמו מחיית האומה הישראלית מכל וכל ח"ו וא"כ כל יסוד קיום האומה אך בה תלוי ואין מבלעדה לצייר כלל תקומת האומה הישראלית בכל העתים והזמנים והגאון הנ"ל פירש בזה המדרש רות פסוק אחד אומר כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול וכתוב אחד אומר כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב כאן בחו"ל וכאן בא"י בחו"ל הוא עושה בשביל שמו ובארץ ישראל הוא עושה בשביל עמו ונחלתו ע"כ המדרש והוא כדברי הרמב"ם הנ"ל דבא"י הוא עושה בעבור עמו ונחלתו שלא ימחה ח"ו האומה ע"י שיעזוב את ישראל שם בארץ ישראל כי יען עיקר יחס מעמד הלאום והעם הישראלי הוא בהווייתם בא"י די לו להקבה"ו לעשות בא"י בגלל אומתו זו לבדה משא"כ בחו"ל שאין תלוי קיום העם בם הוא עושה רק בעבור שמו הגדול ודפח"ח ועיי"ש דבזה תירץ דעת הרמב"ם שלא מנה מ"ע דישוב א"י בתרי"ג מצות אף דגם לדידיה הוי מן התורה והוא עפ"י הכלל שהשריש בשורש הרביעי מספר המצות שלא למנות צוויים הכוללים כל התורה כולה א"כ כיון דישוב א"י הוא מצוה יקרה כל כך שהוא כלולה מכל המצות וכוללת כל התורה וכל קביעת המועדים ור"ח וכל מצוותיה תלויין בה וכמו שכתב הרמב"ם שם על זה כי מציון תצא תורה (עיין באוה"ח ה"ק בפ' נצבים שכתב ג"כ דישיבת הארץ הוא מצוה דכוללת כל התורה כולה עיי"ש) וכן כל חיית האומה תלוי בה א"כ הוא מצוה כוללת ולא פרטית ע"כ אינה באה בחשבון המצות שבאה לחשוב רק מצות פרטים והוא דומה למה שכתב הרמב"ן במצוה ח' על מצות תמים תהי' בטעם הרמב"ם מדוע לא חשבה במנין המצות משום דהיא מצוה כוללת ולא פרטית כמו כן הוא במ"ע דישוב לדעת הרמב"ם שהגדילה כל כך וכנ"ל ע"כ הוא מצוה כוללת דאינו בא בחשבון המצות עכ"ד הנוגע לעניננו והאריך שם נפלאות בדבריים אמיתיים ומצוה לכל בר ישראל לעבור על ספרו בדיוק ויאיר עיניו ושכלו במצוה גדולה הזו ולבבו יבין שלא לזלזל מהיום והלאה במצות ישוב א"י ואז יעמוד לנו זכותם דא"י לחלצני ממיצר וכמו שהבאתי בהקדמה ראשונה בשם רבינו התניא ז"ל עכ"פ זכיתי לכוון לדעת הגדול בראי' נפלאה הנ"ל מרבינו הרמב"ם הנ"ל בקה"ח ואכפול הדברים שאיך נוכל לצייר כלל ולומר כדברי המג"א הג"ל בדעת הרמב"ם שאין להתעסק עתה בישוב הארץ ובבנינה כיון דכל חיי האומה תלוי בה אתמהה!
ט
[עריכה]ט') ועתה אוסיף עוד לחזק דברים הנ"ל מדברי רבינו הח"ס באו"ח סי' ר"ג שהביא ג"כ דברי הרמב"ם מקה"ח הנ"ל וביאר דבריו דאם דהלל וחבריו קדשו כל החדשים והשנים עד ביאת הגואל מ"מ זה לא יועיל אלא א"כ יושב שום ישראל בא"י ולדידיה הוקדשו המה עפ"י חשבונות של הסמוכים האחרונים הלל וחבריו ומשם קדושה יוצא לכל ישראל אבל אי ח"ו הי' בטלה ישיבת א"י בזה"ז בטל גם הקידוש ההוא ורוב מצות בטלה חלילה ע"כ עלינו לקיים הספקת ישיבתם בכל מאמצי כוחינו עכ"ל והגאון בשד"ח במערכת י"א הביא דברי ח"ס אלו וכתב בזה"ל עיין ח"ס שכתב שיש עלינו חוב להחזיק ישיבת א"י לא בשביל לסייעם למצות ישיבת א"י אלא בשביל עצמינו לקיים את דברי התורה כי לולי ישיבת ישראל שם תפוג תורה ח"ו כמו שמתבאר מדברי הרמב"ם סופ"ה מה' קידוש החודש וכדבריו כתב ג"כ מרן החיד"א בספר יוסף אומץ סימן י"ט וז"ל ועוד אמרתי דכתב הרמב"ם סוף פ"ה מקדה"ח דמה שאנו חושבים ר"ח ומועדים בחו"ל אנו סומכים על חשבון בני א"י וקבועתם וכו' והוסיף בסה"מ עשין קנ"ג שאם יעדרו ח"ו בני ישראל חשבונם לא יועיל כלום וא"כ חיובא רמיא על כל בני הגולה חו"ל להשתדל שיהיו ישראל בארץ ישראל דאי לאו ח"ו יהיו בני גולה ר"ח ומועדים שב מידיעתם עכ"ל הרי דכתבו כל אלו גדולי עולם דאי לאו ישיבת ישראל בא"י בכל עת וזמן הי' בזה בטלת התורה ח"ו א"כ צדקו בזה דברי הגאון דליטא הנ"ל דמצוה זו של ישוב א"י הוי מצוה כוללת ולא פרטית וכבר הבאתי לעיל דגם רבינו אור החיים חשב מ"ע דישוב א"י למצוה כוללת כל התורה כולה' ואילו ראה זאת הגאון הנ"ל הי' שמח מאד למצוא בו תנא דמסייע לו, ועפ"י שורש הרביעי מי"ד שרשים שהשריש הרמב"ם מצוה כוללת אינה בא בחשבון המצות אף שהיא מן התורה א"כ עפי"ז גם הרמב"ם סובר דישוב א"י אף בזה"ז הוי מצוה מן התורה וגם מן הסברא הוא כן כיון דלדעת הרמב"ם רוב מצות התורה תלוים בה כנ"ל על כן ודאי דהחיוב מן התורה להחזיק בישובה של הארץ כדי שנוכל לקיים שאר מצות התורה וזה ברור ואמת בדעת הרמב"ם בלי שום ספק כלל.
ועפי"ז משלשה פנים אנו מחויבים לחזק הישוב בארץ ישראל לדעת הרמב"ם א') בשביל קיום האומה הישראלית כי מבלעדה אין לצייר כלל תקומת האומה וכמו שדייק הרמב"ם בספר המצות במה שכתב אילו הנחנו בדרך משל שבני א"י יעדרו מא"י, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל, ולא יהי' שם ב"ד אין לו שייכות כלל אל הענין דשם הוא רק מאמר מוסגר לחוד וזהו רק משום שלא מצא רבינו עוז בנפשו הטהורה להוציא מתחת עטו הקדוש דברי רעיון כזה שבני ישראל יעדרו מא"י חזר ואמר חלילה וכו' מפני רבינו בדעתו הוא דההעדר ישראל מא"י הוא בגדר מחיית האומה מכל וכל ח"ו בכל העתים ובכל הזמנים ובודאי שגבה דעת רבינו מדעתינו לידע מאין מקור לזה שחיי האומה הישראל תלוי בישיבת ישראל בא"י דוקא וא"כ ממילא כל מה שיתחזק הישוב בארץ ישראל יתחזק קיום האומה בכללה בכל מקומות מושבותיהם וגם מסברת האנושי היא כן וכמו שהארכתי לעיל בפרקים הקודמים ב') מפאת קיום התורה וכמו שכתבו רבותינו הגדולים הח"ס והשד"ח והחיד"א ביוסף אומץ וכנ"ל וח"מ ביו"ד סי' רל"ד הביא ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל וביאר בהתלהבות יתירה שאז ח"ו בטלה כל התורה כולה ואין כאן אומה ישראלית עיי"ש. ג) מטעם מ"ע דישוב עצמה דג"כ לרמב"ם דאו' ומה דלא מנאה בחשבון המצות משום דהוא מצוה כוללת וכנ"ל שוב עיינתי בח"ס יו"ד סי' רל"ד וראיתי שכ' ג"כ כהגאון דליטא הנ"ל וז"ל וגם הרמב"ם דלא מנה למ"ע ישיבת א"י כמו שחשב הרמב"ן במנין המצות מ"מ מודה ביתר שאת בקדושתה בזה"ז ומפני כן כתב במ"ע קנ"ג גבי קה"ח דאם יאבדו בנ"י מא"י וכו' לא יועיל חשבוננו כלום וכו' עיי"ש שכתב דמהאי טעמא קיי"ל דמקדימים יושבי א"י משום דישיבתה מצוה מפני קדושה שבה וראוי להקדים עושה מצוה עיי"ש הרי דכתב ג"כ דגם להרמב"ם יש מצוה בישוב א"י בכל הזמנים מפני שקדושת א"י הוא מימות עולם עד סוף כל העולם לא נשתנה ולא ישתנה ולא תליא כלל בקיום המצות אלא הארץ עצמה קדושה עכ"ד רבינו הח"ס נמצא דאדרבא לרמב"ם חיוב הישוב עוד בכפילא יתירה מלדעת הרמב"ן דלדידיה הוי החיוב רק מפנים אחת מטעם מצוה ממצות התורה ולרמב"ם הוי משלשה פנים הנ"ל.
י
[עריכה]יו"ד) והנה בא לידי העתק מתשו' מנחת אליעזר חלק ה' כת"י וראיתי שם שהשיג על האבני נזר ח"ב שהחזיק במ"ע דישוב א"י עיי"ש באריכות (וספר זה אינו תח"י וחפשתיו פה עיר הבירה ולא השגתיה) והגאון הקדוש דמונקאטש זצ"ל הביא מהרמב"ם דלא מנה זה למצוה וכמו שכתב המג"א בטעמי משום דאינו נוהג לדורות ועיי"ש שהשיג על האבני נזר שהשיג על המג"א והוא קיימו וכן מסיק דלדעת הרמב"ם אין בזמן הזה שום מצוה להחזיק בהתיישבות הארץ ואינו הוא מצוה לדורות רק לשעה עיי"ש וכמה דבריו פליאים ואין להם מקום כלל במחילה מכבודו גאונו וכמו שהבאתי גם מרבותינו הח"ס והשד"ח והחיד"א שכמה מן החיוב אליבא דרמב"ם להתאמץ להחזיק בישוב הארץ מפני שבה תלוי קיום כל התורה והאומה וגם הלא כל הבאים אחר המג"א דחו דבריו עיין גם בשו"ת בית יהודה לחכם ספרדי מרנא ר' יהודה עאייש ח"ב סי' קכ"ד (שהי' בזמן היד מלאכי ורבינו בעל אוה"ח הק' ונדפס שם בספרו כמה תשובות מהם שהחליף אתם) שכתב דהלכה כהרמב"ן ודחה את דברי המג"א וכן הגאון ר' יוסף שאול ביוסף דעת סי' שע"ב השיג על המג"א והוכיח מכמה מקומות כהרמב"ן וכה סיים בלשונו שם וע"כ ברור כהרמב"ן וה' יזכנו לקיים מצוה הלז עכ"ד וכן הגאון בפאת השלחן לתלמוד הגר"א מסיק להלכה כהרמב"ן וגם גאונים קדמאי כמהרי"ט ומביט הלכו בשיטה זו ודחו שיטת התוס' בכתובות ואין מהצורך להביא דבריהם כי מבוארים הם בפאת השלחן שם וגם מה שהביא המג"א מרב יהודא בכתובות כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה השיגו עליו גדולי עולם גם היעב"ץ בסידור דזה הי' רק הס"ד דש"ס אבל למסקנא מסיק הגמרא דבכלי שרת הוא דכתיב וכן כתב בספר קונטרס ישוב א"י הנ"ל להגאון מדינאבורג כללו של דבר אין מקום כלל לדברי הגאון הקדוש בעל מנחת אלעזר בהשגתו על אבני נזר ושהחזיק בדעה יחידית שנדחית כמעט מכל גאוני דור ודור הבאים אחרי המג"א ומכל פלפולו שם בתשובה זו הרגיש הגאון דליטא הנ"ל ודחה אותם בטוב טעם ודעת ואין כאן מקום להאריך בפלפולים כי לא לפלפולא קאתינא הכא גם מה שהביא מתשב"ץ קטן שכתב בענין מצוה ללכת לא"י ובלבד שיהא פרוש מכאן ולהבא ויזהר מכל עון ויקיים כל מצות הנוהגת בה שאם יחטא יענש יותר וכו' ואינו דומה המורד במלכות בפלטין למורד לחוץ לפלטין והיינו ארץ אוכלת יושביה וכו' ואותם שהולכים לשם ונוהגים קלות ראש ובפחזותם להתקוטט שם קורא אני עליהם ותבואו ותמטאו את ארצי ומי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי עכ"ל התשב"ץ ומכח דברים אלו קרא בחיל שלא ליתן יד אל בוני הארץ דזמן הזה בכל שום וחניכא דאית להו דצד השוה שבהן שאין בהם רוח חיים של תוה"ק והאמונה הקדושה בביאת גצבב"א גם הביא שם דברי האהבת יונתן הידועים ומסיק שם דאין להשתתף עמהם כלל בשום ענין של בנין הארץ זה תוכ"ד.
תמהני עליו ז"ל בזה הלא רבינו השל"ה בשער האותיות הביא דברי הרבינו חיים שבתוס' כתובות שכ' דעכשיו אין מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשים בא ואין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם וכתב עליו בזה דדברי הר"ח הם דברי יחיד (ועיין במהרי"ט ח"ב סי' כ"ח שכתב על דברי התוס' הללו דלאו מדברי תוס' הם רק מאיזה תלמוד טועה ודחאו מהלכה וכן כל הבאים אחריו כתבו כן) וגם לא מסתבר טעמי' דעל זה נאמר צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם דודאי מי שדר בארץ ישראל ואינו מקיים מה שמחויב לקיים אז הוא פושע אבל המקדש עצמו ומקיים כפי מה אשר מחויב אז אשריו ומ"ש דאין אנו יכולין ליזהר בהן זה הדבר אין מובן אצלי דלמה אין יכולין ליזהר ומי הוא המונע ע"כ אין להשגיח בדבריו עכ"ל, ודברי רבינו השל"ה סובבים ושייכים גם על דברי רבינו התשב"ץ הנ"ל וגם כבר הבאתי לעיל בפתיחת הספר דברי הגאון הקדוש ר' יושעלע קיטנער בישועות מלכו יו"ד סי' ס"ו שכתב על דברי התשב"ץ הללו בשם המהר"ם מראטטבורג בזה"ל ומה שחשש מהר"ם מרוטענבורג הוא מחמת חשש דרכים וחסרון פרנסה גם מפני המחלוקת שהי' אז כידוע שבזמן המהר"ם מרוטענבורג הי' משה תיקי שנתעורר עוד הפעם המחלוקת אודות הספר מורה נבכים וא"כ בזה"ז שנשתנה בעזה"י לטובה הן בסכנת הדרכים והן מצד טבעיית ודאי הוא מצוה גדולה עכ"ל.
יא
[עריכה]י"א) ועוד" אני תמה על הגה"ק בעל מנחת אלעזר ז"ל שלדידיה פשיטא כל כך יען שבוני הארץ דזמנינו אינם מתנהגים בעוה"ר בדרכי התורה אין להשתתף עמהם כלל בשום ענין של בנין הארץ והיינו דסברתו היא דמוטב שנעזוב את הארץ בידם לבד ולעשות בה כחפצם וכרוחם ממה שנשתתף עמהם בפעל ידינו ורוחנו ג"כ זאת לא אוכל להבין אמאי לא? בשלמא אי הי' מקום אם אנו נמשוך ידינו מהבנין גם הם ימשיכו ידם ממנה אזי הי' מקום לומר כדבריו דמוטב להיות בשב וא"ת מלבנות ח"ו בעבירה (אם כי לפע"ד לאו ברור כל כך לומר כן כי מוכח מש"ס דסנהדרין דהבאתי לעיל בפתיחה דניחא לי' להקב"ה הבנין דארץ הק' אף אם הוא בעבירה ח"ו וא"כ יש לדון אם הי' לפנינו ענין דאפשר לקיים מ"ע דישוב רק בעבירה ח"ו ואם לא העבירה לא הי' נבנה אולי הי' נדון לומר דמוטב לבנותה וידחה העשה דבנין דשקולה נגד כל התורה כמבואר בחז"ל את העבירה ומה גם דכל קיום האומה הק' תלוי בישוב הארץ וכמו שהבאתי בספרי זה מחז"ל בהרבה מקומות וכבר ידוע מכללי הש"ס דעשה גדולה וחשובה דוחה עול"ת וגם לא צריך בעידנא ודוק,) אבל כעת דהם לא ימשיכו ידיהם מהבנין אף זולתנו וכמו שהי' באמת כן שהם עסקו בהבנין מזה שנים אף בלי השתתפות היראים א"כ מנא לן זה דעדיף לסלק ידינו מהם לגמרי ושלא לערב כחנו ורוחנו בפעולת ידם שיהי' עכ"פ קצת רוח התורה ורוח קדושה במעשה הבנין כפי שכחנו מגעת להשפיע עליהם ואולי ע"י ההשתתפות של היראים יעלה בידם בעזרת השם לפעול שיהי' לגמרי עפ"י רוח התורה אבל כשיעמדו היראים לגמרי מבחוץ והכל נעזב בידם לחוד א"כ יהי' ברור נגד רוח התורה וכמו שהמעשה רב מוכיח על זה דע"י שהחרדים נסוגו לאחור מהתנועה של הבנין מאז שהתעוררה התנועה של הציונית והם עשו את שלהם אף זולתנו באמת יש לקונן שרוח של אי התורה בעוה"ר שוררת שם ועתה מה תקנו בזה החרדים במה שהמשיכו ידם ממפעל הקדוש הזה הכי לא הי' עדיף אז להשתתף עם הבונים יהי' מי שיהי' כדי ליתן גם כחם ורוחם הקדוש במפעל הזאת ואז הי' לתואר הארץ תואר אחר לגמרי תואר של קדושה ורוח טהרה כי כבר ידוע שאור קטן אחד דוחה חושך של חדר גדול ע"כ אינו מבין כלל סברתו של הגה"ק הנ"ל,
יב
[עריכה]י"ב) ואחי הקורא אל תחשוב שכל מה שאמרתי לדחות סברתו של בעל מנח"א מלבי אני אומר כן לא כן בני רק תדע כי היא סברתו של רבינו הח"ס ותלמידו רבינו המהר"ם שיק (כאשר הובא במהר"ם שיק או"ח סי' ע') בבאור דברי חז"ל בב"ב סו"פ חזקת הבתים מיום שחרב ביהמ"ק וכו' ומיום שפשטה מלכות שגוזרת עלינו גזרות קשות וכו' דין הוא שנגזור עלינו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא שזרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל עיי"ש ולשון ונמצא שזרעו של אברהם אבינו כלה מאליו תמוה מאד דנראה כאילו זה הי' חפצם ומאויים של חז"ל של אותו דור דזרעו של א"א יכלה ח"ו, וביאר רבינו הח"ס עפ"י המדרש בפ' שמות כשגזר פרעה גזרת כל הבן הילוד היאורה תשלכהו עמד עמרם וגירש את אשתו עמדו כל הצדיקים וגרשו את נשותיהם אמרה לו מרים גזרתך קשה משל פרעה ואמר מרן ז"ל בבאור המדרש דהנה הקבה"ו כרת ברית עם אבותינו לקיים זרעם אחריהם ולתת להם נחלת ארץ ישראל והנה אם ישראל יגזרו על עצמן שלא להוליד בנים ודור הולך ואין דור אחר בא ויש לחוש שח"ו יכלה זרעו של א"א יהי' מוכרח שי"ת תיכף להושיע את ישראל ולהשיב בנים לגבולם כיון דלא יהי' דור אחר אחריהם ויכלה זרעו של אברהם אבינו לא יהי' לשי"ת במי לקיים בריתו שכרת עם האבות ועפי"ז הי' תיכף הישועה אלא שכל זה אם כל הקהל יעשו כן אבל אם רק הצדיקים והכשרים יעשו כן והרשעים ישאו להם נשים א"כ שוב אין הקב"ה מוכרח לעשות תיכף הישועה כיון שגם הרשעים המה זרע אברהם וא"כ יהי' מזה הפועל יוצא דרק הצדיקים יכלו ויתמו וזרע הרשעים ישארו ויעמדו ואז יהי' הרע בכפליים דהישועה לא בא וגם כי הצדיקים יכלו וישארו רק הרשעים וזה כונת הגמרא דין הוא שנגזר על עצמינו שלא לישא נשים וא"כ זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו ויהי' הקב"ה מוכרח להושיע לנו תיכף אלא הנח להם לישראל וכו' משום דהרשעים והקלים לא ישמעו לנו וישאר זרע ישראל מהם והצדיקים יהי' חסרים בעולם וזה הי' ג"כ כונת עמרם כשגירש את אשתו כדי שכולם יגרשו נשותיהם וא"כ יכלה זרעו של אברהם אבינו וממילא יהי' הגאולה תיכף אמנם רק הצדיקים גרשו ושאר דלת העם קיימו נשותיהם לזה אמרה מרים גזרתך קשה משל פרעה כיון דרק הצדיקים עשו כן ויכלה ח"ו זרע צדיקים ורשעים יתרבו א"כ הרע בכפליים ולכך צעקה גזרתך קשה משל פרעה עכ"ד רבינו הח"ס ודפח"ח ומזה למד תלמידו המהר"מ שיק לכל ענין וענין בחיי היהדות אם הצדיקים ימשכו ידיהם מדבר מן הדברים שיש בהן צורך להכלל והקלים לא ימשכו ידיהם ממנה אז תהי' הרע בכפליים וכדברי מורם רבינו הח"ס ז"ל שהדבר יהי' לגמרי ברוח הקלים ח"ו וע"כ מוטב שהכשרים לא ימשכו ידיהם מזה עיי"ש, ועיין לעיל בסוף ההסכמות מה שהבאתי מח"ס בחידושיו לנדה כיוצא בזה.
וכמו כן הוא בנדון בנין ארצינו הקדושה דמאז שהתעוררה תנועה הזאת היראים והחרדים סלקו עצמם מזה והתנגדו לזה והקלי הדעת לקחו הדבר בידם והתאמצו יותר ויותר להשיג מטרתם במעשה הבנין וחפץ ה' הצליח בידם טרחו ועמלו עד שעשו חיל וכיון דהיראים עמדו והתיצבו להלאה מכל הפעולה א"כ מה חידוש הוא שהבנין נעשה ברוח חפשית ובטוח הדבר שאלמלי היו כלנו משותפים בפעל הזאת תיכף מתתלה הי' שוררת שם רוח התורה ורוח היראה במדה גדולה וממילא עתה כשכבר יש ישוב נאה והוא הפועל יוצא ממעשי הקלי הדעת הם הם אדוני הארץ כי הוא פרי מעלליהם ונתאמתו דברי רבינו הח"ס הנ"ל עכ"פ אנו רואין דשיטת רבינו הח"ס ושיטת תלמידו רבינו המהר"מ שיק ז"ל אינו כשיטת הגה"ק בעל מנח"א הנ"ל והלכה בכל מקום כהח"ס ומהר"ם שיק דאסור להיראים והחרדים לסלק ידם ממעשה הבנין רק אדרבא החוב קדוש מוטל עליהם ליתן ידם למפעל קדושה זה מכאן ולהבא ולאחד הכוחות כלם ולילך עם הראשונים יחד בשלובי זרוע בפעולה הנשגבה הלזו להגדילה יותר ויותר וכמו שאמרו במדרש שוח"ט סי' י"ח כתוב אחד אומר מגדיל וכתוב אחד אומר מגדול לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעא קימעא ומה מגדיל שהוא מתגדלת והולכת לפני ישראל וכשיראו אלו הקלי הדעת שהחרדים אינם מרחקים אותם ורוצים להשתתף עמהם אז גם המה יתקרבו אליהם וישנו את דעתם מרעה לטובה כי סוף כל סוף גם המה זרע אברהם יצחק יעקב ונשרשים בקדושה עיין בהקדמה לספר התניא לרבינו בעל ש"ע התניא שכתב דאפילו היותר גרועים שבישראל נאחזים ונשרשים באותיות התורה והתורה מקשרתם לשי"ת עיי"ש, ונפשם מתגעגעת לשוב למקורם וכמו שכתבתי למעלה ואז נלך לבטח דרכנו בגומרה של בנין ויתקדש שם שמים על ידינו עיין נוצר חסד לרבינו איש אלקים מקאמארנא בפירושו לאבות במאמר הרחק משכן רע ואל תחבר לרשע ואמר דאין התנא אומר הרחק מרשע כמו שאומר בשכן רע רק אל תתחבר היינו שח"ו לרחק עצמו מרשע רק אדרבא מצוה לקרב עצמו אליו כי בזה שאתה מקרבו תפעול עליו להמשיכו לטוב רק אל תתחבר אליו ר"ל בפנמיות לבך אבל ודאי אל תרחיקהו ממך וכן אתה לא תרחק ממנו עיי"ש וכן הוא בנדון שלפנינו ואגב אעלה את אשר שח לי אתמול ביום ב' אמור שנת תש"ג פה עיר הבירה בהיותי לבקר את הגאון הגדול בו"ק כקש"ת מו"ה דוד מייזלס אבדק"ק אוהעל בעה"מ ספר שו"ת בנין דוד שהוא פה בבית החולים ווארוש מאיאר ה' ירפאהו ויחלמהו במהרה ויהי' בריא אולם לעבודתו הק' עד ביאת משיחנו בב"א והנה בשבת חוהמ"פ העבר נתכבדתי לדרוש בבית הכנסת של הש"ס חברה היראים דפה והי' קיבוץ רב והכנסתי בתוך הדרשה עניין בניית ארצנו שהוא חוב של כלנו מעתה אחר כל מה שעברה עלינו ואין לנו חיכוי אחרת רק ארצינו שתהי' נבנית על תילה מכלנו ודברתי מהענין בהתלהבות גדולה ורבים היו מתרעמים עלי והגיע גם לאזניו של הגאון הנ"ל והוא אמר שבאמת האט זיך הערויס געשטעללט דאס מיר האבען נישט רעכט געהאבט מיט דעם וואס מיר האבין זיך צוריק געהאלטען פאן תנועת בנין הארץ עכ"ד הגאון גדול הדור הנ"ל ואמר עוד שהרבה והרבה מאחב"י היו נצולים אם היינו כולנו עוסקין בבנין ארצינו מאז ולא הי' לנו חילוקי דעות בזה וגנח מלבו שגם מבניו נלכדו בסלאוואקייא בפח יוקשם.
יג
[עריכה]י"ג) עוד אני אומר שבעת אחר המהומה ומבוכה שאחב"י נפלו בתוכה שפור התפוררה הארץ תחת רגלינו ומילליאנען מאחב"י פה במלוכות אירופא מהם שנשפך דמם כמים ר"ל ומהם שנשארו כתורן בראש הספינה בלא מכסה ובלא צל מעל ראשיהם ולא קרקע תחת כף רגלם והם כאני' בודדה בתוך גלי הים הצרות ואינם יודעים אנה יסבו בלכתם ולאן פניהם מועדות פשוט וברור שאין הלכה כהני קדושי עליונים שהיו נגד הישוב רק הלכה כהגדולים שהיו בעד הישוב והבנין וכאשר אומר ואקדים דברי רבינו הקדושת לוי בליקוטים ענין נפלא בהא דאמרו חז"ל הרבה פעמים בש"ס על איבעא דלא איפשטא תיק"ו דהוא ר"ת תשבי יתרץ קושיות ובעיות ובהשקפה הראשונה יש להקשות הא זה יהי' אחר ביאת הגואל בב"א ולמה יתרץ אליהו הקושיות והאבעיות הא יעמוד משה רבינו ע"ה שנתן לנו התורה והמצות ולמה לא יתרץ הוא כל הקושיות שיש לנו בתורה הקדושה אך פשר דבר בזה דהנה כתב בסדר הדורות בהפלוגתא דרש"י ור"ת בענין התפילין דרש"י ז"ל הי' משה רבינו בסייעתו והר"ת לא השגיח על זה ואמר לו שכבר נתן לנו התורה ובידנו להורות כפי הוראת שכלנו בהתורה הקדושה ונראה להבין זאת ונבאר זאת בקיצור דהיינו לגבי פלוגתתם דב"ש וב"ה אמרינן אלו ואלו דברי אלקים חיים דהנה יש בחינה שאדם לומד הפשט בתורה הקדושה כפי הבחינה שלו אם הוא מעולם החסד אז הכל טהור ומותר וכשר כפי הוראת שכלנו בתורה הקדושה וכי להיפך כשהוא ממדת הגבורה אז הוא להיפך והנה ב"ה מדתו הי' מדת החסד ולכך ב"ה לקולא וב"ש שהי' ממדת הגבורה לכך ב"ש לחומרא אבל באמת כל אחד לפי מדרגתו דברי אלקים חיים וזהו אלו ואלו דברי אלקים חיים (אמר הכותב עיין רש"י כתובות ד' נ"ו בזוי) והנה חז"ל שהיו אחר הדור ב"ש וב"ה וראו שהעולם צריך להתנהג בחסד וקבעו הלכה כב"ה בכל מקום לקולא כב"ה והנה מי יכול להבחין זאת באיזה מדה צריך זה העולם להתנהג שיופסק הלכה כמותו מי שהוא בחיים והוא בזה העולם הוא יודע באיזה מדה צריך זה העולם להתנהג אבל מי שאינו חי אינו יודע כלל באיזה מדה צריכה לזה העולם להתנהג בה והנה אליהו הוא חי וקיים ולא טעם טעם מיתה והוא תמיד בזה העולם ולכך הוא יפשוט הקושיות ואיבעיות כי הוא יודע באיזה מדה צריך העולם להתנהג בה ובזה יובן מה שאמר ר"ת למשה רבינו ע"ה שכבר נתן לנו התורה ובידנו להורות עכ"ל רבינו בעל קדושת לוי וכונתו הי' יען משה רבינו אינו בזה העולם אינו יכול להכריע כעת ההלכה כפי צריכת העולם בעת הזאת והדברים ראויים לאיש אלקי כמותו והאיר ה' עיני למצוא חבר לרבינו בזה אחד מגדולי הפוסקים אשר בכל יומא שמעתיה מבדרין בכל בי מדרשא ה"ה רבינו הגדול מרן משה מבי"ט חברו ומבית דינו של רבינו הב"י בספרו בית אלקים כתב ממש כדברי רבינו הקדושת לוי בטעם דתשבי יתרץ קושיות ובעיות ולא משה רבינו וממש שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ואעתיק אות באות את לשונו כי דברי אלקים חיים הנה וז"ל אליהו ז"ל ימצא בפרסום בזמן ההוא (ר"ל בזמן התחיה) אשר הוא תשבי יתרץ קושיות והויות והוא ישוב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם בכל הדברים ובפרט בקבלת התורה ובכל הענינים שהיו נסתרים בעוה"ז הכל יתגלה על יד אליהו הנביא כי שאר הנביאים והשופטים והחכמים אשר היו בדורות העוברים וגם האבות והשבטים וממשה רבינו עד ימי התחיה כשיחיו לא ידעו מעניני העוה"ז ממה שקרה אחרי מותם כי היו בג"ע התחתון והעליון מובדלים מעניני העוה"ז הגשמי אבל אליהו ז"ל אשר היה מימות משה רבינו עד ימי הורם ידע כל מה שהי' בימיו ואחר הסתלקותו בגוף ונפש נזדכך גופו כאחד מן הגרמים השמימיים או יותר והכינו האל יתברך להמצא בעת צרת ישראל להצילם על ידו ובזכותו בכל הדורות אשר הם צריכים לו ומתגלה ג"כ לחכמי ישראל לגלות להם סודות התורה כפי הכנת כל דור ודור מלבד מה שמקובל אצלינו היותו מצוי במצות ברית מילה אשר הוא עליה ואנחנו מכינים בפועל כסא לכבודו ולא לבד בדברים אלו אלא גם בעניני העולם הנסתרים ומכוסים מבני אדם באמרם יהא מונח עד שיבא אליהו הוא משיג כל דברי העוה"ז ואין נסתר מחכמתו וזה מפני אריכות ימיו בנבואה ונתדמה למשה רבינו בכמה דברים שאמרו ז"ל והשגות אלו לא ניתנו אפילו למרע"ה כיון דנפרד גופו ונפשו אינו יכול להשיג עניני עוה"ז ואפילו המלאכים אינם משיגים בעניני עוה"ז אלא במה שהם שלוחים מאתו יתברך לעשות בעולם ואין מלאך אחד עושה שתי שליחות אבל אליהו ז"ל קיימו האל יתברך בגוף זך ונפש דקה ובחר בו האל יתברך משאר נביאים שידע בו איזה הכנה טובה יותר מאחרים להשגות אלו ובהיות הדבר כן הוא מובן לדעת כל הדברים העליונים המתחדשים בעולם העליון מצד דקות נפשו וידיעות כל הדברים ההוים בעוה"ז מצד זכות גופו כי אם היותו דק וזך יש בו מעט מן הכמות והאיכות הגשמי בלתי נרגש בענינים ובתנועות שהוא מעופף בעולם ובזמן התחיה גם כי הוא חי על הדרך שביארנו יהי' לו כעין תחי' שיתגשם ויתעבה מעט זכות גופו להיותו נראה וכל בני הגאולה והתחיה ולהיותו מתמיד ויושב עמהם ומתנהג בהנהגתם כמו שיתנהגו האבות והנביאים מרע"ה בראשם בזמן ההוא ובידיעת כל דברי העוה"ז הנסתרים ישיג יותר מכולם לסיבת אריכות ימיו בעוה"ז עד הסתלקותו ועלותו בסערה השמימה ומאז עד זמן הגאולה והתחיה הוא משוטט בעוה"ז בין הצדיקים והחסידים והצלת ישראל מצרותיהם על ידו כמו שנזכר כי בזה הוא משיג בכל דור ודור לדעת כל עניני העולם השפל לברר וללבן כל הדברים שנסתפקו בהם חכמי הדורות ושאר הדברים הנסתרים ממנו ובזה תגמר לימוד התורה בבירור על ידו בלי שום ספק כי אפילו משה רבינו שנתנה התורה על ידו אינו יכול לברר ספיקות התורה אף כי הם ברורות אצלו לסיבת שנפרדה נשמתו מגופו ועתה החייהו האל יתברך ודבורו יהי' כמדובר מן השמים והכתוב אומר לא בשמים הוא ואין משגיחין בבת קול ומה שנקבל מאליהו הוא כדמות זה שהוא הי' לעולם קיים בגוף ונפש כנזכר ולו נאה בירור ספיקות וסודותיה עכ"ד בזה הרי לך לפניך שהם דברים שדיבר רבינו בעל קדושת לוי ז"ל שיען שאליה לא נפסק חיותו מזה העולם ויודע ענינינו תמיד בכל דור ודור יכול לקבוע ההלכה לפי ענין הדור בכל עת המצטרך משא"כ צדיק שכבר נסתלק מזה העולם ואינו יודע מצב הדור אינו יכול להכריע ההלכה כפי אותו הדור ומזה יש להכיר גדולת שכלו של רבינו בעל קדושת לוי שזכה לכוון למרנא המבי"ט שהי' בזמן הב"י ומאד הי' שמח אילו הי' ראה ספרו הנ"ל למצוא חבר כמותו המורם מדברי רבותינו הנ"ל שצדיק אחד שפסק איזה פסק ואח"כ עלה לשמים ונשתנו הענינים וסדר העולם ולפי מעמד הדור כאשר הוא עתה יוקשה מאד לאחוז בשיטת ההלכה של צדיק ההוא שהחמיר בעודו בחיים חיותו ואילו אם נאחוז בשיטת שאר הצדיקים יצמח מזה טובה אל הדור אז כפי דעת שני גדולי עולם הנ"ל יען שהצדיק אשר החמיר אינו עוד בעוה"ז והוא אינו יודע כעת ענינים הנצרכים אל העולם כי נפרד מאתנו אז אין הלכה כמותו א"כ לפי"ז בזמנינו שנעשה השערוריה הגדולה בישראל ואין מקום עוד להשאר בגולה פשיטא דאין לחוש לדברי הגדולים שהיו נגד הישוב ורק ההלכה כאלו הגדולים שהיו בעד הישוב כי השעה צריכה לכך ואולי אם היו בחיים אתנו והיו רואין מצבנו עתה גם הם בעצמם היו מסכימים לכך ודוק.
יד
[עריכה]י"ד) הנה כבר כתבתי בפרק הקודם שכל טעמיה דמרן הגה"ק בעל מנחת אלעזר שהי' מתנגד לכל תנועת הבנין היא כאשר אנו רואין בכל ספריו הקדושים משום דדעתי' דהגאולה השלישית יהי' בנס ולא בטבע וכל מי שמצפה על ענין טבעי בזה הוא כופר בביאת משיח ח"ו וכל ספריו מלאים בזה ומלבד מה שהבאתי בפרק הקודם מחז"ל בש"ס ומדרש ומדברי האוה"ח הקדוש ומשאר קדושים דזה תלוי בשתי בחי' הגאולה אם נהי' בכלל זכה או ח"ו בבחי' לא זכה דאם נהי' בבחי' לא זכה אז מוכרח שיבא בנס מלובש בטבע עוד אוסיף ממה שמצינו שהי' שנאה כבושה לבני ארץ ישראל על בני בבל על מה שלא עלו כולם עם עזרא לא"י דאלמלי עלו כולה היתה גאולה נצחית ושנאה זו היתה נמשכת והולכת מזמן הבנין עד אחר החורבן עיין תוס' מנחות ק' ותיו"ט שם דת"ח דא"י היו שונאין את בני בבל ע"כ היו קוראין בשם גנאי אותן בבליים והיו אומרים עליהם הבבליים אוכלין אותם חי' וזה הי' בזמן שבית המקדש הי' קיים ואחר החורבן מצינו לר"ל ביומא ד' ט' דאמר לי' ר"ל לרבב"ח אלקא סנינא לכו (ופרש"י סנינא לכו לכל בני בבל שלא עלו בימי עזרא ומנעו שכינה מלבוא מלשוב לשרות בבית שני) דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כלכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו וגם הי' גאולה שלימה עכשיו שעשיתם כדלתות נמשלתם כארז שהרקב שולט בו הכונה שנחרב הבנין ועיין בהקדמת סידור יעב"ץ מה שפירש בר' חייא בפ' הפועלים דאדמי לי' כדובא דנורא דהוא המקטרג נגד הבבליים מבני ישראל שלא עלו ברשיון כורש מלך פרס שאלמלי עלו כחומה באותה פקודה לא הי' רקב שולט בהם והיתה גאולה שלמה ולכן הי' מקום לקטרג לפי שהבבליים היו סיבה להאריך זמן חגלות עיי"ש הרי דגם בזמן ר"ח שהי' אחר החורבן קטרג המקטרג על זה שלא עלו כולם בזמן רשיון דכורש עיין ג"כ במדרש שה"ש פ' ח' בפסוק אם חומה היא אילו ישראל העלו חומה מבבל לא חרב ביהמ"ק פעם שנית ר' זעירא נפק לשוקא למיזבן מקמא (עיין מתנות כהונה שפירש מקמא לקנות מלאכת דבר מה במלאכת רעהו ותרגום יונתן מקמתא דחבריה) א"ל לית את אזיל מהכא בבליי די חורבן אבהתיה (ופירש במ"כ דא"ל המוכר אין אתה הולך מכאן אתה בבלי שהחריבו אבותיך ביהמ"ק) א"ר זעירא לית אבהתי כאבהתון דהדין (ר"ל ר"ז הי' מתמה וכי אין אבותי כאבותיו של זה דלא הי' מבין למה אבותיו היו גורמין יותר החורבן מאבותיו של זה על לבי וועדא (ר"ל נכנס לבית המדרש) ושמע קליה דר' שילה יתיב ודריש אם חומה היא אילו ישראל עלו חומה מן הגולה לא חרב ביהמ"ק פעם שנית אמר (ר"ז לעצמו) יפה לימדני עם הארץ עכ"ל המדרש עיין תשו' חות יאיר סי' ק"ז דר' זירא קרא לבבלאי בבלאי טפשאי מכח חבבותא דארץ ישראל נמי על כונה זו נאמרה עיי"ש הרי דהשנאה עבור שלא עלו כולם בימי עזרא היתה נמשכת והולכת מדור דור ולא היו יכולין למחול להם על שלא עלו כולם בימי רשיון דכורש עד שאפילו עם הארץ פשוט לא רצה למכור דבר לבן בבליי ואמר לו שאבותיו חרבו עירנו ושממו בית מקדשינו ועיין מהרש"א יומא דף ט' על מאמר חז"ל ראוי הי' בימי עזרא לעשות להם נס אלא שהחטא גרם היינו החטא שלא עלו כולם עיי"ש והשתא לשיטת הגה"ק הנ"ל דגאולה העתידה תבוא דוקא ע"י נס נגלה ולא ברשיון המלכים מה הי' חטאם של דורו של עזרא ומה מקום יש לשנוא אותם כל כך בשנאה כבושה ארוכה כל כך הלא בני בבל לא רצו בגאולה כזו ע"י כורש רק בגאולה של הקבה"ו בעצמו ובנס נגלה ומפורסם אלא ע"כ שבהדי כבשי דרחמנא למה לך דלמא הי' רצון הקב"ה שתבא דוקא באופן זה וא"כ מזה אתה דן גם למה שלפנינו באופן שאם המלכים נותנים רשיון על ביאתנו לארצינו זהו רצון הבורא ומזה ישתלשל מה שהי' מוכן להשתלשל בימי כורש אלמלי הי' ביאת כולם ורק עלינו לראות שתהי' ביאת כולם בעזה"י ואז נשיג חפץ נפשינו להיות גאולה שלמה בעזה"י וזה ראי' שאין עליה תשובה.
וזה הי' נמי טעמו דר"י בן חנניא כמובא במד"ר תולדות שהבאתי לעיל בפ"ב דבימיו נתן המלך רשות לעלות לא"י ולבנות ביהמ"ק וקיבלה ריבנ"ח אף דידע דיותר מגאולה שלישית לא יהי' וע"כ דמזה ישתלשל הגאולה השלמה ועיין כתובות דף קי"א שאחד מן השבועות שהשביע הקב"ה את כנס"י שלא ירחקו את הקץ ופרש"י שלא ירחקו את הקץ בעונם לישנא אחרינא שלא ידחקו גרסינן לשון דוחק שלא ירבו בתחנונים יותר מדאי (עיין בח"ס ח"ו סי' פ"ו שפירש כונת רש"י במ"ש יותר מדאי היינו כמו יוסף דילי ריינא וכדומה אבל להתפלל בכל יום חובה עלינו וכן מצאתי בישמח משה החדשים על שה"ש שפ' ג"כ כן, שניהם לדבר אחד נתכוונו) ועיין פייט לשחרית דיום א' דפסח דאמר "רחוק דחוק השבעתי אתכם" נראה דהפייטן נקט שני הגירסות לאמת דעל שניהם נשבעו והפייטן בעצמו שם באות ל' מפורש שלא לדחוק את הקץ ר"ל שלא לצאת קודם זמנם כבני אפרים ולא בפרש"י הנ"ל עכ"פ מבואר מהפייט דגם הגירסא שלא ירחקו את הקץ ג"כ אמת ומה שפירש רש"י שלא ירחקו בעונם קשה לכאורה דאם כונתו על סתם עונות למה על זה שבועה חדשה הלא כבר נשבעו ועומדים על זה מהר סיני שלא לחטא וגם כתיב לא תעשון כן לה' אלקיכם ופרש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותם למקדש אבותיכם שתחרב עכ"ל וידוע מהירושלמי פ"ק דיומא כל יום שלא נבנה כאלו נחרב בימיו א"כ כבר נשבענו על זה שלא להרחיק את הקץ בעונינו מקרא זה דלא תעשון א"כ דברי רש"י הנ"ל צריכין ביאור ונראה בכונת רש"י דלא על סתם עון קאי אלא על עון דנוגע בקץ עצמו וכמו שכתב המהרש"א ביומא ד' ט' בפירוש חז"ל ראוי הי' לעשות נס בימי עזרא אלא דגרם החטא היינו ראוי הי' להיות גאולה דעזרא גאולה נצחית אלא דגרם החטא היינו החטא שלא עלו כולם וכן הבאתי לעיל בפ"ב בשם הכוזרי שאמר כן ועי"ז נתרחק הקץ האמיתי ועל זה בא השבועה הנ"ל שלא ירחקו את הקץ בעונם שאם ימצא להם שעת הכושר לעלות ע"י רשיון המלכים יקבלו רשיון זה ויעלו כולם כדי שישתלשל מזה גאולה נצחית ולא יעשו כמו שעשו בימי עזרא שרחקו את הקץ בעונם שלא עלו כולם ומכש"כ אם לא ירצו כלל לקבל את הפקודה ח"ו שירחקו בזה את הקץ וזה אמת בביאור דברי רש"י הנ"ל ודוק.
טו
[עריכה]ט"ו) ובזה נראה לי לפרש מה שמצינו בדברי הימים א' פסוק כ"ט אצל דוד המלך ע"ה באמרו לפני שי"ת (בעת שאסף נדבות לבנין הבית המקדש) ועתה עמך הנמצאים פה ראיתי בשמחה להתנדב לך ופרש"י הנמצאים פה וז"ל הנמצאים כאן הכתובים למעלה ויקהל דוד את כל שרי ישראל וגו' אבל עשירי ישראל כולם אשר בכל עיר ועיר לא נמצאו פה ועל כן רבוש"ע נתמעטה הנדבה שאילו הי' שאר כל ישראל כאן אז הרבה הנדבה עכ"ל וזה לגנאי לעשירי עמנו שתמיד המה ממשיכין ידיהם מלהתנדב אף לדבר היותר גדול כבנין ביהמ"ק וכן היא עד היום הזה ועל זה הי' מתרעם דוד על שעשירי ישראל ישבו בביתם ולא באו להתנדב א"כ ממילא לא כל ישראל נטלו חלק בו ע"כ לא הי' לביהמ"ק קיום ולא הי' ככסף שאין רקב שולט בו ודוק' וכן מצאתי בתוספתא דע"ז פ"ה כמה גדול כח של העליה בזמן שהוא מכלל כל ישראל וזה לשון התוספתא שם ואומר כי נתן בידי את יושבי הארץ וגו' כי עלתה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום אלא כל זמן שהם עליה כולה נכבשת אינו עליה כולה אינה נכבשת עכ"ל.
טז
[עריכה]ט"ז) הנה באלו בעלי התנועה שהתנועעו בראשונה לעלות לארצינו הקדושה ולהתיישב בה ואחוזת מרעהם שעומדים בעוה"ר ברגל חלושה מאד בדת תורתינו הקדושה וכמעט נתקו כל קשר עמה ואעפי"כ אנו רואין שלא רצו לבחור איזה אדמה מחלקי האדמה ולעשות ממנה ישוב להתיישב בה ורק בחרו בארץ אבותינו בארץ הקדושה ומוסרין נפשם עליה כאשר מעשה רב מוכיח על זה דכמה וכמה מן קלי הדעת הערו נפשם למות בעדה ואין מספר להקרבנות שהקרבו נפשם על מזבח האדמה הקדושה וזכרה להם אלוק לטובה על זאת והיא פלא לכאורה כיון דאין מחזיקים בתורת אלקינו מה להם לארץ ישראל שהיא מקודשת רק ע"י קדושת התורה דעיקר התורה היא רק בא"י וכמו שהבאתי לעיל בשם האיש האלוקי מהר"ם קורדאוואריא וגם משה רבינו נתאוה ליכנס בה רק בשביל קדושת התורה כידוע מחז"ל וכן אברהם אבינו נתאוה אליה רק כדי להתחכם בחכמת התורה דאין תורה כתורת א"י כמאמר חז"ל וכיון דאילו בעלי התנועה אינם מחזיקים בעוה"ר בתורת ה' מה להם לא"י והוא פלא לכאורה.
אך פשר דבר זה למדתי מדברי האלוקי במגיד מישרים פ' שלח שביאר שם המלאך לרבינו הב"י כל ענין שילוח מרגלים שהי' בימי משה וזה לשון המגיד מישרים שם אור ליום שבת כ"ג לסיון ה' עמך גבור חיל וכו' והנה בפרשתא דא איכא למידק אמאי איכתיב שלח לך אנשים דמחזי כתפקידתא דקב"ה הוא ולא אתערותא דישראל ואלו במשנה תורה כתיב ותקרבון אלי כלכם וגו' ותו אמאי הוה צריך לאללא ארעא כגוונא דסדר להו משה רבע"ה השמנה דוא ואם רזה וגו' דמשמע דאי לא הות שמנה ולא טובה לא הוו סלקין ותו דהוה מתחזי דעייל מרע"ה טעותא בלבהון דלא ליהמנו לקב"ה דאבטח להו אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ואיהו אמר להו השמנה הוא אם רזה.
אבל ברירו דמילתא כמא דאימא ובהכי יתייתיבון כמה ספיקי דאקשו המפורשים הלא לך למינדע דישראל משום דנסיאו כמה נסיוני קמיה דקב"ה אתחייבו דלא למיעל בארעא אלא דברוב רחמיו וחסדיו הכניס בלבם דיבקשו לשלוח אנשים לרגל את הארץ ואי הוו זכאין בההוא שליחותא כדקא יאות הוו מעייל להו לארעא בההוא זכות ולבתר הכי הוה מיתפרע מינייהו חובייהו קדמאי זעיר זעיר וכדי למירמז דהקב"ה איהו דעיול בלבייהו למתבע האי שאלתא משום הכי לא כתב קרא הכא דקרבו אליו כולם כדכתב כמשנה תורה, ופקיד דישלח כל נשיא בהם כלומר כל רברבי חכימאי די בהון ויהושע יוכיח כי הוה רבא באורייתא ודוגמת כן הוו כלהו ואמר להם משה דיחזון השמנה היא וגו' ומשום דידוע דודאי היא שמנה וטובה ויש בה עץ ורמז רמיז להו דיספרון בשבח דא"י כי הוכי דיכספין ישראל למיעל בה ועי"כ יזכון למיעל בה עכ"ל הצריך לעניניני ועוד האריך שם הרי לפי דברי המלאך הקדוש הנ"ל שכל דבריו הוא דברי אלקים חיים יען שישראל שבאותו דור מפני ענותיהם לא היו כדאים ליכנס לארץ ושי"ת אעפי"כ הי' רוצה להביאם שמה כדי לקיים השבועה שנשבע לאבותינו לתת לזרעם את ארץ נחלתם הכניס בלבם שישאלו ממשה שאלה זו על שילוח מרגלים ומשה רבינו הסכימה דעתו לדעת הקב"ה ושלח וסידר להם סדר על מה לרגל השמנה היא אם רזה ויען שידע שבאמת טובה ושמנה היא ערר דעתם שבבואם בחזרה יספרו בשבח ארץ ישראל ומגודל השמנות שיש בארץ ועי"ז יעוררו חשק וחמדה בלבות בני ישראל ובזכות החשק והכסיפה יהיו ישראל ראויין ליכנס בה זה תוכן דברי רבינו המגיד שם בבאור ענין המרגלים ויש ללמוד מזה דבזכות הכוסף והחמדה אל הארץ לבד כדאים ישראל לירש אותה עוד כתב שם המגיד מישרים דמשום זה בחר רק בגדולי תורה ולא בנשיאים דחנוכת המזבח משום חשש דימעלון בשליחותהון ואעפי"כ לא הועיל משה בזה ואף דהיו הגדולים יותר בתורה מעלו בשליחותהון וכמבואר בזהר הק' ובשל"ה משום נגיעת עצמם דהיו יראים ואמרו במדבר ראויין הן להיות נשיא וכשיכנסו לארץ יעשו נשיאים אחרים עיי"ש וזה יהי' למוסר השכל דאף הגדול היותר בתורה ובצדקות לא יאמין לעצמו כשמתנגד לתנועת בנין הארץ שרק לש"ש מתכוין כי ודאי אינו יותר גדול בתורה ובצדקות מהנשיאים ששלח משה ואעפי"כ מעלו בשליחותם מנגיעת עצמם ודוק והפוך בזה ותראה כי האמת כן וד"ל
עכ"פ אנו רואין כי שי"ת הכניס בלבן של ישראל לשלוח אנשים לא"י לטובתן של ישראל כדי לעורר בהם הכוסף והחשק לארץ הטובה ובזכות זה יהיו המה כדאים לכנס וליירש אותה ועפי"ז תבין גם את הנדון שלפנינו כי אין ספק שרק הקב"ה שחושב תמיד עלינו מחשבות טובות וכדי שלא ידח ממנו נדח הכניס החשק הזאת בלבות אחב"י אשר מכח ההתערבות בגוים באריכות הגלות החל הזה למדו מעשיהם שיחשקו ויכספו דוקא לארץ אבותינו וימסרו נפשם על זה ומשום זה בעצמו כדאים המה ליירש אותה ולהתיישב בה ובטח שמצוה גוררת מצוה שברבות הימים אחר שתתיישב בה הרבה מישראל יטהר הקב"ה את לבבם ויחזרו לעבודתו יתברך וכאשר הבאתי לעיל מרבינו האוה"ח הק' ומרבינו הח"ס זי"ע ועכ"י וזה ברורא דהך מילתא בעזה"י.
יז
[עריכה]י"ז) הנה הרמב"ם בה' תשובה כתב דאין נגאלין ישראל אלא בתשובה וכבר הבטיחה התורה שסופן של ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין עכ"ד נראה באור דברי רמב"ם אלו עם מה שראיתי בספר מנחת יהודה מחכם ספרדי מהרב יהודה אלקלעי תלמוד הקדוש בעל פלא יועץ ז"ל (שנדפס בשנת תר"ג זה מאה שנה ובהשגחה מן השמים בא לידי כי הוא יקר המציאות וכל הספר מדבר מגאולתן של ישראל) שהביא מהרמב"ם שכתב שבעשית מצוה אחת כתיקונה יזכה לעוה"ב וכן דעת הרא"ש, והר"ן בדרשותיו דרוש הששי הביא דעת הרמב"ם בזה והוסיף דצריך שיהי' מצוה זו מצוה של ערך גדול שיהי' שקול כנגד כמה מצות והוסיף הרב הנ"ל דכן הוא ג"כ לענין תשובה דבעשות מצוה אחת בשלימות יהי' בעל תשובה גמורה וכן הביא בשם מורו בעל פלא יועץ שאמר כן בשם המקובל אלקי מרן ר' שלום שרעבי ואם כך אמרו בתשובת היחיד כ"כ בתשובת הרבים ודאי שבקבלת מצוה אחת נקראים בעלי תשובה גמורת ועפי"ז כתב הרב הנ"ל דבעשות הרבים מצוה אחת בשלמות נקראים בעלי תשובה ויזכו לגאולה על ידה, וכן אמרו בפ"ק דקידושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ ואם ביחיד הוא כן כש"כ ברבים עושין את המצוה דידוע דא"ד מיעוטין העושין לרבים העושין כמפורש ברש"י בפ' בחקותי והביא שם דברי רש"י בהושע ג' בפסוק אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים פירוש רש"י אחר ימי הגולה ישובו ישראל תנא משום רשב"י בשלשה דברים מאסו בני ישראל במלכות שמים ובמלכות בית דוד בבית המקדש א"ר שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם זו מלכות שמים ואת דוד מלכם כמשמעו ופחדו אל ה' ואל טובו זה ביהמ"ק כד"א ההר הטוב הזה והלבנון עכ"ל רש"י וכתב הרב הנ"ל אחר דאמר דאפילו סימן טוב לא יראו ישראל עד שיבקשו שלשתן ודאי חיוב גדול הוא לשום לב אליהם אחר ישובו בנ"י ובקשו את אלקיהם זה מלכות שמים איתא בזה"ק ריש פ' תצא אין הקב"ה נקרא מלך אלא בארץ ישראל ר"ל התשובה הראשונה שיעשו ישראל באחרית הימים היא שיבקשו מלכות שמים דהיינו לשוב לארץ ישראל כדי שיקרא הקב"ה מלך וזהו אומרו ובקשו את ה' אלקיהם כי הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק ושמעתי מפי קדוש הרב הגדול מעוז ומגדל הר"ר יהודה ביבאס נר"י שזהו הנאמר במלאכי שובו אלי ואשובה אליכם ר"ל שישובו ישראל להסתופף בצלו בארץ ישראל ואח"כ ישרה שכינתו בינינו וכן איתא בזהר פ' שמות א"ר חייא לית שלטנו לאומין עלייהו דישראל אלא יומא חדא דהוא יומו של הקב"ה והוא אלף שנים הה"ד נתנני שוממה כל היום דוה יומא חדא ולא יתיר א"ר יוסי אי יתיר ישתעבדון לא על פום גזרת מלכא הוא אלא דלא בעין למהדר לקבליה עכ"ל הזהר ומלת לקבליה נראה דרומז שישובו לארץ ישראל כדברי מהר"י ביבאס נר"י שלא אמר למהדר בתיובתא כדרכם ז"ל בזהר אלא לקבליה היינו שישובו לארץ ישראל ששם הקב"ה תמיד אפילו בחרבנו וילכו לנגדו אלו דברי הרב חכם ספרדי הנ"ל והנה ידוע מהספרי דגדולה מצות ישיבת הארץ ושקולה נגד כל התורה כולה והשתא דכעת הכל עולין לא"י ובאה מצוה זו אליהם ביגיעה ובמסירת נפש ממש כידוע לכל וכיון דבמצוה אחת מגדולת הערך נקרא בעלי תשובה וזוכין על ידה לגאולה שפיר נתקיימו דברי הרמב"ם דאין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה התורה שסופן של ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין היינו דזה גופא שמשתוקקין לחזור לארץ ישראל שהוא מצוה מגדולת הערך זה גופא היא תשובתן וכמו שהכאתי מספר מנחת יהודא הנ"ל ומהקדוש מהר"י ביבאס דבזה מקיימין הקרא דשובו אלי וכמו שמוכח בהזהר הנ"ל ומשום זה יזכו לגאולה שלמה בעזר השם וגוף ההשתוקקת שיש להם לזה זהו מהבטחת שי"ת שהבטיח שיעורר לבם לעשות תשובה בסוף גלותן וכמו שכתבתי לעיל מזה דהקב"ה יכניס בלבם חשק וחמדה וכוסף לכסוף לשוב לארץ ישראל וזה גופא יהי' תשובתן וכמו שאמר הנביא בהושע אחר ישובו בנ"י ובקשו את ה"א זו מלכות שמים לשוב לארץ ישראל כדי שיהי' הקב"ה נקרא מלך וכמו שכתבתי לעיל ושפיר נתקיימו דברי רבינו הרמב"ם הנ"ל ודוק.
יח
[עריכה]י"ח) ובמה שכתבתי דבקיום מצוה אחת יכלו לזכות להגאולה נר"ל באור מדרש פלא בפסוק מנחה היא שלוחה לאדוני ואמרו במדרש נשר שלח לו (עיין ילקוט הראובני) והיא פלא ונראה דהנה אמרו לרבקה ורב יעבוד צעיר הרי דתיכף מתחלת יצירתם נקבע עשו להיות עבד יעקב ורק יצחק בברכתו אמר לו והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך אך לא ידענו באור ענין תריד כמה היא דהנה יש לנו תרי"ג מצות לקיים ויש לומר בשני אופנים אם דוקא כשיקיים יעקב כל התרי"ג מצות ולא יחסר לו אפילו אחת מהן אז לא נקרא כאשר תריד משא"כ אם יחסור לו מצוה אחת שוב חשוב כאשר תריד ופטור עשו מעולו של יעקב ואדרבא אז ישתעבד הוא עמו זה אופן אחד ואופן הב' הוא דכל זמן שיקיים יעקב אפילו רק מצוה אחת מתרי"ג מצות ואף ששאר המצות לא יקיים לא הוי עוד בזה בכלל כאשר תריד רק עד שלא יהי' לו אפילו מצוה אחת אז הוי בכלל אשר תריד והנה לכאורה ממה ששלח יעקב לעשו עם לבן גרתי ודרשו חז"ל דתרי"ג מצות שמרתי לכאורה משמע מזה כאופן הא' דצריך לקיים כל התרי"ג המצות אך יעקב דאג בשביל בניו ושלח לו נשר להודיעו שלא יקח ראי' ממנו שצריך לקיים כל התרי"ג מצות כדי שלא להיות בכלל כאשר תריד זה אינו דמנשר מוכח דכל זמן שיש לנו אפילו רק מצוה אחת אין אנו בכלל כאשר תריד והוא דאמרו בחולין בסוגיא דנשר דעוף הבא לפנינו בסימן אחד טהור מנא לן מנשר דנשר דכתב לן רחמנא למה אלא להורות דדוקא כנשר שאין לו אפילו סימן אחד טהור הוא טמא אבל אם יש אפילו רק סימן אחד טהור הוא טהור עיי"ש בכל הסוגיא א"כ מוכח מנשר דאפילו בסימן אחד הוא טהור א"כ די לנו ג"כ אפילו מצוה אחת לחוד שלא נהי' בכלל כאשר תריד ומה שאני נזהרתי לקיים כל התרי"ג מצוה למצוה מן המובחר עשיתי כן אבל לענין כאשר תריד די אפילו רק מצוה אחת גרידא שלא תשעבד בנו ודוק.
יט
[עריכה]י"ט) הנה עוד כתב שם בספר מנחת יהודא הנ"ל דהך ובקשו את ה' אלקיהם שאמר הנביא אין משמע בקשה בתפלה לבד אלא דבר הגדול הזה צריך בקשה מאת מלכי ארץ והקב"ה יתן בלבבם שיקראו לנו דרור לשוב אל אחוזתינו ואל נהלת אבותינו ואין מראין סימן טוב לישראל עד שיבקשו ויפתחו פתח כחודה של מחט והקב"ה יפתח כפתחו של אולם וכן הבטיחה התורה ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וכן כתב הרב יפה תואר בב"ר פ' צ"ח אגדה י"ד דאין ביאת משיח לקבץ הגליות דלזה אין אורך לו כי ה' מזרה ישראל יקבצנו באומרו ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל וכן והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וכו' וה' יעשה הדברים בדרך ארץ עכ"ל ולפי טבע הזמן הדרך ארץ הוא לבקש חנינא מאת מלכי ארץ וכן רמז יעקב אבינו בשובו מגלותו ויהן את פני העיר אמרו חז"ל בב"ר פ' ע"ח ויחן את פני העיר חנן את הפנים שבעיר התחיל משלח להם דרונות וכן כתב הרד"ק בתהלים קמ"ו בבן אדם שאין לו תשועה כי לה' לבדו התשועה והיא יסובבנה ע"י אדם כמו שסבב תשועת גלות בבל ע"י כורש וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל ע"י מלכי הגוים שיעיר את רוחם לשלחם וכו' וכן איתא בשה"ר פסוק אתי מלבנון כלה הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז ואמרו במדרש כשתהיו מביאין אותן לא תביאו דרך בזיון אלא בכבוד ועוז וכן כתב האברבנל במשמיע ישועה ד' כ"ה וז"ל ולפי שציון תתפלא על שיבת בניה לתוכה לכן אמר הנביא הנה הדבר הזה יהי' בכח גבורתי ועל ידי הגוים עצמם יהי' הנס הזה והוא אומרו הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים כפי עכ"ל וזה אומרו דהיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך ר"ל כמו שבגאולת מצרים צוה ה' את משה שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק כך בגאולה אחרונה יהיו מלכים אומניך ר"ל כמו שבגאולת מצרים יחנו ויסעו עפ"י ה' ביד משה כך בגאולה אחרונה יסעו עפ"י ה' ביד מלכי ארץ וזהו אומרו והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך ר"ל כי כל השררות כולם כאחד יסכימו לדבר זה שמן היושר הוא להחזיר העטרה לבעליה כדאיתא בויקרא רבה סוף פ' שמיני וזה שאמר הכתוב יחזקאל כ' והבאתי אתכם אל מדבר העמים מדבר הוא לשון דיבור כדאיתא בשמות רבה פ' כ' אין מדבר אלא דבור שנאמר ומדברך נאוה ר"ל אביא אתכם אל דבור העמים שיהיו נידונים ומדברים ביניהם על אורך גילותינו כאשר שמעתי אומרים שהכהן הגדול במדינת הונגארן הנקרא בלשונם פרימאס יר"ה פיו פתח בחכמה לפני מלך ושרים ואמר לא שמענו ולא ראינו שיהי' חבוש בבית האסורים שמנה עשר מאות שנה כאשר היהודים האומללים האלה דוויים וסחופים תחת יד מלך ושרים ואעפי"כ הם מתנהגים כהוגן וכשורה דפח"ח (אמר הכותב עתה בזמננו אנו רואים עד כמה נ?אמתי דברי הרב החכם ספרדי הנ"ל בביאורו בפסוק והבאתי אתכם אל מדבר העמים שהוא לשון דבור שהעמים יהיו נידונים ומדברים ביניהם אודותינו איך לעשות סוף וקץ לשיעבודינו בהחזיר עטרה ליושנה ולתת לנו ארצינו הק' שעתה הוא באמת שאלה בכל בית מחוקקים שלהם ומתאמצים לפותרה עד שבזמן החכם הנ"ל שהוא לפני מאה שנה קודם לא היתה שאלה בין שאלות החיים בבית המחוקקים רק כהן של חסד אחד סיפר בשבח עם ישראל שלמרות אורך גלותינו אנו מתנהגים כהוגן וכשורה אבל בזמנינו הוא שאלה פתוחה כשאר שאלות היומיים בבית החוקקים שלהם ונותנים לבם לפתור אותה באופן שיהי' טוב לנו כל הימים והכל הוא מעצה העמוקה של הבורא כ"ע עכ"פ מזה אנו רואים שהחכם ספרדי הנ"ל כיון אל האמת בדבריו וכמעט נבואה נזרקה בו ומזה אתה דן לכל שאר דבריו שכתב שהמה אמיתיים ודברי אלקים חיים) וזהו אומרו ושרותיהם מניקותיך ר"ל כי כל השררות יסכימו וינוקו אותנו כדבש וחלב תחת לשונם כמ"ש וינקת חלב גוים ועוד מלכים תינקי אפים ארץ ישתחו לך ר"ל כי הקב"ה יעשה הדברים בדרך ארץ וכבוד ובדרך חכמת הפוליטיק ועפר רגליך ילחכו ר"ל כי גם מהגוים ילוו אל ה' ביום ההוא ויבואו לארץ ישראל לדור ולסחור באהבה ואחוה ורעות וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קוי עכ"ל החכם הנ"ל שם בספרו אות י"ט אהובי הקורא ראה והתבונן במחשבתך בהדברים שהבאתי לך באות הקודם לזה מחכם ספרדי הנ"ל שהי' אדם גדול וצדיק ותלמוד של אדם גדול וצדיק ה"ה מרן בעל פלא יועץ שנתקבל ספרו בכל תפוצות העולם ואשר הביא בשם היפה תואר שהי' מן החכמים הגדולים הראשונים ומשאר גדולי עולם שהחזרת ארצינו תהי' בדרך ארץ ובדרך הטבע וע"י חכמת הפוליטיק ע"י שתהי' נעשה פראבלעם בין העמים והוא כתב זאת בעת שעוד לא הי' שום זכר בעולם ושום שאלה בעולם בבתי המחוקקים שלהם איך לפתור את היודען פראבלעם כי לא הי' אז בימיו פראבלעם כזה כלל וכעת שהגענו לתקופה כזאת שבאמת שאלת היהודים נוקבת ויורדת בכל בתי העמים הכי אתה יכול לעבור על זאת מבלי משים לב על זה? ועל כרחך מי שיש לו מה בקדקדו מוכרח להודות שעתה הוא העת והתקופה שעליו נבאו נביאנו שהגיע עת פקודתנו ע"י הסיבות שיסבב לנו העילת כל העילות וסיבת כל הסיבות.
כ
[עריכה]כ') ומאד צדק המחבר החכם הנ"ל בפתיחת ספרו הנ"ל שכתב בענין המאורעות של הגאולה שלא להרחיק שום מאורע בזה ולומר שאינו הוא יען שענין של הגאולה הוא נסתמה מאד כמאמר של הקב"ה לבא לפומא לא גליא וכן חז"ל שיש בהם מדעת קונם לא פירשו לנו דבר ברור כי אם ברמז ובמשל כמ"ש הרמב"ם סוף ה' מלכים ע"כ כל שעת הכושר לזה מחיובים גדולי ורועי ישראל לקבלו באהבה ולעשות פעלים להביאו לידי גמר ולהם המצוה הזאת לרחם על פלטתינו ובחכמתם יקבצו פזרנו מארבע כנפות הארץ להיות בעצה אחת והם ישובו ויבקשו את ה"א ואת דוד מלכם וכל אשר יעשו ה' יצליח בידם ומה שיעשה על ידם הוא יהי' עשו ומטעם זה לבא לפומא לא גליא לפי שהדבר מסור ביד אדירי ישראל ורועי ישראל שהם יעשו לפי ראות עיניהם והביא דמיון אל זה ממה שפרשו חז"ל גבי קביעת המועדים אשר תקראו אותם במועדם אתם אפילו שוגגין ואפילו מזידין והסביר האבן עזרא בהקדמתו לתורה דבר זה כי לא פורש בתורה קביעות החדשים אף שנוכל לבא לידי איסור כרת ע"י קביעות החודש שלא כהוגן כמו אכילת חמץ בפסח ויוהכ"פ וכמה דברים בתורה שהם לאדם פרט ולא בכל מקום ולא בכל זמן באו מבוארים כל משפטיו כלליו ופרטיו אלא ודאי וברור ואמת שהדבר מסור לב"ד אפילו שוגגין ומזידין וע"כ הסתים לנו זאת התורה עכ"ד הא"ע, כך העיקר הגדול הזה של הגאולה לא פירש מה יעשה ג"כ מפני כי הדבר מסור לגדולי ישראל שהם יעשו לפי ראות עיניהם לפי המקום ולפי הזמן ולכן כתיב גבי הגאולה והצומות יהיו לבית יהודה למועדים טובים להודיע שהגאולה מסורה לב"ד כקביעת המועדים עכ"ד בהקדמת ספרו שם וממילא מזה תבין את אשר לפניך ואל תבהל ברוחך לדון ולפסוק שאין לנו לעשות דבר בענין הגאולה רק נהי' בשב ואל תעשה ולהמתין עד שיבא משיח והוא ישא אותנו על כנפי נשרים לארצינו ולנחלתינו כאשר רבים מבני עמנו ואפילו רבנים וגדולי תורה חושבים ומתארים לעצמם כן ענין גאולתינו וכאשר רב גדול אחד דרש ברבים כן שאין לעשות דבר בזה אפילו בנין וישוב הארץ רק להמתין עד ביאת המשיח שיפרח לנו ע"י עב וישא אותנו בעבים לארץ ישראל וגרם לו זאת יען שלא ירד לעומקה של הלכה זו שהוא אחד מן ההלכות העומקת והעוממת וכמו שהבאתי בהקדמה שני' מש"ס ותנדב"א ומי שלא העמיק בה אין לו שום השגה בזה ואביא לך לדבריי תנא דמסייע לי' ה"ה הצדיק המקובל החכם ספרדי הנ"ל שם הנ"ל אות ל"ד מה שכתב בזה רזה לשונו. ולא תעלה בדעתך שהקץ והגאולה וביאת משיחנו אחד הוא ויבא הכל בבת אחת וביום אחד כי באמת שני דברים המה (עיין בתחלת הספר בהסכמת הגאון קדוש עליון חכם ספרדי אבדק"ק ראשון לציון שכתב ג"כ כן) ויש לכל אחד עת וגבול וזמן לכל חפץ וכמו שאנו אומרים בסליחה קרב לנו קץ הגאולה כי ראשיתה היא דבר מועט שאינו מורגש כדאיתא בירושלמי דברכות פ"א אגדה ב' ר' חייא ור' שמעון ברבי היו מהלכין בקריצתא (שם מקום) וראו אילת השחר שבקע אורה א"ר חייא לר"ש כך יהי' גאולתן של ישראל בתחלה קימעה קימעה כל מה שהיא היא רבה והולכת מ"ט כי אשר בחושך ה' אור לי וכן אמרו במגילה פ"ב וכיון דנקבצו גליות נעשה דין ברשעים (היינו רשעי הגוים שהרשיעו לישראל וזה ראי' לדברי האוה"ח הק' בפ' צו שהבאתי לעיל פ"ב שהקב"ה לא ימתין עם הקיבוץ של ישראל לא"י עד שיעניש את הרשעים שהרעו לישראל בגלות כי עוד קודם שיענשם יקח את ישראל מידם לארץ ישואל עיי"ש והיא גמרא מפורשת פה) וכיון דנעשה דין ברשעים כלו המינים (ר"ל שיראו דכל השגחת שי"ת ועי"כ יטו כולם לבבם לשי"ת ויאמינו בו ויתוקנו כל המינים שבישראל וכמו שהבאתי לעיל בשם גדולי רבותינו ז"ל שעתה בגאולה הבא בב"א ישוגו תיקון אפילו הכופרים שבישראל וכמו שהארכתי לעיל) וכיון שכלו המינים מתרוממת קרן הצדיקים והיכן מתרוממת קרנה בירושלים שנאמר שאלו שלום ירושלים וכיון שנבנית ירושלים בא דוד וכיון שבא דוד באת תפלה וכיון שבאת תפלה באה עבודה וכיון שבא עבודה בא הודאה האריך בעל המאמר ואמר בכל החלוקות וכיון וכו' להודיע שיש עת וזמן מוגבל לכל חפץ וביאת משיחנו הוא היעוד האחרון והמופלא שבכולם קודם תחיית המתים כנכתב לעיל שבהמ"ק עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד כמבואר בירושלמי דמעשר שני ולכן נקרא מלכות בית דוד שמש כדכתיב וכסאו כשמש נגדי כי הגאולה היא כמו השחר עולה וכל מה שהיא היא רבה והולכת ומלכות בית דוד יהי' מאוחר אליה כצאת השמש בגבורתו והאומר שראשית הגאולה תהי' ע"י משיח בן דוד כמו שמקוים דלת עמי הארץ הוא כמו שאומר שקודם אור הבוקר יזרח השמש שהם דברים בטלים ומבוטלים והרעה הגדולה הנמשכת מן הדעה הנפסדת הזאת הוא מורגש לכל והנסיון יוכיח והדבר הזה מצוה לאומרו בפני עמי הארץ וברוך המקדש שמו ברבים ולפי דעתי המסתיר את הדבר הזה הוא מחלל שם שמים בסתר כי בעוה"ר כמה קלי הדעת פערו פיהם לבלי חק שהיו עיניהם נשואות לשנת ת"ר ויחפאו דברים אשר לא כן על ה' ועל משיחו והיעוד הנפלא הזה שנתאוו אליו אבותינו הקדושים והבטיחו עליו כל הנביאים שב לחוכא ואטלולא בעיני ההמון אוי לאזנים שכך שומעת והדבר הרע הזה ח"ו נעשתה מעיני העדה לשגגה שאם אפילו באה האזהרה מפי הגבורה שאין לדבר ביעוד הגאולה מטוב עד רע אבל כתיב עת לעשות לה' הפרו תורתיך ואם הקב"ה חס על כבודם של צדיקים יותר מכבודו ק"ו לצדיקים שחייבים לחוס על כבוד קונם יותר מכבודם מבלי להביט אל הרקים ואל הפוחזים המקדימים פיהם לאזנם לה' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה ואם יבא איש אשר קנא לשם האל ויסכר פי דוברי שקר אפילו בדברי הבאי ברוך הוא לה' וכל ישראל מצווים על קידוש השם אבל מקובלים אנו ומורגל בפי כל ישראל שמשיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד והגאולה קודם גם אליו שהיא ההצלה מהגזרות והרעות המתרגשות לבא לישראל ואופן הגאולה הזאת ומהותה לבא לפומא לא גליא והרבה פתחים למקום ואין מעצור לה' להושיע ולא בחרב ובחנות יושיע ה' רק ע"י שלוחיו הנאמנים וכמו שביארתי לעיל באות י"ט שעלינו לבקש חסד וחנינא מאת מלכי ארץ (והן הן הדברים שהבאתי לעיל בשמו באות י"ט) ועפ"י הדברים האלה תשכיל כי הן דברים אשר לא יערכנה זהב וזכוכית וכל חפצים לא ישוו בה וכש"כ בהצטרף עדות האדירים הנזכר הרד"ק ומהר"י אברבנל ומרן מהר"ש יפה בעל יפה מראה הנ"ל ועפ"י שלשה עדים נאמנים האלה יקים הדבר הזה כי לא נעלם מאתם מאמרי חז"ל אך הם ידעו שראשית הגאולה תהי' דבר מועט כמו עלות השחר וזאת תולה בנו להשיגו ע"י שלוחי שי"ת עכ"ד ועוד האריך בענין זה בנפלאות ואין אני יכול להעתיק כל דבר כי צריך לזה ספר בפ"ע הרי לך תנא דמסייע לי לכל מה שכתבתי לעיל ודלא כרב הנ"ל שדרש שאין לנו לעשות דבר רק להמתין על ביאת המשיח שיבא פורח באויר על רכב וסוסי אש והוא ישא אותנו לא"י, וראה אחי כי החכם המקובל הנ"ל כתב על דעה כזו כי הוא דעה נפסדה וחילול השם וכל השותק ומסתיר דבריו ואינו מודיע לרבים שאינו כן הוא מחלל לשם שמים בסתר ומצוה לפרסם ברבים שאנו מחויבים לעשות את שלנו בכל מאמצי כוחנו ולבקש ממלכי חסד שיתנו לנו חנינא בזה ושי"ת יגמור בעדנו לטובה וחפץ ה' יצליח בידינו ודו"ק כי הדברים כנים ואמיתיים בעזה"י.
כא
[עריכה]כ"א) ואביא ראי' גם מרבינו הרמב"ם שאין לנו לסמוך על נסים גרידא רק לעשות הכל מה שבידנו לעשות בטבע ואח"כ יבא לנו הסיוע מן השמים ממה שכתב באגרותיו לחכמי מרשילא אודות החכמת החוזים בכוכבים מה דעתו בזה ואחר שכתב דאין ממש בספרים אלו שמדברים מזה ואין בהם חכמה כלל אלא טפשית ואין בלימוד בספרים הללו אלא איבוד זמן לחוד בלי שום תועלת כלל כתב בזה"ל "וזאת היא שאבדה מלכותינו והחריבה בית מקדשינו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום" שאבותינו חטאו ואינם לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים וטעו ונהו אחריה ודמו שהם חכמות מפארות ויש בהן תועלת גדולה "ולא נתעסקו בלמידת המלחמה ולא בכבוש ארצות" אלא דמו אותן יועילו להם ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואוילים ודאי סכלים ואוילים היו ואחרי התוהו אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה הלכו עכ"ל הקדוש הרי שאדונינו הרמב"ם האשים את אבותינו על החורבן ארצינו ומקדשינו על שלא נתעסקו בלמידת המלחמה ובכיבוש ארצות רק בילו ימיהם בתוהו ובוהו וסמכו על זה ולמה לא האשים אותם על שלא נתעסקו בתורה ובעבודה כדבעי למיהוי וע"כ דזה להוד לא מהני וכדברי הרמב"ן בכמה מקומות בפירושו על התורה דאין לסמוך על נסים ורק צריך לעשות הכל מה שבטבע לעשות ואז יבא הסיוע מן השמים וכן כתב הרשבא בתשובה סימן תי"ט וכפירוש המדרש בפרשה פקודי על הפסוק אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דאין הכונה דאדם לא יעשה כלל רק יסמוך על שי"ת שהוא לבדו יבנה רק הכונה דבעת שהאדם עושה ומעמל לא יסמוך על מעשי ידיו לחוד דאז שוא עמלו בוניו בו רק יסמוך על הסיוע מן השמים שיסייע לו וזה מדויק בפסוק שאו עמלו בוניו בו היינו שיש מי שמעמל ובונה רק לא יסמוך על עמלו לבדו רק ישים מבטחו על ה' ובאמת מבואר בירושלמי בפ"ק דיומא דבבית שני חיו עוסקים בתורה ובמצות ולא בשביל שהי' חסר להם זכות התורה והמצות נחרב הארץ והבית ועל כרחך כדברי הרמב"ם דסמכו על תוהו ובוהו ולא עסקו בדברים הטבעיים דהי' נצרך לקיום הארץ כמו למידת מלחמה וכבישת ארצות זאת גרם אבדת הארץ וחורבן ביהמ"ק וגם כתב רבינו הרמב"ם דזה ג"כ אריכת גלותינו והגעתנו עד הלום "ובלי ספק דאין כונתו דעתה בגלות הי' לנו ללמוד ללחום מלחמה ולכבוש ארצות דזה אין ביכולתנו כעת מחמת חלושתינו מכח פיזורנו בין האומות וזאת הי' שייך בהיותנו יחד בארצינו וגם אנו מושבעים על זה שלא נעלה בחומה וברור דכוונתו בזה הוא דיש לנו להשתמש באמצעות הטבעיית שיבא לידנו כמו לבקש את המלכים שיטו חסד עלינו להשבית את הגלות מעלינו ולכבוש את הארץ בקניית כסף (וכמו שהאריך הגאון הצדיק מו"ה צבי קאלישער ז"ל בספרו דרישת ציון ועוד גאונים האריכו והביאו ראי' מירושלמי מו"ק פ"ב ה"ד דקניית קרקע מידם הוי כמו כבישה וזה מצוה עלינו לפדות הארץ מידם וכמו שכתב ג"כ הריב"ש בסי' ק"א וכמו שהבאתי לעיל בהסכמה (ועיין בזה באריכות בקונטרס ישיבת ארץ ישראל להגאון הגדול מו"ה יונה דוב בלומבערג מק"ק דווינסק שנדפס בווילנא שנת תרנ"ח) וכי"ב מן השתדלות הטבעיים ולא לסמוך על נסים גרידא ואז יבא לנו העזר מן השמים ויביאנו לארצינו וישים קץ לגלותינו, אבל בלא נעשה דבר מה בזה אז עלינו יסובבים דברי רבינו הרמב"ם שכתב דזאת "האריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום" היינו שנוכל להאשים רק אותנו ועצמינו על אריכות הגלות ועל מה שהגענו עד הלום שאנו עתה הפקר כדגי הים וכל מאן דהוא עושה עמנו כל מה שלבו חופץ ודמנו נשפכה במים בעוה"ר וה' יתן בלבנו להכיר את האמת ויעורר את לב כל ישראל לשוב ולחמוד לחיק אמנו ולעשות פעלים לזה ויפקח את עיני העורים אשר הס"מ ר"ל מסמא את עיניהם בטענות בדיות אשר אין להם שורש ועיקר ואדרבא מבואר בחז"ל היפך דבריהם וד"ל.
כב
[עריכה]כ"ב) כתב הגאון המקובל איש אלקים מו"ה דוד לידא בעיר מקלט בפסוק והארץ לא תמכר לצמיתות וז"ל מוהרמ"ש כתב שבגאולת הארץ תלוי גאולתינ ובשיעבודה תלוי שיעבודנו עכ"ל וגם הרמב"ן בספר המצות מצוה רכ"ז הביא ירושלמי דמאי, דעלינו החיוב שלא נצמית ארצינו ביד הגוים וסיים דבריו בזה"ל והנראה מדבריהם אלו שהיא מניעה שלא נצמית הארץ ביד הגוים ולא נעזבנה להם והענין הוא כאשר נצטוינו בגופותנו הנמכרים לגוים שנוציא אותם מידם ופירש הכתוב הטעם כי לי בני ישראל עבדים וכן הזהרנו בנחלת הארץ ולא נניח אותם בידם ונתן בה הטעם כטעם הנזכר בגופות לפי שהארץ שלו יתעלה ולא יחפוץ להושיב בה אחרים זולתנו ואלינו תחזור עכ"ל הק' של הרמב"ן (ובדרישת ציון ביאר דעיקר הכיבוש כעת הוא בקנין כסף כתוס' קידושין ד' כ"ו עיי"ש) ובדברי הרמב"ן הללו יובנו היטב דברי העיר מקלט הנ"ל שכתב דגאולתינו תלוי בגאולת הארץ ובשיעבודה תלוי שיעבודנו דלכאורה צריך להבין למה תלוי זה בזה אבל בהנ"ל יובן מאד דכבר כתב הרמב"ן דשי"ת הקפיד שלא נצמית הארץ ביד הגוים כמו שנצטוינו בגופים של ישראל שנוציא אותם מידם והשתא שאין אנו חשים להוציא את הארץ מידם בא העונש מדה כנגד מדה שגם גופנו משעובד בידם אבל באם נשתדל להוציא את הארץ מידם בזכות זה נזכה שגם גופנו תצא לחירות מידם והוא טעם אמת וברור בעזה"י.
כג
[עריכה]כ"ג) והלום מצאתי עוד ראי' מש"ס דבישוב ארץ ישראל רצוני לומר בפדיית הארץ מידם ובעסק בנינה ובישובה תליא גאולתינו העתידה בעזה"י מש"ס תענית פ"ב דתנן התם סדר תענית כיצד וכו' עמדו בתפלה וכו' ואומר עשרים וארבעה ברכות י"ח שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ואלו הן וכו' ואומר חותמיהן על הראשונה הוא אומר מי שענה לאברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם ברוך אתה גואל ישראל על השניה הוא אומר מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם ברוך אתה זוכר את הנשכחות על השלשית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם בא"י שומע תרועה על הרביעית הוא אומר מי שענה לשמואל במצפה הוא יענה אתכם בא"י שומע צעקה על החמישית הוא אומר מי שענה לאליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם בא"י שומע תפלה על הששית הוא אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם בא"י העונה בעת צרה על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם בא"י המרחם על הארץ (ובפירוש ברכה זו בא"י המרחם על הארץ פירש רש"י ותוס' ומהרש"א שם שהם התפללו על ישוב ארץ ישראל כמו שמבואר במזמור תפלה לעני שנתייסד זה המזמור על תפלת בני הגלות ומתפללין לקרב הגאולה ועיי"ש במהרש"א שהאריך לבאר את כל הקאפטל של תפלה לעני שמדברת מצרות הגלות ומהגאולה) ובדף י"א ע"א בד"ה על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו קפריך הש"ס מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה מ"ט מקדים ליה ברישא ומשני הש"ס משום דבעי למיחתם מרחם על הארץ תנא משום סמכוס אמרו ברוך משפיל הרמים עכ"ל הש"ס ורש"י פירש דלסמכוס במקום ברוך מרחם על הארץ היו אומרים ברוך משפיל הרמים עיי"ש.
והנה במהרש"א שם עמד על פירכת הש"ס דמה טעמא הקדים יונה לדוד ושלמה דמפני מה לא פריך הש"ס גם מאליהו דגם כן בתר דוד ושלמה הוה דבשלמא למ"ד דאליהו זה פינחס ניחא מיהו בכמה מדרשים מוכח דלאו כהן הוה כמו שכתבו תוס' בפרק המקבל א"כ קשה מ"ט לא פריך הש"ס מאליהו, וכתב ליישב דגבי אליהו ניחא ליה דרמז רמיז דאליהו יבא קודם משיח בן דוד עכ"ד, הרי דכל תפלות דסדר תענית נתקנה ונסדרה על דרך ביאת משיח צדקנו בב"א ובהכי ניחא לי להבין תירץ הש"ס על הפירכא מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה מ"ט מקדים ליה ברישא ומשני משום דבעי למיחתם ברוך מרחם על הארץ ולכאורה קשה מ"ט עשה התנא דמתניתין לעיקר גדול כל כך למיחתם במרחם על הארץ עד דבשביל זה שינה מסדר הזמן להקדים את המאוחר ולאחר את המוקדם אבל בהנ"ל דרמזו בזה מענין ביאת המשיח ניחא הכל דבכונה מיוחדת חתמו בברוך מרחם על הארץ דמיירי מישוב ארץ ישראל דדוד ושלמה התפללו עליה כמו שהבאתי בשם רש"י ותוס' ומהרש"א ולא לבד התפללו עליה אלא גם עסקו בבנינה ובישובה ומה דנקט הש"ס תפלתם כדי להורות על מה שהבאתי לעיל בפ"ב בשם הש"ס דנדה דהא בלא הא העסק בלא תפלה לא מהני והם עסקו וגם התפללו על ישוב הארץ וע"כ חתמו דוקא בברכה זו להורות דהכל הולך אחר החיתום וזהו העיקר בביאת משיח צדקנו לעסוק בישוב א"י כמו דוד ושלמה ובזה יקרבו ביאת המשיח וכדברי המקובל אלקי בעל משנת חסידים שהבאתי לעיל בפ"ב דשי"ת ממתין בביאת המשיח עד שיבנה הארץ תחלה וע"כ היתה קפידא אצל חכמי הש"ס לחתום במרחם על הארץ להורות דאם אנו מרחמין על הארץ בבנין אותה ונעסוק בכל כחנו בישובה וגם נתפלל על זה כמו דוד ושלמה דעשו שתיהן אז נקרב בזה ביאת משיחנו בב"א דבזה אנו מראין לשי"ת שאנו מצפין ומתאוין וחומדין אל ארצינו הקדושה אז בזה נקרב זמן ביאת מועד לגאול אותנו מגלות החל והמר הזה וכמו שכתב רבינו המהרש"א שם בביאור הכתובים בקאפטל תפלה לעני הנ"ל "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו וזה לשונו כי בא מועד שאמר דניאל "עד עת מועד" כי כבר רצו עבדיך בגלות המר את אבניה ואת עפרה הוסיפו לחננה לא כדור המדבר שמאסו בה שע"כ נגזר עליהם הגלות ממנה אבל עתה שנתייסרו בגלות כבר שבו לחמוד את ארצה וממילא כדאים המה שתרחם עליהם עכ"ד הקדושים, ונראה לי להוסיף באור על דברי רבינו המהרש"א דלמה נקט בקרא דוקא אבניה ועפרה הוה לי' למימר כי רצו עבדיך את ארצה אבל ברור דלהורות בא דייקא על אבניה ועפרה שהמה חלקי הבנין לבנות עמהם בית וחומה ולהורות שבני הגלות חומדין ומתאוין לבנות את הארץ ובזה המה מרוצין לפניו יתברך שמו ויתעלה לנצח והדברים ברורים ומאירים כשמש ובשביל זה יזכו לקרב את עת מועד שאמר דניאל בב"א.
ועפי"ז נראה לומר דמה שהביא הגמרא הברייתא דסמכוס דלדידיה היו חותמים ברוך משפיל הרמים דרש"י פירש דהוא חולק על הת"ק דאמר דהיו חותמין ברוך מרחם על הארץ ולולי פרש"י הי' נראה לי דסמכוס אינו פליג על הת"ק ורק להוסיף בא על המשנה ולדידיה בתרווייהו היו חותמין "ברוך מרחם על הארץ ומשפיל הרמים" (כדמצינו בשאר דוכתי בש"ס כן שאמרו הלכך נימרי תרווייהו עיין מגילה ובברכות ודוק) וכוונתו הי' בהוספה זו ג"כ לרמז על גאולתינו בב"א דבאופן אם נהי' מרחמין על הארץ לכללה ולשכלה ולבנותה אז זכות ישוב ארץ ישראל יועיל לנו להשפיל רמים כל העומד לנגדנו אף אם יהי' כגובה ארזים גבהו וחסון כאלונים יהי' נשפל ונגדע נגדנו כי ה' אתנו וכאשר כתב רבינו יעב"ץ בסולם בית אל אות ב' וז"ל וכל חפצי שמים הנעשים בלב שלם מצליחים כמו שאמר הכתוב בחזקי' ובכל מעשה אשר החל בעבודת בית אלקים בכל לבבו עשה והצליח (ד"ה ב' סוס"י ל"א) כן יהי' גם אצלינו ועל זאת כיון סמכוס בהוספה שלו ששי"ת ישפיל הרמים שירצו לעכב עלינו ומעשה ידינו כוננו עלינו אמן כן יאמר ה' בב"א, הרי בפירוש דבזכות ישוב ארץ ישראל אנו מקרבין את הגאולה.
כד
[עריכה]כ"ד) וכן כתב עוד המהרש"א בברכות דף ו' על מה שאמר הש"ס שם גבי מצות שמחת חתן וכלה רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים שנאמר כי אשוב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה' כתב שם המהרש"א בחד"א שהוא קיומו וישובו של ארץ ישראל והיינו שאם מקיימים ומיישבים ארץ ישראל אז אמר ה' שאשוב את שבות הארץ כבראשונה ודוק.
כה
[עריכה]כ"ה) וגם זכות אבות אינו עומד לנו רק כשאנו מחבבים את הארץ כמו שאוכיח בעזה"י ואקדים את המדרש בפ' בחקתי וז"ל ולמה הוא מזכיר זכות אבות ומזכיר זכות הארץ עמהם אמר רשל"ק משל למלך שהי' לו שלשה בנים ושפחה אחת מגדלתן כל זמן שהי' המלך שואל בשלום בניו הי' אומר שאלו בשלום המגדלתן כך כל זמן שהקב"ה מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם הה"ד וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והארץ אזכור עכ"ד המדרש.
ונראה לי ביאור מדרש זה עם דברי הרמב"ן בפ' שלח בתפלת משה על ישראל בעון מרגלים אמר ועתה יגדל נא כח אדוני וכו' סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדיך וכו' ויאמר ה' סלחתי כדבריך וכתב הרמב"ן דזה לשונו ולא הזכיר נוצר חסד לאלפים כי לא בזכות אבות התפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפלה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל והטעם בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם יירושה והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד והאיך יאמר אשר נשבעת להם בך כי הארץ הזאת אתן לזרעכם והם אומרים אי אפשינו במתנה זו עכ"ל הקדוש וגם כבר הבאתי לעיל מדרש תנחומא פ' ראה על מה שאמר ירמי' הנביא ואתן לך ארץ חמדה ארץ שחמדוה אבות העולם אברהם נתאוה לה יצחק נתאוה לה ויעקב נתאוה לה וכמו שהביא שם הוכחות מפסוקים על זה, ועתה י"ל דזה כונת הפסוק והמדרש דהתורה גלתה דדוקא אז יזכור לנו שי"ת זכות אבות אם אנו נאחוז במדתם לחמוד ולחבב את הארץ כמו הם שחבבו וחמדו ונתאוו את הארץ כמו כן נעשה אנו אז יזכור לנו שי"ת את זכותם וזה שאמר הכתוב וזכרתי את בריתי יעקב וכו' אבל רק בתנאי והארץ אזכור איך הוא חיבתכם להארץ וזה ג"כ מה שאמר המדרש כל זמן שהקב"ה מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם ודוק כי הוא ברור ואמת ולפי מדת החיבה שיהי' לנו אל ארצינו הקדושה כמדה זו יגדל זכות האבות עלינו וד"ל.
כו
[עריכה]כ"ו) ובספר אוצרות יוסף להגאון רבן של ישראל מרן ר' יוסף ענגיל זצ"ל (שהוא אחד מספרי הקבלה שחיבר ועד כעת לא נדפס ממנו על חכמת הנסתר רק ספר זה לבד והשאר עודם בכת"י והוא מבהיל כל רעיון על גודל חכמתו בחכמת האמת וכמו שהי' עילוי וגאון עולם בנגלה כמו כן הי' בחכמת הנסתר) ובמאמר דוד אות ד' הביא מדרש הנ"ל וביאר דנודע בחכמה כי יחוד מלכות עם ת"ת נחשב ליחוד המלכות עם הג' מדות חסד גבורה ת"ת כי הת"ת כולל שלשתן כנודע וזאת אתה רואה בדברי המדרש כי כל זמן שהקב"ה מזכיר ג' אבות מזכיר הארץ עמהם וכבר ידעת כי ארץ הוא בחי' מלכות וא"כ תבין כי ענין הזכרת ארץ ישראל עם האבות הוא סוד יחוד המלכות עם חסד גבורה ת"ת דהם ג' אבהן אברהם יצחק יעקב וזה הטעם הכתוב אל אלקים ה' דיבר ויקרא ארץ וכו' כי השמות אל אלקים ה' הם כסדרן חסד גבורה ת"ת ואל הג' מתיחדים עם הארץ כאמור.
והנה תראה דבר מפליא כי כמו שאמרו במדרש הנ"ל דכל מקום שהקב"ה מזכיר האבות מזכיר הארץ עמהם כן תמצא בצוואת ר' אליעזר הגדול אמר בזה הלשון ותפלת ערבית שים ראשונה לכל התפלות כי יעקב אבינו תיקן אותה והכתוב עשאו ראשונה לכל האבות שנאמר והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ עכ"ל והנה תיבת הארץ שהביא כאן ר' אליעזר הגדול אין לה שום ביאור ולשון הפסוק בפ' ויצא הוא כך והנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך ועל כן נכתבה שם בפסוק תיבת הארץ אחר האבות אבל לענין שהי' ר"א עסוק בה לא נצרכה כלל ולמה הביא תיבה זה לכאן ועל כרחך דע והבן כי כמו שאמרו חז"ל בכל מקום שנזכרו האבות נזכרה הארץ עמהם וזה לסוד יחוד המלכות עם ג' האבהן ועל כן גם כאן אחרי הזכרות האבות דהרי והנה ה' נצב עליו הרי יעקב אלקי אברהם אביך הרי אברהם ואלקי יצחק הרי יצחק נאמר אח"ז במקרא תיכף הארץ וכו' והי' כוונת הפסוק להסמיך הזכרת הארץ להאבות והנה ככה כיון גם התנא ר"א הגדול דלא רצה להפריד היחוד אפילו בדבור בעלמא ע"כ הואיל והוצרך ר"א לאתויי הקרא דוהנה ה' נצב עליו ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק לכן הזכיר ג"כ תיבת והארץ בתרייהו כדי שלא להפריד בדבורו היחוד הקדוש הנרמז במקרא וכמובן למשכיל עכ"ד הגאון עולם רבן של כל בני הגולה הנ"ל ודפח"ח וראויים אליו.
הרי מזה תראה ותבין מגודל ההתקשרות שיש להאבות עם הארץ עד שאפילו בדיבור גרידא אין להפריד ביניהם ושעל זה קפדה התורה וגם התנא הגדול רבי אלעזר על כן תדע מזה שמה שכתבתי לעיל בבאור המדרש עפ"י דברי הרמב"ן הנ"ל דאין אנו יכולין להזכיר זכות אבות זולת אם אנו יהיו מחבבין את הארץ ג"כ כמו שהם היו מחבבין ומחמדין את הארץ דזה אמת גם עפ"י חכמת הנסתר דכיון הארץ והאבות המה אגודין זה בזה ועל ידי שניהם יחד נעשה היחוד השלם ע"כ איך אנו יכולין לעורר זכות אבות עלינו בשאין חיבת הארץ תמה בלבנו כיון דהאבות עם הארץ המה כתרי רעין דלא מתפרשין ע"כ עלינו לחבב ארצנו בכל מאמצי כחנו במחשבה ובדבור ובמעשה אז ממילא יתעורר עלינו זכות אבותינו כיון דהם מושגים האגודין זה בזה ודוק.
ועפי"ז תבין ג"כ דהגאולה תלוי רק בהחיבה שאנו מחבבין ארצינו הקדושה ולפי החיבה שאנו מביאים נגדה ככה תתקרב הגאולה לנו כי עיין בספר אבן שלמה לרבינו הגאון מווילנא ז"ל שכתב דגאולה העתידה אינה תלויה בתשובתינו רק תהי' בזכות אבות כמו שאנו אומרים שלשה פעמים בכל יום וזוכר חסדי אבות ומביא גאולה לבני בניהם הרי דתלוי בזכות אבות וזכות אבות תלוי כפי המדה שאנו מחבבין את הארץ א"כ יפה אמרתי דהכל תלוי בחיבת הארץ ושי"ת ישים בלבנו למסור לבנו ונפשינו על קדושת ארצינו ולבנותה על תילה למען כבוד שמו יתברך ויתעלה ונזכה לגאולה שלמה בב"א.
כז
[עריכה]כ"ז) במדרש רבה פ' מסעי איתא אמר הקב"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל למה שאני תרתי אותה להודיעך שאין חביבות כא"י אמר לו הקב"ה למשה הן הארץ חביבה עלי שנאמר ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד וישראל חביבין עלי שנאמר כי מאהבת ה' אתכם אמר הקב"ה אני אכניס ישראל שהן חביבים עלי לארץ ישראל שחביבה עלי שנאמר כי אתם באים אל ארץ כנען עכ"ל והנה כבר האריך המהר"ל בספריו שאהבת ה' אל ישראל אינו קשור בשום דבר ובין עושים רצונו או לא עושים ח"ו לעולם לא סר אהבתו מהם וכן כתב בפירוש גם רבינו הרמב"ם באגרת תימן וגם רבינו בעל נועם אלימלך בפ' דברים א"כ עפי"ז תמיד רוצה שי"ת שבניו החביבים יכנסו לארץ משום דתמיד המה חביבים עליו ורק אם המה טובים אז יכניסם בנס נגלה ואם ח"ו אינם כדאים אזי יהי' הכניסה עפ"י אמצעים טבעיים וכמו שהארכתי לעיל בפ"ב וז"ב.
כח
[עריכה]כ"ח) עוד שם במדרש נפסוק זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה מהו לכם לכם היא ראויה משל למלך שהיו לו עבדים ושפחות והי' משיא לעבדיו שפחות מן אוסיא אחרת ולשפחותיו עבדים מן אוסיא אחרת עמד המלך וחשב בדעתו אמר העבדים שלי והשפחות שלי מוטב שאשיא עבדי לשפחותי שלי לשלי כך כביכול אמר הקב"ה הארץ שלי שנאמר כי לי הארץ וישראל שלי הם שנאמר כי לי בני ישראל עבדים מוטב שאנחיל ארצי לעבדי שלי לשלי לכן נאמר זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה עכ"ד המדרש.
ויש להקשות מה צורך הי' לחז"ל במשל הנ"ל הוי להו למימר בסתם בא"י כתיב לי ובישראל כתיב לי וכו' גם קשה למה הביא המדרש פסוק כי לי בנ"י עבדים הוי להו להביא הפסוק הנאמר במתן תורה ואתם תהיו לי וכו' למה הזכירו כאן הפסוק הנאמר בישראל בעת שהמה בבחינת עבדים, ויש לפרש דקשה הי' למדרש למה כתיב אשר תפול לכם בנחלה דיחס הכתוב הנחלה להארץ דהיא מעצמה תפול לכם זאת הארץ אשר תנחלו הוי ליה למימר דהנחלה בא מצד ישראל ולא מצד הארץ ועל זה הביא משל דנ"ל לתרץ את הכל דנחזי אנן במלך שיש לו בנים ודאי דלא יעלה על דעתו כלל להשיא בניו לעבדים ושפחות דעלמא רק ישיא אותם בדומה לו אבל עבדיו ושפחותיו לא יקפיד מלהשיאם לעבדים ושפחות דעלמא אבל התיישב אח"כ דגם בעבדיו ושפחותיו מוטב להשיאן שלו בשלו ולא מדעלמא דעכ"פ מוטב לעשות כן דעל זה יורה לשון מוטב היינו אף דגם זאת טוב אבל זאת מוטב קצת יותר וכבר ידענו ממאמר חז"ל דבזמן שעושין רצונו של מקום אנו בנים למקום ובזמן שח"ו אין עושין רצונו הוויין עבדים ועפי"ז א"ש הכל דודאי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ונוהגין כשורה וכראוי והויין בנים למקום אז לא הי' שום הוי אמינא דלא להם יהי' הארץ דאז השידוך הוא ענבי גפן בענבי גפן אבל כשח"ו אין עושין רש"מ והוויין בבחי' עבדים אז היו יכולין לחשוב כיון דישראלים הוויין רק עבדים אולי ישיא הקב"ה את הארץ לעבדים דעלמא המה אומות העולם ע"ז הביא המדרש משל הנ"ל דגם אפילו בעת שישראל הוויין רק בבחי' עבדים היינו שאין עושין רש"מ מוטב להשיא את הארץ שלי בשלי ועפי"ז א"ש במשל שהביאו לרמז דגם בעת שיהיו ישראל בבחינת עבדים היינו דאין עושין רצונו ח"ו דאפילו בעת הזאת רוצה שי"ת בהשידוך של ישראל עם ארץ ישראל וע"כ דייק המדרש והביא הפסוק כי לי בני ישראל עבדים לרמז על זה על עת שהמה בבחי' עבדים ולא הפסוק של מתן תורה דאז מיירי כעת ששומעין בקולו כמו שנאמר שם ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ואתי נמי שפיר מה שנאמר אשר תפול לכם בנחלה ולא כתיב אשר תנחלו משום דאז הוי משמע תנחלו מצד עצמיכם הייתם ראוי לכך ושייך ייחוס הנחלה לישראל דהיו ראוים לזה והי' מיירי דוקא בזמן שעושים רצונו יתברך ע"כ כתבה התורה אשר תפול לכם היינו שהארץ תפול לכם מצד רצון הארץ ולא מצד כשרות מעשיכם רק מצד יחס הארץ דאמרה מוטב ליפול לכם מלעבדים אחרים וכמשל הנ"ל וא"ש הכל בפירוש דברי מדרש הנ"ל והדברים מתוקים בס"ד, עכ"פ מבואר בחז"ל ובתורה שלעולם הוא רצון הבורא שישראל ישכנו בה בארצנו הקדושה אפילו בעת שח"ו המה בבחי' אין עושין רש"מ ואינם ראויין מצד עצמם לכך, שוב מצאתי בפירוש כן במדרש איכה בפסוק זכור תזכור שאמר הקבה"ו הלואי יהוון בניי עמי אעפ"י שמקניטין אותי הה"ד מי יתנני במדבר מלון אורחים אמר הקב"ה הלואי יהוון בניי עמי כמו שהי' במדבר שהיו מלינין עלי ודוק.
כט
[עריכה]כ"ט) עוד אמרו שם וז"ל בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה עכ"ל וזה המדרש היא פלא מאד איך יצפה הקב"ה על זה שיהיו בניו עמו בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה הלא אין הארץ סובל אותם בשעה שמטמאין אותה כאשר הכתוב אומר ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה והיא פלא גדול ובתחלה חשבתי אולי אין הלכה כמדרש זה בעבור פליאתה הגדולה אבל אח"כ מצאתי בספר הקדמון כפתור ופרח בפ"ט שמביא את דברי המדרש הזה הרי לך שאחד מרבותינו בעלי התוספות הביאו והסכים לדברי המדרש הנ"ל וידוע דהבעל כפתור ופרח הי' אחד מבעלי תוס' ועיין תשובות רבינו בצלאל אשכנזי בעל שיטה מקובצת דף מ"ט שכינה אותו בשם חכם וחסיד עיי"ש והאיר ה' עיני להסיר פליאה הנ"ל ולהבין כונת חכמי אמת רבותינו בעלי מדרש הנ"ל (כאשר רגיל רבינו הרמב"ם באגרותיו על לשונו בכל עת שמזכיר את דברי חז"ל כינה אותם בלשון הזה "חכמי אמת רבותינו ז"ל" רצה לומר בזה שהם הם חכמי אמת ושכל דבריהם המה מאה אחוזים אמת וכאשר האריך בזה בהקדמה לזרעים מפני שכל דבריהם נאמרים בכח אלוקית שאין בו טעות כלל ולא בכח אנושי אשר יפול בו טעות ובזה יש יתרון לחכמינו ז"ל משאר חכמי העולם עיי"ש וילהב לבך עד כמח להאמין בדברי חז"ל ופוק חזי מי הוא המעיד על אמיתת דברי חז"ל הלא זה אדם גדול אדונינו הרמב"ם אשר מלאה כל העולם תהלתו כאשר היינו רואין זה לפני שנים שהי' שמנה מאות שנה ליום מולדתו שכל חכמי האומות היו חוגגים את יום מולדתו לאות ההכרה על גודל חכמתו ואדם גדל ה עלה הזה מדבר ביראת הכבוד כזה מדברי חז"ל ומעיד על גודל אמיתתן ושאין לספק בהם כלל וכלל לא, וזכור ואל תשכח ואל ילוזו מעיניך) ולא יוקשה לנו כלל על המדרש הנ"ל ואקדים את דברי רבינו האור החיים הקדוש פ' אחרי שהעלה ענין נפלא מאד ובאמת לא כל אדם יוכל להעלות דבר כזה רק אדם קדוש כמוהו אשר העיד על עצמו בהקדמת ספרו פרי תואר שלא חידש דבר בתורה עד שתחלה קשר עצמו ונפשו בקדב"ה נותן התורה עיי"ש ויפול עליך פחד מפני גודל קדושתו ז"ל ההוא אמר שם בפירושו על התורה שלאו כל החטאים גורמין ההקיא הארץ את ישראל אלא חטא אחד לבדו דוקא גורם בעשות את החטא הזה להקיא אותם מארץ ישראל ויען שהתורה הקדושה סתמה ולא גילתה איזהו אותה החטא אסר לן לעשות כל החטאים ואין לומר דיובטל אותה החטא ברובא זה אינו כיון דיש אחד ביניהם הוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואסור מן התורה כדין כל קבוע שהוא מן התורה (אמר המחבר מכאן יהי' ראי' לשיטת הב"ח ביו"ד סי' ק"י דקבוע שאינו ניכר הוא מן התורה) ואין לומר דהא פירש מן הקבועות מותר מטעם דכל דפריש מרובא פריש ז"א דכאן דיש לפנינו תרי"ג מצות והוא לוקח אחד מהם ועובר עליו הוי כלקח מן הקביעות דדין קבוע עליו ע"כ אסר לן לעשות אף אחד ממעשי הגוים ויכול לגרום את ההקיא מטעם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלה דבריו ז"ל והם דברים אלקיים וראוים אליו ודוק.
והנה בדין לקח מן הקבועות שהוא כקבוע מבואר בפוסקים דדוקא בלקח אותו אדם בן דעת שיודע מהענין ומכיר את הספק אשר יש בקבוע הזה אז נמשך עליו הקביעות אף שפירש ממקום הראשון אבל בלקחו משם אדם שוטה שאין בו דעת אז פשוט בכל הפוסקים דדין פריש יש לו ובטול ברובא ומותר ועפ"י ההקדמה זו יאירו לנו דברי חז"ל במדרש הנ"ל כאור הבהיר בלי שום קושיא ופליאה על דבריהם דודאי בעת שישבו ישראל על אדמתן והי' לנו סנהדרין גדולה וקטנה ובכל עיר ועיר היו יושבין ב"ד כמבואר בסנהדרין שהיו מורין ומלמדין את ישראל וכל בני ישראל נתגדלו ברוח התורה והיו יודעין את דיני התורה ואת משפטיה ואז אם אחד עבר על מצות השם ידע ומכיר את הלאו שיש בזה העשיה הוי עליו דין דלקח מן הקבוע אבל אחר שהלכו בגולה ונתפזרו בין העמים שאין לנו מורה ולא נביא ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם ולרוב אחב"י בעוה"ר אין בגלות הכרה אמיתית בערך מצות התורה ומה גם באלו שנתגדלו ונתחנכו בבתי חכמי העמים שיצא מהם כל זיק ולחלוחית התורה ויש מדינות ומחוזות ששכחו לגמרו כל דרכי התורה בעוה"ר ופשוט דלאנשים כאלו דין תינוק שנשבה בין העכו"ם יש עליהם ככתוב ברמב"ם ה' ממרים וכאשר האריך בזה ולימד עליהם זכות המקובל אלקי מרנא ר' אייזקל מקאמארנא שהבאתי לעיל בפ"א הנה אנשים כאלו נחשבו כשוטה וכטיפש שאין להם דעת שלגבי לקח מן הקבוע הוי דין פירש עלייהו כמו כן לענין שלפנינו באנשים כאלו דין פירש עלייהו וכל דפריש מרובא פריש ע"כ שפיר בטול מצוה זאת בשאר מצות דתרי"ג מצות התורה ואין כאן דין הקיא שיקיא אותם הארץ וכחידושו של רבינו האוה"ח הק' דלולי דין קבוע הי' בכל עבירה זו דגורם ההקיא בתרי"ג מצות שהן הרוב לגבי מצוה זו דגורם ההקיא והשתא לגבי אנשים הללו דבטל דין קבוע מטעם שכתבתי אין כאן דין הקיא כלל ע"כ שפיר אמרו חז"ל במדרש בשמו של הקב"ה שהוא יתברך מתאוה שיהיו בניו בארץ ישראל אעפ"י שמטמאין אותה ח"ו מפני שהמדרש מדבר מעת הגלות שנתפזרו בניו של הקב"ה בגלות בין הגוים שבטל מהם הכרת התורה ומצותיה וכדאמרו בחגיגה בפ"ק כיון דגלו ישראל ממקומם איו לך בטול תורה גדול מזה ובאופן זה אף אם יהיו בארץ ישראל ויעשו ח"ו כמעשה הגוים לא שייך דין הקיא עליהם מפני שאין לקיחתן בדעת והוי עלייהו דין פירש שבטול במרובא א"כ ממילא אין כאן דין הקיא שיקיא אותם הארץ ואעפ"י שמטמאין אותה ח"ו הארץ מחבבה אותן יען שעושים זאת מבלי הכרה ודעת והארץ מחכה עד שיתרבה להם הדעת להכיר את ערך תורתינו הקדושה ע"י שה' ישפיע עליהם רוח טהרה ממרום ויסור מהם את לב האבן וכמו שהארכתי לעיל בפ"א דאחר שיתקבצו ישראל בארץ ישראל יעורר ה' את לבות בנ"י לעובדו בלבב שלם ורוח טהרה יערה עליהם ממרום ואז יהי' מילת הלב שהבטיחנו בתורה ומל ה' את לבבך וכו' ואז גם מהם ימלא הארץ דעה ויקיימו את התורה ומצותיה בעזה"י וא"ש דברי המדרש הנ"ל ולק"מ ודו"ק כי היא ענין אמת לדעתי וב"ה שהעיר עיני בזה.
ואל תשיבני א"כ למה הקיא הארץ את הגוים שג"כ אין להם דעת והכרה א"כ גם אצלם הוי לן למימר דהוי כפירש דבטול במרובא על זה אשוב לך כמה תשובות חדא דכבר ידוע מהפוסקים האחרונים דלגבי גוים לא שייך דין ביטול ברוב א"כ גם מרובא פריש לא שייך אצלם, ב' דגבי גוים אזהרתן זו מיתתם א"כ גם בזה לא הקיל עליהם ג' עיין ילקוט סוף קדושים בפסוק הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה איני מביא אתכם שמה אלא על מנת לירש ולשבת בה לא ככנעניים שהיו שומרי המקום וכן כתיב ואני אתננה לכם לרשת אותה עתיד אני שאתננה לכם ירושת עולם שמא תאמרו אין לך שתתן לנו מפני ששל אחרים היא והלא שלכם היא אינה אלא חלקו של שם ואתם בנים של שם והן אינם אלא בני חם מה טובן בתוכה אלא שהן שומרים אותה עד שתבואו עכ"ד המדרש ועתה כיון דאין הארץ שלהם במעט סיבה הארץ מקיא אותם וא"ש ולק"מ ודו"ק.
וידי"נ הרב הגאון מו"ה ישראל וועלץ נ"י דיינא רבה דפה קה"י אמר דיש ראי' למדרש הנ"ל מקרא כי אני ה' השוכן אתם בתוך טומאותם הרי בפירוש דשי"ת רוצה לשכון אתם אף בשעה שח"ו מטמאין את הארץ עכ"ד, אבל אכתי צריכין אנו למודעי הנ"ל להחילוק שחילקתי בין אם מטמאין אותה מדעת או שלא מדעת דאל"כ יוקשה על הקרא גופא איך ישכון אתם בתוך טומאתן הלא הארץ יקיא אותם ועל כרחך כמו שחילקתי ואפשר דעל חילוק זה כיון המקובל בעל חסל"א שהבאתי בפתיחת ספרי דאפילו נרואין ח"ו שאינן מתנהגים כשורה אסור לזלזל בהם דכיון דאין הארץ מקיא אותן מכלל שהן צדיקים והיינו כמו שכתבתי דכיון דמה שעושין שלא מדעת עושין כמעט לא נחשב להם לעון דהם אנוסים על הכל כיון דלא נתגדלו על רוח התורה וכמו שכתב הקדוש מקאמארנא ז"ל ועוד יש לומר עם דברי הרמב"ם בה' תשובה דאין הקב"ה שוקל הזכיות לפי דעתינו רק לפי אל דעות ה' והוא יתברך יודע לשקול זכות אחת המכריע הרבה רעות ועתה אלו העוסקים בישובה של הארץ הקדושה ששקולה נגד כל התורה כולה כמו שמבואר בספרי בפ' ראה ויוכל להיות שזכות זה מכריע הרבה עבירות ומה גם שבא להם זאת הרבה פעמים ממש במסירת נפש ואינו דומה לעת שהיו יושבין על אדמתן והרעו לעשות כמעשה הגוים אז קטרג עליהם חטא זה עד שהקיא אותם אבל כעת שהארץ בידי טמאים והם מוסרים נפשם עליה לפדותה מידם ולבנותה זכות גדול נחשב להם עד שמכריע את החטאים שעושין עליה מה נם שהוא בלא דעת וכמו שכתבתי והארץ מחבבה אותן ומחכה עליהם ואומרת מוטב שאשיא עצמי להם ממ|ה שאשיא לעבדים ולשפחות דעלמא וכמו שהבאתי לעיל בשם המדרש וזה אמת לדעתי ואך למותר להודיע שכל מה שכתבתי פה הוא רק לעורר זכות עליהם ולא ח"ו כמסכים על ידיהם ורק גליתי דעתי שלא לרחקם מטעם הנ"ל אבל הנני מצפה על השעה שרוח טהרה יבא בלבותם לאהבה את ה' בכל לבבם ובכל נפשם אכי"ר.
ל
[עריכה]ל') כבר הוכחתי בפתיחת הספר שבנין הארץ מאד רצוי והגון לפניו יתברך אפילו יהי' ע"י מי שיהי' והעיקר הוא רק שיהי' נבנה והולך כדי שיהי' ראוי להתיישב בה וכעת נראה לי להוסיף עוד ראי' לזה ממדרש רבה ויצא א"ר יוסי בר חנינא ארבע מדות בשמות יש ששמותיהם נאים ומעשיהם נאים יש ששמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים יש ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים ויש ששמותיהם נאים ומעשיהם כעורים וכו' שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים אלו בני הגולה בני בקבוק בני חקופא בני חרחור וזכו ועלו ובנו בית המקדש ונשנו דברי המדרש הללו בפ' שלח וזה לשונם שם שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים אלו עולה הגולה בני ברקוס בני סיסרא בני תמח (ובמדרש שם איתא בני ברק וזה טעות סופר כי בפסוק כתיב בני ברקוס) ובעזרא כתיב ואלה העולים מתל מלח תל תרשא כרוב אדן ואמר עוד ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם ופירש רש"י לפי שאבדו יחס שלהם ולא ידעו אם מישראל הם עכ"ל הרי דרבותינו בעלי המדרש אמרו על עולי הגולה בימי עזרא ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים שמותיהם כעורים דהיו שמות של גוים כמו שידענו מסיסרא דהוא שם של גוי וילמוד סתום מן המפורש דגם שאר השמות היו שמות של גוים ועל כן היו כעורים והנה כמה מהם היו בשפל המצב כל כך עד שלא יכלו להגיד כלל אם מזרע ישראל המה כמפורש בכתוב הנ"ל עוד יש להכיר את דל מצבם הרוחניי משמות הגוים הנזכרים בפסוק ואסביר הדברים מן החיים שלנו שאנו חיים בגלות ואקדים את דברי הרא"ש בגיטין דכתב דכבר נהוג בגלות דמלבד שם הקודש שמקבל בר ישראל במחנה העברים עוד יש לו שם של גוים שמשתמש בו בשעה שעומד בקישור עמהם כגון במשא ומתן עמהם וכדומה בעת שעומד בשייכות עמהם עיי"ש אך כשהוא בינו ובין ישראל משתמש רק בשם הקודש ומכש"כ בשייכות לדבר שבקדושה כמו בעליית התורה בביהכ"נ ובשמחת תורה בהקפות וכדומה בסעודת מצוה ולכל דבר שבקדושה קורין אותו רק בשם הקודש ושם של גוי לא יזכר ולא יפקד שם ואדרבא עוד לחרפה יהי' לו אם יכנו אותו שם בחבורת ישראל ומכש"כ אם יהי' בחבורת צדיק ומה גם אצל צדיק הדור בשם של גוי ויהי' לו זה לכלימה היותר גדולה ונקח דמיון אם צדיק רבן של ישראל כמו הצדיק מבעלז או משאר צדיקי הדור יעשו אסיפה לצורך ענין הנוגע לכלל ישראל אשר יתנהל עפ"י צדיק הדור הזה בעצמו וכל אחד מן הנאספים צריך להתקרב אל הצדיק כדי להגיד שמו אליו כדי שידע מי ומי ההולכים ומשתתפים אתו יהי' הדרך כשיתקרבו אחד אחד וישאלו על שמו כל אחד יאמר אני שמעון בן משה אני יעקב בן לוי וכדומה וכדומה והי' אם אחד יאמר על השאלה מה שכך יאמר הערר ראבבינער איך בין פראנץ היינריך אדאלף וכדומה מן שמות הגוים יהי' לצחוק ולחוכא ואטלולא בין הנאספים כי נגד צדיק הדור הייסט ער ניכט פראנץ ניכט היינריך אויך ניכט אדאלף נור משה שמעון, אברהם וכדומה מן שמות ישראל כן הוא הדרך אצל ישראלים שנתגדלו במקומות החרדים והיראים המה יודעים שבינו ובין ישראל אין לקרוא רק בשם הקודש ומכש"כ נגד צדיק מפורסם לחרפה יהי' לו להזכיר עצמו בשם של גוי אבל אם יבא אחד שנתגדל במקומות שכבר שכחו את היהדות ר"ל ונתגדלו לגמרי ברוח העמים כמו בבעהמין מעהרין וכדומה מן המקומות שכבר נשכח שם חינוך היהודי איש כזה אינו יודע משם הקודש כלל ורק שם הגוי לבד ידוע לו בכל דרכי החיים שלו אם איש כזה יבא בתוך הבאים לפני צדיק הדור הזה אשר ידרוש אחר כל שם שנאספו שמה וכשיגיע התור אליו להגיד שמו לפני הרבי מבעלז וישאלו הרבי איו איפא שמך ישיבהו לפי תומו רבי שמי הוא פראנץ או אדאלף וכדומה ואם כי העומדים סביבו יצחקו ממנו וגם הרבי בעצמו יעביר צחוק קלה על שפתיו אבל איש התם הזה לא יבין ולא ידע מה מקום לצחוק הזה הלא רק שמו הגיד לפני הרבי ומה לצחוק על זה? ומה און פעלתי בזה? עכ"פ אנו רואין דהגדת שם של גוי לפני צדיק הדור בשעה שדורש וחוקר על שמו אם כי היא בתום לבבו עכ"ז הוא עדות על שפל מצבו הרוחניי וכי הוא גרוע מאד כן הי' ממש בעולי הגולה בזמן בית שני דכתיב ואלה בני המדינה העולים משבי הגולה וכו' אשר באו עם זרבבל ישוע נחמי' שריה רעליה מרדכי בלשון וכו' הם הם היו הצדיקי הדור אשר כולם נאספו תחת דגלם לעלות לארץ ישראל והם הם אשר שאלו לכל אחד אחר שמו כדי לרשום שמם עלי גליון לידע שמות העולים עמהם ובטח כל אחד אמר את שם הקודש שקיבל ולא שם הגוים כי לא לכבוד יהי' לו להשתמש בשם של גוי לפני צדיקים כאלו אבל הי' ביניהם ג"כ אנשים כאלו שעמדו כל כך בשפל המצב ברוחניות עד שלא הבינו כלל שאין מן הכבוד להשתמש בשם של גוי לפני צדיק ע"כ כששאלו אותו מה שמך השיב ברקוס סיסרא תמח וכדומה ולא הי' בש כלל לפניהם של הצדיקים בשם זה כי כל כך נטמעו והתבוללו בין הגוים עד שלא ידעו ולא מושג כלל הי' להם מחיי היהדות ועל כן סיים הכתוב על זה ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מזרע ישראל המה וכאשר רש"י כתב שאבדו יחס שלהם ולא ידעו אם מישראל הם ונראה פשוט דהכתוב רוצה לרמז לנו זאת את כל מה שכתבתי איך לא התבוששו מלבא בשמות הגוים לפני צדיקי הדור על זה תירץ הכתוב כי כל כך התבוללו בין דגוים כי לא ידעו אם מזרע ישראל המה ולא הבינו כלל שיהי' זה שלא מן הכבוד וזה אמת וברור בבאור הכתוב בעזה"י, עכ"פ שפיר כתבתי דזאת לבד היינו הגדת שם הגוים לפני צדיקים הנ"ל תעיד על שפלות דור ההוא של העולים בבית שני ואעפי"כ על אנשים כאלו העידו חכמינו ז"ל במדרש דאם ששמותיהם כעורים אבל מעשיהם היו נאים לפני הבורא כל עולמים.
ועתה יתפלא מאד כל עין הרואה את דברי חז"ל הנ"ל איך אפשר לומר על אנשים כאלו שמעשיהם נאים הלא ידוע שעולי הגולה בימי עזרא הי' מעשיהם רעים וחטאים מאד עיין רד"ק ריש מלאכי שכתב בזה"ל כי הדור העולה מבבל היו רובם מחזיקים במעשים שאינם טובים שהיו נושאים נשים נכריות כמו שהוכיחם עזרא בזה וכן מלאכי הוכיחם בזה כמו שאמר ובעל בת אל נכר וכן בחלול שבתות לא היו נזהרים ובדברים אחרים כמו שכתוב בספר עזרא עכ"ל ומקרא מלא דבר הכתוב בעזרא ט' נגשו אלי השרים לאמור לא נבדל העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבותיהם לכנעני וכו' (ופירש במצודות רצה לומר עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים) ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה (ופירש במצודות מהם למדו יתר העם) ובנחמי' ט' כתיב ולא שבו ממעליהם הרעים ובעזרא ט' כתיב הארץ אשר אתם באים לרשתה ארץ נדה היא בנדת עמי הארצות בתועבותיהם אשר מלאוה מפה אל פה בטומאתם ובנחמי' י"ג כתיב ואריבה את חורי יהודה ואומרה להם מה הדבר הרע הזה אשר אתם עושים ומחללים את יום השבת הלא כה עשו אבותיכם וירא אלקים עלינו את כל הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתר מוסיפים חרון על ישראל לחלל את השבת ועיין עוד בקידושין דף ע' ע"א דדרשו חז"ל על הקרא שהבאתי לעיל ואלה העולים מתל מלח שהי' מעשיהם דומים למעשה סדום דכתיב ותחי לנציב מלח שהיו רעים וחטאים לה' (עיי"ש בפרש"י) בגזל ובעריות ועיין עוד בספורני שה"ש בפסוק אל גינת אגוז ירדתי שהקב"ה התרעם על הצדיקים ואנשי מעשי שנשארו בבבל למה לא עלו עם העולים לארץ ישראל כי אין לו שם למי שישרה שכינתו בתוכם עיי"ש ואחרי כל זאת איך אפשר לומר על עולים כאלו שהי' מעשיהם נאים רק שמותיהם לבד היו כעורים עד שחז"ל נקטו אותם לדוגמא דיש ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים אלו עולי הגולה ואיך אפשר לומר על דור של העליה שהי' דור רע כזה מלאים במעשה תעתועים שמעשיהם נאים ואיה איפה נאותם? והיא פליאה עצומה מאד הפלא ופלא!
ועל כרחך מוכרח לן לומר דזאת היתה נאותם במעשה העליה גופא ובמעשה הבנין שבנו את הארץ ואח"כ בית המקדש בזה הי' יופיפותם ונאותם והיתה רצויה מאד לפניו יתברך אף שמלבד זאת היו עוברים כמעט על כל התורה כולה ר"ל מ"מ בזה הי' מעשיהם רצוים ונאים לפניו יתברך ומשום זה לחוד היו כדאים להקרא נאים ולנקוט אותם לדוגמא ולומר עליהם יש ששמותיהם כעורים ומעשיהם נאים ואולי מפני כמו שאמרו בספרי דגדולה מצות ישיבת ארץ ישראל ששקולה כנגד כל התורה כולה ואחר שהם עסקו בזה הי' מכריע זכות זה כל כך עד שיש לומר עליהם שמעשיהם נאים וכמו שכתבתי לעיל עכ"פ אנו רואים שמעשה הבנין של הארץ הקדושה כמה חביב אל הקב"ה יהי' ממי שיהי' אפילו מן היותר גרועים ח"ו מישראל עד שהיו נקראים עי"ז לחוד מעשיהם נאים וזה ראי' שאין עליה תשובה ועיין רש"י שה"ש בפסוק יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלים דפירש דזה קאי על כוני ירושלים ומקדש בימי עזרא הרי דהקב"ה בעצמו כינה את עולי הגולה בשם זה יפה ונאים א"כ צדקו חז"ל דכתבו על עולי הגולה דמעשיהם נאים בשביל מעשה העליה והבנין לבד כדאים לזה להקרא נאים וגם מצינו בעזרא דעשרים שנה אחר הבנין לקח עצמו להרחיקם מהנשים זרות וצעק ומרט שערותיו וקילל ועשה מה שעשה עד שעלה בידו לטהרם ולנקם מעבירות החמורות שבידם אבל בתחלה בשעת העליה לא עשה דבר מזה רק אסף וקבץ את כל מי שבא יהי' מי שיהי' ולא שאל על מעשיו אם כי ידע היטב את מעשיהם הרעים אעפי"כ לא הרחיקם וקיבלם בשתי ידים משום דידע דמעשה הבנין והישוב צריך לאנשים רבים וכל מה שישתתפו בזה רבים יותר יושלם ביותר ואולי ידע ברוח הקודש שמעשיהם נאים ורצוים לפני שי"ת ע"כ לא שאל על מעשה איש הבא לסייעו בזה[1].
ועתה מאן ספין ומאן יהיר בזמנינו לכנות את העולים דזמנינו בשם כעורים וח"ו בשם רשעים ולגנות את מעשיהם שעלה בידם לבנות ולהפריח את הארץ ממש במסירת נפש ולדבר עליהם בוז וקלון אשר קיימו בזה אף בלתי ידיעתם מ"ע הגדולה דירשת וישבת בה בכל התיקונים שיש בזה בנגלה ובנסתר וכמו שהוכחתי בפתיחת ספרי זה (עיין לעיל צד י"ז מה שהבאתי בשם מהר"מ חגיז וחסל"א בעונש המדברים על יושבי א"י) ובפה מלא אני אומר שמעשיהם נאים לפני הקב"ה ושכרם גדול מאד והלואי שיהא חלקי בזה עמהם ורק צריך לבקש מהם שמהיום והלאה ילכו בדרך ה' בדרכי התורה והיראה והכל יהי' נעשה ברוח התורה ועפ"י ציווי גדולי הדור וחכמי התורה וזאת נשיג בעזה"י אם נהי' מקרבים אותם באהבה ובחיבה ובכבוד אליהם ודברי חכמים בנחת ישמעו ולא ברעש ולא בקול צעקה עליהם אז המה יכייפו עצמם אל רוח התורה והיראה ויעלה בידינו לטהרם כמו שעלה ביד עזרא לקרב אותם אל התורה ואל הקדושה אחר שראו שקירבם ולא רחקם מעליו וזה אמת וברור לכל הרוצה לראות את האמת ועיין רש"י שה"ש בפסוק הדודאים נתנו ריח וכתב בזה"ל הדודאים נתנו ריח דודאי התאנים הטובות והרעות כענין שנאמר הראני ה' והנה שני דודאי תאנים הדוד האחד תאנים טובות והדוד אחד תאנים רעות מאד אלו פושעי ישראל עכשיו שניהם נתנו ריח כולם מבקשים פניך עכ"ל וכל זה מרמז על מעשה העליה והבנין של בית שני וכן שייך זה על מעשיה העליה והבנין של זמנינו ודוק.
עוד ראי' לדברינו ממה שהבאתי לעיל באות י"ד שהיתה שנאה כבושה לבני א"י לבני הגולה על שלא עלו בימי עזרא והשתא מה מקום לשנאה זו דלמא משום דרוב העולים לא היו אינשי דבני מעלי רק אנשים גרועים וחוטאים גדולים כמבואר בקידושין דף ע' ע"א שהבאתי לעיל ע"כ לא היו רוצים להשתתף עמהם ועל כרחך דלא יפה עשו בזה משום דהם בגרמתן דלא עלו גרמו שלא נעשה גאולה שלמה ואלמלי היו עולים היו מופיעין קדושה וטהרה בכל עם בני ישראל דגם הגרועים היו נעשים טובים והי' הכל בשלמות וכמו כן שייך כל זה בזמנינו שאלמלי ישתתפו כולם בזה יהי' קדושת הארץ בשלמות וכמו שהבאתי לעיל בשם הח"ס ומהר"ם שיק וכן כתב רבינו הקדוש מגור שליט"א וכמו שאביא אי"ה להלן ודוק.
לא
[עריכה]ל"א) הנביא אמר הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים וכו' אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם עכ"ל הפסוק והך אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם אינו מובן כלל והרי זה מקרא קצר דמשמע כאלו הי' רוצה לומר איזה ענין שיעשה אלקיכם לערי יהודה וגם תיבת הנה מורה על דבר חדש שנתחדש כידוע מכללי התיבות ולבסוף הפסיק הפסוק ולא אמר מידי.
ונראה בזה דבר נכון ואמת בביאור פסוק זה בעזה"י ואקדים דברי רבינו באוה"ח בפסוק ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום הידועים שביאר עם דברי הרמב"ם בפ"ו מה' יסה"ת גבי ז' שמות שאינם נמחקים דפסק כל הנטפל לה' מלפניו מותר למחקו מלאחריו כגון "ך" של אלקיך "כם" של אלקיכם אינם נמחקים והרי הם כשאר אותיות של השם שהשם מקדשם עכ"ד הרמב"ם וזה מה שנתכוין לומר להם במאמר הדבקים בה' פירוש לפי ששם זה המיוחד שם הוי"ה ב"ה אין אות נדבקת ונסמכת לו מלאחריו אלא מלפניו כגון לה' או בה' ואותיות אלו אין בהם קדושה ומותר למוחקם וא"כ תהי' דביקות ישראל בה' בדרך זה שאין השם מקדשם לזה גמר אומר אלקיכם פירוש דבקות זה שאתם דבקים בה' אינה כדבקות כאותיות שלפניו אלא כאותיות שמלאחריו שהם "כם" של אלקיכם שהם קדושים כשאר אותיות של השם וכתב עוד שם דעל כן נקט הקרא ג"כ בה' ולא אלקיכם לחוד כדי להורות דדבקות ישראל הוא בשם המיוחד עצמו עיי"ש כי דבריו נפלאים ואמתיים ודברי אלקים חיים המורם מדברי רבינו הקדוש בעל אוה"ח דשם אלקיכם מורה על דבקות ישראל בשם הקדוש שנטפל לקדושת השם ומקודש כשם עצמו, והנה ראיתי דבר נפלא בספר הקדוש צרור המור לחמיו זקנו של רבינו הב"י מרנא ר' אברהם סבע שהי' ממגורשי ספרד, בפ' מסעי שכתב דקדושת ארץ ישראל הוא תיכף אחרי הקב"ה בעצמו והיינו דקודם הוא הקב"ה ואחריו תיכף בא ארץ ישראל וזה שאמר הכתוב גבי כלב בן יפונה עקב שמילא אחרי היינו אחרי ממש שארץ ישראל הוא אחר שי"ת עיי"ש נמצא דארץ ישראל הוא נטפל מאחוריו של השם א"כ נתקדש כמו אותיות השם בעצמו וכמו "כם" מאלקיכם ועפי"ז מובן שפיר כוונת דברי הנביא במאמרו שאמר "אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם" היינו דזאת יאמרו ויודיעו לערי יהודה דהם ממש השם של אלקיכם דכמו דאותיות הנטפלים לאחורי השם המה כאותיות השם בעצמו ונתקדשו בקדושת השם כמו כן הוא בערי יהודה דנטפלים אל השם מאחוריו א"כ הן המה "אלקיכם" ממש וזאת החידוש השמיענו הנביא במאמרו הנ"ל ועל זה החידוש מורה תיבת "הנה" שהשתמש בו כאן ואין כאן מקרא קצר כלל דזה גופא בא להשמיעני דערי יהודה המה "אלקיכם" והפירוש הוא ב"ה נפלא ואמת וברוך השם שהאיר עיני בזה ודוק.
ומה שאמר הנביא ערי יהודה ולא ארץ ישראל סתם נראה ברור דעיקר חביבת ארץ ישראל הוא כדי שישכנו עליה ישראל וישבו בה כדאמרו במדרש תנחומא בפ' ראה חביבה א"י שבחר בה הקב"ה את מוצא כשברא הקב"ה את העולם חלק הארצות לשרי הא"ה ובחר בא"י ובחר לחלקו ישראל שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי ועיי"ש במדרש דמזה הטעם עיכב הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים שנה מפני האומות כששמעו שישראל יכנסו לא"י חרבו ושממו את הכל והקב"ה רצה שיבואו ישראל לארץ כשהיא בבנינה ועל מכונה בבתים ושדות ואילנות וגנות ואחר שחזרו והתקינו את הכל אמר הקב"ה למשה שיכניסם עיי"ש הרי דכל חביבת א"י להקב"ה הוא בשראוי לישיבה לישראל אבל לא כשהוא שממה מבלי יכולת לישב בה נמצא כשהוא שממה בלי בנין אינה ראויה להיות נטפל להקב"ה ואז באינה ראוי' להיות נטפל אין השם מקדש וכמו שפסק הטו"ז ביו"ד סי' רע"ו כשכתב אותיות דאין להם משמעות להשם אין השם מקדשם עיי"ש כמו כן בא"י כשהוא שממה מבלי יושב אינו ראוי להיות נטפל להקב"ה וא"כ לא נתקדש בקדושת אלקיכם ע"כ אמר הנביא אמרי לערי יהודה דייקא "לערי" יהודה היינו ערים בנויים שהם ראויים לישיבה וכמו שמצינו גבי בני גד ובני ראובן שאמרו נבנה ערים לטפנו הרי דשם ערים מורה כשהם ראויין לישיבה ואז המה ראוים להיות נטפל להקב"ה ואז באמת השם מקדשם בקדושת השם וע"כ אמר הנביא אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם כשהם ערים בנויים ראוי לישיבה אז המה בקדושת אלקיכם ודוק.
ובדברינו הנ"ל יובנו ג"כ דברי המדרש רבה בפ' קדושים ר"י ב"ר סימון פתח אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקב"ה וכו' אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה הה"ד ויטע ה' אלקים בגן עדן אף אתם כשנכנסים לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה הה"ד כי תבואו אל הארץ ונטעתם עכ"ד המדרש ואם כי דברי המדרש מובנים גם בפשיטות דהכונה באחרי ה' תלכו להדמות אליו יתברך במעשים דכמו שהוא התעסק תחלה בנטיעה ובמטע כמו כן בבואנו לארץ יהי' תחלת מעשינו להתעסק בנטיעת הארץ אבל עם דברינו שלמעלה יש להעמיס עוד כונה נאותה בדבריהם ז"ל ובפסוק אחרי ה' תלכו דדרשו חז"ל פסוק זה על ביאת הארץ ונטיעתה כי למדו זאת מפסוק גופא כי כבר הבאתי מהמקובל צרור המור שארץ ישראל הוא תיכף אחר שי"ת בעצמו א"כ זהו המכוון בפסוק הנ"ל אחרי ה' אלקיכם תלכו היינו שילכו לארץ ישראל שהוא אחרי ה' ויבנו אותה שיהי' ראוי להתקדש בקדושת אלקיכם וזה יהי' ע"י שתיכף בבואכם לשם תתעסקו במטע תחלה לבנותה ולשכללה שתהי' ראוי לישוב להושיב את בני ישראל בתוכה ואז תהי' ראוי להיות נטפל לקדושת השם ולהיות בבחינת אלקיכם והדברים מתוקים כדבש ומאירים כאור הבהיר בס"ד.
היוצא מדברינו הנ"ל שבשעה שאיש הישראלי בא לארצינו הקדושה ועובד את אדמתה הקודש במטע אילנות וצמחות ובבנין בתים וכדומה מן הדברים הנחוצים לישוב הארץ נתקדש הארץ על ידו בקדושת השם הקדוש ואפילו לא נתכוין לזה כלל וכדפסק הש"ך ביו"ד סי' רע"ו דכל שם אפילו נכתב שלא בכונה אסור למחוק עיי"ש וכן נקטו להלכה כל גדולי האחרונים בתשובותיהם כמו כן הוא ברור בקדושת ארץ ישראל דג"כ נטפל לאחורי שי"ת ונתקדש בקדושת השם וכנ"ל וכל זה נעשה ממילא אפילו בלי שום כונה וכל הבונה אותה מקיים בזה הפסוק אחרי ה' אלקיכם תלכו ובו תדבקון כמשמעה וכמדרשה הנ"ל וכל זה ברור ואמת לאמיתה של תורה בעה"י.
ונראה דכל זה מרומז בתהלים ק"א בפסוק אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו ויראו גוים שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך, והמהרש"א בתענית ביאר פסוק זה דע"י דחומדין ומתאוין את אבניה ועפרה מקרבין את מועד דגאולה והכונה דבונין אותה ומישבין אותה ועל זה מסיים הקרא ויראו גוים את "שם" ה' היינו דע"י הבנין נתקדש הארץ בקדושת השם בשם ה' וכל מלכי הארץ יראו את כבוד ה' עליה והכל הוא בשביל דנתקדשה הארץ בקדושת השם אכי"ר.
לב
[עריכה]ל"ב) וכדי ליתן איזה ההשגה מגודל החיוב והמצוה שיש לנו בעבודת האדמה של אדמת ארצינו הקדושה שהוא עולה על הכל כמעט אעתיק פה לשון רבינו איש אלקים מרן הח"ס דשמעתותיו ופסקיו מבדרין בכל יומא בבי מדרשא בכל תפוצות הארץ וזה לשונו בחידושיו לסוכה דף ל"ו על הגמרא אמר מר אתרוג כושי פסול והתניא כושי כשר דומה לכושי פסול אמר אביי כי תנן נמי מתניתין דומה לכושי תנן רבא אמר לא קשיא הא לן והא להו עיי"ש פרש"י וכתב הח"ס בזה"ל דומה לכושי תנן שמעתי ממ"ו הפלא"ה זצ"ל בהא דפליגי רשב"י ור' ישמעאל בברכות (רשב"י ס"ל דאם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה תורה מה תהא עליה אלא ילמוד תורה ומלאכתו נעשית ע"י אחרים ר' ישמעאל ס"ל הנהג בהם מנהג דרך ארץ כדכתיב ואספת את דגנך וכו' דבשעת חרישה יחרוש וכן באינך ובשעה שהוא פונה ממלאכתו ילמוד תורה ואמרו שם דהרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ואלו שעשו כר' ישמעאל עלתה בידם) ומסקי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם אמר הוא ז"ל דהכונה שעשו כרשב"י ולא רשב"י ממש (ר"ל זיא האבען נור נאכגעמאכט רשב"י אבער זיא ווארען ניכט בייא דיא בחינה פאן רשב"י ממש) דודאי מי שכונתו לשם ה' הבוחן מחשבותיו ויודע עשתנותיו בודאי יעלה בידם אלא הם עשו כרשב"י נדמו לו ולא בעצם תכונותיו על כן לא עלתה בידם ואמר היינו דאמרו הכא אתרוג הכושי היינו הצדיק המשונה במעשיו ככושי המשונה בעורו הוא כשר אך דומה לכושי שרוצה לדמות עצמו לרשב"י זה פסול כי לא עלתה בידו ע"כ דברי הרב ודפח"ח מכאן ואילך תוספות דברי תלמידו הפעיט כמוני נלע"ד ר' ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בארץ ישראל ורוב ישראל שרויין שהעבודה בקרקע גופא מצוה משום ישוב א"י ולהוציא פירותיה הקדושים ועל זה צותה התורה ואספת דגנך ובועז זורה גורן השעורים הלילה משום מצוה וכאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה הכא נמי לא יאמר לא אאסוף דנני מפני עסק התורה ואפשר אפילו שאר אומניות שיש בהם יישוב העולם הכל בכלל מצוה אבל כשאנו מפוזרים בעוה"ר בין אומות העולם וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף בעבודת ה' חורבן (עיין בתשובותיו חיו"ד סי' קל"ח ושל"ה סוף ה' סוכה בזה) מודה ר' ישמעאל לרשב"י (דלא יעסוק ביישוב העולם רק בתורה) וע"ז אנו סומכין על ר' נהוראי בסוף קידושין מניח אני כל אומניות שבעולם ואינו מלמד בני אלא תורה היינו בחוץ לארץ וכנ"ל והיינו דמחדש רבא באתרוג הכושי אפילו אינו נדמה אלא כושי ממש שהוא צדיק גמור כרשב"י וחבריו האמתיים מ"מ הא לן והא להו היינו לבני בבל שהוא בחוץ לארץ כשר לעשות כרשב"י שלא לעסוק ביישוב הארץ רק ללמוד תורה ולבני ארץ ישראל פסול דבעי יישוב א"י ע"י ישראל עכ"ד הקדושים והדברים מבהיל כל רעיון עד כמה הוקיר רבינו מלאכת יישוב הארץ עד דקפסיק ותני דבא"י אסור לעשות כר' נהוראי וכרשב"י וחבריו ללמוד רק תורה ולנטוש את הארץ רק החיוב לעשות כר' ישמעאל לעסוק בישוב הארץ מפני שזה גופא מצוה והמשיל לזה כאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה ה"נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה וכן בשאר אומניות שיש בהם ישוב העולם הכלל בכלל מצוה זו שכה פסק ראש הפוסקים מגדולי פוסקים האחרונים כרבינו החתם סופר שנתקבלו פסקיו כמשה מפי הגבורה ומאן ספין ומאן יהיר ומאן רקיע לזלזל בדבר שרבינו הח"ס הגביה ערכו כל כך למעלה ראש עד שהשוה עבודת האדמה בא"י למ"ע דתפילין שאדם הישראלי מניח בכל יום ובלא מ"ע דתפילין אינו בר ישראל כלל והוא מן היורדין ואינם עולים כמבואר בר"ה על כן בושה וכלימה יכסה פניהם של אלו המזלזלים במ"ע דישוב הארץ בטעמים בדוים ודחוים ודבריהם בטלים ומבוטלים נגד דברי רבינו הח"ס ז"ל ולית צריך לאשגיח בהן כלל וכלל לא ודוק.
לג
[עריכה]ל"ג) במד"ר פ' קדושים ר"י ב"ר סימון פתח אחרי ה' אלקיכם תלכו ובו תדבקון וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקב"ה וכו' אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה הה"ד ויטע אלקים גן בעדן אף אתם כשנכנסים לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה הה"ד כי תבואו אל הארץ ונטעתם מי שת בטוחות חכמה מהו בטוחות בטויא (פירוש במ"כ בטויא מין עוף) או מי נתן לשכוי בינה (איוב ל״ח:ל״ו) הדא תרנגולתא א"ר לוי בערביא קורין לתרנגולתא שכוי הדא תרנגולתא כד אפרוחיה דקיקין היא מכנשא להון ויהבת להון תחת אגפיא ומשחנא להון ומעדרא קדמיהון וכד אינון רבייה חד מנהון רעי למקרב לותיה והיא נקרא ליה בגו רי/שיה ואמר ליה זיל עדור בקילתך (ופירש במ"כ כשאפרוחים דקים וקטנים היא מאספת אותם ונותנת אותם תחת כנפיה ומחממת אותם והיא עודרת ומנקרת לפניהם באשפה וכשהן גדולים אחד מהם שרוצה לקרב אליה והיא מנקרת בחוטמה בתוך ראשו ואומרת לו לך ועדור באשפך) כך כשהיו ישראל במדבר מ' שנה הי' המן יורד והבאר עולה להן והשליו מצוי להן וענני כבוד מיפות אותן ועמוד הענן מסיע לפניהם כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינציב לי נציבין הה"ד כי תבאו אל הארץ ונטעתם עכ"ל המדרש (ופירש במ"כ יטעון מכושיה ישא על כתפו מרה חצובה שחופרין בו לנטוע נטיעות ויפוק וינציב יצא ויציב ויטע לו נטיעות) הרי דמשה רבינו צוה לישראל בעת שיבאו לארץ יהי' תחלת מעשיהם להתעסק במטעות וכל אחד ואחד ישא על כתפו מרא חצובה לחפור ולנטוע עיין רש"י פ' עקב בפסוק על כן לא יהי' ללוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו ופרש"י לפי שהובדלו לעבודת מזבח ואינן פנויין לחרוש ולזרוע ופירש בשפתי חכמים דכוונת רש"י לא מצד דעבודת האדמה נמבזה היא למשרתי עליון אך כיון דאין לחם פנאי לעסוק בזה עיי"ש, ובתנחומא שם בקדושים איתא כי תבאו אל הארץ ונטעתם אמר להם הקב"ה לישראל אעפ"י שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע אלא הוו זהירין בנטיעות שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל כשם שנכנסתם ומצאתם נטועות שנטעו אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם שלא יאמר אדם אני זקן כמה שנים אני חי מה אני עומד ומתיגע לאחרים וכו' לפיכך לא יבטל אדם מן הנטיעות אלא כשם שמצא עוד יוסיף ויטע אפילו יהי' זקן אמר הקב"ה לישראל למדו ממני כביכול לנטיעה אני צריך שנאמר ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם עכ"ל ובמד"ר בראשית פרשה ס"ד אמרו בפסוק אל תרד מצרימה שכון בארץ עשה שכינה בארץ ישראל הוי נוטע הוי זורע הוי נציב (ופירש במתנות כהונה נציב אילנות בהרכבה או עקרן במקום זה ושתלן במקום אחר) וכן איתא בתנחומא פ' ראה על פסוק שאמר דוד בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ וראה אמונה שכן ארץ עשה שכינה של ארץ הוי זורע הוי נוטע וראה אמונה ראה אמונתן של אבות עוד דרשו ברבה ובתנחומא שכן ארץ שכון השכינה בארץ ופירשו המפורשים היינו שאם תהי' הזריעה והנטיעה בדרך האמונה וברוח התורה אז ממילא תשרה השכינה בארץ וזה נמי כונת המדרש רבה שם בפסוק הזה כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה רב הונא בשם ר' בנימין בן לוי אמר משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא אמר לו אבא מתיירא אני בדרך מהלסטים ובים מפני אפורטין מה עשה אביו נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו יהא המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה אף כך אמר הקב"ה למשה אמור לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתייראין משום אומה אילו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא למחזיקים בה אילו נאמר אשר לא ילמד לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא אשר לא יקום את דברי התורה הזאת לכך נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה שאלו נאמר ארור אשר לא ילמד לא היתה תקומה אלא אשר לא יקום כי בצל החכמה בצל הכסף ר"ה ור' ירמי' אמרו בשם ר' חייא בר אבא עתיד הקב"ה לעשות צל וחופות לבעלי המצוה (היינו לבעלי כסף שמחזיקים את התורה במעותיהם) אצל בני תורה בגן עדן ואית ליה ג' קריין כי בצל החכמה בצל הכסף אשרי אנוש יעשה זאת עץ חיים היא למחזיקים בה שמעון אחי עזריא אמר משמו והלא שמעון הי' גדול מעזריה (ולמה אמר משמו של עזריא) אלא ע"י שעזריא הי' עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון לפיכך נקרא הלכה על שמו ודכוותה ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך והלא יששכר גדול הי' מזבולון אלא ע"י שהי' זבולון מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר נותן לו שכר בעמלו לפיכך יקרא הפסוק על שמו שנאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך אמר ר' תנחומא כל מי שיוצא לדרך ואינו מכוון לבו למלחמה סוף הוא נופל במלחמה אבל שבטו של זבולון בין מתכוין בין שאינו מתכוין יוצאין למלחמה ונוצחין הה"ד ומזבולון יוצא צבא עורכי מלחמה ולעדור בלא לב ולב (דברי הימים י"א) מהו בלא לב ולב אלא בין מתכוין בין שאינו מתכוין הם יוצאים ומנצחין עכ"ל המדרש ולכאורה יש סתירה בדרשות הללו בפסוק זה של כי תבואו אל הארץ דתחלה דרשו דמשה אמר לישראל דמשנכנסין לא"י יהיו עוסקין בנטיעות ובחפירת קרקע ובמטע אילנות ואח"כ דרשו שיהיו עוסקין בתורה ועל כרחך צריך לומר דכוונתם הי' דבאמת תרווייהו צריך להיות בארץ צריך להיות בני ישיבה שיהיו עוסקים בתורה וגם עובדי אדמה ויחזקו אלו את אלו וע"כ דרשו ואמרו אילו הי' אומר עץ חיים היא לעמלים בה או ארור אשר לא ילמד וכו' אלא אמר למחזיקים בה או אשר לא יקום היינו חלק מהם שילמדו וחלק מהם שיתעסקו בנטיעה ובמלאכת אדמה והכל יהי' נעשה ברוח התורה ואז יצליחו במלאכתם ובמלחמותיהם כזבולון וכיששכר ודומה לזה אמרו בסנהדרין דף מ"ט אלמלא הי' דוד יושב בישיבה לא הי' יואב בן צרויה מנצח במלחמה ואלמלא לא הי' יואב בן צרויה עושה מלחמה לא הי' יכול דוד להיות יושב בישיבה וכן כאן אלמלא לא יהיו בני יושבי ישיבה לא יהיו אלו מצליחים בעבודת האדמה ואלמלא עובדי האדמה לא היו יכולין לישב בישיבה רק אלו ישלימו את אלו ואז יצליחו כולן במלאכתם וכן מצינו בדוד שאמר חצים ילכו במלחמה וחצים ישבו על הכלים ומפורש במדרש דבישר להם לישראל דלא יהיו כולם בעלי תריסין (היינו ת"ח) אלא חצים ישבו על התורה ועל העבודה וחצים יהיו עמא דבר (עיין אהבת יונתן פ' תרומה) והא לך לשון הרמב"ם בהקדמתו לזרעים וז"ל והסבה השנית במציאות מי שאין בו חכמה מפני שאנשי החכמה הם מועטים מאד וזה הדבר נתחייב בדרך החכמה האלקית ואין לומר מדוע הי' כך כמו שאין לשאול למה היו הגלגלים תשעה וכוכבי לכת שבעה והיסודות ארבע ועל כן נבראו ההמון לעשות חברה לחכמים שלא ישארו שוממים ואולי תחשוב שזאת התועלת קטנה אבל היא צריכה וראוי יותר שהרי הקב"ה העמיד הרשעים בארץ ישראל כדי לעשות להם חברה ולהסיר שממות נפשות החסידים וזה הענין פירשו חכמים ואמרו מה זה כל האדם כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה פירוש להסיר עצבונו ושממון יחידתו עכ"ל הקדוש הצריך לענינינו הרי לך דברי אדונינו הרמב"ם דלאלו אנשי החכמה המעטים מוכרח החברה של ההמון הרבים המעסקים בישוב הארץ ואי אפשר לאלו בלא אלו ועל כן תיכף מתחלה צריך לתקן את ישוב הארץ באופן זה לדאוג שיהי' האפשרות לאלו המוכשרים להצליח בלימוד התורה להיותם יושבים באוהל תורה ולחנכם ולגדלם לת"ח בעלי תריסין ולההמון בעסק ישוב הארץ אבל גם זה יהי' ברוח התורה ואז יפריחו ויצליחו במעשה ידיהם וכן הי' בימי עזרא עיין מלבי"ם עזרא בפסוק הוא עזרא עלה מבבל והוא סופר מהיר בתורת משה אשר נתן ה' אלקי ישראל ויתן לו המלך כיד ה' אלקים עליו כל בקשתו וכתב המלבי"ם כי שמעון הצדיק שהי' משיירי כנה"ג אמר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח ובימי הכנה"ג נתבצרו שלשה עמודים אלה ע"י ג' אנשים מסוימים ע"י זרובבל ויהושע כה"ג נבנה המקדש ונתבצרה עמוד העבודה ואחריו יצא עזרא לכונן עמוד התורה ואחריו נחמיה שבנה חומות העיר ועסק במדיניות לבצר עמוד גמ"ח וז"ש הכתוב שהוא עלה מצד שהוא סופר מהיר בתורת ה' ועלה לכונן עמוד התורה וזאת בקש מן המלך ונתן לו ומצד זה היתה יד אלקים טובה עליו בהשגחתו הפרטית שלא תשתכח תורה מישראל עיי"ש, וכמו כן עלינו לעשות להעמיד אנשים מסוימים לכונן עמוד התורה ועבודה (כי בעוה"ר עדיין לא זכינו לבנין ביהמ"ק ויה"ר שנזכה לזה בב"א) ולהעמיד בשלובי זרוע אנשים על התעסקות של ישוב הארץ ואז תהי' ארצינו ארץ חפץ וחפץ ה' יצליח בידנו שיהי' בנין עדי עד וישתלשל מזה גאולה שלמה ולביאת בן דוד בב"א עיין סוכה פ"ה משנה ד' דתנן התם ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש ואנו לק"י עינינו ר"י אומר היו שונין ואומרים אנו לק"י ולק"י עינינו עכ"ל המשנה והיא פלא מה להן לגנות את אבותיהם אך ראיתי בהון עשיר שם שפירש להוציא מלב הרואין בשמחה זו שלא יהיו אומרין אחרית שמחה תוגה והא ראי' כי בית ראשון נחרב וזה אומרת אבותינו וכו' ובשביל זה נחרב אבל אנו לק"י עינינו ובזה יהי' קיום למעשה ידינו עכ"ד המקובל בהון עשיר הנ"ל עיי"ש, וכן אנו אם נתקן את מעשינו באופן הנ"ל אז אין להתיירא שאחרית שמחה יהי' ח"ו תוגה כי אנו לק"י עינינו לעשות הכל ברוח התורה ואז ממילא ויהי נועם אדוני אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו וכפירוש המקובל איש אלקי מהר"מ גבאי בסוף ספרו עבודת הקודש בפסוק הזה שאם אנחנו נתחיל במעשה ידינו אף שאנחנו לא נוכל לעשות בשלמות אבל יחול על מעשה ידינו נעימות האלקי והוא ישלים את מעשינו שיהי' בשלמות גמור וממילא יהי' לה קיום ואחרית טובה.
מה שעוררתי לעיל על רבותינו בעלי המדרש שדרשו על פסוק כי תבאו אל הארץ שני דרשות חלוקות תחלה שיהיו עוסקין במטע הארץ ובחפירת קרקע ואח"כ שיהיו עוסקין בתורה וביארתי לעיל ששניהם אמת ובאופן שאמרתי כעת ראיתי לרבינו האור החיים הקדוש שם בפסוק הנ"ל שכתב בזה"ל וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל ג' מצות נאמרו כאן א' ביאת הארץ ע"ד אומרו הכל מעלין לא"י, ב' לנטוע כל עץ מאכל לשבח הארץ' ג' לנהוג שני ערלה עוד ירמוז באומרו וכי תבואו אל הארץ (ר"ל בה"א הידוע) שלא תהי' הכוונה לתיאבון כמורגשות אלא תהי' כוונת הביאה אל הארץ הידוע לחיבוב ולחשק הארץ הקדושה אשר בחר ה' בה הר ה' שמה ואמר כי אין כוונת דיבור זה להחליט המניעה מהשתדל בישוב הארץ אלא ונטעתם וגו' הא למדת שמה שהתנה במאמר אל הארץ הוא בחינת תכלית המחשבה שתהי' למעלת הארץ במושכלות לא להנאת הגוף (כוונתו בזה מבואר דבאמת עיקר המצוה הוא בהשתדלות ישוב הארץ בנטיעות ובבנין ועל זה בא הלשון ונטעתם שאמר הכתוב בלשון מוחלט היינו מ"מ שזה עיקר המצוה רק צריך לראות שלא יכוין להנאת הגוף לבד רק למעלת הארץ הקדושה במושכלות ובממילא מי שאינו בר השגה זו בודאי לא יעזוב מלעסוק במצות ישוב הארץ אף בדרך פשטות לחוד כשאר מצות התורה שאדם הפשוט עושה בפשטות והתיקונים נעשים מאליה כידוע) ואולי ירמוז באומרו עץ מאכל על בני תורה שגם הם נקראו נטעים כמו שאמר ר' יוסי ה' בעילות בעלתי וה' נטיעות נטעתי ונקראים ג"כ עץ וכמו שדרשו בזהר בפסוק לא תשחית את עצה שמדבר באדם בן תורה ויצו ה' שתהא עיקר הכנסת הארץ לנטוע בה עץ מאכל שהם בני תורה כי אוירא דא"י מחכים ומטהר הנפש עיי"ש שהאריך בזה הרי שרבינו בעל האור החיים הקדוש דרש מעצמו פסוק זה על שני ענינים הנ"ל א' על עסק הנטיעה, ב' על לימוד התורה וחידוש שלא נסתייע לזה מרבותינו בעלי המדרש שגם הם דרשו מקרא זה על שני דברים הנ"ל ובאמת תרווייהו איתנייהו וכמו שביארתי לעיל שצריך להעמיד אנשים על זה ועל זה ועיין ג"כ לרבינו הח"ס באו"ח סי' ר"ה שעורר ג"כ להחזיק ישיבה בא"י ודוק.
לד
[עריכה]ל"ד) בא לידי קונטרס "אוסף מכתבים" לרבינו מגור שליט"א ומצאתי כתוב בו בזה"ל וכן הוא באמת דעתי אשר מצות ישוב ארץ ישראל שנצטוינו בתורתינו הקדושה איננה דבר תלוי בזמן מן הזמנים רק בהיכולת והאפשרות ולכן גם עתה צריכים להשתמש בהאפשרות של עכשיו ולעבוד בכל עוז כי בריבוי העולים החרדים לארץ ישראל תתגדל השפעתם שמה וזה יגרום שמירת קדושת הארץ עכ"ד וכן הכפיל עוד הדברים שם וכתב בזה"ל: ועי"ז תגדל השפעת היהדות דהחרדית וישוב ארה"ק יוסד ברוח התורה הקדושה הכתובה והמסורא עכ"ל הקדוש, הא לך דעת רבינו איש אלקים מגור שליט"א שמצות בנין וישוב ארצנו הקדושה איננו קשור בשום זמן רק בהאפשרות והיכולת לבד (ובטח כוונתו הי' בזה לשלול דעת המגילת אסתר שהבאתי לעיל שתלה מצוה זו בזמן ביאת המשיח ולא בזמן הגלות וכן מצאתי ביוסף דעת לרבינו הגאון ר' יוסף שאול סי' שע"ב שהשיג ג"כ על המג"א בזה והוכיח מכמה מקומות כהרמב"ן דמצוה זו אינו תלוי בזמן רק בהאפשרות וכה סיים דבריו וע"כ ברור כהרמב"ן וה' יזכנו לקיים המצוה הלז עכ"ל וכן דעת החרדים בפ"א ממ"ע התלויות בא"י שכ' בזה"ל מצות עשה מה"ת לדור בא"י שנאמר וירשת וישבת בה ואמרו חז"ל שמצוה זו שקולה כנגד כל מצות התורה והוא מתרי"ג מצות לרמב"ן ולרשב"ץ עכ"ל וכן פסק המהר"ם שיק חיו"ד סי' רכ"ה וכן כ' במהרש"ם ח"א סי' ת"י והביא בשם תשו' מהר"ם סי' קצ"ט דאין חילוק בין זמן הזה לזמן הבית דהשתא נמי איכא מצוה ועיין בסה"ק אזור אלי' להקדוש בעל שבט מוסר דאפילו בחורבנה איכא מצוה זו זישיבת א"י וכן כ' בסה"ק אספקלריא המאירה בפ' ויצא מובא בניצוצי אורות בזהר פ' ויצא מכאן משמע דאפילו בחורבנה אסור לצאת מא"י לחו"ל שהרי בזמן יעקב לא הי' מקדש עיי"ש וכבר כתבתי לעיל דגם להרמב"ם הוא מן התורה הישיבה בארץ ומה דלא חשבה בתרי"ג משום דהיא כוללת כל התורה על כן לא בא במספר מנין המצות וכעת מצאתי לרבינו האוה"ח הקדוש בסוף פ' נצבים שכתב בזה"ל כי ישיבת הארץ היא מצות כוללת כל התורה עיי"ש ודוק), והחיוב לכל בר ישראל להשתמש בכל האפשרות שיזדמן לו בכל עת ובכל שעה בכל כח ועוז וגם דעתו כי בריבוי העולים החרדים לא"י תתגדל השפעתם שמה ויתגדל היהדות והישוב יוסד ברוח התורה הכתובה והמסורה וזה יגרום קדושת הארץ נראה לי ראי' ברורה לדברי רבינו שליט"א דבמקום דנתרבו אנשים יראי ה' הם משפיעים על הסביבה מבלי משים שום פעולה לזה כי השפעתם בא ממילא ומעצמה על אחרים מדברי רבינו הרמב"ן בפ' לך שהקשה למה גבי אברהם ויצחק מצינו שבכל מקום שהלכו המה קראו בחוצות בשם ה' כדכתיב ויקרא שם בשם ה' וגבי יעקב לא מצינו שעשה כן ותירץ דאברהם ויצחק היו אנשים מעטים וכת קטנה ולא הי' ניכרת להסביבה עבודתם שעבדו שי"ת ע"כ הי' נחוץ להם לקרוא בקול גדול משא"כ גבי יעקב דהי' לו י"ב בנים נשואות ולהם בנים כבר היו כתה גדולה ורב עם לא הי' צורך לו לקרוא בחוצות כי כבר היו ניכרים במעשיהם לדור להמשיך את לב רבים לאבינו שבשמים עכ"ד הא לך בפירוש דברי רבינו מגור דבריבוי החרדים בא ההשפעה על אחרים מעצמה בדברי רבינו הרמב"ן וחידוש שלא זכר להביא סיוע לדבריו מרמב"ן הנ"ל עכ"פ צדק מאד בזה הרבי מגור דהעיקר לראות שרבים מהחרדים יעלו לא"י ואז יתגדל הקדושה בארץ בעזר השי"ת.
לה
[עריכה]ל"ה) בימי הקיץ דשנת תש"ג שהייתי איזה שבועות בעיר בעקעשטשאבא עם ב"ב שם מצאתי את ידי"נ מנוער הרב הגאון מו"ה נתן צבי בריסק שליט"א אבדק"ק נאדיסאלאנטא (חתן הגאון בעל בית נפתלי שהי' בנו של הגאון בעל קול ארי' ז"ל) והראה לי בסה"ק אך פרי תבואה לרבינו הקדוש מליסקא זצ"ל בפ' ויחי דכתב בשם הנח"ק דארץ ישראל הוא עולה במספר "תת-לב" והיינו אם כל ישראל יתנו לב לדור בא"י יבא משיח צדקנו עכ"ל ואביא ראי' לדברי רבותינו הקדושים הללו שכתבו דבנתינת הלב לשוב לא"י תלוו גאולתינו ממה שהבאתי לעיל בפרק ב' מהגמרא דפרק גיד הנשה ומרש"י על התורה דאמרו חז"ל איהו לא יהב דעתיה למיהדר מן השמים יעכבוהו בתמי' וכבר כתבו חז"ל דמאורע דיעקב הנ"ל הוא סימן לגאולתנו האחרון הזה אשר אנו מצפין עליה בכל יום ומעת שיהב דעתיה למיהדר וגם הדר אירע לו נס וכמו כן גם לנו רק בנתינת הלב לדור בא"י וגם למיהדר לא"י תלוי גאולתינו ואז יארע לנו נסים כמו אצל יעקב אבינו ע"ה ובזה יבואר פסוק ביחזקאל (סי' ז' ב') ואתה בן אדם כה אמר ה' לאדמת ישראל קץ בא קץ על ארבע כנפות הארץ עתה הקץ אליך עכ"ל והפשט בזה הפסוק מבואר מעצמו עפ"י הנ"ל כשישתדלו ישראל לעשות קץ לאדמת ישראל לפדות אותה מידי טמאים וכמו שהבאתי לעיל משו"ת הריב"ש סי' ק"א ובשם הרמב"ן בפסוק גאולה תתנו לארץ היינו שיתנו לב לשוב עליה ולפדות אותה אז יבא הקץ לישראל על ארבע כנפות הארץ וממילא עתה לפי"ז הקץ אליך היינו שהוא בידיך ובכל עת שתתן לבך לזה אז תשיג אותה וגם מן השמים יסייעו בידך אך העיקר תלוי בנתינת הלב מישראל לזה והדבר מבואר כחומר.
עוד אמר לי ידי"נ הרב הנ"ל בשם אביו הגאון הצדיק מו"ה יהושע שהי' אבדק"ק טיסאדאדא זצ"ל (ואני בילדותי הכרתי אותו צדיק והיה מפורסם בעולם לצדיק נפלא בעל מע"ט ורבים נהרו אליו לדרוש את אלקים בבקשות) שהי' תלמיד מרן הקדוש מליסקא ששמע מפי קדשו ששלח מעות לא"י לקנות בעדו נחלת שדה שאמר שכל אחד מישראל צריך ומחויב להשתדל שארצינו הקדושה יתיישב עם זרע ישראל וגם יהי' בנוי בבתים ונזרע בשדות וכרמים עכ"ד, ולי הפעוט נראה להוסיף לזה מדברי רש"י בישעי' סי' נ"ט בפסוק ובא לציון גואל שכ' בזה"ל כל זמן שציון חרבה עדיין לא בא הגואל עכ"ל ע"כ החיוב לנו לבנות את ארצינו כדי לקרב בזה את גאולתינו וכמו שהבאתי לעיל בשם הקדוש המקובל בעל הון עשיר דבבנין הארץ תלוי נאולתינו וכעת אנו רואין שהוא גם רש"י מפורשת.
לו
[עריכה]ל"ו) הנה בירושלמי סוף פרק הי' קורא מכנה את ארץ ישראל בשם אם של ישראל וכן הוא בירושלמי סוף כתובות ומו"ק פרק ג' ה"א הניח חק אמו (א"י) וחיבק חק נכריה (חו"ל) וארצות הגולה בשם איתת אבוה שקורין "שטיעף מאמע" ונראה לי לתת טעם לזה עפ"י מה שראיתי בספר אוצרות יוסף להגאון רבן של כבה"ג מרן ר' יוסף ענגיל ז"ל בשם המקובלים דארץ ישראל היא בחי' מלכות ומלכות היא בחינת אם לישראל וכאשר ביארו המקובלים הפסוק ובפשעיכם שלחה "אמכם" דקאי על השכינה כאשר אמרו חז"ל במגילה דף כ"ט בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהם וכבר ידוע כי שכינה מורה על מלכות ומלכות הוא אם לישראל ע"כ אמר הכתוב ובפשעיכם שולחה אמכם עכ"ד המקובלים ועפי"ז מבואר היטב הטעם למה מכנה הירושלמי את א"י לאם של ישראל כך נראה לי והוא אמתי בטעם דירושלמי ועפ"י דברי הירושלמי הלז ביארתי המדרש בפסוק בניך ובנותיך נתונים לעם אחר אל תקרא לעם אחר אלא לאם אחר היינו דבניך ובנותיך יהיו נתונים בארצות הגולה שהוא לנו אם אחר (שקורין שטיעף מאמע) יהיו מסורות לה בלב ונפש וברוח זר שבקרבה עד שנהפכו לגמרי לאם אחר והסיחו דעתם לגמרי מארץ שהיא אמהם האמתי ועינך רואות וכלות אליהם כל היום לראות בגדולתם אשר בשבילם מסרת אותם בידי אם אחר היינו שנתת להם חינוך של אם זר וגדלת אותם ברוח האם אחר וכל מגמתם הי' רק להיות ולעבוד את ארצות הגולה וכמאמר שלמה בשה"ש שמוני נוטרה את הכרמים ואמרו במדרש לכבוד האומות וכרמי שלי זה הקב"ה לא נטרתי אבל הסוף מזה מה הי' ואין לאל ידך שלא ישאר מכל טרחך שטרחת בעד השטיעף מוטטער היינו בעד ארצות הגולה לא ישאר לך מזה כלום כי את הכל יקחו ממך ותשאר בעירום ובחוסר כל כאשר בעוה"ר ראינו כל זה בעינינו את כל הנעשה עמנו בארצות אירופא על כן תדע בר ישראל שמהיום והלאה לא תבקש לך מנוח רק אצל אמך האמיתי שהיא ארץ ישראל ולא ינחמנו כעת אחר תוקף כל הצרות שעברו עלינו ואחר כל אותו הצער שציער אותנו השטיעף מאמע שלנו שהיא ארצות הגולה רק אמנו האמיתית שהיא ארץ ישראל היא תנחמנו וכמאמר הנביא (בישעיהו ס״ו:י״ג) כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנחמנו היינו שרק אצל אמנו האמיתי נור בייא אונזער ריכטיגע מאמע (שהיא א"י) ווערדען וויר טראסט פינדען וזה שאמר הנביא ובירושלים שהוא כללית א"י (כנזכר בהקדמה ראשונה בשם הזהר) תנחמנו ולא נתן עוד אומן לאמנו החורגת שהיא ארצות הגולה להשאר עוד בה וכמה ממון שקעו בה אבותינו ואבות אבותינו גם בניהם אחריהם ובנו לנו היכלות וארמונות וכמה מיני פלטרונות וטרקלונות כי כל אחד חשב ואמר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה והסיח דעתו לגמרי מאמו האמיתית שהיא א"י עיין רבינו השל"ה סוף מסכת סוכה וח"ס יו"ד סי' קל"ח שהתמרמרו מאד על אלו ששקעו דעתם לגמרי בחוץ לארץ ע"י שבונים להם בתים ומגדלות וכל כספם וזהבם משקעים בנכסי חוץ לארץ להגדיל ולהרחיב את גבול אם החורגית ולא זכרו להציב את גבול אלמנה גבול אמנו הצדקת הבוכית ומייללת עלינו ולא עלתה על דעתם כלל להתעסק גם עמה באיזה עסק לטובתה כי כל ישעם וכל חפצם לא הי' כי אם שיהי' להם פרנסה בכבוד ושיזכה לבנות לו בית גדול וחצר מאבני גזית למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר יולדו בארץ נכריה ויראה זרע ויאריך ימים בגלות וכה אבדנו מאות ואלפים שנים בגלות וכל כחנו וכל דמנו נתננו לאמנו החורגית ועכשיו זכינו לקבל ממנה ההכרת תודה על כל טרחנו שטרחנו בעדה לקחה מקל ולקתה אותנו הכאות אכזריות בלי רחמנות ובלי חומל ופצתה אותנו בכל גופנו מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום וגם גרשה אותנו כלה גרש יגרש ונטלה ממונינו מידינו והוכרחנו לצאת מביתה בעירום ובחוסר כל וכמה וכמה מאחב"י מתו במיתות משונות על ידה לאלפים ולרבבות זאת מפעלות של אמנו החורגת ועתה היש ליתן לה אומן על להבא שנחזור אליה שנית מאין לנו הבטחה אם לאחר איזה עשיריות שנים לא תעשה עמנו עוד כזאת וכזאת וכאשר באמת אנו רואין בקורות ימי חיינו שמעשים כזאת עשו עמנו בכל חלופות שנים ועד כעת לא למדנו מהעבר ממה שעברה עלינו בכל תקופות השנים שלא ליתן אומן עוד אל ארצות הגולה גלל כן אחיי! ואחיותי לא כן! ולא כן! לא נשוב עוד אל אמנו החורגת רק נקומה ונעלה אל אמנו האמיתית ולהקריב אליה כל כחותינו מעתה ועד עולם לבנות חומותיה ולתקן חורבותיה וחזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו וה' הטוב יעשה עמנו אות לטובה ויראו שונאינו ויבשו.
לז
[עריכה]ל"ז) במדרש אמרו (מובא בקול יעקב) מיום שחרב בית המקדש נגזר על הת"ח שילמדו מתוך צער מתוך דוחק ומתוך טירוף הדעת כדי שיתפללו על ביאת המשיח עכ"ל, ביאור מדרש זה נראה לי עם מה ששמעתי מפי גיסי הרב הגאון בנש"ק מו"ה משה קליין שליט"א רב בפועל צדק בק"ק גראסווארדיין יע"א שבעת שנסע הגאון ר' מאיר שפירא אבדק"ק לובלין ז"ל בארץ הגר לישא וליתן עם גדולי ומנהיגי הדור בענין ישוב ובנין הארץ שהיו מתנגדים לזה כידוע ואחר כל טענותיו והוכחותיו לא עלה בידו לפעול על לבם שיסכימו לזה והי' בשבת אצל רבי ומנהיג הדור במדינה וראה אצלו שהי' מנהגו לאכול שני פעמים דגים בסעודה השלישית קודם הדלקת נרות ואחר ההדלקה והיו קורין אותן אכילות של קודם הדלקה פינסטערע פיש ושל אחר הדלקה ליכטיגע פיש אמר לו הרב מלובלין עכשיו נודע לי למה אתם מתנגדים על העליה ובנין הארץ שכל זמן שאתם אוכלים ליכטיגע פיש אין נחוץ לכם ארץ ישראל אבל בעוה"ר רוב כלל ישראל אין אוכלין רק פינסטערע פיש ואי אתם יודעין בצערן של ישראל עכ"ד ודפח"ח, וממילא עתה אחר מה שאירע לנו פה במלוכות האירופא שכלנו אכלנו פינסטערע פיש בודאי שכלנו צריכים להסכים לזה ומה שעוד נמצא במדינה זו בארץ הגר אנשים פרטים וביחוד אצל הרבי'ס שמתנגדים לזה הוא רק משום שלא טעמו עוד טעם שטעמו רוב כלל ישראל ה' יצילם מזה וד"ל וזה המכוון במדרש הנ"ל כדי שיתפללו על ביאת המשיח ודוק.
לח
[עריכה]ל"ה) באגרא דפרקא להגאון קדוש ישראל מרנא צבי אלימלך זצ"ל באות ק"ח כ' שמעתי בשם צדיק אחד שביותר יש מעלה בישיבת ארץ ישראל כשיוצא מא"י לפי שעה ואח"כ חוזר לשוב לשבת בארץ טועם האדם בה קדושה יתירה בפעם שנית מבראשונה והיא לדעתי נלמד מאברהם אבינו שכל עיקר מדרגתו ועילויו הי' בפעם השני' ויעל אברהם ממצרים עכ"ל הק' ואני מוסיף על דברי רבינו עיין בחרדים שהביא מדרש שהקב"ה אמר לאברהם אבינו פעם ראשונה שילך לא"י ויראנה ויחזור ואחר שחזר לא נתן לו רשות לחזור ללכת לא"י עד חמש שנים ואותו חמש שנים הי' משתוקק לחזור ללכת והוא אמר זה הפסוק מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר מוטב ללון במדבריות של א"י ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ וקודם בואו אל הארץ לא הי' משתוקק אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה וראה במראה הנבואה יקר תפארת קדושת הארץ אז נכסוף נכסף וממנו נלמוד לדורות אנחנו יוצאי חלציו להיות נכספים כמוהו עכ"ל והיא ראי' מפורשת לקבלת הצדיק הנ"ל, שבפעם שני' מרגישין קדושה יתירה מבפעם ראשונה ולפי"ד הקדושים הי' אפשר ליתן טעם לפסק הרמב"ם בה' בית הבחירה לענין קדושת א"י לגבי שביעית ומעשרות דבחורבן בית ראשון בטלה הקדושה ונפטרה מן התורה ממעשרות ושביעית אבל קדושת עזרא לא בטלה וגם אפילו היום שנלקח הארץ מידינו הארץ בקדושתה וחייב בשביעית ומעשרות מה"ת עי"ש ולהנ"ל א"ש דבעליה השניה נתפס הקדושה בה בגבורה יותרת מבפעם הראשונה עד דשוב לא חלף והלך ממנה לעולם אף דהקדושה לא הי' בשלמות כל כך כבראשונה דהא הי' חסר בה ה' דברים כידוע זה הי' מפני שלא הי' קיבוץ כל ישראל בתוכה כידוע אבל מה שנתפס בה נתפס בגבורה יותר גדולה מבראשונה ונראה ליתן טעם פשוט לקבלת צדיק הנ"ל דלמה טועמין בה טעם לשבח יותר בפעם שני' מפעם ראשונה דנקח דמיון באחד שהי' גמול עלי אמו תמיד המגדלתו ומטפלת עמו ולא הי' זז מלישב בחיק אמו אף רגע זה אינו יכול להוקיר את ערך גמולה עמו אבל אם נלקח מאתה באיזה סיבה ובא ליד אם חורגת על איזה זמן ויהי' טועם שם אצלה טעם של אם חורגת ויראה וירגיש את הגמול שגמלתו ואת התמיכת יד כהה שלה שהכל הי' ממנה באי רצון ורק מדוחק ולפנים ולא מרצון לבה ומה גם אם הרגיש את המקל רצועה שלה אשר בא לו ממנה בהשתפכות הנפש של שנאה עליו אז בשוב בחזרה אל חיק אמו יהי' יודע ומבין להוקיר ולהעריך מהו גמול עלי אמו ובפה מלא יאמר מה שאמר דוד המלך ע"ה אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו כגמול עלי נפשי ומרגיש שנפש אמו קשור בנפשו ויותר ערב לו הלחם צר שמושיט לו אמו מזבחי ריב שנתנה לו האם החורגת ועתה שכבר הבאתי שחו"ל הוא בחינת אם חורגת וא"י אם אמיתית בנקל להבין מדוע טועמין טעם לשבח יותר בשוב שנית לא"י משלא הלך ממנה לעולם ועיין בירושלמי סנהדר' פ"ב ה"ד דדרש על פסוק הנ"ל שאמר דוד אם לא שויתי וכו' כדין ינוקא דנחית ממעי אמיה כן הוות נפשי עלי ורצה לומר כן מרגישין בארץ ישראל דנחית ממעי אמיה דא"י הוא אמו ונחית ממעיה עיי"ש, וכמוני היום שטעמנו הטעם של אמנו החורגת בארצות הגולה במדה היותר גדולה די והותר על ידי כוס התרעלה ששמה לפנינו בימינו אלה בכל מלוכות אירופא ומצינו ושתינו את שמריה אין ספק שכל יליד ישראל יעור משינתו ויתחזק בו השאיפה והגעגועין אחרי אמו הנכונה והאמיתית שהוא ארצינו הקדושה ולא ירצה להשאר עוד פה בגולה אפילו אם יתנו לו כל חללי דעלמא ויתאמץ בכל עוז בכל נפשו ולבבו ובממונו לשוב ולחזור אל חיק אמו בעת היותר מוקדם שְיִמָצֵא לו ויאמר לעצמו כמו שאמר אברהם אבינו בעת השתוקקותו לשוב לארץ ישראל וכמו שהזכרתי למעלה ממד"ר בראשית פרק ל"ט מוטב ללון במדבריות של א"י ולא ללון בפלטריות של חוץ לארץ ועיין מדרש משלי בפסוק טוב פת חרבה ושלוה בה א"ר זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בכל יום פת חרבה ומלח ודר בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב מבית מלא זבחי ריב זה חו"ל שהיא מלא חמסים וגזלות עיי"ש.
לט
[עריכה]ל"ט) והנה כעת בשעה שאני כותב דברים הללו שעודנו אנו עומדים בתוך קישוי הגלות ואנו מסובבים בפחדים ובהלות מכל צד יש לשמוע בתוך מחנה העברים מכל פינה ועברים קולות ורצונות לשוב לארץ אחוזתנו ולבנות את חומת העיר ולהרים ארצינו הק' מערמות עפרה אך יש להתיירא שאחר שישקטו הגזרות בעזה"י וישובו ארצות הגולה לאיתנם הראשון וכמבואר במסכת דרך ארץ זוטא בפרק השלום גזרה הלכת וגזרה באה ומתחדשות על שונאי ישראל ישראל לעולם עומדין לא עוזבן ולא מיעזבין לא כלין ולא מיכלין שנאמר כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם ועבידא גזרה דבטלי ויהי' עת מנוחה והשקט לישראל אז שוב יסתפקו במצבם הראשון להשאר עוד פה בגולה ומה גם אם ימצא להם פה איזה עסק טובה ופרנסה טובה שוב ינחמו ע"י אמתלאות שונות להתקשר עצמם שנית עם אמם החורגת ולבגוד עוד להלאה באמם האמיתית שהוא ארץ ישראל ובאופן שישטו את עצמם שאמם החורגת תטיב להם עתה מאז ויפלו שוב בחסרונם הישנה להסיח דעתם מארץ ישראל וכאשר שמעתי מידיד נפשי הרב הגאון הצדיק מו"ה ישראל דוד מרגליות שלעזינגער שליט"א שהי' אב"ד דקקה"י בסאלנאק וכעת רב בבית המדרש החסידים "לינת הצדק" בעיר הבירה בודאפעסט בביאור המסורה המובא בבעה"ט פ' וארא ויחדלו הקולות ויחדלו לבנות את העיר ר"ל כל זמן שנשמעו הקולות והזעקות וצעקות של הגזרות הקשות ר"ל כל אחד מתלהב לבו לבנות את העיר הקדושה אבל כאשר יחדלו הקולות וישקטו הגזרות אז שוב יחדלו לבנות את העיר וילך וישוב אל מקומו הראשון ויתאהב עצמו עם מצבו בגולה כמקדם עכ"ד ודפח"ח, על זה אני אומר שצריך להזהיר ולהזכיר את אחנו בני ישראל מדור הזה שעברה עליהם תקופה הקשה הלזה מה דתנן במתניתין בפ"ז דסנהדרין משנה ד' הבא על הבהמה והאשה המביאה את הבהמה שניהם בסקילה אם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה לפיכך אמר הכתוב תסקל דבר אחר שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה עכ"ל המשנה וכן קיי"ל בש"ס וברמב"ם שהסייף שנהרגו בו הנהרגין אסור בהנאה אף דנעבד בו מצוה של ובערת הרעה מקרבך מ"מ כיון שנהרג בו אדם אסור בהנאה מכש"כ היכא דההריגה הי' בעבירה בודאי דאסור בהנאה הרי דאמרה התורה דבר שבא לאדם תקלה על ידה תסקל ואסור בהנאה או בשעה שעוברת בשוק לא יאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה ועתה במדינות הללו שבא לכלל ישראל תקלות גדולות כאלו שנעשה בימינו על ידה אסור לנו ליהנות ממנה עוד וגם איך נעבור בארצות הללו עוד ונאמר במקום פלוני ובמקום פלוני נהרגו ונשרפו ונסקלו ונשללו ונחטפו פלוני ופלוני כי אין משפחה בישראל שלא נלקט להם אחד מבני המשפחה בפח יקשם אב או אח או בן ובת למאות ולאלפים ולרבבות כידוע ומפורסם היא בעולם ועתה איך אפשר עוד להביט על מקומות הללו ומי הוא האדם שיש בו רק קצת הרגש כך שיוכל להתרועע עוד עם מקומות כאלו אשר שפכו עלינו בוז וקלון ועשו לנו תקלות גדולות במדה גדולה כזו אשר לא נשמע עוד בכל קורות ימי חיינו שעברו עלינו עד עתה זאת וכזאת צריך לעורר ולהזכיר את הנשארים מפליטת הגולה במדינות אלו וגם כי ידוע דבמקום שנהרג או ניזק אדם נשאר שם רושם ושורה עליו רוח רעה האורב עוד לנפש אדם עיין בילקוט בפ' מסעי בפסוק כי הדם הוא יחניף את הארץ ר' יאשיה אומר לשון נוטריקון יהון אף על הארץ עיי"ש הרי בפירוש דבמקום שנשפך דם יחון אף על הארץ ר"ל והיינו טעמא דמתניתין הנ"ל דדבר שבא לאדם תקלה על ידה אמר הכתוב תסקל ותאסר בהנאה וכמה אלפים ורבבות ורובי רבבות רוחות רעות כאלו נשארו במדינות הללו שניזקו ונתקלו בה אחינו בני ישראל בימים הללו ולדעת המדרש הנ"ל כל המדינות הללו מלאים מחרון אף מחמת הדמים שנשפכו בם לאלפים ולרבבות ועתה איך נשאר עוד פה וזה הי' הטעם של אבותינו בימי גלות שפאניא שלא רצו לחזור אליה עוד אף אחר ששקטה המדינה מהגזרות על כן אל יעור האדם את עינו ואל יפתה את לבו באיזה עסק פרנסה טובה שימציא לעצמו פה כי לא יראה סימן ברכה בה כי רוח רעה שורה עליה ושמור לו לרעתו לבסוף ח"ו וכן אמרתי מכבר על אלו אנשים יחידים שנשארו במקום שהי' גירוש לישראל ונתגרשו משם כמעט כל כלל ישראל רק אנשים פרטים נשארו שמה ע"י ריצוי כסף ופראטעקטיאן ומשתמשים בהקוניאקטור שנעשה שם לאסוף ממון והון רב או אלו המשתמשים בהקריעגס-קוניאקטור לרכוש ממון רב ושוכחים את התכלית שכיון עליה הבורא כל עולמים במכות הללו ששלח עלינו הקב"ה לעורר את לב בניו ישראל לעזוב את ארצות הגולה ולחמוד ולכסוף לשוב לאחוזת אבותינו וכאשר הוכחתי לעיל ממדרשי חז"ל שזה הוא התכלית מכל הצרות שבאו עלינו בעתים הללו והמה שוכחים מכל זה והשמן לבם מלהבין זאת והמה משוקעים באסיפת הממון ע"י העסקים הגדולים שמזדמן להם בעת קוניאקטור הגדולה הזאת שנעשה בימים אי סדרים הללו אמרתי עליהם שלא יעלה בידם כלום כי אם רעות רוח בעלמא והבאתי ממדרש רבה פ' בא פרשה י"ג גבי מכת הארבה שאמר המדרש מהו לא נשאר ארבה אחד א"ר יוחנן כיון שבא ארבה שמחו המצריים אמרו נקבוץ ונמלא מהם חביות אמר הקב"ה רשעים במכה שהבאתי עליכם בה אתם שמחים מיד ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה מהו לא נשאר ארבה אחד אפילו מה שהיו בקדרות ובחביות מלוחות פרחו והלכו להם עכ"ל, כמו כן הוא באנשים האלו השמחים בהקוניאקטור שנעשה ע"י הצרות שאירעו בזמנינו לאסוף ממון גם אליהם אומר הקב"ה במכה שאני מביא עליכם אתם שמחים בה חייכם שלא ישאר מאומה בידכם כי את כולם ישא הרוח וכן הוא בהקוניאקטור שיהי' אחר השקטת המלחמה אין לנו לבקש ממנה כלום כי אם זאת יהי' התכלית מהצרות שהגיענו רק לעזוב את הגולה ונקומה ונעלה לערי ציון ולישב בה ואז נשכיל ונצליח ונשיג השקט ומנוחה לעולם ועד וזה רצון השם וכאשר הארכתי בהוכחות לעיל, ואל ידמה האדם בנפשו ולומר יען כי במלוכות אירופא פה אחר שישקוט המלחמה וישובו המדינות למרוץ הטבעי ישארו פה רק מעט מזעיר מאחינו בני ישראל כי בעוה"ר רבת ההמון מאחינו בני ישראל נאבדו ונשמדו בתוך שערורת המלחמה ולאלו המעט שישארו יהי' להם פה עסק טוב בין הגוים ולא יירא מהקנאה שיעלה עליהם מהגוים כי הקנאה רק רב עם בני ישראל עושה אבל המעט שישארו זעיר שם וזעיר שם לא יעשו קנאה בין שכיניהם הגוים אין אני חושד שום בר ישראל שיאמר או יחשוב כן כי תחלה אני אומר מי שם אותו ליורש שיורש את רב ההמון מישראל שנהרגו על קידוש השם וגם מי הוא האיש בר לבב שירצה לבנות עצמו על הדמים שנשפכו בישראל ויעשה מזה איזה תועלת לעצמו וגם מה יחשוב שכל פועל היוצא מאלו הדמים שנשפכו בישראל הי' רק בשביל זה שהוא יבנה ביתו על הדמים הללו וירומם קרנו עליהם לא כן! ולא כן! תכלית הדמים שנשפכו בישראל הי' כמבואר במדרש שוח"ט סי' י"ז אשר הבאתיו לעיל איזה פעמים כדי שיבקש ישראל לילך לארץ ישראל וכמו שאמרו שם גבי אלו שנפלו במגפה בימי דוד כדי שיבקשו בנין בית המקדש ותיכף אחר המגפה הלך דוד אל ארונא וקנה המקום לבנות בית המקדש נמצא דבזה תיקן את נפש אלו שנפלו אז מפני שהם גרמו למהר בקניית מקום המקדש כמו כן בימינו אם נקומה ונעלה לציון נתקן בזה את נפשות בני ישראל שנהרגו על קידוש השם מפני שהם בנפשותם גרמו לנו לשוב לאחוזת אבותינו ואם נזכה לקיבוץ גדול בא"י ויכון ה' את לבנו לאהוב את שי"ת ולעבדו בלבב שלם וכאשר הבאתי למעלה מרבינו הרמב"ם שעוד קודם ביאת המשיח יהי' קיבוץ גדול בא"י וה' יכונן את לבם ברוח טהרה לשוב אליו יתברך באמת ובלבב שלם אז נזכה תיכף לתחיית המתים לאלו שנאבדו ונהרגו ומתו ע"י תגלות והם יקומו בראשונה כמבואר בריטב"א תענית סוף פרק קמא וכן הביא בעקרי הד"ט בשם תשובת הרדב"ז וחידוש שלא ראה שגם הריטב"א שם כתב כן נמצא דבזה שנעזוב את ארצות הגלות פה ונשוב לארץ ישראל חוץ ממה שכתבתי שנתקן בזה נפשות אחב"י שנהרגו ונפלו פה בגלות ע"י שבגרמתם אנו שבים לאחוזת אבותינו עוד נקרב בזה את תחייתם א"כ ממילא לא הי' לריק קדושתם שקדשו את השם במיתתם שמתו בתוך הגולה וגם נודע מהאר"י הקדוש בטעם עשרה הרוגי מלכות שהי' כדי להחליש כח הקליפות ע"י קדושת השם שקדשו במיתתם כמו כן באלו קדושים של ימינו שידוע שתגבורת הקליפות מעכבות עלינו לשוב לארצינו הקדושה וע"י קדושת השם שקדשו אלפים ורבבות מישראל במיתתם נחלשו הקליפות ונפתחה השער ליכנס לארצינו הקדושה ועל זאת ניבא הנביא (נחום ג׳:י״ג) פתוח נפתחו שערי ארצך וכל זאת נשיג רק אם נבין ונדע את תכלית היסורין שבאו עלינו וכמו שהבאתי לעיל בשם הגאון בעל ערך דל שמהיסורין יש להכיר מהו רצון הבורא שאם המצב בחוץ לארץ נעשה קשה לדור בתוכה אז נדע שרצון הבורא היא שנעזוב את הגולה ונשוב לארץ אבותינו ובזה נתקן את נפשינו ונפש אחב"י שנאבדו בעוה"ר בשערורת הגלות ובזה באנו לתכלית הנרצה מהבורא כ"ע אבל אם לא נעשה כן ח"ו רק נפתח לבנו מהיצה"ר עוד להשאר פה בגולה אז לא די כי חטאנו בזה נגד רצון הבורא עוד אשמים אנחנו על הדמים שנשפכו בישראל לריק וללא לא הועיל ע"כ אחיי ורעיי נלבב את הדברים שכתבתי פה ואז יתקלס עילאה על ידינו לעילא ולתתא אכי"ר.
והלום ראיתי בעתונים היומים שהביאו בשם החכם האדון הגדול החסיד ראאזעוועלט הנשיא של ארצות הברית שבאמעריקא שאמר שאין די באם יחזרו העתות הטובים גרידא שלפני המלחמה רק הבריות מצפים שהעתיד שלאחר המלחמה הנוראה הזו יביא לנו דבר מערך הגדול שבערכין עכ"ד ומה נאמר אנן בני ישראל אחר אלו הקרבנות שהבאנו הכי נתפיים בעתות שעברו בלחוד וד"ל, כתיב בפ' וילך וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והי' העם לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאנו הרעות האלה ואנכי הסתר אסתר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה עכ"ד הקרא והקשו כל המפורשים כיון דישראל התוודו על עונם דעל כי אין אלקי בקרבם מצאום כל זאת למה יחרה אף ה' ויכפול עוד ההסתרה עליהם כדכתיב אנכי הסתר אסתיר וכו', וראיתי בספר יד יוסף להחכם ר' יוסף צרפתי ז"ל שהי' חי בשנת שע"ז שאמר דבר טוב ונאה בזה דהנה מצינו גם בפרעה שעשה תשובה ואמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים אבל לא ארכה לו התשובה רק כל זמן שהמכה היתה לוקה בו וכשהי' לו הרווחה חזר ונעשה הפרעה הישן עד שהוכרח להלקותו שנית עוד ועוד כן הוא גם אצלנו אם התשובה הוא רק ביום ההוא דוקא בעוד שהצרה שוהה עלינו וכשיעבור הצרה שוב יחזור למדתו הישנה אז לא הוי התשובה תשובה ואדרבא יוסיף חרון אף ה' ח"ו וזה שא"ה ואמר ביום ההוא דייקא ביום ההוא כל זמן שהוא בצרה יתודה ויאמר על כי אין אלקי בקרבי מצאנו הרעות האלה אבל כשיעבור הצרה לא יכיר זאת ויהי' שב על קיאו ע"כ ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' עכ"ד ודפח"ח, וכמו כן אם כשיעבור הצרה מאתנו נשכח כל זאת שעברו עלינו ואת אשר נדרנו ונדבנו לשוב לארץ מולדתנו ונתפייס שוב להשאר פה אז יעשן חרון אף ה' עלינו בהסתרה כפולה כנ"ל ועיין מה שכתבתי בסוף פרק שלישי בהשמטה בזה וה' יתן בלבנו שנשוב אליו באמת ובלבב טהור ולעבדו בלבב שלם בא"י בב"א.
מ
[עריכה]מ') במדרש ילקוט איכה אמרו א"ר שמלאי מאי דכתיב עד מתי פתאים תאהבו פתי אמר הקב"ה בנוהג שבעולם אדם אוכל צחנה (דבר מאוס) ב' או ג' ימים ונפשו קניטה עליו (נפשו נגעל בה) ואתם הרי כמה שנים אתם עובדים אלילים שכתוב בה צא תאמר לו צואה תאמר לו ואין נפשכם קניטה עכ"ל, הנה נראה ברור בעזה"י דמה שאמר המדרש שאומר הקב"ה לישראל דכמה שנים אתם עובדים אלילים ואין נפשכם קניטה לאו עובדי אלילים ממש קאמר רק הכונה הוא כמו שמבואר בפ' ואתחנן והפיץ ה' אתכם בעמים ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם ופרש"י שם ועבדתם שם אלהים כתרגומו (עיין בשפ"ח שם דפירש משום דקשה הי' לרש"י משום שהפיץ ה' אותם בין העמים משו"ח ח"ו יעבדו ע"א ותירץ כתרגומו) והתרגום מפורש ותפלחון תמן לעממיא פלתי טעותא עיי"ש ועפי"ז ברור דגם כאן הוא הכונה דהקב"ה מוכיח לישראל וזורק על פניהם דהרי כמה שנים אתם בין העמים ונעשים עבדים להם ואין נפשכם תגעל בזה והלא חיים כזה להיות שרוי ביניהם ולהשתעבד להם הי' מן הראוי להיות אצליכם כצואה נמאסת וצא תאמר לו ואתה תשוב ותחמוד ללכת אל בית אביך לארץ אבותיך ולחיות חיי יחידית בין עצמך ובין בני עמך חיי משפחית עם אחיך בני אמך בחיק אמכם זאת ממתין הקב"ה מאתנו ועל זאת הוא מתאונן עלינו על שפלות הרוח שבקרבנו שאין אומה הישראל ממאסת חיים כזאת שהורגל מאז בגלות בין העמים וכלפי שה' מן הראוי להיות בעיניו כצואה נמאסת עוד הוא ערב עליו כצפיחת בדבש ונזכרתי מהסיפור ששמעתי שאחד כפרי בא לאחד מצדיקי הדור שיתפלל עליו שיהי' לו פרנסה ומסר לו פתקא והרבי בירכו שיהי' לו ברכה והצלחה ענה על <חסר> כל היום חרפוני אויבי שדוד המלך מספר התלאות שיגיעו לישראל בגלות שיש עופות שנקראים כוס, וקאת ומעונתם הוא במדבר וחורבות מקום שלא נמצאו שם אדם וכשיש להם איזה צרה הם צועקים לעזרה אבל אין שומע להם כמו כן אנו בגלות כשעושין לנו איזה חמס ועולה אנו צועקים על עזרה אבל אין שומע לנו וכשאנו הולכים לשרי המשפט לקבול לפניהם על השוד שעשו לנו לא די שאין נותנים לנו עזר עוד מחרפים אותנו ומענישים אותנו וזש"ה דמיתי לקאת מדבר לקאת שהוא במדבר ולכוס שהוא בחורבות בלי שומע ועוד כי חרפוני אויבי על זה עיי"ש וכן באמת ראינו בעינינו בזמן הצרה שהי' לנו עתה וזה שאמר לנו הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך צאתכם ממצרים הכוונה בעת שבאת בצרה ורצית לצאת מהצרה בא איזה עמלק וקרך בדרך ועיכב עליך את הדרך ולא הנידך לעשות דבר ועי"כ נשארת בצרה וגם זכור את כל האכזריות שעשה לך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך לא חמל באכזריותו שעשה לנו על החלושים ועל החולים ואתה היית עיף ויגע מתוקף הצרות שהביאו עליך ולא הי' ירא מאלקים כלל מלעשות לך רעות וצרות בלי שיעור וערך אבל תדע מה שאני מצוך לזכור כל זאת הוא רק כדי שבעת שהניח ה"א לך מכל אויביך מסביב היינו שלכל דבר יש לו סוף וגם לאלו הצרות שבאו לך מאויביך יהי' להם סוף אז תזכור ליתן כחך וחילך רק "בארץ"אשר ה"א נותן לך נחלה לירשתה היינו שלא יעלה בלבך להשאר עוד פה בגלות רק תתאמץ לשוב לירושת אבותיך ובזה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים משא"כ אם תשאר עוד פה אז לא די שלא תמחה את עמלק מתחת השמים רק עוד יתחזק על ידך במה שתתן חילך לו וזה שאמר הכתוב והי' בהניח ה"א לך מכל אויביך מסביב אז תתן מגמת לבך וכחך בארץ וכו' היינו שכל ענין הזכירה מה שאני מצוך לזכור כל מה שעשה לך הוא רק למאס אותו ואת ארצו ואתה תלך לך לארצך אל הארץ אשר אנכי נותן לך לנחלה ולירשתה לירושת אבותיך ועל זה מסיים הכתוב לא תשכח היינו שאנכי ידעתי את מדתך החלושה שאתה שוכח מהר את כל התלאות שעשו לך בימים הקשים ובקל אתה מתרצה ומתפיים עמהם באיזה חיבה קטנה וקרה שמראים לך כדי שתוכל להחזיק בפרנסתך הרזה והמעטה והמצומצמת שהי' לך קודם הגזרות שבאו עליך ומה גם אם יושיטו לך איזה פרנסה טובה רחבה ושמנה בודאי תשכח כל הדברים שעשו לך ותשלים אתם להשים מושבך עוד להלאה ביניהם ותסיח שוב דעתך מנחלתך וירושתך ע"כ מזהיר הכתוב ואמר לא תשכח! מה שעשו לך ולא תתפייס עמהם לעולם רק תשוב להחזיק בירושת אבותיך כי זה רצון השי"ת ומשום כך באו עליך כל אלו הצרות כדי לעוררך על זה וכמו שכתבתי לעיל ודוק.
מא
[עריכה]מב
[עריכה]מג
[עריכה]מד
[עריכה]מ"ד) שוב מצאתי בדרשות הח"ס בהספד לרבינו ר' ישעי' ברלין ז"ל שפירש בפסוק ידבר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלינו יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב כי ידוע כי כל התורה היא בבחירה (ר"ל לקיים אותה בבחירתנו הטוב) ולא בהכרח וכתב הרמב"ן בפ' מסעי על פסוק והורשתם את הארץ וישבתם בה שהוא מצוה עשה מפורשת לישב בארץ הקדושה והנה כשאין לנו חנינה על פני כל הארץ רק בארץ הזאת א"כ לא נקיים מ"ע זו כי אם בהכרח ולא יוכר בחירתנו אותה ברצון לשם ה' אך כשיש לנו טוב ארצות הגוים ולא נבחר ישבת כי אם בה אז נקיים מ"ע הנ"ל ברצון נפשינו וכבר ידוע כי הקב"ה תומך גורלנו ומניח ידו על החלק הטוב לומר את זה תבחרו לכם (כמפורש ברש"י פ' נצבים בפסוק ובחרת בחיים שיהי' בבחינת בחירה לנו ולא על צד ההכרח) וזה שאמר הכתוב ידבר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלינו באופן שנוכל לשבת בארצות הגוים כרצוננו ואח"כ אעפי"כ יבחר לנו את נחלתינו (היינו שנשתדל לשוב לארצינו) ובזה יוכר שהיא בבחירה ולא בהכרח עכ"ד הקדושים והיא ראי' לדברינו הנ"ל ע"כ אחי ורעי אדרבא עתה שישראל נושע בה' והאומות העולם חזרו לנו החירות לשבת בכל מקום אדרבה עתה ביותר החיוב לנו לבחור לנו את נחלתינו וכדברי רבינו הח"ס ז"ל, ובזה נראה לכל את גאון יעקב ודוק.
מה
[עריכה]מ"ה) ובמדרש אמרו חז"ל בפסוק ישראל לא ידע עמי לא התבונן ישראל לא ידע לשעבר עמי לא התבונן לעתיד לבא והכונה פשוטה לדעתי היינו דהנביא מוכיח לישראל דשוכח מהרה את הצרות שעברו עליו וכלפי שהי' ללמוד ולהתבונן מהעבר על העתיד ללמוד מהימים ושנים הקשות שעברו עליהם שתקפו עליהם גזרות קשות והפשיטו עורם מעליהם ונתקיים בהם וזרעתם לריק כחכם ורמסו וחמסו אותם בלי חמל את העבר הזה הי' לדם לידע כדי להתבונן מזה על העתיד שלא ליתן אומן להם עוד על להבא זאת המה שוכחים מהר ועושים עצמם כאילו אינם יודעים וממילא התולדה מזה שאינם מתבוננים על לעתיד וזה שצעק הנביא ישראל לא ידע לשעבר עמי לא התבונן לעתיד לבא שהדבר הזה יוכל לחזור ולבא ח"ו כמו שמעשים דקורות ימי חיינו מוכיחים על זה ודוק' ויתורגם בל"א ניכט דיא טרויריגע גע-שעהעניססע זינד דיא הויפט טראגיק דעס יידישען פאלקעס נור דאס, דאסס זיא דאפאן קיינע בעלעהרונג אבציהען וואללען דארין ליעגט דיא גראססע דעס טראגיקס.
מו
[עריכה]
מו) נוסח הספרדי בתפלת מוסף דר"ה ויהי החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו" ויש בזה כפילות הרבה א') סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו הוא ענין אחד דכיון דנעשה סוף להצרות ממילא הוא תחלה וראש לפדיון הנפש או דאם נפדה נפשו ממילא יש סוף להצרות א"כ חד מהני תרי לשונות אך למותר הוא, ב') מהו הלשון סוף וקץ הלא ענינם אחד לכאורה, ג') מהו הלשון תחלה וראש הלא ג"כ משמעות אחת להם וא"כ יש כפלות הרבה בלשון נוסח תפלה זו ובודאי דלא על חנם תקנו לשון זה ובטח איזה כוונה נאותה טמור בהם.
והאיר ה' עיני להבין ולהשכיל עומק לשון תפלה זו עם מה דקמן מה דאירע לנו בזמנינו בשנים האחרונים דהיינו חיים וקיימים עם שכיננו הגוים בארצות אירופא שנים ארוכים שנים עשיריות וגם מאות בשלום ובשלוה בהשקט ובבטח ובאין דבר מפריד בינינו ובפתע פתאום נהפכו לנו לאויבים צרים ומצירים ומעיקים לנו עד שנעשה עם ה' לשסוי ולבזוז ממש נתקיים בנו נביאת ישעי' (סי' מ"ב) והוא עם בזוז ושסוי הפח בחורים כלם ובבתי כלאים החבאו היו לבז ואין מציל משסה ואין אומר השב עיי"ש ברש"י ממש כל זה קוים בנו בזמנינו במלא מובן המלה רכושנו נטלו מאתנו וגם לקינו בכמה מיני מלקיות אכזריות ונתגרשנו לארץ גזרה וקצרה היריעה להכיל לכתוב את כל הנעשה אתנו בגלות החל והמר הזה מעשים אשר לא יעשה עשו עמנו והגענו לעומק השפלות והגלות ויש להפליא מאד דלמה באה כזאת עלינו ולמה נגרע משאר עם ולשון שישנם בעולם דלכל אחד ואחד מן האומות יש לה זכות היית האדם לחיות חיי נעימים עלי התבל ומאתנו גזלו כל זכות חיית האדם ונתנו נפשינו עוד גרוע מחיות הארץ כידוע ומפורסם לכל.
ועוד זאת היא נפלאת בעינינו הלא ידענו מרוב אחינו בני ישראל שבארצות אירופא בעוה"ר התדמו והתבוללו עצמם בתוך הגוים שבשכיניהם בכל מכל כל ברוח ובשפה ובנימוס ועזבו והפרו ברית אבות וא"כ מן השכל הי' להם להיות באחוה ובריעות ובאהבה עמהם כי דמיון מוליד אהבה ואנו רואין ההיפך כי ביום מר היו רודפין אותנו עד חרמה מבלי משים שום חילוק בין ישראל אדוק בדרכי אבותינו הקדושים ובין ישראל פרוץ ומתבולל הכל חד בעיני האויבים והמה יודעין ממאמר חז"ל ישראל אעפ"י שחטא ישראל היא והיא פלא לכאורה, עוד יש להפליא על קורות ימי חיינו בגלתינו הארוך הזה שבכל משך איזה שנים עשיריות או מאות חוזר חלילה מעשיות כאלו של זמנינו זה אחב"י יושבים בגלות איזה שנים עשיריות בהשקט ובמנוחה בין העמים ושוב פרצו הפרעות עליהם ונתנו למבוזה ולמשיסה לשלול ולשדוד אותם ולהריגה כה הי' בשפאניען היה להם הרבה שנים של מנוחה ואח"כ בא הביזה והגירוש וכמה פעמים הי' לנו כן באשכנז ובאסטרייך הישנה וכה נעשה עמנו כעת כמעט בכל הארצות אירופא ולמה לא הגענו לידי מדה זו של אחד משאר עמי הארץ לישב בטח עלי האדמה בהשקט ובמנוחה שנים רבים וארוכים מבלי הפסק שנות רעות ביניהם כלל וכלל, ואולי אחי תרצה לומר כי הכל היא גזרה מן השמים והכל נכלל בכלל הגלות שנגזרה עלינו עד ביאת משיחנו בב"א ואין אנו חייבים בדבר תדע אחי שאין אני מודה לך בזה כי עיין ברמב"ן בפ' תבא שכתב היפך דבדיך ואדרבא כי באה הפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וכו' על הבטחת הגלות להבטיח אותנו שכל זמן שנהי' בגלות יהי' לנו מנוחה והשקט ופרנסה מרווחת ונהי' נהנים כל הזכותים של שאר עמי הארץ ואולי עוד יותר מהם עיי"ש ועל כן אין מוכרח מן השמים להיות כן ואדרבא יש ללמוד מדברי הרמב"ן הנ"ל שאנו בעצמינו האשמים בדבר הזה ע"כ צריך לידע ולהבין איך? ומה?
אבל הסכת ושמע לדברי ותבין פשר דבר כי תדע דכמו דאדם פרטי עומד מב' חלקים מגוף ונשמה ולכל אחד מחלקים אלו דרוש להרוותו במזון ומחיה הגוף במזון גשמי והנשמה במזון רוחניי ובכלל המזון רוחניי הוא הסדר הנכון בענינים החיים על הארץ בהשכל ובדעת ובמדה ומשקל כי אם יוסיף יותר מכפי המדה הנצרך לגוף יושחת הגוף ויכלה חייו, ורוח האדם ושכלו מכלכל דבריו במשפט לטובת הגוף והנפש וכה צריך שיהי' חיים משותפים בין הגוף והנשמה ושלא להעביר המדה מן האחת אל השניה רק להשתמש בחיי שניהם בשוה ורק אז ישכיל ויצליח לחיות חיי ארוכים ונעימים משא"כ אם יאבד את קו המשוה של שניהם ויכריע לצד אחד יותר מלחבירו כמו למשל אם יטה את חייו לחיי גופנים לבד ולא ישתמש בשכלו שהוא הרוחניי שבו לכלכל את חיי הגופנים עפ"י השכל המגבלת את הגופניות שלא להשתמש בו יותר מהצורך מפני שהנזק לגוף כרוך בחיי הגופנים בלתי מגבלת אז אדם כזה נדון להאבדן והכליה יען ששמע לקול הגוף האומר הב הב ולא שמע גם לקול השכל האומר לא כן ולא כן' וכמו שהוא כן באדם פרטי כמו כן הוא ג"כ אצל אומה בכללה דצריך לקיום האומה ג"כ שני חלקים הנ"ל חיים גופניים וחיים רוחניים חיים גופניים של האומה היא הגשמיות והוא ענין הכלכלי והמסחר ומעשי חורש והכל הנצרך לחיי האומה וחיים הרוחניים הוא הרוח של האומה והוא הנשמה של האומה וכמו שאנו רואים שכל מדינה ומדינה נותנת ערך גדול להפריח הרוח של האומה בכל מקצעות החיים ובכל נקודה ונקודה של החיים יהי' מבטת ומביע רוח השכלי שבה וכפי הגברת רוח השכלי של המדינה כן יגבר ג"כ כח החומרי שבה כמו שאנו רואים מעשים דכל יום בזמנינו דמדינה שעומדת במדה גבוה ברוח החכמה שקורין "טעכניק" עומדת ג"כ במדרגה גבוה בגבורה גשמיית נמצא עפ"י זה דרוח החכמה שבמדינה הוא הנפש החיים של המדינה וכנשמה לגוף ואם האומה לא תתן שום ערך ושווי להרוי את הרוח שבה ורק תתן כל כחה בהגופניית וגשמיות לבד להרבות הון ועושר ומבלי תת עין גם להגביר את רוח השכל והחכמה אזי חסר לה הנשמה ונפש החיים של האומה וממילא עפי"ז אין לה שום זכות חיים וקיום בעולם ונדונה לאבדון ולכליה ובמוקדם או באיחור תאבד גם את הגשמיות שאליה מסרה כל כחה ותאבד שמה זכרה מן העולם וכאשר מעשה רב של קורות ימי העולם יוכיחו על זה.
והנה כבר הבאתי לעיל דבעת שנעשה קשה לנו המצב בגלות ושי"ת לקח מאתנו הבטחת הגלות הנ"ל זה סימן ששי"ת רוצה שנעזוב את ארצות הגולה ושנשתדל לשוב לארצינו וההתחלה נעשה אנחנו וה' יגמור בעדנו לטובה וכמו באדם פרטי כשאין לו מנוחה אי אפשר לו להשיג שלמות נפשו כמו כן הוא באומה בכללה כשאין לה מקום לדור לישב במנוחה אי אפשר לה לעסוק בשלמות הנפשיות שבה ובהדיא אמרו חז"ל בפ"ק דחגיגה כיון דגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה, ועכשיו נבא לביאור נוסח תפלה הנ"ל דשפיר יש כוונות חלוקות בלשונות הנ"ל ואקדים תחלה דחילוק יש בין מלת "סוף" ובין מלת "קץ" דסוף מורה על סוף דבר דהתחילה מזמן ידוע והגיע עד סופו ואל הגמר של אותו דבר כמו למשל הצרות של זמנינו התחילו בשנה ידוע ונגמרו ג"כ בשנה ידוע אז זאת השנה שנגמרו בו הצרות הוא סוף של הצרות שהתחילו מלפנים אבל אינו מן הנמנע על השנות אותו דבר בזמן מן הזמנים אח"כ פעם שנית כמו שהי' מלפנים ושיהי' חוזר חלילה שיחזרו אלו הצרות שנית בשנים הבאים אבל לשון קץ מורה שיהיה לזה הדבר קץ לעולמי עד שלא יבא ולא ישונה עוד לעולם כמו דכתיב בסוף דניאל לקץ הימין והרבה דומה לו במקרא, וכן "תחלה" "וראש" ג"כ שני מושגים חלוקים המה כי תחלה הוא לשון התחלה וראש הוא לשון עיקר וקרן ומורה על מה שהוא עושה לעיקר בפעולתו שפועל בשיש לפעולתו שני תכליתים לאיזה תכלית עושה לעיקר בפעולתו ועל זה בא לשון ראש להורות שהוא עיקר כמו הראש שהוא עיקר בגוף, ועפי"ז יבואר היטב לשון נוסח תפלה הנ"ל רק אקדים הקדמה קטנה עוד דידוע דבעת שיד האויבים תקופה עלינו ונוטלים כל זכות החיים מידינו אנו מושבתים מכל מלאכה ואין אנו יכולים לעשות שום דבר ולעסוק בשום פעולה ומה גם פעולה שנוגע להכלל ובעת שבטלו הגזרות ותנועות החפשי הוחזר לנו אנו מתחילין מחדש לעסוק בפעולות ובמלאכה כחפץ לבבנו.
ועפי"ז יבואר היטב כל נוסח התפלה הנ"ל דאנו מתפללין לשי"ת דיהי' החודש הזה סוף וקץ לכל צרותינו היינו שלא די לנו בהסוף לחוד דהגיענו לזמן שיהי' סוף להצרות שבאו עלינו דיכול להיות שכעת יהי' להם סוף אבל לאחר זמן יחזרו ויבואו עלינו ויהיו חוזר חלילה ע"כ אנו מבקשים שיהיו להצרות גם "קץ" לעולמי עד שלא יחזרו עלינו עוד לעולם ועל זה אנו מסיימים תחלה וראש לפדיון נפשינו והכונה שבקשתך שאתה מבקש שיהי' קץ להצרות ולא יבואו עוד לעולם תלוי בך ובעצמך במה שתעשה לעיקר בעבודתך שתתחיל לעבוד מחר אחר שעברו הצרות אם תעשה עוד עיקר מהגופניות והגשמיות אז אין לך ערבות שלא יחזרו חלילה אלו הצרות וקרוב לודאי שאחר עבור איזה שנים יחזרו ויבואו עליך צרות הללו וכמו שמורין כן קורות ימי עולם מפני שיחסר לך הנפש של האומה שלך ועדיין לא תעבוד רק עבור הגופניות שבך וגוף בלא נפש אין לה זכות הקיים ונידון ממילא לאבדון ה"ו אבל אם תעשה לראש ולעיקר מפדיון נפשך היינו שכל עבודתך יהי' לטובת פדיון נפשך ונפש האומה שהוא בנין ארצינו הקדושה שרק על ידה יהי' נפדה נפש אומתנו הקדושה ואז כאשר תהי' אומתנו יושבת בא"י ותבנה ותכונן על רוח טהרת וקדושת ארץ ישראל ברוח התורה אז תהי' לבך נכון ובטוח שיהי' קץ לצרותינו עד עולם וזה שמסיים תחלה וראש לפדיון נפשינו שיהיה תחלת עבודתינו אחר שעברו הצרות מעלינו והשגנו מנוחה מאויבינו יהי' תחלת מעשינו לפדיון נפשינו ומזה נעשה ראש ועיקר מעבודתינו לא כמו שעשינו עד עתה שהסתפקנו עצמינו בהרווחת הארציות והגשמיות לבד ועל זה לחוד מסרנו כל כחנו והפקרנו בשבילה תורתינו ומסורתינו וקדושת עמנו וארצינו הקדושה שהסחנו דעתינו ממנה לגמרי בשביל החיים הקטעים והשפלות שהשגנו בארצות הגולה ממילא הי' כרוך אחר זה האבדון והכליה ח"ו אבל אם נעשה לעיקר העבודה בשביל פדיון נפשינו וראש וראשון לזה הוא ההתאמצות לשוב לארצינו הקדושה מפני שארץ ישראל הוא הלב של האומה וכמו שהבאתי לעיל בשם המקובל אלקי מהר"מ קורדאווארי והרמב"ם בספר המצות ובלא לב אין שום בריה יכולה לחיות ואז כאשר נשיג את "הלב" של האוה הישראלית נשיג את הנפש של אומתינו הקדושה והיא תתן לנו קיום וחיים של נצחית שתא קץ לצרותינו לעולמי עד כן נראה לי בביאור תפלה זו והיא אמת וברור אמן כן יאמר ה' והעיקר לזה ההתאמצות של כתות החרדים והיראים שבעמנו שיתאמצו לשוב לארצינו הקדושה ולא ימתינו על קול קריאת הנביא וכאשר הבאתי לעיל בשם הרמב"ן ז"ל ויראו שיהי' שם קיבוץ גדול מהחרדים על דבר ה' אז נגביר ונגביה את קדושת הארץ ונבטיח קיום התורה והמצות בארץ וכאשר הבאתי לעיל מרבינו איש אלקים מגור שליט"א ובזה נשיג את פדיון נפשינו ולהשים סוף וקץ לכל צרותינו ויבינו את דברת העת שמדברת אלינו שהגיע עת דודים לשוב אל מעוננו ואחוזת נחלתינו ואין לנו עוד פה מה לבקש כאשר רבינו מהר"ל בספריו כותכ כמה פעמים דתמיד בעת ששי"ת רוצה לגלות דעתו בעולם הוא מגלה דעתו ע"י מעשים שנעשים בעולם וזהו אמירתו וגילוי דעתו שנדע שרצונו בכך ועיין הח"ס בדרשותיו לשבועות בשם הרד"ק בענין שנאמר אצל אליהו ואת העורבים ציויתי לכלכלך לא שצוה בפירוש להעורבים על כך רק במה שנתן בדעתם להביא לו להם היא היא ציוויו עיי"ש וביפ"ת בב"ר פ"י כתב על מה שאמרו חז"ל במדרש ללמדך שבכל דבר הקב"ה עושה שליחתו פעמים ע"י צפרדע פעמים ע"י יתוש ומביא הרבה מעשיות על זה וכתב הנ"ל בזה"ל אעפ"י שאין ענינם כציווי ממש אלא שהוא יתברך יעורר הבעל חי באיזה סיבה לעשות הדבר ההוא אעפ"י שנראה בחירי או טבעי מ"מ שייך לשון שליחות משום שהוא יתברך המעורר החידוש ההוא בעצמו ואפילו הטבע שלולי חפצו בו יתברך לא יפעול עכ"ל כמו כן מכל הנעשה בזמנינו יש להכיר שהם שלוחי שי"ת להביאנו אל הר נחלתנו.
מז
[עריכה]מ"ז) הנביא בישעי' אומר לנו ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי, נראה דהנביא ברוח קדשו העביר עין מבטו על ימי גלותנו ומה גם על מה שקרה לנו בימינו במלוכות האירופא שעמלנו בזעת אפנו ונתננו כל דמי כוחנו על כל מקצעות החיים בהשכלה ובכלכלה ובמסחר ויד ישראל וכחו ומוחו הי' בסיועת הפריחה להפריח את החיים פה באירופא על ראש הגבעה ולבסוף נתקיים בנו וזרעתם לריק כחכם כי אחרים אוכלים את עמל יגיעתנו ואנחנו מתבוססים עלי ארץ בלי מכסה מזרם כל פורעניות המתרגשות ובאות עלינו בעוה"ר על זה קורא הנביא אלינו בחיל ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך בדמיך שנתת אל ארצות הגולה ודמים תרתי משמע ממון ודמים ממש ממונך ודמי כחך ועם כל זה אתה מתבוססת עלי ארץ ואת עירום ועריה ואומר לך שמהיום והלאה תראה שבדמיך חיי! ובדמיך חיי! היינו שתשוב לארצך ונחלתך ולה תתן שני מיני דמים הנ"ל ואז אתה חיי ולא אחר שאם תבלה כחך ויגיעך בארצנו הקדושה אם בנית בית בא"י אתה תשב בו לאורך ימים ובניך אחריך ישבו בו ואם נטעת כרם בא"י אתה תחנכו ואתה תאכל ממנו ולא זרים וכן בכל עבודת מלאכה שתעבוד בארצך אתה ובניך תאכלו מהם ולא תגעו לריק ע"כ אני מזהירך ואומר לך בדמיך חיי אתה! בדמיך חיי אתה! והבן כי זה אמת.
והאיר ה' עיני למצוא תנא גדול וקדוש לסייע לי לרעיון זה שמצאתי בפסוק הנ"ל ה"ה לא פחות כרבינו הח"ס בדרשותיו בהספד על רבינו ר' ישעי' מברלין ז"ל שפירש בקרא הנאמר בדברים ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמור רב לכם שבת בהר הזה פנו לכם וסעו לכם ובואו הר האמורי ראה נתתי לפניכם את הארץ בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם ולזרעם אחריהם ואחר שהקשה כמה דקדוקים בקראי הללו כתב בזה הלשון דמה שזכו ישראל לנחול כל העולם ולהכניע עמים תחתם הי' ביום מתן תורה שהרי נתמוטטו מוסדי ארץ ולולי מעמד הנבחר הי' העולם הזר לתוהו ובוהו על כן כל העולם קיים בשביל ישראל ולא תאמר דוקא ע"י קיום התורה והמצות זה אינו דהרי אמרו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו התורה דיינו הרי כי המעמד הנבחר לבדו כדאי הוא לקיים את העולם היות כן הברירה ביד ישראל לברור לעצמם חלק יפה בעולם לקבוע מקום דירתם שם ואומות העולם יקבלום על כרחך מדינא הנ"ל אך מה לנו לזון עמים אחרים משלנו ואנחנו חסרים כל רעיבים גם צמאים כי כל העולם בשביל עם ה' והם אין להם חלק בעוה"ז ולא נחלה בו ולא יצוייר קנות שלמות מעלתם הראוי לתקן גם עולמות העליונים כי אם בארץ הקדושה ע"כ כשישראל מתעצלים קנות שלמותם האמיתיות סופם שתתהפך הקערה על פיה וגורמים פורעניות לכל העולם ונבוא לביאור פסוקים הנ"ל כי הקב"ה אמר להם רב לכם שבת בהר הזה פירוש די לכם זכות וכבוד רק בישיבת ההר הזה אפילו בלא קבלת וקיום התורה וא"כ מעתה פנו וסעו לכם בשביל עצמיכם ומתי תעשו לביתכם ובואו אל הר האמורי כי שם הוא קנין שלמות האמיתי ואמר ראה נתתי לפניכם את הארץ פירוש העולם בכללו נתתי לכם ע"י שבת בהר הזה אמנם איעצכם בואו ורשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם למה תיגעו לאחרים להאכיל יגיעכם לאומות העולם ע"כ ובחרת בחיים בואו ורשו את הארץ עיי"ש הרי לפי דבריו הק' שהקב"ה אומר אלינו שלמה ניגע לריק לתת לאחרים כחנו ומבקש מאתנו להתאמץ לבא ולירש את ארץ אבותינו והוא ממש דברינו הנ"ל והדבר תלוי בידינו ושי"ת יסייע לנו לגמור לטובה.
מח
[עריכה]מ"ח) נלמוד מיעקב אבינו דבעודו הי' אחוז מיראת עשו השתדל מתחלה להציל ממונו שלא יפול בידי עשו כדכתיב ויעבור את כל אשר לו ופירש רש"י בשם המדרש בהמה ומטלטלין עשה עצמו כגשר נוטל מכאן ומניח כאן עכ"ל והיא פלא דאיך הי' אפשר לו בשתי ידיו להעביר עשירות גדולה כזו שהי' אז ליעקב עיין בשל"ה פרשת וישלח שהביא מדרש דהמתנה ששלח לעשו הי' עומד מששים ריבוא עדרים והי' נצרך לזה ששים ריבוא כלבים כלב אחד לעדר אחד ובודאי שנשאר לו יותר מזה ואיך הי' אפשר לו להעביר כל זה בשתי ידיו ע"י שנתן רגלו אחת בצד זה ורגלו האחר בצד שני ועשה עצמו כגשר וגם למה הי' נצרך לזה הלא הי' לו כמה מעברות להעביר עליהם רכושו עיין רשב"ם שם, אך נראה דרמזו בזה מוסר השכל לנו זרע יעקב איך שממנו נלמוד וכן נעשה וכבר הבאתי לעיל מגדולי קדמונים שכל המאורעות שלהאבות נרמז לבניהם אחריהם, כי נתבונן נא במעשה דיעקב שעמד במלחמה עם עשו אחיו ובראש עוד לא נודע מאן נצח מי יצא מן המלחמה מנוצח על כן קודם כל נתן לבו לדאוג בשביל ממונו שרכש ביגיע כפו שלא יפול בידי עשו ובאמת עלה בידו להעביר ממונו מפני עשו ולהציל מידו והמדרש גילה לנו הסיבה והטעם שעלה לו להציל ממונו ממנו רק זה דיעקב תמיד עשה עצמו כגשר דלגשר יש שני רגלים רגל אחד משפת נהר זה ורגל השני משפת השני וכן יעקב אבינו תמיד עמד ברגל אחד בשפת עבר הנהר שהי' ארץ ישראל וברגלו השני עמד בצד שעמד עשו אחיו וזאת גרם לו שהעביר כל רכושו לארץ ישראל והצילם שלא יפלו בידי עשו ומעולם לא עמד יעקב אבינו על הצד שעמד בו עשו בשני רגליו רק בחד כרעא הי' עומד בעבר השני שהי' א"י ובכרעא השני הי' עומד באויר ארץ טמאה ע"כ עלה בידו ליטול מכאן ולהניח כאן אבל אם הי' עומד תמיד בשני רגליו בארצו של עשו אז לא הי' עולה בידו להציל את ממונו ורכושו שלא יפלו בידי עשו וזאת מודיענו המדרש ורש"י במה שכתבו עשה עצמו כגשר ר"ל כל ימיו הי' כגשר אשר ברגלו האחת עמד בארץ ישראל וראשו ולבו הי' שם להעביר ממנו לשם וגם עלה בידו כי זאת הי' לו לגשר להעביר עליו ממונו לא"י כן אנחנו בניו אלמלא לא היינו עומדים בראשנו ובלבנו פה בארצות הגולה בשני רגלינו עד ששכחנו לגמרי מארצינו הקדושה אז לא הי' ממוננו נפלה בידי עשו אוי נא לנו על ממון של ישראל שבארצות אירופא שנפל ביד עשו ועד כמה היינו יכולין לפדות ולבנות אדמתינו הקדושה בממון זה וכל זה גרמה לנו יען שעמדנו בשני רגלינו בארצות הגולה והבטחנו מאד על ישיבתנו בגלות והסחנו דעתינו מארצינו ונחלתינו ולא עשינו כמו שעשה יעקב אבינו שלא עמד בגולה רק ברגל אחת וברגלו השני עמד בארץ הקדושה והי' עינו ולבו שם ע"כ לא שלטו זרים בממונו אבל אנחנו לא עשינו כן ע"כ הגענו למה שהגענו וזאת היתה בעכרנו.
ונראה דזה המכוון במדרש איכה אלו זכינו היינו קוראין לא יהמוד איש את ארצך ועכשיו שלא זכינו אנו קוראין ידו פרש צר על כל מחמדיה הכונה דאלו זכינו להיות במחשבותינו תמיד בארץ ישראל ולא להשתקע פה בארצות הגלות אז היינו קוראין לא יחמוד איש את ארצך כי אז הי' נחשב גם ישיבתינו פה בבחי' ארץ ישראל כמבואר בחרדים ובספר החיים לאחי המהר"ל ז"ל וכמו שאביא אי"ה להלן דבריהם ואז לא הי' להם שליטה על ממוננו ועכשיו שלא זכינו כי אמרנו על ארצות הגולה פה אשב כי אותיה ועמדנו פה בשני רגלינו לא כיעקב אבינו ע"ה ע"כ אנו קוראין בעוה"ר ידו פרש צר על כל מחמדיה כי לקחו הכל מאתנו כאשר עינינו ראו הנעשה לנו בימינו בעוה"ר וזה אמת וברור ויהי' לנו זאת למוסר השכל שמהיום והלאה לא נעמוד עוד פה בגולה בשני רגלנו רק ברגל אחת וברגל השני נהי' תמיד בארץ ישראל ונהי' בעינינו ולבנו שם כל הימים אז נשיג ברכה מאת ה' אכי"ר.
מט
[עריכה]מ"ט) עיין מדרש רבה פ' אחרי הרי שקעה ספינתו בים ויש לו קרקע יעמוד ואם אין לו קרקע אין לך כשל גדול מזה וכתב על זה בספר פרדס יוסף להגאון החסיד הגביר היחסן ממשפחת רבינו הרי"ם מפאביאניץ וזה לשונו כל זמן שלא ישוב ישראל לארצו ולא ישב תחת גפנו ותאנתו הבל הבלים עשרו ומסחרו ועיין בספר שלום ירושלים מהרב הקדוש מהר"י האדמו"ר מקאצק הנדפס מחדש סי' ר' שהאריך ג"כ בזה ובשו"ת אבני נזר יו"ד ח"ב סי' תנ"ד ובסי' תנ"ה תשובה להנ"ל ובסי' תנ"ז ודוק עכ"ל הגאון החסיד הגביר הנ"ל (וכעת לא ידעתי מה הי' לו וזכות תורתו וצדקתו וחסידותו וגמ"ח יעמוד לו בעת הצוק הזה).
נ
[עריכה]נ') אגב אעתיק עוד מדברי ספר פרדס יוסף הנ"ל שכתב בפ' בשלח בזה הלשון ומכאן מודעה רבה להרודפים המקולקלים שבישראל לבער קוצים מכרם ולא ידעו כי לא הקבורה לבדה תחבולה נגד בנים משחיתים ומוטב שינסו להחיות נפשם לחנכם וללמדם וברוב המקרים יצא תועלת המבוקש ועכ"פ טוב להחיות מלקבור אך לדאבוננו רבים הם שנוח להם להטמא בקבירת אחיהם ולא להטהר בהחיותם ובחגיגה ט"ו באחר שקראו הפסוק שובו בנים שובבים חוץ מאחר ע"ז יצא לתרבות רעה אבל אם מקרבים אותם הרבה פושעים נעשו צדיקים וחסידים כמ"ש באבות דר"נ סופ"ב הרבה פושעים היו בישראל ונתקרבו לת"ח ויצאו מהם צדיקים חסידים וכשרים ובקידושין דף כ' ובערכין דף ל' הנמכר לעכו"ם יכול הואיל ונמכר לעכו"ם לידחי אבן אחר הנופל ת"ל אחרי נמכר גאולה תהי' לו וע"כ צריך להוציאו ולא לעזבו ולרודפו ולדחותו בידים ועיין מקו"ב ח"ב דף קנ"ב וח"ג תשנ"ה וגם לעולם תהי' שמאל דוחה וימין מקרב ולא כאלישע שדחפו לגיחזי בשתי ידים סוטה מ"ז סנהדרין ק"ז ועיין עוד עירובין דף כ"א תאנים רעות אלו רשעים ושמא תאמר אבד סברם וכו' ועיין תשובת הגאונים הנדפס בספר שערי צדק סי' ז' ובסנהדרין דף מ"ד אעפ"י שחטא ישראל הוא ורדב"ז בשו"ת החדשות סי' קפ"ז סיים שצריך להיות מתון בזה עכ"ד ובפ' קדושים הביא בפרדס יוסף מהנ"ל בהגדה נאמר שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו רצה לומר לא אחד בלבד מה שלא יש אחדות בינינו זה לבד גורם לכלותיגו ח"ו ושי"ת יקרב לבבנו אחד אל אחד ויהי' אחדות בישראל אכי"ר.
נא
[עריכה]נ"א) בהיותי עומד במקום הזה עם הדפסת ספרי הנוכחי הוכרח לי לעזוב את העיר הבירה מאיזה סיבה עד שעזר שי"ת שעת הכושר לחזור והלכתי לקהלה אחת קהלה נאה עם בע"ב מופלגי תורה ויראי ה' ושם נמצא ג"כ בית המדרש עם חסידים ואנשי מעשה ואני במשך איזה שבועות שנתגוררתי שם בחרתי לי להתפלל בקלויז של חסידים כי מאד היתה לי נעים חבורתם והרב הג' אב"ד שליט"א כבדני בדרשה בבהכ"נ ורק חסיד אחד ששמע מדרשות שדרשתי בעיר הבירה שאני מן המשתדלים ומן הלוחמים בעד העליה לארצינו הקדושה ובעד בנינה קנא קנאה גדולה לעכב עלי שלא לדרוש בבהכ"נ כי הי' מתיירא שאצא עם הרעיון הנשגב הלזה ולדבר ולהוכיח את גודל חיובה מצדנו ומעשה שטן הצליח שלא דרשתי בשבת הראשון שהייתי שם אבל אח"כ בקשו פני טובי העיר שנית לדרוש ונעתרתי לבקשתם ובשבת שלישית דרשתי בקיבוץ עם רב ודברתי ממצב אומתנו הקדושה בעתים הללו במלוכות אירופא בהתרגשות ובהשתפכות נפש עד שכל השומעים הורידו דמעות ומסקנתי בהדרשה היתה שאין לנו תקומה אחרת מגלותנו המר רק שבעת שיניח ה' לנו מגלות המר הזה לשוב לארצינו הקדושה ושכל אחד מישראל מוטל עליו החוב הקדוש הזה להתאמץ בכל עוז לעזוב את ארצות הגולה ולשוב לחיק אמנו שהיא א"י, וזאת היתה הכונה משי"ת בגלות המר שהגיענו עתה לעורר אותנו משינת הגלות לכסוף ולחמוד לשוב לאחוזת אבותינו וגם אמרתי לפניהם את הדברים שהבאתי לעיל בהסכמה בשם הגאון החסיד בעל נפש חי' שהביא בשם הרב הקדוש מלאך ה' צבאות מרן ר' אלי' מגריידיטץ זצ"ל שמה שנמצאים אף בצדיקים היותר גדולים שהם מתנגדים לזה הוא רק מחמת התגברות הקליפות ר"ל לעכב על זאת מפני שהקליפות יודעים שסופם תלוי בזה והגאון הקדוש הנ"ל אמר כן בשעתו שישבו ישראל במנוחה על אחת כמה וכמה בשעתנו ששטף הגלות עבר עלינו בגלים מרובים ברוח סערה מאד הכי נוכל להנחם בנחמה אחרת אם לא בארץ חמדתנו ועם כל זאת נמצאים גם כעת ממאנים ומתנגדים לזה הכי אפשר להבין זאת בשכל האנושי אם לא שהוא מצד תגבורת הקליפות ר"ל' (ובדרך אגב אעתיק פה מכתב קצרה שקבלתי בימים אלו מרב גאון א' מפורסם בנש"ק רב בעיר גדולה במדינה זו שבקשתיו אודות תלמיד אחד ששמש לפני והי' בעבודת הצבא ונחלה והובילו אותו לעירו בבית החולים שישגיח עליו בעין פקיחה וע"ז השיבני מכתב קצרה וז"ל אחרי תת שלום וברכה הנני להשיב על מכתבו הנכבד ותומ"י שלחתי שמה אל בית החולים וגם אחרי חקירה ודרישה עקבות האיש הידוע לא נודע לדאבוני מאד מאד אני משתתף בצערו ובצערן של אחב"י לאלפים ורבבות שגלו ממקומן נעיין חגיגה ה' ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה ג' דמעות נגד חורבן בית ראשון ושני ועל ישראל שגלו ממקומן, אוי לנו שכך עלתה בימינו, ד' ירחם על שארית הפליטה ויקבץ נדחנו לא למקומן הראשון בגלות אלא לארץ אבותינו שהיא ארץ חמדתנו עכ"ל, דברי הגאון הללו שבאו ממקור טהור לב בהשתתפותו בצערן של אלפי ישראל שגלו ממקומן פעלו כל כך על רגשי לבבי עד שדמוע תדמעו עיני דמעות מאין הפוגות ופוק חזי מה שמסיים שלא על שבותנו על מקומנו הראשון עינינו צופיות רק אל ארץ אבותינו שהוא ארץ חמדתנו כי בלא זה לא נרפא מחץ מכתנו ושבר עמנו שנשבר כעת בימינו לשברי שברים לא ישיג חבושה בהעמדם רק על מעמדם הראשון ולהיות עוד חבוי בצלן של ארצות הגליות ועל זאת כיון דוד המע"ה באומרו בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם ר"ל שרק בנין ירושלים וכינוס נדחי ישראל לתוכה יהי' הרפואה לשבורי לב של ישראל ורק הוא יהי' החבוש לעצבותם שוב מצאתי כן במדרש שוח"ט וכבר הוכחתי מכמה מקומות מדברי חז"ל שהקב"ה ממתין על התחלתנו בזה לשוב לארץ חמדתנו והוא יגמור בעדנו לטובה ועתה איך ימצאו עוד אחר כל המאורע בימינו להתנגד לזה זולת אם לא רק שהוא מצד תגבורת הקליפות כמאמר הקדוש המקובל אלקי הנ"ל ועלינו להתגבר בעזר מי שהגבורה שלו ואנחנו בשם אלקינו נדגול והקליפות כעשן תכלו ועלה נעלה ויתקדש שם שמים על ידנו ויקוים בנו מקרא שכתוב (בחגי ב') וחזק כל העם הארץ נאם ה' ועשו כי אנכי ה' אתכם נאם ה' צבאות ורוחי עומדת בתוככם אל תיראו אכי"ר) ודברים אלו ערר עלי קנאה גדולה אצל החסיד הנ"ל עד שבשבת האחרת שעמדתי לפני יאהרצייט עכב עלי שלא להתפלל מוסף לפני התיבה שהוא הי' הגבאי של בית המדרש ואמר שכבר קדמני איזה חיוב אחר בע"ב תושב העיר אשר לו זכות המוקדם בזה ולבסוף נתודע שלא היו הדברים מעולם ורק עבר עלי ברוח קנאה מחמת דרשה הנ"ל ואמת כי רבים גם רבים תפסו עליו בזה (והנה בשבת שאח"כ היו מברכין ר"ח אב כבדו אותי לברך את החודש ולהתפלל מוסף וכן עשיתי) אבל הוא כבר עשה את שלו ואח"כ ביום ב' לסדר מטות ומסעי בבקר הגיע שמועה בבית המדרש מבשורה הנעימה מההשתנות שנעשה בעולם וששון ושמחה ליהודים כי הכרנו בשמועה זו אתחלתא דגאולה ובכל המנינים שהתפללו אז בביהמד"ר לא היו אומרים תחנון על סמך יו"ט זה וממש הי' לנו אז ברגע זו כמו שמחת היהודים בימי מרדכי ואסתר ואחר גמר כל המנינים נשארנו עוד בביה"מ ודברנו ממעין המאורע ועמדתי בתוך קיבוץ אנשים באים בימים ובחורים צעירים יראי אלקים באמת ומחונכים ברוח של חסידות האמיתיים זרע ברך ה' וצלם אלקים על פניהם עניתי ואמרתי לפניהם אבל עתה אחר שכבר התחילה הישועה למשמש ולבא ידע כל בר ישראל חיובו לפני ה' ולפני אומתו הקדושה לעזוב את הארץ הטמאה ולכסוף לשוב לארצנו הקדושה כי אז ל"ה הגלות המר שעבר עלינו לריק אבל באם עוד נשאר פה באויר ארץ העמים הי' כל זאת לבלי תכלית ולבלי הועיל על זה ענה אחד מהקובצים זה לא. כי אין דעת הרבי שלו כן בענין א"י עוד אמר שמפני כך ניצולו אחינו בני ישראל יושבי אונגארן יען שלא התערבו עצמם בתנועת בנין הארץ למכאב לבנו באמת יש לשמוע מפי הרבה שוטים לאמור כן שעל כן חסה הקב"ה על אחב"י יושבי אונגארן יען שמאסו בתנועת בנין הארץ ולא נתנו ידם לזה ר"ל מהאי דעתא פוק חזי עד כמה עקשנותם ועם אנשים כאלו אין לטעון כלל ועליהם אמר שלמה אל תען כסיל כאולתם וכן הבחורים צעירים ענו אחריו כן כי בא"י ישנם כעת הרבה פושעים ואין להתחבר עמהם וכיוצא בו מאלו הטענות ולא עלה בידי בשום טענה ובשום ויכוח להטות לבבם אלי והם באחת יען כי רבם הוא מתנגד לזה על זה אמרתי להם אמת שהרבי שלכם הוא אדם גדול בענקים אבל תראו שגם הרבי מגור לא פחות ממנו כי הוא גאון עולם ואיש אלקים קדוש והרבה אלפים ורבבות מת"ח ואנשי מעשה מסתופפים תחת צילו והוא אומר שאם יתקבצו לא"י הרבה יראים וחרדים לדבר ה' יגבירו בזה את קדושת הארץ, וכעת שמעתי פה שגם הגאון הקדוש רבינו יוסף חיים זאנענפעלד ז"ל מרא דארעא דישראל אמר כן להגאון הצדיק מו"ה פישל סופר זוסמאן ז"ל ראבדקה"י פה שאם רבים מיראי ה' יתקבצו שמה יגבירו בזה את קדושת הארץ, וכה אמר לו וראה בטוב ירושלים שלא די בזה בעומד מבחוץ ועושה קריטיג על הארץ ויושביה רק לבא לתוכה ולהגביר את קדושת הארץ עכ"ד, א"כ ממילא טענתכם אינו טענה בכל זאת לא הי' להועיל להטות לבבם מדעתם, הנה באמת יש להתאונן כי האנשים הנ"ל המה באמת אנשים כשרים וצדיקים ונאמנים לת' והמה זרע ברך ה' ובענין הנשגב הלז המה עקשנים מבלי לזוז אף זוז כל שהוא וכל הצדיקים שהבאתי לעיל בתחלת ספרי וכל הראיות וגם הרבי מגור אין להם די עד מוכיח לזה ומה יש לומר על זה זולת מה שאמר הקדוש הנ"ל שהוא מחמת התגברות הקליפות שמעכבים עלינו יען שזה סופם. או כמו שאמר הרב הגאון גדול הדור מלובלין ז"ל לאחד ממנהיגי אונגארן שעוד אתם אוכלים לעכטיגע פיש וכן יעזרם ה' גם להלאה שישארו בהלעכטיגע פיש עד עולם אבל ידעו מצער העולם ומדברי קדוש ישראל רבינו מאונסדארף שהבאתי בהקדמת ספרי שהסכים לבנין הישוב מפני צערן של ישראל, או מפאת איזה נגיעה שיש לאותן הממאנים בזה כי לא עדיפי המה מהמרגלים שהתורה העידה שהיו כשרים ולבסוף נלכדו בענין א"י מחמת נגיעת עצמן וכמו שהבאתי בהקדמה עיין מד"ר דברים פי"א שכתב על משה רבינו בזה"ל לבו ברור עליו שאינו תובע צרכי עצמו אלא צורכן של ישראל עכ"ל ועוד אמרו במד"ר פ' מטות אמר הקב"ה משה הצדיק נתן נפשו על בני ישראל אלו רצה משה לחיות כמה שנים הי' חי שאמר לו הקב"ה אחר תאסף תלה הקב"ה מיתתו בנקמת מדין אלא להודיעך שבחו של משה שלא אמר בשביל שאחיה אעכב את נקמת בנ"י אעפ"י שנתבשר בשורת מות לא אמר מחר אני מת מה יועיל לי שאנקם במדין אלא נזדרז לאותו ענין אבל יהושע לא כן כשבא להלחם עם ל"א מלכים אמר אם אני הורגם מיד אני מת כמו שאירע למשה מה עשה התחיל באחד ומעכב במלחמתם שנאמר ימים רבים עשה יהושע עכ"ל המדרש הרי דהפסוק האשים ליהושע אף שהי' צדיק גמור שעיכב כניסתן של ישראל משום נגיעת עצמו א"כ פשיטא ופשיטא שלא להאמין על אלו המעכבים של זמנינו דשלא מחמת איזה נגיעת עצמן עושין כן וגם הם בעצמם משטים את עצמן שלש"ש כוונתם ורק המה מנוהלים מהנגיעה הטמון בקרבם וכמו שהבאתי לעיל בשם הקדוש ר' ישעי' מושקאט מפראגא ז"ל וכן עיין ברבינו דברי חיים ח"א חו"מ סי' כ"ה מה דעתו בעסקנים של לש"ש בזמנו כ"ש בזמנינו ודוק, וזה ברור ואמת לאמיתה של תורה.
אבל מקרה הנ"ל שקרה לי לקפחני בעבודתי הקודש לאו חדש הוא כי כן קרה עוד גם לקדמונינו שנתנו נפשם על חיבת הארץ פוק חזי מה שכתב רבינו בעל כפתור ופרח שהי' עוד מבעלי התוס' ומתלמידי בעלי תוס' הקודמים וחי' בזמן הרשב"א והרא"ש ונתן נפשו על חיבת א"י וישובה ועבד בזה עשרים ושבעה שנה כמו שכתב בפרק י"א בזה"ל הן הייתי עשרים ושתים שנים בגליל דורש וחוקר ועוד חמש שנים בשאר ארצות השבטים לא מנעתי עצמי שעה אחת מרגל את הארץ ברוך העוזר עכ"ל והוא כתב בהקדמת ספרו בזה"ל ולא אתן על לב מי שיבקש תואנה או עבר עליו רוח קנאה תמה אני אם מזה הדור נמלט אם בפרסום והודעה אם בסתר או בלט עכ"ל הרי דהי' נמצאים גם אז מתעקשים ומתנגדים בפרסום והודעה ובסתר ובלט נגד הרעיון הקדוש והנשגב הזה דישיבת א"י ונגד מי שמחבר וכותב דבר בזה הענין יהי' המחבר גם גדול שבגדולים כמו רבינו המחבר בעל כפתור ופרח ועיין שם בכפתור ופרח בפ"ז בדברו מבית שאן שקרא תגר וכתב בזה"ל היום נמצאים פה עמנו אנשים מקרוב באו מוחזקים ביודעים מניעים לב עמי הארץ לשבת שם שאומרים להם שאינה ארץ ישראל במוחלט אלא חו"ל עכ"ל הרי דקרא תגר על שמפריעים אותו מעבודתו לחבב הארץ בעיני ההמון והם עמדו לו לשטן ולהשניא את הארץ בעיניהם וכן מצאתי בהקדמה לקונטרס מצות ישיבת א"י להגאון הגדול מו"ה יונה דוב בלומבערג מדווינסק שהבאתיו לעיל שנדפס בשנת תרנ"ח בווילנא בהסכמת גדולי דורו שהי' בעל בית סוחר יער ועשה ספרו הנפלא הנ"ל לש"ש וכותב שם בההקדמה וז"ל ציירתי לי בדמיוני שהרעיון הזה הקדוש מוסכם מכל צד ואין מי מכל אחיי בית ישראל שיחשוב אחרת ולתמהוני ראיתי כי לא כמחשבותי כן הוא כי הרבה מאחינו הנם רחוקים מאד מזה ורבים עוד אשר ירהבו עוז בנפשם להרחיב פה ולשון ולדבר אשר אין להעלות על כתב עד כי לא אחת קרה לי להפגש בוכוחי דברים עם מרחיבי פה ולשון אלה אשר לא יוסרו בדברים של טעם כי אם בשבט פה בגערת מדון וכן כתב עוד שם כי לא אחת הביא לו יד המקרה בהפגשו בדברים עם אלה אשר ה' ברכם בעושר ובחכמה ושמע שריקת שפתותיהם העושה שרטת בנפש האיש הנלבב עד כי יצא מגדר חוק הסבלנות וגם מצב בריאתו סבל הרבה מזה והביא שם מתנדב"א (א"ר פ"ו) כי רעה זו היתה בימי מלכי ישראל שהפחות נתן עיניו במי שגדול ממנו ואמר לו אעפ"י שאתה אומר כהלכה ואני אומר שלא כהלכה יעברו דבריך ויתקיימו דברי אפילו כל העולם כולו יחרב עכ"ל התנד"א וכתב שם כי מקרים כאלה פגשו אותו בדרכו על דרך חיבת הקודש והי' לו למפגע עז של תוגה ומורת רוח תמיד ולפעמים הסבו לו גם כעס ומכאובים רוח כהה ודאבון נפש עיי"ש וגם ממה שכתב הגאון רשכבה"ג מקונטא בהסכמתו להגאון ר' הערש קאלישער שבל יפול לבו ואל ירך מדברי המנגדים כי לא בהשכל ידברו יש להכיר כי רבו עליו המנגדים בזה הרי הראיתך שאין חדש תחת השמש ולא עדיף גורלי מגורל שקדמוני בזה והיו גדולים וטובים ממני ועתה מה אתפלא אם נמצאים בזמננו המדברים עתק עלי בשביל עבודתי הקודש ואעפי"כ לא יניעני כל זה מעבודתי אחרי אשר מצאתי עזר וסעד מרבותינו הקדמונים והאחרונים אשר הבאתי לעיל ותקותי תאמצני כי ימצאון גם ברי לבב כאלה שיאמרו לפעלי יישר ויחזקו אותי בעבודתי בעזה"י ויכירו גודל התכלית בזה יען שהקליפה גובר כל כך להטות גם לב צדיקים לבטל הטוב הזה וכמו שהבאתי בתחלת ספרי בשם המקובל אלקי מגריידיטץ ז"ל.[2]
נב
[עריכה]נ"ב) ראיתי בספר שמרו משפט תנינא להגאון המקובל ר' עקיבא יוסף ז"ל בעל לב העברי שמספר מה שאירע לו בעת עסקו בענין ישוב ארץ ישראל וזה לשונו ואני כאשר עסקתי בענין ישוב א"י למצוא בא"י מקום לה' משכנות לאביר יעקב עברתי בגבולי ארץ ישראל וכאשר כן רכבתי על חמורי מן צאנן (שם מקום) אל ירושלים תוב"ב בעברי נחלת בנימין לבי היה הומה לי באמרי (כמו אמרו בלבבכם) ונדמה כי בא לקראתי זקן נשוא פנים ואמר לי אתה רוצה לעשות את ישוב ארץ ישראל בשביל פושעים ושקצים עם פרוצים ובריונים ונבהלתי לאחור והצצתי בו במיטב הגיון ואמרתי לו כמדומה כי אתה שרו של אדום בשם כנודע ומקודם היית מלך זקן וכסיל עתה אין מלך בצרפת ונשארת זקן וכסיל וכתיב אל תען כסיל כאולתו ורכבתי לדרכי בזמר זמרתי (עיי"ש שכתב שחיבר זמר להלהיב לבו למפעל הקדוש של ישוב א"י שבל יפול לבבו מן הרודפים ומציקים מן הרשעים ומתקדשים עיי"ש) והוא כמו שכתבתי לעיל על טענת אלו מאיזה חסדים קטני הדעת פה בארץ הגר שאמרו שעל כן יצא הקצף על אחב"י יושבי מדינות סלאוואקייא ופולין מפני שעסקו בבנין ישוב הארץ ויושבי מדינת אונגארן ע"כ נצילו מפני שהיו ממאנין בזה ואוי לאזנים שכך שומעות ואוי לדור שכך נתטפשו וכך נתגדלו וכך נתחנכו בחינוך שוא כזה להוציא משפט מעוקל כזה על אלפים ורבבות מישראל שנהרגו על קידוש השם וגם להשפיל את ערך מצות ישוב א"י שחז"ל הגביהו ערכה ושפלוהו ככל התורה כולה על זה מה להשיב רק אל תען כסיל כאולתו כמאמר החכם מכל אדם וה' יכפר בעדם.
נג
[עריכה]נ"ג) בימי הקיץ הזה דשנת תש"ג מדי התגוררי פה עיר הבירה היה חום גדול מאד חוץ מהרגל הטבע והייתי שבועות אחדים בבית החולים ארטה' הנקרא ווארוש מאיאר שעומד על ההר באויר זך ונקי לשאוף אויר צח ובשבת פרשת ראה הפצירו בי האנשים שהיו עמי שם לאמור להם איזה דברי כבושים מענינא דיומא שהיו מברכין חודש אלול ומענינא דחבלי משיח שעברו עלינו בעתות הללו והי' ביניהם שני ת"ח בנן של קדושים והם הפצירו בי ביותר שלא לסרב בזה כי בתחלה סירבתי בכל עוז ולא רציתי לקבל את הכבוד הזה מטעם הכמוס עמדי אבל הפצירו בי עד בוש ולא יכולתי לסרב יותר ובטרם עליתי לדבר התנו השני ת"ח הנ"ל שלא להזכיר בדברי מענין ישוב ארץ ישראל אמרתי לאחד מהת"ח הנ"ל שהוא באמת גדול בתורה ויושב על כסא הוראה בעיר גדולה לאלקים וחסיד מתחסד עם קונו וצדיק תמים וזקן אשר נתזקן בחסידות ובתמימות והולך בתום לבבו בקרב ביתו ומבחוץ אמרתי לו ידעתי שאך בתמימות ידבר עמי במה שהתנה עמי שלא אזכיר מענין א"י בדרשה שלי[3] אבל אפלפל עמו עם הצדק אתו בזה במה שאינו רוצה לשמוע את הדורש ברבים מענין חיבת הארץ ומגודל החיוב שיש בזה כי כה אמר אלי שאם אזכיר מזה בהדרשה אזי לא יבא לשמוע אותה אמרתי לו שאביא לו ראי' שאך סימת עינים הוא מהס"ם ר"ל לדבר כן כי מי לנו גדול מרבינו בעל צמח ה' לצבי שהי' מגדולי תלמידים של הרבינו ר' בער זצ"ל ואיש קדוש ונורא כאשר יש להכיר גדולתו ומדרגתו מספרו הקדוש הנ"ל והלא הוא כתב בפרשת וארא בפסוק הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה וז"ל וקשה הא בנ"י לא שמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה אבל פרעה דלא הי' בו זאת יוכל לשמוע אליו ויש לפרש דהנה לכאורה השליחות לבני ישראל הי' ללא צורך שבודאי ירצו שיגאלום השי"ת ולמה הי' צריך לשלחם להם כלל אך הענין כתיב דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם וכבר כתב הרמב"ן בפ' לך שכל גזרה לטובה שיצא מפי הקב"ה צריך לעשות לה פה למטה פועל דמיונו שתוכל להתקיים בלי מונע משום צד שירצו למנוע וגלוי וידוע הי' לפני שי"ת שפרעה לא ירצה לשמוע לדברים אלה ואז הי' דברי השי"ת ריקם על כן עשה שי"ת וצוה לומר לבני ישראל תחלה דברי הגאולה וישראל ודאי יהיו שומעים לדברי הגאולה שידבר משה אליהם ובזה יעשו פועל דמיוני בשמיעתם לשישמע גם פרעה לדברים אלה וכך הבין משה בכוונת השי"ת ששלח תחלה לבני ישראל ולכן אמר בגודל תמיהתו אחר שבנ"י לא שמעו אלי לפועל דמיוני איך ישמעני פרעה עכ"ד ודפח"ח.
הרי שלך לפניך דאז בזמן שבא משה לישראל כבר הי' זמן גאולתם כמבואר במדרש שיש השירים בפסוק קול דודי דופק שאמר משה לישראל שהגיע זמן גאולתכם ואעפי"כ יען שמדת הדין הי' רוצה לעכב על זה כידוע הי' מוכרח למשה לעשות פועל דמיוני תחלה כדי לבטל בזה כל המקטריגים וכל המונעים וזאת היתה על ידי שידבר משה לפני בני ישראל מדברי הגאולה וישראל יהיו שומעים לדבריו ויקבלו ממנו וכאשר הכתוב העיד שלבסוף עשו כן בני ישראל כדכתיב וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו ובאמת נגאלו אז בני ישראל משעבוד מצרים וכל זאת נפעל ע"י ששמעו ישראל אל משה בדברו לפניהם מדברי הגאולה והפועל דמיוני נעשה בזה להכריח כל המקטריגים והמשטינים אשר רצו למנוע שלא יכלו לבטל גזרת הקב"ה ודברו אשר יצא מפיו לא ישוב ריקם ועתה נדון את אשר לפנינו דהנה כבר הגענו לעת של בעתה והקץ של הגאולה כבר בא וכאשר הבאתי לעיל באריכות מדברי חז"ל ורק המדת הדין מעכבת עלינו וכאשר הבאתי מש"ס סנהדרין וממדרש שה"ש בפסוק עד שתחפץ ואמרו חז"ל עד שתחפץ מדת הדין הנה מוכרח גם לנו לדבר ברבים לפני עם בני ישראל מדברי הגאולה לשוב לארץ חמדתינו וכדומה מן הדברים הנוגע לישיבת ישראל בארץ ישראל ואם בני ישראל ישמעו ויקבלו הדברים ממי שדורש בזה ברבים יעשו בזה פועל דמיוני לשתק עי"ז כל המקטריגים ולבטלם וכל הרשעה כלה כעשן תכלה ובני ישראל יצאו מהגלות ביד רמה כמו שהי' אז בשעת יציאת מצרים וכל זאת גרם במה ששמעו ישראל לדברי משה שדרש לפניהם תחלה מענין הגאולה וכן ראוי לעשות גם בזמנינו וכל ת"ח הדורש מניצוץ משה יש בו כידוע א"כ אם יהיו שומעין לו יהי' ממש כמו שהי' בזמן משה דע"י שישראל ששמעו למשה את דרשותיו שדרש מענין הגאולה נעשה הגאולה באמת כמו כן יהי' בזמנינו א"כ אדרבא החוב מוטל על כל ת"ח לדרוש ברבים מענין חיבת הארץ ומהבאה אלוה והחוב מוטל על כל בר ישראל לילך אל הדרשה ולשמוע ולקבל דבריו ובזה יקרבו את הגאולה כנ"ל ולבסוף אמר מר ידידי נ"י אשר הנהו אית בריתי ועמיתי מנוער ואשר שנינו שתינו מבאר מים חיים של מורינו מרנא בעל ערוגת הבושם ז"ל שאם אדרוש מענינא דמ"ע ישיבת הארץ לא יבוא לשמוע דרשתי אתמהה! אם האמת הוא כן.
ועוד אמינא לו הלא כבר הבאתי למעלה ממה שגילה המלאך למרן הב"י בטעם ששלח משה מרגלים דכוונתו הי' יען שישראל אז באותו שעה לא הי' כדאים ליכנס בארץ ע"כ שלה לשם אנשים שיחזרו משם ויספרו בשבח הארץ ובזה יעוררו חשק וחמדה בלבם אל הארץ הקדושה ובזכות זה לחוד שיחמדו לה יהיו כדאים לירש אותה ועתה למה לא נעשה כן גם אנו לדבר ברבים משבח הארץ וממעלותיה ומגנות ארצות הגולה כדי לעורר חשק וחמדה בלבות אחינו בני ישראל לארץ ישראל ובזכות זה נזכה באמת אל הגאולה האמיתית אשר כבר הגיעה זמנה רק חסר לנו הזכות לזכות אליה ועתה ע"י הכסיפה וחמדה שנכסוף ונחמוד אליה נזכה לבא לידה ולכל זה נגיע ע"י הדרשות שידרשו ברבים מחמדת ארץ ישראל ועתה לא אבין איך יוכל מעכ"ת לומר שאסור לדרוש ברבים מענין מ"ע דישוב הארץ וגם אם יש מי שדורש בזה שאסור לשמוע דרשותיו עיין יערות דבש דרשה י"ד שהאריך כמה מצוה גדולה יש לחמוד לעלות לא"י כמ"ש השל"ה וספרי יראים שתמיד יהי' בלב אדם חשק וחמדה לא"י כדכתיב והי' עינך ולבך שם כל הימים ותמיד אם אדם מלא כל חמודות יזכור שהוא חסר שאינו בארץ ישראל ויתעצב על כך כי עיקר חסר אצלו עיי"ש.
עוד אמינא לו מה שראיתי באיזה ספר (וכעת שאני כותב בלי ספרים אין אני יכול לציין הספר) שהביא אשר רבינו הקדוש שר שלום מבעלז ז"ל זי"ע ועל כל ישראל שאל בחלום את רבינו בעל נועם אלימלך ז"ל זי"ע ועכ"י בפסוק פ' בשלח מה תצעק אלי דבר אל בנ"י ויסעו מה זו שאלה מה תצעק אלי הלא אז היו ישראל בצרה גדולה לפניהם הים ולאחריהם המצרים ולצדדים הנחשים והעקרבים א"כ מה הי' לו למשה לעשות אם לא לצעוק לשי"ת שיעזור להם, השיבו הרבי ר' מילך עפ"י מעשה (הובא ג"כ בספר תפארת יונתן בפ' לך) פעם אחת באת מלכה אחת עד למשבר וכאשר נודעו מזה המכשפים עשו בלהטיהם מחמת שנאה אל המלך שלא תוכל המלכה להוליד והיתה יללה גדולה בבית המלך כי שהתה בקשיותה כמה ימים והי' שם חכם אחד ויעץ אל המלך שיעביר קול בכל מלכותו אשר אשתו המלכה כבר ילדה בן זכר תמים וממילא כאשר ישמעו המכשפים את הקול ישפטו כי הכישוף שלהם לא פעל מאומה וממילא ינוחו ידיהם מהכישוף וכאשר תפסוק הכישוף תוכל המלכה להוליד הולד וכן עשה המלך מיד וחפצו הצליח באמת ע"כ המעשה וכן הי' ביצ"מ והגיעו ישראל לים סוף והצרכו לנס הגדול של קי"ס ונתעורר הקטרוג הגדול עליהם כידוע והי' מעכב על הנס על כן כאשר צעק משה רבינו לפני הקב"ה אמר לו שי"ת שלא יצעק כי אדרבא ע"י צעקתו ידינו המקטריגים שעוד לא נגמר למעלה הצלתן של ישראל ויקטרגו עוד על כן טוב שישתוק ולא יצעק עוד רק ידבר אל בני ישראל ויסעו וכשיראו המקטריגים כך שמשה רבינו צוה לישראל ליסע ולילך בתוך הים יבינו שכבר נגמר למעלה שיהי' נס דקרי"ס וינוחו מלקטרג ויהי' באמת אח"כ קרי"ס עכ"ד תשובת רבינו בעל נועם אלימלך לרבינו שר שלום מבעלז בחזיון לילה וכמו כן הוא בימינו שהגענו עד למשבר וכח אין ללידה מחמת המקטריגים שעומדים עלינו לעכב עלינו את הגאולה ע"כ העצה לזה כמו שאמר הרבי ר' מילך לדבר אל בני ישראל ויסעו לארץ ישראל ויסיחו דעתם לגמרי מארצות הגולה ואז יבינו וידינו המקטריגים שכבר נגמר כן למעלה א"כ ממילא ינוחו מלקטרג עוד ואז יבוא באמת הגאולה האמיתית מבלי מונע כלל כן הורה אותנו הרבי ר' מילך ז"ל ועתה איך לא יבושו עצמם העומדים בתור מתקדשים מלומר שאסור לדרוש ברבים ליסע ולילך לא"י וגם אם יש מי שדורש כן שאסור לשמוע דרשותיו אתמהה! הפלא פלא! ומה יש לומר על זה כי הוא רק מסימת עינים של הס"ם רחמנא ליצלן אשר רוצה לעכב את הגאולה בכל עוז כי יודע שסופו הוא בקרבת הגאולה וכמו שהבאתי לעיל בשם כמה צדיקים אמיתיים כה טענתי לפני ידידי ועמיתי הנ"ל אשר הוא באמת צדיק תמים ובתמימות ידבר ולא מצא מענה לדברי ושתק כשעה חדא אח"כ פתח ואמר שראיותי המה אמיתיים וצדיקים והוא מעולם לא עסק בשאלה זו לבחון הדברים רק הלך בתום לבבו אחר איזה מצדיקי הדור שהיו מתנגדים לזה, על זה אמרתי לו מה שהבאתי לעיל בסיום הקדמה שניה מרבינו המהר"ם שיק בפסוק וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' שכל קשרותינו עם הקב"ה הוא באמונה בלי דעת וטעם אבל וידעת את ה' היינו הת"ח שנתרבה מאת ה' אם אומר דבר מה שמצינו בדברי חז"ל היפך דבריו לא צריך להאמין לו באמונה גרידא ואסור לילך אחר דעתו שוב מצאתי כן גם בספר הקדוש סור מרע מרבינו הקדוש מזידוטשוב ז"ל זי"ע וכבר הבאתי לעיל בשם המדרש דאמר דרק משה רבינו לא כיון על עצמו כלל רק על צרכי ישראל והפקיר צרכי עצמו בשביל צרכי ישראל אבל יהושע כבר נחית ממדרגה זו ודאג על צרכי עצמו יותר מעל צרכי ישראל א"כ אנן בדור האחרון הזה מה נענין אבתריה וכמו שהבאתי בהקדמה שני' מירושלמי דגיטין פ"ו איך שהדורות נופלים מדור האב לדור הבן מכש"כ מדורו של יהושע עד דורנו ואם דורו של מרגלים שהיו צדיקים הוציאו דבה על א"י בשביל נגיעת עצמם על אחת כמה וכמה בדורנו ואמרתי בפשט הכתוב מה שאמר משה ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלקיכם ר"ל ולא אביתם לעלות מטעם נגיעת העצמית שבכם ותמרו את פי ה' מלשון לא יחלפנו ולא ימיר אותו ומלשון מר שחוטה שאמרו בחולין דף צ"ו שהוא מלשון חילוף היינו שתחליפו את פי ה' את מצות השם שאתם עושין ממצוה עבירה ומעבירה מצוה היינו ממצוה ישיבת הארץ שהוא לכל הפוסקים מצוה מגודל הערך כמו שהארכתי לעיל אתם עושים עבירה שאסור לדבר ממנה ברבים וכל מי שנותן לבו עליה המה מרדפין אותו עד חרמה ומהעבירה היינו מי שמתרשל בזה ומרחק עצמו ממצוה זו ואינו רוצה להשתתף בה ולא להיות במסייע לזה לא בגופו ולא בממונו שהוא באמת עבירה היותר גדולה כידוע מחז"ל אתם עושים מצוה וזה שאמר הכתוב לא די שאתם לא אביתם לעלות עוד ותמרו את פי ה' אתם מהפכים את דברי אלקים חיים ועושים ממצוה עבירה ומעבירה מצוה ומה שאומרים בהתנצלותם יען כי הבונים המה אינשי דלא מעלי כבר הארכתי שאין זה די בהתנצלותם וכאשר גם הבאתי מגמרא דברכות מה דמפקדת עבוד ובהדי כבשי דרחמנא למה לך וגם מצוה גוררת מצוה וגם כדברי הקדושים מגור ומעיר הקודש ירושלים יצ"ו שאם ישתתפו בזה רבים מהחרדים יוגבר על ידי זה קדושת הארץ וכמו שהארכתי למעלה ואין מן הצורך להכפיל הדברים והוא האמת כי כל טענותיהם המה דברים בטלים ואין להם מצד האמת קיום כלל ושי"ת יתן בלב כל בר ישראל להכיר האמת ולקבל האמת ממי שאמרו אכי"ר.
נד
[עריכה]נ"ד) בקיץ דשנת תש"ג ביום ב' פרשת עקב הלכתי בצירוף עמיתי איש בריתי הגאון המפורסם מובהק בהוראה כמו"ה ישראל וועלץ שליט"א דיינא רבא דפקה"י לקבל אפי רברבי פגי רבינו צדיק הדור מבעלז שליט"א ה"ה מרנא ורבנא איש אלקים קדוש כ"ק מרן ר' אהרלע המקום יהי' בעזרו ועדי עד יציץ נזרו שחנה את פני עיר הבירה אחר מאורעות קשות וסכנות עצומות שעברו עליו בעון הדור ובחמלת ה' עליו נמלט כאוד מוצל מאש מגזרת פולין ובא לכאן וטרם כניסתנו לפני ולפנים קבלנו פני אחיו הצעיר הגאון הקדוש ר' מאטעלע אבדק"ק בילגורייא שליט"א אשר מכירו הייתיו מלשעבר מימי קדם מימי טל ילדותי משנות שלוה ומנוחה עוד טרם מלחמת העולם הראשון שדרכי הי' להיות יושב שם בצל קדושת מרן הקודש קדשים רבנא ר' ישכר בער זצ"ל זי"ע ועכ"י בחדשי אלול תשרי וגם מעת יושבם בראצפערט בשנות מלחמת העולם הראשון, והגאון הקדוש הלז שח לפנינו מדברים העומדים על הפרק ממצב האיומה שלאחב"י בפולין אשר בעיניו ראה את כל הנעשה שם ומכל הנעשה לו שם ואיך שהצילו ה' בנסים ונפלאות ומענין לענין בא השיחה מענין ארץ ישראל והרב ר' ישראל הנ"ל הגיד לו שאני עוסק בענין זה ומחבר ספר על זה, פתח ואמר כי הרב הקדוש רבן של ישראל ואיש האלוקי המגיד ואדמו"ר מטריסק זצ"ל בספרו הקדוש מגן אברהם בפ' וארא כתב כי הגאולה העתידה תהי' על פי דרך הטבע וממילא דצריך להכין הכל מה שבידנו לעשות בדרך הטבע וה' יגמור בעדנו לטובה וצר לי מאד שאין ספר הקדוש הנ"ל בידי לראות בפנים את דבריו הקדושים אבל נאמן עלי עדותו של הרב הקדוש הנ"ל וביותר חביב עלי דברי הספר של איש הקדוש הנ"ל יען כי אני תלמיד מובהק של רבינו הקדוש בעל תשובת יד שלום (שהי' מגדולי היחוס בן בתו ותלמידו של רבינו בעל אמרי נועם מדזיקוב וגם חתנו של הקדוש ר' משהלע מראזוועדעוו) והגאון רבן של ישראל בעל יד שלום הנ"ל שהי' האדמו"ר מזאבנא הי' מחסידי טריסק שנסע אליו כמה שנים לשתות ממי בארו נמצא שאני תלמיד תלמידו של רבינו מטריסק וברוך ה' שהמציא לי גואל ההולך בשיטתי אדם גדול כמוהו כמו רבינו מטריסק ז"ל וכדי ליתן מושג לפני שדרות המון ישראל מגדולת רבינו מטריסק הנ"ל לא אמנע מלהציג פה מה ששמעה אזנינו באותו שיחה מפיו קדוש של הרב ר' מאטעלע הנ"ל מה ששמע לספר מאביו רבן של ישראל ר' ישכר בער ז"ל מגדולת המגיד מטריסק ז"ל, אשר הרב המגיד מטריסק הי' פעם אחת בקראקא ובא אשה אחת ובקשה מהגבאים להכניסה לפנים אל הרבי ואחר רבת הקישוי עלה לה ליכנס אל המגיד ז"ל ובבואה לפניו אמרה לו רבי הן אני בעל חוב אל הרבי איזה מאות רובעל כי לפני שנים רבות הי' רבינו פה ואז הייתי חשוכי בנים ובאתי לפני רבינו בבקשה שיברכני בפקידה טובה לזכות לבנים של קיימא ואז פקד עלי הרבי ליתן לו סך כזאת ומחמת שלא הי' בידי אז ליתן כל הסך נשארתי חייב היתר ולא הי' לי שעת הכושר לשלם חובתי כי רב הדרך מכאן למקום מושבו של רבינו וגם לא הזדמן לי איש נאמן עם מי לשלח המעות וכעת ששמעתי שהרבי כאן הבאתי בעצמי לשלם החוב לרבינו כי תפילתו עשתה פירות כי ברכני ה' בבנים הגונים בריאים והמה זרע ברך ה' בתורה וגדולה ומסרה איזה מאות רובעל אל הרבי והוא קיבלם ממנה בסבר פנים יפות ונתנם אל כיסו והאשה הלכה לדרכה והגבאים שראו מעשה הזאת התחילו לרנן בינם לבין עצמם באשר כי ידעו שרבם המגיד מעולם לא הי' עוד בקראקא רק זה פעם ראשונה שבא לשם ובטח טעות נזדקר לאשה הנ"ל והחליפה אותו במגיד אחר וכי נשאר בזכרונה איזה מגיד הי' אז בפעם ראשונה שהלכה אליו אם טריסקער מגיד או קאזניצער מגיד או איזה מגיד אחר וכל מגיד שוה בעיניה עכ"פ זה ברור שמגיד זה לא הי' כי זה פעם ראשונה שבא לקראקא א"כ אין הכסף מגיע לו ואיך קיבלו מיד האשה הבאה בתום לבבה לשלם חובתה כי לא הוא בעל חוב שלה ואפילו בעל בית פשוט ההולך תמים לא יעשה כזאת כה דברו הגבאים בינם לבין עצמם (וכבר ידוע מה שנאמר על כל הגבאים משמשי צדיקים כי כל גבאי יש לו ניצוץ גחזי) והצדיק המגיד מטריסק הרגיש ממה שדברו ביניהם ואמר להם אספר לכם מעשה שאירע לבעל שם טוב ז"ל, בימיו היו שני אברכים תלמידי חכמים שהיו מתפרנסין בקישוי גדול ויחדיו היו מחזירין על הפתחים וכתתו רגליהם ממקום למקום פעם אחד אמר אחד לחברו ראה אנו מתעמלין וטורחים כל היום ואין עולה בידינו אלא דבר מועט יש לי עצה טובה איך לבא לידי רווחה מרובה ולפרנסה קלה וטובה ומכובדה שאלו חברו איו! איפה! הן אני מסכים ודאי לזה ולו יהי' כדברך אבל תאמר לי מהר עצתך הטובה כי תאוה אני לשמוע אותה, השיבו הן ידעת מהבעש"ט שנתפרסם בעולם וכל העולם כולו חורדים לקראתו על כן עצתי שחד מינן יתן עצמו לבעל שם ואידך יהי' גבאי שלו ונכתוב מכתב לכל מקום בואנו טרם ביאתנו לשם כי רבינו הבעל שם יבא ביום פלוני אל המקום ויפנו מקום חשוב לפני ביאתו לפי כבודו ובזה יתפרסם שמו טרם ביאתו ויתקבצו מכל המקומות והקוויטליך והפדיונים יפלו בשפוע רב וכה יגיעו להצלחה גדולה כה יעץ האחד וחברו בשמעו עצה הנכונה הלזו הסכים לדבריו וכה עשו וגדלו והצליחו ועשו פרי כי הבעש"ט המזיוף הזה עשה גם מופתים ובכל פעם שפנו אליו בבקשות היותר גדולות כמו במקשה לילד או בחולה קשה או שהי' ישראל במאסר והוא ברכם נפקדו בדבר ישועה ורחמים והי' לפלא, פעם אחת בישבם לבדם דברו זה לזה שהדבר פלא בעינם כי לבם יודע האמת שאינו בע"ש האמיתי ורק הנהו איש מזיוף ואיך יוכל לעשות מופתים בארץ ואולי הוא מצד הס"א רחמנא ליצלן והתחילו להתחרט על כל המעשה כי היו יריאי חטא ואחר זה התחילו לדבר ולחשב הן ראינו כי מעשה שטן יוכל להצליח במופתים אף אם אינם במדרגה זו ע"כ אולי גם הבעש"ט האמת אין כחו יפה מכחנו ורק ג"כ הוא בסיוע כחו של הס"א ח"ו כה חשבו וכה דברו בינם לבין עצמם והסכימו להפסיק במעשיהם ולנסוע למקום של בע"ש האמת ולתהות על קנקנו, ובבואם לפניו אף טרם שדברו אף דבור קל התחיל הבעש"ט בקול ואמר להם ידעתי כל מה שעשיתם ולולי שחסתי על בני ביתכם הייתי עושה עמכם כמשפט הראוי לכם ומה שיכולתם לעשות מופתים מכוחי היתה זאת כי אני באתי לזה העולם לחזק האמונה בדלת המון ישראל ועל כן נתן הקב"ה כח בידי לעשות מופתים כי רק ע"י המופתים שעושים בארץ יחוזק האמונה בתוך ההמון (אמר המחבר עיין במגיד מישרים שאמר המלאך למרן הב"י שה' יזכהו לעשות מופתים כדי שיאמינו בו כל ההמון) ועתה כאשר אתם היו נותנים עצמיכם לבעל שם וחלקתם ברכות וישועות להמון ישראל ואם לא יתקיימו תגרמו בזה חילול השם גדול ויחלש האמונה בלב המון מישראל כי העולם לא ידעו שאינכם הבעש"ט האמיתי ע"כ חלקתי מכחי אליכם כדי שיתקיימו דבריכם ויתקדש ש"ש על ידיכם אף אם אינכם כדאים לזה כה הי' דברי הבע"ש אל אברכים הנ"ל וכה הי' המעשה גם אצלי שלפני שנים בא אחד לכאן בשם טריסקער מגיד ונתן ברכה לאשה זאת שתזכה לבנים בעד סך כמה מאות רובעל והוא הי' איש מזיוף אך כדי שלא יצא חילול ה' מסרתי לו כחי ונתקיים ברכתו נמצא מכחי בא לה זאת והחוב מגיע לי באמת עכ"ד המעשה שסיפר הרה"ק ר' מאטעלע ששמע מפי קדשו של אביו רבן של ישראל ז"ל פוק חזי מאן גברא רבה כרבינו הקדוש איש אלקים מרנא ורבנא ר' ישכר דוב מבעלז ז"ל זי"ע ועל כל ישראל אשר כל אנשי דורו הכתירהו לצדיק הדור קמסהיד עליה דהרב המגיד מטריסק שהי' לו מדרגת בעש"ט ז"ל וגם אין חידוש לזה כי הוא הי' דור שלישי מרבינו הבעש"ט ז"ל כי הי' בן רבינו ר' מאטעלע מטשערנאבל בן רבינו בעל מאור עינים שהי' תלמיד הבעש"ט והנה דעת אדם גדול בענקים הלזה בספרו שם הוא שגאולה העתידה תחלתה יבא בדרך הטבע ומאן ספין ומאן יהיר בזמנינו להחליט היפך דעתו ומה גם שאתו עמו גם גדולי ראשונים קדושי עליונים קדמאי ובתראי שהבאתי לעיל שדעתם כן וברוך השם שהניחני בדרך האמת ועוררני לאחוז בשטה זו אחר עיוני בעומק הלכה זו כאשר כתבתי בהקדמה שניה ובלתי ספק שרק זכות מורי הקדוש בעל יד שלום ששמשתי לפניו באמונה (כי לקחוני לביתו למורה לבנו היניק וחכים שהי' מאורס עם בתו של מרן בעל קדושת יו"ט ז"ל מסיגעט ואני הייתי באותו פרק בן י"ז שנה, והייתי בביתו זמן זמנים טובא והייתי סמוך על שלחנו כל משך התגוררותי שם ואהבני מאד וספי לי כתורא בתורה ובחסידות) עמדה לי להכיר האמת וכאשר הזכרתי לעיל שמורי ז"ל הי' משותי מימיו של הרב המגיד מטריסק ז"ל כי בשנת י"ז לימי חייו נעשה אב"ד בק"ק ראקוב במדינת רוססישפולין שהי' עילוי מפורסם בעולם ועיר העתיקא הנ"ל קבלו לאב"ד אם דהי' עוד צעיר לימים ובמשך התגוררותו שם דבק עצמו לרבו מטריסק שהי' ג"כ ברוססישפולין ותמיד הי' שמו של רבו רגיל על לשונו וסיפר ממנו נפלאות ועתה יש לי עוד עמוד ברזל לסמוך עליו ה"ה רבו דרבי שלי וזאת ירהיבני עוד במדה יתירה ללמוד ולדרוש ברבים שיטה זו בעזרת השם יתברך למען כבוד שמו ולמען כבוד אומתנו הקדושה וידעתי בטח שאלמלי היו יודעים המון ישראל וגם אפילו ת"ח מכל מה שהבאתי פה לא היו נמצאים בינינו קטני הדעת כאלו לאמור שאסור לדרוש ברבים או שאסור לשמוע דרשה כזו שדורשים מענין ישוב ובנין הארץ אשר באי ידיעתם ובתום לבבם הם פוגמים ופוגעים בכבודה של הארץ הקדושה ובמצוה אחת מתרי"ג מצות התורה והם נכשלין בלתי ידיעתם באחד מכ"ד דברים שמנדין עליהם כל המונע את חברו מדבר מצוה כמבואר ברמב"ם ה' תשובה ובש"ע יו"ד סי' של"ד ומה גם במצוה מגדולת הערך כזו ששקולה כנגד כל התורה כולה כמבואר בספרי פ' ראה וה' הטוב יכפר בעדם וד"ל ועוד זאת כבר הבאתי בראש ספרי מספר שפת אמת לרבינו מהר"מ חגיז בגודל עונש המדברים בגנות יושבי א"י שיצאה הגזרה מלפניו יתברך וגם לדורות הבאים כל מי שיוציא שם רע על הארץ יכנס בעונש של וכל מנאצי לא יראוה עיי"ש דכתב דקאי על העתיד על כל דור ודור בעת שיהיו נגד ארץ ישראל יכנסו בעונש של המרגלים (עיין לעיל בראש ספרי דף י"ז ע"א עוד מה שהבאתי מבעל חסל"א ומספר נחלה לישראל) ועיין במדרש תנחומא פ' חקת שם כתב ושלא הי' יכול אותו הדור (של מרגלים) לטעום מן פירות הארץ כלום אמר ר' עקיבא כשהיו מגלים להם התגרים הסל הבא מפירות הארץ היו מתים שנאמר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה כל טוב הבא מחמת הארץ עכ"ל המדרש פוק חזי מה שאמר ר"ע דכל טוב הבא מחמת הארץ עצר הקב"ה מאותן האנשים המדברים בגנות הארץ ויושביה וכל הנאה הבא מחמת הארץ ישראל הוא בסכנה להם ועתה איך לא ייראו לנפשם כל אלו המצפצפים ומהגים בחירוף ובבזיון על כל העוסקים בישוב הארץ ובבנינה פן יפלו בסוג המרגלים ותחת עונשם הקשה וכמו שאמר הגאון רבינו משה חגיז ז"ל ורק זכות אחת יכולני ללמוד עליהם שאינם יודעים עד היכן הדברים מגיעים והיא להם כשגגה היוצאה מלפני השליט אבל מעתה ישמעו וייראו ולא יזידון לעשות עוד והוא רחום יכפר עון וד"ל.
נה
[עריכה]נ"ה) אמר המחבר אחר האריכי בדברים בדרך כלל להוכיח מחז"ל שדבר ישועתנו להרים אותנו משפל מצבינו האיומה והנורא אל מעלות העולות מעלה מעלה להרים קרננו בכבוד תלוי רק בנו בעצמינו בהתעוררת נפשינו להניח ולעזוב את ארצות הגולה ולעלות אל ארץ חמדתינו וכפי ההתעוררת ושימת לב לזה כן תהי' שלימות העליה וכמו שהבאתי לעיל בשם רבינו הקדוש מליסקא ז"ל בספרו פ' ויחי בשם רבינו החיד"א דארץ ישראל בגמטריא "תת לב" דאם כל ישראל יתנו לב לעלות לא"י יבא משיח צדקנו עכ"ל, אשא דברתי אל "הגלות-יו"ד" בפרט אתה "גלות-י"וד" כל כך אתה קשור אל רגבי האדמה של ארץ הגלות הלזו שאתה יושב בה מעת שיצאת בגולה עד שאפילו אם יכוך כל היום כולה במכות גדולות ונוראות והמכה ירפה ידו ממך רק על שעה קלה שוב אתה מתפייס עם אותו המקום ואין אתה מתחשב כלל עם המחר שלמחר יחזור המכה ידו עליך להכותך עוד יש מחר תיכף ויש מחר לאחר זמן וכה בלית ימיך ושנותיך במכות של חוזר חלילה כאלפים שנה בגלות ועוד לא למדת מהעבר להתבונן על העתיד ואדמה שעל זאת כיונו חכמינו ז"ל במאמרם במדרש על פסוק ישראל לא ידע עמי לא התבונן ישראל לא ידע לשעבר עמי לא התבונן לעתיד היינו דהנביא קונן על קוצר ההשגה של אנשי הגלות שאינם רוצים ללמוד מהעבר ומשטים עצמם שלעתיד ייטיב מצבם פה בגלות ועל כן אינם נותנים לב לשוב לאחוזת אבותינו וכיון דהם אינם נותנים לב לזה גם מן השמים אין משיבים אותם לארץ וכמו שהבאתי לעיל מיעקב אבינו איהו לא יהב דעתיה למיהדר גם מן השמים לא עכבוהו שמרמז עלינו בגלות וכמו שכתב רבינו המבי"ט ז"ל וגם דברי רבינו החיד"א דלעיל מורים על זה דשובתנו לארץ תלוי רק בשימת לבנו לזה ומכלל הן אתה שומע לאו ויתורגם בלשון אשכנז דיא גראסטע טראגעדיע דעס יידישען פאלקעס איזט דאס זיא נאך זאלכע ביטטערע אונד טראגישע געשעהעניססע וועלכע איבער איהנען דורכגעגאנגען איזט דאפאן קיינע בעלעהרונג אבציהען וואללען דארין ליעגט דיא יידישע טראגיק ועל זה קונן הנביא ישראל לא ידע לשעבר ועמי לא התבונן לעתיד וד"ל, שנית אתפלא עליך "גלות-יו"ד" שכל כך עיניך קשורים ואין אתה רואה מה שנעשה סביבותיך אתה רואה איך שמכים ומענים את אחיך במכות ובעינוים קשים ולבך לא מתרגש מזה כלל אתה רואה דמי אחיך נגרים עלי ארץ כמים הנשפכים ולבך לא מתפחד כי תאמין אל השעה אשר עודנה משחקת לך ותאמר בלבך דברים אלה לא יבואו עליך ולא ישיגוך כלל כי אתה עומד ויושב במקום בטוח ותתברך בלבך כי שלום יהי' לי הן לו יהי' כדבריך וכן יאמר ה'.
אבל אתה "גלות-יוד" הסכת ושמע לדברי פקח עינך וראה כי גם אחיך שבא עליהם הצרה הזאת של מכת חרב ואבדן ושללם לבוז היו יושבים במקום בטוח ובמשכנות מובטחים כמו אתה ולבסוף נהפך עליהם הגלגל ר"ל והגיעו למה שהגיעו מנין יש לך בטחון עוז כל כך שאתה תהי' מחומל מזה עד שאתה לא מתפחד ולבך לא מתרכך בצרת חברך ואם כי לא אפשר לומר כי אינך משתתף בצערו כלל כי הלא אם באים לפניך שתתן מכיסך להפיג צער של הנפגעים בצרה אתה נותן מה שנדבה לבך אבל תתבונן נא מה נדבת ליתן אם הוא בערך של הצער המצוערים או אם הוא בערך היכולת שיכולת ליתן כפי הברכה שבירכך השם א"כ ממילא לא יצאת ידי חובותך במה שנתת וכל זה גרם לך יען שחסר לך מדת האחוה ואהבת ישראל באמת לראות בהנפגע בצרה את אחיך במלוא מובן המלה כדמצינו במשה רבינו וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו והך מאחיו הוא מיותר לגמרי ועוד דהא כבר נזכר ברישא דקרא ויצא אל אחיו רק דהורה לנו הכתוב דכל כך כאב למשה הכאת המצרי לאיש עברי כמו שהי' אחד מאחיו ממש וע"כ הכניס עצמו בסכנה להציל עשוק מיד עשקו מפני שהי' כאב לו מאד כמו שהי' מכה את אחיו וכיון דכל כך הי' בנפשו להציל את אחיו לא הי' שוקל במדה ומשקל עד כמה לעשות והכניס עצמו ג"כ בסכנה רק להצילו מבלי להביט על תוצאות הדבר מצדו זאת הוא ממדת ישראל בנוגע להצלת חברו וכה הי' צריך להיות גם בזמנינו באלו שנפלטו ממקומם ממדינה של גיהנם למדינה אחרת להציל את נפשם ונפש ביתם מפח יקוש ומתוא מכמר שהי' פרוש עליהם במדינתם וכלפי שחשבו שיושיטו להם יד העזר בהרגשת הלב ובהשתתפות יתירה קבלו אותם בקר רוח וברוח מעמסה חוץ מאיזה יחידים שמסרו ממש נפשם על הצלת אחיהם הנפלטים אבל הגדולים היושבים בראש ובחלונות גבוהים נשארו קר נגדם כאלו אין הדבר נוגע לעצמם כלל וכדי בזיון וקצף על מיעוט הרגש לבבם בצרת ישראל מה גם בעת צרה כזו שיצאה על כלל כל ישראל במדינות אירופא שנעשה ישראל ממש כהפקר בנפשו ובממונו והי' צריך להיות שיתר לבם ממקומם אבל מה אנו רואים לדאבונינו שרוח ונפשם של אלו העשירים והגבירים ששלוה בארמונותם לא זזו ממקומם אף זיז כל שהיא ואינם משתתפים בצערתן של ישראל באמת ואף אם עושים דבר מה בטובתן עושין זאת בכבדות מאד ובקר רוח ונעשה לו לטרחא לטרוח פעמים ושלש עבור הנפלטים ויצא ידי חובתו בעשיה של פעם אחת כזו וכיוצא בזו מה שנשמע מן היושבים בראש וממנהיגי המדינה לא כן אמרו חז"ל ממשה רבינו וזה לשונם בשמות רבה שתי יציאות יצא אותו צדיק וכתבן התורה זו אחר זו ביום הראשון יצא ועשה מעשה שהרג את המצרי וביום השני יצא ואמר לרשע למה תכה רעך ופירש מרן המהר"ל בגבורות ה' דזה הרבותא השמיעני התורה שהי' לו להיות מתיירא לעשות מעשה תיכף ביום השני ועם כל זה לא נתיירא ועשה מעשה וזה מוסר השכל לכל מנהיג ישראל שלא לחוש לעצמו כלל היכא דנוגע להציל עשוק מיד עשקו ואפילו הרבה פעמים עיי"ש אבל בעונינו לא כן ראינו אצל המנהיגים דזמנינו רק קרירות יתירה ראינו בם בנוגע להצלת הנפלטים רוחם קר ודיבורם קר וכל מעשיהם קר ואף מה שעשו הי' רק מפנים ולחוץ ולא מפנימית לבם וכל זאת בא להם יען שלא ראו בהנפלט את איש העברי מאחיו שיכאב לבו עליו כמו על אחיו ממש כמו שהי' אצל משה רבינו שראה תמיד באיש העברי את אחיו ממש על כן לא ידע גבול ומדה בעזרתו שהושיט לו אף חוץ מגדרי כח אנושי והי' נמסר אליו ברוחו ובנפשו ובכל גופו ואין צריך לומר בממונו עיין בחגיגה דף ה' אמר רב כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כל שאינו בוהיה לאכול אינו מהם ופרש"י אינו מהם מזרע ישראל דכתיב והסתרתי פני מהם שצועק מצרות הבאות עליו והי' לאכול שהעכו"ם שוללין מממונו עכ"ל והוא פלא מה רצה רב בזה ומה למד אותנו בזה וכי אדם שנמלט ונפלט מצרה חייב ח"ו להכניס עצמו בהצרה שאירע לאחרים הלא אדרבא קיי"ל בש"ע שכל מי שיכול להמליט עצמו מחויב להציל עצמו וכן כתב השל"ה בשער האותיות אבל נראה ברור בעזה"י דכוונת רב הי' ללמדנו בזה דבעת שאירע צרה לאחרים |הא נמלט מזה שהצרה לא פגע בו לא, בנפשו ולא בממונו אז הוא לא יאמר שלום עליך נפשי ומה איכפת לי בצרה דאחרינא עיין תענית פרק קמא בזמן דצבור שרוי בצער והיא אינו בצרה זו אם יאמר האדם שלום עליך נפשי ולא יחשוש על הצער שאירע לצבור אזי שני מלאכי השרת מניחין ידיהם על ראשו ומקללין אותו שלא יזכה לראות בנחמות הצבור עיי"ש (וכעת אין הגמרא לפני לציין המקום) כמו כן אמר רב דאם דהוא אינו בצרה זו שאירע לאחרים מ"מ כל כך יכאב נפשו עליהם וירגיש בצערם עד שיחשוב עצמו כאילו הוא מהם וימסור נפשו וגופו וממונו עליהם כאילו הוא אחד מהם וכאילו בו נגע הצרה ממש ואזי יעשה כל מה שבכחו ואולי יותר מכפי כוחו במה שנוגע להצלתן ולא יתחשב כלל אם יגיע לו בשביל זאת איזה נזק וכמו שהאדם עושה בשביל עצמו בשעה שבא בצרה וזאת משמיעני רב כל שאינו בהסתר פנים היינו שאינו מרגיש עצמו בהסתר פנים של אחרים שהוא שם עמהם בצרה וכל מי שאינו בוהיה לאכול היינו מי שעכו"ם שוללין ממונו והרואה ושומע מזה אינו מרגיש עמו כמו שהעכו"ם היו שוללין את ממונו אינה מהם אינו מזרע ישראל וזה הי' ממש מדת משה רבינו ע"ה שהכניס עצמו בסכנה ולא פעם אחת רק בכל פעם שהי' רואה בצרת איש עברי מאחיו שהי' רואה בו את אחיו ממש את עצמו ובשרו וע"כ לא עשה גבול ומדה במסירתו אל זרע ישראל לצורך הצלתן וכמו כן הי' צריך להיות אצל כל בר ישראל וכמו שאמרו חז"ל במדרש רבה ויקרא בפסוק שה פזורה ישראל דישראל נמשלו לשה מה שה (שהיא רך המזג בטבע) בשעה שנלקה באחד מאבריו כל האברים מרגישין עמו כך ישראל בשעה שאחד מישראל נלקה כל ישראל מרגישין עמו כך היא המדה נכונה בישראל ובעמדי במקהלות שנתכבדתי בעיר בעקעש-טשאבא מהאקרו"ט לדרוש בבהכ"נ בפ' קרח העבר ביארתי את המסורה ב' פעמים פדה אחד אך פדה תפדה את בכור האדם ואידך אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלקים כפרו ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם, דיש לדייק בלשון הקרא אך פדה תפדה את בכור האדם את בכור בניך הל"ל כמו שכ' בפ' בא אך נראה דידוע בעת שאנו רואין שאחד מאחינו בני ישראל בצרה ר"ל ויש בידינו להצילו מחויבים אנו להצילו ומקרא מלא אמר הכתוב לא תעמוד על דם רעך אך בזמנינו הצרה משונה מהצרות שעברו עלינו בשנים קדמוניות דיצאה הגזרה שאסור להושיט יד להבורחים להציל את נפשם ובעבור עזרה כל שהוא שמושיט להם מרחף עליו עונשים גדולים וגזרה זו מכפיל הצרה להנפלט כי לא די שהי' מוכרח לעזוב את הכל ולברוח בנפשו ערד זאת ששום אחד אינו רוצה לאסוף אותו הביתה ואנה ילך מצרת נפשו אך ידוע שאין שום מקרה בעולם ולא לחנם הניח הקב"ה להביא גזרה כזו וגם זאת גופא נעשה מן השמים אבל בל ידמה האדם שמן השמים הסכימו לגזרה זו כדי לפטור את אדם הישראלי מהצלת חברו זה לא! ולא כן הוא! רק אדרבא כי מן השמים היו רוצים בזה כדי להגדיל הנסיון כדי שיעשה ההצלה ממש במסירת נפש כי ידוע דבעת שמדת הדין מתוחה בעולם אי אפשר להשתיק ולבטל את מדת הדין רק במסירת נפש וע"כ עשה ה' כבה להביא גזרה כזו שאסור להיות בעזר הנפלטים כדי לקיים המצוה ממש במס"נ אבל לא לפטרו מזה וידוע דכל כפל לשון מורה על גודל החיוב אפילו מאה פעמים כמו שדרשו חז"ל על שלח תשלח וכדומה וגם ידוע דישראל נקרא בכור שהוא בכור של האומות וזה כוונת המסורה אך פדה תפדה את בכור האדם ר"ל את ישראל שהוא בכור האדם וכידוע שאוה"ע קרויין האדם לא תחשוב שעל כן הביאו מן השמים גזרה כזו שאסור לפדות את הנפלט ממדינה אחרת כדי לפוטרך מחיוב זה, זה לא! אך אדרבא פדה תפדה חיוב כפולה יש עליך לפדותו אפילו אם בא לך הצלתו בסכנת עצמך וכמו שפסק הסמ"ע בסי' ת"ך בשם הירושלמי דמחויב להכניס עצמו בספק סכנה כשחברו בודאי סכנה ואם לא תעשה כן מחמת יראת עצמך שמא תפול בסכנה עי"ז על זה בא הפסוק הב' ואמר אח לא פדה יפדה כשלא תפדה את אחיך בטענה שאסור להושיט עזרה מטעם הממשלה ואחיך יפול בתוא מכמר אז איש לא יתן לאלקים כפרו ודמו מידך יבוקש אבל כשתפדה אותו במסירת נפשך אז ויקר פדיון נפשם כל כך לפני שי"ת שכל הצרות והגזרות יבטלו וישבתו מישראל וזהו וחדל לעולם היינו שהגזירות יחדלו וישבתו לעולם וזהו ג"כ מה שמצינו אצל אסתר כשאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך שלא בדת וכו' קצף עליה מרדכי מפני שהבין מדבריה דכדי שלא לסכן נפשה לא רצתה לעשות בהצלת ישראל דבר שלא כדת על זה אמר לה אם החרש תחרישי וכו' אל תאמין שאתה מובטח כי יוכל להיות בהיפך ע"ז השיבה לו לך וכנוס וכו' וכאשר אבדתי עתה כן הסכמתי בלבי כבר לאבד עצמי לצורך הצלת ישראל וזהו אבדתי מכבר אבל רצוני בתשובתן של ישראל ובדרוש הארכתי ודוק, אבל בעוה"ר אין רואין כן בהפראקטיקא ואין דברינו אמורים רק על הרוב אבל פרטים היוצאים מן הכלל תמיד נמצאים ב"ה המוסרים עצמם וממונם בשביל הצלת ישראל אבל אלו הפרטים לא יצאו משדרות העם הגבוהים היושבים בפלטון של מלכים ויושבים בראש כל משטר והנהגה אלו סגרו חלבמם וקמצו ממונם ותמיד ימצאו לעצמם אמתלאות שונות להפטר מלצאת ידי חובתן נגד ישראל הנמצאים בצרה ר"ל כמו שראינו עתה בזמנינו שעת צרה היא ליעקכ ודרכי לפרש מאמר קרא שאמר דוד גפן ממצרים תסיע שהוא על הכוונה שאמרו חז"ל בחולין דף צ"ב ע"א אמר רשל"ק אומה זו כגפן נמשלה זמורות שבה אלו בעלי בתים ופרש"י דמה הזמורה זו מוציאה לולבין ועלין ופרי והוא עיקר הגפן כך בעלי בתים גומלי חסד ומחזיקים ידי עניים ומפזרים ממונם למלכות בשביל אחיהם ומתקיימים על ידם עכ"ל דזה שאמר דוד גפן ממצרים תסיע היינו בשעה שהבעלי בתים אוחזין במדת הגפן שמפזרים ממונם בשביל אחיהם הנתונים בצרה אז בשבילן באה ישועה לישראל להסיע אותן ממצרים להצילן מצרה במבואר במדרש ויקרא דתיבת מצרים הוא סמל כל צרה שבאה על ישראל רחמנא ליצלן.
אבל כל זאת גרם לך רק במה שעשאך הגלות "לגלות-יוד" כונתי בזה שעשאך החיים של הגלות לאישי הנבדל והנפרד מהכלל כולו שאין אתה חי בגלות חיי העממי ויתורגם בלשון אשכנז דוא פיהרסט ניכט אים גלות איין פאלקישעס-לעבען דוא זאלסט דיך פיהלען מיטגליעד צו זיין פאן דעם הייליגען פאלק ישראל שאין אתה מרגיש עצמך לחלק מן העם הישראלי המפוזר ומפורד בין העמים רק אתה מתחשב עצמך לאיש אזרחי במקום שאתה יושב דוא ביסט נור איין בירגער דאָרט וואָ דוא זיצט אונד פיהרסט נור איין בירגערליכעס לעבען רצוני לומר בזה שאין אתה מתחשב עצמך עם ההתחייבות שאתה מתחייב נגד עמך הקדוש עם הישראלי ורק אתה מתחשב עם ההתחייבות שאתה מתחייב נגד אנשי חבורתך האזרחיים שאתה יושב ביניהם ולזה אתה נמסר בכל לבך ובכל נפשך ועי"ז נבדלת והפרדת מהעם הקדוש ומכללה ונעשיתה לאיש בודל ובודד במקום מושבך בגלות והחלפת עולם עומד בעולם עובר כי העולם של אומה הקדושה בכלל היא עולם עומד ונצחי אבל עולמך הנפרד והיחידי הוא עולם עובר בין לילה הי' ובין לילה אבד כאשר מעשה רב דזמנינו מוכיח על זה שבין לילה אבדת כל הצלחת עולמך שהי' לך בגלות וכה נעשה "הגלות-יוד" לאיש הבוגד בעמו ובנחלתו האמיתי לא מיבעא ולא מדברים מיהודי ההדיוטי אשר כל מגמת נפשו היא רק עסק מסחרו ועסק פרנסתו אשר היא בו בראשו ורובו הוא אינו יודע ולא חלי ולא מרגיש כלל שהוא חלק מהעם הנצחי והכללי עם הישראלי ושיהי' לו עוד איזה התחייבות נגד הכלל ישראל כמו שרואין ממעשים דכל יום שיודע שחייב ליתן להעיר ולהמלכות ולהחבורה שיושב בה אבל אם מבקשים ממנו לדבר הנוגע לכלל ישראל הוא מצמצם מאד ואף אם יתן יתן בעל כרחו כמי שאינו חייב בדבר והיש לך בגידה גדולה מזו? אלא אפילו באחינו בני ישראל האדוקים בתורה ומצות בעלי תורה ויראה חסידים ואנשי מעשה ג"כ יש להכיר בדילתם והפרדתם מהעם הכללי עם הישראלי ואין לו שום חיבור ושום קשר עם הכלל כולו מפני שחוג מבטו אינו יוצא להלן ממקום שהוא מתהפך בו ונקח לדמיון החסיד הזה שהוא אדוק ברבו ובהחסידים שמסתופפים בצל רבם עולמו מתהפך רק בהחוג הקצר שעובר ושב בו ועד כאן תחום שבת יותר לא איכפת ליה ולא מתחשב כלל עם העם הכללי הישראלי המפוזר ומפורד בעולם ולו ישאלו ממנו ליתן לדבר הנוגע לכלל ישראל בקושי גדולה יכלו להוציא ממנו דבר מה אבל בחוג עולמו שהוא מתהפך בו אין כסף נחשב לכלום וכמו כן נתבונן באדם הארטאדאקסי ההולך תמים ואשר לא חסר בבקר ובערב מבית התפלה ונוטל חלק בראש בכל השיעורין שלומדים בהש"ס חברה חוג עולמו הוא הש"ס חברה אבל להלן מגבולי הש"ס חברה לא ידע כלל וחושב שכבר יצא ידי חובתו ותעודתו נגד התורה ונגד עם הישראלי במה שמתחשב עם ההתחייבות דש"ס חברה וכל המסתעף לה ויותר מזה אינו רוצה לידע כלל וכיוצא בזה מהדמיונות שיש למצוא "בהגלות-יוד" הכי לא נבדל ולא נפרד הוא מחיבור כלל עם הישראלי אבל רגיל הוא בכך מעת צאתו לאויר העולם מעת ישבו בגולה שקשור ואדוק רק אל רגבי האדמה שיושב בה ואינו מביט למרחוק מחוג סביבתו ע"כ אין חידוש במה שאינו יכול להתחמם את לבבו בעת צרת חברו שהוא רחוק מחוג מושבו ושלא הי' עמו שום התקשרות עד עתה וזה אמת וברור בהבנת הדברים והמאה שנות האחרונות שניתן חפשי לאדם הישראלי במלוכות אירופא ועשאו אותו שוה לשאר אזרחי הארץ להינות מטוב הארץ כמו כל יושביה ולעשות כל מה שלבו חפץ לדור בכל מקום שרוצה וללמוד ולהתעסק בחכמתם ובלשונם וכדומה לזה זכות זאת נתן עוד כח הדוחה האחרון להפרידו מחיבור הכללי ומקשר עם הישראלי כי זאת גרם הטמיעה וההתבוללת בין העם שיושב בה ולציון יאמר איש ואיש יולד בה שהצטיין לגמרי לאישים שיולד בה ברוח ובדעת ובהנהגה ומאז נרתק לגמרי החבל מעם הכללי הישראלי שבשאר המדינות ולא הי' שום שויון ביניהם כי מקודם שניתן להם החירות והיו יושבים בגיטות לא היו בדילי כל כך זה מזה כאשר יש להכיר זאת מהרבנים שלקחו להם באשכנז ובאונגארן ובבעהמין מעהרין רבני פולין והיו ישרים בעיניהם ולא כן אחר החפשי והחירות שניתן לישראל לא מצינו שרב פולני יהי' מוכשר להיות רב באונגארין ובאשכנז ובמעהרין כי נפרדו ונתרחקו זה מזה כרחוק מזרח ממערב וכל זאת גרם ההתבוללת שהתבללו בין העכו"ם והשפעה זו של ההתבוללת עשה פעולתו אפילו אצל ישראל אדוק בתורה ומצות כאשר היינו רואין ושומעין באשכנז אפילו באונגארין שאדם ישראלי מפולין הי' אצלם כאדם מפחת הערך איין "פולישער יוד" ובאשכנז היו רגילים לקרותו איין "אסט-יודע" ושם כינוי זה הי' די להעריכו בערך פחות שבערכין ואפילו ברבנים נושאי דגל תורה יראים ושלמים הי' להכיר איזה זלזול שיש בלבם על אדם הפולני כאילו אדם הפולני הזה הוא בן עם אחר ולא מבן עמו והוא הוא מה שאמרתי לעיל שהגלות עשאו לאדם הישראלי ל"גלות-יוד" וכמו שפירשתי למעלה להיות מובדל ומופרש מעם הכללי ולחיות חיי הבדידות בכל מקום מושבו בגלות ולהפסיק הקשר שהי' צריך לו להיות עם עם הכללי ולחיות חיי העממי ולהרגיש בעד עמו ונחלתו הוא ניטל מכל זה ואינו יודע יותר מחוג מצבו וזאת הוא התואר של גלות-יוד באמת, וזאת גרם לנו שהגענו למה שהגענו.
נו
[עריכה]
(נ"ו) אמרו רבותינו במדרש רבה ויחי גבי יעקב שאמר לבניו האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים אמר להון תהון כלכם אסיפה אחת הה"ד ואתם בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו (כתיב חברו וקרינן חבריו) חברו כתיב נעשו בני ישראל אגודה אחת התקינו עצמיכם לגאולה מה כתיב אחריו ועשיתי אתכם לגוי אחד בארץ עכ"ד המדרש שם (ואני מוסיף על מה דכתיב אחריו עוד וטהרתי אתכם והיו לי לעם ואני אהי' להם לאלקים והיינו שבזכות זה שיאגדו כלם באגודה אחת ישלח ה' ממרום רוח טהרה עליהם עד שיהיו כולם ראויים להיות לעם ה' ולהיות ה' לנו לאלקים) גם במדרש קהלת אמרו על הקרא עת לתפור דכתיב וקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידך ומה כתיב בתריה כה אמר ה' הנני לוקח את בני ישראל מבין הגוים אשר הלכו שם וקבצתי אותם מסביב והבאתי אותם אל אדמתם ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ הוי עת לתפור עכ"ד המדרש הרי דגאולתן של ישראל תלוי בתפירת כל ישראל לעם אחד וכן אמרו עוד במדרש בפסוק אתם נצבים חיים כלכם אימתי בזמן שתהיו כלכם באגודה אחת וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן באגודה אחת שנאמר בימים ההם ובעת ההוא יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדיו עכ"ל וכן אמרו במנחות דף כ"ז בפסוק ואגודתו על ארץ יסדה אין ישראל נגאלין אלא בזמן שנעשים אגודה אחת עיי"ש וגם קיום עם הישראלי תלוי רק כשהם אחודים ואגודים יחד כמאמר מדרש הנ"ל אתם נצבים חיים אימתי בזמן שתהיו כלכם באגודה ובעוה"ר זאת גרם לירידת קרן ישראל ושפלות עמנו שנשפל כל כך עד דיוטא התחתונה והגענו למה שהגענו מחמת שעם בני ישראל הוא נקרע לקרעים ונקטע לקטעים וכמו שערכתי לפניך תואר של "הגלות-יוד" ודין גרמא לכל הצרות שהגיענו ואין תרופא למכותינו עד שנשוב ונעשה לגוי אחד לקרב אחד אחד מישראל והיו לאחדים אחד ממש גוי אחד ועם אחד אז נוכל לתקן עצמינו אל הגאולה כמבואר במדרש שהבאתי נעשו ישראל אגודה אחת התקינו עצמיכם לגאולה ובזה תלוי הכל כל קיומנו וכל עתידותנו וכן כתב המקובל והחוקר אלקי רבינו מהר"ל מפראג ז"ל בספרו נצח ישראל דע"כ נחרב בית שני יען שירושלים וביהמ"ק המה המרכז שמאחד ומקבץ את כללות ישראל ועושים אותם לעם אחד ויען שישראל לא היו באחדות לא היו כדאים למקום הזה ואם נתקן הדבר להיות באחדות נזכה לגאולה ולמקום המאחד אותנו לגוי אחד וכבר הבאתי לעיל הגמרא דפרק חלק דפריך הגמרא מאחר דאנו מחכים והוא מחכה (היינו דגם הקב"ה מחכה על הגאולה) מי מעכב ומתרץ הגמרא דמדת הדין מעכב וכן אמרו במדרש שיר השירים בפסוק אם תעירו תעוררו את האהבה עד שתחפץ עד שתחפץ מדת הדין היינו עד שתחפץ מדת הדין המעכב עלינו את הגאולה וכבר הבאתי לעיל בסוף אות י"ג בשם רבינו המג"א שניתן רשות למקטרג לקטרג עד שיבוטל המבטל והנה בעת שישראל אגודים בכלל אחד שלם אז ננצח בזה את מדת הדין ונשתיק את משטיננו ומקטריגנו ולא יהי' שום שליטה לאויבינו עלינו ויקוים בנו ובני ישראל יוצאים ביד רמה מגלות והמר הזה ונזכה לגאולה שלמה בב"א כמו שכתב רבינו בנועם אלימלך בפסוק ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתוך ויתן את בתרו לקראת רעהו ואת הצפור לא בתר הנאמר אצל אברהם בברית בין הבתרים שכתב וזה לשונו דהיינו שהעמיד הכל זה לעומת זה ואת הצפור רמז לישראל לא בתר רצה לומר נגד כללית ישראל אין לך דבר שישוער נגד זכותם שגם רשעים מלאים מצות כרמון עכ"ל וכוונתו למה שכתב בנועם אלימלך בפרשת דברים כי כללות ישראל הם צדיקים בלי שום פגם כמ"ש ועמך כולם צדיקים ואף שהפרטים חוטאים אבל הכללות הם תמיד קיימים בקדושתם ואין שטן ואין פגע רע בהם חלילה ותמיד צורתם חקוקה למעלה ואין שליטה לסט"א עליהם והאדם הפרטי מקשר עצמו בהתכללות ההוא עכ"ל וזה הי' נמי כונת אברהם שהעמיד הצפור נגד הבתרים שהם רמזו לאומות העולם והסט"א והצפור רמז לישראל דבזמן דהצפור לא בתר והוא באחדות אז לא ישוער זכותם ואין שליטה לסט"א עליהם ועיין שום בתרגום ירושלמי ובתרגום יונתן שכתבו דכל העצות רעות שמיעצים עלינו זכותא דאברהם יבטל אותם[4] וגם לא ישלטו בממוניהם של ישראל דזכותיה דאברהם מגין עליהם עיי"ש וכל זה דוקא בעת שהצפור שהוא רמז על ישראל לא יבותר היינו בעת שכללות ישראל הוא בכלל אחד שלם ולא יבותר לבתרים אז כחם גדול ואין שטן ואין פגע רע ובאמת כדברי רבינו בעל נועם אלימלך שכתב שכללית ישראל תמיד בקדושה מבלי שום פגם מצאתי ג"כ בספר הקדוש נצח ישראל לרבינו מהר"ל מפראג וכתב עוד שהוא אהובה וקשורה במקום בקשר אמיץ אשר תמיד לא יופר שוב מצאתי כן מבואר גם באגרת תימן לרבינו הרמב"ם ושם כתב בזה הלשון וכמו כן בשרנו והאמץ אותנו יתברך שמו שנמנע אצלו למאוס אותנו בכללינו ואעפ"י שנכעיסהו ונעבור על מצותיו שכן כתב ישעי' ל"א כ"ה אמר ה' וכו' עכ"ל הזהב הרי לך שלשה עדים גדולים אשר כל אחד כדאי לעצמו וכש"כ בצירופם יחד שהעידו על גודל הערך של ההתכללות ישראל בכלל אחד שאף אם הם רשעים בפרוטרוט מ"מ בכללות לית עליהם שום פגם והם קשורים במקום בקשר אמיץ ואהובים ונחמדים לפניו יתברך וצורתם חקוקה לפניו יתברך וכמו שכתב רבינו הגוע"א ואף שהפרטים חוטאים אבל הכללות הם תמיד בקדושתם ואין שטן ואין פגע רע חלילה[5] ואחר כל אלה הדברים שערכתי פה יבין כל אחד מה שאמרתי למעלה שכל ישועתנו ועתידתנו תלוי רק בפרט זה שנהי' אחודים ואגודים יחד בכלל אחד ולאחד בנו כל חלקי בני אדם הנמצאים בינינו מאדם העומד בקצה הימיני עד האדם העומד בקצה השמאלי עד שנתכללה כללית ישראל בכלל אחד שלם ואז ננצח בזה את מדה"ד ונשתיק את השטן לבל ישטיננו כאמור למעלה ויקוים בנו ובני ישראל יוצאים ביד רמה בב"א.
נז
[עריכה]
(נ"ז) באמנה ידעתי כי הכל יתמהו עלי ויצחקו ממני באמרם דבריך הם אמת שבהתקבצות כל איש ישראל בכלל אחד תלוי כל ישועתינו אבל איך אפשר לתקן זאת מי ומי יכול לכוללם יחד ואיך מן המציאות ומן האפשרות לכלול ולקבץ את כל ישראל מכל חמשה חלקי התבל אשר הם בדעות ובמדות שונות בכנופיא אחת וכבר נתקשה בזה באמת רבינו הפלא"ה בסוף כתובות על התאחדות כל ישראל לגוי אחד בימינו דהוא מן הנמנע מכח דעותיהם השונות זו מזו עיי"ש, אך כבר הורינו חז"ל ואמרו אל תהי מפליג לכל דבר וגם הנסיון של העתות אי נארמאלי שעברו עלינו למד אותנו שדברים שהבריות החזיקו לאי מציאות נעשה מציאות ממשי וגם דברים ששום איש לא רצה להאמין שיהי' לו אפשרות בעולם בא לידי האמנה מאפשרותו כך הוא גם בדבר התכללות ישראל בכלל אחד ששפיר יש לו מציאות בעולם ושפיר יש למצוא אפשרותו וגם אין הדבר רחוק כל כך מטבע הענין בעצמו וכאשר אגיד לך בעזרת השם כי ראיתי בספר הבהיר נצח ישראל לרבינו מהר"ל מפראג ז"ל בפרק א' שכתב לנו כלל אחד כי מחוק הטבע לעמוד בתמידות על מעמדו וקיומו הוא קיום חזק ואמיץ אשר אינו מניח לו לצאת מגדרו הטבע שהטביע בו הבורא כל עולמים ואף אם יזדמן איזה מקרה שיכריח אותו לצאת מגדרו הטבע לא ישאר במעמד זה שהוא בלתי טבעו רק יחזור על מעמד הטבעו כי הדבר שהיא בלתי הטבע אין לו קיום להתקיים במעמדו אבל הטבע קיים לעד וגלל כן אומה הישראלית שהיא מטבע שהטביע בה הקב"ה להיות גוי אחד בלתי מחולקת ובלתי מופרדת יותר מכל האומות וכמו שאמרו חז"ל דביעקב כתיב כל נפש הבא את יעקב ובעשו כתיב כל נפשות ביתו דביעקב האחדות הוא בטבע מה שאין כן בעשו וכן מצינו במתן תורה ויחן שם ישראל כאיש אחד ובלב אחד הרי מראש היותם לגוי הטביע בם הבורא להיותם גוי אחד ע"כ הפיזור בישראל הוא דבר בלתי טבעי היוצא חוץ מגדרי הטבע שאין לו קיום וכמו שכל דבר ודבר שיצא מסדרו הטבע חוזר אל מקומו כך חוזרים החלקים המפוזרים והנפרדים שבישראל אל מקומם להיותם כלל אחד ולכך כל פיזור עומד להתכנס יחד ולפיכך פיזור ישראל בין העמים הוא דבר יוצא מן הטבע מאחר שהן אומה אחת ראוי שיהיו עומדים יחד להיות אחד כי הפיזור להם בפרט אינו טבעי כלל ואי אפשר לומר שדבר זה הוא בשביל חטא ועון סוף סוף דבר זה הוא בלתי טבעי דהיינו הפיזור לישראל ועיי"ש שפירש בזה מדרש חז"ל ויאמר ה' אל אברם ידוע תדע ידוע שאני מפזרן תדע שאני מקבצן היינו מפיזור עצמו תדע שאני מקבצן כי הפיזור אינו לפי סדר המציאות שיהי' דבר אחד כמו ישראל שהם עם אחד כי הדברים שהם אחד הם יחד ולכך תדע שאני מקבצם עיין בדבריו שם שהאריך להוכיח כי הגלות בעצמו היא ראי' והוכחה ברורה על הגאולה כי הגלות הוא שינוי ויציאה מן הסדר שהשי"ת סידר כל אומה במקומה הראוי לה וסידר את ישראל במקום הראוי להם שהוא ארץ ישראל והגלות מן מקומם הוא שינוי ויציאה ממקום הטבעי וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקום הטבעי והם חוץ למקומם אין להם עמידה במקום הבלתי טבעי להם רק הם חוזרים למקומם הטבעי בך ישראל יחזרו אל מקומם שהוא א"י ודבר זה מבואר לכל אדם אשר הוא בן דעת ולכך מן הגלות נוכל לעמוד על הגאולה וכתב עוד כי לשון "גלה" (שהוא הגלות) ולשון "גאל" (שהוא הגאולה) אותיות שניהם שוות רק שבתיבת "גאל" הא' באמצע ובתיבת "גלה" הה' בסוף וגם "גאל" הוא בא' ו"גלה" הוא בה' ולכל אחד יש בו כונה מיוחדת כי בלשון "גאל" נרמז בו שהוא יתברך גאל אותם מכל ד' רוחות העולם ומאחד את הפיזור שלהם להיות אחד בתכלית האחדות וע"כ נכתב בא' שהוא אחדות וגם כל אחדות שבעולם הוא באמצע שהקצוות הם מחולקים והאמצע הוא אחד ולכך הא' שהוא האחדות והקיבוץ מן הפיזור הוא באמצע התיבה לרמז בזה שרק בזכות האחדות יקבץ אותם השם מן פיזור גלותם ובתיבת "גלה" יש ה' כי האות ה' מורה על הפיזור בד' רוחות בכל הקצוות וגם באמצע שהדבר שהוא מפוזר הוא מפוזר בכל השטח שהוא כולל ארבע רוחות וגם באמצע שהאמצע עם הד' רוחות הוא חמשה שהוא אות ה' כך ישראל נתפזרו בכל ד' רוחות שבעולם וגם באמצע העולם ועל זה רומז אות ה' שבתיבת גלה וע"כ נכתב הה' בסוף התיבה ולא באמצע להורות דהיציאה בגלות הוא יציאה מסדר הטבע ויציאה ושינוי ממקומם הראוי שהוא א"י שהוא אמצע העולם ולא יעמוד לעולם כן וכנ"ל ואף שהאמצעי אינו פיזור כי האמצע נשאר במקומו ולא נתפזר דבר זה מה שיש בהם אמצעי בא להורות כי נשאר בישראל כח האחדות והקבוץ כמו שיתבאר ולומר לך כי הגלות בעצמו הוא סיבה לגאולה לקבץ הפיזור ולהיות ישראל אחד לכך אותיות "גלה" הם אותיות "גאל" רק שנעשה הפיזור לאחדות שהוא נרמז באל"ף של גאל ובמה שיש ה' במלת "גלה" אשר הה' מורה על שיש ה' פזורים בכל ד' קצוות ובאמצע בשביל זה נשאר בהם האחדות אף בגלותן שהאחד שהוא באמצע בתוך הארבע הוא מאחד ומקשר פיזור הארבע אליו כי לעולם האמצעי מאחד ומקשר הכל ודבר זה מורה כי עדיין יש כח אחדות בישראל בגלותן ולא נתחלקו לגמרי ובשביל כח אחדות זה שנשאר אצלם יתאחדו עוד שאם כבר ח"ו לא נשאר בהם כח האחדות לא הי' לחם כח להיות חוזרים להתאחד אבל עתה יתאחדו מכח האחדות שנשאר אצל ישראל אף בעודן בגלותן עיי"ש[6] שהאריך עוד בזה וכתב דעל כן נקראו ישראל על שם רחל כדכתיב רחל מבכה על בניה ומפורש במדרש דישראל נקראים על שם רחל כי האשה תקרא בית כמו שאמר ר' יוסי מעולם לא קראתי לאשתי אשתי רק ביתי ומפני כי רחל היתה עקרת הבית של יעקב וכל מי שנקרא בית כולל ומאחד הכל כמו שהבית כולל ומאחד הכל אשר בתוכו ולפיכך נקראו ישראל על שם רחל מפני שהיא נותנת לנו הכח להתאחד שנקראת בית ונשאר בישראל כח המאחד את ישראל רק שאינו בפועל רק בכח בלבד ולכך רחל שהיא כח המאחד את ישראל שהרי כל ישראל נקראו על שמה מבקשת רחמים עד שיהיו ישראל מקובצים בארצם לגמרי והיינו שהשיב לה הקב"ה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי בזכות רחל שהוא כח המקבץ ישראל ישובו ישראל מגלותם וזהו ושבו בנים לגבולם כי יש כה מאחד את ישראל בתוך גלותם ובשביל אותו כח המאחד ישובו ישראל מגלותם וזהו מה שרצינו לבאר עכ"ד הגאון המקובל החוקר אלקי רבינו מהר"ל מפראג אשר דבר ברוח קדשו כידוע שרוח הקודש הופיע בבית מדרשו זכותו יגן עלי ועל כל ישראל אמן.
נח
[עריכה]
(נ"ח) הרי כפי מה שלמד אותנו הפילוסוף האלקי הנ"ל האחדות בישראל היא נתונה בטבע והאי אחדות בהם הוא דבר שיצא מגדרי הטבע אשר אין לו קיום ולא ישקוט ולא ינוח עד שיחזור על מקומו הטבעי כונתי שמדת האחדות שהושם בטבע בישראל אף שע"י מקרה חיצונית יצא מישראל אבל יחזור לשום משכונו בישראל כי הטבע בעצמו מסייעתו בזה א"כ אדרבא מצד הטבע בעצמו לא רחוק הדבר להחזיר האחדות בישראל ועוד שנית גילה לנו רבינו האלקי הנ"ל ברוח קדשו דאף בגלות נשאר הכח האחדות בישראל רק היא בכח לבד וצריך להוציאו מכח אל הפועל ובפעולה נכונה שיפעלו ישראל בכלל יעוררו את הכח שיצא אל הפועל וישוב האחדות בישראל ועוד בה שלישיה כאשר כתב רבינו הנ"ל שרחל בזכותה ובתפלתה היא הנותנת לנו כח האחדות לאחד ולקבץ את ישראל בכלל אחד אף בהיותינו בגלות א"כ משלשה פנים הנ"ל לא מוזר לנו מושג האחדות ולא היא אצלנו דבר מבלתי מציאות ומסוג האי אפשרות כאשר חשבנו מראש רק אדרבא היא במציאות אצלנו והיא מן האפשרות לנו אבל רק אם נשתמש בפעולות ואמצעות אמיתיות ונכונות ונשים לבנו ומחשבותינו לכוון האמת ונבקש את שי"ת שיאיר עינינו בזה למצוא את הדרך והמסלל אשר יוליכו אותנו לתכלית הנשגב הזה לעסוק בפעולות המסוגלות והמוכשרות לעורר את האחדות אשר היא עתה רק בכח להוציאה אל הפועל בינינו ושי"ת בעצמו יהי' בסייעתינו כמאמר חז"ל הבא לטהר מסייעין לו וכפירוש התיקוני זהר דכל צבא השמים מסייעין בזה והא לך לשון רבינו הרשב"א (בהקדמה לספרו תורת הבית) גלוי לכל בעלי עינים שהכל לפי הצורך מסייעים למלאכת שמים עכ"ל, וכן הוא גם בנדון שלפנינו ואודה את ה' בכל לבבי שאחר שנתתי לבי לדרוש ולחקור במקצוע זו שבו תלוי ישועת ישראל העיר ה' את לבי וגדול העצה נתן בלבי עצה נכונה ותיקונה איך להביא בפועל את כל עם קדוש ישראל באחדות אחת ובכנופיא אחת והוא לבחור במצוה אחת ממצות התורה שיתעסקו בה כל ישראל מקטן ועד גדול וזה המצוה יהי' חוט המקיף אותנו לעשותינו לגוף וגוי אחד בארץ ועי"ז יהי' כל עם הישראלית כלל אחד שלם בגופניות וברוחניות בקדושה ובטהרה כמפורש לעיל שהכלל ישראל ביחד הוא תמיד בקדושתו ואין שטן ואין פגע רע וכבר הבאתי לעיל באות י"ז בשם הרמב"ם והר"ן בדרשותיו ובשם המקובל אלקי מרנא ר' שלום שרעבי ז"ל שהביא בפלא יועץ שבקבלת מצוה אחת נקראים בעלי תשובה גמורה ויכלו לזכות לגאולה על ידה וכדאמרו בפ"ק דקידושין כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וזה ביחיד וכש"כ ברבים העושין מצוה דפעולתה גדולה מאד בלי שיעור וערך ויכולה לפעול כל פעולות הנ"ל וידעתי שרבים ישאלו איזה מצוה ממצות התורה יהי' זה שיבחרו לעסוק בה כל כלל ישראל ע"ז אשוב כדברי הר"ן בדרשותיו שהבאתי לעיל שכתב דצריך שיהי' מצוה זו דיזכה על ידה לחיי עוה"ב שיהי' מצוה זו מצוה של ערך גדול שיהי' שקול כנגד כמה מצות יעיי"ש. כמו כן בנדון דידן לקבץ כל כלל ישראל בכללות אחד צריך שיהי' מצוה זו שנבחור מצוה שהיא היותר גדולה ויותר חשובה משאר מצות התורה ועדיין ישאלו וכי אפשר לנו לשקול בפלס ולהכריע בין מצוה למצוה הלא אורח חיים פן תפלס כתיב אבל לעומת זה כתיב פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונן (ובאמת כבר עמדו חז"ל במו"ק דף ט' בסתירה זו) ועל כרחך היכא שהורינו חז"ל שהוא מצוה היותר גדולה שבמצות מותר לנו לפלס ולבחור בה והנה בספרי פ' ראה ובתוספתא דע"ז פ"ה אמרו חז"ל בפירוש דמצות ישיבת ארץ ישראל היא מצוה ששקולה נגד כל התורה כולה (ולדעת הרמב"ן בספר המצות הוא נמנה במספר התרי"ג מצוה והסכימו אתו רוב גדולי פוסקים ראשונים ואחרונים וכבר הוכחתי לעיל לדעת דגם לדעת הרמב"ם הוא מן התורה אף שלא בא לדעתו בכלל מספר המצות) על כן נבחור נא מצוה זו של ישוב הארץ להתעסק בה כולנו יחד כל נפש ישראל שחי בעולם ועל ידה הי' אנחנו נעשים גוי אחד בארץ ויחזור האחדות בישראל למקומה ואז נזכה שהאחדות שנשאר בישראל בכח יצא מכח אל הפועל ונזכה לגאולה שלמה על ידי זה וכאמור לעיל ונזכה לכל העתידות הגדולה שנבאו לנו נביאנו הקדושים.
נט
[עריכה]נ"ט) ועוד מלבד מה שאמרתי שנבחור במצות עשה דישוב ארץ ישראל מפני ששקולה נגד כל המצות עוד זאת מפני שאי אפשר לנו יושבי חוץ לארץ להיות גוי אחד זולת מצוה זו דישוב הארץ לבד כי רבינו הקדוש בספר חרדים הביא בסוף ספרו בשם התנא הגדול ר' שמעון בן יוחאי דרק עם ארץ ישראל אנו גוי אחד וכמו שאמר הכתוב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ דייקא בארץ ממש אנו נעשים לגוי אחד נמצא דבחוץ לארץ אי אפשר כלל לבא לבחינה זו דגוי אחד אך כבר כתב הגאון ר' חיים אחי המהר"ל מפראג בספר החיים סוף פ"א מספר גאולה דכל המצפה תמיד לעלות לא"י ועינו ולבו שם כל הימים מעלה עליו הכתוב כאלו דר ועמד בתוכה וכן מה שאמרו חז"ל שמתי חוץ לארץ אינו חיין רק בצער גלגול מחילות לא אמרו זה רק על אותם שאינם מחבבין את הארץ אבל המחבבין את הארץ בחייהם ומצפים על הגאולה גם במותם לא נפרדו מאותה קדושה שהיתה מצוייר חקוקה על לוח לבם עכ"ד הקדושים וכדברים האלה כתב ג"כ הגאון המבי"ט (חברו של רבינו הב"י והי' מבית דינו) בספרו בית אלקים בשער היסודות פרק נ"ח וזה לשונו אם דקיי"ל דאין תחיה אלא בא"י ומתי חו"ל יצטערו בגלגול מחילות אבל אלו העולים לארץ ישראל ולאיזה סיבה מתו באמצע הילוכם אלו יזכו לחיות תיכף בחו"ל ולגמור העליה שהתחילו בעודם בחיים והביא ראי' ממתים שהחיה יחזקאל שהי' בחו"ל בבקעת בית דורא והלכו לא"י ונשאו נשים עמד ריב"ב על רגליו ואמר אני מבני בניהם ואמר רב אלו בני אדם שמנו לקץ וטעו שנאמר ובני אפרים וכו' הרי שהיו בחו"ל ועלו אח"כ לא"י והוא מפני שהיו עולים ומתו בדרך מצוה לרב שאמר שהיו בני אפרים שמנו וטעו והיו עולים לא"י רצה הקב"ה לזכותם שיגמרו המצוה שהתחילו עכ"ד ואני מוסיף שזה אפילו ברשעים גמורים דהא המדרש רבה שמות כתב דאלו בני אפרים היו רשעים עיי"ש ואפ"ה זכו לזה מפני העליה שרצו לעלות וכן כתב רבינו הח"ס בדרשותיו לשה"ג שנת תקנ"ח דכל הרוצה לעלות לא"י ה"ה כאלו כבר עלה עיי"ש וכן כתב בדומה לזה בתשב"ץ ח"ג סי' רפ"ח עכ"פ המחבבים את הארץ ומשתדלים לבא בתוכה הוי כאלו דר בתוכה נמצא דע"י התעסקות לבנותה וליישבה הרי היא חשובה כאלו כבר דרים בתוכה א"כ שפיר יכולין לבא לבחינת גוי אחד אף בהיותינו עוד בחוץ לארץ, נמצא על פי האמור דשאר מצות התורה אינן מסוגלות כלל לעשותינו לגוי אחד רק מצות ישיבת הארץ בלחוד וכמו שביארתי (עיין עזרא ב' פסוק א' ואלה בני המדינה העולים וכו' ונתקשו כל המפורשים ואלה בני הגולה העולים הוי ליה למימר כי אז לא היו עוד במדינה רק בגולה אבל לפי הנ"ל א"ש דתיכף שחשבו לעלות כבר קרויין בני המדינה וחשוב כאלו היו במדינה והיא ראי' עצומה לדברינו הנ"ל) ע"כ שפיר כתבתי לבחור דוקא במצוה זו לאחד ולקבץ ולארג את כללית ישראל על ידה ואז נשיג את מטרתינו הקדושה ומאויינו בעזר השם לרומם קרנינו וקרן השם קדשינו וקרן בית דוד מלכנו בב"א.
ס
[עריכה]ס') ודע אחי שאל תקל בעיניך דברים שכתבתי פה שאך בההתאחדות ישראל בכלל אחד דוקא תלוי ישועתינו ואין מבוא לבא לידי האחדות כלל ישראל אלא בעצה שהצעתי למעלה לאחד ולארג כל האומה כולה בעסק ישוב הארץ ובנינה כי כל דברי רבותינו מוכיחין על זה וכמו שאומר בעזה"י.
איתא בפסיקתא (בפיסקא והי' בעת ההוא) על מה שאמר הקב"ה והי' בעת ההוא אחפש את ירושלים בנרות (צפניה א׳:י״ב) דקאי על עת הגאולה אמרו לו ישראל רבון העולמים הרי כל הפרוקפי (הרי זה כל הכבוד שהבטחת לנו) שתחפש את ירושלים בנרות והיכן היא הבטחת הנביאים שהבטחתנו לא יהי' לך אור השמש לאור יומם והי' ה' לך לאור ואומר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך יזרח ואת אומר אחפש את ירושלים בנרות (ר"ל דישראל היו מתרעמים במה שהקבה"ו אמר שיחפש את ירושלים בנרות הלא הוא הבטיח להם יותר מזה) אמר להם הקב"ה מה שאתם סבורים אינו כך אלא כשם שהראיתי לזכריה את מראה המנורה כמו שאמר הכתוב והנה מנורת זהב כולה זו כנסת ישראל כולך יפה רעיתי מום אין בך וכך הראה למשה ועשית מנורת זהב טהור זו כנס"י עכ"ל וכן הוא בילקוט צפניה וז"ל לא מה שאתם סבורים אלא כשם שהראיתי לזכריה ראיתי והנה מנורת זהב כולה זו כנס"י כולך יפה רעיתי וכן הראה למשה ועשית זהב טהור זו כנס"י עכ"ל והדבר אינו מובן איזה תשובה זו הוא מקוב"ה לישראל על התרעמותם שאמרו שהבטחתנו שאתה תהי' לנו לאור ולבסוף אתה בא בנרות, אבל יובן עם מה שכתבתי לעיל דמנורה היא סמל האחדות מישראל ושום ישועה לא יוכל לבא לישראל עד שיהיו באחדות דמדת הדין מעכב וכשהם באחדות אין שטן ואין פגע רע כי בכללות אין על ישראל שום פגם וכמו שכתבתי לעיל ועל זאת הי' מורה מראה דמנורה בזכריה וזה שאמר הכתוב והנה מנורת זהב כולה זו כנסת ישראל דדוקא שהם מכונסים יחד אז המה מאירים כזהב בלי פגם וכן היתה הכונה במנורת משה ועשית זהב טהור היינו דישראל יהי' זהב טהור ואימתי כשהם מכונסין יחד וזה שאמרו חז"ל זו כנס"י דייקא כנס"י אז המה זהב טהור וזאת הי' תשובת הקב"ה לישראל דבאמת אהי' לכם לאור ולא תצרכו להשתמש באור אחר אבל אי אפשר לי לבא לזה להופיע אליכם באור שלי עד שתהיו כלכם באגודה אחת ובאחדות גמור כמו שמורה על זה מנורה דעשה משה דבא לרמז על ההתכללות כל ישראל בכלל אחד וכמו שכתב הספורני בפ' בהעלותך וזה שהשיב להם הקב"ה לא כמו שאתם סבורים דרק בנרות פשוטים אחפש אתכם רק כונתי בנרות שאמרתי שתהיו על דרך מראה המנורה דזכרי' ודמשה דמורה על כנסת ישראל שתהיו מכונסין יחד באחדות אחד אז כלך יפה רעיתי ומום אין בך ואז באמת אהי' לכם לאור ואומר אליכם קומי אורי כי בא אורך וכבוד א' עליך יזרח זה נראה לי בבאור הדברים והיא אמת וברור בס"ד.
סא
[עריכה]ס"א) וכה באמת עשו בעליית עזרא כמראה המנורה דזכריה דהתכללו עצמם בכלל אחד וכאיש אחד בעסק בנין הארץ ובעסק עליית הארץ כדכתיב (עזרא ג׳:א׳) ויאספו העם כאיש אחד אל ירושלים ועוד כתיבעזרא ד׳:ג׳ ד') אנחנו יחד נבנה לה' אלקי ישראל כאשר צונו המלך כורש וכו' וכתב האבן עזרא שם אנחנו יחד רמז לכל קהל ישראל עכ"ל הרי דנשתתפו יחד כל קהל ישראל דהי' שם אף שהי' ביניהם מאד גרועים כאשר כתבתי לעיל אבל בכללות ישראל לא ניכר גריעות עליהם וזכות זה עמדה להם לנצח צרי יהודה ובנימין שהם הגוים שהיו סביבותיהם שהיו רוצים לעכב עליהם[7] ואלמלי היו מצטרפין אליהם כל כלל ישראל הי' מזה גאולה נצחית כאשר הבאתי לעיל מדברי חז"ל עכ"פ אנו רואין שרק התכללותם יחד כאיש אחד ובלב אחד בעסק בנין הארץ עלתה על ידים לכונן בית חיינו מחדש ע"כ גם עלינו לעשות כזאת ורק על זה האופן חפץ ה' יצליח בידינו בעזרת השם יתברך שמו ויתעלה לנצח ונזכה על ידי זה שה' יהי' לנו לאור וכבודו יזרח עלינו בב"א.
סב
[עריכה]ס"ב) ודע עוד אחי מלבד מה שכתבתי לעיל דכיון דישועתנו תלוי בההתאחדות ואי אפשר להעלות ולפעול את האחדות בישראל רק בהתכללות ישראל בעסק מ"ע דישוב ובנין הארץ דהדברים הם אמיתיים לאמיתה של תורה עוד זאת תדע דאנו מחויבים לעשות כן לחבר כל כלל ישראל כחבורה אחת בעסק מצוה זו מצד חוב ישן שמעמיס עלינו מאז ומראש היותינו לעם שבשביל שילום חוב זה אנו בגלות וסובלין שעבוד קשה כל כך אלפי שנה וגרם לנו כל כך בכיות עצומות שבכינו ביושבינו על אדמת נכר והוא כמו שאומר בסייעתא דשמיא ולזה אקדים לך מדרש ילקוט פ' שלח וז"ל ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא זה שאמר הכתוב דברי נרגן כמתלהמים (משלי כ״ו:כ״ב) ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר דברי נרגן כמתלהמים (כמת להם) כך הם כיון שבאו מתור הארץ עמדו ופזרו עצמם בכל שבטי ישראל כל אחד ואחד בתוך שבטו ומתנפל לתוך כל זוית של בית (ר"ל שהשליך עצמו לארצה בכל פנות וזוית הבית) ובניו ובנותיו באות עליו והיו אומרים לו מה לך מרי? ובעוד שהוא עומד עושה עצמו נופל לפניהם אומר להם אוי לי עליכם בנים ובנותי וכלותי חאיך האמוריים עתידים לתעתע בכם האיך הן עתידים לשלוט בכם מי יוכל לראות פני אחד מהם אני יודע מה שראיתי מיד הם כולן גועין בבכיה בניהם ובנותיהם וכלותיהם עד שהיו השכינות שומעות את הדבר אף הם היו בוכות עד שהי' משפחה למשפחה משמעת עד שהי' כל השבט בוכה וכן חברו מבכה את שבטו וכן כל אחד ואחד עד שנעשו ששים ריבוא חבורה אחת וגעו ונתנו קול בכייתם למרום מנין ממה שקרינו בענין ותשא כל העדה ויתנו את קולם (ר"ל דהי' קשה לי' למדרש על הלשון כל העדה האמור בפסוק על זה דרש דנעשו כל העדה כחבורה אחת וגעו ובכו יחד בכיה זו של המרגלים ע"י האיום והפחד שעשו המרגלים כל אחד ואחד בתוך שבטו בבית של כל אחד ואחד וכאמור) ד"א ותשא אמר להם הקב"ה לויתם מלוה רעה ותשא כשם שאתה אומר כי תשה ברעך חייכם שסופיכם ליפרע אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות ומן אותה שעה נגזרה גזרה על בית המקדש ליחרב ושיגלו ישראל לבין האומות העולם שנאמר וישא ידו להם נשיאת יד כנגד נשיאת קול עכ"ד הילקוט בפ' שלח, וכן בפרשת דברים בפסוק ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו וכו' לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו לאמור עם גדול ורם ממנו וכו' וגם בני ענק ראינו שם (עיין שם ברש"י ותרגנו לשון הרע וכן דברי נרגן אדם המוציא דבה) וכמדרש ילקוט בפסוק ותרגנו באהליכם אמר מלמד שהיו יושבים בתוך משכניהם ואומרים דברים כמתלהמים שנאמר דברי נרגן כמתלהמים בוכין ומבכין כמת להם (דרש כמתלהמים כמת להם) נוטלין את בניהם ואומרים אוי לכם סגיפים למחר יהיו צולבין מכם על הצלוב נוטלין את בנותיהן ואומרים להם או לכם דויות או לכם סגופות למחר יהיו הורגין מכם ושובין מכם ומעמידין מכם בקלון עכ"ל הרי לפניך שהמרגלים שהיו הראשים שבישראל וכל האומה נתנו בטחונם בידם ושלחום לרגל את הארץ כדי שידעו איך למהר בכניסתם לארץ לירש וליישב את ארץ אבותם מעלו ובגדו בבטחון זה שכלל ישראל נתן בידם וזה שאמר משה והוכיח ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע לאמור עלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם (ר"ל דכל תכלית של שילוח המרגלים הי' כדי לעלות ולירש את הארץ) ולבסוף ותמרו את פי ה' אלקיכם וכו' וראו אחיי איך שהשתמשו אז במאדערנע מדות שהדרך להשתמש בזמנינו כשרוצים לרכוש את לב ההמון לדבר מה שקורין "פרפאגאנדא" והשתמשו בעבודת הפראפאגאנדא במדה גדולה כל כך כאשר יסופר במדרש הנ"ל שכל נשיא הלך בתוך שבטו ונכנס לתוך ביתו ועשה עצמו כאדם הנופל מחמת חולשא או צער עד שהתבהלו כל בני המשפחה והקימו אותו וחזר ונפל ושאלו אותו מה לך אבי! מה לך מרי~! והוא אומר להם שמחמת דאגה עליהם ועל חייהם ועל כבודן של בנותיהן הוא בחולשא גדולה כל כך עד שנפל ארצה והתחיל לבכות עד שהם מבכין עמו וכה עשו בכל משפחה ומשפחה ומשכונה לשכונה עד שנעשה כל העדה חבורה אחת חבורה של בוכים בקול גדול עד למרום הכי תמצא פראפאגאנדא גדולה מזו! אשר גם בזמנינו לא במהרה תמצא כזה והגיעו לזה על ידי שלא חסו על הטרחא ליכנס בתוך בית של כל אחד ואחד מששים ריבוא אנשים ע"י שלוחיהם ושליח שלוחיהם ולאיים ולהפחיד את אנשי הבית עד שגעו כולם כל העדה כחבורה אחת בכיה עצומה עד למרום וזה שאמרו ישראל אחנו המסו את לבבנו ע"י שרגנו באוהל של כל אחד ואחד וזה ג"כ מה שאמר משה ותרגנו באהליכם וגם דוד אמר וירגנו באהליהם וימאסו בארץ חמדה דייקא באהליהם היינו ע"י שריגנו באוהל של כל אחד ואחד מהם עי"ז עלה בידם למאס אצל כל העדה כחבורה אחת את ארץ חמדה.
סג
[עריכה]ס"ג) ועתה אחי התבונן וראה איך שלא התעצלו אז להשתמש באמצעות שונות של כזביות וערממיות ולא חסו על שום טרחא להטריח ולשלוח באוהל של ששים ריבוא אנשים כדי להתעות את כל העם ולעורר בקרבם שנאה ושטנה ומיאוס בארץ חמדה והשיגו כל זאת ע"י הפראפאגאנדא העצומה וגדולה שהשתמשו בה ועלה בידם לעשותם כולה כחבורה אחת נגד ארץ חמדתינו כדי להשיג מטרתם האנכיית שבקרב הנשיאים מנהגי העדה בעת הזאת (ויתורגם בל"א וועגען איהרע עאגיס-טישע ציעלע וכמו שהבאתי לעיל בשם הזה"ק ובשם השל"ה הקדוש האבען זיא איררע געפיהרט דאס גאנצע פאלק ישראל מיט איינע פאלשע פראפאגאנדא דאס זיא אללע געשטאנדען דא וויא איין מאנן געגען ארץ ישראל) וגרמו לנו את הגליות המר שעברו עלינו זה כאלפים שנה אשר אנו עודנה בקרבה ואין אנו רואין סוף וקץ לגליותינו ואדרבה עוד מתגברת עלינו מדי יום ביום עד שהגענו עתה למה שהגענו וכל זאת נגרם לנו ע"י מלוה הרעה כמו שהמדרש הנ"ל קורא לעון זה דמרגלים למלוה רעה שעשינו אז שאמר הקב"ה חייכם שסופיכם ליפרע ועדיין לא נשתלם חוב זה ע"כ אנו מוכרחין לסבול כל מה שבא עלינו וגם במדרש איכה אמרו חובה בישא הלוו ישראל לדורות בבכייתם זאת נמצא דכל זמן שלא נשלם חוב זה אין לצפות שייטיב מעמדנו ח"ו.
והנה איתא במג"א סי' תצ"ד בה' שבועות הטעם שאנו נעורים בליל שבועות כדי לתקן מה שקלקלו אבותינו אז במתן תורה שהיו ישנים בלילה הזאת והנה אם על קלקול קל כזה עלינו לתקן והנהיגו באמת רבותינו לתקן זאת על אחת כמה וכמה שעלינו לתקן קלקול רב כזה אשר כל חיינו וכבודינו וכבוד השי"ת וכבוד תורתינו הקדושה וכבוד מלכות בית דוד וכבוד ארצינו הקדושה תלוי בה ע"כ ברור כשמש לכל הרוצה להודות על האמת שאין לנו עצה אחרת לצאת ממעמדנו הרע הזה שאנו בו זה כאלפים שנה בשביל החוב בישא שלוינו אז עד שנתקן ונשלם חוב זה ואז כשנקרע שטר חוב זה מעלינו נצא בעזר השם מהגלות החל והמר הזה ביד רמה ונשכון כבוד בארצינו הקדושה וישובו בנים לגבולם בב"א.
והנה כמו גבי תיקון דליל שבועות דהתיקון הוא דאנו משלימין עתה מה שהי' לנו צריך לעשות אז להיות נעור כל הלילה ולהכין עצמינו בקישוטי כלה על יום המיועד עת שהקב"ה יבא בברית אירוסין ונשואין עם כנס"י תחת החופה שהוא מעמד הר סיני ויען שאנו היו מחסרין אז זאת אנו משלימין עתה זאת בכל שנה ושנה כמו כן בתיקון הקלקול של המרגלים ושל כל דור ההוא שגרמו לנו חוב רעה כל כך שעלינו לפרוע אותה עד היום הזה הוא ג"כ שעלינו להשלים את מה שחסרו אז ובשילום החסרון ישתלם החוב ויקרע השטר חוב מעלינו ואז נזכה בעזר השם להישועה הגדולה והנפלא שעיני כל ישראל מצפין עליה בכליון עינים כל כך והנה כבר הבאתי לעיל בשם ספר הקדוש מגיד מישרים להמלאך של רבינו הב"י שגילה למרן הב"י דכוונת משה רבינו בשילוח המרגלים הי' דהם יבואו בחזרה ויספרו בשבח ארץ ישראל ומעלותיה אז יעוררו בזה בלבות עם ישראל תשוקה וחמדה וכסיפה לארץ ישראל עד שיבער בלב אדם הישראלי חשק וחמדה עזה ליכנס לארץ בעת היותר קודם וע"י אש התשוקה הזאת לא"י יהיו כדאים לירש את הארץ אף שמצד עצמם לא היו כדאים לזה זה הי' כוונת משה רבינו בשילוח המרגלים אבל המרגלים עשו היפך זה בשביל נגיעת עצמם ואדרבא עוד עוררו שנאה ומיאוס בלב האומה לא"י באמצעות שונות ובפעולה רבה שהשתמשו בזה וכמו שהזכרתי לעיל נמצא דאם אנו רוצים לתקן זאת מוכרחין אנו להשלים עתה מה שהם חסרו אז היינו לעשות פעלים לעורר אהבה וחמדה בלבות עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם להיותם חושקים ומחמדין לארץ חמדה של אבותינו ואש יקוד בקרבם לבא ולירש את הארץ הקדושה ויחמדו אליה יותר מכל חמדה שבעולם זאת יהי' תיקון השלם לקלקול רב הנ"ל ובזה יהי' נפרע החוב הישן שעשינו אז מראש היותינו לעם המעמיס עלינו כל כך עד היום הזה בצרות חבולות ושונות ותכופות עד שכמעט אבדנו וגוענו ותמנו לגוע ח"ו ובעשותינו תיקון הנ"ל יופסק החוב ויהי' נקרע השטר חוב מעלינו ויום הישועה בא יבא לנו בהפלאה גדולה ובמעלה יתירה וזה היום שקיוינו לו ונגילה ונשמחה בישועתו בב"א.
אך צריך לך לדעת אהובי אחי! מה שאמרו חז"ל במדרש דצדיקים במדה שמקלקלין בה במדה הם מתקנין ע"כ במדה שהיו משתמשין אז אבותינו לקלקל חשקת ישראל לארץ ישראל בה במדה מחויבים אנו להשתמש להלהיב בלבם ולהבעיר בקרבם אש החמדה לארץ ישראל וכמו שעשו אז בהשתדלותם כל העדה כחבורה אחת נגד א"י צריכין אנו עתה לעשות בפעלתינו כל כלל ישראל כחבורה אחת בשביל ארץ ישראל וכמו שעשו אז דור של המרגלים עבודה רבה של פראפאגאנדא (איינע גאנצע פראפאגאנדא ארגאניזאטיאן זיא דאבען ארגאניזיערט מענשען צו פרא-פאגירען געגען א"י) מה שקורין עתה פראפאגאנדא-מיניסטעריאום כמו כן צריכין אנו להעמיד ג"כ איין פראפאגאנדא-אפאראט דאס זיא איינ-דרינגען זאללען אין יעדעם איינצעלנעם יודישעם הויזע אונד בעארבייטען זאללען יעדע יידישע נשמה פיר א"י ממש כמו שעשו אז המרגלים וכמו שמספר לנו המדרש הנ"ל באריכות אם נעבוד בפעולות כאלה אז יעלה בידינו בעזה"י לעשות את כל כלל ישראל כחבורה אחת בעד א"י ובזה נשלם החוב בישא הנ"ל ויתקרע השטר ויתוקן הקלקול ויסתלק הקטגור ויתגבר הסנגור ויום הישועה בא ויקוים בנו הקרא ישמחו השמים ותגל הארץ כי השמחה יהי' בעליונים ותחתונים אכי"ר.
סד
[עריכה]ס"ד) עיין בספר בית רבי לרבינו ש"ע התניא דכמה ענינים אשר למדו מן המלחמה שהי' אז בזמנו מלחמת מלך נאפאלעאן עם מלכות רוסיא כמו כן לנו ללמוד מן הנהוג בזמנינו בין המלכיות שעושין קרב זה עם זה שהעמידו איינע פראפאגאנדא מיניסטעריאום ותעודתה היא ביחוד לרכוש את לב ההמון לענינם ע"י האויפקלארנגס-ארבייטען שעושה כת של הפראפאגאנדא הנ"ל כמו כן יש לנו ללמוד שלרכוש את לב ההמון לרעיון הקדוש והנשגב הנ"ל צריך להעמיד ביחוד אנשים גדולים מחונן בדעת אמת ובבינה יתירה וממולא ביראת ה' ובכשרונות מסוגלים להאיר את עיני העם קדוש מה שהם מחויבים לעשות בענין הישוב א"י ולעורר בהם התשוקה והחמדה לרומם את קרן הארץ ולהקימה מעפרה ומצאתי גם בתד"א פ"ח אשר משם יש ללמוד שדבר כזה שרי ללמוד מהם וממנהגיהם אף זולת מה שמצאתי בספר של בית רבי הנ"ל כי שם מבואר דאלקנה תיקן לעלות לרגל בקיבוץ עם רב ובהרגש גדול כדי שיהי' ברוב עם הדרת מלך ואמר להם לישראל למדו דרך עבודה מן הכנענים ומן העכו"ם שעשו דרך עבודה לע"ז שלהם אעפ"י שהם הבל וריק ק"ו שאתם צריכים לעשות דרך עבודה ולעלות לפני ארון ברית ה' שהוא אל חי וקיים בריך שמי' לעלם ולעלמי עלמיא אמר להם שיעלו כלו עמו וכשעלו עמו דרכן הי' ללין ברחובה של עיר כדי לעשות פרסום עיי"ש באריכות איך שהמשיך את לבם של ישראל שיעלו עמו ברב המון חוגג כדי להדר את פני מלכו של עולם והקב"ה הכיר לו תודה על זאת ונתן לו בשכר זאת את שמואל הנביא וסיים התדב"א בזה הלשון הא למדת בשכר מעשה אלקנה שמואל עיי"ש, הרי דלמד לעשות ארגאניזאטיאן ופראפאגאנדא לדבר שבקדושה ממנהגי הגוים להבדיל א"כ לא נפלאת היא דברי שאמרתי ללמוד מהם בענין עשיית הפראפא-גאנדא על דבר חיבת הארץ אך לענין שלפנינו בלאו"ה אין אנו צריכין לזה ללמוד מהגוים כי באמת אז עשו ועבדו דרך עבודה זו ממש נגד ה' ונגד הארץ ממילא החיוב לנו לתקן זאת ולעשות דרך עבודה זו לכבד את ה' ובשביל הארץ וידעתי בטח דאם היינו עובדים בדרך זו מאז ומקדם להשכיל את לב העם ולהודיעם מגודל המעלה שיש בחיבת הארץ ומהחמדה לה שבשביל זה לחוד נוכל לזכות לגאולה וכמו שכתב המלאך לרבינו הב"י אז לא היינו בא לידי דבר זה שיתרמו אנשים תמימים טהורי לב אפילו בני תורה שיחשבו שאסור לדרוש ברבים בשביל חיבת הארץ ושאסור לשמוע דרשות כאלה ועוד זאת לדבר דברים כאלה אשר צולל כל אוזן שומע שעל כן יצאה הקצף על אחב"י ממדינות אחרות יען שעסקו בישוב הארץ ושעל כן יושבי אוגגארן ניצולו יען שרחקו מעליהם התעסקות כאלו ובאזני שמעתי מאנשים תמימים בעלי בתים פשוטים יראי ה' ההולכים בדרך תמים וגם מחסידים בעלי תורה שהתחממו לדבר על העוסקים בחיבת הארץ ושפטו משפט העקום הנ"ל והם לא ידעו ולא הרגישו שנפלו בחטא של המרגלים הנ"ל ועוד הגדילו בזה החוב הישן הנ"ל ובתום לבבם הם מגדילים בזה חרון אף ה' ח"ו ה' הטוב יכפר בעדם בעד דבר זה כי רק מחמת אי ידיעתם הם דוברים כן ואינם יודעים עד היכן הדברים מגיעים וכל זאת הוא מחמת שחסר להם הידוע במקצוע הגדול הזה על כן החיוב להודיעם וללמדם עיקר הגדול שיש בזה כי בזה נתקן קלקול הישן הנ"ל ונלמדם לחשוק ולכסוף את ארצינו וח"ו שלא לעורר שום שנאה ושום שטנה על יושביה ובזה נרצות את פני האדון ה' ונזכה לגאולה שלמה בב"א.
סה
[עריכה]ס"ה) ודע עוד אחי דדבר זה לעשות פראפאגאנדא בעד ארץ ישראל אם אנו רוצים לתקן בזה מה שקלקלו אבותינו אז צריך להיות שיהי' בדמיון שוה ממש כמו שהי' אז וכמו שאז יצא הפראפאגאנדא לרעה נגד א"י מהראשים וממנהיגי העדה כמו כן עתה אם אנו רוצים לשלם את המלוה הרעה הנ"ל שהשכר חוב יקרע מעלינו צריך ג"כ שיהי' ע"י אנשים ראשי העדה שהם יהיו הראשונים בזה לפקוח עיני העם ולדבר על לבם דמה לנו להשתקע בארצות הגלות שהמה ארץ נכריה לנו ובאויר עכור ומזוהם לנו ולזרוע לריק כחנו ולעינינו עשקו עמלנו וכדומה מהדברים לדבר על לבם לעורר בקרבם אש וזיק אהבה לארץ חמדתינו אשר עי"ז בעצמו נזכה להגאולה וכמו שהבאתי בשם המגיד של הב"י וגם המהרש"א בתענית דף י"ז כתב כן וכמו שהבאתי לעיל בשמו דע"י שישראל אוהבים אבניה ועפרה של א"י אנו מקרבין את העת מועד של הגאולה והם יעשו את כל כלל ישראל כחבורה אחת בעד ארץ ישראל אז ישולם חובא בישא הנ"ל ואם יתרשלו בזה הראשים אזי ח"ו מרחפת עליהם הסכנה דהם יפרעו את הלואה רעה זו שעשו אז מפני דקיי"ל בחו"מ סי' ע"ז דשותפים שלוו מאחד רצה גובה את כולה מאחד דכל אחד נעשה ערב בעד חברו ומאיזה שותף דעדיף ליה למלוה גובה חובו כולה ממנו א"כ גם גבי חובה רעה שעשו המרגלים וכל הדור ההוא שנעשו כולם כחבורה אחת וכמו שהבאתי לעיל בשם המדרש א"כ הוויין אז כשותפין שלוו מהקב"ה א"כ אם רצה השי"ת יוכל לגבות כל החוב של כלל ישראל בעד גרמת הגלות מראשים שבישראל ומה גם אז גרמו הלוואה זו רק הראשים והם היו העקרים בהלוואה זו א"כ עליהם מוטל לשלם זאת ובזה יובנו דברי רבינו האור החיים בפ' בהר שכתב דמנהיגי ישראל שבכל דור עתידין ליתן את הדין עבור שעוד אנו שוהין בגלות מפני שהי' להם להלהיב את לבות בני ישראל על חיבת הארץ ואם שהוא ז"ל כתב דהחוב על מנהיגי ישראל להגביהן ברוחניות שיהיו כדאין לגאולה עיי"ש אך הוא בעצמו כתב דיסורי חבלי משיח שיסבלו הוא משלים את התשובה וכבר סבלנו עתה בימינו די והותר מחבלי משיח אשר מעת שנעשו ישראל לעם לא נהיתה צרה כזאת וא"כ גם מדת התשובה לא חסר לנו עתה רק זאת חסר לנו חמדת וחיבת הארץ שבשבילה אנו באים לארץ וכדברי המגיד והמהרש"א הנ"ל וגם כי האור החיים בעצמו כתב בפ' בלק שאם לא יעשו תשובה יבא הגאולה עפ"י דרך הטבע וא"כ כמונו היום שאי אפשר להביא את העולם לידי תשובה כמו שאנו רואין ועיין ג"כ במדרש ילקוט סוף תרי עשר דאמר רב יהודה שלא יעשו ישראל תשובה עד שיבא אליהו וא"כ ע"כ אנו מצפין על הגאולה רק בדרך הטבע וא"כ כעת החוב על מנהיגי הדור להלהיב את לבות בני ישראל ליקח חלק בקרבת הגאולה ע"י ההכנות שהמציא לנו השי"ת בדרך הטבע כי אין אנו זוכין שיהי' עפ"י נסים נגלות רק לנסים המלובשים בטבע כמו שהי' בימי כורש נס מלובש בטבע כמו שביאר כל זאת רבינו בקדושת לוי בקדושה ראשונה וא"כ החוב מפרנסי הדור לאמץ כל לב ישראל בזה לסייע בשילום הלוואה שעשו ישראל אז בדור של מרגלים בשיתפות ובחבורה אחת דהוויין כשותפין שלווין דנעשים ערבין זה לזה ואם רצה מזה גובה ואם רצה מזה גובה וגם כאן כל אחד מישראל ערב בעד גלותינו המר ששוהה כל כך בארוכה וביותר ערבים על זה המנהיגים שמהם יצאה הלוואה הרעה הזאת וגם שיש בידם להזהיר ולעורר את העם על חיבת הארץ ולחמוד עליה וכן כתב הגאון שר התורה מדווינסק בקונטרס ישוב א"י וזה לשונו ובפרט הגאונים היושבים באהלי התורה והחכמה על כסאות הרבנות למקומותיהם ה' יאריך ימיהם עליהם החובה והמצוה לפרסם את המצוה החביבה הגבוה והעמוקה הזאת הנוגעת לכללות קיום התורה ותכונת כל אומתנו שמפני אריכות ההמשך הנורא של הזמן הגלות כמעט נשכחה מלב רבים ועוד נמצאים כאלה המתעקשים להתנגד אליה בפומביה והשגיאה הזאת של אלו המתעקשים לא במהרה ינתק אם לא יתעוררו רבנינו הגאונים יושבי על מדין להפרידם מהם עכ"ל ואם המנהיגים לא יעשו כן המה יעכבו מלשלם חוב ישן הנ"ל וממילא יעכבו בזה את הגאולה וא"כ ח"ו יגבה הקב"ה את כל החוב מידם בעד כל ישראל כדין הלואה בשותפות שהמלוה יכול לגבות מאחד בעד כולן ומה גם היכא שהאחד גורם שלא לשלם את הלואה וזה שאמר האור החיים הקדוש שהמנהיגים עתידין ליתן את הדין בעד זה ואנכי הראיתי לך לדעת שהוא בנוי על דין המבואר בחו"מ סי' ע"ז ודוק.[8]
סו
[עריכה]ס"ו) ועפ"י מה שהצעתי לפניך כל הנ"ל תבין מה שכתבתי לעיל שמלבד נחיצת האחדות של כללית ישראל שבו תלוי גאולתינו צריך לחבר כל כלל ישראל בכללית אחד במ"ע דישוב הארץ גם מצד שילום חוב הישן הנ"ל דכמו אז נעשו כל ישראל כחבורה אחת לרעה נגד א"י צריך עתה לעשות מכל ישראל כחבורה אחת בעד א"י לטובה ובזה נשלם החוב ונקרע השטר חוב וכבוד ה' יזרח עלינו בגאולה שלמה בב"א וכל זמן שלא נעשה כן בחנם אנו מתרעמים על הקב"ה על אריכות הגלות כל כך ובחנם אנו מתפללים בכל הבתי כנסיות ובתי מדרשים אבינו מלכנו מחוק ברחמיך הרבים כל שטרי חובותינו כל זמן ששטר חוב של מיאוס ארץ חמדה שעשינו אז כדכתיב וירגנו באהליהם וימאסו בארץ חמדה שעפ"י המדרש מלוה רעה הלוו אז ישראל עודנו קיים עלינו ואיך נתפלל שימחוק שטר חוב זה מעלינו כיון דעלינו לשלם ובידינו לתקן ואת וכמו שאמרתי והוא דמיון ללוה שיש לו לשלם ויבקש מהמלוה שיקרע לו שטר חוב שיש בידו עליו הכי יעשה זאת ודאי לא וכמו כן היא בנדון דידן ועלינו לבקש משי"ת שיטה לבב כל ישראל להכיר האמת ויקבלו את דברינו שכתבתי פה כי הם בנויים על אדני אמת על דברי חז"ל במדרשים שכל דבריהם אמת וצדק ודוק.
סז
[עריכה]ס"ז) וידעתי שגם אלו הצנועים שמושכים ידיהם מזה כונתם לשם שמים מפני היראה שאולי ע"י התחברותם לאנשים שהטו דרכם מדרך התורה יזיק להם ולבניהם הנה עליהם נוכל לומר אם שכונתם רצויה אבל מעשיהם אינה רצויה מכמה טעמים חדא כבר כתבתי לעיל מהגמרא ותדב"א כמו שאמר הנביא לחזקי' המלך מה דמפקדת עביד ובהדי כבשי דרחמנא למה לך כמו כן הכא כיון דבעל כרחך כדי לבנות וליישב את הארץ שהוא ממ"ע מה"ת צריך שיהי' מן הכלל כאיש אחד דאי אפשר לעשות בד בבד ומה דמפקת עביד ובהדי כבשי דרחמנא למה לך ועוד מצוה גוררת מצוה ולא יוצמח לשום בר ישראל שום היזק מזה בהשתתפו לדבר מצוה רבה הזו אשר מעלתה הוא גבוה עד רום שמים ואדרבה אם ישתתפו בזה רבים מן החרדים יגבירו בזה את קדושת הארץ וכמו שהבאתי לעיל בשם רבינו הקדוש מגור שי' ומהרמב"ן ועוד יש לי ראי' ברורה מהקרא דאין טענתם הנ"ל צודקת מתחלת הוויית אורו של משיח צדקנו שבא מרות המואביה שאמרה אל בועז ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה והוא השיבה שיש גואל קרוב ממנו ליני פה הלילה והי' בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עבר אשר דבר בועז ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני ויסר וישב שם וכו' ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה וכן עשה בועז שלקח את רות והוליד ממנו את משיח צדקנו ורש"י פירש פן אשחית נחלתי זרעי כמו נחלת ה' בנים לתת פגם בזרעי הרי דהך גואל הי' איין פרוממער דהי' ירא לקחת את רות ולהצמיח את אורו של משיח פן יגרום על ידה פגם לבניו ואמר לא אוכל לגאול פן אשחית נחלתי והפסוק האשימו על כך וכמו שכתב רש"י שם על פלוני אלמוני ולא נכתב שמו לפי שלא אבה לגאול אף דהי' טענתו בצדו פן אשחית את נחלתי אעפי"כ האשימו הכתוב שלא טוב עשה יען דארט וויא עס האנדעלט זיך לגלות אורו של משיח טור מען ניכט זיין קיין נאר און קוממען מיט פרימקייט[9] כמו כן בנדון בנין הארץ דכבר הבאתי מגדולי רבותינו הקדושים דבזכות בנין וחיבת הארץ נזכה לאורו של משיח קיממען זייא דיא פריממע צו געהן מיט דיא טענה פן אשחית את נחלתי גראדע זא וויא דער פלוני אלמוני אבער בועז איז געווען א חכם און האט ניכט געגעבין אויף דיא טענה פון פן אשחית את נחלתי איז טאקע נולד געווארין אורו של משיח כמו כן אין ליתן כלל על טענתם אלו פון דיא פרוממע רק נלך ונחבב את ארצינו הקדושה ונמסור נפשינו אליה ועי"ז יתגלה על ידינו בעזר השם אורו של משיח בב"א וכבר הבאתי בראש ספרי בשמא דהגאון רבן של ישראל ר' ישועלע קוטנער ז"ל דכתב להגאון ר' צבי קאלישער דאל יתן לדברי המנגדים כי לא בהשכל ידברו והגאון קדוש אלקי ר' אלי' מגרידיטץ כתב עוד יותר על אלו המתנגדים בזה כי הוא מסימת עינים של הקליפות ר"ל וכן הגאון המקובל ר' עקיבא יוסף בעל לב העברי אמר עליהם כן כאשר הבאתי לעיל באות נ"ב ועוד דעה שלישית יש בזה כי הוא רק מכח עצת של המרגלים שהיו יראים ליכנס לארץ מכח נגיעת עצמם וכמו שכתבתי לעיל באריכות כללו של דבר מי שיש לו מח בקדקדו ומי שיש לו אמת-דיגע אמונה צו שי"ת ואל ארצו לא ימאס בשום פנים מלהרים קרן ארצינו בשום טענה שבעולם ומי שהוא שבא בטענות למנוע את העולם מזה המה טענות של ס"ם וכת דיליה רחמנא ליצלן מדעתא דילן וכבר כתב היעב"ץ בסידור דהטענות משום דיש שם פושעים אינה טענה דמה יש לך פה בחוץ לארץ עיי"ש ומכש"כ בזמננו דאנו רואין מה שנעשה מאתנו והיכן המה המרכזי תורה מפולין ומליטא ומאונגארין והעוד לנו חלק ונחלה פה הלא נכריות נחשבנו אצלם ויאכל גם אכול את כספנו ואת גופינו ואת כל רוחניותנו מכל זה כל בר דעת וירא ה' באמת נוכח לדעת שאין לנו עוד לבקש מאומה פה רק הגיע השעה לכולנו לשוב לאחוזת אבותינו וזה אמת וברור לאמיתה של תורה וכל החולק על זה חולק על האמת ועל התורה ודוק.
סח
[עריכה]ס"ח) עוד אמשול לך משל אחי! ואספר לך מעשה שאירע לי לעצמי ובדידי הוי עובדא בברחי ממדינה של גיהנם להציל את נפשי הערמה לא יכולתי ליקח עמי שום חבילה של חפצים ולא הצלתי עמי שום דבר רק תפילין של רש"י לחוד ואפילו תפילין של ר"ת מוכרח הי' להניח כי כך הי' אופיה של ההברחה שלא ליקח כלום עמו אבל תפילין דרש"י לא הנחתי כי לא הי' אפשר לי להפרד מהם כי המה עולין לי לרכוש היותר גדול שבעולם כי אין לי להם תמורה ועוד בילדותי עוד קודם מלחמת העולם הראשון רכשתי אותם והנחתים לכתוב אצל הסופר המפורסם צדיק תמים ר' חיים סופר ממונקאטש ז"ל גלל כן הם חשובים לי מאד ואין אני זז בלא הם אף זיז כל שהוא וכשבאתי לכאן עיר הבירה הי' חסר לי תפילין דר"ת וטלית והנני מכיר תודה לידידי הרב הגאון צדיק תמים בנש"ק מו"ה ישראל דוד מרגליות שלעזינגער רב בביה"מ לינת צדק דפה שבהשתדלותו נתן לי בע"ב נכבד ויר"ש מו"ה חיים מרדכי שטערן נ"י תפילין דר"ת מאד נאים ומהודרים ממש החי' את נפשי בזה וכבר הי' לי ב' זוגי תפילין הנ"ל אבל הי' חסר לי עוד טלית ואזכיר את ידידי הגביר ר' וואלף רייכמאן נ"י מפה לטובה שהוא נתן לי טלית להתפלל בו וכבר עזר לי שי"ת שהי' לי ב' זוגי תפילין וגם טלית להתפלל בהם אבל לא הי' עוד הכל בשלימות כי הי' חסר עוד לי אבנט להתפלל בו ועזר ה' אותי גם בזה כי יש לי פה תלמיד ותיק אחד שלמד בישיבתנו הוא נתן לי גארטעל להתפלל אבל עוד לא היה הכל בשלימות כי אחר שהי' לי כל חפצי קודש הנ"ל עוד הי' חסר לי סידור להתפלל בו ואזכיר תודה לידידי תלמידי הרבני המופלג בתורה ובי"ש כמו"ה זלמן ליב קליין נ"י חד מנטורי דחברא ש"ס דקה"י פה עיר הבירה גם תלמיד מו"ח הגה"צ ז"ל שהוא נתן לי סידור להתפלל וב"ה שהזמין לי כל חפצי קודש הנ"ל שצריכין לי בכל יום להתפלל בם אבל בכל זאת בכל עת בבקר כשרציתי להתפלל הי' לי יגון ואנחה בחפצי קודש הנ"ל כי תמיד לא היו לי מזומנים כולם בבת אחת שאוכל להתפלל בם בלי מפריע כי פעם הי' חסר לי תפילין דרש"י ופעם תפילין דר"ת וכשהיו שניהם מזומנים הי' חסר לי הטלית ופעם חסר לי הגארטעל ופעם הסידור וכה הי' לי מדי יום ביומו עד שבקישוי עלה לי להכינם שיהיו כולם מזומנים בידי בפעם אחת וכל זאת גרם לי יען שלא הי' לי טלית בייטל ליתן כל חפצי קודש בה כדי שיהיו מכוללים יחד ושלא יתפזרו לכאן ולכאן עד שריחם עלי ידידי תלמידי ר' זלמן ליב הנ"ל ונתן לי גם טלית בייטל והנחתי את חפצי קודש הנ"ל בהטלית בייטל ומאז הי' לי נחת ועונג שבכל עת שהלכתי להתפלל מצאתי הכל מוכן ומזומן ולא הי' חסר לי כלום מהם והייתי עושר מילך ובלב מלא שמחה מהטלית בייטל הנ"ל שעשה לי טובה גדולה הזאת לקבץ ולאחד לי את החפיצים הנ"ל בכל עת שמצטרך לי מבלי שאצטרך לילך ולחפש אחר כל אחד ואחד והתבוננתי על גודל כחה של טלית בייטל הזאת שיש לה כח הקיבוץ והחיבור לחבר את הכל יחד שלא יחסרו ולא יפרדו זה מזה בשום פעם וטלית בייטל הזאת נותן השיווי והערך אל החפיצים הנ"ל שיכלו למלאות תפקידם לעת המצטרך אבל אחר ההתבוננת רב בכחה של הטלית-בייטל הנ"ל ראיתי והכרתי שעם גדול כח הקיבוץ שיש בה אין בכחה להשפיע איזה השפעה של שינוי למעליותא או לגריעותא בכל החפיצים שמונחים בה כי לעולם לא מצאתי ששום אחד מחפצי קודש הנ"ל שירד מקדושתו או שיתחלף בעצם באחר כי תמיד מצאתי את תפילין דרש"י כמו שהיו ולא נתחלפו זה בזה כי מעולם לא נעשה מתפילין דרש"י תפילין דר"ת או מר"ת רש"י וגם לא נעשה מתפילין גארטעל או סידור או טלית וכן להיפך וראיתי כי אין להטלית-בייטל רק כח קיבוץ גרידא שמקבץ לי את החפיצים הנ"ל שלא יתפזרו אנה ואנה ולא יחסר לי שום אחד מהם בכל עת שמצטרכים לי אבל אינו משפיע שום השפעה עליהם כלל וכלל ע"כ המעשה והלימוד שלמדתי מטלית בייטל הנ"ל, והמעשה של טלית בייטל הנ"ל הוא דמיון מתאים לישראל בגולה שיש בינינו מדרגות ומדרגות שונות ישנם שהן בקדושה גדולה כתפילין דרש"י ויש שהן בקדושה דר"ת ויש שהן במדרגת טלית ויש שהן במדרגת הגארטיל ויש שהן במדרגת הסידורל והן פשוטי העם שהם יהודים פשוטים כמו סידורל שהוא פשוט ויש שהן פחותי ערך אבל אעפי"כ הם יהודים וכל אלו הכתות צריך שיהיו באגודה אחת ובקשר אחת כדמוכח ממצות ד' מינים כמבואר בפייט לסוכות ובמדרש וגם כי צריכין אנו זה לזה כאשר ביאר זאת היטב רבינו מצאנז בספרו דברי חיים על התורה בהשמטות לפ' ראה בדמיון הגוף שיש בגוף חלקים שונים שהנפש תלוי בם והם העיקר שבגוף כמו הראש והלב ויש חלקים שהם אינם עיקר בחיי האדם כמו הידים והרגלים דהא יכולים לחיות בלי ידים ובלי רגלים היכול הראש לומר לרגלים או לידים אינו רוצה להיות בקושרים עמכם מפני שאני יכול לחיות זולתכם וכדומה מן הטענות יען שהם פחותים ממנו אינו רוצה שיהי' בשייכות עמהם ודאי לא כי אם דיכולים לחיות בלי ידים ובלי רגלים אבל איזה חיות הוא בלי ידים ובלי רגלים רחמנא ליצלן מחיות כזאת אבל האמת היא דיש צורך להראש לרגלים דכל כח המשא הוא ברגלים וכל כח הפעולה היא בידים והן משלימים הקומה השלמה שבאדם ואז הוא אדם השלם וכמו כן הוא באומה אם דיש אנשים ברמי השגה ובדעת שלמה וישנם אנשים קטני הדעת ופחותי ערך אבל כולם צריכים להאומה ומשלימים אלו את אלו וצריכים להיות באגודה אחת עכ"ת דברי רבינו שם, (ועיין לעיל אות ל"ו שהביאתי מרמב"ם בהקדמה לזרעים שע"כ הניח הקב"ה רשעים בא"י כדי לעשות חברה לצדיקים להסיר השממה) אבל מכח פזרנו בין הגוים אי אפשר לקבץ אותנו בקיבוץ אחת ותמיד יש חיסור בנו וזה חלושתינו ועל כן יד הכל שולטת וממשמש בנו ואנו בין עצמינו קטועים גדועים זה מזה כמו שתיארתי לעיל באות נ"ה את התואר "גלות יו"ד" והכל בשביל שחסר לנו דבר שיקבץ אותנו בקיבוץ אחד שבל יתפזרו החלקים שבנו על כן אם נתקן את קלקול הישן הנ"ל בעזר הבורא ונחדש בנו את האחדות להתאחד כל כלל ישראל בקיבוץ אחד לקיים את מצות עשה דישוב הארץ ובענין זה נעשה אותנו כחבורה אחת כאשר ביארתי לעיל בארוכה דרק מצוה זו לבד מסוגלה לאחד את ישראל כולה ולעשותם גוי אחד אז יהי' חבורה הנ"ל רק הטלית-בייטל הגדולה של האומה הקדושה שיקבץ בקיבוץ אחד כל חלקי ישראל שבעולם אבל לא מוכרח שישפיע על החלקים איזה השפעה להיזק כי כל אחד ואחד יוכל לסדר ענינו כפי מה שהורגל מימיו החסידים יעשו להם קלויז ללמוד ולהתפלל ולחנך בניהם כפי אות נפשם הטהורה וכן הפרושים בקדושה ובטהרה וכן אינך ורק בנוגע בבנין הארץ ובישובה יד אחת לכלנו כאיש אחד ובלב אחד וכל ישראל כחבורה אחת בפרט זה וכמו שהיו בימי עזרא כאיש אחד וכמו שהבאתי לעיל ובזה ישולם חוב הנ"ל ויתרומם קרן ישראל וכל אחד יבא בשלום על מקומו ואדרבא יתרבה הדעת וכמו שהבאתי לעיל בשם רבינו מגור שליט"א ובשם הרמב"ן דבריבוי יראי השם נתרבה הדעת ע"י ההשפעה שמשפיעים על סביבותם אף בלי שום עשיה לזה ויתקיימו דברי רבינו הרמב"ם שהבאתי כמה פעמים לעיל דאחר שיתקבצו רבים מישראל יתן ה' בלבותם רוח טהרה ויטו שכם אחד לעבדו בלבב שלם ולקיים מצותיו יתברך שמו אכי"ר.
סט
[עריכה]ס"ט) כללו של דבר שבפרט בנין הארץ מוכרח לכלנו להתאחד בכלל אחד כי רק אז נראה ברכה אי"ה במעשה ידינו רצוני לומר רק אקאנאמיש מיססען וויר איינס זיין אונד צוזאממען ארבייטען כאשר הוכחתי לעיל שאך בכח היחוד והחיבור של כלל ישראל בכנופיה אחת מונח הישועה והגאולה וגם הפראקטיקא מוכחת כן כאשר אנו רואין עתה ממלחמות העמים שכל צד של שתי המערכות שעומדים זה כנגד זה בזה תולין כל נצחונם בהתאחדות העמים לעמוד יחד ובאגודה אחת במטרה אחת כאיש אחד ובלב אחד בלי פירוד לבבות ובלי חילוקי דעות כדי להשיג המטרה שבעבורה עושין המלחמה ואלמלי היו חילוקי דעות בצד מן הצדדים בזה היו נותנים יד לצד שכנגדם להתגבר עליהם וע"כ כל התפעלותם של הצדדים הוא לשמור אחדותם אפילו בעל כרחם שמכריחים כל הכתות שהי' ביניהם בשעת שלום עתה בשעת מלחמה אין להתגודד באגודות אגודות רק כולם יאתגדו באגודה אחת במטרה אחת כדי לנצח בזה את האויב האורב עליהם לאבדם וכה הוא מוכרח לעשות גם בנו כי רק עי"ז נשיג בעזה"י מטרת חפצינו וזה נמי מה שרמזה התורה בברית בין הבתרים שכרת הקב"ה עם אברהם אבינו בשאלו במה אדע כי ארישנה והשיב לו הקב"ה קח לך וכו' והצפור לא בתר רמז לו הקב"ה כשהצפור היינו ישראל (וכמו שהבאתי לעיל בשם הנוע"א) לא בתר היינו שלא יבתרו לבתרים רק יהיו באגודה אחת אז יירשו את הארץ הרי קמן הבטחת הקב"ה לאברהם שרק בזמן שישראל הם מאוחדים יחד בכלל אחד שלם רק אז המה מובטחים על ירושת הארץ.
ע
[עריכה]ע') ע"כ אליכם אישים אישי ישראל החיים בכל חמשה חלקי התבל אקרא מקטן ועד גדול מאיש עד אשה מנער ועד זקן כלכם קיימו והתייצבו עמדו נא והתעוררו נא ליכנס בברית הזה של בנין הארץ ולא ישאר אפילו נפש אחת חוצה (ומדינא סגי אפילו ברוב כמבואר בהוריות דף ג') ונבנה ארצינו בבחינת ביאת כלכם דמהאי טעמא לא הי' קיום לא למקדש ראשון ולא למקדש שני משום דלא כולם נשתתפו בו ע"כ אם נשתתף עתה כולנו בה אז יהי' לה כח הנצחיי וה' יהי' אתנו כמאמר הקרא (בהגי ב') וחזק כל עם הארץ נאום ה' ועשו כי אני אתכם נאם ה' צבאות ורוחי עומדת בתוככם אל תיראו ונזכה לגאולה שלימה בביאת מלכות בית דוד דכיון שבא בהתאחדות הכלל כולה אין שטן ואין פגע רע וכמו שהבאתי לעיל בשם רבותינו הקדושים בעלי רוח הקודש ע"כ לדעתי לזה צריך עיקר ההשתדלות בימינו לחבר ולקשר את כל האומה הקדושה במקצוע זו של בנין הארץ שיהיו כחבורה אחת וכמו שכתבתי לעיל בארוכה ויפקדו פקידים להוציא את ההתאחדות הזאת שהוא בכח וכמו שהבאתי לעיל בשם רבינו מהר"ל אל הפועל ואז נזכה להרמת קרן ה' ועמו ומשיחו וכמו שהוכחתי לעיל שרק בזה תלוי כל ישועתינו והרמת קרנינו בב"א ואמן כן יאמר ה'.
עא
[עריכה]ע"א) והנה כבר בפתיחת הספר הטפתי מלין לעולי ובוני הארץ של זמננו אבא עתה למלאות דבריי ולדבר אליהם עוד שנית כבר הוכחתי לדעת שאור ישועת ישראל תלוי בהשתתפות כל כלל ישראל בעבודת הקודש של מלאכת בנין הארץ וישובה והיינו השתתפות היראים וחרדים על דבר ה' וגם ההשתתפות כל המון מישראל יהי' מי שיהי' וזה בלא זה לא יושג תכלית הנרצה כי צריך לידע ולהבין כי בלי היראים לא יובנו ערי ציון ורק ברוח ה' יבנה ערי יהודה ואם כי עלה ביד חלק מהמון להתחיל בבנין הארץ אל יחשבו שזה הוא מעשה ידי אדם לחוד רק נעשה הכל בסיעתא דשמיא ועפ"י סיבת כל הסיבות שסיבב בידם לעשות ההתחלה על ידם דוקא וכמו שביארתי למעלה בארוכה אבל עדיין צריכים לסיעתא דשמיא על להלאה להלוך למעלה מעלה בעבודה זו ולפתחותה עד שיוגמר בשלימות ובלי עזר ח"ו מן השמים יוכל כל הדבר להתבטל וכמו שהי' אצל הנשיא דון יוסף שרמזתי לעיל וביום אחד יכלו לאבד כל יגיעתם שיגעו עד עתה אם לא יהי' מרצון השם ח"ו עיין לעיל אות ל"ג מה שהבאתי בשם המקובל אלקי בעל הון עשיר שאם אינו כפי רצון השם יוכל להיות ח"ו אחרית שמחה תוגה עיי"ש, ע"כ יתאמצו לעשות הכל כרוח התורה ועפ"י עצת חכמי הדור וכמו שכתבתי בפתיחה ואז יעלה לרצון לפני אדון כל ומן השמים יסייעו לזה והעיקר שבאתי עתה לעורר את רבת ההמון שבאו לארץ ועובדים עבודת האדמה ועבודת חומה לבנות בתים וכדומה מעבודת הבנין והישוב שאל יחשבו שעבודת האדמה והישוב בארץ הקדושה היא רק עבודת חומריית גרידא כעבודת האדמה והישוב בחוץ לארץ שקורין באדען-קולטור שהיא רק לתכלית החומריית שבה לבד וכמו שהרגילו וחינכו בהיותם בחוץ לארץ בקולטור של אומות העולם וכמו שכתב המדרש בשה"ש על פסוק שמוני נטרה את הכרמים וכרמי שלי לא נטרתי שמוני נטרה את הכרמים לכבוד האומות וכרמי שלי זה הקב"ה לא נטרתי וזה למוסר השכל ולתוכחה מגולה לאחב"י שבגולה שנתנו כל כחותיהם הרוחניית להקולטור של אומות העולם להגדילה ולהרימה ולהביא אותה על רום המעלה בכל מדינות איירופא כי רוב מדינות אלו שהגיעה קולטור שלהם על ראש הגבעה הי' רק ע"י התפתחותן של ישראל שנתנו כל כוחותיהם הרוחניות לזה וכלפי שהי' להם להחזיק טובה על זה וליתן להם חלק בראש בטובת הנאה של הקולטור עוד גזלו מהן זכותם ונשלכו חוצה מכל נתח טוב ואחרים אוכלים את יגיעתם זאת גורל אחב"י שנזורו אחור מלנטור כרם ה' צבאות והלכו לנטור כרמי הגוים עכ"פ השבעו נפשם בקולטור הגוים וכשבאו לארץ והתחילו בעבודתם שהרגלו בהם בחוץ לארץ צריך להודיעם כי עבודה זו שהרגלו בהם בחוץ לארץ ששם נחשב לעבודה חומריית לבד בארץ הקדושה לעבודה רוחניות היא נחשבה מפני שכל עבודה ופעולה שעובדים ופועלים בעבודת הארץ כמו לחרוש ולזרוע וליטע אילנות ולבנות בתים ולעשות דרכים וכדומה וכדומה מן הפעולות שנצרכים לישוב הארץ למצוה יחשב והוא כמו מי שעושה תפילין ולולב וסוכה ושאר מכשירי מצוה וכמו שכתב רבינו הח"ס בחידושיו לסוכה שהבאתיו לעיל אבל כבר קדמו בזה הגאון קדמון בשו"ת הרשב"ש בן התשב"ץ סי' א'-ב'-ג' שביאר דין זה באורך מאד ומסקנת דבריו שהישיבה בארץ הוא מצות עשה מן התורה כדעת אביו תשב"ץ וכדעת זקנו הרמב"ן אלא דעיקר מצוה היא הישיבה היא הדירה והיא תליא בשתי סיבות, הא' הוא העליה שאם לא יעלה איך ידור שם, וסיבה הב' היא הישוב, והישוב הוא כמו נטיעת גנות ופרדסים ואילנות וקניית שדה לבניית בתים ושאר צרכי האדם שכל זמן שימצא מזון ומדור תמצא הישיבה ועליה הוא השגת הישיבה והישוב הוא צורך קיום הישיבה וכן שנה ושלש שם דבריו ומסיק בזה"ל על כן אני אומר שהישוב והעליה שתיהן סיבות המצוה אלא שהאחת מקדמת והאחרת מגעת היינו הישוב מגיע ומקיים אותו בקיום המצוה והמה מכשירי מצוה כמו תפילין וסוכה ולולב שמגיע את האדם לקיום המצוה עכ"ד בקצרה (ובאמת נפלא בעיני על הגאון בשד"ח שכל רז לא אנס ליה איך לא ראה את הרשב"ש הנ"ל שביאר את מצוה זו באורך והוא לא ציין כלל עליו ואולי לא הי' ספר זה בידו) עכ"פ אנו רואין שהעבודת הישוב בארץ המה מכשירי מצוה כמו עשיית סוכה ולולב ותפילין ומזוזה ובאמת לולי דמסתפינא מחביריי וביותר מרבותיי שיחכו עלי הייתי אומר דבר חדש דכמו שאמרו חז"ל בסוכה מ"ו ובמנחות דף מ"ב דהעושה לולב לעצמו או סוכה לעצמו מברך שהחיינו כמו כן מי שהתחיל בארץ ישראל בעבודת האדמה לעצמו או בבנין בית לעצמו יברך שהחיינו בפעם הראשונה שמתחיל לבנות ואולי דגם כשאינו לעצמו דיש לחלק בין סוכה ולולב ובין ישוב הארץ דהמצוה לעשות את הארץ ראוי לישוב א"כ אינו צריך שיהי' דוקא לעצמו ואפילו לאחרים סגי כיון דראוי גם לו וקצרתי בסברא ועיין בתוס' סוכה שם דמסתפקו למה באיזה מצות תיקנו שהחיינו ובאיזה מצות לא ומסקו דבמצוה שיש עליה שמחה מברכין והיכא דליכא שמחה אין מברכין ובנ"ד דודאי איכא שמחה ודאי דהי' מן הראוי לברך שהחיינו כל הבא בראשונה להתחיל בעבודת הארץ ובבנין הארץ ולא באתי אלא להעיר ולא להלכה וכש"כ למעשה עד שיסכימו אתי גדולי הדור ודוק.
עב
[עריכה]ע"ב) עכ"פ מזה יבינו כל עובדי אדמה שבארץ ישראל שעבודתם אינה עבודה חומריית רק עבודה רוחניות ושיש במעשה ידיהם קדושת ורוחניית אלקינו בכל פעולה ופעולה שעושין בישוב הארץ ואפשר שעל זה כיון הנביא ישעי' באמרו אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם שלעיל באות ל"א (עיין מה שכתבתי שם) נתקשיתי בהך הנה אלקיכם דמה כיון בזה ומלבד מה שכתבתי לעיל יש לומר עוד דכוונתו היתה לומר בזה כמו שכתבתי פה דעל כל פעולה ופעולה שעושין בערי יהודה שורה עליו קדושת ורוחניות אלקיכם מפני שכל פעולה ופעולה הוא מצוה כשאר מצות התורה וגם הארץ מתקדש על ידו בקדושת השם וכמו שביארתי לעיל באות ל"א עיי"ש וכיון שכן צריך כל פועל להכין את לבו ואת דעתו ואת שכלו ואת השגתו לעבודה הקדושה ומעולה כזו וישליך את דעה הזרה מלבו מה שהביא אתו עמו מחוץ לארץ בעבודה זו ויעורר את נפשו לרוחניות שבה אז יהי' בטוח שה' ישלח עזרו מקודש וישלח ברכה במעשה ידיהם והישוב יתגדל ויתרחב ייתרבה עד שנגיע לתכלית ולהשלמת הגאולה בב"א ולזאת נחוץ שיתקרבו עצמם אל היראים ויקבלו לקח ולימוד מחכמי הדור לעשות הכל ברוח התורה וברוח חדשה זו של התורה תלכו ותמלאו תעודתכם שבשבילה באתם לארץ לבנותה ולעודדה הכל כמו שעשיתם בחוץ לארץ רק בשינוי לטובה כי שם הי' ברוח זרה רוח העמים וכאן תהי ברוח התורה וברוח ה' צבאות ובעיניכם תראו כי חפץ ה' יצליח בידכם וכל הברכות המבוארות בספרי נביאות ישוגין אתכם וכמו שהבאתי בסוף פתיחת הספר מרש"י זאת ברכה שכל כסף וזהב שבעולם יזוב לארץ ישראל אם יהי' התנהגות הארץ ברוח התורה עיי"ש ותבנה ותכונן ארצינו הקדושה בטעמפא מהירית כל כך עד שבעצמינו נהי' מתפלאים על זה שבזמן קצרה נתרחבו גבוליה וה' יהי' בעזרינו בכל מפעל ומפעל ומלאכים מן השמים יבואו לסייענו כמסופר במדרש קהלת מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני אינו מעלה דבר, מה עשה יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת ושכבה וסיתתא ומורקה (עיין מ"ר שכבה לשון שבירה כדאמרינן פרק ר"ע ומירקה עשאה חלקה ובהירא כד"א תמרוקי הנשים) ואמר הרי עלי להעלותה לירושלים ביקש לשכור לו פועלים נזדמנו לו ה' בני אדם אמר להם מעלין לי אבן זו לירושלים אמרו לו תן לנו חמשים סלעים ואנו מעלים אותה לירושלים ביקש ליתן להם ולא נמצא בידו הניחוהו והלכו להם זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם אמר להם אתם מעלין לי אבן זו אמרו לו תן לנו ה' סלעים ואנו מעלים לך אבנך לירושלים ובלבד שתתן אצבעך עמנו נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים ביקש ליתן להם שכרן ולא מצאן נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם אמרו לו דומה שמלאכי שרת העלו אבנך לירושלים עכ"ד המדרש ומדרש הזה איתא ג"כ בראש מדרש שה"ש ולכאורה יש להכליא כיון דהי' לו ליתן ה' סלעים בעד שכר מלאכה למה לא הביא שלמים בעדם הלא בעד ה' סלעים הי' יכול ליקח בהמה לשלמים אלא שרצה להראות שכל המסייע לבנין העיר או להחזיק בדקה עולה לרצון לשי"ת כעולה וכקרבן ע"כ העלה דוקא אבן לירושלים ששייך לחומת העיר ומן השמים היו מסייעין אותו שהרי באו מלאכי שרת ונשאו את האבן ומה שבקשו ממנו ליתן אצבעו למשא האבן אף דהם נשאוהו ומה הועיל למשא זו אצבעו הכי היו צריכים לו? נראה לי דהוא עפ"י שראיתי בספר אחד שהביא בשם הגאון קדוש ישראל ר' ישעי' מושקאט ז"ל אבדק"ק פראגא אצל ווארשא במה שאמרו חז"ל הארון הי' נושא את נושאיו ואעפי"כ צוה ה' לשאת אותו הוא משום דשי"ת רוצה להתעוררת דלמטה וכמ"ש הזוה"ק דבאתערותא דלתתא אתער אתערותא דלעילא עכ"ד כמו כן רצו המלאכים דההתעוררת דלמטה יעשה הוא באצבעו ואח"כ יבא הסיוע מן השמים כמו כן אהוביי! אם עבודתכם יהי' נעשה הכל עפ"י רוח התורה והמסורה בעצת חכמי התורה ומנהיגיה בטחוני חזקה שה' ישלח עזרו מקודש ומציון יסעדכם וכפירוש המדרש מקדושת מעשים שבכם ומציון מעשים שבכם ותלכו מעלה מעלה בעבודתכם הקדושה ותתברכו ממעון הברכות ויקוים בכם כל הברכות הכתובים בפ' בחקותי ובפ' תבא וה' יאמר אלינו אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים (היינו מארץ שהיינו במיצר ובדוחק) מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עלכם ואולך אתכם קוממיות אכי"ר.
עג
[עריכה]ע"ג) הנה הארכתי עד כה בפרק זה של בנין וישוב הארץ בביאור מצוה זו באר היטב וטיילתי בה באריכות ובקצרות בכל פינה ופינה והוכחתי בראיות מוכחות ומוכרחות שהחוב של מצוה זו מוטל על הכלל כולה בכל עת ובכל זמן ואין שום יחיד יכול לפטור עצמו ממנה וביותר נתכפלה החוב עלינו בזמנינו לקום ולהתעודד מתרדמותינו ומעצלותינו כי כעת יש די התעוררת לזה למי שיש לו עינים לראות ואזנים לשמוע וראה או שמע מהנעשה אתנו בימים הקשים שעברו עלינו בגזרות דארבע שנים שעברו עלינו אשר הכותב קורות הדורות יוכל לכנותם גזירת ת"ש-תש"א-תש"ב-תש"ג כמו שכינו לגזרות נוסע הצלב גזרת תתנ"ו והפה ילאה לספר אותם והעט לא יספיק לכותבם והכל נעשה בהסכם רצון העליון בעוה"ר וכמו שביארתי המדרש באיכה שאלו לר' יהושע בן לוי איו הקב"ה השיב להם בכרך גדול של רומי והיא פלא על השאלה ועל התשובה על השאלה וכי זו שאלה איו הוא יתברך איה היא לא? וגם למה דוקא בימיו של ר' יב"ל נשאלה שאלה זו וגם מה השיב להם בכרך גדול של רומי הלא מלא הארץ כבודו! אבל הפירוש האמת בזה דידוע דבימיו של ריב"ל היו גזרות תקופות על ישראל דהי' קרוב לחורבן וצר לישראל מאד בגזרות קשות ואכזריות באו אליו בתמהון לבב ושאלו אותו איו הקב"ה למה שותק הקב"ה על כל זאת על הנעשה בישראל וכמו שהי' לשמוע בימינו מרבים מההמון ששאלו כך ווא איזט דער יידישער גאטט ווארום שווייגט ער צו דעם אללעם כך שאלו גם לריב"ל על זה השיב להם בכרך גדול של רומי הכוונה בזה מפני שכל אלו הגזרות יצאו מרומי ששם היתה מושב של יעצי המלוכה אשר שם יעצו הגזרות על ישראל ואמר להם כסבורין אתם שאלו הגזרות נעשו בלתי ידיעתו של הקב"ה לא כן אלא הוא כביכול הי' ג"כ שם במושב של המיניסטערראט הזאת שהביאו גזרות קשות האלו והכל נעשה בהסכמתו מפני שכך עלתה במחשבה לפניו וכך השבתי אני ג"כ לרבים השואלים ממני כך בהיותי עוד במדינה של גיהנם הידוע ווא איזט דער יידישער גאטט ב"ה והשבתי להם ער איזט אין דער רעזידענץ שטאדט ביים מיניסטערראט והסכים על ידיהם בעוה"ר והטעם דהסכים על ידיהם הוא כמו שכתב הר' ר' יונתן באהבת יהונתן בהפטרת פ' עקב כדי שיתנדבו לבם לילך לארץ ישראל וכן רבינו היעב"ץ בסידור כתב בשמסיחים דעתם מא"י באו גזרות קשות על ישראל וכבר הארכתי בזה לעיל ואין מהצורך להכפיל הדברים עכ"פ בימינו יש די התעוררת לזה לנדב לבנו לשוב לארץ חמדתינו ע"כ אחיי ורעיי! קימו נא! התעוררו נא! התיצבו נא! והתחברו נא! וחזק ונתחזק בעד ה' ובעד עמנו ובעד ערי אלקינו ובעד תורתינו כלנו יחדיו כאיש אחד ובלב אחד בעד ערי אלקינו כי הגיע השעה שהכל יהיו עולין ויהיו מעלין כי קרבה ישועתינו לבא כמו שנראה מכל הסימנים שנראין בזמנינו וכל אחד יהי' זריז לתמוך בכספו את מצות העליה והבנין.
עד
[עריכה]ע"ד) אמרו בירושלמי דפיאה פ"ד על הפסוק שאמר דוד (בד"ה כ"ב) והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב וכו' מהו בעניי (הלא הי' לו זהב לרוב) אמר רבי שאין עשירות לפני מי שאמר והי' העולם (ר"ל נגד הקב"ה קרא עצמו עני) דבר אחר בעניי בעינוי שהי' מתענה ומקדיש סעודתו לשמים (היינו על בנין ביהמ"ק) ויש לי פלא על רבינו מהר"ם שיף בדרשותיו שכתב על זה הפסוק שהוא על דרך דאמרו חז"ל אגרא דתעניתא צדקתא ובכל יום התענית נתן לצדקה וכתב שם בעל הג"ה לפרש דברי הגאון משום דלא ניחא ליה לפרש מלת בעניי מלשון עניות שהרי הכין כסף וזהב הרבה מאד ולא בעניו אלא בעניי פירוש מלשון עינוי נפשו ותענית על דרך אגרא דתעניתא צדקתא עכ"ד, והיא פלא איך לא ראו שניהם כי דבריהם מפורשים שם בירושלמי דהירושלמי מקשה קושיית בעל הג"ה הנ"ל ומפורש כפירוש המהר"מ שיף והיא פלא על המהר"מ שיף דכל רז לא אנס ליה וכאן העלים עין מירושלמי הנ"ל ודוק עכ"פ אנו רואין דדוד המלך ע"ה צמצם מפיו על בנין ירושלים וביהמ"ק והי' נראה לי להציע לפני עמנו הקדוש שבכל כדור הארץ בכל מקומות מושבותיהם לאחוז במדת מלכנו הקדוש וליתן כל ערשפאר-ניס וואס דער יידישער-מענש מקטן ועד גדול פאן זיך ערשפארען ווירד על בנין ארצינו הקדושה ואין כוונתי להרבות בצומות ובעינוי נפש וליתן הסך לא"י כמו שעשה דוד מלכנו רק כונתי להפריש עצמו מן המותרות ולהקדיש שיווי זה שהי' רוצה להוציא על המותרות על בנין הארץ ואפרש דבריי מה כוונתי בזה שינהגו בכל בית ישראל מאיש ועד אשה גם הקטנים שבישראל שנהגו לילך בטיאטרות ובמיני שחוק וכדומיהם שקורין שפארט שיקבלו עליהם שלא לילך לשם מהיום והלאה ולהקדיש שיווי זה שנהגו להוציא על הנ"ל על בנין ארצינו הקדושה וישלחו אותו למרכזים שהעמידו לגבות הכספים לבנין הארץ ואם יקבלו זאת עליהם כל אחינו שבארצות הגולה בכל כדור הארץ יגבו כסף וזהב לרוב ונחזק בזה את עצמינו ואת ארצינו ולא את ארץ נכריה וכן כדומה לזה מה שהוא מותרות לחיי האדם ומי יתן שישמעו מליי בזה ויעלה לרצון לפני אדון כל.
ועוד נראה דכבר הבאתי לעיל ריש פ"ג אות א' מספר עזרת כהנים שכתב דעיקר הבנין ודאי על כל ישראל בצירוף כאחד הוטל המשא ומלאכת רבים הוא וכן כתב הרמב"ם והרא"ה בספר החינוך והכל חייבים לבנות ולסעד בעצמם ובממונם וכן מצינו בדוד המלך שגבה כסף מכל שבטי ישראל וקנה קרקע ביהמ"ק עיין זבחים דף קט"ז ע"ב וכן רש"י דברי הימים סי' כ"א כדי שיהי' חלק לכל ישראל בבנין הזה עיי"ש והנה מצינו בדוד בדברי הימים א' סי' כ"ט באמרו לפני שי"ת (בעת שאסף נדבות לבנין הביהמ"ק) ועתה עמך הנמצאים פה בשמחה להתנדב לך ופרש"י הנמצאים אבל עשירי ישראל כולם אשר בכל עיר ועיר לא נמצאו פה ועל כן רבש"ע נתמעטה הנדבה שאילו הי' שאר כל ישראל כאן אז הרבה הנדבה עכ"ל (וכבר הבאתי דברי רש"י הללו לעיל בפרק ג' אות ט"ו עיי"ש מה שכתבתי בזה) הרי דדוד אסף נדבות מיחידים למפעל הקדוש הזה ואעפי"כ הקפיד דוד לגבות ג"כ חמשים שקלים מכל שבט בשוה להיות הכסף בא מצבור שיהי' עסק זה עסק צבורי ג"כ חוץ ממה שיתנו היחידים לזה עיין שם כל הסוגיא ותבין דבריי לאשורן כמו כן לנו בזמנינו בעסק בנין הארץ לא די במה שיתנדבו יחידי ישראל לעסק הקדוש הזה רק צריך שיהי' גם עסק צבורי ג"כ והיינו באופן שכל קהלה וקהלה בכל תפוצות הגולה יתנו בכל שנה ושנה איזה סכום ידוע מקופת הקהל שהוא מעות צבורי לצורך העליה והבנין ואז נהי' יוצאים ידי חובותינו בזה כי הוא מצוה דרבים ג"כ כמו שאמר הכתוב בואו ורשו את הארץ עיין רמב"ן שם ואז תעמוד לנו זכותא דא"י לחלצינו ממיצר (עיין בהקדמה ראשונה) דהרי דוד עשה גביית הכסף מי"ב שבטים תיכף אחר שהיו בצרת המגיפה שגילה לו הנביא גד שהצרה בא עליהם יען שהתרשלו בבנין ביהמ"ק עיין מדרש תהלים סי' י"ז כמו כן לנו שכל הצרות שבאו עלינו יען שהסחנו דעתינו מא"י כמו שהבאתי לעיל מהרבה מקומות חז"ל עלינו לעסוק בזה בעסק צבורי כמו שעשה דוד וליתן לזה מקופת הקהל ואז יהי' כח דרבים בזה לחלצנו ממיצר ועוד כי כבר הבאתי לעיל בפתיחת הספר הנוכחי את הירושלמי דבבא בתרא סוף הלכה ב' שדימו את מצות ירושת הארץ למצות ירושת התורה כי בשניהם נאמר מורשה בתורה כתיב תורה צוה לנו משה מורשה בארץ ישראל כתיב ונתתי אותה לכם מורשה עיי"ש (ועיין לעיל בפתיחה שהארכתי במושג זה) עכ"פ גילו לנו חז"ל דשני מצות אלו שוין בחיובן והנה עיין רמב"ן בפ' זאת הברכה שכתב דהתורה היא ירושה של קהלת יעקב ולא ירושה של יחידים מבני ישראל ובספרי משנה שכיר ח"ה אשר עודנו בכת"י השי"ת יזכנו להוציאה לאור מתוך ישועתן של ישראל הוריתי להלכה למעשה מכח דברי הרמכ"ן הללו שאין יוצאין ידי חובת מצות קיום התורה כדכתיב ארור אשר לא יקום את התורה הזאת עיי"ש ברמב"ן דקאי על קיום התורה מדור דור באם יחידים שוכרין מלמד ויחידים משלמין לו שכר כי הוא מצוה של קהילת יעקב לדברי הרמב"ן הנ"ל והוא עסק צבורי ולא עסק הפרטים ע"כ צריך לשלם להמלמד מתוך קופת הצבור והבאתי ראי' מדוד שרצה שיהי' לרבים חלק בבנין המקדש לא הסתפק במה שנתנו יחידים לזה רק עוד גבה כסף שקלים מכל שבט והחליף אותם בזהב עיין תוס' זבחים דף קט"ז ע"ב ורש"י ד"ה הנ"ל וכל זאת עשה כדי שיהי' בזה עסק הצבור ולא עסק היחיד וגם הבאתי ראי' שרק באופן הזאת שנותנים מקופת הצבור נקרא עסק רבים ולא עסק יחיד מדברי הפרישה ה' עירובין ושם הארכתי ואין כאן מקום להאריך בזה ועתה דהירושלמי דבב"ב הנ"ל מדמה ירושת הארץ לירושת התורה מכח גזרה שוה הנ"ל דבשניהם כתיבת תיבת מורשה א"כ אין יוצאים ידי חובת מ"ע דישוב הארץ במה שעוסקים בזה רק יחידים ומהפרישה דעירובין מוכח דאפילו אם כל ישראל יתעסקו בזה רק כל אחד פורע לעצמו מכיסו דין יחיד עליה רק צריך לגבות אותם מיחידים ולשום אותה בקופת הקהל והקהל ישלמו מכיסם אז יש עליו דין רבים ולא יחידים והוא כתב כן לדין עירובין אבל יש ללמוד מדבריו לכל מקום שהחיוב על הכלל ולא על יחידים שיש לעשות כן והפרישה הזה הוא חידוש נפלא ולא ראיתי עוד לאיזה פוסק שירגיש בחידוש מילתא הזה עכ"פ במצות עשה דישוב הארץ דהיא חיוב דרבים וכמו שהבאתי מירושלמי הנ"ל החוב מוטל על כל קהלות הגולה להפריש למצות עשה זו סכום מה כפי יכולתם מקופת הקהל מזמן לזמן כן מוכח מהנ"ל להלכה ולמעשה ואז נהי' יוצאים ידי חובתינו ויעמוד לנו זכותא דא"י לחלצני ממיצר אכי"ר ודוק.
עה
[עריכה]ע"ה) ומלבד זה יחשוב האדם הישראלי מה שנעשה עם הכסף והזהב ועם כל הרכוש ישראל ממאות שנים ולפנים עד עתה פה בארצות הגלות איך שהכל הלך לטמיון ונפלו ביד עשו ולא הי' להם שכל ותבונה להמציא רכוש זה לארץ ישראל לקנות שדות ולבנות בתים אשר עומד לעולם ולעולמי עולמים ביד ישראל וכמו שכתב הריב"ש בתשובה סי' ק"א וסי' שפ"ז שישוב א"י אינה מצוה לשעתא אלא מצוה המתקיימת לעולם ומצוה ותועלת לכל ישראל שלא תשתקע ארץ הקודש ביד טמאים עיי"ש והי' לבני הגולה ללמוד מיעקב אבינו שבשעה שעמד עם עשו במלחמה היו מחשבותיו ועשתנותיו איך להבטיח שלא יפול ממונו ורכושו ביד עשו והצליח בידו להציל ממונו ע"י שעשה עצמו כגשר רגלו אחת נתן משפת הנהר השני לצד א"י וברגלו השני עמד בצד של עשו הרשע שהוא חו"ל וכבר פירשתי למעלה שהדברים אינם נאמרים בפשיטות רק בדרך מליצה להודיעני מה הי' הגשר שבו העביר כל רכושו לא"י ע"י שמעולם לא עמד בשתי רגליו בצד שעמד עשו רק תמיד עמד ברגל אחת בא"י והי' בעניו ובלבו בא"י ע"כ הי' בידו ל העביר ממונו לאט לאט לא"י אבל אם הי' עמד פה בחו"ל בשתי רגליו והי' מסיח דעת מא"י אז הי' הסוף שכל עמלו הי' נופל ביד עשו וזהו הענין ממה שנעשה כעת בימינו עם רכוש ישראל שהי' רכוש גדול ונפלא והכל הלך לטמיון מפני שבעוה"ר עמדנו בשתי רגלינו פה בגלות והסחנו דעתינו מא"י ע"כ לעינינו עשקו עמלנו מידינו וזה יהי' למוסר השכל לנו שנדע על העתיד שלא להשתקע פה בשתי רגלים רק ברגל אחת נעמוד בא"י ועינינו ולבנו שם כל הימים אז יעלה בידינו בעזר השם לשתול ממוננו שם וכל כסף המותר בידינו נשתקע בבנין ארצינו ושם יפרה וירבה הכסף לנו ולבנינו ולתועלת כל אומתנו הקדושה ולקידוש שמו יתברך ויתעלה.
עו
[עריכה]ע"ו) וביותר מוטל חוב עלינו אחר שיושבת הגלות החל המר הזה מעלינו ונמצא מנוחה מאויבינו להפניא דעתינו לארץ ישראל ולהרים קרנה בקנין שדות ובבניית בתים ונלמוד זאת מיעקב אבינו דכתיב גביה ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען וכו' ויקן את חלקת השדה ופרש"י כאדם שהאומר לחברו יצא פלוני מבין שיני אריות ובא שלם ויקן את חלקת השדה ועיין שם באבן עזרא שכתב וזה לשונו חלק בשדה והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל ומי שיש לו בה חלק חשוב כחלק עוה"ב עכ"ל והרמב"ן הביאו והספרים למדו מזה דבירושת הארץ נעשה בני עוה"ב ופירשו בזה ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ ע"י ירושת הארץ נקראים עמך כולם צדיקים ובני עוה"ב ומבואר במדרש דיעקב אחר שניצול מידי עשו חשב בלבו אעשה מצוה שיהי' חשוב בעיני הקב"ה יותר מכל המצות ולקח חלקת השדה בא"י וכמו כן עלינו לעשות כעת שבחמלת ה' עלינו נשארנו מיתר הפליטה ויצאנו מבין שיני אריות שלם לכל הפחות בגופנו ע"כ עלינו לעשות כיעקב אבינו להתאמץ וליקח חלק בקניית שדות ובתים ובישוב הארץ ויעלה לרצון לפני אדון כל.
עז
[עריכה]ע"ז) וכן מצינו במדרש תהלים סי' י"ז גבי המגפה ר"ל שהי' בימי דוד שגד הנביא גילה לדוד שבא על עונש שלא תבעו בנין ביהמ"ק ודוד הלך תיכף אחר פסיקת הדבר וקנה מארנון מקום לבנין ביהמ"ק וכתיב בדברי הימים סי' כ"א ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב משקל שש מאות ובספר שמואל בסופו כתיב בכסף שקלים חמשים עיין זבחים דף קט"ז דרבא רמי קראי אהדדי וברש"י דברי הימים שם כתב בזה הלשון שקלי זהב משקל שש מאות ובשמואל כתיב בכסף שקלים חמשים הא כיצד נטל מכל שבט ושבט חמשים שקלים הרי שש מאות שקלים כדי שיהי' חלק לכל ישראל עכ"ד הרי דדוד הי' רוצה בשעת קניית המקום לזכות את כל כלל ישראל כדי לרצות בזה את פני האדון עבור חטא הנ"ל ששהו בתביעת ביהמ"ק ועיין במדרש תהלים הנ"ל דדן קל וחומר מה בימי דוד שעוד לא היתה ביהמ"ק נענשו על שלא תבעו את בנין ביהמ"ק כש"כ אנו שכבר הי' לנו ואבדנו אותה בעונינו על אחת כמה וכמה שח"ו אנו נענשים על ההיסח הדעת מתביעת בנין בית מקדשינו והביא משל על זה מאב שלקה את בנו וחזר ולקה אותו כמה פעמים עד שהבן שאל מאביו למה אתה מלקיני כל כך הרבה פעמים השיבו אביו למה אין אתה עושה מה שצויתך ולכך תקנו להתפלל בכל יום שלש פעמים על שובנו לארצינו ולבנות ביהמ"ק עיי"ש הרי דכל אלו הלוקין שאנו נלקין בגלות הוא מפני ההיסח הדעת משובנו לארצינו א"כ עתה בימינו אחר שפסקו המכות הנוראות שעברו עלינו צריכין אנו לעשות כמו שעשה דוד תיכף בלי איחור לילך ולקנות הארץ והמקום לבנין בית חיינו כדי שלא יחזור העונש עלינו ח"ו וכההוא מעשה דאב דלקה את בנו וחזר ולקה אותו עד ששמע לקול אביו וגם כבר כתבתי לעיל שנוכל ללמוד מדוד שלא די בזה בקניית אנשים פרטים חלקת השדות בא"י רק חוב זה מוטל גם על הכלל שבכללות ישראל ובהשתתפות כולם צריך להתענין בזה ועל כן גבה מכולם וקנה את המקום כדי שיהי' חלק לכל ישראל בזה מזה תדין שחוב על הקהלות בכל אתר ואתר בהשתתפות ציבורי ישראל לסייע בבנין הארץ ואז נרצות את פני האדון ה' עבור החטא שהתרשלנו בזה עד עתה וכן הבאתי לעיל באות א' בשם הגאון בעל עזרת כהנים דעיקר הבנין ודאי על כל ישראל בצירוף כאחד הוטל המשא ואינו כשר עפ"י יחיד ומלאכת רבים הוא והביא ראי' מדוד עיי"ש מה גם כאשר אנו מקוים בעזר השם שאחר שיושבת המלחמה יתנו המלכיות רשות להאומה הישראלית לשוב לארץ ירושתינו ולהחזיק בה אז בודאי החוב מונח ומוטל על הכללות שבישראל והוא עסק צבורי ולא עסק יחידי עיין תשובת רשב"ש בן התשב"ץ שביאר מ"ע דישוב א"י באר היטב וכתב שם דזו מצוה על יחידים לעלות ולא על הכלל כולו כיון דאנו נשבעין שלא נעלה בחומה נגד רצון המלכיות עיי"ש נמצא דאחר דהמלכיות יתנו לנו רשות להחזיק בא"י ולעלות עליה אז שבה מצוה זו להיות מצוה על הכלל וחוץ ממה שכל יחיד ויחיד מחויב להתאמץ בזה עוד הוא חיוב כללי וכמו שנלמד מדוד המלך ע"ה וכמו שאמרתי ובמדרש ובתנד"א אמרו כי על כן לא התחיל הגלות עד בזמן הושע בן בארי כי כל זמן אשר מלכות ירבעם ביטל עליות הרגל בזרוע הי' הקולר תלוי בצאורו לבר (וגם באותו זמן אוהבי ה' מסרו נפשם לעליית הרגל כמובא בתענית דף כ"ח ונזכר להם לדורות עולם) משא"כ בזמן הושע נתבטלו הפרדסאות והי' להם רשות לעלות לרגל ולא עלו אז הי' החטא על הכלל כולו ע"כ נגלו עכ"ד המדרש וכן אנן בדידן בזמנינו דהורשה מטעם הממשלה לעלות החוב הוא על הכלל והוא עסק צבורי ולא פרטי ומחויבים לתמוך מצוה זו מקופת הקהל וכמו שכתבתי לעיל ודוק.
עח
[עריכה]ע"ח) נראה לי בעזה"י ללמד את הנודבים נדבות לבנין ארצינו הקדושה שיאמרו בשעת ההפרשה הריני נותן נדבה זו לצורך בנין ארצינו לקיים בזה מצות עשה דישוב הארץ שצונו הבורא כל עולמים לתקן את שרשו במקום העליון ובזה ישרה על הנדבה קדושה דלעילא ולא יהי' כח לסט"א לעשות איזה קלקול במעשה הבנין ולא להיות לו חלק בזה והכל יהי' נעשה בקדושה וכפי רצון העליון ומקור לזה למדתי מדברי המגיד מישרים בפ' תרומה שכתב בזה"ל והלא בפרשתא קדישתא דא אמר ועשו לי מקדש וכן אמר ויקחו לי תרומה למירמז דבמילי קדישא איבעי למימר האי מלה לקדושה בכל עובדא די עבד לימא הכי האי לשם קדושה כי היכא דבעי בכורסייא דמניחין בברית אליהו דאיבעי דלימא האי כורסייא לאליהו עכ"ד המלאך שהגיד לרבינו הב"י ונראה לי להוסיף דעל זה רמז רש"י ז"ל בדבריו שכתב על ויקחו לי, לי לשמי היינו דיאמר בשעת הפרשת המעות וכמו שכתב רש"י על ויקחו לי יפרישו לי ממונם נדבה והיינו דבשעת הפרשה זו יאמר בפיו הריני מפריש זאת לשם קדושת המשכן ודברי רבינו רש"י עם דברי המלאך עולים בקנה אחד שוב מצאתי בשל"ה בשער האותיות אות אלף שהביא בשם הראשית חכמה שער אהבה פ"ט שהביא מזהר ויקהל שכתב בזה"ל ת"ח וכל הנשים אשר נשא לבן בשעתא דהוי עבדין עבידתא הוו אמרין דא למקדשא דא למשכנא ודא לפרוכתא וכן כל אינון אומנין בגין דשריא קדישא על ידייהו ואתקדש האי עבידתא וכד סליק לאתריה בקדושא סליק עכ"ד וכן הביא עוד זהר וז"ל א"ר אליעזר בכל עובדי דבר נש בעי ליה דלהוי כולהו לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עבד דכולא היא לפלחנא ולא לישרי עלוי סטרא אחרא בגין דאיחו זמין תדיר לגביה בני נשא ויכול לאשראה על ההיא עבידתא עכ"ל ועיי"ש בשל"ה דכתב דיאמר בכל פעולה לשם יחוד קנה"ו ושכינתיה ע"י ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל וכל זה הוא כדברי המגיד הנ"ל ע"כ ראוי לעשות כמו שאמרתי בכל נדבה שמפרישין לצורך בנין הארץ ומה גם אם יאמר כל פועל קודם פעולת הבנין או החורש או הזורע וכדומה מן הפעולות יאמר כנ"ל יעשה בזה תיקון גדול ולא יהי' כח לחיצונים לאחוז בשום פעולה מפעולת הבעלי מלאכה שעוסקים בבנין ובישוב הארץ אך צריך לדעת דכל מה שאמרתי אינו מעכב בגוף המצוה של הישוב ואף העובד ופועל סתם אף בלי אמירה כנ"ל ובלי כונה כלל קיים כל פועל מ"ע הנ"ל וכן משמע מדברי האוה"ח שהבאתי לעיל באות ל"ג וכמו דקיי"ל במקום דאיכא מעשה אין הכונה מעכב ואפילו מצוה הבא בעבירה איני מזיק היכא דהמעשה כבר נעשה ואי אפשר למיהרר וכמו שכתב הרשב"א ביבמות דף ק"ג עיי"ש אך למצוה מן המובחר בודאי נכון לעשות כמו שכתבתי ויתקלס עילאה לעילא ולתת אכי"ר ודוק.
עט
[עריכה]ע"ט) ראיתי בספר דרישת ציון שהקשה על דברי הרמב"ן שכתב על דברי ישעי' הנביא נאם ה"א מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו פירוש שמתחלה יקבץ רבים מנדחי ישראל ולא כולם ואחר מלחמת גוג אמר עוד אקבץ עליו לנקבציו שיקבצו שנית על הנקבצים מכבר וקאי על האובדים בארץ אשור דהם עשרת השבטים דהם יקבצו שנית והקשה על זה ממה שכתב הרמב"ן בעצמו בשה"ש דעשרת השבטים יקובצו תחלה וכתב דשניהם אמת כי אם יקבצו קהל גדול מן האובדים בארץ אשור אטו יבואו לארץ שממה וחרבה בלי ספק יוקדם להם ולפניהם להוציא לחם מן הארץ ואח"כ יבואו כולם אל ארץ מלא ברכת ה' וממדבר יהי' הכרמל מלא שדות וכרמים ביד ישראל וכן מבואר בהושע גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי עכ"ל הפסוק ונדחקו מאד בהבנתו ויובן היטב לדרכי כי ידבר שם עם אפרים שהם מעשרת השבטים בכל הקאפטל ואמר לכו ונשובה וכו' ביום השלישי פרש"י על בנין בית השלישי ואח"כ מאריך בתוכחה ואמר מה אעשה לך אפרים וגו' ואח"כ חוזר על דבריו הראשונים שאמר ביום השלישי יקימנו ויבא כגשם לנו על זה אמר לאפרים גם יהודה שת לך קציר בשובי שבות עמי אפרים בטרם יבא קהל גדול יעשה יהודה קציר לך ויכון לפניך ארץ נושבת ואח"כ יהי' הקבוץ הגדול ואח"כ בלי ספק יבא משיח בן יוסף וימלוך בירושלים ואח"כ יבא גוג אשר בו יתקדש שמו הגדול ויהי' ה' אחד ושמו אחד וכלם שפה אחת לעבדו שכם אחד אמן עכ"ד הגאון ר' צבי קאלישער ז"ל בספרו הנ"ל.
הנה מה שחידש הגאון ז"ל מדעת עצמו שיהודה יהי' תחלה בביאה לארץ כדי להכין הארץ לפני השבטים וסמך דבריו בקרא הנ"ל גם יהודה שת לך קציר וכו' וכתב דרבים נדחקו בבאור הכתוב אבל לפי דרכו מובן היטב.
הנה אני מצאתי בפירוש במדרש כן שיהודה יהי' תחלה לשוב לארץ דנחום אומר הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך (נחום ב׳:א׳) ואמרו על זה בילקוט שם ובתנחומא פ' במדבר את מוצא בכל מקום יהודה תחלה לחנייה יהודה תחלה והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לנסיעה יהודה תחלה ונסע דגל מחנה יהודה לקרבנות יהודה תחלה ויהי המקריב ביום הראשון נשיא לבני יהודה למלחמה יהודה תחלה שנאמר מי יעלה לנו אל הכנעני ויאמר יהודה יעלה וכשיבא המבשר יהודה יבשר בתחלה שנאמר חגי יהודה חגיך עכ"ל המדרש היינו על כרחך שהוא יחזור תחלה לארץ ויחוג בתחלה חג בואו בארץ ואז יבשר בתחלה את הגאולה לישראל שוב ראיתי שהדבר מפורש בזכריה ב' פסוק יו"ד-י"א הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם ה' כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ה' הוי ציון המלטי יושבת בבל ועיין רש"י ומצודות שפירשו הוי הוי יאמר על הגאולה העתידה וכאלו יקרא אליהם אתם בני יו"ד השבטים שגלו לארץ אשור העומדת בצפון צאו משם במרוצה לשוב אל ארצכם כי כארבע רוחות השמים כמו שארבע רוחות השמים המה רחוקים זו מזו כן פרשתי אתכם לארץ מרחק ולכן מהרו ולכו לפי רוב המרחק הוי ציון המלטי כאלו יקרא ליהודה ויאמר את עדת יהודה שגלית מתחלה לבבל לשבת ביניהם המלטי ממקום שאתה עתה לבא לציון עכ"ד, הרי דקרא בקריאה מיוחדת ליהודה שנגלה תחלה וכן ימהר עתה לחזור מתחלה וכדברי המדרש הנ"ל שבכל דבר יהודה תחלה ע"כ גם בהחזרה ושובה לארץ יהי' יהודה תחלה א"כ דברי הגאון הנ"ל כנים ואמתיים בבאור הכתוב הנ"ל ואילו הי' זוכר ממדרש הנ"ל הי' שמח ואני מוסיף על דבריו דעל זה כיון הושע כאמרו (הושע יו"ד) יחרוש יהודה ושדד לו יעקב דוק והבן.
עכ"פ אנו רואין דיהודה הוא תחלה בכל דבר ודבר וגם הוא יהי' תחלה בשעת הגאולה לחזור להארץ ע"כ אנו דאנו מבני יהודה ובנימין ע"כ עלינו החיוב להיות תחלה בבנין הארץ ואח"כ יתגלו העשרת השבטים ויהי' קיבוץ שלם אמן כן יאמר ה' בב"א ואחר שירחיב ה' גבולינו ויתן לנו מנוחה מאויבינו מסביבותינו אשר סבבונו כדבורים בעקציהם שעקצו לנו באכזריות גדולות ה' ינקום את נקמתינו מהם אז נתחיל בעזה"י להתעסק בזה כלנו יחדיו כי ב"ה נתקיים בנו נביאת נחום הנביא פתוח נפתחו שערי ארצך (נחום ג׳:י״ג) ולא נביט על החירות שנתן לנו מחדש פה ולא נשתמש בה להשאר ח"ו עוד כאן כמקדם כי אז ח"ו יחזור חלילה לחיצת העמים עלינו וכמאמר הנביא (בעמוס ו׳:י״ג-י״ד) השמחים ללא דבר האומרים הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים כי הנני מקים עליכם בית ישראל נאם ה' גוי ולחצו אתכם עכ"ל הנביא הרי דכל לחיצת הגוים אותנו הי' רק מפני דהיינו שמחים בחלקינו פה בגלות והרגשנו עצמינו לחזקים ושיש לנו קרנים לנגח בהם ימה וצפונה ונגבה וקדמה והראה ה' לנו כי היינו שמחים ללא דבר וכל גדולתינו פה כחלום יעוף ע"כ נשכילה ממה שעבר עלינו לידע איך להשתמש בהחירות שנתן לנו מחדש לעשות תנועות גדולות מכל שדרות עמנו לעלות לציון ברנה ובשמחת עולם ואז יקיים ה' מאמרו שאמר לנו ע"י נביאו ויקנא ה' לארצו ויחיואל ב׳:י״חעמו (יואל ב׳:י״ח) אכי"ר.
פ
[עריכה]מאמר מקדש ה'
פ') כתיב בעזרא ו' ויעשו חנוכת הבית הזה בחדוה עיין מלבי"ם שם שהביא בשם קדמונים בדקדוק לשון הכתוב "הבית הזה" כי אם היו זוכים אז הי' מגיע זמן הגאולה העתידה ותיכף אחר בנין זה הי' יורד ביהמ"ק מן השמים כמקדש שראה יחזקאל לעתיד לבא והיו מתחילים החנוכה השנית שנאמרה ביחזקאל ולעת עתה עשו חנוכת הבית הזה שמלת הזה מורה שמצפה על חנוכת בית אחר והנה חנוכת יחזקאל תתחיל בכ"ג אדר כמבואר שם והם המשיכו חנוכה שלהם עד כ"ג אדר שהם כ"א יום ואם היו זוכים הי' תיכף חנוכת הבית האחרון שיבנה בידי שמים ויען שבימים האלה חל פורים שהם ימי משתה ושמחה אמר שהי' עיקר החדוה על החנוכה שהיתה גדולה משמחת פורים עכ"ד בשם קדמונים, מדברי קדמונים אלו נראה שאם שבנין דלעתיד יהי' בידי שמים עכ"ז מתחלה נהי' אנו בונים ביהמ"ק בידינו ואח"כ יורד הבנין דביד"ש דמקוה וכדברים אלו מצאתי בספה"ק אספקלריא המאירה על הזהר בפ' שופטים דהביא שם הגמרא דבב"ק דף ס' אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהיבערתי אני הציתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ואני עתיד לבנותה באש שנאמר ואני אהי' לה חומת אש סביב ולכבוד אהי' בתוכה וכן כתב בזהר פ' פנחס שהמקדש לעתיד יבנה הקב"ה בעצמו ויהי' פעולת ידיו לא ידי בו"ד דכתיב בונה ירושלים ה' והגלאנטי מייתי בשם הזהר פ' פקודי שכל האבנים ויסודי המקדש לא נחרבו ועתיד הקב"ה לבנות ביהמ"ק מאותן אבנים עצמם שנגנזו (והוא פירש בזה קרא (דחגי ב׳:ט׳) גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון דקשה למה לא כתיב מן הראשונים שהרי שני בתי מקדשות חרבו לנו אולם לפי הזהר פקודי הנ"ל מה מתקו דברי הכתוב דהא אתי לאשמעינן שלא נאבדו כל האבנים מבנין הראשון ומאותם אבנים עצמם יבנה המקדש לעתיד וזה שאמר גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון ר"ל מאבני הראשון ממש) והנה לפי דברי הזהר פקודי הנ"ל הרי יבנה המקדש מאבנים שהיו מעשה ידי אדם ולא ממעשה הקב"ה כביכול עצמו והרי זה סותר הגמרא דבב"ק והזהר דפ' פנחס הנ"ל דיהי' ביד"ש ממש וצריכין אנו על כרחך לומר דעת שלישית המכרעת והוא מדרש פסיקתא דאיתא התם שהקב"ה יוריד כביכול את ירושלים דלמעלה למטה ויעמיד את שלמעלה על שלמטה ונמצא שתי מדרשות אמת שאותו שיעמוד למעלה כולו אש מעשה ידי הקב"ה ושלמטה ממנו הוא מעשה אדם אבני נזר מתנוססת על האדמה מימי שלמה ע"ה עכ"ד הגאון המקובל הנ"ל ואני תמה מאד על רבינו בעל אספקלריא המאירה דעשה הכרעה זו מדעת עצמו מכח מדרש פסיקתא הנ"ל הלא דבריו אלו מפורשין כן בתיקוני זהר תיקון כ"א וז"ל הת"ז שם בהאי זימנא אתבנא ביתא דשכינתא דאיהי בית הבחירה ע"י דקבה"ו דאתמר בה ואני אהי' לה נאם ה' חומת אש סביב ואני אבנה אינון אבנים טבין דאיתבני מינה הה"ד ואבנה גם אנכי ממנה נטיעין קדישין וכו' ובניינא דבי מקדשא תהא בנויה מכספא ודהבא ואבנין יקירין ותהא מרקמא מכל ציורא דעובדא דבראשית ועלה נהרא ירושלים דלעילא לעילא מרקמא מכל מיני גוונין דנהורא ורזא דמלה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו דאנהרא על גבוי עכ"ד והכסא מלך כתב על מה שכתב הת"ז ובניינא דבי מקדשא תהא בנויה מכספא וכו' וז"ל זה התחתון יהי' ג"כ בנין מפואר ומצוייר בו כל מעשה בראשית ואז עלה נהרא ירושלים דלעילא הרוחנית עכ"ל ונראה לי דאפשר לכוון בדברי הת"ז שכתב ואני אבנה אינון אבנין טבין דאיתבני מינה ר"ל מהאבנים דאיתבני מינה בקדמייתא מן הבית הראשון וכדברי הזהר דפקודי הנ"ל עכ"פ כל דברי האספקלריא המאירה הנ"ל מפורשין בת"ז הנ"ל ופלא גדולה עליו שהי' מן המקובלים הגדולים מדורות קדמאי איך לא זכר על לשונו את דברי הת"ז הנ"ל, ועיין לעיל אות ב' מה שכתבתי בטעמא דמילתא דאנו בונים תחלה ועליה ירד ביהמ"ק דלמעלה ודו"ק.
עכ"פ אין סתירה מזהר פינחס ומגמרא דב"ק דמשמע דבית דלעתיד יהי' מעשה ידי הקב"ה על הזהר דפ' פקודי דמשמע דיהי' מעשה ידי אדם וכן משמע עוד מהזהר דפ' תולדות דשניהם אמת דתחלה נבנה למטה מעשה ידי אדם ואח"כ ירד עליו מלמעלה וכמבואר בתיקוני זהר בפירוש כן וכהכרעת האספקלריא המאירה שזכה לכוון לדעת הת"ז מעצמו ובדברי עם ידיד נפשי הגאון הגדול שר התורה כמו"ה יצחק ווייס שליט"א ראבדק"ק ווערבא (כעת בהעתקת הכתבים לבית הדפוס לא ידעתי מה הי' לו כי בעוה"ר גם הוא נתפס בידי האכזרים והובל לארץ גזרה וזכות תורתו יעמוד לו שיעמד חי ויראה בישועתן של ישראל בב"א) הוסיף לכוון כל הנ"ל בפסוק ואני אהי' להם נאם ה' חומת אש סביב ולכאורה מה הכוונה במלת סביב אבל בהנ"ל א"ש מאד דיהי' ביהמ"ק תחתון מעשה ידי אדם ועל זה ירד ביהמ"ק דלעילא של אש ויסבב אותה עכ"ד ודפח"ח ובבואי לכאן עיר הבירה ובא לידי לשעה קלה ספר דרישת ציון מהגאון ר' הערש קאלישער שם מצאתי תשובה להגאון בעל ערוך לנר שהעלה ג"כ כן שתחלה יבנו ישראל למטה ביהמ"ק ואח"כ על זה ירד ביהמ"ק דלמעלה וכן כתב עוד בספרו ערוך לנר על סוכה ופירש בזה דברי רש"י ותוס' בשבועות ובר"ה ובסוכה שהביאו ממדרש תנחומא דבנין דלעתיד יהי' ביד"ש היינו שעל הנבנה ביד"א למטה ירד עליו מלמעלה בית המקדש דלעילא שהוא ביד"ש ושם בתשובה הנ"ל פירש תיבת סביב הנאמר בקרא כפירוש של הגאון הנ"ל ושניהם לדבר אחד נתכוונו אבל הגאון בעל ערוך לנר לא זכר לא מדברי הת"ז הנ"ל ולא מדברי הספר אספקלריא המאירה הנ"ל שנכתב שם כדבריו ואילו הי' רואה אותם הי' שמח מאד שכוון לדבריהם.
ונראה פשוט דבית המקדש דלמטה דיהי' מעשה ידי אדם יהי' נבנה עוד קודם ביאת המשיח רק דיהי' קיבוץ ישראל תחלה ע"י רשיון המלכיות ונבנה בית המקדש דלמטה (ואפשר דע"י זכות הרבים יגלו אבנים דנגנזו) ואח"כ יבא משיח ואח"כ ירד ביהמ"ק דלמעלה ודבר זה מבואר בפסיקתא דקומי אורי דאיתא שם בזה הלשון ת"ר בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על גג בית המקדש והי' משמיע להם לישראל ואומר להם ענוים הגיע זמן גאולתכם ואם אין אתם מאמינים ראו באורו שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח וכתב שם בביאור זרע אפרים לרבינו ר' אפרים זלמן מרגליות וז"ל עומד על גג ביהמ"ק בירושלמי דמעשר שני הובא בתיו"ט שם שבנין ביהמ"ק יהי' ארבעים שנה קודם לביאת המשיח לפי"ז א"ש עומד על הגג בהמ"ק בפשיטות עכ"ד הרי בפירוש דבנין ביהמ"ק דלמטה יהי' קודם ביאת המשיח, (ועוררני הרב הג' מו"ה משה שמעון האפמאן נ"י רב בביה"כ פה קה"י על לשון התוספתא פ"ח דפסחים ניתן להן לישראל לבנות בית הבחירה עיי"ש ופלא על המנ"ח שכתב מדעת עצמו דאם יתנו המלכיות רשות לבנות ביהמ"ק מצוה לבנות ולא הרגיש מתוספתא זו דמפורש בהדיא כן עכ"פ גם מכאן משמע דבית השלישי אנו נהי' בונים אותה ודו"ק) והמורם מכל דברינו שלמעלה שדעת כולם כן שתחלה נבנה ביהמ"ק למטה על ידינו ואח"כ על זה ירד ביהמ"ק דלמעלה כן הוא דעת הקדמונים שהביא המלבי"ם וכן הוא דעת הת"ז והאספקלריא המאירה ואולי כוון המלבי"ם על הת"ז והאספקלריא הנ"ל שהם הם הקדמונים שזכר או שראה קדמונים אחרים זולתם עכ"פ דעת הערוך לנר דעת קדמונים הוא, (והנה מה שכתבו הקדמונים הנ"ל שהביא המלבי"ם דאילו היו זוכים בימי עזרא הי' תיכף יורד אז ביהמ"ק דלמעלה העתיד לבא והי' אז זמן הגאולה העתידה נראה דענין הזכיה הוא כמו שאמרו בברכות פ"ק דראוי הי' לעשות נס בימי עזרא להיות גאולה שלמה אלא שגרם החטא וענין החטא ביאר המהרש"א ביומא דף ט' היינו שלא עלו כולם עיי"ש ודוק), ונראה לי לרמז ענין הנ"ל בקרא דזכריה סי' א' פסוק ט"ז לכן כה אמר ה' שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וקו ינטה על ירושלים עכ"ל הקרא היינו דקודם יבנה בית בירושלים היינו דע"י האדם יבנה בית למטה ואח"כ קו ינטה על ירושלים דירד ביהמ"ק דלמעלה על ירושלים ודוק.
פא
[עריכה]פ"א) ודע דבהנ"ל יתיישב לנו קושיא עצומה שהקשיתי עוד בילדותי ונדפסה בספרי שו"ת משנה שכיר ח"א סי' ל"ד על רש"י ותוס' סוכה מ"א דכתבו דמקדש דלעתיד יהי' ביד"ש דכתיב מקדש ה' כוננו ידיך מכתובות דף ה' דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך ועיי"ש ברש"י ותוס' דמקדש מעשה צדיקים הוא וא"כ מוכח דיבנה ע"י מעשה צדיקים ולא ע"י הקב"ה וא"כ יהי' סתירה מתוס' ורש"י דכתובות על תוס' ורש"י דסוכה והנה המהרש"א בכתובות כתב דקאי על בצלאל וחבריו דעשו המשכן עיי"ש א"כ בנין דלעתיד שפיר יכול דיהי' ע"י הקב"ה וא"כ לק"מ אבל אכתי יוקשה על רש"י בפ' בשלח בפסוק מקדש ה' כוננו ידיך כתב בזה"ל חביב המקדש שהעולם נברא ביד אחת שנאמר ידי יסדה ארץ ומקדש בשתי ידים אימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לע"ו לעתיד לבא שהמלוכה שלו עכ"ד הרי דרש"י כתב בפירוש דמקדש דלעתיד יהי' בשתי ידים וכבר מבואר בכתובות דבשתי ידים הוא מעשה צדיקים ולא מעשה הקב"ה וא"כ מוכרח לרש"י דבנין דלעתיד יהי' מעשה צדיקים וא"כ יהי' סתירה מרש"י לרש"י כה הקשיתי בימי עילומי והיא קושיא אלימתא ושם בספרי הנ"ל כתבתי לתרץ דרש"י שם כתב על הקרא מקדש אדני כוננו ידיך דעל תיבת מקדש הטעם זקף גדול להפרידו מתיבת השם שלאחריו לומר המקדש אשר כוננו ידיך ה' היינו שהקב"ה יבנותו א"כ מדבר הכתוב ממעשה ידיו של הקב"ה ואעפי"כ כתיב בי' כוננו ידיך היינו שתי ידים ודברי רש"י הללו לקוחים מהמכילתא א"כ על כרחך לנו לומר דהמכילתא אינו סובר דרש דבר קפרא הנ"ל דחילק בין מעשה צדיקים למעשה דקב"ה רק המכילתא חילק חילוק אחר וכמו שהביא רש"י שם חביב ביהמ"ק שהעולם נברא ביד אחת שנאמר ידי יסדה ארץ ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שה' ימלוך לע"ו לע"ל שהמלוכה שלו היינו שהמכילתא סובר חילוק בין מעשה המקדש למעשה העולם אבל מעשה דהקב"ה הוי ג"כ בשתי ידים במעשה חביב כמקדש דלעתיד נמצא דבר קפרא דסובר החילוק בין מעשה צדיקים למעשה דקב"ה ואינו מחלק בין מעשה חביב לשאינו חביב ודייק כן הואיל במקדש כתיב כוננו ידיך ע"כ לא ס"ל דמקדש דלעתיד יהי' ביד"ש רק יהי' מעשה צדיקים בשתי ידים א"כ לפי"ז רש"י לשיטתו שפיר כתב דיהי' ביד"ש אבל לבר קפרא יהי' ביד"א ובזה ישבתי דברי הרמב"ם דמשמע מדבריו דיהי' ביד"א משום דנקט דבריו אליבא דב"ק עכ"ד שכתבתי בימי ילדותי בספרי שם.
וכעת נראה לי לומר דלא צריכין לעשות פלוגתא הנ"ל ורק דיש לתרץ קושיא הנ"ל בפשיטות דכיון דתחלה נבנה ביהמ"ק דלמטה ואח"כ על זה ירד ביהמ"ק דלמעלה ויתאחדו זה עם זה א"כ יהי' שם גם מעשה צדיקים ואגב חלק הצדיקים שבו נקט הקרא חשיבות דשתי ידים ואינו דומה למעשה שמים וארץ דשם לא הי' רק מעשה הקב"ה לבד ע"כ לא נזכר רק יד אחת משא"כ בבנין דלעתיד דיהי' בו גם מעשה צדיקים ע"כ נקט הקרא שתי ידים וזה התירץ נראה מאד ואין צורך לעשות פלוגתא בין המכילתא לבר קפרא.
פב
[עריכה]פ"ב) ודע עוד דבהנ"ל שהבאתי בשם הקדמונים ות"ז דתחלה יבנה הבית למטה ע"י מעשה יד"א ואח"כ ירד עליו מקדש הרוחני דלמעלה יתיישבו ג"כ דברי רש"י ותוס' דסוכה הנ"ל דכתבו וא"ת והא אין בנין ביהמ"ק בלילה דכתיב וביום הקים את המשכן והקשו עוד על התירץ דשם דאיבני בחמיסר והא אין בנין ביהמ"ק דוחה יו"ט ותירצו דבנין דלעתיד דיהי' ביד"ש יכול להיות בלילה ויכול להיות ביו"ט עכ"ד, ונתקשיתי בדבריהם טובא בשלמא במה דכתבו דהואיל דיהי' ביד"ש יכול להיות ביו"ט מובן שפיר והוא על דרך שאמרו בגמרא דשבת דף ע"ד ע"ב גבי טוויית השער על גבי העזים דלית בה חילול שבת משום דחכמה יתירה שאני ואין דרך מלאכה בכך ומזה למד הח"ס בד"ו דכל מלאכה שהוא על דרך נס אין בה חילול שבת ובזה ישב דברי הרא"ש בע"פ דמשה כתב י"ג ס"ת ביום שנסתלק אף דהי' בשבת משום דכיון דהוי דרך נס לית ביה חילול שבת דאין דרך מלאכה בכך והכ"נ גבי בנין דלעתיד דיהי' עפ"י נס ביד"ש אין דרך מלאכה בכך ואין בו חילול יו"ט ע"כ שפיר יכול להיות ביו"ט אבל במה שכתבו דיכול ג"כ להיות בלילה הואיל דהוא ביד"ש זה אינו מובן כלל כיון דהלילה פסול לבנין ביהמ"ק כמו דנלמד מקרא דביום הקים את המשכן א"כ ודאי דאם נבנה בלילה הוא פסול כמו בקרבנות דנלמד מקרא דביום צוותו דלילה פסול לקרבנות א"כ מה מהני לן האי מעלה דיהי' ביד"ש להבשירו אף בלילה כיון דהלילה מצד עצמו פסול לבניית המקדש א"כ אין חילוק בין ביד"א ליד"ש וכעת אני כותב בגלותי פה עיר הבירה טמון בירכתי ביתי מבלי ספרים לחפש אם עמדו בזה אבל בהנ"ל א"ש דכיון דעיקר המקדש שהי' מעשה ביד"א הי' נבנה ביום כדינא ורק המקדש הרוחני דלמעלה בא בלילה זאת לא מזיק אם הוא גם בלילה כיון דעיקר הבנין הי' ביום ויש להסביר הדברים ממה שרואין בקרבן שנשחט ונזרק ביום הקטר חלבים ואימורים שהוא הגמר יכול להיות בלילה כמו כן בבנין הבית כיון דהי' ההתחלה ביום יכול להיות הגמר בלילה וא"ש בהבנת הדברים בס"ד.
פג
[עריכה]פ"ד) ואני מדי כתבי דברים האלה הגיע לידי ספר קטן אחד הנקוב בשמו מנחת יהודה (אשר הזכרתיו למעלה) שהזמין לי ה' פה עיר הבירה בהשגחה פרטית כי אינו בנמצא ומחברו הי' איש ספרדי חכם גדול ומקובל תלמיד הגאונים וקדושים מרן בעל פלא יועץ ומרן בעל שושנים לדוד וראיתי שהאריך בספרו שם באות ל"ז-ל"ח בענין זה וכתב ג"כ דביהמ"ק דלעתיד יבנה תחלה ע"י אדם ורק אח"כ ירד עליו ביהמ"ק דלמעלה והביא בשם הרב כבוד חכמים בירושלמי ברכות פ"ד אגדה כ' בזה"ל נראה פשוט שגם בית יעקב (שהוא בית ג') יהי' נבנה מאבני בתי מקדשים של ארץ ישראל שקדושות הראשונות לא בטלו ואם הי' מקובל הדבר הזה כפשוטו שהקב"ה בעצמו יבנה הבית לא היו מקבלים ישראל לבנותו בימי ר' יהושע בן חנניא כדאיתא בב"ר סוף פרשה ס"ד וגם לא הי' צריך ר' יהושע לאותה דרשה כדי לשכך צבורא כי אם במקהלים הי' מברך שנתבטלה הגזרה (כי במדרש מספר דצרי ישראל דברו על לב המלך לחזור מהרשות שנתן לישראל לבנות ביהמ"ק והרע לישראל על זה ונתבקש ריב"ח מטעם המלך לשכך את ישראל בדרשה עיי"ש) והביא שם הזהר דפ' פינחס דבית ראשון ושני יחית קבה"ו מלעילא והאריך וכתב וזה שאמרו רז"ל שהבית השלישי יבנה הקב"ה ויורד מן השמים כשהיא בנוי ר"ל הקדושה שיחול על הבנין שיבנה מלך המשיח כמפורש במדרש שה"ש שמשיח יבנה ביהמ"ק וזהו ג"כ כוונת הכתוב מקדש ה' כוננו ידיך פירוש רש"י בית המקדש העתיד יבנה בשתי ידים ר"ל קדושת שני הבתים הראשונים שיוריד הקב"ה מלעילא על בנין העתיד שיבנה ע"י הצדיקים מפני שהבתי מקדשים לא שלטה בהם יד זרים והחרבן לה הי' בו אלא לפנים אבל הי' גניזה עיין כבוד חכמים בירושלמי ברכות הנ"ל שכתב דר"ל הרוחני שבהם נגנז וזהו מה שיוריד הקב"ה מלעילא ממקום שנגנז עיי"ש ומדי עברי בדברי הגאון המקובל הנ"ל נתמלא לבי בשמחה עצומה מאד כי מצאתי שם את הקושיא העצומה הנ"ל שהקשיתי בימי ילדותי בשם הרב החסיד בעל ספר מערכי לב ושנדחק בישובו מאד והגאון בעל מנחת יהודה ישב קושיא זו על דרך שתירצתי אני לעיל ומאד שמחתי שזכיתי בילדותי לכוון לשני חכמי ספרד הנ"ל
פד
[עריכה]ואעתיק את דברי בעל מנחת יהודה ככתבו וכלשונו שכתב בזה באות ל"ח וז"ל ונראה לי שזהו כוונת הכתוב מקדש ה' כוננו ידיך פירש רש"י ז"ל בית המקדש העתיד יבנה בשתי ידים ר"ל קדושת שני הבתים הראשונים שיוריד הקב"ה מלעילא (וכדברי הזהר דפנחס הנ"ל) על בנין העתיד שיבנה ע"י הצדיקים ועפ"י האמור נראה לי לישב קושיא עצומה דאיתא בכתובות דף ה' דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ ובמעשה צדיקים כתיב מקדש ה' כוננו ידיך שתי ידים פירש רש"י מקדש מעשה ידי צדיקים היא ובסוכה דף מ"א כתב רש"י להיפך שבנין העתיד אנו מצפים בנוי ומשוכלל שיגלה ויבא מן השמים שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך וכן בחומש כתב ואימתי יבנה בשתי ידים בזמן שימלוך לע"ו דהיינו לעתיד וכן כתבו תוס' בשבועות דף ט"ו דביהמ"ק דלעתיד שהוא עשו ביד"ש כדכתיב מקדש ה' כוננו ידיך וכן מפורש בתנחומא וכן ראיתי להרב החסיד ז"ל בספר מערכי לב דרוש צ"ה שהקשה על התוס' ממאמר דכתובות הנ"ל (והוא הוא הקושיא דהקשיתי בימי ילדותי ונדפסה בספרי משנה שכיר ח"א בסי' ל"ד וספרי הנ"ל נדפס זה י"ט שנה בשנת תרפ"ד וספר מנחת יהודא הנ"ל הנדפס בשנת תר"ג בערי ספרד יקר המציאות בא עתה לידי ע"י אחד שהי' בירושלים ומשם הביאו לכאן והוא מסרו לידי יען שאני עוסק בענין זה ואין שיעור לשמחתי שזכיתי לכוון לשני חכמי ספרדי הנ"ל) ורצה לישב דסבר בר קפרא דכי כתיב מקדש ה' כוננו ידיך גם על בנין שלמה כתיב וכי דריש התנחומא דאיירי קרא בבנין העתיד אה"נ דמודה דגם על בנין שלמה הי' הנבואה (אמר המחבר כנראה דהגאון בעל מערכי לב לא ראה דברי המהרש"א בכתובות שהבאתי לעיל שכתב דקאי על בצלאל וחבריו ובזה מתורץ הקושיא הנ"ל כאשר כתבתי לעיל אבל לרש"י לא יספיק התירץ כאשר כתבתי ע"כ נדחק לתרץ דקאי על תרווייהו) וקשה מנ"ל דגדולים מעשה צדיקים כיון דכולה עלמא מודו דקרא איירי בבנין העתיד שיהי' בידי שמים כמ"ש רש"י ותוס' ואי כולא עלמא מודו דקאי קרא גם על בנין שלמה מנ"ל דבנין העתיד יהי' על יד הקב"ה ועפ"י האמור יבא על נכון שהבית השלישי יבנה ב"ב ע"י הצדיקים ואנשי מעשה רועי ישראל כמו שדרש בר קפרא ופירש רש"י והבנין הזה אלקים יכוננהו עד עולם בשתי ידים דהיינו קדושת שני הבתים הראשונים שיוריד עליו מלעילא כמ"ש בזוה"ק ובתנחומא וזהו פשרה נכונה (וזהו ממש תירוצי הנ"ל ושישו מעי שזכיתם לכוון לאדם גדול ומקובל כמוהו) ועל דרך זה ראיתי לאביר הרועים רבינו הכהן הגדול במדרש האיתמרי (לבעל שבט מוסר) דרוש י"ח וז"ל ידוע שיש מאמרים מחולקים זה עם זה שיש שמהם נראה שמלך המשיח יושב בגן עדן כדאיתא במ"ר איכה באותו תינוק שנולד ביום תשעה באב ובמסכתא תענית ובכמה מקומות ויש מאמרים אחרים שנראה שהוא בחיים אין מספר למאמרים האלה והפשרה בזה כשהקב"ה ירצה לגאול את ישראל יתלבש נשמתו של משיח באיש הראוי ונמצא שיושב בזה העולם והוא הגוף ויושב בגן עדן והיא הנשמה עכ"ל וכן משמע לשון הכתוב מקדש ה' כוננו ידיך ולא ההתכוננת הוא הבנין כמו שא"ה כירח יכון לעולם וכן כתיב ומעשה ידינו כוננהו והכתוב מיירי בבנין שלמה ובבנין העתיד כמ"ש הרב החסיד ז"ל ומבנין העתיד מוכח דגדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ דאילו במעשה שמים וארץ כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ביד אחת לומר שאין להם קיום כי אם בעוה"ז אבל לעתיד שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תכלה עיין רש"י ישעי' אבל מעשה ידיהם של צדיקים כתיב מקדש ה' כוננו ידיך שתי ידים שיש להם בעוה"ז ויש להם בעוה"ב שיורידם הקב"ה פעם שנית על בנין העתיד ואז יודע גדולת מעשה הצדיקים האלה שמעשיהם רצוים ותשרה השכינה והקדושה במעשה ידיהם ומה שאמר התנחומא פרשת כי תשא שתהי' מוקפת מחומת אש אפשר שהקדושה הזאת שיוריד מלעילא דיתחזי לכל עלמא יהי' כמראה אש לוהט עד רום יקר שמיא או היא ע"ד משל רצה לומר שיחי' בנין נצחיי עכ"ל הספר מנחת יהודה הנ"ל.
פה
[עריכה]פ"ה) ברם עדיין יש לפנינו קושיא גדולה על הכלל שהנחנו לעיל בשם רבותינו בעלי המדרש וזהר וקדמונינו ואחרונינו דכך היא אופיה של בנין בית חיינו דלעתיד בתחלה למטה ע"י אדם ואח"כ יבא עליה מלעילא ביד"ש א"כ אכתי יהדר הקושיא בר"ה ד' ל' ובסוכה ד' מ"א אהא דהתקין ריב"ז דיהא יום הנף כולה אסור ופריך הגמרא למה כל היום עד חצות יסגי דהא אין ב"ד מתעצלין ומשני דאיבני סמוך לשקיעת החמה עיין רש"י ותוס' דיבא פתאום מן השמים מבלי שהי' להם שהות להכין את העומר בתחלה ויתמשך כל היום עיי"ש, והשתא דבתחלה יבנה למטה ע"י אדם לא יבא פתאום מבלי ידיעה מתחלה מהבנתו א"כ הי' להם שהות להכין את העומר מתחלה א"כ שוב תהדר הקושיא למה כל היום בחצות סגי והיא קושיא אלימתא על שיטה הנ"ל, ונצטערתי מאד בישוב קושיא זו עד שהאיר ה' לראות בספר עזרת כהנים על מדות שנדפס בשנת תרל"ד לאחד מגדולי הדור מרוססיש-פולין בראש חלק ג' הנקרא פנות עזרה שכתב בזה"ל נזדמן לי ספר מנחת חינוך על ספר הרא"ה שנדפס מחדש ומצאתי שם שכתב מצוה צ"ה (מצות בנין בהמ"ק) וגם היום אפשר מצוה לבנות כמבואר במדרש בימי ריב"ח דנתנו רשות והתחילו לבנות ועיין כפות תמרים שרבינו נתנאל בעל התוס' רצה להקריב קרבנות בירושלים א"כ ה"ה לבנות בית המקדש עכ"ל הרי לך כמ"ש ומהמדרש הנ"ל מוכח שאנחנו בעצמינו נבנה בית המקדש (וכן מוכח מהתוספתא דהבאתי לעיל) ומעשה רב ודאי הי' בהסכמת ריב"ח והלכה כמותו בכל מקום ודוחק לומר דנעשה בלי הסכמתו דהוא הי' אז גדול הדור ההוא וכדמסיים שם במדרש ודאי היו שומעים בקולו כאשר שמעו אח"כ בקולו כשאמר להם לחזור מהבנין וכמש"ל והי' לי בזה הצעת דברים לפני כבוד קדושת הגאון הרב הקדוש בוצינא קדישא חסידא ופרישא אדמו"ר שליט"א ואמר לי בפיו הקדוש שאנחנו בעצמינו נבנה ביהמ"ק עיין הגדה ר"צ קאלישער זצ"ל וראי' לזה ממדרש הנ"ל (ואני המחבר מוסיף דגם מהתוספתא מוכח כן) ואמרתי אני לפני כבוד קדשו הנה הגם שיש לי ת"ל קצת ידיעה בענין תבנית בנין המקדש עדיין מסופקני באיזה תבנית ומדה לבנות אם כתבנית ומדת בית שני או כתבנית ומדת בנין יחזקאל כי לא פורש בזה רק בתיו"ט ז"ל בפתיחה למס' זו כתב שנבנה בנין יחזקאל כי הגם מדביאר לנו רבי במשניות תבנית בית שני יש קצת הוכחה לזה שנבנה תבנית בית שני אכן יש לומר דאולי הוא רק אגב איזה מקצת דברים שיש בו שישנם בבנין של יחזקאל לזה אגב אורחיה ביאר יתר הדברים שבבית שני או כמ"ש התיו"ט ז"ל דע"י הסיפור הזה של בית שני אנו יכולין לדרוש ולהבין בבנין יחזקאל ואדרבא הרי חזינן דכתב לן הקרא בנין יחזקאל ש"מ דכן נבנה א"כ הדעת נוטה יותר דנבנה בנין יחזקאל (אמר המחבר ספר אם הבנים שמחה הנוכחי עיין מה שדן בזה רבינו הח"ס בחיו"ד סי' רל"ו) והשיב לי הרב הגאון הק' כבוד אדמו"ר שליט"א חסידא ופרישא בו"ק מהר"י מראדזין ואמר לי בזה הלשון ודאי נבנה תבנית בית שני ומדתו אח"כ בעת התיקון הגמור היינו בביאת המשיח יבנה מאליו מהשמים בנין יחזקאל (עיין קול הרמ"ז על הפתיחה דתיו"ט ז"ל במכילתין) כשומעי זאת מפי קדשו שמחתי מאד כי בזה נפתחו לפני שערי בינה ולעשות פשר דבר בין דברי רבותינו ז"ל היינו בין התרגום יונתן והתנחומא לדעת התוס' בשבועות דף ט"ו ע"ב בד"ה אין בנין (דלדעתם יהי' נבנה מהשמים) ובין הירושלמי והזהר הק' (דלדעתם יהי' נבנה ביד"א) וכן נמי בין הרמב"ם ורש"י (דלרמב"ם ביד"א ולרש"י ביד"ש) ונאמר דמ"ש רש"י ותוס' בכוונת הגמרא דר"ה דף ל' ע"א דס"ל דבנין העתיד יהי' בידי שמים הוא רק לפי מאי דס"ל שם בגמרא דיום הנף הוא רק מדרבנן ומפני זה ממילא מוכרחין אנו לומר מחמת קושיא שהקשה שם בגמרא ולומר דבנין העתיד יהי' בידי שמים והיינו מיד בראשית בנינה ועי"ז באמת נאמר דהתנחומא חולק על הירושלמי וזה"ק הנ"ל וס"ל דלא נבנה בעצמינו כלל רק מיד יבנה ביד"ש ויבנה בלילה או ביו"ט ועשה תיקן ריב"ז דיום הנף כולה אסור וכאמור שם בגמרא דאי לא תימא הכי ישאר הקושיא שהקשו שם בגמרא משו"ה מוכרחין אנו לומר בדעת הגמרא דכ"ל דבנין העתיד תהי' ביד"ש ועפי"ז הכרחו רש"י ותוס' דזהו שיטת התנחומא אבל למאי דמסיק שם רב נחמן בר יצחק דיום הנף היא מדאורייתא אין אנו מוכרחין עוד לומר דאיבני בלילה ואין הכרח לומר דס"ל הגמרא שיהי' בנין ביהמ"ק מיד ביד"ש וא"כ נוכל לומר דגם התנחומא מודה לזה והתנחומא מיירי בבנין העתיד שיבנה אח"כ והוא הוא שיבנה בידי שמים אבל מ"מ מודה התנחומא דמתחלה יהי' בנין תבנית בית שני שאנחנו בעצמינו נבנהו וכדעת הירושלמי וזה"ק נמצא דליכא פלוגתא בדברי חז"ל ואולי כן נמי נשוה דברי הרמב"ם בפירושו לדבריו שבחבורו ז"ל עכ"ד הגאון בעל עזרת כהנים ועפי"ז סרה קושיא הנ"ל מעל השיטה שאנחנו נבנהו מתחלה מהגמרא דר"ה הנ"ל ובדברי הגאון בעזרת כהנים וכבר הבאתי בראש דברינו דכן גם דעת הת"ז ואספקלריא המאירא בשם המדרש דאנחנו נבנה מתחלה ואח"כ ירד משמים ביהמ"ק דלמעלה שוב מצאתי גם בספר האמונות והדעות לרבינו סעדיא גאון דמתחלה נבנה בית המקדש ברשון המלכות וזה יהי' הכנה לבנין שיבא לנו מן השמים ובכן נתקיים שיטה זו כיתד שלא תמוט ויה"ר שנזכה לזה במהרה בימינו אמן.
פו
[עריכה]פ"ו) שוב הצצתי בספר הקדוש מנחת יהודה הנ"ל ומצאתי שגם הוא הרגיש בהקושיא הגדולה הנ"ל מגמרא דר"ה הנ"ל על השיטה דאנחנו נבנהו מתחלה וישבה בטוב ואעתיק את לשונו וז"ל ומה שאמרו רז"ל ראש השנה דף ל' התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולה אסור והאריכו למעניתם אימתי יבנה הבית, אלקים הוא יודע תעלומות אפשר אחר שיבנה הבית יהי' סגור עד שתרד הקדושה הזאת מן השמים כמו שמצינו בבנין שלמה שהי' מסוגר י"ב חדש וכן המשכן הי' מקופל מכ"ה בכסליו עד כ"ח ניסן וחשש ריב"ז שהקדושה הזאת תתגלה ותראה בששה עשר ניסן או אפשר שכל הפלפול ההוא אינו דרך החלטה כי אם דרך אפשרי שאם יזכו ישראל אפשר שהקב"ה יבנה הבית וישכללנה כהרף עין כמ"ש רז"ל ראוים היו בימי עזרא להעשות להם נס אלא שגרם דחטא וכן מאמר הלכתא למשיחא וכדומה הם דרך אפשרי ולא ההלטה דכך יהי' בהחלט כמו כן הסוגיא דר"ה לא הוי החלט דכך יהי' רק בדרך אפשרי אם יזכו יהי' בהרף עין ועשה ריב"ז התיקון שמא יהי' בדרך אפשרות הנ"ל ועיין למורי ורבי בספר שושנים לדוד בפתיחתו למס' מדות שאמר בפירוש שכל מאמרים האלה (היינו שהכל יהי' לעתיד בדרך נס) הם אליבא דרבי יוחנן ופליגא דשמואל (אבל לשמואל יהי' הכל בדרך הטבע) ולכן לא נמצא לרז"ל שאסרו לישראל לבנות הבית עפ"י המאמרים האלה וראי' ממדרש דריב"ח הנ"ל דהלך לבנות בידים ולא חש למאמר דיהי' ביד"ש (ואני מוסיף מתוספתא הנ"ל דכתב בפירוש ניתן להם לישראל לבנות בית הבחירה הרי דהתוספתא לא חש על שיהי' ביד"ש) וע"כ דהם רק אליבא דרבי יוחנן והדבר צריך עיון ופלפול ארוך והנראה לי כתבתי בדחילו ורחימו איך שיהי' התיקון הראשון הוא למנות זקנים וכשנזכה לאסיפה הנבחרת של שבעים ואחד להם יגלו כל תעלומות עכ"ל הקדוש (עי"ש כי דעתו היא שיעשו אסיפה מכל כלל ישראל ויבחרו שבעים ואחד זקנים) עכ"פ גם הוא הרגיש בקושיא הנ"ל והסירה בחכמתו הגדולה הדק היטב ונתקיימה דעה הנ"ל שהיא מרוב מנין ומרוב בנין ברורה וקיימא תזכה לזה בב"א.
פז
[עריכה]פ"ז) ומדי איירי בסוגיא דר"ה וסוכה הנ"ל אציגה פה קושיא אחת שהקשיתי בהיותי בחור צעיר לימים בן י"ז שנה ביצקי מים על יד מורי ורבי הגאון הקדוש עילוי נפלא האדמו"ר מזאבנא בעל תשו' יד שלום (שלקחוני לביתו להיות מורה לבנו הב' החתן אלעזר שהי' בן י"ד שנים ונתארס עם בתו של מרן בעל קדושת יו"ט) ומורי ז"ל הפלא מאד קושייתי והוא דבר"ה וסוכה ומנחות אמרו התקין ריב"ז שיהא יום הנף כולה אסור מ"ט מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח עכשיו נמי נאכל ולא ידעו דאשתקד דלא הי' עומר האיר המזרח מתיר עכשיו דאיכא עומר עומר מתיר עיי"ש דמסיק הש"ס דהחשש היא דיבנה פתאום ולא הי' שהות להכין העומר ע"כ אסרו כל היום עיי"ש.
והנה הפליתי בסי' ק"ב העלה דבעת שיבא משיח צדקינו בב"א יאסרו כל התבואות אפילו חיטין שבעליות משום איסור חדש כמו שכתבו תוס' ר"ה י"ג דבעת כניסתן לא"י נאסר הכל אפילו חטים שבעליה כמו כן יהי' בזמן שיבא משיח ומתרץ בזה שי' הר' יו"ט שבמרדכי פ"ק דביצה דכתב דחדש ל"ה דשיל"מ יען שחוזר לאיסורו עיי"ש שוב מצאתי שגם מרן הח"ס בספרו תורת משה בפ' וישב העלה כן עיי"ש.
והשתא קשה לי לדעת הני תרי רברוותא הנ"ל דבעת שיבנה ביהמ"ק יהיו כל תבואות שבעולם נאסרין משום אי' חדש יוקשה לי קושיא גדולה על סוגיא הנ"ל דהלא קיי"ל דכהן שהולך לעבוד בפעם הראשון צריך להקריב תחלה מנחת חינוך עיין מנחות דף נ' ובשקלים פ"ז ודעת התו"כ מובא במל"מ פ"ה מכלי מקדש דמנ"ח מעכב העבודה דאם עבד בלי הקרב מנ"ח עבודתו פסולה וכן מצאתי בויקרא רבה פ' צו דר' יוחנן אמר דמעכב עבודה והנה קיי"ל עוד במנחות דף ס"ח דאין מביאין מנחות קודם העומר ואם הביא פסול דלא הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל, והשתא בעת שיבנה ביהמ"ק וירצה הכהן להקריב מנחת העומר על כרחך יצטרך להקריב תחלה מנ"ח להתחנך בעבודה והשתא לדברי הפליתי והח"ס דכל החטים יהיו אסורים משום חדש א"כ לא יהיו יכולין להקריב מנ"ח תחלה דהא ל"ה ממשקה ישראל ופסול וכיון דלא יוכל להקריב מנ"ח ממילא לא יהיו יכולין להקריב את העומר ולעשות שאר עבודות וא"כ איפה מה יהי' תקנתם וע"כ דגם אז יצטרך להאיר המזרח שיתיר את אי' חדש שיוכל להקריב אח"כ מנ"ח כדי שיוכל לעשות שאר העבודות וא"כ מה קאמר בגמרא עכשיו דאיכא עומר עומר מתיר ז"א דעל כרחך מוכרח יהי' גם אז דהאיר המזרח יתיר כדי שיוכל להקריב מנ"ח ולעבוד שאר עבודות כי זולת זה לא יכלו לעשות שום עבודה, ואל תשיבני הא באמת פסק הרמב"ם דמנ"ח אינו מעכב וא"כ אפשר דבאמת לא יקריבו מנ"ח תחלה י"ל דעדיין יוקשה דהלא מבואר במו"ק דף ט"ו על נביאת יחזקאל דאמר וביום בואו אל חצר וכו' יקריב חטאתו זו עשירית האיפה היינו דביום בואו לעבוד עבודה יהי' ראשון שבעבודה הקרבן דמנ"ח וידוע דנביאת יחזקאל על עתיד נאמר הרי בפירוש דרצון השם הוא דיקריב מתחלה מנ"ח ואיך יהי' אפשר כיון דהכל הוא אסור משום אי' חדש וצ"ע, ע"כ הקושיא והצעתיה אז לפני גאוני הדור וטרחו לישבה אבל לא עלתה בידם כמו שנדפסו הדברים בספרי שו"ת משנה שכיר ח"א סי' צ"ב ודוק.
סליק מאמר מקדש ה'.
פח
[עריכה]
פ"ח הואיל שאני עומד כעת בכ"ג אלול שנת תש"ג קרוב ליום הכסא הבע"ל אסיים פרק זה במאמר שחדשתי בר"ה העבר וכתבתי בפנקסי ביום צום גדליה בק"ק נייטרא בעת גלותי שגלתי מפישטיאן בחצי אלול דשנת תשב אנוש עד דכה דיסרו אותנו האכזרים דשם עד דכדוכה של נפש וברחנו אני וב"ב בלילה בעירום ובחוסר כל לעיר הנ"ל ושם היינו עד אחר הימים טובים ומשם עזרני השם לברוח לכאן ושי"ת יסוך עלינו פה באברתו עד עת בא הישועה לכלל ישראל בב"א.
בתפלת הימים נוראים אנו מתפללים לשי"ת ובכן תן כבוד ה' לעמך וכו' שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדיך וראיתי במחזור ישן שפירש המפורש על דרך הא דתניא לא גלו ישראל אלא בשביל שמאסו ישראל בג' דברים במלכות שמים ובמלכות בן דוד ובבית המקדש אמר ר' שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן והיינו דקאמר ובכן תן כבוד לעמך על דרך ובקשו את ה' שמחה לארצך וששון לעירך היינו ביהמ"ק וצמיחת קרן לדוד היינו מלכות בית דוד עכ"ל המפורש. והנה כעת בזמנינו אחר ששהינו בין עכו"ם כשני אלפים שנה ונתערבו בגוים ולמדו מעשיהם והם עפ"י רוב בלי שום השגה איזה מושג יהדות אין לבקש מהם שיחזרו ויבקשו את מלכות שמים ומלכות בית דוד כי אין להם שום השגה בזה מהו מלכות שמים ומהו מלכות בית דוד רק מה שמבקשים את ארץ ישראל בזה נכלל כל שלשתן וכמו שכתבתי למעלה באריכות ועל זה רמזו חז"ל כל הדר בא"י דומה כאלו יש לו אלקי ומלכות בי"ד ומלכות שמים אחת היא כידוע למקובלים ואחר שאנו רואים שהם מוסרין נפשם בעד ארץ ישראל וכמו שכתבתי למעלה א"כ אף בלי ידיעתם המה מבקשים את שלשתן (כה כתבתי מכבר מעצמי וכעת ראיתי בספר מנחת יהודה הנ"ל שהבאתיו לעיל באות י"ז שכתב כן והביא בשם הזהר אין הקב"ה נקרא מלך אלא בא"י א"כ מה דאמרו חז"ל דיבקשו מלכות שמים היינו לשוב לא"י כדי שיקרא הקב"ה מלך ובזה תלוי בראשונה כל תשובתינו) ועוד י"ל בהקדם דברי הפסיקתא פרשה מ' הרנינו לאלקים עזנו הריעו לאלקי יעקב פתח ר' תנחומא ברבי אבא לא הביט און ביעקב מה ראה בלעם להזכיר ליעקב ולא לאברהם ולא ליצחק אלא ליעקב לפי שראה מאברהם פסולת ישמעאל ובני קטורה מיצחק פסולת עשו ואלופיו אבל יעקב כולו קודש כמה שכתוב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר לפיכך לא הזכיר לאחד מן האבות אלא ליעקב הריעו לאלקי יעקב עכ"ל הפסיקתא ולכאורה יש להקשות הלא כעת בעוה"ר נמצא הרבה פסולת גם בבני יעקב א"כ מה רבותא דיעקב משאר האבות אך נראה דהכל הולך אחר השורש וכיון דהשורש טוב גם הענפים שיש בהם פסולת לאו פסולת מיחשיב דינקו לחלוחית מהשורש ויחזרו לפרוח מחדש משא"כ כשהשורש מקולקל אז שדי תיכלא בכולו ע"כ יעקב דכולו קודש השורש כולו טוב יתן חיות חדש לכל בניו ובני בניו עד סוף כל הדורות ויחזרו לפרוח והעיקר שלא יתלשו מהשורש דאז יחזרו לקבל חיות חדש מהשורש וזה שאמר בלעם מראש צורים אראנו ומגבעות אשרנו היינו ששרשם כולו טוב ע"כ לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל כי העמל והאון בהם אינו אלא עובר אורח ומיד שיתקשרו בשורשם יחזרו ויפרחו כשושהה וע"כ העיקר בר"ה לקשר עצמו ביעקב אבינו ע"ה ועי"ז יהי' נמשך עלינו קדושתו לתקן בנו כל הפגמים שפגמנו בכל השנה שעברה עלינו ומעת שיצאנו לאויר העולם וזה שאמר הכתוב תקעו בחדש שופר וכו' כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב דייקא לאלקי יעקב דהוא כולו קודש ואנו משורשין בו ונמשיך חיים וקדושה מהשורש אל הענפים שיחזרו ויפריחו וזה שאמר הפייטין באין מליץ יושר תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט דייקא ליעקב דהשורש טוב בזה יתוקן הכל לטובה כן נראה לי בעזה"י בבאור הפסיקתא הנ"ל ושי"ת יעזרנו לקשר עצמינו ביעקב אבינו תמיד בכל עת ובכל שעה אמן.
פט
[עריכה]פ"ט) עוד איתא שם בפסיקתא ד"א למה יעקב מכל האבות כך שנו רבותינו במדה שאדם מודד מודדין לו למלך שהיו לו ג' אוהבים ובקש לבנות פלטין הביא לראשון אמר ראה המקום הזה שאני מבקש לעשות לי פלטין אמר לו אותו אוהב זכור הייתי אותו הר מתחלה הביא לשני ואמר לו זכור הייתי אותו שדה מתחלה הניחו המלך הביא אוהבו השלישי ואמר זכור הייתי אותה פלטין מתחלה אמר לו חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אותו לשמך כך אברהם יצחק יעקב היו אוהביו של הקב"ה אברהם קרא לביהמ"ק הר שנאמר בהר ה' יראה ויצחק קרא אותה שדה שנאמר ראה ריח בני כריח שדה ויעקב קרא אותו פלטין שנאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים אמר לו הקב"ה אתה קורא אותו בית עד שלא נבנה חייך שאני בונה אותו וקורא אותו בשמך בית יעקב לכו ונלכה באור ה' וכן והלכו עמים רבים אל בית אלקי יעקב ואף ירמיה אומר כן הנני שב את שבות אהלי יעקב ואף אסף קשט הדברים (ר"ל מאמת הדברים) ולא הזכיר בתרועה אלא יעקב שנאמר הריעו לאלקי יעקב עכ"ד הפסיקתא.
נראה לי באור הפסיקתא בס"ד דשני אוהבים הראשונים שהיו קוראין למקום הפלטין בשם הר ושדה הי' כוונתם בזה לומר דלבנות פלטין למלך צריך שיהי' המקום מצד עצמו מוכן ומוכשר מקודם לקבל בנין נכבד כזה להיות פלטין למלך וע"כ הר ושדה פשוטה אינן מוכשרים לבנות עליהם פלטין למלך ע"כ אמר הראשון שזכור הייתי הר מתחלה והשני אמר זכור הייתי שדה מתחלה ר"ל הר פשוטה ושדה פשוטה ואינם ראויין מצד עצמן להיות נבנה עליהם פלטין המלך משא"כ האוהב השלישי אמר אני רואה בעין רוחי את הפלטין היינו שאין אני מביט על ההוה של עתה שהוא רק הר ושדה פשוטה רק על העתיד היינו שהפלטין יקדש את המקום ויגביהו לרום המעלה שיהי' ראוי לכבוד המלך ומדה זאת מאד הוטב לפני המקום עד שמפני זה יחד שמו של יעקב על הבית שיקרא הבית על שמו הרי שזאת מדתו של יעקב להעריך הדבר על שם העתיד אף אם עתה עוד איננו כדאי מצד עצמו אבל מכח העתיד להיות מקודש, כבר הוא מקודש גם כעת וע"כ הי' קורא יעקב את בית המקדש בית אלקים אף טרם בנייתו על שם העתיד ומדה זו מאד היא רצויה לפני הקב"ה עד שבשביל זה הקבע להיות הבית נקרא על שמו להודיע שהסכים הקב"ה על ידו במדה זו ומדה זו נוהגת בכל דבר ודבר וכן הוא אצלינו אם שאין שום זכות בידינו כי נתרשלנו בתורה ומצות בכל השנה שעבר ועתה בר"ה שצריך לנו לקבל את עול מלכות שמים עלינו איך נוכל לכנות את שי"ת למלך עלינו בלא היינו עושים רצונו יתברך בימים שעברו אך בהיותינו מקבלים שמהיום והלאה לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אז משום זה לחוד היינו משום העתיד נוכל לכנותו למלך עלינו וזה הי' מדתו של יעקב אבינו ע"ה לכנות את הדבר על שם העתיד וזה המכוון בפסיקתא הנ"ל ואף אסף קשט לדברים ולא הזכיר בתרועה אלא יעקב שנאמר הריעו לאלקי יעקב היינו על שם העתיד שאנו מקבלים עלינו לשמוע בקולו ולעשות רצונו על שם העתיד הזה הקב"ה הוא מלך עלינו גם עתה ומקבלים עלינו עול מלכותו ויה"ר שיהי' שנה הבאה עלינו לטובה שנת גאולה וישועה עכ"ד הדברים שחדשתי בר"ה שעבר הרי דיש לפנינו שני מדות טובות איך להגביה את אדם ההדיוטי משפל מצבו הרוחניי הראשון הוא בהתקשרו לשרשו שהוא יעקב אבינו שהוא כולו קודש משם יהיו נגרים בו מים חיים עד שיופיעו בקרבו חיים חדשים בשפע קדושה והשני הוא על שם העתיד מתקבל תיכף בתחלה וכל שני מדות הללו יש בעולי הארץ של זמנינו אף אם הדיוטים ופשוטים המה או אפילו גרועים ביותר ח"ו כי מצינו שיעקב אבינו הוקיר את ישיבת הארץ יותר מכל הון דעלמא דהרי נתן כל רכושו הגדול שהי' רכוש מופלא ומופלג מאד לעשו ואמר אין נכסי חוץ לארץ כדאי לו וגם מסר נפשו על מ"ע דישוב הארץ כמבואר במדרש ועתה הני העולים מוסרים נפשם על חיבת הארץ כידוע ע"כ בזה המה מתקשרים אל שורש יעקב וקישור זה יגביהם גם ברוחניות ועוד הא יעקב דן על העתיד ובעתיד כבר הבטיחו לנו חז"ל וכמו שכ' הרמב"ם שהבאתי בפנים ומשם עוד גדולינו שה' יכון את לבבם וישלח בהם רוח טהרה לעשות רצונו בלבב שלם אחר הקיבוץ שיהי' בא"י ע"כ פשוט וברור שמצוה לכל ישראל להשתתף עמהם ויתקדש ש"ש ע"י כלל כל ישראל וכמו שאנו אומרים בתפלתינו הקדושה בימים נוראים ויעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם כמו שידענו ה' אלקינו שהשלטן לפניך עוז בידך וגבורה בימינך ר"ל אם כל ישראל המה באגודה אחת אז מוסיפים לו בזה כביכול עוז וגבורה שהוא השליט בעולם ומגביה קרננו עד למעלה אכי"ר, וכמו שהביא הרמב"ן בפסוק ויהי בישורין מלך בהתאסף יחד שבטי ישראל מדרש אימתי הקב"ה מבוסם למעלה כשישראל באגודה אחת למטה ובזה נשלם פרק זה השלישי יום כ"ג אלול שנת תש"ג פה עיר הבירה בודאפעסט ושי"ת יקיים קרא כדכתיב ביום השלישי יקיימנו ונחי' לפניו בב"א.
השמטה לפרק השלישי
[עריכה]בא אלי אחד ובידו ספר פתוח ואמר לי שארשה לו להראות לי מה שכתוב בספר הקדוש הלזה נטלתי הספר מידו וראיתי שהוא הספר דברי יחזקאל מרבינו הקדוש משינאווע ז"ל והראה לי דעת רבינו איש אלקים כענין בנין ישוב הארץ שאין דעתו נוחא מזה לעבוד שדות בארץ ישראל רק לראות לחזק ישוב הארץ בהרבות לשלוח שקלי קודש ליושבים על התורה ועל העבודה עד ירים ה' קרנינו וישוב שבותינו במהרה בימינו עכתו"ד שם בסוף הליקוטים והשבתי לו כך דע מה שכתב רבינו הח"ס בחידושיו לחולין דף ז' וז"ל דעיקר שמוש התלמידים אצל רבם הוא לדמות מילתא למילתא וז"ל הרא"ש הובא בב"י בבד"ה ביו"ד סי' רמ"ב וי"ל דעכשיו נמי אין כל מעשה בא בגמרא אלא שמדמה מילתא למילתא ואיכא למיחש שמדמה מה דלא דמי עכ"ל שם ועל זה נהגו כשאדם מחדש דבר אומרים בלשון אשכנז גלייך או אום גלייך פי' דומה או אינו דומה שהדמיון עולה יפה או אינו עולה יפה והיות הסברות עמוקות ודקות כחוט השערה לחלק בין זה לזה ועי"ז יתרצו כמה קושיות שיודע לחלק ביניהם מה שהי' בעיני התלמידים דומין זה לזה יבוא רבו וחקרו שאין זה דומה ומורה להתלמידים הסדק שבין זה לזה וזה הוא חילוק שהי' רב מראה לתלמידים החילוק וההפרש בין הסברות שהי' נראה להם במושכל הראשון שהם דומים זה לזה ומזה ילמדו דרך האמת בהוראה עכ"ד הקדושים הצריך לעניננו הרי דעיקר ההוראה בדבר הלכה למעשה תלוי בדמיון מילתא למילתא שיהא דומה ממש להא שרוצה ללמוד ממנה לנדון שלפניו שיהא דומה לו בכל תנאיו ופרטיו ואם יש שינוי ביניהם אף בהפרש מעט אף דקה מן הדקה כבר נשתנה הדין ואין למידין זה מזה ועל כן אם היו תלמידים שלא שמשו די צרכם וחשבו שהדברים דומין זה לזה ורצו ללמוד דבר מדבר בא חכם וחקרו והראה להם בעליל שדמיונם אינו עולה יפה ובטל הדין שדנו בתחלה לאסור או להתיר ואחר שהקדמתי לך דבר זה העיקר בהוראה אשוב לך על המציאה שחשבת למצוא סתירה לכל דברי מדברי הספר הקדוש הנ"ל שהראית לי דע בני כי דברי רבינו משינאווע הללו אינם חדשים לי וכבר לעיל באות וא"ו רמזתי עליהם וחלקתי בין זמנו לזמנינו ושאין ענין חיינו כונתי זמן הייתנו שאנו חיים בו דומה לזמן וענין שהי' הוא ז"ל הי בו וכתבתי לעיל בזה הלשון וכן מה שכתב רבינו הקדוש משינאווע בסוף ספרו דברי יחזקאל הוא מדבר משעתו שהי' לישראל פה בגולה מנוחה אבל לא כן עתה בזמיננו שניטל מאתנו כל חיותנו ממש גם רבינו הח"ס ואהבת יונתן ורבינו משינאווע יודו שזה הוראה מן השמים שנעזוב את ארצות הגולה ונקומה ונעלה אל ארץ אשר ה' אלקינו דורש אותה ושזה רצונו כעת עכ"ל שכתבתי שם ועיין שם נאות ד' ה' וא"ו מה שהארכתי להוכיח שכל מה שאירע לנו בזמנינו הוא הוראה מן השמים לכך לשוב אל ארץ חמדתינו עכ"פ הרגשתי מעצמי בהמציאה שמצאתי וחלקתי בהדמיון שרצית לדמות מילתא למילתא והראיתי לדעת שאינם דומים זה לזה וממילא אין למידים משם לנדון שלפנינו ודברי כראוי מוצקים להלכה ולמעשה.
וכעת אוסיף בעזה"י עוד ראי' על אמיתת דברינו מרבינו הקדוש בעל השל"ה בפרשת לך לך שביאר את דברי רש"י שכתב על מארצך והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך עכ"ל רש"י ז"ל וכתב רבינו השל"ה וז"ל הקב"ה ידע באברהם שמקיים כל התורה כולה ואפילו כל דברי רבנן ובודאי הי' מחמיר בכל החומרא ואפשר שהי' מחמיר ג"כ שלא יעלה לארץ ישראל לדור שם בקביעות לקיום דברי רב יודא בכתובות האומר העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יבואו ושם ימותו ועניני אברהם אבינו היו כולם רומזים על העתידות אף שעדיין לא היו על כן צוה הקב"ה מתחלה שיעקור דירתו ממקומו הראשון שהוא בבל ובא לחרן שאין לה דין בבל ומאחר שהי' דר בחרן אז אמר לו הקב"ה צא והתרחק עוד כי אז מותר לך לעלות לא"י כי רב יודא לא אסר אלא לעלות מבבל לא"י משום דכתיב בבלה יבואו ושם ימותו אבל משאר ארצות מותר לעלות לא"י ואין להקשות מה היתר הי' לילך מבבל לחרן מאחר דכתיב בבלה ינואו ושם ימותו ואם אסור לילך לקבוע דירה בא"י ק"ו לשאר ארצות וי"ל בזה הי' להצלת נפשות כי אין סומכין על הנס מאחר שהושלך לכבשן האש זהו רומז צא והתרחק עוד כדי שיקבע דירה תחלה בחרן ואח"כ יעלה משם לא"י עכ"ל הרי דאם דאברהם אבינו הי' מחזיק באיסור עשה דרב יודא דאסור לצאת מבבל לא"י וכש"כ לשאר ארצות עכ"ז הכריחו השי"ת לצאת מבבל ולא להשאר עוד שם יען שבא שם בסכנת נפשות שהושלך לכבשן האש אם כי הצילו השם אך כיון דההצלה הי' בדרך נס אסר לו שי"ת להשאר עוד שם והכריחו השם להתרחק משם ולילך לא"י ואף דיש איסור עשה בההליכה משם שהי' בבבל דכתיב בבלה יבואו ושם ימותו אך כיון דלהצלת נפשות יחשב לו בהליכה משם הי' מותר לו לצאת דפקוח נפש דוחה כל האיסורין שבתורה כדילפינן מקרא דוחי בהם ולא שימות בהם כיון דהצלתו הי' בדרך נס ואין סומכין על הנס מכאן ולהבא על כן הי' אסור להשאר עוד שם משם ולהלאה כיון שבא פעם אחת בסכנה מדי היותו שם ואף שאחר הנס שאירע לו באור כשדים היו הכל חרדים ויראים ממנו והכירו בו שאיש אלקים הנהו ושהשגחה עליונה משגחת עליו בעין פקיחה וכולם היו מגדלהו ומנשאהו עד למעלה ראש כמבואר כל זאת במדרש ואם כן תו לא הי' חשש שיוכפל לו סכנה כזאת לבא שנית בסכנת נפשות עכ"ז כיון דקיי"ל דאין סומכין על הנס והוא בא שם פעם אחת בסכנה אסר לו שי"ת להשאר עוד שם והליכתו משם להצלת נפשות יחשב וכבר כתב רבינו השל"ה בדבריו שם דענייני אברהם אבינו כולם רומזים על העתידות על כן הורינו בזה על בניו אחריו שאם באו בפעם אחת במקום שישבו שם בסכנת נפשות וניצולו שוב אסור להם להשאר עוד שם במקומם רק מוכרחים להתרחק משם ולילך לא"י כן יוצא מדברי רבינו השל"ה דהנ"ל,
ועתה נדון במה שלפנינו הנה כללית ישראל שבמלוכת דאירופא נחלקים שנפלו תחת השפעת צר הצורר הידוע בא בסכנה גדולה כזו אשר לא נהייתה מהיותם בגלות מהם הרגו מהם שרפו מהם הפשיטום והעמידום ערומים ושתו הרבה כוסות התרעלה אשר לא יספר מרוב והוא על הכלל כולו יצא לכלות אותם ח"ו ובעוה"ר עלה בידו להוציא זממו ברובא דמינכר כידוע ולא נשאר אלא חלק המעט וגם זה המעט שנשאר בחיים הוא ממש נס גדול והוא כאחד מהנסים שעשה הקב"ה בעמו ישראל כי אותו רשע חרק שיניו גם על אותו שארית הפליטה שהשאיר שי"ת ממש על פי נס ותמיד היו תלויים ועומדים בסכנה ליפול במכמרו ח"ו ולא בפעם אחת באנו בסכנת נפשות וזכור אני מהפחד והבהלה שהי' בתחלת הקיץ הזה במחנת העבריים פה במדינה בעת שהצר הצורר הי' נוגש על האדון שר המיניסטער לפתור פה שאלת היהודים וידוע איך הוא פתרון שאלה זו אצלו לשלחם לארץ גזרה שקורין דעפורטיערען ח"ו ותוצאות מעשה הדעפורטיערונג ידוע לכל מה הוא וכן הי' רוצה לעשות גם כן עם היהודים שבמדינה זו ארץ הגר והי' נוגש ודוחק על שר הנ"ל לכלות מעשיהו כן והי' נשמע במדינה שהאדון המניסטער היושב ראש בבית המחוקקים יטיף שיחה בבית המחוקק בענין זה ואז יגלה דעתו בפתרון שאלה זו ואימה וחשכה גדולה היתה נופלת על כל פנים מבני ישראל והיינו נמצאים אז בסכנה גדולה אם לשבט ח"ו או לחסד ולא הי' חסר רק כתיבת קלמוס אחד שם בפתרון שאלת היהודים והי' נחתם גזר דין של ישראל ח"ו וכמו שאמרו במדרש ילקוט תהלים סי' ס"ח בפסוק גער חית קנה דבביאת המשיח ירצה מלכות רביעית (שהוא אדום) להביא דורון למשיח אמר הקב"ה לגבריאל גער חית קנה מאי גער חית קנה אמר ר' חייא בר אבא אמר רב יונתן אמר ליה הקב"ה לגבריאל גער בחיה שכל מעשיה נכתבים בקלמוס אחד עכ"ל היינו מיט איין פעדערשטריך האט ער בעזיעגעלט דאס לאאז דעס יו-דענטומס ולולי שה' עשה לנו אז ממש נס גדול שנתן בדעת השר ואדון הנ"ל שאמר שגם הם יפתרו שאלת היהודים כן כמבוקש מצד הצורר הנ"ל רק ימתינו בזה עד אחר המלחמה ולולי נס זה כבר ח"ו אבדנו כולנו וכן מאז ח"ו מרחפת עלינו אימה ופחד כאשר אנו רואים כעת בשעה שאני כותב טורים הללו שכל האדמורי"ם של מדינתינו עושים השתדלות לברוח מכאן לא"י מפחד הסכנה מחמת המציק ואינם מביטים על מה שמפילין בזה לבן ישראל כאשר שומעין מההמון שמרננים ואומרים הרבי'ס בורחין, ומה יהי' עמנו ועיין מדרש רות שמה"ט נענש אלימלך מפני שהפיל את לבן של ישראל בברחו מהצרה עיי"ש, ותקותינו חזקה לה' שיצילנו מידו גם להלאה אבל הכל יודעין כי באנו בסכנות נפשות לא בפעם אחת וה' הצילנו ממש בדרך נס ואחר שכן מחויבין לעשות כמו שהורה לנו אבינו הזקן להתרחק עוד מכאן ולילך לא"י משום דנוגע להצלת נפשות ואין סומכין על הנס ואחר שהצעתי לפניך כל אלו הדברים הנ"ל תאמר לי ידידי האם שייכים דברי רבינו משינאווע ז"ל שכתב שם שאין לבו לילך לא"י עד ירים ה' קרנינו וישוב שבותינו בב"א לזמנינו אחר שכל יתר הפליטה הנשארים הכל יודעים שהיו בסכנה תמיד והצלתם מידו הוא ממש נס גדול ומופלא נמצא דאנו מחויבים להתרחק מפה ולילך לא"י כמו שהורה לנו מעשה דאברהם אבינו הנ"ל דרמז רק עלינו וכנ"ל נמצא דאין אנו רשאין להמתין עוד פה רק אנו מעצמינו מחויבים לעשות ההתחלה בזה ואז יבוא לנו הסיוע מן השמים וכמו שהי' באברהם אבינו ככתוב בזהר שם מובא בשל"ה שם ודברי רבינו משינאווע נאמרים בעת דישראל היו יושבים פה בהשקט ובמנוחה אבל לא על עת קשה כזו כשנים שעברו עלינו דהגע בעצמך הנה ידעת וגם שמעת מהנעשה עם הרב הקדוש בוצינא קדישא חסידא ופרישה ר' ישעי-לע קראקאווער בנו הצעיר של רבינו מצאנז ואחיו של רבינו משיאנאווע ז"ל שהי' טמון וחבוא בעיר באכניא אצל קראקא עם איזה מאות או אלפים נפשות ישראל ופה בעיר הבירה היו מתענין בהצלתו להביאו לכאן וכל הון בוז יבוזו לעסק הצלתו ולא הספיק השעה ונטרפה לו שם השעה ונהרגו כולם על קידוש השם ארץ אל תכסה דמם וכן דם של שאר אלפים ורבבות מישראל שנשפכו וזכותם יעמוד לנו לומר לצרותינו די וכדברי האור החיים הקדוש בפסוק כי ידין ח' עמו ועל עבדיו יתנחם וזה לשונו הקדוש כי ידין ה' עמו פי' יעמיד במשפט כוסות התרעלה אשר עברום ויראה הצרות שעברו על הצדיקים מהם הרגו מהם נשרפו מהם הפשיטום ובשביל הצדיקים אשר נצטערו יתנחם והוא אומרו ועל עבדיו יתנחם פי' בשבילם יתנחם לומר די צרות הגלות עכ"ל הקדוש ואמן כן יאמר ה' גם בזמנינו שהכל ממש נתקיים בנו עתה בימינו ועתה תאמר נא לי ידידי בהרב הקדוש ר' ישעי'-לע הנ"ל שהי' יושב שם בבאכניא בסכנה גדולה כאשר הוכיח סופו על תחלתה שנטרפה לו שם השעה ואלמלי הי' לו שם שעת הכושר להמלט משם לא"י והיינו עושה שאלה אצל הרב הקדוש משינאווע אם ילך לא"י או יתעכב עוד שם עד שירים ה' קרנינו וישוב את שבותינו במהרה בימינו הכי יש אפילו צל ספק שרבינו משינאווע הי' משיב פשיטא ופשיטא שלא ימתין שם אפילו רגע כמימרא רק ימלט על נפשו וילך לא"י דהוא לא אמר דבריו על זמנים כאלו שבאו עלינו שנוגע להצלת נפשות וכמו כן הוא גם אצלינו דכיון דהיינו בסכנה ונמלטנו בדרך נס שוב גם אצלינו להצלת נפשות יחשב וכמו דהורה לנו מעשה דאברהם אבינו הנ"ל דעלינו היתה מרמזת וכמו שכתב רבינו השל"ה ושי"ת מצוה לנו להתרחק ממקום כזה דהיתה מסוכן לנו ומוכרחין אנו לילך לא"י ובמה שכתבתי פה יתורץ היטב מאד מה ששמעתי שרבים הרוצים להבאיש ריחי בענין התפעלתי כעת בעסק העליה לא"י מהמכתב שנדפס ממני בספר תיקון עולם שהוציא הרב הקדוש ממונקאטש ז"ל ששם גליתי דעתי נגד העליה ועתה אני אומר היפך דבריי משם ובהנ"ל מתורץ היטב שאז בעת כתיבת מכתבי הנ"ל הי' עת של מנוחה והשקט ולא הגענו לסכנת נפשות ולא הי' נוגע להצלת נפשות אבל עתה שנשתנו העתים נשתנה גם הדין וכדברי רבינו השל"ה הנ"ל וזולת זה כבר כתבתי בפתיחת ספרי זה שמעולם לא ירדתי לעומק הדין של הלכה זו ועתה אחרי שלנתי בעמק הלכה זו ראיתי באמת שטעות הי' בידי ואעשה כהרבה מרבותינו בש"ס שאמר והודה דברים שאמרתי לכם טעות הי' בידי ומצינו ג"כ בפוסקים שאח"כ חזרו ממה שהורו בתחלה ודוק וה' יביאנו אל הר קדשו בב"א וכתבתי וחתמתי אלו הדברים אור ליום ד' ד' דעשי"ת שנת אשדת לפ"ק פה עיר הבירה בודאפעסט יצ"ו.
הנה אנו אומרים בכל יום אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואעפ"י שיתמהמה עכ"ז אחכה לו בכל יום שיבא וכן אמרו חז"ל במדרש את מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמונה שהאמינו שנאמר ויאמן העם וכן את מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמונה שנאמר אתי מלבנון כלה וגו' וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה עכ"ל המדרש בילקוט פ' בשלח אבל תדע שאמונה בלא מעשה לא סגי ולא מהני וכמו שראיתי בספר הנפלא יד יוסף להחכם אלקי ר' יוסף צרפתי שהי' רב בק"ק אנדרינפול בשנת שע"ז בדרוש שני לסוכות שכתב בביאור המדרש תכתב זאת לדור אחרון אלו דורות שהן נטויין למיתה ועם נברא יהלל יה שעתיד הקב"ה לברוא אותם בריה חדשה ומה עלינו ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב"ה לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון ע"כ המדרש והקשה דאיך יומשך ממה שאמר שהקב"ה עתיד לברוא אותנו בריה חדשה השאלה ומה עלינו ליקח דמי מחייב לנו משום זה דהקב"ה יעשה אותנו בריה חדשה ליקח שום דבר דשאל ומה עלינו ליקח וגם קשה אומרו לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון דמי יאמר דלפיכך זה צוה כך וכתב לפרש דאלו הד' מינים באו להורות על אמונת התשובה שהבחירה בידינו לתקן כל חטאותינו בתשובה שלמה שהוא במחשבה ודבור ומעשה כמו שאמר הכתוב כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו שקאי על תשובה ואלו המינים רומזים על המחשבה ודבור ומעשה כמו שכתב שם וכאן אני מקצר וזה המכוון במדרש הנ"ל להיות אמת דגדולה תשובה שמקרע הגזרה וזה שאמר תכתב זאת לדור אחרון אלו דורות שמצד חטאותם הם נטויין למיתה וכשחוזרין בתשובה עתיד הקב"ה לבראותם בריה חדשה ושאל אבל מה עלינו ליקח להורות על אמונה זו שהבחירה בידינו לשוב בתשובה ויען כל אמונה שאין בה מעשה אין לה קיום ולא מהני כדכתב הרמב"ם במורה נבוכים בטעם השבת כדי שיהי' קיימת אמונת החדוש א"כ מה עלינו ליקח להורות על אמונת הבחירה שבידינו לשוב בתשובה יש עלינו ליקח לולב ואתרוג בידינו להורות שהכל בידינו מחשבה ודבור ומעשה שהם כלי התשובה לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון עכתו"ד עכ"פ הורה לנו החכם האלקי הנ"ל שאמונה בלא מעשה שיחזק האמונה לא מהני והביא כן בשם רבינו הרמב"ם והעמיס כן גם בדברי רבותינו בעלי המדרש שזאת היתה כוונתם במה שאמרו ומה עלינו ליקח שעלינו ליקח במעשה ובפעולה מה שאנו מאמינים באמונה וזולת המעשה לא יועיל האמונה גרידה ובזאת יאיר לנו לפרש הכתוב מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו דהקשו כל המפורשים דהלא בעת צרה מה לו לאדם הישראלי לעשות אם לא לצעוק להקב"ה ורש"י שם פירש דבר אל בני ישראל ויסעו אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים ופירש בשפתי חכמים והכי פירושו שע"י שיסעו יועיל הרמת מטך שיבקע הים משא"כ אם לא יסעו לא יקרע הים אעפ"כ שתרום מטך על הים כי כדאי זכות וכו' והאמונה וכו' ולפי"ז יהי' הפירוש מה תצעק אלי סבור אתה להועיל בתפלתך אין הדבר כן אלא ויסעו עכ"ד, ולכאורה קשה כיון דהי' להם האמונה למה לא יהי' הועיל תפלת משה לחוד בזכות האמונה וגם קשה על עיקר היראה שהי' להם לישראל עתה ממצרים כדכתיב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד והלא לעיל מזה כתיב ובני ישראל יוצאים ביד רמה ופירש רש"י בגבורה גבוה ומפורסמת א"כ כבר ראו גבורתם על מצרים ומה מקום הי' ליירא עוד מהם שוב ראיתי בדרשות הר"ן דרוש יו"ד שעמד בזה עיי"ש אבל בכלל הנ"ל שהשרישו לנו גדולי קדמונינו הנ"ל שאמונה בלא מעשה בפועל לא מהני א"ש הכל דעד עתה משעה שיצאו בני ישראל ממצרים לא הי' בידם רק אמונה לחוד בלא מעשה בפועל לגלות על חוזק אמונתם שבלבם כי משעה שיצאו ממצרים עד שעה זו לא היו בסכנה כלל כי יציאתם משם ונסיעתם בדרך הי' בדרך נס ונשאו אותם בכנפי נשרים וכיון דנעשה להם נסים בכל דרכם שהלכו לא נחשב להם יציאה ונסיעה זו למעשה לחזק האמונה כמובן ע"כ סיבב הקב"ה עתה שיבואו בסכנה שמאחריהם היו המצרים ומצדיהם המדבר עם חיות טורפות ומלפניהם הים וצוה הקב"ה שיסעו אל הים בעודם מים כדכתיב ויבואו בני ישראל אל הים ואח"כ נעשה יבשה כידוע נמצא דבנסיעה זו אל הים הראו אמונתם גם בפועל אז היו כדאים שיבקע הים לפניהם וזה הכוונה ברש"י אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם כדאי זכות והאמונה לקרוע להם הים והיינו כמו שאמר המדרש גבי לולב ומה להם ליקח וכו' שאל האמונה צריך עוד מעשה כמו כן הכא שאין די באמונה לחוד אלא אין להם אלא ליסע אל הים ואז אין הים עומד בפניהם אבל בלא מעשה גם תפלתך לא יועיל וכמו שכתב השפ"ח בכוונת רש"י וכמו כן הוא ג"כ באמונת המשיח שאם שכלנו מגדלינו עד קטנינו מאמינים בו עד שאפילו כל הרוחות ומאורעות שבעולם לא יכולים לזיז אמונה זו מלבנו אפילו זיז כל שהוא אבל לא די באמונה בלחוד רק צריך לזה עוד מעשה מצדנו לקיים אמונה זו וכמו שהורו לנו כלל זה רבותינו הקדמונים הנ"ל ועלינו לעשות כמו שעשו בימי צאתם ממצרים דבר אל בני ישראל ויסעו ואח"כ בא הישועה מהקב"ה כמו כן המצוה לנו לדבר אל בני ישראל ויסעו לארץ ישראל וכדי לחזק אמונתינו לביאת המשיח בב"א במעשה ובפועל ואז יבא הישועה מהקב"ה אבל זולת מעשה גם מצדנו גם התפלה לא יועיל וכמו שכתב בשפ"ח אבל בשנעשה מעשה בפועל לעלות לא"י אז יצליח ה' מעשה ידינו ונזכה לגאולה שלמה בב"א נמצא לפי הכלל שהניח רבינו הרמב"ם הנ"ל שכל אמונה צריך שיוחזק במעשה וזולת המעשה אין להאמונה קיום ומאד חלושה אצל האדם ויבוטל לגמרי אצלו נמצא אנן נמי בדידן באמונת ביאת המשיח מי שאינו רוצה לעשות דבר בזה רק ממתין על בואו שיבא לפרוח וישא אותו לארץ ישראל הוא סימן שאין לו אמונה כלל בזה וכל אמונתו הוא רק משפה ולחוץ ומשטה את עצמו בכך אך מי שעושה דבר בזה מראה שמאמין בזה וזאת האמונה מאמצהו לעשות פעלים בזה מצד עצמו ובזה יחזק האמונה בקרבו ואז יבא הסיוע מן השמים וכאשר ראינו כי כן הי' במצרים בגאולה הראשונה שהוא שורש כל הגאולות האחרונות שה' הקפיד מה תצעק אלי בתפלה שהתפילה לא תועיל לך כאן כלל רק דבר אל בני ישראל ויסעו אף שהנסיעה מצד עצמה הי' בסכנה כי לא הי' להם דרך אחר ליסע רק אל תוך הים בהיותו עוד מים שוטף אבל מעשה הנסיעה הזו השלים להם האמונה בהגאול' ואז בא מהקב"ה הגאול' האמיתית כן ממש צריך להיות אצלינו וזה שאמר הנביא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ובאופן שהי' במצרים צריך להיות גם אצלינו ואז יראה ה' לנו נפלאות א"ס.
- ^ אמרו בגמרא דע"ז דף כ"ו ע"א ת"ח מה בין גנבי בבל ללסטים דארץ ישראל עיין פרש"י והגאון רבינו שלמה קלוגר ז"ל בספרו עבודת עבודה שם הביא לשם הכתוב ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והיא יכוננה עליון ותוכן דבריו שחילוק יש בין הוץ לארץ לארץ ישראל שבא"י אף מהרשעים שישנן שם גם מהם תמשוך טובה והנאה לכבודו יתברך ובזה יתפרש פסוק הנ"ל שהמשורר אמר ההפרש והחילוק שיש בין א"י לחו"ל ואמר נכבדות מדובר בך עיר אלקים סלה דהנה בחו"ל לא נחשב לו יתברך רק אלו המכירים אותו יתברך אבל אלו שאין מכירין אותו והם רשעים אין בהם לו כבוד והנאה וזה שאמר בא וראה החילוק בין א"י לחו"ל הנה אזכיר רהב ובבל רק ליודעי אלו שמכירים אותי ויודעים אותי עבורם אזכיר מקומם הנה פלשת וצור עם כוש אינם חשובין בעיני רק מכח שזה יולד שם כלומר שזה היודע אותי זה יולד שם אבל עבור מי שאינו יודע אותי אין המקומות חשובין לפני לכלום אבל ולציון יאמר איש ואיש הן הצדיק והן הרשע עבור שניהם המקום חשוב לפני שכולם נולדו בה והנה מזה הוי סימן שעתיד הקב"ה לחדשה שנית כבראשונה אם ראינו גם בהיותנו עתה בגלות וא"י חרבה אף בכל זאת אין הרשעים שבא"י ורשעים שבחו"ל שוין מזה מוכח דעדיין יש קדושה בארץ ולא נפקע קדושתה ממנה ומזה מוכח דעתידה להתחדשה כבראשונה וז"ש ממה שלציון יאמר איש ואיש יולד בה הן צדיק והן רשע מכולם ניכר כבודו יתברך ושנולדו בא"י כי אין דומין לרשעי חו"ל זה סימן שהוא יכוננה עליון אח"כ מחדש ולא פקעה קדושתה לגמרי עכ"ד הקדושים וזה ראי' למה שכתבתי שאין לזלזל בהם ח"ו כי כבודו יתברך יתקלס גם מהם ומעשיהם רצויין לפניו יתברך ויתעלו בשלימות העליון אכי"ר.
- ^ ובעמדי במקהלות בדרשה שדרשתי פה בביהכ"נ "לינת הצדק" ביארתי מה שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים נ"א היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים וקשה דהא אמרו בשבועות דף י"ד דליכא חשובות קמי' שמיא בקרבנות גדולות דאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וא"כ מאי קאמר דאז יעלו על מזבחך פרים דנראה כאלו רוצה לשחד ח"ו כביכול בקרבנות גדולות כפרים, אבל נראה בהקדם דברי רבינו הקדוש מלובלין זצ"ל בקרא בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת דידוע דבעבודת הכהן גדול בקדש הקדשים הי' תלוי כל קיום עם הישראלי אם עבד עבודתו כתקנה אז היו עולין והצליחו בכל מכל כל אבל אם ח"ו הי' בפגם ובפיסול אז הי' בזה ירידה לשונאי ישראל על כן הי' השטן וכת דיליה אורבים עליו להפיל במעשהו איזה פגם והי' מוכרח להכהן הגדול לחגור חרב על ירכו ולהגביר חיילים לנצח את הסט"א שלא יכלו לגרום לו איזה היזק במעשהו ולזה הי' נחוץ לו גבורה גדולה וידוע דהגבור שבבהמות וחיות הוא פר בן בקר וזה שאמר הכתוב בזאת יבא אהרן אל הקודש בפר בן בקר לחטאת היינו לחטאת לנצח את החטאת אשר לפתח רובץ להכשיל את הצדיק בעבודתו היה מוכרח לאהרן לבא אל הקודש בגבורת פר בן בקר שהוא משל על גבורה גדולה כדי לנצח את הסט"א לבל להכשיל לו עכתו"ד ודפח"ח וכבר הבאתי בפנים דתמיד בעת שהיו אנשים מישראל שנתנו לבם לעבוד משום הקמת ציון מעפרה ולבנות את הארץ מצאו התנגדות לזה והרבה עיכובים עמדו להם על אם דרכם אבל האדם השלם צריך לאמץ את לבבו וכמו שכ' הגאון מקוטנא שבל יפול לבו ובל ירך מהמנגדים כי לא בהשכל ידברו ושהוא רק מעשה שטן וכמו שכ' הגאון אלקי מגריידיטץ ז"ל וזה שאמר דוד המע"ה היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים היינו כשעולה ברצון השם לבנות ציון וירושלים ומעורר בזה את האנשים שיתנו לבם אל זה ולעומת זה השטן מעמיד מתנגדים ועיכובים בזה אז תחפוץ היינו אז הוא חפץ ה' זבחי צדק עולה וכליל היינו כמו עולה וכליל שהוא כולה עולה למזבח כמו כן נחוץ שיתנו אותן האנשים העובדים בשביל בנין הארץ כל כוחותיהם וכל נפשותיהם לעבודה זו ויהיו מסורות לה כולה כמו עולה וכליל ואז יעלו על מזבחך פרים רצה לומר שבגבורת פרים יעמדו עצמן אל עבודה זו לנצח כל המעכבים וכל המפריעים אותם בעבודת הקודש הלזו החשוב בעיני ה' כמזבה ואז יחשב להם עבודתם כעולה וכליל ודוק.
- ^ והכי אין התורה חוגרת שק על זה ? והכי אין ארץ ישראל מרגשת עצמה עי"ז לנפגמת בכבודה ולאם נעלבה שבניה מלעיבין אותה כל כך במה שאוסרין ומפריעין למי שרוצה להרים קולו להזכיר ולאמץ את הרבים שיתנו ידם לחזק אותה ולהרימה מעפרה כמצוה עלינו מפי הקב"ה כאשר הוכחתי והבאתי לעיל באריכות מדברי חז"ל מקדמונים ואחרונים קדושי עליונים והם אלו המתקדשים דזמנינו משימים אותה לחרפה ולביזה עד שאסור לדרוש ברבים משום ישוב הארץ או אם יתרמי אחד אשר משים פניו כחלמיש ואינו חת מלומר האמת כאשר הוא אומרים הם שאסור לשמוע דרשתו או אם אין גורמים בדבורים כאלו כאשר באזני שמעתי לא מאחד בלבד אלא בעוה"ר מרבים שאמרו שעל כן נענשו אלו אלפים ורבבות מאחב"י יען שעסקו בישוב הארץ ובנינה הכי אין זה חירוף וגידוף כלפי תורה הקדושה וכי אין גורמין בזה חלישת דעת ועיגום נפש להשכינה הקדושה שהיא מלכות וא"י היא ג"כ מלכות שהיא אם דישראל וכמו שכתבתי לעיל בדיבורים כאלו אוי לאזנים שכך שומעת אפילו להוציא מפיו דיבורים כאלו היא חטא גדול כמובן מעצמו ועתה יאמר נא כל בר דעת שיש לו מח בקדקדו הכי אין זה ממש מעשה יהושע וכלב אשר לא היו יראים מלומר ברבים האמת נגד כל העדה והנשיאים בכלל שהיו מתקדשים עצמם במה שהפריעו ומנעו את ישראל מלילך לא"י כמו שהביא הגאון המקובל ר' עקיבא יוסף ז"ל בפירושו על התנד"א בשם הזהר שהמרגלים היו טוענין שפה במדבר יש לנו מן ואינם טרודים בפרנסה יש להם עת ושעת הכושר לישב על התורה ועבודה משא"כ אם ילכו לארץ ויצטרכו לעסוק בעבודת האדמה יפרעו מעבודת השם עיי"ש ויהושע וכלב עמדו נגדם וצעקו אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ וכו' אך בה' אל תמרודו וה' אתנו ומה כתיב אחר זה ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים הכי אין עושים גם בזמנינו כן אבל כמו ביהושע וכלב כתיב וכבוד ה' נראה באוהל וכמו שפירש רש"י שירד הענן להצילם מידם כן יהי' גם כן בכל עת שיתרמי שאחד יחזיק בכבוד הארץ ולא יתן לבו לדברי המנרגים ואליהם יאמר אל תען כסיל כאולתו וד"ל.
- ^ בדברי התרגום הללו נבין דברי הילקוט במלאכי בפסוק כה אמר ה' צבאות המה יבנו ואני אהרוס פילוסוף אחד שאל את ר' אלעזר לא כך אמר הנביא המה יבנו ואני אהרוס והלא כל מה שבנו הרומיים קיימים אמר ליה ר"א לא דבר הכתוב כנגד הבנין אלא כנגד העצות כל מה שאתם יושבים ומחשבים בלבבכם לבנות עלינו ולכלותינו הקב"ה הורס עצתכם א"ל חייך כך הוא בכל שנה אנו יושבים ומתיעצים איך לגזור גזרות לכלות אתכם וחד סבא אתי ומבטל להון עכ"ל ועיין במפורש שם שכתב השורש בנה נופל גם על מחשבת הלב והוא בנין רוחני שונאי ישראל מחשבים תמיד לכלותינו ח"ו והקב"ה מבטל עצתם וחד סבא הוא ישראל סבא אשר יעורר את אחד מיועצי הממשלה להציל אותנו כאשר מצינו בהרבה מקומות באגדה עכ"ל ועפ"י התרגום הנ"ל נראה פשוט דהאי סבא הוא אברהם דזכותיה עושה זאת והבן.
- ^ בדברי רבותינו הנ"ל נראה לבאר דברי הפסיקתא (בפיסקא ויהי המקריב) שאמר לפי שירמיה אמר כסף נמאס קראו להם (ירמיהו ו׳:ל׳) ויחזקאל קורא אותם סיגים שנאמר היו לי בית ישראל לסיגים (יחזקאל כ"ב) בא זכריה ואמר והנה מנורת זהב כולה (זכריה ד׳:ב׳) כולה של זהב היא למה כולך יפה רעיתי ומום אין בך עכ"ל ובדברי רבותינו הנ"ל דעל כללות ישראל אין שום פגם והם בקדושתם כעת עמדם על הר סיני וצורתם חקוקים בכסא כבודו ית' והם תמיד באהבה לפני הקב"ה אף אם ח"ו אין עושין רצונו של מקום ורק כשדנין אותם בפרטית יש למצוא עליהם חטא ועון אבל בכללות אין שטן ואין פגע רע ולא חטא ולא עון ולא שום פגם מאירים דברי הפסיקתא הנ"ל כאורים דעיין בספורני פ' בהעלותך דהמנורה בא לרמז על ההתכללות כל עם הישראלי בכלל אחד עיי"ש באר היטב ובאופן זה היינו בכללות ישראל באמת אין עליהם שום פגם ולא סיג וזה כונת הפסיקתא לפי שירמי' אמר על ישראל שהם ח"ו כסף נמאס ויחזקאל קורא אותם סיגים בא זכריה ואמר והנה מנורת זהב כולה כולה של זהב היא ולמה כולך ר"ל כשהם בבחי' "כולך" כשהם נכללים בכלל אחד וכמו שהמנורה מרמז על זה אז כולך יפה רעיתי ומום אין בך וזה אמת בבאור הפסיקתא בס"ד ודוק.
- ^ עיין בזכרי' ב' במראה המנורה שראה וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעיר משנתו ויאמר אלי מה אתה רואה ואמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגלה על ראשה ובמדרש רבה סוף אמור אמרו תרין אמוראין חד אמר גולה וחד אמר גאולה מ"ד גולה שגולה לבבל ושכינה עמהם ומ"ד גאולה פירוקא שנאמר וגואלנו ה' צבאות ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם עכ"ל המדרש באור מדרש זה נראה לי עם דברי רבינו מהר"ל הנ"ל ודבריו ממש מרומזין בדברי תרין אמוראין הנ"ל ד"גלה" עם "גאל" הם ממש שווין דנשאר כח האחדות בגולה ובכח זה יגאלו ואז ה' בראשם ונראה דעל כן בא מראה זה במנורה דהמנורה מורה על אחדות ישראל כמבואר בספורני בפ' בהעלותך ועי"ז יזכו לבנות בכח ה' והנה מבואר בדברי מהר"ל הנ"ל דה' מורה על קיבוץ והאחדות וגלה וגאולה הם תיבות שוות רק בגאולה האל"ף באמצע לרמז דנשאר כח הקיבוץ בגלות ועל זה מרמז ג"כ ה"ה שיש בה כח הקיבוץ לכלול כל כלל ישראל בכלל אחד ואז יצטרף עמהם האל"ף שהוא אלופו של עולם ויהי' גאולה ופשוט דזה הכונה במדרש הנ"ל חד אמר גלה דגם בגלות יש לקבץ את האומה הקדושה בכלל אחד והד אמר גאולה הכונה דאז יהי' הגאולה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וזה אמת וברור ודוק, ובהנ"ל יתבארו היטב דברי הקדוש אלוקי רבינו מנחם מענדל מפרעמישלאן תלמיד מרן הבעש"ט מובא בספר הקדוש אגרא דפירקא לרבינו מרן צבי אלימלך ז"ל אות ד' שכתב בזה"ל ספרו לי מעשה רב מקדוש ה' ה"ה הרב הקדוש מוהר"מ מענדל מפרעמישלאן ומעשה שהי' כך הי' שהיו יושבים במסובה בסעודה ונתן מטבע של ארבעה פשוטים להביא שכר ואמר למשרת שיביא בעד חמשה פשוטים והמשרת לא התכונן במטבע והי' סבר שהוא של ה' פשוטין ובעת בואו למוכר הביט המוכר ואמר הנה המטבע היא רק ד' פשוטין וחזר השליח ואמר להרב המטבע היא רק של ד' פשוטין והרב התחיל לריב עם השליח ואמר ה' פשוטין צריכין להיות והשליח נתעקש עד הגיע הדבר למריבות עד שהתלמידי הרב רמזו להשליח המשרת שיודה לדברי הרב (כי הבינו שלא לחנם היא) וכן עשה השליח ואמר יהי כדברי אדוני אז עמד הרב בתפלה ואמר בזה"ל יהא רעוא שכל באי עולם ידעו ויכירו בלשון אשכנז אז איין פירער איז איין פינפער זה ששמעתי והיא לדעתי היחוד עפ"י הזהר ה' ד' הוויות וכד איתמלא דכורא עמה נעשית ה' והבן הענין ותתבונן עד היכן מגיע מעשה צדיקים ודיבורם ותעמוד מרעיד עכ"ד הגאון רבן של ישראל באגרא דפרקא שם, ולפע"ד ירמזון מלות הנ"ל על דברי רבינו מהר"ל הנ"ל דד' מורה על הגלות דישראל פזורין בד' פינות העולם וה' מורה על הקיבוץ והגאולה דע"י הקיבוץ דנשאר בכח בגלות אם יוציא לפועל יהי' הגאולה ואפשר דעל זה מרמזין ג"כ דברי הזהר שאמר וכד איתמלא דכורה עמה נעשית ה' ודוק וע"ז התפלל צדיק הנ"ל דמד' יהי' נעשית ה' ודוק.
- ^ זה לשון הגאון בשפתי חכמים פ"ב דמגילה דף ב' בד"ה ואנחנו וגו' בענין בנין חומות ירושלים בימי עזרא בבית שני וחצי העם היו אוחזים ברמחים לשמור מהאויבים שרצו לבטל הבנין שם כתיב ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים והי' לנו הלילה למשמר והיום למלאכה נמצא שעד כמה מסרו נפשם ומיהרו בבנין וזה מוסר השכל לנו והיינו דקאמר וכי תימא וכו' ואינהו מקדמי ומחשכי פירוש משום חביבות א"י מיהרו ובנו אף בלילה לפי שבנו במסי' הנפש כמו שכתוב בענין וחצי' מחזיקי' ברמחי' עכ"ל רצה המחבר הנ"ל בזה להורות לנו שעד כמה צריך גם לנו למסור נפשינו בעד בנין ארצינו ודוק.
- ^ ובהקדמה לספרי שו"ת משנה שכיר ח"ב שהדפסתי בשנות תרצ"ט - ת"ש (שמונח עוד בבית הדפוס קאטצבורג בעיר טירנא השי"ת יזכני להוציאו משם מתוך ישועתן של ישראל בקרוב וצר לי מאד על ספר זה כי הרבה טרחתי עד שנדפס והוא ספר גדול בכמות מחזיק מאה וחמשים דפים ובאיכות יש בו רי"ד תשובות על ד"ח ש"ע וכמעט כולם להלכה ולמעשה) ביארתי מאמר קרא ביחזקאל ל"ג צופה נתתיך לבית ישראל ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש וביארתי דהך תיבת "דמו" תרתי משמע דם ממש וגם כסף משמע וכמו שאומר בעזה"י ואקדים דברי מדרש רבה באיכה בפסוק ודמעתה על לחיה על כהניה כמו דאמרת ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה עכ"ל והוא תמוה מאד וכי לא הי' להם אז בשעת חורבן הארץ על מה לבכות רק על מתנות אלו מקטני הערך שנתנו לכהן אתמהה ? אבל מדרש זה יפה נדרשת בהקדמה לספר תואר משה על ה' שחיטה להגאון בעל מתא דירושלים מפרעסבורג דכתיב וזה יהי' משפט הכהנים מאת העם ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה ויש לעיין בלשון משפט דאמרה תורה גבי מתנות כהונה ונראה דהתורה מודיע דזה הוא משפט משני הצדדים מצד הכהנים אל העם ומצד העם אל הכהנים כי בהיות דכהני ה' המה מורים לעם ה' להורות להם דרכי התורה והמצות כדכתיב יורו משפטיך ליעקב א"כ מתנתם להם הוא במשפט חלף עבודתם שעובדים להם וכן להיפך אחרי שמתנות כהונה ניתן להם על השגחתן והוראתם לעם ה' אם לא יעשו הכהנים כפי המוטל עליהם יש ג"כ לעם ה' עליהם משפט כאשר אמר הכתוב ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם דכיון שאין משגיחים על עם ה' הרי מנתם ופרס שלהם גזילה בידם והנה ידוע מה שדרשו הז"ל על פסוק היו שריה כאילים שכבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו לישראל נמצא דלא השגיחו עליהם כלל עד שגרמו בזה שאבדה הארץ והנה בעוד שהארץ עמד בתקפו והעם הלך בשרורית לבם מבלי מונע מצד הכהנים המורים בעם לא הי' בלבם עליהם על שתיקתם ואדרבא החזיקו להם טובה על זאת אבל אחרי שנחרב הארץ והרגישו בצרות וגלות המר שתקפה עליהם היו בוכים על הכהנים על שלא השגיחו עליהם שילכו בדרך ה' ואמרו אנו מצדנו היינו יוצאים ידי חובותינו נגדם והיינו נותנים להם מנתם אבל הם לא יצאו ידי חובתם נגדנו וזה שאמרו חז"ל בכה תבכה וכו' ודמעתה על לחיה על כהניה כמד"א ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה היינו שאנו יצאנו ידי המשפט שיש להם עלינו אבל הם לא יצאו ידי המשפט שיש לנו עליהם ונמצא שכל הפרס שקבלו מאתנו גזלה היא בידם והם הם הגורמים על גורלנו המר ועל חורבן הארץ שהפרס והמתנות ידעו לקבל מאתנו אבל להשגיח עלינו שלא נבוא למה שכאנו לא ידעו לעשות על כן עלינו רק עליהם לבכות ולהתאונן עכ"ד ודפח"ח.
והלום מצאתי בספר הקדוש בית אהרן מרבינו הקדוש והנורא נשגב מאד ממרנא ר' אהרן קארלינער ז"ל שכתב אגרת תוכחה לרבנים ומורי הוראות יושבי כסאות למשפט שמקבלים מהקהל פרס שלהם ונהנים מן ההקדש שכתב בזה הלשון ואם ימעלו במלאכתם מלאכת שמים המה כאלו מועלין ומפגלים ה"ו בקבלת דמים קודש ישראל לה' וממלאים כרסם מקדשי שמים מבלי הנאה לריח ניחוח לה' עכ"ל בקצרה והוא האריך בתוכחה זו מאד וזה שאמר הנביא "דמו" מידך אבקש תרתי משמע דם ממש שהאחריות של דמים הנשפכים בישראל ח"ו מידך אדרוש וכמו שהבאתי בתחלת ספרי מתנדב"א וגם כסף משמע שמידך אדרוש הכסף והפרס שקבלת ממנו ולא השגחת עליו נמצא שהיא גזלה בידך ודוק - ^ הנה העולם אומרים בשם רבינו הקדוש ר' ר'נפתלי מראפשיץ ז"ל שהי' מישתעי בלשון חכמתא ואמר כי צריך ליהודי כשר להיות "גיט אין פרים אין קליג" והא בלא הא לא סגי כי גיט אליין איז מען א נואף ר"ל פרים אליין איז מען א שוטה קליג אליין איז מען אפיקורס אבער גיט אין פרים אין קליג איז מען א יוד וויע עס ברויך צו זיין עכ"ד ודפח"ח ובאמת מצאתי כי דבריו מפורשים בתוס' בפ"ק דעבודה זרה דף י"ח ע"ב בשם המדרש דצריך להיות חכם ועניו וירא שמים ובהדא בלא אינך תרי לא סגי עיי"ש וכן מובא מדרש זה באור זרוע הגדול בתחלת הספר בדרוש האלפא ביתא אות מ"ד עיי"ש והם הם דברי רבינו מראפשיץ ז"ל ובועז הלך בשיטת רבינו הקדוש הנ"ל במה שלא הי' מתיירא מפני הפן אשחית את נחלתי יען הגם שהי' יר"ש הי' גם חכם וידע מדברי החובת הלבבות שהבאתי לעיל מן הזהירות שלא תזהר הרבה רק עשה מה דמפקדת וקב"ה יעשה את שלו וידע דאם עס האנ- דעלט זיך לגלות אור של משיח דארף מען ניכט קיממען מיט קיינע פריממע זאכען גלל כן זכה שנתגלה על ידו אור של משיח כיון דהוא עשה את שלו והכי נמי בנדון בנין הארץ כיון דהדיבור הוא לבנות את הארץ הקדושה ולהרימה מערמות עפרה אסור לבא עם פריממע זאכען כדי צו שטערין דען בנין ח"ו נור געהען בויען מיט וועם איממער אין צו טראכטען אויף התגברות הקדושה בארץ ושי"ת יסייע לזה כאשר ביארתי בפנים אבל לא ח"ו להשבית ולמנוע את הבנין כי אין זה מעשה החכם וד"ל, וכבר הבאתי לעיל אות י"ד דברי החות יאיר סי' קנ"ב דר' זירא קרא לבבלאי הני בבלאי טפשאי מכח חבבותא דארץ ישראל הנה חזינן עד כמה כאב לו לר' זירא על שלא עלו עם עזרא כולם שגרמו בזה שלא יהי' גאולה נצחית אף דר' זירא הי' איין ערנסטער מענש מאד שלא עבר מעולם צחוק קלה על שפתיו כמבואר בנדה דף כ"ד שעד כמה הטריח ר' ירמי' להביאו לידי גיחוך ולא גחך וגם הי' מתענה כמה תעניתים על כל דבר קל כמבואר בב"מ כש"כ שלא שח שיחה יתירה ומה גם לדבר דברי חדודין ולפגוע בכבוד אחרים לקרא לבבלאי טפשים אבל הוא הדבר שדברתי מפני שמאד הי' כואב לו על שהני בבלאי לא עלו לא"י בימי עזרא שאז הי' גאולה נצחית מפני איזה פריממע טענות לא עלו וגרמו מה שגרמו ע"כ קורא אותם טפשים מפני ווען עס האנדעלט זיך זאלכע גראססע זאכען וויא עליה לארץ דארף מען ניכט קיממען מיט שטותים והבלים ועיין סוף כתובות שעד כמה בער בלבו של ר' זירא חיבת הארץ ודוק.