אלון בכות (אייבשיץ) על איכה ג כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

| אלון בכות על איכהפרק ג' • פסוק כ"ט | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כט • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מז • מח • מט • נא • נב • נג • נה • נו • נז • נח • ס • סא • סג • סד • סה • סו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


איכה ג', כ"ט:

יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה׃


יתן בעפר פיהו. כוונת המקונן הוא עפ"י מ"ד בגמ' איוב אמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה אמר רבא עפרא לפומא דאיוב דאברהם אפי' בדידיה לא אסתכל וכו' ולהבין מאמר הלז נראה לומר דידוע דהיצה"ר הוא הנחש ואין לכבוש הנחש אלא בעפר כמ"ש ועפר תאכל כל ימי חייך. ואברהם אבינו ע"ה כבש יצרו ביותר דאפי' בדידיה לא אסתכל כי הוא היה בעצם עפר כמ"ש ואנכי עפר ואפר ולזה היה יכול לכבוש יצרו ביותר. וכאשר התפאר איוב שכבש יצרו באומרו ומה אתבונן על בתולה. שפיר אמר רבא עפרא לפומא דאיוב הרצון דעדיין צריך לעפר כי לא כבש יצרו כ"כ כאברהם כנ"ל. והמקונן רצה למצוא תקנה לבטל היצה"ר מן העולם שיבא הגואל לזה אמר יתן בעפר פיהו של היצה"ר אולי יש תקוה וק"ל: