אלון בכות (אייבשיץ) על איכה ג ל
<< | אלון בכות על איכה • פרק ג' • פסוק ל' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כט • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מז • מח • מט • נא • נב • נג • נה • נו • נז • נח • ס • סא • סג • סד • סה • סו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃
יתן למכהו לחי. יובן עפ"י הפסוק ודומו סלה זבחו זבחי צדק והרצון דידוע דהמלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דם דאזיל סומקא ואתי חיורא ואותו הנעלב כששומע חרפתו ואינו משיב ומקבל אותו באהבה הרי דמו נשפך לרצון לפני ה' וכאלו נזרק דמו למזבח והוא כבישת היצה"ר ביותר. וז"ש ודומו סלה היינו דמביישינן ליה והוא מקבל אותו באהבה ודומם. הרי שפיכת דמו לרצון וזבחו זבחי צדק. וכאן יעץ המקונן להסיר עצת הנחש לזה אמר יתן למכהו לחי ואז הוי כזבחי צדק. ואמר אח"כ ישבע בחרפה הכוונה משום דיש בני אדם השומעין חרפתם ואינם משיבים ואולם לבם בוער כתנור כאש אוכלת ומלאים רוגז וכעס ומתאפקים עצמם להשיב ולנקום בהעלוב. וזהו איננו תכלית השלימות. אמנם כשלא יקפיד עליו כלל ולא יכעוס זהו הנרצה לה' מאוד. וידוע מאמר אליהו הנביא ז"ל אכול שליש ושתה שליש והנח שליש שאם תכעוס תמלא. משא"כ אם יאכל לשבוע נפשו ויכעוס אח"כ יוכל לבוא לידי חולי. אמנם מי שאינו כועס כלל ולא יקפיד על מכעיסיו. יוכל לשבוע נפשו בטוב ולאכול לשבעה. וז"ש המקונן תכלית השלימות לאדם הוא בהיות שמחרפין אותו ולא יקפיד ויכעוס כלל ואז זבחו זבח צדק ומי שקנה מדה זו יוכל לשבוע נפשו בלי חששה וזהו ישבע בחרפה וק"ל: