אלון בכות (אייבשיץ) על איכה ג כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | אלון בכות על איכהפרק ג' • פסוק כ"ו | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כט • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מז • מח • מט • נא • נב • נג • נה • נו • נז • נח • ס • סא • סג • סד • סה • סו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


איכה ג', כ"ו:

ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהֹוָֽה׃


טוב ויחיל ודומם וכו'. דידוע דכל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים. דאין ראוי לאדם לתלות הדבר בזכותו כי מי גבר יאמר זך וישר פעלי. וידוע דחזקיה לא אמר שירה בשביל שאמר הקב"ה וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי ולא היתה ההצלה בזכותו ולכך לא אמר שירה. וישראל על הים אמרו שירה דהיתה ההצלה בזכותם על שהאמינו בה' ובמשה עבדו. ודלא כאותה דיעה דבזכות אבותינו ניצולו דלא היה להם לומר שירה. וז"ש טוב ויחיל ודומם ר"ל טוב שיתיל האדם ויקוה לתשועת ה' רק דלא יבטח בזכותו כי מה אנוש ותחשבהו והוא אינו כדאי לכך רק שיבטח בזכות אבות ולכך ודומם לתשועת ה' שאין להם לומר שירה הואיל ולא היה בזכותו וק"ל: