אילת השחר (מלבי"ם)/פרק מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אילת השחר (מלבי"ם) · פרק מט· >>

כלל תצד[עריכה]

שם "שפתים" בא תמיד בריבוי הזוגיי. ושם "שפם" בא על עת שבולם שפתיו מלדבר כגון בעת האבל . (תזריע קנד)

כלל תצה[עריכה]

[ בדד , גלמוד ]     היושב "גלמוד" הוא מרוחק מכל אדם. לא כן היושב "בדד" שיצויר גם "עם לבדד ישכן" . (תזריע ס' קנז)

כלל תצו[עריכה]

יש הבדל בין [ ארז - ברוש, ארזים - ברושים ] ובין [ עץ ארץ , עצי ארזים , עצי ברושים ]. שכל מקום שיאמר "עץ ארז ועצי ברושים" יכוין על העצים הנקצצים. אבל שם "ארז-ארזים" יבוא בין על הקצוץ בין על המחובר. וכשבא על הקצוץ יכוין על ארזים שלמים כמו שהם במחובר.
( מצורע ס' יב )

כלל תצז[עריכה]

שם "דל" מורה על המעטת איזה דבר ממה שהיה; בגוף או בממון או בכבוד וכדומה. ויצויר שיהיה דל בערך מה שהיה עשיר גדול מקודם, הגם שאינו דל באמת.    וכשהוסיף "ואין ידו משגת" הוא לגמרי. ויצויר שאין ידו משגת מסבה אחרת. לכן אמר "דל ואין ידו משגת".
( מצורע ס' סג )

כלל תצח[עריכה]

[ רר , רק , זב , נטף , נזל ]

  • שם "רר" ושם "רק" הונחו על הרוק הנוטף מן הפה. ו"רק" נקרא בעת שמריקו ומשליכו בכח, וה"ריר" נוטף מאליו.
  • ו"רר" מובדל מן "זב". ש"רר" מיוחד אל הנוטף מן הגוף לבד, ו"זב" כולל כל דבר לח הזב וניגר.
  • ו"זב" נבדל מן הנוזל וניגר. שה"זב" היא טיפים טיפים ו"הנוזל והניגר" הוא בשפע.

בכל זאת, טיפי הזב והרר סמוכים זה לזה, והנוטף הוא טיפים מופסקים זה מזה.
( מצורע סימן קכו )

כלל תצט[עריכה]

ויש הבדל בין ’ירק’ מנחי פ"י ובין ’רקק’ מן הכפולים. ש'ירק' מיוחד לרוק היוצא מן הפה, ו'רקק' כולל גם הרירים וכיחו וניעו (מצורע ס' קלז).

והפעלים המיוחדים על הזריקה וההשלכה, ופעל 'רק' מכללם, יבוא אחריהם מלת "עליו". ושימוש הב' לא יצדק בם, רק בצירוף אל היד . (מצורע ס' קלו)

כלל תק[עריכה]

[ מחתה , מקטרת ]    במחתה היה חותה האש, ובמקטרת היה מקטיר על הגחלים שנתן שם מן המחתה. ולפעמים הקטיר על המחתה. (אחרי סימן לא)

כלל תקא[עריכה]

[ עשן , ענן ]    "העשן" והקיטור בא מגשם הנשרף, ו"הענן" שם מיוחד לאיד העולה מקובץ כאחד (שהמפוזר יקרא בשם "ערפל"). והושאל על ענין הקטורת כשיש בו עשב מעלה עשן, ועל הענן הנברא בשעתו בעת תתגלה שכינת הכבוד . (אחרי ס' לה)

כלל תקב[עריכה]

’העינוי’ יבוא על כל דבר של צער שירגיש בו הכנעת כחות נפשו. ובכל מקום שמיחס העינוי אל הנפש היא תמיד מאכילה ושתיה. והעינוי יהיה לפי מזג האדם; יש מתענה בדבר קל ויש לא. והעינוי שישוו בם כל בני אדם היא דוקא מאכילה ושתיה . (אחרי סימן עב)

כלל תקג[עריכה]

פעל ושם "ציד"

  • בדיוק בא רק על הניצוד על ידי מצודה.
  • ובהרחבה כולל על הכנת המזון והצרכים בכלל . (אחרי סימן קיא)

כלל תקד[עריכה]

יש הבדל בין עפר ובין אדמה כשבא על התלוש. יאמר שם "אדמה" על רגבים מדובקים שלמים, ושם "עפר" על הפרור והשחוק. ובדיוק הוא רק עפר אדמה, ובהרחבה כולל גם כתשת אבנים ולבנים וחרסית . (אחרי ס' קכ. ועיין מצורע סימן צח, וסימן קא)

כלל תקה[עריכה]

  • "קציר" בדיוק היא רק במגל. ועל התולש יאמר [משרש , עוקר]. ועל הכורת השבלים יאמר [מולל , קמל, וכדומה].
  • ובהרחבה יקרא הכל בשם "קציר" (קדושים סימן יב, סימן יד, סימן יז)

סתם "קציר" הוא התבואה אבל גם הקטניות נקראו בשם לויי "קציר הארץ" "קציר שדה" . (קדושים סימן יג)

כלל תקו[עריכה]

שם "שדה" בדיוק היא רק שדה זרע, ובהרחבה כולל גם מקום אילנות (קדושים סימן יג) .

השדה היא אמצעי בין העיר והמדבר (מצורע סימן כט), ועל כן ימליץ על כל דבר אמצעי כמו הבמה, על לימוד המשנה, על נערה המאורסה (אחרי סימן צו) . שנערה המאורסה נקראת בשם "שדה" נגד מה שימליצו לקרא את האשה בשם "אהל" ובשם "בית", שלכן הוציאו חז"ל מה שכתוב "וישב מחוץ לאהלו" על היתר תשמיש (מצורע סימן לד)

כלל תקז[עריכה]

יש הבדל בין "לקט" בקל ובין "ליקט" בכבד.

  • שהנלקט בקישוי על ידי שהוא מפוזר בא בבנין הכבד.
  • וגם פירשוהו חז"ל על המלקט לאחרים כדין בנין היוצא . ( קדושים סימן יח )

כלל תקח[עריכה]

שם "עוללות" הושאל מן הקטנים באנשים אל האשכולות הקטנים בגפן. ושם "אשכולות" הושאל מן הגפן אל גדולי המעלה באנשים.

על האשכולות ישמש בפעל ’בצר’ ועל העוללות בפעל ’עולל’. ויש בו שני מושגים. מושג לקיטת העוללות, ומושג הדקדוק והאיחור, כי העוללות נלקטות בסוף . (קדושים סימן יט)

כלל תקט[עריכה]

יש הבדל מה שביתר מתנות עניים תפס לשון "נתינה" ובפאה תפס לשון "עזיבה". משום שאין צריך ליתן הפאה רק להניח לפניהם והם יבזבזו.

וכן יש הבדל בין "עזיבה" ל"הוצאה", שהעוזב אינו מנקה מן הקש והמוץ . (קדושים סימן כב)

כלל תקי[עריכה]

בנטיעת האילנות נמצא לשון [ נטיעה, זריעה, שתילה ]. ויש הבדל ביניהם.

  • פעל 'נטע' הונח על שמניח גרעיני הזרע בארץ (אם לא בשמיחס הנטיעה אל העץ)
  • ופעל 'זרע' הונח בעצם על הברכת כלאים מין בשאינו מינו
  • ופעל 'שתל' הונח על עץ שעוקרים אותו ממקומו ושותלים אותו במקום אחר

( קדושים סימן מט, וסימן נט )

כלל תקיא[עריכה]

יש הבדל בין "עץ מאכל" ל"עץ פרי". ש"עץ מאכל" היינו שיהיה מיוחד למאכל, לא לסייג ולקורות (קדושים סימן ס)

ויש הבדל בין פרי ובין תבואה. ש'פרי' כולל גם בעודו במעמד הגידול אבל 'תבואה' היא הנגמרת . (קדושים סימן סט . בהר סימן ה, וסימן יא)