אילת השחר (מלבי"ם)/פרק מה
כלל תמג[עריכה]
יש שני מיני "כיבוס": ( א ) להסיר הכתם; וזה על ידי שפשוף היטב במקום הכתם. ( ב ) במקום שאין שם כתם דהיינו טבילה לטהרה . (תזריע סימן קלד, וסימן קעט)
והנה פעל ’כבס’ וכן פעל ’רחץ’ בא בתנ"ך תמיד על הדבר שמסירין ממנו הכתם, לא על הכתם המוסר (צו סימן סג). אמנם בפרשת נגעים פעם מיחס הכיבוס אל הנגע ופעם אל הבגד. והוא,
- שבמקום שלא סר הנגע על ידי הכיבוס -- ייחס הכיבוס אל הנגע, כי לא יוכל ליחסו אל הבגד כיון שהבגד לא נתכבס, לא מצד ההוראה על הסרת הכתם (דהא לא סר הנגע), ולא מצד ההוראה שבא במים (דהא אינו מכבס כל הבגד). ובזה בא תמיד פעל ’הֻכַבֵס’ מורכב מן הפעל והתפעל, כי לא נתכבס באמת.
- אבל במקום שסר הנגע ייחס הכיבוס אל הבגד כדינו.
( תזריע ס' קסט, וסימן קעט. ועיין מצורע סימן קסג )
כלל תמד[עריכה]
כל מקום שאומר "רחץ במים" הוא מי מקוה.
וכשאומר "ירחצו מים" (בלא ב') -- היא מי כיור (צו ס' קסט). לבד מה שכתוב בפר' אחרי "ורחץ במים" מרמז על מי כיור מטעם שהתבאר שם ( אחרי סימן ס).
כלל תמה[עריכה]
פעל ’מרק’ ישמש על הצחצוח והליטוש.
- ונבדל מן ’מרט’. המורט לוטש מגוף הברזל, והמורק הוא להעביר החלודה שעל פניו, ודי במים צוננים.
- ונבדל מן ’שוטף’. שהשטיפה היא העברת המים מבחוץ ומריקה בפנים.
ולפעמים מריקה בחמים.
( צו סימן ע )
כלל תמו[עריכה]
יש הבדל בין קריעה לפרימה. שקריעה כולל בכל מקום ובכל אופן שיקרע, והפרימה היא הקריעה במקום השפה שקורע את האימרא (שמיני ס' ל).
ובכל זאת, במקום שנזכר שם הפעול או מלת "אותו" [כמו "ויקרע את בגדיו" , "וקרע אותו"] הוא קריעה גמורה (תזריע ס' קעד . אמור ס' כז)
ויש הבדל בשמות הבאים על הקריעה והכריתה, בין אם באו סתם -- שאז יכוין על קריעת וכריתת העצם, ובין אם בא אחריו שימוש המ"ם -- "וקרע מן" -- שפירושו שיקרענו ויחתכנו מדבר שהוא מחובר בו ( תזריע ס' קעד . אמור ס' כז )
כלל תמז[עריכה]
וכן יש הבדל בפעל ’סר’ הבא סתם -- שיהיה לפעמים שסר מצד זה לצד זה, ובין כשאומר "וסר מן" שרצונו לומר שסר לגמרי (תזריע סימן קעח).
ופעל מסיר לא יצדק רק בשני דברים נפרדים שאין דבוקים רק דיבוק שכני, לא אם מחלק עצם אחד לשנים שעל זה ישמש בפעל "כורת חותך" וכדומה (ויקרא סימן קפג).
כלל תמח[עריכה]
יש הבדל בין לשונות [שבירה נפוץ נתץ הרס] וכדומה.
- פעל שבר יצדק רק בדבר תלוש ששוברו לשנים או כלי שנשברה עד שלא תצלח עוד למלאכתה. וכן על דבר שמחובר מחומר אחד.
- ואם משבר הכלי לחלקים דקים ישמש בלשונות נפוץ, הדק, כתית.
- אבל נתץ והרס הם רק בדבר מחובר על ידי בנין. 'ההורס' מקלקל צורת הבנין לבד, ו'הנותץ' משחית גם חמרו. ויצויר 'נותץ' גם אם החלקים הניתצים נשארים מונחים במקומם אבל ההורס מסיע החלקים ממקומם
( שמיני ס' קלט, וסימן קמא )
כלל תמט[עריכה]
יש הבדל בפעל כלה -- בין אם נקשר אל השם ובין אם נקשר אל הפעל. כשנקשר עם השם מורה שנגמר כולו. וכשנקשר עם הפעל מורה שגמר מלפעול, הגם שהדבר לא נגמר. כמו "כאשר כלו להרוג" -- אינו מציין שכלו העם הנהרגים רק שכלה פעולת ההריגה (קדושים ס' טו)
וכשנקשר עם הפעל נקשר לרוב עם למ"ד, ופעמים נקשר עם מ"ם. ויש הבדל ביניהם. כשנקשר עם למ"ד מציין תיכף בכלות הפועל (או בגמר הפעולה כשבא אחריו מלת "את"), וכשנקשר עם מ"ם אינו מציין תיכף בגמר רק בעת שיכלה הפועל ויגמר בדעתו לשבות מן העסק הזה . ( אחרי ס' מט)
כלל תנ[עריכה]
בכ"מ בא פעל ’כלה’ על כלל המעשה. ומה שכתוב "לא תכלה פאת שדך" בא ללמד על חלק מן החלק שדי בהניח פאה כל שהוא . (קדושים ס' טו)