אילת השחר (מלבי"ם)/פרק מד

כלל תכט

היציאה היא תמיד מחוץ למחיצה, או על כל פנים מחיצה הגיונית (אחרי ס' מה , שמיני ס' כה), או היוצא מן הגוף לחוץ (מצורע ס' קנט)

וכשיאמר "ויצא אל פתח הבית" נפרש תחת המשקוף. אבל כשאמר "ויצא מן הבית" פירושו שיצא לגמרי (מצורע סימן צ)

כלל תל

ביאה במקצת לאו שמיה ביאה (מצורע סימן קט). וכן מה שכתוב "במים יובא" למדו שפירושו בפעם אחד, לא חלק אחר חלק . (שמיני סימן קכב)

כלל תלא

יציאה וביאה, וכן הוצאה והובאה, יהיה בבחינת כוונת המדבר. כשישקיף על התנועה ממה שממנו -- ישמש בלשון 'יציאה'. וכשישקיף אל מה שאליו ישמש בלשון 'ביאה'. עד שלכן יתפס ברשות אחד לפעמים יציאה ולפעמים ביאה (צו סימן עג)

כלל תלב

לשון שיבה מורה ששב אל המקום או אל הענין שהיה בו תחלה. ויש בזה בחינה בלשון ובכוונת המדבר (מצורע ס' קג . אמור ס' צז)

כלל תלג

פעל ישב הועתק מענין הישיבה אל כל דבר המתעכב והנח על ענין אחד . (תזריע ס' טו, וסימן כ . אמור ס' רד, וסימן רה)

כלל תלד

יש הבדל בין קרב ובין נגש. שהקריבה היא בשנים שוים, וההגשה היא בקטן לפני גדול ובכ"מ שיש בו טורח או מורא (שמיני ס' ה, וסימן ח)

ומקריב ומגיש שגבי קרבן מובדלים במה ש'מקריב' מורה על קרבן קבוע ו'מגיש' מורה על קרבן בלתי קבוע (אמור ס' מג)

כלל תלה

יש הבדל בין עמד ובין ניצב. העמידה היא רק הפך הישיבה, וההתיצבות מורה שמתחזק לעמוד במקום ההוא . (שמיני סימן ה)

כלל תלו

יש הליכה פעליית והליכה מוסריית או הגיונית. ובעל הלשון ישמש לרוב על הליכה הגיונית מוסריית מליצית בבנין הכבד -- אהלך. ואם בא בבנין הקל על הליכת הנפש -- ירצה שילך בדרך זה בקביעות.

ולשון מתהלך בהתפעל מורה הליכה הנה והנה כדי לטייל או להתהלך לפני או אצל נושא אחר . (אחרי סימן קמא)

כלל תלז

פנה הוא ששם פניו לאיזה דבר. ויהיה לפעמים לעשות בו מעשה ולפעמים רק להסתכל בלבד. (קדושים סימן ו)

ואצל ה' -- בפניה לטובה בא שימוש מלת "אל", "ופניתי אליכם"; ולרעה בא שימוש הב’ -- "ונתתי פני בכם" . (אחרי סימן קח)

כלל תלח

פעל פנה מהכבד יורה שמסיר דבר שמזיק אל המקום אשר הוא שם.

ויש הבדל בין מפנה ובין מבער. המפנה מסלק לצד אחר והמבער מבער מן העולם . (מצורע סימן פד)

כלל תלט

יש הבדל שין שלח בקל ובין שילח בכבד. שכל שליחות שתכליתו החזרה יבוא בקל, וכל שאינו לחזרה יבוא בכבד; ומהם לויה ומהם גירושין. וכל שליחות בכבד שלא נזכר המקום שאליו משלח יהיה תיכף כשמוציא הדבר מרשותו . (אחרי סימן סה)

כלל תמ

יש הבדל בין "פרש ידיו" ובין "נשא כפיו". פרישת כפים לתפלה, ונשיאת כפים היא לדוכן . (שמיני סימן טז)

כלל תמא

יש הבדל בין נזר ובין נסג. שהנזר פורש מן הדבר מפני פרישות וקדושה; אם באמת, אם לפי דמיונו . (אמור ס' סב)

כלל תמב

פעל דמם נבדל מן מחריש שותק שמורה שהפסיק מן הדיבור שהיה מדבר . (שמיני סימן יז)