אילת השחר (מלבי"ם)/פרק מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אילת השחר (מלבי"ם) · פרק מג· >>

כלל תטז[עריכה]

יש הבדל בין פעל ’קרא' שאחריו למ"ד השימוש -- שאז הקרוא רחוק מן הקורא, ובין פעל ’קרא' שאחריו מלת "אל" -- שהקרוא לפני הקורא ומזמינהו אל הדיבור (ויקרא סי' א . שמיני סי' ב) .

כלל תיז[עריכה]

’קריאה’ - עיקר ענינו על הקירוב. ובמקום שבא על הריחוק הוא קריאת השם כמו "סורו טמא קראו למו", או מענין הכרזה (תזריע סימן קנה).

כלל תיח[עריכה]

ויש הבדל בקריאת השם. ש'קרא' הבא על קריאת השם שאחריו מלת "את" -- מציין קריאת השם העיקרי. וכשאחריו למ"ד השימוש -- מציין קריאת שם טפל נוסף על העיקר (אמור ס' קמא)

כלל תיט[עריכה]

גדר ’ההודאה’ הוא הפך הכפירה, והוא שמפרסם בפיו דבר שטבע בני אדם להעלימו.

  • וזה או שמודה שבח חברו
  • או שמודה תהלת ה' (כי דרך בני אדם לתלות הכל בטבע)
  • או שיודה גנות עצמו; ומזה המין הוידוי על חטאים.

( ויקרא סימן שיט )

כלל תכ[עריכה]

יש הבדל בין ’מכחיש’ ובין ’מכחד’.

  • 'המכחד' מעלים הדבר מחברו, והוא לרוב בשוא"ת, ונקשר עם הדבר עצמו, ונמצא על דברים נעלמים בכלל
  • אבל 'המכחש' יאמר הדבר הפך האמת

( ויקרא סימן שעא )

כלל תכא[עריכה]

ויש הבדל בין ’כחש’ שבא אחריו שימוש הב' ובין אם בא אחריו שימוש הלמ"ד.

  • המחכש בחברו מגיד לחברו בפניו דבר שחברו טוען נגדו ואומר בהפך
  • והמכחש לחברו אומר דבר שקר שאין חברו מכחישו.

ועל כן הכחשה נגד ה' כשבא אצל ישראל בא אחריו שימוש הב', כי אותותיו ונפלאותיו יענו כחשם בפניהם; ואצל עכו"ם בא אחריו שימוש הלמ"ד.

וכחש וכחד שאין שום שימוש אחריהם מובדלים במה שהמכחד הוא בדבר שאין ידוע והמכחש הוא בדבר ידוע . ( ויקרא סימן שעא )

כלל תכב[עריכה]

ויש הבדל בין כחש ובין שקר. שהשקר יצויר גם בדבר שאי אפשר לדעתו כלל . (ויקרא ס' שעה . קדושים ס' כד)

כלל תכג[עריכה]

ויש הבדל בין נשבע לשקר ובין נשבע על שקר.    שעם שבועת שקר בא תמיד שימוש הלמ"ד, ולא בא אחריו מלת "על" רק כטעם בעבור לציין הדבר שבעבורו נשבע . (ויקרא ס' שעה, וסימן שפג)

כלל תכד[עריכה]

יש הבדל בין ’עד’ ובין ’עונה’.    'עונה' יקרא מצד ההגדה בבית דין ויבוא עמו שימוש הב'. ושם 'עד' נקרא מצד שהוא מיועד וכשר לעדות ומצד שהוא המתרה בו. ורק הכשר לעדות, ואף שלא יגיד לפני הבית דין. (ויקרא סימן רצו)

כלל תכה[עריכה]

יש הבדל בין מעל ובין בגד.    'הבגידה' היא אשר ישקר בחברו בנסתר 'והמעילה' הוא השיקור והשינוי המפורסמת. וקרוב עם שתופס מעיל ובגד שהבגד מתכסה בו מלמטה והמעיל עוטף בו מלמעלה . (ויקרא סימן שמו)

כלל תכו[עריכה]

יש הבדל בין "לא תשיג" ובין "לא תגיע ידו". כי יש הבדל בין השגה להגעה.    ההשגה היא פעולה נעשית בעצם הפעול ונקשר עם מלת "את" שמשיג את הדבר, וההגעה[1] היא בעצם הפועל ונקשר עם מלת "אל" שמגיע אל הדבר.  ולכן יזכיר העדר המציאה תמיד בלשון 'השגה'. וכשמזכיר בלשון 'הגעה' מדבר שהשיג את הדבר ובכל זה אין ידו מגעת מצד עצמו כי העני וצריך למכרו.

וביולדת תפס "לא תמצא ידה" כי בעלה מביא עבורה והיא אינה לא משגת ולא מגעת רק מוצאת דרך מציאה על ידי בעלה.
( ויקרא סימן שכה )

כלל תכז[עריכה]

שם מד נבדל מן בגד שמלה במה שמורה על הבגד המכוין למידת הלובש ( צו סימן ז ).

ושם 'בגד' בא תמיד בלשון זכר. ומה שכתב "על הבגד אשר יזה עליה" בא ללמד שלא בא על הבנה המדויקת רק על המורחבת שכולל כל בגדים, אף שאינם צמר ופשתים. ( צו סימן סה )‏[2]

כלל תכח[עריכה]

יש הבדל בין דשן ובין אפר.

  • ששם 'דשן' לא בא בתנ"ך רק על דברים שמנים הנשרפים שהאש מסיר את הדשן והשומן. (ויש הבדל בין דשן ושמן. 'דשן' מורה על הלחות הטבעי השרשי בחי, ודשן המזבח הם החלקים שהוסר מהם הלחלוחית הזה על ידי האש)
  • אבל שם אפר כולל כל הנשרף. וכשבא על דבר דשן שנשרף יקרא בשם 'דשן' תיכף כששלט בו האש. אבל בשם 'אפר' לא יקרא עד שנעשה כאבק (צו ס' יא)


  1. ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב "וההגדה" ונ"ל כטעות -- ויקיעורך
  2. ^ כאן הגהתי. ובדפוס חסר מקור הסימן ובנוסף נפל טעות סופר "ושם בגד בא תמיד לשון נקבה". ותיקנתי על פי דברי רבינו בסימן סה. ודו"ק -- ויקיעורך