אילת השחר (מלבי"ם)/פרק מב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · אילת השחר (מלבי"ם) · פרק מב· >>

כלל תא[עריכה]

הפעלים [דלק , בער , יצת] מציינים איכות ההדלקה וההבערה משיאחוז האור ומדליקו או מאחז האור בעצים ומבעירם. ובאו על זה כמה לשונות.

אבל פעל ’שרף’ מציין שריפת הדבר עצמו ובא גם על דברים שאין האור נאחז בהם עצמם רק נשרפים על ידי עצים ודומיהם.

ויש הבדל פרטי בין ’שרף’ ובין ’אכל’. שפעל 'אכל' מציין פעולת האש עצמו שאוכל ומכלה את הגשם, ופעל 'שרף' מציין פעולת האדם המסבב שריפת העצים .
(אחרי סימן ע)

כלל תב[עריכה]

ופעל שרף כולל כל המתיך את הדבר וממיקו. כמו "משרפות מים" "משרפות סיד". וכן שריפת גוף המת על ידי בשמים. ועל כן אמר "ישרף באש" (ויקרא ס' רלח).

כלל תג[עריכה]

פעל ’יקד’ מציין המדורה הגדולה.    ומה שכתב "תוקד לא תכבה" -- מלות "לא תכבה" מיותר, כי זה נודע מפעל 'תוקד' -- ובא ללא תעשה (צו סימן טו)

ויש הבדל בין פעל ’דלק’ ובין פעל ’העלה’. שפעל 'העלה' מציין עליית השלהבת למעלה, ו'דלק' מציין תחלת ההדלקה . (אמור ס' ריא[1])

כלל תד[עריכה]

פעל אפה ושם מאפה כולל כל מיני אפיה, אף הנאפה במחבת ובמרחשת; אם לא בשהוסיף "אשר תאפה בתנור" . (ויקרא סימן קטז)

כלל תה[עריכה]

שם תנור במובנו המדויק הונח על כלי חרס העשוי בצורה ידוע שהאור מסיקו ואופין בו את הפת. ובמובן הרחב כולל גם הכופח וכל העשוי כדוגמתו להחזיק האור בתוכו (ויקרא סימן קטז)

כלל תו[עריכה]

יש הבדל בין תנור וכירים.    שהכירה אין אופין בה רק מניחים בה את האש והקדרה שפותה עליו לבשל. ונקרא 'כיר' מלשון אש. ושם הזוגיי "כירים" על שיש בה מקום שפיתת שתי קדרות. ובשם "כירים" לא יקרא קודם היסק.  אבל בשם "תנור" יקרא גם קודם היסק.

וכן שם "כלי חרש", לא יקרא עד יוסק באור על ידי היוצר. ולכן נקרא גם כן "כלי יוצר", וקודם לכן נקרא 'חומר' או 'טיט' . (שמיני סימן קמ)

כלל תז[עריכה]

יש הבדל בין שם לחם ושם חלה.    שם 'לחם' כולל כל דבר שהוא מזון לאדם, ושם 'חלה' מתאר צורת הלחם ותמונתו העגולה; ששורש חל מורה על הסבוב. ובכל מקום דכתיב "חלת לחם" פירושו לחם חלה (צו סימן קה).

ויש עוד הבדל. ששם 'חלה' יפול עליו גם קודם שנאפה אחר שנעשה בו צורתו העגוליית (ויקרא סימן קכב).

ובמה שכתב "על חלת לחם חמץ", שאי אפשר לפרש לחם חלה כי שם 'חלה' נסמך על 'חמץ' (וכנ"ל סימן נט) -- בזה בהכרח ששם 'לחם' מתאר שם 'חלה, ורצונו לומר שצריך שהחלה תהיה לחם דהיינו אפויה בתנור . (צו סימן קה)

כלל תח[עריכה]

שם 'לחם' שבא על הקרבן בדיוק בא על קרבן קבוע כמו שבא על סעודה קבועה. ובהרחבה בא גם על סעודה וקרבן שהוא לפרקים (אמור סימן מג)

כלל תט[עריכה]

סתם "לחם" בדיוק הוא של חטים, ו"קלוי" הוא גם משעורים. וכשאמר "לחם וקלוי" נדע שגם שם 'לחם' בא בהרחבה וכולל אף של שעורים (אמור סימן ס)

כלל תי[עריכה]

שם 'לחם' לא יתרבה (צו ס' קיא). אבל תואריו באו בלשון רבים (אחרי ס' יז).

ושם 'לחם' בא לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה. ובמה שכתב "והיתה ללחם לאזכרה ואכלוהו" -- כינוי 'והיתה' מוסב על המנחה, כי שם לחם בא שם בלשון זכר (אמור ס' רלב. ועיי"ש סי' רלג).

כלל תיא[עריכה]

יש הבדל בין פת ובין לחם.    "לחם" הוא השלם ונקרא בכמה שמות לויי לפי צורתו -- ככר לחם , חלה , רקיק , מצה.  אבל פת הוא הבלתי שלם (ויקרא ס' קכד) .

כלל תיב[עריכה]

יש הבדל בין פתת ובין פרס.    הפרס הוא הנשבר מן הלחם ובלתי מחובר בו; והפתות הוא כששינה צורתו על ידי שקפלו לשנים, אף שהחלקים מחוברים (ויקרא ס' קכד)

כלל תיג[עריכה]

ויש הבדל בין פתת ופרס ובין פרר. ש'פרר' הוא המפורר לחתיכות קטנות פחותים מזיתים (ויקרא ס' קכד).

כלל תיד[עריכה]

יש הבדל בין חמץ ובין שאור. שה"שאור" מחמיצים בו את העסה, והעסה הנחמצת ממנו נקרא "חמץ".

ויש הבדל בין חמץ ובין חומץ. החומץ כולל כמו "חומץ יין ובוסר" אבל שם 'חמץ' ו'מחמצת' היא רק העסה שנתחמצה (ויקרא ס' קלה).

כלל תטו[עריכה]

קליות - נקודים.

  • לדעת רבי מאיר שניהם באש רק הקליות הובהבו מעט והנקודים במוקד גדול.
  • ולדעת חכמים הקליות הוחרכו בכלי שנקרא 'קלל' ונקרא 'קליות' על שם הכלי (כמו "ברבורים אבוסים" , "עוללי טפוחים"). ומה שכתב "קלוי באש" מפני שהיה הכלי מנוקב (ויקרא ס' קנ)


  1. ^ בדפוס היה חסר אות הסימן והשלמתי כראוי עיני - ויקיעורך