אילת השחר (מלבי"ם)/פרק מא

<< · אילת השחר (מלבי"ם) · פרק מא · >>

כלל שפד

המשליך הוא מרחוק (מקושר בפעל זה גם מושג היאוש והעזיבה). שאם מניח בנחת על הארץ יאמר מניח או משים או נותן.

ומה שאמרו התוספות דסתם השלכה עשרים אמה היא שיעור במוראה לבד . (ויקרא ס' פו)

כלל שפה

פעל "יצק על" מורה שיוצק על כולו. אבל פעל "נתן על" יהיה לפעמים על מקצתו . (ויקרא ס' צח)

כלל שפו

• יש הבדל בין "ונתן" ובין "וישם"; ש'נתינה' צריכה שיעור (ויקרא ס' צט).
• עוד יש הבדל ביניהם שבפעל 'נתינה' משקיף על ההנחה עמה והושאל מן לשון 'נתינה' המגביל נגד לשון 'לקיחה'; אל כל דבר הניתן באיזה מקום שיונח שם.    אבל בפעל 'שימה' ישקיף על איכות השימה אם היה איזה סדר וערך או יחוס אל המקום או בדבר המושם עצמו שיזהר בשימתו . (צו סימן יב . אמור ס' רכג)

כלל שפז

על שיכין מכשול לפני חברו שלא בידיעתו ישמש בפעל שימה, ועל שיכין מכשול לפניו על ידי עצה רעה בידיעתו ישמש בפעל נתינה . (קדושים ס' לה)

כלל שפח

כל מתנות כהונה שבמקדש מיחס נתניתם לה' או לכהן, ומתנות שבגבולים מיחס אל הבעלים . (צו ס' קנב)

כלל שפט

ויש הבדל בין "חלקם" ובין "נתתי לכם".  'החלק' נקרא כל שיש לו בו חלק, אף שלא הגיע לידו. ובמה שכתב "נתתי אותה" שהגיע ליד הזוכה . (צו ס' לד)

כלל שצ

על הדברים היוצאים מגזרת ה' לא יזכיר לשון 'נתינה' רק אם הם לטוב או לתכלית טוב. ואם ייחס לשון נתינה לה' בדברים הרעים יכוין על הוראת הקיום. וייחס נתינה אל ה' בדברים המסודרים מסדר הטבע הקבועה . (מצורע ס' עה)

כלל שצא

ויש הבדל בין לשון ’נתינה’ שבא אחריו למ"ד הקנין -- שמורה שמוסר או נותן דבר לחברו להיות שלו או ברשותו, ובין כשאין אחריו למ"ד וכל שכן כשבא במשפט שולל שאז הוא מענין שביקה . (קדושים ס' צ, וסימן קיד)

כלל שצב

לשון ’לקיחה’ יהיה בכל מקום לפי ענינו. שלרוב יהיה בבלי אמצעי, ובדברים הנקחים ביד יש פלוגתא אם 'לקיחה' על ידי דבר אחר שמה לקיחה (ויקרא סימן ריב)

'ולקיחה' הנאמר אצל בני אדם הוא משיכת לבו על ידי דברים טובים (צו סימן קסה)

כלל שצג

• 'לקיחה' שאחריו מ"ם -- מציין המקום שלוקח ממנו, או החלק מן הכל.
• ואם לוקח כל הדבר יבוא אחריו מלת "את" . (ויקרא סימן ריד)

כלל שצד

לקיחה מחברו יבוא בשני פנים -- על לקיחה בחזקה ועל לקיחה מהנותן ברצון. ובשניהם יש הבדל בין אם בא אחריו מ"ם "ממנו" ובין אם בא אחריו מלת "מאתו".

• שבלשון לקיחה בחזקה יציין במלת "מאתו" שלוקח דבר שהוא ברשות חברו, ובלשון לקיחה מן הנותן ברצון יציין במלת "מאתו" שנותן לו ברצון טוב. ולא יבוא מלת "מאתו" אם לוקח מבלתי בעל רצון . (צו סימן קנז .אמור ס' רלא)

ולשון ’הנחה’ ישמש לפעמים על עזיבה מוחלטת ולפעמים על עזיבה בלתי מוחלטת . (אחרי ס' סא)

כלל שצה

פעל ’נתח’ יבוא על החלוקה הנעשה בבעל חי על איזה סדר מיוחד; אם חלוקה לאיבריו הגדולים כמו שיעשו הטבחים, או חלוקת האיברים הגדולים לקטנים כמו שיעשו המבשלות . (ויקרא סימן מז)

כלל שצו

פעל ’ערך’ הוא הסדור הנעשה באיזה דבר בהשקפה מיוחדת לאיזה תכלית פרטי. כמו "עריכת מלחמה" , "ערך השולחן" (ויקרא סי' נא, וסימן מב)    ובזה משתתף עם ההוראה השנית שיש לפעל זה על הערך והשיוי . ( שם ) .

כלל שצז

במנחות של סולת ובמנחת חוטא וסוטה כתב "וקמץ", כי היה קומץ מלוא היד וכתוב בהם "מלוא קומצו". אבל במנחת מרחשת וכן בפר' צו כתוב "והרים בקומצו", כי במנחות האפויות לא היה קומץ רק מרים בג' אצבעותיו (ויקרא סי' קה. ועיי"ש סימן קלב)

כלל שצח

יש הבדל בין שם ’זכר’ ובין שם ’אזכרתה’ ו’זכרון’ שבא על כל דבר סימני, טוב או רע.

ו"אזכרתה" שגבי מנחה כולל גם הלבונה וכלל המנחה (ויקרא סימן קט)

כלל שצט

יש הבדל בין נוצה . כנף . אבר.

• הנוצה כולל הנוצות שעל כל הגוף
• וכנף ואבר הונח על האבר המעופף; הפרק העליון שבו מחוברים הנוצות נקרא 'אבר' והנוצות המחוברות בו שבם יעוף נקרא 'כנף'
  

(ויקרא סימן פט)

כלל ת

יש הבדל בין ’היקף’ ובין ’סביב’. שפעל 'היקף' הונח ביחוד על הסבוב השלם אבל פעל 'סבוב' יבוא גם על הסבוב הבלתי שלם. עד שאם רוצה לציין שיהיה ההיקף שלם יכפול המלה -- "סביב סביב", או ישמש בני הפעלים כמו "וסבותם את העיר הקף".

ויצדק מלת "סביב" אם יהיה מוקף בד' קרבנות או שתי-מתנות-שהן-ארבע
( ויקרא סימן מ )