התורה והמצוה ויקרא ח א-ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספרא | מלבי"ם על פרשת צו | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא:   קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם


סימן קסה[עריכה]

ויקרא ח א-ב:
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת.


ספרא (מלבי"ם) פרשת צו מכילתא דמלואים:

[א] "וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו אִתו" -- מה תלמוד לומר? לפי שהוא אומר (שמות לב, לה) "וַיִּגֹּף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" - היה במשמע שנתרחק אהרן.    כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" - היה במשמע שנתקרב אהרן.

מנין שידע משה שנתרחק אהרן?    שנאמר (דברים ט, כ) "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההִוא" -- ולא נאמר "וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא".    כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" - ידע משה שנתקרב אהרן.

מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק?    נאמר בסוף הענין (ויקרא ט, ז) "קְרַב אל המזבח" - והלא כבר הסדיר משה לפניו כל העבודות?! - אלא שלא יהיה לבו לדבר אחר.    כשהוא אומר "קח את אהרן ואת בניו אתו" - ידע אהרן שנתקרב.


[ב] דבר אחר: "קח את אהרן ואת בניו אתו" מה תלמוד לומר? והלא בכמה מקומות נאמר בו במשה 'לקיחה' בבני אדם, שנאמר:

וכי מפשיל היה משה בני אדם לאחריו?!    אלא אמר לו הקב"ה "קחם בדברים שלא יהיה לבם לדבר אחר".


קח את אהרן ואת בניו אתו:    הנה ימצא להחוטא שלשה חסרונות:

  • ( א ) מצד ה' שירחק את החוטא ויסתיר פניו ממנו כמו שכתוב "כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם". עד שדומה כאילו הוא יוצא מרשות הקודש לרשות אחר כמו שכתוב "ויצא קין מלפני השם".
  • ( ב ) מצד העונש אשר יגזר עליו. ועל צד הזה מועיל מה שיתפלל אחר עליו כמו שכתוב "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו" ופירשו חז"ל זו כילוי בנים. "ואתפלל גם בעד אהרן". על הענין הראשון אין מועיל תפלת אחרים כי זה תלוי במעשיו ותשובתו אבל לבטל העונש והגזרה מועיל תפלה.
  • ( ג ) מצד החוטא עצמו שגם אם ה' בחסדו יכפר חטאתו וגם לא יעיר חמתו להענישו -- בכל זה הוא עצמו מרגיש חטאו כמו שכתוב "וחטאתי נגדי תמיד", ויכלם מאשר עשה, עד שיהיה סליחה גמורה בענין שיוסר החטא כאילו לא היה במציאות כלל שזה בתשובה מאהבה שיעשה מעונות זכיות כמו שאמרו חז"ל.


ושלשה ענינים אלה היו באהרן:

  • ( א ) אם הענין הראשון שהיה מרוחק מה' כמו שכתוב "ויגוף את העם..אשר עשה אהרן" ובזה היה מרוחק מה' כיוצא מרשותו. וכשאמר "קח את אהרן" היה במשמע שנתקרב אהרן מצד זה. כי לשון 'קיחה' מורה שלוקח דבר שאינו ברשותו תחת רשותו, שעל זה בא על הקנין שמכניסו לרשותו על ידי אחד מדרכי ההקנאה או על לקיחה בידו שמכניסו להיות בידו. וצייר בזה בלשון זה כאילו היה אהרן בלעדי רשות הקדושה ואמר לו הקב"ה שיקחהו אל הקדושה והקורבה אל האלקים
  • ( ב ) הענין השני מצד העונש שנגזר עליו שזה ידע משה כי הוא התפלל עליו להסיר העונש. וזהו שאמר מנין שידע משה שנתרחק אהרן. ומה שאמר שלא נאמר וישמע ה' וכולי -- רוצה לומר כי כן נאמר על מה שהתפלל על ישראל ולא נאמר כן על תפלת אהרן. אולם במה שכתב "קח את אהרן ואת בניו" ידע שהוסר הגזירה מבניו ואז ידע משה שנתקרב אהרן מצד הענין שהשתדל בו משה.
  • ( ג ) עדיין לא נדע אם היה סליחה גמורה בענין שיוסר החטא ממציאות כלל בתשובה מאהבה. שעל זה אמר מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק, כי עדיין היה הוא דואג מחטאתו. אבל במה שכתב "ואת בניו אתו" - שמלת "אתו" מורה שהוא עיקר והם טפלים לו ובאים רק בזכותו - ובזה ידע שהיה סליחה גמורה שאי לאו כן היה בהפך - שהוא בא בזכות בניו שלא חטאו. ובזה ידע אהרן שנתקרב.

ולפי זה מה שכתוב "קח את אהרן" הוא ככל קיחה שמכניס דבר אל רשותו. ובתרגום יונתן "קרבית אהרן דאתרחיק על עובדא דעגלא".

[ובמשנה ב'] אמר שלפי הפשוט י"ל שאינו קיחת הקנין רק לקיחה הגיונית שלוקח לבו וממשיכו בדברים שימשך לבו אחר ציויו ודעתו בלא מחשבה אחרת ופניה חצונית. שבענין זה נאמר תמיד לשון 'לקיחה' אצל בני אדם ובענין זה יפרשוהו חז"ל תמיד.

  • כמו שאמרו בב"ר (בר"ר, מה) על "ותקח שרה את הגר",
  • ובמדבר רבה (במדבר רבה, יח) על "ויקח קרח".
  • ובמכלתא (בשלח) על "ואת עמו לקח עמו".
  • ובספרי דברים (פסקא יד),
  • ובזהר לך לך (ח"א עט, א) וירא (ח"א קיט, א)
    ובכמה מקומות לפרש ד'קיחה' היא בדברים.

סימן קסו[עריכה]

ויקרא ח ב:
קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וְאֵת הַבְּגָדִים וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׁנֵי הָאֵילִים וְאֵת סַל הַמַּצּוֹת.


ספרא (מלבי"ם) פרשת צו מכילתא דמלואים:

[ג]

  • "ואת הבגדים" -- אלו הבגדים שהפקדתיך (ס"א שפקדתיך) עליהם שנאמר (שמות כח, ד) "ואלה הבגדים אשר יעשו חֹשן ואפוד..."
  • "ואת שמן המשחה" -- זה שמן המשחה שהפקדתיך (בס"א כנ"ל) עליו שנאמר (שמות ל, כה) "ועשית אֹתו שמן משחת קדש..."
  • "ואת פר החטאת" -- כמה שנאמר (שמות כט, י-יא) "והקרבת..את הפר לפני השם"‏[1]
  • "ואת שני האילים" -- כמה שאמר (שמות כט, טו-יט) "ואת האיל האחד תקח..ולקחת את האיל השני".
  • "ואת סל המצות" -- שלא כסדר האמורים להלן (שמות, כט) אמורים כאן.


ואת הבגדים וכולי:    שצוה עליהם בפר' תצוה. ולדעת הרמב"ן והראב"ע היה הציוי קודם מעשה העגל בהר סיני, ואז למדוהו מעשה הבגדים והשמן ודיני המלואים. ופה הזכיר בקיצור ולא חזר עניני הבגדים והשמן שכבר עשאם. ואמר שיקח הבגדים והשמן שעשאם כפי ציוי ה'. וכן תרגם יונתן "וטול ית לבושיא דפקדתך".

ופה שינה הסדר מהסדר דשם, דשם (שמות, כט) סדר הפר והאלים ולחם מצות תחלה ואחריו אהרן ובניו והבגדים; ופה (ויקרא, ח) סדר אהרן ובניו והבגדים והשמן תחלה ואחר כך הפר והאלים וסל המצות. כי שם הקדים את התכלית שהיא העולה במחשבה תחלה, ופה במעשה קיימא לן דאין מעבירין על המצות והכין אהרן ובניו ובגדים ושמן שהם נמשחו ראשונה ואחריו הקרבנות שהי' אחר המשיחה. וזהו שאמר הספרא שלא כסדר האמורים להלן אמורים כאן.

וגם דשם אמר "והקרבת אותם בסל ואת הפר", וכן צוה להקריב אל פתח אהל מועד סל המצות תחלה, ופה אמר שיקריב סל המצות לבסוף‏[2]. כי שם למדו דקודם שחיטת הקרבן צריך שיהיה הלחם אפוי ופה הקדים הפר והאלים שהוקרבו תחלה ואחר כך הסל שתנופת הלחם היה בסוף.

סימן קסז[עריכה]

ויקרא ח ג:
וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.


ספרא (מלבי"ם) פרשת צו מכילתא דמלואים:

[ד] "ואת כל העדה הקהל" -- עשה במעמד כל העדה שיהיו נוהגים קדושה בכהונה.


ואת כל העדה הקהל:    פירש ראב"ע ראשי השבטים והזקנים. וכבר בארתי (ויקרא סימן רמא) שכל מקום שיאמר 'עדה' יכוין על הסנהדרין, ובמקום שדבר על כל העם יכוין שבאו זקניהם הסנהדרין בראשם, עיי"ש. ולפי זה יש לפרש שאסף הסנהדרין משום דקיימא לן דאין ממנים כהן גדול רק על פי בית דין של שבעים ואחד כמו שמובא בתוספתא (פ"ג דסנהדרין), וברמב"ם (פ"ד מהל' כה"מ ה"טו).

אולם במדרש אמר שזה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה. וכן משמע מלשון "הקהל" שלא יצדק רק אם יש שם הקהל כולו כמש"ש בסימן הנ"ל. וכן דעת הספרא. ופירשוהו שזה היה למען יראו מעלת הכהונה ויהיו נוהגים בה קדושה.

סימן קסח[עריכה]

ויקרא ח ד:
וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַתִּקָּהֵל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.


ספרא (מלבי"ם) פרשת צו מכילתא דמלואים:

"ויעש משה כאשר צוה ה' אֹתו" -- כשם שהסדיר עבודת מקדש כך הסדיר עבודת כהונה; בגדי כל אחד ואחד לפי מה שהוא מקרבן.


ויעש משה כאשר צוה ה' אותו:    מלבד שמיותר - אין פה מקומו; שעדיין לא עשה מאומה, והיה לו לכתוב זה בסוף הפרשה.

ופירשוהו בספרא שרצונו לומר על סדר הבגדים. שכבר בארנו שפה שינה בסדר וצוה לקחת אהרן והבגדים תחלה כדי שלא יעבר על המצות, ומזה למד משה ולקח הבגדים גם כן כסדר לבישתן כדי שלא יגיע לידו הבגד המאוחר בלבישה ויעבר על המצוה. וכן נשמר שיגיעו בגדי אהרן לידו קודם בגדי בניו, וכן בגדי בניו לפי סדרם. וזהו שאמר כשם שהסדיר עבודת מקדש -- שבזה צוה ה' אותו שלא יבוא המאוחר לידו -- כך הסדיר מדעתו בגדי כהונה כפי סדר שיגיעו לידו הצריך תחלה.

  1. ^ עיצבתי כאן את הציטוט כאילו היא נפרשת על פני שני הפסוקים. אחרת נצטרך הגהה בטקסט כדי להתאים את המילים במדויק אל אחד משני הפסוקים - פסוק י' או פסוק יא'. ודוק וקל. - ויקיעורך
  2. ^ דהיינו (ויקרא ח, כו) - ויקיעורך