ביאור:משנה שביעית פרק ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת שביעית: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
עבודות עפר ואבנים בשדה[עריכה]
חטיבה I: זיבול השדה בשביעית[עריכה]
|
פרקים א, ב פתחו ב"עד אימתי" כי הם עסקו בשנה השישית - עד מתי לפני תחילת השביעית מותר לבצע עבודות מסויימות. פרק ג פותח ב"מאימתי" כי הוא עוסק בשנה השביעית - ממתי בסוף השנה השביעית מותר לבצע עבודות מסויימות. עוברי עבירה שנהגו לזבל את השדה בשביעית היו כל כך מצויים, עד שמנהגיהם יכולים לשמש כסימן לאלו השומרים שביעית כהלכתה! אמנם יש גורסים במשנתנו "עובדי עבודה", והכוונה לגויים העובדים בשביעית כרגיל. המשנה מתירה להוציא זבל לשדה בקיץ של השביעית, כאשר אין בכך תועלת לשדה השנה. |
(א) מאימתי בשנה השביעית מוציאין זבלים לאשפתות?
- משיפסקו עוברי עבירה כשאנשים העובדים את האדמה בשנה השביעית (גויים או יהודים עבריינים) מסיימים את עבודתם, דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: משייבש המתוק. לאחר שהתיבשה האדמה, בסוף עונת הגשמים
- רבי יוסי אומר: משיקשר: לאחר שנבעו סדקים באדמה היבשה
(ב) עד כמה מזבלין? כמה ערימות של זבל מותר להקים בשדה?
|
המינימום להוצאת זבל הוא כמות גדולה, שאינה מתאימה לזיבול אלא לצבירה בשדה. בכל אשפה היו לפחות 1500 ליטר זבל. הוספה על המשפלות מגדילה שיעור זה. הוספה על האשפתות - בתנאי שיש בשלוש הראשונות 10 משפלות - היא במחלוקת. |
- עד שלש (שלש) אשפתות לבית סאה לכל היותר שלוש ערימות בשדה ששטחו בית-סאה; כי יותר מזה נראה כזיבול השדה., של עשר עשר משפלות של לתך לתך.
מוסיפין על המשפלות מותר להגדיל את כמות הזבל בכל ערימה, ואין מוסיפין על האשפתות אסור להגדיל את מספר הערימות.
- רבי שמעון אומר: אף על האשפתות:
(ג) עושה אדם את שדהו שלוש שלוש אשפתות לבית סאה, יתר מכן או יותר, דברי רבי שמעון.
- וחכמים אוסרין - עד שיעמיק שלושה, או עד שיגביה שלושה. אין להוסיף, אלא אם מעמיד את האשפתות במקום גבוה או נמוך מהשדה.
עושה אדם את זבלו אוצר. מחסן מרכזי המיועד להעביר לשדות אחרי השביעית
- רבי מאיר אוסר, עד שיעמיק שלושה או עד שיגביה שלושה.
היה לו דבר מועט - מוסיף עליו והולך.
- רבי אלעזר בן עזריה אוסר, עד שיעמיק שלושה, או עד שיגביה שלושה
- או עד שיתן על הסלע:
|
מדובר בשדות על גבול המדבר, שבהם החזיקו גם מעט צאן. |
(ד) המדייר הופך את שדהו לדיר, והצאן מזבל אותה מעצמו את שדהו - עושה סהר גדר מיטלטלת לבית סאתים:
- עוקר שלש רוחות מותר להעביר שלוש גדרות לצד השני, וכך לדייר עוד בית סאתיים - ומניח את האמצעית.
- נמצא - מדייר בית ארבעת סאין.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: בית שמונת סאין מותר לחזור על הנ"ל עוד פעמיים.
היתה כל שדהו בית ארבעת סאין - משייר ממנה מקצת, מפני מראית העין.
ומוציא מן הסהר - ונותן לתוך שדהו, כדרך המזבלין: לאשפתות כמפורט במשנה ג
|
כיוון שאסור לעבד את השדה או לסקל את האבנים, עלול אדם לטעון שהיסב את שדהו למחצבה ולהוציא ממנו את האבנים. |
חטיבה II: סיקול השדה בשביעית[עריכה]
(ה) לא יפתח אדם מחצב מחצבה בתחלה בשביעית לתוך שדהו, עד שיהיו בו שלוש מורביות נדבכים
|
אם אין 27 אבנים ראויות לבניה (20X25 ס"מ בערך) אין מדובר במחצבה, אלא הוא מסקל את שדהו בשביעית, ואסור. וראו תוספתא ג, א-ב, מחלוקת ר' יהודה ורשב"ג בשאלה מה כוונתו של החוצב. |
- שהם שלוש על שלוש על רום שלוש
- שעורן - עשרים ושבע אבנים:
(ו) גדר שיש בו עשר אבנים של משאוי שנים שנים - הרי אלו ינטלו.
|
אין בעל השדה רשאי להוציא משדהו את הגדר כולה, אלא עליו להשאיר את הנדבך התחתון. |
שעור "גדר" - עשרה טפחים. פחות מכן - "מחצב", ודין המחצב פורט במשנה ה
- וגוממו עד פחות מהארץ טפח.
|
שתי ההסתייגויות המתחילות ב"במה דברים אמורים?" מתייחסות, כנראה, גם לדיני מחצב (במשנה ה) וגם לדיני גדר (במשנה ו). |
במה דברים אמורים? - מתוך שלו.
- אבל מתוך של חברו - מה שהוא רוצה - יטול.
במה דברים אמורים? - בזמן שלא התחיל בו מערב שביעית.
- אבל אם התחיל בו מערב שביעית - מה שהוא רוצה - נוטל:
(ז) אבנים שזעזעתן המחרשה, בחריש של השנה הששית או שהיו מכוסות ונתגלו בשנה השביעית
- אם יש בהם שתים של משאוי שנים שנים אבנים הראויות לבניין - הרי אלו ינטלו מותר לנטלן בשביעית לצורך בניה.
המסקל את שדהו מותר לסקל באופן חלקי בשביעית - יש להשאיר מעט אבנים כך שהשדה לא יהיה ראוי לעיבוד - נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ.
- וכן גרגש של צרורות גל של אבנים - נוטל את העליונות, ומניח את הנוגעות בארץ.
אם יש תחתיהן סלע או קש - הרי אלו ינטלו:
(ח) אין בונין מדרגות טרסות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים
|
גם כשמותר לבנות טרסות, אין לעבד את האדמה ולהזיז אותה ממקום למקום. בבניית המדרגות לא נוהגים להביא אבנים ממרחקים, ולכן גם בשביעית אסור לעשות כך. וראו תוספתא ג, ד, שר' נחמיה חולק על המשנה. |
- מפני שהוא מתקנן לשביעית.
אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים
- מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית.
ולא יסמוך בעפר - אבל עושה הוא חיץ.
כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה - הרי זו תנטל:
(ט) אבני כתף לבניית בתים באות מכל מקום. אפילו מהשדה שלו
והקבלן לבניית בתים - מביא מכל מקום.
ואלו הם "אבני כתף"? - כל שאינה יכולה להנטל באחת יד, דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר: "אבני כתף" כשמן,
- כל שהן ניטלות שתים שלש על הכתף:
|
השוו תוספתא ג, ה, מחלוקת דומה. הדיון אינו על שביעית אלא על זכות בעל השדה ברשות הרבים. |
(י) הבונה גדר בינו ובין רשות הרבים - מותר להעמיק עד הסלע.
- מה יעשה בעפר? - צוברו ברשות הרבים, ומתקנו, מיישר את הערימה ברשות הרבים דברי רבי יהושע.
רבי עקיבא אומר: כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים - כך לא יתקנו!
- מה יעשה בעפר? צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין. ראו לעיל משנה ב-ג
וכן החופר בור ושיח ומערה:
קישורים חיצוניים[עריכה]