ביאור:משנה אהלות פרק יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח
----
מחלוקות נוספות של בית הלל ובית שמאי[עריכה]
חטיבה I: מחלוקת בית הלל ובית שמאי בסדק שבתקרה[עריכה]
(א) הַבַּיִת שֶׁנִּסְדַּק, טֻמְאָה בַחוּץ - כֵּלִים שֶׁבִּפְנִים טְהוֹרִין;
|
תקרת הבית נסדקה, והטומאה בחלק הסמוך לפתח – אין הכלים במחצית הבית הפנימית טמאים, כי אין דרך הטומאה להכנס (לעיל ג, ז.) אם הסדק רחב – הבת נדון כשני בתים, ואין הטומאה מהחלק הפנימי מטמאת את הכלים בחלק החיצוני. בית שמאי דורשים לעניין זה סדק של ארבעה טפחים, ובית הלל מסתפקים בסדק כלשהו או בטפח. בתוספתא יב, א מדייקים שלדעת בית הלל הסדק צריך להיות כנגד חוט המשקולת, כלומר אנכי. |
- טֻמְאָה בִפְנִים; כֵּלִים שֶׁבַּחוּץ - בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהֵא בַסֶּדֶק אַרְבָּעָה טְפָחִים,
- וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: כָּל שֶׁהוּא.
- רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר מִשֵּׁם בֵּית הֶלֵּל: פּוֹתֵחַ טֶפַח.
(ב) אַכְסַדְרָה שֶׁנִּסְדְּקָה, טֻמְאָה בְצַד זֶה - כֵּלִים שֶׁבְּצַד הַשֵּׁנִי טְהוֹרִין.
|
אכסדרה היא בלי קירות. אם היא נסדקה – אין הטומאה עוברת את הסדק. אבל אם סתם את הסדק ולו באופן זמני – עירב את הטומאה, והשוו לעיל י, א. אם הניח מתחת לסדק קנה בגובה טפח – האוהל של הקנה מצטרף לאכסדרה וסותם את הסדק, והשוו לעיל י, ו. |
- נָתַן אֶת רַגְלוֹ אוֹ קָנֶה מִלְּמַעְלָן - וְעֵרֵב אֶת הַטֻּמְאָה.
- נָתַן אֶת הַקָּנֶה בָאָרֶץ - אֵינוּ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁיְּהֵא גָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.
חטיבה II: מחלוקת בית שמאי ובית הלל באדם חי כאהל[עריכה]
(ג) סָגוֹס עָבֶה ságos, sagum: מעיל צמר עבה, במיוחד של חיילים וְכֹפֶת עָבֶה; שרפרף
|
בתוספתא יב, ב מביאים דוגמאות נוספות, של כלים ההפוכים מתחת לסדק. הדוגמאות נאות מובנות מאליהן. בדוגמא הנדונה כאן, מתחת לאהל הסותם את הסדק אי אפשר לעבור, כי הסגוס מקופל בו, בכל זאת הקפל העליון שלו מאהיל, כמו אדם השוכב מתחת לסדק! וראו עדיות ד, יב. |
- אֵין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה - עַד שֶׁיְּהוּ גְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.
קְפִילִין זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ;
- אֵינָן מְבִיאוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, עַד שֶׁתְּהֵא הָעֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ פּוֹתֵחַ טֶפַח.
הָיָה אָדָם נָתוּן שָׁם, בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אֵינוּ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
- וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: אָדָם חָלוּל הוּא, וְהַצַּד הָעֶלְיוֹן מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
(ד) הָיָה מַשְׁקִיף בְּעַד הַחַלּוֹן וְהֶאֱהִיל עַל קוֹבְרֵי הַמֵּת,
|
האדם רכן מעל החלון ומתחתיו עבר המת. לדעת בית הלל האדם טימא את ביתו, ולדעת בית שמאי לא. המחלוקת דומה לזו שבמשנה ג. בית שמאי מודים שאם האדם היה לבוש – הבגדים שלו מאהילים, והם מעל טפח אפילו כשהוא שוכב. כך גם הדין כשהוא שוכב על אדם אחר או על הגבהה של טפח. |
- בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אֵינוּ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
- וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
- וּמוֹדִים, שֶׁאִם הָיָה לָבוּשׁ בְּכֵלָיו, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם זֶה עַל גַּבֵּי זֶה - שֶׁהֵן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה.
(ה) הָיָה מֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה, וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו קוֹבְרֵי הַמֵּת,
|
לדעת בית שמאי אפילו אם חלק מגוף האדם היה באהל המת שבלווייה, וחלקו האחר בבית – לא נטמא הבית. כך גם הדין לדעתם כאשר חלק מגוף האדם נטמא בבית, וחלקו באוהל שבחוץ עם אנשים טהורים אחרים. |
- בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: אֵינוּ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
- וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
(ו) הַטֻּמְאָה בַבַּיִת, וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו טְהוֹרִין - בֵּית שַׁמַּי מְטַהֲרִין, וּבֵית הֶלֵּל מְטַמְּאִין.
חטיבה III: כלב שאכל בשר המת ומת[עריכה]
(ז) כֶּלֶב שֶׁאָכַל בְּשַׂר הַמֵּת, וּמֵת, וּמֻטָּל עַל הָאַסְקֻפָּה,
|
אם הכלב חי אין הטומאה שבו מטמאת, ראו טהרות ד, א-ג. דין זה דומה לדין הנפל שמת באשה לפני הלידה, ראו לעיל ז, ד. אבל אם הכלב מת תוך שלושה ימים מאז שאכל מבשר המת, חולקים חכמים: ר' מאיר סובר שאם החלק מהכלב המחבר בין החוץ לבית הוא בגודל של טפח – טמא. ר' יוסי תולה את הטומאה בשאלה היכן בטנו של הכלב, ור' אלעזר דן לפי מיקום פיו של הכלב, שהוא היציאה מבטנו. בהמשך דנה המשנה בשיעור הזמן מאכילת הבשר עד מות הכלב שבלע ממנה, בהנחה שלא מדובר בגופת אדם אלא בעוף או בדג: ר' שמעון מודד זמן שבו היתה הטומאה נשרפת באש, ואילו ר' יהודה בן בתירא ממתין 24 שעות. בתוספתא יב, ג מובאת מסורת נוספת מפי ריב"ב, שבה הוא חולק עם ר' שמעון רק לגבי עופות. האם השאלה היא תיאורטית בלבד, או שמדובר במקרה זוועתי שהתרחש במציאות? |
- רְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם יֵשׁ בְּצַוָּארוֹ פוֹתֵחַ טֶפַח - מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה,
- וְאִם לָאו - אֵינוּ מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה.
- רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: רוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה, מִכְּנֶגֶד הַשָּׁקוֹף וְלִפְנִים - הַבַּיִת טָמֵא;
- מִכְּנֶגֶד הַשָּׁקוֹף וְלַחוּץ - הַבַּיִת טָהוֹר.
- רְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: פִּיו לִפְנִים - הַבַּיִת טָהוֹר; פִּיו לַחוּץ - הַבַּיִת טָמֵא,
- שֶׁהַטֻּמְאָה יוֹצָא דֶּרֶךְ שׁוּלָיו.
רְבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתִירָה אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, הַבַּיִת טָמֵא.
כַּמָּה תִשְׁהֶה בְמֵעָיו? - שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת.
- וּבָעוֹפוֹת וּבַדָּגִים - כְּדֵי שֶׁתִּפּוֹל לָאוּר וְתִשָּׂרֵף, דִּבְרֵי רְבִּי שִׁמְעוֹן.
- רְבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתִירָה אוֹמֵר: בָּעוֹפוֹת וּבַדָּגִים מֵעֵת לְעֵת.
חטיבה IV: הבית והמרתף[עריכה]
(ח) הַחַדּוּת מרתף שֶׁבַּבַּיִת וּמְנוֹרָה לְתוֹכוֹ, וְהַפֶּרַח שֶׁלָּהּ של המנורה יוֹצֵא וּכְפֵישָׁה סל שאינו מקבל טומאה נְתוּנָה עָלָיו,
|
אם תנטל המנורה הכפישה תסתום את הכניסה למרתף. אם יש מת בבית – המרתף טהור, אבל בית שמאי מטמאים את המנורה שחלקה בבית וחלקה במרתף. בית הלל לא, וראו גם לעיל ה, ו. אבל אם הכפישה קטנה מפתח המרתף – הכל טמא, כי אינה חוצצת. בתוספתא יב, ד חולקים ת"ק ור' יוסי האם מדובר בכפישה ממתכת, שנטמאת בקלות - או מעץ. |
- שֶׁאִם תִּנָּטֵל הַמְּנוֹרָה - וּכְפֵישָׁה עוֹמֶדֶת עַל פִּי הַחַדּוּת,
- בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: הַחַדּוּת טָהוֹר וְהַמְּנוֹרָה טְמֵאָה.
- וּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: אַף הַמְּנוֹרָה טְהוֹרָה.
- וּמוֹדִים, שֶׁאִם תִּנָּטֵל הַמְּנוֹרָה - וּכְפֵישָׁה נוֹפֶלֶת, שֶׁהַכֹּל טָמֵא.
(ט) כֵּלִים שֶׁבֵּין שִׂפְתֵי כְפֵישָׁה לְבֵין שִׂפְתֵי הַחַדּוּת, אֲפִלּוּ עַד הַתְּהוֹם - טְהוֹרִין.
|
המשך משנה ח: אפילו אם הכפישה מוגבהת ע"י המנורה, ויש כלים בינה לבין פתח המרתף – הם טהורים, כאילו נפלה הכפישה והצילה אותם. אם הטומאה במרתף – הבית כולו טמא. אם יש כלים בקירות המרתף (כגון חביות יין כו'), והכלים גדולים מטפח מעוקב – הם טהורים למרות שאין כפישה המצילה, וראו לעיל ג, ז. אבל ראו תוספתא יב, ו, שתולים את טהרת הכלים במקומם בכותל - מחצה על מחצה. אם המרתף רחב מהבית, והטומאה בבית – הכלים שבהרחבת המרתף טהורים, כי אינם מתחת לאהל הבית. |
- טֻמְאָה שָׁם - הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת –
- כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הַחַדּוּת, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל רוּם טֶפַח - טְהוֹרִים, וְאִם לָאו - טְמֵאִין.
- אִם הָיוּ כָתְלֵי הַחַדּוּת רְחָבִין מִשֶּׁלַּבַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ - טְהוֹרִין.