ביאור:בבלי ראש השנה דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומתוך ששינו מעשיהם - שינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית [1] והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים והביא מבול לעולם'.

בשלמא לרבי יהושע - היינו דכתיב 'בשני' [2], אלא לרבי אליעזר מאי 'בשני'?

שני לדין [3].

בשלמא לרבי יהושע היינו דשינה [4], אלא לרבי אליעזר מאי שינה?

כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: ברותחין קלקלו וברותחין נידונו: ברותחין קלקלו - בעבירה; וברותחין נידונו: כתיב הכא (בראשית ח א) [ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה, ויעבר אלהים רוח על הארץ] וישכו המים, וכתיב התם (אסתר ז י) [ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי] וחמת המלך שככה [5].

(ראש השנה יא ב רש"י ד"ה ואזדו לטעמייהו: רבי אליעזר ורבי יהושע; דלרבי אליעזר בתשרי נברא העולם, דמתשרי מתחילין מנין שני הדורות; לפיכך מבול על כרחך במרחשון ירד, וי"ב חדש היה. ובחדש השני, בשבעה ועשרים, שיבשה הארץ - במרחשון היה, לשנה הבאה; ובתשרי שלפניו חרבו המים מעל הארץ שנעשית הארץ כמין גריד, ולא יבשה לגמרי, ובו התחלת שנת שש מאות ואחת שנה, כדכתיב: [6]

תנו רבנן: 'חכמי ישראל מונין למבול [7] כרבי אליעזר [8] ולתקופה כרבי יהושע [9]; חכמי אומות העולם מונין אף למבול כרבי יהושע [10].

לירקות:

תנא: 'לירקות [11] ולמעשרות ולנדרים'. [12]

לירקות מאי נינהו?

מעשר ירק.

היינו מעשרות?

תנא דרבנן [13] וקתני דאורייתא [14].

וליתני דאורייתא ברישא?

איידי דחביבא ליה אקדמה.

ותנא דידן [15]?

תנא דרבנן [16] - וכל שכן דאורייתא.

וליתני 'מעשר' [ולא 'מעשרות’]?

אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן.

וליתני 'ירק'?

תרי גווני ירק, דתנן: 'ירק הנאגד [17] - משיאגד [18], ושאינו נאגד - משימלא את הכלי'.

תנו רבנן: 'ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא תבא השמש, וחזר וליקט

עמוד ב

משתבא השמש - אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש; [19]

אם היתה שניה נכנסת לשלישית - [20] שניה [21] - מעשר ראשון [22] ומעשר שני [23], [24] שלישית - מעשר ראשון ומעשר עני'.

מנא הני מילי [25]?

אמר רבי יהושע בן לוי: (דברים כו יב) כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית, שנת המעשר [ונתתה ללוי, לגר ליתום ולאלמנה, ואכלו בשעריך, ושבעו] - שנה שאין בה אלא מעשר אחד [26]; הא כיצד? - מעשר ראשון [27] ומעשר עני [28] ומעשר שני יבטל; או אינו אלא אף מעשר ראשון נמי יבטל [29]? תלמוד לומר (במדבר יח כו) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם [והרמתם ממנו תרומת ה', מעשר מן המעשר] - הקישו הכתוב לנחלה: מה נחלה אין לה הפסק - אף מעשר ראשון אין לו הפסק.

תניא נמי הכי: 'כי תכלה לעשר וגו' - שנה שאין בה אלא מעשר אחד; הא כיצד? מעשר ראשון ומעשר עני, ומעשר שני יבטל; יכול אף מעשר ראשון נמי יבטל? תלמוד לומר (דברים יד כט) [ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, ואכלו ושבעו למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידך אשר תעשה]; ובא הלוי - [30] - כל זמן שבא תן לו [31] - דברי רבי יהודה.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר: (במדבר יח כו) ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם [והרמתם ממנו תרומת ה', מעשר מן המעשר] - הקישו הכתוב לנחלה: מה נחלה אין לה הפסק - אף מעשר ראשון אין לו הפסק'.

ולנדרים וכו':

[32] תנו רבנן [תוספתא ראש השנה [33] פרק א הלכה י, בשנוי]: המודר הנאה מחבירו לשנה - מונה שנים עשר חודש מיום ליום; ואם אמר "לשנה זו" - אפילו לא עמד אלא בעשרים ותשעה באלול, כיון שהגיע יום אחד בתשרי - עלתה לו שנה.

אפילו למאן דאמר 'יום אחד בשנה אינו חשוב שנה' - לצעוריה נפשיה קביל עליה, והא אצטער ליה!

ואימא ניסן?

בנדרים הלך אחר לשון בני אדם [34].

תנן התם [מעשרות פ"א מ"ג]: 'התלתן [35] - משתצמח [36]; התבואה והזיתים [37] - משיביאו שליש [38]'.

מאי משתצמח?

משתצמח לזרעים [39].

התבואה [40] והזיתים משיביאו שליש - מנא הני מילי?

רש"י: אתבואה ואזיתים קאי, דמעשר דידהו דאורייתא, ומנלן דבתר שליש אזלי - דאילו ירק דאזיל ביה רבנן בתר לקיטה, ואילן דאזיל בתר חנטה - מעשר דידהו מדרבנן, ולא מבעיא בהו 'מנלן?'; ולקמן [41] מפרש בהו טעמייהו: ירק משום דגייזו ליה כל שעתא והדר צמח וגדל על מי גשמים של שנת לקיטתו אזיל ביה בתר לקיטה אילן גדל על מי שנה שחנט בה שע"י שרף שבא באילן לפני חנטה פירותיו חונטין ובו נגמרין ששרף האילן עולה ונכנס בפרי תמיד וממנו גדל</ref>

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי יוסי הגלילי: אמר קרא (דברים לא י) [ויצו משה אותם לאמר] מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות - "שנת השמטה" מאי עבידתיה בחג הסוכות [42]? שמינית היא [43]?! - אלא לומר לך: כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה - אתה נוהג בו מנהג שביעית בשמינית [44].

אמר ליה רבי זירא לרב אסי:

הערות[עריכה]

  1. לקמן פריך מאי שינה
  2. שהרי אייר שני לחדשים
  3. שנגזרה גזירה עליהן בתשרי שלפניו
  4. דהעלה מזל כימה ביום ועוד שינה לתגבורת מעיינות
  5. וסתם חמה - רותחת היא, כדכתיב וחמתו בערה בו (אסתר א יב)
  6. בראשית ח,יג) ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש [חרבו המים מעל הארץ, ויסר נח את מכסה התבה וירא, והנה חרבו פני האדמה] - והוא תשרי; ומדלא קרי ליה 'אחת ושש מאות' עד השתא - שמע מינה אין מנין הדורות מניסן: שאם מניסן מתחילין למנותן - היה לו לכתוב 'ותנח התיבה באחת ושש מאות שנה בחדש השביעי על הרי אררט' שכבר נתחדשה שנה מניסן, שהרי אותו חדש שביעי - סיון היה, והוא שביעי להפסקת גשמים כמו ששנינו בסדר עולם, וההיא - רבי אליעזר היא: שכשאתה מונה משבעה עשר במרחשון מאה ותשעים יום: ארבעים לימי הגשמים ומאה וחמשים שגברו על הארץ - נמצאו כָלים באחד בסיון; ואותו יום התחילו לחסור, שנאמר (בראשית ח ג) [וישבו המים מעל הארץ, הלוך ושוב] ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום (בראשית ח ה) ו[המים] היו הלוך וחסור עד חדש העשירי [בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים] - והוא אב, שהוא עשירי לירידת גשמים; ובאחד באב נראו ראשי ההרים. בשני חדשים חסרו ט"ו אמה שהיו ההרים מכוסים מים שנאמר (בראשית ז כ) חמש עשרה אמה [מלמעלה גברו המים; ויכסו ההרים], למדת שחסרה אמה לארבעה ימים והתיבה היתה משוקעת במים אחת עשרה אמה, ולא היתה צפה על ראש ההר אלא ארבע אמות גובה; לפיכך נחה בי"ז בסיון. ולרבי יהושע, דאמר בניסן נברא העולם, וממנו מתחילין מנין שני הדורות ירד המבול באייר, ושביעי - שנחה בו התיבה - הוא כסליו, ולא מנה לך הכתוב חדוש שנה לפי שאין השנה מתחדשת אלא בניסן. ויש פותרין "ואזדו לטעמייהו": מדאמר רבי אליעזר בחדש שני מרחשון - אית ליה בתשרי נברא העולם, והוי מרחשון שני לחדש שהתחילו בו שנת שש מאות, דאי לאו הכי - למאי קרי ליה "שני"? אם לסדר חדשים - הא אמרינן ניסן ראש השנה לחדשים! ולאו מילתא היא, דאי מדקרי ליה "שני" שמעינן דבתשרי נברא העולם - אם כן מאי פריך לקמיה "בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב 'שני', אלא לרבי אליעזר מאי 'שני'"? הא מהכא יליף: שני לבריאת עולם. הכי גרסינן בסדר עולם: רבי יהושע ברישא והדר רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אותו היום י"ז באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום. רבי אליעזר אומר: אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום. גלגל חמה עגול הוא: חציו למעלה מן הקרקע וחציו למטה מן הקרקע, ושנים עשר מזלות קבועין בו, וזה סדרן: טלה שור תאומים, סרטן אריה בתולה, מאזנים עקרב קשת, גדי דלי דגים וסימניך טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד; ששה מהן שקועין למטה וששה מהם למעלה; וכשהגלגל מגלגל זה עולה מצד זה, והראשון שבצד האחר שוקע, וכן לעולם; ושתי שעות שוהה המזל בעלייתו וכן שכנגדו בשיקועו, שיהו כולן משמשין בכ"ד שעות של יום. ובניסן לעולם טלה מתחיל לעלות לאור הבקר: מע"ק גד"ד למעלה בלילה טש"ת סא"ב למטה; לאור הבקר מתחיל טלה לעלות ומאזנים לשקוע; לסוף ב' שעות טלה כולו עולה ומאזנים כולו שוקע; אחר שתי שעות מתחיל שור לעלות ועקרב לשקוע, וכן כולן, כל חדש ניסן. באייר שור מתחיל לשמש ביום; כל ימי אייר. ובשתי שעות הראשונות גומר עלייתו; שניות - תאומים; שלישית - סרטן; רביעית - אריה; חמישית -בתולה, וששית - מאזנים, וכן כולן. נמצא טלה עולה בשתי שעות אחרונות בלילה, וכל היום הוא שוקע. וכימה הוא זנב טלה, והמבול - ביום ירד, ודרך נקב שתי כוכבים שנטלו מכימה שהוא מזל שיש בו כוכבים הרבה. ומניין שהמבול התחיל לירד ביום? - שנאמר (בראשית ז יג) בעצם היום הזה בא נח [ושם וחם ויפת בני נח, ואשת נח, ושלשת נשי בניו אתם - אל התבה], והוא - מקטני אמנה היה, ולא נכנס לתיבה עד שירדו מים ודחקוהו ליכנס, שנאמר (בראשית ז ז) [ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה] מפני מי המבול (ר"ה יב,א) והוצרך לשנות סדר בראשית, והעלה זנב כימה ביום ונטל שני כוכבים ממנו, ומעיינות מתמעטין בחמה - ימות החמה ופסקו הגשמים ושינה סדר בראשית ונתגברו המעיינות ושטפם.
  7. מונין שנות נח ובריאת עולם ושנות הדורות
  8. מונין מתשרי תחלת השנים; ולא משום דסבירא להו בתשרי נברא העולם, אלא דתשרי ראש השנה לשנים, ובניסן נברא העולם, כדקתני
  9. כשמונין תקופת החמה והלבנה - מונין מניסן, לומר שמניסן נבראו ובתחלת ליל רביעי שמשה חמה בניסן; לפיכך אין תקופת ניסן נופלת אלא בד' רביעי היום לפי שלעולם יום ורביע בין תקופת שנה זו לתקופה שכנגדה לשנה הבאה, וכן מולדות הלבנה: מונין מולד ניסן ראשון בליל רביעי בתשעה שעות ותרמ"ב חלקים
  10. כלומר למנין שנות הדורות מתחילין מניסן למנות, ומבול - באייר ירד, על כרחך באחת ושש מאות בראשון שחרבו המים - ניסן הוא, שהרי משפט דור המבול שנים עשר חדש
  11. מעשר ירק לענין חדש וישן: שאין תורמין מירק הנלקט ערב ראש השנה על הנלקט אחר ראש השנה
  12. לקמן (ע"ב) מפרש
  13. השמיעך שיש ראש השנה קבוע לענין חדש וישן במעשר ירק דרבנן
  14. והדר תנא מעשר דגן: שאף לו יום קבוע לחָדש וישן שלו
  15. דתנא 'לירקות' ולא תנא 'למעשרות'
  16. ואשמועינן דיום קבוע לו
  17. שדרכו באגודות
  18. הוי גורנו למעשר ואסור לאכול ממנו עראי עד שיעשר
  19. אשמועינן דירק בתר לקיטה אזיל לענין מעשר, ואף על פי שגדל בשנה אחת - אם נלקט בשתי שנים הוי חדש וישן, שאין תורמין מן החדש על הישן, דכתיב (דברים יד כב) עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה;
  20. מה שנלקט בשנה
  21. של שמיטה
  22. ללוי
  23. בירושלים
  24. ומה שנלקט בשנה
  25. דבשלישית אינו נוהג בה מעשר שני
  26. מן המעשרות שנהגו בשתי שנים שלפניה
  27. יתן כדרך שנתן עד הנה
  28. יוסיף במקום מעשר שני, כדכתיב (דברים כו יב) [כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישת שנת המעשר] ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה [ואכלו בשעריך ושבעו] - והוא מעשר עני
  29. ו'שנת המעשר' - חד קאמר: ההיא דמפרש ואזיל: 'ללוי לגר ליתום ולאלמנה' והוא מעשר עני: שאף לוי בכלל עני, שאין לו חלק בארץ
  30. למעשר ראשון
  31. והא - בשנה שלישית כתיב (דברים יד כח) 'מקצה שלש שנים [תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההוא והנחת בשעריך] וגו' 'ובא הלוי' וגו'
  32. לא גרסינן 'מנלן'
  33. ליברמן
  34. שאין אדם נודר אלא על לשון שהוא רגיל לדבר, ודרך בני אדם לקרות תשרי 'ראש השנה'
  35. מין תבלין; פיניגר"י
  36. אחר שנת צמיחתו הוא מתעשר ולא אחר שנת לקיטתו
  37. יצהר
  38. מתעשרין אחר שנה שהגיעו בו לשליש בישולם - אם שניה אם שלישית
  39. שהזרע צומח בתוכו
  40. דגן ותירוש קרויין 'תבואה', דכתיב (במדבר יח ל) כתבואת גורן וכתבואת יקב
  41. דף יד
  42. לקרות חג הסוכות, שבסוף שבע שנים שנת השמיטה
  43. הרי כבר יצאה השמיטה מראש השנה, וכבר נכנסת שמינית
  44. והכי קאמר קרא: יש לך דבר שהוא של שמינית והוא אסור כשביעית, ואיזו? - זו תבואה שהביאה שליש; ולקמן פריך ממאי דבדעייל שליש קאמר