קטגוריה:דברים יד כב
מתוך ויקיטקסט
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הספר)
* * *
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הספר)
* * *
עַשֵּׂ֣ר תְּעַשֵּׂ֔ר אֵ֖ת כָּל־תְּבוּאַ֣ת זַרְעֶ֑ךָ הַיֹּצֵ֥א הַשָּׂדֶ֖ה שָׁנָ֥ה שָׁנָֽה׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הספר) - עזרה - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
ראו פסוק זה: במהדורה המבוארת • שאלות ותשובות באתר אתנ"כתא • קישורים באתר סנונית
תרגום
עדיין לא נכתב
ירושלמי - יונתן:
ירושלמי (קטעים):
רש"י (כל הפרק)
"עשר תעשר" - מה ענין זה אצל זה אמר להם הקב"ה לישראל לא תגרמו לי לבשל גדיים של תבואה עד שהן במעי אמותיהן שאם אין אתם מעשרים מעשרות כראוי כשהוא סמוך להתבשל אני מוציא רוח קדים והיא משדפתן שנא' (מלכים ב יט) ושדפה לפני קמה וכן לענין בכורים
"שנה שנה" - (ספרי) מכאן שאין מעשרין מן החדש על הישןרמב"ן (כל הפרק)
מדרש ספרי (כל הפרק)
קד.
עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה . מלמד שאין מעשרים משנה לחברתה.
אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות? ת"ל עשר תעשר .
מנין למעשר בהמה, שאין מעשרים אותה משנה לחברתה? ת"ל עשר תעשר .
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון, מנין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר? ת"ל עשר תעשר .
קה.
[היוצא השדה .] יכול [כל] דבר שגידולו מן הארץ, כגון סטיס וקוצה יהיה חייב במעשר? ת"ל עשר תעשר ואכלת .
יכול אף דבש וחלב? ת"ל היוצא השדה שנה שנה . אמור מעתה, דבר היוצא (מרשות שדה) [מן השדה ונאכל].
מכלל שנאמר ואכלת לפני ה' א-להיך במקום וגו', מעשר דגנך תירושך ויצהרך, יכול אין לחייב אלא על דגן תירוש ויצהר. מנין לרבות שאר פירות? ת"ל תבואת ( זרעך ).
יאמר (זה) ["תבואות"]! אלמלי כן הייתי אומר, מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום (ודרכה לאכול כמות שהיא) אף איני מרבה אלא כיוצא בה. הא מה אני מרבה - את האורז ואת הדוחן ואת הפרגים ואת השומשומים. מנין לרבות (שאר) קטניות? ת"ל ( עשר תעשר ) [ זרעך ].
מרבה אני את הקטניות שדרכם להאכל כמות שהן, ועדיין לא ארבה את התורמוסים ואת החרדל שאין דרכם להאכל כמות שהם! ת"ל ( עשר תעשר . יכול אע"פ שלא השרישו) [ת"ל היוצא השדה .
יכול אף שאינם ראוים לאכילה?] ת"ל ואכלת .
מנין לרבות ירקות למעשרות (מזרע הארץ)? ת"ל (ויקרא כז) וכל מעשר הארץ - לרבות [את הירקות]; מזרע הארץ - לרבות שום ושחליים וגרגיר.
יכול שאני מרבה [זרע] לפת צנונות, וזרעוני גינה שאינן נאכלים? ת"ל מזרע הארץ , ולא כל זרע הארץ.
מפרי העץ . לרבות פירות האילן.
יכול שאני מרבה חרובי שיטה וחרובי צלמונה וחרובי גידודא שאין נאכלים? ת"ל מפרי העץ , ולא כל פרי העץ.
מנין שאדם מעשר את שהוא אוכל? ת"ל ( תעשר. מנין שזורע? ת"ל היוצא השדה ) [ ואכלת ].
יכול אע"פ שלא נגמרה מלאכתו (בשדה)? ת"ל (במדבר יח) כדגן מן הגורן (והרי הוא בשדה), וכמלאה מן היקב (עד שהיקב בשדה).
יכול יהא אדם אוכל אכילת (עראי) [קבע] בשדה? ת"ל ( עשר תעשר ) [ השדה ].
מנין [אף מה] שכונס? ת"ל תבואת ( זרעך ).
[מנין אף מה שהוא מוכר? ת"ל היוצא השדה ].
(ב"מ פח) אמרו [מ"מ ( =מפני מה ] חרבו חנויות בני חנן, שתי שנים קודם לארץ ישראל? שהיו מוציאים פירותיהם מיד מעשר. שהיו דורשים לומר עשר תעשר ואכלת - ולא מוכר. תבואת זרעך - [ולא לוקח].מלבי"ם - התורה והמצוה
קד.
עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' שנה שנה . ר"ל בכל שנה תפריש מעשר מיוחד, ולא משנה לחברתה. כמ"ש במשנה תרומות פ"א, ובגמ' ר"ה יב, בכורות נג ע"ב. ובפרשה זו מדבר במעשר שני. רק ממ"ש עשר תעשר כפל המקור על הפעל. למד שה"ה בכל מעשרות, וה"ה למעשר בהמה.
והנה לא מצאנו בתורה מצוה מפורשת לעשר מעשר בהמה, ובספרא בחקותי קיט יש חלוקי למודים ע"ז.
ור"ע למד לה מן עשר תעשר, כי ס"ל שבמ"ש את כל תבואת זרעך - כולל זרע האדם וזרע הבהמה. שדם זרע הבהמה, הוא תבואתו שמביאה הון ועושר בביתו; ועל שניהם אמר " היוצא השדה ".
ולא אמר "היוצא מהשדה” רק " היוצא השדה " - כל היוצא על פני השדה, כי גם ולדי הבהמה יוצאות על פני השדה, וכבר קדמוני המפרשים בזה.
קה.
עשר תעשר את כל תבואת זרעך . דעת הרמב"ם, שכל המינים חייבים בתו"מ מה"ת (כמ"ש בהלכות תרומות ב, ובהלכות מעשר שני א). והראב"ד שם השיג עליו, ודעתו שאינו חייב מה"ת רק בתרומת דגן תירוש ויצהר. וכן דעת רש"י. וכבר האריכו בזה בתוס' בכ"מ. וכ"כ הרמב"ן פה בפירושו.
ומדברי הספרא בחקותי קיב והספרי כאן, משמע כדעת הרמב"ם. אולם למ"ש ב אילת השחר רלו ענין האסמכתות, שכאשר רצו חכמים לגזור איזה דבר נגד המפורש בתורה להפך, הראו כפי דרך האסמכתא, שנוכל לפרש הכתובים שיסכים עם תקנת חכמים.
והשתא גם אם נאמר שמה"ת אין חייב תו"מ רק דגן תירוש ויצהר, מ"מ אחר שמצאנו (נחמיה י) שקבלו ע"ע לתת תו"מ גם מיתר פירות, בהכרח יש פי' לכתובים שלא יסתרו תקנת חכמים בפירוש. ובזה יצדקו דרשות אלה, גם לדעת הראב"ד. וכ"ש שיש בזה פנים לדעת הסמ"ג וס' יראים, שלדעתם רק במעשר שני חייבים כל הפירות מדאורייתא. בזה נבוא אל הבאור - הנה מ"ש מעשר דגנך תירושך ויצהרך , משמע דשאר המינים פטורים. אבל ממ"ש את כל תבואת זרעך היוצא השדה, הוא שם כלל לכולם.
והנה יש שלשה מינים בפירות הארץ:
* [א] תבואה. שעיקר הנחת שם זה על פירות שאוצרים אותם באוצר לקיום, כמו ואכלתם מן התבואה ישן , כתבואת גרן , וכולל אורז ודוחן וכיוצא.
* [ב] קטניות. שאין עושין מהם גרנות, ונכלל בשם " זרעך ". כי הפירות בעצמם זרע, שזורעים אותם, והגדל מהם נקרא בשם "תבואת הזרע". ומפני שיש בהם מינים שאין נאכלים כמות שהם, אמר היוצא השדה . וכולל גם אלה, דהא יוצאים בשדה, ובלבד שיהיו ראוים לאכילה. דהא כתיב ואכלת - לאפוקי ספיחי סטיס וקוצה, שהם לצביעה לא לאכילה. וגם צריך שיהיו יוצאים השדה - לא דבש וחלב.
* [ג] יש עוד מין הנקרא "ירקות" - שאוכלים את העלים. וזה ריבה ממ"ש בפ' בחקותי וכל מעשר הארץ . ובאלה יש שני מינים בענין הזרע שלהם: שיש שהזרע נאכל כמו השום והשחליים, שזורעים הפרי עצמו. ויש שהזרע בלתי נאכל, כמו זרע לפת וצנונות, ועז"א מזרע הארץ , שהמ"ם מורה הקצת.
וכן במ"ש מפרי העץ ולא כל פרי, ר"ל רק פרי הנאכל. וכ"ה בספרא בחקותי קיב , וירושלמי (מעשרות א). ועיין ברמב"ם (הלכות תרומות ב ו), שמעשר ירקות הוא מדרבנן גם לדידיה, כמ"ש בירושלמי (מעשרות א).
וממ"ש תבואת זרעך , כולל מה שמוציא לזריעה (כמ"ש הרמב"ם הלכות מעשר ו ו), ומה שמביא וכונס.
וממ"ש היוצא השדה - מבואר שגם בשדה אסור אכילת קבע, אם נגמרה מלאכתו.
ומ”ש "מנין אף מה שהוא מוכר" - הוא אסמכתא. כי מה"ת מוכר ולוקח פטור, כמ"ש בבבא מציעא פרק ח.
ומזה סייעתא להראב"ד, שכל הדרשות הם אסמכתא. דהא לענין ירקות ולענין מוכר ולוקח, גם הרמב”ם מודה שהוא אסמכתא.
כתבו סיכום על הפסוק (הכנה לסיכום)
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
מאמרים בקטגוריה "דברים יד כב"
דף קטגוריה זה כולל את 15 הדפים הבאים, מתוך 15 בקטגוריה כולה.
בהמ |
נסק |
ק (המשך)רשת |
