ביאור:בבלי ראש השנה דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שאני התם ^[1], דשירה דיומיה היא ^[2].

תניא: 'רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא: בראשון מה היו אומרים (תהלים כד א) לה' הארץ ומלואה [תבל וישבי בה] ^[3] על שם שקנה ^[4] והקנה ^[5] ושליט בעולמו ^[6]; בשני מה היו אומרים? - (תהלים מח ב) גדול ה' ומהולל מאד [בעיר אלקינו הר קדשו] - על שם שחילק מעשיו ^[7] ומלך עליהן; בשלישי היו אומרים (תהלים פב א: מזמור לאסף:) אלהים נצב בעדת אל [בקרב אלהים ישפט] על שם שגילה ארץ בחכמתו ^[8] והכין תבל לעדתו; ברביעי היו אומרים (תהלים צד א) אל נקמות ה' [אל נקמות הופיע] על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן; בחמישי היו אומרים (תהלים פא ב) הרנינו לאלהים עוזנו [הריעו לאלקי יעקב] על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו ^[9]; בששי היו אומרים (תהלים צג א) ה' מלך גאות לבש [לבש ה' עז התאזר אף תכון תבל בל תמוט] על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן; בשביעי היו אומרים (תהלים צב א) מזמור שיר ליום השבת - ליום שכולו שבת ^[10];

אמר רבי נחמיה: מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו ^[11]? אלא בראשון שקנה והקנה ושליט בעולמו, בשני שחילק מעשיו ומלך עליהם, בשלישי שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו, ברביעי שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן, בחמישי שברא עופות ודגים לשבח לשמו, בששי שגמר מלאכתו ומלך עליהם, בשביעי על שם ששבת'.

וקמיפלגי בדרב קטינא, דאמר רב קטינא: שיתא אלפי שני הוה עלמא - וחד חרוב, שנאמר (ישעיהו ב יא: עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.

אביי אמר: תרי חרוב, שנאמר (הושע ו ב) יחיינו מיומים [ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו]. ^[12]

במוספי דשבתא מה היו אומרים ^[13]?

אמר רב ענן בר רבא אמר רב: הזי"ו ל"ך ^[14];

ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: כדרך שחלוקים ^[15] כאן - כך חלוקין בבית הכנסת ^[16].

במנחתא דשבתא מה היו אומרים?

אמר רבי יוחנן: 'אז ישיר' ^[17] ו'מי כמוך' ^[18] ו'אז ישיר' ^[19].

איבעיא להו: הני כולהו בחד שבתא אמרי להו ^[20]? או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד ^[21]?

[##'הני כולהו בחד שבתא אמרי להו': הרי רבי יוחנן חלק את שירת הים לשני חלקים, ואם אמרו את שני החלקים כל שבת - מדוע חלק? ולכן מסביר רש"י שכוונת רבי יוחנן לפי פירוש זה הוא, שהיו מנגנים במנגינה אחרת את "מי כמכה" ואילך]

תא שמע, דתניא: 'אמר רבי יוסי: עד שהראשונה אומרת אחת ^[22] - שניה ^[23] חוזרת שתים ^[24]' - שמע מינה כל שבתא ושבתא אמרי חד - שמע מינה.

אמר רב יהודה בר אידי אמר רבי יוחנן: עשר מסעות נסעה שכינה - מקראי, וכנגדן גלתה סנהדרין – מגמרא.

^[25]

עשר מסעות נסעה שכינה ^[26], מקראי:

מכפוֹרת ^[27] לכרוב ^[28], ומכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן ^[29], וממפתן לחצר ^[30], ומחצר למזבח ^[31], וממזבח לגג, ומגג לחומה, ומחומה לעיר ^[32], ומעיר להר ^[33], ומהר למדבר ^[34], וממדבר עלתה וישבה במקומה, שנאמר (הושע ה טו) אלך אשובה אל מקומי [עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם ישחרנני]:

מכפורת לכרוב, מכרוב לכרוב, ומכרוב למפתן - דכתיב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת [מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל], וכתיב (שמואל ב כב יא) וירכב על כרוב ויעף [וירא על כנפי רוח] [’וירכב על כרוב' לא גרסינן, דההוא ביציאת מצרים קאמר, והכי גרסינן: מכפרת לכרוב ומכרוב למפתן, דכתיב (שמות כה כב) ונועדתי לך שם [ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון העדת את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל]], וכתיב (יחזקאל ט ג) וכבוד אלהי ישראל נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית [ויקרא אל האיש הלבש הבדים אשר קסת הספר במתניו] ^[35];

וממפתן לחצר - דכתיב [וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית] וימלא הבית את הענן והחצר מלאה את נגה כבוד ה' ^[36];

מחצר למזבח - דכתיב (עמוס ט א) ראיתי את ה' נצב על המזבח [ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואחריתם בחרב אהרג: לא ינוס להם נס, ולא ימלט להם פליט];

וממזבח לגג - דכתיב (משלי כא ט) טוב לשבת על פנת גג [מאשת מדינים ובית חבר] ^[37].

מגג לחומה, דכתיב (עמוס ז ז: כה הראני) והנה ה' נצב על חומת אנך [ובידו אנך] ^[38];

מחומה לעיר - דכתיב (מיכה ו ט) קול ה' לעיר יקרא [ותושיה יראֶה שמך; שִמעוּ מַטֶּה וּמִי יְעָדָהּ];

ומעיר להר - דכתיב (יחזקאל יא כג) ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר ויעמד על ההר אשר מקדם לעיר;

ומהר למדבר - דכתיב (משלי כא יט) טוב שבת בארץ מדבר [מאשת מדונים מדיָנים וכעס] ^[39];

וממדבר עלתה וישבה במקומה - דכתיב (הושע ה טו) אלך אשובה אל מקומי [עד אשר יֶאְשְמוּ ^[40] ובקשו פני, בצר להם ישחרנני].

אמר רבי יוחנן: ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר שמא יחזרו בתשובה; כיון שלא חזרו, אמר: תיפח עצמן שנאמר (איוב יא כ) ועיני רשעים תכלֶינה ומנוס אבד מִנְהֶם ^[41] ותקותם מפח נפש;

וכנגדן גלתה סנהדרין ^[42], מגמרא: מלשכת הגזית לחנות ^[43], ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה,

עמוד ב

ומיבנה לאושא ^[44], ומאושא ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לצפורי, ומצפורי לטבריא, וטבריא עמוקה מכולן ^[45], שנאמר (ישעיהו כט ד) וְשָׁפַלְתְ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי [ומעפר תִּשַׁח אִמְרָתֵך והיה כאוֹב מארץ קולך ומעפר אמרתך תצפצף]; ^[46]

רבי אלעזר אומר: שש גלות, שנאמר (ישעיהו כו ה) כי הֵשַׁח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר ^[47].

אמר רבי יוחנן: ומשם עתידין ליגאל, שנאמר (ישעיהו נב ב): "התנערי מעפר קומי שבי".

משנה:

אמר רבי יהושע בן קרחה: ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי:

שאפילו ראש בית דין בכל מקום ^[48] שלא ^[49] יהו העדים ^[50] הולכין ^[51], אלא למקום הוועד ^[52]:

גמרא:

ההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיה דאמימר בנהרדעי; אזל אמימר למחוזא ולא אזלה בתריה; כתב פתיחא ^[53] עילווה.

אמר ליה רב אשי לאמימר: והא אנן תנן אפילו ראש בית דין בכל מקום שלא יהו העדים הולכין אלא למקום הוועד?

אמר ליה: הני מילי לענין עדות החדש, דאם כן ^[54] נמצאת מכשילן לעתיד לבא, אבל הכא (משלי כב ז): "עבד לוה לאיש מלוה".

תנו רבנן: אין כהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן ^[55]; וזו אחד מתשע תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי; שית דהאי פירקא ^[56], וחדא דפירקא קמא ^[57],

ואידך - דתניא: 'גר שנתגייר בזמן הזה - צריך שיפריש רובע לקינו ^[58];

אמר רבי שמעון בן אלעזר: כבר נמנה עליה רבן יוחנן וביטלה מפני התקלה ^[59]'.

ואידך - פלוגתא דרב פפא ורב נחמן בר יצחק: רב פפא אמר 'כרם רבעי', רב נחמן בר יצחק אמר 'לשון של זהורית'.

רב פפא אמר: 'כרם רבעי', דתנן ^[60]: כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד ^[61] וזו היא תחומה: אילת מן הדרום ועקרבת מן הצפון, לוד מן המערב וירדן מן המזרח, ואמר עולא, ואיתימא רבה בר עולא אמר רבי יוחנן: ^[62] מה טעם? כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות.

ותניא^[63]: כרם רבעי היה לו לרבי אליעזר במזרח לוד ^[64] בצד כפר טבי, וביקש רבי אליעזר להפקירו לעניים ^[65]; אמרו לו תלמידיו: רבי! כבר נמנו חבריך עליו והתירוהו ^[66]!; מאן חביריך? - רבן יוחנן בן זכאי.

רב נחמן בר יצחק אמר: לשון של זהורית, דתניא: בראשונה היו קושרין לשון של זהורית 'על פתח אולם מבחוץ: הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין; התקינו שיהו קושרין אותו על פתח אולם מבפנים; ועדיין היו מציצין ורואין: הלבין - היו שמחין, לא הלבין - היו עצבין. התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו של שעיר המשתלח.

רב נחמן בר יצחק מאי טעמא לא אמר כרב פפא?

אמר לך: אי סלקא דעתך - רבן יוחנן בן זכאי 'חבריו' דרבי אליעזר מי הוה? רבו הוה!

ואידך?

כיון דתלמידים הוו - לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה 'רבך'!

ורב פפא - מאי טעמא לא אמר כרב נחמן בר יצחק?

אמר לך: אי סלקא דעתך רבן יוחנן בן זכאי, בימי רבן יוחנן בן זכאי ^[67] מי הוה לשון של זהורית? והתניא: כל שנותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאה ועשרים שנה: ארבעים שנה עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה למד, ארבעים שנה לימד, ותניא: ארבעים שנה קודם שנחרב הבית לא היה לשון של זהורית מלבין אלא מאדים, ותנן: 'משחרב הבית 'התקין רבן יוחנן בן זכאי ^[68]' ^[69]!

ואידך?

אותם ארבעים שנה דלמד - תלמיד יושב לפני רבו הוה, ואמר מילתא ואסתבר טעמיה

הערות[עריכה]

^ דלעולם כל היכא דמסתפקא מילתא, כגון במנחה, דאי היום קודש לא שייך למימר דחול, ואי הוא חול לא שייך למימר דקודש - לא אמרינן כלל; והכא היינו טעמא דאמר שירה דחול בחמישי בשבת
^ שיר הראוי ליאמר היום הוא, ואפילו בראש השנה נאמרת שירת החול בכל תמידי השחר, אלא בחמישי בשבת היו מחלפין אותו משום כפילה; הלכך כי מסתפקא לן - משום ספק כפילה לא מבטלינן שיר של תמיד
^ כל המזמור
^ שמים וארץ
^ תבל ליושבי בה, כלומר: קונה כדי להקנות
^ יחידי שלא נבראו המלאכים עד יום שני
^ הבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו
^ מקום מצב עדתו, שנאמר (בראשית א ט) ותראה היבשה - בשלישי נאמר
^ כשאדם רואה עופות משונים זה מזה - נותן שבח למי שבראם
^ שעתיד העולם להיות חרב ואין אדם, וכל המלאכות שובתות - על אותו יום אומרים שיר של שבת
^ שכל ששת ימים נאמרין הפרקים הללו על שם שעבר, ושל שבת על שם להבא
^ רבי נחמיה לית ליה דרב קטינא אלא דאביי, הלכך ליכא למימר על שם יום אחד שכולו שבת, דהא תרי נינהו.
^ מאי שיר אמרי
^ פרשת שירת האזינו חולקים אותה לששה פרקים: הראשון האזינו, השני זכור ימות עולם, השלישי ירכבהו על במותי ארץ, הרביעי וירא ה' וינאץ; עד כאן ששה פסוקים לפרק, ומכאן ואילך שמונה פסוקים: לפרק החמישי: לולי כעס אויב אגור, הששי: כי ידין ה' עמו
^ פירקי השירה הזאת
^ כך קוראין אותה ששה הקוראין בספר תורה, והשביעי קורא מן השירה ולהלן
^ שירת הים עד 'מי כמוכה'
^ עד סוף השירה
^ ישראל דעלי באר (במדבר כא יז)
^ הלוים, והיו חולקים הפרקים בנעימת הקול להפסיק, ובמחלפות כלי שיר, ובתקיעת חצוצרות
^ או דלמא כל פרק ופרק: לשבת אחת פרק אחד
^ שירת המוספין חוזרת חלילה פעם אחת
^ שירת המנחה של תמיד הערבים
^ דהתם שית פירקי, והכא תלתא: האזינו בשבת אחת, זכור בשבת שניה וכן כולם
^ משום דאיירי מתניתין בתקנות של יבנה - נקט לה הכא למימר ששם גלתה סנהדרין בימי רבן יוחנן, שהיה גלות ראשונה שגלו מירושלים.
^ להסתלק מעל ישראל מעט מעט כשחטאו
^ שהיתה רגילה לשכון שם
^ נסתלקה על אחד מן הכרובים שעשה שלמה, העומדין בארץ: אחד לצפון הארון ואחד לדרום
^ הבית
^ לעזרה בין האולם ולמזבח
^ החיצון
^ לירושלים
^ הזיתים
^ וכל סלוקים הללו לפי שבקושי היה מסתלק ומצפה שישובו
^ למדנו שתחילה עיקר שכינה היתה על הכפרת ובימי יחזקאל נסתלקה משם לכרוב, ושהתה שם כמה ימים, כדכתיב: מעל הכרוב אשר היה עליו (ומשם) אל מפתן
^ ביחזקאל [י,ד] כתיב, אחר סילוק מן הכרוב אל המפתן
^ - על השכינה אמרו שלמה המלך: טוב לה להסתלק אל גג משבת עם אשת מדנים - כנסת ישראל שהעמידה צלם בהיכל, ובית חבר - בית שחברו בו את הסמל עם השכינה
^ ואף על גב דהאי קרא - עמוס קאמר ליה, ועמוס מקמי יחזקאל דורות הרבה - היה מתנבא על העתיד; ועל כרחך סילוקו כסדרן היו דרך יציאת חוץ
^ סיפיה דקרא מאשת מדנים [וכעס]
^ שיחזיקו את עצמם אשמים
^ מעוזם נסתלק מהם
^ וכל הנך גליות דסנהדרין דבית שני קאמר, ומסעות דשכינה בבית ראשון קאמר
^ חנויות עשו להם בהר הבית, וישבו שם, לומר שלא דנו דיני נפשות, דחזו דנפישי רוצחים, כדאמרינן בסנהדרין (דף מא,א)
'^ כשהיה הנשיא דר בו, כיון שהיתה סנהדרין עמו; וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר - גולה הישיבה אחריו; יבנה - בימי רבן יוחנן; אושא - בימי רבן גמליאל; וחזרו מאושא ליבנה; ובימי רבן שמעון בנו חזרו, כדתניא לקמן (בפרקין דף לב,ב): וכשקידוש בית דין כו'
^ שפלים היו אז מכל המסעות שגלו
^ בית שערים וציפורי וטבריא - כולן בימי רבי הוו, כדאמרינן (סנהדרין דף לב) 'אחרי רבי לבית שערים' ושוב כשחלה - הוליכוהו לציפורי, כדאמרינן בכתובות (דף קג,ב); ובטבריא היה בימי אנטונינוס;
^ 'השח' - חדא; 'ישפילנה' - תרי; 'ישפילה' - תלת; 'עד ארץ' - ארבע; 'יגיענה' – חמשה; 'עד עפר' - שש; דמצי למימר 'ישפילנה עד ארץ ולעפר'
^ שנצרך לפרוש ממקום הוועד למקום אחר, שהרי עיקר החדש תלויה בו, כדתנן בפרקין דלעיל (פ"ב מ"ז, דף כד,א) ראש בית דין אומר "מקודש", וילפינן מקראי
^ צריכין
^ עדי החדש
^ אחריו
^ של ישיבה ילכו, וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש בית דין
^ שטר שמתא
^ אם אתה מטריחן
^ שנושאין כפיהן; ובמסכת סוטה מפרש טעמא בפרק 'ואלו נאמרין' (דף מ,א)
^ חדא האי, וחמש דמתניתין: התקין שיהו תוקעין, ושיהא לולב ניטל שבעה, ושיהא יום הנף כולו אסור, ושיהו מקבלין כל היום, ושלא יהו עדים הולכין אלא למקום הוועד
^ (דף כא,ב) שלא יהו מחללין אלא על ניסן ותשרי בלבד
^ רובע שקל, דהיינו חצי דינר והן הן דמי קן, כדתנן (כריתות פ"א מ"ז, דף ח,א): עמדו קינין בו ביום ברבעתים: שהגר חייב בקרבן כדתניא (שם דף ט,א) 'ככם כגר יהיה' (במדבר טו טו) - כאבותיכם: מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים והזאת דמים, דכתיב (שמות כד ח) 'ויקח משה את הדם ויזרוק וגו', ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמים, דכתיב (שמות כד ו) 'וחצי הדם זרק על המזבח' - אף הם לא יכנסו אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כו'; במסכת כריתות בראש פרק 'ארבעה מחוסרי כפרה' (שם) מסיק מילתא דסגי ליה בעולת העוף, הלכך יפריש רובע לקינו, שמא יבנה בית המקדש בימינו ויקריבנו
^ דלמא אתי לאתהנויי מיניה
^ מעשר שני פ"ה מ"ב
^ הפירות עצמן
^ אף על גב דמן התורה בין מעשר שני בין כרם רבעי נפדים ומתחללים בפסיעה אחת חוץ לחומה - רבנן גזור בכל מהלך של יום אחד שיעלום ויאכלום שם
^ לא כתוספתא מעשר שני פרק ה משנה י: כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום לכל צד; במה דברים אמורים? - בכרם שיש בו חמשה גפנים, אבל כרם שאין בו ה' גפנים ושאר כל האילן - הרי זה נפדה סמוך לחומה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אחד כרם שיש בו חמשה גפנים ואחד כרם שאין בו חמשה גפנים, הרי זה עולה לירושלים ומחלק הימנו לשכיניו ולקרוביו ולמיודעיו ומעטר בו את השוק; אמר רבי שמעון: אין בזה עיטור השוק, אלא פודהו בשער הזול ודמיו נאכל כמעשר שני; משחרב הבית - בית דין הראשון לא אמרו בו כלום; בית דין האחרון גזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה; מעשה ברבי אליעזר שהיה לו כרם בצד כפר טבי במזרח [ולא רצה לפדותו; אמרו תלמידיו רבי! משגזרו [שיהא זה נפדה סמוך לחומה [אתה צריך לפדותו]! עמד רבי אליעזר ובצרו ופדאו, ושאר כל האילן [נטע רבעי] כמעשר שני.
^ היינו בין לוד לירושלים, שהרי ירושלים למזרחה של לוד היא
^ שישאו שם פירות ויאכלום שם שהיה עליו טורח להעלותן
^ לפדותן ולהעלות הדמים; דכיון דחרבה ירושלים - לא חשו לה חכמים לעטרה מעתה
^ בימים שהיה רבן יוחנן מורה הוראות ומתקן תקנות
^ תקנות
^ אלמא לאחר החורבן היה שנה או שתים; וכיון דארבעים שנה קודם חורבן לא הלבין הלשון ביום הכפורים - נמצא שלא הלבין בתוך שנותיו האחרונים שלימד בהם לאחרים ותיקן תקנות

[1] דלעולם כל היכא דמסתפקא מילתא, כגון במנחה, דאי היום קודש לא שייך למימר דחול, ואי הוא חול לא שייך למימר דקודש - לא אמרינן כלל; והכא היינו טעמא דאמר שירה דחול בחמישי בשבת

[2] שיר הראוי ליאמר היום הוא, ואפילו בראש השנה נאמרת שירת החול בכל תמידי השחר, אלא בחמישי בשבת היו מחלפין אותו משום כפילה; הלכך כי מסתפקא לן - משום ספק כפילה לא מבטלינן שיר של תמיד

[3] כל המזמור

[4] שמים וארץ

[5] תבל ליושבי בה, כלומר: קונה כדי להקנות

[6] יחידי שלא נבראו המלאכים עד יום שני

[7] הבדיל רקיע בין עליונים לתחתונים ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו

[8] מקום מצב עדתו, שנאמר (בראשית א ט) ותראה היבשה - בשלישי נאמר

[9] כשאדם רואה עופות משונים זה מזה - נותן שבח למי שבראם

[10] שעתיד העולם להיות חרב ואין אדם, וכל המלאכות שובתות - על אותו יום אומרים שיר של שבת

[11] שכל ששת ימים נאמרין הפרקים הללו על שם שעבר, ושל שבת על שם להבא

[12] רבי נחמיה לית ליה דרב קטינא אלא דאביי, הלכך ליכא למימר על שם יום אחד שכולו שבת, דהא תרי נינהו.

[13] מאי שיר אמרי

[14] פרשת שירת האזינו חולקים אותה לששה פרקים: הראשון האזינו, השני זכור ימות עולם, השלישי ירכבהו על במותי ארץ, הרביעי וירא ה' וינאץ; עד כאן ששה פסוקים לפרק, ומכאן ואילך שמונה פסוקים: לפרק החמישי: לולי כעס אויב אגור, הששי: כי ידין ה' עמו

[15] פירקי השירה הזאת

[16] כך קוראין אותה ששה הקוראין בספר תורה, והשביעי קורא מן השירה ולהלן

[17] שירת הים עד 'מי כמוכה'

[18] עד סוף השירה

[19] ישראל דעלי באר (במדבר כא יז)

[20] הלוים, והיו חולקים הפרקים בנעימת הקול להפסיק, ובמחלפות כלי שיר, ובתקיעת חצוצרות

[21] או דלמא כל פרק ופרק: לשבת אחת פרק אחד

[22] שירת המוספין חוזרת חלילה פעם אחת

[23] שירת המנחה של תמיד הערבים

[24] דהתם שית פירקי, והכא תלתא: האזינו בשבת אחת, זכור בשבת שניה וכן כולם

[25] משום דאיירי מתניתין בתקנות של יבנה - נקט לה הכא למימר ששם גלתה סנהדרין בימי רבן יוחנן, שהיה גלות ראשונה שגלו מירושלים.

[26] להסתלק מעל ישראל מעט מעט כשחטאו

[27] שהיתה רגילה לשכון שם

[28] נסתלקה על אחד מן הכרובים שעשה שלמה, העומדין בארץ: אחד לצפון הארון ואחד לדרום

[29] הבית

[30] לעזרה בין האולם ולמזבח

[31] החיצון

[32] לירושלים

[33] הזיתים

[34] וכל סלוקים הללו לפי שבקושי היה מסתלק ומצפה שישובו

[35] למדנו שתחילה עיקר שכינה היתה על הכפרת ובימי יחזקאל נסתלקה משם לכרוב, ושהתה שם כמה ימים, כדכתיב: מעל הכרוב אשר היה עליו (ומשם) אל מפתן

[36] ביחזקאל [י,ד] כתיב, אחר סילוק מן הכרוב אל המפתן

[37] - על השכינה אמרו שלמה המלך: טוב לה להסתלק אל גג משבת עם אשת מדנים - כנסת ישראל שהעמידה צלם בהיכל, ובית חבר - בית שחברו בו את הסמל עם השכינה

[38] ואף על גב דהאי קרא - עמוס קאמר ליה, ועמוס מקמי יחזקאל דורות הרבה - היה מתנבא על העתיד; ועל כרחך סילוקו כסדרן היו דרך יציאת חוץ

[39] סיפיה דקרא מאשת מדנים [וכעס]

[40] שיחזיקו את עצמם אשמים

[41] מעוזם נסתלק מהם

[42] וכל הנך גליות דסנהדרין דבית שני קאמר, ומסעות דשכינה בבית ראשון קאמר

[43] חנויות עשו להם בהר הבית, וישבו שם, לומר שלא דנו דיני נפשות, דחזו דנפישי רוצחים, כדאמרינן בסנהדרין (דף מא,א)

[44] '^ כשהיה הנשיא דר בו, כיון שהיתה סנהדרין עמו; וכשמסתלק הוא או בנו למקום אחר - גולה הישיבה אחריו; יבנה - בימי רבן יוחנן; אושא - בימי רבן גמליאל; וחזרו מאושא ליבנה; ובימי רבן שמעון בנו חזרו, כדתניא לקמן (בפרקין דף לב,ב): וכשקידוש בית דין כו'

[45] שפלים היו אז מכל המסעות שגלו

[46] בית שערים וציפורי וטבריא - כולן בימי רבי הוו, כדאמרינן (סנהדרין דף לב) 'אחרי רבי לבית שערים' ושוב כשחלה - הוליכוהו לציפורי, כדאמרינן בכתובות (דף קג,ב); ובטבריא היה בימי אנטונינוס;

[47] 'השח' - חדא; 'ישפילנה' - תרי; 'ישפילה' - תלת; 'עד ארץ' - ארבע; 'יגיענה' – חמשה; 'עד עפר' - שש; דמצי למימר 'ישפילנה עד ארץ ולעפר'

[48] שנצרך לפרוש ממקום הוועד למקום אחר, שהרי עיקר החדש תלויה בו, כדתנן בפרקין דלעיל (פ"ב מ"ז, דף כד,א) ראש בית דין אומר "מקודש", וילפינן מקראי

[49] צריכין

[50] עדי החדש

[51] אחריו

[52] של ישיבה ילכו, וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש בית דין

[53] שטר שמתא

[54] אם אתה מטריחן

[55] שנושאין כפיהן; ובמסכת סוטה מפרש טעמא בפרק 'ואלו נאמרין' (דף מ,א)

[56] חדא האי, וחמש דמתניתין: התקין שיהו תוקעין, ושיהא לולב ניטל שבעה, ושיהא יום הנף כולו אסור, ושיהו מקבלין כל היום, ושלא יהו עדים הולכין אלא למקום הוועד

[57] (דף כא,ב) שלא יהו מחללין אלא על ניסן ותשרי בלבד

[58] רובע שקל, דהיינו חצי דינר והן הן דמי קן, כדתנן (כריתות פ"א מ"ז, דף ח,א): עמדו קינין בו ביום ברבעתים: שהגר חייב בקרבן כדתניא (שם דף ט,א) 'ככם כגר יהיה' (במדבר טו טו) - כאבותיכם: מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים והזאת דמים, דכתיב (שמות כד ח) 'ויקח משה את הדם ויזרוק וגו', ואין הזאה בלא טבילה והרצאת דמים, דכתיב (שמות כד ו) 'וחצי הדם זרק על המזבח' - אף הם לא יכנסו אלא במילה וטבילה והרצאת דמים כו'; במסכת כריתות בראש פרק 'ארבעה מחוסרי כפרה' (שם) מסיק מילתא דסגי ליה בעולת העוף, הלכך יפריש רובע לקינו, שמא יבנה בית המקדש בימינו ויקריבנו

[59] דלמא אתי לאתהנויי מיניה

[60] מעשר שני פ"ה מ"ב

[61] הפירות עצמן

[62] אף על גב דמן התורה בין מעשר שני בין כרם רבעי נפדים ומתחללים בפסיעה אחת חוץ לחומה - רבנן גזור בכל מהלך של יום אחד שיעלום ויאכלום שם

[63] לא כתוספתא מעשר שני פרק ה משנה י: כרם רבעי עולה לירושלים מהלך יום לכל צד; במה דברים אמורים? - בכרם שיש בו חמשה גפנים, אבל כרם שאין בו ה' גפנים ושאר כל האילן - הרי זה נפדה סמוך לחומה; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אחד כרם שיש בו חמשה גפנים ואחד כרם שאין בו חמשה גפנים, הרי זה עולה לירושלים ומחלק הימנו לשכיניו ולקרוביו ולמיודעיו ומעטר בו את השוק; אמר רבי שמעון: אין בזה עיטור השוק, אלא פודהו בשער הזול ודמיו נאכל כמעשר שני; משחרב הבית - בית דין הראשון לא אמרו בו כלום; בית דין האחרון גזרו שיהא זה נפדה סמוך לחומה; מעשה ברבי אליעזר שהיה לו כרם בצד כפר טבי במזרח [ולא רצה לפדותו; אמרו תלמידיו רבי! משגזרו [שיהא זה נפדה סמוך לחומה [אתה צריך לפדותו]! עמד רבי אליעזר ובצרו ופדאו, ושאר כל האילן [נטע רבעי] כמעשר שני.

[64] היינו בין לוד לירושלים, שהרי ירושלים למזרחה של לוד היא

[65] שישאו שם פירות ויאכלום שם שהיה עליו טורח להעלותן

[66] לפדותן ולהעלות הדמים; דכיון דחרבה ירושלים - לא חשו לה חכמים לעטרה מעתה

[67] בימים שהיה רבן יוחנן מורה הוראות ומתקן תקנות

[68] תקנות

[69] אלמא לאחר החורבן היה שנה או שתים; וכיון דארבעים שנה קודם חורבן לא הלבין הלשון ביום הכפורים - נמצא שלא הלבין בתוך שנותיו האחרונים שלימד בהם לאחרים ותיקן תקנות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]