ביאור:בבלי ראש השנה דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ורבנן ^[1]?

^[2]: שנת חמשים אתה מונה, ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת ^[3], לאפוקי מדרבי יהודה דאמר ^[4]: שנת חמשים עולה לכאן ולכאן ^[5] - קא משמע לן דלא.

תוספות ד"ה ולאפוקי מדר"י - אומר ר"י: אפ"ה הלכה כרבי יהודה דאמר שנת החמשים עולה לכאן ולכאן, מדאמרינן בפרק קמא דע"ז ^[6] בשמעתא דתנא דבי אליהו גבי מאן דלא ידע בכמה שני בשבוע קאי: 'נשקול מכל מאה תרתי ושדי אפרטי', וכל הסוגיא כדבריו;

ועוד: דסתם מתניתין דהכא אוקמא כרבי ישמעאל דפליג ארבנן דפליגי על רבי יהודה;

ועוד: דלר' ישמעאל מקדשין חדשים ואנן קי"ל בכוליה הש"ס שמקדשין חדשים, ור' יוסי נמוקו עמו קאי כרבי ישמעאל בפ"ק [דקדושין] ^[7] דאית ליה דיובל בתחילתו משמט;

ובערכין בסוף [המקדיש שדהו] ^[8] מוכח דמאן דאית ליה מתחילתו משמט סבר לה כרבי ישמעאל דאמר מר"ה חיילא יובל

[אבל לא נראה: דהא אומר התלמוד הכא ובפ' ^[9] ^[10] [מסורת הש"ס: בפרק המוכר שדהו דף לג,א] לאפוקי מדרבי יהודה]

ומיהו אין ראיה גמורה מהא דקאמר הכא ובערכין לאפוקי מדרבי יהודה, דאשכחן בפרק 'המגרש' ^[11] 'אתקין רבא בגיטין מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו', אע"ג דרבא גופיה פסק כוותיה ביש נוחלין ^[12]! וכן בפ"ק דכתובות ^[13] לאפוקי דרשב"ג דאמר כתובה דאורייתא וקיימא לן 'כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו' והיא משנה בפרק בתרא דכתובות ^[14]!

ודמוסיפין מחול על קדש - מנלן?

דתניא : ’[שמות לד,לא: ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת] בחריש ובקציר תשבות: רבי עקיבא אומר: ^[15] אינו צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר [ויקרא כה,ד: ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה’] שדך לא תזרע [וכרמך לא תזמר] וגו' [^[16] את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר, שנת שבתון יהיה לארץ]; אלא - חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית ^[17] וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ^[18];

רבי ישמעאל אומר: מה חריש רשות אף קציר רשות, ^[19], יצא קציר העומר שהוא מצוה ^[20]'.

ורבי ישמעאל - מוסיפין מחול על קדש מנא ליה?

נפקא ליה מדתניא: ’[ויקרא כג,לב: שבת שבתון הוא לכם] ועניתם את נפשותיכם בתשעה [לחדש, בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם] - יכול בתשעה?

תלמוד לומר: 'בערב';

אי 'בערב' - יכול משתחשך?

תלמוד לומר 'בתשעה'; הא כיצד? מתחיל ומתענה מבעוד יום; מלמד שמוסיפין מחול על קדש;

אין לי אלא בכניסתו, ביציאתו מנין? תלמוד לומר: 'מערב עד ערב' ^[21];

אין לי אלא יום הכפורים, שבתות מנין?

תלמוד לומר 'תשבתו';

ימים טובים מנין?

תלמוד לומר 'שבתכם'; הא כיצד? כל מקום שיש בו שבות מוסיפין מחול על קדש'.

ורבי עקיבא - האי 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה' - מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתני חייא בר רב מדפתי, דתני חייא בר רב מדפתי: 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה' - וכי בתשעה מתענין? והלא בעשירי מתענין? אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב

^[22]

כאילו התענה תשיעי ועשירי ^[23]'.

תנו רבנן: ’[ויקרא כה,י-יא: וקדשתם את שנת החמשים שנה, וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הִוא תהיה לכם, ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו ^[24] יובל הִוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה] יובל היא - אף על פי שלא שמטו, אף על פי שלא תקעו ^[25]; יכול אף על פי שלא שלחו ^[26]? תלמוד לומר 'היא' ^[27] - דברי רבי יהודה;

רבי יוסי אומר: 'יובל היא' - אף על פי שלא שמטו אף על פי שלא שלחו; יכול אף על פי שלא תקעו? תלמוד לומר 'היא';

וכי מאחר שמקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעיט - מפני מה אני אומר 'יובל היא אף על פי שלא שלחו, ואין יובל אלא אם כן תקעו'?

לפי שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים ^[28], ואי אפשר לעולם בלא תקיעת שופר ^[29];

דבר אחר: זו ^[30] מסורה לבית דין ^[31], וזו ^[32] אינה מסורה לבית דין ^[33]';

מאי דבר אחר?

וכי תימא 'אי אפשר דליכא חד בסוף העולם דלא משלח' - זו מסורה לבית דין וזו אינה מסורה לבית דין.

בשלמא לרבי יוסי, כדקאמר טעמיה; אלא לרבי יהודה מאי טעמא?

אמר קרא (ויקרא כה י ) [וקדשתם את שנת החמשים שנה] וקראתם דרור בארץ [לכל ישביה יובל הִוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו] ^[34], וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ^[35].

דכולי עלמא דרור - לשון חירות? מאי משמע? דתניא: אין 'דרור' אלא לשון חירות. אמר רבי יהודה: מה לשון 'דרור'? כמדייר בי דיירא ^[36] ומוביל סחורה בכל מדינה.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי יהודה ורבי יוסי, אבל חכמים אומרים שלשתן מעכבות בו.

קסברי מקרא נדרש לפניו, ולפני פניו, ולאחריו ^[37].

והכתיב 'יובל' ^[38]?

ההוא - דאפילו בחוצה לארץ.

והכתיב 'בארץ'?

ההוא - בזמן שנוהג דרור בארץ נוהג בחוצה לארץ, בזמן שאינו נוהג בארץ אינו נוהג בחוצה לארץ.

ולנטיעה - מנלן ^[39]?

דכתיב (ויקרא יט כג) [וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו] שלש שנים [יהיה לכם] ערלים [לא יאכל] וכתיב (ויקרא יט כד) ובשנה הרביעית [יהיה כל פריו קדש הלולים לה’], ויליף שנה שנה מתשרי, דכתיב (דברים יא יב) [ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה] מראשית [מרשית" כתיב] השנה [ועד אחרית שנה].

וליגמר שנה שנה מניסן, דכתיב (שמות יב ב) [החדש הזה לכם ראש חדשים] ראשון הוא לכם לחדשי השנה?

דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים, ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים.

תנו רבנן [תוספתא ראש השנה פ"א ה"ח [ליברמן]]: 'אחד הנוטע אחד המבריך ^[40] ואחד המרכיב ^[41] ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה ^[42] עלתה לו שנה ^[43] ומותר לקיימן בשביעית; פחות משלשים יום ^[44] לפני ראש השנה לא עלתה לו שנה ^[45], ואסור ^[46] לקיימן בשביעית ^[47]

תוד"ה מרכיב: הוא המרכיב אילן בחבירו; ומשמע דמבריך ומרכיב חייב בערלה! וקשיא: דבפ"ק דערלה ^[48] משמע דהרכבה פטור מן ערלה, ותניא נמי בתורת כהנים [ספרא קדושים פרשתא ג הלכה ב]: ונטעתם - פרט למבריך ומרכיב; מכאן אתה אומר: ספוק גפנים וספוקן וספוק ספוקן - אף על פי שהבריכן בארץ – מותר, ולשון 'ספוק בגפנים' כלשון [הרכבה] באילן, ומה שמבריך בשנה זו ומוציא זמורות וחזר והבריכן לשנה אחרת - זהו 'ספוק ספוקן'!

ויש לומר דהתם - כשלא נפסקה מאביה ובאילן זקן, והכא כשנפסקה מאביה כדמוכח [לקמיה דמונין לו משעת נטיעתו] ^[49];

וצריך לדקדק אי הוה שייך לשנויי הכי בפרק 'משוח מלחמה' (סוטה מג ב) גבי חוזר מעורכי המלחמה משום מבריך, ומשני: כאן בהרכבת איסור, כאן בהרכבת היתר.

ד"ה ומותר לקיימן בשביעית. לא הוה צריך למיתני "בשביעית", כיון דתנא רישא ערב שביעית.

ומתוך כך מדקדקין דאפילו לכתחילה שרי ליטע.

ותדע דלקמן מוקמינן לה כרבי מאיר; ובפרק 'הנזקין' (גיטין נג ב) שמעינן לרבי מאיר דאמר בנוטע בשביעית, בין בשוגג ובין במזיד, יעקר; והיינו טעמא דמפרש התם: דנחשדו על השביעית, אבל אי לאו הכי - מותר לקיים, כדאמר התם; אם כן, אם היה כאן שום איסור - לא היה מתיר לקיים; ולקמן נמי קתני 'אין נוטעין פחות משלשים יום' [הא שלשים יום נוטעין לכתחלה], וההיא דלדברי האומר 'שלשים' - צריך שלשים, ושלשים מוקי לה רבנו תם לענין ערלה ולא לענין שביעית, כמו שאפרש; ומדקאמר 'מותר לקיימו' הוה משמע דלכתחלה אסור ליטע, דאי לכתחלה שרי - מה שייך 'מותר לקיימו'?

ושמא איידי דבעי למיתני סיפא 'אסור לקיימו' תנא רישא 'מותר לקיימו';

ותימה: דבפ"ב דשביעית ^[50] תנן - ומייתי לה בפ"ק דמועד קטן ^[51] ש'חורשין בשדה הלבן עד פסח ובשדה האילן עד עצרת' וכיון דאפילו ליטע בתחילה שרי שלשים יום לפני ראש השנה, אמאי אסור לחרוש? לשתרי נמי לחרוש עד לפני ראש השנה שלשים יום!?

ואור"ת דלא החמירו בנטיעה כמו בחרישה משום דאין תוספת שביעית דאורייתא בנטיעה אלא בחרישה, דכתיב ביה קרא, כדדרשינן לעיל ^[52] מ-בחריש ובקציר תשבות.

ועוד יש ליתן טעם: משום דכל חורש ערב שביעית הוי להועיל בשביעית, אבל אין לאסור ערב שביעית ליטע מחמת שהאילן גדל בשביעית: דכל האילנות נמי מיגדל גדלי בשביעית, ואם כן לא יטע לעולם!!

ובירושלמי מפרש טעמא אחרינא, בריש מסכת שביעית [פ"א הלכה א], דגרסינן התם: ולמה עד עצרת? - עד כאן הוא יפה לפרי מכאן ואילך מנבל פירותיו; והא תניא: 'אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל'? עד כאן מעבה הקורות מכאן ואילך מתיש כחן; ולפי טעם זה ניחא: דכיון דאין מועיל לאילן, מכאן ואילך מיחזי כמתקן שדהו לצורך שביעית.

הערות

^ דלא ילפי מ'וקדשתם' שתתקדש מתחילתה, ולא איצטריך 'הִוא' למעוטי סופה
^ דרשי ליה הכי
^ ואי אתה מונה שנת היובל = שנת חמשים לסוף יובל שעבר [ומונה אותה גם] ואחת [כשנה ראשונה] למנין יובל הבא, ואי אתה מונה שנת היובל הבא אלא משנה שלאחר היובל
^ במסכת נדרים
^ שנת היובל ושנה ראשונה לשמטה הבאה [אותה השנה נמנית לכאן ולכאן]
^ דף ט,ב ושם
^ דף מ:
^ דף כח:
^ אין נערכין
^ ערכין דף יב ושם
^ גיטין דף פה:
^ ב"ב דף קלו.
^ דף י.
^ דף קי:
^ דעל כרחך אף על גב דרישא דקרא בשבת קאי, דכתיב 'ששת ימים תעבוד', סיפיה - אשביעית קאי, דאי אשבת - חריש וקציר הוא דאסור? שאר מלאכות מי שרו?
^ פסוק ה
^ שלא יחרוש שדה אילן ערב שביעית חריש שיועיל לשביעית
^ כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית - אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית
^ ולא דבר הכתוב אלא לענין שבת, כדכתיב; חריש של מצוה - ואפילו לזרוע לצורך עומר ושתי הלחם, שהרי אם מצא חרוש אינו חורש ואני אוסרו לך בשבת - אף קציר שאני אוסר לך - בשל רשות אני אוסר לך
^ שאפילו מצא קצור - מצוה לקצור ויש לך ללמוד מכאן שדוחה את השבת
^ לילה הוא, ועד בכלל
^ ראש שנה ט,ב
^ דהכי קאמר קרא 'ועניתם... בתשעה' - אכילת תשעה אני קורא עינוי, וכיון דאכילתו עינוי - חשיבה כל דמפיש באכילה ושתיה טפי עדיף, דהא מדקאמר 'בערב' - על כרחך לא מקפיד אעינוי דתשעה, וכי קרי 'עינוי' בתשעה - אכילה ושתיה דידיה קרי עינוי
^ יא
^ יובל היא תהיה לכם - לעיל מיניה כתיב 'והעברת שופר וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור' והדר כתיב 'יובל היא תהיה לכם', וקרא יתירא הוא, לדרשה; והכי תדרשנה: יובל היא לכם מכל מקום, ואפילו לא נעשו בו דברים הללו: העברת שופר ולשוב אל אחוזה, דהיינו שמיטת קרקעות שקנו זה מזה, דכתיבא בתר האי קרא ושבתם איש אל אחוזתו - אף על פי כן שם היובל עליו, להיות אסור בזריעה ובצירה וקצירה, כדכתיב לא תזרעו וגו'
^ עבדים - יהא יובל
^ אם עשית דברים הללו - היא יובל, ואם לאו אינו יובל; ולקמיה מפרש ויובל מאי חזי דתלי בקריאת דרור
^ פעמים שאין עבד עברי בישראל שיטעון שילוח
^ שלא יהא שופר מצוי בעולם; לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב - לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם
^ תקיעת שופר
^ לצוות לשלוחם לתקוע
^ ושילוח עבדים
^ מסורה ליחידים, ואם ימאן - יבטל היובל? הלכך לא תלאו הכתוב בו
^ וסמיך ליה יובל הִוא
^ מיעוטא ד'היא' - אקריאת דרור קאי, דסליק מיניה, ולא אתקיעת שופר הכתובה לפני פניו
^ מי שהוא ברשותו לגור בכל מלון שירצה
^ שמיטת קרקעות דכתיב בתריה: 'ושבתם איש אל אחוזתו'
^ לרבות במשמע: יובל מכל מקום
^ דראש השנה שלה תשרי
^ כופף את הזמורות בארץ, שקורין פרופינ"א; תוספות: כופף היחור בארץ ומכסהו בעפר וקוצץ באמצע כפיפתו, ואותו היחור יוצא לצד אחר כפוף מעט מעיקר האילן
^ אילן בחבירו, שקורין אונישטי"ר
^ כיון שהגיע יום אחד בתשרי
^ למנין שני ערלה
^ עד תשרי הבא
^ אם אינה ערב שביעית
^ ואם ערב שביעית היא
^ משום תוספת שביעית שמוסיפין מחול על קודש
^ משנה ה
^ בפ"ק דערלה
^ משנה א
^ ג,ב
^ ע"א

[1] דלא ילפי מ'וקדשתם' שתתקדש מתחילתה, ולא איצטריך 'הִוא' למעוטי סופה

[2] דרשי ליה הכי

[3] ואי אתה מונה שנת היובל = שנת חמשים לסוף יובל שעבר [ומונה אותה גם] ואחת [כשנה ראשונה] למנין יובל הבא, ואי אתה מונה שנת היובל הבא אלא משנה שלאחר היובל

[4] במסכת נדרים

[5] שנת היובל ושנה ראשונה לשמטה הבאה [אותה השנה נמנית לכאן ולכאן]

[6] דף ט,ב ושם

[7] דף מ:

[8] דף כח:

[9] אין נערכין

[10] ערכין דף יב ושם

[11] גיטין דף פה:

[12] ב"ב דף קלו.

[13] דף י.

[14] דף קי:

[15] דעל כרחך אף על גב דרישא דקרא בשבת קאי, דכתיב 'ששת ימים תעבוד', סיפיה - אשביעית קאי, דאי אשבת - חריש וקציר הוא דאסור? שאר מלאכות מי שרו?

[16] פסוק ה

[17] שלא יחרוש שדה אילן ערב שביעית חריש שיועיל לשביעית

[18] כגון תבואה שהביאה שליש בשביעית - אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית

[19] ולא דבר הכתוב אלא לענין שבת, כדכתיב; חריש של מצוה - ואפילו לזרוע לצורך עומר ושתי הלחם, שהרי אם מצא חרוש אינו חורש ואני אוסרו לך בשבת - אף קציר שאני אוסר לך - בשל רשות אני אוסר לך

[20] שאפילו מצא קצור - מצוה לקצור ויש לך ללמוד מכאן שדוחה את השבת

[21] לילה הוא, ועד בכלל

[22] ראש שנה ט,ב

[23] דהכי קאמר קרא 'ועניתם... בתשעה' - אכילת תשעה אני קורא עינוי, וכיון דאכילתו עינוי - חשיבה כל דמפיש באכילה ושתיה טפי עדיף, דהא מדקאמר 'בערב' - על כרחך לא מקפיד אעינוי דתשעה, וכי קרי 'עינוי' בתשעה - אכילה ושתיה דידיה קרי עינוי

[24] יא

[25] יובל היא תהיה לכם - לעיל מיניה כתיב 'והעברת שופר וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור' והדר כתיב 'יובל היא תהיה לכם', וקרא יתירא הוא, לדרשה; והכי תדרשנה: יובל היא לכם מכל מקום, ואפילו לא נעשו בו דברים הללו: העברת שופר ולשוב אל אחוזה, דהיינו שמיטת קרקעות שקנו זה מזה, דכתיבא בתר האי קרא ושבתם איש אל אחוזתו - אף על פי כן שם היובל עליו, להיות אסור בזריעה ובצירה וקצירה, כדכתיב לא תזרעו וגו'

[26] עבדים - יהא יובל

[27] אם עשית דברים הללו - היא יובל, ואם לאו אינו יובל; ולקמיה מפרש ויובל מאי חזי דתלי בקריאת דרור

[28] פעמים שאין עבד עברי בישראל שיטעון שילוח

[29] שלא יהא שופר מצוי בעולם; לפיכך יש לנו לומר כשתלה הכתוב - לא תלה אלא בדבר המצוי לעולם

[30] תקיעת שופר

[31] לצוות לשלוחם לתקוע

[32] ושילוח עבדים

[33] מסורה ליחידים, ואם ימאן - יבטל היובל? הלכך לא תלאו הכתוב בו

[34] וסמיך ליה יובל הִוא

[35] מיעוטא ד'היא' - אקריאת דרור קאי, דסליק מיניה, ולא אתקיעת שופר הכתובה לפני פניו

[36] מי שהוא ברשותו לגור בכל מלון שירצה

[37] שמיטת קרקעות דכתיב בתריה: 'ושבתם איש אל אחוזתו'

[38] לרבות במשמע: יובל מכל מקום

[39] דראש השנה שלה תשרי

[40] כופף את הזמורות בארץ, שקורין פרופינ"א; תוספות: כופף היחור בארץ ומכסהו בעפר וקוצץ באמצע כפיפתו, ואותו היחור יוצא לצד אחר כפוף מעט מעיקר האילן

[41] אילן בחבירו, שקורין אונישטי"ר

[42] כיון שהגיע יום אחד בתשרי

[43] למנין שני ערלה

[44] עד תשרי הבא

[45] אם אינה ערב שביעית

[46] ואם ערב שביעית היא

[47] משום תוספת שביעית שמוסיפין מחול על קודש

[48] משנה ה

[49] בפ"ק דערלה

[50] משנה א

[51] ג,ב

[52] ע"א

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]