ביאור:בבלי ראש השנה דף יח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כאן קודם גזר דין [ישא], כאן לאחר גזר דין [לא ישא]’!

הכא נמי ביחיד.

וגזר דין דיחיד - תנאי היא, דתניא: 'היה רבי מאיר אומר: שנים שעלו למִטָה וחוליין שוה, וכן שנים שעלו לגרדום ^[1] לידון ודינן שוה ^[2] - זה ירד ^[3] וזה לא ירד, זה ניצל ^[4] וזה לא ניצל; מפני מה זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה; מפני מה זה נענה וזה לא נענה? זה התפלל תפלה שלימה ^[5] - נענה, וזה לא התפלל תפלה שלימה - לא נענה.

רבי אלעזר אמר: כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין;

רבי יצחק אמר: יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין!'

וגזר דין דצבור מי מיקרע? והא כתוב אחד אומר (ירמיהו ד יד) כבסי מרעה לבך [ירושלם למען תושעי עד מתי תלין בקרבך מחשבות אונך], וכתיב (ירמיהו ב כב) כי אם תכבסי בנתר [ותרבי לך בֹרית נִכתָם עֲוֹנֵך לפני נאם ה' אלקים] - מאי? לאו כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין?

לא, אידי ואידי לאחר גזר דין, ולא קשיא: כאן בגזר דין שיש עמו שבועה, כאן בגזר דין שאין עמו שבועה, כדרב שמואל בר אמי; דאמר רב שמואל בר אמי - ואמרי לה אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן: מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע? - שנאמר (שמואל א ג יד) [ולכן] נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה [עד עולם]

אמר רבא: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה.

אביי אמר: בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים.

רבה ואביי - מדבית עלי קאתו ^[6] רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין.

תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה; באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה (שמואל א ב לג) [ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך וְלַאֲדִיב את נפשֶךָ] וכל מרבית ביתך ימותו אנשים? לכו ועסקו בתורה וחיו! הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה 'משפחת רבן יוחנן' על שמו.

אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם?

'אינו נחתם'? והכתיב (ירמיהו ב כב) נכתם עונך לפני!!?

אלא אף על גב שנחתם - נקרע, שנאמר (דברים ד ז) [כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו] כה' אלהינו בכל קראנו אליו!

והכתיב (ישעיהו נה ו) דרשו ה' בהמצאו [קראהו בהיותו קרוב]?

התם ביחיד, הכא בצבור.

ביחיד אימת ^[7]?

אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.

(שמואל א כה לח) ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל [וימת] - עשרה ימים - מאי עבידתייהו?

אמר רב יהודה אמר רב: כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד ^[8].

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו ^[9] - עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.

בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון:

מאי כבני מרון?

הכא תרגימו: כבני אמרנא ^[10].

ריש לקיש אמר: כמעלות בית מרון ^[11].

אמר רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד.

^[12]

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: וכולן נסקרין בסקירה אחת ^[13].

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא ^[14] (תהלים לג טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם.

מאי קאמר?: אילימא הכי קאמר: 'דברנהו לכולי עלמא ומייחד לבייהו כהדדי' ^[15] - והא קא חזינן דלאו הכי הוא! אלא - לאו הכי קאמר: היוצר רואה יחד לבם ^[16] ומבין אל כל מעשיהם.

משנה:

על ששה חדשים השלוחין יוצאין ^[17]:

על ניסן מפני הפסח ^[18]; על אב מפני התענית ^[19]; על אלול מפני ראש השנה ^[20]; על תשרי מפני תקנת המועדות ^[21]; על כסליו מפני חנוכה; ועל אדר מפני הפורים; וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן ^[22].

גמרא: וליפקו נמי אתמוז וטבת,

עמוד ב

דאמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב (זכריה ח יט) כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי ^[23] יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה [ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו] - קרי להו 'צום' וקרי להו 'ששון ושמחה'!? - בזמן שיש שלום ^[24] - יהיו לששון ולשמחה ^[25]; אין שלום - צום.

אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום יהיו לששון ולשמחה; יש גזרת המלכות - צום ^[26]; אין גזרת המלכות ואין שלום - רצו מתענין רצו אין מתענין ^[27].

אי הכי תשעה באב נמי?

אמר רב פפא: שאני תשעה באב הואיל והוכפלו בו צרות, דאמר מר 'בתשעה באב חרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר ונחרשה העיר'.

תניא: 'אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ואני אין דורש כמותו ^[28]:

'צום הרביעי' - זה תשעה בתמוז, שבו הובקעה העיר' שנאמר (ירמיהו נב ו) [בחודש הרביעי] בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ ^[29] ותבקע העיר [וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב וילכו דרך הערבה];

ואמאי קרי ליה 'רביעי'? - רביעי לחדשים;

'צום החמישי' - זה תשעה באב, שבו נשרף בית אלהינו;

ואמאי קרי ליה 'חמישי'? - חמישי לחדשים;

'צום השביעי' - זה שלשה בתשרי, שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו, ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלהינו;

ואמאי קרי ליה 'שביעי'? - שביעי לחדשים;

'צום העשירי' - זה עשרה בטבת, שבו סמך מלך בבל על ירושלים, שנאמר (יחזקאל כד א) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר: ^[30] בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל ^[31] אל ירושלם;

ואמאי קרי ליה 'עשירי'? - עשירי לחדשים;

והלא היה ראוי זה לכתוב ראשון, ולמה נכתב כאן?

כדי להסדיר חדשים כתיקנן;

ואני איני אומר כן, אלא:

'צום העשירי' - זה חמשה בטבת, שבו באת שמועה לגולה ^[32] שהוכתה העיר, שנאמר (יחזקאל לג כא) ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הוכתה העיר, ועשו יום שמועה כיום שריפה. ונראין דברי מדבריו, שאני אומר על ראשון ^[33] ראשון ^[34] ועל אחרון אחרון, והוא אומר על ראשון ^[35] אחרון ^[36] ועל אחרון ^[37] ראשון ^[38]; אלא שהוא מונה לסדר חדשים ^[39] ואני מונה ^[40] לסדר פורעניות'.

איתמר רב ורבי חנינא אמרי: בטלה מגילת תענית ^[41]; רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: לא בטלה מגילת תענית:

רב ורבי חנינא אמרי בטלה מגילת תענית: הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה; אין שלום - צום ^[42], והנך ^[43] נמי כי הני ^[44].

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: לא בטלה מגילת תענית: הני - הוא דתלינהו רחמנא בבנין בית המקדש ^[45], אבל הנך - כדקיימי קיימי.

מתיב רב כהנא: מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד רבי אליעזר ורחץ ורבי יהושע וסיפר, ואמרו להם: צאו והתענו ^[46] על מה שהתעניתם ^[47]! [## לוד - עירו של רבי אליעזר - מי גזר שם ללא הסכמתו?]

אמר רב יוסף: שאני חנוכה, דאיכא מצוה.

אמר ליה אביי: ותיבטיל איהי ותיבטל מצותה?

אלא אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא ^[48].

[## מדוע מפרש רש"י כך, ולא שיש בהם פרסום הנסים וזהו כבוד שמים? אולי כי גם הימים האחרים היו לפרסום הנס, ואף על פי כן בטלו.]

מותיב רב אחא בר הונא: ^[49] 'בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא ^[50]: שגזרה מלכות יון גזרה שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות, וכך היו כותבים: 'בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון' וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה' - וביטלום ^[51]; ^[52] ואותו היום עשאוהו יום טוב' - ואי סלקא דעתך בטלה מגילת תענית קמייתא בטול, אחרנייתא מוסיפין?

הכא במאי עסקינן? בזמן שבית המקדש קיים;

הערות[עריכה]

^ בית וועד שדנים בו נפשות להריגה
^ שניהם נתפשו על דבר אחד
^ מן המטה
^ מן הוועד
^ נתכוון
^ רש"י גרס: אביי ורבא, ומעיר: כך שמעתי; ובשחיטת חולין פרק 'הזרוע' (דף קלג,א) אשכחן דרבא לאו כהן הוא; ושמא אמו מבית עלי היתה? ויש גורסין 'רבה ואביי', ומפרשי לה ברבה בר נחמני
^ מצוי לו, דכתיב 'בהמצאו'
^ עשרה עבדים שלח לו דוד כדמפרש בקרא (שמואל א כה) ונתן להם סעודה אחת, לפיכך נתלו לו עשרה ימים
^ שהמתין לו הקב"ה שישוב ולא שב
^ ככבשים, שמונין אותן לעַשרָן, ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד
^ הדרך קצר, ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה, שהעמק עמוק משני צידי הדרך
^ רש"י: הכי גרסינן: ורב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד, והדר גרסינן 'אמר רבה בר בר חנה כו' כחיילות של בית דוד, [ומפרש רש"י]: וכבני מרון - כבני חיילות של מלך; 'מרון' - לשון מרות ואדנות; וכך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה בצאתם למלחמה.
^ ואף על פי שעוברין זה אחר זה
^ דכולן נסקרים בסקירה אחת: מדנסיב תנא דידן תלמודא למלתיה מהאי קרא
^ כְלִבּוֹ של זה - כך לבו של זה
^ ואקרא דלעיל מיניה קא מהדר: השגיח אל כל יושבי הארץ: היוצר אותם השגיח יחד את לבם
^ שקדשו בית דין החדש על פי עדים כשראו את החדש, ומודיעים השלוחין לגולה יום שקדשוהו: אם ביום שלשים, וחדש שעבר חסר - או ביום ל"א, וחדש שעבר מלא
^ והולכין השלוחין עד הפסח חוץ מן השבתות
^ והולכין כל שמונת הימים חוץ מן השבת
^ מודיעים מתי התחיל אלול, ועושין ראש השנה ביום שלשים לאלול בגולה; דרוב שנים אין אלול מעובר; ואף על פי שספק הוא בידם שמא יעברוהו בית דין - אי אפשר להן לדעת, ועל כרחן הולכין אחר רוב שנים; ואם לא ידעו מתי התחיל אלול לא יֵדעו יום שלשים שלו
^ לאחר שקדשוהו בית דין לתשרי - השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג ומודיעים אם עיברו בית דין את אלול ואם לאו, כדי שלא יהא לבם נוקפן ביום הכפורים וסוכות
^ פסח שני לַטָּמֵא, ושהיה בדרך רחוקה בראשון
'^ דכולהו ימי תענית נינהו בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ומתניתין בזמן הזה קא מיירי, מדקתני וכשהמקדש קיים כו'
^ שאין יד הגויים תקיפה על ישראל
^ ליאסר בהספד ובתענית
^ חובה להתענות בהן
^ וכיון דרשות הוא - לא מטרחינן שלוחים עלייהו
^ וְזוֹ אחת מהן; והשלשה שנויין בתוספתא דסוטה [פרק ו הלכה ט [ליברמן]] ובסיפרי [דברים, פיסקט לא]: (יחזקאל לג כד) בן אדם יושבי החרבות וגו', (במדבר יא כב) הצאן ובקר ישחט וגו' (בראשית כא ט) ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו'
^ ז
^ ב
^ התחיל לצור עליה
^ לגלות יכניה שגלו לבבל אחת עשרה שנה לפני החורבן
^ שבסדר מקרא
^ לפורענות: בתחלה הובקעה העיר ואחר כך נשרף הבית בתשעה באב, ובתשרי שלאחריו נהרג גדליה ובטבת שלאחריו באתה השמועה
^ שבפסוק
^ לפורענות
^ שבמקרא
^ לפורענות, שהרי תחילה סמך, ואחר כך הובקעה; נמצא י"ז בתמוּז, שהוא ראשון במקרא - אחרון לסמיכת בבל, שהוא מאוחר במקרא
^ ואמר שלא הקפיד המקרא אלא על סדר החדשים, לכך מנה תמוּז קודם לטבת
^ אף
'^ ימים טובים שקבעו חכמים על ידי נסים שאירעו בהם ואסרום בתענית, ויש מהן אף בהספד, וכתבום במגילה אחת: אלין יומיא דלא להתענאה בהו כו'; עכשיו שחרב הבית - בטלו, ומותרין בהספד ובתענית
^ ואף על גב דבזמן הבית קרינהו מועדים טובים
^ דמגילת תענית
^ משוינן להו: כי היכי דהני בטלי - הני נמי בטלי
^ דעל ידי החורבן הוקבעו לצום, ועל ידי הבנין הוקבעו ליום טוב: שכשנבנה בית שני שלחו בני הגולה: האבכה בחדש החמישי הִנָזֵר כאשר עשיתי זה כמה שנים (זכריה ז ג) מיום החורבן, כמו שנאמר שם (זכריה ז ה) שהשיבם הקב"ה 'כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה וגו' (זכריה ח יט: כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו): ומכאן ואילך יהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים
^ כלומר: עשו תשובה
^ ורבי אליעזר ורבי יהושע אחר חורבן הבית הוו, דבימי רבן יוחנן בן זכאי רבם חרב הבית
^ כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה, ולא נכון לבטלו
^ כך כתוב במגילה, לשון ארמי
^ ביטלו אזכרת שם שמים מן השטרות
^ ובקושי יכלו לבטל, שכבר נהגו העם
^ וכששמעו חכמים ובטלום - הוכשר הדבר בעיניהם, ונחשב להם לנס

[1] בית וועד שדנים בו נפשות להריגה

[2] שניהם נתפשו על דבר אחד

[3] מן המטה

[4] מן הוועד

[5] נתכוון

[6] רש"י גרס: אביי ורבא, ומעיר: כך שמעתי; ובשחיטת חולין פרק 'הזרוע' (דף קלג,א) אשכחן דרבא לאו כהן הוא; ושמא אמו מבית עלי היתה? ויש גורסין 'רבה ואביי', ומפרשי לה ברבה בר נחמני

[7] מצוי לו, דכתיב 'בהמצאו'

[8] עשרה עבדים שלח לו דוד כדמפרש בקרא (שמואל א כה) ונתן להם סעודה אחת, לפיכך נתלו לו עשרה ימים

[9] שהמתין לו הקב"ה שישוב ולא שב

[10] ככבשים, שמונין אותן לעַשרָן, ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד

[11] הדרך קצר, ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה, שהעמק עמוק משני צידי הדרך

[12] רש"י: הכי גרסינן: ורב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד, והדר גרסינן 'אמר רבה בר בר חנה כו' כחיילות של בית דוד, [ומפרש רש"י]: וכבני מרון - כבני חיילות של מלך; 'מרון' - לשון מרות ואדנות; וכך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה בצאתם למלחמה.

[13] ואף על פי שעוברין זה אחר זה

[14] דכולן נסקרים בסקירה אחת: מדנסיב תנא דידן תלמודא למלתיה מהאי קרא

[15] כְלִבּוֹ של זה - כך לבו של זה

[16] ואקרא דלעיל מיניה קא מהדר: השגיח אל כל יושבי הארץ: היוצר אותם השגיח יחד את לבם

[17] שקדשו בית דין החדש על פי עדים כשראו את החדש, ומודיעים השלוחין לגולה יום שקדשוהו: אם ביום שלשים, וחדש שעבר חסר - או ביום ל"א, וחדש שעבר מלא

[18] והולכין השלוחין עד הפסח חוץ מן השבתות

[19] והולכין כל שמונת הימים חוץ מן השבת

[20] מודיעים מתי התחיל אלול, ועושין ראש השנה ביום שלשים לאלול בגולה; דרוב שנים אין אלול מעובר; ואף על פי שספק הוא בידם שמא יעברוהו בית דין - אי אפשר להן לדעת, ועל כרחן הולכין אחר רוב שנים; ואם לא ידעו מתי התחיל אלול לא יֵדעו יום שלשים שלו

[21] לאחר שקדשוהו בית דין לתשרי - השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג ומודיעים אם עיברו בית דין את אלול ואם לאו, כדי שלא יהא לבם נוקפן ביום הכפורים וסוכות

[22] פסח שני לַטָּמֵא, ושהיה בדרך רחוקה בראשון

[23] '^ דכולהו ימי תענית נינהו בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, ומתניתין בזמן הזה קא מיירי, מדקתני וכשהמקדש קיים כו'

[24] שאין יד הגויים תקיפה על ישראל

[25] ליאסר בהספד ובתענית

[26] חובה להתענות בהן

[27] וכיון דרשות הוא - לא מטרחינן שלוחים עלייהו

[28] וְזוֹ אחת מהן; והשלשה שנויין בתוספתא דסוטה [פרק ו הלכה ט [ליברמן]] ובסיפרי [דברים, פיסקט לא]: (יחזקאל לג כד) בן אדם יושבי החרבות וגו', (במדבר יא כב) הצאן ובקר ישחט וגו' (בראשית כא ט) ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו'

[29] ז

[30] ב

[31] התחיל לצור עליה

[32] לגלות יכניה שגלו לבבל אחת עשרה שנה לפני החורבן

[33] שבסדר מקרא

[34] לפורענות: בתחלה הובקעה העיר ואחר כך נשרף הבית בתשעה באב, ובתשרי שלאחריו נהרג גדליה ובטבת שלאחריו באתה השמועה

[35] שבפסוק

[36] לפורענות

[37] שבמקרא

[38] לפורענות, שהרי תחילה סמך, ואחר כך הובקעה; נמצא י"ז בתמוּז, שהוא ראשון במקרא - אחרון לסמיכת בבל, שהוא מאוחר במקרא

[39] ואמר שלא הקפיד המקרא אלא על סדר החדשים, לכך מנה תמוּז קודם לטבת

[40] אף

[41] '^ ימים טובים שקבעו חכמים על ידי נסים שאירעו בהם ואסרום בתענית, ויש מהן אף בהספד, וכתבום במגילה אחת: אלין יומיא דלא להתענאה בהו כו'; עכשיו שחרב הבית - בטלו, ומותרין בהספד ובתענית

[42] ואף על גב דבזמן הבית קרינהו מועדים טובים

[43] דמגילת תענית

[44] משוינן להו: כי היכי דהני בטלי - הני נמי בטלי

[45] דעל ידי החורבן הוקבעו לצום, ועל ידי הבנין הוקבעו ליום טוב: שכשנבנה בית שני שלחו בני הגולה: האבכה בחדש החמישי הִנָזֵר כאשר עשיתי זה כמה שנים (זכריה ז ג) מיום החורבן, כמו שנאמר שם (זכריה ז ה) שהשיבם הקב"ה 'כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה וגו' (זכריה ח יט: כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו): ומכאן ואילך יהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים

[46] כלומר: עשו תשובה

[47] ורבי אליעזר ורבי יהושע אחר חורבן הבית הוו, דבימי רבן יוחנן בן זכאי רבם חרב הבית

[48] כבר הוא גלוי לכל ישראל על ידי שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה, ולא נכון לבטלו

[49] כך כתוב במגילה, לשון ארמי

[50] ביטלו אזכרת שם שמים מן השטרות

[51] ובקושי יכלו לבטל, שכבר נהגו העם

[52] וכששמעו חכמים ובטלום - הוכשר הדבר בעיניהם, ונחשב להם לנס

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]