ביאור:בבלי ראש השנה דף יג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת ראש השנה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה | למהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ודלמא לא עייל כלל, וקאמר רחמנא: תשמט ותיזיל עד חג הסוכות? ^[1]

לא סלקא דעתך ^[2] דכתיב (שמות כג טז) [וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה] וחג האסיף בצאת השנה [באספך את מעשיך מן השדה] - מאי 'אסיף'?: אילימא חג הבא בזמן אסיפה ^[3] - ^[4] הכתיב ^[5] באספך [את מעשיך]! אלא מאי 'אסיף'? - קציר ^[6]; וקים להו לרבנן ^[7] דכל תבואה שנקצרה בחג בידוע שהביאה שליש לפני ראש השנה, וקא קרי לה 'בצאת השנה' ^[8].

אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש? ^[9]

[## מדוע לחשוב שאינם בקיאים? וכי לא ישבו בתוך עמם שגידלו דגן?]

אמר ליה: לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא ^[10]: כל מדות חכמים כן הוא ^[11]: בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב ^[12] אינו יכול לטבול בהן; כביצה מטמא טומאת אוכלין ^[13], כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין; שלשה על שלשה מטמא מדרס ^[14], שלשה על שלשה חסר נימא אחת אינו מטמא מדרס!

1. ורבי זירא אינו עונה "קים ליה לרבנן" אלא מפרט שזו שיטת חז"ל לקבוע שיעורים, על פי כללים, ולא התכוונו שאין יוצאים מן הכלל - בודאי ננס יכול לטבול בפחות מארבעים סאה, ובית הבליעה של ענק מכיל יותר מביצה, אך שיעורים נקבעים לפי מדה בינונית כלשהו שקבעו חז"ל!

הדר אמר רבי ירמיה: לאו מילתא היא דאמרי ^[15],

דבעו מיניה חברייא מרב כהנא:

עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ - מהיכן הקריבוהו?: אם תאמר דעייל ביד נכרי ^[16] - (ויקרא כג י: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית) קצירכם [אל הכהן] אמר רחמנא ^[17] - ולא קציר נכרי!

ממאי דאקריבו? דלמא לא אקריבו?

לא סלקא דעתך, דכתיב (יהושע ה יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח [מצות וקלוי, בעצם היום הזה]: ממחרת הפסח ^[18] אכול, מעיקרא לא אכול: דאקריבו עומר והדר אכלי.

מהיכן הקריבו?

אמר להן: כל שלא הביא שליש ביד נכרי,

^[19] ודלמא עייל ^[20], ולא קים להו? אלא - קים להו! הכא נמי ^[21] קים להו ^[22].

ודלמא לא עייל כלל ^[23], אבל היכא דעייל ריבעא - בין שליש לפחות משליש לא קים להו?

לא סלקא דעתך, דכתיב (יהושע ד יט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש [הראשון; ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו] - ואי סלקא דעתך דלא עייל כלל, בחמשה יומי מי קא מליא?

אלא מאי, דעייל רבעא או דנקא? אכתי בחמשה יומי מי קא מליא?

אלא מאי אית לך למימר: (דניאל יא טז: ויעש הבא אליו כרצונו, ואין עומד לפניו; ויעמד בארץ הצבי, וכלה בידו) 'ארץ צבי' כתיב בה - הכא נמי ארץ צבי כתיב בה ^[24].

מתקיף לה רבי חנינא: ומי מצית אמרת דהאי 'אסיף' - קציר הוא ^[25]? והכתיב ^[26] (דברים טז יג) [חג הסכת תעשה לך שבעת ימים] באספך מגרנך ומיקבך; ואמר מר ^[27]: בפסולת גורן ויקב ^[28] הכתוב מדבר ^[29].

אמר רבי זירא: הא מילתא הואי בידן ^[30], ואתא רבי חנינא שדא ביה נרגא ^[31].

אלא מנלן?

כדתניא: 'רבי יונתן בן יוסף אומר: (ויקרא כה כא) [וצויתי את ברכתי לכם, בשנה הששית] ועשת את התבואה לשלש השנים

עמוד ב

אל תקרי 'לשלש' אלא 'לשליש' ^[32]'.

והא מיבעי ליה לגופיה ^[33]?

כתיב קרא אחרינא: (ויקרא כה כב) וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית [עד בוא תבואתה תאכלו ישן].

תנן התם [שביעית פ"ב מ"ז]: 'האורז והדוחן ^[34] והפרגין ^[35] והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה - מתעשרין לשעבר ^[36] ומותרין בשביעית ^[37], ואם לאו - אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה ^[38]'.

אמר רבה: אמור רבנן: 'אילן - בתר חנטה (לקמן דף טו,ב) תנא לה בפירקין: אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט, שהוא ראש השנה לאילנות, מתעשר לשנה שעברה</ref>, תבואה וזיתים - בתר שליש, ירק - בתר לקיטה ^[39]'; הני ^[40] - כמאן שוינהו רבנן ^[41]?

הדר אמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין ^[42] ^[43] - אזלי רבנן בתר השרשה ^[44].

אמר ליה אביי: ^[45] ויצבור גורנו לתוכו ^[46], ונמצא ^[47] תורם מן החדש שבו על החדש שבו מן הישן שבו על הישן שבו? מי לא תניא ^[48] 'רבי יוסי בן כיפר אמר משום רבי שמעון שזורי: פול המצרי ^[49] שזרעו לזרע מקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו השריש לאחר ראש השנה - אין תורמין ומעשרין מזה ^[50] על זה ^[51] לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש; כיצד הוא עושה? ^[52] צובר גורנו לתוכו ^[53], ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו'?

אמר ליה: רבי שמעון שזורי קאמרת? רבי שמעון שזורי סבר יש בילה ^[54] ורבנן סברי אין בילה ^[55].

אמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי בן כיפר שאמר משום רבי שמעון שזורי.

מתקיף לה רבי זירא: ומי אמר שמואל הכי? והאמר שמואל: לכל אין בילה חוץ מיין ושמן ^[56]?

אשתמיטתיה ^[57] הא דאמר שמואל 'הכל הולך אחר גמר פרי' ^[58];

הערות[עריכה]

^ ואפילו לא התחילו להתבשל בשביעית קאמר רחמנא מצות שביעית לימשך איסורה עד חג הסוכות מלחרוש ולקצור?
^ דלשתעי קרא אלא כשהביאו שליש, דמוכח קרא אחרינא:
^ אילימא דההוא שם סוכות, ומשום דבא בזמן אסיפה
^ למה לי דכתב בחד קרא תרי זימני?
^ בההוא קרא גופיה
^ והכי קאמר: וחג אשר הוא באספך את מעשיך מן השדה - אסיף אשר אתה קוצר בו אינו משנה הנכנסת אלא משנה היוצאת; ולמדך כאן שקציר החג הולך אחר שנה שעברה
^ שאמרו התבואה אחר שליש
^ שהיא משנה היוצאת; אלמא תבואה אחר שליש
^ בתמיה: וכי בקיאין הן בטיב גידול התבואה לדעת שאין התבואה ראויה לקצור בחג אלא אם כן הביאה שליש בשנה שעברה?
^ לפקפק בשיעור חכמים
^ מצומצמת
^ מדה קטנה מאד: אחד משמונה בשמינית בלוג
^ וקים להו לרבנן שאין בית הבליעה מחזיק לא פחות ולא יותר מביצת תרנגולת, וכתיב בטומאת אוכלין (ויקרא יא לד) מכל האוכל אשר יאכל: אוכל הנאכל בבת אחת
^ שיערו חכמים שכשיעור הזה ראוי לישיבה
^ שהקשתי לומר 'וקים להו רבנן בין שליש לפחות משליש?' דודאי קים להו
^ שנתבשל עד שלא באו לארץ
^ 'ראשית קצירכם'; ומשראוי לקצור היא קרויה 'קציר'
^ הוא יום הקרבת העומר: ממחרת יום הראשון של פסח
^ מסקנא דמילתיה דרבי ירמיה הוא: ואי סלקא דעתא לא קים להו
^ ביד נכרי
^ גבי תבואה הנקצרת בחג
^ שהביאה שליש לפני ראש השנה
^ בדקו עד שמצאו מתבואה עד שלא התחילה ליבשל כלל, וממנו הביאו
^ מה צבי קל ברגליו מכל החיות - אף ארץ ישראל קלה לבשל פירותיה מכל הארצות; הכי מפרש לה במסכת כתובות בפרק בתרא (קיב,ב)
^ דקאמרת דהאי אסיף יתירא למידרשיה לשון קציר הוא
^ בעלמא
^ שלמדך הכתוב לעשות סכך של סוכה
^ כגון קשין וזמורות: דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ
^ והאי 'חג האסיף' נמי דקאמרת יתירא הוא, משום דכתיב גבי 'באספך את מעשיך' - לאו יתירא הוא, אלא זהו שם החג: על שם שהסוכה מסוככת בפסולת גורן ויקב; והוה ליה כמאן דכתב 'וחג הסוכות בצאת השנה באספך מעשיך' - בזמן שהאדם אוסף אל הבית תבואה שבשדות
^ היינו סבורין שנלמוד מכאן שהתבואה אחר שליש
^ לומר דהאי אסיף - שפיר משתמע בלישנא דקרא, ולאו יתירא הוא
^ שעשתה כשהיא בשליש בישולה
^ תשובה על 'מה נאכל בשנה השביעית'
^ מיני קטניות הן; דוחן מילי"ו
^ מק"ו [פרג] בלע"ז
^ במעשרות שנה שעברה: אם שניה - מעשר שני, ואם שלישית - מעשר עני
^ אם השרישו ערב שביעית לפני ראש השנה
^ בשנת לקיטתן: אם משאר שני שבוע היא, שאינה שביעית
'^ כדאמרן (לעיל יב,א) ליקט ירק ערב ראש השנה כו'
^ קטניות
^ שהלכו בהן אחר השרשה
^ לשון זה [’העשויין פרכין פרכין’] נופל בקטניות, כדאמרינן במסכת ביצה (יב,ב) מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב
^ מתוך שגורנן עשוי מעט מעט: שאין נלקטין כאחד אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט, ונמצאו חדש וישן מעורבין יחד: הנפרכין לפני ראש השנה עם הנפרכין לאחר ראש השנה - אם הולכין בהן אחר לקיטה כשאר ירק כשיהא מפריש מעשרותיו - הוה ליה מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש!
^ שבשנה אחת משרשת כל השדה, שהרי בבת אחת זורעין אותן; ומעשר פירות האילן וקטניות וירק - מדרבנן הן, ויכולת ביד החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד
^ ומה בכך אם ישן וחדש מעורבין?
^ יצבור את כל הגורן לתוכו, כלומר באמצעיתו: שיהא הכל נבלל יחד יפה
^ כשיתרום ויעשר - יהא מן החדש במעשר לפי מה שיש חדש בגורן, ומן הישן לפי מה שיש ישן
^ דסמכינן אבִילָה, לומר יפה נבלל, ונמצא תורם מן החדש לפי מה שיש חדש ומן הישן לפי מה שיש ישן
^ מין קטנית: פאזול"י; ודרכן לזורען לירק ולזרע; והזורע לירק - מתעשר אחר לקיטה, והזורע לאכול את זרעו - תורת קטניות עליו, ומתעשר אחר השרשה; וזה
^ שמכירין בו שזרעוהו באחרונה
^ הנזרע בראשונה, ולא מן הראשון על האחרון
^ טורַח לתת זה בעצמו וזה בעצמו!
^ יבלול אותו יפה: לאחר שנתן מן הראשון בזוית זו ומן השני בזוית זו - יחזור ויצברנו לאמצע הגורן שיהא כולו כאחד
^ יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר לפי החשבון
^ אין סומכין על כך שיש לומר לא נבלל יפה ורובו של מעשר מן החדש או רובו מן הישן
^ המערב יין חדש עם הישן או שמן חדש עם הישן - תורם ומעשר ממנו, ויש במעשר שניהם כפי החשבון, שדבר לח נבלל יפה; אבל יבש אין סומכין בו על הבילה
^ לרבי זירא
^ ואף הקטניות לא הלכו בהן אחר השרשה, וכי אמר שמואל "הלכה כרבי שמעון שזורי" - לא מטעמיה דאמר, דאלו רבי שמעון שזורי - טעמיה משום בילה, וטעמא דשמואל משום דכוליה חדש הוא: שגדל ונגמר אחר ראש השנה

[1] ואפילו לא התחילו להתבשל בשביעית קאמר רחמנא מצות שביעית לימשך איסורה עד חג הסוכות מלחרוש ולקצור?

[2] דלשתעי קרא אלא כשהביאו שליש, דמוכח קרא אחרינא:

[3] אילימא דההוא שם סוכות, ומשום דבא בזמן אסיפה

[4] למה לי דכתב בחד קרא תרי זימני?

[5] בההוא קרא גופיה

[6] והכי קאמר: וחג אשר הוא באספך את מעשיך מן השדה - אסיף אשר אתה קוצר בו אינו משנה הנכנסת אלא משנה היוצאת; ולמדך כאן שקציר החג הולך אחר שנה שעברה

[7] שאמרו התבואה אחר שליש

[8] שהיא משנה היוצאת; אלמא תבואה אחר שליש

[9] בתמיה: וכי בקיאין הן בטיב גידול התבואה לדעת שאין התבואה ראויה לקצור בחג אלא אם כן הביאה שליש בשנה שעברה?

[10] לפקפק בשיעור חכמים

[11] מצומצמת

[12] מדה קטנה מאד: אחד משמונה בשמינית בלוג

[13] וקים להו לרבנן שאין בית הבליעה מחזיק לא פחות ולא יותר מביצת תרנגולת, וכתיב בטומאת אוכלין (ויקרא יא לד) מכל האוכל אשר יאכל: אוכל הנאכל בבת אחת

[14] שיערו חכמים שכשיעור הזה ראוי לישיבה

[15] שהקשתי לומר 'וקים להו רבנן בין שליש לפחות משליש?' דודאי קים להו

[16] שנתבשל עד שלא באו לארץ

[17] 'ראשית קצירכם'; ומשראוי לקצור היא קרויה 'קציר'

[18] הוא יום הקרבת העומר: ממחרת יום הראשון של פסח

[19] מסקנא דמילתיה דרבי ירמיה הוא: ואי סלקא דעתא לא קים להו

[20] ביד נכרי

[21] גבי תבואה הנקצרת בחג

[22] שהביאה שליש לפני ראש השנה

[23] בדקו עד שמצאו מתבואה עד שלא התחילה ליבשל כלל, וממנו הביאו

[24] מה צבי קל ברגליו מכל החיות - אף ארץ ישראל קלה לבשל פירותיה מכל הארצות; הכי מפרש לה במסכת כתובות בפרק בתרא (קיב,ב)

[25] דקאמרת דהאי אסיף יתירא למידרשיה לשון קציר הוא

[26] בעלמא

[27] שלמדך הכתוב לעשות סכך של סוכה

[28] כגון קשין וזמורות: דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ

[29] והאי 'חג האסיף' נמי דקאמרת יתירא הוא, משום דכתיב גבי 'באספך את מעשיך' - לאו יתירא הוא, אלא זהו שם החג: על שם שהסוכה מסוככת בפסולת גורן ויקב; והוה ליה כמאן דכתב 'וחג הסוכות בצאת השנה באספך מעשיך' - בזמן שהאדם אוסף אל הבית תבואה שבשדות

[30] היינו סבורין שנלמוד מכאן שהתבואה אחר שליש

[31] לומר דהאי אסיף - שפיר משתמע בלישנא דקרא, ולאו יתירא הוא

[32] שעשתה כשהיא בשליש בישולה

[33] תשובה על 'מה נאכל בשנה השביעית'

[34] מיני קטניות הן; דוחן מילי"ו

[35] מק"ו [פרג] בלע"ז

[36] במעשרות שנה שעברה: אם שניה - מעשר שני, ואם שלישית - מעשר עני

[37] אם השרישו ערב שביעית לפני ראש השנה

[38] בשנת לקיטתן: אם משאר שני שבוע היא, שאינה שביעית

[39] '^ כדאמרן (לעיל יב,א) ליקט ירק ערב ראש השנה כו'

[40] קטניות

[41] שהלכו בהן אחר השרשה

[42] לשון זה [’העשויין פרכין פרכין’] נופל בקטניות, כדאמרינן במסכת ביצה (יב,ב) מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב

[43] מתוך שגורנן עשוי מעט מעט: שאין נלקטין כאחד אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט, ונמצאו חדש וישן מעורבין יחד: הנפרכין לפני ראש השנה עם הנפרכין לאחר ראש השנה - אם הולכין בהן אחר לקיטה כשאר ירק כשיהא מפריש מעשרותיו - הוה ליה מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש!

[44] שבשנה אחת משרשת כל השדה, שהרי בבת אחת זורעין אותן; ומעשר פירות האילן וקטניות וירק - מדרבנן הן, ויכולת ביד החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד

[45] ומה בכך אם ישן וחדש מעורבין?

[46] יצבור את כל הגורן לתוכו, כלומר באמצעיתו: שיהא הכל נבלל יחד יפה

[47] כשיתרום ויעשר - יהא מן החדש במעשר לפי מה שיש חדש בגורן, ומן הישן לפי מה שיש ישן

[48] דסמכינן אבִילָה, לומר יפה נבלל, ונמצא תורם מן החדש לפי מה שיש חדש ומן הישן לפי מה שיש ישן

[49] מין קטנית: פאזול"י; ודרכן לזורען לירק ולזרע; והזורע לירק - מתעשר אחר לקיטה, והזורע לאכול את זרעו - תורת קטניות עליו, ומתעשר אחר השרשה; וזה

[50] שמכירין בו שזרעוהו באחרונה

[51] הנזרע בראשונה, ולא מן הראשון על האחרון

[52] טורַח לתת זה בעצמו וזה בעצמו!

[53] יבלול אותו יפה: לאחר שנתן מן הראשון בזוית זו ומן השני בזוית זו - יחזור ויצברנו לאמצע הגורן שיהא כולו כאחד

[54] יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר לפי החשבון

[55] אין סומכין על כך שיש לומר לא נבלל יפה ורובו של מעשר מן החדש או רובו מן הישן

[56] המערב יין חדש עם הישן או שמן חדש עם הישן - תורם ומעשר ממנו, ויש במעשר שניהם כפי החשבון, שדבר לח נבלל יפה; אבל יבש אין סומכין בו על הבילה

[57] לרבי זירא

[58] ואף הקטניות לא הלכו בהן אחר השרשה, וכי אמר שמואל "הלכה כרבי שמעון שזורי" - לא מטעמיה דאמר, דאלו רבי שמעון שזורי - טעמיה משום בילה, וטעמא דשמואל משום דכוליה חדש הוא: שגדל ונגמר אחר ראש השנה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]