עריכה

מדרש ספרי

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

כיוצא בו אתה אומר תהלים קכא "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל". וכי ישראל בלבד הוא שומר? והלא הוא שומר את הכל, שנאמר איוב יב "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש"! ומה תלמוד לומר "שומר ישראל"? כביכול שאינו שומר אלא ישראל, ובשכר שמירה שהוא שומרם - שומר את הכל עמהם.

כיוצא בדבר אתה אומר מלכים א ט "והיו עיני (המה) ולבי שם כל הימים". וכי שם בלבד הם? והלא כבר נאמר זכריה ד "עיני ה' משוטטים בכל הארץ", ואומר משלי טו "כל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים"! אלא מה ת"ל "והיו עיני ולבי שם כל הימים"? כביכול שאינן אלא שם, ובשכר שהם שם - הם בכל מקום.

כיוצא בדבר אתה אומר תהלים כט "קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש":

דורש אותה. ניתנה לדרישה, להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות. או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש? ת"ל "אותה". אותה ניתנה לדרישה, ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה.

ד"א "ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה" - מגיד הכתוב שנדרשת בשכר דרישה, שנאמר דברים יא "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" ואומר שם "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" ואומר תהלים קה "ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים ירשום, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו:"

תמיד עיני ה' אלהיך בה. וכתוב אחד אומר "המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו". כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? - כשישראל עושים רצונו של מקום "תמיד עיני ה' בה", ואינן נזוקים. וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום "המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו". וכן לענין מדה טובה. כאיזה צד? היו ישראל רשעים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מועטים, וחזרו בהם - להוסיף עליהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן בזמנן על הארץ בשעה שהיא צריכה להם. לענין רעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בראש השנה, ונגזרו עליהם גשמים מרובים, וחזרו בהם לסוף - לפחות מהן אי אפשר, שכבר נגזרה, אלא הקב"ה מורידם על הארץ שלא בזמנם, בשעה שאינה צריכה להם, למדברות ולימים, שנאמר איוב כד "ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו". מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה, שלא הפרשתם תרומות ומעשרות - מכם את הגשמים:

מראשית השנה ועד אחרית השנה. מגיד הכתוב שמראשית השנה נגזרו עליהם: כמה גשמים, כמה טללים, כמה חמה יתירה, כמה רוחות נושבים עליה.

ד"א: מראשית השנה אני אברך אתכם: במשא ובמתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנישואים, ובכל מה שאתם שולחים ידיכם - אני אברך אתכם.

ד"א: מראשית השנה ועד אחרית השנה - וכי יש פירות בשדה מתחילת השנה עד סוף השנה? אלא ברשותי הוא, ליתן בהם ברכה בבית כשם שאני נותן בשדה, שנאמר דברים כח "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך", ואומר חגי ב "העוד הזרע במגורה, ועד הגפן והתאנה והרמון עץ הזית לא נשא - מן היום הזה ואברך". ומנין אף באוצרות? - שנאמר "ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה". ומנין אף בעיסה? - שנאמר "ברוך טנאך ומשארתך". ומנין אף בכניסה וביציאה? שנאמר "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". ומנין אף באכילה? תלמוד לומר "ואכלת ושבעת וברכת". ומנין אף כשירד בתוך מעיו? - תלמוד לומר שמות כג "והסירותי מחלה מקרבך", הם ברשותי, ליתן בהם ברכה כשם שאני נותן להם ברכה בשדה, ולא כנימה ולא רקבובית תכנס בפירות, ולא יין מחמיץ, ולא שמן מבאיש, ולא דבש מדביש.

או אינו אלא, לפי שמדה טובה מרובה ממדת פורענות, יכול לא יהיו ברשותי ליתן בהם מארה בבית, כשם שאני נותן בהם מארה בשדה? - ת"ל "והבאתם אל הבית והפחתם אותו". ואומר "ישלח ה' בך את המארה ואת המהומה". ומנין אף באוצר? - תלמוד לומר "ארור אתה בעיר". ומנין אף בעיסה? - תלמוד לומר "ארור טנאך ומשארתך". ומנין אף בכניסה וביציאה? - תלמוד לומר "ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך". ומנין אף באכילה? - תלמוד לומר "ואכלתם ולא תשבעו". ומנין לכשירדו לתוך מעיו? - תלמוד לומר "וישחך מקרבך". הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בשדה, ורקבובית בפירות, ויין מחמיץ, ושמן מבאיש, ודבש מדביש.

ר' שמעון בן יוחאי אומר: משל למלך, שהיו לו בנים ועבדים הרבה, והיו נזונים ומתפרנסים מתחת ידו, ומפתח של אוצר בידו. כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר, והם אוכלים ושבעים. וכשאין עושים רצונו של מקום - נוטל האוצר, והם מתים ברעב. כך ישראל: כשהם עושים רצונו של מקום דברים כח "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים", וכשאין עושים רצונו של מקום דברים יא "וחרה אף ה' בך ועצר את השמים ולא יהיה מטר".

ר' שמעון בן יוחאי אומר: ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים. אמר להם הקב"ה לישראל: אם תעשו את התורה - הרי ככר לאכול. ואם לא - הרי מקל ללקות בו. והיכן פירושו של דבר? הרי הוא אומר ישעיה א "אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו, ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו, כי ה' דבר".