ביאור:בבלי כתובות דף ק

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

רבא אמר רב נחמן: שליח כדיינין; רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן: כאלמנה:

רבא אמר רב נחמן: שליח כדיינין: מה דיינין לאו לדידהו ^[1] - אף שליח נמי לאו לדידיה, לאפוקי אלמנה, דלדידה. רב שמואל בר ביסנא אמר רב נחמן: כאלמנה: מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד, לאפוקי בית דין, דרבים נינהו.

והלכתא שליח כאלמנה [ומעשה השליח – המכר – בטל, בטעות קטנה].

ומאי שנא מהא דתנן: האומר לשלוחו "צא ותרום" תורם כדעת בעל הבית, ואם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם בבינונית: אחד מחמשים; פיחת עשרה או הוסיף עשרה- תרומתו תרומה [ומעשה השליח – התרומה - קיים]?

התם - כיון דאיכא דתורם בעין רעה ואיכא דתורם בעין יפה, אמר ליה: "להכי אמדתיך", אבל הכא [בקרקע] - טעותא הוא, אמר ליה [השולח לשליח]: לא איבעי לך למיטעי.

אמר רב הונא בר חנינא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים [עד טעות בשתות קיים המכר, יותר בטל].

ולית ליה לרב נחמן 'מה כח בית דין יפה'? והאמר רב נחמן אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן - בית דין מעמידין להן אפוטרופוס ^[2] ובוררין להם ^[3] חלק יפה; הגדילו יכולין למחות, ורב נחמן דידיה אמר: הגדילו - אין יכולין למחות: אם כן מה כח בית דין יפה?

לא קשיא: הא דטעו, הא דלא טעו.

אי דלא טעו ^[4] - במאי יכולין למחות?

ברוחות ^[5].

כי אתא רב דימי, אמר: מעשה ועשה רבי כדברי חכמים. אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול: "אם כן מה כח בית דין יפה"? והחזיר רבי את המעשה ^[6].

רב דימי מתני הכי, רב ספרא מתני הכי: מעשה וביקש רבי לעשות כדברי חכמים; אמר לפניו פרטא בנו של רבי אלעזר בן פרטא בן בנו של רבי פרטא הגדול: 'אם כן מה כח בית דין יפה'!? לא עשה רבי את המעשה'.

לימא בהא קמיפלגי ^[7]: מר ^[8] סבר 'טעה בדבר משנה ^[9] – חוזר' ^[10] ומר ^[11] סבר 'אינו חוזר ^[12]'!

לא, דכולי עלמא 'טעה בדבר משנה חוזר', ומר סבר הכי הוה מעשה, ומר סבר הכי הוה מעשה.

אמר רב יוסף: ארמלתא דזבינה - אחריות איתמי ^[13], ובית דין דזבין ^[14] - אחריות איתמי.

פשיטא!

אלמנה לא איצטריכא ליה, כי איצטריך ליה בי דינא: מהו דתימא:

עמוד ב

כל דזבין מבי דינא אדעתא למיפק ליה קלא הוא דזבין ^[15] - קא משמע לן.

רשב"ג אומר [מכרן קיים: אם כן מה כח בית דין יפה!]:

ועד כמה? אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: עד פלגא.

תניא נמי הכי: אמר רבן שמעון בן גמליאל: בית דין שמכרו שוה מאתים במנה או שוה מנה במאתים - מכרן קיים.

אמר אמימר משמיה דרב יוסף: בית דין שמכרו בלא הכרזה - נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין ^[16].

נעשו ^[17]? ^[18] ודאי טעו ^[19], דתנן [ערכין פ"ו מ"א]: שום היתומין שלשים יום, ושום ההקדש ^[20] ששים יום ^[21], ומכריזין 'בבקר ובערב!

אי מההיא - הוה אמינא: הני מילי [שמכריזין] - שליח, אבל בית דין – לא! [ולכן אין ראיה משם, ולכן] קא משמע לן [אמימר משמיה דרב יוסף שבית דין 'נעשה' כמי שטעו בדבר משנה].

איתיביה רב אשי לאמימר [כתובות פ"יא מ"ח]: שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות - מכרן בטל; הא שוה בשוה - מכרן קיים; מאי? לאו דלא אכרוז?

לא, בדאכרוז.

הא מדסיפא [של המשנה] בדאכרוז - הוי רישא [בו מחלוקת תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל] בדלא אכרוז! דקתני סיפא: אם עשו אגרת בקורת - אפילו מכרו שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה - מכרן קיים!

אלא לעולם בדלא אכרוז, ולא קשיא: כאן בדברים שמכריזין עליהן, כאן בדברים שאין מכריזין עליהן.

ואלו הן דברים שאין מכריזין עליהן: העבדים והמטלטלין והשטרות ^[22].

עבדים טעמא מאי? שמא ישמעו ויברחו;

מטלטלין ושטרות - שמא יגנבו ^[23].

ואיבעית אימא: כאן בשעה שמכריזין ^[24] כאן בשעה שאין מכריזין, דאמרי נהרדעי: לכרגא ^[25] למזוני ולקבורה - מזבנינן בלא אכרזתא.

ואיבעית אימא: כאן במקום שמכריזין כאן במקום שאין מכריזין, דאמר רב נחמן: מעולם לא עשו אגרת בקורת בנהרדעא.

סבור מינה משום דבקיאי בשומא. אמר ליה רב יוסף בר מניומי: לדידי מיפרשא לי מיניה דרב נחמן: משום דקרו להו 'בני אכלי נכסי דאכרזתא' ^[26].

אמר רב יהודה אמר שמואל: מטלטלין של יתומים - שמין אותן ומוכרין אותן לאלתר ^[27].

רב חסדא אמר אבימי: מוכרין אותן לשווקים.

ולא פליגי: הא דמיקרב שוקא ^[28] הא דמרחק שוקא.

רב כהנא הוה בידיה שכרא [שֵׁכָר] דרב משרשיא בר חילקאי יתמא; שהייה עד ריגלא, אמר: אף על גב דנפל ביה איצצתא ^[29] - מייתי זוזא חריפא ^[30].

רבינא הוה בידיה חמרא דרבינא זוטי יתמא, בר אחתיה; הוה לדידיה נמי חמרא; הוה קמסיק ליה [היה מוביל את היין שלו] לסיכרא ^[31] [להרויח יותר]. אתא לקמיה דרב אשי, אמר ליה: מהו לאמטויי בהדן [שאשלח את היין של היתום עם שלי, להרויח יותר] ^[32]?

אמר ליה: זיל [לך וקח את היין של היתום אתך], לא עדיף מדידך.

משנה:

הממאנת, השניה ^[33] והאילונית:

אין להן כתובה ^[34]

ולא פירות ^[35]

ולא מזונות ^[36]

ולא בלאות ^[37];

אם מתחלה נשאה לשם אילונית - יש לה כתובה; אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר - יש להם כתובה ^[38].

גמרא:

רב תני קטנה יוצאה בגט אין לה כתובה ^[39], וכל שכן ממאנת;

שמואל תני ממאנת אין לה כתובה, אבל יוצאה בגט יש לה כתובה' ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל ממאנת אין לה כתובה, יוצאה בגט יש לה כתובה; ממאנת לא פסלה מן האחין ^[40] ולא פסלה מן הכהונה ^[41], יוצאה בגט פסלה מן האחין ופסלה מן הכהונה; ממאנת אינה צריכה להמתין שלשה חדשים ^[42],

הערות[עריכה]

^ לאו לצורך עצמן מוכרים
^ לכל אחד ואחד מן הקטנים
^ כל אפוטרופוס לתינוק שלו
^ למה ימחו
^ [כגון:] "טוב לי ליטול חלקי במזרח שיש לי אצלה שדה שנפלה לי מבית אבי אמי"
^ דנראה בעיניו טעם הגון מה ששנינו במשנתנו 'אם כן מה כח בית דין יפה'
^ רב דימי ורב ספרא
^ רב דימי
^ דיין הטועה בדבר המשנה: שלא עשה כמשנה
^ ולא אמרינן 'מה שעשה עשוי וישלם מביתו' אלא בטועה בשיקול הדעת, כמו שמפורש בסנהדרין; והאי נמי דבר משנה הוא: שאף על פי שנחלקו חכמים על רבן שמעון - הרי נתן טעם לדבריו!
^ ורב ספרא, שאינו שונה 'עשה' ו'החזיר'
^ אם עשה - לא היה יכול לחזור
^ אם נמצאת השדה גזולה או משועבדת לאחר, וטרפה מן הלוקח בחובו, חוזר הלוקח על היתומים, שהאלמנה - שליח של יתומים היתה
^ שדה יתומים למזון האשה והבנות
^ לפי שהן מוכרים בהכרזה ובטוח הלוקח שאילו היו עליה עסיקין היו יוצאין ומערערין הלכך שלא באחריות הוא לוקח [כלומר: הוא מְוַתֵר על האחריות של המוכרים]
^ ואין אומרין מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אלא הדרי זביני
^ בתמיה
^ הא
^ בדבר השנוי במשנה
^ גזבר המוכר קרקע של הקדש
^ מושכים ימי הכרזה
^ שמוכרין שטר חוב של יתומים לאחרים
^ כשנאספין לראותם כדי ללוקחם
^ כדמפרש: שיש שעה שאין פנאי להמתין משך ימי הכרזה, כגון: לכרגא ולמזוני ולקבורה
^ לפרוע למלך כסף גולגולת היתומים
^ גנאי וחרפה היא להם כשקונים נכסים שבית דין מוכרין, לפי שמחמת דוחק, שהנושה לוחץ את היתומים או את הלוה - לוקחים הלקוחות בזול, ומבזין אותן, וקורין להן 'אוכלי שדות הכרזה'
^ סמוך למיתת אביהן שלא ירקבו
^ יומא דשוקא
^ טעם הקרוב להחמיץ; איגרו"ם בלע"ז
^ ממהר לבאף לפי שהכל צריכין לכך ומביאין מעות, ואין מקיפין להן באשראי
^ שם מקום
^ שיש לחוש שלא תטבע הספינה
^ שניה לעריות, שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות בפרק שני (כא,א)
^ ממאנת - משום דמעצמה יוצאה; שניה - קנסא דרבנן הוא, כדאמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פה,ב): מפני שהיא מרגילתו לנושאה: שאינה מפסדת כלום בנשואין, שאינה נפסלת בהן, וולדה כשר; איילונית - משום דמקח טעות הוא;
^ דין פירות, והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל - אין לה; ואם נשבית אינו חייב לפדותה, דתנאי כתובה ככתובה, וכיון דאין לה כתובה – אין לה תנאי כתובה. [ואית דאמרי: כלומר: אף לא פירות: אם אכלן - אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל, ואף על גב דקיימא לן בפרקין ד(לעיל מז,ב) 'תקנו פירקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל', כדתנן [פ"ד מ"ח; דך נא,א]: לא כתב לה "אם תשתבאי אפרקינך" - חייב לפדותה, והאי לא קרינן בה 'ואותבינך לי לאינתו' - אפילו הכי לא ישלם פירות, דתנאי כתובה ככתובה: כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה - קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירי, שהוא תנאי בית דין, שאינו כתוב בשטר הכתובה, ואף דין פירות;
'^ וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו; ולקמן בפרק בתרא (קז,ב) אמרינן: כיצד אמרו "ממאנת אין לה מזונות"? אי אתה יכול לומר ביושבת תחתיו, שהרי בעלה חייב במזונותיה, אלא שאם הלך למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה - אינו משלם'
^ שחקי בגדים שהביאה לו בשומא, ולבשן הוא - אינו מחזירן לה ביציאתה
^ אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה מפני שהיא פסולה, וולדה פסול על ידי נשואין - לפיכך אינה מרגילתו, אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו - לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה
^ קסבר אין נישואי קטנה אלא כמפותה בעלמא
'^ שמותרת לקרוביו כאנוסה וכמפותה דתנן (יבמות פ"יא מ"א; דף צז,א): נושא אדם אנוסת אביו כו'
^ משום גרושה, שאין אלו גירושין אלא עקירת נשואים
^ לאחר מיאונה, דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים

[1] לאו לצורך עצמן מוכרים

[2] לכל אחד ואחד מן הקטנים

[3] כל אפוטרופוס לתינוק שלו

[4] למה ימחו

[5] [כגון:] "טוב לי ליטול חלקי במזרח שיש לי אצלה שדה שנפלה לי מבית אבי אמי"

[6] דנראה בעיניו טעם הגון מה ששנינו במשנתנו 'אם כן מה כח בית דין יפה'

[7] רב דימי ורב ספרא

[8] רב דימי

[9] דיין הטועה בדבר המשנה: שלא עשה כמשנה

[10] ולא אמרינן 'מה שעשה עשוי וישלם מביתו' אלא בטועה בשיקול הדעת, כמו שמפורש בסנהדרין; והאי נמי דבר משנה הוא: שאף על פי שנחלקו חכמים על רבן שמעון - הרי נתן טעם לדבריו!

[11] ורב ספרא, שאינו שונה 'עשה' ו'החזיר'

[12] אם עשה - לא היה יכול לחזור

[13] אם נמצאת השדה גזולה או משועבדת לאחר, וטרפה מן הלוקח בחובו, חוזר הלוקח על היתומים, שהאלמנה - שליח של יתומים היתה

[14] שדה יתומים למזון האשה והבנות

[15] לפי שהן מוכרים בהכרזה ובטוח הלוקח שאילו היו עליה עסיקין היו יוצאין ומערערין הלכך שלא באחריות הוא לוקח [כלומר: הוא מְוַתֵר על האחריות של המוכרים]

[16] ואין אומרין מה שעשה עשוי וישלם מביתו, אלא הדרי זביני

[17] בתמיה

[18] הא

[19] בדבר השנוי במשנה

[20] גזבר המוכר קרקע של הקדש

[21] מושכים ימי הכרזה

[22] שמוכרין שטר חוב של יתומים לאחרים

[23] כשנאספין לראותם כדי ללוקחם

[24] כדמפרש: שיש שעה שאין פנאי להמתין משך ימי הכרזה, כגון: לכרגא ולמזוני ולקבורה

[25] לפרוע למלך כסף גולגולת היתומים

[26] גנאי וחרפה היא להם כשקונים נכסים שבית דין מוכרין, לפי שמחמת דוחק, שהנושה לוחץ את היתומים או את הלוה - לוקחים הלקוחות בזול, ומבזין אותן, וקורין להן 'אוכלי שדות הכרזה'

[27] סמוך למיתת אביהן שלא ירקבו

[28] יומא דשוקא

[29] טעם הקרוב להחמיץ; איגרו"ם בלע"ז

[30] ממהר לבאף לפי שהכל צריכין לכך ומביאין מעות, ואין מקיפין להן באשראי

[31] שם מקום

[32] שיש לחוש שלא תטבע הספינה

[33] שניה לעריות, שהן מדברי סופרים המפורש ביבמות בפרק שני (כא,א)

[34] ממאנת - משום דמעצמה יוצאה; שניה - קנסא דרבנן הוא, כדאמרינן ביבמות בפרק 'יש מותרות' (פה,ב): מפני שהיא מרגילתו לנושאה: שאינה מפסדת כלום בנשואין, שאינה נפסלת בהן, וולדה כשר; איילונית - משום דמקח טעות הוא;

[35] דין פירות, והוא פירקונה שתקנו חכמים תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל - אין לה; ואם נשבית אינו חייב לפדותה, דתנאי כתובה ככתובה, וכיון דאין לה כתובה – אין לה תנאי כתובה. [ואית דאמרי: כלומר: אף לא פירות: אם אכלן - אין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל, ואף על גב דקיימא לן בפרקין ד(לעיל מז,ב) 'תקנו פירקונה תחת פירות נכסי מלוג שהוא אוכל', כדתנן [פ"ד מ"ח; דך נא,א]: לא כתב לה "אם תשתבאי אפרקינך" - חייב לפדותה, והאי לא קרינן בה 'ואותבינך לי לאינתו' - אפילו הכי לא ישלם פירות, דתנאי כתובה ככתובה: כי היכי דקנסוה רבנן דלא גביא נכסי צאן ברזל שהכניסה לו משלה בתורת כתובה - קנסוה נמי דלא תגבה מיניה פירות שאכל בתנאי כתובה של פירי, שהוא תנאי בית דין, שאינו כתוב בשטר הכתובה, ואף דין פירות;

[36] '^ וכן מזונות נמי תנאי כתובה נינהו; ולקמן בפרק בתרא (קז,ב) אמרינן: כיצד אמרו "ממאנת אין לה מזונות"? אי אתה יכול לומר ביושבת תחתיו, שהרי בעלה חייב במזונותיה, אלא שאם הלך למדינת הים ולוותה ואכלה ועמדה ומיאנה - אינו משלם'

[37] שחקי בגדים שהביאה לו בשומא, ולבשן הוא - אינו מחזירן לה ביציאתה

[38] אלמנה לכהן גדול יש לה כתובה מפני שהיא פסולה, וולדה פסול על ידי נשואין - לפיכך אינה מרגילתו, אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו - לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה

[39] קסבר אין נישואי קטנה אלא כמפותה בעלמא

[40] '^ שמותרת לקרוביו כאנוסה וכמפותה דתנן (יבמות פ"יא מ"א; דף צז,א): נושא אדם אנוסת אביו כו'

[41] משום גרושה, שאין אלו גירושין אלא עקירת נשואים

[42] לאחר מיאונה, דעקרתינהו לנשואין ואינה בכלל שאר תקנות שגזרו חכמים לכל שאר הנשואות שצריכות להמתין אחר יציאתן מבעליהן שלשה חדשים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]