ביאור:בבלי כתובות דף נב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ממזרת ונתינה לישראל [1] - אינו חייב לפדותה [2] שאין אני קורא בה 'ואותבינך לי לאנתו' [3].
רבא אמר: כל שאיסור שבייה גורם לה - חייב לפדותה; איסור דבר אחר גורם לה - אינו חייב לפדותה. [4].
לימא כתנאי:
'המדיר את אשתו [5] ונשבית - רבי אליעזר אומר: פודה [6] ונותן לה כתובתה. רבי יהושע אומר: נותן לה כתובתה ואינו פודה [7].
אמר רבי נתן: שאלתי את סומכוס: כשאמר רבי יהושע 'נותן לה כתובתה ואינו פודה' - כשהדירה ולבסוף נשבית או בנשבית ולבסוף הדירה [8]? ואמר לי: 'לא שמעתי'; ונראין דברים שהדירה ולבסוף נשבית, דאי אמרת 'נשבית ולבסוף הדירה' - אתי לאיערומי;
מאי [באיזה מקרה מדובר]? לאו במדיר אשת כהן [9] קמיפלגי, ואביי דאמר כרבי אליעזר, ורבא דאמר כרבי יהושע [10]?
לא [11], הכא במאי עסקינן? כגון שנדרה איהי וקיים לה הוא [12]: רבי אליעזר סבר: הוא נותן אצבע בין שיניה [13], ורבי יהושע סבר [14]: היא נתנה אצבע בין שיניה [15].
אי היא נתנה אצבע בין שיניה - כתובה מאי עבידתה? ותו: אמר רבי נתן: שאלתי את סומכוס כשאמר רבי יהושע נותן לה כתובתה ואינו פודה כשהדירה ולבסוף נשבית או בשנשבית ולבסוף הדירה ואמר לא שמעתי, ואי דנדרה איהי - מה לי 'הדירה ולבסוף נשבית' מה לי 'נשבית ולבסוף הדירה' [16]?
אלא לעולם דאדרה איהו, ואביי מתרץ לטעמיה [17] ורבא מתרץ לטעמיה [18]:
אביי מתרץ לטעמיה: אלמנה לכהן גדול - כולי עלמא לא פליגי דחייב לפדותה [19]; ממזרת ונתינה לישראל - כולי עלמא לא פליגי דאינו חייב לפדותה [20]; מדיר אשת כהן [21] נמי - כולי עלמא לא פליגי שתנאי הראשון 'ואהדרינך למדינתך' הוא, ואפשר לו לחול בשעת התנאי ואפשר לו לקיימו בסופו</ref> דחייב לפדותה, דהיינו אלמנה [לכהן גדול]; כי פליגי במדיר אשת ישראל [22]: רבי אליעזר אזיל בתר מעיקרא ורבי יהושע אזיל בתר בסוף.
רבא מתרץ לטעמיה: אלמנה לכהן גדול, ממזרת ונתינה לישראל - כולי עלמא לא פליגי דאינו חייב לפדותה [23]; כי פליגי במדיר, בין אשת כהן [24] ובין אשת ישראל [25]: רבי אליעזר אזיל בתר מעיקרא ורבי יהושע אזיל בתר בסוף.
נשבית חייב לפדותה [ואם אמר "הרי גיטה וכתובתה - ותפדה את עצמה" - אינו רשאי]:
תנו רבנן: נשבית בחיי בעלה ואחר כך מת בעלה: הכיר בה בעלה [26] - יורשין חייבין לפדותה; לא הכיר בה בעלה - אין יורשין חייבין לפדותה.
לוי סבר למיעבד עובדא כי הא מתניתא. אמר ליה רב: הכי אמר חביבי [27]: לית הלכתא כי הא מתניתא, אלא כי הא דתניא: נשבית לאחר מיתת בעלה - אין היתומין חייבין לפדותה, ולא עוד אלא אפילו נשבית בחיי בעלה ואחר כך מת בעלה - אין היתומין חייבין לפדותה, שאין אני קורא בה 'ואותבינך לאינתו.
תנו רבנן: 'נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה בדמיה - פעם ראשונה פודה, מכאן ואילך - רצה פודה, רצה אינו פודה [28]; רבן שמעון בן גמליאל אומר:
אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם מפני תקון העולם [29]'; - הא בכדי דמיהן פודין, אף על גב דפרקונה יותר על כתובתה! ורמינהי: 'נשבית והיו מבקשין ממנו עד עשרה בכתובתה: פעם ראשונה פודה, מכאן ואילך: רצה פודה רצה אינו פודה; רבי שמעון בן גמליאל אומר: אם היה פרקונה כנגד כתובתה – פודה, אם לאו אינו פודה [30]'!?
רבן שמעון בן גמליאל - תרי קולי אית ליה [31].
לקתה - חייב לרפאותה:
תנו רבנן: אלמנה ניזונת מנכסי יתומין, ו[32]צריכה רפואה - הרי היא [33] כמזונות ,[34]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: רפואה שיש לה קצבה - נתרפאת מכתובתה; שאין לה קצבה - הרי היא כמזונות. [35]
אמר רבי יוחנן: עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה. קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא; אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: איזילו קוצו ליה מידי לרופא [36].
אמר רבי יוחנן: עשינו עצמינו כעורכי הדיינין [37].
מעיקרא [38] מאי סבר ולבסוף [39] מאי סבר?
מעיקרא סבר (ישעיהו נח ז: הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית; כי תראה ערם וכסיתו) ומבשרך לא תתעלם; ולבסוף סבר: אדם חשוב שאני[40].
משנה:
לא כתב לה 'בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי - אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון [41] – חייב, שהוא תנאי בית דין;
'בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין' – חייב, שהוא תנאי בית דין;
'את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך [42] בביתי' – חייב, שהוא תנאי בית דין.
כך היו אנשי ירושלים כותבין; אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים. אנשי יהודה היו כותבין 'עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך' - לפיכך אם רצו יורשין - נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.
גמרא:
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין? [43] כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו [44] כבנו.
ומי איכא מידי דרחמנא אמר 'ברא לירות, ברתא לא תירות [45]' ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא [46]?
הא נמי דאורייתא הוא, דכתיב (ירמיהו כט ו) קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים [ותלדנה בנים ובנות; ורבו שם ואל תמעטו]; בשלמא בנים - בידיה קיימי [47], אלא בנתיה מי קיימן בידיה [48]?
הא קא משמע לן: דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה.
ועד כמה?
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עד לעישור נכסי.
ואימא דאב לירות, דבעל לא לירות [49]?
אם כן [50] - אב נמי מימנע ולא כתב [51];
ואימא היכא דכתב אב - לכתוב בעל, היכא דלא כתב אב - לא לכתוב בעל [52]?
לא פלוג רבנן [53].
בת בין הבנים נמי תירות [54]?
כנחלה שויוה רבנן [55].
בת בין הבנות תירות [56]?
לא פלוג רבנן [57].
ותיגבי ממטלטלי [58]?
ככתובה שויוה רבנן [59].
תטרוף ממשעבדי [60]?
ירתון תנן [61].
ואימא: אף על גב דליכא מותר דינר [62]?
במקום דקא מיעקרא נחלה דאורייתא [63] - לא תקינו רבנן [64].
רב פפא איעסק ליה לבריה בי אבא סוראה [65] אזיל [66] למיכתב לה כתובתה [67]. שמע יהודה בר מרימר, נפק, אתא, איתחזי ליה; כי מטו לפיתחא [68] הוה קא מפטר מיניה [69]; אמר ליה: ניעול מר בהדאי!
הערות[עריכה]
- ^ אף על גב דאית לה כתובה ותנאי כתובה דלמשקל ומיפק
- ^ לית לה תנאי כתובה דפרקונה, דמעיקרא לא אשתעבד לה
- ^ שזהו תנאי כתובה לישראלית
- ^ בממזרת ונתינה - כאביי סבירא ליה, דלא אשתעבד לה; אבל באלמנה לכהן גדול פליג עליה, ואמר: מעיקרא לא אשתעבד לכהנת, ואהדרינך למדינתך - אלא מחמת שאסרה השבויה עליו, אבל לנאסרה מחמת דבר אחר - לא נשתעבד, דתנאי כתובה דישראל וכהן שוין, אלא שהכהן מתנה עמה שאפילו תאסר עליו מחמת שבייתה - לא תפסיד כתובת פרקונה
- ^ מליהנות לו
- ^ ואף על פי שסופו לגרשה מחמת נדר
- ^ לקמן מפרש טעמיה
- ^ [כלומר או אפילו כשנשבית ולבסוף הדירה] נמי אמר, ואף על גב דאיכא למימר לא הדירה אלא להפטר מן הפדיון
- ^ בכהן שהדיר את אשתו, דאי בישראל - לא אמר רבי אליעזר 'פודה', שהרי אין אני קורא בה תנאי כתובת ישראל 'ואותבינך לי לאינתו' [שהרי הדירה וחייב לגרשה], אלא בכהן קיימינן, ומשום שאני קורא בה 'ואהדרינך למדינתך' קאמר רבי אליעזר 'פודה', ואף על גב דאיסור דבר אחר גרם לה [ליאסר עליו]
- ^ דאמר 'אינו פודה' הואיל ואיסור דבר אחר גרם לה
- ^ כלומר: לעולם רבי אליעזר ורבי יהושע לאו בפלוגתא דאביי ורבא פליגי, ואי באיסור דבר אחר שלא על ידי נדר אי נמי בכהנת על ידי נדר, דכולי עלמא אי כאביי אי כרבא
- ^ שאמר 'יתקיים' או החריש ולא הפר ביום שמעו, ובישראל פליגי
- ^ הוא נתן אצבעה בין שיניה לינשך - שלא הפר לה
- ^ וטעמא דרבי יהושע, דקסבר
- ^ כלומר: היא גרמה לעצמה לבטל תנאה, שאין אני יכול לקרות בישראל 'ואותבינך לאינתו'
- ^ הא לא הערים מידי, שהרי היא התחילה בנדר
- ^ למימר: לאו תנאי היא, אלא דכולי עלמא כוותי קיימי
- ^ וכן רבא מתרץ לטעמיה
- ^ שהרי אני קורא בה - בין בתחלת התנאי בין בסוף קיומו – 'ואהדרינך למדינתך', ואע"ג דאיסור דבר אחר גרם לה – 'אהדרינך למדינתך' הוא
- ^ שאין אני קורא בה - לא בשעת התנאי ולא בסופו 'ואותבינך לי לאינתו'
- ^ כהן שהדיר את אשתו
- ^ בישראל שהדיר את אשתו, שתנאו הראשון 'ואותבינך לאינתו' היה ראוי לחול, אבל בסופו אי אפשר לקיימו
- ^ אלמנה - שאין אני קורא בה 'אהדרינך למדינתך' מחמת שבייה אלא מחמת דבר אחר; וממזרת - שאין אני קורא בה 'ואותבינך לאינתו', לא בתחילה ולא בסוף
- ^ דמעיקרא בשעת התנאי קרינן ביה 'ואהדרינך' מחמת שבייה, ובסוף איכא איסור דבר אחר
- ^ מעיקרא קרינן בה 'ואותבינך לאינתו' ובסוף לא קרינן בה הכי
- ^ עד שלא מת נודע לו שנשבית ונתחייב בפרקונה בחייו
- ^ רבי חייא, שהוא דודו אחי אביו
- ^ דלא תקינו בה רבנן אלא חד פדיון
- ^ שלא ירגילו להעלות על דמיהן
- ^ אבל יותר מכתובתה – לא, דלא יהא טפל חמור מן העיקר: תנאי כתובתה יתר על הכתובה
- ^ 1.לא יותר על דמיה שהיא ראויה לימכר בשוק 2.ולא יותר על כתובתה
- ^ אם
- ^ הרפואה
- ^ דתרווייהו חיותא נינהו
- ^ מזונות אין להם קצבה; הלכך רפואה שיש לה קצבה שאינה חולה תדיר אינה בכלל מזונות.
- ^ שיקבל עליו רפואתה עולמית בכך וכך
- ^ אוהב אחד מבעלי דינין ומטעים זכיותיו לדיין ועורך [הדין לפני] הדיינין לזכותו - מיקרי עורכי הדיינין, שעורך את הדיינין להפוך לבם לטובתו של זה
- ^ כשהשיא עצה
- ^ כשנתחרט
- ^ Kesuvos 052: Laws of Lawyers
Steven Friedell asked:
The gemarah on 52b suggests a number of questions on the ability of a person who is not an adam hashuv to give legal advice. Is one permitted to give legal advice to one who is not a relative? When (on Daf 86a) Rashi adds the term "ohavo," what is included? Does it make a difference that the lawyer is being paid for his advice, either by a set fee or by a contingent fee? Does the gemarah's restriction on providing legal advice apply to giving advice on non-Jewish law? Thank you very much.
The Kollel replies:
Sorry we took so long to get back to you, but since your question is Halachah l'Ma'aseh, and a complex issue we wanted to be able to give you as accurate an answer as possible. However, the issue is many- faceted and complex and therefore we will offer only general rules; for more extensive answers a competent Halachic authority should be consulted.
The source of this Halachah is in the Mishnah in Pirkei Avos (1:8) Al Ta'as Atzm'chah k'Orchei haDayanim. The Rishonim offer many different Perushim on this Mishnah. There are those who write that this Mishnah, like the rest of Mesechet Avos, is merely a suggestion of Midas Chasidus (extreme piety) and is not Halachah. However others counter that it is clear from the Gemara that you quoted that it is pure Halachah. Among those who say that it is Halachah there are many different explanations of the exact meaning of "Orchei ha'Dayanim" and to whom this Halachah applies.
The Shulchan Aruch (Choshen Mishpat 17:9) brings the Halachah with regard to a Dayan helping along one of the litigants. Pischei Teshuvah brings a difference of opinion if the Halachah mentioned in our Gemara relates to a non-Chashuv person or not.
The basic rule in the Poskim is to differentiate between using legal loopholes and tactics in contrast to merely helping clarify the claim. The former may be Asur, even if it is clear that the claim is justified, while the latter is generally accepted to be Mutar.
As for representing a client in Beis Din when the client is the plaintiff, the Gemara allows it (Bava Kama 70a) when receiving a contingent fee. The Urim v'Tumim writes that although there is no clear Talmudic precedent for representing the defendant, it is accepted Minhag to allow it.
The question of non-Jewish law depends on the many explanations given for the Isur. Many Poskim write that the "Orech Din" (lawyer) may sway the Dayan and therefore cause the Din to be swayed. This reason would not apply to a non-Jewish court (in the event that Halachah allows going before it), for its decision is not Halachicly binding due to its justice (i.e. we do not consider any alternative legal system to be entirely just), but rather due to
the agreement of the parties to abide by the court's decision. It therefore would be permissible to act as a lawyer in such a case. In the event that one of the litigants is non-Jewish, or refused to follow Torah law, the prohibition would surely not apply (however, where both the claim and the tactic are unjust, one may run into a problem of "mi'Dvar Sheker Tirchak").
Once again the above is very general, specific questions should be decided by a competent Rav. -Dov Zupnik
- ^ בני אשה אחרת; 'אם תמותי בחיי ואירשך - יטלו בניך כתובתיך'; ונפקא מינה שמא מרובה היא או שמא יהו בני אשה האחרת מרובים, ובניך מועטים וטוב להן שיטלו כתובת אמן והמרובים כתובת אמן - ואפילו הכתובות שוות
- ^ כל ימי משך אלמנותיך
- ^ מאחר שהבעל יורש את אשתו - למה תקנו שיוריש לבניה מה שירש ממנה, דהיינו נדוניא שלה?
- ^ נדוניא יפה, דאילו מתה יירשו בניה
- ^ דכתיב (במדבר כז ח) איש כי ימות ובן אין לו [והעברתם את נחלתו לבתו], הא יש לו - בנו יורשו ולא בתו
- ^ שיתן לה האב ממונו שהיו בניו ראויין לירש
- ^ לבקש לו אשה, שדרכו של איש לחזר על אשה
- ^ וכי דרך אשה לחזר על איש
- ^ כיון דטעמא כדי שיקפוץ ליתן לבתו - הוא דתקון נדוניא דיהב אב לבתו - לירתון בנים דילה, אבל שאר כתובות - נכסי הבעל, כגון מנה מאתים ותוספת - דבעל לא לירתון
- ^ דלא ירתי לשאר הכתובה
- ^ לבתו אחרי שזה מקפיד על שלו מלהוריש לבני בתי - אף אני אמשוך ידי מלהרבות לו נדוניא
- ^ כיון דטעמא משום 'שיקפוץ אב לתת נדוניא לבתו' היא, היכא דכתב אב נדוניא לבתו - נכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין, והיכא דלא כתב אב נדוניא לבתו - לא נכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין
- ^ לא חלקו בין כתובה לכתובה אחרי שרוב כתובות יש בהן נדוניא לא חלקו
- ^ [כיון דטעמא משום נדוניא הוא - היכא דאין לו בנים ממנה אלא] יש לו בת מן אשה אחת ובנים מן האחרת - תטול בת היחידה כתובת אמה לירש נדוניא שנתן אבי אמה; מאי שנא דתקון בנין דכרין
- ^ דירתון תנן, ואין בת יורשת בין הבנים
- ^ יש לו בת מן אשה אחת, ובנות מן האחרת - תטול בת היחידה כתובת אמה לירש נדוניית אבי אמה, דהא אי נמי שויוה כנחלה - יש משפט נחלה לבת בין הבנות
- ^ במשפט כתובת בנין דכרין, דבת בין הבנים לא תשקול, ובת בין הבנות תשקול
- ^ כיון דטעמא משום נדוניית אבי האם הוא - אלמה אמרינן (לעיל נ,ב): כשם שאין הבנים יורשין אלא מקרקע, ואוקימנא בכתובת בנין דכרין
- ^ ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לשטרא
- ^ אי ככתובה שויוה; ולקמן פליגי בה בריש פרק 'אף על פי'
- ^ ואין ירושה במשועבדין
- ^ יתר על שתי הכתובות יטלו כתובת אמם, כדין כתובת בנין דכרין; אלמה תנן בפרק 'מי שהיה נשוי' (לקמן צא,ב) אין שם אלא שתי כתובות - חולקין בשוה
- ^ משום נחלה דרבנן
- ^ נחלה דידהו לעקור נחלת חלוקה שוה לגמרי, שהיא מן התורה; הלכך כי איכא מותר דינר - שיחלקוהו בשוה בנחלה דאורייתא: יטלו אלו כתובת אמן ואלו כתובת אמן משום נחלה דרבנן, ואי לא - לא
- ^ חמיו [של רב פפא] היה, והשיא רב פפא לבנו [מאשה אחרת] אחות אשתו, כדאמרינן ב'אלו נערות' (לט,א): אמרה לי בת אבא סוראה כי נהמא אקושא בחינכי; ובסנהדרין (יד,ב) נמי אמרינן: איש ושתי נשים שאין מטילין לכיס אחד, כגון רב פפא ובת אבא סוראה
- ^ רב פפא לבית אבי הנערה
- ^ ושם יפסוק אביה ויכתוב לה בנדונייתה מה שיכתוב
- ^ דאבא סוראה
- ^ יהודה נטל רשות מרב פפא לחזור לאחוריו