ביאור:בבלי כתובות דף כז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת כתובות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

'הורהנה' ^[1] – אִין, נחבשה ^[2] לא ^[3]!

הוא הדין אפילו נחבשה, ומעשה שהיה כך היה.

איכא דאמרי אמר רבא: אף אנן נמי תנינא: העיד רבי יוסי הכהן ורבי זכריה בן הקצב על בת ישראל שהורהנה באשקלון, וריחקוה בני משפחתה, ועדיה מעידים עליה שלא נסתרה ושלא נטמאה, ואמרו חכמים: אם אתם מאמינים שהורהנה האמינו שלא נסתרה ושלא נטמאה ואם אין אתם מאמינים שלא נסתרה ושלא נטמאה אל תאמינו שהורהנה; והא אשקלון, דעל ידי ממון הוה, וטעמא דעדים מעידין אותה, הא אין עדים מעידין אותה – לא! מאי לאו? לא שנא הורהנה ולא שנא נחבשה!?

לא, הורהנה שאני.

איכא דרמי לה מירמא ^[4]: תנן: על ידי ממון מותרת לבעלה' ורמינהו העיד רבי יוסי כו' - והא אשקלון דעל ידי ממון, וקתני טעמא ד'עדים מעידים אותה', הא אין עדים מעידין אותה לא!?

ומשני: אמר רב שמואל בר רב יצחק: לא קשיא: כאן שיד ישראל תקיפה על עובדי כוכבים, כאן שיד עובדי כוכבים תקיפה על עצמן.

על ידי נפשות אסורה [אסורה לבעלה]:

אמר רב: כגון נשי גנבי ^[5];

ולוי אמר: כגון אשתו של בן דונאי ^[6].

אמר חזקיה: והוא שנגמר דינן להריגה; ורבי יוחנן אמר: אף על פי שלא נגמר דינן להריגה.

משנה:

עיר שכבשוה כרכום ^[7]:

כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות ^[8];

ואם יש להן עדים - אפילו עבד אפילו שפחה - הרי אלו נאמנין;

ואין נאמן אדם על ידי עצמו.

גמרא:

ורמינהו [עבודה זרה פ"ה מ"ו]: 'בלשת ^[9] שבאה לעיר:

בשעת שלום: חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות; בשעת מלחמה: אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסך'.

אמר רב מרי: לבעול יש פנאי ^[10], לנסך אין פנאי!?

רבי יצחק בר אלעזר משמיה דחזקיה אמר: ^[11] כאן בכרכום של אותה מלכות ^[12], כאן בכרכום של מלכות אחרת.

'של אותה מלכות' נמי: אי אפשר דלא ערק חד מינייהו!

אמר רב יהודה אמר שמואל: כשמשמרות ^[13] רואות זו את זו.

אי אפשר דלא ניימא פורתא?

אמר רבי לוי: כגון דמהדר לה למתא שושילתא וכלבא וגווזא ^[14] ואווזא ^[15].

אמר רבי אבא בר זבדא: פליגי בה רבי יהודה נשיאה ורבנן; חד אמר 'כאן בכרכום של אותה מלכות, כאן בכרכום של מלכות אחרת', ולא קשיא ליה ולא מידי ^[16]; וחד קשיא ליה כל הני, ומשני: כגון דמהדר ליה למתא שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא.

אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן: אם יש שם מחבואה אחת - מצלת על הכהנות כולן.

בעי רבי ירמיה: אינה מחזקת אלא אחת מהו? מי אמרינן 'כל חדא וחדא היינו הא' או דלמא לא אמרינן? ומאי שנא משני שבילין, אחד טמא ^[17] ואחד טהור ^[18], והלך באחד מהן ועשה טהרות ^[19], ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות: רבי יהודה אומר: אם נשאל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו – טהורות ^[20]; שניהם כאחת – טמאות ^[21]; רבי יוסי אומר: בין כך ובין כך טמאין ^[22]' ואמר רבא ואיתימא רבי יוחנן: ^[23] בבת אחת - דברי הכל טמאין; בזה אחר זה - דברי הכל טהורים; לא נחלקו אלא בבא לישאל עליו ועל חבירו: מר מדמי ליה לבבת אחת ומר מדמי ליה לבזה אחר זה; והכא נמי ^[24]: כיון דשרי להו לכולהו כבת אחת דמי!?

הכי? השתא: התם ודאי איכא טומאה, הכא מי יימר דאיטמי?

בעי רב אשי: אמרה "לא נחבאתי ולא נטמאתי" מהו? מי אמרינן

עמוד ב

'מה לי לשקר' ^[25]? או דלמא לא אמרינן?

ומאי שנא מההוא מעשה: דההוא גברא דאגר ליה חמרא לחבריה; אמר ליה: "לא תיזיל באורחא דנהר פקוד, דאיכא מיא! זיל באורחא דנרש דליכא מיא"! ואזל איהו באורחא דנהר פקוד ומית חמרא. אתא לקמיה דרבא. אמר ליה: אִין, באורחא דנהר פקוד אזלי, מיהו לא הוו מיא!

אמר רבא: 'מה לי לשקר'? אי בעי אמר ליה 'באורחא דנרש אזלי'! ואמר ליה אביי: 'מה לי לשקר' במקום עדים ^[26] לא אמרינן.

הכי? השתא: התם ודאי איכא עדים, דאיכא מיא; הכא ודאי איטמי ^[27]? חששא הוא, ובמקום חששא אמרינן [’מה לי לשקר’].

אם יש עדים - אפילו עבד ואפילו שפחה - נאמנין:

ואפילו שפחה דידה מהימנא? ורמינהי: '^[28] לא תתייחד עמו אלא על פי עדים ^[29], ואפילו על פי עבד ^[30] ועל פי שפחה, חוץ משפחתה, מפני שלבה גס בשפחתה' ^[31].

אמר רב פפי: בשבויה הקילו.

רב פפא אמר: הא בשפחה דידה הא בשפחה דידיה.

ושפחה דידה לא מהימנא? הא קתני 'אין אדם מעיד על עצמו' - הא שפחה דידה מהימנא!

שפחתה נמי - כעצמה דמי.

רב אשי אמר: הא והא בשפחה דידה, ^[32] ושפחה מיחזא חזיא ^[33] ושתקה; התם ^[34] דשתיקתה מתירתה ^[35] - לא מהימנא ^[36]; הכא ^[37] דשתיקתה ^[38] אוסרתה ^[39] – מהימנא ^[40].

השתא נמי ^[41] אתיא ומשקרא ^[42]?

תרתי ^[43] - לא עבדה.

כי הא: דמרי בר איסק, ואמרי לה חנא בר איסק, אתא ליה אחא מבי חוזאה ^[44] אמר ליה: פלוג לי בנכסי דאבא!

אמר ליה: לא ידענא לך!

אתא לקמיה דרב חסדא. אמר ליה ^[45]: שפיר קאמר לך ^[46], דכתיב (בראשית מב ח) ויכר יוסף את אחיו ^[47] והם לא הכירהו - מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן; אמר ליה ^[48]: זיל אייתי סהדי דאחוה את!

אמר ליה: אית לי סהדי, ומסתפינו מיניה, דגברא אלמא הוא!

אמר ליה ^[49] לדידיה ^[50]: זיל אייתינהו את ^[51] דלאו אחוך הוא ^[52]!

אמר ליה: דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה!

אמר ליה: הכי דאיננא לך ולכולהו אלִמי חברך.

השתא נמי ^[53] אתו ומשקרי?

תרתי ^[54] - לא עבדי.

לימא כתנאי ^[55]: זו עדות ^[56] איש ואשה תינוק ותינוקת אביה ואמה ואחיה ואחותה, אבל לא בנה ובתה, לא עבדה ושפחתה ותניא אידך: הכל נאמנין להעיד חוץ מהימנה ^[57] ובעלה.

דרב פפי ודרב אשי ^[58] - ^[59] תנאי היא ^[60]; דרב פפא ^[61] - [מי] לימא תנאי היא? ^[62]: אמר לך רב פפא: כי תניא ההיא ^[63] - במסיחה לפי תומה, כי הא: דכי אתא רב דימי, אמר: רב חנן קרטיגנאה ^[64] משתעי ^[65]: מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי - ואמרי לה רבי יהושע בן לוי מישתעי: מעשה בא לפני רבי - באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר "אני ואמי נשבינו לבין העובדי כוכבים; יצאתי לשאוב מים - דעתי על אמי; ללקט עצים - דעתי על אמי" והשיאה רבי לכהונה על פיו.

משנה:

אמר רבי זכריה בן הקצב: "המעון הזה ^[66]! לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו!"

אמרו לו: אין אדם מעיד על עצמו.

גמרא:

תנא: 'ואף על פי כן ^[67] ייחד לה בית בחצרו וכשהיא יוצאה ^[68] - יוצאה בראש בניה ^[69] וכשהיא נכנסת - נכנסת בסוף בניה ^[70].'

בעי אביי: מהו ^[71] לעשות בגרושה כן ^[72]? התם הוא, דבשבויה הקילו, אבל הכא לא? או דלמא לא שנא?

תא שמע, דתניא: 'המגרש את אשתו - לא תנשא בשכונתו ^[73]

הערות[עריכה]

^ דמדעת, וכיון דהגיע זמן ולא נפדית - הרי היא של עובדי כוכבים בדיניהם; משום הכי בעינן עדים מעידין אותה שלא נסתרה
^ דאינה נחלטת להם
^ בעינן עדים הואיל ועל ידי ממון הוא
^ לא מתני לה להא דרב שמואל בר רב יצחק אפירושא דמתניתין בלשון 'לא שנו', אלא רמי מירמא מתניתין וברייתא אהדדי ועלה שני רב שמואל חילוק בין יד ישראל תקיפה ליד העובדי כוכבים תקיפה
^ שבעליהן ניתלין; ודרך המלכות להפקיר ביתם ונשיהן
^ רוצח היה, ואלעזר שמו, כדאמרינן בפרק 'עגלה ערופה' (סוטה מז); אבל נשי דגנבי הגונבים ממון - לא מפקרי
^ 'מצור' מתרגמינן 'כרכומא' (דברים כ יט)
^ אסורות לבעליהן, דאשת כהן אסורה באונס
^ חיל [נקרא 'בלשת’] על שם שמחפשים כל המטמונים
^ דתקיף להו יצרייהו
^ אף בבעילה פעמים שהן מותרות:
^ אינו רוצה להשחית את בני העיר, וכשכובש עיר הסמוך לממשלתו – שומרה, והיא לו למס עובד
^ מקום מעמד השומרים שהעמיד המלך שלא יחבל אדם באנשי העיר
^ וקיסמין להכשל בהן
^ שָׂמוּ סביבות העיר שלשלות ברזל שישמיעו קול בהכשל איש רץ עליהם, וכלבים ואווזים זועקין
^ לא חייש למיעקר איניש יחידאה ולבעול' הואיל ואין הדבר הפקר
^ שיש בו קברות מפסיק כל רחבו
^ ואין ידוע איזהו הטמא, אבל כך מוחזקים: באחד מהן
^ נגע בטהרות
^ דכל חד כי אתי לקמן תלינן ליה למימר בטהור הלך דהוה ליה ספק טומאה בר"ה וספיקו טהור
^ דהיכי נימא להו טהורים אתם חד מינייהו ודאי בטמא אזל
^ דכיון דבא לשאול עליו ועל חבירו אמר רבי יוסי טמאין - הכא נמי לכולהו שרינן כי הדדי
^ באו לשאול
^ ורבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי
^ אי בעיא אמרה "נחביתי"
^ דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא
^ בתמיה
^ במסכת גיטין [פ"ז מ"ד] היא: שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה:
^ שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן, ותנן [גיטין פ"ח מ"ד; דף עט,ב]: בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן, ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה; וטעמא: גזירה שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה'
^ דייה בעבד שהיה עמה
^ ותשמש בפניה
^ והיינו טעמא דבמתניתין מהימנא והתם לא מהימנא:
^ בקילקול גבירתה
^ גבי גט
^ שאינה צריכה שתעיד לומר 'לא שמשה' אלא שתאמר 'אני הייתי עמה'
^ להיות זו מותרת על ידה, דאי נמי חזיא לא מסהדא
^ גבי שבויה
^ דשפחה
^ לגבירתה, דכל כמה שאינה מעידה לומר 'טהורה היא' - מחזקינן לה בטמאה, [אבל] כי מסהדא ואמרה "טהורה היא"
^ דלשקורי לאו אורחא אלא למשתק
^ כיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה
^ ואמרה טהורה היא
^ חדא למשתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר
^ שהלך אביו שם והוליכו עמו, וגדלו שם, ומת אביו, וחזר לעירו ותבע חלקו בנכסי אביו;
^ רב חסדא לההוא אחא
^ שאינו מכירך, לפי שיצאת בלא חתימת זקן [ובאת בחתימת זקן]
^ שכשפירש מהן כבר היו חתומי זקן
^ רב חסדא לההוא אחא
^ רב חסדא
^ למרי
^ להנהו סהדי המכירין אותו ויעידוך
^ שאינו בן אביך
^ כיון דדחלי מיניה
^ חדא דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי שיקרא
^ שפחתה אי מהימנא אי לא
^ עדות זו של שבויה - הכל כשרים בה:
^ היא עצמה
^ דאמרו לעיל שפחה דידה מהימנה
^ ודאי
^ על כרחך יאמרו: "אנן - דאמרינן כי מתניתא בתרייתא", מדקשיא להו קמייתא
^ דאמר לא מהימנה
^ כלומר: דחוק הוא לומר 'אנא דאמרי כי מתניתא קמייתא'? או יוכל לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כוותיה, למימר: שפחתה - כעצמה דמי, והרי היא בכלל 'חוץ... מהימנה' דקתני בה, או תירוצא אחרינא
^ דקתני 'הכל נאמנים ואפילו שפחה דידה'
^ דמן קרטיגי
^ היה מספר מעשה זה
^ שבועה היא
^ שאסרו עליו לפי שכהן היה
^ והוא בחצר
^ שיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו
^ כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ
^ כהן שגירש את אשתו
^ מהו לדור עמו בחצר
^ לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה

[1] דמדעת, וכיון דהגיע זמן ולא נפדית - הרי היא של עובדי כוכבים בדיניהם; משום הכי בעינן עדים מעידין אותה שלא נסתרה

[2] דאינה נחלטת להם

[3] בעינן עדים הואיל ועל ידי ממון הוא

[4] לא מתני לה להא דרב שמואל בר רב יצחק אפירושא דמתניתין בלשון 'לא שנו', אלא רמי מירמא מתניתין וברייתא אהדדי ועלה שני רב שמואל חילוק בין יד ישראל תקיפה ליד העובדי כוכבים תקיפה

[5] שבעליהן ניתלין; ודרך המלכות להפקיר ביתם ונשיהן

[6] רוצח היה, ואלעזר שמו, כדאמרינן בפרק 'עגלה ערופה' (סוטה מז); אבל נשי דגנבי הגונבים ממון - לא מפקרי

[7] 'מצור' מתרגמינן 'כרכומא' (דברים כ יט)

[8] אסורות לבעליהן, דאשת כהן אסורה באונס

[9] חיל [נקרא 'בלשת’] על שם שמחפשים כל המטמונים

[10] דתקיף להו יצרייהו

[11] אף בבעילה פעמים שהן מותרות:

[12] אינו רוצה להשחית את בני העיר, וכשכובש עיר הסמוך לממשלתו – שומרה, והיא לו למס עובד

[13] מקום מעמד השומרים שהעמיד המלך שלא יחבל אדם באנשי העיר

[14] וקיסמין להכשל בהן

[15] שָׂמוּ סביבות העיר שלשלות ברזל שישמיעו קול בהכשל איש רץ עליהם, וכלבים ואווזים זועקין

[16] לא חייש למיעקר איניש יחידאה ולבעול' הואיל ואין הדבר הפקר

[17] שיש בו קברות מפסיק כל רחבו

[18] ואין ידוע איזהו הטמא, אבל כך מוחזקים: באחד מהן

[19] נגע בטהרות

[20] דכל חד כי אתי לקמן תלינן ליה למימר בטהור הלך דהוה ליה ספק טומאה בר"ה וספיקו טהור

[21] דהיכי נימא להו טהורים אתם חד מינייהו ודאי בטמא אזל

[22] דכיון דבא לשאול עליו ועל חבירו אמר רבי יוסי טמאין - הכא נמי לכולהו שרינן כי הדדי

[23] באו לשאול

[24] ורבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי

[25] אי בעיא אמרה "נחביתי"

[26] דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא

[27] בתמיה

[28] במסכת גיטין [פ"ז מ"ד] היא: שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה:

[29] שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן, ותנן [גיטין פ"ח מ"ד; דף עט,ב]: בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן, ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה; וטעמא: גזירה שמא יאמרו 'גיטה קודם לבנה'

[30] דייה בעבד שהיה עמה

[31] ותשמש בפניה

[32] והיינו טעמא דבמתניתין מהימנא והתם לא מהימנא:

[33] בקילקול גבירתה

[34] גבי גט

[35] שאינה צריכה שתעיד לומר 'לא שמשה' אלא שתאמר 'אני הייתי עמה'

[36] להיות זו מותרת על ידה, דאי נמי חזיא לא מסהדא

[37] גבי שבויה

[38] דשפחה

[39] לגבירתה, דכל כמה שאינה מעידה לומר 'טהורה היא' - מחזקינן לה בטמאה, [אבל] כי מסהדא ואמרה "טהורה היא"

[40] דלשקורי לאו אורחא אלא למשתק

[41] כיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה

[42] ואמרה טהורה היא

[43] חדא למשתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר

[44] שהלך אביו שם והוליכו עמו, וגדלו שם, ומת אביו, וחזר לעירו ותבע חלקו בנכסי אביו;

[45] רב חסדא לההוא אחא

[46] שאינו מכירך, לפי שיצאת בלא חתימת זקן [ובאת בחתימת זקן]

[47] שכשפירש מהן כבר היו חתומי זקן

[48] רב חסדא לההוא אחא

[49] רב חסדא

[50] למרי

[51] להנהו סהדי המכירין אותו ויעידוך

[52] שאינו בן אביך

[53] כיון דדחלי מיניה

[54] חדא דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי שיקרא

[55] שפחתה אי מהימנא אי לא

[56] עדות זו של שבויה - הכל כשרים בה:

[57] היא עצמה

[58] דאמרו לעיל שפחה דידה מהימנה

[59] ודאי

[60] על כרחך יאמרו: "אנן - דאמרינן כי מתניתא בתרייתא", מדקשיא להו קמייתא

[61] דאמר לא מהימנה

[62] כלומר: דחוק הוא לומר 'אנא דאמרי כי מתניתא קמייתא'? או יוכל לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כוותיה, למימר: שפחתה - כעצמה דמי, והרי היא בכלל 'חוץ... מהימנה' דקתני בה, או תירוצא אחרינא

[63] דקתני 'הכל נאמנים ואפילו שפחה דידה'

[64] דמן קרטיגי

[65] היה מספר מעשה זה

[66] שבועה היא

[67] שאסרו עליו לפי שכהן היה

[68] והוא בחצר

[69] שיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו

[70] כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ

[71] כהן שגירש את אשתו

[72] מהו לדור עמו בחצר

[73] לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]